אמהות שואלות אמהות חלק 1

טוב, הבטחתי שאפתח והנה אני פותחת דף שכשמו כן הוא, שאלות של אמהות טריות לאמהות ותיקות.

פשוט בבאופן יש מאגר כה מופלא של אמהות ותיקות ומאגר לא פחות מופלא של אמהות טריות, כמוני, שמרגישות לא פעם שאין להן מושג מהחיים שלהן.
נכון שתמיד אפשר להתייעץ עם הסביבה, אבל הסביבה לא באוריינטציה באופנית. כשאני שואלת את הסביבה אם צריך לעשות אמבטיה כל יום, הם יגידו שברור שכן. ואם אני שואלת איך להשכיב את הגוזל אז זה רק על הגב, כמובן. כי הסביבה לא יודעת שאני ישנה ממש צמודה אליה, למשל, זה לא נראה לסביבה הגיוני או מתבקש. טוב, נראה לי שהבנתן את הרעיון.

אז הנה הדף, אנא נצלו את המקום ומי יתן ויצמח וילבלב ובעיקר יאפשר דאלוג פורה ושלל עצות מחכימות.

שאלה ראשונה, מקווה שבכיוון שאליו התכוונת, מיכל...
ילדון בן עשרה חודשים. בדיוק התחיל החודש לעמוד ולהתהלך כשנתמך בכל דבר בסביבה.
כל כך מתלהב מעצמו (לקום, לשבת, לקום, לשבת, לעמוד, ללכת, לשבת...) שההשכבה לישון הפכה לאיומה.
אין לו סבלנות לנסות להרגע, מסכים לאכול מבקבוק בשקט אצלי בידיים, אבל ברגע שגומר לאכול מייד התזזית אוחזת בו שוב.
גם כשמניחה במיטה שלו (שצמודה לשלנו) נעמד ומסתובב ומקשקש לעצמו.
חמוד, אבל לא עוזר לנו

זה ממש מגיע למצב שהוא כבר לא מצליח לעמוד ונופל במיטה מרוב עייפות, אבל לא יודע איך לשכב ולהרגע עד שיירדם.
למישהי הפתרונים? בעולם ה"רגיל" ממליצים להשאיר אותו לבד בחדר, להתעייף, ללכת ולבכות עד שיתעייף ויירדם, וממש אין לי כל כוונה לנסות את זה...

האם הוא מוכן להיות על הידיים/מנשא כשהוא עייף?
אם כן, אפשר לעבור בהדרגה מהידיים למיטה. למשל, להרגיע אותו קצת בנשיאה, אולי לשיר לו, ולאט-לאט לעבור למיטה כשהוא עדיין חבוק, ובהדרגה לשחרר מגע.
ראיתי גם תינוקות ופעוטות שנרדמו מעיסוי, אם כי לא הפרטיים שלי.

שירי ערש.

הנקה? בדיוק כשהבת שלי הגיעה לשלב הזה, קלטתי שהיא יכולה שוב להירדם בהנקה. ומאז זה מה שאנחנו עושות.

אצלינו: אמרתי בקול רם: ״הגיע זמן לי-שון״ נפרדנו מכל כלב, חתול, וקרובי משפחה אחרים (אחים/יות עם הזמן, מכונית, בובה ומובייל אהוב במיוחד), שלום לשמש, לירח ולכולם, כיבינו את האור ביחד, נכנסנו למיטה, בחרנו ציצי, והלכנו לישון. אוי. אני מתגעגעת לתקופה.... בשלב מסויים, הם ענו ״שום״ ל״הגיע זמן לי״... עכשיו הרבה יותר קשה להכניס אותם למיטה. (16.5, 15, 9.5, ושנייה ל8) והם גם לא יונקים יותר. ;-(
ץ

אההההה שכחתי סיפור... אחרי השלומות, ולפני בחירת הציצי...

ץ

לנו כלום לא עזר מלבד זמן וסבלנות (ואייפד! עוזר פלאים לסבלנות שלי).

כמובן שזו תשובה שנתנו לי כשהילד הראשון היה קטן וסירבתי להשלים עם זה עד שחלפו החודשים ולמרות שניסיתי כל מיני דברים בדרך זה קרה מעצמו. בינתיים אני כאמור ממליצה על אייפד. יש בו גם ספרים, גם אינטרנט, גם סרטים, מה שבא לך, ואפשר להתחיל להנות מההרדמות.

לנו כלום לא עזר מלבד זמן וסבלנות

גם לנו. מצאתי שמה שעוזר לי להיות סבלנית זה "לתכנן" את זה, לדעת מראש לפני שאנחנו הולכות למיטה שיהיה סשן של הסתובבויות בחדר, אפילו ללכת למיטה מעט מוקדם יותר כדי לתת זמן לטיולים שלא יבוא על חשבון השינה שלה. כשאני רגועה זה יותר נעים לשתינו, אפילו אם עדיין ארוך

מיכל, תודה שפתחת את הדף.
כבר מחכים ביותר לקרוא כאן (למרות שאנחנו עדיין לא בשלב המדובר).

יש לי בערך מיליון שאלות מתרוצצות בראש בכל רגע נתון, אבל רובן קצת מורכבות וצריך לנסח ועכשיו אין לי זמן אז אתחיל עם משהו כביכול פשוט אבל אני באמת מתלבטת בסוגיה!
איך (אם בכלל) מנקים אוזניים לקטנטנים? (הקטנטונת שלי בת ארבעה חודשים).
לא ראיתי לזה שום התייחסות בספרי התינוקות שבהם עלעלתי, רק כתוב לא לנקות עם מקלות אזניים (כאילו דא?) אז איך כן? או שלא צריך? כי מדי פעם (תוך כדי הנקה...) אני רואה כל מיני דבלולים בתוך האוזן שלה שאני פשוט מוציאה עם היד. צריך משהו יותר מזה? מים, אני מאד משתדלת שלא יכנסו לה לאזניים באמבטיה כי אני יודעת שלי זה מאד מציק כשזה קורה ולפעמים זה יכול ליצור כאבי אזניים.

אני מעולם לא ניקיתי את האוזניים של הילדים שלי, מלבד באמת עם הזרת את הלכלוכים הגדולים באמת

אני מעולם לא ניקיתי את האוזניים של הילדים שלי, מלבד באמת עם הזרת את הלכלוכים הגדולים באמת

אני מעולם לא ניקיתי את האוזניים של הילדים שלי, מלבד באמת עם הזרת את הלכלוכים הגדולים באמת
בדיוק. אלה שכבר יצאו מתעלת האוזן ויושבים בפתחה, על הצד הפנימי של התנוך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מעולם לא ניקיתי את האוזניים של הילדים שלי, מלבד באמת עם הזרת את הלכלוכים הגדולים באמת
בעיקרון זה תקף גם למבוגרים. אנחנו לא אמורים לנקות עם מקלות אזניים גם שאנחנו בני שמונים. הלכלוך יוצא לבד. הגוף תפקד נהדר לפני כל מיני המצאות שרק שיבשו את התהליך הטבעי שלו.
מנסיון שלי, מקלות אזניים יוצרים רק יותר ליכלוך.
דאורדורנט בסוף יוצר רק יותר סרחון.
דרך אגב, גם לגבי קיצוץ ציפורניים אני כבר לא בטוחה אם אנחנו לא משבשים את מה שאמור להסתדר לו באופן טבעי.

אוקיי, תודה. זה מה שאני עושה אבל תהיתי אם לא צריך משהו יותר מזה.
יש שלב כלשהו שכן מתחילים לנקות לילדים (פעוטות?) את האזניים?

ושאלה נוספת וקצת יותר מעניינת (?) בימים האחרונים לקטנטונת יש קשיים להירדם (הבנתי שיש דבר כזה משבר גיל הארבעה חודשים, זה נשמע מתאים) אני מנסה בכל מיני דרכים וכל פעם עובד משהו אחר. לפעמים היא נרדמת בהנקה (עד כה דווקא לרוב לא נרדמה בהנקה אלא כשראיתי שהיא עייפה הייתי מניחה אותה בעגלה או במיטה והיא אחרי כמה דקות שבהן חיפשה את עצמה ע"י תנועות/תזוזות/קולות היתה מוצאת את האצבע מתחילה למצוץ ונרדמת...) עכשיו במצב רגיל אחרי שהיא יונקת אני מחזיקה אותה בתנוחת הגרפס וכמעט כמעט תמיד יוצא גרפס ו/או היא פולטת (לפעמים מעט לפעמים המון)
עכשיו לשאלה: מה לעשות כשהיא נרדמת בהנקה, אם אני מרימה אותה לגרפס היא מתעוררת, וכאמור נהיה קשה להרדים אותה, כך שאני מאד שמחה שהיא נרדמת ולא רוצה להעיר אותה. אם אני לא מרימה אותה לגרפס אלא ישר מניחה אותה לישון, מאד יכול להיות שהשינה שלה תהיה לא שקטה ו/או שהיא תתעורר אחרי לא הרבה זמן כי יפריע לה כל מה שלא יצא אחרי האוכל (ואז היא מקטרת אני מרימה אותה ולרוב יוצא הגרפס או שהיא פולטת אבל אז הלכה השינה).
מה עושים? למישהי יש איזו טכניקת קסם לפתור את הדבר הזה??

איך (אם בכלל) מנקים אוזניים לקטנטנים?
אפשר להרטיב פיסת צמר גפן בשמן כלשהו (אצלי זה שקדים) ולנקות את האוזן מבפנים (לא להכניס לחור, כמובן, רק מסביב), וגם מאחורי האוזן. זה נורא נעים...

ולשאלתך השניה, אולי להשכיב אותה בתנוחה שונה, למשל על הצד?

אוזניים-
מנקה כמו שאמא שלי ניקתה לי- בחיתול בד כרוך על הזרת, מכניסה קצת ובעדינות לחור ,וגם מאחורי האוזן.
בד"כ בזמן ההנקה, (משתלב טוב יחד עם הסירוק).

תודה לכולכן!
לצערי אני לא מניקה, פעם הוא היה מתמוטט עם הבקבוק, אבל היום אוכל ארוחת ערב, אחריה אמבטיה (בדרך כלל מושקעת וארוכה עם אבא), ואז השלמות מבקבוק כבר במיטה ואז.. מתעורר לגמרי וזמן משחקים.
שירים, סיפורים, לא עזר כלום.
תפוח אדמה, פשוט לשכב לידו עם אייפוד (או ספר, במקרה שלי) ולחכות שיתמוטט לבד...?

טוב, גם לי יש שאלה.
לולי גוזלי (שלושה שבועות של מתיקות מתפרצת) בוכה נורא נורא כשמחליפים לה חיתול וכשמפשיטים או מלבישים אותה. היא בוכה גם כשמורידים חיתול או בגדים וגם כששמים. למישהי יש איזה פטנט איך אני יכולה למנוע את זה? או שזה פשוט עניין של גיל?

הי זרח הפרח , המצב אצלינו דומה מאוד. כבר מספר חודשים היא נרדמת בטיול (ארוך ארוך) בחוץ, אבל די נמאס לי, וגם החורף קרב ויהיה בלתי אפשרי לצאת החוצה בערב (חו"ל, וקר!!).
בקיצור, אתמול החלטתי על אסטרטגיה חדשה, שעבדה די טוב גם היום, מה שאומר - כבר שתי הרדמות מוצלחות! (מקווה שאני לא פותחת פה לשטן...).
לאחר כל הרוטינות הרגילות (מקלחת, התלבשות יניקה...), אני מודיעה לה ש אני הולכת עכשיו לישון, נשכבת לידה, והולכת לישון (אין מצב לאייפד או ספר, כי היא תטפס עלי ותקח אותם לעצמה).
אתמול היא שיחקה לידי די הרבה זמן בזמן שנמנמתי, בשלב מסויים התחילה להתלונן, מדי פעם ליטפתי אותה ואמרתי לה שאני ישנה עכשיו, ושכדאי שגם היא תניח את הראש ותלך לישון, לילה טוב, והמשכתי לנמנם.
בסוף נרדמה בהנקה (הרביעית...). אבל מה שהדהים אותי, זה שבין לבין, היא אכן הניחה את הראש, אפילו לכמה רגעים ארוכים (פעמיים אפילו חשבתי שבאמת נרדמה!), ושכבה לה ברוגע. בחיי שלא חשבתי שזה יכול לקרות!
והיום היא נרדמה בהנקה הראשונה, מה שבדרך כלל לא קורה, ואני בהחלט נוקפת את זה לזכות הרוטינה החדשה מאתמול.

אז אולי, נגיד, במקום הנקה תציאי לו שלוק מיים וחיבוק, תסבירי לו שאת הולכת לישון, וכן הלאה?
שלי קצת יותר גדולה (שנה), אז אולי מסוגלת כבר קצת יותר להבין...
אה, וחשוב גם לציין, שאני לא סתם אומרת לה שאני הולכת לישון, אני באמת מוכנה לעובדה שאני עלולה לשכב פה עכשיו שעתיים-שלוש ואף כל הלילה, ולכן מנסה לסיים את מטלותי להערב, מצחצחת שיניים, וכאלה. ככה אני באמת יכולה לשכב שם ברוגע (ולהשלים עם מר גורלי שלא יהיה לי זמן "באופן" הערב...).

טוב, יצא פוסט ממש ארוך לניסוי של יומיים... בכל מקרה, מאחלת לכולנו הרדמות קלה ונעימה!

מיכל בז, תודה רבה על הדף. יש לי תחושה שהוא הולך להיות הדף הארוך ביותר בבאופן...

יש שלב כלשהו שכן מתחילים לנקות לילדים (פעוטות?) את האזניים?
לא, זה ממש לא מומלץ, גם ע"י רופאי אוזניים לא מומלץ ואפילו עלול להיות מסוכן או סתם בעייתי. רק
עם הזרת את הלכלוכים הגדולים באמת

לגבי הרדמה:
שני דברים ענקיים חסרים לתינוקות, לפעוטות ולילדים של ימינו בשביל שיירדמו טוב יותר:

מספיק שעות בחוץ ולא משנה מזג האוויר. הם חייבים שעות של אוויר צח בחוץ. חייבים! (גם אנחנו אבל זה כבר נושא אחר, שלא לשמו התכנסנו כאן).
מספיק תנועה ומעל גיל חודשיים זה אומר - שאמא/אבא/מישהו יכניס אותם למנשא או סתם ייקח על הידיים וייצא להליכה/ריצה/קפיצה/דילוג במדרגות/וכיוצא באלה. תנועה תנועה תנועה, ורצוי גם להקפיץ כמו שאבות יודעים, ולנדנד ולגלגל ועוד(גם אנחנו חייבים תנועה אבל זה כבר נושא אחר, שלא לשמו התכנסנו כאן).

הם מאוד סובלים מהעדר כמות מספקת של שעות בחוץ ושל תנועה, ואנחנו סובלים כשמגיעה שעת השינה ויש לנו תחת חסותנו מישהו מסכנון שעבר את השעה שלו ולא נרדם, ואחר כך ישן רע.

גם עניין של גיל וגם עזר לי:
א. לעשות את זה ממש מהר (היה שלב שממש דמיינתי לי אולימפיאדת אמהות. כולן עומדות בשורה ארוכה עם שולחנות החלפה וחיתולים מלאים, מוזנקות ו... כן, זו טלי! קובעת שיא חדש בהחלפת חיתול!)
^{אני לא תחרותית בכלל}
ב. זה החלק הטריקי - להחליף במהירות בלי להסתכל יותר מדי על החיתול. ליצור איתה קשר עין, לשיר, לעשות פרצופים, אפילו קצת תרגילי ידיים או לנדנד מעליה צעצוע. בשלב הזה התמקצעתי אחרי שאמא שלי פעם העירה: את יודעת, לטוסיק הזה מחובר גם תינוק...

(זה היה בתשובה למיכל)

וגם החורף קרב ויהיה בלתי אפשרי לצאת החוצה בערב
גם קור של מינוס 40 טוב לתינוקות, כל עוד הם לבושים היטב. כמובן במיוחד אם הם על אמאבא (שאז לא צריך להלביש יותר מדי). הכי טוב ללבוש אותם במנשא מתחת למעיל, שרק הראש מציץ, חבוש בכובע. אין טוב מזה לתינוקות.

ואמרתי לה שאני ישנה עכשיו, ושכדאי שגם היא תניח את הראש ותלך לישון
עצה מצויינת לכל הגילאים: ללכת לישון עם מישהו אחר, מאוד מרגיע ומרדים (-:

גוונים את מניקה גם בלילה? כולל כל ענייני הגרעפס? כי בד"כ בלילה מדלגים על הגרעפס וזה עובד טוב, הם (ואנחנו) אמורים להרדם תוך כדי הנקה. ככה אמרו לי כשילדתי בפעם הראשונה, וככה זה עבד לי 3 פעמים.

זרח הפרח יתכן שהוא מתעורר בגלל הבקבוק. יש שם גם סוכרים וזה ממריץ. אצלי זה גם הזמן לקקי, דוקא אחרי שנקייה, עייפה, רוצה להרדם ולא יכולה כי אחרי הבקבוק זה יגיע.... תכננתי לשנות את שעת הבקבוק האחרון של היום לשעה מוקדמת יותר (נגיד לפני האמבטיה), ואז לפני השינה רק בקבוק מים שיעזור להרגע. אבל זה רלוונטי לך רק אם הוא יצליח לעבור את כל הלילה בשלום למרות שהארוחה האחרונה שלו היתה מוקדמת יותר מהרגיל. (אני לא דואגת לזה, סתם לא מצליחה להתארגן ככה),

ובכל מקרה, לשתיכן (וגם מזכירה לעצמי), לדבר איתם. בכל גיל, על כך שזה הזמן לישון, ואנחנו עייפים, ולהניח את הראש על המיטה ולהרגע, וכו' וכו'.
עם הראשונה עשיתי ממש הרפייה - עברתי על כל האיברים בגוף וכולם הלכו לישון.
למה אני לא עושה את זה עכשיו עם כל השלוש?? בלי נדר אתחיל ממחר.

לפי סדר השאלות:
1- גם לי זכור זמני הרדמות סביב 23:00 בגילויי העמידה/ הליכה. בגדול אם יש פחות גירויים בבית בכלל בשעת לילה זה עוזר (אצלנו תמיד האטרקציה לראות את אבא עובד על המחשב). ולזכור תמיד שמה שיש עכשיו לא ישאר עד גיל 18 ולאפשר בגבול הנעים לכם (הוא לא חייב לישון. את לא חייבת לשחק / שעתיים שירי ערש. אפשר לשהות בשקט זה לצד זה על הספה בסלון/ כשהוא חג במעגלים סביב השולחן). בעצם- יש לי סרטון של בכורה ממלמלת עצמה לדעת והולכת סחור סחור בדיוק מהגיל הזה! הולכת לצפות :-d
2- רופאי אזניים אומרים לא לנקות. חיתול בד, אבל לא בחור וצריך תמיד לנוע פנימה- החוצה כדי לא להכניס לכלוך מיקרוסקופי.
גוונים- בגיל הזה אם נוח לה על הבטן הגרפס יפלט מעצמו. את יכולה גם: אחרי התעלפות- ההנקה (ראש מתוק שמוט אחורה?) בעדינות להפוך על הבטן עדיין בידיים לאט (תנוחת נמר על עץ בערך) אפילו עם כמה טפיחות עדינות או ליטוף מחלץ אוויר ורק אחר כך להניח במיטה על הצד/ בטן.
3- מיכל יש תינוקות רגישים מאוד לשינויים כאלה (ויש לזה קשר לכל מיני, בטח יעוצו לך לטפל בשיטות שאני לא מכירה בגורם עצמו). אגב זה משתנה - יש כאלה שבינקות, יש כאלה שאחר כך... אז להפחית למינימום החלפות. אמבטיות. עינויים שכאלה. לעשות הכל ל-אט. להסביר מה עושים, להחליף בסדר קבוע, עם שיר קבוע, עם חפץ קבוע. לתת לה להביט בציורי שחור לבן כאלה (לדוג׳ . אצלי היה כזה על פינת ההחתלה אי אז). כשיהיה קריר יותר- לגרוב גרב מתחת למכנסיים כדי שבהחלפה חלק מהגוף לא יהיה עירום. בטיטול- להניח את הנקי מתחת לטוסיק כשהוא עוד מחותל בישן. אם מנגבים במגבון שיהיה בטמפרטורת גוף (להוציא ולשים עליכם). לקלח בהרטבה של היד שלכם ולא יותר.
במקביל למצור מגעים אהובים- מסג׳, מגוון ליטופים שונים זה מזה. להרגיש איתה מה כן

שיהיה ברור- גם מהר הולך כשתינוק צורח, עדיף טורבו, אבל לפעמים אנחנו ניגשות לזה בלחץ (יצליח לעבור הראש? לא? היא תעשה פיפי על עצמה ונחליף הכל?) ואז נהיה שמייח.
אז פיפי על עצמה מונעים ע״י שחרור הטיטול והשארתו לרגע משוחרר אך עדיין מכסה (בדרך כלל הכי כיף להשתין כשמורידים את הטיטול!).
כיום יש לי (חמסה חמסה) תינוקת מזן שרצוי לא לדבר עליו. בכורה היתה גורמת לי להזעות כל החלפה

אני חושבת שאצלה שילוב של שירים טיפשיים (רגע, רגע, הנה, הנה) והיד של אבא (אצבע) + הסחות גרפיות לפעמים עזרו

מיכל בז, לפי הבנתי זה קשור לגיל. הרבה קטנטנים אוהבים להיות מכוסים. אפשר למעט בהפשטה בזמן הקרוב, וכשאין ברירה, להפשיט מתחת למגבת גדולה.
להלביש בבגדים קלים לתפעול ככל האפשר.
רוצה לציין שלפי הרגשתי עד גיל 6 שבועות הם עדיין קצת עובריים, ואז הצבע שלהם משתנה, וגם האינטראקציה עם הסביבה (למשל הם מתחילים לחייך חיוכים רצוניים, וזה כובש).
כלומר, שווה לך לשרוד עוד שבועיים וחצי!

את מניקה גם בלילה? כולל כל ענייני הגרעפס? כי בד"כ בלילה מדלגים על הגרעפס וזה עובד טוב, הם (ואנחנו) אמורים להרדם תוך כדי הנקה
מניקה בלילה פעם אחת ולפעמים בכלל לא והיא אכן לא עושה גרפס, נרדמת תוך כדי הנקה וישנה בסבבה ובשקט (אבל לפעמים בבוקר איך שאני מרימה אותה משתחרר לה גרפס שכנראה חיכה חצי לילה!) אבל משום מה בהירדמויות של היום זה לא עובד ככה, ניסיתי כמה פעמים לוותר על הגרפס המדובר והיא פשוט התעוררה אחרי כמה זמן (לא ארוך) ומיד כשהרמתי אותה או כמה דקות אחרי פלטה או עשתה גרפס. כנראה שזה עובד רק בלילה העניין הזה.
רקמה - היא לא ישנה על הבטן, כנראה לא רגילה כי מהתחלה היא על הגב. אז כשהיא נרדמת עלי ואני מניחה אותה על הבטן (כבר ניסיתי את זה...) היא גם ישר מתעוררת. כנ"ל לגבי הצד. אני אכן מנסה להרים אותה בעדינות כדי שהיא לא תתעורר, להוצאת גרפס או משהו בסגנון תוך כדי שינה וגם אם לא ייצא גרפס לפחות שהכל יירד ויסתדר במקום ורק אז מניחה אותה במאוזן, גם זה לפעמים מעיר אותה כי בכל זאת מדובר באקרובטיקה מסוימת (אבל לפעמים לא והיא ממשיכה לישון גם כשאני מניחה אותה ואז נרשמת הקלה גדולה לכל הצדדים!)

מיכל,
אני לא אמא מנוסה אבל גם לנו זה היה קורה בעיקר אחרי אמבטיות, מה שהיה עוזר אצלנו לפעמים זה לתפוס חזק את האצבע של אבא ולהסתכל עליו שר שירים וגם לעשות הכל מהר מהר אבל בעדינות ולא בתנועות חדות ולדבר אליה תוך כדי (להסביר מה עושים וכאלה)

רוצה לציין שלפי הרגשתי עד גיל 6 שבועות הם עדיין קצת עובריים
אני חושבת שיש אסכולה שקוראת לשלושת החודשים הראשונים הטרימסטר הרביעי שבו הם מתרגלים לעולם, מפסיקים להיות עוברים ומתחילים להיות תינוקות.
בחוויה שלי ההבדל בין גיל 3 שבועות לגיל 3 חודשים הוא דרמטי כל כך, כמעט אי אפשר להאמין שמדובר באותו זן של יצור חי...

הם מאוד סובלים מהעדר כמות מספקת של שעות בחוץ ושל תנועה, ואנחנו סובלים כשמגיעה שעת השינה ויש לנו תחת חסותנו מישהו מסכנון שעבר את השעה שלו ולא נרדם, ואחר כך ישן רע.
א-הה!
באמת תהיתי מאתמול אם גם לאימהות טריות-ווותיקות-גם-יחד מותר להיות בצד השואל פה (:-)), ובעודי תוהה נעניתי על השאלה שלא הספקתי לשאול.
רק שאני לא בטוחה עד כמה ישים לי הפתרון...

אצלי בגיל 10 חודשים עדיין נרדמו עם תנועה (כדור, טיול במנשא ובעיקר טפיחות עם הטוסיק - עלינו או במיטה). לא היה מצב להרדמות בצורה אחרת (שהיא תשים ראש? מיזמתה?? קרה רק בסביבות גיל שנה וחצי - שנתיים אם אני לא טועה. ולא, אף אחד לא נרדם בהנקה לצערי).
לגבי מקלחות - להמעיט. פשוט להמעיט אם התינוקת לא אוהבת את זה. אין באמת סיבה לקלח כל יום. מספיק לשטוף טוסיק מקקי, וקפלים בצוואר מסרחונות הפליטה (אם היא פולטת).
לאט לאט היא תתרגל ותגדל והכל ייעשה פשוט יותר.
והכי חשוב לזכור (גם לי, שיש לי תינוק קטן עכשיו וגם שני ילדים גדולים יותר), שהשישה שבועות הראשונים הם פשוט נורא נורא נורא קשים (לי, מהחוויה שלי כמובן).
זו תקופה שאין בה יום ואין בה לילה, מכל הבחינות ואחר כך פשוט מרגישים "קפיצות גדילה" כל הזמן.
בגיל 6 שבועות (פלוס מינוס, כן?) הם נפתחים לעולם (כל אחד בקצב שלו), מתחילים לחייך אלייך, מתקשרים ופשוט מתחילים להפוך לתינוקות ולא עוברים.
לי, כבר ילד שלישי כאמור, ההתחלה היא מאד מאד מורכבת ומאד מאד מסובכת. עכשיו הוא בן חודשיים וחצי ועדיין קשה כמובן, אבל זה עולם אחר.

מיכל, התיאור של הבכי בעירום בהחלט מוכר. יש תינוקות שלא אוהבים להיות ערומים בגילאים הצעירים. חשבתי להציע לך, בעקבות התיאור הזה, לקרוא קצת על עיטוף תינוקות. שיטת סבתא עתיקה, שבה עוטפים את התינוקות הרכים טוב טוב, ודי הדוק בשמיכה. יש תינוקות שזה מאד מרגיע אותם, וגם ישנים כך יותר טוב. שווה לנסות. זה לא עונה לשאלת הבכי בזמן החלפת חיתול או בגדים, שאז כמובן אין ברירה אלא להפשיט, וכל העצות הטובות שקיבלת. אני רק לוקחת את הרמז הזה צעד אחד קדימה.
מצאתי סרטון שמדגים עיטוף. (לא בהכרח צריך שמיכה מיוחדת, בעיקר לא בשלב הניסוי), ויש עוד מידע לקריאה באינטרנט.

מיכל, יש ילדים שלא אוהבים שפורשים אותם על השידה בשכיבה על הגב ומקנחים להם את הישבן.
במקום זה אפשר להוריד את החיתול כשהם על הידיים בתנוחה מאונכת (לא בטוחה איך לתאר, אבל תתנסי ותראי) ובמקום מגבונים לשטוף במים פושרים או לנגב בחיתול טטרה.
האתגר הגדול הוא להלביש את החיתול כשהתינוק על הידיים... אבל על זה אפשר לוותר וכן להשכיב אותו על הגב, כי ממילא אחרי שהתינוק נקי אנחנו רגועים יותר וכך גם הוא.

מיכל,
שלי הייתה בדיוק כזו.
מה שעשינו היה -
כמעט ולא קילחנו, ממש אחת לשבוע (בכל מקרה שטפתי עם מים את הטוסיק אחרי כל קקי, אז...)
כשלא קילחתי גם לא החלפתי בגדים, וכשהייתי מחליפה הייתי עושה את זה בתורות - פעם למעלה, פעם למטה.
אחרי המקלחת, הייתי מושיבה אותה עלי עם המגבת כשהיא נשענת על הבטן שלי, האחים שלה מוכנים לעזרה, אחד מסיח את דעתה ושני עוזר עם התמיכה בראש וככה הייתי מלבישה אותה כאילו היא ילדה גדולה, לא היה מצב להשכיב אותה ערומה.
גם את זה הייתי צריכה לעשות זמן שיא כי אחרי דקה הבכי היה בכל מקרה מגיע.

וגוונים -
עוד רעיון, אולי תניקי אותה במנשא, כך שהיא תירדם מההנקה ישר בתנוחת הגראפס, ואחרי שתעשה אותו תוכלי ישר לנענע בעדינות כדי שתחזור לשינה שלה, ואז להעביר אותה בבטחה למיטה?

בשמת - תובנה מדליקה, אנסה לשים לב אם יש הבדל בשינה בימי בית. (לא ראשון ולא שני...)

היום הייתה במנשא יותר מיום ממוצע (שיכולה לא להיות בו כלל).
שכבה לישון ב-22:30 (במקום אחרי חצות).

<רק, מה יהא על הגב שלי?>

רק, מה יהא על הגב שלי?
מנשא איכותי וטוב,
ללמוד נשיאה טובה,
לחזק את זוקפי הגב, את שרירי הישבן ואת שרירי הבטן - דחוף. ושימי לב שהכי הכי הכי הכי חשוב (לא יכולה להדגיש מספיק) זה ללמוד לאסוף כלפי מעלה את תחתית האגן כל פעם שאת קמה - מתיישבת - מרימה כל דבר שהוא - מתכופפת - עולה ויורדת במדרגות - וכו'. אפשר ללמוד את זה ממורה לפאולה וממורות ליוגה (מולה באנדה), למשל. קריטי לכל אשה, ובמיוחד אחרי לידה.

כשה"מחוך הפנימי" של הגוף פשוט נחלש, כי השרירים שם לא תוחזקו נכון שנים, נוצרים כאבי גב. הם לא קשורים לתינוקת, הם קשורים לחולשה שהצטברה אצלנו משרירים שהתנוונו כתוצאה משימוש לא נכון.
במקביל, שרירים אחרים, שאמורים להיות בטונוס רפוי, מוחזקים בצורה לחוצה כי אנחנו נשענים בטעות עליהם כדי לנוע, כי היציבה שלנו שגויה ואנחנו משתמשים לא נכון בגוף.
התוצאה, געוואלד...

_כשה"מחוך הפנימי" של הגוף פשוט נחלש, כי השרירים שם לא תוחזקו נכון שנים, נוצרים כאבי גב. הם לא קשורים לתינוקת, הם קשורים לחולשה שהצטברה אצלנו משרירים שהתנוונו כתוצאה משימוש לא נכון.
במקביל, שרירים אחרים, שאמורים להיות בטונוס רפוי, מוחזקים בצורה לחוצה כי אנחנו נשענים בטעות עליהם כדי לנוע, כי היציבה שלנו שגויה ואנחנו משתמשים לא נכון בגוף.
התוצאה, געוואלד._

ועדיין לא פשוט לנשוא תינוק עגלגל ומדושן שעות ארוכות ביום בלי שנת לילה טובה...

וגם כדאי באופן כללי לזכור שאין אזה פתרון מושלם שייצר בהכרח ילדים רגועים תמיד וגידול קליל

ועדיין לא פשוט לנשוא תינוק עגלגל ומדושן שעות ארוכות ביום בלי שנת לילה טובה...
נכון, לא פשוט.
נכון, צריך לישון (ר' עצות למעלה).
ובלי קשר, כאבי גב - נובעים מיציבה גרועה ומשרירים שנחלשו, קודם כל (אלא אם כן יש כבר נזק רציני יותר לחוליות עמוד השידרה וכיו"ב).

לגבי ילדים רגועים בכלל לא התייחסתי.
בגידול קליל אני לא מאמינה... P-: איפה הגריין ההוא מדברי על זה שאי אפשר לעשות שיהיה קל או נוח לגדל תינוקות? P-:

כלומר, אפשר שיהיה פחות קשה - בחברה שבנויה אחרת, באורח חיים אחר, בצורת מגורים שונה לחלוטין... P-:

אני זוכרת מאז חזק איזה ציטוט של קורצ'אק שממליץ לא לוותר על הלילות האלה עם התינוק שלך כי דרכם ובהם אתם לומדים לגלות זה את זה וזה נכון, דווקא דרך החתחתים עם העליות והירידות כשאתה מסכים להות נוכח אתה באמת חי

אנחנו צריכות שבט! אבל הלילות עדיין של האמא והתינוק.
תפילה, מה נסגר עם המנשא? באיזה את משתמשת בסוף? אני משתמשת ביאמו שהוא הכי נוח בעולם מבחינת התקנת התינוקת (חשוב לטיולי אמצע הלילה!) אבל די נורא לגב. נשבר לי הגב. יש הצעות למנשא הן פשוט לאמהות חסרות קורדינציה והן תומך בגב?

בשמת, תודה על התזכורת בעניין התנועה ושעות החוץ, למרות שאני יודעת את זה זה עשה לי מן זבנג כזה של התעשתות (לפעמים פשוט אין לי כוח לכל הטיולים האלה...)
ושאלה כפירה (רק ביקום הנקרא באופן, לא בכל היקומים המקבילים) - לצאת איתה בעגלה ייתן מענה לפחות לחלק מהצורך בתנועה? (היא אמנם לא מרגישה אותי, אבל בהחלט מרגישה תנועות גם בעגלה...)
זה בטוח מספק את הצורך בשעות חוץ. הבוקר יצאתי איתה לסיבוב בחוץ בעגלה ואמנם לא היה מוצלח כי היא התחילה לבכות ולא הצליחה להירדם (היתה שפוכה לגמרי) כשהגענו הביתה היא ינקה הרבה ונרדמה ישר וישנה עד עכשיו כבר שעה וחצי. לרוב תנומות הבוקר שלה הן 30-40 דקות ואני מייחסת את זה לסיבוב בחוץ (פעם ראשונה בחייה הקצרים שיצאה לטיול בשעת בוקר).

אני משתמשת ביאמו
יאמו??? בגיל שלושה שבועות? אני חשבתי שיאמו זה רק לגדולים יותר... אפשר מגיל כזה? (ברור שלא על הגב אבל גם מקדימה חשבתי שהוא לא להתחלה)
לי יש מנשא ינקוט, מאד קל ומוצלח ללבוש ולתפעל ואני חושבת שתומך בגב יחסית (לא בטוחה שיותר מהיאמו) אנחנו התחלנו שימוש בו בערך בגיל חודש נראה לי.

מה עם בנז?
הוא יכול להסתובב אתה בלילה כך שיהיו לך קצת שעות שינה ליליות?
נניח כל לילה שני (הבנתי שהוא עובד), אולי בחלק הראשון של הלילה (את יכולה לצנוח למיטה כבר כשהוא מגיע, ועד שהוא מסיים את ה'משמרת'). אם הוא נרדם והיא מתעוררת לפני הזמן שלך, אז את רק צריכה להעיר אותו. כנ''ל אם הוא ציפור בוקר, רק לגבי שעות השחר.
שחף בז, הבנתי שאתה אבא מאוד פעיל. האם יש אפשרות לקצת יותר פעילות אפילו?

לא יאמו. לופי. סליחה...

ושימי לב שהכי הכי הכי הכי חשוב (לא יכולה להדגיש מספיק) זה ללמוד לאסוף כלפי מעלה את תחתית האגן כל פעם שאת קמה - מתיישבת - מרימה כל דבר שהוא - מתכופפת - עולה ויורדת במדרגות - וכו'.
אני ממש לא מבינה למה לא מלמדים אותנו את זה בגיל צעיר. זה כל כך חשוב ובסיסי!

<רק, מה יהא על הגב שלי?>
וגם: אני שמתי במנשא על הגב מגיל ממש צעיר. לא זוכרת, בין חודשיים לארבעה חודשים.
סופר נוח וכמעט לא מעמיס על הגב, בטח לא כמו נשיאה מלפנים

תודה לכולכן!
אנחנו המון בחוץ ובתנועה, על הגב, בערסל, בנדנדות, בטיולים בשדות עם הכלבה, מה לא. וכשהוא לא בחוץ (ומקבל "מחמאות" כמה הוא שזוף ולמה הוא ערום...) הוא בבית, מתפרע בכל עבר, מתהלך ומתיישב ומתגלגל ומשחק...
למזלי שנינו מאוד צריכים את הבחוץ, לא חשוב מזג האוויר.
אנסה את מה שציינתן, הוא לא מקבל אוכל בלילה בכלל, ובדרך כלל כשכבר נרדם ישן טוב עד הבוקר (מבקש לצאת מהמיטה לפיפי, אבל חוץ מזה רוב הזמן ישן).
אם רק נעבור את מדרגת ההרדמה יותר בקלות הלילות ישתדרגו פלאים.

לגבי מנשאים שדובר פה, מגיל שלושה חודשים הסתובבתי איתו עם סאפי מאי, והיה מאוד מאוד נוח ולא כאב שומדבר. מאוד ממליצה...

...המנשאים של הגיל הראשון אכן פחות תומכים. וגם- השרירים הארוכים עוד בשוק מההריון/ לידה.
לופי הוא רק על הכתף? כל מנשא בד שכרוך גם על המותן יותר תומך ממנשא צד. אח״כ (סביבות 4.5 קילו/ התחזקות צואר ושכמות) כל מנשא שמחלק את העומס ונוח לך (שווה ממש להתפנק ולהזמין/ ללכת ליועצת מנשאים אם הגב מרגיש חלש)

אני ניסיתי השבוע את הסאפי והמסקנות כרגע הן שבנשיאה על הגב הוא איכשהו יותר נוח מאשר היאמו אבל יותר מורכב ל ללבוש אותו לבד מאשר את היאמו וזה די משמעותי. אולי זה ענין של תרגול ? בלט לי מאד שביאמו הרבה פעמים כשהוא נרדם לי על הגב נוצר איזה עומס בן השכמות לכיוון העורף ובסאפי בכלל לא הרגשתי אותו. מצד שני (תרתי משמע) על הבטן היאמו לגמרי לוקח...

מנשא איכותי וטוב,
זה כבר יש לי, אבל כנראה שלא נשאתי בו טוב. היום קיבלתי טיפ בזמן אמת ושיפרתי. רק שאני מסתובבת שנים עם כאבי גב, כך שחשוב לי לחזק את זוקפי הגב, את שרירי הישבן ואת שרירי הבטן , אבל נראה לי שאפילו זה לא יספיק.

תפילה, מה נסגר עם המנשא? באיזה את משתמשת בסוף?
סאפי. נושאת מלפנים. ניסיתי פעם מאחור ולא אהבה. צריכה לנסות שוב, כי זה בטח יקל עלי. ואולי אנסה שוב את האתיופי שמחכה בארון.

מיכל, לקח לי קצת זמן להפנים אבל למיטב ידיעתי וזכרונ ללופ אין אפשרות להצר ולהרחיב את הרצועות נכון ? (שלוש טבעות בד לא ?)אם ככה ביני הכאב בגב מובנה במנשא עצמו. אני השתמשתי בהתחלה הפעם במנשא בד ארוך (תינוכיס/מנשארי) שאפשר ממש להדק אותו על הגוף ולהכנס את התינוק בפיסוק של רגלי צפרדע. אם תרצי אשמח להעביר אלייך להתנסות ולשימוש בחודשים הקרובים !

למישהי יש מידע על תזונה בזמן הנקה בהריון והנקת אחים? כתבתי גם בדף שלי, אשמח לשמוע תובנות פה או שם.
תודה

היי פסים! בשעה טובה! @}
את יכולה לנסות את תזונה ללידת תינוק בריא, אם כי מזהירה אותך מראש שהוא לאדוקות (וגם ארוך ביותר).
באופן כללי, נראה לי שכל אוכל מזין שמתאים גם בלי הריון והנקה - יתאים גם כאן. אולי יש חשיבות יתרה לשומנים. (ובעצם גם לחלבונים. ובעצם גם לוויטמינים... בקיצור, אוכל טוב וכמה שאפשר להפחית שטויות.)
אם הבחילות מגיעות - תצטרכי לראות מה בכל זאת מתאים לך להכניס.

יש לי עוד שאלה.
עלמה גוזליהו (בת חודש) מתקשה ממש לאכול. היא אוכלת קצת ואז נראה כואב לה, מציק לה והיא מתחילה לבכות. חשדתי בריפלוקס סמוי, אבל האם זה יכול להיות פשוט גזים?
האםזה נשמע לכן מוכר או נורמלי?

היי תפילה, תודה על הברכה, על ההפניה ועל העצות ‎:)‎
אני צמחונית וחלבונים הם תמיד אישו אבל בהריון הראשון הסתדרתי די טוב והרגשתי שאני אוכלת נכון מאי פעם, מקווה שגם הפעם הגוף שלי יהיה ככ ברור בלהגיד לי מה הוא רוצה.

מיכל,
הכול כל כך מסתורי. לו הם יכלו לדבר...
לדעתי, זה יכול להיות גרעפץ תקוע. אצלנו לוקח זמן עד שמשתחרר (אפילו עכשיו בגיל חצי שנה!), ולרוב צריכה לשחרר צמד.
ואולי גזים. ואולי פטרייה על הלשון. ואולי רפלוקס. ואולי זרימה מהירה מדי (!) ואולי אטית מדי. ואולי...

פסים,
נראה לי ששקדים (ובכלל אגוזים וזרעים) עשירים מאוד בחלבון. בתחילת ההריון האחרון כל המשפחה הזאת הגעילה אותי, אבל אולי לך זה יסתדר. אפשר לאכול יחד עם פרות לנטרול תחושת השומן.

מיכל- איך הקקי? (הרבה פעמים וקצפי יכול להעיד על עיכול אלרגי).
פטריה על הלשון זה כתם לבן שלא יורד אם משפשפים אותו בעדינות עם חיתול בד.

אולי משהו באחיזה מעיק עליה (אם היא מעט מתפתלת??)- בכורה אהבה להרגיש מוחזקת היטב בהנקה (ממש מהטוסיק עד העורף). קטניקו אוהבת להיות משוחררת מאז ומתמיד (הייתי תומכת אותה בשני חצאי אצבעות ותו לא).

יש גם אפשרות שמשהו בחומר של פטמת הבקבוק לא עושה לה נעים. האם זו אותה תגובה כמו על השד ועל פטמת סיליקון (זו יכולה להיות "אבחנה מבדלת" לגבי בעיית זרימה או משהו חומרי).

ותרחרחי אצל החמות ואמא שלך. נשמע שהיא מאוד רגישה לגבי הגשת האוכל

אולי הן זוכרות משהו כזה ויש להן עיצה (תתפלאי מה עובר בגנים!!!! את בכורה הנקתי כמו שסבתא שלי הניקה את אבא שלי- במן נטיה משונה הצידה)

וכמובן לכשף אותה באייפק יכול להיות מועיל.
נורא נורא קשה להם להיכנס לעולם שלנו.

שאלה: מה עושים עם תינוקת בוכה נורא בנסיעה? איך עוזרים לי להירגע ולהפסיק לבכות?
רקע: כל יום שישי נוסעים לארוחת שבת אצל ההורים של האיש, מרחק 50 דקות נסיעה. הנסיעה הלוך עוברת חלק (קטנטונת לא מאד אוהבת לישון בנסיעות, היא ערה רוב הדרך ולרוב נרדמת בין 2-20 דקות לפני שמגיעים). הנסיעה חזור - סיוט. איך שמתחילים לנסוע היא מתחילה לבכות, הרבה, בלי הפסקה ואפילו לצרוח. מאד מאד חריג אצל התינוקת הזו שכמעט ולא בוכה כאלה בכיות. היא מאד מאד עייפה בשלב הזה (עד כה לא הצלחתי להרדים אותה שם, יש רעש והמולה והיא כל הזמן במרכז העניינים ואפילו כשאני הולכת לחדר אחר או לטיול ארוך בחוץ היא לא הצליחה להירגע מכל זה ולהירדם).
היא נרגעת אם אנחנו עוצרים ואני מוציאה אותה מהסלקל ומניקה וגם אם לא מניקה, היא בסדר גם כשאני מושיבה אותה חזרה ונכנסת להיסטריה רק כשמתחילים לנסוע. אני כמובן יושבת לידה, מלטפת אותה, מדברת איתה, אבל זה לא עוזר, היא מסתכלת לי בעיניים ובוכה את בכי העלבון שלה שהופך לבכי היסטרי, זה שובר לי את הלב כל פעם מחדש..
זו הנסיעה הכי ארוכה שלה, כל יתר הנסיעות עד כה עברו בסדר אבל כולן היו קצרות יותר ורובן לא כשהיא שפוכה כל כך.
תכף יום שישי ואני בחששות כבר מעכשיו מהדרך חזרה מהארוחה. אוף.

שכחתי לכתוב שהיא בת ארבעה חודשים ושניסיתי גם מוצץ וזה לא עזר (היא לא מסכימה למוצץ בדרך כלל).

הי גוונים, אני מניקה בזמן הנסיעה.
היא נשארת קשורה בכסא, ואני רוכנת מעליה. זה לא מאוד בטיחותי (וגם לא מאוד נוח...), כי אני לא יכולה להיחגר בעצמי, אבל בדר"כ לא לוקח המון זמן עד שהיא נירדמת ככה.
זה כמובן יעיל רק כשמישהו אחר נוהג - אני עוד לא הצלחתי לנהוג ולהניק בו-זמנית.
מוזיקה מאוד עוזרת לנו כשאני איתה לבד באוטו, וגם הרים של צעצועים קטנים, כל פעם להציע צעצוע אחר, וכמובן שלכרסם משהו - אבל שלך עוד קטנה...

בברכת נסיעות מוצלחות!

אוף
גוונים, מה אומר לך,גם אצלי הנסיעות סיוט. גם אצלי הנסיעות חזור יותר סיוט מהלוך (כי זה בדרך כלל בערב/לילה כשהיא עייפה, וגם חושך כבר,זה לא קל להם)
בגיל 4 חודשים היא יכולה חלק מהדרך להקשיב לשירים או משחקי אצבעות, להחליף צעצועים כל הזמן.
אני הצלחתי להניק אותה ברכב זה עזר. היא ישבה לידי בסלקל והושטתי לה את השד הקרוב ביותר אליה וכיסיתי את עצמי קצת בחיתול או שמיכה (אם זה חשוב לך,כמובן), זה קצת אקרובטיקה אבל שתיכן נשארות קשורות (מקסימום את רק עם חגורת מותן) וזה עזר והרגיע אותה מאוד.
אפשרות שניה שניסיתי וגם כן עזרה זה לשאוב לקראת הנסיעה ולתת לה חלב בדרך כשהיא מתחילה לבכות. מאוד עזר ואחרי כן הצליחה להרדם,או סתם נרגעה.
ועדיין אני שונאת לנסוע איתה נסיעות ארוכות,מפחדת מהבכי הזה ההסטרי שאין לך שליטה גם כשאת מנסה כל כך לחבק וללטף ולהרגיע. אין מה לעשות,אם לא בנויים להיות עקודים לכסא כל כך הרבה זמן
יש תינוקות שנרדמים בקלות בנסיעות, הגדולים שלי היו כאלה, היא לא.

מוזיקה ולשיר עזר לנו הרבה.
לפעמים גם היה עדיף שאני אנהג ובעלי ישב מאחורה ליד התינוק, כי אני הייתי יותר בלחץ מהסיטואציה והוא גם מוחצן יותר והצליח לעשות הצגות שלמות עם שירים ותנועות ידיים ופנים מוגזמות.
ויש מצב להישאר לישון אצלם ולחזור בבוקר? אפילו רק חלק מהפעמים, לא בהכרח כל שבוע.
עוד משהו שהיה נחמד אצלנו תקופה מסוימת, זה לשים מעל הסלקל סדין (אבל להכניס את הראש שלך/שלו מתחת לסדין גם) ולהאיר מבחוץ עם פנס/ טלפון, עושה כל מיני צללים מגניבים וקצת מהפנט.
אולי קודם להתניע ואז להכניס אותה עם הסלקל (אולי הרעש של ההתנעה מפחיד לה?)
כמובן המון עצירות בדרך.
וזה באמת נהיה קל יותר כשהם מתחילים לכרסם. לא נשאר לך עוד הרבה (-:

נראה לי ששקדים (ובכלל אגוזים וזרעים) עשירים מאוד בחלבון. אפשר לאכול יחד עם פרות לנטרול תחושת השומן.
תודה תפילה, רעיון מצוין

גוונים, גם לנו היה בדיוק אותו סיפור עם חזרה מארוחות שישי אצל ההורים. גם לנו לפעמים עזרה מוזיקה ושירה. בשלב מסוים הגעתי למסקנה שמעבר לעייפות ולחוסר ההבנה למה אמא לא יכולה לקחת אותה על הידיים באוטו, הבכי שלה נבע גם מהאורות המרצדים בדרך (מכוניות, פנסי תאורה). אז ניסיתי לכסות את הסלקל (אבל להכניס את הראש שלך/שלו מתחת לסדין גם) וזה לפעמים עזר ולפעמים החמיר. מה שבדרך כלל עזר לנו היה לשיר ולתופף קלות על חפץ אקראי שהיה לי (צלחת פלסטיק למשל) ואז היא הפנתה את המבט אל החפץ והאורות פחות הפריעו לה. לפעמים התיפוף היה עוזר לה להרדם. עוד אפשרות שגיליתי מאוחר יותר היתה לנגן בתיבת נגינה קטנטנה, המנגינה מאוד קצרה ורפטטיבית והסאונד של זה עשה לה טוב.

לסרבני נסיעות - אייפק. אותנו זה הציל אחרי שתשעה חודשים לא יצאתי מהבית בגלל הבכורה.

לסרבני נסיעות - אייפק. אותנו זה הציל
אחרי חודשים סיוטיים רבים, ענת קדם (מקווה שיש לה דף...) הציעה לנו את הרעיון שאולי זו מחלת נסיעה/בעיית איזון באוזניים/משהו, בקיצור שהוא סובל. אז לקחתי לטיפול אייפק, טיפלו טיפול אחד, אחריו 95% שיפור, זה היה כמו נס.

באמת? ואני הייתי איתה באבחון אייפק כשהיא הייתה בדיוק בשלב הנוראי הזה ולא חשבתי לבקש כזה דבר בכלל.
בכתה כל הדרך הלוך וכל הדרך חזור, אני אפילו זוכרת שעמדתי להתחיל לקטר על זה כשנכנסנו ואמרתי לעצמי להתרכז במה שאני באמת צריכה ולא בשטויות...
כל יום אני לומדת כאן משהו חדש!

אולי יש לי פטריה בפיטמה?
נקודה לבנה באמצע הפיטמה וכאב,במיוחד בהנקה

זה מבלבל כי היה לי גודש (שעבר) ויש לי גם פצע, והכל ביחד כאב, ופתאום אני רואה את הנקודה הזו.
כואב לי להניק בצד הזה,במיוחד בשכיבה, הלילה היה קשה.
מה עושים? פעם ראשונה שקורה לי

תודה לכולן על התגובות וההצעות.
אני מבינה עכשיו שאני צריכה לתפוס את הרגע שלפני הבכי ואז להתחיל עם הפעלולים והתעלולים כי כשהיא בוכה כבר כלום לא מעניין אותה (שירים, משחקים, דיבורים - ניסינו) אבל אולי אם אסקרן אותה מספיק לפני היא לא תשים לב שהתחלנו לנסוע?
גם אני חשבתי על עניין האורות המרצדים וניסיתי לחסום לה אותם - זה רק עצבן אותה יותר. הרעיון של תיבת נגינה קטנה מעולה, רק צריכה להשיג אחת כזו... (איפה אפשר למצוא?)
להניק באוטו, יודעת שהרבה עושות את זה, לי אישית זה מאתגר מאד, אפילו בשכיבה אני לא ממש מצליחה להניק עדיין.. מה גם שאין לי חזה גדול (בלשון המעטה...) כך שתידרש כאן אקרובטיקה רצינית וגם לתפוס את הזמן לפני שהיא בבכי חזק והיסטרי (כי בבכי כזה היא גם לינוק לא רוצה...)
ואני גם חשבתי שאולי הנסיעה עצמה לא עושה לה טוב אבל אם כך, למה בהלוך זה בסדר? ובנסיעות אחרות (קצרות יותר) זה בסדר? חשבתי שאולי זה שילוב של הלילה עם העייפות שגורם לה לא לסבול את הנסיעה אבל אם כך זו לא רגישות לנסיעה אלא ספציפית לסיטואציה הזו. אני נזכרת עכשיו בעוד נסיעה בלילה שבה היא בכתה נורא. ככל שאני חושבת על זה יותר נראה לי שזה קשור לחושך, אני חושבת שבתור התחלה אני אביא פנס או משהו להאיר כי למרות שכל הזמן חשבתי שהיא רואה מספיק טוב כי ייש אורות מבחוץ אולי זה לא מספיק לה והיא נבהלת מהחושך (למרות שבבית אין לה בעיה להיות בחושך בחדר כשאני מרדימה אותה).
שאלה נוספת בהקשר הזה, מתי אתן עוצרות? כשזה כבר ממש בכי היסטרי? מנסות לא להגיע לזה?
האיש חשב שאולי זה שעוצרים כל כך הרבה וזה מאריך את הנסיעה ובמובן מסוים גם את הסבל שלה כי היא נרגעת ואז שוב מתחילים לנסוע והיא מתחילה לבכות שוב, הוא תהה אם לא עדיף לא לעצור, לתת לה לבכות עד שהיא תירגע/תירדם וככה לפחות נגיע יותר מהר. אני אישית נגמרת לגמרי מהבכי הזה ואחרי כמה דקות כאלה כבר רוצה לעצור ולהרגיע אותה אבל אין מה לומר זה באמת מאריך את זמן הנסיעה...

אורי, אין לי מושג, רק

מקווה שיענו לך כאן המומחיות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אורי, כדאי להסתכל בפה של הקטנה (קטן?) בדרך כלל זה הולך יחד: פטריה בפה ובשד. מדבק מאוד.
כדאי להראות ליועצת הנקה או לרופא ילדים טוב.
חשוב לטפל ולאוורר את הפטמה כמה שאפשר(פטריות אוהבות לחות)
אם כואב להניק, נסי לסחוט במקלחת

אורי,
יתכן שזו סתימת צינורית חלב
קרה לי (ללא הנקודה הלבנה אמנם) לפני שבועיים וקיבלתי עצות מאד טובות מיועצת הנקה של ללל בירושלים. הנה:
לקרב משהו רוטט למקום (היא הציעה טלפון אני חשבתי על משהו אחר;-), לעשות לחילופין קומפרס חם וקר כדי לגרום לתנועה באזור, לעשות מסאז' בין המקום הגדוש לבין הפטמה ולא על הגודש עצמו ולהקפיד לא להכאיב, למרוח משחת טראומיל שכן לפעמים יש פשוט מכה באזור והיא שגורמת לגודש (יכול להיות מתיק או מנשא או תנועה לא נכונה), לעמוד על ארבע כך שכוח המשיכה ישפיע על ההצטברות לכיוון מטה, וכמובן לנוח הרבה ולשתות.
והכי חשוב, לדעת שזה יכול לקחת כמה ימים עד שייפתר לגמרי והדבר הכי טוב שאפשר לעשות בינתיים הוא להמשיך להניק, זו הפעולה הטבעית לאזור והגוף יודע לרפא את עצמו.
(אולי כדאי שאוסיף את זה גם בדף ההוא?)

בקשר לנסיעות- גם צ'וק הייתה ככה ועכשיו זה קצת עבר אבל הכלל שלי היה- פשוט לא ליסוע בערב בכלל- אם לא נכנסנו לאוטו עד נגיד 5 כבר פשוט נישאר לישון... ובנוסף לי עזר לתת לה למצוץ את האצבע שלי , תוך כדי החקה של הידיים בעדינות שלא תפריע לעצמה וליטוף של המצח. וגם להניק תוך כדי נסיעה בלי להוציא מהכיסא . ואגב אני גם באסכולת הלא לעצור כי זה סתם מאריך את הסבל... אבל אני בכלל אמא טריה בעצמי- אולי יש עצות טובות יותר לוותיקות...
ושאלה שלי- בקשר לנשיאות- צ'וק מוכנה להיות במנשא רק עם הפנים קדימה ולי זה כואב בגב יש לי מנשא של סנגלי וחשבתי אולי לקנות אחר יעזור, יש הצעות (ניסיתי גם להרגיל אותה לגב וזה היה כישלון חרוץ, אני כבר יודעת שלתינוק הבא לא אציע להיות עם הפנים קדימה השאלה היא מה עושים איתה...)

גם אני השתדלתי להימנע מנסיעה בערבים (רק אם לא היתה ברירה), כי שום דבר לא עזר, עד שהפשוש נהיה יותר גדול והיה יכול להפעיל את הצעצוע המנגן. וגם עברנו לשעון קיץ.
אם זה רק בערב - אני לא מאמינה שזו בחילה של נסיעות. זה פשוט השעה הזאת והעייפות והרצון המשווע שלהם רק להתכרבל בשקט עם אמא וכל דבר אחר לא מתאים ומרגיז.
יש מצב להעביר את המפגשים המשפחתיים - באופן זמני - לשבת בצהריים? או אפילו לייסד שבת בראנץ? האח שלי עשה את זה כשהילדים שלו היו קטנים וזה הקל מאוד על כולם.

ושימי לב שהכי הכי הכי הכי חשוב (לא יכולה להדגיש מספיק) זה ללמוד לאסוף כלפי מעלה את תחתית האגן כל פעם שאת קמה - מתיישבת - מרימה כל דבר שהוא - מתכופפת - עולה ויורדת במדרגות - וכו'.
והכי חשוב: בזמן עיטושים ושיעולים. אלה הכי הכי מאמצים ומחלישים את הרצפה, יותר מסחיבות והרמות.
בדרך כלל לא מספיק לאסוף את השרירים עצמם כי הם לא מספיק חזקים בשביל להישאר ככה בזמן השיעול/עיטוש, אז מומלץ פשוט להחזיק אותם ולתמוך בהם מלמטה עם היד. בלי להתבייש

נסיעות: לקחת בחשבון זמן הרדמה ולנסוע אחרי שהילדה ישנה- למשל: להגיד יפה שלום כשמראה סממני עייפות (להניק בחדר חשוך או במנשא) ולטייל במנשא עד הירדמות טובה. אם היא נרדמת על אבא- אז עליו וגם המניקה תנום 20 דק באוטו...
אני כרגע מניקה ממש טרם הנסיעה ולאחרונה התחיל להסתדר (שירים עם תנועות ידיים והיא בסלקל לצידי, מקדימה ללא כרית אוויר).
היא דוקא רוצה לראות את הדרך.
אני תולה צעצוע רך והנדנוד שלו עוזר

אני מניקה בעיקר כדי שאני אדע שהיא לא מורעבת.
ת״א- ירושלים: עם בכורה הייתי עוצרת בכל פספוס לבן על הכביש (התחברות מחלפים...), כולל לעיתים חצי שעה בשואבה!
אבל אותה גם הייתי מניקה תוך כדי נסיעה. כיום זה נראה לי לא בטיחותי כל העצירות האלה.
אני עושה הכל כדי שהנסיעה תתרחש בזמני שינה. פעמיים הרדימה עצמה בבכי קורע לב. אם לעצור אז עדיף בצורה בטוחה לזמן הרדמה סביר (20-30?), הנקה 2 צדדים, טיטול גרעפס, הכל.

בזמן עיטושים ושיעולים. אלה הכי הכי מאמצים ומחלישים את הרצפה, יותר מסחיבות והרמות.
וואלה?:-)
(בלידה לי עזר להשתעל כדי להוציא החוצה את התינוקת. ממש עזר. הרגשתי תקועה, לא הבנתי איך לוחצים בכלל-לא לידה ראשונה,ובלי אפידורל או התערבויות- וכך הצלחתי)

פלונית
תודה על המידע,אזכור
כרגע עבר הגודש, עדיין כאב בפיטמה עצמה, אז ייתכן וזה פצע(שאת זה אני מכירה) או פטריה (לא מכירה עד כה)
מעניין שהקתי אותה עכשו ועם ההנקה חלה התרגלות לכאב וכאב פחות

לגבי הנסיעות - גם אני חושבת שאין כאן עניין של קושי עם הנסיעות כיוון שחלק מהנסיעות אכן עוברות חלק ומכירה את זה גם מאצלנו. אני חושבת שהרבה פעמים ההלוך יותר טוב כיוון שיוצאים מהבית שלנו, מתוך השגרה הברורה ומצליחים לכוון את זה לזמן יותר מתאים מבחינת התינוק. אחר כך בחזרה, יש כבר את כל העומס שהצטבר במקום האחר וגם את העייפות שהצטברה. ככה שאני חושבת כמו רק מה שכדאי מאד להשקיע בלהרדים טוב לפני שנוסעים ולהעביר אותה ישנה לכסא ולהמשיך בנסיעה.
מעבר לזה, כמו בהרבה דברים אחרים - זה זמני (בהנחה שזה לא כל הזמן ואין איזה עניין מסויים עם הנסיעות) ומהנסיון שלי הולך ומשתפר ככל שהם גדלים (הנה השבוע - בהלוך לירודלים נרדם אחרי קיטורים קצרים. בחזור הייתי חייבת לעצור באמצע כביש מס' 1 להניק עוד קצת ואחר כך הוחזר לאוטו קיטר ממש קצת ובכל זאת הצליח להרדם... וזה לעומת לפני כחודש כשניסינו לחזור מאזור צומת גולני הביתה ונכנס לאוטו יותר מידי עייף, צרחות כל הדרך עד לתחנת הדלק של כביש 6 עם שתי עצירות להנקה ובהמשך בכי עד למחלף אייל שבו הצליח כבר להרדם כשהוא בעייפות מטורפת... גם אצלנו מוצץ-אוטו לא תפס והנה, תודה לאל הזמן עשה את שלו...)

אני חושבת שהרבה פעמים ההלוך יותר טוב כיוון שיוצאים מהבית שלנו, מתוך השגרה הברורה ומצליחים לכוון את זה לזמן יותר מתאים מבחינת התינוק. אחר כך בחזרה, יש כבר את כל העומס שהצטבר במקום האחר וגם את העייפות שהצטברה
נשמע לי מאד נכון. גם לי לא נראה שהבעיה היא קושי עם נסיעות בכללי, היום היינו באוטו לא מעט והיא היתה מבסוטה לגמרי, אבל זה היה באור ולנסיעות די קצרות כל פעם.
לצערי היא לא מצליחה להירדם שם בכלל מאז שקצת גדלה.. גם לא אם אני יוצאת איתה לטיול ארוך וגם לא בחדר אחר. כנראה העומס כל כך גדול שהיא לא מצליחה להירגע בפרק הזמן (הלא מאד ארוך) שאנחנו שם אז האופציה של להרדים אותה לפני שנוסעים חזרה לא מצליחה.
אז בגדול אתן ממליצות באמת לא לעצור (אם כבר הגענו למצב של בכי קורע לב) עד שהיא תירדם? בעצירות היא לא נרדמת וגם אם כן היא מתעוררת מיד כשמושיבים אותה בסלקל. כן, היא מן תינוקת עם שינה קלה, מתעוררת כשמזיזים אותה... היא גם מתעוררת כשאני מעבירה אותה מהמנשא למיטה הרבה פעמים.
רסיסים, אני ממש מקווה שכמו שאת אומרת, זה ישתפר בקרוב, זה ממש מעיב לי על הנסיעות האלה ואני כבר קצת צוברת מרירות על המשפחה של האיש שכל כך לא מתרגשים מזה ('מה לעשות, כל התינוקות בוכים...'

) אז לשנות משהו אפילו לא עולה לדיון (הם כן הסכימו להקדים את זמן הארוחה אבל אין מצב להעביר יום או אפילו שלא נבוא לתקופת מה...)

הרעיון של תיבת נגינה קטנה מעולה, רק צריכה להשיג אחת כזו... (איפה אפשר למצוא?)
לי היתה בבית, כשחיפשתי עכשיו באינטרנט מצאתי את זה
בטוחה שיש עוד מקומות. אני גם רוצה לקנות עוד אחת להגדיל את הרפרטואר שלנו

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני הייתי מרדימה בהנקה באוטו כשהמנוע כבר עובד

גוונים, אולי יש כאן גם הזדמנות ואתגר קטן להיות ההורים שלה ולצדד בצרכים שלה, אפשר להצי שבמקום שאתם תבואו הם יבואו (עם כל הכיבוד כמובן) אליכם ? הרי מדובר במשהו זמני ובעוד כמה חודשים כבר תשכחו שהיה נעניין כזה אז אפשר לנסות לצמצם כרגע את הנסיעות.
לאט לאט אנחנו למדות שאן סיכוי שתמיד כולם יבינו אותנו ואת הצרכים שלנו ואפשר לוותר על הצורך הזה בהכרה מבחוץ ופשוט לעשות את מה שנכון לנו (במילים זה מה זה פשוט במעשים - קריעת ים סוף...)

מסכימה.
אצלנו אחותי העבירה את כל האירועים המשפחתיים אליה הביתה מאז שנולד לה תינוק.
בהתחלה האורחים כמובן הביאו את האוכל.
אצל הקטנה שלי זה נרגע דווקא כשהעברנו אותה לשבת אחורה עם הילדים. אולי כי שם רואים יותר את מה שקורה בחוץ והמשענת של הכסא הקדמי לא מסתירה? אולי כי היא הייתה עם האחים שלה? לא יודעת.
ברגע שעברנו לכסא בטיחות לעומת זאת התלונות נגמרו לגמרי, נראה שזה היה קשור גם לסל קל שלא היה לה נוח.

לצערי היא לא מצליחה להירדם שם בכלל מאז שקצת גדלה..
רציתי להציע, ואני רואה ש{{}}פלוני אלמונית הציעה כבר: להרדים בהנקה באוטו לפני שיוצאים לדרך, ולהמריא ברגע שהיא מוקלקת.

שליחה על ידי פ* » 19 ספטמבר 2014, 10:43

אני רוצה לשאול אימהות ותיקות יותר או פחות... איך מצליחים להיות עם כל ילד ולתת לו את תשומת הלב כשגם מניקים מלא וגם יש הרבה ילדים וגם עבודות הבית והבעל לא נמצא הרבה...אני מרגישה עומס גדול ונורא מבאס שאין זמן לתת לכל הילדים. במיוחד עם תינוק קטן. ו אני עדיין בחופשות לידה...לא רוצה לחשוב מה יקרה כשאחזור לעבוד. ביתיים אין מצב להכניס גם עבודה מחוץ לבית..

שאלה נוספת בהקשר הזה, מתי אתן עוצרות? כשזה כבר ממש בכי היסטרי? מנסות לא להגיע לזה?

אני כן הייתי עוצרת אם הגיע לבכי היסטרי, וניסיתי לעצור עד לפני (בנקודה שבה הבנתי שזה לא הולך לכיוון הירגעות, אבל הבכי עוד לא ממש היסטרי) אם כי זה לא תמיד אפשרי בגלל תנאי הדרך.
אני ראיתי זאת כך: אם הייתי חושבת שלתת לו לבכות בלי להרים אותו זה לא מספיק נורא בשביל לעצור, אז זה גם לא מספיק נורא בשביל לקום מלא פעמים בלילה, וכבר הייתי "מאמנת" אותו לישון ולא מסתובבת כמו זומבי (-:
אבל מכיוון שאני חושבת שזה כן מספיק נורא בשביל לקום איתו כל לילה, שוב ושוב, אני גם חושבת שזה נורא מספיק בשביל לעצור כמה פעמים בצד הדרך. אני מניחה שכשיש עוד ילדים זה יותר מסובך, ולא תמיד אפשרי, וגם לפעמים הדרך היא כזו שכל כך מסוכן לעצור שברור שעדיף הבכי ועוד ועוד נסיבות שלא מאפשרות לעשות את מה שאידיאלי, אבל כל עוד אפשר נראה לי שעדיף לעצור. הזמן נטו שהיא נמצאת באוטו הרי לא מתארך בגלל העצירות. וגם נראה לי שלבכות הרבה זמן בסלקל יכול ליצור איזשהו קישור מאוד שלילי לנסיעות ורק להחמיר את הבעיה.

ה ממש מעיב לי על הנסיעות האלה ואני כבר קצת צוברת מרירות על המשפחה של האיש שכל כך לא מתרגשים מזה ('מה לעשות, כל התינוקות בוכים...' ) אז לשנות משהו אפילו לא עולה לדיון (הם כן הסכימו להקדים את זמן הארוחה אבל אין מצב להעביר יום או אפילו שלא נבוא לתקופת מה...)
כמה רעיונות (וסליחה אם הם טריויאליים וכבר חשבתם עליהם בעצמך) - טכניקה שאני מכנה להסכים ולנפנף. להסכים עם הטענה המרכזית ובשעת הרצון שנוצרת אחרי ההסכמה, לנפנף אותה בשל חוסר רלבנטיות (-: "נכון, אני יודעת כל התינוקות בוכים, אבל אני לא עומדת בזה. נורא נורא קשה לי לנסוע שעה עם בכי" וכו' וכו'. סליחה אם נשמע מניפולטיבי, אני באופן אישי לא בוחלת באמצעים בסיטואציות מהסוג הזה. זה נראה לי עדיף גם על פיצוץ וגם על הסכמה לתנאים שלא מתאימים לי וצבירת מרירות, ולא עם כל אחד אפשר לקיים דיאלוג קשוב, מכבד, הגיוני ורגוע ולא תמיד מתאים להשקיע מאמצי על בלהביא אנשים לנקודה שאפשר לעשות את זה איתם.
ברמה המאוד מעשית,לא חייבים לא לבוא בכלל תקופה, אפשר גם לדלל ביקורים, נגיד לבוא פעם בשבועיים ולא כל שבוע. זה לא חייב לעלות לדיון, זו לא החלטה של המשפחה המורחבת, אלא שלכם. בהתאם לאופי המשפחתי אפשר להכריז על זה או לעשות דילול זוחל (השבוע לא נגיע, אנחנו הרוגים מעייפות, חייבים סופשבוע בבית בשקט, מבטיחים להגיע שבוע הבא). אפשר לפצות על זה (גם את עצמכם, אם גם אתם מעוניינים להיפגש יותר מפעם בשבועיים) בהזמנות למיניהן לבילוי משותף באמצע השבוע או בשישי בבוקר או בשבת. זה תהליך, אבל בסוף יתרגלו. וגם כאן, אני לא מדברת על החלטה משותפת של הזזת האירוע, אלא על כך שאתם מודיעים שאתם לא מגיעים בשבוע מסוים, ובלי קשר מזמינים אותם לעשות משהו ביחד במועד אחר.
כמו שרסיסים כתבה, לשנות התנהלויות שכולם מורגלים אליהם לטובת מה שנכון לנו זה לפעמים קריעת ים סוף אבל ככל שהזמן יעבור והמשפחה הקטנה שלכם תגדל, יהיו לכם עוד ועוד צרכים משלכם ולא תוכלו להתאים את עצמכם תמיד. וזה תהליך מאוד ארוך של התרגלות של שני הצדדים (אם רוצים לעשות אותו רך והדרגתי).
אני חייבת לעוף מכאן ולחזור לעבודה (-: אז אני לא עוברת לקרוא שוב את מה שכתבתי. מקווה שלא יצא לי מטיפני או משהו, לא לזה הכוונה. אני פשוט מאוד מזדהה עם הקשיים וכותבת מתוך מה שהיה אצלנו ועבד עבורנו, וברור לי שזה לא בהכרח מתאים לך או לכל אחד אחר @}
(טלי ב)

גם אני מצטרפת לשאלה של פ....

קודם כל, רוצה להגיד שוב תודה לכל מי שענתה לי בנוגע לנסיעה בערב.
אתמול הנסיעה עברה בשלום!!! (ואפילו נסיעה ארוכה יותר כי היה איזה פקק ועשינו עיקוף) והרבה מזה בזכות השיחה כאן בדף.
הייתי מאד בחששות מהנסיעה הזו גם לאור חוויות השבועות האחרונים וגם כי בימים האחרונים משהו שוב נדפק עם ההנקה והיא לא הולכת חלק אז אפילו לא יכולתי ממש לבנות על ההנקה כאמצעי הרגעה והרדמה (לרוב הכל בסדר עם ההנקה, חוץ ממשהו מסתורי שעובר עליה עכשיו וכבר קרה פעם אחת בעבר, אני מקווה שזה יעבור עכשיו כמו שזה עבר אז... אולי אתיעץ על זה בדף אחר)
אז כל השבוע חשבתי איך לעשות את הנסיעה הזו בשישי בערב טובה יותר. הרבה נסיעות יום קודם שעברו ממש בטוב הבהירו לי שזה אפשרי ולגמרי תלוי סיטואציה.
אז אתמול הבאתי המון המון צעצועים, כולל את השניים שהיא הכי אוהבת לאכול:-) ואיך שהושבתי אותה בסלקל, עוד לפני שהתנענו אפילו, כבר נתתי לה לשחק. חוץ מזה השארתי את האור בתוך האוטו דולק, שזה בעיקר מה שעשה את ההבדל אני חושבת. נראה לי שהיא אפילו לא שמה לב שהתחלנו לנסוע! שיחקה המון זמן ואז פשוט הפסיקה לשחק ונרדמה (היא כבר היתה גמורה).
איזו הקלה! יש לציין שגם הערב היה רגוע יותר, היו פחות אנשים ובעיקר פחות כאלה עם אנרגיות 'קשות' כמו שאני קוראת לזה (כמו אחות של האיש שמתה עליה וחוטפת אותה ורוצה להחזיק אותה כל הזמן אבל אני פשוט קולטת איך פיצקית מתכווצת כל פעם שהיא אצלה כי היא כזו קולנית ונוקשה, אז אתמול היא לא היתה וזה היה מצוין לכולנו:-) ) אז יכול להיות שמלכתחילה קטנטונת נכנסה לאוטו רגועה יותר.
ולגבי העניין שזו הזדמנות לעמוד על שלנו ולא לוותר על טובתה של הפיצקית, זה כל כך נכון ומאד מעסיק אותי איך אני הולכת לעשות את זה (מעתה ועד עולם...) מול המשפחה של האיש שבהרבה דברים מאד מאד שונים ממני, באופי, בהתנהלות, בהשקפות... ספציפית בעניין ארוחת הערב הזו, יש לי כמה אישיוז מול האיש בכלל שאני צריכה ללבן עוד לפני שמעלים את זה מולם... וגם מולם כבר התחלנו עם הקדמת השעה של הארוחה ולאט לאט נמשיך...

ועכשיו לשאלה אחרת,
אחות של האיש הציעה להביא לי כמה בייבי אינשטיין (ובדיוק ראיתי שרקמה נתנה את זה כדוגמה בדף של מיכל כמשהו ''מוקצה':-) שמייצג את לב המיינסטרים) ובכלל אנחנו שואלים את עצמנו איך להתיחס לכל סוגיית הטלוויזיה, האיש לא נרתע מזה ואין לו בעיה שהיא תבהה כבר עכשיו בטלויזיה כשהיא עליו והוא מרדים אותה, לי זה נראה מבאס ואני לא כל כך מצליחה להסביר לו למה. אז השאלה שלי, למה זה גרוע לתת לתינוקת בגיל הזה (4-5 חודשים) להסתכל קצת על תמונות מרצדות על מסך גדול?
בגילאים מבוגרים יותר כשהם כבר מבינים יותר מה הם רואים ברורה לי לגמרי הבעיתיות, אבל עכשיו למה בעצם לא?

שאלה לאמהות שהרדימו עם ציצי והפסיקו מיוזמתן,
איך מרדימים בלי ציצי? (הבת שלי נרדמת רק עם ציצי מאז שנולדה, בת שנה וחודש)
כמה זמן אמור לקחת תהליך השינוי? (אני בתחילת הריון ודואגת לאיך תרדם בזמן הלידה כשלא אהיה לידה לזמן ממושך, מרגישה בעצב שאולי צריך להתחיל לעבוד על זה עכשיו)