אמא נוגי

[שרה_ק*]

_אנג'ליק, האם את רוצה שנעביר את הדיון האחרון לדף משלו, זה פשוט לא נראה לי מתאים כאן.
(מצד שני אפשר גם למחוק כפי שהצעתי עוד בהתחלה...)_

אמא נוגי, אני לא יודעת מה יש לך נגדי. למה את מפגינה כזאת עויינות כלפי בדף סיפור הלידה שלי שדברי היו אל אנג'ליק ולא אליך, מה שלא התכוונתי כלל לפגוע באף אחת ואפילו התנצלתי בכנות?

[יעל_צ*]

מה שלומך? אני ככה מציצה בדיאלוג שבינך לבין שרון ובמה שכתבת בעוד כמה מקומות ומבינה
שאת בתקופה לחוצה ולא קלה. סתם רציתי לעודד קצת.

[שרה_ק*]

_מה שלומך? אני ככה מציצה בדיאלוג שבינך לבין שרון ובמה שכתבת בעוד כמה מקומות ומבינה
שאת בתקופה לחוצה ולא קלה. סתם רציתי לעודד קצת._
הבנתי שזה לא אישית נגדי,
זאת אומרת גם כשהתנצלת רצית לוודא שאנג'ליק "ראתה את האור" לפי דרכך. לא נכון, זה מה ששאת פירשת אבל אני לא מנסה לשכנע את כל העולם. אני פשוט רציתי לוודא שאין אי הבנות אז אמרתי איך הבנתי כדי שתוכל לתקן אותי אם לא פירשתי נכון
ואני שמחה להגיע להבנה איתך ולדעת שאין כעס בינינו. כל אחד הולך בדרך שלו.
שאת בתקופה לחוצה ולא קלה מה שזה לא יהיה, מאחלת לך שכל זה יעבור על הצד הטוב ביותר

[טרה_רוסה*]

נוגי, חשבתי שתשמחי לדעת שפתחתי דף ג'יין אוסטן

[שרון_ג*]

ניסיתי לשלוח לך אימייל אבל I was rejected

[שרון_ג*]

נסי לשלוח לי אימייל (דרך דף הבית שלי) ואשלח לך בחזרה את כתובתך.

[רקפת*]

ראיתי בכיכר השוק שאת במידה שלי. זה עדיין רלוונטי הענין של הבגדים? ראיתי שאת מאזור השרון ואנחנו קופצים לפעמים לכפר סבא לבקר את הסבתא של הקטנטן. אז אם רלוונטי אשמח לראות מה יש. הדף שלי, עד כמה שזה מסורבל, הוא רקפת דף בית אישי

[שרון_ג*]

קראתי. לא ראיתי לנכון להגיב.
אני לא רוצה להתנצח איתה. היא כותבת בלהט דברים שהיא מאמינה בהם. אי אפשר לסתור טיעונים דמגוגיים.
אני בטוחה שאותו רופא, שהיא מצטטת לרוב, אינו עני המחזר על הפתחים. גם לו יש את האינטרסים הכלכליים שלו. וארה"ב מלאה בתאוריות קונספירציה. עוד מאז הרצחו של JFK, ואולי עוד לפני כן.
כוונתה טובה.
מצד שני, כשאני מתנגדת לדעתה - אני אוטומטית הופכת להיות ה"ממסד", ולכן מעדיפה שגם אחרים יעשו זאת. אם אני אגיב להודעה ההיא - אני סתם אקלקל את האפקט.
נו שוין, את נחה, פורקת או לומדת?

[שרון_ג*]

הצלחת להצחיק אותי.
אני אעשה מאמץ בשבילך ב איך הפכנו לזוג. זה פשוט כזה סיפור ארוך ומייגע...

[שרון_ג*]

טוב, כתבתי. אם את רוצה את הגירסה המלאה - יש לי אותה בקובץ וורד בזכותך, אבל נראה לי שיש דברים יותר חשובים שאת צריכה לעשות עכשיו...

[שרון_ג*]

והאמת, כנראה שאני לא מה שאת חושבת שאני.
נכשלתי גם באנטומיה א' בסמסטר הראשון. לא תיארתי לעצמי שאני צריכה ללמוד בע"פ כמו תוכי את כל התמונות לפני הבחינה. לא חשבתי שצריך לרדת לכאלה פרטים.
נכשלתי בפיזיקה בסמסטר ב' (הייתי עם חום, אבל ניסיתי לגשת). ולא ניגשתי לאנטומיה ב' מאותה סיבה.
כמעט נכשלתי בפתולוגיה בשנה רביעית - אחד הבוחנים היה פרופסור היס, שהיה כ"כ "חביב" אליי בזמן הבחינה עד שיצאתי משם ממררת בבכי. למזלי זמנו היה קצר, ואחרי ששלחו אותי לנוח היה לי צוות אחר, יותר מתחשב. אני נוטה לאבד את הלשון בבחינות בע"פ.
נכשלתי בגינקולוגיה בשנה שישית: עשיתי בירור מצויין ל"אישה" שהגיעה עם דימום וגינאלי, אבל אחרי כל הבירור שעשיתי, כשהגענו לטיפול - אמרתי שאפשר לטפל גם בציטוטוקסיקה. התבקשתי לציין ת"ל ולא זכרתי את ת"ל הספציפית של אותה תרופה (מטוטרקסט נדמה לי). הם בכלל לא רצו ת"ל ספציפית. רק רצו שאגיד "בחילות/הקאות/רגישות לזיהומים וכו'". ואני חשבתי שזה כל כך ברור מאליו ולפיכך אין סיכוי שלזה הם מתכוונים.

[אנהאטה_א*]

היי אמא נוגי. קפצתי לבקר. כתבת לי בדף התמיכה שלי לא מזמן הועלתה הצגה שמתבססת על ספר שעוסק בנושא זה בדיוק. ואני מניחה שהפסר לא מתחיל לגולל את הקשיים שעומדים בפנייך.
הייתי שמחה לדעת באיזה ספר מדובר? מי המחבר/ת ? תודה.

[אמא_נוגי*]

כותבת לעצמי: מה חדש מחודש

[שרון_ג*]

היי יקירתי,
מרוב ההתרגשות שכחתי לשאול - מה קורה עם כל עניני הדור הבא?
מחכים למוצא פיך בקוצר רוח בדף הבלוג שלך

[שרון_ג*]

אני איתך.
התחושה מוכרת לי. גם לי היו ביעותים דומים.
הפקפוקים האלה. חוסר היכולת להאמין בעצמנו. הפחד מכשלון. בחלומות הם מתבטאים כל כך טוב.

[שרון_ג*]

היי את.
סתם ד"ש.

[ב_דחילו*]

רק רציתי לספר לך שכל פעם שעולה הדף היקר: מבוגרים וטלויזיה , אני פותחת בלהיטות, מקווה למצוא תאריך הקרנה לסדרה תאוה וזעה כתומה, או מינימום מפגש בנות.

[עין_הסערה*]

הי אמא נוגי, מכיון שבזמן האחרון אני לא כותבת כלל, ובקושי קוראת, רציתי למסור לך ד"ש, מה נשמע? בשעה טובה על ההריון, שיעבור בקלות ובבריאות. מה שלום איתי? אנחנו בסדר, שלהבונת התחילה שילוב יום בשבוע. זוכרת שדיברנו שניפגש? אולי בחנוכה אתם בחופש איזה יום? (או שאז תהיי בגל העייפות של ההריון?)

[רסיסים_של_אור*]

שלום לך, חיפשתי אותך בבלוג ההוא וראיתי שנעלמת. אני מקווה שהכל בסדר אצלכם ושאת וההריון מתקדמים לאט ובזהירות וכמובן - בהרבה הרבה בריאות

[רוני_בלוני*]

אמא נוגי, רציתי לשאול לשלומך? הבנתי לפי הדף שאכן ההריון נקלט! אני מאושרת בשבילכם. הרבה הצלחה! וכל טוב

[שרון_ג*]

הכל טוב?

[יעל_צ*]

הכל טוב?
גמני שואלת.

[שרון_ג*]

רביעי אני חושבת לקחת את רעות לבדיקות באנדו. חמישי אני בחופש.
ויש גם טלפון. אם את רוצה. אני לא רוצה לנג'ס, אבל חושבת עלייך.

[רסיסים_של_אור*]

אמא נוגי יקרה, סוחבת כל היום, עמוק עמוק בבטן את המילים האחרונות שכתבת בבלוג ההוא, מחזיקה אצבעות ומתפללת לטוב.

חג שמח

[ארני_ש*]

רק עכשיו נכנסתי לדף הבית שלי וראיתי שכתבת לי (די מזמן )אז תודה .
עכשיו אצטרך ,לברר איזה בלוג ...
ולרוץ לקרוא.

[שרון_ג*]

ואת יודעת שתמיד את יכולה להתקשר (לא רוצה להציק)

[רסיסים_של_אור*]

יקרה יקרה יקרה,

כל-כך קיוויתי שתצליחו כל--כך רציתי בשבילך שלא תהיי במקום הכואב הזה, המייאש הזה, הממלא בשחור שחור שחור.
כשראיתי את הכותרת הראשונה של הבלוג, רציתי לצעוק: "גם אני, גם אני נורא רציתי את הילד השלישי הזה ותראו מה נשאר לי ממנו... " קנאתי כל-כך ביכולת שלך לכתוב את זה ככה, ישר, בלי לפחד ...

מחבקת אותך חיבוק תומך, ומכיל ואוהב, למרות הוירטואליות הזאת, ואשמח אם תרצי להשתחרר ממנה ולו למעט זמן, לאחווה בתוך הקושי הגדול הזה.

כמו שכתבו גם לי וכמו שאני מרגישה בימים האחרונים - צריך להיות עמוק בשחור כדי להצליח לראות, גם בתוכו, קרני אור ותקווה, בהתחלה נורא דקים ולא ודאיים ולאט לאט יותר ויותר בהירים. מוכרח להיות טוב. אולי אנחנו עוד לא ממש יודעים לקרוא לדברים בשמם אבל הם חייבים חייבים לבוא.

מתפללת בשביל שתינו ובשביל כל הנשים הכואבות שיהיה כבר טוב, שנצליח להגשים שוב את משאלת לבנו הכמוסה והכל-כך טבעית לנו.

אמן ואמן.

[רסיסים_של_אור*]

קחי את הזמן, לאט לאט לאט. שקעי עמוק עמוק בצער, בגעגוע, בכל הרצונות שלא העזת אפילו להגות בקול רם: לאחוז, לחבק, להניק, להעניק, לגעת ברוך התמים הזה, לראות אותם מתמלאים, מתעגלים, מחייכים אחרי ארוחה טובה, בוחנים אצבעות כף יד, מחפשים אותך, מתנחמים רק בך ועוד אלפי אלפי שברי חלומות.

נראה לי שצריך לגעת בהכל כדי לדעת שאת חיה. שאת עדיין חיה ונושמת ורוצה ומתאווה ומתמודדת.

שוב לגבי הילדים, אני חוזרת וכותבת מה שכתבתי לצערי גם במקומות אחרים וזו רק דעתי הצנועה, עשי בה כרצונך:
רק את מכירה את ילדייך. זכרי שאי ידיעה הרבה יותר הרסנית - היא מעוררת המון חששות ומחשבות שווא בראשיהם. בעיניי נכון שילדינו ידעו שאנו אבלים. שיש בחיים דברים נורא קשים אבל אנחנו מתמודדים. לא להכניס אותם עמוק מדיי איתך אבל להסביר.

ולאט לאט, אחרי שתבכי מספיק, את הכל, את כל ים הרצון, הגעגוע, הכאב, האכזבה, הכעס, הרצון להפוך את הבלתי הפיך ועוד ועוד. אחרי כל אלו, תני לשקט לאט לאט לחזור אל גופך וליבך. לאט לאט. אל תשאלי את עצמך מתי ואם בכלל. אל תשאלי את עצמך כלום. מגיע לך לנוח, לבכות, לצחוק, לכעוס, לרקוד מזעם ומאושר, להרגיש הכל הכל הכל.

[אמא_אינקובטור*]

כל כך מצטערת. לא יודעת מה אם בכלל אפשר לכתוב. עברתי את זה פעם, לפני הבכורה, וההרגשה היתה של נפילה חופשית למנהרה שחורה מאוד.
מקווה שתצופי לאט לאט למעלה. אולי זו לא חצי, רבע או אלפית נחמה, אבל ג'קוזי, סושי ואלכוהול תמיד שיפרו לי את מצב הרוח.

[רסיסים_של_אור*]

הולכת לישון איתך ומשכימה איתך ואל תעשי השוואות. כל כאב הוא עצום ועצום ועצום. התמקדי בכאב שלך, העזרי בכל מה ובכל מי שאת יכולה ותני לעצמך את כל המקום שאת צריכה.

זה ענק וגדול וכואב ומרוקן כל-כך.

שטפי מעלייך אט אט את הכל. גם את האשמה, שחררי אותה מעמך. זה רגע מאד קשה אך מהותי, להבין שאין לנו שליטה. אין לנו שליטה. ויש דברים שמחליטים עבורנו. אין לנו אלא לעבור גם אותם ולקום לתחיה.

קחי אוויר וזמן.

[א_גרויסע_מויש*]

מה פתאום? לא כתבת שום דבר פוגע.
לעומת זאת, אני מוחקת מה שכתבתי פה אתמול. זה קצת יותר מדי בשבילי.
מה שלומך הבוקר?

[שרון_ג*]

אני פה. אם תצטרכי. את יודעת.

[רסיסים_של_אור*]

מה שלומך ??

[סיגל_ב*]

קראתי רק עכשיו את ההודעה בבלוג שלך. כל כך הצטערתי לקרוא.
אני שולחת לך חיבוקים מחזקים ומנחמים.

[בשמת_א*]

הי אמא נוגי. אני עורכת עכשיו את דף הבית שלי ומצאתי תשובה אלייך עם המלצה ישנה להתקשר לדינה, בעניין לעשות שינויים בחיים.
האם את רוצה את מה שכתבתי לך אז, או שאני יכולה כבר למחוק את זה?

[אמא_נוגי*]

אני כותבת רק כדי שתדעו שאני עוד כאן. מידי פעם נכנסת וקוראת, אין לי כוח נפשי לכתוב יותר מידי.
התגובה שלי נראית מוגזמת אפילו לעצמי, אני כרגע בפסק זמן זמני מהעולם, בעיקר מנסה לטפל בעצמי, ולתת קצת לילדים שלי.
אל דאגה, אני אחזור...

[יעל_צ*]

אני כותבת רק כדי שתדעו שאני עוד כאן. טוב לשמוע ממך! כבר כמה וכמה פעמים תהיתי
אם הכל בסדר ואיך את מרגישה.

[ב_דחילו*]

כבר כמה וכמה פעמים תהיתי אם הכל בסדר ואיך את מרגישה. גמני.

[יונת_שרון*]

יופי שכתבת. מאחלת לך השלמה והבראה.

[אליס_בארץ_המראה*]

[נועה_ברוך*]

יופי שכתבת. מאחלת לך השלמה והבראה.
גם ממני

[רסיסים_של_אור*]

"לכל זמן ועת לכל חפץ" .

[א_גרויסע_מויש*]

כבר כמה וכמה פעמים תהיתי אם הכל בסדר ואיך את מרגישה
גם אני חושבת עליך. לא רציתי להעיק, אז לא כתבתי לך כלום.

[אליס_בארץ_המראה*]

יופי שחזרת @}

[לאורה*]

את מוכנה ליצור איתי קשר במייל שלי בעניין "על תבונה ורגישות"? סליחה, פשוט לא יודעת איך לקדם את ההתקשרות אחרת... אם זה בסדר [email protected]
ממש תודה!

[לאורה*]

אוף! התכוונתי "על גאווה ודעה קדומה" כמובן... אולי פשוט יותר נעימים קצת תבונה ורגישות לא?

[אמא_נוגי*]

לאורה שלחתי לך מייל.

[תזמורת_הים*]

כדי להעלות תמונה לאתר את צריכה להכנס לאתר כלשהו שאפשר להעלות אליו תמונות מהמחשב שלך, להעלות את התמונה ואז להביא לכאן את הקישור לאתר.
כאן למשל את יכולה להוסיף הודעה חדשה ללא טקסט אבל עם עם תמונה.
עוזר?

[אמא_נוגי*]

אני מנסה כאן
http://forums.ort.org.il/scripts/forum.asp?forum=30

[שרון_ג*]

ראיתי מה כתבת בדף של הפוריות.
את אף לא יודעת לוותר לעצמך, הא? אף פעם לא להגיד - עכשיו אני צריכה לנוח ולא לעשות דברים אחרים כי "צריך".
דווקא התכוונתי לבוא ולנחם ויצא שאני תוקפת
את יודעת שזה מדאגה.
הלוואי שיכולתי לעזור במשהו.
(לי ולבן שלך אותו אירוע באותו תאריך )

[שרון_ג*]

תנוחי. התכוונתי גם שלא היית צריכה לארח ולעשות מסיבת יומולדת כשאת מרגישה ככה. מה היה קורה אם היית דוחה את זה בשבוע שבועיים? כלום.
אבל את לא יודעת לוותר לעצמך קצת. לצערי.
תנוחי. באמת.

[א_גרויסע_מויש*]

הייתי אצל שרון ג וראיתי את דבריך שם.
רק רציתי לומר שאני חושבת עליך ומקווה איתך לטוב.
תנוחי. באמת.

[יונת_שרון*]

מאחלת לך החלמה מלאה, ושלווה.

[מ_י_כ_ל*]

החלמה מלאה, ושלווה. גם ממני

[אמא_נוגי*]

תודה לכל התומכות. אני עדיין כמעט רוב זמן בשכיבה, עדיין כאובה ודואבת, אבל ללא חום שזה כבר יותר טוב. זה כנראה יקח עוד כמה ימים, לא נורא בעבודה יאלצו להסתדר בלעדי...

[אליס_בארץ_המראה*]

בבקשה רבה. אני מקווה שתרגישי טוב במהרה.
@}

[שרון_ג*]

האימייל שלך הולך ברגל כנראה, עדיין לא הגיע.

[נועה_ברוך*]

שולחת לך כוחות גם כאן מקווה שתהיה לך הצלחה @}

[שרון_ג*]

חזרנו.
השלום לכם?

[נועה_ברוך*]

|Y| כמה משמח. איזה יופי! ממשיכה לחשוב, לאחל ולקוות בשבילך @}

[גלה*]

עוקבת בשקט אחרי מצבך, שמחה לקרוא שהעניינים משתפרים, מתפללת להמשך מוצלח והשתרשות חזקה

[שרון_ג*]

בלי נרות (לא רוצה לשרוף את המרפאה )
אבל עם הרבה מחשבה עליך. גם בזמן הטיול:
מתפללת להמשך מוצלח והשתרשות חזקה
@}

[יעל_צ*]

בהצלחה! @} מחזיקה אצבעות.

[יעל_צ*]

מה שלומך? בסדר גמור. תודה! @}

[מיכל_צמות*]

איזה יופי של לידה. שמחה בשמחתך!

[חמוטל_בת_חוה*]

אמא נוגי
אהלן
קראתי שאינדקסת את אני ילדת אינדיגו מוקדמת
והתעניינתי, איך וכיצד אאנדקס את מחנכים בבית בלונדון במדור חינוך ביתי? מענין אותי גם איך עושים את זה. ניסיתי להבין על ידי קריאה בעינייני אינדקס, אבל ללא הועיל

[רוני_בלוני*]

אמא נוגי, שמחתי לקבל את התשובה שלך.
הדמיון בין שני הילדים שלנו מדהים אני חושבת (טוב, זה הכל מקריאה בלבד).
אנחנו לא היינו בשום טיפול, אבל אני מקבלת עזרה מפסיכולוגית פעם בשבועיים ולא האמנתי עד כמה זה יחזק אותי.
הילדה עוברת תקופה מופלאה, שלא היתה עד כה, פתאום היא מדברת בגן, יש לה חבר, לעתים (מעט מאוד) מגיעה חברה מהגן ואז מרוב התרגשות נינה מתחילה לעשות שטויות ולדבר שטויות (פיפי, קקי, כל הזמן).
שמתי לב שהיא מאוד אוהבת להיות מחוץ לבית, לא אוהבת לשחק בבית בכלל, מעדיפה לרכב על האופניים שלה, ללכת בלעדי לגן השעשועים, ועדיין מאוד זקוקה לזמן לבד. היא אוהבת לבוא מהצהרון ולשכב במיטה שלי לבד ולנוח ממול לטלויזיה. היא ממש התבגרה ויחד עם זאת יש לה מצבי רוח טובים באופן קיצוני.
יחד עם זאת בקבוצה של הרבה ילדים (כמו במופע של יום העצמאות בישוב שלנו - היא פשוט נעלמה ומצאתי אותה לבד באיזו פינה חשוכה) קשה לה מאוד ולעתים היא לא מתחברת אליהם (משחקת ליידם).
היא בכלל עם מצבי רוח קיצוניים: או שהיא לא מדברת בכלל ונכנסת לבועה שלה, מתנתקת או שיש לה מצבי רוח טובים מדי והיא עושה שטויות בלי לשים לב, צוחקת על לא כלום.
(נינה כבר בת שש), תמיד היו פחדים מוזרים בלילה, אבל לאחרונה הבנתי שיש לה גם פחד מאלוהים. בסביבות גיל חמש גם היא דיברה על חולי ומוות וניתוח בלי סוף (ושאלה המון שאלות על אח שלי שנפטר ממחלה לפני שהיא נולדה).
גם היא אוהבת מאוד לטעום כל סוגי האוכל (אנינת טעם ממש), ואוהבת לשחק בגן השעשועים דווקא במתקנים המסוכנים והמפחידים. נופלת המון, לא שומרת היטב על עצמה, כולה עם סימנים כחולים (בעיקר בפנים סביב הפה, ברגליים, בידיים).
אבל יש לזה פירוש, את יודעת?! אני לא זוכרת איך זה נקרה אבל יש ילדים עם רגישות ואצלה נדמה לי שזה בדיוק ההיפך, היא זקוקה מאוד לגירויים החזקים האלה, להרגשה הזו.
אבל היא כל כך מחוברת לרוח (ויש גם סיפורים בלי סוף שרק נוגעים במציאות) שזה משגע ושונה. מודעת מאוד למה שקורה סביבה, יש לה "יציאות" שמשגעות אותי "את נותנת לי אהבה ואני מחזירה אותה לאלוהים".
זהו בינתיים,שמחה לשמוע ממכם בכל פעם מחדש.

[חוה_בת_חיים*]

שלום אמא נוגי,
אני מבינה עכשיו שיותר 'נכון' לענות לבנ-אדם לדף שלו . -צרות של מתחילים ..
עכשיו אינני יודעת איך להעביר אליך לדף את מה שכתבתי אליך בדף אני ילדת אינדיגו , יש שם מכתב ממני אליך .

[אמא_נוגי*]

לכל אלו שדאגו והתפללו עבורי בימים האחרונים - תודה רבה מקרב לב. היום זה כבר די ברור שגם ההריון הזה יסתיים בהפלה. בכך אני חושבת שניתן לחתום את הגולל על כל התקוות והשאיפות שלי.
התחלתי עם ניצני תקווה בערך לפני שנה, המשכתי עם התחלת הנסיונות לפני חצי שנה בדיוק, עברתי הפלה אחת, הריון כימי אחד ועכשיו הריון שדי ברור הולך בדרך להפלה גם הוא.
תודה לכל התומכים ומדליקי הנרות. כנראה שאם זה לא צריך לקרות זה לא יקרה.

[אליס_בארץ_המראה*]

אני כל כך מצטערת לקרוא את זה.

[גלה*]

כל כך מצטערת לקרוא .
אל תתיאשי הרי יש לך ילד, משמע שאת יכולה להיכנס להריון, לפעמים דברים לוקחים קצת זמן ולפעמים קצת יותר. אני מאמינה שלטבע סיבות משלו לדחות דברים לזמנים טובים יותר. אני מנסיוני יכולה לספר שאחרי שני הריונות שלא התפתחו (כימי) ומספר החזרות שלא השתרשו כלל, אני אוחזת כרגע בבתי המקסימה. הריון הכימי הראשון ערער אותי לגמרי, הרגשתי שאיבדתי את ילדי, שמישהו מת (לא ידעתי שיש אפשרות לכימי, שיש דבר כזה, זה פשוט הפתיע אותי). אבל במבט לאחור, איני יכולה לומר שזה היה לטובה אבל אני כן יכולה לומר שהעיתוי בו בסופו של דבר נכנסתי להריון היה הטוב ביותר עבורנו.
(זהו נסיון עילג לנחמך, אם אינה מצליחה בכך או אפילו חלילה מצערת אנא מחקי שורות אלה, אני מאחלת לך בכל ליבי שתזכי בכל אשר ליבך מייחל לו ושלא תמיד קשה תהיה הדרך)

[נועה_ברוך*]

אני כל כך מצטערת לקרוא את זה.
(())

[סמדר_נ*]

אני כל כך מצטערת לקרוא את זה.
גם אני.

[מ_י_כ_ל*]

[שרון_ג*]

מחר הזדמנות אחרונה לביתא ההוא לעלות.
אני מחזיקה לך ולו אצבעות.
אולי הוא רק נח קצת לפני העליה המטאורית?
|את יודעת איזה אייקון בא כאן|

[מי_כל*]

אמא נוגי, איפה אני מוצאת את המייל שלך?

חושבת עליך הרבה.
(לא מכירות, אבל בכל זאת...)

[א_גרויסע_מויש*]

_אני כל כך מצטערת לקרוא את זה.
גם אני._

אין לי מילים.

[רסיסים_של_אור*]

[עין_הסערה*]

גם ממני.

[חוה_בת_חיים*]

בוקר טוב נוגי ,היה פעם ספר בשם : לגוף סיבות משלו' חבל שכבר אין לי אותו אבל בטח ניתן למצאו . בכל מקרה אחרי שתנוחי היטב
יבוא מרגוע חדש אני מאחלת לך זאת מעומק ליבי. בינתיים , עכשיו , לינשום, להזין עצמך ע'י נשימה , זה הכי זכור לי מהספר הזה.
לא יודעת מדוע חזר לך המייל, האמת כשניסיתי לשלוח לעצמי נתקלתי בסירוב כלשהו של המחשב ולא ידעתי איך להמשיך.
אולי אשלח אני לך מייל?

[שרון_ג*]

אין לי הרבה מה לומר.
כל מה שאני מנסה לחשוב עליו נשמע לי נורא שמאלצי או פתטי.
הלוואי ויכולתי לומר לך משהו מעודד.

ובעצם - את יודעת מה? זוכרת שאמרנו שנלמד משהו ביחד? אחרי זה ננסה שוב...
<ננסה עלק. כאילו זו אני שעוברת איתך את כל הסבל והייסורים...>

[עינת_טל*]

שלום אמא,
רציתי לדעת אם במהלך כל התקופה שבה ניהלת את הדף המאבק למען בני,נתקלת באיזשהו אתר שבו הורים יכולים לדבר בינהם על קשיים כמו אלו שעברתם.
תודה

[סמדר_נ*]

קיבלתי תשובה, אין הפתעות ואין ניסים. זה כנראה לא כתוב.

בהיעדר מלים, האייקון הזה הוא כל מה שאני מסוגלת לנפק.

[יעל_צ*]

קיבלתי תשובה, אין הפתעות ואין ניסים. זה כנראה לא כתוב.

[אליס_בארץ_המראה*]

אני לא יודעת מה להגיד.

[א_גרויסע_מויש*]

אני לא יודעת מה להגיד
גם אני לא.
כל כך עצוב לי

[מ_י_כ_ל*]

[עינת_טל*]

האם את חושבת שהקמת אתר כזה יכולה לעזור עוד ?

[ריח_מנטה*]

שלום לך, נכנסתי לפה לראות מה שלומך למרות שאנו לא מכירות. קראתי בדף הדליקו לי נר.
ולצערי אני קוראת :
חתום את הגולל על כל התקוות והשאיפות שלי. אנא אל תתיאשי ותיהיי חזקה ואל תפסיקי אף פעם לקוות ולשאוף.

[איבי_כ*]

ראיתי בדף בקשת עזרה בהפסקת הריון
רק רציתי להגיד - - - לא יודעת מה בדיוק.. שעצוב לי לקרוא. נשמע שהסוף היה מין סגירת דלת שכזאת, השלמה מסויימת עולה מדברייך וזה מרשים.
<גוש בגרון>
<חיבוק בלי חיוך>