בלוג קיצקיצ בלי חיתול

בעצם כל הנושא הזה של התקשורת לא אמור להימשך מעבר לתקופה הצמודה הזו של לפני הניידות העצמאית
מסכימה!!
אני חושבת שברגע שהם מתניידים,
הם "מתוכנתים" לדעת לעשות בלי להתלכלך, אבל את יודעת,
כאילו הם בג'ונגל או משהו - בלי בגדים, לעשות ישר על האדמה וכו',
ואז מתחיל השלב ה"אקטיבי" של חינוך לצרכים,
זה שהשתכללל והתפתח בעיקר בעולם המערבי ובהתאם לו.

>הי, אני תמיד נכנסת כשאני רואה שקיצקיצ מככבת. מה שלומכם?<

הי דניאלה. תודה על ההתעניינות. כמו שאמרתי בשלהי מחלה ארוכה ומייגעת. נקוה ללילה טוב ונקי (בלי שלוליות קיא או שלשול במיטה).

נקוה ללילה טוב ונקי (בלי שלוליות קיא או שלשול במיטה).
אמן...
>אויש, מסכנות<
אגב מכונת לכלוך, מזל שיש מכונת כביסה, לא כן?
תארי לעצמך היית צריכה לשפשף את הבגדים על קרש כביסה, כל יום? (כל היום...... \-:)
רפואה שלמה

או שלשול במיטה).
אישית (מנסיון) ממליצה על ח"פ לכמה ימים. בלי להפסיק קשב, בלי להפסיק להציע ולנסות לתפוס לפני.... אבל גם בלי כביסות בטירוף (לפחות מהאספקט אחד של המחלה)
בעצם- אני ממליצה שתבריא.
@}

צצצ. אין אצלינו בבית חד פעמי כבר מגיל 4 חודשים וזה לא הולך להשתנות. חוץ מזה אני מאמינה ששלשול בורח גם מח"פ. הפספוסים היו לגמרי באשמתי. הייתי צריכה לדעת שבזמן שלשול אני צריכה לקחת אותה לסיר כל פעם שהיא מתעוררת בחוסר נחת בלילה ולא עשיתי את זה. אבל חזל"ש. עבר לילה טוב וההקאות והשלשולים עברו לסבא שנדבק...

חזל"ש
?

מה נשמע?
עבר כבר חודש בערך....

חוזרת ומעדכנת אחרי המון זמן, בעיקר בשביל עצמי כי לא יודעת מי עוד זוכר אותנו.
קיצקיצ בת שנה וחצי. אני רואה שהעדכון הרציני האחרון שלי היה בנובמבר מלווה במין תחושת "הנלחה והמנוחה" שכזו. אז זהו, שזה לא מה שהיה. עדיין ההצלחות היו חלקיות בלבד. אבל מה, בחודשיים האחרונים יש שינוי משמעותי. קודם כל, היא מסכימה לעשות בסיר, וזה שידרוג רציני, כי את הסיר אפשר לקחת לכל מקום ולפשפש בכל סיטואציה. אני חושבת שהצלחת הסיר קשורה לזה שהיא ראתה שחברות שלה, אחיותיה ל"בלי חיתולים", עושות בסיר. ירד לה האסימון שזה מקום לעשיית צרכים. נראה לי שקודם היא לא זיהתה אותו ככזה כי אף אחד אחר בבית לא עושה בסיר אז מה פתאום? דבר שני שמאוד שיפר את המודעות היא מתנה ב15 שקל שקיבלנו מתנה מחברה: חצאית פליז עד הברכיים. כל עוד אנחנו בבית הממוזג (עכשו כבר אביב אבל תחשבו חורף) היא לבשה חצאית ומתחתיה כלום, ונעליים. ואז כשהיא עושה פיפי היא פתאום שמה לב ואומרת "פיפי" תוך כדי שעושה. מסתבר שעם תחתונים ומכנסיים היא לא שמה לב! ואני כל הזמן הזה הייתי בטוחה שהיות ונרטב היא מרגישה שעשתה אבל מסתבר שטעיתי! אז ההשתנות יקרות הערך האלה בעודה לובשת חצאית (שלא נרטבת לרוב) קידמו אותנו מאוד, ולאט לאט היו יותר קליעות מאשר פיספוסים. וחייבת לספר על אף אימתי ממרפי הרשע: כבר יומיים הגברת מודיעה לי שהיא צריכה ומתפשפשת! כבר כמה ימים אנחנו על ממוצע של תחתון רטוב אחד ביום.
אוף, עשינו דרך כזאת ארוכה, אני מתרווחת לי. באמת עבדתי קשה. עדיין זאת עבודה קשה. עדיין האחריות עלי ואני מציעה לה בזמנים שאני יודעת שהפיפי בדרך. ככה זה גם בגמילה רגילה? אני מתלבטת אם אפשר להכריז על הילדה כגמולה. ברור לי שיהיו עוד מורדות ושוב עליות ושוב מורדות אבל נראה לי שאנחנו בדרך הנכונה. לא מזמן ער אציל העלתה הגיגים בקשר לזה שתכלס מי שגודל בלי חיתולים לא נגמל יותר מהר ממי שגמלו אותו בגיל מוקדם. זה נכון. מי שמגדל בלי חיתולים צריך תמיד להזכיר לעצמו שהמטרה היא לא גמילה. המטרה היא בלי חיתולים. המטרה היא קשב. שואלת את עצמי מה יהיה בילד הבא. קודם כל אני בטוחה שאתחיל מגיל יום ולכן יהיה אבן יסוד בגידול מהתחלה. מצד שני יור יהיה לי חשוב להענות לצורך שלו אם יבקש ופחות ארגיש צורך לפשפש אם לא יבקש. נראה לי שעם שני ילדים ההשקעה שהשקעתי בעניין עם קיצקיצ פשוט לא תתאפשר. מצד שני תהיה לי כבר הפרספקטיבה, וזה דבר נרוא חשוב פה בכל הסיפור של הבלי חיתולים, הפרספקטיבה. אם מסתכלים על השאלות בדיונים על בלי חיתולים רואים שרוב הבעיות היו נפתרות לו רק היתה פרספקטיבה.

מסתבר שעם תחתונים ומכנסיים היא לא שמה לב! בול! ממש ככה גם אצלנו. עם תחתון מתחת למכנסיים הוא מפספס, כנראה משהו בתת מודע שלו משדר לו חיתול (גידלתי אותו עם חיתולים ופשפושים עד גיל 8 חודשים). ומאז שאני לא שמה לא תחתון, הרבה יותר קל, במיוחד לאור הפיזיולוגיה- זה הרי יותר צמוד...

אני מתלבטת אם אפשר להכריז על הילדה כגמולה
תביני, מרפי כבר בפנסי'ה (הוא הרי מסתובב כבר שנים בכבישים, ובטח שללו לו את הרשיון...) אז מה יש לו לעשות חוצמ לקרוא את הבלוגים שלנו, ולהפעיל את הקשרים שלו בחלונות הגבוהים...? אז אל תצהירי שום דבר. פשוט- שקט.
חוצמזה, הצהרות זה רק במס הכנסה, מה את צריכה פיננסים על הראש עכשיו?....

מי שמגדל בלי חיתולים צריך תמיד להזכיר לעצמו שהמטרה היא לא גמילה. המטרה היא בלי חיתולים. המטרה היא קשב
זה גם מה שהזכרתי לער.... (וגם לעצמי , בערך כל שעתיים)
זה משתכח נורא בקלות בעיקר כשמגיעים לגיל שהגמילה היא "נורמאל" ואז שואלים אותך, "נו והיה לך שווה? הוא גמול באותו גיל כמו רוני (דוגמא) ורוני גדלה עם חיתולים- אז שווה לך כל המירוץ אחר הפשפוש?" ואת בולעת צפרדעים אם את לא מגיעה מהמקום ש "נכון, הוא בגיל של רוני וכו', אבל- הוא עושה "בפקודה" כבר מגיל כמה שבועות, והתקשורת שרווחנו, והכסף שחסכנו, וההנאות הקטנות שבדרך", ועוד כאלה ממתקים שיעזרו לך לשכוח שאת אמורה "ע"פ הנורמאל" לבלוע עכשיו צפרדע.....
חוצמזה- התוסיק הזה..... התוסיק בלי חיתול- זה שווה כל הערה עוקצנית. תגידי להן, שאת חווה את התינוק כמו שהיא לא תבין אם לא תפשפש.....
איך זה מתקבל אצלה- ללטף אותו/ה, להתחיל בפנים, לעבור לגב, ולהתקל בחבילה מגעילה שעוטפת את התוסיק? במקום להמשיך ישירות על הגוף לתוסיקוני הזה שבא לך למעוך, ולהמשיך לרגליים, עד לבהונות השמנמנות האלה.....
תגידי להם- P-: לך ו- P-: לך....
>פפרי מטיפה לעצמה, את יודעת...<

_תביני, מרפי כבר בפנסי'ה (הוא הרי מסתובב כבר שנים בכבישים, ובטח שללו לו את הרשיון...) אז מה יש לו לעשות חוצמ לקרוא את הבלוגים שלנו, ולהפעיל את הקשרים שלו בחלונות הגבוהים...? אז אל תצהירי שום דבר. פשוט- שקט.
חוצמזה, הצהרות זה רק במס הכנסה, מה את צריכה פיננסים על הראש עכשיו?...._
D-: צחקתי בלי סוף...

זה משתכח נורא בקלות בעיקר כשמגיעים לגיל שהגמילה היא "נורמאל" ואז שואלים אותך, "נו והיה לך שווה? הוא גמול באותו גיל כמו רוני (דוגמא) ורוני גדלה עם חיתולים- אז שווה לך כל המירוץ אחר הפשפוש?" ואת בולעת צפרדעים
האמת עוד אף אחד לא העיר לי משהו כזה. ההיפך אם כבר יש בסביבה איזה ילד שגמול בגיל שנה וחצי אני מאוד מפרגנת, זה ממש נדיר את יודעת. הלואי שאחותי, שהילד שלה צעיר מקיצקיצ בחודש, תחליט לגמול אותו עוד חודש. הלואי, אבל אין שום סיכוי שזה יקרה. וחוץ מזה מקקי היא גמולה כבר מגיל 4 חודשים... ובלילה מגיל 8 חודשים... וכמובן עוד רווחים שערכם לא יסולא בפז, כל מה שציינת, לגמרי.
אני רק צריכה להעיר לעצמי, בפעם הבאה יותר בקלילות עם הפיספוסים, לא לקחת קשה. זה שלוקחים קשה פיספוסים זה מה שהופך את זה ללא שווה כי לא עושים את זה בשביל לסבול.

זה שלוקחים קשה פיספוסים זה מה שהופך את זה ללא שווה כי לא עושים את זה בשביל לסבול.
בא לי לגריין, מרשה?

איזה כיף להתעדכן @}
יש לי כמה תגובות,
אכתוב אח"כ

קיצקיצ בת שנה וחצי
גם אצלנו בגיל הזה כבר הורגש שיפור משמעותי. איזה גדולות הן אה?!

מסתבר שעם תחתונים ומכנסיים היא לא שמה לב!
לא חשבתי על זה קודם...
בקיץ שעבר נתתי לה הרבה להסתובב רק עם מכנסיים וזה עזר מאוד להפלת האסימון.
עכשיו כשאני חושבת על זה, אז לא היו לה תחתונים, רק מכנסיים
(משיקולי עצלות אימהית בלבד) ואולי זה מה שעשה חלק מההבדל -
היה לה יותר קל להרגיש את הרטיבות.
(אם הייתי יודעתהייתי משתפת)

אני מתלבטת אם אפשר להכריז על הילדה כגמולה
מציעה לך לא לעשות את זה משיקולי מרפי...
אבל גם אני מתלבטת בסוגיה. מה זה "גמול"? אם עדיין בורח פיפי כל כך וכך זמן זה לא גמול?
ומה זה כך וכך זמן? יומיים? שבועיים? חודשיים?
אני אומרת, הכי טוב לא להגדיר וגמרנו.
אני מרגישה שההגדרה הזו לא חלה עליה גם ככה, לא קשורה לחיים שלה (ובאופן כללי קצת ביזארית בעיני).

אם מסתכלים על השאלות בדיונים על בלי חיתולים רואים שרוב הבעיות היו נפתרות לו רק היתה פרספקטיבה.
אוף כמה נכון

אם כבר יש בסביבה איזה ילד שגמול בגיל שנה וחצי אני מאוד מפרגנת, זה ממש נדיר את יודעת
נכון. ועצוב. כשהייתי ילדה זה היה עניין די טבעי ורווח.

וחוץ מזה מקקי היא גמולה כבר מגיל 4 חודשים... ובלילה מגיל 8 חודשים... וכמובן עוד רווחים שערכם לא יסולא בפז
וכמו שאמרתי לעצמי אלפי פעמים - רק בשביל זה היה שווה.
וזו אפילו לא המטרה המרכזית, כאמור.

וגם - אולי נתראה?
מוזמנות כרגיל. נשמח מאוד

הי דניאלה... long time...

אני אומרת, הכי טוב לא להגדיר וגמרנו.
יש דוקא סיבות טובות להגדיר. למשל, ביקור אצל סבא וסבתא. עוד מעט קיץ, היא תהיה רק עם מכנסיים קצרים, אז כן לשים תחתונים מרופדים (כדי שלא יטפטף) לרצפה או לא? כי אם היא גמולה, למה לשים? בכ"ז היא לא תלך עם תחתונים מרופדים לנצח. ואם לא, היא עלולה לפספס, אבל אם היא גמולה אז סבא וסבתא צריכים לקבל את הפיספוס. וזה עוד סבא וסבתא, מה עם מקומות אחרים? נגיד, השכנים, שהיא מאוד אוהבת את הבת שלהם אבל לנו עצמנו אין כאלה יחסים עם השכנים שאני ארגיש בנוח אם יתפשפש לה אצלם.

_וחוץ מזה מקקי היא גמולה כבר מגיל 4 חודשים... ובלילה מגיל 8 חודשים... וכמובן עוד רווחים שערכם לא יסולא בפז
וכמו שאמרתי לעצמי אלפי פעמים - רק בשביל זה היה שווה.
וזו אפילו לא המטרה המרכזית, כאמור._
אני מכירה לפחות 2 אמהות שלוקחות תינוקות לקקי בכיור אבל חוץ מזה כל שאר הזמן בחיתול.

אה, ועוד משהו:
_מסתבר שעם תחתונים ומכנסיים היא לא שמה לב!
לא חשבתי על זה קודם..._
(אם הייתי יודעתהייתי משתפת)
זה לא היה משנה הרבה אם היית משתפת כי זאת היתה הדרך היחידה (שמצאתי) לעבור את החורף (קשה קשה השילוב הזה בין תינוקות לחורף) כי בלי תחתונים, המכנסיים הארוכים הם מרזב לפיפי ישר לתוך הנעל P-: וכמות הנעליים להחלפה מוגבלת...

ואם לא, היא עלולה לפספס, אבל אם היא גמולה אז סבא וסבתא צריכים לקבל את הפיספוס
נראה לי שהתכוונו לשני דברים שונים ב"להגדיר".
אני התכוונתי יותר הגדרה לעצמי. האם יש רגע שבו היא עוברת מ"בלי חיתולים" ל"גמולה"?
יש גם את העניין של מענה לסביבה, אבל בשבילי זה סוג של "להכניס לקופסה".
אם שואלים "מה היא כבר גמולה?"
אני בדרך כלל עונה שזה תלוי בהגדרה של גמולה. לא כהתחכמות, אלא שאני באמת חושבת ככה.
לגבי ביקורים אצל אחרים - יותר קל אולי להגדיר להם אם היא גמולה או לא לפי עד כמה נוח לך עם הרעיון שהיא תפספס שם.
אם נגיד היא הרבה אצל השכנים, ויש מצב שתפספס פעם או פעמיים בביקור וזה לא לעניין מבחינתך, אז לצורך העניין היא לא גמולה.
אם את חושבת שההגדרה תתן למישהו אחר לגיטימציה לפספוסים - אז אולי כן להגדיר אותה בפניו כגמולה.
אני מובנת?
סתם מנסה לחשוב אם זה באמת הכרחי להגדיר

אני מכירה לפחות 2 אמהות שלוקחות תינוקות לקקי בכיור אבל חוץ מזה כל שאר הזמן בחיתול.
בהחלט רווח נקי בעיני (לאמא ולתינוק), לא?

_אני מכירה לפחות 2 אמהות שלוקחות תינוקות לקקי בכיור אבל חוץ מזה כל שאר הזמן בחיתול.
בהחלט רווח נקי בעיני (לאמא ולתינוק), לא?_
בדיוק!

זה היה בתשובה לזה שאמרת שרק עצם זה שקקי תמיד בסיר שווה את כל הבלי חיתולים. אז הנה, אפשר עם חיתולים ושהקקי תמיד יהיה בסיר. זה אמנם הרבה יותר קל אבל מבחינתי לא אופציה כי השימוש בחיתולים ח"פ מעיק לי על המצפון ברמות שאני פשוט לא יכולה להשתמש בהם.

זה אמנם הרבה יותר קל אבל מבחינתי לא אופציה כי השימוש בחיתולים ח"פ מעיק לי על המצפון ברמות שאני פשוט לא יכולה להשתמש בהם.
>פפרי נדחפת<
גם אני מרגישה אותו הדבר....
לקח לי שבועיים של שלוליות אינסוף במיטה (בלילה) והחלפה 10 פעמים ביום כדי להיות מוכנה לקבל את הרעיון שאולי כדאי שאשים ח"פ (הייתי נורא חולה עם חום גבוה, שיעולים קשים וחזקים, רצפת אגן מפוררת גו כפוף כשל בת 100 ורגליים לא ממושמעות לפקודה "ללכת" ..... לקח לחולי הזה חודש וקצת לעבור \-:......) וזה אחרי שמגיל חודש הוא לא עם ח"פ (לקח לי כמה שבועות להתאפס על הזמנת כיסויים וקניית טטרות...) ומגיל 8 בערך לא עם חיתול כמעט בכלל.
>פפרי יוצאת.<
נדבר במוצ"ש, או ראשון
@}

אני חוזרת לכאן אחרי כמעט שנה, בעיקר רציתי לראות איך פתרתי כל מיני בעיות שצצות לי עכשו בסבב ב', אבל לא הצלחתי למצוא תשובות בינתיים, סימן שחיפפתי בכתיבת הבלוג.
אז נולדה לי עוד ילדה, להלן אפונית, שבשבוע הבא תהיה בת שלושה חודשים. בגלל שידעתי שתיולד בתחילת החורף התכנון היה לחתל בחד פעמי אבל לפשפש במקביל, כדי שתהיה ארוזה היטב עד סוף החורף. לשמחתי מצאתי את הוויניז שמשווקת מיכל (beetle.co.il) שהולכים ישר לקומפוסטר כך שזו הקלה גדולה למצפון. זו הרכישה היחידה שבצענו לכבוד הגעתה לעולם של אפונית.
כל החודש הראשון לחייה היה שברירי למדי, אפונית נולדה לגמרי במועד במשקל מפתיע של 2 קילו ( סיפור הלידה של אפונית ). לקח לי אולי שבועיים להעיז לפשפש אותה, ועדין אבל שלה היה מבועת מהמראה של פישוש של 2 קילו וניסה לשכנע אותי לחכות עם זה, אבל התחושה של לנקות קקי מרוח על כל התחת היתה כל כך זרה ומוזרה שזה היה בלתי נמנע. בעיני קל בהרבה לפשפש (או לקשקש כפי שמישהי הציעה פעם). וכך התחלנו, עם קקי. כמובן שהיה לה ברור מה עושים כבר מהפעם הראשונה ששמתי אותה בתנוחת פשפוש. זה די מדהים בסך הכל. גם לקיצקיצ זה היה ברור למרות שהפעם הראשונה היתה בגיל 4 חודשים בערך. לא יודעת איך ילך לנו כשיש עוד ילדה לטפל בה (גם קיצקיצ עדיין איתנו בבית) אבל לפשפש זה ממכר ולאט לאט אני כובשת עוד שטחים על פני היממה שבהם אני מפשפשת אותה לפיפי. עכשו למשל היתה הצלחה ראשונה של פשפוש באמצע הלילה. שבוע שעבר נגמרו לנו הוויניז ואמרתי יאלה נקפוץ למים ולא נקנה עוד אבל בסוף קיבלתי רגליים קרות. עדיין יש חלקים על פני היממה שפשוט לא מסתדר לי לפשש אותה בגלל הגדולה. בבוקר הגדולה ואני בפעילות ואפונית ישנה במנשא, מידי פעם מתעוררת לינוק וחוזרת לישון וכך כולם מרוצים עד הצהריים. אם אני אוציא אותה להתפשפש אחרי הנקה היא תתעורר לגמרי ואז יהיה הכי קשה בעולם: להרדים אותה שוב כשהגדולה ברקע דורשת תשומת לב ומחרבת לי את ההרדמה. אז אני מעדיפה לא לפשפש בזמן הזה ואכן בצהריים אני מקלפת אותה מהשכבות ומוצאת חיתול ספוג. זה מה יש בינתיים וחבל, כי לפשפש בזמני שינה הרבה יותר קל מבזמני ערות. טוב, גם זה יגיע. יש לי פרספקטיבה. זה הדבר שהכי מועיל לי עכשו מהסיבוב הקודם: פרספקטיבה. ציפיות יותר נמוכות. זה מאפשר לי גם להיות נינוחה יותר. כמובן יש עוד יתרונות, למשל, שלא צריך להמציא את הגלגל בפתרון בעיות, ואפשר להיעזר בבלוג הזה...
הקטנה דורשת פישפושים בתקיפות הולכת וגוברת. הבעיה הגדולה היא שהיא ארוזה היטב בגלל החורף ולוקח זמן לקלף אותה לפשפוש ולארוז חזרה, במיוחד בפשפושי שוא. בעיה נוספת כשארוזים: אין אפשרות ללמוד על דפוסי ההשתנה שלה, כלומר, אני לא יודעת מתי היא עושה פיפי כשהיא לא מאותת וזה מאוד מקשה. אוי, עוד מאמץ קטן והקיץ חוזר... אוי לפשפש זה כיף גדול! איזו תחושה נפלאה כשהקקי בסיר! אני מרגישה הקלה ממש כאילו אני עשיתי אותו.
כמה מילים על הגדולה ומצב ההשתנות שלה מאז שנולדה אחותה: קורה המון פעמים שהיא נזכרת שהיא צריכה פיפי בשניה הממש אחרונה לפני שבורח ולפעמים כבר רטוב בתחתונים. אני מיחסת את זה גם לחורף, גם לזה שאחרי ההריון שלא היה הרבה מה לינוק עכשו יש חלב בשפע והיא משופעת בנוזלים (טוב אנחנו כבר די בדרך החוצה מהנקת הצמד אבל זה כבר לא שייך לכאן) וגם באופן שלא ברור לי ממש, כנראה ללידת אחותה . אבל בסה"כ לגמרי בקטנה. היא נהינית מאוד לשבת על הסיר שלה בזמן שאני מפשפשת את אחותה. אני נהינית מאוד לרוקן לאסלה שני סירים מלאים בתכולת בטן שהמקור שלה הוא בי...

תשמעי, כנראה שאנחנו תאומות... (-:
רציתי לצטט כמה דברים שאני מזדהה איתם ואז הבנתי שאני מצטטת הכול אז ויתרתי.
(טוב, אולי חוץ מעניין הנקת צמד...)
חזקי ואמצי אחותי, הקיץ בדרך!

ברוכה השבה @}

תודה למברכות.
רציתי לצטט כמה דברים שאני מזדהה איתם ואז הבנתי שאני מצטטת הכול אז ויתרתי.
למה לא, שתפי, נורא מעניין אותי איך אצליכם.

למה לא, שתפי, נורא מעניין אותי איך אצליכם.

המצב אצלנו כרגע הוא שאנחנו עושים בעיקר קקי בכיור (או בקערה).
אין כמעט פספוסים בתחום הזה וגם הקל על הגזים בצורה משמעותית.
חוץ מזה אני ממש ממש משתדלת להשאיר אותה כמה שעות ביום בלי חיתול ולפשפש.
בדרך כלל זה בבוקר, כי הגדולה בגן ואני יכולה להתפנות אליה יותר.
כשהיא מחותלת, אני כמעט לא מורידה לצורך פשפוש אלא אם זה יום ממש חם והיא רק עם חיתול.
ראיתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי ללמוד דפוסים וסימנים לפשפוש כשהיא עם חיתול.
(לא יאמן מה רואים בלי חיתול! יום אחד קלטתי שהיא בועטת ברגליים כשיש לה פיפי, איזה מצחיקה!).

אני מאוד מחכה שיתחמם קצת וארחיב את שעות הבלי חיתולים.
לגבי הלילה - עם הגדולה חיכיתי עד גיל שנה, והצטערתי שלא עשיתי את זה קודם. הפעם מקווה להתחיל הרבה הרבה קודם, אולי גם עם בוא הקיץ.

אני נתקלת בכמה בעיות מרכזיות:

מזג אוויר.
יש לי צורך הרבה יותר גדול להסתובב בחוץ, מפגשים, סידורים וכאלה - בגלל הגדולה. בחוץ קשה לי מאוד לפשפש כמו שצריך, וגם להיות בקשב. על קקי לא מוותרת כמובן ויש לי גם קערת פשפוש ובקבוק מים באוטו, לנסיעות (כבר השתמשנו בה בהצלחה).
עייפות וחוסר סבלנות... שלי כמובן.

זהו. קנינו חיתולים רב פעמיים כי אני לא סובלת את הח"פ והם גם לא טובים לה לטוסיק,
אבל בינתיים יש לי הסתיגויות מהם. אם הם ישמשו לי רק כגיבוי לפשפושים, ביציאה מהבית וכאלה,
יכול להיות שאהיה יותר מרוצה מהם. זו המטרה הסופית כמובן.

עם הגדולה היתה לי הצלחה מסחררת, ואני מזכירה לעצמי להנמיך ציפיות בגלל זה, הן שני אנשים שונים.
הגדולה שלי קלטה כל דבר נורא מהר, כל עוד שחררתי לחץ בעצמי.
יצא שבגיל שנה כבר היה מאוד מאוד קל, לא השתמשנו בחיתולים אפילו כגיבוי.
כשהייתה בת שנה ושלוש נסענו לחו"ל ואפילו לא שקלנו לחתל, יום או לילה.
בגיל שנה וחצי אפשר לומר שהייתה "גמולה", כלומר, כבר לא לקחתי אותה לפשפושים ביוזמתי אלא העברתי לה את הפיקוד לחלוטין...
מזכירה לעצמי:
להנמיך ציפיות להנמיך ציפיות להנמיך ציפיות.

בהצלחה לשתינו.
אולי נתארגן על מפגשים קבועים?
חסרה לי מאוד חברת אמהות מפשפשות (-:

וכמה ציטוטי הזדהות...
אז נולדה לי עוד ילדה, שבשבוע הבא תהיה בת שלושה חודשים. בגלל שידעתי שתיולד בתחילת החורף התכנון היה לחתל בחד פעמי אבל לפשפש במקביל, כדי שתהיה ארוזה היטב עד סוף החורף
התחושה של לנקות קקי מרוח על כל התחת היתה כל כך זרה ומוזרה שזה היה בלתי נמנע.
וכך התחלנו, עם קקי. כמובן שהיה לה ברור מה עושים כבר מהפעם הראשונה ששמתי אותה בתנוחת פשפוש. זה די מדהים בסך הכל. גם לקיצקיצ זה היה ברור למרות שהפעם הראשונה היתה בגיל 4 חודשים בערך

(תאומות כבר אמרתי?)

לא יודעת איך ילך לנו כשיש עוד ילדה לטפל בה אבל לפשפש זה ממכר ולאט לאט אני כובשת עוד שטחים על פני היממה שבהם אני מפשפשת אותה לפיפי
עדיין יש חלקים על פני היממה שפשוט לא מסתדר לי לפשש אותה בגלל הגדולה
אם אני אוציא אותה להתפשפש אחרי הנקה היא תתעורר לגמרי ואז יהיה הכי קשה בעולם: להרדים אותה שוב כשהגדולה ברקע דורשת תשומת לב ומחרבת לי את ההרדמה. אז אני מעדיפה לא לפשפש בזמן הזה ואכן בצהריים אני מקלפת אותה מהשכבות ומוצאת חיתול ספוג
יש לי פרספקטיבה. זה הדבר שהכי מועיל לי עכשו מהסיבוב הקודם: פרספקטיבה. ציפיות יותר נמוכות. זה מאפשר לי גם להיות נינוחה יותר. כמובן יש עוד יתרונות, למשל, שלא צריך להמציא את הגלגל בפתרון בעיות
הקטנה דורשת פישפושים בתקיפות הולכת וגוברת. הבעיה הגדולה היא שהיא ארוזה היטב בגלל החורף ולוקח זמן לקלף אותה לפשפוש ולארוז חזרה, במיוחד בפשפושי שוא. בעיה נוספת כשארוזים: אין אפשרות ללמוד על דפוסי ההשתנה שלה, כלומר, אני לא יודעת מתי היא עושה פיפי כשהיא לא מאותת וזה מאוד מקשה. אוי, עוד מאמץ קטן והקיץ חוזר...

(נו, כמעט כל מילה)

מעולם לא חשבתי שאני אקרא משהוא על פיפי וקקי בכזאת שקיקה

נורא רוצה לנסות לפשפש בלי חיתולים למרות שזה לא פשוט להוריד בספונטניות את כל השכבות במינוס 200 מעלות...אבל על זה עוד אפשר להיתגבר, הבעיה האמיתית היא שההולנדי שלי מאוד לא רוצה שאני אתחיל עם זה (הולנדים זה כמו פולנים תמיד מפחדים מה יגידו השכנים...שחס וחלילה לא יחשבו שאנחנו לא "נורמלים")
נו שויין

באופן טבעי

באופן טבעי