אני וחיי ההלכה

אני רואה לנכון לפתוח דף חדש שאת כותרתו ציינתי.
בדף זה מוזמנים אתם לספר על האופן בו אתם נוהגים לקיים בפועל את הוראות ההלכה בכל הנוגע לקיום בפועל של המצוות המעשיות.

בשל נסיבות חיים לא קלות הגעתי לתובנות רבות המנחות אותי איך להתייחס לחובה לקיים את המצוות המעשיות.
תובנות אלה הביאו אותי למעשה לנהוג מתוך ההנחה שנסיבות החיים האישיות שלי "משחררות" אותי מהחובה לקיים את המצוות בצורה בה נוהג ומרגיש אדם דתי שעליו לקיימן.

למשל, הדגש שלי זז מהצד הטכני של קיום המצוות, אל הצד העקרוני, מוסרי, אנושי, רעיוני.
(ואני אדם שהתחנך כדתי וזה אינו מתוך איזו הנחה "כפרנית" כלשהיא, אלא מהבנות השונות מהמקובל, ועל בסיס דתי!)
הדגשים אצלי עברו לאמת, יושר, מוסריות, אנושיות, נאמנות וכדו' וכאשר אני עושה דברים שאינם תואמים את המצופה מאדם דתי, אני משתדל לעשות זאת באופן שלא ייגרם "חילול השם".

חלק מהמצוות שבין אדם למקום אנ י ממלא תכנים הקרובים לפעמים למשמעותם המקורית בתורה שבכתב, כי "זה הבסיס" לפני שהם לבשו משמעויות נוספות.

לדוגמא: המושג הידוע "חילול שבת", משמעותו הרגילה היא שכאשר למשל מעשנים סיגריה בשבת אז זה חילול שבת.
אני רואה את זה בצורה אחרת: המילה "חילול" היא מהמילה "חול" או "חולין".
ואם כן המושג "חילול שבת" פירושו בעיני הוא הפיכת השבת ליום חול, והעלמת הייחודיות שלו.
("קודש" זו מילה המורה על "ייחוד", ולכן "שבת קודש" פירושו "המיוחדות והשונות של יום השבת מיתר הימים)
והפיכת יום השבת ליום חול היא היא "חילול השבת" במשמעות המקורית של מונח זה.

ולמעשה זה כאשר למשל עובדים ביום שבת, עושים סחורה (סחורה שאינה לצורך השבת, כמו מכירת בגדים, חומרי בניין או מקררים, אבל לא אוכל במסעדה או שתיית קפה בבית קפה)
אז אם אני מעשן ביום שבת כי אני נהנה מהסיגריה, אז לטעמי זה לא חילול שבת, אבל פתיחת חנות שאינה הכרחית לצורך יום השבת היא כן חילול שבת.
(ולפי זה למשל, אני מחרים חנויות סופר הפותחות בשבת, אך לא מסעדות ובתי קפה)
וזו רק דוגמא קטנה.

הגעתי לרעיונות אלה כמו שציינתי, בשל נסיבות חיים קשות בגללם הרגשתי כמה מכביד עלי קיום המצוות בצורתו הרגילה.
ואז אמרתי לעצמי שלא ייתכן שאני צריך גם לחיות עם "עומס" חריג כזה של החיים המכבידים, וגם לשאת בעומס של קיום המצוות באופן רגיל.

אם חיי אינם "רגילים" אז לא ייתכן שהחובה שלי לקיים מצוות תהיה "רגילה".
ומכאן הגעתי לתובנות ייחודיות אלה.
(ואני רוצה להדגיש שתובנות אלה הם אישיות ואין בהם משום "הוראה" לאחרים או "הנחייה" כללית לאחרים, ומי שינהג כך עושה זאת על אחריותו בלבד.)

מסעדות ובתי קפה
ומה עם מי שצריך לעבוד במקומות הללו? ובכוונה כתבתי "צריך", כי הרבה פעמים משמרות בשבת הן חלק מתנאי ההעסקה?
מה עם הפן הסוציאלי של שמירת השבת, והוא דאגה למנוחה של יום בשבוע גם לחבר שלך (יהודי או בן דת אחרת)?

רמי
אשרך... תתחדש על הדף.. נושא מעניין... אני בהחלט מאמינה שכל אחד צריך להרגיש שקיום המצוות ושמירת השבת באים מתוך הבנה לעומק ולא לפעול כמו תוכי "כי ככה חונכתי"או "כי ככה כתוב".. וזה אומר שלכל אדם יש את ההבנה ונקודת מבט משלו , לא ברור כל כך במה חייך לא רגילים.. אבל אם אתה מרגיש שקיום המצוות הוא עומס ואתה לא מרגיש שזה משמח אותך ומקרב אותך לה' אז כנראה שאתה צודק ותפעל לפי מה שאתה מרגיש ומשמח אותך.
אני מסכימה עם טליה

רק מדגישה ששאלתי בנימה מתעניינת, ולא מאשימה. שמתי לב שזה עלול להראות מאשים. זה פשוט באמת נשמע לי מעניין, כי דווקא יש חילונים מתחברים לרעיון הסוציאלי שבשבת, ופחות לעניין הדתי.

טליה, התכוונתי לגעת בבחינה הדתית כפי שאני חווה אותה והנוגעת למהותו של חילול השבת, בהבנה הייחודית שהגעתי אליה.
ואין לי כוונה לעשות מזה איזו משנה או אידיאולוגיה.
לא שאני בעד פתיחת בתי קפה או מסעדות בשבת, אלא התכוונתי לומר שפתיחתם של אלו לא תיראה בעיני חילול שבת מהפן המצומצם של מונח זה והיא תתקבל אצלי בהבנה, ואילו פתיחת עסקים שאין בהם כדי לענג את השבת, נראית בעיני כחילול שבת במלוא מובן המילה.
אכן הפן הסוציאלי חשוב, וחשוב לי מאוד, אבל לא נגעתי בו.
והבעיה הסוציאלית כפי שהצגת אותה אינה נוגעת רק לפתיחת בתי קפה האסורה ע"פ ההלכה המוכרת, אלא למשל גם לבתי מלון, בתי חולים, אכסניות וכדו' שהפעלת מותרת בגבולות ההלכה (הרגילה)?
כי הרי מותר ע"פ ההלכה הרגילה להעסיק עובדים יהודים במקומות אלה ובמקרים אלה איש אינו טוען לטיעון הסוציאלי.

מעניין רמי שנתת דווקא את הדוגמה של בתי קפה ומסעדות. דווקא אלו מקומות שניתן ללכת אליהם ולהנות מהם ביום חול ורבים אכן נוהגים כך. מכאן שעל פי הדרך שאתה מציג יש הגיון בתמיכה דווקא בסגירתם כיוון שהם מייצגים של פעילות החולין. אולי דוגמה אחרת בהקשר זה היא התחבורה הציבורית. היא מאפשרת לאנשים לעשות דברים שאין להם אפשרות לעשות בימי החולין כמו לטייל, לפגוש את בני משפחתם וכו'.
ובנגוע לטיעון הסוציאלי - אני מאוד בעד אבל לא מרגישה שכולם חייבים בהכרח לנוח באותו יום. יש אפילו עונג מיוחד ביום מנוחה המתרחש דווקא בשעה שהעולם כולו עסוק בעבודה, סוג אחר של חירות והנאה.
לפעמים נדמה לי שהבחירה ביום אחיד נועדה להשגיח עלינו שאכן ננוח מכל פעילות כיוון שבמקורה המנוחה הזו היתה מלאה בהרבה מאוד תוכן דתי ומי שתכנן כך רצה לוודא שהתוכן הדתי בא לידי ביטוי ולא יהא זה סתם יום השונה מימי החול, אצל כל אדם על פי בחירתו. אי לכך, הטיעון הסוציאלי של שעות עבודה ומנוחה לא ממש הולם את הדיון על השבת.

ולעניין אחר אבל לא פחות חשוב - רוצה לחזק אותך בכך שבחרת ללכת בדרכך ולחפש את הדרכים להיות שלם עם הבחירה הזו. כל מחשבה שבאה מהראש הפרטי שלך (או הלב...), ובעקבות הדיון שאתה מקיים עם עצמך, תמיד תהיה טובה ומעניינת יותר מזו שהוכתבה לך על ידי אחרים במהלך החיים. אני שמחה בשבילך שהגעת אל האתר הזה דווקא, שיודע לתמוך יפה כל כך בשינויים שאנשים עורכים בחייהם ובהתלבטות המלווה תהליכים כאלה. יהא השינוי שאתה עורך אשר יהא - טובים שינוי ותנועה מעמידה במקום!
והמרגיעון התמיד הולם - "כולנו זקוקים לחיבוק"

המון תודה על התמיכה שכל כך חשובה לי.
את האתר אני מכיר הרבה זמן, אך כנראה רק עכשיו עמדתי על איכותו הייחודית.
בנוגע לבתי קפה וכדו', כנראה שלא העברתי את כוונתי כראוי.
כוונתי היתה שיש אנשים שלשבת בבית קפה/מסעדה ביום שבת זה יכול להיות חלק מעונג השבת שלהם, מה שאינו נכון לגבי נגיד לעשות קניה בסופר לימים הקרובים או לקנות בגדים שאין אלה לצורך השבת הזו דוקא ואפשר לדחות את זה ליום חול מבלי להפסיד כלום.
כנ"ל לגבי סרט או הצגה או קונצרט או הליכה לים או לבריכה.
אף שאפשר להיות במופע ביום חול, הרי שמופע ביום שבת יכול להיות לצורך עונג השבת.
אבל זה מה שאני מרגיש שנכון לי באופן אישי ואיני מנסה כלל לשכנע מישהו לנהוג כך, כי אין לי עניין בזה.

האמת היא שגם לי עניין לשכנע, אני מתדיינת איתך ברמה תיאורטית ואם לא בא לך על זה אז אפשר בהחלט להפסיק. אני דווקא בעד הדרך שלך. כאשר אומרים בלעג שכל אחד עושה לו רב אני עונה - בבקשה, שכל אחד יהיה הרב של עצמו. רק טובה תצמח מזה...
אני בהחלט מעדיפה חברה שבה אדם כמוך מביט על חייו ובוחר בכל פעם מחדש, בכל תקופה, בכל עשור, ובכל יום, לעשות מה שטוב ונראה לו נכון באותו רגע ושאותו אדם גם יכול לומר שהוא טעה או שכיום הוא פשוט בוחר אחרת. יכול להיות שגם חלק מהדברים בהם אתה בוחר עכשיו ישתנו עם הזמן ותחליט לבחור מחדש או לנהוג אחרת. כל זמן שאנשים נשארים עם ראש פתוח ולא ננעלים מצבנו החברתי ומצבם האישי משתפר.
אגב יש אנשים שעבורם בית הקפה הוא עונג שבת מיוחד במינו ויש כאלה שעבורם דווקא הקנייה בסופר היא עונג שבת ולו בגלל שהיא נערכת בנחת, ללא לחץ. גם רכישה של בגדים יכולה להיות מענגת במיוחד דווקא בשבת ולו בגלל שבכל זמן אחר לא נמצא לה פנאי.
בנימה אישית מהצד שלי - אני לא חובבת גדולה של קדושה. אני חושבת שקדושה, כרעיון, הוא דבר שמעודד קיצוניות שעלולה למעוך בדרך רצונות לגיטימיים לגמרי, או אפילו, חמור מכך, לא לאפשר לרצונות לגיטימיים כאלה להתפתח מלכתחילה. מוטב לנו כאנשים ללא קדושה. אפשר לעשות כל מה שאנחנו עושים היום, כיצורים חברתיים, גם ללא קדושה. לדעתי הקדושה נועדה לכפות עלינו לעשות, לכאורה מתוך שמחה ואמונה, דברים שאנחנו לא רוצים בהם. בתחושה שלי אפשר אפילו להאמין באלוהים בלי לייחס לאמונה בו, או לטקסים המעורבים בכך, שום קדושה אלא רק שמחה והתלהבות.
מכאן שכל עניין השבת יעבור מטאמורפוזה גדולה מאוד אם נפסיק לייחס לה קדושה ונראה בה, איש ואישה על פי דרכם, את היופי והקסם שלה סתם כך, בלי להכריז עליה ככזו או אחרת. זה יאפשר לאנשים כמוך לעשות את הבחירות שלהם ביום שכזה פשוט מפני שזהו רצונם ובלי בכלל לתהות האם רצונם לגיטימי ו"בסדר" אלא פשוט מפני שרצונם מתיישב את תחושתם האישית כלפי השבת.

אז לא הבנתי - בשביל מה אתה צריך הלכה, אם ממילא אתה לא חש מחויב לה?

מופיע לי בראש הדף-אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה.

אז לא הבנתי - בשביל מה אתה צריך הלכה, אם ממילא אתה לא חש מחויב לה?

תתבוננן בתהליך שלך.אני לא בטוחה שההגדרה "אני וחיי ההלכה מדויקת....

מעניין
אני גם מחפשת מה נמצא מאחורי המצוות, מה טעמן, מה משמעותן בשבילי.

לציל צול
קדושה משמעותה ייחודיות, ובימינו נצמדה לה גם הטוהר, כך שכל דבר מיוחד וטהור הינו קדוש.
יום השבת אינו סתם יום מנוחה או יום חופשה או יום של נופש, אלא יום של קדושה.
הייחודיות/קדושה שבו תורמת למנוחה אמיתית הנוגעת לרבדים העמוקים בנפש דבר שסתם יום של מנוחה רגיל לא יתרום לכך.

לניצה פורחת ולגם מחכה
"אז בשביל מה אתה צריך הלכה" וכו'.
לא התכוונתי להעמיק, וללמד אחרים את ההגיון ההלכתי שמאחורי עמדתי, וגם אין לי כל רצון "לעשות נפשות", או לשכנע מישהו בכך, כוונתי בפתיחת דף זה היא לאפשר לכל אחד לספר על דרכו בקיום ההלכה גם אם זו עוברת דרך תובנות אישיות הנראות חורגות מן ההלכה המוכרת.
וחשוב לי רק להדגיש שהמסקנות אליהם הגעתי נובעים מתוך ההלכה עצמה ולא מחוצה לה, למרות שזה יכול להיראות לשומע כשטות מוחלטת.
ואינני מתכוון להלכה רפורמית או לאיזו הלכה שמאן דהוא המציא, כי זה נראה לו יותר מודרני ויותר מתאים לזמננו, אני מתכוון להלכה המקורית ורק המקורית.
לכן גם הכותרת מדוייקת והתכוונתי לכל מילה בה.
והאמת, ובאמת נראה לי שלא אעמיק עוד בעניין כי לא זו היתה כוונתי בפתיחת דף זה.

יערה, חז"ל אמרו "לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהם את הבריות".
מובן שיש הרבה סיבות נוספות, וזה לא הטעם היחיד, ולא בהכרח העיקרי או הבלעדי, אבל טעם זה מאוד מדבר אלי.
"לצרף" משמעותו "זיכוך" כמו מהמילה "צורף" שזה מזכך את הזהב.
מכאן שלצרף את הבריות זה לזכך את הבריות.
ואם נתבונן נבחין בפן הפסיכולוגי העמוק שמוביל לכיוון זה.

רמי,
אלוהים ואמונה הם מושגים מאוד מאוד אישיים.

אני אישית נולדתי חילונית ולכן קל לי יותר.
אנשים דתיים רבים שאני מכירה חיים בפחד על "העונש" הצפוי להם על אי שמירת שבת או מצוות.
מין ציפיה חרדתית ל"יום הדין" - זה נובע מהחינוך על בסיס "אל מעניש".
בעיני אלוהים הוא מהות של אהבה טהורה
והחיים הם הבמה שלנו להיות "מי שאנחנו" הכי שאפשר.

מדבריך אני מבינה שהקושי שלך הוא לחיות בשלום בחברה שמצפה ממך למשהו אחר.
אני שומעת בדבריך את הקונפליקט בין החינוך והערכים שגדלת עליהם, לבין הקושי לעמוד המשימה,
והניסיון שלך למצוא "סיבות מספיק טובות" כדי להקל.

לדעתי, חשוב שתבחן את רגשותיך הפנימיים לגבי מה באמת חשוב.
למשל: איך נראה היום שלך עם נטילת ידיים ובלעדיה - בהרגשה הפנימית העמוקה שלך.

כי בגדול, הקשר שלך עם הבריות "לא ניתנו מצוות אלא לצרף בהם את הבריות". נובע ממה שעובר עליך.
אתה שמח וטוב לבב - זה מה שתחלק לסובבים אותך והם יחפשו להצטרף אליך.
אתה כועס ומתוסכל - הם אולי ישמרו קצת מרחק.

ולגבי השבת - שוב, בחן את עצמך פנימה.
בלי תרוצים והסברים, כי הם לא חשובים.
עמוק בפנים, מה הדבר הכי חשוב ושהכי מסמל עבורך את השבת?
זה יכול להיות רק הדלקת נרות או קידוש,
זה יכול להיות לא ליסוע, או כן ליסוע אבל לא לעשן וכדומה.
זה יכול להיות גם ללכת לאחת התפילות שמדברת אליך ולא לשאר.

אתה לא צריך לתת דין וחשבון לאיש על מה אתה שומר או לא..
כשאנשים מנסים לשכנע אותי על חשיבות של משהו,
אני נוטה לומר להם: "מעניין, לאלוהים אין בעיה עם זה, אם הייתה, הוא היה אומר לי...."
או: "זה לא נוגע לאף אחד - זה ביני לבין אלוהים."

ולטיעונים של: "אבל צריך" או "אבל אלוהים אמר / רוצה" "אבל כתוב"
אני פשוט עונה: "הוא אמר לך? כי לי הוא לא אמר מילה בנושא, הוא דווקא דיי מבסוט ממני"
ויש כמובן את "הם אמרו" או "הרב אמר".

המהות של חיים רוחניים היא פנימית.
הקשר שלך עם האלוהים הוא פנימי ואישי ואל לו לאיש להתערב בו.
כל ניסיון לשמור את דיני ההלכה מעבר למה ש"מרגיש לך נכון"
פוגע בחייך (מעבר להכבדה) בריאותית, ונפשית
ולכן מכניס רגשות שליליים לקשר שלך עם אלוהים.
כל ניסיון להשיל מעצמך את העול מעבר לאותו "מה שמרגיש לך נכון"
פוגע בך באותה הצורה.

רק אתה יודע היכן עובר אותו קו דמיוני שהוא האמת שלך - חפש אותו בכל עניין ועניין.
אפילו ברמה של תפיחלה X מדברת אליך ו- Y ממש לא.
וזה אולי ישתנה בעתיד...
כל רגע אתה מחליט לגופו של עניין, כאן ועכשיו.
עם השנים תתגבש דרכך בצורה שתהיה שלמה וזורמת וללא מחלוקות פנימיות.
כשהכל יהיה לך ברור ושלם,
החברה פשוט תקבל את דרכך, גם אם עדיין לא תסכים איתך.

ולסיום,
המרגיעון למעלה: אתה מלמד הכי טוב את מה שאתה צריך ללמוד
הבן שלי בר מצווה בעוד חודש.
המון אנרגיה מושקעת במציאת המינון הנכון ביותר עבורנו.
המון אנרגיה מושקעת בבחירת הטקסטים והאופן, ומה חשוב ומה לא.
כמובן שזה קורה בבית הכנסת הרפורמי

אני שמחה על שניתנה לי הזדמנות לא רק להוציא את הכספים הרבים שעולה הפקה שכזאת,
אלא לתת לכל מילה ולכל פעולה משמעות ששזורה בחיינו כל הזמן.
ולהיות ליד הבן שלי - שותפה מלאה (לעומת חברותיי שיושבות מתוסכלות בעזרת הנשים)

אני מקווה שהצלחתי לתרום משהו לדיאלוג הפפנימי והמאוד אישי שלך.
תודה שחלקת אותו איתנו ושאיפשרת לי להוציא החוצה חלק מהדיאלוג הפנימי שלי בנושא.

_קדושה משמעותה ייחודיות, ובימינו נצמדה לה גם הטוהר, כך שכל דבר מיוחד וטהור הינו קדוש.
יום השבת אינו סתם יום מנוחה או יום חופשה או יום של נופש, אלא יום של קדושה.
הייחודיות/קדושה שבו תורמת למנוחה אמיתית הנוגעת לרבדים העמוקים בנפש דבר שסתם יום של מנוחה רגיל לא יתרום לכך._

אני באופן אישי לא מתחברת לתחושה הזו. אני חושבת שאתה מדבר על מימד חיצוני של הקדושה. כלומר, בעצם קידוש השבת על ידי הקולקטיב היהודי נוצרת אותה ייחודיות שגולשת גם לתוך הפרט, אם הוא חלק מהקולקטיב הזה, המקדש. אני מעדיפה את הקדושה שבאה מבפנים ונסמכת על בחירה אישית ואולי בגלל זה אין לי צורך כלל במונח הזה של "קדושה". אני מודעת לכך שדברים פנימיים ואישיים אינם יכולים להיעטף באותה הילה בה נעטפים דברים קולקטיביים אולם בהיצמדות לקבוצה יש חסרונות רבים מדי לטעמי. החיסרון הכי בולט הוא זה שבו אתה עוסק בעצמך - הכללים והתכתיבים שאינם הולמים בהכרח את העדפות הפרט ואשר גורמים לו להיות נתון כל הזמן במבחנים חיצוניים ופנימיים. מכאן נובעת הרתיעה שלי, על עף שאני מבינה בדיוק למה אתה מכוון.

אני אקח מצווה אחת, היא מצוות התפילה. היא מיקרוקוסמוס לבקשתך לספר על האופן בו אתם נוהגים לקיים בפועל את הוראות ההלכה בכל הנוגע לקיום בפועל של המצוות המעשיות.

כוונתי לתפילות הכתובות המחוייבות. כאישה אני מחוייבת בתפילה אחת ביום לפחות.

הטקסט קבוע, עתיק יומין. נכתב על ידי גברים. אין כאן מקום לתוספות, אלא בקטע אחד בלבד בתפילת שמונה עשרה.
מאוד קל להרגיש כבולים ומוגבלים על ידי הטקסט. לגברים הכבולים ע"י זמנים ומנין עוד יותר קל.
שנים רבות הרגשתי כך, ועשיתי את מה שמוטל עלי - כל הברכות, בלי למהר אבל גם בלי הרבה כוונה.
שמעתי הסבר של רבנית רפורמית למה הכרחי - כדי להתחבר לתפילה - להשתמש בטקס מודרני ובשפה פשוטה ושטחית.
היום אני יכולה לראות את עצמי, שמשתנה בכל יום ובכל רגע, באה לידי ביטוי בטקסטים האלה. העתיקות שלהם, העומק שלהם. האתגור שלהם למצוא את עצמי שם, להבין את הכוונה - ולא להחליף אותה במשהו שקל לי להבין, כל זה גורם לתפילה להיות שונה בכל יום ויום. בימים שאני ריקה התפילה ריקה וחוזרת להיות טקסט עתיק שאין לו קשר אלי....גם זו בחירה שלי.
אנשים שלא חלקו איתי את אותו המין, שלא הכירו אותי כלל, תקנו כך וכך ברכות שלוקטו וחוברו בנקודה מסויימת בזמן, שמכניסות לי לפה ולראש מחשבות חיצוניות, כאלה שלא אני זימנתי. כאלה שלא העליתי על דעתי. הם הופכים להיות חלק ממני. אני מסוגלת לראות את הטוב שבזה. את טובתי.

אז הקיום שלי בפועל תואם את הידיעות המקסימליות שלי על כל מצווה ומצווה. מתוך הידיעה שאם אני לא מבינה - זה כי אני לא מבינה. ואם אני לא מתחברת - זה כי אני לא מתחברת. אם אני לא רואה את התועלת זה כי אני לא רואה מה התועלת. לא כי אין מה להבין, לא כי אין למה להתחבר, לא כי אין לי תועלת.
אלא כי עוד לא טרחתי וגיליתי את זה. כשלא חוקרים את משמעות התפילה וחשיבותה, קל מאוד לוותר עליה. כמו כל מצווה אחרת.

לפעמים אני טכנוקרטית. מתוך זה אני מגיעה לחקר וליציקת משמעות למה שאני עושה, לפעמים המשמעות נופלת עלי ב"בום"

כמו עם ענין התפילה.
מעדיפה לעשות ולא להבין, מאשר ההפך. זה מקיף תחומים רבים בחיי.

עוד מעט שבת
ולקראת השבת אני בחרדה איך לעבור את השבת הכי בקלות.
לא קל בשבילי לעבור את השבת בגפי, ולהתארח אצל חברים דתיים זה קרוב כמעט לסיוט, וחברים חילונים אין לי, ואנשים עם גישה "בדיוק" כמוני איני מכיר.

מאוד הייתי רוצה להכיר אנשים עם יחס חיובי למסורת, רק שהם עם ראש פתוח ולא ביקורתיים המכבדים את השבת, ומציינים אותה רק בצורה השונה מהדרך בה דתי ממוצע מציין את השבת.
שבת שלום ושהשבת תהיה הכי קלה שאפשר

איזה יופי שאתה מוצא את הדרך שלך! @}
אני לאורך השנים מקיימת מצוות שונות, לפי מה שמתאים לי ושיש לי כח.
כמה שנים הצלחתי לצום ביום כיפור ו-ט' באב (שהיו, ועדיין, חשובים לי), אבל מאז ההריון הראשון כבר אין לי כח. ממש קשה לי בלי לאכול! אוכל הוא חלק מאוד חשוב בחיי, למרבה הצער.

מאוד הייתי רוצה להכיר אנשים עם יחס חיובי למסורת, רק שהם עם ראש פתוח ולא ביקורתיים המכבדים את השבת, ומציינים אותה רק בצורה השונה מהדרך בה דתי ממוצע מציין את השבת.
מסורתיים. יש כאלה המון,
בהצלחה!
ושבוע טוב @}

לא שאני פוסל קשר עם מסורתיים (כי לפחות איך שזה נראה לרואה, אני נוהג בדרך מעט דומה) אבל באמת התכוונתי לאנשים מרקע דתי "רציני" שהגיעו להתוויית דרך דתית שאינה חופפת את הדרך הדתית "הרגילה", ולא מתוך "חזרה בשאלה" או משהו כזה, אלא מתוך חשיבה מעמיקה ועל בסיס הלכתי.

אבל באמת התכוונתי לאנשים מרקע דתי "רציני" שהגיעו להתוויית דרך דתית שאינה חופפת את הדרך הדתית "הרגילה", ולא מתוך "חזרה בשאלה" או משהו כזה, אלא מתוך חשיבה מעמיקה ועל בסיס הלכתי.

אתה מחפש "אנשים כמוך" ו... אין!
אתה אחד ויחיד (כמו כל אחד מאיתנו)
ובהיות הנושא מאוד אישי ופנימי, גם אדם שעבר דרך כזאת, לא בהכרח הגיע לאותן תובנות ולא בהכרח הולך באותה הדרך.

אתה מחפש "חברותא" לדרך הכל כך קשה - אין!
זוהי דרך פנימית שמכסימום אתה יכול לקחת לך 'מורה דרך' שילווה אותך
וגם הוא בהכרח יהיה שונה ממך - ברקע, בצרכים, בתובנות.

נאוה פרנס
כתבת מאוד יפה, במיוחד כל ההודעה שמתחילה ב אלוהים ואמונה הם מושגים מאוד מאוד אישיים.
תודה על מילותייך

כשומרת מסורת פסקתי מלהדליק אש בשבת. הפסקתי לעשן אז איני מרגישה צורך בהדלקת אש ואוכל אני מכינה מראש לקראת שבת.
ואם לנים בטבע וקר לא נתענג בשבת ממול מדורה? או שזה בסדר אם הבעירו אותה לפני שבת?

או שזה בסדר אם הבעירו אותה לפני שבת?
את מי את שואלת, בעצם?

גם את עצמי וגם את אלא שבקיעים יותר בענייני הלכות. את עצמי שאלתי כשנתקלתי במצב של לינה בטבע כשהייתי בריינבו בחורף. כשנכנסה שבת לא ידעתי איך לנהוג כי מצד אחד היה לי נורא קר ומצד שני לא רציתי להנות ממדורה שהודלקה בשבת ושממשיכים לטפל בה בזמן השבת. בסוף הקור ניצח ואמרתי לעצמי, אלוהים לא רוצה שנסבול ובטח שלא בשבת אבל עדיין לא הסתדר לי כיצד לא לבא לידי מעשה שבמפורש נאסר (שונאת לאמר אסור אבל..) וגם לא לסבול מכך.

אם האש הודלקה לפני שבת - אין בעיה להתענג עליה.
ויש "גוי של שבת" אם זה ממילא דולק - למה לבזבז? - זה לא הלכה, רק הגיון בריא

בכל מקרה, חזרה להלכה...
חושבת שמותר אפילו לטפל במדורה - רק לא להדליק, כלומר: אסור ליצור את האש
(אם זכור לי נכון, אסור להדליק אש אבל מותר להעביר - מישהו יתקן אותי אם אני טועה)

והכי חשוב: תמיד תקשיבי לעצמך: מה נכון לך!

מרגיעון: המאחד הוא המבדיל

אם זכור לי נכון, אסור להדליק אש אבל מותר להעביר - מישהו יתקן אותי אם אני טועה

מותר להעביר אש רק בחגים (אם הם בימי חול, אם הם בשבת אז אסור).

באופן טבעי

באופן טבעי