בחירת מסגרת חינוכית

[אנונימי]

דיון שהתחיל בדף אישור לחינוך ביתי:

[ורד_והמשפחה*]

יכול להיות שהדיון כבר פנה לכיוון אחר, אבל בכל זאת אני חושבת שדבריי רלוונטים לכאן.
תחשבו שיש הרבה מאוד משפחות שבהן ההורים הם כמו החלק הפחות מוכשר של המורים בבית ספר (לאו דווקא רשעים).
אם הילד ישאר בבית במשפחה כזו הוא לא יתרם כל כך, לעומת זאת אם יגיע לבית ספר
יש סיכוי שיפגוש מורים מסוג אחר שכן יתרמו לו.
זה היתרון של בית ספר בעיני, שיש מפגש עם שונות רבה, מהשונות אתה לומד הרבה.
גם מעצם המפגש וגם ממורה מעניין אתה לומד דברים מעניינים.
ויש גם מעבדות להתנסות מעשית, והילדים (אצלינו) נוסעים ללמוד בחווה חקלאית נושאים שקשורים לצומח.
לבת שלי היתה מורה להיסטוריה שהיא ממש נהנתה לשמוע אותה מלמדת.
נראה לי קשה לחשוף את הילדים בבית לכל כך הרבה שונות.
לבן שלי היו מורות טובות 4 שנים, עכשיו יש לו מורה מעצבנת וזה גם שיעור- להתמודד עם העובדה הזו.
אני זוכרת איזו הפתעה זו היתה,
להגיע לצבא ולהפגש עם אוכלוסיה שלא נתקלתי בה בגלל שהיא לא היתה בסביבה שלי.
ואני לא הייתי בסביבה הכי אליטיסטית, אז מי שנמצא בבית נפגש עם פחות.
גם במערכת החינוך אתה נתקל באוכלוסיה מגוונת, יש גני ילדים וכיתות משולבים.
בשיטה כמו שהיא מפריעים לי "הריבועים" אליהם מכניסים את הילדים,
צריך לפרוץ את המסגרות , יותר עבודות חקר, פחות מבחנים וזה יהיה יותר טוב.
וכמובן שכדאי גם לשלם יותר למורים כדי שיגיעו עוד כאלה שלא בחרו במקצוע בגלל הנוחות.

[צפריר_שפרון*]

רוב האנשים מתנגדים לחינוך הביתי בעיקר מכיוון שהחדש מעורר חשד. כל ההנמקות ליעילות וחשיבות בית הספר, כמו גם כל ההוכחות לחוסר היעילות וחשיבות ביה"ס אינן רלוונטיות. שכן כנגד כל טענה בעד ניתן להביא טענת נגד ולהפך. כאן, יש להבין שכאשר אנחנו נוגעים בנקודה כל כך רגישה כמו למשל חינוך, אשר שוב, משמעותו דוגמא אישית, רוב המתנגדים מאויימים מגישה חדשה. מה גם שתחושות אשמה וחוסר נחת עולים תדיר ומחייבים תגובה מנומקת לעילא - על מנת לחזק את המוכר והקיים, ולסלק את אותה חוסר נוחות.

[ורד_והמשפחה*]

אתה מבלבל בין התנגדות למחשבה שונה.
אין לי התנגדות שאנשים שחושבים שחינוך ביתי מתאים להם יחנכו כך.
זה לא מפחיד אותי ולא מאיים עלי, אבל אני גם לא חושבת שזה הפתרון המושלם.
דווקא אנשים שחושבים שצריך להגן על רעיון החינוך הבייתי מכל משמר לא נותנים לעצמם מקום לשיפור.
אני לא רואה איך מסתדרת אוכלוסיה של מדינה בלשבת בבית ולחנך את הילדים.
כל עוד רוב הפרנסה מצויה מחוץ לבית הילדים צריכים מקום להיות בו.
זאת אומרת שהחינוך הבייתי לא מתאים לאוכלוסיה גדולה וצריך למצוא פתרון שכן.
אני גם לא מתנגדת בצורה גורפת לבית הספר, למרות שיש בו הרבה בעיות,
אני רק חושבת שצריך לשנות בו דברים כדי שיהיה יותר טוב.

[נאוה_פרנס*]

לדעתי (המאוד סובייקטיבית) יש מקום לבדיקה מחודשת בכל רגע.
האדם החופשי הוא יצור דינמי ולכן גם הצרכים שלו יכולים להשתנות
אין דבר שהוא ר ק טוב
אין דבר שהוא ר ק רע
לכל הדעות (של המורים, המערכת, ההורים, התלמידים ובטח אנשי החינוך הביתי) יש הרבה מקום לשיפור במערכת החינוך
התפקיד שלנו, ברצף החיים, כרגע (ואין זה משנה מהו המניע האישי, המודע שלנו) הוא לדרבן את עשיית השינוי

אני שנאתי את ביה"ס אבל אני אוהבת ללמוד
הלוואי ויכולתי היום לממן לעצמי יום לימודים בשבוע - כנורמה בסיסית לחיים
לי חשוב ליצור ליהונתן את המרחב הדרוש ל ו ללמידה
לי חשוב ליצור ליהונתן את הסביבה שתענה על הצרכים שלו
על זה אני נלחמת.
בשנה שעברה הוא היה במצוקה והמערכת התעלמה
מבחינתי זו סיבה מספיק מוצדקת כדי לקחת ממדינת ישראל את המנדט
אין לי כל התנגדות להשתמש בשירותים - בכמות ובזמן שמתאימים ליהונתן
ומה שנכון היום - אולי לא יהיה נכון מחר
אני לוקחת את הדברים כל יום בנפרד
ובודקת כל יום את החלטותיי
ואני יכולה להמשיך כך בחינוך ביתי 18 שנים ועדיין לבדוק כל יום
ואולי יום אחד יהונתן יחליט כן ללכת לביה"ס
ואני אצטרך להיכנס למשא ומתן עם משרד החינוך על התנאים
כי אולי יהיה נכון ליהונתן ללמוד בביה"ס רק 5 שעות בשבוע או רק יומיים
ובכל מקרה, אני לא מוכנה שיבנו תיקים נגדו או שיאיימו עלינו בקב"סים וכאלו
אז...
כל יום בנפרד
כל רגע הדברים עומדים לבדיקה
כי מה שחשוב באמת זה לא העקרונות שלי ולא המרידה בממסד
אלא האושר של יהונתן, שמחת החיים שלו,
והמרחב שדרוש לו כדי לחיות חיים מלאי סיפוק והנאה
מה שחשוב באמת זה ליצור הרמוניה בחייו, בחיי ובחיינו

[ורד_והמשפחה*]

ברור לי שלכל אחד שהפתרון של חנוך בייתי מתאים, זה בגלל סיבה מיוחדת לו.
אבל בגלל שהפתרון הזה לא יכול להתאים לכל האוכלוסיה, אני שואלת מה כן.
מסגרת של בית ספר רגיל לא מתאימה לכם.
אני לא מאושרת ממה שמערכת בית הספר מציעה היום אבל חינוך בייתי לא מתאים לי.

[גילה*]

יש גם בתי ספר שאינם "בית ספר רגיל".
אני רואה את זה כסקאלה רציפה שבין ביה"ס הרגיל ובין חינוך ביתי חופשי (unschppling).

[נאוה_פרנס*]

לדעתי צריך להכניס לביה"ס הרגיל יותר גמישות, יותר הקשבה לצרכים אינדווידואליים, והרבה מרחב להוויה שאינה קשורה בחומר לימוד ומדדים להערכת התקדמות
צריך אולי לוותר על פרמטרים שנקבעים לפי גיל ולאפשר לכל אחד להתפתח על פי צרכיו (נגר לא צריך את אותו הידע שדרוש לרופא)
צריך אולי לפתח מיומנויות פנימיות כמו: הקשבה פנימית, ביטוי עצמי (לאו דווקא "חיבור / הבעה בכתב"), התמודדות עם רגשות, אתגרים וקשיים אחרים
אני חושבת שבי"ס הוא פיתרון סביר לאוכלוסיה גדולה
ביה"ס כפי שהוא - רעעעעעעעע (לדעתי, שהיא כאמור: סובייקטיבית )
בי"ס פתוח למינהו - לפעמים מפספס ילדים שכן צריכים "מישהו על הזנב", מתקשים ולא מספרים וכד'
אולי בי"ס צריך להיות מרחב שמאפשר התפתחות
אבל...
זה דורש משאבים כספיים ואנושיים שאולי אין

לא יודעת,
אין לי (כרגע) תשובות בקנה מידה ארצי / עולמי
ואני לא מתיימרת לפתור את הבעיות של כולם
נקודתית, אני יודעת, שחינוך ביתי חופשי הוא הדבר הטוב ביותר ליהונתן, כרגע

[דוד_רובנר*]

נאוה, בבית-ספר דמוקרטי אפשר לצפות כיצד תקציב בית-הספר קטן מידי שנה. למשל, שם זמנו של המורה מוקדש אך ורק לתלמידים אשר משתוקקים ומחפשים אחריו, אשר מתחננים לסיוע להשגת יעדיהם הנבחרים. בתנאים אלה, התלמיד יותר מכל אחד אחר להוט שישרתו אותו ביעילות, הוא רעב להתקדם כמה מהר שאפשר ולנצל את סיועו של המורה בדרך הטובה ביותר שאפשרית.

יתר על כן, עצביו של המורה לעולם אינם נשחקים כתוצאה מעוינות והתנגדות, או מתסכול אשר כשלון חוזר מביא. יום העבודה אינו מתח סיוטי, אלא סידרת חוויות משמחות, דומות לאידיאל עמו רוב המורים מתחילים כאשר בוחרים בזה כמקצועם.

היום, בתי-ספר גדולים יותר, משמעותם, חבר עובדים גדול יותר באופן לא פרופורציונלי, כאשר שוכרים מתאמים ומנהלים ועוזרי-מתאמים ואחרים במספרים כל פעם יותר גדולים. בבית-ספר דמוקרטי מספר תלמידים גדול יותר פירושו פחות סגל יחסית, היות ויש לתלמידים סיכוי טוב יותר למצוא, בבית-ספר גדול מאד, תלמידים אחרים אשר יעבדו ביחד איתם, וכתוצאה מכך יורידו מהסגל חלק מהלחץ.

בקיצור, בתי-ספר דמוקרטיים יהיו בעמדה המעוררת קנאה של הגדלת מספר התלמידים לכל מורה מידי שנה ולכן הקטנת תקציב השכר ככל שאוכלוסיית בית-הספר גדלה -- למרות התוספות הקבועות בגובה השכר.

אמנם יש עוד יותר, חלק גדול מסגל-התמיכה במערכת החינוך הנוכחית הם סיוע חרום אשר נוסף על מנת להתמודד עם המשבר הכללי. סגל להכוונה-למקצוע וסגל פסיכיאטרי חייבים להתווסף במספרים הולכים וגדלים כל הזמן על מנת לטפל במספר התלמידים ההולך וגדל הסובלים ממשברים פסיכולוגיים כתוצאה מלחצים וסתירות.

סילוקו המוחלט של מנגנון הסמכותיות המדכאת כולו, בבית-הספר, מוביל להפיכתה הכמעט מידית של המגמה. אמת, בחודשים הראשונים לאחר הארגון מחדש בהתאם לקווים הדמוקרטיים, יש לצפות שהרבה תלמידים יעברו את הטראומות המקובלות של התאמה לחופש ואחריות; אולם עליהם להתגבר על הקשיים האלה בעצמם, אם איננו רוצים לבטל את עצם עקרון הרפורמה.

[נאוה_פרנס*]

דוד, מהסבב שעשיתי בבתי ספר דמוקרטיים ואחרים, משיחות עם אנשים שקשורים / מכירים כך או אחרת את המערכות הללו מצאתי אותן חסרות בכמה מישורים:

• אין איתור קשיים ולכן, ילד שלא פונה לעזרה, יפול בין הכיסאות ולא יממש את יכולותיו
• יש ילדים / אנשים שבאופיים הם כאלו שצריכים שיקחו אותם ביד - שוב, מחכים ליוזמת הילד. מניסיון, ילד יכול להביע עניין ובכל זאת לא להתאמץ. מורה / הורה קשוב, שדואג "להגיש" את מה שצריך בזמן הנכון, יאפשר לילדים אלו למצות יותר את יכולותיהם ויגדיל את אפשרויות הבחירה שלהם
• אין שימוש ביום-יום לשם למידה : אני מאמינה, שכאשר ניתן מידע בצמוד להזכרת נושא, יש למידה שאינה כפויה ואינה "שעור". אתן דוגמא: במשחק שיהונתן שיחק, הוזכר שמו של בן גוריון. סיפרתי לו שהוא היה ראש הממשלה הראשון שלנו. בפעם השניה שזה קרה, אני שאלתי את יהונתן אם הוא יודע מי זה בן גוריון והוא זכר שהוא היה ראש הממשלה שלנו. הרחבתי את עובדת היותו הראשון. בפעם השלישית, כבר לא שאלתי אבל הוא נידב לי את המידע. כך אני נותנת מידע בתחומים שונים, כל פעם שאנחנו נתקלים במשהו שהוא לא מכיר. בבתי הספר אותם שקלתי, נאמר לי במפורש שהילד לומד רק ביוזמתו.

כאמור: אין דבר שהוא כולו טוב ואין דבר שהוא כולו רע. אנחנו צריכים לבחור את הנכון ביותר עבורנו בזמן נתון ולשאוף ליצור משהו שיתאים יותר ממה שיש

[דוד_רובנר*]

נאוה, העיקר שיסודות השיטה יהיו בריאים. היתר, מן הסתם, וכמו בכל שיטה, יש לפתחו ולשכללו -- שום דבר, כפי שבטח את יודעת -- לא בא מעצמו. בזאת, בתי-ספר דמוקרטיים אינם שונים מכל שיטה אחרת.

אין איתור קשיים ולכן, ילד שלא פונה לעזרה, יפול בין הכיסאות ולא יממש את יכולותיו
זה כמובן תלוי בצוות ובערנותו -- לא בשיטה. אבל בעיקר בבית-ספר דמוקרטי כל הקהילה היא קהילה תומכת של ילדים ומבוגרים.

יש ילדים / אנשים שבאופיים הם כאלו שצריכים שיקחו אותם ביד - שוב, מחכים ליוזמת הילד. מניסיון, ילד יכול להביע עניין ובכל זאת לא להתאמץ. מורה / הורה קשוב, שדואג "להגיש" את מה שצריך בזמן הנכון, יאפשר לילדים אלו למצות יותר את יכולותיהם ויגדיל את אפשרויות הבחירה שלהם
אני סבור שזהו מיתוס. ילדים חופשיים (הדגש בחופשיים) ילמדו מה שילמדו, כאשר הם רוצים וכיצד שהם רוצים, ללא קשר כלשהו
עם מאמצינו הנעלים. _"כך, הילד הגמלוני עושה ספורט כל היום. הילד שפוחד ממתמטיקה לומד חשבון ואלגברה. המתבודד מנסה
להתחבר, החברותי לומד להיות לבד. כל סיפור הוא עלילת גבורה של מאבק עילאי ונחישות ברזל."_

אין שימוש ביום-יום לשם למידה: אני מאמינה, שכאשר ניתן מידע בצמוד להזכרת נושא, יש למידה שאינה כפויה ואינה "שעור". אתן דוגמא: במשחק שיהונתן שיחק, הוזכר שמו של בן גוריון. סיפרתי לו שהוא היה ראש הממשלה הראשון שלנו. בפעם השניה שזה קרה, אני שאלתי את יהונתן אם הוא יודע מי זה בן גוריון והוא זכר שהוא היה ראש הממשלה שלנו. הרחבתי את עובדת היותו הראשון. בפעם השלישית, כבר לא שאלתי אבל הוא נידב לי את המידע. כך אני נותנת מידע בתחומים שונים, כל פעם שאנחנו נתקלים במשהו שהוא לא מכיר. בבתי הספר אותם שקלתי, נאמר לי במפורש שהילד לומד רק ביוזמתו.
זה מזכיר לי את האמא שרצה אחרי הילד עם הכפית ביד, וממתינה שהילד יפתח את הפה כדי לדחוף לו את התרופה. לאחר מספר
פעמים הילד נזהר כבר מלפתוח את הפה -- כשהוא רואה את אמו מסתובבת עם הכפית ביד.

יש דרכים רבות ללמוד. מה שאת מתארת זאת דרך אחת מיני רבות, ולאו דוקא האהובה ביותר -- בלשון המעטה -- על הילדים. ראי
למשל מה שכתבתי ב- בתי ספר דמוקרטיים

זה שאנחנו צריכים לבחור את הנכון ביותר עבורנו בזמן נתון ולשאוף ליצור משהו שיתאים יותר ממה שיש -- מקובל עלי. אני, מן הסתם עובד עבור הילדים לא שלי, ושואף ליצור משהו שיתאים יותר ממה שיש.

[ורד_והמשפחה*]

היום בבקר היתה תוכנית בטלויזיה "לשבת לקום", שבדיוק דיברה על הנושאים האלה.

האורחים בתוכנית היו:
קרן לב, במאית קולנוע, אמא לילדה: שהיא וקבוצת הורים פתחו גן לפי תפיסתם.
טל בשן, עיתונאית, אמא לשניים
ד"ר רוני אבירם, ראש המרכז לעתידנות בחינוך, אוניברסיטת בן גוריון.
אילן בהירי,יו"ר הארגון הארצי של מנהלי חטיבות הביניים
הורה מלווה: חנה פרוינד-שרתוק
ובנוסף, על הקצה : שרה פון שוורצה -בפינת הומור מהחיים.

האם אתה מכיר את הדברים שד"ר רוני אבירם, ראש המרכז לעתידנות בחינוך, אוניברסיטת בן גוריון, מדבר עליהם?
בעיני הם מאוד מצאו חן, הם נותנים תחושה שהם יותר מתקשרים למציאות, (למרות שחלק גדול מהדברים דומים למה שאתה אומר ).

בנוסף אמורה להיות בקרוב תוכנית שתעסוק בצורת חינוך אלטרנטיבית, כולל חינוך בבית.
כדאי אולי להתעדכן באתר שלהם http://www.keshet-tv.com/program.asp?ProgID=151

[נאוה_פרנס*]

דוד, אני מבינה שאתה עובד על "רעיון" בעוד אנחנו רובנו, עסוקים ב"מציאות היומיומית" של ילדינו
בחינוך, מה שחשוב זה ת מ י ד הגורם האנושי. השיטה פחות חשובה.
לי היו מורים, במערכת, לפני 30 שנה שהיו פנינים והעשירו אותי מאוד, כאדם. הם עשו זאת למרות המערכת

בבתי ספר דמוקרטיים יכולים להיות מורים ש"עושים שטויות" בשם החופש
או שיכול להיות חופש גדול מדי שמאפשר לפגוע באחרים כמו ששמענו על מה שקרה בילדי אדמה
ויש אנשים שהם "מורים דגולים" מעצם היותם

זה לא פשוט לבנות מערכת חינוך שתתן מענה לכולם

אני מכירה אישה שעד לפני כמה שנים החזיקו היא ובעלה את משתלת הורדים המקצועית היחידה, או לפחות הגדולה בארץ.
היא מקימה עכשיו גן ורדים לזכר מפעלו של בעלה, במלאת שנה למותו
שאלתי אותה לגבי המקום שנבחר להקמת הגן
היא בחרה מקום שיש בו ג נ ן שאוהב ורדים, יודע לטפל בהם וצעיר מספיק בשביל שהמקום אכן ישמש המשכיות לדרכם
מה שמבטיח את הצלחת הגן זה לא צורתו, וגם לא הזנים שהיא בוחרת לשתול בו
אלא תשומת ליבו של הגנן שיטפח אותם, אהבתו של המטפל לורדיו

כך גם בחינוך. אילו ביה"ס הרגיל היה מלא במורים כמו הפנינים שהכרתי,
לא היה צורך בבתי ספר דמוקרטיים, או בחינוך ביתי
כל ילד היה מתפתח על פי נטיותיו, כשרונותיו ואישיותו, למרות הטמטום של המערכת
אילו הייתה המערכת מלאה באנשים כמו הגננת האחרונה של יהונתן
רובנו, לא היינו מדירים רגלינו מ"המערכת"

לכן, המגוון חשוב, וגם החופש לבחור בכל רגע את מה שנכון עכשיו

[יונת_שרון*]

אם כי, לי היו כמה מורים שהיו אנשים נפלאים אבל מורים נוראים. במסגרת אחרת הייתי יכולה לקבל מהם הרבה יותר.

[ורד_והמשפחה*]

תודה למי שהפנה לדף של רוני אבירם.
אותי זה עודד לראות מישהו כל כך מתוך הקונצנזוס ובכל זאת כל כך אחר, מדבר על השינוי,
זה נותן הרגשה שהדברים לא באים רק מלמטה, גם "במערכת" יש מי שרואה את הדברים ומנסה לשנות.
כולם בתכנית הסכימו שאנחנו דור ביניים בדרך למשהו יותר מתאים.
גם אילן בהירי שעמד לבדו להגן על מה שקורה במערכת.
חלק גדול מהבעיה הוא פוליטיקה וזה באמת משהו שקשה להזיז.
אהבתי את התאור של טל בשן, לגבי ההבדל בין מה שקורה בפועל לגבי איך שמציגים את זה באספות הורים.
גם אני הרבה פעמים כל כך מתרשמת באספות ממה שמציגים ומהמילים היפות שהכל עטוף,
עד כדי שממש מתחשק לי לבוא ללמוד...

[דוד_רובנר*]

יונת, ראי מורה טוב הוא מורה לחיים

[דן*]

מומלץ מאוד לבדוק את האתר החדש של ילדי אדמה

www.come.to/childhood

[בונים_בית_ספר*]

אני לא חושבת שכל משפחה יכולה לתת לילדיהם חינוך טוב בבית במיוחד בכיתות מתקדמות. יותר חשוב לבנות בתי ספר מסוגים שונים גם אנטרופוסופיים, גם דמוקרטיים, גם עם הוראה להתפתחות וכו' וכו'. אנו קבוצת מורים והורים חושבים על בית ספר "אידיאלי" בשבילינו. אם למישהו יש מחשבות על כך או ניסיון לא שגרתי נשמח לקבל תגובה המלצה או רעיון
איש קשר מילהmila most@yahoo.com

[מויה*]

בוקר טוב, אשמח לשמוע עמדות שונות על חינוך...
אני אם ל- 2 ילדים, הנמצאים בגן ילדים רגיל, ואני די רוצה לעבור ולהתפתח לחיים קצת אחרים, יותר טבעיים, יותר פשוטים, לא אסתיר שקורץ לי חינוך ביתי או לפחות חינוך פתוח\זורם. אני מנסה לראות את הדברים מבכלול, ומעוניינת לשאול שאלת "תם" - למה ילדינו זקוקים לבתי ספר (לי עולה התשובה שזה יותר בשביל ההורים, שחייבים לצאת לעבוד וגם זקוקים לקצת אויר לנשימה בימי שישי למשל). אז אנא צרפו את התובנות שלכם, דעותיכם, מי מאמין בחינוך ביתי/חלופי/ממסדי....ממש סקרנית לשמוע. אשמח להיענות
[email protected]

[דרך_עפר_שם_זמני*]

מויה, העלית נושא גדול...
אני די מסכימה עם הקביעה ש{{}}שזה יותר בשביל ההורים, שחייבים לצאת לעבוד וגם זקוקים לקצת אויר לנשימה{{}}. אני, אישית, לא הצלחתי לארגן את החיים שלי כך שאוכל לגדל את ילדי בבית, בלי להיכנס לסיבות, וכנראה שמישהו אחר במקומי אולי היה מוצא דרך. הבעיה היא, שאני רואה בחינוך הממסדי עיוות תאורטי ומוסרי. אני עושה פשרה: בי"ס דמוקרטי, פלוס תמיכה חזקה מהבית בבחירות של הילדים. זו פשרה שאני מרוצה ממנה בינתיים, אבל היא פשרה.
כמה דפים בנושא ב{{}}מדור חינוך{{}}, {{}}מדור חינוך ביתי{{}}, בתי ספר אלטרנטיביים{{}}.

[טליה1*]

היוזמה לקידום חינוך ולדורף בגליל.

אנו שמחים להודיע על פתיחת סדרת ההרצאות בנושא חינוך ולדורף (חינוך אנתרופוסופי) המיועדת להורים, מחנכים ואנשי מעשה.

הרצאה ראשונה: "התפתחות הילד לאור תפיסת העולם של בית ספר ולדורף"
מרצה: גלעד גולדשמיט - מחנך ולדורף הראשון בארץ, מקים בית הספר בהרדוף ומחבר הספר עולמה של ילדות.

ההרצאה תתקיים ב - 6.9 יום ה' ב-20:30 במבנה המאר"ג בכפר ורדים.
עלות לכיסוי הוצאות- 20 ₪
לפרטים טליה : 050-9040306

• במקום תתבצע מכירת ספרים בחינוך.

[שגית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נרשמתי לסדנא ביתית, בפרדס חנה, בה יסבירו את כל הזרמים בחינוך - אנתרופוסופי, דמוקרטי, פתוח, דיאלוגי... המטרה היא להכיר את כל הזרמים השונים, את המסגרות באזור, להבין את ההבדלים בין הזרמים השונים, יתרונות וחסרונות. אני ממש מצפה לכך, זה יכול לעזור לעשות לי סדר בין כל מה שראיתי ושמעתי. אז אם אתם מעוניינים יש פרסום במושבה חופשית, או פשוט לפנות ללירן אצלו מבררים פרטים ונרשמים - 0544844113.