כרגע אני מפסיקה לדאוג לו ומתחילה לדאוג לעצמי
אם כך, אז אני לגמרי בעדך.
בהצלחה.

<r><U><s>[u]</s>זה לא נשמע נפלא כלכך<e>[/u]</e></U><br/> אני מסכימה עם <PO><s>[po]</s>בן עמי<e>[/po]</e></PO> . מה שהעלה לי הרגשה לא טובה:<br/> <U><s>[u]</s>הלכתי עם חיוך על השפתיים_ _זה היה נפלא_ _אני מגרשת אותו<e>[/u]</e></U><br/> נשמע לי (ואולי אני טועה) שלמדת "טריק". את בעצם מחזירה לו. כי מה יכו...

מה עם התנהגות מתעלמת מזלזלת שוללת את כל רעיונותיך גם ובעיקר בנוכחות אחרים והכל בשקט ובמסוה של את תמיד צועקת
זאת אחת הההתנהגויות המובהקות של הטרדה נפשית. לא חייבות להיות שם קללות/ צעקות בשביל שזו תהיה הטרדה.

<t>כואבת,<br/> הייתי מציעה לך למשל - לבקש ממנו לנסח את המכתבים בעברית ואת תהיי אחראית על תרגומם וכך לא יחסרו פרטים החשובים בעיניו. זה פתרון נקודתי. קחי בחשבון שאם העניין הוא העברת ביקורת זה יצוץ במקום אחר. אולי במקומות אחרים תרגישי פחות שיש לו קייס ותעצרי אותו ביתר קלות.<br/> תראי, כשאני הייתי שם, ה...

<r><U><s>[u]</s>כי לפעמים התוכן של מה שהוא אומר דווקא נכון ודווקא הייתי יכולה ללמוד ממנו הרבה ולצמוח אם הוא היה מבטא את התוכן בצורה חיובית.<e>[/u]</e></U><br/> בכל אמירה יש <B><s>[b]</s>משהו<e>[/b]</e></B> נכון. זה יכול להיות בשורש הדברים או בקצה העלווה. אני מכירה את התחושה הזאת שהוא <B><s>[b]</s>בא...

<r><PO><s>[po]</s>גם אני הייתי שם<e>[/po]</e></PO> - גם אני הייתי באיזה שהוא סוג של טיפול, שבו עודדה אותי המטפלת לאחר הפרידה הראשונה לשוב ולפגוש אותו. בדיעבד הבנתי שהיא פיספסה לגמרי את המקום שהייתי בו ואת מהות היחסים שהיו ביננו. הענין הוא שזה באמת היה טריגר בשבילי להפגש איתו עוד פעם, לנסות לעשות מן ...

<r>כן. תראי, זה לא שלא היתה שם אהבה. אפילו שם היתה אהבה, אבל היה לה תנאי הכרחי מבחינתו - שאני אהיה שפוטה שלו, שהוא יוכל להמשיך ולהתעלל בי. ברגע שהצלחתי להגיד די (ודרך אגב, לא בקלות ובמיוחד מתוך רצון להטיב עם הילד שלי, כמו שקורה הרבה - מה שאנחנו לא עושות בשבילנו אנחנו עושות בשביל הילדים <E>:-)</E> ) ...

<r>בשמת, בתחושה שלי - כשאת בתוך האש, קודם כל תברחי. אחר כך יהיה לך את הזמן לחשוב וללמוד, להרגיש ולעבד את זה. <U><s>[u]</s>להשתנות ולהפסיק להיות קורבן<e>[/u]</e></U> ו-כן, זה לא אותו דבר כשאת כבר לא שם, אבל זה שומר עליך בחיים. לזה התכוונתי. ואני פשוט הלכתי. זה לא נגמר ממש שם אבל זה סימן את תחילת הסוף...

<t>בשמת, תודה על תגובתך. אני מתנצלת אם הייתי תוקפנית כלפיך.<br/> כמו שאת מבינה הכאבים שלי עדין לא חלפו ועצם הכתיבה על זה מעוררת אותם. בקריאתי את דבריך הרגשתי שדוקא קורבנות של התעללות נפשית (שנוטים בכל מקרה לקחת עליהם את האשמה) לא צריכים לשמוע עידוד על כך שהכל בידים שלהם ולהם הכוח לשבור את מעגל הקסמי...

<r>בשמת, אני חושבת שאת כותבת דברים כנים ומקסימים אבל האמת היא שאני לא מסכימה איתך. אני לא בטוחה שיש לך היכרות ממש עם התעללות נפשית וההעצות שלך עלולות להיות חרב פיפיות. זה לא עוד משהו על הסקאלה של יחסים זוגיים נורמלים.<br/> לפי ראיתי, הבנתי, נסיוני - הקורבן ביחסים של התעללות נפשית הוא שבוי. הוא משותק...

<r>כן. יש לי ילד. ילדים מסבכים את הכל אבל הם גם מפשטים את הדברים. במקרה שלי, דוקא הילד שלי עזר לי לראות את הדברים בבהירות ונתן לי את הכוח לחתוך (ראית את הסרט "פרנקי היקר"?).<br/> תראי, מה שהיה לי לא דומה למה שהיה לך. במקרה שלי הסתבר לי די מהר שהאבא הספציפי הזה לא ממש מתעניין בילד וברגע ששמתי סוף להט...

ודבר אחרון, בינתיים.
לבן זוגך יש מחלת נפש. לא פחות. הוא לא מעוניין לטפל בה או לא מצליח. קחי אחריות על חייך וחיי ילדך ולכי משם.
לדעתי זה לא הזמן להתעסק בניתוחים וטיפולים שלך בו. זה לא הזמן להבין אותו או לרחם עליו.
לא תאמיני כמה החיים יכולים להיות יפים ופשוטים. זה לא מגיע לך.

<r>כואבת,<br/> כמה שאני מזדהה איתך. הייתי שם לפני כמה שנים ועדיין לקרוא את הדף הזה מחזיר אותי לתחושות הקשות מאז. יש לי כמה דברים להגיד לך. קודם כל, אהבה היא נהדרת, אבל לא בכל מחיר. אני מציעה לך לקרוא את הספר <URL url="http://82.80.251.100/Books/%5Bpo"><s>[url=http://82.80.251.100/Books/[po]</s>Item]...