<t>ד' שלי.<br/> ד' אמות שלי.<br/> ד' אמהות שלי.<br/> שרה שלי, רבקה שלי, רחל ולאה שלי, בלהה וזלפה שלי.<br/> וגם הינדה-צוף-טל שלי (כן, כן. גם היא הייתה שם. הפילגש האבודה של יעקב אבינו שנוכחותה הודחקה מספר הספרים רק בגלל שהייתה בת-דודה של פריצקי).<br/> <br/> הנני. ואייך?<br/> דומה כי עידנים עברו עלינו ...

<r>צפריר אהובי, זרזיף מטר שלי,<br/> <br/> מאז קיבלתי את הטלגרמה שלך - המבקשת ממני לתת אינטרוויו בפובליציסטיקה הנטורליסטית שלך - הרי שנכנסתי לנברוזה קלה. אני פוקק אצבעותיי ופוכרן, פוכרן ומכה בברזל בעודו חם, מכה בברזל בעודו חם ולא דן את חברי עד שאגיע למקומו, לא דן את חברי עד שאגיע למקומו ובודק בציציות...

<t>ד., לוטרת בשר שלי.<br/> <br/> לא אכחיש ולא אכחד. שמץ מלנכולי"א חלחל אליי לקריאת מלותייך. "כך." חשבתי לעצמי. שכן בכל אותם שנים בעודי חי חיי פובליציסט דלוחים, ומתרועע עם נפקניות עבדקניות בחצר הפונדק של זיסל היהודי. ולעתים גם עם זיסל היהודי עצמו. שאיננו עבדקן, כי אם זלדקן. ומעט סבדקן גם כן. לא משנה....

<t>דוניישקה. את שהינך את ולא יותר.<br/> <br/> עבר חורף ועוד חורף - והנה אנו בני ארבעים. את נישאת לאותו רופא עב-שפם. אני פובליציסט בעיר השדה המרכזית של מחוז לוחטונזבייה. הנה אנו. אכן כן.<br/> ולא שכחתיך. לא, מקלדת רופסת שלי. בת יענה רדופת שדים שלי. תמסחית. לא שכחתיך.<br/> התזכרי את אותו ערסל רקוב על ...

<t>ויקטוריה, אחותי היקרה.<br/> <br/> מה עלזתי לשמוע על דבר נישואייך לאותו אתלט חסון - עליו סיפרת לנו זה זמן רב. גם סבתא-רבה מרוצה. היא מביטה שעות רבות בפורטרט שלו, אותו שלחת לנו לא מכבר (אותו פורטרט בו הוא ניצב ללא כותנת), ומגרגרת בתענוג. אינני מבין רבות לנפשן של ישישות עלובות שעוד זוכרות את דבר איב...

<t>דוניישקה.<br/> <br/> נערת אמצע שלי. נערת גוגו שלי. נערת גומי לעיסה אורביט תענוג למנוע עששת שלי.<br/> <br/> טוב. אז את חיה. למה להתעקש על זה כל כך? די. נמאס.<br/> צינת אביב קלילה מרחפת בינות לענפי האזדרכת וקול התור נשמע בארצנו: גור גור. גור גור. גור. גור.<br/> גור.<br/> אני נזכר בך, יונה הומיה שלי...

טלגראמה בהולה:

דוניישקה נקודה
עיון מחודש במכתבך אליי עורר בי חמלה וחרדה נקודה
איזה פתח מרכאות פתרון סופי סגור מרכאות סימן שאלה
אולי לא סיפרתי לך מקף אבל סבתא מקף רבה יהודיה סימן קריאה סימן קריאה סימן קריאה

<r>דוניישקה! לביבת תירס שלי! קרבן עולה שלי!<br/> <br/> רגליי פקקו ואזניי סמרו לקבלת מכתבך. בידיים רועדות ניסיתי לשבור את חותם השעווה - ולשווא.<br/> "א דרעק," אמרה סבתא-רבה, "איך שמענדריק אונד נבעך". ופתחה את המכתב.<br/> <br/> הו דוניישה. מה אומר ומה אדבר? כבר סתיו פה בקולחוז. החסידות עפות דרומה. ולב...

<t>דוניישקה. חלומותיי. סיוטיי.<br/> <br/> מדוע את לא עונה לי???<br/> מדוע את לא עונה לי???<br/> מדוע את לא עונה לי???<br/> <br/> אגב, אתמול ראיתי את שלווה ברטי בכיכר האדומה. היא הסתובבה עם ברז'נייב. התנהגותם הייתה תמוהה למדי.<br/> <br/> עוד אכתוב לך. אם ירצה יזוס כריסטוס - כרכרת הדואר תצא מיד לאחר ש...

<t>דוניישקה. חיי.<br/> <br/> נסיונותיו הנואלים של פיודור איליץ' מראייב להרחיקך ממני דומים בעיניי לצחוקה של בת היענה במדבריות אפריקה.<br/> לא מכבר שלח לי מברק מזויף ובו הודעה מגוחכת על דבר מותך כביכול. לבושתי אספר שלרגע האמנתי לגוזמאות ובדותות אלו מבית מדרשו של פיודור איליץ', שאהבתו הנואשת אלייך איננ...

<t>דוניישה יקירתי.<br/> <br/> כאן על גדות הוולוולה שוצפים עצי הצפצפה ושותקים את היעדרך. מתי תשובי אליי?<br/> סבתא רבה אומרת לי תמיד: גועעטשען מיר אלאנטען דווענד. ואני זועק אל השמיים: שקר! שקר וכזב!<br/> האם הבלים היו בעינייך אותן הבטחות שחלפנו עם פריחת הקמליות בכיכר סנט-פטרבורג? האם אכן זנחת אותי בע...