אמא לא מיניקה מתוסכלת

נראה לי שהדף הזה הופך ממוקד של דיון עקרוני חשוב, שמעסיק אותי מאוד בשנתיים האחרונות, לדף טכני הדן בטרמינולוגיה שולית. כן תגידי לה ככה, אל תגידי לה ככה. (ליאת טאוב)

אני חושבת שמבלי לסטות מהדיון העקרוני והחשוב, דווקא כן תורם לי לשמוע מאימהות אחרות מה הן חושבות שכדאי להגיד. למשל, עד שפתחתי את הדף הזה נהגתי לשאול יולדות טריות/אמהות לתינוקות "את מיניקה?". בכלל לא חשבתי על זה שאמא שנורא ניסתה ולא הצליחה תרגיש צורך להצטדק בתשובה לשאלה כזו. היום אני יודעת שמעתה והלאה יהדהדו בראשי דבריה של אמא ל 5:
הייתי אפילו מאד מופתעת בהתחלה כשגיליתי ששואלים אם אשה מניקה או לא. מבחינתי זה כמעט כמו לשאול "כמה פעמים בשבוע את שוכבת עם בעלך?". חדירה לא סבירה לפרטיות של אשה.

אפרת י הציעה שבמקום לשאול "הוא יונק?" נשאל "מה הוא אוכל?". נראה לי נכון, ומתכוונת ליישם בעצמי.

אני דווקא אוהבת את "איך הולך עם ההנקה" של עדי, כי יש כאן רמז שאפשר לדבר על הבעיות, ואולי אפשר גם לעזור.

לפעמים אני מציעה את עזרתי בנושא הנקה (משהו כמו - אם יש שאלות בנושא הנקה, אני פה), בלי לצפות לתגובה באותו רגע. כך, מי שלא רוצה, לא צריכה לומר כלום, ואני לא "מצפה לדו"ח".

אני לא חושבת שכל אמא מניקה חשה גיבורה. אני לא חשה גיבורה. אני מודה שאני מניקה מתוך עצלנות, מתוך נוחיות שלי, מתוך הכיף שזה גורם לי. ואולי גם זה פוגע במישהי שהשקיעה מאמצים אדירים ולא הגיעה להנקה מלאה ופשוטה. אבל זה המצב.

ממש כך. אין לזה שום קשר לגבורה. למרות שאני מניחה שמי שנלחמה על ההנקה מרגישה סוג של גאווה עצמית ובצדק.
מסכימה איתך גם, אמא ל-5, ש ממש לא עולה בדעתי לשאול. למרות שלפעמים אני בטוחה שאולי אוכל לעזור.

אני דווקא אוהבת את "איך הולך עם ההנקה" של עדי, כי יש כאן רמז שאפשר לדבר על הבעיות, ואולי אפשר גם לעזור.
גם אני, מאוד.
לפעמים אני גם משתמשת באסטרטגיה של גילה, היא מאוד יעילה. זה עובד יופי גם עם נשים בהריון, הן בדר"כ מתלהבות, "איזה יופי שאני יודעת שאם יהיו בעיות יש לי למי לפנות..."
חוסך המון

עכשיו כשמדברים כאן אני נזכרת בעשרות הפעמים שנשאלתי אם אני מניקה ותמיד יצאה לי תשובה לא זורמת.
ותמיד גם לא היה לי נח עם זה.
אני מקבוץ וכאן לכולם יש הרגשה שמותר לשאול הכל מה שלפעמים נחמד ולפעמים לא.
אם חברה היתה שואלת , שמחתי לספר וגם לשתף בקשיים. אבל "סתם" חברת קבוץ (תמיד חברה- אף פעם לא שאל אותי גבר....) אז הייתי בהתנצלות אומרת שאני שואבת והיא לא יונקת ישירות.

ואני חוזרת על השאלה שאני שואלת כשיצר הסקרנות הקיבוצי גובר עלי " איך את מאכילה?"

ועוד דבר שלמדתי אם כבר פותחים הנושא:
לא להתנפל על אמא שמניקה ב:"איזה יופי, נהדר" לא לכולם זה נהדר.

יש כאן מישהי שילדה אחריי והניקה וסיפרה שבשתי הלידות הקודמות לא הצליחה ועכשיו היא מניקה.
כמעט קפצתי עליה ב"איזה יופי, נהדר...." הסתבר שמבחינתה זה בכלל לא נהדר. לא נח לה עם זה, והיא באמת הפסיקה די מהר.
אז אם מישהי עונה לי שהיא מניקה אני שואלת איך זה הולך .

ובכל זאת, חושבת שלא צריכים להיות זהירים-יתר-על-המידה. ברור שכדאי להיות מנומסים, ולא לנסות לפגוע אבל אני חושבת שמרוב נסיון לטקט, אנחנו מעמידים את ההנקה כבחירה בדרך אחת מיני רבות. כמו הבחירה באיזה צבעים להלביש את התינוק. אבל הבחירה בהנקה היא לא נייטרלית. היא לא בחירה בין כחול לירוק. וזה צריך להיות ברור (וזה לא ככה, כיום, לרוב הנשים), שהנקה היא משהו שכדאי לבחור בו, כדאי להשקיע בו (גם אם לפעמים ההתחלה קשה), שווה להתאמץ בשבילו.
אז נכון, יש המון נשים שרצו להניק ולא הצליחו. חלקן היו יכולות להצליח, אם היה להן ברור יותר כמה זה חשוב. אחרות - עם תמיכה וידע - ומרוב זהירות, אנחנו מפספסות. לא מעבירות את המסר.
אז נכון, יש נשים שגם עם כל התמיכה, הידע והרצון לא מצליחות להניק. זה מיעוט. מיעוט מתוסכל (-; אבל לא מצדיק הליכה על ביצים כל הזמן.
נכון שגם מי שלא הצליחה מסיבות הפיכות, עשויה להפגע (אולי אפילו יותר, כי הידיעה שבקלות היה אפשר לפתור את הבעיה, מתסכלת מאד) - אבל באמת, עם כל ההבנה, וכאמור גם אני הייתי שם, הניסוחים העדינים יותר מדי, עלולים למנוע מאותה אישה את המידע שישנה את הפעם הבאה.

_איפה הם היו הנשמות הטובות כשהיה צריך ללמד אותך איך להניק
חלקן - שמרו על הפה שלהן, כדי שלא יאשימו אותן בפנאטיות._

ב"נשמות הטובות" התכוונתי לאלה שבאות ומצייצות לך לתוך הפרצוף : "אוי, לא חבל שאת לא מיניקה? שמעתי שזה הכי טוב לילד..." גילה זה נשמות טובות מסוג אחר.

כי הידיעה שבקלות היה אפשר לפתור את הבעיה, מתסכלת מאד
מצד שני היא יכולה להביא הקלה ענקית לאותה אם. ככה היא יודעת שבפעם הבאה יש לה סיכוי, ואפילו סיכוי טוב, זה יכול מאוד לעזור. מה גם שאם היא חשבה שמשהו אצלה היה לא בסדר היא מפסיקה לחשוב את זה וזה בטח עושה הרגשה טובה.

ברור שכדאי להיות מנומסים, ולא לנסות לפגוע אבל אני חושבת שמרוב נסיון לטקט, אנחנו מעמידים את ההנקה כבחירה
שופכים את התינוק עם מי האמבט.... (בכלל, אם פי 3, אני מסכימה עם כל מילה שלך)

אולי כדאי לצאת בקריאה לכל האמהות הנעלבות והמתוסכלות באשר הן, לשתף בתיסכול, ואם משהו מעליב או פוגע, מיד להגיד, כי ככה ניתנת הזדמנות להתנצל, וזה חשוב לשני הצדדים.

כמעט קפצתי עליה ב"איזה יופי, נהדר...." הסתבר שמבחינתה זה בכלל לא נהדר
בכל זאת הייתי אומרת משהו על כך שזה נפלא לתינוק, כמה זה נותן לו וכו', לפחות להזכיר לה בשביל מה היא מתאמצת וסובלת, זה יכול להקל.

אז נכון, יש נשים שגם עם כל התמיכה, הידע והרצון לא מצליחות להניק. זה מיעוט. מיעוט מתוסכל אבל לא מצדיק הליכה על ביצים כל הזמן (אם פי 3)

אני לא יודעת מה בדיוק קורה בסביבה שלך, אבל בסביבה שלי זה מה זה לא מיעוט! וזה גם ממש לא נובע מחוסר ידע/תמיכה/הסברה, אלא מסיבות שונות ומגוונות. מסכימה לחלוטין עם אמא ל 5, כשאנחנו היינו תינוקות אמהות שהניקו נכנסו לחדר צדדי, וחלצו את השד לעיני התינוק בלבד. אז אולי זה היה קצת מוגזם, אבל זו בהחלט חדירה לפרטיות, ועניין אישי. לא ברור לי איך זה הפך להיות כ"כ לגיטימי לשאול כל אמא על ההנקה שלה?! מעבר לזה, רוב הגברים שאני מכירה, מרגישים לא נעים כשמכרה שלהם פתאום מוציאה ציצי ומניקה מול הפרצוף שלהם. כשגיליתי את זה הופתעתי, אבל התחלתי לשאול גברים סביבי, וגיליתי שרבים מהם מרגישים לא נוח אפילו כשרק מדברים על זה. בקיצור, כמו שכבר אמרתי בהזדמנויות קודמות, כל ההתעסקות סביב הנושא הזה הפכה להיות חודרנית מדי ואובססיבית מדי. אפשר לדבר בין אחיות, שכנות, חברות, ולהפסיק לעשות מזה עניין ציבורי.

אם פי 3 כתבה: נכון, יש נשים שגם עם כל התמיכה, הידע והרצון לא מצליחות להניק. זה מיעוט.
ואז אפרת כתבה: בסביבה שלי זה מה זה לא מיעוט! וזה גם ממש לא נובע מחוסר ידע/תמיכה/הסברה, אלא מסיבות שונות ומגוונות.

אפרת, בדרך כלל כשיורדים לעומק הדברים מסתבר שהרבה פעמים מה שנדמה כמידע זה עצות אחיתופל, שבמקום לתת לאמהות תמיכה מפעילים עליהן לחץ, ושהסיבות השונות והמגוונות היו יכולות להפתר הרבה פעמים בדרכים פשוטות. אני אסתכן ואומר שמדובר במעל 90% מהמקרים של נסיון להניק שכשל. ובאופן לא מפתיע, מסתבר שנשים שמסתובבות בחברת מניקות לפני הלידה מניקות יותר אחרי הלידה. אני די בטוחה שהביולוגיה שלהן ושל ילדיהן לא שונה, פשוט יש להן תמיכה ומידע טובים יותר, וגם כל הדברים חסרי-השם שענת כתבה עליהם.

ובנושא אחר: מוזר לי שאת מערבת בין לשאול אמא על ההנקה שלה לבין להניק בציבור. מה הקשר? (אני שואלת כמניקה בציבור שלא שואלת אמהות לגבי ההנקה שלהן)

ובנושא אחר: מוזר לי שאת מערבת בין לשאול אמא על ההנקה שלה לבין להניק בציבור. מה הקשר? (יונת שרון שואלת את אפרת י)

אני גם תהיתי. אחר-כך קראתי שוב ונראה לי שהבנתי: אז אולי זה היה קצת מוגזם, אבל זו בהחלט חדירה לפרטיות, ועניין אישי (אפרת י)

אני חושבת שאפרת מתכוונת לכך שהנקה היא עניין אישי שהפך להיות 'נחלת הציבור' (לשאול כל אמא אם היא מיניקה או לא, לשלוף ציצי בציבור שלפעמים מובך מזה וכד').

<לא עונה במקום אפרת, סתם בודקת אם הבנתי נכון>

אפשר לדבר בין אחיות, שכנות, חברות, ולהפסיק לעשות מזה עניין ציבורי.
אשרייך אם יש לך אחיות שכנות ומכרות לדבר איתן על זה. את מכירה הרבה נשים שזה המצב אצלן? אני לא.
ואגב, זה עניין ציבורי. מה זה ציבור? המון אנשים קטנים ביחד, לא?
יש עוד הרבה נושאים שמילדותינו הורגלנו ש "השתיקה יפה להם". ושהם לא "נחלת הציבור" .
זה עניין עדתי כזה. פולניות עיראקית. מרוקאיות רומנית. וזה נשמע אותו הדבר בכל העדות, ככה:
"שששש...מה איתך, על זה לא מדברים!"

שהנקה היא עניין אישי שהפך להיות 'נחלת הציבור' ... לשלוף ציצי בציבור

טוב, תראי, יש המון דברים נורא אישיים (שאני מחליטה, שחשובים לי, שנאי לא רוצה שיתערבו לי וישאלו אותי למה ככה ולמה לא אחרת) שאני עושה בציבור. אני מסתובב עם הבטן ההריונית שלי, אני נותנת יד לילד שלי, אני הולכת לי לעניני הפרטיים והאישיים ברחוב, כשכולם יכולים לראות. אני קונה בסופר את מה שאני עומדת לאכול (כן, גם האוכל התעשיתי, וגם את המשמין, וגם את האורגני), וכולם רואים וכו' וכו'

רוב הגברים שאני מכירה, מרגישים לא נעים כשמכרה שלהם פתאום מוציאה ציצי ומניקה מול הפרצוף שלהם.
מפני שלרוב הגברים זו היתקלות ראשונה ונדירה באמא מיניקה ותינוק יונק. רוב הגברים בטוחים שהדרך הטבעית והנורמלית להאכיל תינוקות היא לתת להם בקבוק מלא בנוזל לבן. התהליך שבו האכלת תינוק הפכה לעניין מדעי, ותמ"ל לברירת המחדל בהזנת תינוקות, הוא אחד התהליכים המשונים ביותר שהמין האנושי עבר במאה השנים האחרונות. אין לי מושג איך הדיון הגיע לנושא הזה דווקא, אבל כמו שכבר כתבתי אי-אילו פעמים בעבר, הנקת תינוק רעב היא השיקול הראשון במעלה, וגברים נבוכים לא בדיוק מעניינים אותי. להם יש את האופציה לקום וללכת, או להסב מבט. לתינוק הרעב אין. ואולי אם המראה של אמא מיניקה ייהפך לחזון נפרץ (באחרית הימים?) הוא גם יאבד את המימד המביך שלו ויהפוך לבדיוק מה שהוא - אמא מאכילה את ילדה.

על הנושא הזה יש דף שלם, הנקה בציבור, ועד כמה שזכור לי, יש שם כמה גברים שציינו שממש לא מביך אותם לראות אמא מיניקה, אלא ההיפך, הם אף פעם לא יתנגדו לראות שד...

אשרייך אם יש לך אחיות שכנות ומכרות לדבר איתן על זה. את מכירה הרבה נשים שזה המצב אצלן?
לי היו קצת. אחות אחת, עם חוויית הנקה איומה בזכות זה שאמרו לה להניק כל ארבע שעות, עשר דקות מכל צד (והיא הקשיבה). אני אוהבת מאוד את אחותי (ובגלל זה הניק האלמוני עכשיו) אבל אם הייתי מקשיבה לעצתה, לא הייתי מניקה יותר משבועיים. גם המכרות והחברות שהיו לי אז לא יכלו לעזור במיוחד, אף אחת לא הניקה יותר מכמה חודשים וכנראה שכולן חשבו שגודש, כאבים ופצעים הם חלק טבעי של ההנקה. למזלי לא היה לי אף אחד מאלה. למזלי? לא, זה לא עניין של מזל. זה רק בזכות העניין הציבורי שבהנקה, שגרם לי להתכונן טוב מראש, שעזר לי להבין כמה זה חשוב, וכמה זה יכול להיות נפלא.

רוב הגברים שאני מכירה, מרגישים לא נעים כשמכרה שלהם פתאום מוציאה ציצי ומניקה מול הפרצוף שלהם.
ממה שנראה בשטח, התגובות החיוביות מפי גברים נשמעות בבירור הרבה יותר מתגובות של נשים. ראי סיפור המוסכניק, הגבר בחדר ההמתנה לרופא, ועוד רבים. ואלה גברים שלא בדיוק "ראו שד" אלא תגובתם רק אחרי שהבינו שמה שקורה שם זה הנקה של תינוק.

אני לא מבינה איך מדף שהתחיל במטרה לעורר רגישות כאן באתר כלפי אמהות שלא הצליחו להניק, זה הפך לדף שרוצה להחזיר את המיניקות לימי הביניים של ההנקה.
להסתתר כשאני מיניקה, לא לחשוף עצמי בציבור, חס וחלילה לא להגיד "כל הכבוד" למישהי שמניקה, להיזהר כשאני מדברת עם מיניקה ליד אמא שנותנת בקבוק, להוריד את הפוסטרים בטיפת חלב ולהסתיר מאמהות שהנקה טובה יותר מתמ"ל. הכל כדי לא לפגוע, לא לעורר רגשות אשם, ולא לפגוע ברגשות הציבור.
וכל זה כאן. באתר שלנו.
לאן הגענו? מה עם הרגשות שלנו?
מה עם הקול של באופן טבעי ? איפה נהר כשצריך אותה

ואגב, זה עניין ציבורי
וחברתי / כלכלי גם
מה עם הקול של באופן טבעי ?
מוזר, כשניסיתי להשמיע אותו, הרגשתי שחטפתי סתירת לחי. אולי אני צריכה לעבור השתלמות אצל בשמת (איך להשמיע את הקול של באופן טבעי, לא להעליב ולא להעלב)

תודה, טרה רוסה .

כשהדברים האלה התחילו להישמע, אני השתתקתי כאן.

כל מיני דברים התחילו לצרום לי, ואני לא ידעתי איך להגיב כי פחדתי לפגוע ולהיות "לא רגישה לאלה שנפגעות".
אז השתתקתי.
חשבתי, אולי אני לא יודעת איפה עובר הגבול בין "להתחשב ברגשות של מי שמתאבלת על אובדן ההנקה שלה" לבין ההתחשבות ברגשות של המניקות, ודיבורים פשוטים על העובדות. אז אשתוק.

לא הסכמתי עם חלק מהאמירות. אבל שתקתי.

למשל, לא להגיד "כל הכבוד" לאמא מיניקה,
רק מתוך חשש שאולי בדיוק לידה יש אמא שלא מיניקה?
כלומר, חשוב יותר להגן על רגשותיה של מי שלא מיניקה מאשר על רגשותיה של המיניקה?
חשוב יותר להגן על מישהי שלא ביטאה כלום, שלא מוכרת לי, שאני בכלל לא יודעת אם היא שם (אולי לא יושבת שם אף אחת ואני סתם נמנעתי מלהגיד "כל הכבוד" בגלל שקראתי בדף הזה), שאני בכלל לא יודעת אם היא מיניקה או לא (אולי זאת אמא מיניקה שבדיוק כרגע התינוק שלה ישן?) -
חשוב יותר להגן על אחרת, מאשר לתמוך באותה אמא שראיתי מיניקה?
בעוד שרוב הסיכויים שהמיניקה מקבלת הרבה מאוד תגובות שליליות על ההנקה שלה וזקוקה מאוד ל"כל הכבוד" שלי?

את ההנקה צריך, כדאי, רצוי וכל היתר - לעודד.
ב"לעודד" אין הכוונה לכך שנלך ונטיף לאמהות לא מיניקות, או שלא רוצות להניק. או שננדה את מי שלא הניקה, או ננזוף בה.

כן הכוונה שנעודד את ההנקה בפומבי.
רק כך תהפוך ההנקה לעניין רגיל ונורמלי, ורק כך יוכלו אמהות לעתיד ללמוד איך להניק אפילו בלי לשים לב.
כי כרגע הבקבוק הוא הנורמה. אותו אפשר לשלוף בכל מצב. עליו אין שום טאבו.

כן הכוונה לכך שנעודד, פשוטו כמשמעו, אמא שכבר מיניקה.

זה יכול להיות בחיוך של אחווה ואהדה לאמא שיושבת ומניקה בפומבי.
זה יכול להיות להרים לה את החיתול של התינוק שנפל כשהיא יושבת שם ומניקה ולא יכולה להרים.
זה יכול להיות בלהגיד לה "כל הכבוד" או "איזה יופי שאת מניקה" או "איזה מתוק!" (כשברור שהתמונה של תינוק יונק בזרועות אמו כולה, לא רק התינוק המתוק, זוכה להתמוגגות שלך).
זה יכול להיות באלף צורות.

אבל מי שמיניקה זקוקה לעידוד הזה. היא מקבלת מספיק תגובות שליליות.
לא לעודד אותה כי אמא שההנקה לא הצליחה לה תיזכר בצער שלה????
לא לעודד אותה כי אמא שבכלל לא רצתה להניק ולא ניסתה אפילו - תיעלב שיש פה רמז שהיא לא בסדר?

אולי כדאי שמישהו יעשה על זה מחקר ויספור, אבל תרשו לי להסתכן בהיפותיזה אינטואיטיבית, שכמות התגובות השליליות שמקבלת אמא מיניקה גדולה הרבה יותר מכמות התגובות השליליות שמקבלת הלא מיניקה.
רק חברה שתעודד הנקה תעזור לאמא שמיניקה להניק יותר טוב, לאורך יותר זמן.
יותר טוב = בצורה נעימה, בלי בעיות, מתוך ידע ומודעות ובלי טעויות מתסכלות.
רק חברה שתעודד הנקה תעזור לעוד הרבה אמהות להמנע מכשלון בהנקה .

חשוב לדבר בדף הזה על התיסכול של אמהות שלא הצליחו להניק, ועל הרגישויות שלהן.
למשל, חשוב ללמוד מהן איך לא לעודד הנקה - מהן הדרכים שנכשלו, מהן הדרכים שפגעו ופוגעות בהן וגם לא מביאות תועלת לאמהות אחרות.
למשל, חשוב ללמוד מהן שהן קיימות והנה מה שהן עשו ולקחת בחשבון את המקרים שלהן כשחושבים על כל מיני אפשרויות בהנקה.
אבל חשוב שגם האמהות המתוסכלות ייצאו קצת מהצער הפרטי שלהן ויבינו שזה לא עניין אישי ופרטי. זה עניין חברתי ופוליטי. והסיבה שההנקה לא הצליחה היא לרוב חברתית ופוליטית, ולא אישית ומקרית.

תודה בשמת, על כל המילים. את מצליחה לעשות לי כל פעם סדר בראש.

אני מרשה לעצמי לחלוק על הקולגות המתוסכלות שלי פה ולבקש:
תעודדו!
אל תחששו, תעודדו.
ברגישות, בעדינות, אבל תעודדו.
והלואי שכשאצטרך עידוד, אתן תהיו בסביבה.

אבל חשוב שגם האמהות המתוסכלות ייצאו קצת מהצער הפרטי שלהן ויבינו שזה לא עניין אישי ופרטי. זה עניין חברתי ופוליטי. והסיבה שההנקה לא הצליחה היא לרוב חברתית ופוליטית, ולא אישית ומקרית.
מסכימה. זה קשה, אבל מסכימה.

חשוב שגם האמהות המתוסכלות ייצאו קצת מהצער הפרטי שלהן ויבינו שזה לא עניין אישי ופרטי. זה עניין חברתי ופוליטי.
ואולי יש כאן גם ניחום כלשהו לכאב, ופתרון לאשמה.

סליחה לכל מי שנעלב מנושא "ההנקה בציבור" וההנקה כנחלת הכלל". חשבתי שאחרי כ"כ הרבה דיונים בדף הזה, אולי אפשר להוסיף כמה נקודות מבט של המחנה "הנגדי".
וכל זה כאן. באתר שלנו.
צודקת, אולי זה לא מתאים לפלוש לכם למגרש הביתי ולהביע דיעה. חשבתי (וטעיתי) שתרצו לדעת איך זה נראה בעיניים של מישהו שחושב אחרת.
מבחינתי, כל מה שחשוב זה שהנושא עלה, ואולי תהיה קצת יותר רגישות וסובלנות כלפי מי שלא מניקה מכל סיבה שהיא. אני ממש לא רוצה לעורר את ההיפך, ולכן אפרוש בנקודה זו מהדיון, בתקווה שאכן משהו יצא מהדף הזה. בכל מקרה, יש לכם יופי של אתר, ועושה רושם שגם יופי של קהילה, תמשיכו לתמוך ולעזור אחת לשניה (זה מאוד יפה לראות שבעולם החומרני שלנו יש עדיין מקומות שבהם אנשים רוצים ועוזרים אחד לשני על בסיס יומיומי).

אופטימית יקרה,

בהמשך לדברים שכתבת בדף הבית החדש שלך, רציתי להגיד לך שבשבילי את דווקא בהחלט כן חביבת הקהל. נורא מקווה שתמשיכי לכתוב כאן. אני מצטרפת ל- (לא זוכרת מי) שאמרה למעלה שאת חכמה ואמיצה, ורוצה להוסיף שגם מאוד רגישה. אז תתחדשי על הדף בית וברוכה הבאה ! @}

אבל חשוב שגם האמהות המתוסכלות ייצאו קצת מהצער הפרטי שלהן ויבינו שזה לא עניין אישי ופרטי. זה עניין חברתי ופוליטי. והסיבה שההנקה לא הצליחה היא לרוב חברתית ופוליטית, ולא אישית ומקרית (בשמת א)

המשפט הזה גרם לי להיזכר בתהייה שיש לי כבר הרבה זמן: מאז ימי קדם קיים המקצוע "מינקת". באותן תקופות כולן חיו בשבט, הנקה היתה שיטת ההזנה היחידה, ולכולן היה ממי ללמוד. ובכל זאת, מקצוע המינקת הוא עתיק יומין.

אני רוצה לחלוק על ה- לרוב... לא אישית ומקרית. אני חושבת שמאז ומתמיד היו אמהות שבהחלט לא יכלו להניק מכל מיני סיבות אישיות (חלקן צוינו למעלה ע"י אמא ל 5), ולמזלן היתה את המינקת. מהסקר שאני (עדיין ממשיכה!) לערוך בקרב כל אמא שנקרית בדרכי, מסתמן שיש לא מעט נשים שההנקה שלכן נכשלה/לא התאפשרה מסיבות אישיות לגמרי, ולא מסיבות חברתיות ופוליטיות.

טוב, אני מרגישה שההגיג הזה שלי לא ממש קשור לנושא, כי לא משנה אם הסיבה היא חברתית, פוליטית, אישית או רפואית - ההנקה נכשלה/לא הסתייעה, והרעיון הוא לגלות רגישות כלפי האמהות האלה.

מהסקר שאני (עדיין ממשיכה!) לערוך בקרב כל אמא שנקרית בדרכי, מסתמן שיש לא מעט נשים שההנקה שלכן נכשלה/לא התאפשרה מסיבות אישיות לגמרי, ולא מסיבות חברתיות ופוליטיות.
אופטימית, עד כמה את מתמצאת בהנקה? זאת אומרת, זה תחום ידע, יש כאן דברים ללמוד ולדעת. פעם חשבו שזה שאין חלב זה משהו אישי לגמרי, ולא קישרו את זה להנקה לפי לוח זמנים. היום רוב האמהות כבר יודעות על זה, אבל לא מקשרות בין דברים אחרים לבין בעיות בהנקה. אז נדמה להן שהסיבות נעוצות בהן אישית, כשבעצם זה נובע מהתנאים והדפוסים ההתנהגותיים והחברתיים.

כי לא משנה אם הסיבה היא חברתית, פוליטית, אישית או רפואית - ההנקה נכשלה/לא הסתייעה, והרעיון הוא לגלות רגישות כלפי האמהות האלה.

זה מאוד משנה למה נכשלה ההנקה. מאוד.
אני לא מומחית בהנקה אבל ההתרשמות שלי - וזה נכתב כבר למעלה, אני מוצאת צורך לחזור ולהדגיש שוב - התרשמותי היא כי מרבית כשלונות ההנקה נובעים מחוסר תמיכה וידע. וזה עניין חברתי-פוליטי.
ולכן יש לצעוק מעל גגות העיר על חשיבות ההנקה, ולכן יש לעודד הנקה בכל פה, ולכן צריך לפעול שהמידע הנכון על הנקה יהיה זמין ונגיש.

זה שצריך לגלות רגישות כלפי אמהות שניסו להניק ולא הצליחו - כבר הוסכם כאן על זה (ולא ברור לי, אופטימית, למה הצורך לחזור שוב ושוב על כך, שהרי אין כאן אחת שיצאה נגד הרעיון הזה).
אך לא ייתכן לטעמי, שבשם אותה הרגישות נעודד פחות את המניקות! גם אם הן יושבות ליד אמא לא מניקה מתוסכלת! הרי הדרך היחידה לאותן אמהות שכשלו להצליח בסיבוב הבא היא לתקשר את הכשלון. ואם הכשלון לא יתוקשר, שוב המידע יחמוק דווקא מהאם שזקוקה לו מכל.
אז גם אם זה אומר אי-נוחות לרגע עבור אותה אם לא מניקה, האי-נוחות הזו יכולה להיתרגם לאמפתיה בעקבות הכשלון, האי-נוחות הזו יכולה להפוך לתמיכה לבירור הסיבות לכשלון, והיא יכולה לשדרג עצמה למתן מידע חיוני לדרך הפעולה האפשרית בפעם הבאה. לא שווה?

< מוצאת צורך, משום מה, לחזור על דברים שנאמרו כבר קודם >

באותן תקופות כולן חיו בשבט, הנקה היתה שיטת ההזנה היחידה, ולכולן היה ממי ללמוד. ובכל זאת, מקצוע המינקת הוא עתיק יומין.
אני באמת לא מבינה בזה, אך אם אני לא טועה המינקת לא היתה קיימת בשבטים ומדובר ב"המצאה" מאוחרת יותר, נכון? תקנו אותי?

מה עם המינקת

כי לא משנה אם הסיבה היא חברתית, פוליטית, אישית או רפואית - ההנקה נכשלה/לא הסתייעה, והרעיון הוא לגלות רגישות כלפי האמהות האלה.
גם אני מרגישה שזה לא ממש חשוב.
לא מעודד לדעת שלא תמכו בך בבית חולים, שנתנו בקבוק בלי שביקשת, שכל מיני סיבות לא אישיות כאלה. השורה התחתונה היא שלא הנקת, זה הכל.

מרבית כשלונות ההנקה נובעים מחוסר תמיכה וידע.
אין בכלל ספק שזה כך.
קיימים באמת מיקרים נדירים ביותר שההנקה לא אפשרית מבחינה ביולוגית.
אבל מאחר ונחשב סביר ביותר לא להניק, או להפסיק להניק, אמהות רבות למשל לא ממשיכות עם המאמצים הגדולים שלהן. וחלקן הגדול, הרוב, אפילו לא עושה מאמצים כלשהם - לא הולך - לא צריך. המיעוט שבמיעוט הן אלה השמקיעות מאמצים כמו שתיארו כאן זהבי ת, ליאת טאוב, סיגל ב ואחרות.
נראה סביר ביותר לשכב שבועות וחודשים בבית חולים כדי לשמור על הריון, לבדוק רמות סוכר בעזרת בדיקת דם 5 פעמים ביום, שלא לדבר על טיפולי פוריות ארוכים וקשים ובדיקות גנטיות משוכללות כדי שהתינוק יהיה בריא ושלם ככל הניתן. אך לרוב המוחלט של נשים נראה לא סביר להשקיע מאמצים להצלחת ההנקה.
והרבה מאד קשיים בהנקה נובעים מניהול לא נכון של ההנקה מהתחלה - הפרדת התינוק מהאם לאחר הלידה, מתן בקבוקים בשלבים מוקדמים, (75% מהתינוקת מקבלים בקבוק בבית החולים בימים הסמוכים ללידה - הרי לא תאמרו שהמין האנושי היה נכחד בלי 20 סמ"ק תמ"ל בגיל יומיים), תינוקות בפגיה מקבלים קודם בקבוק ורק אחר כך מתחילים לינוק ועוד ועוד.
ולכן - חשוב ביותר לעודד הנקה, לעודד נשים המתאמצות להניק, נשים המניקות לאורך זמן.
ואני מצטרפת למה ש-אם פי 3 אמרה - לא מקובל עלי שההחלטה אם להניק או לא דומה להחלטה אם לתת סימילק או מטרנה, לקנות עגלה כזו או אחרת וכד'. אם כי זה בדיוק מה שאני למדתי בבית ספר לרפואה - שההנקה היא אחת האופציות להאכיל תינוק, וזו החלטה של האמא מה היא בוחרת.
אין ספק שזכותה של כל אמא לבחור, בדיוק כמו שזכותה לבחור אם להזריק אינסולין או לשכב בשמירת הריון, לבצע בדיקת מי שפיר או אולטראסאונד, לחסן או לא, אך ההחלטה צריכה להתקבל על בסיס ידע על משמעות ההחלטה ועל הדרך הטובה ביותר להמנע ולטפל בקשיים.

אני תוהה לגבי משהו: האם לאמהות שלא הצליחו להניק נעים יותר לחשוב שיש להן בעיה ביולוגית מאשר שמקור הבעיה הוא בתנאים החברתיים והסביבתיים?
(פשוט, אם אני הייתי בוחרת את מי להאשים הייתי מעדיפה להאשים אחרים, לא ככה? נראה לי שפספסתי משהו בסיסי כאן.)

בשמת א (07.10.2003 13:55) מתוך מה עם המינקת (הבאתי שתי פסקות שנראות לי רלוונטיות):

אכן, עשו מחקר על 48,000 נשים בדרום אמריקה, ומצאו שכולן היניקו בלי אף בעיה. לא היה אף מצב שחייב אי הנקה מכל סיבה שהיא. אף אמא שלא יכלה להיניק. אף תינוק שלא יכול לינוק.

_מיניקות:
נראה שתופעת המיניקות הופיעה עם החקלאות, לפני כעשרת אלפים שנה לכל המוקדם (באיזור הסהר הפורה).
היא לא באה לפתור "קשיים בהנקה" - המינקת היתה פשוט מטפלת, בייביסיטר, אומנת, איך שתרצי לקרוא לזה.
אבל כיוון שלא היה בקבוק (היו נסיונות. כל התינוקות מתו), הדרך היחידה להיפטר מהתינוק לטיפולה של מטפלת ועדיין לשמור אותו בחיים היתה שהמטפלת גם תספק את ה"בקבוק" (הנקה).
ומחקר על המאות האחרונות באירופה הראה שהמשלוח למיניקה עלה בחייהם של מאות אלפי תינוקות. או מליונים, אם סופרים לא רק את צרפת._

יונת - יש נוחות מסוימת בידיעה, שאי ההצלחה לא היתה תלויה בי.
לכאורה, אם לא היה מספיק ידע, זה מכיוון שלא השגתי אותו. תמיכה? מה אני (בת זוגו של המאצ'ו הישראלי הנודע) צריכה את השטות הזאת שנקראית תמיכה (והאמת היא שאנחנו מתכוונות יותר לתמיכה מעשית מאשר מורלית....).
נוח לי (גם לי, אישית) לדעת, שנכשלתי למרות שעשיתי הכל. במקרה שלי, ברור לי שלא מדובר על חוסר יכולת ביולוגית (למעט של הלא-יונק), אלא על סיטואציה בלתי אפשרית, אבל זה דומה במובנים רבים.

האם לאמהות שלא הצליחו להניק נעים יותר לחשוב שיש להן בעיה ביולוגית מאשר שמקור הבעיה הוא בתנאים החברתיים והסביבתיים?
אם לא הייתי מצליחה בסוף להניק אני חושבת שהיה לי קל יותר לדעת שמדובר בכשל ביולוגי ולא עניין של ידע שלא היה נגיש לי. כי אז מה זה אומר? שלא עשיתי מספיק כדי להגיע לידע, שהייתי צריכה להקשיב כשניסו לומר לי משהו, שהיה עוד משהו שיכולתי אולי לעשות...? בעוד שבבעיה ביולוגית, הסיבה היא פשוטה, ובטח שלא תלויה במשהו שיכולתי לעשות. מן גזרה משמיים. יותר קל לדעתי. אם כי הכאב נותר כאב כמובן.

כן, בהחלט נוח יותר שזה יהיה דפקט ביולוגי. כוח עליון. לא בשליטתי. עשיתי הכל, אבל הטבע דפק אותי. הרבה פחות רגשות אשם.
היתה תקופה שניסיתי לשכנע את עצמי שזה כך, עבר לי מהר מאוד. אני פולניה, איך אני אהנה בלי רגשות אשם?

יחד עם זאת, הידיעה שזה הפיך, היא מאוד מחזקת ומאפשרת לי להניח שאוכל להיניק בפעם הבאה.
מורכב, כרגיל.

"הטבע דפק אותי" זה טוב, אבל "החברה דופקת אותנו" לא?
(בינתיים כבר עליתי על עוד דוגמאות לזה מתחומים אחרים, אבל זה עדיין מתמיה אותי)

שלא עשיתי מספיק כדי להגיע לידע, שהייתי צריכה להקשיב כשניסו לומר לי משהו, שהיה עוד משהו שיכולתי אולי לעשות...?
אז כנראה שלא הסברנו כאן מספיק - וקודם כל אני, כי אני זאת שאמרתי
זה עניין חברתי ופוליטי. והסיבה שההנקה לא הצליחה היא לרוב חברתית ופוליטית, ולא אישית ומקרית.

לא הסברנו מספיק מה פירוש 'חברתי ופוליטי'.
זה לא 'לא עשיתי מספיק'.
יש כמה כוחות אדירים מבחינה פוליטית, כלכלית וחברתית, שעושים הכל , אבל ממש הכל , כדי למנוע ממך את הידע הזה!
באופן פעיל!
באופן מקיף!
ולצדם, כוחות אדירים שתומכים באותם 'כוחות רשע' (-; מתוך סטיכיה פשוטה, מתוך חוסר מודעות, מתוך תמימות, מתוך מיטב הכוונות, פשוט מתוך מה שנתפס כ"נורמלי", ושם יש נורמות שבכלל לא נראות קשורות להנקה, אבל הן עוד לבנה אחת בחומה.

זאת אשליה שאת עומדת לבד ובידך הכוח לבחור - 'ידע' מימין, 'בורות' משמאל.

האמת היא שאת עומדת מול חומה גבוהה ובצורה של אנטי-הנקה, שמתחפשת לחורשה ידידותית שכולה 'נכונות לעזור לך להניק'.
איך את אמורה לדעת שהעצים הידידותיים הם בעצם הסוכנים החשאיים של הרוזן הרשע? (זה מיו מיו שלי או רוניה או מה? שכחתי...)

כשהחברה - דרך הנורמות שלה, דרך מערכת השיווק ויחסי הציבור המשומנת היטב והדורסנית והיעילה של חברות התמ"ל, דרך פעולות הרופאים בבית החולים, דרך פעולות האחיות בבית החולים, דרך נוהלי בית החולים, דרך ירחוני הנשים וההורים, דרך מה שמוצג בתקשורת (תינוק

בקבוק), דרך החנויות לדברי תינוקות (תינוק

בקבוק), ועוד לא דיברנו על כל הטיפול בהריון שבו אף אחד לא מציע לאם הכנה להנקה אלא להיפך, ועוד לא דיברנו על טיפת חלב, ועל הקרובים והחברים שתורמים שפע של דיעות קדומות, מיתוסים מופרכים ושאר שטויות במיץ עגבניות -
כשהחברה הזאת היא מה שמקיף את האם לעתיד, מה הסיכוי שלה להיחלץ ממלתעות המידע הפופולארי וההתנגדות החברתית המושרשת והמתחבאת גם מאחורי 'תמיכה בהנקה' ולהגיע למידע נכון?
צריך שברגע קריטי מסוים יגיע לאמא קצה חוט למידע נכון על ההנקה.
וצריך אמא שיש לה סיבה או מניע או משהו מעין זה שיניעו אותה לאחוז בקצה החוט הזה וללכת בעקבותיו - נגד הזרם! למרות כוחות חברתיים ופוליטיים אדירים שעושים ככל יכולתם, גם בגלוי אבל בעיקר באופן חתרני להפליא, לגרום לה לוותר!

קראתם את הדוגמאות המחרידות האחרונות ב' מעצבן לראות מסביב '? הרופא שאמר שחלב אם קשה לעיכול אז צריך לדלל בתמ"ל????
קראתם כאן את האמא שסיפרה: "בשחרור מתברר שהחתימה של אבא לא לחסן לא הועילה יש פנקס חתום. פרופ' מרלוב מחרים אותו מיידית ונותן ריק (האמת לא ידועה עד היום).
מתברר גם שניתנו 2 מנות תמ"ל למרות אזהרה מפורשת "רגישות לחלב ולסויה במשפחה" (לא נכון אבל חשבנו שיעזור ) הפרופ' אומר "מי אמר שגם הקטנה רגישה? את רואה לא קרה לה כלום ואם היה קורה היינו לוקחים אחריות" (על התינוקת שלי!!! ראו מקרה אדר של מרב"?" [האמא מתייחסת למקרה חמור במיוחד של תגובה אחרי בקבוק אחד של תמ"ל, שאמא אחרת סיפרה בפורום, בשמת]

פה מדובר על פרופ' פאול מרלוב - מומחה לתרופות בהנקה ובעיקרון אחד שאמור להבין בהנקה ולתמוך בה! מומחה לתרופות בהנקה, כלומר אחד שאמור לדעת יותר מכל רופא רגיל מה עלול בקבוק תמ"ל לגרום, כולל את העובדה שזה לרוב מתגלה כעבור זמן! כלומר אחד שאמור לדעת שזה לעג לרש וזילזול תהומי להגיד "היינו לוקחים אחריות" שהרי את הנזק אין אפשרות לתקן!
כמעט נחנקתי מרוב תדהמה וזעם כשקראתי את זה.

אם דברים כאלה באים מרופאים - איך, איך אמורה האם הנורמלית לדעת יותר? איזה סיכוי יש לה? היא כמו עליסה במאורת השפן, רצה מדלת לדלת וכל הדלתות נעולות ואין כל יציאה! (תראו איך כל כך הרבה אמהות הגיעו להנקה המתקנת רק אחרי שבכו את בריכת הדמעות, ושחו בה, ויצאו ממנה אל החוף, ורק כך יצאו ממסדרון הדלתות הנעולות!)
וזה רק קצה הקרחון.

אני מוכרחה להדגיש:
מרגיז אותי שאמהות מאשימות את עצמן ב"כישלון ההנקה".
הן לא אשמות! לא הן אשמות!
כשהחברה מסביב (ובתוכה קודם כל אינטרסים כלכליים אדירים שרוב האנשים אפילו לא מנחשים מי מושפע מהם ואיך) עושה הכל כדי להכשיל את כל המיניקות - מה שצריך להפליא אותנו הוא שיש אמהות שמצליחות להכין את עצמן להנקה ומצליחות להניק למרות הכל!

ואתם יודעים מה, בשירשור הנ"ל על הלידות בבתי החולים כתבו אמהות מיניקות. אחת אחת הן כתבו על דברים שהיו הכשלות מכוונות של ההנקה. אחת אחת.
הרי בעצם גם אני הייתי יכולה להיכשל בהנקה. פתאום נזכרתי.
היו לי סדקים ופצעים כאלה בהתחלה, שנשכתי את האצבע כדי לא לצרוח לה באוזן.
ולא ידעתי שזה היה שילוב של פה קטנטן (2.5 ק"ג) עם העובדה שלא הייתי מודעת לחשיבות הגדולה של "לפתוח פה גדול". לא הקפדתי "להלביש אותה על השד" ברגע שהיא "פותחת פה גדול". סתם, דבר טכני פשוט שאפשר היה לתקן בשנייה! אבל מעולם לא ראיתי תינוק יונק, אז לא ידעתי איך זה צריך להיראות. )-:
ובימים הראשונים קרה המון פעמים שהיא בכתה והתפתלה ולא הצליחה לינוק אפילו שהיתה רעבה. זה נראה כמו "לא רוצה לינוק" או "דוחה את השד".
אבל מה? פרשנות כזאת לא עלתה לרגע בדעתי, כי ידעתי את העובדות על הנקה!
אני התעקשתי לחפש מישהו שיסביר לי מה קורה פה, מה הבעיה.
המיילדת שלי לא ידעה. מדריכת ההכנה ללידה שלי שמבינה בהנקה לא ידעה. אחות טיפת חלב לא ידעה.
מי ידע?
בת הדוד שלי, שהיתה כבר מיניקה מנוסה, עלתה על הבעיה בשיחת טלפון. היא אמרה לי שבטח לא הורדתי מספיק את המשחה השמנונית נגד הסדקים בפטמה, וזה מה שהפריע לה לינוק! תיכף ומייד הכל התחבר לי, והבעיה נפתרה! (כל הכבוד לל.!)

כמה היה חסר שאני אהיה אמא באותו מצב, אבל עם קצת פחות בטחון ומידע על ההנקה?
כמה חסר, שבמקום בת דודי הייתי מקבלת עצות לגמרי אחרות? שבמקום מיילדת, מדריכה ואחות טיפת חלב שלא ידעו אבל שנתנו מסר תומך - אני הייתי מגיעה לאחות או רופא שהיו אומרים לי ש"התינוקת לא רוצה לינוק, תני בקבוק"?
זה כמו לידה בבית החולים.
רולטה רוסית, עם רוב הסיכויים לרעתך.
איך מישהי יכולה להאשים את עצמה במצב הזה?
כל כך , כל כך חשוב להדגיש שוב ושוב: הסיבה לכישלון היא חברתית ופוליטית. וחלק לא קטן ממנה מכוון בידי אינטרסים כלכליים.

אופטימית, עד כמה את מתמצאת בהנקה? זאת אומרת, זה תחום ידע (יונת שרון)

את צודקת, זה תחום ידע, ואני אכן לא מתמצאת בו במיוחד. אולי באמת לחלק מהאמהות נדמה שמדובר בסיבות אישיות, ובעצם לא כך הדבר. בכל מקרה, כך הן מרגישות.

זה שצריך לגלות רגישות כלפי אמהות שניסו להניק ולא הצליחו - כבר הוסכם כאן על זה (ולא ברור לי, אופטימית, למה הצורך לחזור שוב ושוב על כך. (סיגל ב).

אכן חזרתי על עצמי. סליחה...

אולי באמת לחלק מהאמהות נדמה שמדובר בסיבות אישיות, ובעצם לא כך הדבר. בכל מקרה, כך הן מרגישות.
עוד סיבה לדבר על הנקה, ולדבר על הסיבות ל"כשלונה".
כדי להבין שזה לא היה משהו "אישי", אלא כשל מערכתי שנגרם שלא באשמתן.
וכדי ללמוד איך להתמודד עם הדברים המכשילים.

בינתיים כבר עליתי על עוד דוגמאות לזה מתחומים אחרים.
תביאי תביאי. זה מעניין.

אני מסכימה עם רוב מה שבשמת כתבה, וחולקת רק על ההצגה של "כוחות הרשע". הרי רוב הדברים שמכשילים הנקה נעשים בתמימות ומתוך כוונות טובות, כמו ההמלצה שנתנו פעם להניק לפי לוח זמנים. בנוסף, חלק מהדברים שמעודדים הנקה הם לא דברים שאנחנו יודעות בכלל לנסח, ובטח שלא יודעות לעשות באופן מכוון. כמו שענת כתבה:

_הלמידה שעזרה לי היתה לראות אחרות. לא לסשנים של רבע שעה בפגישה מוגדרת בזמן (וודאי שלא בטלפון!!!)אלא לשבת איתן הרבה הרבה, לראות את כל ההתרחשות, המלמול של התינוק שרומז רצון ביניקה, הפרעת התנוחה של האמא, הסתגלות הגוף שלה לתנוחה החדשה, צווחת האיי לא לנשוך, בכי התינוק וההתפתלות שלו, המצוקה הרגעית של האמא בנסיונה להבין מה לא בסדר, הטבת הפטמה בפיו עם האצבעות, הקיטור על כאב הגב ושליחת היד לכרית...השקט וקולות הגמיעה ...
וגם, תינוקות שנמצאים באופן טבעי על שד האם לפרקי זמן ארוכים, בשינה, בעירות, ליד השד וכשרוצים באמת לינוק רק מהמהמים,
וגם, אמהות עצבניות שרוצות לאכול והתינוק לא מאפשר להן, ואמא עייפה שגוערת בתינוק שלה "די ציצי! אז אני סופרת עד עשר!" ומחאת התינוק וההבנה שלו. וגם ילדים שרצים ובאים לציצי וחוזרים לשחק. וגם תינוקות קטנטנים שצורחים וצורחים ולא מצליחים להחזיק את הציצי והאמא בדמעות, ועוד זוג ידיים לוקח, מיטיב תנוחה מביא מנשא ועוזר.
זה היה מלמד לראות את הקושי, את הפתרונות, את העייפות והמצוקה ואת השקט, את זה שזה לא תמיד הולך חלק.
כל התמונה, זו הלמידה האמיתית וזה מה שאני מרגישה שיועצת הנקה לא יכולה לתת.
ומה שכן יכול לתת את זה זה מפגשים._

בשמת - אבל מה שאת מתארת, זה הכללי. אבל אני, שאני (לא רק אם פי 3) אהיה תמימה כל כך, מופלת בפח כל כך? אני מסכימה עם מה שכתבת, ובכל זאת יותר קל להגיד "זה היה בלתי אפשרי" מאשר "הכשילו אותי". (ואישית, אני באמת מרגישה שלא היה חסר לי ידע. כן היתה חסרה תמיכה מעשית (לא מורלית, זה היה) שאולי היתה מאפשרת הנקה של הבת, אבל בדיעבד, וגם את זה כבר כתבתי, אני חושבת שטוב שהפסקתי להיניק אותה והתפניתי לאחיה שהיה יותר זקוק לי, ללא אפשרות ל"תחליף"). אגב, התמיכה הוצעה, אבל לא בפורמט ישים, וחוץ מזה, אנחנו מתקשים להעזר...)

וחולקת רק על ההצגה של "כוחות הרשע".
אכן, יש מקום להדגיש את ה (-; שצירפתי ל"כוחות הרשע".

ויש מקום גם לכל אלה שאינם ממש "כוחות רשע" אבל גם לא תמימים ומלאי כוונות טובות.

האחות שאומרת "אין לך חלב!" ליולדת טריה - זה לא מטוב לב.
כשרופא מסוים מזלזל בתלונתה של אם שביקשה במפורש לא לתת בקבוק ליונק שלה, ונתנו לו בקבוק, ואומר לה ש"את רואה שלא קרה כלום" - המומחה מספר 1 בארץ לתרופות בהנקה, שיודע היטב מה עלולה להיות התוצאה הרפואית של בקבוק תמ"ל אחד ליילוד - זאת לא תמימות.
כשמנהלי מחלקות יילודים שתומכים בפומבי בהנקה מקבלים ציוד מחברות תמ"ל, תולים פרסומות של חברות תמ"ל, ותומכים במחלקתם בגלוי או בהעלמת עין במדיניות של "דחיפת תמ"ל" ליילודים ולאמהות - זה לא נעשה בתמימות וגם לא בכוונות טובות.

ואלה רק דוגמאות ספורות.

השטח האפור הענקי הזה, שהנורמות החברתיות מאפשרות אותו (הנורמות שדוגלות בניתוק מהתינוק, שמתנגדות ל"שיעבוד לתינוק", שרואות בבקבוק "נורמלי" ובהנקה "אקסטרה", שרואות בלידת אפידורל "נורמה" ובלידה טבעית "קיצוניות של פנאטיות מעופפות", הנורמות שדוגלות בחזרה מהירה לעבודה ול"חיים שהיו לי קודם", הנורמות שדוגלות ב"התינוק צריך להתרגל"...), מלא בנהלים ובאנשים שפוגעים בהנקה ובמיניקה בלי שום כוונות טובות.

אני חושבת שאלה שפוגעים בהנקה מתוך כוונות טובות ובורות תמימה הודגשו כבר מספיק.

לכן אני חושבת שראוי להדגיש שיש במשחק הזה משתתפים שיש להם בו אינטרס כלכלי אדיר, ושהם מושכים בחוטים שאנשים לא מכירים אותם ולא מודעים להם.
למשל, כל העניין של התמ"ל בבתי החולים - ממש לא מנווט רק על ידי אי ידיעה תמימה של רופאים ואחיות שלא קיבלו הכשרה.
יש מי שדואג שהם כן יקבלו מידע מסונן מחברות התמ"ל, מידע שנבחר בקפידה כך שייראה "תקין פוליטית" ו"תומך בהנקה" , אך למעשה הוא מכוון לגמילה מהירה ומעבר לתמ"ל. יש מי שדואג שהם יקבלו תמ"ל חינם בכל מיני צורות, משלם על זה מיליונים - רק שיהיה, רק שהם ישתמשו בזה.
יש תאריכי תפוגה על התמ"ל שניתן במתנה - וגורם לחץ סמוי על האחיות "תשתמשי בזה, לפני שצריך יהיה לזרוק את זה".
יש עוד הרבה אספקטים פה, אפשר למצוא אותם אפילו באתר של ה-AAP.
מה שאני רוצה להגיד הוא:
לא לזלזל באינטרסים.
לא לזלזל בכוחות מכוונים.
לא להתעלם מאלה שבוחשים בקלחת.
אולי לא "רשע" (טוב, רציתי קצת להציג את זה כמשהו מסיפורי המעשיות), אבל בהחלט לא תמימות וטוב לב.

יש מי שדואג שהם יקבלו תמ"ל חינם
לא רק "הם" (רופאים, אחיות) מקבלים את זה חינם. למקצועי אין שום קשר למימסד הרפואי, ובשנתיים הראשונות לחיי בני קיבלתי בדואר לפחות אחת לחודש דוגמיות / תלושי קניה חינם למוצרים הללו, כולל מטיפת חלב בשבועות הראשונים ("תקחי, שיהיה אם יגמר לך החלב"). איך אפשר לחשוב שזה טוב לב ? האין זה ברור שמדובר בשיווק אגרסיבי ?

< זוכרת מפגשים עם לא מיניקות, כולל פה באתר, שבהן סיפרתי, בצורה שעשויה להתפס כנבזית, שאני משליכה לפח את שקיות ה"חינם" האלה, ולא מעבירה אותן הלאה ל"נזקקות". >
< לתפיסתי, המניפולציה המרושעת ביותר היא זו שגורמת למתראיינות מתחת לקו העוני לכתבה בחדשות, לספר שאין להן כסף לגמור את החודש ולקנות תמ"ל לתינוקות שלהן >

ושתי הערות לדברי אפרת מתחילת הדיון :
יש אמהות שההנקה משתלבת להם בחיים נורא בקלילות... יש לא מעט מקרים בהם ההנקה היא ממש תובענית, ולא משאירה מקום לשום דבר ליד.
לצערי אני לא מכירה מקרים של הנקה בקלילות ילד ראשון, כולל המקרה שלי. אני מהמרת שמקרים כאלה נדירים בחברה שלנו.
ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק-מנסיון!
אנסה להגיד את זה בעדינות, וסליחה מראש אם זה ישמע פוגע :
הרי את מעידה על עצמך שההנקה שלך נכשלה, אז איך את יכולה להשוות ? אגב, גם אני בתור מניקה לא יכולה לעשות את ההשוואה ההפוכה בצורה כל כך גורפת : אני לא יכולה להגיד ש"תינוק בקבוק דורש הרבה יותר זמן מתינוק יונק - מניסיון !" שהרי אין לי ניסיון ומיומנות בהכנת בקבוקים. אני יכולה להגיד ש"נראה לי שהכנת בקבוקים, שמצריכה לקום באמצע הלילה, ללכת למטבח, להתעסק שם עם כל מיני דברים בזמן שהתינוק צורח, זה הרבה יותר קשה מלהסתובב במיטה ולהרים את החולצה", אבל אפילו על זה לא הייתי שמה סימן קריאה, מאיפה לי לדעת ? זה רק נראה לי. אולי לך זה נראה אחרת ?

< דוגלת בגישה של אמא ל 5 שהנקה זה לעצלניות

>

כוחות הרשע
אני מאמינה שברפואה יש אופנה. לפני כמה שנים (במאה 18 -19) היו מקיזים דם של חולה (שגרמה לרבים מהם למות).
משנות ה60-70 נכנסה אופנת התמ"ל וכן הגלולה. ההמצאות הללו קשורות זו לזו עד מאד. שתיהן כביכול משחררות את האישה מ"עונשם" של ההנקה והצמידות לילדים . אכן יש יתרונות רבים להמצאות הללו, אי אפשר לפסול את היתרונות. מצד שני , מרב התלהבות, שכחו את הנזקים שלהם.
מישהו שקלט את ה"ישועה" שבהמצאות הללו, שם אותם בפוקוס של גאונות ושכח שיש עוד פרמטרים להביט בהם. באורח החיים שלנו כעובדות, ללא חוג משפחה מורחב, בדידות, קשיים כלכליים ותחרותיות קשה לחיות בלי הדברים הללו.
אם שאומרת לבתה שהיא לא פרה אז שתתן תמ"ל , לא עושה את זה מתוך רוע. היא עושה את זה כיוון שהיא הפנימה אמת מסויימת שנכונה לה. היא רגילה לאורח חיים מסויים . כל שכן, עליה להצדיק את התנהגותה שלה כדי שלא להיות בקונפליקט ולשאול שאלות קשות.
תארו לכם רופא שעשרים שנה המליץ על תמ"ל כי זה מה שלמד, פתאום פוקח עיניו ומבין שאולי חלק מנזקים בלתי הפיכים נגרמו מההמלצות שנתן?
תארו לכם אמא שנתנה לילדיה תמ"ל ופתאום קולטת שכל השנים הללו שאמרו לה שהתמ"ל זה מצויין אבל התינוקת שלה לא התפתחה כראוי , זה בגלל שהתמ"ל לא כל כך טוב אחרי הכל . שאם היתה מניקה זה היה אחרת?
תארו לכם מנהל מחלקת פגים שמבין שניתן היה להציל רבים מהם אם היו מעודדים את האימהות לשמור על החלב ולהישאר קרובות?
תארו לכם את שר הבריאות תופס שהעובדה שאימהות לפגים נאלצות לעזוב את בית החולים ולזגזג בין הבית והמחלקה במקום סידור הולם סמוך לבית החולים גורם לרבים מהם למות?
תארו לכם את האחיות שקיבלו "צ'ופרים" מחברות התמ"ל, פתאום נאלצות לוותר עליהן? כולל כאלו שאין להם ילדים משלהן ומעולם לא עניין אותם אם תמ"ל זה טוב או רע. הן היו מעדיפות לישון בלילה, אז למה להעיר את האמא המסכנה.

ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק
בנסיון שלי, תינוק בקבוק דרש הרבה יותר זמן אמא מהיונק. פשוט כי הוא היה זקוק ליותר זמן אמא (בלי קשר להאכלה). האמת היא שליונק (עם או בלי קשר לאופן ההאכלה) היה לי גם יותר קל לתת זמן-אמא-אגבי, תוך כדי זמן אמא לאחיו, ולכן הוא דרש פחות זמן אמא יחודי.

ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק-מנסיון!
ונניח שזה בדיוק כך - האם זו סיבה לא להניק? כי קשה להקדיש את הזמן לפעילות בריאותית חשובה?
כבר כתבתי לעיל שאמא בהריון לא תסרב לאשפוז של שבועות וחודשים כי זה לטובת בריאות התינוק, וזה בודאי גוזל יותר זמן מהנקה. אבל משום מה המסר הכללי הוא כיום - הנקה זה סןג של מותרות, שלא כל אמא יכולה להרשות לעצמה. מכאן הטיעונים של: יש לי עוד ילדים בבית, ולכן אי אפשר להניק את הילד הבא, כי זה גוזל זמן. לא היה עולה בדעת אף אחד לוותר על בדיקות או טיפול רפואי חשוב כי יש עוד ילדים, ואין זמן.
אני בקשר עם אמא לשמונה ילדים, שילדה השמיני, בן 10 חודשים, סובל מאי ספיקת כליות קשה מאד. והיא כמובן לוקחת אותו לאינסוף בדיקות רפואיות, טיפולים ואשפוזים, הניקה אותו מלא עד גיל 5 חודשים, ואז, כאשר החל לסבול מחוסר תאבון קשה על רקע מחלת הכליות עברה לשאיבות, והיא שואבת לו כל יום 1.2 ליטר חלב אם, כי זה הדבר היחיד שהוא אוכל, וגם את זה נותנת במזרק לפה, לאט לאט, כי רק כך הוא אוכל. בודאי היה קל יותר, ודורש פחות זמן להאכיל פורמולה כלשהי, ובכלל להזרים לו את זה עם צינור ישר לקיבה, דבר שהומלץ לה כבר פעמים רבות על ידי הצוותים המטפלים. אבל הילד עולה יפה במשקל, יחסית מרגיש טוב, מתפתח, והאמא מקווה שיצליח להגיע להשתלת כליה בסביבות גיל שנה ללא צורך בדיאליזה (שמורידה את סיכויי ההצלחה וגורמת סיבוכים).
אז בגלל שלהפסיק להניק היה חוסך זמן ומפנה יותר זמן לילדים האחרים זה מה שכדאי לעשות?

ולאמא כזאת חייבים להגיד "כל הכבוד!!!"

דווקא מצבים כאלו, הם, לדעתי, המצבים ה"אפורים", שבהם עדיפות ההנקה עומדת מול דברים כבדי משקל, כמו הצרכים של הילדים האחרים, כשהמצב הוא מראש לא מאוזן (אלא אם כן, לחלב אם יש השפעה על מצבו הספציפי של התינוק, מעבר ליתרון שלו עבור כל תינוק).

לצערי אני לא מכירה מקרים של הנקה בקלילות ילד ראשון, כולל המקרה שלי. אני מהמרת שמקרים כאלה נדירים בחברה שלנו.

אמנם סטטיסטית זה חסר משמעות, אבל אני מכירה כמה וכמה מקרים של הנקת ילד ראשון קלילה וחלקה, כולל המקרה שלי.
אין לי שמץ מושג אם זה נדיר או לא ואין לי כוונה להמר.

אני חדשה כאן ועדיין לא החלטתי על ניק הולם, מכאן הפלמוניות.

ולאמא כזאת חייבים להגיד "כל הכבוד!!!"
מצטרפת!
לדעתי זה גם לא שטח אפור, משתי סיבות, אחת דווקא לתינוקות עם בעיות רפואיות התזונה היא הרבה יותר קריטית ומשפיעה באופן ישיר ומשמעותי על הבריאות, איכות החיים וסיכויי ההחלמה, והשניה זה נותן לאם תחושה שהיא עושה הכל בשביל ילדה החולה, ויש אמהות שזה מאוד חשוב להן. את ההזנחה כביכול של הילדים האחרים אפשר למנוע בדרכים אחרות.

דווקא לתינוקות עם בעיות רפואיות התזונה היא הרבה יותר קריטית ומשפיעה באופן ישיר ומשמעותי על הבריאות, איכות החיים וסיכויי ההחלמה
בדיוק כך - תינוק עם אי ספיקת כליות הרבה יותר נוטה להדבק במחלות, לחלות בצורה קשה יותר ולהבריא יותר בקושי מכל מחלה. שלא לדבר שהעיכול של חלב אם קל יותר, שיש בו חומרים רבים התורמים להתפתחות שנפגעת מהמחלה גם ככה.
בקיצור - דווקא כאשר תינוק סובל מבעית בריאות בסיסית, הנקה וחלב אם חשובים עוד יותר. אבל כמובן שגם את זה לא יגידו לרוב האמהות לילדים חולים - כדי לא לגרום להן רגשות אשמה.
כבר תואר למעלה הכעס על צוות פגיה ש"לחץ" על אמא לשאוב חלב אם.

במסגרת "עידוד ההנקה הבלתי מתפשר" הופעל עלי בפגייה לחץ אדיר לשאוב חלב מייד לאחר הלידה, ומאחר שמאוד קשה לשאוב מיד אחרי הלידה "ביליתי" ימים ולילות בחברת המשאבה (3 שעות לכל 50cc!), תוך שאני מזניחה את בתי בת ה - 3 וזאת לאחר שהורחקה ממני במהלך 6 שבועות בהם הייתי מאושפזת. כשאני חושבת על כל השעות הרבות שבזבזתי על שאיבת חלב במקום לקנות מטרנה ולהשקיע בילדה שלי, אני ממש מזדעזעת מעצמי.

אין ספק שהקונפליקט קשה, אבל, למרות שלא נכון פוליטית להגיד את זה, יש מצבים שחלב אם באמת מאד חשוב, גם אם לאמא זה קשה, וגם אם ילדים אחרים מקופחים לתקופה מסוימת.

כבר תואר למעלה הכעס על צוות פגיה ש"לחץ" על אמא לשאוב חלב אם.
הבחור שהתחיל לפעול להקמת בנק חלב אם?
על אשתו הופעל לחץ כזה, אחרי שמיד בתום הלידה נתנו לה כדורים להפסקת החלב (והציעו לה ברגישות רבה לא להקשר לתינוקת /-:).
(הוא סיפר על זה בפורום אינטרנטי, כך שאני מרגישה חופשיה לצטט).

הבחור שהתחיל לפעול להקמת בנק חלב אם?
לא, אפרת י, פה למעלה:

לפני כשנתיים ילדתי את בני השני לאחר הריון שהסתיים ב-6 שבועות של אישפוז שלי. בני אושפז בטיפול נמרץ פגים ולאחר מכן בפגייה במשך חודש. במסגרת "עידוד ההנקה הבלתי מתפשר" הופעל עלי בפגייה לחץ אדיר לשאוב חלב מייד לאחר הלידה, ומאחר שמאוד קשה לשאוב מיד אחרי הלידה "ביליתי" ימים ולילות בחברת המשאבה (3 שעות לכל 50cc!), תוך שאני מזניחה את בתי בת ה - 3 וזאת לאחר שהורחקה ממני במהלך 6 שבועות בהם הייתי מאושפזת. כשאני חושבת על כל השעות הרבות שבזבזתי על שאיבת חלב במקום לקנות מטרנה ולהשקיע בילדה שלי, אני ממש מזדעזעת מעצמי. כשבני שוחרר הביתה המשכתי לשאוב ולהניק לסירוגין, אך ליבי נכמר למראה בתי שהיתה כל כך סבלנית ובוגרת, ופשוט העסיקה את עצמה בכל השעות הרבות בהן הנקתי ושאבתי והנקתי ושאבתי...

לא, הבנתי שזה לא הוא.
משמעות סימן השאלה במשפט הבחור שהתחיל לפעול להקמת בנק חלב אם? הוא "אתן יודעות על מי אני מדברת?"

> מסבירה באריכות <

אמנם החלטתי לפרוש מהדיון ולצפות מהצד, אבל מאחר וצוטטתי מספר פעמים אני חייבת להגיב.

אין ספק שהקונפליקט קשה, אבל, למרות שלא נכון פוליטית להגיד את זה, יש מצבים שחלב אם באמת מאד חשוב, גם אם לאמא זה קשה, וגם אם ילדים אחרים מקופחים לתקופה מסוימת.
אמא ל 5, אני מסכימה איתך שיש מצבים שצריך לתת חלב אם גם במחיר של קיפוח האחרים (ולכן שאבתי 6 שעות ביום במשך חודשיים, במקביל לטיפול בילדה בת 3 וטיפול בפג מאושפז), אבל חשוב לי להדגיש שיש מצבים שלא. לא נכנסתי לזה קודם, אבל ביום שבו ילדתי רצה הגורל, ובתי אושפזה עקב אבצס בבלוטת לימפה. אני הייתי צריכה לחלק את זמני בין טיפול נמרץ פגים, למחלקת ילדים (ומה לעשות גם לנוח קצת אחרי לידה קשה במיוחד), ובתוך כל זה גם למצוא את הזמן לשאיבת חלב. עם כל הכבוד לחלב אם, אני לא בטוחה מה יותר חשוב - להיות לצד בתך המאושפזת (במעט השעות שיש לך) או לשאוב חלב מאחורי הפרגוד?! לא נראה לי שיש על זה תשובה חד משמעית, וחשוב לי להבהיר שיש מצבים שבהם צריך לעשות חושבים. עבור רוב התינוקות חלב אם אינו צורך קיומי, אלא פשוט המזון הטוב ביותר. היה קורה כזה אסון אם בני היה מקבל במשך מספר ימים תמ"ל ורק אח"כ חלב אם? חשוב לי להבהיר שהלחץ העז שמופעל בנושא ההנקה הוא לא תמיד במקום. לפעמים עדיף להיות אמא לא מיניקה מתוסכלת, במקום אמא מיניקה ממוטטת (נפשית ופיזית).

ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק
ראיתי שכל מיני נשים חלקו על המשפט, אולי לא שמתן לב אבל כתבתי "דורש הרבה יותר זמן אמא".מאחר ובקבוק גם אבא יכול לתת, אז בהחלט מתפנה זמן אמא לילדים אחרים ולצרכים אחרים.
אני לא יודעת מה איתכן, אבל לי היה תינוק שינק כל שעתיים במשך 20-40 דקות (או לחילופין שאיבת בקבוק לקחה 40-60 דקות). היניקה הייתה לו קשה, ודרשה ריכוז מלא שלי תוך כדי, כך שלא נשאר כמעט זמן לדברים אחרים.

לצערי אני לא מכירה מקרים של הנקה בקלילות ילד ראשון, כולל המקרה שלי. אני מהמרת שמקרים כאלה נדירים בחברה שלנו.
אני לא יודעת איך את מגדירה קשה וקל, אבל אני אישית דווקא נתקלתי בלא מעט נשים שאמנם התקשו בשבוע-שבועיים הראשונים, אבל אח"כ הלך להן חלק ונעים (עם או בלי תמיכה מקצועית ומורלית).

דוגלת בגישה של אמא ל 5 שהנקה זה לעצלניות
אני מאחלת לכל אמא שתוכל לתמוך בגישה הזאת. עבורי זו הייתה עבודה קשה, שלא השאירה מקום לשום דבר לצידה. אני אישית שמחה שעשיתי חושבים, והגעתי להחלטה משותפת עם בן-זוגי שיש דברים שיש להם תחליף ויש דברים שלא. ההנקה פגעה בילדה הבכורה בפרט, ובחיי המשפחה ככלל. מי שמאמינה שעדיף לקפח ילד אחד עבור ההנקה של ילד שני, אני מכבדת את דעתה אך חולקת עליה. אני אישית מאמינה שכל עוד ההנקה הולכת חלק, ולא פוגעת בשום דבר בדרך, אז זה נפלא. אם ההנקה פוגעת בדברים חשובים בדרך, אז כדאי לזכור שיש לה תחליף. (ואני לא מדברת על מקרים חריגים בהם אין תחליף).

אם ההנקה פוגעת בדברים חשובים בדרך, אז כדאי לזכור שיש לה תחליף.
משפט מטעה.
אם ההנקה פוגעת בדברים אחרים, סימן שלא ניהלנו אותה טוב. וכדאי שננסה לתקן לפני שנתפתה להאמין שיש לה תחליף. אני עוצרת כאן מפאת כבוד לנושא הדף ולמי שפתחה אותו. אבל בבקשה, גם בדף כזה כדאי להמנע ממשפטים מטעים.

עבור רוב התינוקות חלב אם אינו צורך קיומי.
גם מטעה (לדעתי)
חלב אם הוא צורך קיומי לכל התינוקות.
יש הסתייגויות כמובן, אבל הן מעטות.
<עכשיו תקפצו, אני יודעת>

אם ההנקה פוגעת בדברים אחרים, סימן שלא ניהלנו אותה טוב. מאיפה הקביעות החד-משמעיות האלה? איך את מחליטה בכזו וודאות שאמא אחרת נכשלה איפה שאת הצלחת? עצוב לי לקרוא אמירות כאלה.

חלב אם הוא צורך קיומי לכל התינוקות. גם אם לא הייתי רופאה, הייתי מתנגדת למשפט הזה. כי זה דמגוגי להציג את זה ככה, כי יש צרכים שקודמים לצורך הזה, וכי זו אמירה שעושה רע לכל מי שלא הצליחה.

עצוב, עצוב פה נורא. חוזרת לכאן כל יום כדי לפתוח את הפצע הכואב, ואין נחמה...

אני מרגישה שקולי הולך ונעלם... אמא אופטימית, איפה את כשצריך אותך ??

מאיפה הקביעות החד-משמעיות האלה?
בעיקר מתסכול. וחוסר סובלנות לאמירות מסויימות פה בדף. אין ספק שיכולתי לנסח את זה הרבה הרבה יותר טוב. אבל מפאת קוצר זמן ומבוכה עניתי כך וכפלונית.
איך את מחליטה בכזו וודאות שאמא אחרת נכשלה איפה שאת הצלחת? זה לא מה שאני מחליטה. זה בכלל לא קשור לכשלון והצלחה. וודאי לא אלי מול אמהות אחרות. אני מבינה עד כמה קל להפגע אבל אנא נסי לראות את הדברים שכתבתי ככאלה שבכנות לא מתכוונים לפגוע ולא מתייחסים כלל להצלחה וכשלון.
אם ההנקה כל כך מפריעה בחיים, סימן שאנחנו לא מנהלות אותה נכון. אין קשר בדבריי אלה לאשמה, הצלחה או כישלון. אם זה לא ניכר מדבריי, תצטרכי פשוט להאמין לי. לא על זה אני מדברת.
וודאי אין קשר לקיומם של תחליפים להנקה. עצם הביטוי, תחליף להנקה, מעורר בי גועל.
יש כל כך הרבה אמהות לא מיניקות , וודאי גם את, שבמסירותן ואהבתן הגדולה התינוק אפילו לא ינחש שהוא חסר משהו, ולדעתי האישית, במקרים רבים הוא באמת לא חסר כלום. ואין דרכים למדוד דברים כל כך פרטיים ועדינים. ואין כאן תחרות.
אבל על הנקודה הזאת, קשה לי להבליג ולתת לה לטשטש את מה שהדף הזה רוצה להביע.

אם ההנקה פוגעת בדברים חשובים בדרך, אז כדאי לזכור שיש לה תחליף
להנקה אין תחליף. זו עובדה. אבל תינוקות גדלים גם ללא הנקה. רובם.
אבל גם לאמא אין תחליף. וילדים גם גדלים ללא אמא.
ובמצב כמו שאפרת תיארה, בו ביתה הגדולה יותר היתה זקוקה לה מאד - הרי שאין שום ברירה - צריך לקבל החלטות היכן לוותר. ומגיע לאפרת כל הכבוד על כך שמשך חודשיים עשתה את המאמץ העצום לשאוב לתינוקה, למרות הקשיים שהתלוו לכך.
בשום אופן אין שחור ולבן. יש הרבה מצבים בחיים בהם צריך לוותר על משהו מאד חושב עבור משהו מאד חשוב אחר.
ואם חס וחלילה אמא לפג היתה מוותרת במודע על ההנקה והשאיבה, והתינוק היה נפגע מנמק של המעי על כל הסיבוכים האפשריים שלו, יתכן והיתה מגיעה למסקנה שהיה עדיף להחליט אחרת. אבל זה לא חוכמה - כי זה חוכמה לאחר מעשה.
אני בהחלט מסכימה עם מיכל שץ ועם ענת ג שחשוב מאד להמשיך להדגיש את חשיבות ההנקה, כי יש נטיה של אמהות רבות לוותר בקלות, כי זה מה שהממסד הרפואי משדר ברוב המקרים - "הנקה זה הטוב ביותר, אבל היום יש תחליפים מצוינים, וזה לא ממש משנה."
זה מאד משנה. אבל לממסד הרפואי אין לרוב כלים לעזור לאמא בנושא ההנקה, ולכן בקלות רבה מציעים תמ"ל - כי זה הם יודעים לעשות, והם חשים חובה לעזור לאמא, ובצדק.

דוגלת בגישה של אמא ל 5 שהנקה זה לעצלניות
המשפט הזה באמת לא הוגן, אך הוא נאמר כתגובה למשפט אחר - ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק-מנסיון! ומשפט זה גם הוא לא הוגן. אפשר אולי לנסח אותו כך - יש מצבים בהם הנקה ושאיבת חלב דורשים הרבה יותר זמן ממתן בקבוק עם תמ"ל. ואין ספק שזה נכון. אבל אני מתנגדת להצגת הנקה באופן כללי כדבר מעיק וקשה, שכדי לעשות אותו על האמא והאחים האחרים לוותר על משהו. ברוב המוחלט של המיקרים זה לא כך.

אם ההנקה פוגעת בדברים אחרים, סימן שלא ניהלנו אותה טוב._ _עצוב לי לקרוא אמירות כאלה.
עצובה שלא הצליחה להניק, אני שמחה שהעליתי את הדברים על הכתוב כי אני יודעת שמשוטטות באתר עוד נשים רבות שההנקה לא הצליחה להם (או לא השתלבה טוב בחיים הכוללים) ולא בגלל שלא ניהלו אותה נכון, ואליהן בדיוק רציתי להגיע. חשוב לי שנשים ידעו שהן לא לבד, ולא לכולן זה מסתדר "לפי הספר". יש המון נשים שנאלצו לוותר על ההנקה מסיבה זו או אחרת, ומסתובבות מתוסכלות. מטרתו של הדף הייתה להוריד משהו ממידת התיסכול, ואצלי לפחות הרבה פעמים עובד העניין של "צרת רבים חצי נחמה".
עצם הביטוי, תחליף להנקה, מעורר בי גועל.
ענת ג, אני עומדת להיות בוטה - אבל, חשבת לפני שכתבת את המשפט הזה??? אני לא יודעת באיזו בועה את חיה, אבל יש המון נשים ש- אין להן ברירה אלא להשתמש בתחליפי חלב, ואם את חושבת שזה רק בגלל התנהלות לא נכונה, אז סליחה, אבל זה נובע מבורות. הדף הזה נפתח כדי לתמוך בנשים לא מיניקות ולא כדי להעביר להן את המסר שהן מעוררות גועל.

חלב אם הוא צורך קיומי לכל התינוקות.
זו אמירה שעושה רע לכל מי שלא הצליחה.
אם אפשר - שכל אחת תביע את תחושותיה. אני חושבת שכבר די ברור שכשלון ההנקה ומה שמתלווה אליו הם דברים די אינדיבידואלים. על פניו כולנו (הנכשלות בע"מ) לא הצלחנו להיניק, זה תיסכל אותנו, אנחנו נפגעות מאמירות מסוימות. תחת הכותרות האלה יש מגוון גדול של תחושות.
אני לא מרגישה רע בעקבות האמירה הזו, תודה.

חוזרת לכאן כל יום כדי לפתוח את הפצע הכואב, ואין נחמה...
אני מוצאת פה הרבה נחמה. יתר על כן, אני מתחילה להירפא פה. לראשונה.
הנחמה היא דווקא בדברים האלו. כבר אמרו לי בהרבה מקומות שזה לא נורא שהיא לא ינקה כמעט. שזה לא נורא שהיא אכלה קצת תמ"ל. שזה לא נורא ש...
פה, סופסוף, אפשר להתנחם מדברים אחרים. פה אני יכולה לשמוע כמה הנקה חשובה ומשמעותית ולקבל תמיכה, למרות שלא הצלחתי להיניק. זו הנחמה שלי וזו הסיבה שאני פה.
ואם יש פה אמא שלא הצליחה להיניק בפעם הראשונה ואחר כך היניקה (ויש פה), אני משתדלת להקשיב היטב. במיוחד לה.

עד שאני כותבת מתווספים עוד דברים...

עצם הביטוי, תחליף להנקה, מעורר בי גועל
הדף הזה נפתח כדי לתמוך בנשים לא מיניקות ולא כדי להעביר להן את המסר שהן מעוררות גועל
אני מרשה לעצמי לכתוב (לא בשם ענת) משהו על חילופי הדברים הללו.
קודם כל, ברמת הבנת הנקרא, יש כאן אי-הבנה. לא נראה לי שנכתב פה איפשהו שאמא מסוג כלשהו מעוררת גועל.
שום מזון הוא לא תחליף להנקה. זהו ביטוי שנתבע כדי לשרת חברות שמוכרות מזון מעובד בצורת אבקה צהובה וקוראות לו מזון לתינוקות, ועל כך בשמת היטיבה לכתוב. יש מזון שמשמש אותנו מכל מיני סיבות, כיוון שההנקה לא הצליחה. הנקה, ויעידו המיניקות, היא הרבה מעבר למזון, כך שהאבקה ההיא בקופסא לא מהווה תחליף.
יש דרכים נוספות להעניק מה שנגזל מהתינוק שאימו לא מיניקה אותו. חום, מגע, פעימות לב, קרבה, אינטימיות... אני משתדלת להעניק אותן בהרבה מאוד דרכים. את האוכל, לצערי ובלית ברירה כרגע, מבקבוק.
גם בבקבוק (ואגב הביטוי תינוק בקבוק הוא מבחיל בעיני לאין שיעור מכל ביטוי אחר שנכתב פה) יש כל מיני מזונות שאפשר לשים. זה לא חייב להיות מזון שמדען מדופלם הכין במעבדתו המצוחצחת. אבל על זה כבר התווכחנו במקום אחר.

נדמה לי שחלק מהאמהות אינן יודעות ש-ענת ג היתה "אמא לא מיניקה מתוסכלת" , כיוון שההנקה של בתה הבכורה "נכשלה" לה, והודות למידע ולתמיכה שהיא קיבלה, היא חווה תיקון בהנקת בתה השניה.
אנא, שימו לב שהיא משתתפת בדף הזה לא כאמא מיניקה ש"מתנשאת" על אמהות שלא הלך להן בהנקה (יש לי חשד שיש כמה שהתבלבלו בנושא).

_ואין מה לעשות, תינוק יונק דורש הרבה יותר זמן אמא מתינוק בקבוק
ראיתי שכל מיני נשים חלקו על המשפט, אולי לא שמתן לב אבל כתבתי "דורש הרבה יותר זמן אמא".מאחר ובקבוק גם אבא יכול לתת, אז בהחלט מתפנה זמן אמא לילדים אחרים ולצרכים אחרים._

גם אני התכוונתי לזמן אמא שהלא-יונק שלי דרש. זמן מעבר להאכלה, וזמן שרק אמא יכלה לתת. מה לעשות, אמא זה לא רק ציצי, זה הרבה יותר מזה... (זו אחת הטענות שמאד מקובלות על הלא-מיניקות, לא?), ולאמא אין תחליף, גם כשהיא לא מיניקה (וגם כשאבא הוא נהדר ושותף מלא). לעומתו, היונק קיבל תשומי + הנקה בזמן שגם אחיו קיבלו תשומי, כך שהזמן שהוא דרש היה, ברובו, זמן-כפל, שלא נספר.

חשבת לפני שכתבת את המשפט הזה???
לא. אני בדרך כלל לא חושבת לפני שאני כותבת. רק ככה יוצא לי מה שאני חושבת.
ולענייני הבנת הנקרא: (תודה ליאת)
תחליף חלב הוא לא תחליף להנקה.
אף אשה כאן לא מעוררת בי גועל. גם לא את.
אני מבינה שהכעסתי אותך. אני מאמינה שבגלל שהנושא מאד טעון את פשוט לא הבנת את דבריי.

מצטערת, הנסיונות שלך להשטיח את השיחה על התסכול מאובדן ההנקה בעצות "לא לדבר על זה כל כך הרבה" מקפיצות אותי.

כשאנחנו היינו תינוקות אמהות שהניקו נכנסו לחדר צדדי, וחלצו את השד לעיני התינוק בלבד ולכן הניקו אותנו שלושה חודשים, בייסורים.
קראתי את סיפורך הכואב עם הפג ובת השלוש. שאלת באיזה שהוא מקום בדף: האם זה יותר חשוב מ כל דבר?
זו שאלה שרק אנחנו יכולות לענות עליה לעצמינו. ואת החלטת שאת לא מוכנה שבתך תסבול כל כך. ואם דעתי משנה פה משהו, זו החלטה ראוייה בעיניי. והסיפור שלך נוגע ללב ומעורר מחשבה.
לא כך המלצותייך להפסיק לדבר על זה.
אני לעומתך, עברתי לתחליפי חלב מסיבות הרבה פחות טובות והתאמצתי וכאבתי הרבה פחות ממך.
ואני מרשה לעצמי לכתוב שוב, שהמילים תחליף להנקה מעוררות בי גועל, כי כמו שליאת היטיבה להסביר, זהו ביטוי מרושע שמאחוריו אינטרסים כלכליים שפלים ולחלוטין לא אוהבי אדם, שגורם לנשים רבות מדי לא להצליח להניק .
בדברים האלה אני לא מתארת את מה שעבר עלייך. זוהי התייחסות ל הכשלה בהנקה כאל נושא ציבורי, חברתי, שאסור להשתיק אותו למרות הכאב הרב.
ואת יודעת, לדעתי הדף הזה הוא לא דף תמיכה לנשים לא מיניקות. אם הייתי מנסה להגדיר אותו, זו לא היתה ההגדרה.

ענת כתבה: אם ההנקה פוגעת בדברים אחרים, סימן שלא ניהלנו אותה טוב
ואז אפרת כתבה: אני יודעת שמשוטטות באתר עוד נשים רבות שההנקה לא הצליחה להם (או לא השתלבה טוב בחיים הכוללים) ולא בגלל שלא ניהלו אותה נכון

אפרת, אני תוהה עד כמה את מתמצאת בניהול הנקה בשביל לקבוע את זה. למשל, אני מכירה הרבה אמהות שהפסיקו להניק כי "לא היה להן מספק חלב". אבל אני יודעת ש"אין מספיק חלב" יכול להגרם מכל מיני סיבות של ניהול הנקה: תפיסה לא טובה של הפטמה, הנקה לפי לוח זמנים, שיטת חמש הדקות, חוסר איזון בין חלב קדמי ואחורי, שימוש בגלולות פמולן, סתם לחץ או מתח של האם, והשד יודע מה עוד.

המקרה שלך (פג + ילדה מאושפזת) נשמע לי די חריג. נראה לי שאת יכולה להיות בטוחה שגם טרוריסטיות ההנקה הקיצוניות ביותר לא יעיזו לפצות פה כנגד הבחירה שעשית. כל הכבוד על כך שהתמודדת עם מצב כל כך קשה, ועוד הצלחת לשאוב!

ש"אין מספיק חלב" יכול להגרם מכל מיני סיבות של ניהול הנקה.
ו"אין מספיק חלב" יכול להיות גם הרגשה של אמא שלא שמעה בחייה על קפיצת גדילה, והיא משוכנעת שהתינוק צמד לציצי כי אי לו מספיק אוכל. זה גם מה שהיא שומעת מהסביבה, וכשהיא מביעה את חששותיה ההמלצה היא לרוב "תני לו תוספת בקבוק," ומכאן מתחיל מעגל הקסמים של יותר תמ"ל = פחות חלב-אם. גם זה ניהול הנקה שגוי שמביא לחיסול ההנקה.

ולכן הניקו אותנו שלושה חודשים, בייסורים.
הוצאת לי את המילים מהמקלדת. אני לא הייתי מחזיקה מעמד ככה אפילו חודש.
וליאת, כל מילה.

והשד יודע מה עוד. בדיוק !

>לא יודעת לנקד<

_והשד יודע מה עוד. בדיוק !
>לא יודעת לנקד<_
גם אני קראתי ככה! D-:

המקרה שלך (פג + ילדה מאושפזת) נשמע לי די חריג. נראה לי שאת יכולה להיות בטוחה שגם טרוריסטיות ההנקה הקיצוניות ביותר לא יעיזו לפצות פה כנגד הבחירה שעשית
אז זהו שלא! אף אחד לא חס עלי, ואת יודעת למה? כי כל כך מקובל היום להפעיל לחץ חזק על הנקה (וברוב המקרים זה אכן מבורך). אבל - אף אחד לא טורח לבדוק מי בדיוק האמא שעומדת מולו, ומה הסיפור שלה. ולצערי המקרה שלי הוא די קל לעומת מקרים אחרים בהם נתקלתי בפגיה (שגם עליהם לא חסו).

_והסיפור שלך נוגע ללב ומעורר מחשבה.
לא כך המלצותייך להפסיק לדבר על זה._
הסיבה בגללה טענתי שעדיף לא לדבר על זה (הנקה) כל הזמן, נובעת מכך שלנשים רבות יש המון פתיחות וחמלה כלפי רוב הנושאים, אך משום מה כשזה מגיע להנקה פתאום "נסגר הראש" ויש רק דרך אחת. פתאום נזרקים לאויר כל מיני משפטים כל כך החלטיים, בלי טיפת גמישות.
הסיפור שלי הוא אחד מני רבים, והמשפטים שנזרקו במהלך הדיון הזה נזרקים כמעט בכל שיחת אמהות בגינה הציבורית או בבית הקפה. אתן כל כך משוכנעות שהנקה זה רק עניין של התנהלות נכונה, תמיכה, ידע וייעוץ. זה ממש לא נכון. אשריכן וטוב לכן שלא נתקלתן בכל אותן בעיות (רפואיות/פסיכולוגיות/כלכליות וכו') שיוכיחו לכן את ההיפך, וכולי תקווה שגם לא תיתקלו.

אכן, עשו מחקר על 48,000 נשים בדרום אמריקה, ומצאו שכולן היניקו בלי אף בעיה. לא היה אף מצב שחייב אי הנקה מכל סיבה שהיא. אף אמא שלא יכלה להיניק. אף תינוק שלא יכול לינוק.
בהנקה אני אולי לא מומחית גדולה, אבל במחקרים כן. אין סיכוי שהממצאים האלה נכונים. יש כ"כ הרבה בעיות שגורמות לחוסר יכולת להניק, ולכן אין סיכוי שבמדגם של 48,000 נשים לא עלתה אף אחת מהן (גם לא במדגם של 480...). זה אמנם הליך טבעי, אבל גם לידה היא הליך טבעי, וזה בערך כמו שיגידו של-48,000 נשים לא היתה אף בעיה במהלך ההריון או הלידה (לא צירים מוקדמים, לא דימומים, לא מצב עכוז, מים מקוניאלים וכו'...).

ולכן אין סיכוי שבמדגם של 48,000 נשים לא עלתה אף אחת מהן
תקראי שם את הדיון, זה יעזור.

אף אחד לא חס עלי, ואת יודעת למה? כי כל כך מקובל היום להפעיל לחץ חזק על הנקה (וברוב המקרים זה אכן מבורך). אבל - אף אחד לא טורח לבדוק מי בדיוק האמא שעומדת מולו, ומה הסיפור שלה.
אולי לכן נפתח הדף הזה? כי מגוון הבעיות הוא כל כך גדול ומורכב ועדין וערטילאי, שאמא שכואבת על אובדן ההנקה מרגישה מותקפת ואילמת.
"חבל שאת לא מיניקה, זה כל כך טוב"
"מממ..." (ראש מושפל ואין תשובה.)
במקום: "תראי גיברת, אם תרצי אספר לך בפרוטרוט ולא כך על רגל אחת למה לא הצלחתי להניק ותצטרכי גם לקרוא כמה מאמרים לפני שאני מתחילה ולפני שאת ממשיכה לספר לי על שבחי ההנקה... זה מאד מורכב ויש בזה הרבה דמעות. יש לך זמן?"

אי ההצלחה נשמר בסוד, בבושה. כאילו, אני אשמה וזהו. (אולי לא במקרה שלך אפרת, אבל במקרים רבים, אולי ברובם. אולי גם בשלך?)
כאן המקום לתיקון.
מנסיוני, רק כשהבנתי למה לא הצלחתי להניק (ויא אללה, עד שהבנתי שלא הצלחתי! מי בכלל הבין מה קרה שם?) והתחלתי לדבר על זה בקול רם, בכמה כעס שהתחשק לי, נרפאתי מזה. וזה עוד היה לפני שהצלחתי להניק בפעם השנייה. (אני מקווה שליאת קוראת. זה היה לפני שכן הצלחתי להניק.)
אני לא יכולה שלא להשוות את זה לשתיקה במצבים של התעללות. לא מבינים מה קרה, מתביישים במה שקרה, ושותקים.

הפעלת הלחץ בטיפת חלב - פוסטר ומילים בשבח ההנקה ביד אחת ודוגמית מטרנה ביד השניה....זה לא חינוך להנקה. זה דחיפה של אמהות מבולבלות לשתיקה ועוד יותר בלבול.

אמהות מתוסכלות לא מיניקות יכולות לנתח את מה שקרה. להבין את זה. לא להתבייש לחפש אשמים. זה כן עוזר!
אני מנחשת שרוב האמהות שמוותרות על הנקה לא-בדיוק-מרצון לא מפרגנות את זה (את הניתוח של מה קרה) לעצמן. מחוסר ידע וגם פשוט מחוסר זמן.
וביושבן ליד אמא כן מיניקה או בשיחה על הנקה, הלב נחמץ, הן מצטנפות עם הבקבוק או מוותרות על השהייה שם בכלל. במקום לדרוש את השירות הקהילתי הזה, שאם לא הגיע בצורת הנחייה, לפחות שיגיע בצורת הקשבה: את תשבי עכשיו מיניקה נכבדה ותשמעי למה אני לא מיניקה.
ואם היא מיניקה פוסטמה, אז היא מיניקה פוסטמה ובין כך לא תרצי להמשיך לשבת לידה. ואם היא לא, ומצאת אוזן קשבת, תוכלי להמשיך להנות מחברתה בבקבוק זקוף וראש מורם.

ובצורה קצת פחות אלימה: כשאמא לא מיניקה מתוסכלת נקלעת לשיח מיניקות, היא יכולה לתרום את תרומתה הנכבדת מאד לשיחה. אני רוצה לראות אמא מיניקה שזה לא יעניין אותה ושליבה לא יתמלא חמלה והבנה ו קבלה . אבל קודם צריך להבין מה קרה. כדי שאפשר יהיה לספר את זה!

וכל הססמאות של מוטרפות למיניהן נגד ההנקה, (נוק אאוט לטרור ההנקה וכל אלה) הן לדעתי תוצאה של הזנחת הבירור הזה והתכסות בשריון. (אני לא הצלחתי? מה פתאם? אני מראש לא רציתי )
וסליחה עם מי שקיבלה את סביבת ההנקה הכי חמה ותומכת, למדה את נושא ההנקה בצורה מעמיקה לפני הלידה, הבינה הכל על הנקה ובכל זאת "מראש לא רצתה".

ענת,

וואו! הלוואי שאפשר היה לגריין את כל מה שכתבת!

אוקיי, כבר שבוע לא כתבתי כאן אז נשברתי...

אי ההצלחה נשמר בסוד, בבושה. כאילו, אני אשמה וזהו.
וביושבן ליד אמא כן מיניקה או בשיחה על הנקה, הלב נחמץ, הן מצטנפות עם הבקבוק או מוותרות על השהייה שם בכלל
וכל הססמאות של מוטרפות למיניהן נגד ההנקה, (נוק אאוט לטרור ההנקה וכל אלה) הן לדעתי תוצאה של הזנחת הבירור הזה והתכסות בשריון. (אני לא הצלחתי? מה פתאם? אני מראש לא רציתי) (ענת ג)

ענת, אני פשוט חייבת להגיד שיש לך תובנות מדהימות, ודרך מופלאה וכנה לתאר את תחושותייך.

כשפתחתי את הדף כתבתי שאני יודעת איך הדיון הזה יתחיל, אני לא יודעת איך הוא ייגמר. ובכלל, כתבתי ומחקתי וכתבתי ומחקתי עשרים פעם, וכמעט ויתרתי לגמרי על כל העניין.

כשאני מסתכלת אחורה על כל מה שהתרחש כאן עד עכשיו, אני חושבת שלי באופן אישי נפקחו העיניים להבנה מעמיקה יותר של הבעיה. כשאני קוראת את מיכל שץ ואת מונו נוקי אני רואה תובנות שנגזרות מתפיסה אחת, וכשאני קוראת את אפרת י ואת עצובה שלא הצליחה להניק אני רואה תובנות קצת שונות, תוצר של תפיסה אחרת, ואז אני קוראת את ליאת טאוב ואת ענת ג, שמציגות את הפן שלהן. זה מצד אחד מבלבל, אבל מצד שני מאוד מעשיר. קשת הדעות הרחבה עוזרת לי להסתכל על הדברים בצורה הכי מעמיקה, ולנסות להבין מה הדרך הטובה ביותר לעזור.

> ממשיכה לעקוב בעניין. אכן, כל יום נאמרים כאן דברים שגורמים לי לחשוב עוד ועוד <

לא חשבתי שהדעות שלי כ"כ רחוקות מאלה של ענת ג או בשמת, לצורך העניין. הן פשוט מביעות אותן בצורה יותר ברורה ומפורטת. סתם כי לי אין סבלנות לכתוב (בכלל, לא רק בדף הזה).
אני גם מצטרפת לזה
_ענת,
וואו! הלוואי שאפשר היה לגריין את כל מה שכתבת_
כולל כל האמוטיקונים

ענת, מקסים מה שכתבת.

לא חשבתי שהדעות שלי כ"כ רחוקות מאלה של ענת ג או בשמת, לצורך העניין (מיכל שץ)
אכן לא אמרתי ש רחוקות. אמרתי שאני שואבת מהן תובנות שונות (בכל זאת, אתם אנשים שונים...)

אני מקווה שליאת קוראת. זה היה לפני שכן הצלחתי להניק.
אני קוראת. בשקיקה.
אני רוצה לומר לכן, בשמת וענת, שתקעתן לי את הדמעות בגרון והן לא יוצאות משם. כבר שבוע בערך.
יש רגעים שאני נסוגה ומחליטה שאני לא רוצה להבין, לא רוצה להתמודד. מה, חסר לי מה לעשות עכשיו? אין לי ילדה? אין לי עבודה? אין לי לימודים? רק זה חסר לי, להתמודד עם הדבר האמיתי.
תודה לכן. אין לכן מושג עד כמה.

איך אני מקווה שזה שהבנות שלנו חשופות כל הזמן למה שענת תיארה למעלה, מלא נשים מיניקות מלא תינוקות בכל מיני גילאים, יחסוך להן את כל הקושי הזה.

אני לא חושבת שזה טוב שנאמרים משפטים כמו "כל הכבוד לך שאת מיניקה", "תהיי גאה שהנקת עד עכשיו" וכו'

קראתי את הדף עד הציטוט הזה ואז הייתי חייבת להגיב - סליחה מראש אם אני חוזרת על דברים שכבר נאמרו.
לדעתי זה כן חשוב לחזק נשים שמיניקות במילים כאלה. דיון שהיה בפורום אמהות אחרהביא אותי לעבד את המחשבה הזאת. אמא מעלה לדיון בעיות הכרוכות בהנקה ארוכת טווח - בעיקר בעיות של תשישות ואפיסת כוחות. אמהות אחרות ממליצות לה על גמילת לילה ומעבר לתמ"ל בלילה. היא גם מוסיפה את המילים הבאות:

_"מוצאת תעצמי במין מעגל קסמים נפסד שבו מצד אחד באמת רוצה לתת ת'כי הכי טוב שאפשר ומצד שני חוטפת על הראש כל מיני ביקורות ומצד שלישי קשה לי ואני עייפה ומצד רביעי אף ועדת פרסים עולמית עוד לא פנתה אליי כדי שאקבך את פרס אם השנה.. או משו

במילים אחרות,
אני לא חושבת שאמא שנותנת בקבוק בלילה משהו בנתינה שלה פחות! ממש לא. אני כן חושבת שנשים כמונו (תסלחי לי, אני מרשה לעצמי), שהולכות עם הראש בקיר (לא סתם שתינו מצאנו תעצמנו שואבות חודשים עם הילד הראשון..תחשבי על זה!) לא מגיעות לשום מקום חוץ מלאפיסת כוחות."_

בתגובה שהוספתי לדיון ההוא ציינתי שפה בארה"ב הסיבה שלא 'נותנים את פרס אם השנה' לאמהות כמוה, היא שזה לא 'פוליטיקלי קורקט' לומר את הדברים האלה. ואז הגעתי לדף הזה וראיתי שזה ככה גם בארץ ...

לדעתי חשוב לתת את הח-ח הזה למיניקות כדי שלא ירגישו שהן 'הולכות עם הראש בקיר' ו'לא מגיעות לשום מקום חוץ מלאפיסת כוחות'. מתן חיזוק מילולי להנקה אינו גורע במאום מהשקעתן של אמהות לא מיניקות. לעומת זאת, התעלמות ממאמציה של אם מיניקה בחסות ה'פוליטיקלי קורקט' לא יעזור ליצור חברה אוהדת וסביבה תומכת למיניקות, וכך לא רק שלא יפחת מספרן של האמהות הלא מיניקות המתוסכלות, אלא שבנוסף יעלה מספרן של האמהות שלא היניקו כי לא רצו ללכת עם הראש בקיר.

רק אסיים עם דוגמה - יום אחד כשהייתי בקניות, פגשתי אם אחרת עם תינוקה והתחלנו לקשקש. עלתה העובדה שאני מיניקה, ובלי מילה נוספת מצידי, האם האחרת פתחה במונולוג מגננה על כמה שהיא רצתה להניק ולא הצליח לה. אולי היו לה מפגשים קודמים עם 'טרור ההנקה', ואולי זה עלה מתך עצמה, אני לא יודעת. אני רק זוכרת שפתאום הרגשתי מאוד לא נעים שבכלל אמרתי שאני מניקה! לא אמרתי לה שום דבר פוגע, רק העובדה שאני מיניקה דרכה לה על יבלת. היא גם לא אמרה שום דבר פוגע, אבל עצם זה שהיא הרגישה צורך לתרץ את עצמה בפני, כאילו תקפתי אותה בהיותי מיניקה, הכאיב לי.
טוב, בלבלתי מספיק בשכל. מקווה שבסוף נגיע לחברה שבה כולם מכבדים את כולם ואף אחד לא לוקיח ללב חיזוקים לאחרים.
שנה טובה !

אם ההנקה פוגעת בדברים אחרים, סימן שלא ניהלנו אותה טוב

בטח שלא! והכוונה ב"אנחנו" היא כלפי החברה בכללה, ולא כלפי האמהות.
אני לא אמא ולא מניקה. אבל אני באוסטרליה, ואני רואה חברה שלי שהיא אמא טרייה, ורואה איזה יחס היא מקבלת פה.
אין מה להשוות לסיפורים שלכן על מה שהולך בארץ.

קודם כל - בית חולים רגיל, סטנדרטי, שעודד אותה ללידה טבעית. מינימום התערבויות. אחות שהצליחה לעודד ולמשוך אותה בלי אפידורל עד פתיחה מלאה (אחר כך היא אפילו קצת כעסה על האחות, שלא נתנה לה אפידורל. אבל רק קצת).
ואחרי הלידה: ביות מלא כנורמה בסיסית. תקנה שאוסרת עליהם לשחרר את האמא בלי התינוק - יש אשפוז משותף עד ששניהם מוכנים לצאת מבית החולים. והמון המון הדרכה, כל הזמן. הדרכה באיך לתפוס את התינוק, איך לעזור לו לתפוס את השד. ביקורי בית של המיילדת ושל אחות טיפת חלב. מתן של מספרי טלפונים וארגוני הנקה וקבוצות הורים. וכאשר התינוק הישנוני שלה לא עלה במשקל כמו שצריך מה הם אמרו לה? להתחיל להעיר אותו כל שעתיים. מילה אחת לא נאמרה בכיוון של תמ"ל.
והם גם שאלו אותה על שינה משותפת, אמנם לא היו במפורש בעד (גם האוסטרלים הם בקטע של "לא להרגיל את התינוק"), אבל הן הקפידו לומר ששינה משותפת היא לא מומלצת רק אם ההורים על סמים או אלכוהול. כלומר - היא כן "בסדר" בכל שאר המקרים.

אז כן, בהשוואה ליחס הזה, כל "ניהול ההנקה" בישראל לא מתבצע נכון. ברמה החברתית והרפואית והפוליטית.

ואחרי "ניהול הנקה" שליימכי כזה, פלא שיש אמהות מתוסכלות? ופלא שהן נפגעות ומרגישות רע? הרי מצד המימסד הרפואי אין עידוד הנקה אמיתי. יש רק הטפה להנקה, מילים ריקות שלא מגובות במעשים, בידע, בעזרה ממשית במקרי המבחן.