אמהות שואלות אמהות חלק 1

[תפילה_לאם*]

כשבעצם זה אמור לקרות, נגיד, רק בגיל שנתיים?
D-:
סליחה... פשוט יש כאן ילד בן למעלה מארבע שעדיין מסוגל להתעורר בלילה ולרצות לשתות/ לבוא לישון אתי או סתם להצהיר על אהבתו...

[רק_מה*]

להצהיר על אהבתו

מהמם.

כן זו ציפייה תרבותית לא ריאלית ולא קשורה. ממוות בעריסה+ כל מיני תובנות כאן באתר+ הנקה של כמה שנים אני מסיקה ששינה ״עירנית״ ומודעת היא כנראה מה שנכון אבולוציונית לתינוקות שלנו: הם יודעים כמה רחוקה אמא שלהם. הם מקיצים משנתם בגלל סיבות הגיוניות לחלוטין (פיפי. בשעה הכי קרירה : 4 לפנות בוקר. בהנץ החמה. ועוד).

זה מסתדר עם הציפייה והתכנות התרבותי שלנו (גן למשל. עבודה וכו) אצל כל אחד בגיל קצת אחר- כמו שבקיעת שיניים, זחילה וכל מיני קורים בערך בזמן x אבל זהו רק ממוצע.

זה גם תלוי אופי.

וזה גם (עוד) נושא שחושבים שהוא תלוי ״חינוך״ ושצריך ״להרגיל״ כמו למשל צרכים, אוכל ולדעתי החינוך כאן הוא של ההורה ללמוד את סימני הילד וצרכיו וכיצד להיענות לילד הספציפי הזה.

לדוגמה - בתי מגיל קטן לא זקוקה לשנצ, ואני מיישרת קו בכאב רב ובעייפות אימהית ניכרת

[שמנדובה*]

לגמרי ציפיה תרבותית לא ריאלית. וגם לפעמים תוצר של בחירות מאוד תלויות תרבות ומנותקות מהטבע שאנחנו עושות - למשל לינה במיטה נפרדת (תינוק מתעורר יותר כי מחפש את אמא, גם אם היא 10 סמ ממנו היא לא צמודה ממש, כמו שהוא מצפה... לינה בנפרד גם גורמת ליותר עוררות של האמא בכל התעוררות של הילד). למשל, אמא עובדת בשעות היום אז תינוק מתעורר יותר בלילה מתוך געגוע ורצון להשלים שעות אמא.

[עוד_קול*]

אצלנו בסביבות גיל שלוש רוב הלילות כבר היו רציפים. 'תקופות' היו פה ושם גם אחר כך.
למשל, אמא עובדת בשעות היום אז תינוק מתעורר יותר בלילה מתוך געגוע ורצון להשלים שעות אמא
תמיד כשאני שומעת את זה אני מקמטת את המצח. מה, אני היוצאת דופן? אצלכן המחנ"בות האחרות (או איזה שם שלא תקראו לזה, פעוט עם אמא בבית) אשכרה ישנים בלילה?
אצלי משלימים זמן אמא 24 שעות ביממה.

[שמנדובה*]

עוד קול תנוח דעתך גם אצלנו המחנ"בות קמים גם קמים. אבל לתחושתי לא בשביל להשלים שומדבר, אלא באמת כי משהו מציק (מישהו אמר שיניים?? )

[שמנדובה*]

בעצם הכוונה היתה שבחירות אלה ואחרות עשויות להעצים את הקושי, לא שהקושי לא בלעדיהן.

[רק_מה*]

אצלי משלימים זמן אמא 24 שעות ביממה

כל המרבה הרי זה משובח

[בשמת_א*]

סליחה... פשוט יש כאן ילד בן למעלה מארבע שעדיין מסוגל להתעורר בלילה ולרצות לשתות/ לבוא לישון אתי או סתם להצהיר על אהבתו...
גם אצלי (-:

[תפילה_לאם*]

גם אצלי
D :-
אני מבינה ש"בן למעלה מארבע" הוא טווח גילים די רחב.

[בשמת_א*]

אני מבינה ש"בן למעלה מארבע" הוא טווח גילים די רחב
אפילו אני בת למעלה מ-4 (-:

[תמי*]

אצלנו גיל שנה ושלושה חודשים סומן כגיל שבו שנת הלילה הסתדרה - לתינוקת שישנה ממש לא רצוף (לידי, יונקת, מתעוררת כל שעתיים).
בגיל שנה ושלושה חודשים - משהו פיזיולוגי נרגע והתחילה לישון טוב. מאז ועד היום (גדולה).

[תפילה_לאם*]

בעקבות תמי -
נראה לי שעניין השנה הרציפה (אם בכלל לקרוא לה רציפה - כשאני בגילי המתקדם ולאחר חמישה הריונות מתעוררת בלילה לשרותים, אני לא קוראת לאף אחד, כך שאין פה שנה רציפה, אבל אמא שלי לא קמה אליי ) הוא קוקטייל של אוניברסלי עם אינדיבידואלי.
כי אם אני משחזרת, היה מי מילדיי שישן טוב בגיל צעיר יותר מ "בן למעלה מארבע" , וחוץ מזה יש בהחלט עניין של תקופות. גם בן ה"למעלה מארבע" שלי כבר ישן טוב יותר ובתקופה האחרונה חזר להתעורר יותר. (במקרה הזה אני מקשרת את זה לגדילה של אחותו התינוקת, שהתחילה לזחול ו"לדבר" ועוררה אצלו צורך מוגבר בתשומי מבית היוצר של אמא, צורך שאני רואה לאורך היום וכנראה שגם בלילות.

[רסיסים_של_אור*]

אני מהגגת לי על השאלה שלך מיכל במהלך היום וחושבת לעצמי שיש כאן לגמרי ציפיה חברתית לא ריאלית. הרי ברור לכולנו שאנחנו לא מצפים מהתינוק להיות ער כל היום (כמו שרוב המבוגרים ערים) וברור לנו שהוא זקוק להרבה שינות ביום בחודשי חייו הראשונם ובהדרגה מתייצב על שלוש שינות ואז לאט לאט מוותר לע שנת אחר הצהריים-ערב ואחר כך על זו של הבוקר ומתייצב על שנ"צ ואחר כך עם גדילתו כפעוט וכילד מוותר גם על זו ומדובר בסך הכל על כמה שנים טובות עד שכל העסק הזה מתייצב, נכון ?
באותו אופן, פחות או יותר, תתייצב לה שנת הלילה. מעבר לזה, בשנות החיים הראשונות יש הרבה דברים שבאופן אובייקטיבי מפריעים לשינה. אף אחד מאתנו לא יצליח לישון חלק כשיסבול מכאב של בקיעת שיניים או מחיתול רטוב מדיי או מחלומות ביעותים , פשוט, כמו שכתבה לפני תפילה, כנראה שלא נעיר את אמא שלנו (לא מבטיחה שלא את בן הזוג...).

אני חושבת שעוזר לדעת שמדובר בתהליך. מצד שני, לאחרונה פרצו לשוק מאות "יועצות שינה" שיגרסו אחרת מכל מה שנאמר כאן מעלינו ותמורת סכום סמלי כזה או אחר יעזרו לכם לעשות סדר בלילות, השאלה אם הדרך מתאימה לכם כהורים וכאנשים (באופן אישי ובלי כוונה לפגוע במי שזהו מקצועה, בעלי חושב שצריך להכניס את בעלות המקצוע הנ"ל תחת סורג ובריח...)

לילה טוב

[תמי*]

גם בעיני יעוץ שינה הוא מיותר, ובטח שכל דרכי ניהול השינה הנפוצות.
רק רציתי חהגיד שיש הבדלים בין ילדים וכן יש כאלה שישנים רצוף בגיל צעיר מאוד.
חוץ מזה, ברור שיש תקופות שמתעוררים יותר, בכל גיל. גם בגיל עשר לפעמים רוצים את אמא בדרך לשירותים בלילה.

[מיכל_בז*]

אצלי זה התעורר בגלל שאני חברה באיזה אלף קבוצות אמהות בפייסבוק אז אני כל הזמן חשופה לפרסומות ומאמרים של יועצות שינה. הן טוענות שמגיל חמישה חודשים אפשר ללמד את התינוק הירדמות עצמאית וזאת אפילו החובה ההורית שלנו!

ואמנם אני חושבת שזה בולשיט אבל כן תוהה אם יש לי איזו אחריות לקדם את יכולת ההירדמות של לולו. כי להיות תלויה בנדנודים כדי להירדם כשאת גמורה מעייפות לא נראה לי כיף.

[תפילה_לאם*]

לגדל ילדים בלי להרדים

[רסיסים_של_אור*]

ואמנם אני חושבת שזה בולשיט אבל כן תוהה אם יש לי איזו אחריות לקדם את יכולת ההירדמות של לולו. כי להיות תלויה בנדנודים כדי להירדם כשאת גמורה מעייפות לא נראה לי כיף.
מזכירה לך רק שמדובר במשהו זמני (נסי לדמיין אותה כבר אשת איש, אמא בעצמה וכל הילדים שלה מנדנדים אותה בערסל כדי שתרדם כבר... )

[אמא_לילי*]

רוצה להוסיף שבין גיל שישה לשמונה חודשים(בערך,תלוי בילד)כשמתחילים להתאמן ברצינות על עמידת שש ותחילת זחילה,הרבה פעמים יש התעוררויות תכופות יותר בלילות(מניסיוני המדגמי הזעיר עם שלשה ילדים).
לתחושתי,טונוס השרירים בגיל הזה גבוה,הם הרבה במאמץ להתרומם ולהתקדם וכל ההוויה שלהם פונה לכיוון הזה של התרוממות והתקדמות,לכן בלילה, גם אם משהו קטן מעיר אותם הם מייד מתרוממים ומעירים את עצמם עוד יותר וקשה להם לחזור לישון.
זה משתפר כשהזחילה כבר מבוססת ולפעמים חוזר כשמתחילים ללכת.
בכלל,אני רואה קשר ישיר בין קפיצות התפתחותיות-גם פיסיות וגם נפשיות,לבין תקופות של שינה פחות רגוע(בכל הגילאים,גם אצלי...)

[מצ'רה*]

מזכירה לך רק שמדובר במשהו זמני (נסי לדמיין אותה כבר אשת איש,
D-:

[רק_מה*]

אפשר ללמד הכל. אפשר ללמד חתולים לקפוץ לתוך טבעת אש...
הלימוד כרוך בשבירת הרצון של התינוק אבל את זה הן לא מספרות.

לדוגמה חברה טובה היתה שבויה בקונספציה ש״צריך״ והיא אחראית וכו ונקטה בשיטה בה נוטשים את התינוק בחדר לבד לכמה דקות ואחר כל נכנסים ואומרים לילה טוב ומרגיעים ואז שוב, עד שהוא מפנים שלא יעזרו לו (= נרדם עצמאית).
אחרת עשו ״הרם- הורד״: אותו דבר רק עם נוכחות הורית: כשנרגע מניחים אותו, כשבוכה מרימים אותו עד שהוא מותש ומעדיף ״להירדם עצמאית״.

....

נראה לי שנדנוד על אמא יותר כיף להם

עם בתי בת השלוש אנחנו משוחחות לפעמים על כך שהיא יכולה להירדם לבד (זה נגמר בדרך כלל בהחזקת יד לאבא/ אמא שיחה לילית של דקה ונחירות).
ברור שאם היא עייפה היא נרדמת איפה שהיא נמצאת (אפילו באמצע הביס).
אין שום דבר ש״חובה״ עלינו לקדם אלא רק להציע אם וכאשר מתאים ונוח לכולם- לא שינה, לא ״הכנס צורה״, לא ״לספור עד חמש״, לא להתיישב. לא ולא

המזל של בני אדם שהם גדלים בעצמם!
(כי עם האדניות לא הולך משהו )

[גוונים*]

כשמתחילים להתאמן ברצינות על עמידת שש ותחילת זחילה,הרבה פעמים יש התעוררויות תכופות יותר בלילות
גם אם משהו קטן מעיר אותם הם מייד מתרוממים ומעירים את עצמם עוד יותר וקשה להם לחזור לישון.
בול!!

[בשמת_א*]

אצלי זה התעורר בגלל שאני חברה באיזה אלף קבוצות אמהות בפייסבוק אז אני כל הזמן חשופה לפרסומות ומאמרים של יועצות שינה
האם למותר לציין בפנייך ש זאת הבעיה? ולא הרגלי השינה של הקטנטונת?
הבעיה היא שאת חשופה לזבל שמערער אותך. זו הבעיה.
תיפטרי מהזבל.
{@{@

[רסיסים_של_אור*]

גם אני שמעלתי מחברה טובה על התינוק שלהם שישן עכשו לילות שלמים אחרי לילה אחד בלבד שבו עשו מה שהנחתה יועצת השינה... נתנו לו לבכות ארבעים דקות רצופות בחדר חשוך לגמרי. חשוב היה לי להבין ולדייק שאולי זה מתאים להם אבל לא לנו

[שמנדובה*]

אוי, נקרע לי הלב מהתיאורים האלה

[קול_פעמונים*]

אוי, נקרע לי הלב מהתיאורים האלה

ולי נקרע הלב כשאני חושבת על עצמי בשנתיים האחרונות.
ולא, לא לקחתי יועצת שינה.

[תמי*]

אני למדתי מחברות שנעזרו במועצות שינה או כל מיני תהליכי הנחלת שינה לתינוקות שממילא הכל קורס כשלפעוט צומחת שן חדשה או עולה החום וכדומה. ואז צריך להתחיל הכל מהתחלה - בכיות, התעקשויות וכדומה.

[שמנדובה*]

ולי נקרע הלב כשאני חושבת על עצמי בשנתיים האחרונות

המממ קצת יותר שנים במקרה שלי, ולא נקרע. אני אישה בוגרת שלקחה החלטה ללדת ילדים ולגדל אותם. לא חשבתי לשניה שזה הולך להיות קליל ושאני הולכת לישום מעולה גם עם תינוק. הלילות לא קלים עם תינוקות לעתים, אבל אני בחרתי בזה. ואני משתדלת למצוא מה שיכול להקל עלי, בהחלט, אבל לא על חשבון הילד.

התינוק לא בחר בזה. אף אחד לא ממש שואל אותו. ולשמוע על תינוקות שמניחים אותם לבכות שעות ולא נענים לצרכיהם - זה נורא עבורי.

[יונת_שרון*]

למזלי, עוד לפני שהייתי אמא, יצא לי לעבוד עם אבות צעירים. נראה לי שגברים נוטים יותר להודות במציאות של ההורות, ולא לנסות להציג חזות של ״אמא טובה״. ככה למדתי שרוב הילדים ממשיכים להתעורר בלילה עד גיל שלוש, ונודדים למיטת ההורים עוד הרבה אחר כך -- בלי קשר לשיטות ״חינוך לשינה״ שונות ומשונות.

[אינדי_אנית*]

בתחושה שלי כל ההשקעה של השלוש ארבע שנים ראשונות בשינה של הילדים ממש משתלמת אח"כ.
אצלי אף ילד לא בא אלי למיטה בלילה לא מתעוררים כמעט אף פעם.
לא מפחדים.
(אם מישהי לא מבינה על איזה השקעה אני מדברת אתן מוזמנות להסתכל בכל דפי השינה באתר ולשמוע על התיסכולים בדיעבד D-:)
סתם... בהשקעה אני מתכוונת בלתת לכל ילד את מה שהוא צריך מבחינת השינה. לישון איתם במיטה (שלהם או שלי) להניק בלילות לפעמים לילות שלמים.
היה קשה בטירוף!! אבל אני מרגישה שהיום אני קוצרת את הפירות (טפו טפו טפו חמסה שום בצל)

[דנד_י*]

היה קשה בטירוף!! אבל אני מרגישה שהיום אני קוצרת את הפירות (טפו טפו טפו חמסה שום בצל)
בתקופה האחרונה הגדולים קצת הפסיקו לבוא אלינו למיטה, אולי כי יש פחות מקום בגלל הפיצקית.
והאמת... למרות שידעתי שהרגע הזה יגיע מתישהו, זה די מבאס אותי. גיליתי שכיף לי כשהם ישנים איתי - לפחות חלק מהזמן.
לפחות נשארו לי עוד שני קטנים...

[דניאלה*]

שלום לכל הנמצאות. עוקבת לסירוגין (-:
חייבת להעיר בעניין ההרגלה לשינה,
שמנקודת מבט אנוכית לחלוטין אף פעם לא הבנתי למה כל סדנאות החינוך האלה טובות.
לי אישית הרבה יותר קל להיניק מתוך שינה, להירדם איתם כשהם נרדמים, כשהם גדולים יותר להרגיל אותם לבוא אלינו למיטה ובגדול - פשוט לחסוך לי כמה שיותר התעוררויות וקימות במהלך הלילה.
אם מישהי חושבת ש צריך להרגיל אותם להירדם לבד, לטובתם, אני לא אתווכח איתה אבל זה מופרך בעיניי.
וכמובן שגם מנקודת המבט של חוויית התינוק, אותי מזעזעות כל ההרגלות, החמש דקות וההרם-הורד למיניהם.
אבל הפואנטה שלי היא שלנו כהורים זה פשוט היה הכי קל ונוח (שלא לומר עצל...) להיענות לדפוסי השינה שלהם וגמרנו

[מיכל_בז*]

אבל מה עושים עם זה שהיא לא ישנה במהלך היום והיא קוטרית ברמות אחרות ואני, כן, אני, הזאתי שאין לה שום חשיבות במערך הכללי אבל בכל זאת חשובה לעצמי, משתגעת?
מה עושים? מה? מה?!

[תפילה_לאם*]

מה עושים? מה? מה?!
גם לנו היה יום כזה. חשבתי שעכשיו כבר תישן נורמלי, אבל שוב התעוררה רגע אחרי שהנחתי אותה.

[תמי*]

מיכל,
אחת הבעיות של כל הפורומים והיוועצות שינה למינהן, זו התפיסה שלפיה אפשר ״לעשות״ משהו כדי שהתינוקת שלך תישן בדפוס אחר.
לי מאוד עזר להבין - עם הילדה השניה - שככה זה תינוקות, קשה ועובר (אוי כמה מהר עובר).
מה שאת יכולה לעשות נוגע רק אלייך: להעביר את הקטנה לידיו של מישהו אחר לכמה זמן ולישון.

[גנום*]

מיכל היקרה, אני קוראת באתר לעתים (כמעט ולא כותבת) ולבי יוצא אלייך. בדומה אלייך ולעלמה, התחלת חייו המרופלקסת של בני הבכור (היום בן 4) הייתה, ובכן, פשוט סיוט. עבורי וייתכן שגם עבורו. ואני מבינה אותך. כל כך כל כך מבינה אותך. וקודם כל רוצה להגיד לך: זה יעבור. באמת. בחיי. זה יעבור. אבל עד אז, לגבי שנת היום, מה שאצלי עבד (עם שני תינוקות) היה לשכב לצידם במיטה בשעת ההרדמה. פשוט לשכב, לפעמים ללטף, להגיד 50000 פעם "ששששש" עדין מאד, קצת להירדם בעצמי. שוב-לידם, ולא בנדנוד/ניתור/פליקפלאק לאחור. אחרי שהם היו נרדמים הייתי קמה לאכול/להתקלח/לתכנן את הצטרפותי לתכנית להגנת עדים. ואז-טדדדדם, כשהייתי "מריחה" שהם עומדים להתעורר (יש לזה סימנים מאד קטנים שלומדים לזהות), הייתי חוזרת לשכב על ידם, ונרדמת. לגמרי. ב90% מהמקרים זה היה מרדים אותם בחזרה לעוד מחזור שינה של 45-60 דקות. וככה-גם הספקתי לקבל כמה דקות ערות שקטות, וגם הספקתי לישון. ניצחון האם המותשת על המערכת.
ואת חשובה במערך הכללי... אין מלים לתאר כמה.
ואני מחזיקה לך אצבעות, את נשמעת כמו אמא נהדרת ואישה מקסימה באופן כללי.

[גנום*]

אה, ועוד משהו. וזה בהמשך לדברים שנכתבו פה עבורך בהמשך לשאלה מתי אפשר לצפות לשינה יותר סדירה. אז קודם כל-אצל ילדים רבים שאני מכירה, השינה מסתדרת מאליה או עם עידוד קל בסביבות גיל שנה וחצי שנתיים. זה לא אומר שאין בכלל התעוררויות, אבל תדירותן יורדת מאד.
התשובות שקיבלת פה, שגם ילדים בני 4,5,6,18... ממשיכים לקום בלילה, היו גורמות לי להרהר ברצינות להשליך את עצמי מתחת לגלגלי משאית דוהרת לפני 4 שנים. כי מה שנורא במצב הזה, הוא הרי ההרגשה שהיא לא תישן לנצח... אז רק כדי לחדד - וסליחה אם זה מובן מאליו עבורך (אם כן, את במצב נפלא!) - אין דין תינוקת בת 4 חודשים שמתעוררת טריליוני פעמים בלילות, מצב הדורש האכלה/נדנוד/קפצוץ/זימרור/טיול לילי וכו', כל זאת מצד האם שלמגינת הלב תפרי הלידה שלה טרם החלימו במלואם (מטפורית. מקווה שלא היו לך תפרים), כדין פעוט, אפילו בן שנה וחצי-שנתיים, וודאי שגדולים מכך, שמתעורר מחלום רע או סתם כדי להצטנף לידך.
כל זאת כדי לומר, יבוא יום(לילה) ואת תשני. והוא לא רחוק כל כך.

[דנד_י*]

גם עלינו עברו כמה ימים כאלו, שישנה "רק" שעה ומשהו בצהריים והייתה הפוכה טרום והפוכה פוסט. וגם אצלנו הלילות היו מלאים בהמון התעוררויות.
אני הפכתי לאמא ממש לא נחמדה לקראת הערב השני, הבהרתי מראש לילדים שהסבלנות שלי עומדת להיגמר ושייקחו את זה בחשבון.
חשבתי עליך מיכל - לא הייתי עומדת בזה תקופה ארוכה כל כך.

לאורך היום - אם אתן יוצאות החוצה זה עוזר למצב רוח שלה?
אולי זה באמת קשור לשיניים כל החוסר שינה הזה והקיטור (אצלכן הכוונה, אצלנו זה פשוט מן וירוס כזה).
מתיש כשהם הפוכים.

[תמרוש_רוש]

תודה לכולכן!
הולכת לנסות שמן זית ו/או משחת פפאיה.

[תפילה_לאם*]

אין דין תינוקת_ ... _כדין פעוט
נכון. כמובן! ותודה על החידוד, גנום!
בכלל... כתבת יפה ומעודד.

[רסיסים_של_אור*]

משהו קטן שצרם לי באופן אישי, העניין הזה של להשקיע עכשו ולקצור פירות אחר כך. לא יודעת. אולי אני בתקופה רגישה אבל מרגיש לי שזה קצת כמו "המתכון הבטוח לגידול ילדים מאושרים" ומהניסיון הקצר והאישי שלי החיים יותר מורכבים וצבעוניים

[מיכל_בז*]

גנום, תודה רבה! בנתיים לולו באמת התחילה להירדם ככה, לפעמים... לפעמים זה עדיין היסטריה גדולה מאוד. כנראה כי אני מפספסת סימני עייפות? כי כואב לה משהו?
אנא ערף. עד שאני אפצח את חידת הילדה הזאת היא שוב תשתנה ותגדל.

[אינדי_אנית*]

אני מבטיחה שלא השקעתי בשביל הפירות...
זה פשוט יצא ככה
בכלל אני לא מאמינה בלעשות x עכשיו בשביל לקבל y אח"כ.

[רסיסים_של_אור*]

כנראה כי אני מפספסת סימני עייפות?
אצלנו לא אחת גיליתי שאני מתעכבת בזיהוי העייפות ואז ההרדמה והשינה הרבה יותר בעייתיות.

[רק_מה*]

מיכל אני רק מציינת שפיצקי שלך (ושלי גם) עוד בגיל שעייפות באה לפעמים עם כל כך הרבה דברים אחרים !!! (רעב, אי נוחות בטיטול, צורך בקקי/ גרפס/ חליצת הגרביים...)

שפשוף אחד בעיניים והופ- על הידיים, מכנסת לה את הראש שיהיה חשוך ושקט ומתנועעת. אם היא עוד לא עייפה היא תתקומם. אם היא צריכה עוד משהו היא תבקש.
אצלנו גם יש קשיים עם זה כי התחיל עניין גדול מאוד באוכל, ואוכל כידוע גורר איתו:

1. ניקיון מפגעים עיקריים מהרצפה.
2. קקי. (בסיר! לחלץ מחיתול בד! עם שכבות חורף! תינוק עייף!!!!)
3. שטיפת הקקי והלבשה מחודשת
4. סילוק הכפית/ קליפת האבוקדו/ חביתה מהיד/ המיטה/ החזייה

פלא שאני מפספסת את הרגע?

שאלת תלבושת שינה: חדר לא מחומם, אני ישנה בשכבה אחת. כמה שכבות להלביש לה? אני רק לאחרונה הסכמתי עם עצמי לגרוב לה גרביים (זה נורא מציק בלילה, לא?) כי יש כאן ממש מעט מעלות בלילה..
כרגע היא ב2 רגילות ומתחת לשמיכה עבה. בשעות הקרירות מצטרפת אליי. להגזים עם סווטשרט עבה?

[גוונים*]

אני רק לאחרונה הסכמתי עם עצמי לגרוב לה גרביים
מה, היא ישנה בלי גרביים עד עכשיו??
אני מלבישה בשתי שכבות, משתדלת שהעליונה תהיה אוברול די עבה.. בשתי השכבות המכנסיים עם רגליות (ככה קוראים לזה?) זה חוסך את עניין הגרביים לא? או שבנוסף את גורבת לה גם גרביים?

ואפשר לשאול למה את לא מחממת את החדר? (אנחנו באותו אזור נכון?)
אני נורא מתלבטת עם סוגיית הלבוש בלילה והאם וכמה לחמם את החדר, ועכשיו עם הימים המתקררים עוד ועוד.
האיש חד משמעית בעד לחמם ולא מעט, אני לא אוהבת את זה (ולא רגילה לזה).

[גנום*]

"בנתיים לולו באמת התחילה להירדם ככה, לפעמים... לפעמים זה עדיין היסטריה גדולה מאוד. כנראה כי אני מפספסת סימני עייפות? כי כואב לה משהו?
אנא ערף. עד שאני אפצח את חידת הילדה הזאת היא שוב תשתנה ותגדל"

מיכל-אני שמחה לשמוע שהיא התחילה להירדם ככה לפעמים. להבנתי, מצבי ההסטריה (וגם אצלנו היו, אוהו כמה)
מעידים הרבה פעמים על עייפות יתר של הזערור (ית). מניסיוני המצומצם והתבוננות סביב-מה שנקרא "סימני עייפות", כאלו שממש רואים, מגיעים כשהתינוקות כבר מ-א-ד עייפים. וזה ממש פתח למופע צרחות מרהיב. אני בזמנו (וגם כיום, הקטן בן שנה וחודשיים) נעזרתי בשעון. כלומר, יש חלון ערנות ממוצע בגילאים שונים. בגיל 4 חודשים, הרבה תינוקות יהיו עייפים כבר אחרי 3 שעות ערות (בערך, כן? לא באמת עמדתי עם סטופר). זה מצריך התבוננות על הזערור הפרטי. ואז אפשר לנסות להשכיב אותם לישון, גם אם הם לכאורה נראים ערניים. אצלי זה עבד לא רע.

[רסיסים_של_אור*]

שלוש שעות זה מה שקורה אצלנו והוא כבר בן 9 חודשים אני חושבת שכשהיה בגיל של הגוזלית גם היו לו שלוש שנות ביום וגם החזיק שעתיים וקצת אולי. כמובן שלכל ילד יש את השעות שלו.

[רק_מה*]

אל דאגה גוונים יש הסקות טובות (של פעם) עד אמצע הלילה

אני לא סובלת רגליות כי זה מסתבך להן.
במהלך היום גרביים וגרב צמר או גרביונים וגרב- מה שמוצאת. בלילה הרבה פעמים משחררת לה את הרגל לחופשי.

[דנד_י*]

שלוש שעות זה מה שקורה אצלנו והוא כבר בן 9 חודשים
אצלנו זה תלוי לילה, אם בלילה היא התעוררה הרבה פעמים, וזה לילה די סטנדרטי אז בגיל שנה ו9 היא עדיין יכולה לישון בכיף אחרי 4 שעות, ו3 שעות היה ממש לא מזמן.

ולגבי השינה -
בגלל שהיא ישנה לידי אבל מכוסה בשמיכה משלה (כדי שלא אכסה אותה בשמיכה שלי בטעות), ובגלל שבאמצע הלילה היא מבקשת לינוק ואז היא עוברת זמנית לשמיכה שלי, בקיצור קצת מסובך מה שקורה שם, ואני חצי רדומה. אז יוצא הרבה פעמים שאני מתעוררת ומגלה שהיא בכלל לא הייתה מכוסה מי יודע כמה זמן.
אחרי שפעמיים היא קמה מקוררת בבוקר עברתי להלבשה של כמה שכבות וברור שעם גרביים עבות.
אני בעצמי מאוד אוהבת לישון עם גרביים עבות בחורף.
היא כל היום אוהבת להוריד את הגרביים שלה, אבל אם הרצפה קרה נרתעת לדרוך עליה יחפה. נראה לי שהורדת הגרביים זה סתם בשביל הכיף, כי אם היא שוכחת להוריד לא נראה שהגרביים מפריעות לה או משהו. גם לא לישון.

[מיכל_בז*]

תגידו, (שאלה בקול קטן קטן) לא משעמם לכן לפעמים בבית מאוד מאוד?

[פלוני_אלמונית*]

קשה להיות לבד עם תינוק,זה לא טבעי ולא ממש בריא.
אני השתדלתי לצאת,להיות עם אנשים,
כשאין אפשרות מדליקים רדיו ומאזינים,דיסק ורוקדים, מנצלים את הזמן לאמבטיה משותפת,מסאז׳ לתינוק.

[ב_שאיפה*]

מה זה משעמם! לקראת הלידה השנייה בדיוק "הצטיידתי" בטלוויזיה+לוויין (שיהיה במה לבהות) ומנוי לעיתון
וגם זה לא ממש הספיק לי...

[רסיסים_של_אור*]

תגידו, (שאלה בקול קטן קטן) לא משעמם לכן לפעמים בבית מאוד מאוד?
אוי אני ממש זוכרת את זה כבדידות תהומית... ימים שלמים רק אמא ותינוק... מהשניים הראשונים זוכרת המון יציאות לסידורים בעיר (תמיד הרגיש לי שבחופשה הזו מוציאים הרבה יותר בגלל כל ההסתובבויות האלה...). זה לגמרי משתנה כשכר יש עוד ילדים בבית ואז יש גם הרבה יותר דברים שצריך לעשות בבית...

באמת יותר נעים לבלות את היום אצל חברה אחרת שיש לה ילדים או בימים שמאפשרים אז בעשיה כלשהי בחוץ

[רק_מה*]

טוב אפילו לאמא עם משימות מעבר לינוקא (עוד ילדה, עבודה, סידורים) יש רגעי שעמום. זה נורמלי!
כל ההיקסמות הזו (מהתינוק הבכור, מהאימהות) היא קצת קוקו, וכאמור לא היתה מתרחשת במאהל נשים תקני.
אז גם:

• לאמץ אימהות מהגינה הקרובה.
• קבוצת חנ״ב עם גדולים יותר בשביל הפרספקטיבה והטיפים.
• למצוא תחביבים ביתיים אפילו זמניים (תפירה? סריגה? אוריגמי? גיטרה?)
• לא להיבהל . להתיידד עם השעמום
• יש גילאים יותר מעניינים ופחות...

להיפגש בחוץ בימים קבועים עם בני אדם שכן מדברים

[יונת_שרון*]

כאריה מאחורי סורג

[מיכל_בז*]

תודה יקירותי. את האמהות מהגינה הקרובה אני לא כל כך מחבבת. יש שם מלחמת מעמדות מגעילה בין האמהות למטפלות (נשבעת! רמת אביב וזה...). הבעיה שלולי דורשת תחזוקה מתמדת. היא משתעממת בקלות כמו אמא שלה וישנה ממש מעט במהלך היום ומה אני אגיד לכן, התמוגגות זה כיף, אבל לא מעניין לאורך זמן.

אנחנו רוקדות ביחד. או שאני רוקדת לבד והיא מסתכלת, היא מתה על זה. אני שומעת רדיו וכן מדברת בטלפון בזמן שהיא מנשנשת צעצועים ומראה להם מה זה להתעסק איתה. אני יוצאת איתה המון המון. למזלי יש לי המון משפחה אז מבקרים אותי הרבה...

אבל הריקנות היא אחרת.כאילו למוח שלי אין במה לנגוס ממש וכל יום גם מאוד דומה לקודמו. זה שוחק!

אתן חושבות שזה מנומס לתת לה לשכב על מזרן הפעילות ולקרוא לידה? נגיד בשלוש דקות שהיא תתן לי עד שתתחיל לקטר?

[מאי*]

אתן חושבות שזה מנומס לתת לה לשכב על מזרן הפעילות ולקרוא לידה? נגיד בשלוש דקות שהיא תתן לי עד שתתחיל לקטר?

מנומס לגמרי. אני גם הייתי שמה במנשא וקוראת תוך כדי התנדנדות קלה. (קינדל מתאים לזה במיוחד, כי הוא כל כך קל-משקל). יש פעמים שהם לא משתפים פעולה, אבל לפחות אצלי לפעמים היא הייתה עם זה סבבה לגמרי. חוצמזה, אני לא ניסיתי - אבל ניסית ספרי אודיו למקרי שהידיים שלך צריכות להיות מאה אחוז פנויות?

[ירושלמית*]

אני מצאתי בבניין שלי אשה מבוגרת, בת מעל 90, שהיתה גם היא קצת בודדדה, ואחר ביקור נימוסין אחד או שניים שלה אצלי, שלי אצלה, גילינו שאנחנו מחבבות אחת את השנייה ונפגשנו כמעט כל יום.
אפילו חצי שעה של פנים אל פנים עם מישהו נחמד, באמצע בוקר משמים, עודדה אותי ביותר.

[אחת*]

הסיפור של ירושלמית מקסים!

אני נהגתי לקרוא בקול את מה שקראתי וכך הרגשתי שאני לא זונחת
לפעמים אפשר גם לכתוב קצת.

[רסיסים_של_אור*]

אתן חושבות שזה מנומס לתת לה לשכב על מזרן הפעילות ולקרוא לידה? נגיד בשלוש דקות שהיא תתן לי עד שתתחיל לקטר?

מתחילה לחשוד שאני אמא מזניחה כי בכלל לא הבנתי מה הבעיה בזה ?? (גומאת ספרים בכל הזדמנות...) אני חושבת שזה הולך לכל מיני דיונים על מירכוז הילד וכאלה אבל באופן כללי אני חושבת שיותר טוב לכולם כשאנחנו עסוקות בשלנו והם מתלווים בדרכם.וכמובן שיש כאן יופי של דוגמא אישית (קריאה !!)

[דנד_י*]

אני מכירה מישהי שהשמיעה לעצמה שיעורי תורה בכל רם לאורך היום.
אז אולי אפשר משהו בסגנון הזה...
ולקרוא... ברור, כל עוד היא מרשה! (שלי כבר לוקחת את הספר ומודיעה לי - יו בבר (לא ספר), אלא אם כן היא רוצה לינוק, כי אז היא מגיעה לבקש עם ספר בשבילי...
אגב - יש מפגשי חנ"ב, אני יודעת שהיא קטנה, אבל המפגשים הם הרבה פעמים בשביל האמא ולא בשביל הילד.
תבררי - יש כאלה גם בתל אביב ובכל אזור המרכז, אולי תמצאי קבוצה של אמהות שנעימה לך יותר.
תחפשי בפייסבוק.
את גם יכולה לחפש שם עוד אמהות לילדים בדיוק בגיל שלך, ואז בכלל יהיה לכן מעניין ביחד. אותם נושאים...

אבל באופן כללי אני חושבת שיותר טוב לכולם כשאנחנו עסוקות בשלנו והם מתלווים בדרכם
זה ממש נכון, אבל טריקי ליישום כשיש "רק" ילד אחד, כי אז עזבנו את העבודה כדי להיות עם התינוק הזה, כביסה אין כל כך, בישולים אין כל כך, לימודים - זה לא בדיוק הזמן לזה, הרי אי אפשר להיות בטוחים שיש לנו 10 דקות ברצף לעשות משהו. אז פתאום העסוקות בשלנו נהיה דל באופן טבעי, ואנחנו בעיקר עסוקות בתינוק.

קשה מאוד מאוד לא למרכז את הבכור - זו לדעתי אחת הבעיות של הבכורים.

[גוונים*]

אה יופי, מה שבאתי לשאול בדיוק מתקשר לנושא.
אז לי לא משעמם. בכלל לא. זה לא אומר שאני לא צריכה התאווררות מדי פעם, אבל ביקור של חברה או צפיה משותפת עם האיש באיזה סרט בערב מספקים אותי לחלוטין.
במשך היום אני מרגישה שאני רודפת אחרי הזמן. ממש לא מרגישה ש כביסה אין כל כך, בישולים אין כל כך אלא להפך, מרגישה שלא מספיקה להגיע אליהם כמו שהייתי רוצה (איך אתן מספיקות כל כך הרבה אמהות מופלאות??) אני גם עובדת מהבית, משהו כמו שני שליש משרה, כלומר אמורה לעבוד אבל ממש לא מספיקה לנפק את מכסת השעות שאני אמורה...
אז אני לגמרי בלי אוויר בימים האלה, מייחלת לימים 'משעממים' יותר שבהם לא צריך כל הזמן לעשות משהו ושלא מחכה לי בכל רגע נתון רשימה של לפחות 5 דברים (משמימים, כביסות, כלים וכו') לעשות.

טוב, נסחפתי, מה שבאתי לשאול זה בעניין חיי החברה של פיצק. היא בת שמונה חודשים ולא פוגשת הרבה אנשים בלשון המעטה...
היא פוגשת את אבא שלה, לא המון כי הוא עובד מלא והרבה פעמים מגיע אחרי שהיא ישנה.
היא פוגשת את סבתא פעמיים בשבוע בערך ובערך פעם בשבוע את הסבתא השניה
היא פוגשת בני משפחה אחרים בעיקר בסופי שבוע, ואז גם ילדים אבל ממש לא קרובים לגיל שלה, כלומר לא תינוקות.
ופעם ב.. היא פוגשת עוד אנשים (חברות שלי וכד') ותינוקות (ילדים של חברות וכד')
זה מספיק?
מתי מתחיל צורך בחברה? מתי מתחיל צורך בחברת ילדים (גם אם לא באותו גיל?) אני מונעת ממנה משהו בזה שאני לא מפגישה אותה יותר עם בני אדם?
לי אישית אין שום צורך לצאת לגינות ולהתרועע, גם לא חושבת שיש לי כאן גינות שוות כאלה. אני יוצאת איתה לטיולים ברגל אבל אנחנו לא יושבות על שום ספסל כך שפוטנציאל לפגישות מקריות כמעט ולא קיים.
מוטיבציה ללכת למפגשים או להיפגש במיוחד אין לי מי יודע מה, אני אעשה את זה כשהיא תצטרך וכשזה יהיה לה חשוב/מועיל/תורם/נחוץ, השאלה מתי מגיע הזמן הזה?

[מיכל_בז*]

איך היא מגיבה לילדים אחרים או לתינוקות כשכן יוצא לה לפגוש אותם?
אני הולכת עם לולי (לולי ופיץ! הצלחנו להיות קלישאתיות) לחוג התפתחות בקניון ולהפתעתי התינוקת עפה על תינוקות אחרים. היא עושה להם בה גו דה ועיניים והם עושים לה בחזרה.
בקיצור, נראה לי שזה תלוי בה. היא נראית לך משועממת? או נורא מתלהבת באינטרקציות חברתיות?

[פלוני_אלמונית*]

מתי מתחיל צורך בחברת ילדים
אצלי, בגיל שאת מדברת עליו, לא עלה עדיין שום צורך. ההפך (ואצלי המצב היה הרבה יותר קיצוני עקב מרחק משפחתי וחברתי). נראה לי גם שדווקא בגיל הזה ממש לא מסתדר מפגש עם בני אותו הגיל. חוץ מזה נושא על הגילאים מדובר פה הרבה באתר. דווקא המקבץ של הרבה ילדים מאותו גיל הוא לא טבעי, אנחנו זקוקים להרבה יותר גיוון.
מה שכן אני מאוד מאמינה שכל ילד והקצב שלו. וכמו בכל נושא צריך להיות קשובים למקרה הפרטי שלך.

אתן חושבות שזה מנומס לתת לה לשכב על מזרן הפעילות ולקרוא לידה?
D-:
מיכל את הורסת אותי עם הניסוחים שלך. אם רק היית יודעת כמה הייתי צריכה את החיוך הזה עכשיו.
וכתשובה לא נותר אלא להודות באשמה שכנראה אני אישה מאוד לא מנומסת. אצלי ספר תמיד נמצא בתיק לכל מקרה של אתנחתא. (היה תקופה שבחרתי ספרים לפי המשקל כדי לא להקשות על גבי שסוחב תיק מלא ציוד ותינוקת במנשא.
ספר, באופן טבעי, כל מה שמכיל מילים שימלאו את מוחי, אפילו אם הם גם מדברים על הנקה וחיתולים (או פישפושים במקרה של הרבה נשים פה).

אם ילדה

[גוונים*]

לולי ופיץ! הצלחנו להיות קלישאתיות
אה... פיצק! אני מבקשת, זה הבדל עצום:-) (אגב, גם שלי לולי ולולו וושון שון עוד הרבה שמות שנגזרים משם החיבה שהיה שם הבטן שלה שהפך לשם שבו כולם משתמשים, אף אחד, חוץ מרופאים לא קורא לילדה הזו עדיין בשמה, זה מה זה מוזר, מקווה שזה לא יתסבך אותה באיזשהו אופן)

לחוג התפתחות בקניון
וואו, מה זה חוג התפתחות? אף פעם לא שמעתי על חיה כזאת, שווה? בגדול אני שונאת פעילויות קניון אבל נתת לי רעיון לברר אם יש כאן דברים כאלה.

היא נראית לך משועממת? או נורא מתלהבת באינטרקציות חברתיות?
משועממת בטוח לא. היא נראית מסוקרנת. לפעמים יותר ולפעמים פחות. כמעט תמיד בוחנת בעיון, לפעמים מושיטה ידיים, לפעמים מחייכת (לא מיד, אחרי כמה דקות ואם התגובות של האדם השני מוצאות חן בעיניה)
לא חושבת שהיא משמיעה קולות כתגובה ישירה לאדם אחר שהיא רואה, אולי בעקיפין.

שיט נראה לי שאני צריכה להתחיל למצוא לה חברים, הקטע שממנו אני הכי חוששת בהורות כבר מגיע...

[גוונים*]

אצלי, בגיל שאת מדברת עליו, לא עלה עדיין שום צורך
איך ידעת שלא עלה עדיין צורך?

[פלוני_אלמונית*]

איך ידעת שלא עלה עדיין צורך?
קודם כל אינסטינקט של אימא בתוספת עם מה שמתאים לאימא (-:.
ממש לפרטים קשה לי להכנס (בסך הכל עברו שלוש שנים והמוח שלי מחורר קלות מצפיה לצירים).
אני אנסה.
לגבי ילדים בני גילה, אני הרגשתי שכל אחד חי בעולם שלו, אבל עם יותר בוגרים, אפילו במעט, כבר היה יותר עניין. הגיוני שחושבים על זה, לא?
מה שכן לא היה צורך במשהו מחייב. חברות עוד לא נמצאת בלקסיקון שלהם.
אנשים בסופר או בבנק הם גם מעניינים.במקרה של הגוזל שלי (סתם בשביל להצטרף ל קלישאתיות ) מסוקרנת מאנשים היא הייתה, אבל בעיקר מרחוק. אמא וציצי זה כל מה שעניין אותה. אבל אצלנו הכל איטי יותר, אם אני זוכרת נכון היא רק התחילה לשבת בגיל הזה. אז שוב פעם כל אחד והקצב שלו.

שיט נראה לי שאני צריכה להתחיל למצוא לה חברים, הקטע שממנו אני הכי חוששת בהורות כבר מגיע...
החלק הכי חזק גם אצלי בהתמודדות שלי עם הורות. מה שכן, אני כבר הגעתי לשלב שהיא כבר בגיל שכן רוצה ודורש ועדיין לא מצאתי פתרון. למדתי פשוט להפסיק לדאוג ופשוט לחיות (בלי קשר לכלום ממליצה על זה בחום).
@}
אם ילדה

[פלוני_אלמונית*]

למדתי פשוט להפסיק לדאוג ופשוט לחיות (בלי קשר לכלום ממליצה על זה בחום).
בחוצפה רבה אני מצטטת את עצמי, כי פתאום קלטתי שאני צריכה להזכיר לעצמי להקשיב לעצמי גם בנושא הצירים שלא מגיעים (-:.
כבר ציינתי שמוחי נוזל, נכון?

[רסיסים_של_אור*]

גוונים יקרה, אני בטוחה שהתינוקת המתוקה שלך תוכל להנות מחברה של עוד לדים ומבוגרים אבל לא נראה לי שאת בשלב של:
שיט נראה לי שאני צריכה להתחיל למצוא לה חברים, הקטע שממנו אני הכי חוששת בהורות כבר מגיע..
גם כאן עובד טוב הכלל שהוזכר לעיל: לדאוג לצמך ולרווחתך. אם היא מצטרפת אליך למפגשים שלך עם אנשים אחרים היא מקבלת הרבה חשיפה לעולם ולפרצופם שונים, בגילאים שונים. לאט לאט היא תגדל, תתחיל ללכת, היה מניין לפעמים לצאת איתה לגן משחקים ושם לפגוש עוד אמהות ועוד קטנטנים, או להצטרף למפגשים של אמהות בחינוך ביתי וכו'. אבל ממש אנטראקציה פלה עם ילדים אחרם מתחילה בגיל הרבה יותר גדול

(רואה איך התינוק הנוכחי, שיש לו מגוון מאד גדול של ילדים סביבו, נהנה שהם באזור - בתנאי שלא עסוקים בלהרים, למנף, למשוך וכו' אותו - אבל באופן כללי מעדיף לשחק ולהתנהל סביבי).

[רק_מה*]

גוונים- לפני שאת אצה רצה לקניון:

יש קבוצת חנ״ב פעילה בירושלים שיהיה לך נחמד איתם יותר לדעתי.
ולא חסר גינות שוות : דניה, ניות, סאקר, גן העצמאות עם מתקנים שמתאימים לזוחלים, לדוגמה.
אני הייתי מסתפקת בבוקר אחד עם קבוצת חנב לכיף שלך ושלה. ובצהריים ״צדה״ לי אמא בסגנון שלי (תבחרי אותה לפי המנשא ), עם פעוט בגיל קרוב (0-2) או שתיים.
יש כל כך הרבה כאלה בירושלים...
אם מוצאים אמא בראש שלך, זה יכול להיות מעבר ל״פעילות״ לפיצ ק
מנחם, שיתופי, ותמיד יהיה לך ממי להלוות תפוחים/ מגבונים/ גרביים

אצלנו עם בכורה, ועוד אחד בגילה זה התפתח יפה ממש. כיום אנחנו משתמשות בהם כתירוץ להיפגש :-d
וברצינות: הכרתי מספיק את הילדון כדי שאשמרטף עליו לחצי שעה שעה כשהיא נתקעת. ובכורה מכירה אותו כבר כאח, אז גם שם נוח לה.
וזו השקעה ללידות הבאות (היינו אחלה דולה פוסט פארטום אחת לשנייה)

[גוונים*]

מסוקרנת מאנשים היא הייתה, אבל בעיקר מרחוק
אני חושבת שזה מתאים לקטנה שלי. היא לא אוהבת להתקרב לאנשים שלא לדבר על ממש נניח שמישהו אחר יחזיק אותה. אפילו עם סבתא, היא מסכימה אבל נראה שהיא לא היתה בוחרת בזה ופשוט מבינה שלפעמים אין ברירה וצריך קצת לשחרר את אמא. היא כן לפעמים שולחת ידיים לפניהם של העומדים לידה, בעיקר כי זה נראה לה משחק מעניין, ברגע שהאדם מפרש זאת כרצון שלה לעבור אליו ומושיט לה ידיים חזרה או רוצה לקחת אותה אליו, היא נרתעת.

אם היא מצטרפת אליך למפגשים שלך עם אנשים אחרים
היא מצטרפת תמיד. אבל אני לא פוגשת הרבה מאד אנשים אחרים בתקופה זו של חיי. לפעמים אני ימים שלמים לבד. אנחנו אכן יוצאות לסידורים ורואות אנשים בקניון, בסופר, ברחוב. אבל זה לא נקרא לפגוש.
ובאמת לפגוש, זה לא כל כך הרבה אנשים שונים בשבוע. די מעט למען האמת.. אני לגמרי בתקופת בית (טוב לי עם זה מאד) לכן פוטנציאל הפגישות לא גדול.
טוב מקווה שאתן צודקות.
אני בונה על זה שכשהיא תתחיל ללכת ולרוץ, הצורך יבוא ממנה ואז נצא איתה יותר למקומות שיש בהם ילדים ושמשם זה יזרום יותר. כי כרגע אין ממש הזדמנויות ולי אין ממש כוח ומוטיבציה ליצור אותן.

[מיכל_בז*]

מה זה נראה לי שאין צורך. אני מודה שלי יש צורך. אני חייבת לצאת מהבית פן אשתגע וזה זורם עם האופי של עלמה שצריכה תזוזה מיום היוולדה.
אבל אתן נשמעות לי נורא שלוות בפינה שלכן, אז באמת מה רע?

[גוונים*]

רקמה, אני לא ממש בירושלים, אלא באחד מישובי הסביבה ואני רוב הימים בלי אוטו שנמצא אצל האיש (מה גם שעוד לא פיצחתי את חידת הנהיגה לבד באוטו עם פיצק מאחורה, איך כולם עושים את זה בכזו שלווה? אותי זה מלחיץ נורא לנהוג ככה. אבל נניח שאוכל להתרגל לזה..)
כך שהתירוץ הטכני הזה מקל עלי כרגע את ההתמודדות עם הבעיה האמתית שלי והיא שמעולם לא הייתי מאלה שפשוט מתחילות לדבר וכך יוצרות חברויות. אצלי זה תהליך איטי יותר לרוב.
נכון שילדים זה תירוץ טוב, אבל עדיין לא מדמיינת את עצמי מצליחה פשוט לצוד איזה אמא ושיחדיו נזרום לעבר השקיעה..
מה שכן, אני מרגישה שאני חייבת (כלומר מאד רוצה) להשתחרר מהתפיסות האלה שלי את עצמי כי עוד מעט פיצק תגדל ויהיה צורך ממשי יותר ביצירת אינטרקציות מהירות, ספונטניות וכד'.
זה לא שאין לי את היכולת, אני חושבת שאני אפילו יכולה לעשות את זה לא רע. זה רק דורש ממני כרגע מאמץ ובעצם הסכמה להשתנות..
טוב, נהיה כבד, ולפרקטיקה.. אולי אחשוב על דרך להגיע עם פיצק מדי פעם באיזה אחהצ נעים, לאחת מהגינות הנ"ל.

[גוונים*]

מיכל, אנחנו באמת שלוות ומבסוטיות לנו.
רק תהיתי אם אני לא משליכה כאן, ממה שטוב לי, גם עליה. וכך מונעת ממנה הזדמנויות להתנסיות אחרות (אני די בטוחה שאני כן מונעת ממנה התנסויות שאולי היה טוב שתתנסה בהן, אפילו פעם פעמיים)
אבל אולי אפשר למשוך את זה עוד טיפה, ולראות אם עולה צורך ברור ממנה (כרגע לא עולה) ובמקביל לנסות לייצר הזדמנויות להתנסויות חברתיות קצת שונות ממה שהיא חווה עד כה.
אגב, היינו בסדנת יוגה תינוקות כזו, והיא לא הביעה עניין רב מדי בתינוקות האחרים, וכל הזמן חשבתי שזה סימן לכך שהיא לא באמת מעונינת. אבל עכשיו אני קולטת שכבר עבר די הרבה זמן מאז ומאד יכול להיות שהצרכים שלה כבר השתנו מאז...

[גוונים*]

תודה לכן, שכחתי להגיד. תמיד טוב להתיעץ כאן לקבלת פרספקטיבה, כי בסביבתי הלא וירטואלית מתחילים די להעיק עלי שאני צריכה להכניס אותה למסגרת

[מיכל_בז*]

מה גם שעוד לא פיצחתי את חידת הנהיגה לבד באוטו עם פיצק מאחורה, איך כולם עושים את זה בכזו שלווה? אותי זה מלחיץ נורא לנהוג ככה. אבל נניח שאוכל להתרגל לזה..

יש מישהי שעושה את זה בשלווה? אני מתה מזה. ביום ראשון אני אמורה לנסוע איתה לנמל לשחיית תינוקות לבדנו ואני כבר עכשיו בחרדות מזה.

[טלי_ב*]

גם אני תמיד הייתי
מתה מזה
וזה מה שגרם לי לשנות את כיוון הכסא הרבה יותר מוקדם ממה שתיכננתי (השקעתי בכסא שיכול להשאר מכוון נגד כיוון הנסיעה עד משקלים עצומים כי זה בטוח יותר ובסוף פשוט לא עמדתי בזה).
אפילו פיתחתי שיטה לראות אותו דרך הפלאפון ברמזורים (השתמשתי בו כמו מראה).
אבל ברצינות, זה כמו כל דבר שעושים עם תינוקות - ככל שעושים את זה יותר, משתפרים, מפתחים טכניקות להתמודד ובסוף זה נהיה קל יותר.

[רסיסים_של_אור*]

לגבי הנהיגה - עם התינוקי האחרון התעקשתי שבכל אוטו שיהיה לנו נוכל להשבית את כרית האויר במושב שליד הנהג כדי שתינוקי ישב לידי ובכל זאת אוכל להצליח גם לנהוג וגם לדעת מה מצבו ולעזור לו להרדם וכו' (יצא שנפלנו ל שתי מכוניות שלא הותקן בהן כפתור ניטרול שכזה, האחת כי היתה ישנה מדיי והשניה אלוהים יודע למה...). ככל שהם גדלים נסיעות איתם נעשות קצת יותר אפשריות.

גוונים, בלט לי המשפט הזה שלך:
רק תהיתי אם אני לא משליכה כאן, ממה שטוב לי, גם עליה. וכך מונעת ממנה הזדמנויות להתנסיות אחרות
ברור הרי שכל אחת מאתנו, מעצם היותה מי שהיא, מצמצמת את טווח ההתנסווית של ילדינו מאינסופי למשוה קצת יותר סופי וטוב שכך. אנ חושבת שכדאי לשאוף להיות קשובים לילדים שלנו כך שכשהם עלו רצונות שלא נובעים מאתנו מאליהם נסכים לבחון אותם ולשקול לאפשר אותם ולא נהיה אטומים כלפי זה. מעבר לזה, חשוב לי להגיד כאן בקול, שחשוב מאד שתעשו דברים שטובים לך (זה בא מהכיוון של לא לגלוש לאמהות קורבנת שבה עושים הכל כדי שלילדים יהיה טוב אפילו אם זה ממש לא טוב להורים).

שבת חמה ונעימה לכל המושלגים ובכלל

[טלי_ב*]

רסיסים, אני כל הזמן ניחמתי את עצמי לגבי הנסיעות שלפחות בילד הבא יהיה קל יותר כי יהיה עוד מישהו מאחור לפחות רוב הזמן. את רוצה לומר שלא ??? (-;

[פלוניתה*]

ככל שהם גדלים נסיעות איתם נעשות קצת יותר אפשריות.
מסכימה

[רק_מה*]

רסיסים פרספקטיבה נהדרת.

כל ילד והאמא שלו
(אפילו בתוך אותה משפחה עם אותה אמא)

[גנום*]

גוונים, גיל 8 חודשים הוא פצפון כל כך!!! ה"צורך בחברה", לעניות דעתי - הכוונה מעבר לאבא\אמא\בני משפחה\חברים (שני האחרונים, בתדירות ממש נמוכה), כלל אינו עולה לפני גיל שנה וחצי-שנתיים. וגם אז, המינון הדרוש הוא נמוך מאד, בעבור המון ילדים. שני ילדיי הולכים למסגרות מגיל שנה. לא ראיתי שהפיקו איזושהי תועלת חברתית מכך לפני גיל שלוש בערך, ותכל'ס יותר לקראת גיל ארבע. הסירי דאגה מלבך (:
ולגבי הנסיעה באוטו-אני שמה תמיד את הסלקל מקדימה, לאחר נטרול כרית הבטיחות כמובן. עד הכי מאוחר שאפשר, שזה גיל 13-15חודש בערך. אנחנו נוסעים המון (מושב מרוחק וכו), והנסיעות בגדול הן תענוג.

[תפילה_לאם*]

מה גם שעוד לא פיצחתי את חידת הנהיגה לבד באוטו עם פיצק מאחורה, איך כולם עושים את זה בכזו שלווה?
גם אצלנו כרית האוויר של מושב הנוסע מבוטלת.

[אורי*]

במשך היום אני מרגישה שאני רודפת אחרי הזמן. ממש לא מרגישה ש כביסה אין כל כך, בישולים אין כל כך אלא להפך, מרגישה שלא מספיקה להגיע אליהם כמו שהייתי רוצה (איך אתן מספיקות כל כך הרבה אמהות מופלאות??)
ואחרי זה את כותבת שאת עובדת מהבית?!
את מופלאה בהחלט גוונים:-)

[מיכל_בז*]

גוונים ומאי, עצתכן להקדים את שעת השינה העלמתית התגלתה כגאונית ממש! היא עדיין ישנה כלום וחצי במהלך היום אבל חסכנו את העצבים של הערב. תודה רבה!

[דנד_י*]

אז אולי תמשיכי עם הרעיון וגם לאורך היום תנסי להשכיב חצי שעה שעה לפני השעה שאת מנסה בדרך כלל..

[אורי*]

שיש לו מגוון מאד גדול של ילדים סביבו, נהנה שהם באזור - בתנאי שלא עסוקים בלהרים, למנף, למשוך וכו' אותו - אבל באופן כללי מעדיף לשחק ולהתנהל סביבי
אהה, כולל הכל
גם הקטע של להרים, למנף, למשוך וכו' אותו הפעלים האלה הולכים חזק אצלינו
וגם הקטע של לשחק ולהתנהל סביבי, או יותר נכון לשחק ולהתנהל עליי כמה שיותר.
היום היא היתה מתוקה כל כך, ניסיתי לספר לה סיפור (החלטתי שהגיע הזמן לנסות, כי לסיפורים של הגדולים עושה רושם שהיא מקשיבה קצת) וישבתי לידה על הספה והתחלתי לספר. היא כמובן דפדפה לי את כל הדפים קדימה. אחר כך היא באה אליי והביאה שוב את הספר ופשוט הרגשתי שהיא מתכננת איך זה יהיה. היא התעקשה להתיישב עליי ולפתוח את הספר ולסדר את הפוזיציה של שתינו בדיוק כפי שרצתה והתעצבנה אם לא. והפעם היא באמת הקשיבה בסבלנות יחסית לפני שניסתה שוב להפוך דפים. מותק כזאת.

לגבי המשעמם
יש ימים שאני מרגישה את זה, וזה ממש לא קשור לכמות העבודה שיש לי לעשות, כי תמיד יש מה לעשות. אבל להיות עם תינוקת כל כך הרבה שעות ולבד (או עם ילדים גדולים יותר כתוספת כמו אצלי) אז זה יכול להיות גם משעמם.בהחלט. וזה למרות שאני ממש לא בן אדם שמשתעמם בקלות. איכשהו השעמום אצלי הוא תמיד על הבוקר אחרי שהגדולים הגיעו למסגרות והקטנה ואני נשארות, פתאום אני לא מוצאת את עצמי. אובדת עצות כזאת. וכשהיא נרדמת אני מתאפסת קצת.

[תפילה_לאם*]

ופשוט הרגשתי שהיא מתכננת איך זה יהיה.
איך הם גדלים תוך כמה חודשים!

[רסיסים_של_אור*]

_לגבי המשעמם
יש ימים שאני מרגישה את זה, וזה ממש לא קשור לכמות העבודה שיש לי לעשות, כי תמיד יש מה לעשות. אבל להיות עם תינוקת כל כך הרבה שעות ולבד (או עם ילדים גדולים יותר כתוספת כמו אצלי) אז זה יכול להיות גם משעמם.בהחלט. וזה למרות שאני ממש לא בן אדם שמשתעמם בקלות. איכשהו השעמום אצלי הוא תמיד על הבוקר אחרי שהגדולים הגיעו למסגרות והקטנה ואני נשארות, פתאום אני לא מוצאת את עצמי. אובדת עצות כזאת. וכשהיא נרדמת אני מתאפסת קצת._

אני מרגישה שזה לא בדוק שמום אלא קושי לשות את כל הדברים שהייתי עושה אם לא היתי כשו עם תינוק קטן שמגביל את היכולת שלי ואת צעדי וכבר לא תמיד אפשר פשוט למנשא אותו ולהמשיך בשלי...

[רסיסים_של_אור*]

אצלנו לאחרונה פתחתי לו כל מיני מגירות במטבח ואז כשאני מנסה לבשל או לשטוף כלים וכו' הוא עסוק בלדפוק מכסים של סירים של סירים על הריצפה וכו'