בלוג אופיר א

אז הנה אני סופסוף פותח בלוג משלי.
לקח לי קצת זמן להבין שבמקום להתפזר, ארכז הכל במקום אחד.
נותן ומקבל הכל האהבה.
אופיר
אשמח גם לדבר:
ofir beofen@walla.com

פרטים אישיים

בן 37, אב לשולשה ילדים מקסימים, תמר (אוקטובר 99'), עידו (מאי 01') ונועה (ינואר 05'), נשוי לגלית, (גלית א).
גלית היא ילידת קיבוץ מענית שנמצא ליד פרדס חנה, אנחנו משכירים שם דירה ומתעדים ביום מן הימים לתקוע שם יתד ולבנות את ביתנו.

אנונימי

תתחדש

התחלה יפה, שיותר מזכירה לי דף בית אישי מבלוג. מאידך, עד כה קראתי מעט מאד בלוגים.
אתה רוצה שיכתבו לך בבלוג? אתה מתכוון למחוק ממנו דברים לא רלוונטיים? לשתף? לכתוב מעין יומן?
אני סקרנית מה הולך לקרות בדף הזה

העלתי בעייה בעבר שאני רוצה מאוד לשפר את חיי הזוגיות שלי עם זוגתי. קיבלתי מספר עיצות ואחת מהן היתה לקרוא את הספר לבסוף מוצאים אהבה.
ניסיתי לקרוא את הספר יחד איתה. התיישבנו ערב אחד במרפסת, הקראתי לה ובאיזה שלב, גיליתי שהיא נרדמה. שאלתי איך נקרא את זה יחד וקבלתי הצעה שנשב יחד כל אחד יקרא וכשהראשון מסיים הוא מסמן לשני וכשהשניים מסיימים עוברים דף.
חלפו כמה שבועות ולא קרה כלום.
בשבת התחלתי לקרוא לבד. כשהגעתי לקטע מעניין, שתפתי אותה ואז יישמנו את הקריאה המשותפת כאשר אני מספר לה תקציר על מה שנאמר לפני הקטע שהיא החלה לקרוא. זה נראה טוב אך לא החזיק הרבה זמן. ברגע מסויים, היר נשכבה כי כאב לה הראש.
המשכתי לבד. אני נוסע לעבודה ברכבת ופיניתי לי חצי שעה של זמן קריאה ביום.
איך לרתום אותה לקריאה המשותפת לפני שאגיע לשלב התרגילים? האם אין ברירה אלא ללכת לסדנא? לא בטוח שאצליח לשכנע אותה בכך. היא מבחינתה שמחה עם החיים כמו שהם, רק אצלי מתרוצצות מחשבות של שיפור.

היא מבחינתה שמחה עם החיים כמו שהם, רק אצלי מתרוצצות מחשבות של שיפור.
האם אתה רוצה להישתפר כאדם, או שהחיים ישודרגו 'ותקבל' מהם משהו שאין לך היום?
או, אולי, אתה מצפה ממנה שתשתפר - אז היא יכולה לחוש בביקורת, להרגיש את הציפיה שלך באוויר וכך 'להתחפר' ולהצטדק, גם אם היא לא לגמרי שלמה עם מה שיש, רק כדי לצאת בסדר ! ( או, פשוט להירדם

)

מנסיוני, כשאין פרטנר, כדאי לעשות לבד. אם זה יהיה מספיק טוב, נעים, לא מאיים - אין שום סיבה שהיא לא תצטרף.
כנראה שהקריאה המשותפת, או הגישה לנושא השיפורים לא מזמינה אותה, או מאיימת עליה.
כל עוד תרצה ללכת יחד, כדאי שיתאים לשניכם. לא ?

[ מרגיעון: כרוחב הראות - עומק הרעות ]

אני לא מצפה ממנה להשתנות אלא להתעורר. לשים

למה שקורה מסביב. להפסיק לאגור מחשבות ופעם בכמה זמן להוציא אותם באגרסיה.
נמאס לי שאני זה שאחראי כל הזמן על נושא הזוגיות. בצורה הזו יוצא שלי כל הזמן מפריעים דברים ואני זה שמעלה את הבעיות. כשזה קורה, היא משתפת פעולה ואנחנו מדברים. רוצה שזה גם יבוא ממנה, לא שכך הזמן אני זה שמשמן את גלגלי הזוגיות. באופן הזה, היום, אנחנו עובדים בשיטה של זבנג, מדברים על נקודה כואבת אבל בעצם לא מתקדמים ולא מבריאים.
אני רוצה לספר לה הכל אבל לא תמיד מרשה לעצמי. אני לא מרגיש חופשי.

האם זה באמת אפשרי לספר הכל,הכל,הכל, בפרטי פרטים ,גם דברים שאולי יפגעו? האם זה חכם? האם זה באמת תורם לקשר?

אז זהו שלא. יש כאלה הסבורים שכן.

אנונימי

אני מאמינה שאת הרוב, יש מקום לספר. לא רוב מוחלט, אבל רוב.
רק מה - לא בבת אחת, לא בהכרח כשזה בוער לך על קצה הלשון, ממש לא כשאתה נסער מעצם הדבר.
מתי כן - למצוא את הזמן והמקום שמתאים.
לארגן את הזמנים שלנו כך שיתאים.

< אם הייתי מודעת לשיעור הזה לפני כמה שנים, הרבה דברים היו הולכים לי הרבה יותר בקלות

>

השילוב של שתיכן הוא הנכון. דברים שאני מאמין בהם אבל בתכלס לא תמיד עובד לפיהם אבל טוב שאתן מעלות את זה, בצורה הזו קל לי למקד את הדברים ולהזכיר לעצמי איך עליי לנהוג.

אני לא מצפה ממנה להשתנות
אתה כן

וזה בסדר. ציפיות כאלו הן מאוד טבעיות במערכת זוגית, רק מה - הן עושות הפרדה במקום התקרבות.
[זה ממש לא נורמלי שהמרגיעון מראה לי עכשיו את המשפט: הציפיות רק לכריות

]

נמאס לי שאני זה שאחראי כל הזמן על נושא הזוגיות. בצורה הזו יוצא שלי כל הזמן מפריעים דברים ואני זה שמעלה את הבעיות
אני מכירה מצויין את המקום שלך. מכירה את המקום שמרגיש אחראי, בסדר, דואג וכיו"ב.
מכירה גם את המקום שמרגיש לא נוח עם כך שהוא 'בא בטענות', ואפילו כועס על השני שאצלו הכל בסדר. מה, זה יכול להיות שרק לך מפריעים דברים? אז מה זה אומר עליך - שאתה מתלונן, לא מרוצה, לא מסופק, לא מכיל, לא מקבל.... ועוד. וזו הרגשה נוראית להיות במקום כזה.
האם הדברים האלה עוברים לך בראש?

מדברים על נקודה כואבת אבל בעצם לא מתקדמים ולא מבריאים.
אתה בטוח שאין התקדמות? האם לאחר שיחה על נושא כאוב הכל חוזר לקדמותו?

מסכימה עם ליאת (שכחתי לרפרש).

ביקשתי מזוגתי שתעבןר ותקרא את כל מה שנכתב כאן ובאופיר א. אתמול היתה לנו שיחה מאוד עמוקה ואני מקוה שעכשיו יהיה יותר טוב. זה לא שיחת זבנג אלא שיחת התעוררות.
האם הדברים האלה עוברים לך בראש? מכיר את ההרגשה.
האם לאחר שיחה על נושא כאוב הכל חוזר לקדמותו? אני מקוה עכשיו שנהיה יותר ערניים כזוג למה שעובר על כל אחד מאיתנו.

זה לא שיחת זבנג אלא שיחת התעוררות.
שמחה לשמוע.

כן, אני רוצה להאמין לכל מה שכתבתי. לגלות שהפעם השיחה היתה מאוד חזקה והצלחנו להעיר אחד את השני.
אני שואל את עצמי ואתכם האם יש דרך לשמור על הגחלת? איך שומרים על האש שלא תיכבה? איך אדע ששוב לא נאגרים להם מחשבות וששוב יצטברו להם כעסים?

עירית_לוי

הי אופיר,
תתחדש על הבלוג

איך אדע ששוב לא נאגרים להם מחשבות וששוב יצטברו להם כעסים?
אני לא רואה איך ייתכן מצב בו לא תצטברנה מחשבות, ובו לא תכעסו זה על זו מדי פעם.
ברצינות!

זה לא ריאלי. דברים יקרו, כל אחד מכם ישתנה ויתפתח. צרכים חדשים יצוצו מדי פעם.
מערכת יחסים היא לא דבר שניתן לשמר באופן סטאטי.

השאלה החשובה, לדעתי, היא לא איך למנוע משברים (קטנים או גדולים) ביחסים, אלא איך להתמודד איתם ואיך למנף אותם לצמיחה כשהם מופיעים.

האם יש דרך לשמור על הגחלת?
זה מה שאני עושה:

שומרת רוב הזמן על ההֶקְשֵר של זוגיות כמרחב לצמיחה אישית. זה מקל עלי ביומיום לראות בכל בעיה הזדמנות לצמיחה במקום עוד תקלה מבאסת.
שומרת (או מחזירה אם נדרש) את הפוקוס אלי מבחינת השאלה "מי צריך להשתנות". זה לא היה פשוט בהתחלה, אבל אחרי שנפל לי האסימון הזה זו היתה הקלה גדולה ומבורכת.
מחפשת כל הזמן כלים חדשים ותובנות חדשות.

זה מדבר אליך?

אתה מתמודד עם נושא חשוב וטוב שפתחת את זה כאן, בבלוג.
כרגיל, נהנית לקרוא אותך, עירית לוי ולוקחת איתי תובנות לדרך.

עירית לוי, תודה על דברייך.
כמו שספרתי בפתיחת הבלוג, משפט המפתח שלי הוא מספיק שאחד ישנה בעצמו את ההתנהלות שלו, כדי שההשפעה תהיה על הזוג, על הזוגיות, על כל המשפחה.
אני עוד צריך לשנן וללמוד אותו. שינויים לא קורים ביום אחד.

מאז השיחה שלנו, לא עלו איזה נושאים מהותיים.
החלטנו שנצא לפחות פעם בחודש. לקחתי פה איזו עצה לצאת בשבוע הראשון של כל חודש. השבוע הזה חל השבוע ולא נראה לי שזה יצא אל הפועל.

עירית_לוי

שינויים לא קורים ביום אחד.
כמובן.

כמו שספרתי בפתיחת הבלוג, משפט המפתח שלי הוא מספיק שאחד ישנה בעצמו את ההתנהלות שלו, כדי שההשפעה תהיה על הזוג, על הזוגיות, על כל המשפחה.
אחלה משפט בעיני.
אני מאמינה לא רק בלעשות את השינוי בעצמי במקום לחכות שהאחר יעשה אותו, אלא גם בלעשות שינוי בהתייחסות לבן הזוג, בדרך התפיסה שלי אותו ובציפיות שלי ממנו.

אני אסביר.
כל עוד אני מאמינה שהקושי שלי בזוגיות נגרם כתוצאה ממשהו שבן זוגי עושה ואני מצפה שהוא ישתנה כדי שאני אהיה מאושרת, אני מפספסת.
האושר שלי והשלווה שלי לא תלויים בדרך שבה בן הזוג שלי מתנהג (בהתאם לציפייה שלי או בניגוד אליה) אלא בדרך בה אני תופסת את איך הוא "אמור" להתנהג. זו תובנה קצת חמקמקה, לקח לי זמן עד שהיא נחתה אצלי בתודעה, והיא, כאמור, הביאה לי הקלה גדולה.

אנסה להמחיש.
כתבת:
אני לא מצפה ממנה להשתנות אלא להתעורר. לשים לב למה שקורה מסביב. להפסיק לאגור מחשבות ופעם בכמה זמן להוציא אותם באגרסיה.
הקושי שלך, כמו שאני רואה אותו מהצד, הוא לא תולדה של הדרך בה היא מתנהגת, אלא תולדה של הדרך בה אתה תופס את איך היא אמורה להתנהג ("היא אמורה להתעורר", "היא אמורה לטפח ולדאוג יותר לזוגיות" וכו').
השינוי לא אמור לקרות רק בחוץ (=אתה יוזם שיחה, רושם אתכם לסדנאות, שניכם עושים שינויים כאלה או אחרים בדינאמיקה ביניכם).
השינוי אמור לקרות גם, או אולי בעיקר, אצלך בפנים, בוויתור ובשחרור של "איך היא אמורה להיות".

זו המשמעות העמוקה, בעיני, של האמירה - ששינוי יכול להתרחש במערכת יחסים גם אם רק צד אחד עושה אותו.
זה שעושה את השינוי לא רק, נניח, לוקח יוזמה ומשנה דברים בעשייה היומיומית של המשפחה ושל הזוגיות.
הוא משנה בעיקר את ההתייחסות שלו.
ואז הניסים מתחילים לקרות, בפנים וגם בחוץ.

מה דעתך?

תודה תודה תודה
אני אכן מתחיל לשים לב לדברים. התאוריה שלך מוצאת חן בעיני. אני מאמין שאדע אם אני אכן דבק בה כשדברים יקרו.

עירית_לוי

בלעשות שינוי בהתייחסות לבן הזוג, בדרך התפיסה שלי אותו,ובציפיות שלי ממנו_ _בוויתור ובשחרור של "איך היא אמורה להיות"
נהנת מהבלוג, והכיוון של עירית לוי מוצא חן בעיני .
משהו בהקשר הזה - לפעמים בדו-שיח עם אישי אני יודעת את התגובה שלו מראש. מה זה לפעמים? תמיד אני יודעת.
ברגעים יותר משעשעים באמצע שיחה ,אני יכולה לשאול שאלה ,ואז לענות במקומו. להתווכח עם התשובה ושוב לענות את תשובתו הידועה מראש.(בקיצור,לדבר עם עצמי) .והכל מול עיניו המשתוממות. ואני יודעת גם מה הוא יגיד במקרה כזה: "אז אני מבין שאני יכול ללכת? "
לא בטוחה שאני מובנת . אבל הרעיון הכללי הוא שבאמת אני יודעת לפעמים אפילו באיזה מילים הוא ישתמש. זה נחמד בסך הכל אבל קצת מייבש...
אז החלטתי לפנות אליו בדרך שונה מהרגיל שלי. באופי וסגנון מסוג קצת חדש ,ולחכות בהקשבה לתגובה שלו ,ובאמת הופתעתי לראות צדדים חדשים ונעימים באישי היקר.
מרוב התלהבות שכחתי שזה הבלוג שלך ולא שלי. צ'טערת.

נו???????????????????????????????????????....
אז החלטתי לפנות אליו בדרך שונה מהרגיל שלי. באופי וסגנון מסוג קצת חדש ,ולחכות בהקשבה לתגובה שלו ,ובאמת הופתעתי לראות צדדים חדשים ונעימים באישי היקר.
מה היתה התגובה? האם הרגשת פריצת דרך?

נו מה ???????????...
מז'תומרת פריצת דרך ? אופיר, אנחנו לא בהוליווד .ואנחנו 12 שנה אחרי "והם חיו באושר ובעושר עד היום הזה..."
אני מדברת על הפתעות קטנות כאלה ,שנותנות הרגשה טובה. פשוט הבנתי שבאמת אם אחד מתנהג אחרת נוצר שינוי חיובי,ומסקרן יותר בקשר שלנו.
כמוך, גם לנו יש שיחות התעוררות של צריך יותר זמן לעצמנו , להשקיע וכ'ו וכ'ו ואחר כך לא קורה שום דבר. פתאום ראיתי ,שאולי לא צריך כל כך לדבר ,אלא להתנהג ,ולהתייחס אחרת. כאילו אתה לא מכיר כל פיפס בבן\בת הזוג שלך. כאילו אתה מוציא מעצמך דמות קצת שונה. ואז אתה גם מקבל תגובות חדשות. נו, לא יכולה לפרט כל דבר...
עד כאן השיעור הראשון ב"שיפור ביחסים על ידי דמויות" . (מקווה שאני מובנת) @}

מנסה להבין אתכם,
מובנת לחלוטין. אני שוב חוזר על השאלה שלי של איך את שומרת על הגחלת?
אני מניח שאת דבקה במשפט המפתח שבראש הדף הזה:
מספיק שאחד ישנה בעצמו את ההתנהלות שלו, כדי שההשפעה תהיה על הזוג, על הזוגיות, על כל המשפחה.
אני מתחיל להתקל בתאוריה הזו מדי יום. כל פעם מפנים עוד קצת.
כמובן שלא התכוונתי לפריצת דרך ואפילו התלבטתי אם לכתוב את זה כך אבל הבנת מה שהתכוונתי. על ההפתעות הקטנות האלה שאנחנו מגלים בחיים שלנו.
רואים אותך בפארק הירדן?
אני בכל מקרה מתכוון לאכלס את האוהל של משפחתי בסמוך לאוהל של מיץ פטל, כך תוכלי לזהות אותי.

שמח לדבר איתך,
אופיר

עירית_לוי

שמחה שזה מדבר אליכם

רציתי להוסיף משהו בנוגע לזה.
לפעמים יש לנו אשליה שאנחנו בסך הכל מבקשים מבן הזוג שלנו לשנות התנהגות קטנה, משהו בדרך בה הוא עושה דברים. נניח, להתרגל לא להשאיר בגדים מלוכלכים על הרצפה, נניח ליזום שיחה על הזוגיות פעם בכמה זמן. כל מיני דברים שאנחנו מצפים ממנו/ממנה לעשות. רק לעשות! מה הבעיה הכל כך גדולה?

זה נראה לנו כל כך פשוט לא רק כי אלו דברים שצריך "רק" לעשות, אלא גם כי אלו דברים שלנו עצמנו הם באים בקלות או שאנחנו כל כך מכוונים לעשות אותם. אז נראה לנו שמה הביג דיל פה?

למה אני קוראת לזה אשליה? כי בפועל, על מנת להתחיל לעשות את הדברים ה"קטנים" הללו, בן הזוג שלנו צריך לשנות משהו במי שהוא, לעשות שינוי בהוויה שלו, שינוי עמוק באוטומטים שלו (נניח להפוך להיות אדם מסודר ומאורגן). לא שזה לא אפשרי, אבל זה ממש ממש (ממש) לא פשוט לעשות, בייחוד כאשר ההֶקְשֵר לשינוי הוא כדי שבן הזוג יהיה מרוצה ויפסיק להציק לו בעניין.

בקיצור, אני מציעה קודם כל להבין את גודל הבקשה שלנו מבן/בת הזוג. להבין שזה לא כזה פשוט. ולהבין שהשתדלות חיצונית "בשביל ש", לפחות מנסיוני האישי, לא מחזיקה מעמד. כאשר מה שבן זוגי ואני עשינו היה מדי פעם לקיים שיחות "התעוררות", זה השפיע יפה לתקופה קצרה, אבל בשלב מסויים האוטומטים חזרו לנהל את חיינו. בייחוד כי מי שאנחנו אחד כלפי השני (ע"ע לבסוף מוצאים אהבה) זה שני אנשים שדורכים אחד לשני על הנקודות הרגישות [אופיר, בעניין השיחות, אני חס וחלילה לא מנסה לרפות את ידיך. שיחות הן חשובות, אך לא תמיד הן לבדן תספקנה].

שינוי עמוק באוטומטים, בהוויה, בנקודות הרגישות בתוך מערכת יחסים (וכפועל יוצא של זה גם שינוי בהתנהגות, שינוי במעשים) יכול להיות, לדעתי, רק תולדה של בחירה אישית עמוקה לעשות את השינוי. כדי שאשתך תהפוך למשהי שיוזמת שיחות על הזוגיות למשל היא צריכה מאוד מאוד לרצות להפוך למישהי כזאת. זה צריך לבוא כאינטרס חזק שלה.

לא רק שזה די מופרך לצַפות שמישהו יעשה שינוי כזה עמוק בעצמו רק כי אנחנו רוצים, זו גם קצת פלישה לתחום לא לנו. אם מישהו "צריך" להשתנות זה עניינו, לא ענייננו. לכן, להשאר עם ציפייה כזאת זו כניסה למבוי סתום.

ולא רק שבתנאים כאלה זה כמעט בלתי אפשרי, לחץ (שנוצר בתוצאה מציפייה ממושכת ומתסכלת) כלפי בן/בת הזוג לעשות את השינוי, רק מרחיק אותו מזה עוד יותר.

מה כן עובד?

לעשות שינוי בהתייחסות אל איך בן הזוג "אמור" להיות (פירטתי למעלה).
להתחיל לעבוד על הנקודות הרגישות של עצמי. כאשר עושים את העבודה על פי הנדריקס, למשל, יוצרים הֶקְשֵר אחר לעבודה על השינוי: אני משתנה קודם כל כדי לצמוח מעבר לפצעי הילדות ולאוטומטים שמנהלים את חיי, ושנית - כדי לאפשר לבן זוגי לעבור חוויה מרפאת ביחס לפצעי הילדות שלו (כי אם אני אפסיק לפעול מתוך האוטומטים שלי אני בעצם אפסיק לדרוך לבן זוגי על פצעי הילדות שלו, אפסיק לשחזר עבורו שוב ושוב את חווית הילדות הלא נעימה, ומתוך כך גם אפסיק להקפיץ אותו כל כך).

שני אלה יוצרים קודם כל, עוד לפני שיש תוצאות ממשיות - הקלה גדולה. הקלה מעצם ההבנה שהדברים עומדים להשתנות לטובה, פשוט כי החלטנו ומעכשיו זה רק בידינו. אנחנו כבר לא צריכים לחכות שבן הזוג יעשה משהו כדי שהזוגיות שלנו תהיה מאושרת. האושר שלנו כבר לא תלוי במישהו אחר. זוהי ההקלה שיש בלקיחת האחריות המלאה על השינוי.

שנית, אם משחררים באמת, אבל באמת, את הלחץ מבן הזוג להשתנות, הוא מתחיל להשתנות כי אנחנו השתנינו. אין סיכוי שאני אשתנה מבלי ששום דבר יקרה כתוצאה מכך אצל האנשים שמסביבי (בדיוק כפי שכתבה מנסה להבין אתכם: כאילו אתה מוציא מעצמך דמות קצת שונה. ואז אתה גם מקבל תגובות חדשות.) אה. הערה חשובה! כאן צריך לשים לב לא להכנס למלכוד של "להשתנות בכדי ש" או של "להפסיק ללחוץ בכדי ש", כי אז זו איננה הרפייה אמיתית.

אנחנו כבר לא צריכים לחכות שבן הזוג יעשה משהו כדי שהזוגיות שלנו תהיה מאושרת. האושר שלנו כבר לא תלוי במישהו אחר - משפט לחיים
תודה פרח, כתבת יפה,ויפה שכתבת

אופיר, אני לא מגיעה לפארק. כשתחזור ,ספר איך זה להתחכך עם כל הסלבס. תהנה ותבלה.
שמחה גם אני לדבר איתך
מנסה.

הי פרח,
תודה על ההשקעה בכתיבה, נהנה לקרוא אותך. אני עדיין לא מביו איך זה ישפיע אם אתמיד בכל פעם למשל, לא להשאיר בגדים על המיטה, (היא מתחרפנת מזה), נניח שאתחיל לשים לב לזה ונניח שהאוטומט שלי לא יחזיר אותי לפוסי החיים שאני רגיל אליהם, את מאמינה שהשינוי הקטן הזה יזיז אצלה משהו? אני יכול להכין רשימה לא מבוטלת של הדברים שהיא היתה רוצה שאשתנה. בחלר מהמקרים אני בכלל לא רוצה להשתנות ובחל מהמקרים אני ממש מחזיק את עצמי.
שוב, אמרת דברים יפים אבל מקריאה שנייה, אני לא רואה איך זה בא לידי שינוי.
כשהייתי ילד, כל ערב שישי בסוף הארוחה, היינו עושים 'מועצת בית'. כל אחד במני המשפחה היה מעלה נושאים שהפריעו לו וניסינו למצוא פתרונות יחד איך להימנע מהבעיות.
האם נראה לך שאפשר להחליט בין בני זוג לעשות שיחות, נאמר, נקבע כל יום שני בערב שבו כל אחד מעלה את הדברים שהוא רוצה להביא לשיפור? הבעייה היא בד"כ, שאנחנו בוודאי לא נזכור כל השבוע ובאותו ערב נאמץ את זכרוננו מה היה בשבוע החולף וכאן אני שואל האם כדאי לנהל איזה פנקס על מנת להזכיר לעצמי על מה לדבר?
הייתי ברור?
את הנדריקס התחלתי לקרוא, בשבוע הבא יהיה לי המון זמן פנוי ואני מקוה להתקדם בקריאה).
אם אני אפסיק לפעול מתוך האוטומטים שלי אני בעצם אפסיק לדרוך לבן זוגי על פצעי הילדות שלו קורא את המשפט שוב ושוב ולא מצליח להבין איך אני מיישם זאת בחיי.

תאורייה תאורייה תאורייה, כמה תאורייה. מהי הדרך הנכונה?
שבוע נפלא.

עירית_לוי

בחלר מהמקרים אני בכלל לא רוצה להשתנות ובחל מהמקרים אני ממש מחזיק את עצמי.
שום דבר, לדעתי, לא אמור להעשות בכוח.
כלל אצבע: אם אתה מרגיש שמה שאתה עושה על מנת להשתנות זה להפעיל "שריר" כלשהו - זה כנראה לא הכיוון

את מאמינה שהשינוי הקטן הזה יזיז אצלה משהו?
אתה שוב מתמקד בטעות בה.
עזוב את מה שזה יזיז או לא יזיז אצלה. התמקד בעצמך.
(אני יודעת שזה לא פשוט. מאוד לא פשוט. כל חיינו התרגלנו לחפש בחוץ. לצפות שהרגיעה והשלווה יבואו כתוצאה ממשהו שמישהו אחר יעשה. האוטומט הזה קופץ, והוא עוד יקפוץ, וזה בסדר).

האם נראה לך שאפשר להחליט בין בני זוג לעשות שיחות, נאמר, נקבע כל יום שני בערב שבו כל אחד מעלה את הדברים שהוא רוצה להביא לשיפור? הבעייה היא בד"כ, שאנחנו בוודאי לא נזכור כל השבוע ובאותו ערב נאמץ את זכרוננו מה היה בשבוע החולף וכאן אני שואל האם כדאי לנהל איזה פנקס על מנת להזכיר לעצמי על מה לדבר?
אתה שואל אותי?

תשאל אותה אם מתאים לה לעשות שיחות כאלה. תשאל אותה אם מתאים לה לערוך רשימות.
תשאל את עצמך אם זה מתאים לך. אין כאן נכון או לא נכון. אם זה עובד עבור שניכם - יופי.

קורא את המשפט שוב ושוב ולא מצליח להבין איך אני מיישם זאת בחיי.
מציעה שקודם תסיים את הספר לפני שאתה מתחבט בשאלה. אולי אחרי הקריאה תהיה לך יותר בהירות בעניין.
כרגע אל תנסה לחשוב איך אתה מיישם, פשוט תהיה עם הספר.

מהי הדרך הנכונה?
לכל אחד נכונה דרך אחרת. אין אמת אחת. אין מנוס מלחפש

.
מנסה להבין, תודה

פרח, תודה.
אני מרגיש שאת מעין תומכת מלווה שלי.
אני כבר מרגיש שינוי אצלי. אני צריך סבלנות במנות גדושות.

אנונימי

אני חושבת שאחד מהרעיונות הוא שכשאתה משהו עבורה, אתה בעצם עושה את זה עבורך.
למשל, אם תפסיק להשאיר בגדים על המיטה כי זה מחרפן אותה, אתה לא באמת עושה את זה עבורה, אלא עבורך, כי ככה היא פחות תתחרפן, ולך תהיה אישה פחות מחורפנת.
דבר נוסף שיכול לעבוד במקרים כאלה הוא לדבר על זה הצורה שמבהירה לה שאת המודע לזה ששכחת לא להשאיר בגדים על המיטה ושאתה מצטער על זה שזה מחרפן אותה.
זה דבר שאפשר להגיד בטלפון, אחרי ששכחת, או כשאתה מגיע הביתה, זוכר ששכחת, ואומר את הדברים האלה תוך כדי שאתה הולך לאסוף אותם.
החלק החשוב הוא שאתה מבין שאתה לא עושה את זה בשבילה, אלא בשבילך. כך, הציפיה שהיא תראה בעצמה שאתה משתדל, שאתה אכפתי, שאתה מנסה - לא רלוונטית.
בלאו הכי אתה עושה את זה בשבילך ולא בשבילה.
מקוה שהייתי ברורה.

היית מאוד ברורה וגם הארת אותי לחשוב בצורה חיובית.

שכשאתה משהו עבורה, אתה בעצם עושה את זה עבורך.
אהבתי.
תודה.

עירית_לוי

_שכשאתה משהו עבורה, אתה בעצם עושה את זה עבורך.
אהבתי._
גם אני

אנונימי

אתם מבינים ששכחתי את המילה "עושה" במשפט הזה? היה צ"ל שכשאתה_ עושה _משהו עבורה, אתה בעצם עושה את זה עבורך.
יצא מגניב...

באמת מגניב, שתי המשמעויות.

את הדברים הבאים כתבתי הבוקר בדף שלי אופיר א. אני עדיין לא מוצא הבדל גדול בין שני הדפים.
אני מרגיש שכאן אני מרכז מחשבות הקשורות בהלך חיי והדף השני הוא דף בית לתגובות והודעות ואני מוצא שהדברים שסיפרתי שם, רצויים להיות פה.

אני תמיד מנסה לצייר לילדיי שהמציאות היא כפית. מנסה לשקף לבני עידו כמה כיף ללכת לגן ומצייר לו את הדברים היפים שיש בגן. הוא מתבגר מאוד יפה, כאילו הבשיל ממעטפת התינוק שלו ואני שם לב שבזמן האחרון הוא מפתיע אותי שוב ושוב בהתנהגותו וכמה שהוא מבין אותי.
היה לנו סופשבוע מגניב. לראשונה מאז התחתנתי, התפצלנן אני וזוגתי. אני, לאחר שבוע בחו"ל, רציתי מאוד לנסוע לסופשבוע קמפינג, לצאת אל השקט, להרגיש את האדמה. זוגתי, לא ששה לרעיון לאחר שכבר היינו בסוף שבוע שעבר בפארק הירדן, וכך הלחטנו על פיצול. היא נשארת עם נועה, (שנה ושמונה) ואני נוסע עם תמר ועידו, (ב' וגן חובה). חייב לומר שזה בסדר גמור להתפצל. לגלית היה חופש ומנוחה והיא נהנתנ מאוד עם נועה ואנחנו... בילינו נהדר. נפגשנו עם המשפחה של מיץ פטל, מצאנו פיסת אדמה לחופה הצפוני של הכנרת, היינו כמעט לבד, (כן, זה עוד אפשרי בכנרת ועוד ללא תשלום). בילינו סופשבוע נהדר. הילדים שלנו ושלהם בערך באותו גיל והם נהנו מאוד יחד. גם לנו המבוגרים היתה הרבה נחת.
בערב כשהחברה הקטני נרדמו, היו לנו כמה שעות של שקט לדבראל תוך הנפש.
אם לא טוב לך בעבודה אז תחליף!
דברתי לא מעט על הרצון להחליף את העבודה. אני עובר שינויים מאוד גדולים בשבועות האחרונים. אני מוצא שאת העבודה מצאתי כדבר השלילי הכי מהותי בחיים שלי ולאט לאט אני מתחיל להבין שבמקום לחפש את הדברים השליליים, עליי למצוא את הדברים החיוביים.
בסוף השבוע קיבלתי חיזוקים במנות גדושות. אני סובל מחוסר בטחון. אני לא מעריך את עצמי מספיק. עכשיו אני מתחיל להפנים שאני ממש אוצר. הקרבה למישהו שמאוד מעריך אותך ונהנה מקרבתך מאוד מחזקת אותי. אני מתחיל לשים לב לניואנסים קטנים בזויות חיי ולדעת שהם חיוביים ולא שליליים. אני מתחיל מהפיכה תרבותית בעמקי הנפש שלי. מתחיל להבין שהסביבה המערבית שבה אני חי מזיקה לי לעיתים ומסיטה אותי ממי שאני באמת. ישנן תכונות שעד היום ראיתי באור שלילי ואני מתחיל לשים אליהן לב ופותח עבוא עצמי כיווני מחשבות חדשים.
אחד הדברים שראיתי בחיי כמשהו שאני לא מצליח להפטר ממנו היא העובדה שאני חושב ומתנהג הרבה פעמים כילד. אם זה בא כתגובות למצבים, בהתנהגות שלי עם הסביבה ובעיקר עם עצמי.
בסוף השבוע קיבלתי המון חיזקים אפילו מבלי לפתוח את הנושא אלא רק של מישהו שרואה אותי מהצד. אני מתחיל להבין שהאופי שלי מאוד ייחודי והרבה מאוד מבוגרים היו כמהים לקצת ממה שיש לי בשפע.
אז אם אחזור לציטוט שלך, בזמן האחרון אני משתדל לא להסתכל על העבודה שלי כמשהו רע, כך אני מצליח להרחיק מחשבות רעות על כל מה שסובב אותי שם. במקום זה, אני חושב על כל הדברים האחרים שניתן לעשות ולהתפתח מחוץ לשעות העבודה. יש לי המון עבודה. יש לי המון אפשרויות.

הי ליאת,
הערות שלך לא מפריעות לי, להפך את מראה לי דרך נוספת להסתכל על הדברים.
כשאני אומר שעידו מתבגר יפה ואת אומרת שהוא "פשוט מתבגר ואתה נהנה להיות שותף לתהליך" אנחנו מתכוונים לאותו רעיון.
עד לפני כמה שבועות היו לו התקפי זעם בגן וגם בבית. חשבנו על טיפול פסיכולוגי אבל כעת אני שם לב שהוא מאוד התבגר ולא נראה לי שזו תופעה חולפת.
בזמן האחרון אני מראה לו הרבה שאני אוהב אותו ולפעמים אני מרגיש שאני מפריז, (וכאן תבוא הסתייגותך, אני יודע). האם אהבה צריך לתת במינון? האם אני יכול לעצור את עצמי בכל רגע שאני רוצה לאכול אותו מרב אהבה? לפעמים אני אכן מתאפק.
אני מרגיש שהוא שם לב לגל האהבה שאני משדר אליו. מרגיש בהתנהגות שלו. אני לא נותן לזה פתח לפרצה כדי שידע שיש גבולות ויש גבולות.

באשר אליי, כן, אני עובר שינויים גדולים. בזכות השינויים האלה אני חושב יותר.
חלק מהשינויים מביא אותי לחשוב אחרת. אני מנסה להבין מה הכי טוב בשבילי. הדרך עוד ארוכה.

תודה על הפרגון, מרגיש אותך ושמח שאת מלווה אותי.

אופיר

אנונימי

אז כן, ברור לי שהתכוונת לאותו הדבר. אז מה? עדין מילים בוראות מציאות

ואם אתה שואל לדעתי, אותה אתה מנחש מן הסתם, אז אין דבר כזה להראות לילד שלך יותר מדי אהבה.
ואין קשר בין אהבה לגבולות. ז"א יש, אבל הם לא באים האחד על חשבון השני.
אפשר להראות אהבה כל הזמן ובכמויות אינסופיות ובו בזמן להציב גבולות מבחינת ההתנהגות שלו.
בהנחה שאתה מכבד גם את הגבולות שלו (למשל, לא מתעקש לנשק או לחבק אם הוא מתנגד לכך). פה, אם אתה "רוצה לאכול" אותו והוא לא מסכים - הוא מציב גבול אותו לדעתי עליך לכבד. ככל האפשר.
אם הוא נהנה מזה - אך תפסיק לעולם; ואם אתה מפסיק בדל אילוצים חיצוניים (למשל, אם אתה כבר חייב ללכת לעבודה, אז תספר לו כמה קשה לך שאתה מפסיק וכו').
זו דעתי.

מילים בוראות מציאות
נתקלתי בזה המון כאן. לא תמיד מוצאים את המילים הנכונות. אני חושב שאסור להתפס למילים וצריך לדעת להבין את הרעיון.

מקבל את השקפתך לגבי עידו. גם אני מרגיש כך והייתי צריך חיזוק.
התחזקתי, תודה.
<אני בתור לרופא, איזו דרך נהדרת להעביר את הזמן בתור לרופא. שרק לא יקרא לי כ"כ מהר...>

וואו, איזה יופי לקרוא בלוג של גבר עמוק! נראה לי נדיר!

לפעמים עדיף לתת לזמן לעשות את שלו, להסתכל מסביב, להקשיב לסביבה והדברים יעשו מעצמן או לפחות אגיע לתובנות חדשות.

אני שם לב לאחרונה שאני מחפש פתרונות קלים של כאן ועכשיו. בהסתכלות יותר מעמיקה, כל חיי בעצם, התנהלתי כך. גם כאן קיבלתי בקורות בנושא.
לפעמים אני הורס לעצמי. אני מתמקד על נושא מסוים, אין לי סבלנות לחקור לעומק.
איך מתמודדים עם הבעייה?

קודם כל הבנת הבעיה היא חלק מהפיתרון.
לא נראה לי שיש פיתרון קל..
אבל אם אתה מודע לזהש זה מה שאתה עושה פשוט תזכיר לעצמך תוך כדי שככה אתה מתמודד עם דברים ואתה רוצה לשנות את זה ולכן הפעם אתה בודק יותר לעומק.
וואל תוותר לעצמך.
כן קל בתיאוריה וקשה במעשי אני יודעת..
אבל בפעם הראשונה תחקור קצת יותר לעומק.. בפעם השניה קצת יותר ובפעם השלישית עוד יותר..

וגם אולי לנסות להבין מאיפה הצורך הזה בפתרונות קלים.
אולי ההבנה של הצורך תעזור גם?

עירית_לוי

אהלן

אני שם לב לאחרונה שאני מחפש פתרונות קלים
קודם כל שתי הערות מקדימות:

אני לא מאמינה בפתרונות קשים או מסובכים. אני לא חושבת שבהכרח צריך להתייסר ולהזיע ולעבוד מאוד מאוד קשה, כדי שיתחולל שינוי משמעותי. אז הנקודה הראשונה שאני מציעה לשים לב אליה היא לא לקחת את זה עכשיו למקום של לחפש פתרונות קשים או מורכבים, כתגובה אוטומטית למסקנה שהגעת אליה (אני מחפש פתרונות קלים).
אי אפשר לעשות שינוי מתוך התייחסות שיפוטית אל נקודת הפתיחה שלך. שים לב שהלקאה עצמית בגלל התכונה הזאת שלך חוסמת גם היא.

אני מתמקד על נושא מסוים, אין לי סבלנות לחקור לעומק.
כמה דברים שאפשר לבדוק:

עד כמה אתה באמת באמת רוצה את השינוי הספציפי הזה? עד כמה אתה "רעב" אליו – לעומת "זה היה נחמד אילו..."? מחוייבות לשינוי מוּנעת על ידי ה"רעב" אליו.

עד כמה אתה באמת רוצה את השינוי - לעומת עד כמה אתה רוצה לעשות אותו כי "צריך" או כי זה "נכון"? מחוייבות לשינוי מוּנעת גם על ידי שלמות לגבי הרצון כלפיו.

ממה אתה נמנע? אני יכולה לראות שני מקומות עיקריים שאפשר להמנע בהם כשמדובר בתהליך של שינוי:

המנעות מהדרך, המנעות ממה שנדרש לעבור על מנת שיתרחש השינוי.
המנעות המתוצאה, המנעות ממצב חדש ולא מוכר, ובכלל מכל התמודדות שידרוש המצב החדש.

תראה אם משהו מזה מדבר אלייך.

פו עירית לוי היקרות,
אין לי סבלנות לרדת לעומקם של דברים אלא אם כן זה נושא שמאוד מרתק אותי.
אז הנה אני בעצם מגיע לתובנה שזה לא חד משמעי. האם הכל שאלה של עניין?
ומה עושים עם הדברים שבפחות מעניינים?
מה זה אומר על עצמי? האם אני רדוד? מצד שני, הלקאה אישית לא טובה לי אך אני רוצה לגעת באמת ולדעת אם ואיך עליי להשתפר.
עד כמה אתה באמת רוצה את השינוי הספציפי הזה? לא ממש יודע. זו שאלת טיימינג. יש מצבים שאני אוכל את עצמי בשל התכונה הזו ויש מצבים שזה עובר ליד.
לפעמים אני מנסה להסתיר את זה מפני החברה.
"צריך" או כי זה "נכון"? שאלה מעניינת. אין לי תשובה חד משמעית. לפעמים מה שנכון לעשות מביא אותי לכלל הבנה שזה מה שהיה צריך לעשות.
ממה אתה נמנע? שאלה מעניינת. אני חושב שמה שמניע אותי לא לחקור היא הדרך הקשה של לדעת ולגלות. כמו שציינתי, אני רוצה פתרונות כאן ועכשיו ללא סבלנות לראות את הדרך שתוביל אותי אל הפתרון.

לעומת זאת, כשאני בסיטואציה שמחייבת פעולה, אני בד"כ פועל ואין לי שום בעייה להעמיק. (שוב מגיע לתובנה שזה לא חד משמעי).

עירית_לוי

אין לי סבלנות לרדת לעומקם של דברים אלא אם כן זה נושא שמאוד מרתק אותי.
אז למה להתעסק במשהו שלא ממש מעניין אותך???

. ברצינות. בשביל מה? למה לסבול?
קורה לי שאני מתחילה לקרוא משהו שחשבתי שמאוד כדאי לקרוא, שהוא חשוב, משהו שאמרו לי שכדאי לי, ואז עם הזמן מגלה שאני לא ממש נמשכת לשם, או שאין לי חשק או סבלנות לזה, ועוזבת. אני לא מאמינה בלעשות בכוח. אם אני נדרשת להפעיל על עצמי כוח, כנראה שזה לא מה שנכון לי.

לנסות לעשות משהו בכוח זה בעיני:

פשוט לא עובד.
לא כיף / גורם לסבל.

לפעמים מה שנכון לעשות מביא אותי לכלל הבנה שזה מה שהיה צריך לעשות.
ועדיין זה משאיר אותך באיזור של ה"צריך" או ה"נכון" לעומת מה שאתה רוצה.
מי אמר שצריך?
נכון עבור מי?

לעומת זאת, כשאני בסיטואציה שמחייבת פעולה, אני בד"כ פועל ואין לי שום בעייה להעמיק.
מהו הדבר ש"מחייב" מבחינתך את הפעולה?
תשובה לזה תאפשר לך לשים את האצבע על מה שכן יוצר אצלך דרייב לעשות דברים.

מה זה אומר על עצמי? האם אני רדוד? מצד שני, הלקאה אישית לא טובה לי אך אני רוצה לגעת באמת ולדעת אם ואיך עליי להשתפר.
אני אגיד לך מה אני שומעת בין השורות. תראה אם זה מדבר אלייך ואם שמעתי נכון.

יש לך שתי אפשרויות. לעשות או לא לעשות.
ההלקאה העצמית על אי העשייה יוצרת הרבה פעמים אשליה של עשייה. באמצעותה אתה כאילו לוקח אחריות על אי-העשייה שלך: כי הנה, אני אמנם לא עושה שינוי, אבל אני כן מלקה את עצמי. אבל זו אשליה של לקיחת אחריות. אשליה שבאה להשקיט את המצפון ולאפשר לך להמשיך להמנע מלקחת אחריות.

ההלקאה העצמית, כהעמדת פנים של עשייה/של לקיחת אחריות מיועדת הרבה פעמים גם לך עצמך וגם לסובבים אותך.

יש לי תחושה שהמחסום העיקרי שלך כאן הוא בלבול בין אחריות לבין אשמה. ברגע שהאשמה כבר לא תהיה כבר חלק מהמשוואה תוכל:

או לעשות בכיף ובקלות (כי יתפנו לך האנרגיות שכרגע הולכות על אשמה והסתרה),
או לא לעשות אבל להיות שקט ושלו לגבי אי-העשייה.

אני חושבת שעיקר הסבל הוא לא מאי-העשייה אלא מההלקאה העצמית שלך עליה. ממליצה לך לקרוא את הדף אחריות מול אשמה.

אף פעם לא היה לי סבלנות לקרוא ספרים. בחודשים האחרונים, כמו שאני מעיד על עצמי, אני חווה שינויים. באיזה שהוא מקום אני מחפש את השינויים האלה ולא מתבייש להצביע על חוסר כזה או אחר. ניסיתי לקרוא, (אפילו קניתי את אותם ספרים), ספרים שהמליצו לי כאן. מחצית מהספרים כלל לא עניינו אותי.
איך בוחרים נושא מעניין? אני לא מדבר לאו דוקא על ספר קריאה אלא על משהו שניתן ללמוד ממנו.
אין לי כ"כ סבלנות לפילוסופיה. אני איש של אתגרים, אוהב משימות ופרוייקטים.
הנה נגעת בנקודת מפתח. שלחת לי לינק לדף אחריות מול אשמה ונראה שהדף הזה מכיל המון מידע ובוודאי יפתח אצלי כמה רעיונות. בואי ניקח את ההמלצה שלך בשבילי לקרוא את הדף. בדר"כ כשאני מקבל הפנייה לקרוא בדף, אני לא יודע לאיזה חלק של הדף התכוונו ואני מוצא את עצמי קורא חלקים גדולים שלא רלוונטים אלי ואז אני מפסיק פשוט לקרוא ובעצם מפסיד את הטיפ שניתן לי.
איך את ממליצה לי לקרוא את הדף ששלחת אותי אליו? האם כמו שקוראים ספר? מאיפה יש לך כ"כ הרבה זמן? אצלי, זה בא על חשבון דברים חשובים אחרים. עכשיו למשל, אמצע הבוקר, אני בבית ויש לי זמן פנוי אבל בדר"כ בעבודה אין את הזמן הזה למרות שלפעמים מתפתה לקרוא ואז אני גם כותב...

יש לי תחושה שהמחסום העיקרי שלך כאן הוא בלבול בין אחריות לבין אשמה משפט מעניין.
לפעמים אני חש שאולי אני בעצם לא מבוגר דיו. מתחבא כי איזה ילד שלא רוצה להתבגר. בזמן האחרון אני שם לב לזה יותר ויותר. אני יודע שיש בזה יתרון גדול אבל אני מאוד ביקורתי ורואה הרבה פעמים את הצד הרע שבזה.

אני מתלבט מאוד עם להקליק על "הוסף לדף". האם אני חושפני מדי? האם חשיפה שכזו עלולה לפגוע בי? פתחתי בלוג מבלי לדעת לאן זה יוביל אותי.
האם זו הדרך הנכונה?

הי, אני זוכרת שהצגת את עצמך ,כאן באתר, כגבר בעל תכונות שנחשבות נשיות. אז הנה ,יש לך תכונה שנחשבת אשכרה גברית. להתמקד רק במה שנוגע לך, לא ללכת סחור סחור, ולא להכנס לפלסף. ממש צייד אמיתי. (אני יודעת שהכללתי ,ואין באמת תכונות גבריות וכו' ....) .
לא הבנתי למה קנית ספרים שלא מעניינים אותך. רק כי מישהו המליץ?
מאיפה יש לך כ"כ הרבה זמן? זה לא קשור לזמן ,זה קשור לעניין. למשהו שמושך אותך ,אתה מוצא זמן.

לבלוג ידוע מראש, אין מקום להתפתחות ולמידה. נראה לי שהלא ידוע נותן לך מקום ללכת לאיזה כיוון שתבחר. בדיעבד תוכל לקרא דף שלם ,ולבדק את התוצאות. (כמו יומן).

מנסה להבין, את שוחרת שלום? התחלת וסיימת בצורה בונה אבל למה להכניס ממש צייד אמיתי. אני לא עוסק בהכללות.
באשר לפילוסופיה, אני מעריך שכאשר נושא יהיה לי מעניין, אתפלסף. מה עושים כאשר נושא שלא מעניין אותנו? נכנסים אליו? אני בוחר שלא.
באשר לספרים שקניתי, כן, קיבלתי המלצות לכמה ספרים בנושאים שרציתי להתפתח בכיוון שלהם. יש ספרים שתפסו אותי ויש כאלה שנתתי להם צאנס אך הפסקתי לאחר כמה עשרות עמודים.
נראה לי שהלא ידוע נותן לך מקום ללכת לאיזה כיוון שתבחר בזה אני לחלוטין מסכים. אני לא מתכנן כלום. בעצם הכתיבה אני מבין דברים ופותח את עצמי לאנשים מבחוץ.
זה לא פשוט לחשוף את הצדדים הפנימיים שלי. אני רק יכול לומר שאני לומד מהסביבה המון.

עירית_לוי

באיזה שהוא מקום אני מחפש את השינויים האלה ולא מתבייש להצביע על חוסר כזה או אחר.
טוב, מקווה שאני לא תופסת אותך במילה שלא מדוייקת עבורך, אבל תראה מה אמרת כאן.
אמרת שבאיזה שהוא מקום אתה מחפש את השינוי. כלומר אתה לא ממש רעב אליו. אין בך דחף חזק לעשות את השינויים הללו.

בוא ניקח את הנושא שפתחת איתו את הדיון כדוגמא. אמרת שאתה קולט שיש לך נטייה לחפש פתרונות קלים.
נראה שגם לזה (לעובדה שאתה מחפש פתרונות קלים) אתה מחפש פתרון קל

.
אז מה אני מציעה? שבמקום להלקות את עצמך על זה, תשאל את עצמך עד כמה אתה באמת באמת רוצה לשנות את העניין של פתרונות קלים? עד כמה זה בנפשך?
אם לא - תעזוב אותו.

תתמקד במה שחשוב לך באמת ולא במה שנראה לך ש"צריך" או רצוי או נראה טוב כלפי חוץ.
אני לא רואה איך אפשר למצוא משאבים נפשיים לעשות שינוי שהמוטיבציה אליו היא חיצונית בלבד. כל עוד אתה לא "מושקע" שם נפשית (כלומר שהוא ממש חשוב לך) אני לא רואה לזה סיכוי.

איפה לדעתי נמצא הסבל שלך? בפער בין הרצון לעשות - לעשייה.
או שתעשה או שתרפה מהעניין (גם החיפוש אחר דרך/כלי שמתאים לך זה עשייה במובן מסויים. כל עוד אתה באמת מחפש ולא רק עושה קולות של מחפש). זה אומר לקחת אחריות.
לא לעשות וגם להתלונן על עצמך על אי העשייה – זו כבר אשמה.
זו מהות הדף ההוא שאין לך כוח לקרוא

. אם "מדגדג" לך להעמיק בזה – תקרא אותו. אם לא – תעזוב אותו.

איך בוחרים נושא מעניין?
אני לא בוחרת נושאים. הם בוחרים אותי

.
כשיש לי עניין בחיי שמדגדג לי לעשות בו שינוי, או שאני קולטת שהמחיר שאני משלמת עליו גדול מדי - אני עובדת עליו. במקרים מסויימים רק משברים או משברונים קטנים מזיזים אותי.

לפעמים לוקח לי הרבה זמן עד שאני מבשילה לעבוד על משהו. לא כל דבר תמיד נכון לי לתקופת החיים הספציפית. ולפעמים פשוט לוקח לי זמן למצוא את הכלי הנכון או את הדרך שנכונה לי אישית לעשות את אותו שינוי. כי כל דבר אפשר לעשות באינסוף דרכים.

זה מתקשר למה שכתבתי לך למעלה על זה שאני לא מאמינה שאפשר לעשות שינוי בכוח, אני לא מאמינה בלאלץ את עצמי לעבוד על משהו, או להפעיל שרירים כדי שמשהו יזוז. זה אף פעם לא עבד לי.

מאיפה יש לך כ"כ הרבה זמן?
זה לא קשור לזמן ,זה קשור לעניין. למשהו שמושך אותך ,אתה מוצא זמן.
מסכימה עם מנסה להבין

אני חושבת שזה גם לא עובד להתייחס לעבודה על שינויים בחיים שלך כמו אל רשימת מטלות שצריך לסמן עליה וי. במציאות הזרימה של הדברים היא אחרת.

מציעה לך לנסות לענות על השאלה מאתמול (רק אם היא "מדגדגת לך כמובן

).
לעומת זאת, כשאני בסיטואציה שמחייבת פעולה, אני בד"כ פועל ואין לי שום בעייה להעמיק. (אתה)
מהו הדבר ש"מחייב" מבחינתך את הפעולה? תשובה לזה תאפשר לך לשים את האצבע על מה שכן יוצר אצלך דרייב לעשות דברים. (אני)
חזרתי על השאלה כי אם אתה באמת רוצה גישה אל מה שיוצר אצלך מוטיבציה לפעולה - זו יכולה להיות דרך אחת להגיע לשם.

מה אתה אומר?

עירית לוי, את צודקת בכל דברייך. מה את בעצם אומרת, שאם יש לי תכונה, (תכונה שניתן לשנות בתשומת לב מירבית), אני אמור להחליט אם היא מאוד מאוד מפריעה לי ורק אז לפעול? לא אומר לך שאני חושב על מה שהזכרתי יום וליל אך מדי פעם זה עולה בי. מצד שני, יש נושאים שמאוד מעניינים לי ואני יכול לעסוק בהם שעות וימים וזה אומר עליי שאני יודע להעמיק.
מהו הדבר ש"מחייב" מבחינתך את הפעולה? דבר ראשון מודעות. אח"כ מוטיבציה, התמדה ויכולת ההנאה מהשינוי.

עירית_לוי

מה את בעצם אומרת, שאם יש לי תכונה, (תכונה שניתן לשנות בתשומת לב מירבית), אני אמור להחליט אם היא מאוד מאוד מפריעה לי ורק אז לפעול?
כמעט.
אני אחדד.
תתחיל מלשאול את עצמך עד כמה הרצון לשינוי הוא אותנטי, כלומר נובע מרצון אמיתי ובסיסי שלך לעומת רצון לשינוי שנובע מ"צריך"/מרצון לרַצות מישהו/מרצון שזה יראה טוב כלפי חוץ.

אני גם מציעה לא להשאיר את עצמך יותר מדי זמן בתוך הפער שבין לרצות-לעשות - ללעשות.
כי זה פער שיש בו תסכול וסבל והלקאה עצמית.
או שתעשה, או שאל תעשה ותשתוק

(נא לקרוא באינטונציה מחייכת!).
הכוונה היא להפסיק בעיקר את השיחות שהן בתוך הראש שלך, לא רק שיחות עם אחרים.

הצלחתי להבהיר את עצמי?

כן אבל זה לא קל.
אני יכול לנסות ולשכוח מזה. למען האמת אני לא מתעסק עם זה כל חיי. לעיתים, אני נתקל בתכונה זו או אחרת שהייתי רוצה לשנות. אם זה במינון הזה, את מציעה לי לעזוב ולהמשיך הלאה?

עירית_לוי

שכחתי קודם להתייחס לזה:
מהו הדבר ש"מחייב" מבחינתך את הפעולה?
דבר ראשון מודעות. אח"כ מוטיבציה, התמדה ויכולת ההנאה מהשינוי.
אז מה יוצר את המוטיבציה?

לעיתים, אני נתקל בתכונה זו או אחרת שהייתי רוצה לשנות. אם זה במינון הזה, את מציעה לי לעזוב ולהמשיך הלאה?
קודם תגיד למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה אומר רוצה לשנות.
מדוע אתה רוצה?
מאיזה מקום?
מה יצר את המוטיבציה?
האם הרצון מוּנַע מבפנים או מבחוץ?

חוץ מזה, כרגע זו שיחה תיאורטית ולכן קצת מעורפלת.
אם מתאים לך, תדבר על משהו קונקרטי (גם כזה שחיפשת בו פיתרון קל ואולי גם על אחד כזה שהתמסרת לו לגמרי), ואז הרעיון יעבור טוב יותר.

אפשר לדבר על זה באופן כללי. אני רוצה שינוי בחיים, אני מצליח לייצר מוטיבצייה שבעצם נאספת להתלהבות ראשונית שלאחר זמן מה שוב מתפוגגת ואני צריך להתחיל שוב מחדש באיסוף הכוחות לחידוש והצחדשות המוטיבציה שלי.
אני מסכים איתך שזו שיחה תאורטית.

עירית_לוי

טוב, אז כיוון אחר.
תראה אם מדבר אליך לעבוד על יצירה אקטיבית של ההֶקְשֵר לשינוי.

כאשר המוטיבציה נעלמת, זה קורה בדרך כלל כי שכחת למה מלכתחילה רצית לעשות את השינוי. שכחת ברמת החוויה, ההרגשה, לאו דווקא "בשכל".
ליצור את ההֶקְשֵר פירושו להזכיר לעצמך מדי פעם מדוע אתה בכלל עושה את זה. בשביל מה כל המאמץ. מה יצא לך מזה. ובעיקר - איך יראו החיים שלך אחרי השינוי. אתה יכול בשלב ההתחלתי - כאשר אתה עדיין מתרגש ומלא מוטיבציה - לכתוב לעצמך את ההֶקְשֵר, על מנת שתוכל לחזור אליו כאשר הוא יעלם לך.

לפעמים אפשר להחיות הקשר ולפעמים זה לא מצליח, לפעמים הניסיון מצליח לעבוד ברמה הטכנית בלבד. כלומר, אתה מבין "בשכל" למה זה כדאי לך, אבל לא מתחבר לזה ברמת החוויה. לפעמים שיחה עם מישהו אחר, שיחה בה אתה משתף ומספר לאן אתה שואף ולמה, עוזרת ליצירת ההֶקְשֵר מחדש.

אם אתה מנסה שוב ושוב לחדש את ההֶקְשֵר ולא מצליח, שווה לשקול שאולי זה לא מה שנכון לך כרגע לעשות או לבדוק למה ההֶקְשֵר נעלם (מה שמחזיר אותי אל מה שכתבתי בהודעות הקודמות: אולי זה לא מספיק חשוב לך כרגע / אולי זה חשוב למישהו אחר ולא באמת לך / אולי זה דורש ממך לעבור משהו שאתה לא רוצה לעבור או לא בשל לעבור וכו').

אנסה להעביר אותך אל תחושותיי באמצעות הדוגמא של להוריד משקל.
כמה פעמים כבר ניסיתי. אספתי מוטיבציה, קיבלתי חיזוקים מסביב אבל תמיד לאחר כמה שבועות נכשלתי.
אני קורא שוב כל מה שכתבת, זה חשוב לי מאוד, אני חושב על כך המון. המוטיבציה נעלמת למרות שאני זוכר טוב מאוד למה התחלתי.
מצב רוח מסויים בחיים גורם לי לסטות מהדרך בה רציתי ללכת.

המוטיבציה נעלמת למרות שאני זוכר טוב מאוד למה התחלתי
אתה מבין "בשכל" למה זה כדאי לך, אבל לא מתחבר לזה ברמת החוויה
אבל זה בדיוק זה - אתה יודע בשכל - הגיון וכד' למה יהיה לך יותר טוב אם תרזה אבל כנראה שאתה לא באמת מחובר לזה מתוכך. אחרת למה זה לא קורה?
[מכירה את זה מנסיון אישי..] כשבאמת מפריע לי המשקל אני יורדת.. כשזה לא מפריע לי ואני רק יודעת שזה יותר מדי ואני צריכה לרדת אני לא יורדת..

כשבאמת מפריע לי המשקל אני יורדת. כמה יורדת?
אני לא מדבר על 2,3 קילו. אני מדבר על ללכת על כל הקופה. לפחות מסלול של חצי שנה...

כמה יורדת?
10-15 קילו בפעם האחרונה שבאמת החלטתיש זה חשוב לי ועשיתי משהו בנושא..
כמובן שבנתיים חלק עליתי חזרה ועשכיו נשארו לי לדעתי רק איזה 80-90ק"ג נוספים עוד לרדת...

עירית_לוי

נו, אפשר לפתוח מועדון.
אני הצלחתי להוריד במשקל אחרי ש:

כמו ש- POOH אמרה: באמת החלטתי שזה חשוב לי.
היית מוכנה לקחת על זה באמת אחריות, כלומר באמת לעשות את כל מה שנדרש (לא במובן של עבודה קשה ומייסרת, במובן של "אני הולכת על זה ויהיי מה"): לוותר על נוחות מסויימת, להתארגן אחרת ביומיום, לבקש תמיכה חיצונית במקומות שהרגשתי זה גדול עלי (קלטתי שיש בזה חלקים רגשיים ועשיתי להם ניקוי באייפק).
הפסקתי להתנגד כל כך למי שאני. עד אז ההתנגדות הזאת חסמה אותי. זו נקודה קריטית. מאוד.

כן, אני מסכים אתכן ובינתיים אני טוחן פתי בר...

גם אני...קוראת וטוחנת פטי בר.
ציקס עליך!!

התובנה שלי לכל מה שכתבתי היא שאם אני מחליט לעסוק בנושא מסויים שאני רוצה בו שינוי, אני מחליט להתרכז בו לגמרי או לא לעסוק בו בכלל. כשאני חושב איך לשנות ולא פועל, אני מגיע לתסכול.
אז איך בעצם כן להביא את השינוי?
אתמול עלה בי רעיון חדש לשינוי. מחשבה שעולה מדי פעם בחיי כל פעם בנושא שונה.
בד"כ, אני מתלהב מרעיון, מספר עליו לקרובים אליי, מפתח אותו, ולא עוברות 48 שעות והבלון הנפוח של המחשבות מתפוצץ או במקרה הטוב.
אז לגבי הרעיון, החלטתי, שאני לא הולך על כל המסה אלא בהדרגה. אני מתחיל לבנות את הרעיון, אוסף מידע וכבר קבעתי לעצמי מימוש יעד ראשון לעוד שבועיים.
התחלה.
חיוך.

עירית_לוי

<בהצלחה!!!>

מה, זהו?

עירית_לוי

גם כל הכבוד כמובן

אנונימי

מה, זהן?
למה? היו לך ציפיות לתגובה אחרת?

אשמח לדעת מה הרעיון ומה היעד.

באופן אישי, אני בתקופה בה היעדים שאני מגדירה לעצמי חייבים להיות יעדים ברי השגה. למשל: יום אחד ללא סוכר. לא שבוע ולא יומיים. אחד.
סתם דוגמא.
אם אני מצליחה - מחליטה אם עוד יום או לא. אולי רק עם ממתק קטן אחד. אבל מחליטה מראש ועל משהו קטן.

(אני משערת שהרעיון שלך לא קשור לדיאטה. נתתי את הדוגמא הזו שלי, כי דיברת על הנושא הזה לא מזמן וכי הוא מאד רלוונטי לחיים שלי)

היו לך ציפיות לתגובה אחרת?
לא היתה לי צפייה לתגובה אחרת. השאלה 'זהו' נשאלה בצער אם כאן אנחנו מפסיקים לדבר. האם אין עוד מה להגיד. אני נהנה מאוד לכתוב כאן ולקבל תגובות. <כמובן שזה לא אומר שצריך למשוך כמו מסטיק את הבעיות שמעלים כאן.>

אשמח לדעת מה הרעיון ומה היעד.
התלבטתי עם לחשוף את הרעיון או לא. הפחד לחשיפה היא כתוצאה של אכזבות העבר, כשהיו לי רעיונות שנופפתי בהם לעצמי ולאחרים והם התפזרו כלא היו.

ובכן, הפעם חשבתי שאשמח לעסוק בנושא שאהוב עליי. הפעלת ילדים. מכירים ימי הולדת? הפקות ימי הולדת? אצלנו במשפחה, אף פעם לא הזמנתי ליצן או כל סוג של אבל חבריי לעבודה מספרים כל הזמן על ימי ההולדת של ילדיהם. אני אומר, לא עוד ליצן או ליצנית מעצבנת. אני חושב ללכת על הפקת יומולדת בדיוק לפי הצורך של הילד. להגשים לילד חלום.

היעד הראשון שקבעתי לעצמי הוא יומולדת לבתי. ישבתי איתה ביום ראשון וניסיתי להבין אם יש לה חלום. אז זהו, שאין לה אבל לאט לאט הגענו לכלל הבנה שהיא היתה רוצה מאוד שמסיבת יום ההולדת שלה תהיה נשף מסיכות.
קבעתי איתה שכך יהיה ורשמנו ביחד מה יהיה במסיבה.

כדי לא לכוון גבוה מדי, (השקעות כסף מיותרות), חשבתי שהכי טוב כדי להתחיל יהיה אם אציע את עצמי כמפעיל יומולדת לכ 15 - 20 ילדים. לא אגבה כסף עבור העבודה שלי אלא רק על החומרים, אם יהיו, ואבנה לי 'בוק' כך שאוכל לבוא עם משהו כשאפגש עם הורים.

חשבתי לעצמי שגם אם סבופו של דבר לא אהפוך למפיק מסיבות יומולדת, הרי שהצלחתי לשמח כמה ילדים.

עירית_לוי

בהצלחה! נשמע טוב.

<מקשיבה>

אנונימי

אופיר,
יש משהו בלהצהיר קבל עם ועדה על תוכנית מסויימת. משהו מהסוג של מחוייבות כלפי האחרים. אם זה עושה לך את זה - זו יכולה להיות דרך טובה.
מאידך, אני מכירה את זה דרך הצהרה יותר אישית, לדוגמא אימייל למכותבים ספציפיים (חבר שעשה דיאטה והתכונן לריצת מרתון מסויימת. כתב כל יום מה היעד הקלורי, יעדי ריצה וכו').

לגבי הרעיון שלך, אני מנסה להבין אם זה אמור להיות משהו שאם יצליח, יהפוך להיות ממש מקור פרנסה או מקור להכנסה נוספת, או פשוט משהו בשביל הכיף?

וחוץ מזה - שיהיה לך בהצלחה ובכיף

יש משהו בלהצהיר... אני חושב באופן חיובי בעובדה שאני משתף אתכם בתהליך הזה. עד היום, היה לי קל לטאטא מתחת לשטיח ולגנוז את הרעיונות שלי. איך את חושבת שהכי טוב לעקוב אחר הדברים? האם בדף הנוכחי? אולי אתחיל כאן ואם הזמן אפתח דף שמראה את התהוות כל הרעיון.
החשש שלי להשאיר את הרעיון הזה כאן הוא שהנושא ימשוך את כל תשומת הלב אליו ובדף הבלוג שלי אני מעלה סוגיות שונות שארצה להמשיך איתם.

ובכלל, אם אני רוצה להעלות כמה נושאים במקביל, בעבר פתחתי דף לנושאים אבל חלק מהאנשים לא אהב את זה ומשהו יעץ שאפתח דף בלוג ובו ארכז את כל הדברים. מצד אחד זה נכון לעשות אך מצד שני, ע"י פתיחת דף, אני מגיע ליותר אנשים ואז האפשרות לדיון גדולה יותר.
אם כך מהם הקריטריונים לפתיחת דף?

אם אעלה כאן כמה נושאים במקביל, יש סבירות גבוהה שלא יתייחסו להכל.

אה, שכחתי, לגבי הרעיון החדש,אני לא מכוון גבוה מדי, מה שיבוא יהיה לברכה.

אנונימי

אופיר,
לדעתי, תראה מה הכי מתאים לך.
הרבה תגובות, גם מכאלה שמתעצבנים שאתה פותח הרבה דפים, או תגובות מועטיות, מאלה שעוקבות אחריך ואורחות אחרות שעשויות להצטרף (או ממין זכר).

חודש עבר.
כהרגלי, התלהבתי מגירוי שמשך אותי, חשבתי שאתפס והנה יגיע השינוי אבל לא.
אני מרגיש שזהו דפוס אצלי.
אני בוחר להעלות את מחשבותיי על הדף ולא להחביא.
החלטתי שלעת עתה אעזוב את החיפושים ופשוט אתנסה בדברים חדשים.
אולי משהו יצמח מאותם דברים.

אחד הדברים שחשבתי שהנה אני מצליח להרים, זה לארגן מסיבות לילדים ולהביא את כל העוצמה שבי.
ערכתי מסיבת יומולדת לבתי והיו קטעים םשרציתי שהמסיבה כבר תיגמר.
החלטתי שלעת עתה אני חורד מהרעיון הספציפי הזה.

היום פגשתי מישהי ששאלה אותי למה הפסקתי לכתוב. למה הפסקתי להביא את האש שבי ושמשהו אצלי כבה.
אין לי ממש תשובה לכך אך אני אכן שם לב לשינוי.

בזמן האחרון אני חש שאני בירידה.
ירידה במצב רוח.
תכננתי לאחרונה כמה דברים והם לא התבצעו כפי שתכננתי.
בכלל, אני שרוי לאחרונה בדכדוך תמידי. אני חש זאת במיוחד בשעות "המתות" שלי. זה גם משפיע בכלל על שאר שעות היום.
אין לי כ"כ סבלנות בבית ולא לזוגתי.
אני מרגיש שצריך לבוא שינוי. חפשתי את השינוי והוא לא מגיע. אני גם לא עושה הרבה בכדי שהוא יגיע.
הפסקתי להקפיד על המזון והכמויות שאני מכניס לגופי והתחלתי לעשן יותר.
לא קורא ספרים ובערב אני מרגיש שאני רוצה שהערב כבר ייגמר. חזרתי לראות טלווזיה בשעות ההערב, (גועל רפש של הרגל).

מחר אני הולך לסדנא של אפקט הפרפר, חמישי ושישבת. תכננתי ללכת לשם כבר לפני כמה חודשים אך כל פעם זה נדחה.
אני לא יודע מה בדיוק הולך לקרות שם ואין לי גם דרישות מיוחדות לשינויים.
זו בערך התחושה שלי בימים האחרונים.
מחכה לשינוי.

היום מתחיל האפקט.
אני כבר מחכה בהתרגשות מסויימת.
המצב רוח הכללי יותר טוב.

מאיפה להתחיל?
סדנאת אפקט הפרפר היתה טובה. הבנתי כמה דברים על עצמי וקיבלתי טיפים חשובים.
בעוד שבועיים אני מתחיל ללמוד ייעוץ הדדי באיזור רעננה.
יש לי חברים טובים שאיתם אני משתף את כל מה שעולה בי ויש לי את הבלוג הזה שבו ארכז את מה שאני מרגיש.
כשהייתי קטן, אמא שלי ניהלה לי יומן ומכיתה ד' התחלתי גמני לכתוב ביומן. עכשיו אני מרגיש סגירת מעגל. אני מרגיש שזה מאוד חשוב לרשום את הדברים. ניסיתי לנהל פנקסים, אך זה לא עלה. אשתמש בדף הזה על מנת לרשום לעצמי נקודות חשובות ועם הזמן אבדוק שאכן אני עומד בהן.
דבר ראשון, אני מרגיש שאני רוצה להחליף את משפט המפתח שלי. אני חושב שהוא חשוב אבל לא מכוון מספיק אל המטרה. המשפט הישן:
מספיק שאחד ישנה בעצמו את ההתנהלות שלו, כדי שההשפעה תהיה על הזוג, על הזוגיות, על כל המשפחה.

המשפט החדש וזה בעצם המוטו של חיי מרגע זה:
אני זה מי שאני...
בעודי מנסה להיזכר, אני שם לב שאני לא זוכר את המשפט במלואו. אני זוכר את הרעיון אבל לא במדוייק מילה מילה. במהלך הסדנא, לא רשמתי אלא הקשבתי. ביום השני הבנתי שלהבין זה לא מספיק משום שאשכח הכל ומאוד מהר ולכן התחלתי לרשום נקודות חשובות ורשמתי גם תובנות אישיות. ליד כל תובנה רשמתי (ת) שאזכור שזו רק תובנה. למדתי שאני יכול לרשום כל מה שאני מרגיש באותו הרגע ואם אחר כך ארגיש שזה לא רלוונטי, פשוט אמחק את זה.
אתמול לא רק שלא פתחתי את המחברת אלא גם לא רשמתי כלום. אני מרגיש שאני מפספס משהו.
אני רוצה לנהל רישומים. לפתוח מחברת ולהעלות בה את כל הרעיונות שעולות בי, אז בעצם הנקודה הראשונה שאני צריך להעלות היא:

לפתוח מחברת - המחברת תחולק לנושאים. מלבד המחברת עליי לקנות פנקס שילך איתי לכל מקום. בפנקס ארשום את כל הרעיונות ואת המחברת אחלק לנושאים, למשל, ילדים, זוגיות, רעיונות לביצוע, עבודה וכולי.

אחד הדברים שלמדתי בסדנא הוא שצריך לעשות ולכן, אעצור כאן, הדבר הראשון שאני צריך לעשות הוא לפתוח את המחברת והפנקס. אני עושה לעצמי תזכורת להיום על מנת שלא אשכח.

בינתיים, ביקשתי מגלית שתזכיר לי את המשפט:
אני זה מי שאני בוחר להיות

למדתי לזהות שהכל בחיים זה עניין של בחירה. אני יודע שיש לפניי המון עבודה.

ביום שישי בחרתי שאני לא רוצה לעשן יותר, לא אמרתי שאני מפסיק לעשן, את זה כבר אמרתי מספיק בחיי. עברו בר 3 ימים, מדי פעם אני ממש מרגיש שבא לי סגריה אל אני נזכר בתחושות הלא נעימות שהן מביאות לי כשהבולט מכולם הוא השיעול הטורדני.

יש עוד המון לעשות, מספיק להפעם.
אני אוהב את עצמי.

@} איזה יופי !
סקרנית להמשך..

אני זה מי שאני בוחר להיות
איזו תובנה חכמה.
מרותקת למסע שלך.
אתה לא מוותר לעצמך.

.

עדיין לא פתחתי את המחברת שלי. החלטתי שכל פעם שאעמוד במשימה, אמחוק את הכוכב הכחול שאני רושם.
מאז אתמול, הראש שלי לא מפסיק לחשוב. אני רוצה להאמין שזה בהשפעת הסדנא אך אני חייב להעלות את הרעיונות שלי על הכתב.
אתמול החלטתי לעשות פסק זמן והלכתי לסרט מצויין ששמו "לחזור" של אלמדובר. ממש כיף של סרט, מומלץ ביותר.
קיבלתי כרטיסים להצגה והערב אני הולך עם הבאדי שלי, (כך נקרא השותף למסע שלי בסדנא). היחסים ביננו נפלאים ואני מרגיש שהרווחתי חברה חדשה.
הגעתי לידי מסקנה שמכל המשפטים והתובנות שהרווחתי בסדנא, אני צריך לאמץ כמה שיותר את המשפט: "אני אוהב את עצמי". אני מאמין שרק כך אביא את השינוי. קודם כל שאוהב את כל מה שיש בי, לטוב ולרע, אודה לעצמי לעיתים קרובות כל כל התכונות שהתברכתי בהן ויש לי ם משימה חדשה:

לתלות בחדר השינה את הכרזה החדשה של "אני אוהב את עצמי".

מרגיש לי טוב, מקווה שזה ימשך כך.
תמונה

מרגיש לי טוב, מקווה שזה ימשך כך
וגם אם לא ,אז זה גם הנפלא.זו גם מתנה נהדרת.
שינויים הם לא תמיד דבר נעים. חוסר הנוחות הזו הוא חשוב מאוד לתהילך. יש אזשהי אנרגיה פעילה עכשיו שמחפשת לתת לעצמה ביטוי, שמחפשת כיוון. שדוחפת לאיזשהי תנועה.לפעמים דוקא זה שמרגישים טוב ונחמד זה מראה שמצאנו מעין מקום נוח להשאר בו. ואז לא מתקדמים.

היום, לאחר שבוע, התיישב עליי ענן קצת כבד. קמתי עם כאב ראש. לקחתי כדור אך זה לא עזר. היום לא הלכתי לעבודה. לקחנו את הקטנה לבדיקה בעפולה. כאב הראש המשיך. כשהגענו, חיפשנו את המרפאה והגענו לעימות קל. אני רציתי לעזור ולא להיגרר. עימות מיותר לחלוטין אך העימותון הזה החזיר אותי שבוע אחורה. אני מנסה לאחרונה להחזיר לעצמי את האהבה שבין בני הזוג. אני מרגיש שאכן בימים האחרונים אכן ישתפרו הדברים אך הנה משהו ממש קטן ושטותי מחזיר אותי אחורה.
בזמן הויכוח ניסיתי לשים לב האם אני נוקט באותה דרך. האם שוב אני מפגין חוסר הקשבה וריכוז.
אני גם שואל את עצמי האם זה בסדר לספר שאני סובל מחוסר ריכוז מאחר ויש כאלה שביום אחד ישתמשו בזה נגדי.
יש לי הקושי לחשוף עצמי לנקודות החלשות שלי.
אני קורא את מה ש מיץ פטל כתבה וקשה לי להנות ממשהו שאין לי רווח ממנו. יש את התיאוריה שאני מנסה לסגל לעצמי, להודות לחיים ולעצמי על כל דבר, גם למצבים פחות נעימים. אני לא מספיק מאומן על מנת להרגיש את השינוי. אני לא רואה את עצמי מתקשר למישהו לבקש עזרה אך עם יד על הלב, הייתי שמח אם מישהו היה מתקשר אליי והייתי מספר לו.
את זה אני חייב לשנות. אולי בשל העובדה שהרגשתי כל כך טוב בימים האחרונים, עכשיו כשאני קצת מדוכדך, קשה לי להודות בזה.

אולי אני גם נהנה מהדכדוך הזה. קניתי לעצמי כמה חטיפים ואני מנשנש אותם עכשיו זה אחר זה ומקביל שותה בירה.
בחרתי להביא את הדכדוך הזה שלי לכאן בזמן אמת.
אתמול ארגנתי את המחברת שלי, (אני מצוין בארגונים) אבל טרם התחלתי לכתוב בה. היום אני לא בעבודה והגיע הזמן שאתחיל לעשות בשבילי.
היום בערב, יש לנו מפגש של שעתיים. מצד אחד אני בצפייה לפגוש את האנשים אך מצד שני, אני יודע שלא אראה יותר את החברה האלה ואם לא אעשה בקרוב שום צעד כדי להשתנות, כל מה שלמדתי בשבוע האחרון יישכח.

ובכל זאת, אחרי כל כך הרבה שלילי, אנסה לסיים אופטימי וחיובי:
אני מודה לעצמי:
שאני מסוגל לחשוף את עצמי כמו שרק אני יודע.
על הרגישות.
על הצורך לחקור ולהבין.
על העובדה שאחרי שבוע שלם, לא עישנתי ולו סגריה אחת למרות שהיה מאוד קשה ועדיין קשה.

_אני מודה לעצמי:
שאני מסוגל לחשוף את עצמי כמו שרק אני יודע.
על הרגישות.
על הצורך לחקור ולהבין.
על העובדה שאחרי שבוע שלם, לא עישנתי ולו סגריה אחת למרות שהיה מאוד קשה ועדיין קשה._

ואוו!!!
נהדר!
והמרגיעון שיצא לי : החסרונות הם היתרונות... ממש ברוח הדברים שנכתבים פה!!!

אופיר א הי אני מוכר לך, מיום שישי דורון חיזי ...
[email protected] תהיה בקשר

נעים לקרוא את עצמי.
אז הייתי בדאון. אז מה. החוכמה היא לקום ממצב של דאון.
אני מבין שאפשר להיכנס למצבים כאלה אבל למדתי דבר חשוב אשר ידעתי לפני כן אבל עכשיו זה התחדד לי כפליים:
אם אני שוקע למצב של דיכדוך, אני חייב לקרוא לעזרה.
רק אם אדבר עם מישהו, רק מלשמוע את עצמי, אני מאמין שארגיש טוב יותר וחוץ מזה אני מאמין שטובים הם השניים.

אנונימי

קוראת

אני חייב לקרוא לעזרה
מוזמן

בחרתי להביא את הדכדוך הזה
זה גילוי משמעותי וחשוב!

היום יש לי מצב רוח מצויין.
אתמול שמעתי תוכנית בוקר ועלתה שם מישהי לדבר של "שיטת פאולה". מקוצר הזמן היא לא הגיעה אבל מה שכן היא תירגלה עם המאזינים סט של 3 שאיפות ונשיפות עמוקות וארוכות. נהנתי מאוד מן הרגע ומאז בכל פעם שאני נזכר, אני מתרגל. זה לא פעם ראשונה שאני מתוודע לנשימות אלו רק שאני לא זוכר אף פעם בחיי לתרגל זאת.

אתמול חתמתי על מסמכים להפצת תוספי מזון AGEL. אני רוצה כבר להתחיל להשתמש. יש לי תוכניות גדולות במישור הבריאותי ובמישור הכלכלי.
נכנסתי לזה במרץ רב ואני מרגיש שהשמיים הם הגבול.
מקווה שהפעם לא אראה בזה עוד אחד מהפיקים שאני מאוד מתלהב מהם ולאחר זמן רב עוזב ומתאכזב.