<t>אני כל כך מבינה אותך. בואי ואספר לך משהו:<br/> גידלתי ארבעה ילדים, הקטן בהם היום בן 8. כל מה שאת מתארת:הבדידות, הלחץ, הכעסים, העצבים, האלימות שלפעמים קשה לשלוט בה, הכל כל כך מוכר. ועם זאת, מסתבר שאחרי כמה זמן שוכחים את כל זה וזוכרים רק את הרגעים היפים, המתיקות, האושר. בתמונות הילדות הם תמיד נראים...

<t>אני אמא לחמישה, הגדולה בת 16.5. לאחר הרביעי חיכיתי כמה שנים ואז הרגשתי שאני רוצה עוד אחד, שאני רוצה עוד חוויה מתוקה של גידול תינוק. איך אנחנו שוכחים את הקשיים שהיו וזוכרים רק את הרגעים היפים. האם זאת היתה התרפקות על העבר, ניסיון להרגיש שוב אמא צעירה, אולי ניסיון למלא את ההזמן - שלא ארגיש שהם גדלי...