אלטר אגו

[אלטר_אגו*]

בטח שזה נעשה יותר קל, אבל לא בפונקציה מונוטונית (נכון? או שאני מערבבת מונחים בצורה מזעזעת? יש לי BA במתמטיקה, אלוהות אדירות!). יש עליות וירידות. ואצלנו, האמהות המיינסטרימיות הנמושות בחינוך הממסדי או הממסדי-למחצה, זה גם הולך לפי מחזוריות שנתית ברורה. אוקטובר האחרון, לדוגמה, היה הרבה יותר קל מאוקטובר שלפניו. יוני... חודש מסובך. יולי ואוגוסט היו תמיד חודשים מזעזעים, והשנה אני חושבת שהם יהיו נסבלים לגמרי.

[אלטר_אגו*]

מי מה{{}}, בלי לזלזל בשק שלי (ואני האחרונה ש), לפחות כרגע הוא שק שלא נושך (היו תקופות שהוא נשך ועוד איך). כולה שק. רק עניין של לנצח את הבלגניזם האינהרנטי, ועם קצת רצון טוב מהגורל נצליח גם את היומולדת, גם את הימ"י, גם את המופע, גם את היריד, גם את הקונצרט וגם את החופש הגדול. ולא צפויים עוד פיטורים עד לרבעון הבא, ובכלל החיים שלי דבש.

[אלטר_אגו*]

וון דאון.
<אייקון מעולף>

[הגבירה_בחום*]

הו.. סוף סוף הצלחתי להיכנס!
נשמע שאת עסוקה בטרוף בנעימים ושהשק שלך באמת לא נושך בימים אלה. אולי אילפת אותו..

[מיצי_החתולה*]

אני מרגישה שאני צריכה <אייקון מעולף> רק מלקרוא את כל התכניות הללו, אלוהים ישמור. חזקי ואמצי לקראת יום ראשון ושני |חיבוק|.

[אלטר_אגו*]

עברנו: חזרה גנרלית וחוג.
הערב: מופע.
מחר: יום פנוי-יחסית, רק הביקור השבועי אצל מרפאה בעיסוק.
רביעי: היריד של בית-הספר, להכין עוגה.
חמישי: קונצרט תלמידים.
זה מתקדם! בינתיים בלי פספוסים דרמטיים, הכל בסדר, חוץ מזה שהילדה קצת חולה. אנחנו בבית, נחות, מקוות שיעבור לה עד הערב - בכל זאת, להופיע מול קהל זה השיא של פעילות מוסיקלית ואני לא רוצה שתפסיד.
תודה על כל התמיכה!

[שמש_בחורף*]

בחיים לא ראיתי טמפרה ואין לי מושג איך היא צריכה להראות, אבל אני יוצאת מההנחה שגם הילדים שירשמו לשיעור לא ראו טמפרה ויהיה קל לשכנע אותם.
D-:
בריאות.

[אלטר_אגו*]

אה! הזכרת לי! עברנו גם את זה! אני הייתי שותפה רק להכנות, לא לשיעור עצמו, וכשניסיתי לקבל מהילדות דיווח קיבלתי תגובות מגזרת ה"היה בסדר", "טוב", "כן", "ההממם". מכאן אני מסיקה שהיה טוב, או לפחות בסדר, או לפחות ההממם.
וכן שבשבת סיפרתי לחבר שלי על עניין הטמפרה, ואיך צריך לפרק ביצים לחלקים שלא ידעתי בכלל שיש להן, והוא אמר: זה בטוח יצליח. חשבתי שהוא ציני, צחקתי, אבל הוא הסביר: שוברים ביצים, זה בטוח יהיה כיף, מה כבר יכול להשתבש?
ואללה, צודק.

[מארז_אהבה*]

אה, אילו ידעתי. כמה צנצנות יש לי פה את לא מאמינה. כל פעם שומרת ושומרת ובסוף כבר אין לי מקום, לא מוצאת להן קליינט וזורקת.

[אלטר_אגו*]

אני תמיד קליינטית של צנצנות.
מסמנים "וי" על המופע המונומנטלי, ושכחתי קודם - גם על הדיבורית. עשינו קניות בשביל העוגה, נשאר עוגה - יריד - קונצרט, ונגמר השבוע המסובך.

[מי_מה*]

כיפאק הי!

[אלטר_אגו*]

כיפאק הי-הי-הי.

עוגה יש, נשאר יריד וקונצרט.
הזמנתי עוד צמר באינטרנעט.
נסחפתי למריבה מעצבנת עם אנשים שאני מכבדת וזה מדכדך.
הבת שלי לא מבריאה מוירוס.
ועוד מעט סוף שבוע של מנוחה. ומוקדם יותר הערב ישבתי עם הבת שלי, הבן התנמנם על הרצפה בסלון, והיא אמרה: לפעמים אני חושבת, למה דוקא המשפחה שלי גרושה? ולמה דוקא ר' (אחות-למחצה) נולדה פגה?
אמרתי: אבל תחשבי על זה ככה, זה לא שדוקא אנחנו גרושים. יש המון גרושים, בין השאר גם אנחנו.
אבל למה דוקא אתם? למה הכל קורה במשפחה שלנו?
חשבתי רגע, ומצאתי דוגמה של משפחה נוספת מהמשפחה המורחבת: לבן הזה היו בעיות כאלה... לבן ההוא היו בעיות באלה... בכל משפחה זה קורה.
ואז:
לפעמים אני חושבת להיפך, למשל: איך נכנסתי להריון פעמיים בקלות בלי בעיות <אמת. איזה כיף לי!>. איך ילדתי פעמיים לידות תקינות בלי ניתוח קיסרי <אמת לאמיתה. היש אושר כאושרי? - <ובשלב הזה חשבתי לרגע על ההנקות שנכשלו אבל גרשתי את המחשבה מעלי, היא לא מתאימה כאן>>. איך... <כאן המשכתי ופרטתי את מה שכבר כתבתי עליו פה למעלה, על הבריאות, הפרנסה, הילדים, המשפחה, הזוגיות...>
ואז ישבנו ואמרנו: איזה כיף לי ש...
איזה כיף לי ש...
איזה כיף לי ש...
אוי, דביק. סליחה!

[ניצן_אמ*]

[אלטר_אגו*]

אני יושבת בעבודה, והבת שלי לצידי, קוראת "הנסיך כספיאן". זה סוג של "עקרון הרצף", קצת, לא?
מחלתי על כבודי והתנצלתי. אני מקוה שמי שנפגע ממני, יסלח לי. אבל עם הפגיעה שאני נפגעתי, אני לא יודעת מה לעשות.

[שמש_בחורף*]

אבל עם הפגיעה שאני נפגעתי, אני לא יודעת מה לעשות.
אולי תתנצלי לעצמך בשמם?
זה מה שאני עושה לפעמים אחרי שאני מתנצלת.

[ניצן_אמ*]

קצת יותר מילים?

[אלטר_אגו*]

אני פגעתי - בטעות - בקבוצה של אנשים. אחת מהם, בתגובה, העליבה אותי נורא. מתוך העלבון שלה היא הטיחה בי משהו שהוא לא נכון, לא הוגן, ומכאיב. אני התנצלתי בפני הקבוצה, לא בפניה אישית. ההתנצלות שלי התקבלה. הדבר שהיא אמרה לי עדיין כואב.

[ניצן_אמ*]

אוי, לא יפה שעשתה לך ככה
הדבר שהיא אמרה לך, הוא לא נכון, לא הוגן
אני עושה תרגילים בלנסות להבין דברים שאני לא מבינה בקשר לשוני בין אנשים בזמן האחרון. אז אני אשמח אם תוכלי לענות לי על השאלות הבאות, אם לא, ואני שוב קצת סתומה, את יכולה להגיד.
האם מה שכואב לך זה שהרעיון הלא נכון הזה לגבייך קיים אי שם במוחותיהם של אנשים אחרים?
האם מה שכואב לך זה שעל פי חוקי הצדק האוניברסליים (סעיף 1.ד.1. ) היא צריכה למחול על כבודה גם?
האם את מסיקה שכל הקבוצה הזאת חושבת עלייך דברים לא נכונים?
האם צריך לשנות את זה? אפשר לשנות את זה?
האם דברים לא נכונים מכאיבים בפני עצמם?
למשל אם אני אומר לך שאת טפשה, כותבת גרוע, ושיש לך חמישה ילדים נוספים מאב לא ידוע, זה יכאיב לך?

מחילה על כבוד והתנצלות הם לא פחיתות כבוד. הם אצילות נפש בעיניי. את אצילה בעיניי.
<סליחה על הח(ר)טטנות. אני, כאמור, מנסה להתגבר על אוטיזם-הנקה קל שפשה בי לאחרונה.>

[אלטר_אגו*]

כן, כמובן, א זה לא נכון, למה זה כואב? פשוט: כי זה היה יכול להיות יותר לא נכון, וכי הייתי רוצה שזה יהיה יותר לא נכון. וזה לא הוגן להטיח בי שזה נכון במאה אחוז, כשזה נכון בארבעים אחוז.
האם מה שכואב לך זה שהרעיון הלא נכון הזה לגבייך קיים אי שם במוחותיהם של אנשים אחרים?
לא מאד. אני גם לא בטוחה שהוא קיים. יכול להיות שבשיקול דעת רגוע היא לא היתה חושבת ככה.
האם מה שכואב לך זה שעל פי חוקי הצדק האוניברסליים (סעיף 1.ד.1. ) היא צריכה למחול על כבודה גם?
לא. התנצלות תעזור לי להרגיש יותר טוב כלפיה, אבל לא משם זה בא. זה מוזר?
האם את מסיקה שכל הקבוצה הזאת חושבת עלייך דברים לא נכונים?
שוב, לא בטוח, ולא מאד חשוב.
למה הדבר דומה? נניח שאני, בקומתי הממוצעת, הייתי משתוקקת בכל לבי להיות גבוהה. והיתה באה מישהי גבוהה שכועסת עלי, והיתה מטיחה בי שאני נמוכה. משהו כזה.

[מארז_אהבה*]

אני חושבת שמה שבעצם הכי מעליב זה ההטחה עצמה. הכוחנות והאלימות שבה.
ואז מגיע "איך היא העזה" וחבריו, אבל בשביל זה כבר צריך לנתח את כל הנחות היסוד שלנו והציפיות שלנו מן העולם -- והרי ברור שהן לא מציאותיות.
כמובן, אם יש בדברים שמץ של אמת שאנחנו מודעים לה, ורוצים לשנות אותה או להסתיר אותה -- כואב שבעתיים.
<נעלבת סדרתית, כרונית ודי אבודה>

[אלטר_אגו*]

אם יש בדברים שמץ של אמת שאנחנו מודעים לה, ורוצים לשנות אותה
או שהיינו רוצים לשנות אותה אבל לא יכולים.

[אלטר_אגו*]

טוב, היא כן התנצלה. כולנו ננשום עמוק.

[אלטר_אגו*]

עבר היריד, נשאר קונצרט, ונגמר השבוע. הילדה מרגישה טוב, היום היא ב"יום כיף" עם אבא שלה לכבוד יום הולדתה. בשבוע הבא אולי נתחיל לטפל בהמשך התהליך שנוגע למלפורמציה הקפילרית ההיא, מהשבוע שעבר.

[אפרת_נ*]

(-:
נעים כפליים

[אלטר_אגו*]

עבר גם הקונצרט. פפפפפפפפפפף
היא ניגנה נורא יפה, ונהנתה מאד!
אני אוהבת לשמוע תלמידים מנגנים. בכל הרמות, גם כנרים צעירים שחורקים "למרים טלה קטן, טלה קטן, טלה קטן, טלה ק---------טן". בפרט אני אוהבת, כמובן, לשמוע את הבת שלי, שאחרי שנתיים היא כבר מהתלמידים המתקדמים יותר במרכז.

[מי_מה*]

איזה יופי @}
גם על ההתנצלות הכפולה וגם על הקונצרט ובכלל עוד פעם כיפאק הי על סיום שבוע מאתגר שכזה!
<מפרגנת ומקנאה על ההספקים בו זמנית>

[מארז_אהבה*]

מצדיעה לך. אלופה @}
(ועכשיו מה? דאון של אנטי קליימקס?)

[ניצן_אמ*]

איזה יופי.

[אלטר_אגו*]

דאון של אנטי קליימקס?
היה סוף-שבוע של זוגיות ושל מנוחה. לא, לא דאון בכלל. אבל עכשיו קצת דאון, כי הייתי יכולה עוד סוף שבוע כזה עכשיו.

[אלטר_אגו*]

רשימה חדשה:
יום חמישי - טיול למוזיאון - לסדר הסעה לצהרון.
יום שישי - שיעור מחול פתוח להורים.
שבת - יום הולדת לתאומים - לקנות מתנות.
יום ראשון - מסיבת סיום גן על החוף - להכין כיבוד.
יום שני - מסיבת סיום בבית הספר - להכין כיבוד.
יום שלישי - כלום.
יום רביעי - מתחילה קייטנה...
רשימה יותר כיפית הפעם.

[אלטר_אגו*]

הוצאתי ספרים. אני נהנית לעבור כל פעם ולראות איך עוד ועוד ספרים נעלמים מהערימה. זה מחמם את הלב, וגם משעשע לראות איזה ספרים נשארים אחרונים.
הפעם:
שירים באשדודית של סמי שלום שטרית (הזדהיתי עם הפוליטיקה, לא נהניתי מהפואטיקה)
קוריקולום ויטה של יואל הופמן (בעיני זו מניירה)
וספר בלשנות בהוצאת רסלינג (נחמד, אבל באיזשהו שלב הרגשתי שהבנתי את הרעיון).

אתמול, לעומת זאת, מצאנו ספרים שמישהו אחר הוציא... אספנו את "לקרוא בחשך" של שימוס דין, לקסיקון גאוגרפי, ו"ילקוט המתכונים" הנוסטלגי, עם מתכונים נוספים שמישהי הוסיפה בכתב ידה!

[ניצן_אמ*]

אנא פרטי לגבי שימושך העכשיוי בשורש י.צ.א.
מה זאת אומרת "הוצאתי"?

[אלטר_אגו*]

זאת אומרת, לקחתי ספרים שאני כבר לא צריכה (כי הילדים גדלו, כי לא נהניתי מהם, כי לא אחזור אליהם), ושמתי אותם בערימה יפה ומסודרת על המדרכה בצד כדי שאנשים שכן אוהבים אותם יתנו להם בית טוב.
אה, רגע, לא במובן של "הוצאתי לאור". במובן של "הוצאתי החוצה".

[ניצן_אמ*]

מכירה www.bookcrossing.com?

[אלטר_אגו*]

מגניב. חשבתי שזה עוד אתר החלפות, וכבר התכוננתי לענות: כן, זה נחמד מאד, אבל להשאיר ברחוב יותר קל.

[הגבירה_בחום*]

הי!
סוף סוף התעדכנתי בכל ההרפתקאות (-:
ד"ש בבית לקרנפים בע"מ @}

[אורי_יורמן*]

תודה על ההערה האחרונה שכתבת בדף,
אבל בכל זאת,
החלטתי לעשות את זה מחדש בפעם אחרת.

[איל_גיא_חיים*]

נראה לי שאנשים לא היו מקשיבים להיטלר גם אם היה לו סיפור הרבה הרבה יותר טוב משל הדפקט שהפך ילדים ליתומים רק כי אבא שלהם היה פקיד בבנק או איש מחשבים זוטר
אבל גם הסיפור עצמו מאוד יומרני ולוקה בחסר
למרות שאני נגד צנזורה כדאי שאנשים יבינו לאן הם לוקחים את עצמם בתמימותם לפעמים
טוב שאת מחזקת את אורי כי אני חושב שהוא מאוד נחמד
אני לא בטוח מה בן אדם מהצד, שהיה רואה את הדף היה יכול לחשוב על אורי וחבל לי על אורי
דיברתי איתו איזה שעה .. לא הצלחתי
כנראה ממש אני צריך להשתפר בלהיות מובן לאורי...כי ממש איכפת לי עליו ולא נעים לי היה לקרוא את הדף ואת התגובות
מאוד שמחתי שאת הגבת אחרת אבל בכל זאת נראה לי שהוא טועה..

[אלטר_אגו*]

איל, הטיעון "הסיפור לא בסדר כי הוא לקוח מתוך מניפסט היונבומר" מקביל לטיעון "צמחונות היא לא בסדר כי היטלר היה צמחוני". מעבר לזה, אני חושבת שהסיפור אפקטיבי במידה מסויימת, ועדיין יש לי עליו ביקורת שהתחלתי לרמוז עליה אתמול. אני לא יודעת מה ההתנגדות הספציפית שלך לסיפור, אולי כתבת ולא שמתי לב, או שלא כתבת. לי הפריע בעיקר הביטול של מאבקים גזעיים וחברתיים כאילו היו עניין קטנוני. אבל עזבנו את הסיפור, וטוב שכך, אז אני לא אכנס לזה.
אני לא מכירה את אורי, ואין לי מטרה לחזק את אורי ולא להחליש את אורי... רק הבעתי את דעתי המורכבת.

[אלטר_אגו*]

לא הכל פרסונלי, וזה מחזיר אותי לאינצידנט הקהילתי מלפני שבועיים. שדרך אגב, העניין הפרסונלי שם נפתר, אבל בעניין המהותי לא נחה דעתי, אוף וחצי.

[אלטר_אגו*]

זמני: הערה שלי מדף שנמחק, בינתיים פה עד שאחליט מה לעשות איתה.

אלטר אגו (2009-06-27T01:24:07):
אורי,
_אני לא מנסה לומר "תראו תראו, אני אקולוגי".
אני לא יותר אקולוגי או מוסרי מאף אחד,_
אה! זה מה שהטעה אותי:
_אח"כ הגעתי למפגש או שניים... התחלתי להכיר קצת אנשים..
גיליתי לתדהמתי,
וואט דה פאק?!
מה זה זה?!
כולם עם מכוניות, כלים חד פעמיים, צעצועים חדשים מפלסטיק, מכשירים קטנים עם בטריות חד פעמיות, מה לא.._
קצת מבלבל.
אני במקרה לא שייכת לקהילת "באופן טבעי", ולא פגשת אותי ואת הכלים שלי באף מפגש. אבל יצא ככה שגדלתי בקיבוץ, ושהיום אני כן שייכת לאיזו קהילה אחרת, שגם לה יש כמה מאפיינים שמזכירים קיבוץ מבחינת הדינמיקה החברתית, ושמתי לב למשהו מעניין אצל אנשים שהם מאד מחוייבים ומעורבים (שזה כמובן ראוי להערכה): שכל אחד תמיד מרגיש שהוא מגדיר את המינימום, ומי ש"עושה" פחות ממנו - לא בסדר. וכך מרגיש כל אחד, ולא משנה איפה הוא נמצא על רצף ה"עושה"-"לא עושה". וזה עובד טוב, כי כמעט כל אחד יכול לשפוט מישהו, ולשפוט זה די כיף לפעמים (הסרקזם הוא רק סגנון ההתבטאות שלי, אני ברצינות חושבת ככה). הרי יבוא מישהו ויגיד: מה נסגר אתך? מגדיל את התעבורה באינטרנט? ועוד מוסיף תוכן? מה אתה, נער הסיפון שעושה חור בקרקעית הספינה כדי שיקשיבו לו? אבל אתה עושה את זה, ואומר: למה אתם טסים ונוהגים במכונית? ומישהו אחר ימשיך לנהוג במכונית, ולהשתגע מזה שאנשים לא ממחזרים מים אפורים ומשתמשים בשקיות. גם אני כך. אני אומרת לעצמי: כשאני אראה אנשים אחרים סביבי עושים מה שאני עושה, אני אלך עוד צעד קדימה.

(עכשיו, יש לי גם משהו להגיד על מאבקים גזעיים/חברתיים שהסיפור מתייחס אליהם בטיפה, אה, ביטול, אבל מאוחר. אז זו תזכורת לעצמי.)

[ש_י_ר_י*]

(או במילים אחרות: סטופ נגעתי בכדור הארץ.) <ציטוט מהדך על חנ"ב והקשר לצבא>
הצחקת אותי לאללה! מה שנקרא blast from the past
(למרות שלא נראה לי שהבנתי D-: )

[אלטר_אגו*]

להגיד "(...) ואי אפשר להתוכח על זה כי זו האמת המוחלטת" זה קצת כמו להגיד "סטופ נגעתי בכדור הארץ", רק במילים יותר מסובכות, לא? ודרך אגב, למדתי את זה מהילדים שלי, אני לא זוכרת שאנחנו אמרנו את זה.

[ניצן_אמ*]

אצלנו נגעו בברזל (מלעיל) ואמרו סטופ-אש.

[ניצן_אמ*]

<שתמיד יצא "סטופש!">

[הגבירה_בחום*]

תגידי, אז בסוף קנית כרטיס לסוזן וגה?
אני לא..
ועדיין רוצה...
את באה?

[סתו*]

שלום
עשית את המבוך,או שהוא רק ניראה לך קשה?
כיף לי שכתבת לי.
מסתו

[פלוני_אלמונית*]

את באה?
אני באותו מצב כמוך - מתכננת לבוא אבל טרם עשיתי משהו בעניין - אבל החבר הביע את הסכמתו ואנחנו מתכוונים לבוא.

[פלוני_אלמונית*]

<אלטר אגו בבית של החבר>

[ניצן_אמ*]

הייתי לפני עשר שנים. מאד קדימה ודי באמצע. היה מושלם.
אילולא היונקים הנמרצים הייתי שוקלת אף היום.

[טדליק_נהנאנע*]

הפסקול השבועי התכוון לכך שאת מתחתנת השבוע או עוברת למנזר ?

תודה.
חיממת את לבי.

[אלטר_אגו*]

הייתי לפני עשר שנים. מאד קדימה ודי באמצע. היה מושלם.
אני זוכרת. גם אני הייתי באמת היה מצויין, ואז הכרתי רק את שלושת האלבומים המפורסמים יותר.

[טדליק_נהנאנע*]

שנים חשבתי לרסס גראפיטי של "דאולנד לשלטון" אבל הבנתי שזה לא יאה ללכלך את שמו ברבים.
בבחינת הגמר שלי באקדמיה הצהרתי שאני מתכננת להחליף את שם המשפחה שלי לדאולנד.
המורים שלי כבר התייאשו ממני...
(טוב, זה אחרי ששלוש שנים ראשונות הכינוי שלי היה "ברנשטיין" משום שלא יכולתי להפסיק לדבר עליו ולשיר קטעים שלו).

[ניצן_אמ*]

אני תמיד רציתי חתול בשם פואנקרה, וכלב בשם בנדיקסון. פואנקרה ובנדיקסון. אחלה שמות לחיות מחמד. הודי.
<משתתפת, אבל מהצד של המתימטיקה.>

[אלטר_אגו*]

בכיתה י"ב נחשבתי גרופית-שרופה-מהסוג-הצווח-ומתעלף של ברהמס.

[ניצן_אמ*]

מזל שלא אימצת את התסרוקת שלו. http://www.dartmouth.edu/~music33/Mus33projects/nodes/cello/images/brahms.jpg]+סעומו[/img] האצבעונים האלה
למרות שהבחנתי עוד אז שאת סורקת את זקנך כמוהו.

[נחל_לבן*]

היתה לי הרגשה כזו..
נכנסתי לעריכה ומחקתי. תודה על החיבוק והפרח!

[אלטר_אגו*]

היום סוזן וגה! טרללה!
לוח הזמנים הוא כדלהלן: שלוש ורבע - יציאה מהעבודה. רבע לארבע - איסוף ילדים מקייטנה. ארבע - שיעור שחיה של הקטן. ארבע ורבע - שיעור שחיה של הגדולה. ארבע וחצי - הקטן יוצא מהשיעור והולך להתקלח במקלחת של הבריכה (הגלויה והפומבית, אבל הוא עדיין לא מתבייש), להתנגב ולהתלבש. חמש - הגדולה יוצאת מהשיעור, לא הולכת להתקלח, אנחנו הולכים לאוטו ונוסעים הביתה. בבית אנחנו פוגשים את הבייביסיטר. חמש ורבע באופטימיות - אני יוצאת לדרך. רבע-לשש-שש - החבר שלי בקופות עם כרטיס האשראי שלי, אוסף את הכרטיסים. שש באופטימיות - אני מחפשת חניה באיזור היכל התרבות המשתפץ והסתום. שש וחצי - נוטפת זיעה ומקללת את הנהגים והחניונים בתל-אביב, אני פוגשת את החבר שלי ונכנסת לאולם. מקסימום רבע לשבע - אני ברקיע השביעי (רגע, יש הופעת חימום או משהו מיותר כזה?).
מתוקתק. מה כבר יכול להשתבש?

[הגבירה_בחום*]

איזה כיף לך!
בסוף כפי שהבנת לא קניתי כרטיסים.
באמת נשמע ע"פ הסנריו המצופה ששום דבר לא יכול להשתבש (-:
תגידי, אולי תעלי על אוטובוס או משהו? שמוריד אותך ישירות באיזור וחוסך ממך את שתי השורות האחרונות של הפוסט? (-:
מצפה לדיווח כמובן @}

[אלטר_אגו*]

אוטובוס זה רעיון. השאלה היא אם זמן המתנה לאוטובוס (שבטח בא כל חצי שעה או ארבעים דקות) לא מתקזז עם זמן חיפוש החניה. הולכת לבדוק!

[אלטר_אגו*]

השמצתי לשוא - האוטווס מגיע כל 10-15 דקות בשעות האלה - אבל הוא מוריד אותי בקריה ב-18:15. גבולי.

[מארז_אהבה*]

מונית, מונית. מתקזז עם מחיר החניה.

[אלטר_אגו*]

מונית, מונית.
את צודקת לחלוטין, כמובן. הזמנתי מונית ועכשיו אני יכולה לנשום. אמנם החבר שלי יצטרך להסיע אותי אחר כך הביתה, והוא עדיין לא יודע.

[אלטר_אגו*]

אז איך היה?
סוזן וגה מתוקה ומקסימה. השירים יפים (כשהודיתי בפני החבר שלי שאני לא מכירה שיר אחד, הוא אמר בפליאה: איך זה יכול להיות, אלא אם כן היא המציאה אותו עכשיו על הבמה?). הקהל הציף אותה באהבה בלי גבול. אבל הסאונד... היה מקום לשיפור. היו רגעים שהגיטרות הטביעו אותה כמעט לגמרי. ולא שאני בררנית במיוחד, אבל פעם בעשר שנים סוזן וגה מגיעה לארץ, ופעם בעשר שנים אני הולכת להופעה, הייתי רוצה לקבל חוויה מושלמת.

[הגבירה_בחום*]

(-:
נשמע כיף בכל זאת.

[אלטר_אגו*]

היה כיף. יצאנו לבלות, שזה דבר שאנחנו לא עושים הרבה. נהנינו מהשירים ומהאישיות הכובשת. וכשאוהבים זמר, נהנים גם בהופעה לא מושלמת. וכשאוהבים חבר, נהנים מללכת איתו גם להופעה לא מושלמת. לא?.. [-:

[הגבירה_בחום*]

לגמרי כן (-:

[ניצן_אמ*]

דווקא שמעתי שהיה מושלם. התפרטי?

[אלטר_אגו*]

אולי שמעת על ההופעה השנייה. היו שמועות שהיא היתה יותר טובה. ההופעה המוקדמת היתה קצת מזורזת, הסאונד כבר כתבתי, המלווים קצת השתלטו לפרקים אבל אולי זה שוב הסאונד, ויש כמה שירים שהייתי שמחה אם היתה שרה, ולא שרה. אבל זה תמיד יהיה.
אבל מקסימה מקסימה. מצחיקה ומתוקה ואמנית גדולה.

[ניצן_אמ*]

על המוקדמת. חי נפשי.
הסאונד כבר כתבתי
?

[אלטר_אגו*]

_הסאונד כבר כתבתי
?_
ספרי שבע הודעות מעלי.
אבל אם מישהו הלך ונהנה עד כדי לספר שהיה מושלם, לא אתוכח. לא אני אהיה זו שאצדד בעמדת נגד לסוזן וגה אהובתי.

[ניצן_אמ*]

אוי פספסתי! ואני חשבתי שהסיכום שלך הוא 6 הודעות מעליי!

[אלטר_אגו*]

תארתי לעצמי.

[ניצן_אמ*]

עכשיו הבנתי.
אחלה מתנה.
<בסוגריים לעצמי - >

[אלטר_אגו*]

אחלה מתנה זה רפרנס אינטר-טקסטואלי? כי ההופעה לא היתה מתנה, אלא יותר החגיגה.

[אלטר_אגו*]

מחר נוסעים שוב להורים שלי. הפעם אני לא מכינה עוגיות. אני פשוט אדאג לסתום את הקרייבינג ההתמכרותי בסלט ירקות ובסלט פירות.

[אלטר_אגו*]

לא קל, העניין הזה של הורים. אני מנסה לא לבקר אותם. קשה.
שמונה ביקשה לחם עם חמאה, בלי להסס ננתו לה לחם עם מרגרינה. לא היה לה טעים. ראיתי שזה מרגרינה ואמרתי.
הוציאו "ממרח חמאה" מהמקרר, כי החמאה קשה. היא טעמה. אני בינתיים לא התאפקתי וחיפשתי את רשימת הרכיבים. אם זה כי היא ראתה אותי, ואם זה כי זה מלוח זוועות, שמונה הודיעה שגם זה לא טעים לה. הרשימה ארוכה, והיא לא כוללת שמנת, או חלב, או שום דבר מאכל ספציפי אחר. טוב, גם זה לא בדיוק חמאה, אמרתי. מה יש בזה? שאל אבא שלי, אז הקראתי.
אבל יש בזה מאתיים קלוריות, ובחמאה שבע מאות.
אבל קלוריות זה לא חזות פני הכל, אמרתי, במה שניסיתי שיהיה עדינות, אבל קרוב לודאי שלא לגמרי הצלחתי. (יא ורדי איזה היבריש, ואני מנסה להיגמל; סליחה)
אבל בגילנו זה חשוב, הם הסבירו לי ממקומם שמאחורי צלחת עם שש או שמונה פרוסות חלה קלויות במיקרוגל.

אם תבכי, המציל יוציא אותך מהבריכה, אמר אבא שלי. גם לנו הוא היה אומר דברים כאלה. אני לא בטוחה, אבל נדמה לי שהאמנתי לו. אני חושבת ששמונה לא מאמינה, אבל אולי היא לא בטוחה.
סבא שלך הוא כזה, הסברתי. הוא אוהב אותך מאד, ואת אותו, הוא צריך להסתדר עם השגעונות שלך, ואת עם שלו.

[מונו_לוגית*]

סבא שלך הוא כזה, הסברתי. הוא אוהב אותך מאד, ואת אותו, הוא צריך להסתדר עם השגעונות שלך, ואת עם שלו

איזה יופי.

[אלטר_אגו*]

[ניצן_אמ*]

סבא שלך הוא כזה, הסברתי. הוא אוהב אותך מאד, ואת אותו, הוא צריך להסתדר עם השגעונות שלך, ואת עם שלו.
משפט מחץ.
מקווה שאתם נהנים מאד, סה"כ.

אני מנסה לא לבקר אותם.
אבל את שם,לא?
קשה לא לבקר הורים כשמבקרים את ההורים.

[אלטר_אגו*]

קשה לא לבקר הורים כשמבקרים את ההורים.

ואפשר לחשוב שהם לא מבקרים אותי. אבא שלי בביוסנטר, בודק מחירים ומזדעזע בקול רם...

[אלטר_אגו*]

ולמה את לא מדליקה מזגן... ולמה את לא קונה מדיח... אולי היינו צריכים להסכים על אזור שיפוטיות חופשית בינינו. אבל האמת היא שזה לא כל כך כיף לי, לא לשפוט ולא להיות נשפטת.

[אלטר_אגו*]

אנחנו שושלת עתיקת יומין של עקשנים וגם של מגיבים תגובות מוגזמות. חשבתי ששמונה לא תסתדר לבד עם ההורים שלי, בעיקר לא עם אבא שלי. מסתבר שברגע שחולית האמצע, העקשנית המצעית - אני - לא שם, הכל מסתדר. כשאני שם, היא רבה איתו ואני מגינה עליה ותומכת בה (כי היא צודקת). כשאני לא שם, היא פשוט לא רבה איתו.

[אלטר_אגו*]

_שמונה ביקשה לחם עם חמאה, בלי להסס ננתו לה לחם עם מרגרינה. לא היה לה טעים. ראיתי שזה מרגרינה ואמרתי.
הוציאו "ממרח חמאה" מהמקרר, כי החמאה קשה. היא טעמה. אני בינתיים לא התאפקתי וחיפשתי את רשימת הרכיבים. אם זה כי היא ראתה אותי, ואם זה כי זה מלוח זוועות, שמונה הודיעה שגם זה לא טעים לה. הרשימה ארוכה, והיא לא כוללת שמנת, או חלב, או שום דבר מאכל ספציפי אחר. טוב, גם זה לא בדיוק חמאה, אמרתי. מה יש בזה? שאל אבא שלי, אז הקראתי._
ואולי זה שאני שם, עם המאמץ האקטיבי שלי לא להיות שיפוטית, זה מה שמכניס מתח.

[אלטר_אגו*]

אני מנסה להבין את דפוסי האכילה שלי. אני אוכלת מתוך שעמום.
בבוקר יצאתי לריצה קצרה. אני לא בכושר כי אני לא מוצאת זמן לרוץ בצורה סדירה. אחר כך שתיתי אספרסו משולש ולא הייתי רעבה עד אחת עשרה. באחת עשרה אכלתי סלט בתיאבון. בשתים עשרה עוד סלט, גם בתיאבון. סלט זה אוכל כיפי ושמח. באחת אכלתי אורז ואפונה. בערך באחת וחצי מישהו הזמין את כל הצוות לקפיטריה לחלק לנו ארטיקים משהו-משהו עם שוקולד מריר (חה. שישים אחוז. זה מריר זה?). הצטרפתי אליהם, ישבתי איתם ואכלתי תפוח. סבלתי רק ממש מעט, ואז הסתכלתי על הקופסה וספרתי E-ים, ועבר לי.
אחרי הצהרים אני הופכת עצבנית וחסרת מנוחה, במיוחד ביום כמו היום שבו אני נמצאת בעבודה עד מאוחר (אני כותבת מהמשרד עכשיו). אז אני טוחנת פירות, עוד שני תפוחים ושתי נקטרינות שפשוט לא הייתי צריכה. זה בכלל לא כיף לאכול ככה, וחבל על פירות טריים וטעימים שמגיע להם שיהנו מהם. איזה הבדל בין כמה שאני נהנית מהאוכל בבוקר ובצהרים, לבין אחרי הצהרים.

[הגבירה_בחום*]

הוי הוי... הרשי לי בבקשה לצטט את כל המשפטים שאני מזדהה איתם עד תום (למרות שאני ממש לא עסוקה בימים אלה בדפוסי האכילה שלי):
סלט זה אוכל כיפי ושמח
קודם כל ובראש ובראשונה, זו אמירה שאני ממש מזדהה איתה. יש בו משהו כ"כ צבעוני וקופצני ומשמח ומשובב, שלפעמים (זה כמעט לא קורה כן?) כשיוצא לי לעבור יום בלי סלט או שניים זה ממש מעיק עלי.
(חה. שישים אחוז. זה מריר זה?)
חחח... לגמרי איתך! גם אני מחובבות ה-70 ומעלה מעלה, לכיוון ה-90.
אבל בנוגע לנוקאאוט אקוודור, אני נופלת גם בקיסמו, בגין היותי מכורה לגלידה. במיוחד לגלידות משובחות. (אגב ידעת שמוסד הגלידה האגדי וניליה פתח עגלה ברננים??)
ואז הסתכלתי על הקופסה וספרתי E-ים, ועבר לי
גדולה! (-:
גם אני סופרת אייים ועובר לי, לפעמים בלי שאני רוצה שיעבור לי, ממש לפני שעומדת לתת ביס במשהו שממש בא לי עליו ברגע הראשון, ואופס, פתאום יורד לי ממנו החשק...
אחרי הצהרים אני הופכת עצבנית וחסרת מנוחה
ו....אחרון חביב: גמני גמני גמני!!
יש לי משהו לא פתור עם השעה הזו, תמיד היו לי עניינים איתה, לאורך תקופות שונות ומשונות בחיי. כאילו משהו תקוע בה. לא מצליחה להתענג עליה, לא מוצאת בה מקום. (כתבתי על זה אפילו פוסט/ שיר בבלוג יוגה שלי), כשמגיע הלילה, משהו נרגע בי ונכנע.
בשנים האחרונות זה קשור לזה שאני עובדת בערבים, ואז השעות האלה הן מן שעות דרוכות שכאלה, מצד אחד היום מאחורי מצד שני אי אפשר באמת לסגור אותו, כי יש עוד עבודה.
אני מניחה, שדווקא בשעות האלה טמונה הזדמנות לצמיחה. דווקא בגלל ההתנגדות שלי אליהן....
@}

[אלטר_אגו*]

נוקאאוט אקוודור
נכון, זה מה שזה היה! לשמחתי לגלידה אני לא מכורה דוקא. אבל גלידה ממש משובחת אני אטעם, ובלבד שיש להם טעמים מעניינים (וניל ממש לא מושך אותי. עדיף משהו עם קפה. בכלל, אפשר שכל הדברים יהיו בטעם קפה, חוץ מסלט כמובן). אז בפעם הבאה שאני אאלץ להיכנס לרננים.
(נזכרתי שטעמתי פעם באילן'ס סלט עם רוטב ויניגרט אספרסו. היה מעניין, הגם שדורש התרגלות. אילן'ס, מצחיקים, מצד אחד הם כמוני - עושים הכל בטעם קפה, ומצד שני הם מנסים לשכנע אותי להכניס טעם שאינו-קפה דוקא לקפה).
אז מה עם אחרי הצהרים הזותי? אולי זה בגלל שהיו מכריחים אותי לישון בשעות האלה עד גיל מאוחר מאד? אולי זה בגלל שאני בעבודה וכבר רוצה הביתה?
אני מניחה, שדווקא בשעות האלה טמונה הזדמנות לצמיחה. דווקא בגלל ההתנגדות שלי אליהן....
אף פעם לא חשבתי על זה ככה, ובכלל, כנראה שאני לא רגילה לחשוב ככה על דברים.
הזדמנות לצמיחה. אני צריכה לישון על זה לילה. אוי! ועכשיו במקרה לילה!
תודה על המחשבה החיובית.

[הגבירה_בחום*]

אף פעם לא חשבתי על זה ככה, ובכלל, כנראה שאני לא רגילה לחשוב ככה על דברים.
כן... גם אני לא נולדתי עם הנטיה לחשוב ככה. במקרה שלי זו עבודה קשה לתרגל את זה, הגם שמאוד מאוד פרודוקטיבית, שופכת על הכל אור שמעורר אותי לחפש את הצעד הבא ולא לשקוע בנקודות חשוכות.
גם יש בזה הגיון לא? אם אני שונאת לנהוג... נגיד, כי אני חסרת כל חוש כיוון וברוב במקרים אין לי מושג איפה אני נמצאת (לא אני ספציפית... מה פתאום..(-:), אז יש לי אפשרות לא לנסוע לשומקום, במיוחד לא לת"א, אלא אם כן יש נהג אחר, או לנהוג לתחנות אוטובוסים ומשם לנסוע בתחבורה ציבורית (שוב... כל קשר בין הסיפור לדוברת מקרי בלבד!) ויש לי אפשרות, להיכנס לאוטו, להכין את המסלול שלי במפה, גם אם אני נוסעת לפלורנטין, לשבת עם אגלי זיעה מרוב פאניקה, לא לישון בלילה שלפני נסיעה למקום שאני לא מכירה (!) ולצאת מהצד השני של זה אחרת. אולי לא מלכת הנהגות, אבל מלכת הנהגות הנוירוטיות שהתגברו על חרדת ההתמצאות במרחב. בשביל אנשים מהצד זה יראה כובד היסטרי שלי, ואחשב לאדם היסטרי ולחוץ (מה שברור לגמרי שאני לא כמובן (-:) ובשבילי זו הדרך שלי להתמודד עם העניין הזה, אלה סך הפעולות שגורמות לי למרות הכל להיכנס לאוטו ולנסוע למקומות ומרחבים חדשים (חוץ מירושלים, עד כאן..)
ויש משהו בהתגברות הזאת שמצמיח מאוד, דווקא בנקודות האלה החלשות, הבעייתיות.
אני בטוחה שאם תבחני את זה לגבי נקודות תורפה בחייך, תגלי כמה מקרים שבהם זה עובד, אפילו אצלך (-:
אני צריכה לישון על זה לילה. אוי! ועכשיו במקרה לילה!
תראי מה זה... איזו הצטרפות מקרים...
אז את יודעת מה, עכשיו כבר בוקר. טוב. אני מקווה @}

[אלטר_אגו*]

הו. כמה שקלעת עכשיו! גם בדוגמה הספציפית וגם בהלך הרוח. בטח כבר כתבתי כמה פעמים על החרדות שלי מלקחת את האוטו לטיפול או לטסט, להיפגש עם סוכני ביטוח, לנהל כספים בבנק, לקבוע תור לרופא, וכן, גם לנסוע למקומות לא מוכרים, ביחוד עם זה במעמקי הג'ונגל התל-אביבי.. כל פעם מחדש! הבעיה אצלי היא, שזה לא משתפר באופן משמעותי מפעם לפעם. אני גאה בהישג שלי, ובפעם הבאה אני שוב חרדה.

[הגבירה_בחום*]

הבעיה אצלי היא, שזה לא משתפר באופן משמעותי מפעם לפעם. אני גאה בהישג שלי, ובפעם הבאה אני שוב חרדה.
בול! גם אצלי! (-:
אני חרדה כל פעם מחדש. כאילו להתחיל מאפס, אבל לאורך העשור האחרון, אני מבינה שזה רק כאילו להתחיל מאפס, והדרך שעברתי מאז בדיוק עושה את ההבדל בין לבחור לא לנסוע ולהיות בחרדות אמיתיות של אובדן עבודה, תאבון ושינה ובין זה שבסופו של דבר היום, אני עולה על האוטו ועושה את זה בליווי כל הטקסים וההכנות המופרכות לגמרי בעיני שאר האנשים.
אני כנראה לא אצליח לשנות את הנטיה שלי (אני מקרה קשה של חוסר התמצאות במרחב) ולכן הפחד ללכת לאיבוד הוא קיומי אצלי, אני באמת לא מבינה בגוף שלי ובתחושת המרחב איפה אני נמצאת וזה מפחיד.
אבל אני כן בחרתי בלעשות את כל הדברים שיעזרו למרות הכל לתפקד בחיים, על פני סרוס מוחלט שהנטיה הזו יצרה אצלי במקורה.
אני עדיין אעדיף שמישהו אחר ינהג, אבל אם לא תהיה ברירה וזנ יהיה חשוב לי, אני אעשה את זה....