בית חולים לניאדו הדג מסריח מהראש ונהדר בשאר הגוף סיפור לידה

[אנונימי]

^{דף סיפור לידה, דף סיפור לידה בבית חולים}

[אופי_ירוקה*]

סיפור הלידה השניה שלי - דבש רב ומעט עוקץ משמשים בו בערבוביה:

---

ובכן נתחיל לפני הצירים - חיפשנו בית חולים שבו נוכל ללדת לידה טבעית, בלי התערבויות כמעט ועם כבוד לרצונות המשונים שלנו (לדוגמא חשבתי שיהיה רעיון טוב חהכניס ברגע הלידה את האחות הגדולה לראות את הלידה עצמה למשל- אם נלך על הרעיון המופרע ביותר), לאחר לבטים רבים החלטנו ללכת ללניאדו לחדר לידה טבעית, ומכיוון שמיה (האחות הגדולה כאמור) נולדה במשקל של כמעט ארבעה קילוגרמים ביקשנו שיוגיעו לנו מראש האם נוכל ללדת לידה טבעית גם במשקל של ארבעה קילוגרמים ומעלה. ההסכמה לא איחרה לבוא. אבל לא בכתב.
אה כן - קודם לכן עיכבו אותי לבדיקות למשך שש שעות בבית חולים מאיר בכפר סבא (שם ילדנו את מיה) כדי לומר לי את אותו הכן, מה שגרם לי להגיד להם לא על חוסר ההתחשבות באישה הרה בחודש תשיעי שצריכה לשבת על כסאות הברזל בחוץ במשך שעות ולא מוכנים לשחרר אותה בלי כל הבדיקות, וכמובן בלי לנסות לזרז לי את הלידה על הדרך, כי היה נראה להם שזה מספיק לי - שיא החוצפה!
הזהרו מבדיקות לפני לידה בבית חולים מאיר - אני לא הייתי הראשונה ולא האחרונה, ולמזלי ולרוע מזלה של חברתי דלעי"ל לה ביצעו פריעת קרומים בבדיקה שגרתית בלי להודיע לה על כך מראש - מה שגרם לי לוודא מראש שהרופאה לא תשקול בכלל מעשה נפשע שכזה ללא ידיעתי.

בכל אופן הייתי כבר כתפוח בשל העומד להתפקע לגמרי, וסימני המתיחה שלא היו לי בהריון הזה החליטו לא לפסוח עלי בכל זאת והשתלטו לי על הבטן באדמומיות נוראית וכואבת של חוסר יכולת לסבול עוד את הלחץ הפנימי.
בשבוע הארבעים ואחת - אול ליתר דיוק בתאריך המשוער + שישה ימים אמרתי לבעלי די וחסל. אנא בצע זירוז אם תוכל. והוא השכיבני על מזרן ולחץ את לחיצותיו השיאצואיסטיות תוך שאני שוקעת בשינה עמוקה ובלתי נמנעת.
אחרי חצי שעה התעוררתי בתחושת פיפי דחופה, אך לא משנה כמה הצמדתי את הרגליים - הפיפי המשיך לדלוף, ומכיוון שהשלפוחית לחצה לי לא הייתי לגמרי מוכנה לקבל את העובדה שאילו מי שפיר. אחרי כמה דקות שהטפטופ המשיך וריחו כריח זרע קיבלתי עלי את הידיעה שאני בדרך הנכונה לצירי לידה. כל זאת התרחש אחרי הצהריים המוקדמות.
לקראת ערב שכבתי לישון על מנת לאגור כוחות והתעוררתי באחת בבוקר בצירים שכבר לא איפשרו לי לישון.
הערתי את בעלי שיחיה והכנו לנו ארוחת ערב-בוקר (יש מילה לזה באנגלית?) ואכלנו תוך עיסוי ונשימות.
קיוויתי שהצירים יתייצבו בסביבות שבע בבוקר, שאז תקום מיה וניסע לשים אותה בראשון (אנחנו תל אביבים) אצל סבא וסבתא שלה, זאת לאחר שניסינו להשיג את אחותי יום קודם מכיוון שהיא התנדבה למשימה אבל התברר לנו שהיא בכלל בסיני. בכל מקרה הצירים כבר התחילו להכאיב מאוד ולהסתדר בסביבות חמש בבוקר, וקראנו לסבא וסבתא ברבע לשש יצאנו לדרך כשאני כבר בצירים קשים. מצד אחד רציתי למשוך כמה שיותר בבית ומצד שני פחדתי פחד מוות שישכיבו אותי על הגב לחצי שעה מוניטור. לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה, מכיוון שזה היה לוקח ממני את כל השליטה בתהליך.
כאן אולי כדאי שאסביר על התהליך כי זה היה מדהים. לא דבר של מה בכך בכלל - ובכן לקחתי נשימה עמוקה לתחתית הבטן ונשפתי לאיטי. באותה שנייה שהתחלתי לנשוף הרגשתי איך הציר מתהווה לו והתחלתי לנוע בשמיניות, בנענועי אגן, בקדימה אחורה ולכל הכיוונים, כריעות וכו' עד חלוף הציר, אז עשיתי מתיחות של כל המקומות הכואבים עדיין ע"י כריעה, הבלטת ישבן והנחת רגל רגל על כיסא עם כריעה חלקית. כעט הייתי שוב מאוזנת, עייפה יותר ויותר אבל מאוזנת ולא כואבת. וכעט נשאר לי רק לקחת שוב נשימה עמוקה ולהרגיש את הציר מתהווה לו וחוזר חלילה. הריקוד עם הגוף היה לא יאמן בכלל זרימה שלא חוויתי מעולם, היענות טוטאלית שלו אלי ושלי אליו,( ובעצם שנינו אחד...)
תוך כדי התהליך איציק בעלי שיחיה לוחץ את לחיצותיו המועילות, נקודות מיוחדות לצירים כואבים במיוחד, נקודות מיוחדות לפתיחת השערים בגוף וכאילו לעומסים נפשיים, ואני מוקפת בכל מה שאני צריכה וזה - אני והוא. עכשיו תארו לעצמכם אותי בכל זה נשכבת על הגב לחצי שעה?! מפריעה לזרימת הדם לרחם, מפריעה לנשימה להתמלא, ולצירים להיווצר, הלא זה בדיוק מה שיגרום למוניטור להוציא תוצאות שיגרמו לי לשכב עוד חצי שעה.
אם כך נסענו. בכביש החוף עצרתי את הרכב בשוליים בלי יכולת וטו מצד בעלי המודאג, שהיה בטוח שאדרס כל רגע, פרצתי מן הדלת והתחלתי ללכת תוך נענועי אגן נמרצים הלוך ושוב על השוליים, נושמת, נושפת, נמתחת, יוצרת, נפתחת ומפיגה את כאבי הנסיעה שנצברו עד כה.
הגענו לבית החולים והלכתי הלוך ושוב במסדרונות עד שהגיעה הפקידה. אנשים טובים הציעו לי מים," הכל בסדר?" "כן תודה, יולדים אתה יודע..." הפרידו אותנו כי לחדר הראשון לא נכנסים בעלים ואיציק ישב כמו אריה בכלוב, בחוץ וחיכה לאות שהוא יכול להכנס. זה היה לא טוב, הוא הרי שימש לי כפה בלידה של מיה, ואני כבר מתקדמת יותר מאשר הייתי אז. אז הגעתי בפתיחה של שלוש וכאן חמש, אני לא יכולה ממש לפקס את מחשבותי כמו שצריך. אבל הייתי די בסדר, כאילו זאת הלידה השביעית שלי (כמו זו שהייתה לידי...). ביקשתי לעשות את המוניטור בעמידה וכאן רבותי התגלה בית חולים לניאדו לתפארתו - אישרו לי מוניטור בעמידה למרות שהוא יצא מאוד עלוב ולא הכריחו אותי לשכב!!!
ביקשתי חדר לידה טבעית והגיע סגן מנהל המחלקה. הוא ביצע הערכת משקל ידנית וקבע - ארבע מאתיים, אין חדר לידה טבעית ואין נעליים! עלוב נפש שכזה! פחדן עלוב! שקרן בזוי! הרי זה מה שסיכמנו לא? תינוקת גדולה ולידה טבעית. מה זה החפלפ הזה? איפה האמינות? איפה האמון בגוף האשה וכו, וכו, ובלה בלה בלה?! הרי ילדתי בלי בעיות ובלי תפרים תינוקת ששקלה ארבעה קילוגרמים ואני אוכל גם לזאת ובלי בעיות. אני מטר שמונים גובה ידידי, עם אגן הים התיכון בלי עין הרע, ואתה תכניס לחדר הלידה הטבעית שלך נשים קטנות וצרות עם תינוקות ששוקלים שלושה וחצי קילוגרמים והן תתאמצנה להוציא אותם כשאני כמו שאני תודה לאל מצליחה יפה להתמודד עם גדולים מהם בהצלחה רבה?!! טיעוני נפלו על אוזניים ערלות. הוא לא היה מוכן אפילו להישיר לי מבט לעיניים, הפנה לי עורף והלך תוך שאני מתאמצת לדבר בכלל (בל נשכח שבשל זה כבר הייתי בפתיחה של 6 בלי בעלי שיעזור לי), בהפגנתיות של חשיבות עצמית של אני ואין בלתי בעיניים מזוגגות מצועפות שומרות - "דברי, דברי, אני לא חייב לשמוע אותך בכלל כי מי את לעומתי - אדון סגן המנהל" פידחת! אבל לגמרי! ואני רק מקווה שלא היו כאן שיקולים של דת בנוסף לכל הצרות, כי אני בגובהי נראיתי ערומה עם חלוק בית החולים הקטן, ורצו שאלבש שניים ואמות מחום, מה שגם לא היה עוזר כי באורך הם כיסו לי בקושי את הברכיים, אבל למי אכפת?!


ובכן כאמור לא היה עם מי לדבר והתבקשתי להמתין עד שיתפנה לי חדר לידה וביקשתי כדור לידה בינתיים. הוא הובא ללובי של חדרי היולדות ואז הכנסתי את איציק שכבר ישב על גחלים.
התנועעתי על הכדור, ותפסתי בדלפקים ודי השתוללתי חופשי כמו שהייתי צריכה בלי חשבון ושמעתי את הוד מעלתו (לכי תדעי אם זה היה הוא באמת מתוך כל המערבולת שהתחילה מתהווה סביבי) מצווה שיכניסו אותי כבר לחדר.
בסוף נכנסתי לחדר ורצו מוניטור. בשלב זה כבר לא יכולתי לעמוד כמעט ואת המוניטור התאמצה המיילדת (שוב כל הכבוד - הצוות - לא כולל הסגן האלוהי - היה ממש נהדר ומתחשב ומדהים) להדביק לי לבטן תוך שהיא נאלצת לרקוד ביחד איתי.
כל הסיפור היה מאוד מעייף ואינטנסיבי - ממש כמו בלידה הראשונה כמעט, רק הרבה יותר קצר בזמן וניסיתי קצת לנוח בין הצירים, אבל זה לא היה ממש אפשרי כי החיבור פה היה כאמור מדוייק - נשימה וציר, לכן ביליתי את רוב הזמן בעמידה וכריעה. התחיל לטפטף לי דם בטיפות גדולות. (ואם מישהי יודעת ממה זה נובע שתגיד) פתאום כמו בתסריט כתוב מראש (גם בלידה של מיה) - אי סדירות של הדופק העוברי וביקשו לפתוח וריד "למקרה חירום". סירבתי בתוקף. שום פתיחת וריד - אני באתי ללידה טבעית וכך יהיה. אף אחד לא יפתח פה ורידים. נמרה. וצירי הלחץ התחילו. בדיקה ואגינלית גילתה שאני בפתיחה של תשע או שמונה ויש זמן, אבל הם התחזקו והתחזקו עד שלא יכולתי עוד שלא ללחוץ, לפחות קצת. בדיקה נוספת של רופאה גילתה לי שאני בפתיחה של תשע ושאמתין. אמרתי שאני לא יכולה עוד להתאפק ואני לוחצת, בכריעה על הרצפה, מעל בד סופגן כזה שהניחו בשביל הדם. הרופאה והמיילדת רוצות לצאת ואני מרגישה אותה בתעלת הלידה וצועקת להן "היא באה, היא יוצאת, היא כאן_".ומדי פעם שולחת יד פנימה למשש אותה מתקדמת ולבדוק אם היא כבר מכותרת. הן מביטות זו בזו ומבטלות את דברי ובעלי אומר להן - היא יוצאת! בטוח לגמרי במה שאשתו אומרת, מכיר אותי. הן מביטות שוב, אני לוחצת שוב ומרגישה אותה ממש בתעלה, לוחצת ולחוצה, אני לא יכולה לשאת את המחשבה שהיא ככה לחוצה ואני חייבת להוציא אותה מהר ככל האפשר (בדיעבד שילמתי מחיר כבד של כאבי עצם זנב ושרירי רצפת אגן עייפים בעקבות ההחלטה הזאת שנבעה מרצון - להוכיח להם שאני יודעת טוב יותר ושאני יכולה, בנוסף לתחושת הלחץ של התינוקת בתעלה). זינקתי על המיטה לעמידת שש (נמרה אמרתי?) ולחצתי עוד לחיצה שמיקמה את הראש בכיתור מול עיניהן המשתוממות של המיילדת והרופאה שעמדו המומות תחילה ואז ביקשה המיילדת שאתהפך על הגב. סירבתי גם לזאת ולחצתי את הראש החוצה. עמדתי ללחוץ את הלחיצה האחרונה והמיילדת ביקשה רק רגע. לא ממש רציתי להיענות לה ואני לא זוכרת אם נעניתי בסוף, או רק חלקית (בדיעבד שטות כי מה - היא כבר הייתה בחוץ, אבל הרגשתי כמו חייה כמו שרואים בסרטי הטבע שרוצה בלי דעת כבר להוציא הכל החוצה. לא ראיתי אבל בעלי סיפר לי שבשלב זה היא התירה את חבל הטבור שהיה כרוך כמה פעמים על הצוואר, ואז לחצתי אותה החוצה סופית. כחלחלה, יפהפיה אמיתית ומתלוננת - לא בכי אלא תלונות בזו אחר זו, _סוגי בכי שונים בעייניים של - "מי מפריע לי לישון". לא שכחתי לבקש- להורות לא לחתוך לי את חבל הטבור ולקבל זאת בלי התלבטויות בכלל. הרופאה והמיילדת הביטו בי בתמהון גובל בסוג של הערצה אני חושבת. כל המחלקה הביטה בי מתוך היכרות כשיצאתי אחרי שעה וחצי להתקלח בעצמי, עם ליווי וסחרחורת קלה, אבל בהליכה גאה. הרופא הזה עבר כמה פעמים ליד החדר ולא העיז להביט פנימה אפילו (עדות מבעלי), עלוב נפש שכמותו - חסך לי את ההוצאה הכספית שלא הייתה משתלמת בסופו של דבר (כל עכבה לטובה) כי בשעה תשע ועשרה ילדתי בשעה טובה את אורין במשקל המופלג של 3.560 ק"ג. 640 גר' פחות מהמוערך, אבל מי סופר...

[טרה_רוסה*]

סיפרת נהדר !
מזל טוב. @}
3.560 ק"ג. 640 גר' יותר מהמוערך,
התכוונת 4.560 ?

[ה_עוגיה*]

נמרה נפלאה.
מזל טוב @}

[אורית_אוקו_ערוסי*]

סיפור מדהים.
לידה מעצימה. כל הכבוד על האסרטיביות.
וכמובן המווווון מזל טוב.

[נועה_בר*]

_כל הכבוד על האסרטיביות.
וכמובן המווווון מזל טוב._
@} @}

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ואו... אכן נמרה @}
מזל טוב ושפע אושר מהרכה הנולדת.

[מיכלולה*]

מזל טוב
סחתין על השם של הדף
אני מאוד מזדהה איתו (גם ילדתי בלינאדו עם מיילדות מקסימות ורופאים מעצבנים מאוד)

[עירית_לוי]

ואוו! איזה סיפור!
אכן נמרה

מזל טוב

[אופי_ירוקה*]

וואו!
לא ציפיתי לכל כך הרבה תגובות כל כך מהר. זה מאוד נעים לי תודה לכולכן!
טרה רוסה - כמובן ששוב אצטרך לעשות עריכה קטנה בדף בעקבות ההערה. התכוונתי "פחות מהמוערך".תודה.
מקווה לפגוש את כולכן בפארק הירדן בקרוב. כבר אין לי סבלנות ואני יוצאת לקניות לקראתו עוד מעט.
דיברתי עם איציק היום על הסיפור והוא הבטיח להכנס לקרוא .
הוא אמר שניסה כל הזמן לתפוס אותי במידה מסויימת כי הייתה לו הרגשה שאני ארוץ החוצה מן החדר באיזהשהוא שלב. שיש לו עסק עם סוס פרא כאן...

[אמא_לביאה*]

את מדהימה!!!!

[אופי_ירוקה*]

תודה ורציתי להמליץ בחום על הספר "לידה פעילה" של ג'נט בלאסקאס, שהיווה השראה מצויינת.
ולכל מי שרוצה קצת יותר שליטה בלידה של עצמה שתדאג לקרוא המון חומר באינטרנט - זה חשוב כי אמרו חכמים "ידע זה כוח", ולשמור על כושר כאמצעי תקשורת עם הגוף. כמה שיותר מתיחות בכל הזדמנות. אני למשל עשיתי מתיחות על רצפת חדר ההמתנה למיון נשים בבית חולים מאיר כשהחליטו להתעלל בי קצת ולבדוק את כל בדיקותיהם בשעות של סבל (חודש תשיעי).
ואשמח לחלוק ידע עם כל מי שרוצה

[אופי_ירוקה*]

חשבתי לי אולי לצרף לכאן גם את תכנית הלידה לדוגמא. אם כן:

שלום וברכות!
אנחנו א' וא' מבקשים בזאת להביע את רצונותינו וציפיותינו מתהליך הלידה, ואנחנו מצרפים תכנית לידה. היה לנו הריון תקין וזוהי הלידה השנייה. בלידה הקודמת ילדנו תינוקת בריאה לחלוטין במשקל 4 ק"ג, ללא התערבות רפואית כלשהי, ללא חתך וללא תפרים, תוך שלוש לחיצות בלבד (תודה לאל).
במידה ותנאי הלידה ואפשרו זאת, נשמח לשיתוף פעולה עם תכנית לידה זו.
אנו מעוניינים בלידה פיזיולוגית וטבעית שתאפשר מקסימום תנועתיות עם מינימום של התערבות. כמו כן אנחנו מבקשים ליידע אותנו על כל תהליך שעומד להתבצע ולתת לנו את כל המידע לגביו, כך שנוכל להיות שותפים פעילים בתהליך קבלת ההחלטות לגבי הלידה שלנו.

נא לא לתת טיפול אנטיביוטי לי או לתינוקת במסגרת תהליכים שגרתיים


אני מבקשת:

שלב א'

• מוניטור לסירוגין
• להמנע מפקיעה מלאכותית של הקרומים.
• לאפשר לי חופש תנועה ושימוש באמצעים טבעיים להקלה וקידום מהלך הלידה (כדור לידה, שיאצו, שמנים וכו')
• להמעיט בבדיקות פנימיות.

שלב ב'

• להמנע בכל מחיר מחיתוך החיץ
• לאפשר לי תנוחות לידה לא קונוונציונליות
• להמנע מחיתוך חבל הטבור כל עוד הוא פועם
• להמנע ממתן פיטוצין

תודה מראש ולידה נעימה.

בקשות למחלקת ילודים
נא לא למרוח משחה אנטיביוטית על עיני התינוקת, לא לחסנה כנגד צהבת (אנחנו נעשה זאת מאוחר יותר), ולא לשטוף אותה משאריות הוורניקס.
אנו מעוניינים בהנקה בלבד, נא לא לתת תוספות.
אנחנו מעוניינים לקחת חלק בכל טיפול או בדיקה שנעשים לתינוקת.
אנחנו מעוניינים בRooming in מלא

[אופי_ירוקה*]

בלידה הקודמת הדף היה הרבה מפורט אבל גילינו שללא צורך (כמו למשל הבקשה שלא לתת חוקן, או הפירוט של מה עשינו כדי להמנע מחתך חיץ)

[טרה_רוסה*]

הייתי מוסיפה את תכנית הלידה (אולי בלי השמות המלאים ?) לדף תכנית לידה עוד רעיון, שם ימצאו אותו מי שמחפשים בדיוק כזה דבר.

(הספר לידה פעילה)

[POOH_והתוספות*]

הרבה מזל טוב...
וכל הכבוד על האסרטיביות...

[עינת_טל*]

אופי ירוקה
תודה על החשיפה הזאת,
השם של הדף מאוד עזר לי למקם,גם משום שהתלבטתי בין כ"ס לנתניה.
השתכנעתי לחלוטין שחווית הלידה בבית החולים תלויה בהמון גורמים קטנים ולא צפויים,ולא במצע שהם מציגים.
בלידה הראשונה שלי המחלקה היתה פחות או יותר ריקה,המיילדות היו רגועות ולא נכנסו אלי רופאים בכלל.נראה מה יהיה המצב בנסיון מספר 2.

[אופי_ירוקה*]

עינת טל
זה תלוי בגורמים הקטנים כמו שאת אומרת, אבל הכי הרבה בך, בבן זוגך, בידע שאתם יכולים להציג וביכולת לעמוד על דעתכם מול הגורמים המוסמכים.
בכל אופן שיהיה בהצלחה ובהנאה גדולה.

<אנחנו מחכימים עם השנים והפעמים>

[אמא_מאוחרת*]

את אישה חזקה ומדהימה. את היראת להם שהיולדת היא לא סתם סמרטוט שאפשר לשחק איתו כמו שהם בדרך כלל חושבים. אני מעריצה אותך על כך ומודה לך מאוד על השיתוף כאן באתר. גם אני ילדתי שם וזה לא היה דומה.. המאבקים מול הצוות היו קשים ובטח כשיש כאבים. מתי כבר זה ישתנה לעזאזל!

[בת_ההרים*]

מזל טוב

[ההולכת_בדרכים*]

אהבתי! בעיקר את הסוף שפשוט לחצת מבלי לשעות לבקשת המיילדת לשכב על הגב.
מה שנקרא-לקבוע עובדות בשטח
מזל טוב!

[נתוש*]

סיפור מעצים, הייתי שמחה למעגל נשים שילדו בעוצמה שיחנכו אותנו היולדות בקרוב. יש כל כך הרבה מה לדעת וכל כך הרבה ללמוד על אסרטיביות ונמרות

כל הכבוד!!!!

[אופי_ירוקה*]

רעיון נהדר מעגל יולדות אני אצטרף בשמחה רבה

[מצפה_ללדת*]

אני מתחילה היום שבוע 36, קוראת בשקיקה את כל סיפורי הלידה ומתמלאת הערצה וקנאה.
איזה כייף לך ולכל הנשים שמסוגלות ללכת עם גופן ולא לחשוש. הלוואי והייתי יכולה ללדת כך בלי חרדות ועם הרבה ביטחון. זה הריוני השלישי (ומקווה שיהיו עוד) ואני לא רואה את עצמי יולדת בכזה ביטחון, מבלי לחשוב על סיכונים וסיבוכים.
כל הכבוד לך!!!
אם למישהי יש רעיון איך אני יכולה להכין את גופי ללידה בחודש שנותר, אשמח לשמוע עצות.
(לא בטוחה שזה בדף הנכון, פשוט אימפולסיביות במהלך הקריאה)

[יעל*]

למישהי חוויות מלידה שהייתה לאחרונה בלניאדו? לאו דווקא במרכז הלידה הטבעי.....

כמעט בטוחה אבל עוד קצת מתלבטת. אולי תוכלו לעזור לי. אומרים שהצוות מעולה ומאפשר חופש תנועה ופתוח ל"שגעונות".. מה לגבי תנאים? ביתיות. ביות אחרי ועוד...

ממש ממש אשמח לשמוע מבעלת ניסיון....

יעל

[אתי*]

יעל אל תסמכי על זה,

כשאת נכנסת למיון יולדות תגידי לכל מי שניגש אליך שאת צריכה מיילדת טבעית שמקבלת לידות בעמידה.
זה מה שיבטיח לך לידה כמו שאת רוצה (לאו דווקא על 4),
לפני 3 חודשים בפתיחה מלאה המיילדת ביקה לעשות מוניטור זריז -לא הבנתי למה, אבל נעניתי (אחריות שלי!) ואז ילדתי כמו בסרטים, מחזיקים לי את הידיים והרגליים ואני צועקת "לא רוצה על הגב!!!" מחוברת למוניטור! תנוחה שמעודדת אותך מאוד ללחוץ גם לא בציר (לפי הנחיית המיילדת) רק כדי לגמור עם זה.
בלניאדו!!!

בפעם הבאה, בע"ה, או מרכז לידה, או בבית.

[אתי*]

אה ולגבי ביות - מחתימים אותך על כל מיני התחייבויות מטופשות - לא להחזיק את התינוק על הידיים במסדרון (אלא באקווריום), לא לישון במיטה. אני עשיתי קרוס על כל סעיף שלא היה מקובל עלי, כאפוטרופוסית של תינוקי, וחתמתי.

אם תהיה לך לידה לא פשוטה מאוד יעודדו אותך להשאיר בתינוקיה, כי "לא יהיה לך כוח לטפל בו", "אין מי שיעזור לך" ומשדרים לך שלא תצליחי (עזרה הם לא מציעים), "מה הבעיה נביא לך אותו להנקה".
וזה בכל בי"ח - עצתי, להשתחרר כמה שיותר מהר הביתה.

[חן_נושי*]

החוויה שלי בלניאדו היתה אחרת. טובה ברובה.
החתמות על כל מני דברים יש בכל בית-חולים, הם תמיד ילכו ON THE SAFE SIDE.
בכל מני צמתים והתלבטויות שעברתי בשתי הלידות שלי שם ואחר כך במחלקה הם גילו גמישות יחסית (בכל זאת, זה בית חולים).
מצטרפת להצעה - להשתחרר כמה שיותר מהר הביתה.

איפשרו לי ביות מלא גם אחרי ניתוח קיסרי וגם בלידה האחרונה כששכבתי במסדרון כי לא היה מקום בחדרים...(מה שהסתבר כיתרון!).
את מוזמנת לקרוא גם את סיפור הלידה של חן ומעין

בהצלחה בכל מקרה.

[חן_נושי*]

וחוץ מזה תזכרי שזכותך על גופך ועל תינוקך להחליט מה שאת מוצאת לנכון.
הרבה פעמים קצת אסרטיביות והכל מסתדר.

[ת''ק_פרסה*]

מחוויותי בלניאדו:
בשתי הלידות ילדתי עם המיילדת המופלאה אביגיל (באופן פרטי). הלידה הראשונה היתה פשוט חוויה נשגבת. אולי משום שהגעתי כבר במצב מתקדם הייתי כבר ב"טראנס" של הלידה והייתי בטוחה שאני היולדת היחידה במחלקה. היה פשוט מדהים.
בלידה השניה רציתי כמובן ללדת במרכז הלידה הטבעי, אלא ש... בדומה לאופי ירוקה פשוט לא קיבלו אותי! הייתי בשבוע 35+5 והכל היה בסדר חוץ מזה, אבל לא הסכימו. נאלצתי ללדת בחדר הרגיל, אם כי הפעם מאד הפריעו לי כל מיני רעשים שהיו שם (הכניסו ילדים ומבקרים לחדר הלידה הסמוך, מה שעשה לי הרבה רעש ועצבן אותי בטירוף, בדיוק כשהייתי צריכה להיות בשיא הריכוז שלי). עד היום (8 חד' אחרי) אני לא נרגעת מהעניין הזה, באמת.
גם התעקשו שיהיה רופא ילדים נוכח בזמן יציאת התינוקת ואני לא הסכמתי והיה ויכוח בנושא ובסוף כבר הסכמתי כי לא היה לי כוח להתווכח (אם כי בסופו של דבר אביגיל בטוב ליבה קראה לרופאה רק לאחר שהתינוקת נולדה)
היתה לידה טובה מאד, מופלאה אפילו, אבל קשה לי לשכוח את ההפרעות ואת הצורך להתעסק בדברים אחרים. וגם ממש רציתי להיות בחדר הטבעי (אפילו הלכתי לשם תוך כדי צירים כדי לראות מה הפסדתי...) היה נראה שם שקט ורגוע יותר.
ובסוף שמו אותי במסדרון - חוויה די נוראית בעיני: היה לילה ושעתיים אחרי הלידה כבר הלכתי עם התינוקת לשירותים הציבוריים במחלקה כדי לצחצח שיניים ולרחוץ פנים. אנשים כל הזמן הדליקו את האורות מעלינו באמצע הלילה וגם ננזפתי ע"י האחיות שאני ישנה עם הילדה במיטה ושהיא לא מכוסה טוב...

[יעל*]

כמה עלתה לך מיילדת פרטית? סתם מעניין אותי...
תודה על השיתוף

[ת''ק_פרסה*]

האמת, אני לא זוכרת... אולי 2000 ש"ח פחות או יותר... קצת נמחק לי מהזיכרון...

[עדי_ל*]

ילדתי במרכז הטיבעי ב"לניאדו". עד היום לא מצליחה לכתוב את סיפור הלידה, קשה...
אבל, חשוב לי לשתף שאני ממליצה ללדת במרכז, ומנסיוני, עדיף לקחת מיילדת פרטית (לי לא היתה).
נדמה לי שזה עולה כ 2000 שקלים (הכי כדאי להתקשר לשם ולברר) ואז לא צריך לשלם בנוסף על השהות במרכז (שעלתה 700 כמדומני).
אצלי היה בלגן עם המישמרות של המיילדות, לא ידעו מי תגיע כי היה פנצ'ר עם אחת וגם עם אחרת... נוצר מצב שהתחלתי עם אחת, אח"כ הגיעה אחרת לזמן מאוד קצר והיה לי קשה שנאלצה ללכת, אחריה הבטיחו מישהי מסוימת ואח"כ התנצלו שהיא לא יכולה והגיעה מישהי אחרת שמראש לא רציתי ללדת איתה.

סוף טוב הכל טוב - ילדתי איתה והיה בסדר גמור, אבל בהחלט היה כרוך במתח מיותר לי בזמן כזה. בהחלט נראה לי חשוב לפעם הבאה (אני כתבתי את זה? ) לדעת מי תיילד מראש.
כאן אני רוצה להתייחס למה שאתי כתבה : נכון, יש בלניאדו, אפילו במרכז הטבעי (!) מיילדות שיכולות לומר ליולדת שתישכב כי ככה נוח להן ליילד... שמעתי ואני יודעת על כך. חשוב מאוד לומר בדיוק מה רוצים, להתעקש, ואם יש צורך, אז לדאוג לאחר הלידה להעביר מכתב לראש המחלקה עם הפרטים של ה"תקלות"
ילדתי עם מיילדת ששמעתי עליה דברים שונים מנשים שונות. היות ולא בחרנו בה, כשהתברר שזה מה יש, בחרנו לבחור בה... כלומר, פנינו אליה בדברים, בן זוגי "לקח אותה לשיחה" והסביר לה את דרכנו וחלומנו.. באסרטיביות ובנעימות. והיא הצטרפה אלינו. ולא רק בגופה. בכל ליבה. עשתה עבודה מדהימה.
זה היה שיעור לכולנו, לדעתי.
במרכז מאוד נעים , זו אולי האופציה הטובה לאחר לידה בבית (לא התנסיתי, יכולה לנחש אבל לי זה לא מתאים, לצערי)
מיד לאחר הלידה נשכבנו שלושתנו לישון ולאחר שעתיים קמנו לכמה סידורים ו..הביתה.
_וחוץ מזה תזכרי שזכותך על גופך ועל תינוקך להחליט מה שאת מוצאת לנכון.
הרבה פעמים קצת אסרטיביות והכל מסתדר_
לזכור את המישפט החשוב הזה.
לאחר הלידה לא הסכמתי שישקלו אותו עירום. רק לאחר שעתיים, לבוש, נשקל. שמרתי כמו אותו סט בגדים שלבש, אחד נוסף, לשקילה ולהחסרה מהמישקל.
את הבדיקה הראשונית עשתה אחות שהגיעה אלינו למרכז (אולי כי הזמנו ושילמנו עבור שהיה נוספת בו של מס' שעות) והכל בחדר אפלולי ושקט. היא היתה מקסימה. בהמשך הגנתי עליו כמה שיכולתי מהאורות הבוהקים בבית התינוקות, ביקשתי מהרופא שעשה בדיקה שגרתית מהירה לכבות אור נוסף שדלק מעל שולחן הבדיקה.. ולא קיבל חיסונים למרות הדגשת הרופא על חשיבותם (אני מניחה שזו חובתו שבשיגרה)
חשוב לדעת מראש בדיוק מה רוצים בהקשר הבדיקות לתינוק, כדי לא להיבהל מאמירה כזו או אחרת של הצוות .
כשראינו איך שוטפים ומקרצפים את גוף וראש התינוקות שאך נולדו, נדהמנו . לא עזבתי אותו לשניה.
חבל שאין למרכז הטיבעי מקום לשהות בו לאחר הלידה, למי שמעונינת.
לנו התאים לחזור הביתה מהר.

[יעל*]

תודה. האמת שהחוייות שלכן יותר מעוררות חשש אצלי מאשר מעודדות וקיוויתי שיהיה הפוך..לצערי אין לי כסף לא ללידה בבית וגם לא למיילדת פרטית. לגבי מה שאת מספרת על התינוקיה.. בחרת ביות מלא ובכל זאת נאלצת להתמודד עם זה? והאם חזרת לבית עם ילד נוסף לאחר הלידה (או יותר מדוייק אולי העדפת לחזור כי זו לידתך הראשונה?)

[עדי_ל*]

נסי בבקשה להסביר מה גרם אצלך לחשש,
אנסה להרגיע, מנסיוני...
התינוקיה נראתה לי נוראית, ככל תינוקיה, אבל היא היתה מחוץ לתחום עבורנו ולא נאלצנו להתמודד אלא עם בדיקת רופא שגרתית ומהירה ביותר, פשוט היה לי קשה לראות את התינוקות שם בלי הוריהם, לא במקום הטיבעי שלהם לאחר שנולדו. רוב שהייתנו היתה במרכז הטבעי, היתה נעימה מאוד.
אם תרצי, את מוזמנת להתקשר,
054-4415934 מחקי בבקשה לאחר שתראי.

[יעל*]

עדי. תודה על העידוד...

הלידה עצמה היתה במרכז הטבעי ואחר כך? גם את הלכת הביתה ישר? כמה שילמתם? מתי? ספרי עוד על המרכז הטבעי ועל חויות של אחר כך. אשמח לשמוע.
יעל

(מעדיפה כאן אם זה בסדר, הילד שלי לא נותן לי ממש לדבר בטלפון בנחת..)

[אינדי_אנית*]

אני גם ילדתי במרכז הטבעי בלניאדו והיה נהדר.
עלה 700-750 ש"ח (לא זוכרת בדיוק), ואח"כ הייתי עם בעלי והילדה בחדר פרטי שעלה 300 ש"ח ליום.
בלידה עצמה קיבלתי את אביגייל המדהימה והחדר אכן היה ממש אחלה. אחרי הלידה בעלי הלך עם הילדה לבדיקות והיא עשתה את כל הבדיקות על הידיים שלו.
(מכיוון שביקשנו לא לרחוץ אותה שמו לה פתק על העגלה- תינוק לא רחוץ. עד היום אני לא מבינה למה אבל זה ממש הצחיק אותנו. סבתא שלה כמעט התעלפה כשהיא ראתה את זה...לא קשור אבל מצחיק)
בקיצור ממליצה.
חדר פרטי אגב זה על בסיס מקום פנוי.

[עדי_ל*]

יעל,
יש במרכז הטבעי סיורים שמעבירה פנינה, ניתן להתקשר ולהירשם לאחד כזה .כדאי לראות את המקום ולהרגיש אותו.
אחרי הלידה ניתן להישאר בחדר זמן מסויים, שכחתי מהו, ועוד מס' שעות בתוספת תשלום, מיותר לציין ששכחתי..
את כל המידע יתנו לך בטלפון.
החדר הפרטי הינו פריבילגיה של זמנים אחרים.. כך הבנתי. כנראה שכיום נדיר שיש חדר פנוי במחלקה, ולכן ממש לא כדאי לבנות על זה.
ילדתי לפני 9 חודשים, לאחר הלידה ישנו שעתיים ולקח לנו עוד לא מעט זמן להתארגן על עצמנו וללכת לבית התינוקות, התעקשתי שאני ובן הזוג נהיה שם עם התינוק ביחד, נשאתי אותו עלי בכיסא גלגלים..
לפני כן, כשהתעוררנו, שלחו אלינו אחות מקסימה, עזרה לי להתארגן על כל הבלגן והשלולית שהייתי בה, בעדינות עזרה להלביש את התינוק והכל תוך התחשבות בכל בקשותינו. היה ממש נעים. השקילה, כאמור, נעשתה בתנאים שלי, ובעצם לא היה רגע אחד שחשתי שלא בשליטה (לאחר הלידה.. )
כשיצאנו למחלקה עם התינוק, זה היה משונה, כאילו עברנו לעולם אחר, מלא אורות ניאון וריחות זרים וקולות ... עטפתי את הקטן היטב, חיבקתי ועשינו הכל מהר. הוא לא הושם בשום עגלה, רק עלי, בדיקת רופא של דקה בדיוק, וזהו.
למרות ששילמנו עבור הארכת זמן במרכז, מיהרנו לשוב הביתה .
ילדתי ב6 בבוקר ויצאנו ב12 בצהריים הביתה.
כל ההתנהלות היתה בקצב שלנו, בשליטתנו, יצאנו מחוייכים ... עם איש קטן ומופלא שנוסף למשפחתנו.

[אתי*]

הרבה פעמים קצת אסרטיביות והכל מסתדר

אני רוצה לציין שהגענו עם המון אסרטיביות, לא קצת.
אני לא מסכימה שזה מה שיעזור - צריך ליפול על מיילדת טובה, לדרוש מייד להחליפה אם נשאר זמן או להזמין מיילדת מראש.

@}
עדי,
כבר לא ניתן לבלות מס' שעות בחדרים הטבעיים, מעבר לשעתיים התקניות - גם לא עבור תוספת תשלום.
המרכז היה שווה לדעתי כי מראש קיבלת מיילדת בראש אחר - ועכשיו אני למדה שגם שם יכולים לכוון ללידה על הגב....



<אתינק'ה, אולי בכ"ז בבית?>

[בשמת_א*]

לא קשור, אבל בכל זאת: אולי אפשר לקצר את שם הדף? נמאס לי מהגלילה האינסופית... משהו כמו "לידה טבעית בלניאדו" או "האם כדאי ללדת בלניאדו" או משהו.

[תות_שדה*]

יעל
ילדתי בלניאדו לפני 10 ימים
אם תרצי תתקשרי אליי

אורית

[יעל*]

היי, פתאום חשבתי לעצמי
אני נורא מתלבטת אם להרשם למרכז הלידה בלניאדו, משתי סיבות עקריות: כספי וגם שאני מפחדת להתאכזב שבסוף לא תהיה טבעית כמו שרציתי( ככה קרה בלידה הטראומטית הקודמת).
אני כאילו שומרת את הכסף לאחרי הלידה, למנוחה ולהתרפאות (אולי אני אלך לבית החלמה ליולדות..)
אבל פתאום חשבתי שבמקום להשקיע באחרי הלידה אולי יותר נבון ונכון להשקיע קודם כל בלידה עצמה בשביל שאולי אחר כך לא יהיה צורך בהתאוששות והתרפאות ממושכת?
(למשל חתך, שאולי אפשר למנוע בחדר לידה טבעי ואחר כך למנוע ימים של כאבים ויסורים... ועוד רבות הדוגמאות)

אשמח לשמוע מה אתן חושבות מנסיונכן. אני כאן או ב אמא דתית
יום נעים.
יעל

עריכת כל הדף

[פלוני_אלמונית*]

אנחנו הרגשנו שהיה שווה להשקיע במרכז הלידה

לשאלתך בזמנו להרשם לא עלה כסף
והתשלום היה אחרי הלידה
ככה שאם לא נכנסת לא שילמת

היית בסיורים במרכז ובמקומות אחרים?
עוד אופציה היתה חדר לידה טבעי במאיר ללא תשלום אבל לא אותו סגנון
הבנתי שפתחו עוד מרכזים טבעיים (תל השומר, ליס) לא יודעת מה לגבי תשלום

[יעל*]

היי. סיימתי עכשיו את הספר לידה פעילה וממש עשה לי חשק ללדת במים למרות שהחלטתי כבר על לידה בבית חולים בלניאדו. אין שם אמבטיה או בריכה , רק מקלחות וגם זה לא ממש בחדר.
חשבתי אולי להביא אתי בריכה לשם. מה אתן אומרות? מקובל? משהי מכירה משהי שעשתה את זה ומה תגובות הבית חולים?
יעל

[אינדי_אנית*]

יעל בלניאדו אין מקום בחדרי לידה לבריכה, הם ממש קטנים. יש לך שם מין טוש בשירותים אם אני זוכרת נכון. במרכז הלידה לעומת זאת יש אמבטיה ומקלחת ואת יכולה לשהות בהם כמה שאת רוצה. בהצלחה

[יולדת_בקרוב*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מישהי יכולה בבקשה להסביר לי למה לא כדאי לרחוץ אחרי לידה? אני יולדת טבעי ולא מחסנת ולא מרשה להם למרוח משחות בעיניים אבל על זה לא שמעתי ולא חשבתי. אנא פרטו.

[פלוני_אלמונית*]

אני לא יודעת למה לא כדאי לרחוץ, אבל לא מבינה למה נחוץ לרחוץ?
כאן בגרמניה נהוג לא לרחוץ לפחות עד שחבל הטבור נושר. וגם נשמע לי הגיוני להשאיר את החמאה והשומן להגן על עורו העדין של התינוק.
חוצמזה, את מתכוונת לרחיצה הרוטינית בבית החולים, לא? אני לא ממש מעורה בעניין, אבל מדובר באיזו אחות שרוחצת את התינוק, נכון? בררר... מחשבה מבעיתה.

את הילדות שלי קילחתי כשהיו בנות חודש בערך (כמובן שאת הטוסיק שוטפים לאחר כל קקי, בלי סבון).