בי''ס טוב או חינוך ביתי

דגנית.
ממה את בעצם מפחדת?
באמת.
ממה שהמורה תגיד?
so?
ממה שהמנהלת תגיד?
so?
ממה יחשבו ההורים האחרים?
so?
מה מפחיד אותך בכל הסיטואציה הזאת של להגיד למנהלת מה את רוצה לעשות עם ילדיך שלך?
כולם אנשים רגילים. שווים לך. פשוט בתפקידים שונים. התפקיד שלהם הוא להשאיר את הילדים בבית הספר,ושלך הוא להגן עליהם מפני מה שמזיק להם!
את מסתובבת סביב זה כבר די הרבה זמן. מה שקורה עכשיו עושה לך רע בנשמה (ומן הסתם גם לילדיך).
לכי בראש מורם, גאה.

פעם היפחיד אותך להשאיר את הילדים בבית ליום או יומיים. והנה ראית שלא קרה כלום. השמיים לא נפלו, והאדמה לא פתחה את פיה. הכי "נורא" שקרה, היה אולי שהמורה לא היתה מרוצה. so?

>אורית מקוה שלא הירגיזה<

וחוץ מזה, עם "ווישרים" כאלה לידך,תהיה נקיה תמיד

כשחיפשתי פעילות כאן לבנותי, ולא מצאתי חוגים שאינם בבתי הספר, החלטתי לפנות לוולדורף סקול.
היה לי ברור שאני לא שולחת אותן לשבוע מלא וקיוויתי שאולי יש פעילויות שבהן יוכלו כן להישתתף.
חששתי. כן. אבל הביטחון שלי במה שאני רוצה עבור בנותי עלה על החששות.
"הכי הרבה יעיפו אותי קיבינימאט".
והופתעתי מהתגובה שהיתה מקבלת מאוד.
אולי תופתעי גם את.
עדיין לא ניתקלתי כאן בתגובות עוינות לחינוך ביתי. להפך. תגובות מקבלות ולא עושים מזה עינין. ואני לא מדברת רק על בית הספר, אלא בכלל.
אני איתך בתהליך המדהים שאת עוברת. @}

ולגבי להתחיל בחינוך הביתי לפני שעוזבים את המסגרת - נראה לי שהכיוון הוא: להתמקד יותר ב"את פתח לו" - לתת מקום לשאלות שלהם, מקום ללא תשובה, לתת זמן ומקום למחשבה לפני התשובה, לאפשר להם להגיע אל רזי הדברים. לתת לעצמי יותר זמן לשמוע אותם, להבין לעומק את מה שהם אומרים לי, להתפעל ממחשבתם המקורית והמדהימה, לצחוק לעומק מההומור הבריא והחדשני שלהם וכו' וכו'...

דגנית ואורית, אני מצטטת מדף שפתחתי שנקרא "נשים בחינוך הביתי" ומעדכנת לגבי עצמנו...:

בינתיים, אני חוזרת לעבוד, הרבה פחות שעות בשבוע, כך שאוכל להוציא את עדו מוקדם כל יום (אולי פעם בשבוע האיש יוציא אותו...). המטרות יותר ברורות לי: קודם משפחתי ואני, אח"כ כל השאר. אני צריכה לעשות המון עבורנו וזה נותן טעם הרבה יותר מתוק לחיים.

ואולי לקראת הקיץ, אחרי שנעבור (בעזרת ה' ואחרי שגם נמצא לאיפה...) דירה ובכלל, ננצל את החופשה ונמשיך אותה לחינוך ביתי מלא. אולי ואולי לא. אני נותנת למחשבות האלו לשטוף אותי ואת נפשי ומחכה לראות אילו נתיבים הם יסללו בנו.

הרבה אור לכולנו בפתיחתו של שבוע חדש וחודש חדש (כסלו...).

ממה את בעצם מפחדת? על פני השטח, מיידית, אני מפחדת לבכות לפניה
זה קורה לי לא פעם שאני מדברת עם מורים/גננות על הילדים שלי. כאשר אני אומרת להם שמשהו לא מוצא חן בעיני (כי תמיד הייתי בין הראשונים לשבח אם משהו כן מצא חן בעיני).

אני רושמת את דברי כאן מראש. זה יעזור לי להצמד למילים כתובות:

אנחנו, ההורים של בן ובת, עומדים לשנות את הסדרי הלמידה של הילדים שלנו מהשליש הבא.

אנחנו רוצים שהילדים יהיו בבית.
אנחנו אוהבים את בית הספר כי יש פה אנשים, ילדים ופעילויות מאד מהנות ומעניינות. על כן, אנחנו רוצים שיהיה הסדר
המאפשר לילדים שלנו לבקר מידי פעם בבית הספר.*

אני כל כך מתלבטת עכשיו. קודם כל - להשתמש במילים הנכונות אבל מעבר לזה - זה מה שאני רוצה באמת?

אין לי שום מושג איך היא תגיב. היא מאד מאד נחמדה ותקשורתית ונעימה. באמת - יופי של בן אדם.

אני מרגישה שבכמעט שנה שאני קוראת כאן, רכשתי בטחון אבל האם זה מספיק?

אני יוצאת למסע ואני לא בטוחה שיש לי מספיק צידה לדרך.
<חטיפים, מפה ונייר טואלט יתקבלו ברצון...>

ואני לא מאמינה שאני עושה שינוי בחיים שלי בגלל האינטרנט!!!

חטיפים, מפה ונייר טואלט - זה:
תמיכה, הצעות לשיפור הנאום, רעיונות נוספים ממי שקורא.
אני מכניסה לתרמיל לא רק את כל שלמדתי כאן ואת כל מה שלמדתי מהמשפחה שלי אלא גם אתכם.
נגיד - אחת יושבת על יד המנהלת ומחייכת אלי, אחד מעביר לי פתקאות עם הערות, שתיים בוכות על ידי כדי שארגיש שזה נורמלי ומישהו מעביר מצגת POWER POINT ובה רגעים מתוקים מחיי המשפחה שלי.

ואוו. את כבר בטכלעס.
מעולה.
אין לי הצעות לשיפור. את כבר עשית את זה מצוין בעצמך.
קצת כרדיט לעצמך!
ואולי הדמעות שלך דוקא יראו לה כמה את אוטנטית בדבריך וכמה מה שאת אומרת באמת חשוב לך ואמיתי וזה יגע בליבה?...

ואני לא מאמינה שאני עושה שינוי בחיים שלי בגלל האינטרנט!!!
קודם כל זה לא "ביגלל", אלא "בזכות"!
מה לעשות,בחרת לגור ב"חור" כמו ארושה.
זה מה יש.
>אורית כמובן נמצאת באותו מצב מחורבן

<

אני מכניסה לתרמיל לא רק את כל שלמדתי כאן ואת כל מה שלמדתי מהמשפחה שלי אלא גם אתכם.
תודה.
אני באה.
אני יכולה גם לבכות וגם לחייך?

הצעה לשיפור:
לעטוף את המסר הישיר (מעבר לחינוך ביתי) במחמאות גם לפניו וגם אחריו. דוגמא:

אנחנו אוהבים את בית הספר כי יש פה אנשים, ילדים ופעילויות מאד מהנות ומעניינות.

אנחנו עומדים לשנות את הסדרי הלמידה של הילדים שלנו מהשליש הבא. אנחנו רוצים שהילדים יהיו בבית.
בגלל ההערכה הרבה שלנו אליכם, אנחנו רוצים שיהיה הסדר המאפשר לילדים שלנו לבקר מידי פעם בבית הספר.*

לאו דווקא המלים האלה, אבל כן להשתמש בדפוס של מחמאה בהתחלה, מסר באמצע, מחמאה בסוף.

דגנית, מחזיקה לך אצבעות ובקרוב אמצא זמן לכתוב יותר...

להשתמש בדפוס של מחמאה בהתחלה, מסר באמצע, מחמאה בסוף
מסכימה לחלוטין עם יונת. כל אדם אוהב לשמוע את הדברים הטובים., שמתחילים איתם ואז עוברים לטובים פחות ה"הלם" פחות מורגש ויש נטייה להתרככות.

בכל מקרה חושבת עליך המון ומחזיקה אצבעות!!!
עדכני אותנו (אני בלחץ יותר ממך...)

דגנית יקרה. רק רוצה לחלוק איתך את התחושות המבלבלות והקצת מרתיעותהללו למול המסגרת. במיוחד כשאת עוד קצת חצויה. יותר קל כשיודעים בדיוק מה רוצים, כשהדרך יותר ברורה.
אני אחרי שלושה ימים עם הילדים, מאושרת אך גם מלאת פחדים ותוהה מה יקרה ביום ראשון. נראה לי שעברנו מין מחסום אלחזור, כי נגענו באמת ועכישו, כל דבר אחר ירגיש כמו שקר... המחשבות על המחויבות להצטדק או לפחות להסביר משהו למול המסגרת מאד מאיימות ומתישות.
מחזיקה לך אצבעות ושולחת הרבה תקוה לבטחון בהמשך הדרך...

קודם כל - תודה על ההארות והתמיכה. ותודה גם לCIBERNETארושה שהחזירו את האינטרנט למצב פעיל...

דיברתי עם המנהלת. שיחה מאד קצרה. אמרתי מה שרציתי. היא הקשיבה בשקט.מבחינתה, היו 2 הערות

"האם הילדים לא יתבלבלו?" מכיוון שהיא שאלה זאת כבדרך אגב ולא ממש חיכתה לתשובה, השארתי את זה תלוי

באויר.

העניין העיקרי הוא שילד שלומד חלקית גם משלם חלקית ו"תופס מקום" של ילד שמשלם מלא. אין כרגע ילדים שלומדים

באופן חלקי. היא תתיעץ בעניין ותחזור אלי.

היא שאלה אם אני מורה מתוך מחשבה כנראה שאני רוצה ללמד את ילדי קצת יידיש-קייט או משהו כזה.

ואנחנו? ממשיכים כרגיל. מידי יום שני כמעט, הילדים לא רוצים ללכת. אני שואלת למה ואם יש תשובה קונקרטית (שתו לי, אכלו לי) אני פונה למורים. היום יש לי הרבה יותר בטחון עצמי, אני מדברת מתוך שכנוע פנימי שמה שאני רוצה בשביל הילדים, הוא לגיטימי וחיובי. וזה עוזר.

אחרי השיחה, חשבתי שוב על הצד החברתי. קראתי את הבלוגים השונים בנושא וראיתי שחלק מאנשי "החינוך הביתי" מתייחסים לזה כבעיה.

על פי תחושתי והכרותי עם המקום, אין מצב שילד רוצה להרשם ודוחים אותו מחוסר מקום. ברוב השכבות יש רק כיתה אחת והם שואפים לגדול.

אני מחכה לתשובה. מתכוונת לקבל אותה לפני סוף השליש, עוד שבועיים בערך.

בנתיים, אני נלחצת בגלל העיתון שנתקע עם מיני תקלות מעצבנווווות

ביום חמישי אני עוזרת עם הכיבוד שיוגש לכבוד הצגה שמעלים תלמידי התיכון (THE DEMON HEADMASTER).

וכולנו מתרגשים לקראת הטיול המתוכנן לדרום אפריקה.

הי.
כבר התגעגעתי.
הרבה התפתחויות ושינויים אצלך.
בעיקר בפנים.
את יותר בטוחה.
נפלא!
מתרגשת איתכם לקראת הטיול. ומקנאההההההה...

ממשיכה להתגעגע ומקווה שתחזרי בקרוב !!!

get to the point dganit אני אומרת את זה לעצמי כי אחרי הרבה זמן אני חוזרת לכאן וראשי מלאאאאאא

תשובת המנהלת היא בעצם ציטוט ממנהל הPRIMARY : כדי לא לבלבל את הילדים, הוא מציע לקחת חופש של סמסטר ואז לראות. המנהל הזה הוא תוסף חשוב לדלק שמניע את גלגלי לכיוון היציאה מבית הספר...

עניתי מייד שבלבול הילדים הוא באחריותי ושתודה רבה ונראה וחופש נעים וכריסמס שמח וחנוכה זורח.
במסדרון/מדרגות/בבית חשבתי שיכולתי לעמוד על שלי ולדרוש בירור נוסף ובכל זאת לנסות חצי שבוע.
במחשבה שנייה, בשביל מה? אלה הם הכללים ואני חופשייה להחליט. לא רוצה להסתבך בקורי העכביש
יותר מידי.

עוד יומיים אנחנו יוצאים לטיול של שבועיים. אחר כך יש עוד שבועיים עד לתחילת הלימודים. בתקופה הזו יהיה לי לבן זוגי זמן לדבר עוד ולהחליט מה הלאה. הוא קצת בהיסוס, כבר די בעד החופשה המוארכת.

הריק החברתי לא נעלם. היו כמה נקודות אור זוהרות בימים האחרונים - ראיתי איך הם נהנים מאד מהפעילויות בכיתה. ומהצד השני, מועקת העיתון (יצא בזמן; בריא,שלם ויפה. שוקל 150 גר'...) מחשבות מעגליות וארגוני הטיול הוציאו ממני כמה צרחות מהלמטה האחורי של הגרון שהפילו מייד את כל מגדלי החינוך הביתי טרח על הרצפה.

אבל בשורה התחתונה - הם לא רוצים ללכת לבית הספר, ואני רוצה לחיות חיים יותר רגועים.
אז נחייה ונראה. יש חודש נפלא של חופש לפנינו שאולי יתארך.

ואוו!
הכדור אצלך.
החיים לוקחים אותכם לכיוון של להישאר בבית.
ניפלא בעיני (ואני אובייקטיבית כאן...

)
אפילו בן זוגך תומך ברעיון.
אני אומרת-לכי על זה!
תמיד תוכלו לחזור לבית הספר אם תרצו.
בהצלחה וטיול כייפי לכם.

מחשבות מעגליות וארגוני הטיול הוציאו ממני כמה צרחות מהלמטה האחורי של הגרון שהפילו מייד את כל מגדלי החינוך הביתי טרח על הרצפה.

מכירה את המחשבה הזאת יותר מדיי מקרוב. ובכל פעם שאני עצבנית / חסרת סבלנות / פורקת עליהם את חששותי וכו' אני חושבת, "אוי ואי, אני כנראה לא האמא המתאימה למשימה הזאת, מסכנם הילדים שלי וכו' וכו'" אבל נראה לי שהרעיון בחינוך ביתי הוא לא לעשות משהו מלאכותי ולא טבעי לנו אלא להיפך. כולנו בני אדם. גם הילדים שלי עצבניים / חסרי סבלנות / חוטפים קריזה לפעמים, אז מה רק לי אסור ? מה בדיוק אני מלמדת אותם בזה ?? שכמבוגר אתה חייב לדכא / להסתיר את כל התחושות הרעות שמתעוררות בך לפעמים ???

וחוצמזה, שכחתי להגיד כמה שמחתי לראות את הדף הזה מתעורר שוב (גם אם תכף תעלמישוב לשבועיים טיול...)

אני רוצה להוסיף משהו כי נראה לי אולי לא ברור:

מנהל הPRIMARY הוא פגע רע בלי קשר לתכניות שלי.
הוא כאן מאוגוסט וכבר צבר "תיק" של פגיעות בילדים.
גם בבן שלי. היתה לנו שיחה וכמו שאומרים "אני איתו גמרתי".
זה אדם מאד חריג בין המורים כאן. הוא לא צועק או מרביץ. סתם בהמה חסרת רגישות.
(ולמה אני כאן מעליבה בהמות...)
נראה שימיו בבית הספר ספורים.

ואולי באמת הוא מתנה משמיים...

סתם בהמה חסרת רגישות (ולמה אני כאן מעליבה בהמות...)

נראה שימיו בבית הספר ספורים.ואולי באמת הוא מתנה משמיים...

נסתרות הם דרכי האל (-;

חזקי ואמצי ושיהיה חג חמים ושמח.

ואולי באמת הוא מתנה משמיים...

ממשיכה לעקוב אחריך גם אם לפעמים אני עושה זאת במומחיות של בלש (שקטה ונסתרת).
מאחלת לכם הצלחה וחופשה נעימה, ומי יודע באמת מה יהיה בסופה.......

חג חנוכה שמח!!!

הייה לי קשה לחזור לכתוב כאן.
החופשה שלנו ניתקה אותי כמעט לגמרי מהמחשבות על החינוך הביתי. אבל לא לגמרי.
אני רוצה לחזור ולכתוב ולשמוע תגובות ולהתחזק.
אתמול דיברתי עם אורית אוקו ערוסי בטלפון. כמה טוב שהיא התקשרה.
הבוקר התאמצתי לקום מוקדם לקפה עם בן זוגי. והחלטנו שכן. אנחנו ממשיכים את החופשה מבית הספר!
קצת רועדות לי הידיים
סיכמנו שאני אקדיש זמן ללמידה עם הילדים של חשבון, קריאה וכתיבה. לבן זוגי זה הייה חשוב מאד.
עוד לא דיברתי עם הילדים. מבחינתם ביום שני הבא הם בבית הספר.

יש לי עוד מה לכתוב אבל עם ידיים רועדות...

וואו דגנית !!! לא יכולה לכתוב הרבה אבל פתאם ראיתי שהחיית את הדף ואיזה הפתעות חיכו לי בפנים... בהצלחה ואחזור לפטפט בקרוב...

מזל טוב על ההחלטה!
מאחר ורוב בורי החינוך הביתי כאן הם בגישה של חינוך ביתי חופשי אז כמעט לא כותבים כאן על לימוד שיטתי אבל עדין וכיפי יותר מאשר בבי"ס. אם זה מעניין אותך, יש לי כל מיני רעיונות וספרים מומלצים בנושא.

הי דגנית.
מחבקת חזק.
שמחה שהשיחה עזרה לך להגיע להחלטה.
בקשר ללימוד של הילדים,אם תרשי לי, אם תניחו להם,הם יגיעו לזה בעצמם, בסופו של דבר יבקשו ללמוד קריאה וחשבון.
חלק מהדברים יגיעו מתוך החיים ("כמה עולים שלושה מסטיקים", "איך כותבים...", "היו לי חמישה ודר לקח לי שניים אז נישארו לי רק שלושה..." עוד ועוד),ונראה שדוקא עכשיו הם צריכים זמן מנוחה והתנקות בלי "צריכים" של לימודים על הראש.
ביטחו בהם. תגידי לבעלך שיתן להם זמן .זמן לחיות,להרגע, לזרום עם החיים וללמוד מהם...
הם לא ישארו בורים! כי יש סביבם מספרים ואותיות. הם מוקפים בזה,ולכן יגיעו אליהם בזמנם.
הדינמיקה בבית שונה.
ילד יכול לבקש בהתלהבות גדולה לעשות תרגילי חשבון במשך יומיים תמימים, ואז לעזוב את זה לחודשיים.
למשל,קניתי לאור חלילית לפני שנתיים לפחות. עוד בארץ. בהתחלה היא התלהבה ורצתה ללמוד לנגן. לימדתי אותה קצת,לאט לאט (היא היתה אולי בת שש או פחות), ואז היא עזבה את זה לחודשים ארוכים.
בחודשים האחרונים היא פתאום חזרה לחלילית ולימדה את עצמה מתוך חוברת ללימוד תוים את כל התוים,כמעט ללא עזרה...
זה מגיע אצל כל ילד בזמנו.
צריך לשנות חשיבה. זה קשה. "להוציא את בית הספר מתוכינו,ההורים" כתב כאן מישהו פעם, זה הכי קשה.

ורוב בורי החינוך הביתי זה לא טעות נכון?:-)

כן יונת - אשמח להפניות ורעיונות.

אם תרשי לי, אם תניחו להם,הם יגיעו לזה בעצמם, מרשה, מרשה
הלימוד של שפה וחשבון הוא עניין שמאד חשוב לבן זוגי.
אני מאד מקבלת את החינוך החופשי אבל גם רוצה שההחלטה תהייה של שנינו. ששנינו נרגיש טוב בה.
ומדובר רק בלהציע, לעניין, לקרוא סיפורים.

לא במקרה הייה קל יותר להגיע להחלטה בזמן החופש.
אחרי כמה ימים סוערים של ריבים ורביצה אין סופית מול המרקע, נכנסנו למרתון של משחק מונופול ויש לנו ימים שקטים ורגועים.

אני מבשלת כל יום כמעט וחושבת כמה זה טוב יותר מלשלם לקנטינה ולא לדעת בעצם מה וכמה אם בכלל הם אוכלים.

אתמול ביקרתי בבית הספר עם בחורה שעומדת לעבור לכאן ומחפשת גן לביתה. המקום הייה נטוש.
עשבים גבוהים צומחים בדשא הצהוב.כיתות ומשרדים נעולים, אין אדם (חוץ מהשומרים).

בני שאל בעבר למה המורים (בארץ) אמרו שהילדים צריכים לראות בבית הספר בית - לשמור עליו ולהתנהג יפה
ואחר כך אומרים ש"כאן זה לא הבית שלכם - בבית תעשו מה שאתם רוצים אבל לא פה!"

קחו בחשבון שלא כל הימים יהיו רגועים ונעימים, ואם יש יום סוער,זה לא אומר שהדרך לא נכונה...

ושוב,ילדכם לא ישארו בורים! להיפך, הכל פתוח עכשיו בפניהם.

בהצלחה בדרככם החדשה. @}

דגנית יקרה, הבטחתי לחזור והנה בינתיים חלק כבר כתבו עבורך דברים שחשבתי עליהם.
מוכרחה להגיד, שבפרספקטיבה הנורא נורא קצרה שלי בסיפור הזה גיליתי שזה באמת מדהים לראות מה קורה וכמה למידה הם יוזמים בעצמם (בלי להשתמש במילים המפחידות האלו...) אם רק עוזבים אותם בשקט. כל הזמןחשבתי לעצמי (ועדיין לפעמים) - למה שיראו עניין באותיות וכו' ? אולי כל החיים הם ירצו רק לשחק ולשחק ולשחק. והנה, אפילו הצעיר (2:8ש') מתחיל ללהג לי שמות של אותיות ומבקש שאוציא לו משקית החטיפים קודם "פה" ואח"כ "דלת" וכו' וכו'.
וגם, ראיתי, שכשאני באזור ומנסה לתווך להם את הלמידה, אני סתם מוסיפה מתח ועצבים (החזיר אותי חזק לתחושה שהייתה לי כשניסיתי ללמוד עם אד האחים שלי בימי בית הספר...). ואם אני עוזבת אותם לגמרי לבד, הם מגיעים להכל, הזמן ובקצב שלהם ומפנימים את זה הרבה הרבה יותר טוב.
הדברים לוקחים זמן וזה בעיקר אנחנו שצריכים להשתחרר מהמון המון דברים. כשחושבים על זה באמת, אין שום דבר באמת באמת חשוב שלמדנו בבית הספר ואת כל הדברים הערכיים שקשורים לאישיות וכו' - זה ממילא עלינו ...

בהצלחה

.

ווואו דגנית, איזה יופי של חדשות. במקרה ראיתי את הדף חזרה במה חדש והתרגשתי מאוד.
שמחה לשמוע על ההתפתחויות אצלכם ומאחלת לכם "התאקלמות" מהירה בחינוך הביתי.
אין לי שום עיצות ותובנות בעניין, אבל יש פה את המנוסות שעושות זאת. אני לומדת המון ממך ומהתהליך שאתם עוברים.
למרות שילדותי קטנות עוד (2.6) אני מוצאת את עצמי לפעמים מתלבטת האם אני צריכה ללמד אותן וליזום פעילויות לימודיות, או האם לזרום ולתת לזמן לעשות את שלו.
בכל מקרה מחזקת אותך מרחוק (האמת אני די קרובה...)

הלימוד של שפה וחשבון הוא עניין שמאד חשוב לבן זוגי.
זה בסדר, מותר!
היתרון בשני התחומים האלה הוא שהם מופיעים כמעט בכל סבר שעושים. חשבון יש כמעט בכל משחק עם חוקים (החל ברביעיות, המשך דרך מונופול, וכלה בדברים כמו פוקימונים או יוגי-הו). שפה יש בכל דבר. במיוחד בספרים -- אם את מקריאה להם או הם מקריאים זה לזה או לעצמם, זו דרך מצויינת ללמוד שפה. השלב הבא זה פורומים באינטרנט.

לכן, אן אין להם משיכה מיוחדת לחוברות ותרגילים, אולי כדאי שהשיעורים יהיו בעיקר באמצעות משחקים וספרים שהם נהנים מהם.

זה בסדר, מותר!
גם אני מרגישה שמותר.
אני לא חרדה במיוחד. אני מודעת למצב המיוחד שלנו בארץ זרה -
לבת יש התחלת קריאה וכתיבה באנגלית מבית הספר, האותיות בעברית די זרות לה.
הבן קורא וכותב בשתי השפות באופן די עצמאי.
בבית נדבר עברית. ואנגלית תגיע מהטלויזיה. גם מחברים וחוגים, למרות שזה יהיה מעט.
וכמובן, משחקים ומשחקי מחשב, שלטים ברחוב, אריזות מזון ועוד הם עוד גירויים לשפה.
מה לעשות - אני אוהבת שפה עשירה. וגם מדוייקת כמה שאפשר.

אני רוצה שיהיו "חומרים" זמינים שמתעורר הרצון, אפילו חוברות אם מישהוא מעוניין.

בשבוע הבא אני מתכוונת להודיע בבית הספר. אולי יצטרפו לחוגים אחר"צ. נבקש גם גישה לספריה.
אולי נזמין כמה שיעורים פרטיים בקיסוואהילי עם המורה שלימד בבית הספר כי הוא ממש ממש נחמד.
חוגים אחרים קשה למצוא כאן.

פעם יונת שרון תיארה "נזילה" של חברים לתוך ביתם. כאן אפילו אדים צריך לארגן...
אני בוחנת פעילויות לא כל כך בשביל הערך האקדמי שלהן אלא בגלל האפשרות לצאת מהבית, לפגוש אנשים וילדים,לגוון את היומיום.
אין גינות ומגרשי משחקים. אין ביקורי משפחה מורחבת ויש מרחק בין המכרים, לא רק פיזי.
אבל שוב, בלי לחץ. זה הייה מספיק.

איך להמשיך? יש הרבה מה לספר אבל נורא חם היום.. וגם אתמול ושלשום. במיוחד בקומה השנייה שם ניצבת לה המורה המהוללת - הטלויזיה - עם שיעוריה הבלתי פוסקים מבוקר ועד כמעט שקיעה...

סיפרנו לילדים לפני 3 ימים. השימחה היתה גדולה. הם בטוחים שבשליש השלישי הם חוזרים לבית הספר וזה בסדר מבחינתם.
אתמול הם מנו כמה דברים ש"יחסרו" להם: הפסקות משעממות, ילדים מציקים, שיעורי בית, מורים שלא מדברים אליהם יפה, שיעורי בית.
לא הכל הספקתי לרשום אבל הייה מצחיק לשמוע אותם.

לימודים: אתמול הצעתי שהם יכתבו שם לציורים שהם הנפיקו, תוך כדי צפייה.
הופתעתי ששניהם בחרו לכתוב בעברית. הבת יודעת לכתוב רק את שמה אז כתבתי והיא העתיקה.

הזמן מתרחב ומתערבב -
יש זמן לקום בנחת
יש זמן לסיפור לפני השינה כל יום ואחר כך עוד לשחק קצת לבד
יש זמן למצות שיחה או רעיון או משחק
יש זמן וחשק לבשל ארוחת צהריים ולפעמים יוצא שכולנו אוכלים אותה יחד

האוטו אוסף אבק בחנייה
עשיתי קניות: משום מה הרגשתי שאני מתכוננת למצור - המקרר והמטבח מתפקעים עכשיו מכל טוב.
רציתי לצמצם למינימום את הפעילות המתישה הזו (למרות שבסופר יש את הרוב, אורז מלא יש רק במיני הזה, שמיר ופטרוזיליה במכולת ההיא, פיתות במאפייה שברחוב הראשי, נייר טואלט בחבילה גדולה רק בחנות על יד הבית, תחת העץ השמאלי מוכרים בננות טובות ובדרך לכספומט אולי אמצא את השזיפים הזולים).

אני מאד עסוקה. תאמינו לי - כמעט אין לי זמן להתעדכן ב"מה חדש"! (אל תאמינו לי...)
היום הייתי בבית הספר - הלב קצת נצבט. חשבתי על הדברים היפים שהיו.

כאן הסתיימה - באופן לא טבעי - ההתלבטות.
המשך ב עכשיו בבית

להתראות!

באופן טבעי

באופן טבעי