טל (שנה ועשרה חודשים) מבקש זית ממישהו.
מישהו: לתת לו? יש גרעין
טל למישהו: חרצן

ככה, לגמרי ככה פלונית

המלצה על מתקין מזגנים הוגן ונחמד?

מזמינה אותך לסיפור הלידה הראשונה שלי:
עדיין מתעגלת מפסיקה להתעגל סיפור לידה

וואו! מדהים ומפעים.
שיהיה פוסט קל וטוב ורוב נחת ונעימות.

אאל"ט הילד המדובר הוא בסה"כ בן שנה (!)

<r>עכשיו חזרתי מהערסל, שם התנדנדתי עם טלטל ונזכרתי איך שכבתי שם ביום שלפני הלידה ושרתי לו את השיר האולטמטיבי בעיניי לציפיה ללידה (ידוע יותר בגירסתו האקוסטית):<br/> איזו מן חיה זה שבלול/ נו כבר תצא משם/ רק להביט בך/ צא כבר שבלול/ צא כבר ונראה מה<br/> איזו מן חיה זה שבלול/ אל תפחד כל כך/ כלום לא יקרה ...

סיפור הלידה של טל: אפרת נ יולדת בבית בפורטוגל

תודה תודה
אכן
פרפקטו

<t>ואז... אז התחיל הכיף. קודם כל הייתי רעבה כל כך! ואכלתי את כל הפירות היבשים והעוגיות קוואקר והאגוזים והשקדים שחיכו לי ללידה. ואז נורי ואמא שלי הגיעו, ונורי כולה זורחת מהתרגשות באה לפגוש את אח שלה הפצפון. וישנו כולנו בחדר למטה ביחד שני לילות שבהם אור השמש נשפך לתוך החדר בבוקר והאיר את המשפחה המרובע...

<r>הלידה התחילה בארבע ועשרה וטל הגיח לעולם בשש ארבעים ואחת.<br/> <br/> אז אני מחזיקה את התינוק החלקלק שהרגע יצא ממני צמוד אליי ועטוף בשמיכה, והוא בוכה בקול גדול ומוצא את הציצי ומייד יונק. ואני מוכנה סוף סוף לעבור לחדר הלידה.<br/> לא ברור לי איך הלכתי את המסע הקצר הזה. מכל עבר תמכו בי, ובחוץ עוד היה ...

<t>ובהפוגה הבאה אני יודעת שזה ממש קרוב. אנטוניו החליף כפפות לכפפות הלידה שלו ואומר שרואים את הראש ואפשר להרגיש, אבל אני מנסה ולא מרגישה דווקא כלום וכואב לי ואני לא מאמינה שזה אשכרה קורה. אני שואלת את אנה באומללות אם יכול להיות שהוא יצא תוך ציר אחד, והיא עונה לי שבטח שניים שלושה. אבל כשהציר הבא מגיע ...

שלום לכולן .
ואז, מיד לאחר ציר גדול ודחיפה גדולה אני מרימה ראש ומה אני רואה? בדלת עומדת אשתו של אנטוניו, היפנית הבלונדינית, מחייכת אליי, זוקפת את שני אגודליה באוויר ורוקדת לי ריקוד עידוד קטן.
באיזשהו מקום בראש שלי אני קולטת כמה זה הזוי וקורע ורושמת את זה כדי לצחוק מזה אח"כ.

<t>אז אני לוחצת. אוף כמה שזה כואב. אבל נוח על השרפרף.<br/> כמו קודם, הגוף שלי מאוד ברור בצרכים שלו. אני מפקדת על אסף: קח את הכדור פיזיו. תשב מאחורי. תתמוך בי. לא ככה יותר קדימה. בדיוק, אל תזוז!<br/> ואני לוחצת עם כל ציר וביניהם מחפשת את העיניים של אנה. ואנטוניו אומר שמתקדם יפה. ואני שואלת אם זה יקח ...

כל הפלוניות הזאת מבלבלת... כולן אותה אחת?

<r>אנטוניו אומר שהגיע הזמן לעבור לחדר הלידה. אני מסכימה אבל <B><s>[b]</s>אני לא יכולה<e>[/b]</e></B> !!!!! כואב מדי, אימתני מדי, אינטנסיבי מדי, אבסולוטי מדי. לא יכולה לזוז מהמקום.<br/> כורעת בתוך אמבטיה ריקה ממים, לצדי בקבוקי שמפו ריקים ומעליי קורי עכביש מאובקים.<br/> אנטוניו מציע לי את השרפרף ההולנ...

<r>טוב, אז אני <B><s>[b]</s>לא יכולה יותר<e>[/b]</e></B> וגם <B><s>[b]</s>רוצה לנוח!<e>[/b]</e></B> ובוכה בקול וחושבת ש <B><s>[b]</s>איזה מזל שאני רוצה רק שני ילדים!<e>[/b]</e></B><br/> ויש בי איזה צד קטנטן שמסתכל מהצד וצוחק- הי! הכל לפי הספר! מותק את בשלב המעבר!<br/> אנטוניו מציע לבדוק אותי ואני מב...

<t>שלום שלום לכן חביבות!<br/> איפה הייתי?<br/> אה כן. טוב. אז איזה כמה זמן (שעה?) אני נכנסת ויוצאת, מהאמבטיה אל השמש שבחוץ וחוזר חלילה. באיזשהו שלב אסף פשוט מרתיח מים בסיר למעלה והם שמים לי מגבות ספוגות על הגב כל פעם שאין מים חמים בברז. אני זוכרת את עצמי חוטפת מהם מגבת רותחת שהם היססו לשים לי על הגב...

<t>אסף מודיע שהמים רותחים ואם אני רוצה אפשר לעבור לאמבטיה. אני מחכה לאיזו הפוגה, זה לוקח זמן, אבל אז יוצאת החוצה מהדלת האדומה היישר אל אחר הצהריים הקיצי והירוק שבחוץ. איכשהו אני מדדה את עשרת המטרים עד הדלת הבאה, ונכנסת לאפלולית של החדר שאני הכי פחות מחבבת בבית המקסים הזה. אבל הפעם אני לא מוטרדת מקור...

אה, הוא גם התקשר לאנטוניו שיצא לדרך.

אסף בינתיים נע בין חדר הלידה לחדר האמבטיה הסמוך, שם הוא מחמם מים לבקשתי.

<t>במשך אני לא יודעת כמה זמן אבל כנראה קצת פחות משעה אני תלויה על סדין, עומדת על קצות האצבעות ונשענת אחורה ככל האפשר. בהפוגות הקצרות להחריד אני מנסה לחייך לאנה. "זה כואב!" אני אומרת לה, "זה כואב לגמרי אחרת מאשר עם נורי, עם נורי הכאב היה בגב!" כי זה כואב כאילו לקחו חצץ ושפשפו אותו כנגד הבטן התחתונה ש...

<t>נכנסתי לחדר ומיד ירדו לי המים. אני זוכרת איך זרקתי את התחתונים לפינה. להפתעתי שמעתי את כולם עדיין למעלה וייחלתי שיסתלקו כבר. אסף בא להגיד שהוא הולך להקפיץ את נורי וסבתא ולהביא לי את הפלאפון שהשאלנו מחברים. נשארתי לרגע לבד, ומיד קיבלתי ציר שלא מהעולם הזה. התקשרתי לאסף וצעקתי: "אל תלך!". הוא צחק וא...

לוקחת נשימה עמוקה כי מכאן הכל קרה נורא מהר פתאום

<t>אחרי שבוע נחתה עליי הבנה- אני לא יכולה ללדת כי אין לי שקט ומרחב. שזה די מצחיק בהתחשב באופי החיים שלי כאן. אבל פתאום הבנתי שאמא שלי מלחיצה אותי, שהנוכחות של נורי מעסיקה אותי, שאמה ואליזבת ואנדרו כל הזמן בסביבה והרבה אנשים באים והולכים... ואני צריכה שקט, ומרחב. ובעיקר אני צריכה שאמי ובתי, למרבה הפל...

<r>תודה לילה <E>:-)</E><br/> יש לנו חדר בקומה התחתונה שפונה אל הטרסות ואנחנו לא משתמשים בו בדרך כלל (סיפור ארוך). הכנתי אותו להיות חדר הלידה שלי. קישטתי בברכות, הציורים והחרוזים שנתנו לי חברות ללידה, תליתי מקורת התקרה סדין להתלות עליו, הכנתי קטורת מיוחדת וקמעות וכמובן מזרונים וכריות וסדיניות ושמיכות...

<t>אנחנו גרים בנחלה הסמוכה לכפר לא גדול. הנסיעה לעיר הגדולה הקרובה, קוימברה, אורכת שעה. אנטוניו גר בקוימברה ושם גם בית החולים הקרוב (-אנטוניו, ומה אם לא תגיע בזמן? - פרפקטו!! סימן שהכל בסדר ולא היית זקוקה לי!). לעומת זאת, הדולה המהממת שלי אנה, שהכרתי דרך חברות שנעזרו בה, גרה במרחק יותר משעתיים נסיעה...

<t>ואנטוניו, כשאני מספרת לו בפגישתנו הראשונה, מחייך. מחייך ומביט בי בעיניו הכחולות, משלב אצבעות לפני סנטרו ואומר למה לדאוג ממה שאנחנו לא יודעים? לידה היא תמיד מסתורין, עם בדיקות או בלי בדיקות. ורק כשהוא מזכיר את הבדיקות הפנים שלו מתקדרים, כי למרות שהוא עובד גם בבית חולים, הוא מתעב את הממסד הרפואי, ב...

<t>אם לא אתחיל לכתוב סיפור לידה לעולם לא אסיים... אז פשוט אתחיל כאן עד שהעייפות תכריע אותי או לחלופין טלטל ירגיש בחסרונו של הציצי לידו.<br/> אוף, איפה מתחילים? הריון ארוך ולא פשוט. התחלה מרובת בחילות, הקאות, ומיאוס כללי מהחיים, בשילוב סתיו קודר ועגמומי בבית אפלולי ונוטה לרטיבות.<br/> בהמשך השתפר קצת...

איזה בלוג? סקרנית מאוד. לא עקבתי אבל אני במצב דומה- ירושלמית, חיה בפורטוגל בטבע פראי, החלטנו לחזור (ספטמבר). וגם לי יש פה בלוג (בדרך הביתה בלוג חיפוש) אבל לא כ"כ מעודכן מאז ההריון ועוד יותר מאז הלידה (5 שבועות). בכל אופן שיהיה בהצלחה!

בשמת, שוב תודה על התמיכה והעצות המועילות. הטיפ עם ההצמדה של הטוסיק ממש עובד! הלילה הוא ישן ממש מצוין, שבע שעות רצוף בלי לינוק, אז נראה לי שמשהו כנראה משתפר שם.
ובאמת לא חשבתי על פרוביוטיקה. הכרוב בגינה מוכן לאכילה וגם השמיר מלבלב, בדיוק בזמן!
אז שוב תודה ושבתשלום

<r><LIST type="decimal"><s>[list=1]</s> <LI><s>[*]</s> 900! נראה לי שקפצנו באחוזונים כלפי מעלה! אתמוןל לא עשה קקי אבל כרגע דווקא כן! אז יכול להיות שהוא באמת פשוט כזה?</LI> <e>[/list]</e></LIST> ובשמת- מצחיק אבל בדיוק חשבתי אותו דבר אתמול בערב- שאולי בגלל הניסיון שלי מיהרתי לאבחן ולשנות מדיניות הנקה....

הולכת לכפר לשקול אותו בבית המרקחת. עדכון בהמשך

<t>בשמת: קודם כל תודה.<br/> החדשות הטובות: אתמול הוא עשה קקי קטן בבוקר וקקי גדול ממש בצהריים. קקי צהוב- חום, נוזלי אך לא מאוד. בקיצור נראה טוב. מאז ועד עתה שוב אין קקי. עם זאת ולמרות החום הכבד יש הרבה פיפי.<br/> <br/> והתשובות לשאלותייך:<br/> טל נולד בלידת בית מהירה מאוד. הוא ינק מיד במרץ רב. שקל 36...

<r><U><s>[u]</s>זה אתם חוששים ושונאים את זה ומעבירים לו את התחושות האלה. תשחררו אתם ואז הוא ישחרר.<e>[/u]</e></U><br/> תודה דרור על האבחנה הדקה. את/ה כנראה מכיר/ה אותי טוב יותר משאני מכירה את עצמי.<br/> <br/> ובנימה פייסנית יותר: אני שמחה להיות ספוגה בפיפי של צאצאי העוללים (ושל עוללים בכלל), לא מכבס...

<t>תודה לכן!<br/> בהמון מקומות (גם פה באתר) אני קוראת שקקי כל כמה ימים זה נורמלי אצל תינוק יונק, אבל החל מגיל ששה שבועות בערך. ולכן אני מוטרדת. וגם כמובן מכיוון שנראה שהוא סובל.<br/> לגבי בלי חיתולים- מנסים, אבל הוא ממש שונא להתפשט וחושש לעשות פיפי, וגם ככה הוא די אומלל אז קשה לי להקשות עליו יותר.<b...

<t>תינוק בן שלושה שבועות כבר סובל מעצירות. כבר שלושה ימים בלי קקי. מאז גיל שבוע קקי כל יומיים. מתפתל ויונק באי שקט.<br/> מכירות???????<br/> אני בפורטוגל במקום שכוח אל עם ממסד רפואי שתקוע בשנות השבעים.<br/> ניסיתי: ניהול הנקה קפדני (מבחינת אחיזה, זווית וגרעפסים). המנעות מקטניות, מצליבים, מוצרי חלב וח...

<t>הפיצי בן שלושה שבועות. עם חיתולים (בינתיים חד ורב פעמיים לסירוגין) רוב הזמן. הוא לא כל כך אוהב להיות ערום ובכל זאת אני מפשיטה אותו לעתים קרובות בעיקר בנסיון לעזור לו לעשות קקי (הוא כבר סובל מעצירויות). אני גם מקווה לזהות את סימני הפשפוש שלו, כפי שקרה באופן טבעי עם הגדולה. אבל גיליתי להפתעתי שהוא ...

<r>תודה לכולכן! בינתיים לפחות השילשול כנראה חלף! נראה שזאת באמת הייתה הגבינה. הקלה! גם הראש טפו טפו הרבה יותר טוב. מצד שני חצי מהגב שלי תפוס....<br/> לגבי המים פה- אנחנו לא שותים את מי הברז מהמעין שלנו כי לא בדקנו אותם עדיין (חוששים בעיקר ממתכות כבדות שלא נעלמות בהרתחה). אנחנו מביאים מים במיכלים כל ...

תודה אהובה...
ותודה שצצת היום בסקייפ והקשבת. ממש שיפר לי המצברוח

<t>הצילו! זקוקה נואשות להקשבה, תמיכה, עידוד ועצות. רשימת מצאי: שבועיים בדיוק אחרי לידת בית מדהימה בפורטוגל הכפרית מאוד. תינוק יונק במרץ. אבל אצלי: קרע ותפרים לא מעטים בפרינאום (לידת בזק), טחורים (כנ"ל), סינוסיטיס שהפך למיגרנה (כבר שבוע!!!), צוואר תפוס מהנקות לילה ומהיום בצהריים גם שלשול כבד מאוד ושי...

תודה על כל האיחולים בדפים השונים.
הבן שלנו נולד בשעה טובה וזורחת ביום שבת בביתנו בפורטוגל.
לידה מהירה מאוד, אינטנסיבית וטובה, לאור השמש ולצלילי פכפוך הפלג ושירת הציפורים
תינוק גדול, בריא ויונק במרץ רב
טוב לנו ונעים

אכן. שעה וחצי אחרי הפוסט האחרון התחילה לידה, ותוך שעתיים וחצי ילדתי בביתי בן בריא, ערני ורעב. כנראה שככה זה ההריונות שלי, 41 שבועות בערך. תודה לעולם כולו שתמך בי בלידה מדהימה. ובמיוחד לציפורים, לשמש, למים ולאינסטינקט החייתי שהתגלה בי. שלמות

תודה! יתכן שהיום... כל מני דברים זזים. אינשאללה

טוב נו, זה כנראה לא עובד בכוונה...

לפני ארבע שנים ומשהו כתבתי כאן ביום הראשון של שבוע 42 ותוך חמש שעות התחילה הלידה המדהימה של נורי.
מנסה את מזלי שוב...

אההה! שבוע 41, שום סימן ללידה באופק. קמתי עצבנית כמו לפני מחזור. לא רוצה לראות אף אחד. בחוץ רוח קרה פתאום. אוף!

אה, זאת הייתי אני כמובן

ללדת בבית, בפורטוגל, באיזה חור נידח, עם מיילד. בקרוב (חודש וחצי?) בבלוג הסמוך למקלדתך!

את מוזמנת לבלוג שלי בדרך הביתה בלוג חיפוש

מזמינה לפורטוגל

<t>אז פה אנחנו. אלא שרגע לפני שעברנו לכאן (בתחילת אוקטובר) גם גילינו ש... אנחנו בהריון!<br/> ואז היו כמה חודשים קשים. מסתבר שבית האבן המתוק לא זוכה להרבה שמש בסתו. כלומר כמעט בכלל לא. והבחילות הפעם קשות יותר, והעייפות רבה יותר, ומצב הרוח מדוכדך יותר...<br/> ולצד כל זה, זכינו שיצטרפו אלינו זוג עם ילד...

<t>טוב. דוחה ודוחה ודוחה ופתאום נחה עליי הרוח. הנה אני כאן.<br/> איפה זה כאן? בערך באותו מקום. מעשה שהיה כך היה:<br/> חיפשנו כידוע בית. הפצנו את השמועה, ואפילו תלינו שלט קטן ב'שוק של יום ראשון', שוק הפשפשים הקטן של האזור, שאנחנו מחפשים לעשות 'האוס סיטנינג' בחורף.<br/> ואז הגיעו כריסטיאנה ווולטר, זוג...

<r>הי מנטרה. תודה על התשובה. בהחלט עוזר לדבר עם מישהו שנמצא בסירה ליד<br/> כתבתי לך ביום שקיבלנו את התוצאות. זה היה יום מטלטל. אבל בסופו הגענו בדיוק למקום שלכם- החלטנו להאמין בטוב, לסמוך על העולם ולקבל את מה שלא יהיה, ולא לעשות דיקור מי שפיר (גם כך זה מסובך קצת כי אנחנו לא בישראל).<br/> בכל זאת, חלמ...

הי. ראיתי את שכתבת במדור בדיקות הריון, על תוצאה גרועה בבדיקת החלבון עוברי. סתם תהיתי איך הולך. בדיוק קיבלתי גם אני תוצאה לא מזהירה לאחר שבכלל לא הייתי בטוחה שאני רוצה לעשות את הבדיקה, ואני די אובדת עצות (מה גם שאני לא בארץ)

טוב, ההתראה באמת קצרה... פעם אחרת
אשמח לשמוע על האיש. אנחנו במיוחד מחפשים ילדים שמדברים עברית.
כל טוב!

אה, ותבדקו טיסות עם vueling (דרך ברצלונה)

ליסבון. אם אתם חושבים על זה ברצינות נשמח לקבל פרטים עליכם ואולי איזה תמונה
אנחנו ב- pafush שטרודל yahoo דוט קום

<r>או קיי. הבית לא שלנו אלא של אנשים יקרים מאוד שמאפשרים לנו (ולחברינו). הדיל ביננו הוא כזה: אנחנו יכולים להנות מהבית ובתמורה מבטיחים לאהוב את הבית בפועל כשעה ביום <E>:-)</E> כלומר: לעבוד בגינה, לגזום צמחייה, לתקן תיקונים, לברא את הדרך לנחל, לנקות את המעין ועוד.<br/> אנחנו מזמינים לכמה זמן שתירצו מת...

שלום שלום! איזה מן פרטים? יעזור לי אם תשאלי שאלות...

ואכן נגיע! ותודה. למרבה הצער הביקוש גדול והזמן קצר, וזכות הקדימה היא כמובן לסבים
(ואכן, מקסימה!)

תודה רבה.
אנחנו מציעים את הבית בין ה-18.12-10.1
זה שהמצב רק מתדרדר אני יודעת. למרבה הצער זה לא מקל על הגעגועים...
אכתוב בקרוב. מבטיחה!

אכן כן, עולם קטן. ידעתי שאתם שם אבל לא שאתם גרים אצל ישראל. אולי אולי נצליח לעבור שם בביקורנו הקצר בארץ. יהיה נחמד להפגש (-:

<t>הילדה שלי בת השלוש וחצי בכלל לא 'שקטה וחייכנית'. ממש ממש לא. אממה, היה בה צד 'מרצה' כזה שהטריד אותי, ממש כמו שאת מתארת, היא לא הייתה מבקשת לעצמה דברים שהיא יודעת או חושבת שאנחנו לא נאהב. כלום. יכולה לשחק בצעצועים בחנות אבל לא תבקש לקנות. חבר יכול לאכול גלידה והיא בעיניים כלות תאכל תפוח. וזה באמת ...

עייפה מכדי לכתוב, אבל מעדכנת שאנחנו עדיין כאן (-: , יש לנו בית משלנו לחורף (עם אדמה, ומעיין, ונחל) ואני בהחלט מתכוונת להחיות את הבלוג הזה בקרוב!
ועדיין נשמח לשותפים לדרך
@}

עדי, הדף הזה התחיל כוויכוח האם חנ"ב הוא פריבילגיה, האם זאת בחירה חופשית, עד כמה שיפור המערכת הקיימת היא אחריות חברתית וכדו'. אני לא מסיקה, אני עושה פרובלמטיזציה של הטענה שחנ"ב לא קשור לרקע סוציואקונומי ולכן אין לנו שום אחריות כלפי מערכת החינוך.

<t>נקודה שלא ממש נידונה כאן היא שיש הבדל בין מעמד תרבותי לכלכלי. הבחירה שלי למשל להיות ענייה קשורה גם, אני חייבת להודות, לרשת הביטחון שיש לי כמי שבאה מבית ישראלי-יהודי-חילוני-משכיל-אשכנזי. אני יכולה להרשות לעצמי ליפול כי יש מי שיתפוס אותי, וזה כולל לא רק משפחה אלא גם השכלה וקשרים חברתיים (מה שבסוציו...

נורי (כבר בת 3 ורבע!) מראה ביד לחברתנו יהל קוטר של מעגל (פנס של מכונית) ומסבירה: "זה חצי"
יהל: "ואיפה החצי שלך?"
נורי: (לאחר מחשבה) "לי אין חצי! אני ממשיכה וממשיכה..."

<r>אוי אוי אוי, איך טס לו חודש שלם! הדובדבנים כבר זכרון רחוק, גם המשמשים מונצחים רק בריבה שהולכת ואוזלת, ואפילו האפרסקים והשזיפים הולכים ומתמעטים...<br/> וכאן אנחנו, חיים. מבחינה בירוקרטית אין חדש. מסמך חשוב שנשלח בדואר המקומי אבד אי שם בנבכיו, ועד שימצא או ישוחזר אין טעם בכלל לגשת למשרד ההגירה ולסי...

מחר נגמרת לי ולנורי ויזת התיירות. אבל מהיום אנחנו בסטטוס חדש: ממתינות לויזת תושב. טדם!

<r><B><s>[b]</s>ושוב- גרביטו<e>[/b]</e></B><br/> ובינתיים אנחנו מחכים לניירת שמבוששת להגיע מישראל. לשמחתי אין לי זמן לכסוס ציפורניים. בגרביטו יש מיני פסטיבל ואנחנו מבשלים. שובה באה לאסוף אותנו מסלדה, והופ אנחנו בגרביטו, ונורי כבר אי שם עם סול, וסמואל ודוד.<br/> <br/> גרביטו. סלדה נראית פתאום כמו שיא...

<r>בון דיאה. אונדה אשטה אשטשיון דה אוטוקאחו? אובריגדה.<br/> <B><s>[b]</s>סלדה<e>[/b]</e></B><br/> <br/> מעט המילים הפורטוגזיות המאונפפות שכבר למדתי מנערות מעליהן חלודה בת חודש, חודש שבו לא העזתי לחשוב באמת על הרגע הזה, להתכונן אליו. הספר 'פורטוגזית בשלושה חודשים' נותר יתום בתחתית התרמיל, כשכל הצצה ב...

<r><B><s>[b]</s>ביקורת<e>[/b]</e></B><br/> <br/> בתור הארוך לביקורת הדרכונים בליסבון היינו במתח. אסף שאל אם כדאי שנלך ביחד או לחוד. אחרי כמה דקות של דיונים ושיקולים שונים ומשונים פתאום תפסתי את עצמי. 'אבל זאת האמת!' אמרתי לו. אנחנו באמת ביחד תשע שנים. הכל נכון. אז בוא נשתחרר מההרגשה הזאת שאנחנו צריכ...

<r><B><s>[b]</s>דרום בון!<e>[/b]</e></B> (נסיעה טובה)<br/> <br/> סוף סוף. הייתי יכולה להאשים את האינטרנט (עכשיו למשל אני בנקודה ספציפית מאוד ולא נוחה של מרפסת בדיוק מול השמש השוקעת בה גילינו אינטרנט חינמי). אבל האמת היא שלא הצלחתי להושיב את עצמי לכתוב. כשאני חושבת על זה, גם עם עצמי לא שוחחתי יותר מד...

<t>שלום שלום. רק עכשיו ראיתי שכתבת לי. אני לא רוצה להטעות אותך לחשוב שהכל מושלם בפורטוגל. יש כמובן חסרונות: כפרים מזדקנים בלי ילדים מקומיים, אקליפטוסים שהשתלטו על הנוף הטבעי, נסיעות באוטו כדי לפגוש חברים, מעט אפשרויות 'בילוי'...אבל היה לנו המון מזל ואני בעיקר רואה את האפשרות להגשים את החלומות שלנו, ...

גאיה, אני ב pafush ביאהו.קום. אשמח אם תכתבי לי.
פוסט חדש בקרוב

<r><B><s>[b]</s>ישועה<e>[/b]</e></B><br/> <br/> נראה שזה מצליח: יש לנו כרטיסי טיסה לפורטוגל! בזכות גבי המופלאה, שלא התעצלה לטלפן, לברר, לחקור ולשאול, מחכה לאסף עבודה (בתשלום!) בחווה, ולנו מצפים פקידי הגירה שלפי כל הסימנים בעדנו. השבועיים שנותרו לנו (זה היה חכם!) בויזת השנגן יספיקו לנו כדי להכנס לפור...

<r><B><s>[b]</s>בוקרשטי<e>[/b]</e></B><br/> <br/> שיניי זהב. היישר מתוך הסטריאוטיפ. כנראה שלכן הן הדבר הראשון שקופץ לי לראש כשאני נזכרת בהמתנה לטיסה. דיליי של שעה וחצי, תור בלתי נגמר, צוענים, כרסים, עקבים. ונצנוץ של שיניי זהב.<br/> נורי שעמדה בגבורה בהמתנה הארוכה נרדמה רגע לאחר ההמראה, שלוש שעות לאח...

איילת, זה רעיון לא רע! אשמח ותודה

אני מאמינה שלפחות בשבועיים הקרובים בבוקרשט נהיה די זמינים במייל. תודה גאיה!

_להיות חיובית כל הזמן. ולא להכניס בה חרדות ודאגות.
לתת לה לבטא גם עצב וכאב. ולא לפחד ממנו._
קראי שוב. גם לך מותר. הרי כתבת בעצמך.

<r><B><s>[b]</s>עזיבה<e>[/b]</e></B><br/> <br/> השמש זורחת בהירה ובאופק הערפילי אני מזהה את צורתם של הרים. בין סנדביצ'ים, שאלות ועפרונות צבעוניים אני שולחת ברכת פרידה ותודה. להתראות בקרוב.<br/> סביב מדריד מוריקים המדרונות שבפברואר היו חומים ויבשים. גם לכאן הגיעו גשמי האביב. עייפים ועצבניים אנחנו עוש...

עיר זה אולי הגזמה. עיירת מחוז. מקסימה. בשם סרטה (Serta). העתיד קצת לוט בערפל אבל עד סוף אוגוסט נחזור לפורטוגל.
אני בקושי מעיזה לפנטז על האדמה הזאת. עדיין לא קיבלנו אפילו הצעת מחיר...
גאיה, ממש כיף שאת כאן
ולילוש, כרגיל, תודה על החוכמה

<t>בסינטרה היפה שליד ליסבון, לפני השינה, אחרי יום לא פשוט, זה סוף סוף יוצא החוצה: אני רוצה לחזור לישראל, נורי אומרת ומחייכת חיוך זורח. בדמעות בעיניים אני משתפת פעולה. אנחנו נזכרות במקומות ואנשים, ואני מרגישה שסוף סוף יש לנו רגע שבו הילדונת הרגישה שלי מעיזה לחלוק אתי את מה שהיא יודעת שיצער אותי. והיא...

<r><B><s>[b]</s>תקווה<e>[/b]</e></B><br/> <br/> אה, וראינו אדמה. מושלמת. כמו יצאה מהפנטזיה הפרועה ביותר. מצד אחד קרובה לעיר כך שאפשר ליסוע באופניים ולא במכונית, מצד שני מבודדת ופראית. בקצה של כפר יפה. על גדת נחל גדול למדי. עם שלוש חורבות. ותנור אפייה מסורתי מאבן. ומעיין עם ניקבה שזורמים בו מים צלולי...

קושטה בורדים! נשמע מאוד רומני האמת (-:

<r><B><s>[b]</s>אופק<e>[/b]</e></B><br/> <br/> כפי שהחורף היה שחון, כך הפתיע אפריל בגשמיו. עד סוף החודש התמלאו המעיינות על גדותיהם, והפלג של אנדריאה ומאנו חזר לזרום ולהשקות את הכבשים: אגווה, פולי, ליזה וצ'ארלי.<br/> <br/> אנדריאה ומאנו, אוסטרית ואיטלקי, קנו את השטח שלהם: יער, טרסות, פלג ושתי חורבות,...

<r><B><s>[b]</s>רומניה<e>[/b]</e></B><br/> <br/> ההבנה הכי גדולה שלנו בטריבודר היא לא להתמהמה. אם אנחנו לא מעוניינים לנדוד, כדאי שסוף סוף נצלול לסבך הבירוקרטיה. במקרה שלנו זה אומר רומניה: אסף הוציא תעודת לידה רומנית ממש שנייה לפני הטיסה ולא הספיק להוציא פספורט. אנחנו מבינים שלפני שהויזה האירופית בת ...

הי גאיה, תודה!
גרביטו: http://www.gravito.co.uk

<r><B><s>[b]</s>שוב עזיבה<e>[/b]</e></B><br/> לעזוב את גרביטו היה קשה. הרבה זמן לא נעצבתי באופן טוטאלי כל כך. הפרידה ממקום שהרגיש כמו בית העצימה את תחושת חוסר הבית, והפרידה מחברים חדשים ויקרים הציפה את כל הגעגועים והקושי שהדחקתי כשנפרדתי מאלו שבישראל. אבל בעצב, כמו תמיד, היה גם הרבה יופי. הרגשתי חיה...