אמהות שחוו התעללות מינית

[כבולה*]

שלום,

הרבה זמן לא כתבתי, שלושה שבועות שלפניהם הייתי כאן כמעט יום-יום.
אולי בגלל עוצמת הדברים האחרונים שכתבתי שהביאו אותי עמוק לתוך עצמי ואפשרו לי מצד אחד להוציא החוצה כאב גדול ומצד שני השאירו אותי מעט חשופה...
חשופה בעיני עצמי בעיקר...

רונית- תודה על שקראת וכתבת, וסליחה על התגובה המאוחרת.
בכל שלושת השבועות שלא כתבתי אני חושבת על השאלה שלך- איך לתמצת את החלומות- "לתת לם כותרת" - כפי שכתבת.
אני ממש מתקשה למצוא את הכותרת הנכונה כיוון שהחלומות כל כך שונים.
אני יכולה אולי להגדיר איזו תחושה שמשותפת לרובם והיא-
תחושה של חוסר בטחון בעולם בו שולטים היצרים, תחושה שכל מבוגר הוא פוגע כאשר נמצא ה"קורבן" הנכון, ילדה מבולבלת בעולם של מבוגרים שלא יודעים להגדיר גבולות....

אשמח לקרוא את המשך דברייך,
בתודה...

[אני*]

רוצה להמליץ שוב על האתר מקום
אני נחשפתי אליו מתוך הדף הזה ונשארתי ערה עד ל2 לפנות בוקר לקרוא בו
ממליצה לכל אחת ואחת שיש לה איזה שהוא עניין בדף הנוכחי
זה מאוד עוזר לקרוא ולהראות שהתחושות הן לא יוצאות דופן אלא הן מאוד טבעיות וקשורות קשר הדוק לחוויות הקשות שיש בהתעללות מינית
תקראו שם... מכל הלב ממליצה

[אני*]

http://www.macom.org.il/

[רונית_נשר*]

תחושה של חוסר בטחון בעולם בו שולטים היצרים, תחושה שכל מבוגר הוא פוגע כאשר נמצא ה"קורבן" הנכון, ילדה מבולבלת בעולם של מבוגרים שלא יודעים להגדיר גבולות....
הי כבולה,
אני חושבת שזו המהות של התחושה, לא? התחושה של הילדה המבולבלת, בעולם חסר גבולות.
נראה שהחלומות שלך קוראים לך להגדיר עבור עצמך את הגבולות, כך נדמה לי,
כדי שאותה ילדה לא תהיה תלויה במבוגרים שלא מגדירים ושומרים,
אלא תהיה לה תחושת ביטחון פנימית מעצם העבודה שהיא זו ששומרת על בולותיה.
( מה שילדה לא אמורה לעשות, אך ההתמרה היא שכמבוגרת את יכולה להתחיל ולהמשיך לבנות מיומנות זו).

אני גם ממליצה על אתר "מקום",
ולהשמיך לדבר על זה, ללכת לקבוצות תמכיה, אם צריך, טיפול אם צריך, לקרוא,
כל מה שעוזר לשנות את הזיכרון התאי בגוף- מזיכרון של התעללות שחיה גם בהווה,
לזיכרון עבר.

יש משפט בגשטאלט שאומר (בתרגום חופשי)
כל מה ששייך להיסטוריה, אבל מציג את עצמו כעת-
רלבנטי בהווה, ונתייחס אליו כאילו הוא מתרחש ברגע זה.
וכל מה שלא מציג את עצמו- הוא כמו ארכיאולוגיה עתיקה.

ואם הזיכרון הזה עדיין חי ובועט, אז הוא ממש חי עכשיו,
והגוף זוכר, ומתנהג כאילו זה עדיין קורה.
ומטרות הריפוי והטיפול, וקבוצות התמיכה, והדיבור החופשי על זה, ואולי גם הדף הזה (?)
זה להעביר את הזיכרון למחלקת ארכיאולוגיה.
זה היה , בוודאי שהיה,
נותרו צלקות,
אבל זה בארכיאולוגיה.
זה לא משתלט על חיי היומיום.

והריפוי אפשרי.

חיבוק.

[גברת_פלפלת*]

קט קטית- ולכולכן.
מניסיוני האישי והעשיר, גברים מנצלים ילדים כי הם יכולים. לא כי הם פדופילים מטבעם וזה מה שהם מעדיפים.
המשפט הזה מחריד. מזעזע. אני צריכה להסביר למה?

מכניסה בהם את פחדי. דואגת לומר להם זהו גופכם והוא רק ברשותכם ותמיד תדאגו שיהיה לכם נעים.
אני חושבת שזה דווקא טוב ולא מכניס פחדים. צריך לדעת את המינון. אמא שלי עשתה את זה בהגזמה. תמיד הזהירה ואמרה לא לסמוך על אף אחד גם לא על דוד ותמיד לספר לאמא. עד כאן סביר, אבל הייתה יושבת ומאמנת אותי איך מישהו בא לנשק אותי על הפה ואני הייתי צריכה להזיז את הראש לצד. (זה הגיע כי איזה שכן מגעיל באמת נתן לי נשיקה על הפה, בנוכחות ההורים, והם כמעט הרגו אותו). איברי המין היו תמיד משהו שמדברים עליו בשקט. (היום, כשאני מניקה, היא רותחת עלי אם אני לא מתכסה בחיתול, גם אם לא רואים כלום)
אז אני לא יודעת את הגבולות, מתי זה להכניס פחדים לילד ומתי זה הדחקה והסתרה. אבל מאז ההריון אני חוששת וכל פעם שאני שומעת על איזה התעללות זה לא עוזב אותי ימים, ממש סיוטים מתמשכים בהקיץ (יש איזה דף כאן נדמה לי). טוב, הקטנצ'יק התעייף מהמחשב, אמשיך בפעם אחרת ובינתיים שוב

[אני_בפנים*]

גם לי יש פחדים עצומים לא סומכת באמת על אף אחד שיהיה עם הילדים שלי, שונאת שרוצים להלביש/להפשיט/להחליף חיתול וכד" בתירוץ לעזור. הרתיעה יותר חזקה מגברים אך בהחלט גם מנשים.
אני יודעת שאמא שלי התעללה בי בהשפלות ובמכות והחברים שלה ניצלו אותי מינית לא יודעת עד איפה זה הגיע כי לא ידעתי מה בסדר ומה לא ופרטים רבים שכחתי אך ברור שניצלו וכהמשך אוטומטי הכנסתי עצמי ליחסי ניצול אחרכך.
היום אני נשואה לגבר נהדר ואמא לשניים שאיתי בבית אני מאוד שיהיו להם קשרים טובים חמים ובריאים (את אבי הביולוגי לא פגשתי מעולם) אך כל מגע פיזי התמים ביותר ביין בעלי לילדים אני פוחדת וסרטים מפחידים חולפים במוחי
אני לא מעיזה לומר לו אני מפחדת שאהרוס את הקשר ביניהם כמו שאכניס להם פחדים מימנו, אך קשה לי אפילו להשאיר אותו איתם לבד

[עשב_השדה*]

כשנולדו לי ילדי התעורר בי יצר חזק לא להעביר את זה הלאה
לא שידעתי מה זה "את זה"
אבל משהו בי הפך לדרוך
בהתחלה פחדתי מאד מאבא שלהם והיו לי כל מיני סרטים
היום אני יודעת שפחדתי מעצמי, ממה שעלה בי מעברי
זה לא מציאותי,
זה לא מציאותי להיות דרוכה בכל רגע נתון
זה גם לא התאים לרוח שמשרה עצמה אישית בילד
לבטחון , לאמון, לאמון בגוף,לחופש ואפשור,
אני עדיין מחפשת איך עוצרים את זה איך לא מעבירים הלאה
מחפשת, מוצאת ותודות לכל הכתוב בדף הזה מגלה מחשבות קבורות
לא מוצאת את כל המילים שהתערבלו לי עם תמונות וזכרונות וקפאונות והתכחשויות
ובכל זאת זו בחירה בחיים לדבוק בכוחות כמו אמון חופש אהבת הגוף והסכמה לחוש בכאבו בכדי לחוש
אהבת הרגשות שלי והסכמה להרגיש את הכואבות שבהן בכדי להמשיך להרגיש
אהבת הרצון ובקשה ממנו שישמיע את קולו ולא יקפא לעולם
אהבת הקול שלי והארשאה המלאה שלי להשמיעו
ולא רק בהמיה חרישית ולא בגרון קפוץ אלא בפה מלא ובזמן
אהבת התחושה הברורה של קיימות של נוכחות ותפילה אל הכוחות האלה שיהיו קיימים בי יותר ויותר
ככל שהצלחתי, ככל שנענו תפילותי הרגשתי שככה אני מצליחה לעצור את זה מלעבור אל ילדי

אבל אני עדיין מחפשת איך עוצרים את זה, איך לא מעבירים את זה הלאה
}ואיך גדלים ומתפתחים עעוד
הילדים?
הם כבר לא ילדים ממש

[עשב_השדה*]

ובכל זאת כמובן שהגנתי היתה נחוצה ושהייתי ערה ונוכחת

[_קליפה*]

אוף, כמה קשה היא האמהות, ועל אחת כמה וכמה קשה למי שגדלה בחוסר ודאות קיומי כזה.

אני נאבקת בעצמי, כדי להשתנות ולהעלות בי רגש שנקבר כבר מזמן, בין גיל שש לשלוש-עשרה, תחת משקל הסוד.
אני נאבקת כדי להצליח להיות אמא שדואגת, אבל לא חרדה, ששומרת אבל לא כולאת.
אני נאבקת כדי שבנותי יוכלו להיות רק ילדות, ולא מבוגרות-ילדות, כפי שהייתי אני (וכפי שקראתי שגם הייתן אתן), ולקבל
בכי, צחוק, כעס, מבוכה, מגע, צעקות, קנאה, אהבה - כל אלו שנידפתי מעצמי כדי להישאר בחיים, כי אני רק קליפה,
ואי אפשר לפגוע בה כמו שאי אפשר לפוצץ בלון לא מנופח.

אבל קליפה היא לא ממש אמא מוצלחת.
והיא גם נשברת די בקלות..

ומה שבעיקר רציתי לשאול כאן הוא משהו שמפריע לי היום -
האם הילדים שלכן שותפים להיסטוריית ההתעללות שלהם? איך ומתי סיפרתם להם?
אם ההתעללות היתה בתוך המשפחה, האם יש לכן קשר עם המשפחה?
איך הילדים מקבלים את זה ומה היחס שלהם למתעלל ולכך שיש להם קשרי דם איתו?

[שרון_של_שחר*]

לכל הנשים שכתבו כאן בנוגע לסוד-
התגובה שילד מעריך שיקבל בעקבות גילוי סוד ההתעללות משפיע כמעט במאת האחוזים על ההחלטה שלו אם לגלות את הסוד או לא. במקרים רבים, עד כמה שהדבר בלתי נתפש , קורבנות שבחרו בגילוי הסוד נתקלו בתגובות כמו - הכחשה, תביעה שיסלחו לתוקף, האשמה ולעתים גם נידוי.
וכל אלו חוברים יחד וכמעט מתבקש- שלא לגלות.
חשוב לדעת שגם אם ההתעללות נפסקה כל עוד הסוד נשאר בעינו דפוס הקשר/ היחסים עם התוקף נ ש א ר בע ינ ו.
שבירת קשר השתיקה- הגילוי של הסוד מהווה נקודה חשובה, משמעוית וקריטית להתגברות על טראומת הפגיעה ובניית תחושה פנימית של שליטה .

באזור חיפה יש מרכז טיפול לנשים ונערות שחוו פגיעה מינית- לא חשוב אם זה קרה אתמול או לפני 10 שנים. המטפלות שם הן נשים מקצועיות רגישות וחכמות שיכולות לעזור. למרכז אמורה להפתח בתקופה הקרובה שלוחה בעפולה.

[איש_מיש*]

לא כתבו פה גברים עד עכשיו אבל מצד שני יש באתר הזה עוד דפים שמדברים על אותו עיניין בדיוק, אז אולי הגברים נמצאים שם.

קט קטית:
ההודעה שלך היתה מרתקת ונכונה מאד.
"איך יכול להיות שכל כך חשוב להראות נורמליים, שהנורמליות הזאת נעשית לערך עליון, והיחסים עם השכנים חשובים יותר מיחסים עם ילדים."
זה לגמרי מתחבר למקרה שלי. ההורים שלי מקריבים את החיים שלהם תמורת הצורך להחשב נורמליים, ובטח שהקריבו אותי.

בקשר לשאלה המקורית של הדף:
אני חושב שזהו פשע כלפי הילד שעוד לא נולד (או שכבר נולד) כל עוד האמא שעברה תקיפה מינית לא הולכת לטיפול.


קל מאד להסביר, אבל עדיין זה כמעט בלתי נתפס:
נגיד שאת אמא.
כל דבר שהילד שלך רואה / מריח / שומע / קולט ממך - הוא מפנים בצורה הכי עמוקה שאת יכולה לדמיין.
ככה בנויים בני האדם והחיות. זהו מנגנון השרדות בסיסי.
אם את מודעת למה שאת עושה ומקרינה החוצה, את יכולה לשלוט בזה.

אם את לא זוכרת, לא מודעת, מדחיקה -- את עדיין משדרת את זה לכולם.
את אולי לא רואה את ההתנהגות שלך בתור דבר חריג, אבל התינוק לומד את כל הדברים השליליים שאת משדרת.

יותר מהכל - התינוק / הילד שלך לומד ממך איך להדחיק.
הוא לומד ממך כל שניה שהוא איתך איך להיות כנוע, איך להיות קורבן.

אם את לא מרימה 10 טלפונים עכשיו וקובעת ללכת לטיפול, את שותפה פעילה לפשע.
חובה עליך לקחת בעלות על התהליך, כך שאם הוא נתקע או לא ממש פותר (אלא רק מטייח), את צריכה להחליף שיטה/מטפל/משהו.

אם באמת אכפת לך מהילד שלך.

[אישה_באפלה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אווופפפ לא רק אני כאן ?אבל בכל לא תמצאו כמוני !!ל החיים קבלתי מכותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת מאחי הזבל ... היום הוא צריך לתת את הדין אני מחכה מחכה מחכה , לערר
חובה להעביר את הקשור הזה רק לאתר שלנו !!!


שלום לכולםםם, אני שמחה מאושרת חלקית שהגעתי אחרי 37 שנות יסוריים ..
לפני כמה שנים חשפתי את אחי בגין גלוי עריות, אונס, והתעללות קשה ואכזרית],אחרי מספר שנים אחי בזמן ה אחרון הנתקל בי בזמן שחשפתי אותו בפני המשפחה... אני הים בת 54..+ 5 --- ילדים סוחבת את כאבי את הפחדים, שגררתתי איתי במשך כל התקופה הזאת
הלחטתי בעקבות מרדף מאחי אחרי לצאת מהארון. וכך עשתי כמה אפשר שיאמו עלי? זה קרה ביום אחד בצהריים. אחי עבר והתסכל עלי ואני קבלתי כולי ריעדות בגוף עצר אות האוטו וירק עלי טפי חתיכת זבל. אמר לי נבלתיאת הפה שלי ברמה הכי מסריחה שירגיש שיש לי קצת ביטחון עכשיו. ולומר לו הכל ואני ענתי כך.. בנתיים מי שפגע בי זה אתה ולא גברים אחרים אמר לי זונה. מזדיינית עם ערבים, וענתי באותו הרגע קבלתי המון כוח ואז אמרתי לו בנתיים אני הייתי הזונה-- שלך ואתה הייתי הסרסור שלי אני זה שעבדתי ולקחת את כספי. והכתי בי מכות רצח עד זיב דם..אוויי לא אוכל לשכוח ,ולא לסלוח.
וגם שרף אותי בחלקי גופי שנשאר לי אות קיין על הגוף מה זה אוות קיין? היה לוקח כף ומניח על הגז עד שהאש של הסנה יוצאת ממנה ומניח על ידיי או ברגליי. זה אח" לא שפויי היה בזמנו לוקח חשיש ואני הייתי יושבת ובוכה בוכה רוצה למות מתוך כאב צער. ואני לא יכולתי לספר לאיש חוץ מאמא שלי . והיא עזרה לו תמיד להכות בי ..אני רוצה לשתף אותכם במה שאני עוברת אחרי תקופה כל כך קשה מיגעת הגיע .. לתחלת של סיפור הדרך אחרי שהוא איים עלי בפון ובאי סקיו, נסעתי למשרטה ושם התלנונתי עליו הראתי להם את SMS . ואחרי זה הזמינו אותו לחקירה ואמרו על מעשים שבצעתי לאחותך. הוא אמר שאני רוצה לסחוט אותו על ירושה..
ואני השבתי ואמרתי אני רוצה משפט צדק שאחי יכנס לכלא . אני לא רוצה כסף ממנו אך הוא מנסה ללכת על סחיטה נורמלי? ואמא שלי עוזרת לא שכן אני רוצה כסף.. איך אמא מסוגלת לעשות לבת שלה חיים כאלה קשים ואכזרים??
אני חוותי את החוויה הקשה מזעזעת כל ימות חיי, אני סוחבת מטען חורג בלב .
הגיעשעת האימות...... אמרתי לו תסכל טוב בעני למה בחרתי דפקה אותי ? ולא אחרת .. אמר את שקרנית לא אנסתי ולא פגעתי.את חולה עניתי אני חולה כיין ... אבל לא משוגעת כמו שאתה מכנה אותי כל השנים האלה . איזה שהגעתי איתו לעימות שיסתכל לי בעניים איזה דברים עשית לי בגיל 13 בעלת אותי ואנסת אותי והתעללתי בי כמה שיותר והיום אתה ממשיך להתעלל בי והשפיל אותי בפני כולם .לא מספיק אמרתי איך היית מסוגל גם לשכב וגם להרביץ לי? תענה לי .. אמר שאני שקרנית. OK איך זה שרק לך היה מפתח לחדר של אמא .. תענה לי לא ענה.. הזכרתי לו כל תמונה במשך הזמן של האונס. לא פחדת ליד המשטרה הכל הוצאתי לו בפנים שפכתי זעמתי מול השוטרים כמה כייף היה לי להוציא הכל מולו.. היום אני מחכה לערר אם בכלל אחרי כל התלונות האלה הפעם יעזור?.. הוא איים עלי וירק לי בפנים ברחוב ואני לא מתכוונת לעבור על זה בשתיקה מספיק אני נמצאת בשתיקה 35 שנה אמת? טוב זהו להיום אני עייפה אני מקווה שתבינו אותי מה אני עוברת כל התקופה הזאת.... קשה קשה לי מאוד אני נופלת מהר עכשיו אין לי כוח להמשיך,,,,,, מבינים עכשיו איפה גדלתי???.... לילה טוב לכם בנות
א

[אשה_אחרת*]

תחזקנה ידייך ,את אישה אמיצה ומגיע לך כל הטוב שבעולם.
קבלי חיבוק, כולנו מאחוריך הלוואי ותמצאי צדק.

[אישה_באפלה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אישה אחרת ..את יכולה ליצור קשר איתי? אני מנסה, להתחיל תביעה נגדו דעתי,
לא נחה עלי.. ואולי אני אזכה את כל הנשים,,,!! ilana 1957@walla.com

[מבקשת_אמת*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מצטרפת לדף הזה למרות שאני רואה שהוא לא היה פעיל מזמן. אני מתמודדת כבר כמה שנים עם זיכרונות של פגיעה מצד אמא שלי. עד היום כלכך קשה לי להאמין שזה קרה שרוב הזמן זה מודחק. פגיעה מאמא זה דבר שנורא קשה להכיר בו או להעלות אותו על הדעת ,בייחוד לאור זה שהיא הייתה לאורך שנים דמות מפתח בחיי, וגם הורה יחיד.
אחת לכמה זמן יש טריגר שמעלה את הזיכרונות, ברובם תחושתיים וללא פרטים ברורים. מישהי כאן חוותה דבר כזה או יש לה מה להגיד בנושא?
יש אצלי סימנים אופייניים למי שעברה התעללות כמו קושי גדול עם מגע, שמאוד התגבר בשנים הראשונות לאמהות שלי. וגם עוד לפני כן שנים של דחייה ושינאה עצמית, בייחוד פיזית, וכן ניתוק ארוך שנים מהגוף
עברתי טיפול ותהליכים מדהימים - לא ישירות סביב ההתעללות אבל יותר סביב תוצאותיה, כך שהרבה מהדברים האלה השתפרו או שינו צורה, אבל עדיין יש רצון גדול לדעת מה קרה ולהשתחרר מהמועקה ומהקושי הגדול שלי מול אמא שלי - גם היום כשאני כבר בת ארבעים. עד היום אני לא מסוגלת לגעת בה, גם כשהיא הייתה חולה לא יכולתי... יש עוד הרבה פרטים - אבל אני סקרנית לשמוע מכן אם חוויתן, נתקלתן, מכירות.
הקושי הגדול ביותר עבורי כיום הוא חוסר הידיעה. חוששת מאוד לייחס לה משהו כזה נורא אם הוא לא קרה

[מי_יודע_מדוע_ולמה*]

איך יודעים שהיה משהו? איך מעלים את הזכרונות שהודחקו? מה במקרה שאירע מה שאירע בגיל מאוד מאוד צעיר?

[שמש*]

הגעתי עד אמצע הדף והותשתי... בכל פעם שהראש שלי חושב על כל העסק הזה הבטן כואבת נורא.
אני אמא לילדה בת 3, כשהייתי קטנה, לא בטוחה בת כמה בדיוק, קרוב משפחה מבוגר מאוד נגע באיבר המין שלי כשהלכתי לבקש כוס מים במטבח ביתו, בעוד הוריי יושבים בסלון בחדר הסמוך.
למקרה הזה היו השפעות והשלכות אין ספור על החיים שלי, על הבחירות שלי, על הדימוי העצמי, על הביטחון הבסיסי בעולם ובאנשים. אבל כל זה היה פשוט יותר להתמודדות עד עכשיו, כנראה כי הוא נגע רק לי (ובי.)
ועכשיו, כשיש לי אחריות על הילדה שלי גם, אני מרגישה קושי עז להכיל ולהתמודד עם כל התחושות שנובעות מהמקרה האחד הזה, שנוגעות היום גם לבריאות הנפשית שלה ולא רק לשלי.
קושי עז לא מתאר את הקושי כאב בטן עז תופס אותי כל פעם שחושבת על האפשרות שמישהו חדר את גבולות גופה, והראש מתחיל לחפור בנושאים שעד היום הכרתי בקיומם אבל וויתרתי על החפירה בהם. כי רציתי להיות כמו כולם. רגילה וחברותית ושמחה (לא הצלחתי).
ולקרוא את הדף הזה... אוי ואבוי.. להבין שזה קורה הרבה יותר ממה שחשבתי, ולהבין גם שלא משנה באיזה גיל זה קרה, זה משפיע והורס. נראה שגם אם הילדה לא זוכרת, הגוף זוכר.
ואני תוהה, האם טיפול יכול לעזור? אני לא ממש בטוחה. איך שומרים על הבריאות הנפשית של הילדים שלנו? ואם כבר קרה משהו איך אני ממזערת נזקים?

איזו תמימות מצידי לחשוב שאני אוכל "להעביר" את זה, להגיד קרה ונגמר ולהמשיך כאילו כלום.
וכמה נורא כמות הנפגעות, אלוהים.
מרגישה חסרת יכולות. חסרת אונים.

המרגיעון אומר "הכל- בעיני המתבונן". וזה מתקשר לי מצוין לסיטואציה שהציפה בי את כל העסק המחורבן הזה.

[תלתלים_תלתלים*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קוראת בדף הזה וחנוק לי. כבר תקופה שאני חופרת וחופרת מנסה להעלות משהו מהעבר, מרגישה שאולי אני מדחיקה משהו. האמת שמה שמפחיד אותי זה לגלות משהו על אבא שלי שהנוכחות שלו בילדות הייתה מאד דהויה. אני מרגישה שעולמי יקרוס עלי אם אני אגלה משהו לגביו ובכל זאת אני מנסה ומנסה להזכר, המוח מעלה עשן וכלום. אני מפחדת שמרוב שאני מריצה סיטואציות בראש כדי לשלול אותן אני שותלת לעצמי זכרונות.
אבל הפחד הזה לא עוזב יש לי כבר תקופה עניינים מסובכים עם מיניות (אני נשואה ואמא לילדה בת 3) תחושה של ניצול שמלווה אותי. אוסיף ואומר שחוויתי בבית אלימות רצינית מצד האמא דווקא מה שיכול אולי להסביר את תחושת הניצול, ואולי לא? אני כותבת את זה עכשיו כי אני מרגישה שבימים האחרונים זה ממש מכביד עלי אני חופרת בזה בלי סוף מנסה לדלות כל זיכרון שהוא ומעלה חרס. יש אפשרות שזה פשוט לא היה וזה רק חרדות? חרדות לגלות משהו מזעזע על אדם שאני אמורה לסמוך עליו? זה ממש מכאיב לי בגוף ואין לי לי אוויר. מישהי מזדהה או שאני השרוטה היחידה שחופרת וחופרת בלי קצה חוט רק מתוך קושי שצף לי בתחום המיני? רוצה לשמוע.

[פולנייה*]

תלתלים
נשמע שאת עוברת תקופה מאוד לא פשוטה.
את אינך האישה היחידה שתוהה אם קשיים בתחום המיני ותחושת פגיעות/ ניצול קשורים לפגיעה מינית ע"י אדם קרוב ומוכר או לא מוכר. את גם אינך היחידה שהמחשבה על-כך "משגעת" אותה, חונקת ולמעשה מעלה חרדה.
להית באי- וודאות זה מאוד קשה, אך חשוב לזכור שיש דברים אחרים שאת יכולה לטפל ולגעת בהם עכשיו בין אם את יודעת או לא יודעת מה ארע.
כמו גם חשוב לזכור שלא כל קושי בתחום המיניות קשור לפגיעה מינית בהכרח, אלא יכול לנבוע מסיבות אחרות.
כהתחלה הכי חשוב לא להיות עם זה לבד, וכן לפנות לעזרה, בין אם כדי לטפל בחרדה , בין אם זה לעסוק בתחום המיניות, בין אם זה לגעת בפגיעות ותחושת הניצול שמלווה אותך שנים, ובין אם זה לעסוק בשאלה שמטרידה אותך- אם הייתה פגיעה או לא ...
אני יכולה להמליץ בחום עם פנייה למרכז הסיוע לנפגעות תקיפה - 1202, מכל טלפון. שם תוכלי לקבל אוזן קשבת לכל מה שאת חווה (את יכולה לבחור להישאר אנונימית ולא להזדהות) וגם לקבל הפנייה לגורם טיפולי מקצועי שמתמחה בתחום.

[גם_אני_נפגעתי*]

אני חוויתי פגיעה מינית בגיל 12. בן דוד שלי שגדול ממני בשנתיים החדיר לי את האצבע שלו לתוך אבר המין שלי, אני זוכרת שהרגשתי באותו רגע כאב חד שפילח אותי שעד היום אני זוכרת אותו. לא סיפרתי לאף אחד על זה. מאז כשאני שוכבת עם גבר אני מרגישה לאחר מכן תחושת בושה, השפלה, ניצול. והפסקתי לשכב עם גברים בגלל ההרגשה הרעה שזה גורם לי. לא טיפלתי בזה עד היום.
האם מישהו יכול לעזור לי? להסביר לי את הקשר בין הפגיעה המינית להשלכות של זה על היחסים שלי עם גברים?

[תלתלים_תלתלים*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה פולניה, זה יכול להיות רעיון. אני לא מבינה למה זה מציף אותי כל כך חזק, האם זה יכול להיות פשוט חרדות שהתלבשו על זה גם אם אין שם כלום? אני חווה חרדות שחוזרות בתקופות שונות בחיי אבל מעולם לא בתחום הזה, המיני. זה ממש פחד משתק, פחד שאם אני אגלה משהו אני אתמוטט. איך אפשר לדעת אם זה חרדות, או משהו מבפנים שבאמת רוצה לצאת החוצה?
'גם אני נפגעתי', אני חושבת שאם היה לי מקרה ספציפי שהייתי מודעת אליו, הייתי הולכת לבעל/ת מקצוע בתחום הטיפולי עם התמחות במיניות כדי לפתוח את זה ולנקות שם.

[פולנייה*]

ל"גם אני נפגעתי "- שאלה על הקשר בין הפגיעה המינית בין היחסים עם גברים. פגיעה מינית היא למעשה פגיעה בתוך יחסים ( בין עם אדם מוכר או עם אדם לא מוכר). הפגיעה בניגוד לסוגי פגיעות אחרים (אלימות פיזית, אלימות מילולית, אלימות כלכלית....) מתרחשת דרך המין והמיניות: הטרדות מילוליות, נגיעות... ועד לאונס. אך היא אלימות לכל דבר ולכן מדובר בכוח, בהשפלה , בניצול.. ובהפיכת הנפגע / נפגעת באותו רגע לסוג של אובייקט- שאין לו רצונות וצרכים משלהם. ובשל העובדה שהפגיעה נעשית באזור ובתחום כה אינטימי, קשה מאוד לדבר על- כך, במיוחד שאנו מודעות לשיח סביב הנושא זה מאוד בכללי. מה שמשתמע מכך זה שלמעשה הפגיעה היא בו זמנית, גם פוגעת וחודרת לגוף וגם פוגעת באמון הבסיסי שיש לנו בבני אדם, באמון שלא נפגע ושתמיד נהייה בביטחון. ככל שהיה יותר אמון באדם שפגע בנו, ככל שמדובר בדמות שהייתה למעשה אמונה לשמור עלינו ... כך יכולה להיווצר פגיעה גדולה יותר בתוך מערכות יחסים בכלל, ובמיוחד בתוך מערכת יחסים עם בן- בת זוג , שאמורה להיות אינטימית יותר וכוללת מין ומיניות.
מתארת פגיעה ע"י הבן- דוד שהפכה לסוד, ה"סוד " הוא פגיעה בפני עצמה , את נשארת לבד ללא יכולת לקבל הגנה . ל"סוד" אפקט מצטבר ומזיק בפני עצמו. חשוב לא להישאר לבד ולא להישאר עם "סוד" , יחד עם זאת חשוב לפתוח את הסוד , במקום הנכון ובקצב שנכונים ומתאימים לך. כפי שהמלצתי ל "תלתלים" את תמיד יכולה לפנות לקו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית- 1202 . שיחת חינם מכל טלפון מכל מקום . בשיחה את יכולה לבחור ולהישאר אנונימית . וחשוב מזה את יכולה לקבל הפנייה מטפל/ת מתמחים בתחום.

[ציל_צול*]

קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית- 1202 . שיחת חינם מכל טלפון מכל מקום
למיטב ידיעתי - השיחה איננה חינם, למי שזה חשוב לה. זה הסיוע המקצועי הכי זול שאפשר לקבל, אבל טרם הוגדר כחינמי, לצער כל הנוגעים בדבר.

[פולנייה*]

לציל _ צול ושאר הנשים
שיחת סיוע ב 1202 הפכה חינמית לפני יותר משנה , שזה שינוי משמח!

יחד עם זאת חשוב לזכור - קו סיוע הוא מענה טלפוני שככל שהוא חשוב הוא אינו מחליף תהליך טיפולי!!!

קו הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, מספק מענה טלפוני בו הפונה יכולה לקבל הקשבה ומענה בהתאם לרצון והצורך שלה : צורך בהקשבה ונגיעה ראשונה ואמיצה במה שהיה עד עכשיו "סוד", ייעוץ לגבי פגיעה במשהו אחר ( תלמיד'ה, חבר'ה ....) ועוד....
למעט מההקשה קו הסיוע מספק גם ליווי- ותמיכה בתהליכים שונים שנפגעות עוברות, שוב בהתאם לרצון הפונה: כגון ליווי לבי"ח לצורך בדיקה ( לדוגמא במקרים שהפגיעה היא עכשווית ולא סיפור מהעבר ) , ליווי לחקירה משטרתית ועוד.
הליווי הוא חינם!
כמו-כן ניתן לקבל מקו הסיוע מידע גבי התהליך הפלילי
ולמרכזי הסיוע - מחלקת חינוך, שדרכה ניתן להזמין הרצאות וסדנאות לצוותים שונים ( מחלקת החינוך כן עובדת בתשלום ! )

[ציל_צול*]

שיחת סיוע ב 1202 הפכה חינמית לפני יותר משנה , שזה שינוי משמח!
איזה יופי!!! כמה עבדו על זה...
תודה רבה על העדכון. מוחקת את הערתי בנושא זה.

מוסיפה עוד משהו אם כבר - כאשר מתקשרים מגיעים למרכז הסיוע של אזור החיוג ממנו מתבצעת השיחה. לכל מרכז יש שירותים שונים שהוא מעניק ולמרכזים יש לפעמים אוריינטציה שונה.
שווה לשאול הרבה שאלות.
סתם דוגמה - המרכז בבאר שבע עובד עם פסיכולוגיות שנותנות אפשרות לטיפול בתוך המרכז, בעוד שבמרכזים אחרים זה לא קיים או קיים פחות.
יש מרכזים שיש בהם תשתית לקיום פגישה אישית בקלות פנים אל פנים ומרכזים שזה פחות קל בהם. יש מרכזים בהם הצוות עובד במשרות מלאות או כמעט מלאות ויש מרכזים שפתוחים פחות שעות. בחלק מהמרכזים יש נציגות שדוברות שפות אחרות ומתמחות במתן שירות לאוכלוסיות יעד ספציפיות בעוד שבאחרים אין. יש מרכזים עם מחלקה שמטפלת בגברים...
לא להתבייש לשאול, לבקש, ליזום.

[גם_אני_נפגעתי*]

תודה לכן על האינפורמציה. אני מאוד זקוקה לסיוע ראשוני ואני אנצל את העזרה של "נפגעות תקיפה מינית" לשם כך.
בשבוע האחרון עולה בי הרצון לפנות לתוקף (בן דודה שלי) כדי לקבל ממנו יותר אינפורמציה, כי אני חוששת שחלק מהעניין הודחק אצלי, חלק ממה שקרה אני זוכרת בוודאות ואני רוצה לדעת מה היה שם בדיוק.

[ציל_צול*]

יקרה, גם על זה כדאי מאוד להתייעץ במרכז הסיוע. במרכז התל אביב והירושלמי יש ניסיון מצטבר של הליכי גישור וצדק מאחה.
זה לא מה שאת רוצה אבל אולי יתנו לך כיוון איך כדאי לעשות פנייה כזו כך שתזכי לקבל מה שאת צריכה ולא תהיי נתונה לתוקפנות או משהו מתסכל אחר.
מאחלת לך בהצלחה רבה בכל מהלך שתבחרי להניע בדרך לריפוי.

[אמא*]

היי בנות, אמהות.. נעים מאוד.
אני מעלה על הכתב לראשונה דברים, תמונות, זכרונות ילדות..
התהום העמוקה שלי, שלנו.
הייתי בת 20 כשהאחיות שלי הגיעו לדבר איתי, לבדוק אם גם בי הוא פגע, הדוד, אפילו לא.. בעלה של הדודה!!!!
אמרתי שלא, לא יכולתי להתמודד ולא הייתה לי תמונה ברורה.
רק תחושות אתן הייתי מתעוררת כילדה, אחרי שינה של לילה עם הרגשה רטובה בין הרגליים ותחושה שמישהו נגע בי, שמישהו חילל את הגוף שלי, הייתי מתקלחת באובססיה, הרגשתי מכוערת ואני זוכרת פעם אחת שהסתכלתי במראה וראיתי שאני בעצם יפה, ואני באמת יפה,.אבל זו הייתה פעם אחת. יש תמונות שאני זוכרת, הייתי ישנה שם הרבה, אני לא זוכרת חוויות למעט לילה אחד שישנתי על מזרן בסלון עם בני הדודים שלי שגדולים ממני בשני עשורים, אנשים לא רגילים, מעשנים, שותים, דוחים.. ישנתי, עשיתי את עצמי, הייתי כולי בת 8-9, הם ראו סרט שלא היה לגילי, אחד מהם או אבא שלהם נתן לי יד והוציא אותי מהמזרן שעליו ישנתי אל מחוץ לבית אל תוך מסדרון שמוביל לבית השכן (שגר לבדו) אני זוכרת ששכבתי על הרצפה, אני זוכרת שגם הוא, אני לא זוכרת יותר, חשבתי שחלמתי. זכרון נוסף, במקלחת, ילדה בת 9 אולי 10 שוב עם אחד מהם, אני זוכרת שהסתכלתי על הדבר שיש לו ותהיתי אם אפשר לתלות עליו דברים שהוא נראה כמו וו תליה, התקלחנו יחד, עוד תמונה שחשבתי שהיא חלום שהראש שלי המציא, איזה אדם מתקלח עם ילדה??? החלום הגדול שלי, חלום רדיפה נקרא לו כי חלמתי עליו כל כך הרבה פעמים שאי אפשר לספור..
הייתי בת שנתיים, יפה כמלאך, עם שמלה לבנה,בבית הנורא הזה, בחלום הוא היה מואר כל כך כאילו השמש בעצמה נכנסה לדירתם, ואמא שלי יושבת מסביב לשולחן עם גיסתה וחברותיה והן משחקות קלפים ומעשנות, אני נמצאת בסמוך לרגלי השולחן בחלק המואר והן על הכסאות והשולחן המלא בעשן שמפגיע להן לראות, והן מדברות בקול אז הן גם לא יכולות לשמוע. ומגיעות ידיים, ידיים רעות ולוקחות אותיואני לא מסוגלת לזוז ואננ לט מסוגלת לצרוח, הן לוקחות אותי והחלטם מסתיים.
כמובן שיש עוד תמונות בראש המעוות שלי, הכי הרבה אני זוכרת אותי ואת בנות הדודות שלי, האחרות, משחקות תופסת ומחבואים וכולם נהנים ובשלב מסוים רצים למיטה הזו שלו שאני יודעת שראיתי בה דברים, הם נכנסים כולם לחדר ואני נשארת בכניסה, לא יכולה לזוז.
האחיות שלי נפגעו מהאעש הזה, אני לא יודעת אם נפגעתי אך לחלוטין ראיתי דברים. וזה קשה!!!! קשה כל כך! וזה משאיר צלקת ומשפיע רבות עלגידול הילדים, וכן, גם אני פחדתי מבעלילשעבר. כן אני גרושה, כנראה שיש סיבה..
אני מרגישה חיבור מאוד חזק אליכן בנות, מקווה שנרגיש טוב.
אשמח חשמוע חוות דעתכן בנוגע למה שסיפרתי לכן.

[המתמודדת*]

היי לכולם.. קוראת את התכתבויות ומתעורר בי הרצון לשתף את מה שעובר עליי כרגע. אני לא נשואה ,אין ילדים, רווקה ובתהליך של ריפוי עצמי.
לאחרונה התחלתי להזכר בהתעללות מינית קשה ומאד ארוכה שעברתי מצד אחי הגדול כשהיייתי בת 6-10 וזה לאחר התבוננות עמוקה בתוכי ע"י ויפסאנה וטיפולים אלטרנטיבים אחרים.
חייבת לציין שבהתחלה שזה עלה לא האמנתי לזה. כי לא היה לי שום זיכרון מוצק. וזה לאחרשנים של הרטבות במיטה עד גיל 12 וסיוטים על גבי סיוטים שאני נרדפת ושיש גבר חשוך עומד לי בכניסה לחדר, שרוצח מצמיד אותי ונשען עליי מאחור ומדגדג אותי ואני קמה כול הזמן בבעתה. בתור ילדה נהגתי להסגר עפ עצמי בארונות ומתחת למיטה כי הרגשתי שם מוגנת. היום מתחיל להעלות גם הזכרונות של ההתעללויות שעברתי את היד שחסמה לי את קולי. (וכאת שאוהבת לשיר תמיד הרגי חסימה ששרתי כי חסמו את קולי}. ועכשיו אני מבינה ומאמינה שעברתי אונס . אונס ע"י אחי הגדול ומבינה גם למה לא היה לי זכרונות ילדות ממנו {חוץ ממכות רצח שהוא נתן לי .} ההדחקה שהתבטאה בשכחה מוחלטת אכן הייתה מעולה לאותם הרגעים. אבל במבט לאחור אני רואה איך זה השפיע עליי כבוגרת. מתרחקת ממערכות יחסים, אכילה רגשית, מבט של כול גבר מחשבות של חלחלה והנה הוא מתעניין בסקס דימוי גוף נמוך מאד, אובסיביות למין בתור ילדה קיום יחסי מין בפעם הראשונה בגיל 29 עם גבר מבוגר בגילי, חוסר אמון באנשים ותחושת בדידות בעולם. ההדחקה הזו באיזשהי צורה עלתה לי ב"יוקר" אך עם ההתבוננות פנימה לתוכי ופיתוח הורות פנימית לעצמי לילדה שתמיד תשאר ילדה בתוכי {הילדה הפגועה שתמיד הרגישה לבד בעולם.}אני רואה צמיחה.
העניין הוא כרגע הוא זה שלא העלתי זאת עדיין מול משפחתי ונדמה לי גם שגם אבי התעלל בי מינית. ואני מתחילה לראות את התמונה העצובה הזו שבו גדלתי. נדמה לי שאחיותי שמעליי גם עברו דברים דומים והן נמצאות בהדחקה מוחלטת. אחת מאחיותי למעשה נמצאת כרגע במצב נפשי מעורער כי נראה לי זה מתחיל לעלות לה בחזרה. היא גם ציינה באוזניי שהתחיל לעלות לה זיכרונות שקשורים לפדופיליה { וזה היה בתקופה שאני התחלתי לחשוד} אבל לא היה לי את האומץ לומר לה. כי אני יודעת שהיא בשלב שהיא לא תאמין שזה אחיה בשר מבשרה וזה אביה. והיא גם כן נמצאת במצב נפשי מאד גבולי אז אני לא רוצה להרע במצב שלה. כמובן יש גם את הפחד שהיא לא תאמין לי ותכעס עליי. ואני יודעת שזה יהיה משהו מאד משנה חיים ואני מפחדת לעשות זאת.
אני מרגישה שאני נמצאת בשלב מסויים בחיי שזהו. שום דבר כל לא אוטמוט הכל מודע כל התהליכים הנפשיים הפנימיים שלי שונים. ואני שמחה שכל הגילויי הזה שאני עוברת עכשיו הוא לפני הבאת ילדים לעולם.
ההורות הפנימית הזו שאני מפתחת לילדה הפנימית הנצחית הזו שחיה איתי בכל רגע נתון היא הדבר החשוב ביותר כרגע.
ושאני גאה בעצמי ובמי שאני ובדרך שבה אני עברתי וממשיכה לעבור. אני מקווה שכאמא יהיה לי את הגבולות לעצמי לא להחדיר לילדיי את הפחדים התת הכרתיים שלי לחיי היום יום שלהם. כי בסופו של דבר כולנו קורבנות של קורבנות ואנו צריכים לצאת מהמעגל הזה. ואני אשמח לעזרה באיך לגשת לאחותי. לעזור לה עם הריפוי שלה . חשבתי לשתף אותה בזה שעברתי התעללות מינית קשה ולראות איך זורם לה ואולי אז לשתף אותה במי.

[מנסה_לחזור_ולהאמין*]

הגעתי לדף הזה פעם ראשונה מקווה שמשהיא תראה את זה ותגיב טוב אז ככה גם אני נפגעתי בעבר ומגלה רק עכשיו עד כמה זה השפיעומשפיע עלי . אני נמצאת בטיפול כבר כמה שנים והוא איטי ומיגע. הקושי שלי חוץ מכל מב שנכתב פה על החרדות הפיצולים והכאבים אך לסמוך על ילדי המתבגרים ולא לשדר להם שאני מפחדת שהם יפגעו. באחעוצ שלהם. וגם

[מנסה_לחזור_ולהאמין*]

זה נישלח באמצע:-) וגם הקושי בפרשנות חברתית שאני מרגישה שאין למילים שלי משמעות ושלא מבינים אותי וזה מביא אותי להתגוננות פנימית וסגירות וסתירות פנימיות רבות. תחושה שאני לא רצויה מפריעה מענין אם זה רק שלי או שייך לעוד נשים...

[המתמודדת*]

זה לא רק עניין שלך אני גם חווה זאת על אחיינים שלי שמה אלי הם פוגעים באחייניות שלי והתחושה הזו שאת מפריעה זה גם חלק מזה.. מה שנותר לי אולי לייעץ לך זה להתייחס לכול מה שקורה בתוכך כאילו יש שם מישהי בת 6 שפגועה ורוצה שישמעו אותה ורוצה תמיכה כמו שתתני לבתך. כי בסופו של דבר מה שבאמת אנו זקוקים לו זו אהבה ללא תנאי לעצמנו לכול מה שמתחולל בנפשנו. והנפש שלנו זקוקה לאהבה מצידנו אז תתני לנפשך המפוחדת אהבה. ובמקביל תני אמון בבניך ושתפי אותם שיתוף וכנות עושה פלאים במערכות יחסים ואת גם תתפלאי מה זה יוציא מהם שתפי כי יש משהו שרוצה שישתפו בו שיכירו בו שישמעו אותה . כמו ילדה שרוצה אהבה ויחס. מניסיון.

[מנסה_לחזור_ולהאמין*]

תודה דבר ראשון על התגובה זה מדהים לא באמת האמנתי שמשהיא תגיב כי לרוב אני מרגישה שקופה... דבר שני על העצה אני עובדת הרבה זמן על לשתף את הילדים ברגש שלי ולא קל לי. ולתת חום לעצמי את צודקת זה מה שחסר שם הרבה.