אמא עם הפרעות קשב

"בית משוגעים שלום!
אנא המתן ותענה לפי התור,תודה!"

נראה לי שזאת הולכת להיות ההודעה במישיבון בתקופה הקרובה...
יצירתיים כבר אמרנו?
איך חמישה ילדים מוצאים מ"ס רב כ"כ של אפשרויות למריבות?
הגדול עם השני ,השני עם מ"ס 4,וגם עם מ"ס 3,אפילו עם הגוזל הקטן!(בן שנתיים)
מ"ס 4 עם מ"ס 3,
מ"ס 3 עם הגדול וחוזר חלילה...
אם היה אפשר לצרוח דרך המקלדת הייתי עושה את זה,רגע,ננסה-
"ואאאאההההאאאאאאאאאאאאה אה אה אה רררררר "
(טוב,ניסיתי.)
שבוע טוב,בשורות טובות.

שליחה על ידי אמא* » 04 מרץ 2006, 23:04

_מ"ס 2 בטיול ליומיים,
אני מתבישת להגיד , אבל כ"כ שקט ונעים שהוא לא נמצא_
וואו אם תיכנסי לבלוג שלי החיים עם 3 ילדים בלוג
תראי שכתבתי כמעט אותו הדבר על האמצעית שלי.
קראתי את רוב הבלוג שלך ואני ממש מזדהה, למרות שלי יש רק 3 ילדים
ואין לי (אני חושבת) הפרעת קשב וריכוז (למרות שנראה לי שאני מתחילה לפתח

)

אני רוצה לספר על ההתמודדות שלי עם מ"ס 2,אבל קשה לי לכתוב עליו כמו על מספר אז נקרא לו "עוז" זה גם מתאים לאופי שלו.

עוז הוא ילד שלפעמים מגלה המון התנגדויות וחיכוחים עם הסביבה,לפעמים זה מתבטא בבית,אתנו ועם אחים שלו,לפעמים בביה"ס וכמובן שזה חופף גם לאינטראקציות חברתיות.
העבודה שלי היום היא לעמוד מולו שהוא מתחיל להתכסח ולא לקחת בזה חלק רגשי,פה הרבה פעמים אני נופלת,והופכת להיות שותפה למלחמה איתו.
אתן דוגמה יום יומית:
אני קמה בבוקר ובאה להעיר אותו,רואה אותו ישן שליו,אני נוגעת בו ברכות,
"עוז ,חמוד,בוקר טוב,"
עוז:"לא!"
אני:"עוז,צריך לקום מותק"
עוז:"לא! תעזבי אותי!"-מושך את השמיכה ומסתובב.
אני:קצת יותר תקיפה,"אני מצטערת חמוד,צריך לקום "-הולכת להכין סנדוויצ'ים נותנת לו קצת זמן להתפנק.
אחרי זמן מה שמתחיל להיות לחוץ בזמן אני נכנסת לחדר ,עוז עדיין במיטה.
"עוז תקום כבר מאוחר.מה להכין לך בסנדוויץ'?"
עוז צועק:"כלום! תעזבי אותי,לא יודע!"

בימים טובים אני מנסה להיות עיניינית,לעזור בדברים טכניים לאפשר התחלה סבירה של היום.
בזמנים אחרים אני נכנסת מזה למתח שמביא אותי לכעס שגם אם אני לא מראה אותו הוא שם,בגדול.
ואז כשהוא יוצא סוף סוף מהבית בא לי לצרוח מרוב עצבים -איך הוא עושה לי את זה כל פעם מחדש!?!
איך אני עושה את זה לעצמי,הבעיה הרי אצלו,יש לו קושי,אז למה אני מתרגזת?? למה אני הולכת לעבודה מותשת רגשית כאילו עבדתי עשר שעות במפעל?

כל כך רוצה להוציא אותו מהמקום של ההתנגדויות.לפעמים אני אומרת לו:למה אתה עונה לי לא יפה? אני לא נגדך,אני לא אויבת שלך,בסה"כ אני מנסה לעזור לך שיהיה לך אוכל לבי"ס,שתספיק להגיע בזמן להסעה,

יש על מה לעבוד בעולם הזה,יש מה לתקן!
ב"ה.

שהתלמיד מוכן המורה מגיע,
קיבלתי מחברה דיסק של הרב יובל אשרוב הכהן על חינוך ילדים,הייתי היום ביום חופשי והקשבתי תוך כדי שטיפת כלים והכנת ארוחת צהרים(סוף סוף ארוחה בריאה ולא שטויות כמו קורנפלקס וטוסטים...)
הוא בחלק מהשיעור הוא דיבר על ענישה,אסור להעניש מתוך כעס,עדיף להבליג ולחכות מאשר להגיב מהבטן,הרב מציע ללכת רגע לצד ולחשוב מהן המילים המתאימות ביותר לומר לילד,ולהתפלל על זה שאמצא את המילים הנכונות.
כ"כ התאים לי לשמוע את זה,זה לא חידוש זה משהו שאני יודעת אלא שההקשבה לשיעור העבירה את הידיעה הזאת לרמת מודעות אחרת.
הוא מוסיף משהו מעניין שרוב הילדים ההיפרים( adhd ) הפכו להיות כאלה כתוצאה מהורים מלחיצים שמחייבים לפעול מתוך מתח,-נקודה למחשבה בשבילי...

מעניין שרוב הילדים ההיפרים( adhd ) הפכו להיות כאלה כתוצאה מהורים מלחיצים שמחייבים לפעול מתוך מתח,-נקודה למחשבה בשבילי...

כל כך לא מסכימה.

ידוע כיום שמדובר במשהו מולד.בעיקר מועבר גנטית או בעקבות מצוקה בלידה או בהריון.
המרדניות היא הפרעה בפני עצמה שנרכשת עם הזמן.והיא נקראת ODD.
וזו גם שגיאה לקרוא לבעלי קשיי הקשב והריכוז - היפרים.זה מפספס את כל העניין.
ההתנהגות המהירה עוברת עם השנים,הבעיות בריכוז ובקשב נשארות "פור לייף".

ההפרעה המרדנית היא נלוות להרבה מלוקים בADHD
לא לכולם יש אותה.
מלבד זאת לא ברור מחקרית מה הביצה ומה התרנגולת. אם ההורים נוקשים ואז היא מתפתחת או שהילד עצמו מגיב בעוצמות שמחייבות התנהגות נוקשה של ההורים.

לכן חסכי מעצמך קצת רגשות אשמה.

דרך אגב חזרנו עכשיו מפגישה אצל מטפל משפחתי שהדגים לנו תוך 30 דקות למה הכוונה להציב גבול ברור לילד.
כמעט התעלפתי.

חיבוקים.

שליחה על ידי בלה* » 08 מרץ 2006, 04:06

דרך אגב חזרנו עכשיו מפגישה אצל מטפל משפחתי שהדגים לנו תוך 30 דקות למה הכוונה להציב גבול ברור לילד.
מיץ, אשמח אם תפרטי... אם בא לך ואם זה לא חטטני מדי.
את יכולה בדף שלי, או איפה שנראה לך מתאים.

לכן חסכי מעצמך קצת רגשות אשמה.
כן, זה בהחלט לא מבוסס מדעית, ההערה הזאת של הרב. וחבל על עצמך. אבל ברור שאפשר לעזור לכל ילד בויסות תגובות (שלו ושלנו...), בהפנית אנרגיות למקומות חיוביים, במיעוט דרישות ממנו, בפירוק משימות לגורמים...ועוד. התכוונתי שכל זה יכול להביא לתגובות פחות קיצוניות של זעם.
אני חושבת שהתסכול אצל ילדים עם בעיות קשב הוא מאוד מאוד גדול. הם מוקפים בגירויים ברמות שאנחנו בכלל לא מסוגלים לתאר. כל זבוב על הקיר, כל מילה שמישהו אומר, כל ספר מציץ מהמדף, כל צעצוע זרוק על הרצפה - הכל מסית את הדעת ממה שאתה עושה, ממה שמצפים ממך שתעשה... ובנוסף גם שומעים גערות והערות - אני בהחלט יכולה להבין את התגובות.

מיץ פטל ובלה,שמחה שחזרתם לבקר כאן.
תראו,הכי קל זה לתת לילדים שלנו כל מיני שמות וכינויים מקצועיים עם הרבה אותיות באנגלית,מי מכל הניורולוגים האלו נותן לי דרך להתמודד עם הקשיים ביום -יום?,
העלתי נקודה אחת מהשיעור הזה שלא מביאה אותי בכלל למקום של אשמה,רק להתבוננות וחשיבה .
זה באמת מנותק להביא משפט אחד מתוך כזה שיעור בלי שקיבלתם את כל השיעור, נראה אפילו שהוצאתי את זה מההקשר הנכון,
יש בי את המקום המלחיץ הזה,שאני מנסה להשכיב אותם בלילה או באטרף של הבוקר."תעשה" "עכשיו", "נו כבר" המסר הוא -תעשה כי אני החלטתי בשבילך.
זה בסדר לעצור ולחשוב איפה אפשר להוריד את ההלחצות ולעבור למקום יותר מאוזן ועניני.
מיץ -גם אני אשמח אם תוכלי לשתף...אפשר גם בדף בית או במייל.

אני מאוד מזדהה עם הכתוב בדף.

מבחינה סטטיסטית גברים סובלים מלקות זו הרבה יותר מנשים אך קולם לא נשמע.
מבחינתי זהו קושי כפול- גם הקושי שלי עם ADD וגם הקושי של הילד הגדול עם כל האקטיביות והקולות והחוסר שיתוף פעולה...
ברוב המקרים זוגתי מתפקדת יותר טוב ממני ואילו אני לעיתים יודע לזהות את המקום שלו מתוך ההויה שלי.
ניסיתי רטאלין וקונצרטה (דרך רופא).
זה אכן עוזר מהבחינה של הריכוז ומוסחות הדעת אך זה כמו לחיות לצד החיים. בלי שמחה. בלי התרגשות. כמו לתפקד בלי לחיות.
הפסקתי.
לפחות אני חוויתי מה זה להיות מרוכז יותר, וזו חוויה מסוג אחר.

זה כמו לחיות לצד החיים. בלי שמחה. בלי התרגשות.-כמה נכון...

יש בי את המקום המלחיץ הזה,שאני מנסה להשכיב אותם בלילה או באטרף של הבוקר."תעשה" "עכשיו", "נו כבר" המסר הוא -תעשה כי אני החלטתי בשבילך.

מצד שני ילדים אלו זקוקים כל כך להכוונה הזו.
שמישהו יגיד להם. שינהלו אותם. כי אחרת זה לא ילך.
כי אחרת הם יאחרו, יתפזרו מידי, יהיו בהצפה, או באפטיה.

הגדול שלי נמצא בתקופה נורא נורא קשה.
שמצריכה המון נוכחות שלנו, הפעלות מצדנו, ואני נגנבת כמה שרשרת של הוראות-פקודות אני פולטת.
מצאתי למשל שאם אני מכוונת אותו למשימה ואומרת מיד גם מה המשימה הבאה שעומדת להיות , יש לו פחות התנגדיות ויותר ברור לו מה עליו לעשות. למשל : " עכשיו אתה מתלבש וכשנסיים אתה יוצא לסיבוב אופניים לדואר וחוזר."
או "לאחר שתסיים את אוכל, אתה בוחר ספר ואנו יושבים לקרוא "

לבי ההסבר המפורט "מהי ההצבת הגבולות " שהמטפל שלנו הדגים לנו אחשוב איך לספר לכם.

מי מכל הניורולוגים האלו נותן לי דרך להתמודד עם הקשיים ביום -יום?,
זהו שהנוירולוגים לא ממש נותנים כלים.
יותר הפסיכאטרים, פסיכולוגיים, פסיכותרפיטים, עובדים-סוציאליים ,מרפאים בעיסוק....

קיבלתי איזה מייל מעניים מרוקח שכותב את חוות דעתו על העניין.
אשלח לך.

ציפציף שלום לך. רוצה לומר לך כמה אני מזדהה אתך, במיוחד הקטע עם מס' 2 שלך. גם לנו יש קטע שכזה, וגם אצלנו הוא מס' 2. זה מגיע לפעמים לקטעים ממש אבסורדים, כמו :ילד- "אמא, כמה זה שתיים ועוד שתיים ?" (נגיד...)
אמא- (עונה בקיצור בד"כ מחמת הפחד ממה שיבוא)- "ארבע".
ילד-בריתחה איומה- "אווווווףףףף למה את אומרת לי איזה אמא איומה אני כזה מטומטם...." וזה ממשיך וממשיך עוד ועוד, בד"כ בתוספת בכי.
זה לא הכל,כמובן. הוא ואחיו הבכור( גם כן בעל הפרעת קשב, אבל רגוע ו"מסתדר" יותר ממנו) במערכת יחסים ממש גרועה.הכל על סף פיצוץ כל הזמן. אבל מה שמדאיג אותי עוד יותר זו ההשפעה שיש לו על אחיו הקטן: זה דומה מאד מאד לאחיו הגדול כשהיה בגילו- כמעט קופי. בנוסף לכך הוא גדל עדיין בבית. אלא שההתנהגות שלו פרועה וחסרת מעצורים ברמות : הוא זורק דברים כבדים (שלט, קלטות וידאו, נעליים הכי כבדות שהוא מוצא ועוד) או "סתם" מאיים בזריקה שלהם.הוא מקלל. מרביץ. ברור לי שחלק מזה, לפחות, מגיע מהדוגמה שהוא רואה בבית. לא יודעת מה לעשות בקשר לכך. בזמן האחרון עברו לי מחשבות בראש בסגנון: אז ניתן למס' 2 ריטלין. לפחות שהקטן ייצא נורמלי...
רציתי לשאול אותך, אם גם את נתקלת בבעיות דומות, של השפעה שלילית( אין לי מילה אחרת ) על ילדים אחרים שלך? מה את עושה בעניין???

וחוץ מזה, כמה טוב להיתקל באמהות עם בעיות דומות. דווקא באתר הזה. כי עד כמה שאנשים הם פתוחים, ומבינים, אי אפשר להבין ממש עד שאין בבית באמת ילד שכזה.

שולחת חיבוקים לכולנו כי באמת מגיע לנו. ההתמודדות לא פשוטה בכלל.

חוץ מזה, כמה טוב להיתקל באמהות עם בעיות דומות. דווקא באתר הזה. כי עד כמה שאנשים הם פתוחים, ומבינים, אי אפשר להבין ממש עד שאין בבית באמת ילד שכזה.

לקחת לי את המילים מהפה.

לפעמים אני מרגישה שאין באמת משהו שיכול להבין מה עובר עלנו.
שאין לאף אחד מושג מה זה אומר להיות הורים בעלי קשיי קשב וריכוז לילדים עם קשיי קשב וריכוז.
ושמסתכלים עלי בתחושה של "האמא הזו ממש מפספסת" .או " אני במקומה הייתי.." או כאלו שתרתי משמע מנסות להראות לי כמה הן מוצלחות עם הילד שלי.
זמן רב ישבתי פה מול האתר הזה והרגשתי שאין איש שיוכל לדעת מה אני עוברת באמת.מידי פעם השמעתי אותות.
אבל, ציף ציף, ממש תודה לך. כי בזכות הדף שלך אני הרבה יותר מדברת על זה וגם מרגישה שסוף סוף יש משהו שיכול להבין אותי מאוד.

חיזוקים לכולנו!

דבר נוסף ששאני חשה בעקבות הבלוג זאת הלגטימיות שלי להיות "לא מושלמת".
זה בסדר אם הבית לא תמיד פיקס,
זה בסדר אם היום הילד לא הכין ש.ב. כי לא הצלחתי להתפנות.
זה בסדר אם נפלתי לכעס,אני יכולה להתרומם ולהתחיל מחדש (כמו שאומר ר' נחמן)

העיקר לשמור על שמחה ולהתכוון להשתפר,
להיות ברצון להיות טובה יותר עבור בני ביתי ועבורי.

שיהיה לכולנו פורים מלא שמחה!

מיץ, איזה יופי שאת ענית לי, ודווקא על המשפט הזה (אני מקווה שזה בסדר שאני כותבת לך בדף של ציפציף??? אם לא, אפשר מצדי למחוק). את יודעת, משהו שאת כתבת די מזמן, בדף שאני לא זוכרת מה שמו, הוא זה ששם לי את ההבנה המעורפלת של אז במילים:
התובנות והמילים והרעיונות והדעות פה באתר הם, בחלקם, יקרים מפז עבורי. את חלקם ניסיתי ליישם, בנכונות רבה. בקטעים מסויימים (ודווקא כאלו שהיו חשובים לי ) נכשלתי קשות. במקום לזכור מה שכבר ידעתי- יש לי ילד שונה- הייתי בטוחה שמשהו אצלי נעשה "לא בסדר"
אולי קיבל פחות מדי אהבה...
ואולי הוא מרגיש שאני כל כך כועסת וחסרת אונים במקום להכיל אותו
אולי הוא גם מקנא
ואני הולכת לעבודה... זה משפיע עליו.
רגע, עוד לא הזכרנו את הגננת- היא בטח עושה לו משהו.
(כל השאלות האלו- חשובות וראויות לבדיקה. אבל מה לעשות שמי שהעלה אותן היה בטוח שזו חייבת להיות הבעיה- כלומר, חיצונית לילד. כמעט מעולם לא ראיתי תגובה שאמרה: טוב, קחי בחשבון שאולי הילד הוא כזה. שונה).

זו פשוט היתה סחרחרת בלתי נפסקת של תהיות וחיבוטים ביני לביני( שייך גם ל-ADD, אני יודעת).

ואז קראתי תגובה שלך שבה כתבת שגם הילד שלך סוער, ושקרה לך בעבר שתגובות של אנשים מהאתר העירו אצלך רגשי אשמה כאילו את עושה משהו מוטעה (ממש מתנצלת אם הזכרון לא מדוייק- אצלי הוא גם ככה לא משהו, ועבר המון זמן מאז). אבל הילד הוא כזה.
חלק מהקוביות במוח נפלו למקום אז.
אנשים פשוט לא מבינים.
אין להם ילד כזה, והם מסתכלים עליך מבחוץ ולא יכולים להבין. לקבל את ההרגשה האינטואיטיבית, הידיעה מעומק הלב שזה ילד אחר. שונה .

אז תודה לך, ובאמת תודה חמה לציפציף, שבלעדיה בטח לא הייתי מעזה לכתוב על זה באתר.

@} @} @}

הידיעה מעומק הלב שזה ילד אחר. שונה .
אני מעדיפה לומר ילד מיוחד,שונה נותן לי הרגשה של משהו שלילי,הם לא שונים, הם מיוחדים ,יש להם את המיוחדות שלהם,הם יהיו אנשים מענינים ומיוחדים!
קיבלנו אותם כי רק אנחנו יכולים באמת לגדל אותם עם כל הקושי,להכיל אותם ולתת להם ולנו לצמוח מהמקום המיוחד הזה.
לא תמיד זה קל,אבל בטוח שזה משתלם.

האנשים המיחדים בהסטוריה התחילו כילדים שונים,ראי את המדענים הגדולים ,היוצרים והאמנים.
לכי תדעי את מי את מגדלת...

ציפציף,
אני צריכה עצות.
קודם כל קראתי את כל הבלוג.אז נתחיל מזה שאני ממש מעריכה אותך.לאחותי יש חמישה ילדים.אני רואה ביומיום עם איזה קשיים היא מתמודדת.והיא לא עובדת.אני המומה מהיכולות שלך.תקלי עם עצמך קצת,ותני לעצמך קצת קרדיט מגיע לך!
מישהו פעם אמר לי תהיי אמא מספיק טובה.להיות הכי טובה,מושלמת לעולם לא תצליחי.תעשי את המיטב ואל תגרמי לעצמל מפח נפש בביקורות עצמיות מיותרות.

כמו ששאמרתי אני צריכה עצה.
אמרת שלמספר שלוש(עוז) יש ADHD.
מתי הבחנתם?זאת אומרת מאיזה גיל אפשר לדעת?
הרגשת משהו שונה כבר כשהוא היה תינוק?
הוא היה עצבני יותר מהרגיל?
אם תוכלי ספרי לי איך הוא היה בכלל כתינוק.
אמרו לכם פעם משהו על אי ויסות תחושתי?

טוב,אני מקווה שזה בסדר ההפצצה בשאלות.
פורים שמח@}

ילד מיוחד. ממש מיוחד.אני מסכימה לגמרי.
אפילו פעם חיברתי לו שיר "אתה כה מיוחד..." שרתי כשהיה בן חצי שנה....
וואלה - כמה צדקתי.
וההמשך היה " בא נלך ביחד לא לבד" - וואלה? זה מה שאני כל הזמן מנסה . ביחד ביחד.
לפעמים אני חשה איך ונפער בינינו בור ואני כל הזמן מנסה לצמצם אותו. אבל הנה הוא שוב מתרחק ממני....

הרגע הכי קשה של היום הוא כשאני עייפה אחרי יום עבודה או בדיוק בנק' מסויימת בצהריים ואז הוא רוצה שאבוא איתו לאנשהו או שהוא הולך לעולל איזשהו משהו ואני יודעת שהוא צריך עכשיו עין משגיחה . ובדיוק גם היא רוצה שעכשיו אהיה איתה .ואז היא מתחילה עם פובורקציות.
ואני רק רוצה לישוןןןןןןן.
המוח מעורפל ודהוי...ואני משתגעת מבפנים.

מ"ס 2 ומ"ס 3 מ"ס 1 רק דיסלקטי...
יש לי הרגשה שגם מ"ס 5 בכיוון...
עם מ"ס 4 אני"רק" מתמודדת עם חוסר איזון רגשי.

שהילדים ישנו אני אכתוב על הדרך בא גיליתי את הקשייםשל הילדים שלי,בגדול,כן,יש דברים שרואים כבר שהם תינוקות,
אפרט בהמשך.

אני מחכה ןמצפה@}

טוב,נתחיל,
שנולד הראשון -נקרא לו נתי,היתה לי חווית הורות מדהימה,הוא ינק נפלא עד גיל שנה וחודשיים(הייתי כבר בהריון נוסף שהפסקתי ) והיה תינוק מקסים ורגוע,בהמשך התברר שהוא רפוי מידי כלומר היפוטוני(טונוס שרירים רפוי מידי)
שהוא הגיע לגן,הגננת הבחינה שקשה לו לשבת במפגש,הוא היה כל הזמן מתגלש מהכסא ונראה קצת מרחף ולא קשוב.
היא הסבה את תשומת ליבי ועשינו אבחון והתחלנו טיפול של ריפוי בעיסוק,בהמשך שהיה צריך לעלות לגן חובה לחצתי להכניס אותו לגן משולב כי צפיתי קשיים שעלולים לצוץ בהמשך בכיתה א' (מה שאכן התברר כנכון )הוא קיבל גננת שילוב מדהימה והיה מעורה בכיתת הגן הרגילה במשך כל היום מלבד מהזמנים בהם קיבל טיפולים פרארפואים כמו ריפוי בעיסוק,טיפול באומנות ותגבור של גננת השילוב לקראת כיתה א'.
לאחר שנה מוצלחת בגן עלה לכיתה רגילה,היה שנתיים במסגרת רגילה אך לא רכש כתיבה וקריאה -למרות שזיהה את כל האותיות וההברות בנפרד,לא היה מסוגל לעשות את הצירוף של ההברות למילה שלמה,בנוסף היה הקושי המוטורי בשרירי כף היד,נאלצנו שוב לעבור ועדת השמה ולהעביר אותו לבי"ס בו יש כיתה מקדמת.היום הוא בכיתה ז' מקדמת במקום נהדר ותומך(נאלץ להחליף שלושה בי"ס באמצע אבל בכל מקום בפני עצמו תמיד זכה לקבל את המיטב שבמיטב מבחינת צוות מקצועי-המעברים תמיד היו בשל אילוצים טכניים ולא חינוכיים: כיתה שנסגרה,מעבר לחטיבת ביניים)

מ"ס 2-עוז
נולד שנתי היה בן שנה ועשרה חודשים,מאוד רציתי שניים צמודים בגלל ההנקה לא הצלחתי יותר צפוף כמובן שזה בסוף לטובה.
עוז היה תינוק שונה לגמרי מנתי,היה בו אי שקט,גם ההנקה היתה פחות כיפית שהיה בן שנה היה צובט אותי ביד שלי והרגשתי לא נעים גם אותו הנקתי 14 חודשים ,מגיל חצי שנה היה קופץ עלי בלי סוף שהתחיל לזחול היה מטפס לכל מקום,שהתחיל ללכת היה נופל המון,נתקל בקירות ואז נדלקה לי נורה אדומה ,
לקחתי אותו לניורולוג שקלט מה קורה ,בזמן שהמתנתי להכנס לרופא הוא פירק את כל המרפאה,אני זוכרת את עצמי רודפת אחריו ושולפת אותו כל פעם מחדר אחר כולל חדרו של הניורולוג...
הנורולוג אמר לי משהו כזה-"עוד נפגש שיגיע לביה"ס..."- חביב נכון?
אני יכולה לציין שלמרות שלא עשיתי בדיקה של רגישות תחושתית,ואני לא בטוחה שיש דרך קופת החולים בדיקה כזו,אני יכולה על סמך הידע שלי והתחושה להגיד שיש לילדי קושי בוויסות תחושתי.
משום שגם לי יש!!
כשלמדתי חינוך ולמדנו על ילדים בעלי קשיים פתאום הבנתי,שמה שמספרים לי עכשיו על רגישות טקטילית על בעייה תחושתית-הלוו! זה אני,מאז שאני ילדה לא יכולתי לשאת בגדים שעשויים צמר או חומרים סינטטיים,לא מסוגלת ללבוש גולף,יכולה לצאת מדעתי שיש לי תווית בחולצה.בימים חמים לא יכולה לסבול בגד מיותר,בקיצור היום אני מודעת לזה ומבינה את הקשיים של הילד,יכול לקחת לו שעה לבחור גרביים עד שמוצא גרביים נעימות,למרות שאני משתדלת לקנות גרבי כותנה בלי תפר שהגרביים חדשות זה בסדר שהן מתבלות זה כבר סיפור...

לעצמי אני קונה רק בגדים מכותנה,אין אקרילן,אין צמר.גרביונים רק לאירועים מאוד מחייבים.
חייבת חזיה מכותנה בלי יותר מידי קישוטים ותפרים.
וכמובן שגוזרת את כל התוויות בחולצות...
גם עוז היום בכיתה מקדמת,לצערי עם פחות התאמה לצוות המיקצועי,הוא לא סובל את המורה השנה .
היום הוא עם ריטלין שכל הזמן אני מנסה במקביל אפשרויות אלטרנטיביות-מוח אחד,הומאופטיה,אומגה 3,
ניסיתי הפסקה מהריטלין,לצערי התוצאות לא אחרו לבוא,תלונות מביה"ס,אי שקט,בבית התחיל להציק בעוצמות לא נורמליות לאחים שלו,קיפלתי את הזנב בין הרגליים וחזרנו לטיפול התרופתי,כל זאת נעשה בשיתופו בתהליך,"אנחנו רוצים לעזור לך,אנחנו יודעים כמה קשה לך."

אספר פעם הבאה על מ"ס 3 כבר הארכתי מספיק.
מיטל, מקווה שעזרתי במשהו.

תודה על הפירוט.אני מקווה שזה בסדר שאניי נדחפת ככהP-:
אני מאד רוצה לדעת על עוז עוד,כי יש לי חששות לגבי הפיצי שלי.
היום הוא בן שנה וחצי.הוא ילד מאד מאד מאד נמרץ ונוטה להתעצבן בקלות,.אי אפשר ללכת איתו לבתים אחרים,כי הוא פשוט מפרק הכל לגורמים.
הוא חכם ומדהים.הוא מדבר מצוין,ויודע לבטא את עצמו באפן ברור.אבל אני לא יכולה להפסיק לחזוב שמשהו קצת מוגזם.

עד גיל חצי שנה הוא סבל מרגישויות קשות מאד לאוכל.והוא סבל כאבים ורעב במשך זמן ארוך.תמיד יחסתי את העצבנות שלו לכל מה שהוא עבר.אבל עכשיו הוא הופך יותר ויותר נמרץ,אם נקרא לזה כך.
אני מתכוונת לבדוק את הקטע של האי ויסות תחושתי.
רציתי לדעת ממך עוד פרטים(אם זה בסדר).אני לא יודעת מה לשאול.אז מה שנראה לך רלוונטי.

שוב תודה.

מיטל, מקווה שעזרתי במשהו.
כבר עכשיו עזרת מאד@}

מיטל אני ממשיכה לגבי ויסות תחושתי,
התינוקות שלי תמיד היו הרבה על הידיים או במנשא,זה לא היה דווקא מאידיאולוגיה באופנית,אלא הם פשוט היו אומללים אם הייתי מתרחקת מהם פיזית,תמיד היו זקוקים למגע הפיזי שלי.
מאוד אהבו אמבטיות,מסאג'ים,אני יודעת שרב התינוקות כך ובכל זאת נראה לי שאצלם זה היה קצת יותר מהרגיל.
שעוז גדל קצת והיה בגן, היה זקוק למגע מאוד חזק,המון חיבוקים ונשיקות,
כל מי שחייך אליו זכה לחיבוק ונשיקה ,בהתחלה זה היה מתוק,אבל לאט לאט זה היה מביך ולא נעים,לא כל אדם רוצה מגע פיזי עם ילד שהוא לא מכיר...
ניסינו ללמד אותו את המרחב שיש לכל אדם ולווסת את התגובות שלו,היום הוא הרבה יותר מודע, גם בחברה דתית לא מקובל לחבק בנות שלא במשפחה, כך שלאט-לאט הוא מקבל קודים התנהגותיים.
אני מוותרת על הסיפור של מ"ס 3 בנתיים.

לגבי הילד שלך ,נראה לי שיש קשר לרגישויות וממה שאני יודעת אפשר לבדוק ולטפל בביקום-רפואת תדרים.אולי גם דרך הומאופטיה.בהצלחה!

מיטל וציפציפ, אם יורשה לי להתפרץ ככה לדיון.....
מיטל, כתבת:
היום הוא בן שנה וחצי.הוא ילד מאד מאד מאד נמרץ ונוטה להתעצבן בקלות,.אי אפשר ללכת איתו לבתים אחרים,כי הוא פשוט מפרק הכל לגורמים.
אין לי ילד/ה עם הפרעת קשב, אבל יש לי ילד שגם היום, בגיל ארבע, התיאור שלך הולם אותו לעתים קרובות. כשהוא היה קטן יותר והיה רץ לכל מקום, נוגע, מפרק, משיג, מגלה.... היו קוראים לו 'שודד' במשפחה. מאוד באהבה וחיבה, אבל זה צרם לי מאוד, בעיקר כי חששתי שהסקרנות שלו תהפוך בעיני עצמו למשהו שלילי ולא רצוי. וזו הרי תכונה שאני כל כך רוצה לטפח....., כשהבנתי את זה, הזכרתי לעצמי כל הזמן שהוא פשוט סקרן! מאוד מאוד סקרן! והוא כזה עד היום, לשמחתי.
אני לא יודעת למה את מתכוונת ב'מפרק הכל לגורמים',

אבל נשמע לי שהפיצי שלך נמצא בשלב התפתחותי שמאוד מאוד מתאים לגיל שלו - הוא למד ללכת והוא עצמאי בתנועה שלו, ופתאום הוא יכול לגלות את העולם מהמקום שלו! אין חדווה גדולה מזו. אין. אני מנחשת שהוא עסוק רוב היום בבדיקת גבולות - לאן מותר וכמה אסור, עד כמה אני יכול, מתי אמא תסתכל כבר....מתי יימאס להם מזה שאני זורק אוכל.... זה מתיש נורא, אני יודעת... אבל זה חלק מבניית העצמי שלו, מההיפרדות שלו ממך ויצירת העצמי העצמאי... מתהליך למידת גבולות היכולת שלו מול שאר העולם, - זה את ואבא שלו... בין השאר.

באמת יכול להיות שהוא הגיב בחוסר סבלנות קיצוני למצב הפיסי הקשה שבו הוא היה, וזה נראה לי מובן והגיוני בהחלט. יכול להיות שהוא לא השתחרר מהנטייה להתעצבן בקלות, ויכול להיות שהוא כזה באופיו. (זה נשמע רע, אני יודעת......לא הייתי מעלה על דעתי לכתוב דבר כזה על פעוט קטנטן, אם לא היה לי אחד כזה משלי בבית.)
כתבת ש....
הוא חכם ומדהים.הוא מדבר מצוין,ויודע לבטא את עצמו באפן ברור
למרות כל זאת, אני מניחה שעדיין קשה לו לבטא תסכולים או אכזבות, כעס או פחד..... זה עדיין קצת גדול עליו, ואולי דוקא הפער בין היכולת המילולית כשלעצמה לבין היכולת לבטא רגשות ותחושות, תורמת עוד יותר לתסכול שלו.

הנה, אני כבר מסיימת.... מה שרציתי לכוון אליו זו ראייה פחות מוטרדת מהפיצי שלך, כדי לאזן את הדברים. מתנצלת אם כל זה היה מיותר או בכלל לא במקום, וסליחה ציפציפ על ההתפרצות לבלוג. ואשמח, כמובן לשמוע את דעתך, מיטל. אפשר גם בדף שלי.....

שיהיה רק טוב, והרבה בריאות

מקבלת |l|
למרות שלפעמים זה משהו מעבר לתהליך התפתחותי ולאמא בד"כ יש רגישות לשים לב מתי זה משהו שמעבר לנורמה,
כדאי להיות עם יד על הדופק,כמובן בלי לחץ אבל להרגיש לאן זה הולך.

רגעים של חסד,

למרות הרבה זמנים קשים ומאתגרים בהם נראה שאני מוציאה את עצמי לדעת (או לחופשה לא מוגבלת בזמן...)
אני זוכה מידי פעם לרגעים של חסד,
היום כולם ישבו על השטיח בסלון עם קוביות ,חיילים וכלי תחבורה מיניאטורים והיו עסוקים במשחק יצירתי תוך כדי שיחה ,אף אחד לא כיסח את השני,לא היה ויכוח,סתם שלווה לא מובנת מאליה כלל,

כל שנבקש לו יהי...

האם בכל הבלוג הזה כתבתי שאני אוהבת אותם???

אז ילדים יקרים שלי- אמא אוהבת אתכם
למרות ואולי בגלל...אתם הילדים המיוחדים שלי,נגדל ביחד לעתיד טוב בע"ה.

<ציפציף מנסה לצמוח ממקום טוב,גם אם מחר שוב יהיה יום שוחק וקשה...>

שליחה על ידי אמא* » 19 מרץ 2006, 22:00

אוהבת לקרוא אותך מאוד מאוד.

תודה [-:

אני ביום חופשי,יש לי תמיד קונפליקט אם ביום הזה להרפות ולנוח או להשלים פערים בבית- ויש תמיד מה להשלים...
בנתיים אני לוקחת את החופש שבו,החופש לנקות,החופש לכבס,החופש לבשל...
באמת אני מנסה לשלב ולעשות קצת מזה וקצת מזה.(עובדה שאני כאן:-))

כל שנבקש לו יהי...
אמן.

לילה מטורף עבר על כוחותינו,
עוז חלה ,הלך לישון שהוא מרגיש לא טוב,עלה לו החום וקם עם סיוטים והזיות,משהו מוטרף ומבהיל בעוצמות חזקות.
זה קטע שתמיד מבהיל אותי,הביעותים שהוא מתעורר ומנותק לגמרי מהמציאות,זה קרה לו מ"ס רב של פעמים לא רק שהיה חולה.אני זוכרת מצבים כאלו אפילו בגיל שנתיים,
הוא מתעורר בצעקות כולו רועד,אומר דברים לא מובנים "הם באים,הם יתפשו אותי אמאלה אמאלה!" ואי אפשר להוציא אותו מזה בשום דרך,ניסיתי לשטוף פנים,לשתות ,רסקיו רמדי שום דבר.לראות את הילד מאבד לזמן מה את שפיות דעתו,מפחיד.
הלילה מתוך תסכול-אחרי שהעיר חצי בית,הקטנצ'יק כבר היה ממש מבוהל והייתי צריכה להרגיע את כולם (תחשבו מה זה להתעורר עם צעקות מוטרפות...)
פשוט אמרתי לו "תחזור אחרי-שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד"
הוא חזר ואמר עוד פסוק לאט לאט התכרבל שוב ונרדם.
אני נשארתי מבוהלת בלי יכולת להרגע ולהרדם,ואם לילד יש נטיה למחלת נפש?
מזל שהגיע הבוקר והחזיר אותי לפרופורציות,הילד הוזה מתוך חום,שום מחלת נפש,הוא ילד עם נשמה רגישה.
אשמח לשמוע ממשהו שעבר תופעה דומה עם ילדו וכמובן הצעות לטיפול .
<ציפציף לחוצה>

אין לי תשובות, שולחת לך חיבוק

אני בבית,שני ילדים עם שפעת ואני בעצמי חולה,
בא לי להכס למיטה ולא לצאת יומיים...-פינטוזים,פינטוזים.

אני נשארתי מבוהלת בלי יכולת להרגע ולהרדם,ואם לילד יש נטיה למחלת נפש?
לאחי הקטן היו סיוטים מחרידים בילדות.הוא היה מתעורר צורח.
היום הוא בן 21 וממש לא בעל נטיות למחלות נפשיות.
היום אני יודעת,שיש ילדים מאד מאד רגישים,שמגיבים בקיצוניות לדברים שאחרים מקבלים באופן קצת יותר קל.
בעצמך אמרת שלעוז יש תגובות עזות.

<ציפציף לחוצה>
מדהים איך אנחנו האמהות מפתחות תסריטים חרדתיים מדברים כמו חום (-:
אל תהיה בלחץ,פשוט יש לך ילד עם נשמה רגישה.לפעמים זה מדהים ולפעמים קצת מלחיץ.

_אני בבית,שני ילדים עם שפעת ואני בעצמי חולה,
בא לי להכס למיטה ולא לצאת יומיים...-פינטוזים,פינטוזים._
שולחת לך חיזוקים,וחוץ מזה פנטזי פנטזי ,אולי זה יעזור@}

מיטל,תודה על העידוד.

קראתי כאן כמה בלוגים שמתארים בפירוט זכרונות ילדות עם המון תסכול,כאב וכעס.
כ"כ הזדהיתי,הרגשתי שכתבו דברים דומים מאוד לתחושה שלי כילדה עם קשיי קשב וריכוז.ואז חשבתי לעצמי,אז למה את לא נכנסת לזה בבלוג הזה? למה את לא מספרת על הימים בהם הרגשת קטנה וחסרת אונים,כמה רצית להיות רצויה ואהובה...כמה פעמים הרגשת בדיוק ההפך,

ואז הבנתי שהייתי מספיק במקום הזה של האשמה והכעס.
אני יוצאת מנקודת הנחה שכל מי שפגע בי בילדותי,כל אותם מבוגרים (הורים,מורים ושאר דמויות שהקטינו אותי)
כולם לא רצו לפגוע בי,כולם פעלו כי האמינו שכך צריך וכך נכון.זאת היתה הגישה אז,אף אחד לא התכוון לפגוע בי בזדון.
ולכן,היום אני ממשיכה מהמקום בו אני עומדת עכשיו.לא מהילדות,אלא מהכאן והעכשיו.
הבן אדם היחיד שאני מסוגלת לשנות זאת אני בעצמי.אין טעם לחפור שוב ושוב בעוולות שנעשו,הם כבר נגמרו,השאלה היא מה אני עושה עם זה היום.
אני מודעת לכך שאני היום כמו שאני בגלל ואולי למרות מה שעברתי עד היום ועם זה אני יוצאת להמשך חיי,
לגידול ילדי ולגידול הילדה שבתוכי.

דרך צלחה שתהיה לי !

הבן אדם היחיד שאני מסוגלת לשנות זאת אני בעצמי
כן, כל כך נכון. אני צריכה שיזכירו לי את זה מדי פעם....

את נהדרת!
דרך צלחה ומהנה, משכילה ומפתחת.

ארבעה ימים בבית,החלום שלי,להיות בבית.
החלום הפך לסיוט...שני ילדים חולים,גם אני לא הייתי אי אי אי,
מותשת ומתוסכלת,לא התקדמתי הרבה עם הנקיונות לפסח,לא מספיק עם הכביסות והבית נראה כאילו נפל בתוכו פצמ"ר.
מי רוצה חינוך ביתי מי?? שילכו ויתנו לי קצת זמן לעצמי!

<ציפציף אפיקורסית של באופן כשהיא מתעייפת...>p-:

גונבים לי הלילה שעה מהחיים!
מעצבן כל שנה מחדש...
גם ככה אני ישנה מאוחר ביום חמישי בגלל הבישולים,
אני חושבת על זה שאני צריכה לקום במקום ב5:30 בשעה4:30 ובא לי לצרוח,

<ציפציף מוציאה קיטור>

ציציפונת.....

אחותי התאומה כנראה....
גם אני הייתי חולה השבוע מאושפזת במיטה עם ילדים פעלים ושמחים...
וגם אני שונאתתת את השעון קיץ הזה....

ואיזו אשת חייל שקמה בשעה כה מוקמת להכין אוכל!

שיהיו לך ימי נקיון קלילים ואפקטיבים...

מחר יוצאים לחופשת פסח,
ונכנסים לעבדות הניקיון...סתאאם.
השנה אני בוחרת רק להוציא את החמץ-כמו שאפשר לראות בדף של אמהות דתיות את המלצות הרב אבינר.
היום מיינתי את המשחקים של הילדים,אני מוציאה קופסאות משחקים שצוברות אבק מחוסר שימוש וחושבת בליבי,אנחנו לא באמת צריכים את זה!
נכון שאלו משחקים בעלי ערך כספי והילדים קיבלו אותם מסבתא...אבל בהחלט אפשר לתת אותם למישהו אחר שיהנה מהם.
עודי עומדת עם המטלית ביד נכנסה חברה שמזמן לא ביקרה אותי,משפחה מהישוב שמצבם הכלכלי די דפוק-"את רוצה משחקים לילדים?" - "בשמחה" היא עונה.
היא יוצאת מביתי עם ערימת קופסאות ושתינו מבסוטות.
לא מדהים שמקבלים תשובה עוד לפני שגומרים לשאול??

הלוואי שאכניס את החג הזה באמת בשמחה.
להוציא את המצרים שבתוכי,את הגאווה,הכעס.
ולהכניס חירות אהבה ושמחה אמיתית.

_הלוואי שאכניס את החג הזה באמת בשמחה.
להוציא את המצרים שבתוכי,את הגאווה,הכעס.
ולהכניס חירות אהבה ושמחה אמיתית._
ואבא שלי אומר,מזה הלוואי,תגידי אמן ובכל יתגשם.(-:

אמן.

יש ניסים !
הילדים היום עזרו נהדר.
הגדול תפס יוזמה ועבד בחוץ,ניכש עשבים (ביקש 10 שקלים ליום-הסכמתי)
עוז החליט לנקות את המקלחת והכיור.
ירחמיאל בהתחלה יבב ושיגע את השכל אח"כ שראה שזה לא ממש מרשים אותי הצטרף ולקח גם פרויקט קטן,
הרביעי(וואלה צריך לתת לו כבר שם - נקרא לו:"נחשון")ובכן נחשון עזר בחצר,אסף את כל היבלית שנעקרה לערימה.
והקטנצ'יק למזלי במעון.
היה לי הספק טוב,יש הרגשה נעימה,הבית חוזר להיות מואר ונעים.סידרתי חדר שהיה זמן רב בלי הגדרה-ההגדרה הכי קרובה רוב הזמן היתה של מחסן...עכשיו זה חדר ילדים חמים עם המון כריות ובובות רכות.

חששתי שאהיה עסוקה בלהעסיק ולהאכיל אותם וראו זה פלא,הם העסיקו את עצמם וממש סייעו ועזרו עם העבודות לפסח,אוכל פתרנו בבוקר עם לחמניה ושוקו-בנתיים זה חידוש אז הם מתלהבים,
ובצהריים ארוחה מאוד מגוונת ויצירתית-קורנפלקס
עכשיו אני מתכוונת לרדת לעיר להשלים קניות של בגדים לילדים.
ארוחת ערב תהיה - פיצה !

השנה יוצאים מעבדות לחירות!

ובצהריים ארוחה מאוד מגוונת ויצירתית-קורנפלקס

גדול!!!

שתתחדשו ותתנקו ותהנו יחד!!! כיף לשמוע!
חג שמח

{ @

בדף של אמהות דתיות את המלצות הרב אבינר

מה זה הדף הזה?

איזו ברכה בשבת הקריבה,
כמו הפסקה להפוגה כדי לאסוף כוחות לשבוע החדש.
אחרי רצף של שלושה ימי עבודה מלאים מתחילה להרגיש מותשת,
השבת הזאת באה לי בזמן.(כמו תמיד...

)

לא ,לא רוצה ,לא! לא! לא!
כל כך הרבה התנגדויות,כל כך הרבה כעס,
על מי אתה כועס ילד?
מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לך?
איך אוכל לתת לך הרגשה שאתה אהוב,ורצוי .
איך אוכל להחזיר לך את האמון בעולם הזה,במשפחה שלך,במורים ,בילדים שסביבך.
אני רואה אותך מכוווץ,נוקשה,מרגיש כל כך דחוי,לא אהוב.
אני רואה אותך מפתח נוגדנים לכל מי שסביבך,גם לאלו שפעם הרגשת אהוב לידם.
אני רואה אותך צובר חויות שליליות,גורר את אחיך לתגרות אינסופיות,נכנס למעגל הרסני של שנאה,פירוד,
אני רואה ומרגישה בעצמי כאב וצער על שאין בידי את הכלים לעזור לך,
אני לא יודעת איך לעזור לך ילד שלי,
אני רוצה לעזור לך,ואני לא יודעת איך...
אני מתפללת שה' ישלח לי שליח טוב שינחה אותי,אותנו לצאת מהמקום הלא טוב הזה.
לבד אני כבר לא יכולה.

עכשיו אתה ישן,עיניים עצומות,גוף רפוי,
מרשה לעצמך להרפות ,
ואני מרשה לעצמי לחמול ולאהוב אותך מאוד.
עוד יהיו לנו ימים טובים,עוד נגדל יחד.

הי מתוקתי
קראתי כמעט הכל,טוב לא ממש אבל את הרוב המוחלט...
מה שאת מתמודדת איתו הוא פשוט קשה קשה, ואם כבר הרב אבינר ,כבודו אומר בדף המוזכר " מי שרוצה יסורים- זה יורד לו מהחשבון של הגיהנום..." כלומר לא במילים האלה, אבל הכוונה שמי שרוצה לעבוד קשה ולנקות לפסח מה שלא צריך יורד לה מייסורי הגיהינום.
לא באמת בחרנו במצב הזה, אבל אנחנו גם בוחרות כל יום מחדש להמשיך ולהתמודד איתו. אם מישהו היה מגלה לך יקירתי לפני 14 וקצת שנים שתגיעי למצב כזה , היית מסכימה? ממשיכה? לא בטוח. אבל עכשיו את כאן ואת עושה כ"כ הרבה מאמצים ואת כל כך משתדלת, והקב"ה אוהב אותך, ומראה לך כמה כוחות יש לך כל יום וכל שעה, עזבי אותך מהבית והמהשטויות, ואם את שואלת אותי גם מהכביסות, תני להם, ושיהיה מבולגן, ותנוחי לך בימים החופשיים שלך תצברי כוחות פיזים, תנוחי טוב כמה שעות בשקט, בלי טלפונים בלי כלום רק בשקט של היישוב המדהים שלך, וככה לדעתי יהיה לך הרבה יותר טוב, אולי לא ,מי יודע
רק תזכרי שיש כ"כ הרבה אנשים אחרים שבחרו לא להתמודד, לא לטפל, רק לצעוק או רק לשבות ולהיות זומבי בלי כדורים ואת בצד הטוב, תמיד בצד הטוב, לא משנה מה תעשי, זה יהיה נכון כי חשבת על זה כי התפללת, כי באמת ניסית הכל, והדרך כן חשובה ולא רק התוצאה!!
אוהבת אותך מכל הלב
הציפור עם האקורדיון

תמתי,נשמתי...
תודה על המילים הטובות.

היה כתוב בעתון... http://www.nrg.co.il/online/43/ART1/070/834.html

תם ולא נשלם.
שיתפתי אתכם בכמה ימים רגילים בבית לא רגיל,
תודה לכל מי שקרא והגיב,ולמי שקרא בשקט והפנים.
אני מקווה שעזרתי למי שנמצא במקום דומה והרגיש עד עכשיו שרק הוא מתמודד עם קשיים כאלו,
מסתבר שאנו לא לבד,
אני אף פעם לא לבד,ה' איתי.

מאחלת לכולכם חג חירות שמח,
שנגלה את החירות והבחירה שבכל אחד ואחד.
חג אביב שמח,
שנפרח ונצמח מתוך הקשיים,
חג פסח שמח,
שנפסח על מה שמעכב אותנו מלגדול - ביקורתיות,הקפדה וכעס.
חג מצות שמח,
שנוותר על החמץ,התופח,הגאווה והשליטה,
שנלמד לצאת מהמצרים ומהמיצרים שנמצאים בתוכנו,
אל מקום טוב,אל ארץ זבת חלב ודבש.

ציפציף.

תודה שהפנית אותי לכאן.
הכנסת את החיים שלי לפורפורציה...
חג שמח ! @}

אני מקווה שבאמת נהנית מהחג ולא הוצאת את נשמתך בנקיונות.
את מעידה על עצמך שאת סובלת מהפרעות קשב, אבל כתיבתך רהוטה ומעניינת וגם נכונה לשונית ולכן אני מעיזה להניח שההפרעה אינה קשה והצלחת להתגבר עליה במידה רבה, עובדה שאת גננת.
בקשר לילדים - אולי גם אביהם סובל מהפרעה כלשהי? זה יכול להסביר את העניין שכמה מהילדים ואולי כולם, סובלים מהפרעות. אני בטוחה שיש לך את הכוחות להתמודד ולהצליח.
שבוע טוב

ממשיכה לבלוג חדש
גדלה עם ילדי
להתראות!
ציפציף

גם אני אמא עם הפרעת קשב וריכוז "נפגעת המערכת" בגדול. הובחנתי בגיל 29 וכיום אני מנחת הורים לילדים, נוער ומורים בנושא הפרעות קשב וריכוז. קודם כל "אף פעם זה לא מאוחר" התחלתי ללמוד רק בגיל 29 עם ריטלין. לגבי שאלתך על שיעורי הבית. עזבי את הילדים שיהיו מאושרים. שעורי בית גורמים להם לשנא את הדעת וחבל מאוד. אך מאחר שצריך בכל זאת להביא שיעורי בית לבית הספר. פשוט תעשי להם את זה. תני להם להעתיק ממך. ולגבי עבודות תאמיני לי שהמורים בעצמם עושים לילדים שלהם את העבודות כמו הורים אחרים. רק תוך כדי התעללות בילד. אז תעתיקי עבודות מהינטרנט, תני לילד להתאים תמונות (כך יצטרך לקרא את העבודה) ואם הוא רוצה להגיש בלי לעשות את העבודה בעצמו הוא צריך לענות לשאלות בכתב.
אז אם יש לך ילדים מאושרים אל תתני לבית ספר ולשעורי בית להרוס להם ולך את החיים בפעם השנייה. הם ילמדו, אם יאהבו את הדעת ואת הלימוד וזה מה שבית הספר הורס לילדים כאלה.

תודה ליאור,קודם כל שהחיית את הדף...
אני מתחברת עם מה שכתבת חוץ מהעינין של להכין להם או להעתיק,פשוט משום שאני רוצה לגדל אותם להיות ישרים וקודם כל עם עצמם,אם הם יכולים ורוצים להכין ש.ב הם יכינו ואם לא,הם פשוט ילכו בלי שיעורים וילמדו להתמודד עם התוצאות,
הגדול דסלקט ובאמת מתחשבים בו ולא נותנים לו שיעורים ורוב העבודה שנעשיית היא בעל פה,הוא שולט היטב בחומר הנלמד רק לא יכול לעבוד בצורה מעשית-כתיבה -אם קראת בבלוג השני ,השנה הוא סיים בממוצע נהדר (והרוויח מסבא מצלמה דיגיטאלית

)

כמה טוב שיש אנשים בתוך המערכת שיודעים על בשרם מה הקושי בחיים עם ליקויי למידה,

ציףציף מתוקה, זולגות לי דמעות מהעיניים כשאני קוראת את הדף שלך.
את מדברת בשם כולנו.
כן, גם לי היו הפרעות ריכוז ובעזרת ה' בלווי ותמיכה של מדריכה ל"מגירות" הצלחתי ללמוד כללים בסיסיים איך להסתדר.
כמו למשל "להעיף" מהמוח מחשבות-תופסות-מקום לא יעילות (פחדים אישיים/צורך 'לנהל את העולם' ועוד)
למצוא מדריכה טובה זה כמו שידוך, וצריך להתפלל על זה.
את זקוקה לתמיכה והמידה ותמצאי מדריכה שמתאימה לך ואת מתחברת אליה, שלמי לה שתבוא אליך פעם בשבוע הביתה - עושה ניסים!!!

עוד עצה, שילחי לי קלטת ריקה ואקליט לך בעז"ה קלטת הרפיה מצויינת.
להתעורר כל בוקר בשלווה...

טלי,תודה על תחיית המתים שעשית לדף (עכשיו בטוח המשיח בדרך:-))
אני אכן דואגת להיות נתמכת כשאני נופלת,אבל ה' שולח לי המון מדריכים וחברים טובים.לא רק של מגירות...
אני גם יודעת להרפות ומטפלת בעצמי בהילינג.

שמחה בשבילך שמצאת את הדרך שעוזרת לך,לדעת אייזו עזרה צריך זה כבר חצי טיפול.

טוב,אני כבר לא כאן,אבל שלחו לי קישור לדף חדש ואני בוחרת להחזיר את הדף.
מקווה שיעזור למי שצריך.
היו שלום.@}

ציפ פיף התגעגעתי אלייך.

בס"ד
לא להאמין, עברו יותר משנתיים...
אני חושבת שזה הדף הראשון שכתבתי בו..
ו"באופן" היה אז הרבה יותר טיבעי ופשוט.

היי
אני מחפשת פה באתר דף בלוג או כל דף אחר,שבו יש דיון בבעיית הפרעת קשב וריכוז.
לבני ,בכתה ו יש הפרעת קשב כזו,והוא החליט שאינו מתעניין בלימודים וזהו. הולך רק בשביל החברה. שנים שאני מנסה לדרבן אותו ולעזור לו להתמודד עם המערכת
אשמח לשמוע ולהכיר עוד משפחות לילדים כאלו שעברו לחינוך ביתי וגילו כמה זה טוב ומתאים עבור הילד שלהם
אודה לך אם את מכירה דף כזה ותפני אותי לקרוא שם כדי להתחזק ולבחון את רעיון החינך הביתי
תודה

שליחה על ידי רחל* » 12 ינואר 2011, 20:36

ממליצה בחום על סדנה שהייתי בה של אומגה 3 גליל בנושא קשב וריכוז .ושל אביטל סבג (שפית של מזון בריאות ועוסקת ברפואה סינית) . ההרצאה מרתקת מעמיקה ובהירה והסדנה הייתה ממש כייפית..article]כאן יש פרטים page[/po].asp?id=165

לא ידעתי שיש כאן דיון בנושא ,תיכף אקרא בנתיים פוסט של אמא מחוננת קשב (למה להגיד הפרעה ולא מחוננות?)
http://noa-photographer.blogspot.com/20 ... g-[po]post 26[/po].html

ברוכה הבאה נעה,כן את הבלוג הזה כתבתי,אחריו היו שניים נוספים גדלה עם ילדי ו רוצה לגדול באמת מאז עברתי ואני עדיין עוברת הרבה,בעיקר במקום של התודעה.דרך עבודה של אימון סינרגיה גם על זה פתחתי דף :- לחיות סינרגיה,את מוזמנת לקרוא אל תוך הלילה ולשתף במה שעברת דרך הקריאה.

מאוד התחברתי לפוסט שלך,לרשימה של החוזקות,כל כך מזדהה...
מסכימה שזאת לא הפרעה או גרוע מכך לא לקות (לקויי למידה-איזו הגדרה שיפוטית,כאילו שמי שלא לומד דרך הממסד הוא לקוי)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הילדה שלי לפעמים מתפרצת בשיעורים ומחר התעודות והיא בכתה ו לא יקבלו אותה עם ב בהתנהגות הצילו!

בת שבע יקרה, במקום להבהל מכך שלא יקבלו אותה, נסי לראות מה יביא ברכה . מי יכול לסייע לה ? איזה מקום יהלום את הכוחות שלה.
בהצלחה !

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ציפ ציף!
מה שלומך?
לא יודעת היכן את ומה מצבכם - רציתי לומר לך שפשוט הפעימה אותי היכולת שלך לעשות הכל בשמחה! בהומור! לקחת את זה בקלילות! מבלי להסתיר את הקושי!
את מנחילה לילדים שלך חוסן והתמודדות בריאה
איזה מהממת את.

בוקר טוב.. נתקלתי בבלוג כשחיפשתי משרה כסייעת לילדים עם בעיות קשב.. אני אמא ל3 עובדת במשרה מלאה כסייעת בגן ילדים וגם אני אמא עם הפרעות קשב (לא מאובחנת) מאוד נהנת ואוהבת לעבוד עם ילדים בגיל הרך עבודה מאתגרת ומספקת העיניין הוא שאני משקיעה הרבה אנרגיות בעבודה כי אני שמה לב לכול פרט רואה כול ילד כאינדבידואל מרגישה אותם יודעת אפילו מתי ילד מתחיל לפתח מחלה חום עוד לפני שההורים שלו שמים לב..אני טוענת שבהפרעת קשב יש הרבה יתרונות..אצלי זה חוסר יכולת להתעלם אני שמה לב מתי לא נעים לילד מתי הוא נעלב מצליחה לעזוור עם חיבוק ואוזן קשבת.. הבעיה היא שאני מגיעה סחוטה הביתה ולא תמיד יש לי כוח ואנרגיה ל3 שלי ולסידורים וניקיונות בבית כמובן שגם זכיתי בילדים עם הפרעות קשב 2 אנרגטיים ותזזיתיים עם קוצים בטוסיק ואחת מרחפת ...שלא ישעמם לי.. יפה שיש בלוג כזה שאפשר לשתף ולחלוק..חג שמח ..אהבה עצמית ואהבת חינם...ממליצה בחום על סרט" אימהות רעות" קומדיה מצחיקה וקולעת בול