בלוג גמד במרחקים

הי גמד.
המון זמן לא נכנסתי לראות מה קורה איתך, כי הייתי עסוקה בקשיים שלי, כלומר טבעתי בהם קצת.
אבל עכשיו מצליחה לצוף קצת מעל המים, ובאתי לבקר, והנה אני רואה שאתם בכלל כבר בארץ?
הייתכן?
הפעם האחרונה שכתבת כאן היתה כבר לפני שבועיים.
אז אולי את כבר באמת בארץ, ואולי אין לך מחשב, או זמן, או שניהם.
מקוה שאתם בטוב.@}

רגע אחד,נכנסתי לבדוק ב חוזרים לארץ וראיתי ששם כתבת שאתם נשארים עוד שנה.
אז אני כבר לא מצליחה להבין מה קורה?
ספרי לי...

מה שלומך? האם את עדיין בלי מחשב?

שמחתי לקרוא שאתם בסדר. שימרי על קשר. האם החלטתם נכון בכך שדחיתם את החזרה לארץ - זה רק אתם יודעים, אף אחד לא יכול לקבל עבורכם החלטות.
לא סיפרת מה בררת בקשר לזכויותיו של בעלך בארץ. אנא ספרי לי.

קראתי עוד פעם מה שכתבת לי. ברור שקודם כל הקירבה לאהובים היא הדבר החשוב אבל קיימת גם המסגרת היותר רחבה.
במצב שלכם תמיד יש צד אחד שצריך לעשות ויתורים ולכן חשוב לדעת למי יהיה יותר קל. המצב האידיאלי הוא כאשר אפשר לגור חלק מהזמן במקום אחד וחלק מהזמן במקום אחר אבל זה, כמובן, קשה יותר לביצוע וכאשר הילדים יותר גדולים כבר קשה לעקור אותם בכל פעם.
אני זוכרת שכאשר ביתי הגדולה וחתני נסעו לדנמרק עם ילד בן 7 חודשים וחזרו לאחר שישה שבועות הילד נכנס הביתה והתחיל להתרוצץ על 4 בכל הבית ולהשמיע קולות שמחה. אני נדהמתי שהוא בכלל זכר את הבית. מאז נסעו הרבה פעמים וואף פעם לא לקחו יותר משני ילדים ובדרך כלל רק לשבועיים (הילדים האחרים נשארו איתנו). הילדים שכבר היו יותר גדולים שמחו לנסוע ושמחו לחזור אבל כל הנסיעות האלה הן רק נסיעות חופשה ולא מעבר לתקופות ארוכות.

שלום לגמד החמוד
מה שלומך ואיך בבית החדש? אני אקרא בקרוב את מה שאת כותבת כאן.. אין הרבה זמן. כתבתי עוד אצלי ואת מוזמנת לבקר.

סופסוף כותבת כאן עידכון קצר..
איה לצידי משחקת עם שרשראות סרוגות שעשיתי פעם, מתלהבת... השיניים מציקות בימים אלה ואנו לא זוכים להרבה שלוה, אבל מנסים להקרין עליה רוגע, מוזיקה, שמחה... כמה שאפשר. אנחנו בבית החדש שלנו. סופסוף יש מרחב, יש מקום לטייל. מידי פעם יוצאים לטיול בסלון... במרפסת.. איזה כיף!
אני מרגישה הקלה גדולה עם הבית הזה. וגם יש המון תחושה של משפחתיות. להרבה שכנים יש ילדים. היום גיליתי שהשכנה שלנו ממול יהודיה ומדברת עיברית! האיש שלי שמע והתלהב וצחק.. ואמרתי לו מיד שזה סימן טוב. הוא ענה שכבר יש המון סימנים טובים בבית הזה ושזה סופסוף מרגיש לו כמו בית אמיתי ולא סטודנטיאלי או בית מעבר. נצטרך מתישהוא כן לעבור מכאן, כי עדיין מתגעגעת ורוצה לחזור ארצה, אבל לעת עתה, אם כבר נשארים שיהיה בתנאים מנחמים...! איה לידי זוחלת לאט ובוכה מידי פעם, לא רגועה.. אך אני מנסה להניח לה ככה והבכי של הקיטור נרגע, כשהיא מוצאת עוד ענין חדש.
אז אולי עלי פשוט להניח לה? היא פשוט מודיעה על קיומה... אני נטיתי לקפוץ יותר למשמע כל אנחה. אבל מנסה לתת לה רגע לפתור בעצמה. לצאת לבד מהסיטואציה וזה לא תמיד קל. אבל אפשרי!
התחלתי לעבוד בקידס קפה שלידינו. עבודה קטנה וצנועה אני מכינה עבודות יד קטנות עם הפעוטות שם. כל פעם משהו אחר, דברים פשוטים ונחמדים..
בשבוע שעבר הכנו מובייל עלים. זה היה מענג ביותר. תיקשרתי עם הילדים בגרמנית עילגת והם תיקנו... היו ילדים בני 4-5-6 וילדה אחת מקסימה בת 3 שביקשה עזרה.. זה היה גם שיעור בלתת להם לבד להתמודד עם כיפופי החוט. וזה היה מעניין.
בנוסף קיבלתי תגובות חמות מההורים שאמרו שהרעיון למובייל בחוטי נחושת וחרוזים ועלים הוא טוב. כך שיצאתי משם בעננים!
בבית האיש התמודד עם קשיים בשמירה על נוני. היא היתה לא הכי רגועה, כרגיל בזמן האחרון, אך אני חזרתי עם כל כך הרבה כוחות ושמחה, שמיד התפניתי אליה ואהבתי כל רגע איתה. היה יום טוב. התמורה על היום ההוא היתה אפסית כמעט בכסף אבל כה מעשירה ברוח, אז כך שממש טוב לי להתנדב כך.
אני שמחה שהתאפשר לי למצוא כזה פיתרון הדרגתי לענין של עבודה בחוץ.. ואני מקוה להוסיף עוד ימים בשבוע כשיתאפשר. רוצה גם למכור שם עוגות בקפה.
בנוסף, חברה פה ראתה בובות שהכנתי במטרה למנסות למכור ו"הזמינה" ממני 4! אני ניגשת לענין בשמחה.
כך שהגלגל מסתובב במרץ... בקרוב אוסיף עוד..

תודה גם לך!
על שבחרת לקרוא!
אביבית

ממצ'ו, סחטן! כל הכבוד על היוזמה , העשייה, היצירתיות.
מצוין לשאוב כך כוחות רוחניים, הכסף פה באמת נשמע זניח.
את גם תראי כמה טוב זה יעשה לקשר שלו ושלה.
נשיקות

איזה התפתחויות כייפיות.
גם אני רוצה בובה...

איזה כיף שעידכת, כבר חששתי שנעלמת...
גם אני התחלתי עכשיו להכין בובות,
אומנם אין הזמנות עדיין, אבל אני נהנית!
ספרי איך הולך...

ואוו.
לכבוד הוא לי לתת לך השראה.
מעניין אותי לראות את הבובות שאת עושה.
גם אני אוהבת לעשות בובות, רק קצת חסרת השראה...

אני עשיתי בובות מסריגה- חתול, תרנגולת, ברווז.
מאוד פשוט.
למדתי את זה כשהיינו בניירובי והבנות הלכו לבית ספר וולדורף.
הייתי יושבת עם השניה בגן, ורואה איך העובדות מכינות בובות.
בשיטת וולדורף הם משתמשים רק בחומרים טבעיים.
אין צעצועים מפלסטיק, לדוגמא.
אז הם מכינים בעצמם בובות פשוטות מבד, מסריגה, מצמר כבסים, תיקים מאריגה, פונפונים, וכולי וכדומה.
שיטת וולדורף (שהיא תנועה עולמית), דרך אגב, מקורה בגרמניה...

קראתי את דברייך בדף התפתחות מוטורית של תינוקות ובנושא החום - אצלנו החום היה מלווה נאמן לשיניים בוקעות (רוב הפעמים בזוגות). את מוזמנת לקרוא את חום גבוה. אולי לא כדאי לרוץ כל כך מהר לרופא.

הי גמדית יופי שחזרת ושיש דברים כאלה נחמדים וחדשים אצלך.אנחנו יוצאים מוירוס בטן קטלני של ביתי-שבוע שלם שילשולים שיניים ציצי וידיים איזה דיכאון!לא נורא היום היא כבר חייכה ושיחקה לבד,איזה אושר זה פתאום! עדיין מחכה למייל עם תמונות אם יש לך,מחקתי את הדף שלי אז את יכולה לענות לי פה לילה טוב בנתיים נ.ב הלילה ימלאו לבני הקט 3 איזה היתרגשות והמון משמעות...בקרוב אצלך,תיתפלאי כמה מהר זה מגיע...

אוף... למה את לא אונליין?... מתה לדבר אתך. מקווה שיותר טוב אצלכם.

ראינו תמונה של סופר- גמדית באלבום תמונות של פיצ. וואו.
רוצים עוד! יש לך מסנג'ר?

מצטערת לשמוע על הדלקת. את כאבים ודלקות באוזניים כבר קראת?

אשמח להכיר אותה,
היא יכולה לכתוב לי בדפבית או שאת יכולה להעביר לה את הפרטים שלי מהנסיכה,
תודה @}
מחכים לך...

ממי עניתי על חלק משאלותייך בדף הבית שלי אז תסתכלי שם.
היה כיף לדבר איתך אבל קצר וקצת מלחיץ עם נוני שרצתה את תשומת ליבך ברקע.
מחכה לגיל חמישים שאחרון הילדים כבר יהיה מספיק גדול שנוכל סוף סוף לשבת לדבר בלי שאיזה ילד יצטרך אותנו

ו... אנסה לכתוב גם פה, נסיון מספר שלוש... אני כן כאן, אבל לא מצליחה לכתוב לך הודעות...

כמה פשוט היה פעם, לפני שהיו לנו תינוקות, שאפשר היה פשוט להתקשר?...

היום אני קצת במצברוח מהורהר ועצבובי...
הקידס קפה שבו התחלתי לעבוד פתאום נסגר ללא הודעה מוקדמת אחרי פעמיים שהייתי שם... זה הוציא לי ממש את הרוח מהמפרשים...ושוב,מרגישה שאין תכלית ואין ענין משמעותי בחיי. אני מקבלת המון מאיה אך צמאה עדיין לקצת כיוון אחר. ציורים שהתחלתי כאן, עומדים שוב חצי מוכנים ומחכים שאאסוף את עצמי שוב ואערבב בשמחה צבעים ורעיונות..
מוזר, כל התנודות האלה. שמחה לדעת שזה לא קרה מזמן לפחות. בקרוב אטוס לארץ לחופשה בת חודש. ידיעה כזו די היה בה למלא אותי מחדש בחדוות עשיה, תכנונים ויצירה והיום אני שוקעת... מרגישה שיש לי עוד כל כך הרבה לעשות עם עצמי. ושוב, מגיעה ארצה ושוב אין לי חדש לספר כל כך. אין התקדמות של ממש במצבינו. ועדיין לא ברור מתי נחזור ועדיין לא ממש מצאתי כיוון בעשיה שלי כאן. כך שבבואי לארץ אין בפי חדשות..
מחר אקום בבוקר בשמחה ואתכנן את הנסיעה והחיבוקים והחום שיורעפו עלינו, אך היום אני עוד מהורהרת...ובודדה ק צת.
למה יש ימים כאלה? יש ימים שאני מלאת חיוניות ושמחה. אתמול היה יום כזה. מאוד פרודוקטיבי. הצלחתי לנקות, לבשל לנו אוכל, אפיתי עוגיות, סרגתי גרביים לבובה מצחיקה שתפרתי... קראתי, נחתי, שיחקתי עם איה. נהניתי. אהובי אמר לי שאני יפה...- האמנתי לו!
והיום אני לא... מפתיע ולא מפתיע... מתגעגעת כרגיל לחום השבטי שלי.

היום אנחנו בחזרה מהרופאה. איה הקטנה הקיאה בלילהוהתעוררה בבוקר עם חום גבוה.
הרופאה כרגיל דיברה מהר גרמנית והזדקקתי להסבר מאוחר מהאחות הסבלנית יותר..: "הגברת הרופאה אינה יודעת מדוע בתך הקיאה. זה אינו קשור לאנטיביוטיקה שהיא לוקחת. יש להמתין ולראות מה יקרה הלאה- המשך חום וכו- מדובר בוירוס, או שהכל ישתפר ויחזור. בנתיים דאגי לבתך שתשתה את המיץ הזה". או תודה רבה, ככה הרבה יותר מובן. בא לי להחליף רופאה אבל אני חוששת בתוכי שזה סתם אקט של יאוש ורצון לקבל תמיכה מהם שם במרפאה.
אולי הם פשוט לא הכתובת הנכונה...
במקרים בהם אני לא מרגישה במיטבי- אני צריכה את אמא שלי. מאז ומעולם, ולמרות כל חילוקי הדעות ביננו. והנה גם כשבתי לא במיטבה- אני צריכה את אמא. מקוה שאיה תשתפר ושזה אולי סתם אפקט מצברוח שהיה לי אתמול, למרות שמעדיפה לא לחשוב שזה זה..
הבנתי את מהות המצברוח- אתמול קיבלתי טלפון מחברה רחוקה ונשכחת שפרטה לי על נקודות כואבות בחיי והציבה לי מראה מול העיניים על מעשיי והתנהלותי בגלגול הזה, לעומת מעשיה והתנהלותה חסרת הלאות (בית מקסים שבנו לבד ליד ירושליים, הקמת גן אנטרופוסופי אצלה בבית, 3 ילדים מקסימים, גן -בוסתן ענקי, חמור, שרקנים, ארנבות ועז בהריון, ועוד אימצה שתי ילדות ממשפחות מצוקה!) מרתק מה שהאישה המדהימה הזאת מספיקה ופועלת- ממש מעורר השראה ומעודד, אבל אתמול זה האיר בי נקודה כואבת לעצמי וליכולותי שהציקה לי. היה לי כאב ראש מתמשך עד מאוחר שרק במהלך הערב הבנתי את הסיבה... קיבלתי הרבה עידוד מחברות אהובות. בכלל במקרה, ואישי אמר לי הרבה מילות עידוד שהוא יודע לגייס בשעות דחק שכאלה..
יש שיר, לא זוכרת מיש ר אותו אבל הוא נואם כל השיר בקול של איש מבוגר לרקע מוזיקה קצבית מונוטונית ויפה. הוא אומר בסוף לא לשכוח את קרם ההגנה נגד השמש... מישהו שקורא פה אולי מכיר את השיר? בכל אופן, יש שורה בשיר שבה הוא אומר: כמה מהאנשים המענינים ביותר שפגשתם הם בני 40 ועדין לא יודעים מה לעשות בחייהם עדין... או משהו בסגנון זה...
מפתיע שנזכרנו בזה, ומצחיק שדוקא זה עודד אותי אתמול קצת... היום אני מתמודדת עם משהו אחר לגמרי. היום אני חזקה.

קוראת.@}

Don't feel guilty if you don't know what you want to do with your life. The most interesting people I know didn't know at 22 what they wanted to do with their lives. Some of the most interesting 40-year-olds I know still don't. Get plenty of calcium. Be kind to your knees. You'll miss them when they're gone. Maybe you'll marry, maybe you won't. Maybe you'll have children, maybe you won't. Maybe you'll divorce at 40, maybe you'll dance the funky chicken on your 75th wedding anniversary. Whatever you do, don't congratulate yourself too much, or berate yourself either. Your choices are half chance. So are everybody else's. Enjoy your body. Use it every way you can. Don't be afraid of it or of what other people think of it. Work hard to bridge the gaps in geography and lifestyle, because the older you get, the more you need the people who knew you when you were young. Live in New York City once, but leave before it makes you hard. Live in Northern California once, but leave before it makes you soft. Travel.

הגמד, בן זוגה, ואיה המלאכונת הקטנטונת בימים קצת קשים. מקווה שמותר לי להתערב פה ולספר. בבקשה לשלוח להם הרבה כוחות וחיזוקים ואהבה!

שליחה על ידי שמש* » 11 דצמבר 2005, 17:29

מקווה שהכל ישתפר במהרה. אנחנו פה עוקבים אחריכם ,
ומאחלים טוב, והרבה כוח.

אני הרוסה מהענין של חוסר יכולת להרדים בהנקה, מבלי שרציתי להפסיק הנקה כלל...
משפט מפתח זה. נראה אח"כ למה.
ספרי למה היא קיבלה אנטיב'? הרגלי יניקה ואכילה קודמים? מצב בריאות כללי? עוד משהו שבא לך לספר?
אני אכנס בטח בהנקת הלילה....

הי
עוד בבקשה. יש לי כיוון אבל עוד כדי שיהיה יותר מדוייק. את יכולה גם במייל או מסנגר אם בא לך
emalevia#012.net.il
בואי נלך חודשיים שלושה אחורה. ספרי לי מה השתנה בחיים של איה. ממה היא נפרדה? מה השתנה אצלך / אצל זוגך?
האם משהו השתנה במערכת היחסים ביניכם? אולי היו יותר מתחים ביניכם שהיא לא מורגלת בהם?
וספרי לי גם עלייך קצת טוב? על התהליכים הפנימיים, הנושאים בחיים שמטרידים אותך ושאת מתמודדת איתם בתקופה האחרונה.
מחר בערב אני כניראה יהיה פה מוקדם למדי. תהיי פנויה להסברים?

הכתובת של המסנגר אם את משתמשת -
keren or#msn.com

מנסה לכתוב לעצמי את קורותיי וקורותיהם של איה ובנזוגי..
תודה לכל התומכים שמש, שונמית, נסיכה יקרה, אורית, תודה.
מנסה לתאר את ההרגשה מרגע שנודע לי כי בתי אינה מעכלת חלב אם. זה היה במרפאה בחלק שומם של העיר מול רופאה מזדקנת בחצאית מיני!
בבואינו למרפאה, (לאחר שחשבנו כבר ללכת לביה"ח אך הם הפנו אותנו לרופאה שעובדת בשבת במחשבה שהיא תעזור...) נפתחה לרגע הדלת של חדר הרופא ואני קיויתי שזו אחות ולא הרופאה עצמה... כבר היא הרגישה לי לא טוב. המרפאה היתה ישנה ועלובה כזו. הרופאה נראתה כאילו הגיעה ישירות מברלין המזרחית שלפני נפילת החומה, ושהיא עדין לא יודעת שהחומה נפלה כבר! היא התיחסה לאיה בקשיחות, כאילו מדובר בנער מתבגר שמסרב לשמוע בקול ההורים- מזיזה והופכת אותה תוך התעלמות מוחלטת מהבכי המתגבר, אפילו לא זרקה מילה לעברה, חיוך, כלום!
לקראת סוף הביקור ביקשה לראות את הגוף של איה כולו, ולא התאפקה לתת לה צפחה קטנה בטוסיק! מה שגרם לאיה לעוד פריצה בבכי מר.
ואני עמדתי שם לא נותנת לה לההחזיק אותה או להיות לבד איתה לרגע למרות הערותיה שאני צריכה לזוז קצת. זזתי אבל לא הרפיתי מאיה.. היא בדקה לה את האזניים במכשיר גדול ומוזר כמו גנרטור טרנטה ישן ומשתעל. מה זה? מישהו יכול להסביר לי? ושנחזיק את איה היטב אחרת היא תקרא לאחות,ומיד טענה שהמצב באזניים חמור ושאנו צריכים ללכת מיד לבית החולים. (להבהרה: בבי"ח אמרו שאין צורך לקחת יותר אנטיביוטיקה כי זה כמעט כבר עבר!!) וששעות העבודה שלה כרגע מסתיימות אך היא לא רוצה לקחת אחריות על כך שלתינוקת יאונה משהו ולכן עלינו למהר ולהגיע ישירות לבית החולים. בדיעבד אני הבנתי שכבר אז יכלה לתת לה אלקטרוליטים או להמליץ על המשך טיפול ללא חלב. בגמר הבדיקה אני רציתי להניק, ואכן עשיתי זאת מיד... תוך דקה איה הקיאה את כמות החלב שנכנסה, ואז הבנו שזה החלב כאן שלא מתעכל. ההכרה הזו היתה מאוד מבלבלת!
בהתחלה חשבתי שזה לא נורא- היא תשתה קצת תה כמה ימים ותאכל אוכל רגיל, ככה היא תרגיש יותר טוב והיא תהיה בסדר! אמרתי לעצמי באותם רגעים. הרופאה אמרה שאיה נראית לא טוב... כשהגענו קצת נסערים לבית החולים, איכשהוא מצבה של איה השתפר- היא צחקה ושיחקה. נראה כי היא מרגישה יותר טוב. הרופאה לא נתנה לה אפילו אימפוזיה כמו שהרופאה מהדי.די.אר המליצה (הם חשבו להשאיר אותנו שם, אך אחרי שמחיתי וכמעט התחלתי לבכות), המליצו לנו לתת לה לאכול אוכל רגיל. גזר ותפו"א ותה, ונראה מה יהיה איתה בערב ואז נחשוב מה לעשות.
כשהגענו הביתה היינו שנינו די מרוטים אבל שמחים שלא נאלצנו להישאר לילה בבית חולים. ובאמת היא אכלה קצת ונרגעה ושמחה והיתה עיפה וחלושה אך קיבלה אנרגיה מהדיסה. פתאום בערב, כשהיה צריך להניק והיא חיפשה את הפיטמה כדי לינוק ממני. הבנתי עד כמה זה נורא.
כל הזמן הייתי בעשיה והכנות וניקוי ואוכל לי ולאיש.. ופתאום הרגיעה וההנקה של הערב נעלמה! ואיה בוכה בוכה. ואני מנסה להרגיעה ולהרגע בעצמי.
רק אחרי שהיא נרדמה סופסוף בעזרת תה ועוד קצת דיסה נתתי לעצמי להוציא. אבל גם אישי שהיה מרוט ולא הרגיש טוב, התקשה להבין את הבלתי ניתן לתיאור- אני לא יכולה להניק!
פתאום חשבתי על הזמן האחרון שבו דיברתי, קראתי ודיסקסתי על הפסקת הנקה לילית, וחשתי שהחיים פתאום הביאו לי את הההתנסות הזו במכה אחת.
אני בכלל לא רוצה להפסיק הנקה לילית! את זה הבנתי כבר מהקריאה והדיבור, אבל לא הפנמתי והנושא המשיך לסקרן, אז הנה פתאום קיבלתי-
הפסקת הנקה בכלל..! זה בלתי נתפס ועד עכשיו אני עדין מלאה בסערה הזו שמלווה בפחד- אולי היא לא תרצה יותר לינוק? ויש בתוכי קול שאומר- אם היא לא תרצה יותר לינוק, אז ככה זה יהיה ויש להשלים עם זה וההנקה היא עבורה. וקורה מה שצריך לקרות והיא תהיה בסדר. אבל הקול שאינו רציונלי גובר עליו...
קשה לי לשחרר אותה עדין.. במיוחד כשאני רואה אותה ככה בחולשתה, בהיצמדות שלה אלי, אלינו,בתום שלה, בחוסר ההבנה- מה קורה לי?
מאוד התחזקתי מאז, ולמדתי משהו על עצמי.. מקוה שלמדתי.
היום כהרדמתי אותה שוב, נרדמתי בעצמי ופתאום התעוררתי ואני רואה את נוני עם יונקת במרץ אחרי שהרימה את החולצה לבד, בלי שהרגשתי!
כלומר הרגשתי כנראה אבל זה כל כך טבעי היה לי לתת לזה להיות... בעודי מפרידה בעדינות התפללתי לאבא שלי ששומר עלינו מלמעלה שדבר שם עם מישהו ובבקשה שהכל ישאר בפנים ולא יצא. אמן. לילה טוב.

אני בטוחה שהוא שומר.
לילה טוב אהובה.

הצטערתי לקרוא על הבעיות הבריאותיות שהיו עם איה. אז איך עכשיו עם הנקה? כדאי לעשות בדיקות יסודיות. לפעמים מתפתחת רגישות לחלב. בריאותה של הקטנה בוודאי חשובה לכם יותר מכל דבר אחר, אפילו אם מדובר בהפסקת הנקה.
זה קשה אמוציונלית אבל כדאי לדעת אם ההקאות אחרי ההנקה היו תופעה חולפת או תופעה שדורשת טיפול נוסף.
ככה זה עם ילדים, יום אחד הם בריאים ועליזים וביום הבא out of the blue הם חולים, אבל בעצם זה קורה לפעמים גם למבוגרים...
תרגישו טוב ובאמת, כמאמר העממי, העיקר הבריאות!

שליחה על ידי שמש* » 12 דצמבר 2005, 21:27

ואולי זו אלרגיה למזון כלשהו שאת אכלת ואז תספיק מניעה שלך מהאוכל הזה.
תנסי לכתוב בדף של בשמת א יש לה הרבה ניסיון אישי בעניין אלרגיות
והענות להשיב לשאלות בנושא. שיהיה בהצלחה.

היי גמד,
טוב לדעת שהכל בסדר ויכול להיות שהבעייה לא היתה בכלל בחלב אלא משהו במרכת העיכול שקורה גם למבוגרים ואז כמה ימים יש בעייה עם כל סוג של חלב, גם למבוגרים ותה עדף לפרק זמן קצר וזה עובר.
חשוב שתמצאו רופא או רופאה המתמחים בילדים ושאפשר לסמוך עליהם. אני משוכנעת שיש מספיק כאלה בגרמניה, אפילו במזרח. אז נשיקות לאיה

את נותנת השראה
תודה רבה רבה!
דברייך חיממו את לבי.

אני מרגישה קצת בודדה ולא אני עצמי כאן במרחקים... כך שמנסה עכשיו לחזור לתחושות ולאינטואיציות שאיפיינו אותי בארץ.
שולחת לך כוח, ריכוז פנימי ובהירות.
חזקי ואמצי! @}

הי. אני מכינה מנשאי צד (אובר דה שולדר) פשוטים. 100 ש"ח.אםמתאים לך-054-7747711

אשמח להשאיל לך את העגלה שלנו, אבל בתנאי שנזכה לביקור מכן...
שולחת לך חיבוק גדול, גם מעלמה שכבר מאוד רוצה להכיר את איה

מה שלומכם?

היי ושלומות למקסימות שמתארחות כאן,
שמחה (מאוד, מאוד) להודיע שמצבינו בטוב!
איה חזרה לינוק כאילו אין מחר (ולא היה אתמול...). ואני קיבלתי בחזרה ילדה מקסימה משחקת וצוחקת ושולחת חיוכים זוהרים סטייל המלכה האם בסיור בחוצות לונדון. אולם קצת בבומרנג קטן- אני בכיתי שהיא לא יונקת והנה יום לאחר ההתאוששות והיא לא עוזבת!... גם בלילות ובזמן לפני ההרדמות שלי כששמחה להרגע מהיום... אבל הי! לא מתלוננת בכלל כאן, היא קיבלה שיקום שכזה. ואני כל כך שמחה לחזור, למקום הנעים והטוב שלי... עכשיו זה התאזן.
מכאן שאפשר להעריך מחדש את נושא ההנקה, אחרי הבועה שיצאנו ממנה לרגע.
בנוסף כמה דברים חדשים נוספו לאיה שלי אחרי המחלה הזו. וכמה תובנות נלמדו:

איה עושה לא לא עם הראש..! חדש מהתנור ומצחיק נורא בעיקר כשהיא כן רוצה משהו.. קודם לא.
היא יותר ברורה לי איכשהוא כעת. מודיעה ביתר בהירות על עיפות, רעב. לא משנה נושא..
מבינה עם כל ההתבגרות שלה שהיא עדיין תינוקת פיצפונית וחשוב לה להישאר קרוב אלינו. היא מתרפקת עלינו יותר מבעבר, כך נדמה לי. גם במהלך משחק או פעילות כלשהיא היא מתקרבת ונחה עליי. וזה מחזק אותי ואותה. אבל היא מרגישה לי עוד לא לגמרי חזקה אז אולי זה קשור.
אני לומדת לא לסמוך בעיורון על רופאים גם כשהם נחמדים ומסבירי פנים- כמו הרופאה שלי שנתנה לאיה תרופה שאינה מומלצת כ"כ.
לומדת לתבוע הסברים סבלניים כשצריך. במיוחד כי גרמנית אינה שפת אם שלי.
ההרדמות יותר קשות עכשיו, לומדת להעריך את מה שהיה קודם, באיחור.. אבל יודעת שהיא תתחזק ותרגיש בטוחה יותר לאט לאט.
מבינה שעלי למסד את הטיפול באסטמה ברציפות ושמחה לדעת שהכמות אפסית בחלב האם. לפי שרון ג.
מבינה עכשיו שחייבת להשיג מנשא. ורוצה אותה קרוב אלי. הבייבי ביורן כבר קטן מידי.. והיא שוקלת יותר מ9 ק"ג.

בכל אופן, מודה לכל המתענינים בשלומינו! תודות לכם נעשה לי כאן בדף ממש חמים ונעים. (בחוץ אפרורי וגשום מתמיד..)

מזמן לא ביקרתי ומאד מופתעת מכל מה שעברתם. התייחסות יותר ארוכה תמצאי באי-מייל.
נדבר בקרוב

רוצה לספר קצת על השבוע האחרון..
אני קצת מרגישה לאחרונה אומללה בודדה ומבולבלת- מנסה למצוא איזהשהוא כוח מבפנים. לפעמים אני מתעודדת קצת ולפעמים שוקעת.
אמנם זה קשור לאיה שלי, אבל איכשהוא כשמשהו תקוע נראה שזה משליך לי על כל החיים בגילגול...
ואני אפרט: (יש גם פירוט ושאלה בדף איך להפסיק הנקה לילית).
מאז מחלתה של איה כלומר דלקת אזניים- ושתית אנטיביוטיקה+ הקאות ודרמה קטנה עקב הפסקת הנקה קצרה בגלל ההקאות, עברו שבועיים. היא חזרה לינוק רגיל לשמחתי הרבה.אבל עכשיו- יוצא איזה חודש שהיא מתעוררת כל ערב אחרי ההרדמה והכל- כל שעה. אח"כ זה ירד ל45 דקות, 30 דקות, ועכשיו זה כל 20 דקות מרגע שנרדמה, במחזורים (כלומר מרדימה שוב, מתעוררת תוך 20 דקות..) ואני מרגישה מותשת ועצובה.
בשני הלילות האחרונים ניסיתי להאכיל טוב לפני ההרדמות ואז להרדים עם ציצי ואחרי כן לא לתת יותר ציצי עד הלילה. כלומר- זה יצא עד אחת עשרה או שתים עשרה בלילה. מ7 או 8 בערב.
אתמול היה ממש סיוט היא בכתה כמובן כל פעם. יש לי כאן חברה שתומכת ואומרת לי שבטח שהיא מתעוררת כי יש לה מוצץ אנושי... ושאני צכה להיות חזקה.
נידנדתי אותה לדעת, ועד 22:30 החזקתי מעמד כי הרגשתי שלימה עם עצמי ושאני מלמדת אותה משהו טוב. ומאפשרת לה לישון יותר בערב ולעצמי לנוח.
לקראת ההתעוררויות האחרונות (היו איזה 4 או 5 או 6 בשלוש שעות) איבדתי את הביטחון. הרגשתי שוב מבולבלת מאוד.
על מי אני עובדת? איך היא תלמד את זה? בנתיים אין שום שינוי.. והבכי. הבכי. לאיה אין מוצץ ולא שום חפץ מעבר. התחלתי ממש להצטער על כך.
אני בכלל נשמעת הגיונית? היום איה הראתה לנו כמה היא רגישה בזמן האחרון כשיצאנו סופסוף לשוק חג מולד קטן ועסקנו כל הזמן בלהרגיע ולנדנד ולחייך ולסחוב. אני לא רוצה לחייך ולסחוב עם הבת שלי. אני רוצה להיות עליזה ולשיר שירים כפי שהייתי לפני כן. מה קורה לה? למה היא כל כך לא רגועה?
אני מרגישה שאני רק מכבה שריפות כל הזמן. ניסיתי לתת לה לבכות והיא אכן צרחה טוב טוב ומיד חיפשה ציצי. באלימות.
הגעתי למצב שאני מניקה אותה בהרדמה ובוכה. אם זה באמת 3 ימים כמו שכולם מספרים אז יופי. אני באמצע התהליך- לכן אני נשמעת ככה.
אבל אני פוחדת שזוהי תחילתה של תקופה בעיתית לבת שלי שאולי משו לא בסדר.
מיד בא קול בתוכי שמבטל את הדרמטיות.
היי, את רק ביום השני. תרגעי, תכילי את המצב הזה עוד קצת. תתני לזה זמן, אם את דואגת תלכי לרופאה ומקסימום תמיד אפשר לחזור אחורה.
אבל הוא חלוש הקול הזה. ואחריו באים בדהרה קולות אחרים ששואלים איפה החיים שלך? היו לך פעם חיים?....
פתאום הכל נראה לי מסובך. השמחה והצחוק שלי בחופשה, לא רוצים לחזור ולא שולחים גלויה אפילו. הצילו!

i am always with u even when i am far away.
be strong and lovely at the same time. you can do it!
love

ממי,
קודם כל בטוח שתוך כמה ימים הכל יראה שונה ותדברי אחרת, למה? כי ככה זה, כל הזמן משתנה ויש תקופות שככה ויש תקופות שככה. תני צ'אנס לדרך שבחרת כרגע תחליטי נאמר על ניסיון של עד שבוע ואז תראי או שזה עבד או שתנסי משהו אחר. ובינתיים תוכלי לשאוב כח מהמחשבה שהגדרת זמן לניסיון שלך וכשזה תחום יותר קל להתמודד עם זה ולעבור את זה.
אני יודעת ובטוחה שהשמחה והשירה והיצירתיות יחזרו.
וטיפ קטן, אולי עוד כמה ימים תתברר לך גם הסיבה להתנהגות של איה ואז תביני וכשמבינים יש כאילו יותר לגיטמציה לזה שהם "נידים" ואני תמיד מתחרטת בדיאבד שלא היתה לי הסבלנות וההכלה כשלא הבנתי, אז תנסי להיות סבלנית ולהכיל את המצב והוא בטח ישתנה בקרוב.
נשיקות וחיבוק מרחוק.

הי
נכנסתי להגיד שלום וראיתי שאת במצוקה גדולה.
אני מבינה שהחלטת לגמול מהנקה בלילה.
וקשה לך מאוד.
לשתיכן קשה.
אני יכולה לדבר רק מנסיוני.
אף פעם לא גמלתי רק מיניקת לילה. כשגמלתי, זה היה מהכל, והילדה היתה יותר גדולה מאיה, כך שמה שנשאר לגמול ממנו היה בעצם... בעיקר יניקת לילה.
אצלי זה לקח ארבעה לילות, והיו עוד "תופעות לואי" במשך כחודש אחרי. כלומר היא עדיין היתה מבקשת לינוק ומדברת על זה בגעגועים כחודש אחרי.
אבל זה נשמע לי שונה לגמרי ממה שאת עוברת עם תינוקת קטנה כל כך.
יש לי חברה שגמלה מיניקת לילה, ובאמת, במשך תקופה מסויימת הילד רצה לינוק יותר במשך היום. גם זה נרגע בסוף.
היא עוד קטנה, וכל כך תלויה בך.
האם היית חושבת לגמול אותה ממוצץ בלילה בגיל כזה? כמובן שלא.
אבל... אם החלטת, עלייך להיות מאוד שלמה עם זה והחלטית.
זיכרי שזו תקופת מעבר.
חייכם יחזרו למסלולם. אתם בתליך של שינוי.
שינוי מעצם מהותו "מטלטל את המערכת" עד שכולם מתרגלים ומוצאים את מקומם מחדש.
הקושי שלך אמיתי וגדול.
אבל נסי לזכור שסוף העולם עדיין לא היגיע.
שיש לך את איה שלך המקסימה, שאתם בתהליך שיגמר עוד מעט.
שאת החלטת לקחת אחריות על חייך ולעשות מעשה, וזה בסדר.

מרגישה שאין לי מספיק פרטים ולכן לא אוסיף.
חיזקי ואימצי

@}

גמד יקרה!
צר לי לשמוע על המצב הזה,וגם אין לי יותר מדי דברי חכמה מאחר ואין לי מושג בגמילה ודברים כאלה.
האמת שקצת התבלבלתי מההודעה שלך,כי לפני כן ראיתי שכתבת איפשהו שאת בכלל כבר לא רוצה לגמול מהנקות לילה.
אולי פשוט המצב החדש שבו איה הפכה מתינוקת נוחה ורגועה לעצבנית כזו הוא המזעזע אותך?
שלא לדבר על המאבק והבכי וההרגשה שזה לא מדויק לך ולאיה...
אולי זה קשור לאנטיביוטיקה שקיבלה?ידוע שזה הופך את מערכת העיכול,קרה גם לנו,והפריע לשנת הלילה הטובה שהיתה בעבר.
איך היציאות שלה?
אולי תשאלי מישהי באתר שמבינה בהנקה? <בשמת א,אמא ל 5 >
שולחת לך

תודה לכל התומכות והכותבות בדף, זה מאוד נעים לפתוח ולראות שאתן איתי כאן.
ובכל זאת מסבירה את עצמי שוב- לא מפסיקה הנקה וגם לא הנקת לילה אלא רק הנקת "ערב"..
בערב יש עוד כוח לנדנד, בלילה- אני נותנת לה כמה שהיא רוצה. כלומר כשאני הולכת לישון. עוד פרטים על כך בדף איך מפסיקים הנקה לילית.
במקום להתיצב מידי 20 דקות ולהיות אמא "במצברוח קשה" מניקה, אני מעדיפה למנוע את ההתעוררויות כל 20 דקות ולמנוע ממני מצברוח באמת לא פשוט.
יש לציין שגם הרגישות של נוני לרעשים היא "פנטסטית".. ואנחנו לא יכולים לעשות כמעט כלום אחרי ההרדמה.
בעוד שכרגע כשיש מעט שיפור- הרגישות קצת ירדה. הינוקית ישנה קצת יותר טוב ולא סובלת מחלב חמצמץ..

בגלל אמא עייפה ומרוטה.
בכל אופן כל התהליך כעת נעשה קצת איטי יותר.. איה סובלת מזה יומיים מעצירות קשה ביותר. כלומר היא עושה אבל בקשיים ובצרחות כאב..
אנחנו מטפלים בה בעזרת מי שזיפים, ומסאג"ים. הכאבים הולכים וחוזרים ולפעמים כשאין כאב המצברוח שלה מרקיע שחקים בצווחות הנאה וריגושים...
כזאת הבת שלי- קיצונית ומטורפת קמעא. נו, אני נאלצת להניח שזה אצלינו במשפחה..
כרגע חג המולד אצלינו, אמו של אישי הגיעה ונוני בוכה בוכה בוכה.. בכל זאת ומעבר לכל הסיכויים הצלחנו להכין בעזרתה של החמות גרטרודה אוכל נחמד,
לפני שהגיעה הכנתי את הבית בצורה שלא היתה מביישת את ראשונת הנוצרים מלכת הכריסמס. עם עציץ שנהפך לעץ אשוח (אמנם פוטוס אבל מי מחשיב),
וקישוטיו (כל חתיכת שטות שמצאתי בבית), ומתנות מתחתיו. מפה חדשה תפורה (עם טעויות בעלות חן..)
האיש התעקש על צלחת ובתוכה ערימת שוקולד לכל משתתף.
זה לא מוטרף לפעמים כמה גברים נעשים חזרה ילדים כשמדובר בחגים נוצריים עם מתנות?..
בכל אופן, ארוחת הערב היתה נעימה לרקע הצעקות ההנידנודים, וכך גם טקס פתיחת המתנות שאחריה. השלל:
נוני: נעלי עור מקסימות אדומות עם פס צהבהב, ומובייל מאמא ואבא שבו מככבים גמלים ועץ דקל, צעיף של מלכת השלג.
גרטרוד: קרם גוף נעים של וולדה, לוח שנה עם תמונות של נוני, מתלה דג, קערה עשויה מגבעולי סוף, לבבות מנופחים תפורים עם מלא טעויות תפירה במכונה.
האיש: סוודר כתום עם כובע, שלל שוקולדים ונוגט (בפתיחת כל אחד מהם היתה קריאת התלהבות כאילו מחר מבטלים סופית את הפרלינים), בובת בד של מקי, (דמות מאוירת מספרי הילדים באירופה), ותה שחור.
אני: צמיד אדום, ספר נפלא על עיצוב בתים במרוקו, קופסת עוגיות, צעיף של מלכת הירח.
בעוד שאת מתנותינו מצאנו בשוקי פשפשים ובמכירות חיסול, גרטרוד, את מתנותיה, טרחה לקנות במקומות אמיתיים.
ולמסמר הערב: אמבט של האיש עם נוני ובתוכו- הפתעה! הפתעה! - 3 חתיכות!! בזו אחר זו... לקינוח..
פלא שהיא לא מתעוררת עדיין טפוטפוטפו? זה כבר המון חוויות לשני אנשים ויותר!

sounds like u had a wonderfull weihnacht after all... laught a lot...

תודה שהעברתן, עניתי שם. ומחקתי כאן..

מעדכנת כאן בקצרה,
אנחנו בעיצומו של ביקור של אחיו של בנזוג. הוא בא לכבוד הסילבסטר לברלין.
אני ואישי במצברוח קצת הזוי... הייתי בקניות בסופרמרקט שהיה מלא באנשים שקונים בירה, זיקוקין ואוכל כאילו אין מחר,
בתור האינסופי חילקו לנו שמפניה וסופגניות קטנטנות. ראיתי שאני לא צולחת את התור רק עם מנה אחת של שמפניה, וכמובן הכל עלה לי לראש ועדיין לא ירד...
היום כל הרווקים, הרווקות, הנשואים בלי ילדים, והנשואים עם ילדים אבל שיש להם בייביסיטר- הולכים לחגוג עד אור הבוקר. ואילו אישי יוצא עם אחיו ואני נשארת פה עם איה תחת הפגזות הזיקוקי דינור הידניים של צעירי ומבוגרי ברלין של שנות האלפיים שחוזרים לילדות בגדול.
סיפרתי פה על ההנקות התכופות שלי בערב, ועל ההחלטה להמשיך לתת כמה שרוצים. כל יום ההחלטה הזאת מתערערת ומתחדשת... הרגישות של איה גבוהה מתמיד. היא כל כך גדלה פתאום. היא נעמדת על הרגליים לבד, נעזרת בשולחנות וסלסילות נמוכות, נותנת לנו דברים ביד להחזיק, ממש מתקשרת באופן מלא, מסתכלת עמוק בעיניים בריכוז, מוחה או מתלהבת מדברים לאורך היום והעיסוק בה ואיתה הוא אינסופי. ותמיד מענין.
אני עדיין במחשבות על הנושא. לא מרפה. אתמול ביליתי ערב בשיטוטים בין חדר השינה לסלון שמשתוים לטרק של לפחות 10 ק"מ.
לפחות זה היה מישור. מישור מסדרוני צחיח ומואר קלושות. טיול לילי.

זיקוקי דינור ידניים?!? חשבתי שזה מקובל בעיקר בכפרים מקסיקניים

איך עברת את הלילה הבודד? נשמע קשה...
מקווה שמצאת דרך לפצות את עצמך ביום שאחרי!
אני עדיין לא הבנתי אם היה קשה עם ההנקות מאז שאיה נולדה או שהמשבר הופיע לפתע לאחרונה <אם בכלל בא לך לדבר על זה

>

הי הולכת! חמודה!
שמחה לבשר שבסוף לא הייתי לבד. כולנו נשארנו פה. היה כ"כ נעים וחמים בבית.. וראינו סרט. מסביבינו התפוצצו פצצות רחוב בלי הפסקה,
אבל היה ממש לא כל כך נורא. והכי מדהים- ממש בגדר נס חנוכה: איה ישנה המון!!... במשך כל זמן הפצצות הכי חזקות- בשעה שתים עשרה כשהחוגגים ממש יצאו מדעתם באקסזטה של זיקוקים וצרחות, היא ישנה בשלוה! פתחנו את המרפסת והסתכלנו החוצה. האוויר היה מלא עשן וממנו מבליחים אורות צבעוניים... אנחנו גרים בצומת מרכזית, ביום רגיל הכל פה שוקק חיים. הרחוב היה מלא קולות צחוק ומסיבות. ממולינו ישבו צעירים על הגג! על השיפוע והדליקו זיקוקים קטנים של עוגה וזרקו אותם למטה בשמחה.. ונופפו בהם.. שרים ווי אר דה צ"מפיונס... הזוי לחלוטין.
אני ובנזוגי חזרנו מהמרפסת הביתה מידי שניותיים לבדוק האם אנחנו באמת לא שומעים את נוני או שהיא פשוט ישנה...
מהבחינה הזאת אכן היתה תחילת שנה מפתיעה ומשמחת... אבל גם איכשהוא נחמד להיות בבית כשכל העולם חוגג לו בחוץ בשלג ואנחנו מחוממים ונהנים..
ביום שאחרי- אני התעקשתי קצת לצאת כי כבר בערך שבוע לא יצאתי מהבית, טילנו לנו עם איה בינות למקלות ולאשפת הזיקוקים המרוטשת על השלג שהולך ונמס, מלוכלך כולו... בכל אופן נכנסנו לנו להתחמם במקום קטן, אכלנו והיה שוב די נעים, אז כך שתחילת השנה היתה ממש נחמדה בניגוד לתחזיות..
כנראה בגלל שכל כך הרגעתי את עצמי שיהיה בסדר ושאני מוכנה להכל. הגעתי רגועה לערב הזה, אז הוא עבר טוב..
ובקשר להנקות: בטח שבא לי לספר על זה. תודה על העדינות...
המשבר הופיע לפתע פתאום. ממש לא תמיד היה ככה!
בגלל זה כל כך קשה פתאום להתרגל להנקות כל כך תכופות אחרי שהתרגלנו לכל שעתיים או יותר. היו לנו תקופות (קצרות..) שאיה חרפה לה איזה 4 שעות לפני הפעם הראשונה, ואז עוד פעמיים שלוש לאורך הלילה. ממש לא נורא. אבל אחרי אתמול אני חושבת שאולי השיניים נרגעות.
אבל כאמור אי אפשר לדעת, אני זורמת עם הנסיבות..
שתהיה לכולם שנה אזרחית טובה, נעימה שלוה ושופעת!

קטקט חמודה שלי, ישבתי מאז ועד עתה, שזה כשעתיים פלוס מינוס וקראתי את בלוגך (עד שהצלחתי למצוא...)מתחילתו ועד ימינו אלה. לא פלא שאת לא כותבת כלום באמצעי תקשורת אחרים - הכל פה! היה לי מעניין ומרגש ומצחיק ומרתק ועצבובי ומשמח, ואני מרגישה, נו, איך אתאר זאת...את מדהימה, לא שזה חדש, אבל ביתר שאת בא לי לכתוב לך זאת כעת. גמדקט, עכשיו אני מבינה לעומק משפטים קצרים שאת כותבת, אינעל דינאק. אני יודעת שהדברים אינם פשוטים, ושאת תוהה ומהרהרת לעתים, עם ולצד כל האושר הגדול שבגידול איהקט התינוקת-על שבליגת האלופות הבינלאומית של התינוקות. אולי את לא שמה לב איזה עושר פנימי את מביאה לכאן, איזה עולם עמוק ומלא צבעים ותנועה את מציירת. סנדלרית יחפה קטנה, את נותנת כל כך הרבה מעצמך ולא שמה לב כמה יש בך...? אני יודעת שזה יותר מורכב מזה, ועדיין - את אדם כה מיוחד ונדיר, ומוכשר כל כך, אני יודעת שהדברים הבוערים בך ימצאו את דרכם החוצה באופן ובזמן הנכון לך ביותר. יאללה, בואי כבר שנחבק אותך ונשב לנו לפטפוט ארוך ללא הרף עם כוס חמה ביד ואיהקט בחיקנו. אוהבת אותך יא מצחיקה.

הו אוהבתקט! ריגשתני עד דמעות...
איזה כיף! איה ישנה ואפשר לזלוג בשלוה. תודה

>קוראתותך<

הי גמד,נשמע שהעברתם ערב נפלא!
אולי תארגנו לכם זיקוקים בשכונה קבוע ואז היא תישן מצויין

אז את חושבת שחוסר השקט שלה לאחרונה קשור לשיניים? או למחלה שהיתה?
ואולי יש איזה טיפול שיכול לעזור? <דיקור? הומאופטיה? משהו? >
בכל אופן אני מקווה שזו רק תקופה ושהיא תעבור במהרה ולא תצטרכי יותר להתבחבש עם זה.
שנה טובה גם לך @} @} @}

שאלתי אותך ב - הגמד חיוכון על ערב ראש השנה אבל לא מצאתי תשובה.
שמחתי לקרוא בדף הזה שהיה נחמד ואיה ישנה ולא נבהלה. @}

אישית אני בסדר, אבל כולנו מודאגים מאוד מהידיעה על מצב בריאותו של שרון. חוץ מהנושא האישי הנוגע לכל אדם יש בעייה ציבורית ענקית.
תמיד טענתי שאינני מבינה איך הוא מתפקד במשקלו יחד עם קצב העבודה שלו והאחריות הכבדה.
לא הייתי חסידה שלו אף פעם אבל תמכתי בו בנושא ההתנתקות וקיויתי שימשיך במהלכי שפיות. עכשיו כל הרופאים אומרים שקיים ספק אם יוכל לחזור לתיפקוד ובכל מקרה זה תהליך הבראה ממושך.
את רחוקה אבל אני יודעת שבכל העולם עוקבים אחרי הידיעות בנושא הזה ובוודאי גם אתם שומעים.
אבל נקווה לטוב.
לילה טוב לך לאיה ולבן זוגך.

אז בעצם יוצא שאת ונסיכה באות באותו הזמן לארץ, לא?
<מעניין אם אצליח לתפוס 2 ציפורים במכה>
<בעצם 4>
<לפחות>

הי גמדית,שלחתי לך סופסוף אי מייל היום ואז ניכנסתי והיתעדכנתי,המון דברים קרו...נישמע לי שאיה בתקופת מעבר,אני עברתי המון סרטים בגמילות הלילה עם בני,3 פעמים היתחלתי והיפסקתי להפסיק כי הוא לא היה בשל,או פתאום חולה,עד שהוא היה מספיק בוגר להבין ולדבר ואז היה יותר קל,אז אני מחכה הפעם עם ביתי הקטנה לשלב הזה(שנה וחצי בערך אני חושבת)חוץ מזה הערבים האינטנסיבים האלה זה בטח היה שיניים כי אז מתעוררים מכאב כל הזמן...אני כבר ממש עייפה עכשיו אז לילה טוב ושבוע טוב מתי את מגיעה לארץ?|L|

ביקור בארץ-
בקרוב הטיסה לארץ וההתרגשות פועמת.
אני מבולבלת מכמות הדברים שיש לחשוב עליהם לפני טיול עם תינוקת. אמנם טסתי פעם אחת ארצה איתה כבר, אך היא היתה בת חודשיים ולא הצריכה הרבה תחזוקה.. כעת יש הרבה מה לחשוב על הטיסה עצמה, על הביקור כולו, סידורי שינה, מנשא עגלה, נסיעות... נראה לי מכאן קצת מסובך. אבל תמיד זה כך לפני...
מחכה להתעטף באהבת המשפחה והקרובים לי כמו צעיף מחמם...
המשפחה המורחבת גדולה אצלנו. כולם מחכים לראות את איה שגדלה ומברברת להם בטלפון.
ואני מחכה לפגוש את יקיריי ואת יהלי הקטנטנה של אחותי שעדיין עוד לא שזפתי את פניה המתוקות פנים אל פנים..
אני ממש מטפסת על הטפטים! לא מצליחה ממש להרגע.. ואיה מרגישה ומתקשה גם היא להרדם. טוב נו, היא כבר בטח מתרגלת שאמא רגשנית כזאת.
רק חבל קצת ועצוב לא לראות את בנזוגי כחודש. ואולי בחודש הזה יקרו דברים גדולים לאיה? יש תחושה שהכל ישתנה כשנחזור. דברים יראו אחרת.
קצת מרתיע הזמן הארוך של הביקור- מקוה שהחוסר יציבות הזה לא ישפיע עליה יותר מידי. בכל אופן על אמא שלה הוא ישפיע לטובה... אני חושבת.
הלאה הנקניקיה בלחמניה ואוכל מאולתר של איה! קדימה חמין ואורז טעים וג"חנון! וקפה אמיתי!... עם רוגלך קינמון לצידו!! יש!!
מחר במקרה מתארחות אצלי כמה אימהות והבייבי שלהם לבראנצ בעיברית.. נסיכת השום תככב עם פיצ. ככה נוכל ביחד להגיד שלום לברלין ולהיכנס לאוירה.
ועכשיו חיבים לZZZ! לילה טוב.

מחכה להתעטף באהבת המשפחה והקרובים לי כמו צעיף מחמם...
מחכים לך גם כאן !
שיהיה לכם רק טוב @}

טיסה נעימה גמד!

מזדהה מאוד עם הבלבול שלפני, וההתרגשות, ושכבר קשה לחכות, והצפיה מורטת העצבים, והמחשבות איך זה ישפיע על הקטנה, ואיך נתארגן, ובקיצור, עם הכל.
ביקור כייפי לכם.@}

<אורית מודה שהיא מקנאה>

_שמחה לבשר שבסוף לא הייתי לבד. כולנו נשארנו פה. היה כ"כ נעים וחמים בבית.. וראינו סרט. מסביבינו התפוצצו פצצות רחוב בלי הפסקה,
אבל היה ממש לא כל כך נורא. והכי מדהים- ממש בגדר נס חנוכה: איה ישנה המון!!..._
זה מזכיר לי תכנית טלוויזיה שאמא שלי דווחה לי עליה בה נתנו כל מני פתרונות לתינוקות שלא ישנים,אחד מהם היה רעש גדול.טענו שם שהרעש שיש בתוך הבטן הוא עצום ויש תינוקות שממשיכים להזדקק לו אחרי.
חוץ מזה שיכול להיות שהביקור בארץ יעשה את זה.
בהצלחה.

היום יום לפני היום האחרון לטיסה... והראש עובד ומשובש מרוב מחשבות וגעגועים...
כבר מתגעגעת לבנזוגי. בשבועות האחרונים כל כך מקסים לנו ביחד. ואיה כל כך רגועה יחסית. חוץ משגודלות לה שיניים... היא נרדמת טוב בערב. ולא מתעוררת הרבה. אנחנו חווים ערבים נעימים ורגועים ביחד וקשה לנו להיפרד. פתאום יש ידיעה ברורה כזאת שהכל משתנה.. נו ככה אני לפני פרידות. הכל דרמטי...
כבר ארגנתי מים לטיסה, תיק שבו כל מה שאני צריכה. התחלתי וזנחתי כמה פעמים את המחשבה שחייבים לקנות מעיל דק לארץ!... כי כל מעיליי עבים ושמנים. פתאום חזרתי למעיל ישן של לפני ההריון שהפתיע אותי שהוא עולה עלי. ויחד עם הגינס ההוא של החיים של לפני, אני פתאום נראית שוב כמוני!
אפשר להרגע. פיניתי מקום להכניס קצת אוכל איכותי של אמא.
אהובי טוען שאיה גודלת כל הזמן לאורך ולרוחב ועכשיו היא בקטע של לרוחב... ובטח כשנחזור היא פתאום תהיה גמד קטן אמיתי, שגדלה לגובה, הולכת ומדברת עברית צחה. באמת מוזר אם תתהלך לה פתאום ברחבי הבית כאן והוא לא יראה א ת צעדיה הראשונים. אבל אין לדעת.. הוא חושב שהיא אוטוטו רצה לה..
לא. זאת אני שרצה לי לאלפי הסידורים והאריזות שמחכים לי... יוהו! הצילו

שבת שלום,

את ודאי כבר בישראל. האם נשמע ממך כאן? אם תוכלי ספרי איך זה להיות בבית ואיך איה מרגישה.

אני בארץ, לשניה של מחשב לא בבית. האירועים רודפים וסוחפים. ואנחנו מאושרות ובעננים מהכל.
ומשמינות לנו מצחוק והנאה. אם תראו שתי בומבילות אחת קטנה ואחת קצת יותר גדולה מתגלגלות בדרכים תבינו שאלה אני ואיה באקסטזת שיגועים, דיבורים, חיבוקים, בדיחות, ריצות הלאה והלאה לעוד פגישות מלאות אהבה ומתוקות מדבש.

!!!

יופי!תמשיכו להנות!!!

הבנתי ש-פלוני אלמונית זאת את מפני שאין לך מחשב בבית.
כיף לשמוע איך אתן נהנות. @}

כתבתי לך ב- הגמד חיוכון.

תודה, זה נורא כיף לחזור לכאן כשיש מברכים ומתענינים.

היה לנו הפעם ביקור מאוד נעים בארץ. מאוד זורם. הרבה אהבה שהורעפה עלינו. הרבה פגישות משפחתיות, נסיעות כה וכה ואוכל טעים.. כבר עברו שבועיים מאז ואפשר לומר שדי חזרנו לשגרה כאן. היה גם נעים לחזור, ומההגעה היו לנו ימים מלאי פעילות. קבוצות זחילה וסידורים נחמדים ופגישות מצחיקות.
אני הבנתי כמה איה גדלה והשתנתה רק מרגע שראיתי אותה כאן בבית, ועם אבא. היא מדברת כל הזמן, היא חוזרת על מילים. זה מאוד מרגש. כל החיבוקים והמפגשים שהיו לנו בארץ פתחו אצלה משהו חזק מאוד עם אנשים. היא אוהבת לתקשר ולדבר ולצחוק ביחד עם אנשים. אני כל הזמן מראה לה דברים ומדברת איתה שכלום לא ילך לאיבוד וגם בגלל שזה כל כך כיף עכשיו.. היא כבר בת שנה וחודש כמעט! זה גיל כ"כ מקסים...
קצת מרגישה עיפה לשחזר את הביקור בראש. אבל מרגישה שזה חשוב. הרבה דברים מענינים קרו עם נוני ואני רוצה לא לשכוח כלום.
מתגעגעת עדיין לכל האנשים שהספקתי לראות וגם לאלה שלא. בגלל שהיתה קרבה כזו קרובה וטעמתי ממש איך יהיה לשוב ולגור בארץ. והיה טעים..
יש לי עכשיו קצת עננה שיושבת לי על הראש- מצברוח. וערפל כזה.. מקוה לחזור בקרוב עם כוחות מחודשים ולכתוב עוד. לילה טוב

היה כיף לקרוא מה שכתבת. מצפה לשמוע עוד.

לילה טוב

ערב. כבר כמעט חודש מאז שחזרתי עם איה.
מנסה לכתוב כאן ולעזור לעצמי לעכל את ההתרחשויות הרבות והחזרה הזו לשגרה.
מכאן הביקור שלנו בארץ נראה כאילו לקחנו את העולם הקטן שלנו כמו אקווריום שלג קטן שתמיד מביאים מתנה מאירופה, שיקשקנו אותו וכל הפתיתים התעופפו בשמחה ובטירוף, עד שלאט לאט כל פתית נפל למקומו וחזרנו למעין שקט יחסי שאני מנסה לשקשק שוב ושוב מידי פעם.
היה לנו כל כך נפלא כמו מסיבה אחת גדולה. היו הרבה ימי שמש נעימים בטיולים עם איה תוך פגישות מרגשות וישיבה בכל מיני מקומות נעימים אצל חברים או בבתי קפה, אצל משפחה אוהבת ועוטפת. גיליתי מחדש את משפחתי המורחבת. נדמה שעכשיו כשיש לי בת משלי, יותר קל לי לתקשר עם בנות דודותי הבוגרות והקליק בינן לבין איה הוא מיידי וחם, אהבה גדולה וזמינה לה. והיה לה ממש נעים עם היכולת הזו לחקור ולראות כ"כ הרבה אנשים חייכניים ואוהבים שמצחיקים אותה ומוכנים לכל בקשה ועיפעוף עינים שלה. מזמן לא היו לנו תינוקות במשפחה (שהיא די ענקית למעשה, לאמי 6 אחיות ו3 אחים- וילדיהם וילדי ילדיהן...), ולכן הופעה שלי ושל אחותי עם גוזלינו תמיד מתקבלת בתשואות.
לפעמים קשה היה קצת ללא פינה פרטית משלי. לפעמים כשאין רכב זה מקשה קצת להתנייד עם איה בתחבורה ציבורית. אבל לרוב הסתדרנו בקלות שהפתיעה אותי. פעם הנהג של האוטובוס יצא, קיפל בעצמו את הטיולון, והאנשים באוטובוס מיד פינו לנו מקום... ויעצו לי מיד עצות שונות ומשונות... הרבה פעמים האנשים שרצינו לפגוש היו עסוקים מאוד, אך עזר מאוד לתכנן ולרוב גם ימים ללא תכנון, שבהם היתה דרושה מידה של יצירתיות וספונטניות בתכנון היום בבוקרו, הצליחו להפוך למרגשים ונעימים וזאת בעיקר בגלל שבארץ יש כל כך הרבה מה לעשות...
או כך לפחות נדמה לי כעת..
יש המון דברים שאפשר לעשות עם תינוק גם בגלל מזג האויר הנעים והחמים.
לטייל עם המנשא לאורך החוף, ללכת לקנות גלידה, לשוק, לגימבורי, לבנק, לביטוח לאומי.. (יש! קיבלתי מענק לידה..),
יש מלא חברים שרוצים להחזיק אותה.. יש מלא תינוקות לכל החברים וזה כיף לאיה לפגוש אותם. למרות שהם מתיישבים עליה!
נפגשנו עם נסיכת השום ופיצ הקטן והיה לנו יום מקסים ביחד שבמהלכו איה טרפה את רוב החול של גן מאיר..
וכמובן כיף נורא היה להיות עם משפחתי הקטנה בבית ולאכול אוכל טעים של אמא שנעשה בהרבה אהבה. ולהתענג על כל דקה של זמן ישראלי עם עיתונים וטלויזיה ושיחות בשפה שלי כשאני יכולה להביע את עצמי בדיוק כמו שאני רוצה ולא ליד הדברים שאני רוצה לומר.
היה קשה להיפרד. כשנפרדנו לא היתה לי הרגשה כמו בפעם הקודמת שנשוב להיפגש במהרה... למרות שהיו הרבה שיחות על כך שנחזור אולי ממש בסוף הקיץ המתקרב, אני עדיין לא מצהירה. אני זהירה. לעומת בנזוגי שכבר מרגיש שהוא בשל מאוד לחזור לארץ, ומצהיר על תאריכים מתקרבים ללא פחד...
אני עוד קצת סקפטית, או בעצם בכלל לא רוצה לחשוב על תכנון כעת, אגיע לזה כשארגיש את זה בעצמותיי. שהנה מגיע הרגע.
מוזר, אבל עכשיו למרות הגעגועים והטוב שהיה לנו, אני מרגישה שהחזרה רחוקה עדיין- רק המחשבה על תיכנון החזרה מתישה אותי.
צריכה להתגבר על המחסום הזה.
בכל אופן מזמן שהגענו ניסיתי להמשיך וליצור איזהשהוא יומיום נעים ומעניין לאיה ולי.
היו לנו כמה ימים של שיטוטים בפארק עם אבא. לקח לאיה מעט זמן להתאפס- ולהבין ש"היי, האיש המצחיק עם פרצופיו והבלונד השופע זה אבא.." ושל פגישות נוספות עם נסיכת השום ופיצ המתוק. אבל אני עכשיו רואה כמה הייתי בשוק בחזרה.
בהשואה בין יומינו בארץ לכאן, הרגשתי מין בדידות שכזו. כאילו נפלתי שוב לאותה משבצת של אי תעסוקה, חוסר חשק, ורעיונות באיך לשפר את עצמי, את יומי, את מצביומצב איה. תיסכל אותי שאני רוצה כל כך להעניק לה עוד חברת ילדים ולא מתאפשר לי כל כך.. היתה מין נפילה כזו.
אבל עכשיו אני מתאוששת, אני חושבת. ניסיתי למצוא לאיה גן או מסגרת קטנה כזו, קבוצת זחילה וכו ועכשיו נדמה שמצאתי קצת וגם הנסכיה באה ביוזמה להפגיש את קטנטנינו כמה שיותר. כך שיצא שבשבוע האחרון בילינו יחד שני ימים ארוכים עד לשנת צהריים ושניהם היו עסוקים ביחד בפעילות, בשאיפה לשבועות של 4 פעמים כאלה בתוספת קבוצות זחילה חדשות שמצאנו.
לאיה אמנם היו כמה ימי מצברוח מוזר וחום בגלל צמיחת שיניים של ערפד למטה והיא התעלמה במופגן מפיצ כאילו הוא והיא לא תיקשרו אפילו בעודם ברחם. בעוד פיצ המתוק שולח לה את חיוכיו הממיסים והשרמנטיים היא מפעילה את צעצועיו וחפציו בעצבים..
התנועה חוזרת לגופי הקפוא ואני מתעוררת לחיים... עשיתי כבר פעמיים הליכת בוקר, טיילתי ארוכות עם אביו של אישי, שהפתיע והופיע למרות שידע שאישי לא כאן.. שוטטנו בשווקי יום שבת וראשון (מזל שהוא בא בסופ"ש) תוך שאני מתרגלת שנית את הגרמנית שנשכחה לי קצת, ובעיקר זוכה למחמאות על מילים שחשבתי שהמצאתי אך הן קיימות.. כמה נפלא.. בנוסף ראיתי סרט שחברה הביאה כאן לפסטיבל ברלין ונפגשתי איתה. ראיתי סרט! ראיתי קולנוע מבפנים! איזה אושר זה היה. ועוד- בדרך לקולנוע בערב פגשתי ברכבת התחתית אישה הריונית שאיש לא הואיל בטובו לתת לה לשבת. בחוצפתי שנובעת מהיותי זרה כנראה, או ישראלית בעצם.. שכנעתי בחיוך אדיש צעיר אחד שיתן לה לשבת והיא הודתה לי בצחוק. דיברנו כה וכה על ההריון והבטחתי לה בגדים לרך הנולד. והיא הופיעה אצלי בסופ"ש האחרון, לקחה את הבגדים, השאירה לי צנצנות של ריבות גורמה שאימה מכינה וסיפרה לי קצת על חייה המעניינים- משהו. היא גרה עם אחיה ואמה וללא האב. היא לא ככ בקשר עמו כי "הייתה קצת ביצ"ית אליו". כי הוא לא סיפר לה שהוא נשוי. למרות שהוא לא בקשר עם אשתו.
בתוך תוכי ספקתי את כפי בהנאה... מכשפה שכמוני.. בכל זאת מצאתי קצת ענין בשבת המתארכת והמשמימה עם אביו של אישי.. הוא מצידו הבין במי מדובר ונעלם מהשטח לזמן הקצר שביקרה אותנו..
השלג יורד ללא מעצורים, כל הרחובות לבנים. היום בלכתי למטה למאפיה לקנות לנו לחם, נפל לי הארנק. כשחזרתי לחפשו תוך שתי דקות! הוא כבר נלקח. ראיתי את צורתו על השלג הרך ונעלבתי מהעולם שגנבו לי את הארנק. אין דבר מעליב יותר ומערער אותי יותר מגניבה.. אני הולכת לי במין טראסט יחסית גבוה בעולם ופתאום הוא מפנה לי עורף.. הדמעות הופיעו והיה נדמה שיהיה בוקר נאחסי. בעוד אני מנסה לדבר עם עצמי ולהרגיע את עצמי שכנראה כך צריך להיות ועלי ללמוד מכך משהו.. (ואולי גם מתגובותיו של בנזוגי שעיצבנוני: כל כך אופייני, תמיד את שוכחת, למה את אפפעם לא שמה במקום שאת יודעת... וכו וכו..P-:...

) פתאום מתקשרים אליי, אני קופצת בידיעה שזה בטח הארנק שלי מתקשר ואומר לי שהוא בסדר, ואכן! מישו פשוט מצא אותו! כמה הכל נהדף לי חזרה לפנים.! העולם עדיין אוהב אותי ומגן עלי.. יש אנשים טובים, אני פשוט צריכה ללמוד שוב את השיעור עם האיבוד..
לומדת...

ערב שקט ובתוכי סערה קטנה..
בנזוגי חולה ומסכן.בערך כמו כל הגברים שקצת מרגישים לא טוב- אז הם על סף התעלפות והעולם שלהם הפוך וצריך לטפל בהם...
לא לא אני לא מתלוננת...! אני רק מאפשרת לטיפול שלי בו להיות טוב יותר ע"י הפנית הקיטור למקום אחר...! הוא אכן מסכן ביותר וזקוק להרבה רוך ואהבה.
הבעיה היא שגם איה במצב דומה. יש לה עצירות קשה וכל כמה זמן היא מנסה את כוחה ופורצת בבכי. היום היא הצליחה קצת להוציא לשמחתי הרבה, אך ביליתי את אחר הצהריים עם בכי מתמשך, מחזיקה את איה המסכנה על הידיים, בעוד הבית כולו הפוך ומלא כלים משומשים!...ועם איש מבואס ומעוך.
בנוסף, הבוקר אמנם ביליתי את זמני בנעימים אצל משפחה חדשה שפגשתי, קבענו להיום לנסות לחגוג קצת את פורים באיחור.. נכנסתי לבית מקסים, מקושט כולו בבלונים, עם זוג הורים נעימים להפליא וילדונת מתוקה בת שנה ותשע שכולה צחוק ופטפוטים ושלוה כזו..
ביליתי אצלם בערך שעתיים והתמלאתי השראה מכל מה שראיתי- מהבית, מטבעיות בה הכל זרם, בהתנהלות עם הבת, מהיצירתיות הרבה- ידי זהב של שניהם והמון השקעה במשחקים של הילדה (בית משוכלל ומרשים מקרטונים, עם מרפסת!.. וחלונות עם וילונות.., המון ציורים קטנים ועדינים שמודבקים על המדפים בגובה של הקטנה, מיטה גבוהה גדולה שנבנתה על יד האבא. מעץ. עם כל מיני שכלולים והפעלות בשבילה.. ממש מדהים).
היה לי כיף. אבל בדרכי הביתה התחלתי לשחזר את כל המראות שהובאו אל מול פניי בביקור הזה.
הקטנה נגמלה כבר מזמן מהנקת לילה, ובטח, מזמן היא כבר לא נרדמת בהנקה אפילו- אבא פשוט מקריא לה סיפור, היא יונקת במשך היום כמה שבא לה,
אבל אוהבת מאוד לאכול הכל- מאז ומעולם, ושותה מכוס פלסטיק כבר מגיל 10 חודשים... היא מטופלת ע"י הומאופטית, ובחרה לה לבד לישון מתחת למיטה הגבוהה של הוריה.
כל מיני דברים שאני חולמת עליהם אצלם הם כבר מגיל קטן מאוד. שמחתי לראות זאת. שמחתי לראות שזה אפשרי וקל לפעמים.
אז למה אני מרגישה עכשיו מוזר עם עצמי? אני מנסה לעכל את הידיעות האלה בלי להרגיש אשמה או חוסר ביטחון, או קטנות כזו..
אבל זה היה לי קשה לבוא לביתי עתיר הכאוס הזמני ולהרגיש את ההשראה מכך.
בכל אופן, שמחה שפרקתי קצת מכל זה...

שמחתי מאוד לקבל אות חיים ממך ועברתי לדף שלך כדי לדעת מה התחדש אצלך ומצאתי הרבה מה לקרוא.זכית בכוחות מחודשים בביקור בארץ וזה נהדר. איך קיבלת דמי לידה? האם שילמת ביטוח לאומי כשאת בחו"ל? זה אפשרי ורצוי וגם לא יקר. גבר חולה - צרה מוכרת אפילו תינוק ממין זכר חולה קשה יותר מתינוקת. ייתכן שהעצירות של איה ג"כ קשורה לצמיחת השיניים. יש ילדים שבכלל לא מרגישים בבקיעת השיניים ויש ילדים שיש להם כל מיני תופעות בתקופה הזו. עצירות אצל תינוקת יונקת נדירה מאוד ואולי כדאי לתת לה גם תרופה להקלה, כמובן, בהתייעצות עם רופא/ה.
אם אתם באמת חושבים על חזרה לארץ ובנזוגך בשל לכך כדאי שתבדקי שוב את מצב זכויותיו ואל תוותרי, אם תקבלי תשובות מתחמקות תלכי עד לחלונות הגבוהים.
תמיד כדאי לקרוא סיפורים עם תמונות אפילו לא רק לצורך הרדמה אם כי הרבה ילדים אוהבים סיפור לפני השינה וגם ישנים כל הלילה.
גם תינוקות יונקים יכולים לשבת על יד השולחן כאשר ההורים אוכלים וכך לומדים לאכול הכל. כל ילדי ונכדי אכלו הכל בגיל שנה חוץ מבוטנים ואגוזים שיכולים להיתקע בבית הבליעה וגם נעזרו בכף חוץ מאשר אכילה בידיים. בגיל שנתיים כבר חיקו אותנו ואכלו בסכין ומזלג בהצלחה חלקית, מה שנפל הרימו ביד ודחפו לפה... הם גם שתו מכוס פלסטיק. פשוט צריך לשים לפניהם. בהתחלה ישפכו חלק וגם על עצמם אבל ילמדו. פשוט יש להציע והשאר יבוא באופן טבעי בזמן המתאים לכל ילד.
אצלנו הכל בסדר. לפני כשבועיים ראינו הצגה של אחד הנכדים שעושה בגרות בדרמה והם היו באמת טובים - אפילו הבודק של משרד החינוך אמר ש"זה תאטרון במיטבו". הם ביימו בעצמם, הכינו את התפאורה, המוסיקה - הכל. לקראת סיום שנת הלימודים נצטרך להיות בעוד כמה ארועים כאלה ואישי מרצה בכמה מקומות על השואה. כרגע גם קצת הפוגה - אף אחד לא נמצא בשטחים אז ישנים קצת יותר טוב בלילה.
כתבתי המון אבל אני רוצה להציע לך עוד משהו - ניבון עברי חדש אם אין לך.
www.nivon.net ממש שימושי. לאיה הוא עדיין מוקדם. אם לא תצליחי להכנס ישר מהקישור תנסי דרך ה - EXPLORER.
אני מקווה שהוא נקלט גם בחו"ל.

גיליתי את הבלוג הזה , והא נפלא. מעודד לדעת שיש עוד נשים אמיצות וחזקות במצבי. מה עושים????????????????????????? מישהו יכול להגיד לי מה לעשות? כנראה שלא........... את התשובה אני אמצא רק אם אעשה צעד אמיץ וכואב.
תודה על הבלוג המקסים

קפצתי כדי לאחל לך חג פסח שמח.
אצלכם הוא ודאי עדיין לא ממש חג אביב.
מה שלום שלומכם בכלל? @}

מזמן לא כתבתי כאן. איכשהוא הדפוסים אצלינו השתנו מעט. יותר אנרגטיות, יותר חידושים, שעת ההשכבה מתארכת ל 8:30.
(כמו השפן עם הבטריה רואים איך לאט לאט התנועות נעשות יותר איטיות ושפשופי עיניים איטיים... ועמידה ונפילה... והופ. בום. רדום.)
מנסה לנסח לי את המחשבות לעצמי, לכתוב קצת בכל יום ב"ספר של איה" שיש לי ליד הספה ובו אני רושמת תופעות וחוכמות חדשות של היצורית המדהימה שלי.
והם מתחדשים מידי יום! הרבה עובר ואני שוכחת לכתוב כי כל כך הרבה מתוסף... כמו מילים חדשות, או תנועות חדשות, או צרחות עליזות ולא כ"כ עליזות למינהן..
אבל עכשיו החלטתי באמת לעדכן לעצמי כאן קצת לכבוד פסח.
זהו פסח כנראה רביעי במספר שלי מאז שאנחנו בברלין, שניים הספקתי לחגוג בארץ בחופשות משמחות, שניים חגגתי כאן ברגשות מעורבים.
השנה היה המוצלח מבין כולם. משהו בהתנהלות שלי כאן כנראה יותר בטוח בעצמו, יותר מודע למה טוב לי, מה אני באמת רוצה וצריכה ואותו אני טורחת לקיים.
(פתאום רואה בזכרוני שאפפעם בנזוגי לא היה עימי בפסח כאן. רק כשגרנו בארץ. הוא מעולם לא התחבר לחג הזה- איכשהוא ריבוי המשפחה בארץ והאנרגיות המטורפות סביב החג הזה מרתיעים אותו, לצערי הרב, ואני די מבינה אותו. גם כשהיינו בארץ לא היה בדל איזכור לכריסמס שנחשב בעיניו כאן).
אולם הפעם רצה לבוא אך היה עסוק בפרויקט שעדיין יושב עליו כאן בחדר העבודה הסמוך, עבד לאורך הלילה. מוזר- חשבתי על כך כשחזרתי הביתה מליל הסדר העליז אצל הנסיכה, אני והוא לפעמים בעולמות שונים לגמרי. אני טורחת ליצור לי אוירת חג בעולם שלי כאן- מנקה, מכינה, קונה, מחליפה מפה בשולחן האוכל.. הכל כדי ליצור הרגשה של קדושה קטנה והתחדשות אביבית... אפילו האויר בחוץ בדרך לסדר היה נדמה לי יותר חגיגי וראיתי אנשים בבגדים חגיגיים, שעשה לי נעים... והוא- בעולם אחר לגמרי- שוקד על איור מלא פרטים, שומע את המוזיקה שלו, עסוק מעל הראש, מרגיש בלחץ שמדרבן אותו.
רחוק מהקדושה הזו, מההתחדשות שלי... רחוק ממני. וקרוב..
נזכרת בפסח הראשון כאן אצל מישהי נחמדה והזויה שהזמינה אותי ואת בנזוגי שסירב לבוא.. לא זוכרת למה אז, והלכתי עם הישראלי היחיד שהיכרתי בברלין, איש די מצחיק שאבדו עקבותיו, משדרות! או מעלות! או משהו בדומה... בעל מבטא מרוקאי משולב עם גרמני, זה היה ממש שובה לב. האוכל היה די מחריד הכרזנו לנו פה אחד ביציאה משם, אך גם החברה היתה כה מוזרה... קראנו מתוך הגדה של היפים כזו עם שירי אהבה. זה דוקא היה מצחיק וחדיש אבל גם שרנו את השירים האלה של בוב דילן במקום כל השירים המוכרים. והתאפקנו קשות לא להחליף מבטים רבי משמעות מול המארחת שטענה שיהדות זה פאסה..
בכל אופן, השנה היה שונה לעין ערוך:
המקום: ביתה של נסיכת השום, חלל נעים מלא בשטיחים פרסים יפים וכמובן אפוף ניחוחות שום חזקים...
השעה: חמש. שעת החזרה מהעבודה והעומס בטראמים וברחובות העיר...
הקישוטים: שרשראות בלונים שנשארו מהיומולדת של פיצ, נסיך הבית.
החברה: ארבע משפחות נחמדות ומלאות רצון טוב.. לחגוג את פסח באמת "כמו שצריך".. לקרוא, לשיר, להנות...
המכשול: 3 זאטוטים באטרף של אחה"צ + בייבי קטנציק מתוק שנולד לפני חודש. (ובטעות הזאטוטים מזהים אותו כבובה מגודלת ולא מבינים מה אלה קולות הציפור שבוקעים מהידיים של שניים מהמבוגרים שעסוקים בהסתכלות על הבובה ובהחלפתה והנקתה..)(יותר נכון בוב.. והחלפתו)
ההישג: אוכל מדהים שכולם בישלו והנסיכה בראשם+ ברכת פתיחה ו- 3שירים אהובים מההגדה, מעט סמול טוק והרבה חיוכים.
בשבילי היה בעיקר נעים להיות סופסוף בחג עם אנשים אהובים, אמנם במרחק ממשפחתי אך הצלחתי להרגיש משפחתית בפעם הראשונה בחג בברלין.
אני מודה על כך.

בעזרתך, הזיכרון מהערב הזה מקבל נופך חדש... האמת שבאמת היה כיף...! פעם הבאה מתחילים בארבע

אך הצלחתי להרגיש משפחתית בפעם הראשונה בחג בברלין.

שמחה בשבילך.
וגם @} לאביב.

הכל כדי ליצור הרגשה של קדושה קטנה והתחדשות אביבית - חג אביב שמח

!
נהנית לקרוא את הבלוג שלך!

קפצתי לבקר.
יופי שנהנית בחג. גם אצל נוצרים בעולם זו תקופת חגים, באירופה נקראת פסחא ואצל דוברי האנגלית EASTER, כך שוודאי היתה אווירת חג גם ברחוב.
מלבד החג שלנו עם המצות שגורמות למי שאוכל אותן תענוג מפוקוק מאוד הורגש גם כאן הורגש החג הנוצרי עם המון עולי רגל דתיים שזה בלבול ראש למשטרה אבל הדולרים זורמים, אז למי איכפת?
אנחנו חגגנו שלושה דורות אצלנו - היה שמח ואפילו השתעשנו קצת בהגדה, ומכיוון שהתחלקנו בבישולים היה מספיק אוכל לשנה ושלחנו חזרה לחבר'ה הביתה - הם לקחו איתם בכיף ואמרו שיהיו פטורים מבישול עד סוף החג...

@}
בינתיים היה כבר יום השואה אבל זה כבר נושא אחר.

היי סבתא.
אצלי המצב הוא הפוך, אני פשוט מתה על מצות! ועל כל המאכלים שאפשר להכין איתן.
כל מצה פשוט אכלתי בסבלנות ואיטיות והנאה מרובה, כי לא היו לי הרבה. אני ואישי התענגנו על כל מיני מצה בריי עם סירופ מייפל וכו.
מכאן פסח והמצות נראים ככ רחוק...
בנתיים נעשה ממש יפה בעיר, האביב מבליח מידי פעם, למרות שהגשם של אפריל מושך בשרוולו מידי פעם, לא נותן לו להתפרץ בעוצמה.
אנחנו מחכים לפריחה שמדהימה אותנו כל שנה. בנתים נהנים מהחצר שמצמיחה ניצנים ירוקים זוהרים.
אוהבת את הירוק של תחילת הקיץ. ירוק חזק וזוהר.
לפני כמה ימים- היה יום הולדתו של אהובי. בדיוק ביום הזה איה החליטה לתת לנו מתנה קטנה...
טילנו כולנו בפארק בטירגרדן, השמש זרחה מבעד לעננים והיה יום מקסים. אני ישבתי מעולפת קלות על הדשא, גומעת את שאריות השוקו..
ופתאום- אישי בזרועות פתוחות מסמן לאיה לבוא אליו והולך קצת אחורה, והיא מדלגת אליו בריצה... כמה צעדים בבת אחת, הוא צוחק לא מאמין, מנסה שוב ושוב
ושנינו מתלהבים ומצלמים... והיא צועדת לה ממני אליו ובחזרה.. יותר נכון רצה.
היא צריכה להרגיש את זרועותינו קרובות אליה. ולרוב די מתחשק לה לצנוח באמצע הדרך ישר עלינו.
אבל הצעדים הספורים הקטנים שעשתה אז היו מרגשים ומידי פעם אנחנו מנסים איתה שוב. היא כבר קולטת אותנו, ונופלת לה באמצע הדרך-
כאילו אומרת- לא מתאים לי לעשות מצגת כרגע... אני אראה לכם מתי שמתאים לי...
בכל אופן, ההתרגשות רבה. התינוקת שלנו הופכת לילדונת!.. נזכרתי פתאום בזמנים הראשונים איתה. מרגישה שעברנו דרך ארוכה בהרבה מובנים.
גם איתה, גם ביננו, גם בינה לבין עצמה, קולטת את המרחב, את הגוף שלה.. וגם כל אחד לבד איתה (זהו, אני חושבת שכיסיתי את כל הכיוונים..).
היחסים מתפתחים ונבנים ומתבססים. והעוצמה של קשר- משפחה, נראה לי יותר חזק מאי פעם. גורם לי לחשוב על הוריי, שהרבה פעמים כמעט נואשתי מהקשר ביננו. בכל זאת, מהמקום הזה- רואה את הקשר המשפחתי אחרת. הם גידלו אותי. כמה מוזר, כמה קשה. טוב שלא נואשתי.

אני אוהבת מצות אבל בטני מגיבה גרוע.
צעדים ראשונים של ילד/ה כמה מרגש ! עוררת בי זכרונות עבר מקסימים אחרי ערב עצוב של יום הזיכרון.
למרבית הפלא, גם אצלנו יש גשם מפעם לפעם ואפילו היו שטפונות קשים בהרצליה וקרית שמונה אבל בסך הכל אביב. הפריחה הנהדרת של סוף החורף ודאי תעלם בקרוב ויהיה קיץ. אני דווקא אוהבת את הקיץ אבל הפריחה תחסר לי ואילו אצלכם אתם נמצאים בתחילתה.
מחר בערב יום העצמאות אז חג שמח ולילה טוב.

ראי בדף שלי שעשועי חשבון נחמדים לך ולבנזוגך.

בדיון שהיה בטלוויזיה אצלנו אמרו שעד היום תושבי ברלין מתנהגים כאילו העיר מחולקת. אין קשרי ידידות בין תושבים משני הצדדים, אין נישואים ביניהם וכו', למרות שהם בני עם אחד ושפה אחת.
כתושבת ברלין (המזרחית?) האם הרגשת בדבר הזה?

סבתא קראתי את דבריך לפני כמה ימים ולא הספקתי לענות, אך בנתים חשבתי על הנושא ובאמת זה די נכון.
יש תחושה שחלקי העיר רחוקים זה מזה. לי יש קשרי ידידות עם אשה ישראלית מקסימה אך זה מפני ששתינו "אאוסלנדריות".. -זרות.
נדמה שכל רובע נשאר די מגודר בתוך עצמו. יוצאים לפעמים לטייל ברובע אחר (אנחנו בקושי..), אבל החיים מתרכזים כאן. וכך גם חברתי מהמערב טוענת- היא יוצאת משכונתה לעיתים רחוקות. יש תחושה של מרחק רב בין מקום למקום. העיר די גדולה- צריך לקחת רכבות תחתיות או עיליות להגיע לכל מקום מרוחק. למרות שיש המון תחנות והתחבורה נוחה, זו טרחה- כשיש לנו הכל כאן- פרוש לפנינו ונעים וקרוב.

עבר זמן מה מאז כתבתי כאן, אך אני כותבת שוב כאן בלב כבד מעט, שכן מצברוחי הנמיך מעט בעקבות תקרית בייביסיטר מצערת ואף מעצבנת.
אתמול יצאתי לראשונה מאז איה נולדה עם בנזוגי י. הלכנו לנו לסרט אחרי פעמיים שבדקנו את הבייביסיטר והיא עשתה רושם טוב והיה חיבור טוב בינה לבין איה. איה אפילו נרדמה עליה פעם. אני עדיין חושבת שהיא בסדר. אך ממש לא מבינה את בחירתה אתמול שלא להתקשר אלינו.
חזרנו הביתה באיטיות, אחרי טיול קטן שעשינו אחרי הסרט, נהנים לנו מהאויר ומהביחד שלנו.
מי חשב שבעוד אנו מטיילים הבייביסטר שלנו נושאת את איה הבוכיה עליה. היא סיפרה שזה היה שעתיים.
שעתיים שאיה בכתה עליה ולא רצתה כלום.
היא חיפשה מין מכשיר אצלינו שעושה מוזיקה מרגיעה ולא מצאה.
היא רצתה להאכיל, לאכול בעצמה, לנחם, ולא עשתה כלום חוץ מלשאת את איה עליה במנשא, שלא עזר כל כך כי היא כאמור בכתה נורא.
אני מצידי הקפדתי וחזרתי שוב ושוב על הענין שתצלצל אלינו בכל מקרה, בכל שאלה! למה היא לא התקשרה? אני שואלת כל הזמן. היא לא ענתה לי.
כשחזרנו היא היתה מאוד נסערת, ודי הסתלקה בלי לומר שלום לאיה ולי, והשאירה בלגן בכל הבית.
אני מאוד מבינה את התחושה הקשה של תינוקת שבוכה מרות וכמה זה קשה להכיל לפעמים.
אני ממש לא מבינה למה לא התקשרה אלי, ואני מקוה לברר את זה היום. אבל זה כל כך נורא לי וקשה לי לבוא הביתה לילדה חמה ואדומה, והיום היא במצברוח מוזר כמו שלא היה לה מעולם. אני בסערה כולי, בטוחה שמשהו מהעצבים שלה יצא על איה. ובכלל אני לא מבינה מה הלך שם.
היא בחורה רגועה וחמודה בדרך כלל..
כולי אובדת עצות ומבולבלת מכל הענין.
בנזוגי מרגיע אותי. מראה לי את איה שמשחקת עם עצמה בהתלהבות, ואומר שהיא בטח גדולה כבר ומבינה שיש מטפלים אחרים בחייה.
אני רוצה להרגע ולחשוב שזה יסתדר. בכל אופן לא אזמין אותה אלינו יותר וטוב מוקדם..
מקוה לחזור הנה עם תשובות ומסקנות יותר ברורות.