אמהות שואלות אמהות חלק 1

[מצ'רה*]

בקשר לשעמום -
ממה שאני זוכרת, הוא היה קשור בצורך הגדול לדבר, לתקשר ולהיות עם מישהו בגובה שלי, יותר מאשר הקושי לעשות דברים שאני רוצה. רעב לא מסופק לחיים שלי כמבוגרת.
והכי עזר לי פשוט להיות עם מבוגרים אחרים. אימהות אחרות בדרך כלל, כי ככה יצא נוח.

[פלוני_אלמונית*]

גבינה צהובה זה טוב או רע?
אתן נותנות לילדים?
מקובל לחשוב שזה מאוד משמין ומלא כולסטרול אבל באתר הזה חושבים קצת אחרת
ראיתי גבינה של טרה שהיא ללא חומרים משמרים ויש בה רק צבע מאכל טבעי (מופק מאיזה עץ הבנתי)
לתת? לא לתת? לתת בצורה מאוד מוגבלת?

[טלי_ב*]

בקשר לשעמום -
לי היה צורך גם לעשות משהו מדיד או שיש לו תוצאות שרואים (שהן מעבר לשימור הקיים).

[שמנדובה*]

גבינה צהובה זה לא מי יודע מה בריאות - לא מדאיג אותי השומן כמו זה שזה מוצר חלב מעובד. מה שכן, אצלנו אוכלים גבנצ. אוכלים בידיעה שזה לא מזון בריאות, כמו עוד דברים... לא משלים את עצמנו.

[איזון_עדין*]

מבקשת לשמוע את דעתן של בעלות הניסיון לגבי הילדון שלי, שהוא הראשון שלי ואין בסביבתי כ"כ ילדים בגילו להשוות.
פיציק בן שנה ושמונה חודשים ולפעמים אני מרגישה שקצת קשה לו בחיים. אבל אולי אצל הרבה ילדים זה כך?
הוא איתי בבית רוב הזמן, ובאופן חלקי במשפחתון קטן. עדיין יונק וישן במיטה צמודה לשלנו. כמובן מתוק להפליא, נבון ביותר, וכנראה גם רגיש מאד (כמו שההורים שלו היו...)
הדברים שמדאיגים אותי הם:
קשה לו בחברת ילדים אחרים, בעיקר קטנים ממנו, כי מאד קשה לו לחלוק צעצועים. אם יש אצלינו אורחים, לפעמים מספיק שיסתכלו לכיוון משחק שהוא אוהב, גם אם לא משחק בו באותו רגע, והוא יילחץ מאד, יצעק, וירצה שילכו. הוא עלול גם לנסות להרביץ.
בגן הוא (הציפלון העדין שלי) הבריון של הגן. מתקרב לקטנים יותר בצורה מאיימת. יש ילד אחד שגם מגיע חלקית והוא עוד לא מכיר אותו כ"כ טוב, שהוא ממש נלחץ ממנו.
יש לו חלומות רעים. אני יודעת כי הוא מדבר מתוך שינה לפעמים. למשל על הילד בגן שמלחיץ אותו.
הרבה מאד פעמים הוא מתעורר משנת הצהריים בבכי ולוקח לו הרבה זמן "להתאושש" אחרי שהוא מתעורר.
גם בלילה הרבה פעמים ההתעוררויות לינוק הן בבכי.
יש לא מעט זמנים שבהם נראה שהוא פשוט במצב רוח רע. מקטר ומיילל, רוצה להיות רק על הידיים, ללא סיבה ברורה.
אשמח לשמוע מה אתן חושבות.

[אל_הלב*]

כי מאד קשה לו לחלוק צעצועים.
הכי טבעי בעולם, בטח שבגיל שלו.
רק לקראת גיל 3-4 רוב הילדים מסכימים לחלוק צעצועים.
בדיוק קראתי על זה כתבה ממש חשובה ונכונה שממליצה לך מאוד לקרוא :
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4090817,00.html

_הרבה מאד פעמים הוא מתעורר משנת הצהריים בבכי ולוקח לו הרבה זמן "להתאושש" אחרי שהוא מתעורר.
גם בלילה הרבה פעמים ההתעוררויות לינוק הן בבכי.
יש לא מעט זמנים שבהם נראה שהוא פשוט במצב רוח רע. מקטר ומיילל, רוצה להיות רק על הידיים, ללא סיבה ברורה._
גם אצלי היה ככה בגיל הזה.
מגיל שנתיים עבר לגמרי.

[דנד_י*]

מגיל שנתיים עבר לגמרי.
אמן!
אצל הקטן שלי זה עבר בגיל 4 בערך, אבל אולי זה כי הוא היה אנמי כבר אז?
אצל הקטנה זה בהחלט כך כרגע. ושנתיים ממש קרוב כבר... אז אמן!

[מיכל_בז*]

עלמה כה מצוננת ונורא נורא סובלת. זה מה שעשינו עד כה:

לקחנו מהשכנה חלב אם וטיפטפנו לה באף.
טיפטפנו מי מלח.
אדים קרים עם שמן אקליפטוס.
אינהלציה עם מי מלח.
ועכשיו אנחנו ישנות בכיף שלנו עם בצל.

יש איזו תרופת סבתא שפיספסנו? (בת 5 חודשים)

[תפילה_לאם*]

יש ה"שואב נזלת" הזה...

[גוונים*]

לי אמרו, ממש לפני כמה ימים, בדף ארומתרפיה ושמנים וגם בכיכר, שאסור להשתמש בשמן אקליפטוס לתינוקות... אז שימי לב...

אומרים שלהגביה קצת את המזרון, מקל קצת על הנשימה כשהאף סתום, אנחנו לא ניסינו...

[דנד_י*]

פיזיוטרפיה נשימתית - מניחים אותה עם הבטן על הרגליים שלך, כשדואגים לכך שהראש יהיה יותר נמוך מהטוסיק, טופחים עם יד קעורה על הגב, כמו מן רעידות כאלו מהטוסיק ועד לגרון וחוזר חלילה, אחת לכמה סיבובים מרימים אותה לשיעול מלא ליחה.

רפלקסולוגיה - לא סגורה על הנקודה, נדמה לי החיבור בין האצבעות לכף הרגל, בכל מקרה יש ברשת גם סרטוני הדרכה וגם מפת כף הרגל.

נקודות ללחיצה - ממש מתחת לעצמות השכמות, לוחצים כמה שניות ומשחררים וחוזר חלילה

יש שמן אקליפטוס ריבנסרה שמתאים לתינוקות, אפשר לעשות עיסוי עם השמן מדולל עם שמן זית על החזה

אחרי שמתיזים חלב אם לאף עושים עיסוי במצח מהאוזניים ועד למרכז הפנים ואז משם לקצה האף - בעצם לסחוט את הנזלת החוצה.

לגבי שאיבת הזלת - גם כאן הדיעות חלוקות ויש טוענים שזה מייצר יותר נזלת.

יש טיפות הומיאופתיות לנזלת - R9 אם אני לא טועה, בכל בית מרקחת

[גל*]

שלום לכן,
יש לנו תינוק בן שנה וארבע חודשים ויש לו מין קליפות על הקרקפת שלא יורדות. ניסיתי להשתמש בשמן שקדים וגם בסבון של וולדה אבל זה לא באמת עוזר...יש למישהי עצה מה לעשות?
תודה!

[פלוני_אלמונית*]

לא לעשות כלום...
לבת שלי עדיין יש מעט קליפות כאלה והיא בת שנתיים...

[שמנדובה*]

לצינון ושיעול אני משתמשת בשמן בייבי ווינטר של שלוס, מעסים היטב את בית החזה מכל הכיוונים ועוטפים. בלילה אני משעינה את הראש שלו על הזרוע שלי להגבהה, או שאני ישנה עם הגבהה של כריות בעצמי, והוא עלי. לי זה לא נוח אבל זה עוזר לו מאוד ההגבהה וזה שהוא נשאר צמוד אלי.

לקליפות לא עשיתי כלום. זה לא מפריע. לפעמים הילדים הגדולים שלי מקלפים לו אותן כשאני לא רואה... אבל זה לא בעידודי.

[דנד_י*]

לי הקליפות דווקא ממש הפריעו. קלטתי את עצמי כל הזמן מתעסקת לה עם זה ומנסה להוריד וזה עצבן אותה.
שמים שמן שקדים/זית, ואז מסרקים עם מסרק כינים.
הכל יורד בשנייה.

[אמא_צעירה*]

_שמים שמן שקדים/זית, ואז מסרקים עם מסרק כינים.
הכל יורד בשנייה._
איזו חוויה זו הייתה!!!!!
אוייש, מתגעגעת...

[אמא_צעירה*]

אדים קרים עם שמן אקליפטוס
איך??
כי הבנתי שיש בעיה לשים שמנים במי האדים הקרים....
מה אומרת?

[תמרוש_רוש]

קשה לו בחברת ילדים אחרים, בעיקר קטנים ממנו, כי מאד קשה לו לחלוק צעצועים.
העיקרון של שיתוף בצעצועים הוא נורא אמורפי ואבסטרקטי וקשה להבנה לילדים קטנים.
לכן כשאני מדברת אל קטנטנים במצבים האלה, אני משתדלת להיות הכי קונקרטית שאפשר, מדגישה את אלמנט ה"תור", אומרת תמיד משהו כמו: עכשיו תור דני לשחק ואחר כך תורך, ואז שוב תור דני ושוב תורך". עם הצבעה על הילדים.
אני מוצאת שזה עוזר להם להבין שגם אם כרגע הם נאלצים לוותר על הצעצוע, תורם יגיע ברגע הבא.
וגם - שהם ייאלצו לוותר על הצעצוע עוד פעם, בעתיד, אבל יקבלו אותו שוב אחר כך. זה מכניס להם לראש, יחסית בקלות (כלומר, אחרי 70 חזרות בערך ) איך הולך הריתמוס של שיתוף בצעצועים.

וגם: עצה עתיקה של ניצן אמ, להמעיט בשימוש במילות שייכות ורכושניות, כשזה מגיע לחפצים.
למה כשפעוט מביא לנו כדור, כמעט תמיד נגיד לו "נכון, זה הכדור שלך" או "איזה כדור יפה יש לך"?
למה לא "הכדור הירוק", "הכדור הגדול", "הכדור הקופצני"? למה להכניס את הרכושיות בכוח לכל שיחה?

אני עשיתי את זה עם הגדול שלי, ואם לא היתה ברירה אלא להתייחס לקשר בין חפצים ואנשים, הייתי אומרת לו דברים כמו "זאת הנעל שאבא נועל", "זו המכונית שדבי נוהגת בה". כלומר לתת תמיד תיאור קונקרטי של מי משתמש בחפץ, ולא מי הבעלים שלו.
לדעתי זה עוזר.

[שמנדובה*]

אני גיליתי שלמרות מיעוט בשימוש בשייכות, לילדים יש משהו בילט אין שגורם להם לרצות לשמור בחיקם חפצים שחשובים להם. כך שזה לא ממש משנה אם הילד אומר ״זה שלי, אני לא מרשה לך״ או ״זה חפץ שחשוב לי״ - התוצאה הסופית זהה. כך יצא שהתארחנו פעם בבית שהכל היה ״חשוב לי״ ולילדי לא ניתן לגעת בכלום כמעט.

אני מראש דואגת שהילדים ישימו בצד את כל מה שלא רוצים שיגעו להם, טרם הגעת האורחים. מה שנשאר ברשות הכלל סימן שזה בסדר להם שישתמשו. ובכל מקרה אני לא מכריחה לחלוק. אני משתדלת להראות כיצד אנחנו חולקים בשמחה עם אחרים (אם קר למישהו בפארק ניתן לו שמיכה משלנו, אם רעב נחלוק ממזוננו) ויודעת שבבוא היום הילדים ילמדו מדוגמה אישית הרבה יותר מהוראה מפורשת ש״חייבים לחלוק״.

[פלוני_אלמונית*]

_גבינה צהובה זה טוב או רע?
אתן נותנות לילדים?
מקובל לחשוב שזה מאוד משמין ומלא כולסטרול אבל באתר הזה חושבים קצת אחרת
ראיתי גבינה של טרה שהיא ללא חומרים משמרים ויש בה רק צבע מאכל טבעי (מופק מאיזה עץ הבנתי)
לתת? לא לתת? לתת בצורה מאוד מוגבלת?_


גבינה צהובה זה לא מי יודע מה בריאות - לא מדאיג אותי השומן כמו זה שזה מוצר חלב מעובד. מה שכן, אצלנו אוכלים גבנצ. אוכלים בידיעה שזה לא מזון בריאות, כמו עוד דברים... לא משלים את עצמנו.
את מתייחסת לזה כמו קוטג' או גבינה? או יותר גרוע? כי קוטג' וגבינה אני לא מגבילה כל כך,גם אם אני מעדיפה שלא יאכלו כל כך הרבה, ומשתדלת להכין דברים אחרים, אבל גבינה צהובה אני כן מגבילה. אולי זה סתם, ואין הבדל?

[שמנדובה*]

מצחיק, אצלנו זה להיפך. אין בבית קוטג׳ וגבינה לבנה בכלל. גם לא יוגורטים או שמנת וחלב ניגר. צהובה דווקא יש, מעדיפים גבינות קשות יותר. קונים גבינה צהובה אורגנית איכותית יחסית. באופן עקרוני, אם זה משהו שהכנסתי הביתה אני לא מגבילה אותו. לא רוצה שיאכלו - לא מכניסה בכלל.

[אל_הלב*]

ביתי בת ה 3 בעצירות מטורפת.
לא אוהבת לאכול עגבניות ולאחרונה בקושי שותה (מים/מיץ).
היא גמולה מהחיתול לאורך היום בכל מה שקשור לפיפי...קקי היא מסרבת לעשות בשירותים/בסיר.
מה שקורה שהיא מתאפקת עד שנת הצהרים או הערב כששמה לה חיתול ומגיעה לעצירות מטורפת.
אתמול היא צרחה ובכתה מכאבים, היה לי אשכרה פלאשבק על צירי הלידה שהיו לי, כשפצפונת בגובה מטר נאדמת בפניה, כורעת, מנסה להוציא ללא הצלחה את הקקי ובוכה נורא.
בסוף היא הצליחה ויצא גוש קשה כמו אבן, ענק. לאחר 3-4 ימים....

אנחנו מסבירים לה שהיא חייבת לשתות ולאכול עגבניות (שהיא שונאת) והיא פשוט לא מקשיבה.
אתמול הכרחנו אותה לאכול 9 כפיות מסלט עם עגבניה, בגלל שהיא זכרה את האירוע שרק קרה אז היא חלקית שיתפה פעולה, אבל גם, ע"י לחץ ואיום שאם לא תאכל לא תקבל קינוח וטלויזיה.
אני מרגישה רע עם לאיים עליה ככה, מצד שני זה נורא העצירות הזו, זה עשה לה פצע כמו טחורים, משהו מזעזע, כמעט התעלפתי כשראיתי את זה.

מה עושים???

[אל_הלב*]

ורק להוסיף שבחודש האחרון אני אומרת לה שוב ושוב שאסור להתאפק,
שאם יש לה קקי, שתגיד לי או לגננת ונשים לה חיתול.
זה עובד חלקית, אתמול שמתי לה ועדיין צרחה מכאבים.
גם כשהיתה קטנה, התפקקה לגמרי והגענו אפילו למיון... האחות היתה מבועתת מהאבנים שיצאו משם.

[דנד_י*]

פונה לאפשרויות הקולינריות ולא לנפשיות -

• כמה שיותר שמן זית, בכל דבר, אם היא מקבלת בקבוק אז גם שם
• סלק ומי סלק
• מי שזיפים מיובשים (אורגניים כמובן)
• לשחק מיקי מיקי בשתיית מים
• פרוביוטיקה עושה פלאים
• לא ניסיתי - חברה סיפרה לי שסיבים תזונתיים עזרו מאוד לעצירות אצל הילדים שלה

[אל_הלב*]

תודה דנדי

מה זה לשחק מיקי מיקי?
הזכרת לי משחק שפעם היתה משחקת עם חבר מהגן - בקבוק מים מינרלים, שותה שלוק ומעבירה אליו שישתה שלוק וחוזר חלילה.
אולי זה רעיון לשחק את זה גם איתי.

תודה על הרעיונות, אוסיף לה שמן זית.
איך מכינים מי שזיפים מיובשים ומי סלק? פשוט להשרות ולתת לה לשתות את זה כתחליף למים?
שזיפים זה בטח מתוק ויש סיכוי שזה יהיה כמו מיץ בשבילה.

סיבים תזונתיים טובים לשלשולים לא?

[הולכת_והרוח_בפניי*]

מגיחה להתייעץ. בני יקירי בן שנתיים וטיפונת, הולך לגן (פרטי, 10 ילדים), ישן במיטה הצמודה לשלי ויונק. אני קשורה אליו מאוד, והוא אליי - אבל גם קשה לו מאוד בלעדיי. אני מניקה אותו לפני השינה (צהריים ולילה), מה שאומר שבן זוגי לא יכול להשכיב אותו, כי הילד דורש ציצי. ניסינו להרגיל אותו שגם אבא הוא אופציה - אבל זה מגיע להיסטריה של בכי, שלא נרגעת עד שמגיע הציצי. זה אומר שאני גם לא יכולה להשאיר אותו עם סבתא ולצאת בלילה עם בנזוגי, מחשש שיתעורר, או להשאיר אותו יום שלם עם אבא שלו בלי לחשוש שהם פשוט יתישו אחד את השני. גם מקרים של תסכול, או כשיש סיטואציה שלא נעימה לילד (למשל - כשההורים כועסים על משהו שעשה) - הפתרון הוא ציצי. לא הייתי רוצה להפסיק להניק אותו, אני נהנית מאוד מהקרבה שזה יוצר ביננו, אבל הייתי רוצה שיהיו קצת פחות תלויים בי...
מה דעתכן?

[פלוני_אלמונית*]

חברה סיפרה לי שסיבים תזונתיים עזרו מאוד לעצירות אצל הילדים שלה
אם מוסיפים סיבים חייבים להוסיף שתיה.
מיקי-מיקי - אחד שותה, השני אומר לו רצוף מיקי-מיקי-מיקי עד שנגמר האויר, וכל הזמן הזה הראשון צריך להמשיך לשתות.

למרות שרוב הדברים לטיפול תזונתי בעצירות הם גם ככה מועילים, לדעתי יש להתמקד בפתרון התנהגותי מפני שמקור הבעיה הוא התנהגותי = התאפקות.
קודם כל לבדוק בעצמך את ההתנהלות סביב השירותים בגן. האם השירותים נקיים, שקטים. אם לא 'עומדים לה על הראש' ויש תור גדול של ילדים.
בבית וגם בגן, ללכת לשירותים לאחר כל ארוחה. לשבת גם רבע שעה ויותר אם צריך. שרפרף לרגליים.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

סיבים תזונתיים טובים לשלשולים לא?
יש מסיסים במים, ויש שאינם.
אחד מהם טוב לעצירות והשני לשלשול.
לצערי -לא יודעת מה למה...
אמאצ

[אחת*]

להולכת, נראה לי שפשוט צריך סבלנות, בכל זאת הוא פעוט ונאלץ להפרד ממך לשעות כל יום ולהתמודד עם מצבים שונים ואנשים שונים ללא תמיכה , כשאתם ביחד יש לו הזדמנות להשלים פערים של חום ובטחון.

[דנד_י*]

מיקי מיקי - הילד מתחיל לשתות המבוגר אומר מיקי מיקי מיקי מיקי עד שאומר מאוס, הילד ממשיך לשתות. במאוס מפסיקים
מי שזיפים - להשרות כמה שעות
מי סלק - מי הבישול של הסלק

לגבי הסיבים - זה מה שהחברה אמרה, לא ניסיתי לבד
בהצלחה...

[דנד_י*]

לגבי הלצאת, גם שלי תלויה בי לגמרי, צריכה אותי כדי להרדם ללא ספק, אבל לפעמים אנחנו יוצאים בערב.
אם היא מתעוררת לשמרטפית יש כל מיני פתרונות - בקבוק מים, נשנושים שהיא אוהבת.
זה בדרך כלל שובר לה את הלילה ולפעמים אנחנו חוזרים בחצות ומוצאים ילדה משחקת עם ביביסיטר.
אבל זה שווה לי את זה, היא לא בוכה היא מבסוטית, קצת פחות ישנה.

לגבי הלינוק על כל דבר - גם שלי נגשת מיד לבקש לינוק בכל פעם שאבא אומר לה לא...
לפעמים אני נותנת לה ולפעמים אני מרגישה שזה הזמן להתמודד עם מה שקרה ולא "לברוח" להנקה
אני מדברת איתה, חוזרת על מה שקרה לה, מתמללת את הרגשות שלה, מנחמת, מזדהה, מבחינה ומכילה את הבכי. לא תמיד יונקות.

קחי בחשבון ששלי איתי כל היום, אז אולי זה אחרת.

[הולכת_והרוח_בפניי*]

תודה בנות, זה מידע יעיל מאוד!

אני חושבת שהשאלה הנוספת שנשארת לי בראש היא - האם ככל שהזמן עובר ואני לא יוצרת מצבים שבהם הוא מתעורר ואני לא לידו רק יגבירו את הקושי אחר כך כי הם יוצרים הרגל מאוד מושרש, או שהסבלנות תשתלם והוא יפתח את העצמאות להתמודד לבד?

[תפילה_לאם*]

את התשובה תגלי לכל המאוחר כשיהיה בטירונות.

[דניאלה*]

מהניסיון שלי יש קשר גורדי בין ההנקה וההיצמדות לאמא, שאני לא הצלחתי להתיר.
לכן הפתרונות שעמדו לפניי היו גמילה מהנקה, הפחתת הנקה/גמילת לילה בלבד או שימור של ההנקה לתקופה מסוימת נוספת.
אני מדברת כמובן על גיל שנתיים פלוס ולא על ינקות.
אפשר לנסות להפחית הנקות באופן ברור ומסודר (למשל לא יונקים בלילה, או לא נרדמים בהנקה), להשאיר את המצב על כנו או לגמול לחלוטין.
לא נשמע שתרצי בשלב הזה לגמול.
אני גיליתי שאצלנו גמילה חלקית גזלה הרבה משאבים ממנה ומהיונקת ובדיעבד העדפתי לגמול לגמרי.
אבל זה היה כבר בשלב שנמאס לי ומיציתי אז הדילמה לא הייתה מאוד גדולה.
אצלכם אולי הפחתה של ההנקה תאפשר קצת יותר אוויר ומרווח, שאבא או סבתא יוכלו להיכנס בו ולמלא את מקומך.
עם זאת קחי בחשבון שהיצמדות מועצמת מאוד בלילות (לעניות דעתי יש שם משהו ביולוגי),
כך שדווקא יציאה בערבים, למרבה הבאסה, עלולה להתגלות כבעייתית עבור היונק שלך

[אחת*]

עם השנים יקטן הצורך בנוכחות תמידית שלך , כמו שגילו כל האמהות לילדים בריאים שבגרו.

[תמרוש_רוש]

אל הלב, הרבה פעמים התחלה של עצירות מביאה לכאב והכאב להתאפקות וההתאפקות לעוד יותר עצירות והחמרה של כל העסק...
בנוסף למה שיעצו לך, אני מציעה - לנסות למנוע מצבים כמו שתיארת (שהיא מאדימה בפנים ולוחצת). כשהיא מרגישה צורך להתפנות ורוצה אבל את רואה שאחרי לחיצה אחת זה לא יוצא, להפסיק מיד, ולשתות רבע כוס שמן זית, ככה כמו שזה אם היא מוכנה. בשלוקים קטנים, להסביר לה איך השמן ירכך את הקקי ויחליק אותו בקלות ובכיף.

עוד אופציה, כשהיא מתחילה ללחוץ אבל לא יוצא לה, זה להשכיב אותה על הברכיים שלך ולטפטף בעדינות שמן זית על הפתח האחורי. בלי שום אקט פולשני, רק להזליף כמה טיפות, ואז להחזיק ביחד את שני העכוזים ולהניע בעדינות רבה בתנועות עגולות כדי שהשמן יזוז פנימה ויגיע לכל מקום, ואז להזליף עוד קצת. לקטנצ'יק שלי זה מאוד עזר פעם, כשהיתה לו חתיכה קשה וכואבת והוא לא הסכים בשום אופן לשתות את השמן. אחרי אולי שתי דקות הקקי פשוט עף החוצה, חלקלק וגמיש ולא מכאיב כלל.
אבל זה משהו שהיא צריכה להסכים לו. לקטנצ'יק פשוט עשיתי את זה בלי לשאול כי הוא היה תינוק, אבל בגיל שלה, ובייחוד בנסיבות הקיימות, את צריכה להסביר לה את הרעיון ואת הרציונל ושהיא תסכים, אחרת זה עוד עלול להחריף את ההתנגדות שלה. אולי את יכולה להעלות את זה כאופציה לפני שזה קורה, כשהיא פתוחה לרעיונות ולא עסוקה בכאב ובמצוקה, ושהיא תתנסה קצת בעיסוי עם שמן זית על הידיים או הגוף ותתרגל להרגשה.

---

ובאשר לסיבות - נדמה לי שהיה פה דף על ילדים שמפחדים / לא רוצים לעשות קקי בשום מקום אחר פרט לחיתול. זו בעיה די נפוצה נראה לי שזה דף שיעזור לך... בינתיים הייתי משתמשת בחיתול כבית שימוש נייד (כלומר שמה לה אותו כל פעם שמבקשת כדי לעשות קקי בו) עד שהפצע יחלים והחוויה הגרועה תישכח והכל יירגע קצת, ואז, לאט לאט, מתחילה לבדוק איך היא יכולה להתחיל לאהוב לעשות קקי במקום אחר כלשהו.

---

האם ככל שהזמן עובר ואני לא יוצרת מצבים שבהם הוא מתעורר ואני לא לידו רק יגבירו את הקושי אחר כך כי הם יוצרים הרגל מאוד מושרש, או שהסבלנות תשתלם והוא יפתח את העצמאות להתמודד לבד?
הא!
הבכור שלי היה נרדם רק בהנקה (או במכונית, או לפעמים בעגלה אבל זה לא נחשב, הנקה היתה העיקר) ואני בקושי יצאתי מהבית בערבים, ובכלל לא יצאתי בלעדיו, ואז בגיל שנתיים וחודש הוא גמל את עצמו בן לילה, ולא הסתכל לאחור.
הם גדלים, הם מתעצמים להם, ואז הם הולכים ממך וזהו זה
(כמובן, לקח לנו כמה לילות איומים כדי להתאפס על טכניקת השכבה אחרת, וזה היה שבוע מתיש, אבל זה היה בסך הכל כמה לילות, ואז מצאנו שאפשר להרדים עם סיפור, וזה התחיל לעבוד, והשתפר מלילה ללילה, ותוך חודש הכל חזר למקום)
אז כל המיתוס הזה של "אוי, הוא יתרגל" זה די קשקוש בעיני.

מה שכן, יש ילדים שנצמדים וזקוקים לאמא יותר מאחרים, וזה בסדר.

התינוק הנוכחי שלי לא אוהב להיות בלעדי, בייחוד בערבים, אבל כיוון שזה תינוק שני, ואני יותר מעורבת בכל מיני ארגונים התנדבותיים, אני כן יוצאת, הרבה יותר מאשר עם הראשון, ומשאירה את אבא שלו להסתדר עם זה. כי אני החלטתי וזה חשוב לי וזהו זה. אז איך אבא מסתדר? הרבה מנשא, הרבה הליכות בלילה מסביב לשכונה, לפעמים תוך כדי בכי שיכול להימשך חצי שעה. אם הקטן ממש לא רגוע אז הוא מטלפן אלי ומבקש שאחזור הביתה. אני רגילה לזה, נהנית ממה שיש ולא נמצאת במתח מהשיחה שעלולה לבוא. מדי פעם הוא מצליח להרדים אותו בקלות יחסית, על הידיים, תוך כדי תנועה כלשהי ודקלום אינספור וריאציות על "חתול גדול, חתול קטן" (חתול עליז, חתול מדופרס, חתול בחצאית, חתול במכנס. וכן הלאה. זה משחק משעשע למדי, האמת, למי שאוהב לחרוז), ואז אני חושבת שיש פריצת דרך והם יסתדרו הרבה יותר טוב מעכשיו, ואז אני יוצאת שובפעם אחרי כמה שבועות וזה שוב "אמא, אמא" ובכי.
ככה זה. אני הגרלתי תינוק שרוצה אותי, והוא הגריל אמא שנחושה בדעתה לצאת בערבים, לפחות פעם בחודש, ואבא נפלא, אמנם מחוסר ציצי אבל אוהב ודואג ושיכול להתמודד עם הסיטואציה, גם אם היא לא מהנה.
מה שכן, בכל זאת יש לי לב, אז מדי פעם אני מוותרת, מדי פעם לוקחת אותו אתי לפגישות התנדבות, ומשתדלת לא לצאת פעמיים בשבוע אחד.

[דניאלה*]

הבכור שלי היה נרדם רק בהנקה (או במכונית, או לפעמים בעגלה אבל זה לא נחשב, הנקה היתה העיקר) ואני בקושי יצאתי מהבית בערבים, ובכלל לא יצאתי בלעדיו, ואז בגיל שנתיים וחודש הוא גמל את עצמו בן לילה, ולא הסתכל לאחור.
אצלנו במשפחה קוראים לילדים כאלה "ילדים של אחרים" (-:
סתם, אני מכירה עוד סיפור או שניים כאלה.
מצד שני יש ילדים שיכולים להישאר בפאזת ב"רק אמא רק ציצי" די הרבה זמן, לפעמים הרבה מעבר לקיבולת של האמא.
כך שכשמחליטים אם לגמול או לא, צריך לקחת בחשבון שזה לא בהכרח יבוא מכיוון הילד בשלב המתאים גם לאמא,
ולפעמים ההחלטה נעשית במנותק מרצון הילד

[אל_הלב*]

כשהיא מרגישה צורך להתפנות ורוצה אבל את רואה שאחרי לחיצה אחת זה לא יוצא, להפסיק מיד, ולשתות רבע כוס שמן זית
תודה תמרוש, אנסה את זה, אומר לה שלא תלחץ, שתתן לקקי לצאת לבד.
הבעיה שהיא מתפתלת מכאבי בטן. אנסה באמת לתת לה לשתות שמן זית.

ביומיים האחרונים שותה יפה מים ואוכלת סלט עם עגבניות, מה שעוזר לקקי להתרכך ולצאת.
כרגע משתפת פעולה כי זוכרת שהיה לה מאוד לא נעים וכואב כשלא יצא.
מקוה שהמגמה תמשיך.

[תפוח_אדמה*]

לא חייבים רק עגבניות, כל ירק או פרי אמור לעזור.

[הולכת_והרוח_בפניי*]

הם גדלים, הם מתעצמים להם, ואז הם הולכים ממך וזהו זה happy
כן,כן, ואז אנחנו נשארות לחכות לטלפון או סימן קטן לתשומת לב ולזה שפעם הם נצמדו לנו לרגל בקריאות "אמא, אל תלכי!"...

(כמובן, לקח לנו כמה לילות איומים כדי להתאפס על טכניקת השכבה אחרת, וזה היה שבוע מתיש, אבל זה היה בסך הכל כמה לילות, ואז מצאנו שאפשר להרדים עם סיפור, וזה התחיל לעבוד, והשתפר מלילה ללילה, ותוך חודש הכל חזר למקום)
לא הבנתי. אם הוא גמל את עצמו, אז למה היה שבוע מתיש? וגם - אפשר פרטים, איך הוא גמל את עצמו?

מדי פעם הוא מצליח להרדים אותו בקלות יחסית, על הידיים, תוך כדי תנועה כלשהי ודקלום אינספור וריאציות על "חתול גדול, חתול קטן" (חתול עליז, חתול מדופרס, חתול בחצאית, חתול במכנס. וכן הלאה. כסיימתי לצחוק - גריינתי.

[דנד_י*]

ואבא נפלא, אמנם מחוסר ציצי אבל
זה הזכיר לי שאתמול הבת שלי, שעוברים עליה כמה ימים של התחברות לאבא שלה, ביקשה ממנו לינוק.
היא לא האמינה לו כשהוא אמר לה שאין לו חלב בציצי, אז היא מיששה לו את הציצי כמו שהיא עושה לי, כשהיא דוחפת את היד לתוך החולצה, כדי לוודא.
התגלגלנו מצחוק מהמתוקה הזו.

[אורי*]

_ביקשה ממנו לינוק.
היא לא האמינה לו כשהוא אמר לה שאין לו חלב_
מתוקה:-)
מראה עד כמה הנקה קשורה לחיבור רגשי. אם היא חברה שלו אז אפשר לבקש לינוק

אם הוא גמל את עצמו, אז למה היה שבוע מתיש?
עונה במקומה כי אני משערת את התשובה. כשיש שיטת הרדמה מסויימת (הנקה) ופתאום היא איננה, צריך לבנות משהו חדש. זה שעבר רק שבוע זה יפה, אצלינו כשנפרדו ממוצץ זה לקח כל כך הרבה יותר

[גוונים*]

פיצק ואני לא מצליחות להתקדם בנושא האוכל 'המוצק' כמו שזה נקרא. ואפילו יש מן רגרסיה...
היא בת 9 חודשים ועדיין אין מה שיכול להיקרא ארוחה של אוכל, כלומר שהיא אוכלת עד שובע מאוכל לפרק זמן מספיק. בימים האחרונים אנחנו אפילו ממש מתרחקים מזה..
האמת שהיה שלב שהיא אכלה מרק מרוסק בסבבה משהו שיכול להיקרא מנה אבל בימים האחרונים כאמור היא לא מסכימה, אוכלת כמה ביסים ומסרבת להמשיך..
עם פירות אנחנו בכלל בדיליי כי המרקם הגרגרי של אגס ותפוח לא עובר לה טוב, והרבה פעמים נתקע וגורם לה לרפלקס הקאה והיא פשוט פולטת/מקיאה כל מה שאכלה עד אותו רגע.
(ותודה למי שכתבה לי לרכך אותם במיקרו זה אכן קצת עוזר). ובננה אני לא נותנת כי יש לה נטייה לעצירויות (איזה עוד פירות אפשר? הדרים זה בסדר?)
גם דברים אחרים שכבר היתה אוכלת סביר כמו עגבניה, טחינה, חלמון ביצה קשה, דייסת קוואקר (מעוכים/מרוסקים/טחונים) בימים האחרונים היא ממש לא רוצה, כלומר היא אף פעם לא הגיעה כאמור לכמות של ארוחה אבל כן הרבה פעמים לכמות חביבה, תלוי ביום, בנסיבות וכד' אבל בימים האחרונים פחות ופחות מוכנה ויש דברים שכבר בכלל לא. רק אבוקדו מוכנה לאכול סביר יחסית, אבל אי אפשר לחיות רק על אבוקדו, וגם, זה לא מגיע לכמות של ארוחה.
ניסיתי גם לתת לה להחזיק ביד חתיכת גזר/תפ"א/ביצה מקושקשת וכד' ממש לא רצתה. הדבר היחיד שהסכימה לאכול ככה היה הקרקרי ביס הקנויים האלה (למרבה הבאסה - יש בהם תוספת סוכר ומלח!! לא רוצה לתת לה אותם בכלל..) לחם עוד לא ניסיתי... לא בא לי לתת לה סתם לחם, נראה לי כל כך מיותר.. וגם חוששת שהיא לא תסתדר עם המרקם.
מה לעשות? איך ממשיכים מכאן? לא יודעת אם יש משהו שלא קשור לאוכל שמפריע לה (שיניים?) או שזה משהו שקשור למזון המוצק עצמו.
הרבה פעמים היא כן מסכימה שניים שלושה ארבעה ביסים ואז מסרבת להמשיך אז אני לא חושבת שזה קשור לטעם, מה גם שמדובר על דברים שהיתה אוכלת בסבבה וגם דברים טעימים:-) (אני טועמת הכל, לא נותנת לה משהו שלא טעים לי..)
אז... להמשיך לנסות ולנסות? להרפות לכמה ימים?
וגם הצעות לעוד סוגי מזון יתקבלו בשמחה, כאמור יש לה בעיה עדיין עם גושים, זה צריך להיות משהו מאוד נימוח או מרוסק.
תודה!

[דניאלה*]

לא הייתי מתעסקת יותר מדי בגיל הזה. מציעה הרבה ובלי לחץ מכל מה שנראה לך סביר, וזהו.
זה בהנחה שהיא יונקת (?)
יש לה שיניים?
לא אתפלא בכלל אם אחרי שינוי כזה ב"הרגלי האכילה" שכן נוצרו היא פתאום תהיה קצת חולה ו/או תוציא שיניים.
אחר כך התקדמות, שוב רגרסיה וחוזר חלילה (-:

[גוונים*]

דניאלה, תודה.
כן, יונקת! ברור! (המון..)
יצאו שתי שיניים ויכול להיות שעוד בדרך כי היא נורא מריירת בימים האחרונים.

פשוט בכל מיני אתרים אחרים וכל מיני סיפורים שמספרות לי כל מיני דודות וסבתות, גיל 9 חודשים הוא גיל מופלג, מן הרגשה כזו שכל התינוקות אוכלים 2 ארוחות מסודרות של מוצקים (מילה זוועתית) כבר בגיל שבעה חודשים או משהו.. אז למרות שדווקא בקטע הזה אני לא מרגישה כזה חוסר בטחון (כמו בשבעת אלפים נושאים אחרים שקשורים אליה) משהו כן התחיל לחלחל ובימים האחרונים כשלא רק שאין התקדמות אלא שיש אפילו נסיגה, בכל זאת התחלתי קצת לתהות (או שמא לדאוג?)

[שמנדובה*]

הי גוונים, גם אני בדיעה של להניח לזה ופשוט לזרום עם מה שיש. זה גיל שיש תינוקות שרק מתחילים בכלל להביע עניין במזוןמוצק. לי יש אחד בול בגיל הזה שאוכל מלא והכל, ועדיין בתקופות של מחלה או שיניים פתאום הוא לא אוכל כמעט וחוזר רק לינוק. ואפשר לחשוב שהוא לא יונק כל שתי דקות גם אם הוא אוכל טון... יונק גם יונק, כתינוק בן יומו.

האמת שאני בכלל מעדיפה לא לספור לתינוקות: לא את הכמויות שאכלו, לא את הזמנים שינקו, ולא כמה זמן ההנקה/המזון החזיק אותם, או מה היה אורך השינה... לא סופרת. זורמת.... יותר קל ככה.

[שמנדובה*]

והדודות - נו, אצל כולן ישנו לילה שלם בגיל חודש, מוצקים בגיל חודשיים, ומשוואות בשלושה נעלמים עד גיל חצי שנה גג. ואף תינוק אצלן לא בכה, במיוחד לא כשהוציא שיניים. היו גברים פעם, התינוקות.

נראה לי שכל הדודות למיניהן סובלות בעיקר מבעיות שכחה. זה בסדר, מותר להן, כבר עבר זמן...

[שמנדובה*]

אויש נכון שמוצקים זו באמת מילה מגעילה? מזכירה יןתר את מה שיוצא אחר כך מאשר את מה שנכנס. יש עוד כמה מילים מעצבנות כאלה, למשל אותי מרגיזה במיוחד המילה ״מעדן״. בעעעעע

[רסיסים_של_אור*]

אויש נכון שמוצקים זו באמת מילה מגעילה? מזכירה יןתר את מה שיוצא אחר כך מאשר את מה שנכנס.


וחוצמזה גוונים התיאור שלך מתאים כמעט לגמרי לתינוק שלנו שתכף חוגג 11 חודשים.

פעם אמרה לי חברה: "ברזלוציה של החיים..," ואפשר להשלים כל פעם לפי הצורך.
התיאוריות של הדודות ובכלל נבנו על ילדים שיצאו למסגרות בגיל מאד צעיר חלק אולי בכלל לא ינקו. אם את רוצה להשוות למשהו באמת כדאי לקרוא כאן על תינוקות שגודלו וגדלים יותר כמו שאת מגדלת את פיצקית.

[דניאלה*]

_והדודות - נו, אצל כולן ישנו לילה שלם בגיל חודש, מוצקים בגיל חודשיים, ומשוואות בשלושה נעלמים עד גיל חצי שנה גג. ואף תינוק אצלן לא בכה, במיוחד לא כשהוציא שיניים. היו גברים פעם, התינוקות.
נראה לי שכל הדודות למיניהן סובלות בעיקר מבעיות שכחה. זה בסדר, מותר להן, כבר עבר זמן..._

[דניאלה*]

יצאו שתי שיניים
יאללה נו. מה כבר אפשר לאכול עם שתי שיניים (-:
תני לה כמה חודשים ועוד כמה שיניים ונדבר

[טנא_מלא_כוכבים*]

הי,
היא בת 9 חודשים ועדיין אין מה שיכול להיקרא ארוחה של אוכל - מסכימה עם הכותבות - זה עוד יקרה. בתי בת שנה וחצי, ויש ימים עם ארוחות של ממש, ויש שאוכלת פחות. בגיל 9 חודשים, נשנשה פה ושם, לאורך רוב היום החזיקה משהו ביד.

ולגבי העצירות, מבחינת אוכל אפשר לנסות דייסת קוואקר. ממריצה עיכול.

[תפילה_לאם*]

והדודות - נו, אצל כולן ישנו לילה שלם בגיל חודש, מוצקים בגיל חודשיים, ומשוואות בשלושה נעלמים עד גיל חצי שנה גג.
אויש, בדיוק היום ביקרנו את סבתי. היא התפלאה לראות שאני עדיין מיניקה את בת אחד עשר החודשים שלי, וסיפרה שבזמנה ההנקה נמשכה שלושה או ארבעה חודשים, ואז היו מכינים לתינוקות מחית פרות מעורבת בגבינה לבנה ובמיץ תפוזים. טעים ומזין... P-:

מהמדגם המייצג שלי ילד אחד מתוך שישה נכנס בצ'יק למסלול האכילה. לכל השאר זה לקח חודשים על גבי חודשים.

נקודה אחרת:
אוכלת כמה ביסים ומסרבת להמשיך..
אולי היא פשוט צמאה? אולי אחרי לגימת מים תרצה להמשיך לאכול?

וגם הצעות לעוד סוגי מזון יתקבלו בשמחה, כאמור יש לה בעיה עדיין עם גושים, זה צריך להיות משהו מאוד נימוח או מרוסק.
ירקות מבושלים! במקום מרק של כל מיני, תוכלי לגוון לה את הטעמים: פעם בטטה, פעם דלעת, פעם קישוא, פעם כרובית. או שילובים שונים. נסי עם עדשים.
אצלי היא נהנית גם משייק ירוק!

[שמנדובה*]

שייק ירוק!

[אורי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לה בעיה עדיין עם גושים, זה צריך להיות משהו מאוד נימוח או מרוסק.
אני הגעתי למסקנה אחרי הילדה הנוכחית שכל עוד המוצקים שתינוק מסוגל לאכול הם מרוסקים,אז זה לא כמות גדולה,ולא כמות מספקת לארוחה, רק כשהם באמת מסוגלים לאכול את המוצקים כמו שהם (לא מדברת על תפוח,אלא קציצה או תפוח אדמה או אגס או פרוסה/פסטה) רק אז הם כנראה יאכלו כמות גדולה שתספיק לארוחה. כמובן שיש את אלה שאוכלים כמויות ענק טחונות כבר בגיל 8 חודשים, אבל הם הילדים של השכנים/של הדודות, או סתם כאלה שמכריחים אותם. (יש לי חברה כזו, שכל כך רוצה שהם יאכלו מוצקים שלדעתי אין להם ברירה וכל ילדיה כבר בגיל 7 חודשים אוכלים כמויות, היא לא מוותרת).
בכל מקרה כך היה אצל כל ילדיי.



הדודות - נו, אצל כולן ישנו לילה שלם בגיל חודש, מוצקים בגיל חודשיים, ומשוואות בשלושה נעלמים עד גיל חצי שנה גג.
אצלי זאת חמותי. בעיקר לגבי השינה . היא לא מבינה למה צריך להרדים תינוקות, למה אי אפשר להניח אותם במיטה ושישנו פשוט? (וואלה,גם אני לא מבינה,כי כשאותי שמים במיטה אני באמת ישנה פשוט. מה לעשות שלא אני צריכה להבין אלא התינוק)
נראה לי שכל הדודות למיניהן סובלות בעיקר מבעיות שכחה. זה בסדר, מותר להן, כבר עבר זמן..
זה בעלי אומר לה,שהיא פשוט שכחה

וזה מתקשר לי ל
תיאוריות של הדודות ובכלל נבנו על ילדים שיצאו למסגרות בגיל מאד צעיר חלק אולי בכלל לא ינקו
כי אצלה אכלו פורמולה, וידוע שילדי פורמולה ישנים יותר עמוק.

ובכל זאת,כל פעם שאנחנו אצלה אני מתביישת באיך שאני מרדימה,או באיך שלא נרדמים אצלי בקלות. וכל פעם שהיא מעירה משהו אני טיפה מתכווצת.

היום ביקרנו את סבתי. היא התפלאה לראות שאני עדיין מיניקה את בת אחד עשר החודשים שלי, וסיפרה שבזמנה ההנקה נמשכה שלושה או ארבעה חודשים,
אצל סבתא שלך? חשבתי שזה עוד היה דור שהיניק, ואצל האמהות שלנו אנחנו לא ינקנו. סבתא שלי ז"ל היניקה את כל ילדיה. או שאולי זה תלוי עדה?

[שמנדובה*]

מעניין עניין העדות. סבותיי שתיהן היניקו, האחת כשנה , השניה כשנה וחצי. שתיהן מעדות אשכנז. אמי היניקה מעט מאוד (חודשיים שלושה גג). אמו של בן זוגי דווקא היניקה מעל שנה, שנה וחצי את כל ילדיה והיא מעדות המזרח. בטח יש על זה כבר לפחות דף אחד באתר אבל בכל זאת מעניין איך אצלכם.

[תמרוש_רוש]

(כמובן, לקח לנו כמה לילות איומים כדי להתאפס על טכניקת השכבה אחרת, וזה היה שבוע מתיש, אבל זה היה בסך הכל כמה לילות, ואז מצאנו שאפשר להרדים עם סיפור, וזה התחיל לעבוד, והשתפר מלילה ללילה, ותוך חודש הכל חזר למקום)

לא הבנתי. אם הוא גמל את עצמו, אז למה היה שבוע מתיש? וגם - אפשר פרטים, איך הוא גמל את עצמו?
אה, זה הלך ככה:
הוא היה רגיל להירדם עם ציצי, והיה מתעורר פעם-שתיים בלילה ליניקה קצרה וחזרה לישון (מיטה משותפת). הוא גם אהב יניקות בוקר ארוכות מאוד, איך שהיה מתעורר. וחוצמזה איזה 6 יניקות ביום. בשלב מסוים לפני גיל שנתיים הוא התחיל להתעקש על לינוק בדיוק בזמן ארוחת צהריים, או ערב, מה שהיה בלתי אפשרי בשבילי כי הוא גם רצה בתנוחת ערסול ואני לא הייתי יכולה לאכול גרגר ככה. אז כל הזמן הייתי צריכה לסרב לו ולהגיד "לא" ולאכול תחת לחץ ופרצופים ורטינות ורק אחרי שהייתי גומרת הולכת לסלון והייתי נותנת לו. לא כיף, אבל לא מספיק מעצבן בשביל ליזום גמילה כוללת.
ואז, בוקר אחד הוא התעורר, התהפך כמה פעמים מצד לצד, סירב לציצי שהצעתי לו, ואז קם מהמיטה והלך.
ולא ביקש יותר ציצי.
אני הלכתי לעבודה, חזרתי, הוא בא אלי שמח "אמא, תראי את זה!" והתחיל לשחק אתי, ועדיין לא רצה ציצי.
ואז הבנתי שזהו זה. והוא לא ביקש יותר אף פעם <כמעט, אבל זה סיפור לפוסט אחר>

הלילות היו גרועים, כיוון שפתאום הוא לא היה יכול, וגם לא רצה, להירדם עם ציצי. ומצד שני, הוא לא היה רגיל להירדם עם שום דבר אחר. אז בערב הראשון זה עוד היה בסדר כי באופן מפתיע הוא סתם נרדם עלי, על הפוף בחדר העבודה. אבל כשהיה מתעורר בלילה - לא היה איך להיישין אותו. הוא היה עייף, רוצה לחזור לישון, ולא יודע איך, וגם אני לא ידעתי איך. ובערבים גם: ילד עייף, שמאוד רוצה לישון, אבל אין לו מושג איך, שום דבר לא עובד בשבילו - כי הוא לא רגיל לשום דבר שאיננו הנקה - והורים שמנסים להמציא רוטינת השכבה חדשה מאפס.
הלילה הכי גרוע היה דווקא זה שבו מצאנו איך להשכיב אותו. אבא שלו פשוט היה אתו עד שהוא היה גמור מת, ואז, לקראת חצות, התחיל להקריא לו את "ציד דובים" (יש לנו באנגלית, תרגום סימולטני). יש שם הרבה רעשים ורחשים, של עשב, נהר וכאלה, אז בעלי פשוט התעכב עליהם ארוכות, ואז הגיע הדף עם סופת השלג, והוא התחיל לנהום וווווושששששש וווווווושששששש וווווווושששששששש, ככה עשר דקות, עד שהילד קרס. ואז הוא ניסה לקום מהמיטה - הילד רבע התעורר והתחיל לזוז! אז הוא שוב חזר לתנוחה הקודמת והמשיך עם הוווווווושששששששש וווווווווווווווווווווווושששששששש ווווווווווווווווווווששששששששש עוד חמש דקות, וגם עשה פייד-אאוט מאוד הדרגתי, עד שהילדון היה שקוע בשינה עמוקה והיה אפשר לעזוב אותו.
ובלילה הבא זה כבר היה הרבה יותר קל: השכבה רק בעשר ולא בחצות, אותו ספר, ומחצית הזמן של ווווווווווושששששששש ווווווווווששששששששש וווווווווווווווווווווווווושששששששששש.

אבל, באותו לילה ראשון, כשבעלי עשה את כל זה, אני בינתיים נרדמתי על הספה, בערך ב- 11:30, ואז התעוררתי בארבע בבוקר, והלכתי למיטה כמו שאני רגילה, בלי לחשוב, והדלקתי את האור הקטן בלי לחשוב, ונכנסתי כמו שהייתי נכנסת תמיד, עם להזיז את השמיכה והכל, כי אם הפעוט חצי-יתעורר תמיד אפשר להרדים אותו בחזרה עם הנקה קצרה. אז הוא התעורר, והפעם אי אפשר היה להרדים אותו עם הנקה, וכיוון שבעלי ישן גם לא ידעתי על הלהרדים עם סיפור. אז היה כיף

זהו. אני מאוד אוהבת את הסיפור שלי, כי לדעתי הוא מלמד עד כמה הפחד מ"הוא יתרגל" הוא חארטה. הילד שלנו ללא ספק היה רגיל להירדם בהנקה, ובכל זאת לא נדרשו יותר מארבעה ימים (אמנם קצת קשים) כדי ליצור הרגל חדש. ארבעה ימים! כדי "להיגמל" מהרגל של שנתיים! לדעתי זה כלום.

אני מודה שהלהרדים באמצע הלילה דרש קצת יותר זמן, בהתחלה הוא היה מבקש לצאת עם עגלה ולהירדם בה, ופעמיים גם הסכמנו לזה, אבל אז החלטתי שזה באמת הרגל רע, ושחייבים להישאר בבית, אז אחרי שני לילות הוא התפשר על לשבת בסלון מכורבל עלי. וזו היתה השגרה זמן מה: להתעורר, לשבת בסלון בחושך עלי ולהירדם כך, ולחזור למיטה. וכעבור כמה ימים רק הייתי קמה, לוקחת אותו מהמיטה שלו (אחרי הלילה האיום ההוא העברנו אותו למיטה משלו, בקצה הכי רחוק של החדר), מערסלת אותו עלי בעמידה בחדר איזה דקה, ואז צונחת בלאט ובהדרגה למיטה שלי. תוך חודש הוא כבר למד את הקונספט והיה מתעורר רק פעם בלילה, עושה "ביפ ביפ", הייתי מושכת אותו אלי למיטה והיינו נרדמים מיד.
ואחרי כמה חודשים הוא כבר למד להגיע לבד

זה כל הסיפור.

[פלוני_אלמונית*]

לדעתי ה״לא להרגיל״ הזה, זה תוצאה של חוסר ידע ופחד כללי...
לי יש סיפור מאוד דומה לזה של תמרוש רוש עם ההנקה. אמנם היא לא רצתה בכלל להפסיק לינוק, וגם אני לא רציתי להפסיק להניק, והכל היה כרוך בעצב עמוק עמוק עמוק, אבל לא הייתה ברירה אחרת, וככה זה פשוט קרה. ללא זעקות, ללא בכי, שוב, עם עצב עמוק וגעגוע, אבל אפילו לילה לבן אחד לא היה לנו.

מאז שנולדה גמלה בלבי ההחלטה, לעשות מה שנוח לשתינו ברגע זה, בהווה, בלי לחשוב יותר מדי מה יהיה הלאה. אמנם עברה רק שנה וחצי, אבל בינתיים השיטה הוכיחה את עצמה מצויין...

[מיכל_בז*]

גם לי יש שאלת מזון וחבריו. עלמה בת חצי שנה, תמ״ל. התחלתי לתת לה טעימות מזה בקטנה. פלח תפוז למצוץ, גמבה, קלמנטינה, מלפפון וכו׳... בעיקר כדי שהיא תשתתף באכילה כי מאוד לא נעים לאכול לידה. היא מסתכלת ברעבתנות וסקרנות אין קץ.

אבל למרות שנראה שהיא מתה לאכול, כשהיא אשכרה מקבלת אוכל היא ממש לא עפה עליו. המאכלים היחידים שעשו לה את זה ממש עד כה הם תפוז וקלמנטינה ואני לא נותנת אותם בלי הגבלה פשוט כי אין לי מושג כמה מותר. בכלל, אני ממש לא מוצאת את הידיים והרגליים שלי במוצקים האלה. לא בא לי לתת לה אוכל של בית תמחוי, היא בעונש? הייתי רוצה לתת לה מאכלים שהם רכים מטבעם, אבל כמה כאלה יש בכלל?

לא יודעת, כל העניין מבלבל מאוד.

[רסיסים_של_אור*]

גם אני לא בעניין של אוכל של בית תמחוי כפי שהגדרת ובכלל אין לי כוחות להעין לתינוקי אוכל במיוחד בשבילו. אז הוא מקבל טעימות ממה שאנחנו אוכלים.

[גוונים*]

אז אתן בעצם טוענות שזה תקין לגמרי שבגיל 9 חודשים היא אפילו אל בכיוון של ארוחה 'מוצקה'?
העניין הוא שבמשך חודשים היא מתעניינת מאוד באוכל, כמו שמיכל תיארה, ממש לא נעים לאכול לידה, את הטעימות בהתחלה היא גם אכלה בתיאבון ובשמחה, כל מיני טעמים. מסתדרת מעולה עם לאכול מכפית (וגם עם לשתות מכוס) אבל ברגע שהתחלתי להגדיל כמויות זה לא המריא, היתה תקופה שכן אכלה כמות חביבה של מרק טחון אבל חוץ מזה שום דבר אכל לא נאכל יותר מכמה כפיות. ובימים האחרונים כאמור עוד פחות ופחות. כך שלא מדובר על חוסר עניין או חוסר בשלות, לדעתי, אלא על משהו אחר. אולי בעצם זו כן חוסר בשלות במסווה של בשלות...
בגיל 9 חודשים, נשנשה פה ושם, לאורך רוב היום החזיקה משהו ביד.
מה למשל? אני ממש מחפשת מה לתת לה...
ירקות מבושלים! במקום מרק של כל מיני, תוכלי לגוון לה את הטעמים: פעם בטטה, פעם דלעת, פעם קישוא, פעם כרובית. או שילובים שונים. נסי עם עדשים.
מה הכוונה? שבמקום מרק משולב כל פעם לתת לה ירק בנפרד? את המרק אני עושה טיפה שונה כל פעם, לפי מה שיש לי בבית, הוא ממש לא יוצא כל פעם אותו דבר. עדשים עוד לא ניסיתי באמת, אנסה להוסיף, זה לא יוצר קצת קשיים בעיכול? איכשהו יש לי הרגשה שפחות מפריעים לה הטעמים השונים אלא משהו אחר, לא מצליחה להבין מה.
לא בא לי לתת לה אוכל של בית תמחוי, היא בעונש?
אבל למה בית תמחוי? בגלל שזה מחיתי? (אני מתה על מרקים מרוסקים...) כל המרקים שאני עושה לה יוצאים מה זה טעימים:-) או טחינה עם עגבניה מרוסקת בפנים או עם גמבה צלויה מרוסקת בפנים יאמממי והרי גם מבוגרים אוכלים מרק תפ"א/מרק בטטה/שייק ירוק. לי דווקא ממש אין בעיה לתת לה את המרקם הטחון/מרוסק. הבעיה שהיא לא ממש רוצה לאכול את זה. ואני מנסה רמות שונות של טחינה, לפעמים ממש חלק ולפעמים פחות, לא נראה שזה מה שמשנה לה חוץ מכשנהיה יחסית גרגרים אז היא לא מצליחה להתמודד עם זה טוב עדיין
אז הוא מקבל טעימות ממה שאנחנו אוכלים
רסיסים, תוכלי לפרט מה?

[גוונים*]

מיכל, היא מסתדרת עם בליעה של חתיכות קטנות של גמבה, תפוז וכאלה?
תפוז עוד לא ניסיתי, אולי אנסה...

[תפילה_לאם*]

אצל סבתא שלך? חשבתי שזה עוד היה דור שהיניק
היניקו אבל מתברר שרק חודשים בודדים ואז עברו ל"אוכל".
אותה הסבתא (מצד אבא) למדה במסלול מיוחד של אחיות לטיפול בתינוקות. כשאמא שלי ילדה אותי והתחילה להיניק, חמותה פסקה במומחיות שאין לה די חלב (מן הסתם לפי המדיניות הנוקשה של "להיניק 7 דקות מכל צד"), וכך יצא שינקתי רק חודש, ואת אחיי אמא שלי כבר בכלל לא ניסתה להיניק.

תמרושרוש,
אהבתי מאוד את הסיפור ואת לקחיו.

לא בא לי לתת לה אוכל של בית תמחוי, היא בעונש? הייתי רוצה לתת לה מאכלים שהם רכים מטבעם, אבל כמה כאלה יש בכלל?
גם אני כמו גוונים, לא רואה באוכל הזה גועל נפש. הרי גם מבוגרים אוכלים מרק תפ"א/מרק בטטה/שייק ירוק.
רק שלפעמים זאת טרחה להכין. אז אפשר להקפיא מנות של כמה מרקים. לא הכי חיוני שיכול להיות אבל נראה לי כמו פשרה סבירה.
אני נתתי בהתחלה חתיכת תפוח למציצה. אפשר כמו שהמליצה מתישהו רק מה לצבוט בין האצבעות בננה, אבוקדו ולתת. זה עבד טוב אצלנו. אפשר גם ירקות מבושלים עד נימוחות: בטטה, דלעת, קישוא, כרובית, ברוקולי, גזר, אפונה, תפו"א וגם פלפל, שומר, סלרי... אם תוסיפי שמן זית איכותי, אולי הרושם שלך מהמנה ישתנה.
תפוז עוד לא ניסיתי, אולי אנסה... - פתחתי את הפלח ואכלתי את רובו ונתתי לה בקבוקונים קטומים.
נתתי גם פיסות עוף/ הודו קטנות וגיליתי שהיא אוהבת קציצות בקר.

ובימים האחרונים כאמור עוד פחות ופחות.
אם זה עניין של כמה ימים בסך הכול, זה בהחלט יכול להיות משהו זמני, שאולי ייקח גם כמה ימים של התאוששות לאחר שיחלוף. נגיד, איזה וירוסון שלא מתבטא בדרכים אחרות או שיניים חדשות או שמתרכזת בלמידה מוטורית כלשהי.

מה למשל? אני ממש מחפשת מה לתת לה...
אצלי היא חטפה לי מהיד מקל סלרי, שבכלל לא התכוונתי לתת לה ובמשך תקופה ארוכה זה היה נשנוש בולט בתפריטה.

מה הכוונה? שבמקום מרק משולב כל פעם לתת לה ירק בנפרד?
אולי, כי אולי תגלי ככה שהיא נורא אוהבת קישואים אבל לא בא לה תפו"א. וזה כמובן יכול להשתנות עוד שבוע.

_אז הוא מקבל טעימות ממה שאנחנו אוכלים
רסיסים, תוכלי לפרט מה?_
לא רסיסים, אבל יכולה לתאר לעצמי שהכול הולך: פירה, רוטב של הבשר עם פרורים מהבשר...

[תפילה_לאם*]

טוב, שאלה משלי:

איך ליצור סדר יום לבת 11 חודשים? (וגם: האם ליצור לה סדר יום?)
הביאו בחשבון, שהשכבה לשנת צהריים למשל קשה כשבדיוק צריך לצאת לאסוף אחים, לטגן להם שניצלים, לעזור בשיעורי הבית...

[רסיסים_של_אור*]

תראי גוונים, חשוב לי נורא לכתוב שממרומי אמהותי לשבעה ילדים גם אני מוצאת את עצמי לא אחת מתבוננת על היומיום עם התינוק הזה ותוהה מה בדיוק להציע לו?! למה הוא לא אוכל מה אני עושה לא נכון וכו'. מאד חזק חקוקה בי החוויה מהילד הראשון שדשדש עם האוכל וכשנכנס למעון בגיל שמונה חודשים והוםרד ממני בעל כרחו הסתגל מהר מאד למה שהציעו לו שם. כל-כך חזק חקוקה בי החוויה שאתמטל אחרי שהרגשתי שאין מה לעשות ורק המטפלות ה"מקצועיות " יודעות איך לעשות אתזה וכו', נזכרתי פתאם שאחרי שני הראשונים כל השאר מעולם לא הלכו לשום מסגרת ובנה הם בכל זאת אוכלים היום מכל וכל אז אולי אני בכל זאת כשירה לעניין...
ולמול הישגי ההזנה של המעון אני לא יכולה לשכוח גם את תדירות וחומרת המחלות שהשניים הראשונים נאלצו להתמודד עימן.

כן, זה באמת נורא מבלבל לגדל תינוקות במין ואקום. הבונטון מדבר על אכילה ברמה שמחליפה ארוחה - בעיקר כדי לשחרר אמהות מהתמידות נזו לתינוקות שלהם. אבל תינוק שמאפשרים לו לוקח את הזמן שלו ובהינתן המקום והזמן עובר תהליך מאד הדרגתי שנותן גם מקום לכאבי בקיעת שיניים, ענייני בטן ועוד כהנה וכהנה. הרבה פעמים תינוקות יונקים שגדלים בבית עוברים כל מיני מחלות בדיוק ככה - במין ימים קצת לא ברורים, הסתייגות מאוכל שאינו חלב אם, שינה קלה יותר וכו'.

[אורי*]

למדה במסלול מיוחד של אחיות לטיפול בתינוקות.
אייקון דופק ת'ראש (אין לי כוח לבדוק איך עושים)


אולי תגלי ככה שהיא נורא אוהבת קישואים אבל לא בא לה תפו"א. וזה כמובן יכול להשתנות עוד שבוע.
להשתנות כל הזמן (גם בגיל 6 שנים, אגב)

[רסיסים_של_אור*]

ומבחינת המה:
חתיכות גדולות של תפוח/בננה, סלט ירקות , פיצה ביתית וקנויה, פשטידות למיניהן, שניצלים, תפוחי אדמה אפויים, פסטה, פלאפל ביתי, שניצל קנוי, מרק עוף קציצות וקוסקוס.

נשמע המון אבל בתכלס הרבה פעמיםמניחה לו במגש והוא בוחר מה לנסות ומה להקצטת לנעסוי המדעי של מושג הגובה (כלומר לזרוק מעבר לשולי המגש).

הוא הכי אוהבלהכנס למזווה ולנגוס בבננות ותפוזים בקליפתם, בצלים ותפוחי אדמה חיים...

חשוב גם לזכור שתינוקות קטנים הם אכן קטנים. המנות שהם צריכים באמת מאד קטנות.

[גוונים*]

אני נתתי בהתחלה חתיכת תפוח למציצה.
והיא רק מצצה או גם פוררה את זה לחתיכות קטנות ובלעה? אני חוששת שהיא תגרד חתיכות קטנות שיגרמו לה להיחנק ולהקיא (לא יודעת למה, מפחיד אותי כל נושא החנק... והקאה, טוב, זה פשוט כבר קרה לה עם אגס...)
לצבוט בין האצבעות בננה, אבוקדו ולתת.
בננה אצלנו לא נותנים בגלל נטייה לעצירויות אבל אבוקדו זה הלהיט (היחיד) כרגע. נותנת לה בכל מיני צורות ומערבבת גם עם דברים אחרים כדי לרכך אותם. מיכל זה הכי מאכלים שהם רכים מטבעם שמצאתי, וגם סופר מזין ובריא וממש באסה שאין עוד כאלה...

גם ירקות מבושלים עד נימוחות: בטטה, דלעת, קישוא, כרובית, ברוקולי, גזר, אפונה, תפו"א וגם פלפל, שומר, סלרי...
עד כה ניסיתי רק מעורבבים כמרק, רעיון טוב לתת גם בנפרד, אני אנסה.

פתחתי את הפלח ואכלתי את רובו ונתתי לה בקבוקונים קטומים
סבבה, אני אנסה.

אם זה עניין של כמה ימים בסך הכול, זה בהחלט יכול להיות משהו זמני,
זה כנראה שתי מגמות משולבות. האחת שבאופן כללי לא הולך טוב... היא לא אוכלת כמויות של שום דבר, רק כפית פה ביס שם וכאלה. עד לפני כמה ימים, כל כמה זמן היא כן היתה מסכימה לקצת יותר ממשהו ואת המרק אפילו הגענו כמה פעמים ממש לכמות של קערית חביבה, אבל ממש לא הצלחנו להתקדם לכיוון ארוחה.
בנוסף, בימים האחרונים, היא ממש בקושי מוכנה משהו. לא יותר מכפית - שתיים של כל דבר שאני נותנת לה. וזורקת כל דבר שאני נותנת לה להחזיק חוץ מהקרקרים הקנויים /-:

היא חטפה לי מהיד מקל סלרי
חי? זה לא ממש קשה ומלא סיבים?

אני חושבת שעקרונית לא היה מאד מטריד אותי כל הסיפור, אצלי בחיים הכל קורה מאוד לאט, אולי גם אצל הבת שלי זה ככה.. העניין הוא שבא לי שהיא תתחיל לאט לאט לא-ט להיות פחות תלויה בהנקה.
גם כדי שאוכל להשאיר אותה עם אבא או סבתא לפרקי זמן טיפה יותר ארוכים (אפילו לא למטרות הנאה או התאווררות אלא כי יש דדליינים ועומס של עבודה וככה אני פשוט כמעט ולא מספיקה לעבוד, שלא לומר על גבול הלקרוס מהג'אגלינג הלא נגמר הזה של להיות איתה ולעבוד בו זמנית) וגם כי בכל רגע נתון יכול להתחיל לו הריון נוסף (הלוואי, הלוואי, אני מקווה שאני לא פותחת פה איזה עין ושאני לא שאננה ושזה אכן יכול לא לקחת זמן וכו' וכו') וזה בטוח ישפיע על ההנקה ואולי אפילו יגמור אותה, אז מנסה קצת, טיפה, להכין את הקרקע כדי שזה יהיה (אולי) פחות קשה.

[גוונים*]

רסיסים, עכשיו אני רואה את מה שכתבת,
ת-ו-ד-ה על הפרספקטיבה! חשוב חשוב חשוב לי לשמוע את זה. מאוד!

לגבי המה, אני מרגישה שהיא לגמרי לא שם עדיין.. היא עוד ממש לא נוגסת בדברים, רק ממוססת וקצת לועסת ולפעמים נחנקת וכמה פעמים הקיאה כי נתקע לה פירור שגרם לשיעולים ולרפלקס ההקאה ודברים רכים שאני נותנת לה להחזיק היא הרבה פעמים לא מכניסה לפה. מועכת ביד וזורקת. נראה לי שהיא מתלהבת מדברים קשים וחסרי טעם (ע"ע הקרקרים הקנויים) ומצד שני אוהבת מיץ של סלט שאני מכינה לעצמי שהוא עז טעם יחסית. היא מאוד אוהבת אבוקדו ואת הפלורויטל שאני נותנת לה במקום ברזל (מזל) אלה שני הדברים היחידים שהיא לא מסרבת להם:-)
אני מבינה שאני צריכה להתרחב גם לכיוון הפשטידות (סתם מתעצלת להכין, אבל אולי זה ייתן לי מוטיבציה) והפסטה (לא בא לי לתת לה, לדעתי פסטה היא ג'אנק כמעט כמו שוקולד, אבל אולי למטרות התרגלות לאוכל מוצק אפשר לתת לה קצת פסטה מחיטה מלאה ולראות איך הולך כי כאמור היא מתלהבת מדברים קשים וחסרי טעם...)
איזה גודל חתיכות אתן נותנות?

[רסיסים_של_אור*]

אולי כדאי גם לנסות להתמודד עם הפחד הזה שיש לך מזה שהיא תחנק. בעיניי זה שנתקע לה והיא הצליח ה להשתעל ו להוציא את זה החוצה זה מעולה. סימן שהמערכת עובדת יופי. הייתי נותנת לה להמשיך להתנסות ובזמן שהיא מתנסה תנסי את לנשום עמוק ולהגיד לעצמך ולה 'את סומכת על הגוף החכם שלה חכמי כות ה מופלאות שבו... כי מתח אצלנו ללא ספק מועסק גם אליהם .

ולגבי עניין ההריון הבא בעזרת ה'. הייתי משחררת גם אתזה. אם וכאשר יווצר מצב שידרוש התמודדות אחרת תתמודדו עם זה.

לגבי הפסטה - סעיניי אין שום צורך שתציעי לה דברים שלא ראויים בעינייך. אני פירטתי לך את המגוון שיש בבית וששאר בני הבית אוכלים ולכן גם הקטנצ'יק.

תפוח למשל הוא אוהב למצוץ ולקצוץ בשיניים וב חניכיים לחתיכות קטנות שהוא מפזר על המגש שלו במקרה שהוא יושב ובכל הבית במקרה שהתפתתי לתת לו כשהוא בשיטוטים....
( דמייני כמה נקי ומסודר פה )

[טלי_ב*]

גוונים, בהנקה יש לכן משהו שאת יכולה לכנות "ארוחה"?
אני יודעת שאצלי לא היה, אף פעם לא ידעת איך להגדיר ארוחה במושגים של הנקה. הגיוני בעיני שגם באוכל (אפשר לקרוא לזה פשוט אוכל? גם אני לא אוהבת את המילה "מוצקים") זה יהיה כך בתקופה הראשונה. ניקורים כאלה לאורך כל היום.
אצלנו אגב הייתה קפיצת מדרגה בכמויות ברגע שלמד קצת ללכת, ויכולתי להניח לו קעריות קטנות במקומות נמוכים עם אוכל שהוא יכול לנקר ממנו בחופשיות.
לגבי דברים רכים - תותים, עגבניות (בלי קליפה), מלפפון (גם בלי קליפה, אמנם לא רך לגמרי אבל גם לא קשה כמו תפוח), ברוקולי מבושל (מאוד נוח לאחוז). וגם גזר, למרות שהוא קשה, נראה לי שבלי הרבה שיניים בלתי אפשרי להוריד חתיכה גדולה מספיק בשביל להיחנק ממנה. ואפשר גם לרכך כמעט כל דבר בבישול/מיקרו/אידוי ועדיין שישמור על צורה כללית שאפשר לאחוז בה. להאכיל בכפית זה נורא מתסכל כי זו התארגנות שלמה שמובילה לכמות מזערית.

[טלי_ב*]

אה, ולא הייתי מגבילה כמויות בתפוזים (אלא אם הייתה אוכלת נגיד שני תפוזים שלמים ואז הייתי תוהה למה).

[שמנדובה*]

גוונים, אני מסכימה שכדאי לעבוד על עצמך בנוגע לחששות החנק. את מספרת שכבר יצא שהיה לה קשה להתמודד עם אגס - זה קורה לכל התינוקות, ויש להם מנגנון של פליטה. לפעמים הקאה עוזרת לזה, לרוב לא מגיע לזה והתינוק פולט את מה שקשה לו לעבור. אני מציעה בזהירות לזכור שהתינוקת קולטת את החששות שלך, היא קוראת אותך ולכן אם את בלחץ ומשדרת לחץ אז זה בעצם יקשה עליה להתמודד. אני בעד לסמוך על תינוקות, ובהתחלה פשוט להיות נוכחת כשהם אוכלים. קראת כבר את המאמר של יונת על תינוקות וסכנת חנק?

לגבי מה אוכלים, בני הצעיר בן תשעה חודשים ממש כבתך. הוא אוכל כל מה שאנחנו אוכלים ללא ריסוק. הבוקר למשל: בננה, לחם הודי (נאן), אבוקדו.
אתמול אחהצ אכלתי אורז מלא עם תבשיל של קישואים וקטניות עם עגבניות בצל ושום, אכל איתי. אוכל חתיכות קטנות של עוף או פסטה או קציצה, אפונה ותירס אוהב מאוד, אוכמניות ובכלל כל מיני פירות. לפעמים מקבל חתיכה גדולה להחזיק ביד, לפעמים אני חותכת חתיכות קטנות והוא מרים ואוכל. אוהב מאוד תפוח שלם - אני נוגסת קצת את הקליפה והוא מגרד עם השיניים את התוך. אני לא מחשבנת לו מה בלע ומה ירק, זה לא משמעותי בעיני. הכל חשוב להתנסות ולהנאה.

[שמנדובה*]

חשוב לי לציין למרות הרשימה הנאה שנתתי לך, שבין לבין וגם תוך כדי האכילה, הוא יונק. המון. אין מצב שהוא מסתדר רק עם אוכל למשך שעות רבות. לשמחתי גם לא נוצר הצורך המלאכותי להשאירו בלעדי ולכן הוא יכול לנוע בין אכילה לבין יניקה כאוות נפשו (ונפשי). אני מאמינה שזה רצף, שעליו התינוק נע והדברים משתנים עם הזמן ויש מין ריקוד כזה של צעד קדימה, שניים אחורה. וזה מתאזן בסוף, רק שהסוף הוא ממש לא בגילאים האלה.

[גוונים*]

זה לא ייאמן העניין הזה של הכתיבה בבאופן.
כמובן שהיום היא אכלה ארוחה מעולה! קערית שלמה של מרק טחון (יצא ממש טעים, גם אני אכלתי) כמות הגונה של אבוקדו, והמון מיץ של הסלט שלי שזה בעצם טחינה עם מיץ מהעגבניות ושמן זית וקצת טעמים מהסלט. ואז עוד 2-3 כפיות של טחינה בלי כלום ולקינוח מים. היא מאוד אוהבת מים ושנותנים לה בסוף הארוחה העיניים שלה נוצצות כאילו צ'יפרו אותה עכשיו באיזה קינוח מפנק במיוחד:-)
בסוף הארוחה היא דפקה כזה גרפס שהיה ברור שזה התיישב לה טוב:-) איזה כיף!

כדאי גם לנסות להתמודד עם הפחד הזה שיש לך מזה שהיא תחנק.
אני מתמודדת (אם לא הייתי מתמודדת, לא הייתי נותנת לה שום דבר עד גיל 3:-) ) ובהחלט נותנת לה להתנסות עם חתיכות של כל מיני סוגי מזון, ולא רק אני, גם אבא שלה מנסה וגם סבתא שלה. היא פשוט לא רוצה... היום נתתי לה חתיכת תפוח וגם חתיכה מביצה מקושקשת, אתמול גזר מבושל ותפוח אדמה מבושל, שלשום חתיכות מכדורי בשר וגם תפ"א ומקושקשת וכו' וכו' בכולם היא נגעה קצת, שיחקה קצת ואז זרקה, אפילו לא הביאה לפה. למרות שברור שהיא יודעת שזה אוכל ומה צריך לעשות עם זה.

בהנקה יש לכן משהו שאת יכולה לכנות "ארוחה"?
האמת שלפעמים כן... אם יוצא שהיא לא יונקת שעתיים-שלוש ואז יונקת ויונקת הרבה מאוד ואז שוב לא יונקת כמה שעות, אז כן, זו ממש ארוחה.
אבל כן, בהחלט המון פעמים זה לא כל כך מאורגן והיא יונקת במפוזר ובכמויות קטנות. אני לוקחת את הרעיון של לפזר לאורך כל היום, עד כה התמקדתי בפעמיים-שלוש. אבל אפשר לפזר את זה יותר. זה מגדיל את הסיכוי לתופוס אותה ברגע שיתאים לה להתנסות.

להאכיל בכפית זה נורא מתסכל כי זו התארגנות שלמה שמובילה לכמות מזערית.
למה כמות מזערית? אני מכירה תינוקות שאוכלים כמויות נכבדות ביותר בכפית. ואפילו פיצק כשנחה עליה הרוח, נגיד היום, יכולה לאכול כמות נאה ביותר בכפית, וזה אפילו לא לוקח יותר מדי זמן כי כשהיא רוצה היא אוכלת ממש בקצב.

קראת כבר את המאמר של יונת על תינוקות וסכנת חנק?
האמת שלא...

אני מאמינה שזה רצף, שעליו התינוק נע והדברים משתנים עם הזמן ויש מין ריקוד כזה של צעד קדימה, שניים אחורה. וזה מתאזן בסוף, רק שהסוף הוא ממש לא בגילאים האלה.
ניסוח יפה..
מתי לדעתך ומניסיונך מגיע הסוף הזה, שזה מתאזן? (ברור שכל תינוק שונה וכאלה, אבל ברמת ההכללה והעקרון)

[שמנדובה*]

מתי מתאזן? הממממ באמת נורא קשה להגיד. זה תלוי גם בסגנון ההורות כמובן, יש הורים שמאיצים את התהליך על ידי צמצום הנקות באופן מלאכותי, למשל, או במצבי אין ברירה כשהילד הולך לגן ואמא עובדת. אני חושבת שזה לגמרי אישי, אבל בגדול, לפחות עד גיל שנה וחצי - שנתיים אצלנו במשפחה עוד היה הרבה מהריקוד הזה... וגם אחר כך, יש תקופות שנדמה ש״הילד לא אוכל כלום״ רק שבעצם הילד גדל ומתפתח, ואז באות תקופות בליסה. יש לי אחד כזה בן שש (עוד חודש!) שיש לו תקופות שנדמה שהוא לא אוכל שומדבר כי בארוחות כמעט לא אוכל כלום. אבל אם שמים לב רואים שכל היום הוא בנשנשת תמידית של פירות וירקות. הוא רזה אבל חזק מאד, ובריא מאד, ותכלס - עדיף פירות וירקות מאשר פסטה...

[דנד_י*]

צריך גם לזכור שהרבה פעמים בגיל 9 חודשים נמאס להם מהטחון והם רוצים מרקם מוצק יותר.

אצלנו האוכל הוא מן טנגו כזה, היא צריכה כל מיני תנאים כדי שממש תאכל משהו -
אם היא מוציאה שיניים או מבשלת וירוס - האוכל נפסק באופן רשמי
בדרך כלל לשבת בכיסא אוכל רשמי די מבטל את עניין הארוחה, שאמא תשב על שרפרף והיא תטייל ותבוא לאמא לביסים עובד הרבה יותר טוב
לאכול אוכל שנפל לרצפה זה בכלל להיט מוחלט (גם אוכל שלפני רגע היא סרבה לאכול מהצלחת)
גם שמתי לב שאם היא לא עשתה קקי עדיין אז היא פשוט לא תרצה לאכול אוכל, רק נשנושים.
ארוחה ממש היא תשב לאכול רק על קיבה ריקה (והקיבה מתרוקנת אצלה רק אחרי האוכל אז... ביצה ותרנגולת)

יש עוד מצב חריג שבו היא אוכלת הרבה - בחברה, האחים שלה לא נחשבים לצורך הזה, אבל אם יש חבר/חברה באזור הגיל שלה לידה, היא תאכל כל מה שהוא/היא יאכלו, גם דברים שבשוטף לא נוגעת בהם (היום היא אכלה תפוח עם בן דוד שלה, ממש התרגשתי!, בלי להראות כמובן).
כל מאכלי הבצק היא תאכל כמעט תמיד - פסטה/פתיתים/לחם/פיתה וכו' הא וגם תירס ופירה או תפוח אדמה - מדהים איך הפחמימות הריקות הן היחידות שעובדות מעולה

נסיכה או לא נסיכה?

ולהלן רשימת הנשנושים שלנו (יש ימים שלמים שהיא אוכלת רק אותם, אז יש לנו שפע) -

• פתיתי סויה לא מבושלים
• אפונה קפואה ישר מהמקפיא
• בננה ישר מהמקפיא
• ערמונים קלויים
• קשיו שלעסתי בשבילה (באסה שאגוזים אי אפשר לתת ככה)
• שקדים
• גלידת פירות - בננה תמרים וקשיו
• חומוס קלוי
• תמר לח קפוא, ללא קליפה וגרעין
• חטיף תפוחונים
• פת אורז
• קרקרים מקמח כוסמין

סורי שלא זוכרת מה מכל אלה אכלה גם לפני שנה

הא ואחרון, אולי זה גם עניין של דודות אבל למיטב ידיעתי לא כדאי לשתות מים אחרי האוכל כי זה מפריע לעיכול של האוכל.

ואחרון באמת - עם הילדה הזו שחררתי לגמרי את העניין של בננה = עצירות, איזה כיף, איזה שחרור לתת לה לאכול כמה בננות שהיא רוצה, ובכלל לכל הבנים, ולראות שעלינו זה בכלל לא משפיע בשום אופן.
האופן היחיד שזה משפיע זה שלא משנה כמה בננות אני קונה אחרי יומיים אין להם זכר...

[שמנדובה*]

גם אצלנו בננה לא משפיעה על עצירות לכאן או לכאן.

אגב, למה קשיו לעוס אפשר ואגוזים אחרים לא? גם קשיו הוא סוג של אגוז לא? ושקדים גם יש לך ברשימה.... בכל אופן מציעה שוב את המאמר של יונת על תינוקות ואגוזים/חנק, אנסה לחפשו ולשים פה לינק.

[שמנדובה*]

http://ootips.org/horut/choking.html

יש!!

[רק_מה*]

הדרך הכי מרגיעה להתנסות במשהו שנראה לך ״מחניק״ זה לתת לה פיסות מזון כשהיא על שש.

שחרור מהנקה: שלי בת ה11 חודש והאוכלת -כל- והרבה עדיין צריכה את השד אחרי האוכל אם היא עייפה או סתם כי בא לה לדבר (מכירות את זה? צחוקים עם הפטמה? למולל? להשפריץ? |l| )

אם את צריכה אוויר - שעתיים שלוש בלי לאכול לא הורגות אף תינוק בגיל הזה- אבל צריך הדרגתיות ותשומת לב כי התלות היא לא רק סביב הזנה

אני במשבר התפשפשות קל. קקי: אין מצב שהיא עושה על עצמה ומצד שני, היא פיתחה קיבעון לסיר שלה. היום התחילה לעשות בחיתול הבד שלה כשהיינו מחוץ לבית והחזקתי אותה מעל אסלה והיא סירבה. והתאפקה עד שהגענו הביתה וישר עשתה.

אני תוהה מה לעשות (סיר מתקפל? מהיכן?) גם כי בקרוב יהיו ימים בהם תישאר עם בייביסיטר לכמה שעות. זה לגיטימי לבקש ממנה להושיב אותה על סיר כשהיא מתאמצת?
לגיטימי להביא לבייביסיטר מנשא?
אוף. הנה מתחילה להסתיים תקופת ינקות האימהות שלי

[תפילה_לאם*]

_היא חטפה לי מהיד מקל סלרי
חי? זה לא ממש קשה ומלא סיבים?_
היא מצצה-כרסמה אותם והסיבים היו נשארים ומשתלשלים , עד שהייתי נוגסת לה אותם ומחזירה לה לאכול.

ו... על אחריותכן, שאני לא מתחילה לסדר לקטנתי את הימים. אפילו לא ניסיתן לענות לי על השאלה.

[טנא_מלא_כוכבים*]

מוסיפה על האוכל שאפשר להחזיק:

• מקלות טריים של כל הירקות, אבל הכי הכי - מלפפון, בכל צורת הגשה, עם קליפה בלי קליפה, עיגולים/גלגלים, מקלות, שלם, חתוך לרבעים לאורך.
• חומוס/אפונה/שעועית בובס - מבושלים. בהתחלה הסרתי בעידנות את הקליפה השקופה שהם עוטים.
• ירקות מבושלים/אפויים - תפוח אדמה, גזר, בטטה, סלק, שומר, בצל, סלרי וחברים.
• קלח תירס (לא העונה), פרח כרובית או ברוקולי - להיט, וזו העונה!
• שעועית ירוקה או אפונה ירוקה - תרמילים שטוחים מוקפצים בשמן זית או מאודים. מעדן. גם למבוגרים. אצלנו התלהבו גם מלפתוח את התרמילים ולשלוף את השעועיות.

<ו... כלום ואף פעם לא מעכתי, אוכלים מה שיש>

[טנא_מלא_כוכבים*]

אה, שכחתי לציין שאני גם לועסת עבורה. אגוזים, חסה, מלפפון, תפוח. מנות קטנות ומעבירה לה.
וגם - אורז - מגלגלת לעיגולים (או שולפת גושים) ונותנת בידה.

[שמנדובה*]

תפילה לאם רק רציתי להגיד לפחות בשמי שאני לא מתעלמת, פשוט אין לי מה לתרום בענייני סדר יום לתינוקות, או בכלל... אנחנו לא חזקים בסדר יום פה :-p אצלנו יש סדר שבועי שיודעים באיזה יום הולכים לאיזה חוג, למשל. הוא אפילו כתוב יפה ומסודר על לוח חודשי מחיק בפינת המחשב וכותבים בו כל פעילות מתוכננת - חוגים וימי הולדת ומפגשים וכל מה שצריך, מקודד לפי צבעים (שריטה שלי) אבל סדר יום - יוק. קמים כשקמים, אוכלים כשרעבים, וכל השאר נזיל.

[תפילה_לאם*]

שמנדובה, תודה.
תאורטית הייתי מסכימה עם גישת ה קמים כשקמים, אוכלים כשרעבים, וכל השאר נזיל.
העניין הוא שלפעמים יש לי הרושם שזה לא טוב לה.
בעצם, אם אני ממקדת את השאלה מה שחסר לי הוא א' - איך לזהות מתי הזמן להרדים אותה?, ב'- שכנראה מענה על א' ייתר אותו, איך להרדים אותה? ו-ג'- שהוא אולי המאתגר מכולם - איך עושים את זה כשבמקביל יש סדרי יום אישיים אחרים שמתנגשים?

[שמנדובה*]

מצטערת שלא יכולה לעזור לך אני לא ממש מרדימה... אםהוא עייף הוא יינק ויירדם. או שנרדם באוטו לפעמים תוך כדי אחת הנסיעות של האחרים. הוא פשוט בא איתנו לכל הפעילויות של השאר (התינוק הוא החמישי שלי). הקטע עם התנגשות עם שאר פעילויות הילדים באמת לא קל, הרבה פעמים אני יודעת שאם היינו בבית הוא היה ישן שעתיים עכשיו וכשאנחנו בדרכים מחוג למפגש לחברה לפארק הוא פשוט חוטףתנומות קצרות פה ושם...

מה שכן, אני שמה לב לסימני עייפות - משפשף עיניים, מושך באוזן, מגרד את הראש... לפעמים מפהק אבל זה לא סימן מובהק אצלו. ואז אני מנסה, כשאפשר, להציע לו לינוק ואם הוא נרדם אז נרדם..

זה נכון שלמתבונן מבחוץ זה יכול להיראות די כיאוטי. אין שעות קבועות לשינה או אכילה.. הכל סובב סביב הבערך והמה שיוצא. וזה לא מתאים לכולם, זה בטוח.

[שמנדובה*]

מרוב כל המגילה שכחתילציין שאני לא מנסה לייעץ אלא רק משתפת באיך אצלנו, ולמה בעצם קשה לי לעזור לך...

[תפילה_לאם*]

משתפת באיך אצלנו
זהו, שכך זה גם אצלנו (חוץ מזה שהיא השישית, הבדל מינורי ).
גם אני מבחינה במשיכות השיער, בשפשופי העיניים, ולרוב זה מתיישב עם השעון, אבל אז לא תמיד נרדמת בהנקה (צריכה לעשות קקי?) או שאין די זמן/ שקט להנקת הרדמה או שנרדמת וצריך לצאת והיא מתעוררת מהטלטלות.
הכל סובב סביב הבערך והמה שיוצא.
טוב, כנראה שאין מה לעשות. בינתיים נראה שהיא מצליחה לגדול ולפזר חיוכים ומלמולים למרות הכאוס...

[דנד_י*]

אגב, למה קשיו לעוס אפשר ואגוזים אחרים לא? גם קשיו הוא סוג של אגוז לא?
אפשר כל אגוז לעוס, הילדים שלי פשוט אוהבים רק קשיו אז זה מה שהיא רואה בחוץ ומבקשת, את האגוזים האחרים אני אוכלת לבד ויודעת לעשות זאת בלי שתראה.
מכאן לקחתי את המידע לגבי למה אגוזים לא ושקדים כן -
אגוזים ופעוטות מה דעתכם (2010-01-15T00:02:45)

בדיוק היום היא קלטה את הקשיו במקרר כי שמתי אותו במדף נמוך וביקשה ולא הסכימה בשום פנים ואופן לאכול קשיו לעוס / מרוסק, אלא דרשה את השלם, ואז היא לקחה אחד והלכה לשכב איתו על הרצפה כועסת, ואחרי כמה דקות החזירה לי אותו. מבאס. עלה למדף גבוה...

סיר מתקפל? מהיכן?)
http://www.sirlechet.co.il/
ויש עוד סוגים באינטרנט. יש שם רשימה של חנויות שמוכרות את זה.
אני קניתי ואפילו השתמשתי פעם אחת.. רוב הפעמים היא מחכה לבית.
ולדעתי חשוב להגיד למטפלת מה הסימנים לקקי, אם הם ברורים מאוד ולהסביר לה להושיב בסיר. אז מה אם היא בת שנה, אם היא הייתה בת שנתיים זה היה יותר נורמלי...
חוץ מזה תסבירי לה שככה יש לה הרבה פחות מה לנקות.


תפילה לאם רק רציתי להגיד לפחות בשמי שאני לא מתעלמת, פשוט אין לי מה לתרום בענייני סדר יום לתינוקות
אצלנו זה פשוט קורה כי השינה שלהם זה הדבר שהכי חשוב לי בעולם, ואני פדנטית על זה. ככה שקשה לי מאוד לפספס סימני עייפות, מזהה את הראשונים ביותר, או אפילו לפני שהם בכלל עייפים... וקשה לי מאוד לא להשכיב אותם מיד, לפעמים זה לא עובד, ואז זה באמת נהיה יותר קשה והיום משתבש לנו.
תנסי ללכת לפי השעון, להשכיב כל יום בשעה שנראית לה הגיונית, נגיד 3 שעות אחרי שהתעוררה, ואם זה יותר מידי אז פחות, ולראות איך זה מסתדר עם השינה הבאה בתור אם יש אחת כזו. ואז ברגע שאת מוצאת שעה שנוחה ומתאימה להתמיד איתה, בהתאם לשעת התעוררות בבוקר (שהיא קבועה נכון? את הרי מעירה אותה).

[דנד_י*]

הא, והיה עוד דף כאן ששאלתי לגבי האגוזים, לא מצאתי אותו.