אני אני? יקרה,
כתבתי לא מאוד מסודר הפעם.
אבל אשתדל לגעת במה ששאלת.
הסימנים הגופניים האלה מעידים על כך שנכנסנו למצב של לחץ, סטרס.
משהו מאיים עלינו. מופעלת המערכת לשעת חירום. ממש אותו מנגנון שמופעל לו היית פוגשת נמר או שודד ים או כל דבר מאיים אחר.
במקרה הזה זה הכניסה לאיזור סכנה מבחינתך אלו הרווקות, האכזבה של אמא, שאין ביכולתך לשנות,.
כי לו יכולת היית כבר משנה, נכון? את אומרת שאת רוצה לרצות אותה, אבל זה לא הסתדר, להתחתן.
אז במצב של סטרס כזה קורה לנו בדיוק מה שקורה כשאנחנו פתאום פוגשים נמר: בגוף מופרש המון אדרנלין, שמפנה דם לשרירים ולמח, ומפסיק את תפקוד מערכת העיכול למשל.
נכנסים למוד השרדות. זה לא בריא לאורך זמן, אבל נחוץ לפעולה מהירה.
מה שחשוב זה להחליט מה לעשות: להלחם או לברוח (פחות דחוף לעכל את הסנדוויץ'...).
שתי התגובות הללו עשויות להציל חיים במפגש עם תוקף.
רק שלפעמים לא ברור איך להגיב ואז אנחנו קופאים במקום, כמו ארנבת שנלכדה באורות גבוהים של מכונית.
לא מצליחים לזוז ולבחור כיוון פעולה (להלחם? לברוח?) ורק נשארים מוצפים אדרנלין, בלחץ שלא נגמר.
נניח מה קורה אם אין נמר מולנו, אלא אמא, שלא אמורה להיות בכלל מסוכנת, אבל למעשה דוקרת ופוצעת ישר בלב?
לפעמים אנחנו בכלל לא מזהים מהראש מה שהקרביים המדממים שלנו מרגישים:
כן יש כאן תקיפה! ולכן אנחנו לא תוקפים ולא בורחים, אלא נשארים קפואים מול הר הגעש הזה שמשפריץ עלינו לבה.
כתבתי מאוד קשה.
אני מקווה שאת נושמת רגע. זה מדבר אליך?
אני מניחה שאם אמא שלך מתנהגת כמו שתיארת היא כנראה מאוד פגועה בעצמה.
אבל
זה לא אומר שמותר לה לפגוע ולרמוס אחרים.
הסימנים הגופניים אומרים שנכנסים לאיזור הפרטי שלך. שאת חשה מותקפת. אלו תמרורים חשובים.
יש לי במשפחה מישהי שגרה עד גיל מבוגר בבית אמה (האב נפטר שנים קודם), האחים הגדולים עזבו את הבית ובנו את חייהם.
היא נשארה וטפלה בבית ובאם. האמא הזאת (שהיא גם סבתא שלי) פשוט השתמשה בבת הזאת שנים ובמקביל מררה את חייה, זלזלה בה, והעליבה אותה, כי כמוך, היא לא התחתנה.
או כי זה נוח להוציא את המרמור על מישהו, כי גם סבתא שלי היתה מאוד פגועה.
אני אפילו זוכרת שהיא הזהירה אותי לא להיות זונה כמו הדודה שלי (שהיא מוכשרת ברמות בתחומים רבים), רק בגלל שבחרה לא להתחתן (אצלה זו הייתה בחירה מודעת מסיבות שלא חשובות כאן).
את מתארת לעצמך?
זונה?
זוהי תבנית שחוזרת בהרבה משפחות חולות (בעיקר אם ההורים הם קורבנות של משפחות מסרסות רגשית):
אחד הילדים מוותר על חייו העצמאיים, ונשאר בבית, מטפל בהורים, וככל שהוא נותן יותר כך הביקורת והסלידה ממנו גוברות. הוא הופך לכרית האגרוף המשפחתית.
די!
אפשר לשאול?
ספרי מי עוד במשפחה. מי עוד נכנס לדיונים האלו? אחים? צעירים או בוגרים יותר? אב? דודים?
רק היא תוקפת? לבד? ליד האחרים?
יש לך אפשרות למצוא פרטיות בבית שלך או לעבור בתוך הנחלה לחדרון שמאפשר אוטונומיה, למשל לבשל לעצמך, לכבס לעצמך, לאכול בעצמך אם את רוצה?
אני מחבקת אותך!
אני לא פסיכולוגית בהכשרתי, אז לא יכולה לפרט באופן מקצועי מה זה דינמיקה מתעללת.
אבל מצאתי בדף
סימני התעללות בזוגיות את הרשימה הזו, ואני ממליצה לך להכנס אליו, למרות שהקשר עם אמא שלך הוא לא זוגיות.
סימנים להתעללות מילולית ורגשית:
האם את שואלת את עצמך אם יכול להיות שאת בקשר מתעלל? תשאלי את עצמך את השאלות הבאות. אם ענית "כן" על יותר ממספר שאלות, אולי תרצי להמשיך לחקור בעניין.
(אני כותבת הכל כאילו מדובר בבן-זוג, אבל באנגלית זה כמובן דו-מיני. בשמת):
האם בן-הזוג שלך:
מתעלם מהרגשות שלך?
מתנהג בחוסר כבוד כלפייך? (לא מכבד אותך)
לועג לך או מעליב אותך ואז אומר לך ש"זה רק בצחוק", או שאין לך חוש הומור?
עושה צחוק מהאמונות שלך, מהדת שלך, מהגזע/העדה, המורשת או המעמד שלך?
מונע ממך אישור, הערכה או חיבה?
"ברוגז" באמצעות שתיקה?
הולך ממך בלי לענות לך?
מבקר אותך, קורא לך בשמות גנאי (או באופן מפורש: מקלל אותך), צועק עלייך?
משפיל אותך בבית או בציבור?
מגלגל עיניים כשאת מדברת?
מערים קשיים על היחסים שלך עם חברייך ו/או משפחתך?
מכריח אותך לבוא לאירועים חברתיים (או להחזיק פאסון) גם אם את לא מרגישה טוב?
נראה כאילו הוא מקפיד לוודא שמה שאַת באמת רוצה, זה בדיוק מה ש לא תקבלי?
אומר לך שאת יותר מדי רגישה?
פוגע בך במיוחד כשאת חלשה?
נראה כאילו המריבות מכניסות בו מרץ, בעוד שאותך הן מעייפות?
יש לו שינויים בלתי צפויים במצב הרוח, ממצב רוח טוב לרע בלי שום סיבה נראית לעין?
נראה נהדר כלפי העולם ואנשים "מבחוץ" מחבבים אותו מאוד?
"מסובב" את המלים שלך, איכשהו משתמש במלים שאמרת, נגדך?
מנסה לשלוט בהחלטות, בכסף, אפילו בבגדים שאת לובשת או בתספורת שלך?
מתלונן על היחס הרע שלך אליו?
מאיים לעזוב, או מאיים לזרוק אותך מהבית?
אומר דברים שגורמים לך להרגשה טובה, אבל עושה דברים שגורמים לך להרגשה רעה?
אי פעם נטש אותך איפה שהוא? (השאיר אותך באיזה חור והסתלק, לא בא לאסוף אותך אף שקבעתם)
אי פעם איים לפגוע בך או במשפחתך?
אי פעם הכה או דחף אותך, אפילו "לא בכוונה"?
נדמה שהוא מתחיל לחרחר ריב דווקא כשנראה שאתם מתקרבים זה לזה?
מתעלל במשהו שאת אוהבת: בבעל חיים, בילד, בחפץ?
מחמיא לך מספיק בשביל שתהיי מאושרת, אבל מבקר אותך מספיק בשביל שתהיי חסרת בטחון?
מבטיח שלעולם לא יפגע בך שוב?
כל הזמן חושד בך שאת בוגדת בו?
מתפעל אותך בעזרת שקרים וסתירות בדבריו?
הורס רהיטים, תוקע אגרופים בקירות, שובר כלי בית?
נוהג כמו מטורף?
מתנהג בצורה ילדותית ואנוכית, ומאשים אותך שאת מתנהגת בצורה ילדותית ואנוכית?
מטיל ספק ומפקפק בכל פעולה ומניע שלך, איכשהו תמיד מטיל ספק ביכולת שלך או בכישורים שלך?
משסע אותך בדברך; שומע אבל לא באמת מקשיב?
(זה מה שקוראים בעברית: לדבר אל הקיר? או בגירסא אחרת: לדבר אל הלמפה?)
גורם לך להרגיש שאת לא יכולה אף פעם לצאת בסדר? לא משנה מה תעשי, הוא יבקר אותך? (בעברית זה כמו במשל על האבא, הבן והחמור: לא משנה מה הם עשו, ביקרו אותם ואמרו שצריך לעשות משהו אחר ממה שהם עשו)
משתמש בסמים? צורך אלכוהול? המצב יותר גרוע כשהוא משתמש?
מעורר אותך לחמת זעם, וזו "ההוכחה" שאת האשמה?
מנסה לשכנע אותך שהוא (היא) "צודק" בזמן שאת "טועה"?
לעתים קרובות אומר דברים, שאחר כך הוא מכחיש, או מאשים אותך שלא הבנת אותו?
מתייחס אלייך כמו לאובייקט מיני, או כאילו שאת אמורה לספק לו סקס לא משנה איך את מרגישה?
המצב שלך קריטי אם הדברים הבאים רלבנטיים לך:
את מבטאת את דיעותייך פחות ופחות בחופשיות.
את מוצאת את עצמך הולכת על ביצים, נזהרת וחושבת פעמיים מתי ואיך להגיד לו דברים?
את מצפה ומייחלת להופעתו של צד יותר רך ויותר פגיע בבן זוגך.
את מוצאת את עצמך ממציאה תירוצים להתנהגות של בן זוגך?
את מרגישה לא בטוחה רגשית?
את מרגישה שזה איכשהו לא בסדר לדבר עם אחרים על היחסים שלכם.
את מקווה שהדברים ישתנו... במיוחד בעזרת אהבתך והבנתך.
(באדום:)
את מוצאת את עצמך מטילה ספק בזכרונך או בתפיסת המציאות שלך.
את מטילה ספק בשיקול הדעת שלך.
את מטילה ספק בכישורים שלך/ביכולת שלך.
את מרגישה פגיעה וחסרת ביטחון.
את נעשית יותר ויותר מדוכאת.
את מרגישה יותר ויותר לכודה וחסרת אונים.
את מפחדת מבן הזוג שלך, עכשיו או כבר זמן מה.
בן הזוג שלך פגע בך פיזית, אפילו פעם אחת.
את יכולה גם להזמין את
בשמת א שפתחה אותו להכנס לכאן לדיון.
כתבת ש
אימא שלי אתמול אמרה לי בפנים שהיא שונאת אותי בגלל שאני רווקה ושאני מביישת אותה, לכן פניתי לעירית כי הייתי במצוקה, כל השנים אני מרצה אותה ואני חוטפת ממנה ושותקת.
זה מאוד כואב. מאוד דורס. לא ראוי ולא מתאים. פוצע. ולאט לאט הורג. בהחלט מתעלל.
להאשים אותך בדברים שאולי כן ואולי לא תלויים בך
(אני אישית למשל רציתי מגיל מאאאאד צעיר למצוא זוגיות וללדת, אבל לא הצליח לי המון שנים כי מי שרציתי לא רצה אותי, ומי שרצה לא התאים לי, ובדיעבד טוב שלא התפשרתי, אז להציק לי על משהו שגם אני רוצה היה עלול לדכא אותי עד עפר).
למה הרווקות שלך מביישת ? ולמה אותה?
שינאה? האם היא חושבת שאת לא מתחתנת (או כל דבר אחר) בשביל להציק לה ולפגוע בה?
המצוקה שלך מובנת בהחלט.
אני חושבת שכל פעם שאת מרגישה שתוקפים אותך ונכנסים לך לוורידים ושאת סובלת, את צריכה לצאת מהמקום אם אינך יכולה להפסיק את מצב.
כשאני שומעת ביקורת עליי, כשמתערבים בחיים שלי, כשמנסים להקטין אותי, כשמנסים להגיד לי מה לעשות? וכו' פשוט כל אלה.
להגיב אפשר אם את מרגישה אהבה ואכפתיות מצד מי שפונה אליך,
ורק אם אושרך בראש מעיניו ולא אושרו הפרטי בגלל משהו שתעשי בחייך,
ורק אם את יכולה לסיים את הדיון בכל שלב שתרצי,
ורק אם את מגיבה לא בשביל לרצות, להסביר, להצטדק.
אם את מרגישה שאת כבר מספיק חזקה את יכולה להגיד ''אני לא מעוניינת לדבר על זה''.
ואם ממשיכים לדבר על הנושא (חתונה, אכזבה, וכל מה שפוצע אותך) פשוט לצאת משם.
באופן אישי אני חושבת שהמתעלל הוא גם קורבן. של עברו האישי, והוא גם שבוי בהתנהגות המתעללת שלו.
אני חושבת שיציאה שלך מהמעגל יכולה להציל אותך, ואולי גם לעזור לה לפתוח ערוצי תקשורת בריאים יותר עם עצמה ועם העולם.
מאתמול התרחקתי ממנה, מדברת אתה קצר ולעניין. אני מרגישה שאני לא מוכנה לעשות לה יותר דברים, רק מה שהכרחי.
אני חושבת שטוב את עושה.
אני חושבת שהיא תנסה לברר מה קורה. היא לא תשחרר בקלות.
אני שולחת לך המון אהבה ואהבה עצמית.
את יחידה ומיוחדת בעולם.
על תוותרי על עצמך בשביל אף אחד, כי אחרת תקטיני את העולם כולו.
אם את אוהבת אותה המשיכי לאהוב, רק מרחוק בינתיים.
דברי איתה בדמיון שלך אם את צריכה, אבל לא במציאות, כי היא מייד תתקוף שוב באיזור הכואב בשלב הזה.
ושוב חיבוק.
.
אחרי שאת תהווי דוגמא עדינה לאפשרות החדשה שקיימת 
הצעות נוספות וחוויות יתקבלו בברכה...