בלי חיתולים גם בלילה

אבל מה שהכה בי פתאום, זו ההבנה שעד עכשיו הוא ראה במיטה מקום לגיטימי לפשפש בו, ז"א מרגע שהוא נכנס למיטה למעשה לא מפשפשים אותו, אז הוא רגיל לפשפש במיטה
נכון נכון!!!!
בדיוק!!!!!!!!
תובנה חשובה ביותר.

הגורונת (4.5 חודשים) מסרבת להתפשפש בלילה. היא מתפתלת מתוך שינה, לא ממש מתעוררת. לפני שהיא יונקת אין על מה לדבר בכלל, היא ממש מתעצבנת אם אני מציעה לה להתפשפש. אז אני קודם מניקה אותה, אבל גם אחרי היא פשוט נרדמת לי בידיים למרות שאני יודעת שיש לה פיפי. ואז היא פשוט משחררת חלק ממנו. עדיין יש פיפי גדול מאד בבוקר ככה שמן הסתם היא לא משחררת את כל מה שיש לה, אבל עדיין אני מרגישה שזה מפריע לה לישון, והרבה פעמים כשהיא מתעוררת בעצם מה שהיא רוצה זה פיפי ולא לינוק (רק שהיא לא מודה בזה

).
מה עושים?

מה עושים?
אם יש לך כוח להניק בישיבה באמצע הלילה, נסי להניק אותה מעל קערה / חיתול בד והשמיעי באוזניה את שיר הפשש-פשש כשהיא עושה.
אם היא משתינה בשכיבה, הניחי חיתול טטרה בין רגליה ובינה לבין השמיכה, וכך לפחות תישארו יבשות יחסית. את החיתול הרטוב השליכי במיאוס למרגלות המיטה ואספי בבוקר

ואם זה ממש ממש מתיש אותך, ותרי. חתלי אותה בלילה, מה כבר יקרה. (מישהי אמרה לפשפש עם חיתולים?)

אלו היו השני גרוש שלי. בהצלחה!

הגורונת (4.5 חודשים) מסרבת להתפשפש בלילה. מה עושים?

אמא ללי, מתי התחלת לפשפש אותה בלילה? באותו זמן שהתחלת עם פשפושי יום או קצת אחר כך?
כי הגישה שלי היא, שפשפושי לילה זה מיומנות נפרדת. אז כשאני מתבאסת מזה שזה לא הולך (וזה עדיין לרוב לא הולך - הוא בן 5 חודשים), אני מזכירה לעצמי: התחלתי לפשפש בגיל חודש בערך - ולקח לנו בערך 4 חודשים להיכנס לאיזה מודוס אופרנדי בנושא, לפתח איזה תקשורת שעובדת חלק ונעים רוב הזמן. אבל לפשפש בלילה התחלתי לפני חודש! אז תני לעצמך את ארבעת חודשי הלמידה האלה, שלך ושלו, ועוד חודש-חודשיים סְפֵּר, כי לילה זה מצב תודעה אחר ושינה ועייפות והאתגר גדול יותר, ותנסי ככה ותנסי אחרת, ורק אז תגידי "זה לא הולך". תהליך, תהליך, תהליך

ככה אני אומרת לעצמי. אולי זה יעזור גם לך?

עדיין יש פיפי גדול מאד בבוקר ככה שמן הסתם היא לא משחררת את כל מה שיש לה, אבל עדיין אני מרגישה שזה מפריע לה לישון,
ומה רע בכך, בעצם?
גם הפספוס שלי משחרר רק חלק בלילה, את החלק המינימלי שיאפשר לו ללכת לישון ולהיפטר כבר ממני ומהקערה הזאת. האמת, נראה לי כמו החלטה לגיטימית.
ואז בבוקר יש לנו שלושה פשפושי ענק תוך חמש דקות.

תמשיכי לנסות, ותמשיכי לוותר כשהניסיון גוזל יותר מדי אנרגיה או התעוררויות או בכי. זה יבוא. לאט לאט היא תלמד, ואת תלמדי, ושתיכן תמצאנה בדיוק את החלקיק שניה הזה שבו הפשפוש נכון לה, לא מוקדם מדי ולא מאוחר מדי. הנה: הערב, ממש לפני רבע שעה, זה קרה לי! בדיוק הוא הפליט את האנקה הנכונה, ואני לקחתי אותו בדיוק בזמן ובצורה הנכונה, והוא פשתן ולא בכה.
ואני יודעת שהפעם הבאה שזה יקרה שוב תהיה אולי מחר ואולי עוד שבוע, ובאמצע זה עדיין לא יילך, אבל זה לבטח יקרה שוב פעם. ובתדירות הולכת וגדלה.
ואולי עוד טיפ: כשאני לוקחת אותו אני משתדלת לא להניף אותו באויר, אלא להשעין אותו כמה שיותר על הגוף שלי, בחיבוק, שהמעבר יהיה נעים ולא מטלטל. לפעמים גם להשאיר אותו עטוף בשמיכה. וגם לפעמים לשים חתיכת מגבת על הצד של הסיר (לתפוס אותה לשולי הסיר עם קליפסים משרדיים), שיהיה רך ולא מגע של פלסטיק.

מתי התחלת לפשפש אותה בלילה? באותו זמן שהתחלת עם פשפושי יום או קצת אחר כך?
ממש מההתחלה, אולי כמה ימים אחרי פשפושי היום אבל זה שם אותנו בגיל שבועיים. בגיל חודשיים כבר היו לילות יבשים לגמרי (וגם בלי התעוררויות, עכשיו היא גם מתעוררת לינוק הרבה יותר), עבר לה

דווקא מאד קל לי לעבור לערנות ברוב הלילות ולהניק בישיבה, להפשיט את החיתול מראש כדי שאפשר יהיה ממש לעבור מייד לתנוחת פשפוש. אבל אולי בעצם השאלה שאני צריכה לשאול את עצמי היא
ומה רע בכך, בעצם?
היא מבהירה לי בפירוש שהיא לא מעוניינת להתפשפש, לא מאד מפריע לה לעשות בחיתול ואני מחליפה אם הוא נרטב. אז כנראה שצריך לחכות בסבלנות, ולקבל את זה שאין מה לעשות עכשיו....

תודה

הלילה תפסתי אומץ, אמרתי- מה כבר יכול להיות, גם ככה יום רביעי זה היום של החלפת מצעים (-; . הלכנו לישון בלי חיתול. כל הלילה לא ישנתי מהתרגשות (-: כל מלמול שלו ניתחתי- שווה פישפוש? או שזה מאלה של הציצי? אולי סתם חם לו? מתוך אולי 5-6 נסיונות היו 001 פשפושים. או כך לפחות חשבתי... בבוקר היינו עם קצת פיפי בקערה והרבה פיפי ברצפה... מסתבר שהוא עשה, אבל בחושך לא כיוונתי כראוי (וחיכיתי לשמוע פיפי פוגע בקערה)...
מה שמוזר, זה שהוא לא עשה בבוקר. איזה חצי שעה ואולי יותר אחרי שקמנו לא היה לו פיפי, כשבד"כ הוא עושה המון פיפי כל 10 ד'.

אני בעד לשנות את שם הדף ל בלי חיתולים בלילה. ה'גם' הזה גורם לעניין להיראות קשה ודרמטי, כשבעצם הוא יותר פשוט ממה שנדמה (ה'גם' הזה גרם לי להוריד חיתול ללילה רק עכשיו )-:)

אצלנו קטסטרופה בלילות בזמן האחרון. מדאיג אבל ככה זה. הוא שובת באופן הכי רציני שיש. לא מוכן לא סיר, לא גיגית לא כלום. הוא מתעורר כי בורח לו ועוצר, אני לוקחת אותו להמשיך הוא מישר רגליים וצורח. לא מוכן. מחזירה אותו למיטה, הוא משתין את ההמשך ונרדם.
התחלנו בלי חיתול בכלל כשהיה בן חודשיים, התרברבתי (כמו קודמתי פה במעלה הדף) שבלילה הכי קל והוא מודיע הכי טוב, היום לא רק שלא מודיע אלא גם לא מתעורר מהצורך אלא מהפיפי עצמו. לפעמים, הוא לא מוכן לחזור לישון כי יש לו פיפי ולא מוכן לעשות ויונק קצת אחר כך משחרר קצת ממשיך בבלי נעימות שלו ולא נרדם ושוב ושוב עד לריקון הסופי (על אמא/מיטה).
מנסה פשששש אסרטיבי יותר, אסרטיבי פחות, אומרת בדיוק "תעשה פיפי ותחזור לישון בשקט" נאדה, לילד רצון של ברזל והוא רוצה להראות לי שהוא מחליט וקובע.
יודעת שזו רק תקופה כזו אבל בכל זאת גמורה מעייפות, מתרחקת מהפעלת ציוד מכאני כבד ועימותים עם אחיות גדולות.
האיש מתחיל ללחוש באמפטיה, פשוט תחתלי טותו בטטרה קשור בלי כיסויים ותישני, כאילו שזה יעזור הוא הרי יתעורר רטוב ויעשה את אותו התסריט ואני אצטרך בנוסף לכל להאבק בו שישכב על הגב ויסכים ועוד לעשות את זה בחושך...
נו, זקוקה בדיוק עכשיו לתמיכה ועידוד. בבקשה...

אני לוקחת אותו להמשיך הוא מישר רגליים וצורח. לא מוכן. מחזירה אותו למיטה, הוא משתין את ההמשך ונרדם.
אני גיליתי משהו כשזה קרה: גיליתי, ש"מיישר רגליים וצורח" זה לא בהכרח "לא מוכן".
כלומר, זה מין "אני גם צריך פיפי אבל גם מפריעים לי עכשיו ומשהו פה לא מסתדר לי אהההההההההההההההההה".
הבנתי, שברגע שאני נבהלת מזה, מרגישה לא נעים, ומשדרת "אוי, חבל שהצקתי לך, טוב, לא צריך, לא אכריח אותך לעשות פיפי עכשיו" - שידרתי את הדבר הלא נכון.
לכן, התחלתי לעשות דברים אחרים, יצירתיים: לדבר אליו בשקט, לקחת אותו בצורה מאוד עדינה, בתנוחה קצת אחרת שיותר קרובה לשינה, על הצד נגיד, להחזיק מעל האמבטיה (אין בעייה של קליעה בחושך), להגיד לו דברים כמו "כן, אתה ישן, אבל אתה צריך פיפי, אז הנה, אתה יכול לעשות פיפי ומייד לישון", ופתחתי מים, שזה עוזר לעשות, ונדנדתי וכל מיני דברים שאני כבר לא זוכרת - פשוט הבנתי שההתנגדות באה במקביל לעובדה שהוא באמת רוצה פיפי. זה לא "אני לא רוצה" אלא "אני מבולבל כי עכשיו אמצע הלילה".
אז בסדר, אבל אני אמא, ואני לא מבולבלת, ואתה כן צריך, אז נעזור לך.

ומה שעזר לי לתפוס את זה היה דווקא הבכורה. היה קיץ, היא אכלה מלון בערב, ופתאום היתה מתעוררת באמצע הלילה ומתחילה לגנוח ולבכות וכששאלתי מה קרה היא פשוט לא ידעה לענות לי. בסוף עליתי על זה שהיא צריכה פיפי. ואז תפסתי. תפסתי שהיא מתעוררת באמצע הלילה, משהו מציק לה נורא, והמוח שלה מעורפל משינה והיא רוצה בעת ובעונה אחת שהמשהו המציק ייעלם לו, וגם לחזור לישון. ואי אפשר שני הדברים יחד. אז קמנו, וחיבקתי אותה, והלכנו לשירותים, ואז היא חזרה ונרדמה מייד. והבנתי איך אותו המנגנון קורה גם לתינוק: שגם הוא רוצה בעת ובעונה אחת גם להתרוקן וגם לישון אבל לא ממש בפוקוס. אז מה שנראה כמו "לא רוצה פיפי" הוא בעצם הביטוי ל"מקביל" הזה, ופשוט צריך לעזור להם להתגבר על זה, באהבה ובעדינות.

שגם הוא רוצה בעת ובעונה אחת גם להתרוקן וגם לישון אבל לא ממש בפוקוס
כן, אבל איך אני יכולה להיות בטוחה שזה בכיון של פיפי ולא של משהו אחר? (בעיקר להדיוטות הלילה מבינינו) ואז אני ממשיכה להציק לו סתם?

לומדים אותו...
תזכורת: אנחנו לא מושלמים (-:

והמרגיעון: אין ידיעה נקנית אלא בהתבוננות פנימה (-:

אני ממש בהתלבטות. חושבת שאולי בשעות הבוקר המוקדמות לשים לו חיתול. מה שקורה כבר כמה ימים זה שבלילה אנחנו מפשפשים, ובבוקר או שהוא לא מודיע או שאני לא בהכרה (או שתי האפשרויות גם יחד (-:) ואז אני מוצאת את עצמי במיטה עם שלוליות +תינוק שחופף לעצמו את הראש עם פיפי ואז כמובן מתמרח עלי )-:
כבר שלושה ימים שזה בלתי אפשרי שלא להחליף מצעים (כמות הפיפי רצינית וריחנית) וגם הכרית של האיש נרטבת השכם והשכם..
מצד אחד כל כך כיף 24/7 בלי חיתול, ומרגיש נסיגה לשים לו, מצד שני אני לא מצליחה להבהיר לו שבמיטה לא עושים פיפי! ( יש סיכוי שהוא פשוט מיואש כי אני לא מתעוררת חצי מהזמן, אבל לפעמים אני תופסת אותו על חם במין התרכזות טהורה כזו של 'שששש, עכשיו צריך לעשות פיפי, אהההה')

>התיאור הזה עושה לי חשק לאכול אותו, אני זזתי D-:<

יוריקה! מצאתי! הצלחתי למצוא דרך לפשפש אותו בלילה תוך כדי הנקה, מה שתורם להפסקת השביתה.
לפני שבוע וחצי מצאנו המון מציאות בדרך לפח ליד אחד הגנים בשכונה, שווה לעבור שם בחופש הגדול. היו שם מלא כלי רכב מצויינים שאימצנו וגם סיר חביב. בהתחלה חשבתי שזה סיר נסיעות אבל עד מהרה הסתבר שהשבלולון ממש מחבב אותו (הוא ואחותו עשו תורות עליו ופשפשו אפילו שלא היה להם מה, ישבו וישבו עד שיצא) לסיר הזה צורה של סיר נמוך אבל יש לו משענת גבוהה יחסית מצד אחד ואנטי שפריץ מצויין בצד השני, מה שמאפשר לזערור לשבת עליו בלי תמיכה שלי וגם בלי להשפריץ החוצה ולא משנה כמה חזק הזרם.
בלילה לסיר הזה יש יתרון נוסף, אני יושבת על קצה המזרון, הטוסיק של השבלול בין ברכי והוא יונק. הסיר מתחתי הפוך ככה שהבולבולון שלו פונה למשענת הגבוהה ואז עם אצבע אחת אני מכוונת לו לכיון כללי מטה, לא אכפת לו. אני גם שומעת את הזרם והוא יונק וחוזר מיד לישון. ובא לציון גואל, הללויה (עד לפעם הבאה).
ניסיתי את עניין הטיולים בלילה לכיוון המקלחת וכל מה שבשמת הציעה לי וזה לא זרם לנו בכלל. כל תינוק הוא אישיות עם תחביבים שונים לשעות הלילה.

מה, את מניקה בלילה בישיבה??? (סמיילי תוהה ומשתומם)
היום התעוררנו בשלוש וחצי עם תינוק מלא בפיפי. בבוקר הוא שוב התמלא. אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות, נמאס לנו לישון במיטת מים(פיפי) )-: אבל אני גם לא מעוניינת לחתל בלילה עד גיל שלוש)-:

אבל אני גם לא מעוניינת לחתל בלילה עד גיל שלוש
הי, לא צריך לקפוץ לקיצוניות. אפשר לנסות חיתול לזמן מה, ואחרי זה לנסות שוב, אולי יש שיפור.
חוץ מזה, איך את מרגישה לגבי טיפול סיני/הומיאופתי/אחר? יכול להיות שיש סיבה לכמויות הפיפי באמצע הלילה, ואם אפשר לתקן משהו באיזון אולי זה ישתנה.
כמו כן, את חייבת לקחת בחשבון גם אותך: אם את לא מצליחה להתעורר כדי לפשפש אותו, אז מה את מלמדת אותו ממילא? חבל עליו וחבל על המיטה.

אם למפושפש הקטן שלי יש הרבה פיפי בלילה אני חושדת שאולי קר לו (אני בלונדון, מצחיק לחשוב על זה שקר בישראל בסוף יולי אבל אולי מקרר אותו - רוח מהחלון, אויר קר מהמזגן וכדומה).
אם הוא עושה הרבה פיפי בחיתול אז אני מנחשת שצריך לפשפש אותו בדלי עד שהכל יצא כי הוא פשוט עושה חלק ושומר ואז מתמלאת לו השלפוחית (הקטנטונת שלו) שוב והוא עושה קצת ושומר וחוזר חלילה. לכן פשפוש טוב יעצור את הפספוסי לילה.

א-בל, פשפוש לילה זה לפעמים מסובך כי הוא ישן וכיף לו וחם לו ונעים לו ולא בא לו לשבת מעל הדלי בלי בגד עליו ואז הוא בוכה ולא יוצא לו פיפי כשהוא בוכה ואמא שלו נלחצת קצת מהבכי וכל המתח הזה מסביב..... קשה, קשה...
הפיתרון שלי לזה זה פשוט ללחוש לו בשקט "שששש", לנשום מסודר ועמוק (לא יותר מידי עמוק) ולתת לו נשיקות בראש (זה מאד מרגיע אותו). אבל זו הדרך שלי ושלו להירגע בלילה, אני בטוחה שלכל תינוק והורה מפשפש יש דרך משלו.

בהצלחה.

גברת פלפלת , בן כמה אגב התינוק?

מה, את מניקה בלילה בישיבה???
בדיוק לזמן הפשפוש (שלושים שניות?) מיד אחר כך חוזרת לישון כשהעולל תפוס לי לפטמה, בשכיבה כמובן.
מרפי, תיכנס לכוננות, כבר שלושה לילות יבשים ופיפי בסיר, מה אתה אומר על זה?
<אותי כבר אי אפשר להפחיד עם מרפי, יותר גרוע ממה שהיה לי בשבועיים האחרונים לא יכול להיות!>

חוץ מזה, איך את מרגישה לגבי טיפול סיני/הומיאופתי/אחר? יכול להיות שיש סיבה לכמויות הפיפי באמצע הלילה, ואם אפשר לתקן משהו באיזון אולי זה ישתנה.
אנחנו באמת אצל מדקר, יש לו קצת 'חולשה של הכליות' להגדרת המדקר, ואני גם עושה לו רפלקסולוגיה לעניין זה.
את חייבת לקחת בחשבון גם אותך: אם את לא מצליחה להתעורר כדי לפשפש אותו, אז מה את מלמדת אותו ממילא? חבל עליו וחבל על המיטה
אני מתעוררת בלילה, אבל הוא רוב הזמן לא מוכן לעשות.
מקסימום הוא עושה קצת אבל כאילו מתחיל להתרוקן בשעות הבוקר המוקדמות, לפעמים (רוב הזמן) בלי להודיע. הזמנים היחידים בהם אני לא מתעוררת זה ממש בבוקר בבוקר, אבל גם לא תמיד.
אבל אולי מקרר אותו - רוח מהחלון, אויר קר מהמזגן וכדומה).
רוח מהחלון? הצחקת אותי. הלוואי. אנחנו לא ישנים עם מזגן,לא אוהבת את זה. מאוורר תופס אבל לא ישירות עליו.
בדיוק לזמן הפשפוש (שלושים שניות?)
אהההה (-:

יש לו קצת 'חולשה של הכליות' להגדרת המדקר
מתאים...

כאילו מתחיל להתרוקן בשעות הבוקר המוקדמות
בדיוק. זה תינוק שכבר מתחיל להיות "יבש בלילה" (6 שעות רצופות), אבל כמובן מתחיל להצטרך "בבוקר".
באופן טבעי ביולוגי, הבוקר אמור להיות בשעות המוקדמות... לא בבית ספרנו (-:
השעה צפויה ללכת ולהתאחר עם הזמן. אם הוא מתחיל ב-4, עוד כמה שבועות הוא יתחיל מ-5, וכן הלאה.
חשוב בכל זאת לנסות לפשפש ככל שניתן. אפשר שיישן עם חיתול ואת תפשפשי כשתרגישי שהוא צריך.
וכמו שכתבתי ולא זוכרת איפה, יש דרכים יצירתיות לשכנע תינוק ישנוני לעשות פיפי כשהוא צריך אבל גם רוצה באותו זמן להמשיך לישון. והכל באיזון - להקשיב לו, להקשיב לעצמך, לבדוק מה מתאים. הכל ממילא משתנה כל הזמן. ובכל זאת, יש חשיבות רבה מאוד לקום לפשפש בלילה גם אם זה לא תמיד מצליח. עובר מסר, והמסר חשוב יותר מהשאלה אם הפיפי באמת יצא בשירותים בסוף, וכמה מוקדם המסר מועבר חשוב.

יש חשיבות רבה מאוד לקום לפשפש בלילה גם אם זה לא תמיד מצליח. עובר מסר, והמסר חשוב יותר מהשאלה אם הפיפי באמת יצא בשירותים בסוף, וכמה מוקדם המסר מועבר חשוב.
בדיוק בגלל זה לא בא לי לוותר...
אני חושבת שננסה לחכות קצת שיתחזקו הכליות ונחזור לזה. פשוט יש לי החשש שפיפי במיטה יתקבע כנורמלי.

מסכימה איתך.

פתאום נזכרתי שיש יותר פיפי במיטה בשלושה ימים האחרונים, בדיוק כשהתחלתי לעבוד ברפלקסולוגיה על חיזוק הכליות. מה שנקרא, תגובה מהירה ו(ר)טובה (-:

בת 3.5 חודשים, כבר יומיים בלי חיתול,הולך טוב בינתיים,בדרך כלל לא מפספסים.
כאשר היא קצת מצייצת מיד לוקחים אותה לאסלה מחזיקים אותה מעל והיא פשוט משחררת, ממש הפתיעה את כולנו.
נראה לי שאין דרך חזרה. אני לא מסוגלת לשים עליה חיתול
ובכל זאת יש בעיה: לפעמים כאשר היא בעצם לא צריכה ואני חושבת שהיא רוצה (במיוחד בלילה או כשהיא עייפה) היא פשוט מתעצבנת על האסלה (כמו שבת 3.5 חודשים יכולה להתעצבן), וצורחת בקול רם יותר..
אני מרגישה שיכול להיות שאני מזיקה לה ואולי אני מצפה ממנה ליותר ממה שהיא מסוגלת
מה לעשות?

_אני מרגישה שיכול להיות שאני מזיקה לה ואולי אני מצפה ממנה ליותר ממה שהיא מסוגלת
מה לעשות?_
ראשית, למה "מצפה ממנה ליותר ממה שהיא מסוגלת"? מצפה מעצמך. הרי היא ממלאה לחלוטין את הציפיות: היא לא צריכה, והיא מודיעה לך באופן חד משמעי! מה יכול להיות יותר טוב? היא מתקשרת, היא פשוט משהו-משהו!
את מצפה מעצמך ליותר ממה שאת מסוגלת: את מצפה מעצמך לדעת תמיד תמיד מתי היא צריכה, אף פעם לא לפספס כשהיא צריכה, ואף פעם לא לקחת אותה כשהיא לא צריכה. מה, השתגעת? (-: את מנסה להיות מושלמת D-: ?
ברור שזה לא ריאלי. אין סיכוי בכלל.
וזה בסדר שאת טועה, אין בזה שום דבר רע.
את טועה כי את חדשה בעסק, ואת טועה כי כל העסק הזה חדש לך וימשיך להיות חדש לך, כמו לכולנו... לא גדלנו בתרבות מפשפשת, לא גידלו אותנו ככה, אנחנו נמשיך לפספס בגדול לשני הכיוונים (לקחת כשהיא לא צריכה, ולא לקחת כשהיא צריכה... ) וזה בסדר. זה חלק מהעניין.

שנית, למה מזיקה? להיפך, היא לומדת להביע את עצמה, והיא עושה את זה. לא מזיק לנסות לפשפש, כמו שלא מזיק לנסות להניק כשחשבת שהיא רוצה לינוק אבל בעצם היא היתה צריכה גרעפס. ניסית, היא הסבירה לך בצורה מאוד ברורה שלא הבנת, למדת, יופי.
זה נהדר - יש תקשורת, היא לומדת להגיד לך כשמשהו לא מתאים, ולדעתי זה גם נפלא שאת לומדת להקשיב לה. ככה מתפתח אמון. היא לומדת שכאשר היא מדברת, את מקשיבה לה! מה יכול להיות יותר טוב?
אז מה לעשות?
להקשיב לה. זה הכל. אם לקחת כי חשבת שהיא צריכה, אבל היא הודיעה לך שהיא לא צריכה, אז את מלבישה בחזרה.
אני גם נהגתי להתנצל. "אני מצטערת, חשבתי שאתה צריך".
הינוקא שלנו למד מהר מאוד שההורים שלו קצת איטיים, והקפיד להבהיר לנו מהר מאוד כשטעינו. הוא זיהה במהירות את התנועה הזאת, שלוקחים אותו ביד אחת ומתחילים להפשיט את המכנסיים, ואם הוא לא היה צריך, הוא תיכף התחיל למחות בצורה ברורה, ככה שהבנו. "בסדר, בסדר, הבנתי! אתה לא צריך!" (-:

לפעמים כאשר היא בעצם לא צריכה ואני חושבת שהיא רוצה (במיוחד בלילה או כשהיא עייפה) היא פשוט מתעצבנת על האסלה (כמו שבת 3.5 חודשים יכולה להתעצבן), וצורחת בקול רם יותר..

מעולה! כמו שבשמת כתבה, ככה מתחילה תקשורת, היא יודעת מה היא רוצה והיא אומרת לך.
גם לי זה (עדין) קורה ואז אני פשוט מתנצלת ומחזירה אותו לישון\לינוק\להוציא גרעפס וכדומה. אני גאה בו שהוא יודע להביע את עצמו ויודע מתי הוא צריך להיות מעל הסיר ומתי לא.

תודה רבה על התובנה החדשה שהענקתם לי
בשמת, הדוגמה על ההנקה ממש עזרה לי להפנים
זו פשוט זווית ראייה הפוכה לגמרי

הרי לקחת לשירותים ולהתבדות, תוך כדי למידה והעמקת התקשורת עדיף על
לא לזהות צורך אצל התינוק להתפנות ולהשאיר אותו לרבוץ בתוך היציאות שלו, על אף שהוא אותת על כך עד כדי כך שבסוף יתייאש לא יאותת יותר עד שתתנוון לא השליטה ויתכהה הרגש

לא תאמינו היא קמה יבשה בבוקר
לילה קודם היא בעצם אמרה לי: "אני מתעוררת בשביל לינוק, מה את מערבבת לי שירותים? אני רעבה וצמאה כי לא ינקתי כבר חמש שעות ואת תוקעת אותי בשירותים!"
הלילה הפנמתי ולא לקחתי אותי לאסלה, רק הנקתי ואז בבוקר היא השמיעה קולות דקים ואני התלבטתי האם זה שירותים או לינוק, הנקתי אותה ורק אח"כ פישפשתי אותה והיא "כמובן" עשתה באסלה
לאחר מכן ציפיתי לקקי כי היא לא עשתה יום לפני ובד"כ היא עושה בבוקר ובכל זאת פיספסתי
וזאת שאלתי הנוספת:
האם להפריע לה באמצע ולרוץ לנסות להמשיך בשירותים או לא?
ועוד שאלה:
האם כתם של קקי-הנקה שנשאר על הבגד לאחר פיספוס יכול להזיק? מה מידת הסטריליות/הליכלוך של קקי-הנקה, כלומר אחרי שפיספסתי וניקיתי ,ופתאום גיליתי שנשאר עוד כתם....
והאם קצת פיפי במכנסיים יכול להזיק?
תודה

האם להפריע לה באמצע ולרוץ לנסות להמשיך בשירותים או לא?
שוב, ניסוי וטעייה (-:
יש תינוקות שזה בסדר מצדם, הם ימשיכו בשירותים. יש תינוקות שזה יבהיל אותם.
תנסי לחשוב, איך לדעתך היא תגיב, ולפי זה תלכי. בכל אופן, מהתיאורים שלך היא נשמעת מאוד מאוד תקשורתית! אפשר להגיד, ככה בעדינות, "אופס, קקי, סליחה, לא הבנתי אותך. טוב, בפעם הבאה נעשה בשירותים". לנסות לסמוך עליה שהיא כבר תגיד לך (-: אם כי, כמובן, אין אפס, אנחנו נפספס, שיהיה ברור...

כתם של קקי-הנקה שנשאר על הבגד לאחר פיספוס יכול להזיק?
להזיק למה?
אנחנו סתם לא אוהבות כתמים על הבגדים, אבל אין איתם בעיה משום בחינה אחרת.
תליה בשמש מסלקת כתמים של קקי. אני גם מעבירה כמעט כל כתם בעזרת נקה7 (הכי פשוט, משרה במים, מקציפה נקה7, משאירה כמה זמן, ואין כתם - זה מה ששכנע אותי סופית להפסיק להשתמש בסבון הזה לגוף P-: ) או באבקת "ביו".

להזיק למה?
אם זה בענין של נקיון אז קקי ופיפי של תינוק יונק הם לא ממש לכלוך. זה לא כמו קקי ופיפי של בוגר. אפשר לכבס את זה עם כל הבגדים ואם יש כתמים של צבע אפשר לתלות בשמש שתלבין את הכתמים בצ'יק.

אם את חושבת שזה יזיק לתהליך כולו- אז לא, זה חלק מהתהליך, יש פספוסים וכולם לומדים מזה. את לומדת לזהות טוב יותר מתי היא צריכה והיא לומדת לתקשר איתך ולהבין מתי את לוקחת אותה.

סבון נקה 7 מוצק ? יש צבע מועדף?

יש צבע מועדף?
ורוד או לבן (-:
נהגתי לקנות את ה"קלאסי". לתינוקות. יכול להיות שהחדשים עם הלחויות ושאר תוספות לא יפעלו אותו הדבר.

התכוונתי במילים פשוטות ל-
האם זה בסדר להישאר עם כתם קקי טרי קטן על החולצה?

היום היה די גרוע
אמנם היא לא פיספסה הרבה אבל היא מאוד עצבנית ובוכה המון על המינשא ובידיים
אני נוטה "להאשים" את המצב החדש: הורדת החיתול
ומצד שני לא מסוגלת להחזיר את החיתול

האם זה בסדר להישאר עם כתם קקי טרי קטן על החולצה?
אני מנקה דברים כאלה עם מגבון לח, מנקה מצוין!
והאם זה בסדר תלוי באיך שאת מרגישה

.

_אמנם היא לא פיספסה הרבה אבל היא מאוד עצבנית ובוכה המון על המינשא ובידיים
אני נוטה "להאשים" את המצב החדש: הורדת החיתול_
לא נשמע לי כל כך סביר. המממ. לא שמעתי שתינוקות נעשים עצבנים ובוכים מזה? לא ברור לי מה קורה.
להיפך, הם נעשים נינוחים.
את חושבת שאת משדרת חרדות ועצבנות וזה עובר אליה? כי ממה שאת כותבת, את נשמעת ממש נינוחה וקולית, אז - סימן שאלה?
רוצה להעיר הערת תיקון קטנה:
היא לא מפספסת. כלום. אף פעם.
רק אנחנו המבוגרים מפספסים. כי לא הקשבנו, או כי לא קלטנו (היא מצדה חושבת שאת מרגישה אותה כמו אמא הודית, את יודעת, זו לא אשמתה שאת לא אמא הודית (-: ).

כנראה אני משדרת קושי כלפיה כי אני מתמרנת גם עם 3 אחיה, שהגדול הוא בין 5.5

בשמת,
אני ממש מודה לך על העזרה
דיברנו ביום שישי בקשר לקורס
אשמח לדעת מתי הקורס הקרוב ולהגיע

וזה מה שרציתי לדעת האם העצבנות זו תופעה שכיחה
אולי היא לא אוהבת את חדר השירותים והאסלה כי ניסיתי לעשות לה בסלון על הריצפה או במרפסת והיא הייתה פחות עצבנית
אבל בפירוש היא עצבנית ולא נינוחה ובמיוחד כשמפשפשים אותה
כאילו היא יודעת שלוקחים אותה לעשות פיפי ומשום מה היא מביעה כעס ועצבנות

אנחנו נוסעים לצפון למספר ימים למשפחה של בעלי (תהיה לי גישה פחות נוחה לאינטרנט)
מצד אחד התיזמון גרוע כי הם מזדעזעים מהורדת החיתול וגם לא יהיה נעים מפיספוסים
מצד שני הם יעזרו עם הגדולים ועם הארוחות וכו'...

יוטי לונדון,
תודה

יש לי ילדה בת שנתיים וארבע היא כבר בלי חיתולים 3 חודשים. עכשיו הורדתי לה גם בלילה ואני קמה כל שעתיים ולוקחת אותה לשירותים פעם היא עושה ופעם לא.
זה בסדר או שאני יחכה שהיא תקרא לי??? כי לא תמיד היא קוראת לי....

הבת שלי בת 1.7, בלי חיתולים מגיל חודש.
אחרי 8 חודשי פישפושי לילה מוצלחים, שבעקבותיהם שובשה שנת הלילה שלי לחלוטין, ואחרי תקופה של נסיונות פישפוש-אבא שנתקלו בצרחות, החלטתי להפסיק לפשפש בלילה.
אבל לא החזרתי חיתול.
היא ישנה איתנו על שעוונית נוספת משלה עם כמה שכבות ספיגה ועם שמיכת פליז בחלק העליון, כך שזה די ממזער רטיבות למינימום.
מפעם לפעם אנחנו שמים חיתול בלילה (אצל סבתא, או כשהיא חולה/שיניים ויש המון פיפי בלילה).
לאחרונה ניסיתי כמה פעמים לפשפש אותה בסיר (שאני מביאה למיטה) כשנראה לי שהיא צריכה בלילה. היא בוכה תוך כדי בקשה ללכת למקום הקבוע של ישיבה על הסיר (בסלון) ומסרבת. גם כשניסינו לקחת אותה למקום הקבוע היא בכתה. לפעמים עושה תוך כדי הבכי ולפעמים אחרי שהורדנו אותה בגלל המחאה.
אני רואה שעדיין יש לה מודעות לפיפי, היא עדיין זזה באי נוחות מתוך שינה כשהיא צריכה פיפי. כך זה היה כשהייתי מפשפשת אותה בלילה.
אני תוהה מתי מגיע הגיל שהילד "לוקח" קצת אחריות עם הפיפי בלילה. אני אנסה להסביר את כוונתי. כשהייתי מפשפשת אותה בלילה זה תמיד היה כאילו מתוך שינה, ותוך כדי הנקה. האם מגיע גיל שבו היא יכולה להתעורר מספיק כשיש לה פיפי וממש לבקש לעשות? היא כבר יודעת להגיד פיפי ולרוב מבקשת כשהיא צריכה. וגם בלילה כשהיא עושה במיטה ומרגישה את הרטיבות, היא אומרת "פיפי". מתי ילד לומד להגיד פיפי לפני שהוא עושה בלילה? ולשתף יותר פעולה בפרוצדורה? אני יודעת שבלילה זה קשה יותר. ואם אני חושבת על תסריט שהייתי ממשיכה בפישפושים בלילה באותו האופן, נראה לי שגם היום היינו באותו מקום (מלבד הסירובים, כמובן).
קראתי קצת על גילאים של גמילה בלילה וגם כאן באתר ראיתי שמדברים על גיל 5-6?!?!
עד הגיל הזה צריך לפשפש אותם?
או שיש שלב שבו הם מתעוררים קודם, מבקשים והולכים לעשות במקום המתאים (עם ליווי של ההורה כמובן)?

יעל - ביום היא "גמולה"?

תלוי איך את מגדירה גמולה.
היא מכירה היטב את העניין על כל צדדיו - מכירה את הסיר ומיודדת איתו. לאחרונה עושה פיפי גם בישבנון בשירותים.
עם קקי אין פיספוסים כבר כמעט שנה. עם פיפי יש פה ושם, למרות שברור לי לגמרי שזה לא מגיע מחוסר הבנה של העניין, אלא פשוט כשלא מתחשק לה כרגע לעזוב הכל וללכת לסיר/שירותים.

ואגב, בינתיים התחלתי בחלק הראשון של הלילה (עד שאני הולכת לישון) לחדש את הפישפושים כמו פעם. מה אמרתי? נראה לי שגם היום היינו באותו מקום
= מתפשפשת בהסכמה רק תוך כדי הנקה, בגיגית ומתוך חצי שינה.

הבובון בן 9 חודשים, בלי חיתולים און אנד אוף מגיל חודש, בחודש האחרון בלי טיטול ובימים האחרונים גם בלילה. בנתיים מה שאני עושה זה מתיישבת כשאני מניקה ואם יש לו פיפי מכוונת לכלי (מנסה לפחות) ואומרת לו - פיפי. כי אם אני מנסה לפשפש אותו הוא מתנגד ובוכה.. אז מה יהיה? מתי אוכל לחזור להניק בשכיבה? אני מקווה שלא בילבלתי אותו עם הטיטולים האלה.. האם בגיל הזה כאשר יש לו שליטה במשך היום (וגם פיספוסים..) הוא יוכל ללמוד לשלוט מחדש גם בלילה? טיפים?

אוף... רטוב... במבי בלי חיתולים מלידה. מגיל חודשיים בערך גם בלילה. היה בסדר, לפעמים הסכים להתפשפש לפעמים הקים מהומה אבל סך הכל סביר. היום בגיל 11 חודשים הכריז שביתה כללית. ביום הוא מסמן יופי והולך לסיר והכל בלילה, מיסטר הייד. עושה ועושה ולא מסמן ולא משנה ולא מוכן ללכת לסיר. ממש כועס עלי שאני קוראת התעוררות שלו ולוקחת אותו (בדרך כלל מאוחר מידי...) לקצה המיטה להתפשפש. לא מוכן לעשות תוך כדי הנקה. לא מוכן שאשים תחתיו טטרה לספיגה כשאני יודעת שהוא כן צריך. הכל נעשה כאילו ממש רגיש לו העניין בלילות ו"תעזבי אותי באמא'שלך את והפיפי הזה תני לי לעשות בשקט". יופי, עזבתי אותו. הנחתי תחתיו מגבת ושמיכת פליס אבל הלילות נעשו קרים והפיפי כי רב וכל הקומפלקס נהיה קר ולא נעים. המחשבה שלי היתה שלא נעים לו-יבין את הרמז, אבל אנחנו במיטה המשפחתית, כשלא נעים מטפסים על אמא והולכים לישון עליה, לא? ואמא? אמא ישנה בשלולית. בקיצור הגיע פיפי עד נפש אם עייפה מאוד. ניסיתי רב פעמיים בלילות, יש כל כך הרבה פיפי שזה דולף מכל הכיוונים ואז שו הכל רטוב והוא ממש מתעצבן על עיניני החלפת חיתול בלילה. זהו, קיפלתי את הראש וארשנו חבילת חדפים אקולוגים. חיתול אחד ללילה, המיטה יבשה. לילד חם. ישנים... הוא עדיין מתעורר אחרי/לפני כל פיפי אבל ממשיך לישון אחריו בלי מריבות ובכי מתמשך של אחרי מריבה או של העלבון או של הקור. אני מזכירה לעצמי שהוא מאוד מאוד צעיר ולהתעורר בלילה ולהתפקס על מה שאמא רוצה ולהבין הקשרים כאלו צריך בגרות כלשהי. מזכירה לעצמי שגם אחותו עברה מחד פעמי בלילה לרב פעמי בגיל שנה ולבלי חיתול עברה אחרי חודשיים. אמנם גם אצלה היה רטוב אבל פחות והיא בעיקר שמחה להתפשפש בהנקה מעל סיר, מה שהקל על התהליך. אולי גם לו זה יבוא עוד חודש חודשיים...
בעיה אחת נותרה בעינה ולדעתי היא קשורה מאוד לפשתון היתר בלילות.
מאז שנולד במבי עושה קקי עם התעוררותו בבוקר. הניסוח הכי נכון לזה הוא "בוקר" מבחינתו זה מתי שהקקי מפריע לו סופית לישון. כל המאבק הפנימי שלו עם הלא לעשות קקי וההתאפקות מלווה בפספוסונים. גם ביום מלידה אחד הסימנים לכך שהוא עובד על קקי היה שפריצים קטנים, אחרי שניים כבר הייתי יודעת לחכות יותר זמן ולהתעקש. אז הנה היום הוא נכנע בחמש בבוקר, התעורר ודרש את הסיר (אם הייתי מציעה לו מתוך שינה כמובן שהייתי נתקלת בצרחות ומתיחת רגליים). הכי בעסה זה כשזה קורה לפני כן והיו מקרים שזה היה בשלוש... ואז מבחינתו זה בוקר ודי. תקותי היתה שיעבור עם הגיל. בינתיים אין לזה סימן. עדיין מקווה (שהרי מה נשאר לנו אם לא אופטימיות?).

אופטימית זה חשוב...
בקשר לקקי בלילה - יש מצב שאת או הוא אוכלים משהו שמכביד עליו בשעות הלילה? שמתי לב שאם מאיה אוכלת יותר מוצקים בשעות אחה"צ ערב אז הקקי ממש מפריע לה לישון גם אם הוא יוצא רק בבוקר. הייתי גם בודקת אם הפספוסונים הם סימן של אלרגיה או רגישות למשהו.
אצלנו, גיל 9 חודשים, בלילה המצב דומה (רק שביום, בשונה מכם, גם יש שביתה רוב הזמן כבר כמה חודשים טובים). היא חצי מתעוררת כדי לעשות ועושה בחריקה רמה, אבל על להתפשפש בלילה אין מה לדבר בכלל, ממש מתעצבנת עליי. ועם חיתולי בד אני צריכה להישאר ערה, לחכות שהיא תירדם בחזרה לשינה עמוקה ורק אז להחליף לה אחרת זה מעיר אותה לגמרי ונהיית לנו חגיגה. החיתול לא דולף אבל לא נראה לי הגיוני להשאיר אותה עם טוסיק רטוב כל הלילה. וזה יוצא שלוש ארבע החלפות בלילה.
בקיצור, גם אנחנו כרגע בינתיים עם ח"פ ללילות, נראה מה יוליד יום. יש לי תחושה שאולי אחרי החורף (סביבות אפריל כאן, חורף ארוך) יהיו תפניות לטובה.
מתחילה להתפתח לי מיני-תיאוריה לגבי כל העניין הזה, עדיין מבשלת אותה....

הייתי גם בודקת אם הפספוסונים הם סימן של אלרגיה או רגישות למשהו
פיספוסוני פיפי לא קקי. יוצא מלחץ האיפוק.

יש מצב שאת או הוא אוכלים משהו שמכביד עליו בשעות הלילה?
בגיל יום כבר היה ככה. זה הטבע של הנער. נראה לי שכל שנותר לי לחכות לו בכליון עיניים זה שהוא ילמד ללכת לבד לסיר, לעשות את ענייניו ולעזוב אותי לנפשי (אחותו כבר בזה שנה וחצי גם בלילות אז יש לו ממי ללמוד).

ואמא ללי

אחוות רטובות.

הלילה העלם התעורר ודרש ממני להסיר ממנו את המפגע לאלתר, מה פתאום אני אורזת אותו במרשרשים? אחר כך נשאר ער כמעט שלוש שעות (!) ראינו יחד סינמה פראדיסו גרסת הבימאי... כמובן שאת הקקי הוא שמר עדיין לארבע בבוקר. בחמש אחותו התעוררה. אני כל כך צריכה בייביסיטר! למישהו יש שעתיים שינה ספייר אני מוכנה לברטר עם מה שרק תבקשו?

מה זה, משהו באוויר...?

הקטני שלי בן שנה ו-9, אני כבר מזמן לא קוראת בדפים של הבלי-חיתולים, ופתאום...
כבר שבועיים שהוא עושה פיפי בלילה, כל יום, אחרי שהוא יבש מגיל 7 חודשים (בהתחלה הייתי לוקחת אותו לפשפוש מתוך שינה, ובערך בגיל 7 חודשים הוא פשוט התאפק כל הלילה ובא לציון גואל).
בד"כ פספוסים בלילה סימנו לנו על שיניים, עכשיו אין להן זכר.
ביום אין בעיה, למעט פספוס נדיר פה ושם, כשהוא ממש עסוק והפיפי בעדיפות אחרונה.
זה התחיל אחרי מחלה (המחלה האמיתית הראשונה שלו, אם לא כוללים חום כתוצאה מהשיניים), ובזמן המחלה היה לי ברור שאין לו ראש לפשפושים בלילה, אבל מה קורה עכשיו?
אולי הקור?
אולי התרגל לפיפי בלילה כתוצאה מהמחלה?

(דרך אגב, אמא ללי ו ילדת טבע , הגילאים שלכן הן קלאסיים לשביתות למינהן... לנו הייתה אחת של חודש מגיל 8 חודשים, לא זוכרת אם גם בלילה. אני פשוט חרקתי שיניים וחיכיתי עד שהשלולית תתייבש

)

ש י ר י ממחשב אחר

ש י ר י, זה קשור למחלה. יש לו עדיין איזו חולשה בגוף ולכן מתפספס לו (ילדת טבע אמא לסיבוב שני בלי חיתולים, כל פעם שהגדולה קצת חולה הסימון הראשון של המחלה הוא פספוס בלילה).

מתרגשת לספר שפעם ראשונה היה לנו לילה יבש (האוצר בת 6 חודשים). איזה כיף! (מרפי תמשיך לישון בבקשה, אני לא רוצה שתבוא לבקר אותנו...)

ש י ר י, גם לי זה נשמע קשור למחלה. מה שכן, אם הוא כבר לא ממש חולה וישן לידך, ואת רואה שהוא זז באי נוחות לפני שיוצא לו, אולי את יכולה להעיר אותו בעדינות כדי לקחת לסיר? בכל מקרה תמיד לוקח להם הרבה יותר זמן ממה שנדמה עד שהם חוזרים לעצמם אחרי מחלה, והקור בלילה בטח לא עוזר... אם זה יוצא ממש מתוך שינה אז לדעתי אין טעם להתעסק עם זה, פשוט לספוג בדרך כזאת או אחרת ולחכות ללילות יבשים יותר.

לפי ההגדרות של שביתה כאן הבת שלי בשבית יותר זמן מאשר שהיא לא בשביתה... מאד גיל 4 חודשים אנחנו ברמות משתנות (ומושתנות

) של שביתה....אבל מילא. העיקר שהיא בריאה ומבסוטה מהחיים

יש לי אוצר, איזה כיף

פוצ' כבר בת עשרה חודשים, ועדיין עושה פיפי בערך שלוש-ארבע פעמים בלילה, כלומר מאז שהיא נרדמת ממש ומתעוררת רק לפיפי או לינוק.
היא אמנם מתפתלת, מתעוררת ובוכה כשהיא מתעוררת לפיפי, אבל לא תמיד יש לי כוח לפשפש אותה. אז לפני שאני פורשת לשנתי היא מפושפשת, וכשאני כבר מותשת אני מחתלת אותה.
בדרך כלל החיתולילה רטוב, ולא מהפיפי בוקר שאותו אני לרוב תופסת.
אגב, בדרך כלל היא עושה מתוך נמנום מסוים של לאחר יניקה, ולא במצב של ערות ממש (אני מניקה אותה עם מכנסיים מופשלים מעל האמבטיה).
מה אתן אומרות - זה חריג ומשונה? נורמלי?
סיבה לדאגה או סתם לטרוניה אמהית קלה? (-;

נורמלי לגמרי (או שבמקרה לתינוק שלי זה גם קורה).
אני מחתלת בלילה עם חיתול ר"פ אבל כשהוא מתעורר לינוק (לרוב יבש) אני מורידה ומניקה כשהוא חסר לבוש בחלק התחתון של הגוף עם טטרא מוכן לספוג פיפי שיצא בסוף היניקה. בזמן הזה אני לוחשת לו שהוא יכול לעשות על הטטרא וא"כ אני אלביש אותו בחיתול יבש.
רק לאחרונה (אוטוטו בן 9 חודשים) הוא או לא עושה ואז מביט בי במבט של "קחי אותי לקערה" או בורח לו קצת על הטטרא ואז הוא מביט בי, זה ממש שינוי בהרגלי הפיפי שלו בלילה. עד היום צרח כשהעזתי לנסות לפשפש אותו.

אז למה לא לחכות קצת אחרי היניקה (שיצא הפיפי) ואז לחתל? יש אפשרות לעשות משהו כזה?

שוב מתרגשת,
הלילות שלנו יבשים!!! איזה כיף!!!
מאתמול אני כבר לא מציעה פיפי בלילה.
איזה כיף!!! לא צריך לקום יותר בלילה!!! מניקה בשכיבה וחוזרת לישון, בלי הקושי הנוראי של התיישבות והצעת פיפי (החלק שהיה לי הכי קשה בבלי חיתולים)!!!
אני ממש מאושרת!!!

מרפי, אל תבוא לבקר במחוזותנו בבקשה.

אז למה לא לחכות קצת אחרי היניקה (שיצא הפיפי) ואז לחתל? יש אפשרות לעשות משהו כזה?
זה בדיוק מה שאני עושה. בתחילת הלילה היא בלי חיתול. בסביבות עשר-אחת עשרה אני מחתלת אותה, ומפשפשת לפי הצורך. בחצות בערך, כשאני פורשת סופית ובהחלט לשינה עמוקה (או לפחות מקווה לישון), נגמרים הפשפושים עד הבוקר.
באישון ליל ממש אין לי כוח לכלום. אני מניקה בשכיבה תוך כדי נמנום ואין מצב שאתיישב לפשפש אותה.

אני מניקה בשכיבה תוך כדי נמנום ואין מצב שאתיישב לפשפש אותה
גם אני לפעמים מניקה מתוך שינה בלילה ולא מפשפשת.
התוצאה היא, לרוב, חיתול רטוב בבוקר.
לא נורא, יום אחד גם זה יעבור וכל הלילות יהיו יבשים

.

לא נורא, יום אחד גם זה יעבור וכל הלילות יהיו יבשים
תמיד צריך להזכיר את זה לעצמנו...

חזרתי כדי לספר שכמה ימים אחרי שכתבתי מה שכתבתי כאן למעלה, הפסקתי לחתל אותה בלילה, כי החיתול היה תמיד יבש בבוקר.
התברר לי שאני פחות מתעייפת מההתיישבות הקצרה בלילה והחזרה לשינה מאשר מההנקה המעצבנת שלא נגמרת, שהיא כביכול נים לא נים תוך כדי שכיבה, אבל בעצם ממש הורסת לי את השינה.
אני חושבת שקודם פוצ' לא היתה בשלה לזה, כי היא סירבה להתפשפש בלילה. מאז שהיא מסכימה, הלילות שלי השתפרו עשרת מונים.
פתאום בלי חיתולים גם בלילה נראה באמת קל יותר: הילדה מתעוררת, מפשפשים, והיא חוזרת לישון. לא צריך לנחש, לא צריך לתקשר. חיים טובים.

(וגם - מאז שהורדתי את החיתול והתחלתי לפשפש היא מתעוררת בלילה פחות וגם משתינה פחות, ומתאפקת יותר זמן עד הסיר בבוקר. מעניין, לא?)

הנסיכה הקטנה לא עושה פיפי מתוך שינה.
במקום זה היא מתפתלת בעצבנות, יונקת שעווות ברצף
וכשאני מנסה לפשפש אותה בלילה היא מתעצבנת ומתעוררת לחלוטין.

יש עיצות?

לפני כמה ימים הורדנו חיתול בלילה. הפלא בן חצי שנה (היום טרילילי טרילילה

). בשני הלילות הראשונים עבד נפלא נראה כאילו הוא ממש חיכה לזה, ביקש, פישפש וחזר לישון.
מאז- סירוב מוחלט ובכי מר של עילבון על זה שאנחנו מפריעים לו לישון. קם כל שעה או שעתיים, יונק המון וחוזר לישון. הלילה כבר שמתי חיתול כדי שלא נציק לו ועדיין נראה שהוא לא מבסוט כך שהורדתי באמצע הלילה לפשפש. מה עושים?
והבעייה הנוספת שעלתה- אני גמורה מעייפות!! קודם יכולתי רק טיפ טיפה להתעורר, להסתובב על הצד ולהניק עכשיו אני קמה לגמרי לפישפוש
לפעמים נתקלת בסירוב מוחלט ובבכי קורע לב ולפעמים פשוט מתעוררת מאוד מעצם העניין (למצוא את הקערה, לפשפש, לרוקן, להניק ןכו')

בוקר טוב

בני בן 7.5 שבועות ולפני שבוע הורדנו לו את החיתול והתחלנו לפשפש. בהתחלה הוא הגיב טוב אבל אני חייבת להודות שנכנסתי למתחים סביב הנושא הזה וגם ראיתי שהמוטיבציה שלי היא יותר אמביציונית מאשר טובתו של התינוק אז אתמול החזרנו לו את החיתול ולא יאומן כמה שהוא בוכה פחות.
החלטנו לפשפש בתדירויות הרבה יותר נמוכות (הייתי מציעה המון ולא מצליחה להבין את ה"לא" שלו) ושאני אעבוד על המקום הזה שלי, של המתח והאמביציה ואשחרר אותו.
רציתי לשאול-אנחנו מאד רוצים, למרות ירידת הקשב ביום, שהוא יהיה יבש בלילה. אנחנו ישנים כולנו באותה המיטה.. קראתי בספר של אינגריד באוור שיש כאלה המתחילים דווקא מהלילה. רציתי לשאול אתכן-מה אתן מציעות לעשות כדי להגיע למצב שהוא יבש בלילה?
האם אתן יודעות מהו התהליך שהוא עובר בנושא הזה? תוך כמה זמן זה קרה לכם?

תודה רבה על העזרה..
הילהי

הילה יקרה, אולי יעזור לך לקרוא בדף בלי חיתולים בשאיפה לשלמות
ואולי בכלל כדאי לך לפשפש עם חיתולים ? לנסות להתמקד רק בקקי, או רק בפיפי הראשון של היום, או רק בקקי שאחרי הנקה. רק בדבר אחד. לנוח מהשאר.

מה אתן מציעות לעשות כדי להגיע למצב שהוא יבש בלילה?
במקרה שלך, על סמך התיאור שלך - לגמרי לחתל אותו ולישון

(גם אני עושה את זה. אם משהו ממש מציק לו, בד"כ קקי לפנות בוקר, הוא דואג טוב-טוב שאדע מזה, ואני קמה איתו לכיור).
בכלל, את ממש בתחילת האמהות, תיהני קודם כל מהתינוק המתוק

תודה קרוטונית. מזדהה עם הדף

אני מפשפשת ביום עם חיתול והרבה יותר רגועה!

לגבי הלילה- לחתל אותו-לא עזר. הוא פשוט התפתל ממש, עד שהתעורר מזה ובפשפוש לא שחרר פיפי, רק טיפה קטנטנה זלגה מה...
את היתר הוא עשה בהנקה אבל אני חושבת שהוא לא שחרר הכל כי מאותה נקודת זמן בלילה, הוא מתפתל כמעט כל השינה...

כשהוא עושה פיפי בהנקה, הוא מתרוקן? או שזה "בריחה"?

רציתי לשאול את הנשים שהתינוק שלהן יבש בלילה

האם בהכרח חייבים לפשפש? או שדי בהחלפת חיתול טטרה בכל פעם שהוא מרטיב? לא זכיתי להרבה שיתופי פעולה בלילה עם הפשפושים ומה שיוצא זה שהוא רק מתעורר יותר ומתעצבן... למרות שאני כמעט בטוחה שזה מה שהעיר אותו כי הוא התפתל הרבה זמן...

הילה, אני תקופה מאד ארוכה הייתי מורידה לו חיתול בלילה, מניחה לידו טטרא (מחזיקה ככה שכשהוא יעשה פיפי הטטרא יספוג) ואז מניקה.
הוא היה קצת מתפתל, מידי פעם הייתי לוחשת לו שהוא יכול לעשות פיפי בטטרא (עזר במיוחד שהחיתול לא נגע בו) ואז הוא היה משחרר פיפי ומראה סימנים שהוא רוצה לחזור לישון.
ואז מלבישים חיתול ומכנסיים וחוזרים לישון.
כל הזמן הזה הוא היה עם עיניים עצומות.
הגעתי לזה אחרי תקופה של פשפושי לילה בבכי עד שלבסוף הבנתי שאין לו כח שאחזיק אותו מעל קערה, הוא חצי ישן ורוצה רק לינוק קצת ולעשות פיפי.
כשגדל קצת הסכים בסוף ההנקה לקערה והיום בגילו המתקדם (שנה) הוא עושה בלילה בשירותים או במקלחת אם יש לי כח לקום ולקחת אותו, כי לטטרא וקערה הוא כבר לא מסכים.

חוץ מזה, הייתי מציעה לך לפשפש אותו כשהוא קם משינה ואחרי הנקות. לאט לאט תראי שאת כבר יודעת מתי זה זמן לפשפושים (וגם עם זה יבואו הפתעות ושינויים).

והכי חשוב- לקחת בקלות

.
שימשיך עם הרבה הצלחות.

היי, שאלה לי.
פיצון בן שנה וחצי

ולפני חודש הורדתי לו את החיתול

(עד אז הייתי במפשפשות עם חיתולים)
וכולנו ממש מאושרים מכל העסק

וזהו! הילד יבש! כמעט תמיד אומר כשהוא צריך, בבית בכלל הולך לפשפש לבד בסיר, תאונות הולכות ונהיות נדירות.

לילות- זה סיפור אחר. אף פעם לא הצלחתי ממש עם פשפושים ליליים. היו כמה לילות שכן, מודה, אבל בודדים, מעטים. ורוב הלילות היו של פספוס אחרי פספוס. לפעמים עם חיתולים ח"פ, לפעמים ר"פ. היו פשפושים לסיר, פשפושים מעל קערה (בלי מגע עם הפלסטיק), פשפושים תוך כדי הנקה, על טטרה, הכל ניסיתי...
בשלב מסוים - אולי גיל 10 חודשים - נשבר לו לחלוטין, והוא הכריז וטו נחרץ על כל הפשפושים הליליים, כולל צריחות מחאה ברגע שנגעתי לו במותניים.
אז ירדתי מזה. (ופתאום התחלתי לישון טוב!)
ועכשיו, עקב ההתקדמויות החדשות ביום, ניסיתי שוב.
והוא עדיין לא רוצה! כבר לא בטראומה, לא בצרחות בבכי, אבל קולות סירוב ונענועי ראש ברורים מאוד כשאני שואלת אותו או כשאני פותחת את החיתול. הילד לא רוצה לפשפש בלילה.
הוא כן רוצה לינוק (בין פעם להרבה פעמים בלילה), הוא רוצה להירדם, ולא ברור לי מתי הוא משתין.
הוא קם בבוקר בדרך כלל עם חיתול די מלא, חלק מפיפי של הלילה, וחלק אולי מהבוקר או לפנות בוקר, כי גם בבוקר איך שהוא מתעורר הוא אוהב יניקה ארוכה ארוכה מתכרבלת ומפנקת, וממש לא רוצה להוריד את הפיג'מה והחיתול, אלא אחרי היניקה.
ואז מתחיל היום, מורידים חיתול, הולכים לסיר והכל סבבה.

אז: איך ממשיכים מכאן? גם אני לא מתלהבת מפשפושים ליליים אם הם לא ממש זורמים (הלילה נועד לשינה! לא למריבות), ואני בכלל לא מתלהבת מלהוריד לו את החיתול. אין לי אמביציה ללילות ערניים עם החלפות ומגבות, ולבעלי - עוד פחות. גם ככה הוא עייף מאוד ולא ישן טוב...
אז מה? לחכות עד שייגמרו ההנקות הליליות והוא יוכל להתאפק לילה שלם? או שיש אופציה אחרת?

ומתי ואיך אני אדע ש הוא יכול להתאפק לילה שלם?

ומתי ואיך אני אדע ש הוא יכול להתאפק לילה שלם?

כשהוא יתאפק לילה שלם במשך תקופה ארוכה.

שלי היה בלי חיתול בלילה בקיץ הראשון שלו והוא יליד מאי.
בחורף חזר לפיפי בלילה ובקיץ הזה שוב בלי.

לא יודעת לענות לך על שאלות אחרות. לנו אף פעם לא היו בעיות מיוחדות בפישפושי לילה (בהנחה שהעובדה שאני נוהגת לקלל את עצמי תוך כדי, לא נחשבת לבעיה).

אני הורדתי חיתול בלילה בגיל שנה.
היתה תקופה של פשפושים, אחר כך שביתה ושלוליות.
אחרי כמה לילות מאוד רטובים היא פשוט הפסיקה לפשפש בלילה.
אם את לא מתרגשת מהשלולית, נסי להוריד, להציע פשפוש אחד בלילה או משהו כזה ובשאר הזמן רגיל, להניח לכל העסק.
אצלנו אני חושבת שהרטיבות קידמה אצלה איזו הבנה פיזית בנוגע לעניין והיא פשוט הפסיקה לפשפש מעצמה
(לא מתחייבת כן? (-: )

תודה

ומתי ואיך אני אדע ש הוא יכול להתאפק לילה שלם?
שאלה שגם אני שאלתי את עצמי לפני כחודש, ואז אמרתי, יאאללה, מורידים חיתול גם בלילה וזהו. היו כמה לילות רטובים ומאז היא יבשה בלילות. לא הצעתי בכלל לפשפש, פשוט קיבלתי את השלוליות וניקיתי. הם כנראה מבינים את זה בעצמם. אני לא אמרתי על זה מילה, זה בא לגמרי מיוזמתה.
<היא בת שנתיים. גדלה בלי חיתולים גם בלילה עד שסרבה בתוקף לפשפושים ליליים, בערך כמו מה שאת מספרת>

גם אני חושבת ש
הרטיבות קידמה אצלה איזו הבנה פיזית בנוגע לעניין והיא פשוט הפסיקה לפשפש מעצמה

אוף.
הקטנטן בן 8 חודשים. פעם היו לנו לילות יבשים של ממש, הוא היה מתעורר בבוקר ומתחיל להתבכיין, ואני הייתי באה ולוקחת לכיור.
עכשיו הוא גם מתבכיין פחות כשהוא קם (כך שאני לא שומעת אותו מייד) וגם ישן פחות טוב בלילה בזמנים שאני עפוצה לגמרי ומסוגלת מקסימום לתת לו ציץ, והתוצאה היא שכבר תקופה ארוכה יש שלוליות במיטה כל לילה.
ומזג האויר המתקרר לא תורם לקושי.

מה לעשות?
לשים חיתולילה?
להשלים עם רוע הגזירה ולחכות לימים טובים יותר?
להכריח את עצמי לקום בלילות (מה שאני לא בטוחה שיתקבל טוב ע"י העולל, אחרי הכל גם הוא רוצה רק לחזור לישון, ולא אוהב שמתחילים להרים אותו ולהתעסק איתו)?
משהו אחר שלא חשבתי עליו?

והתוצאה היא שכבר תקופה ארוכה יש שלוליות במיטה כל לילה.

יכול להיות שהתקופה הזו חופפת לסתיו/חורף?
אצלנו זה מאוד ברור. בקיץ לילות יבשים (גם כשהיה בן 3 חודשים). בחורף חוזר הפיפי בלילה.
אני תמיד פשפשתי גם בלילה. כי במקום שהילד יתעצבן וירטון לי על הציץ, הוא פשוט היה עושה וחוזר לישון.
אבל כל ילד הוא סיפור אחר.
עכשיו הוא בן שנה וחצי. מאז הסתיו הוא עושה פעם אחת בלילה (כאמור- בקיץ היה יבש).

אני תמיד חיתלתי בלילה בחורף. והורדתי כדי לפשפש. אבל לרוב חיתול בלי כיסוי. לישון בפלסטיק זה אכן מבאס.

קראתי הכל, ובכל זאת אשמח לעצה:
בני כמעט בן 5 חודשים. עד בוא החורף ישן בלי חיתול בלילה, ולרוב הסכים להתפשפש לפני הנקה.
הוא יונק כל שעתיים ולפעמים כל שעה וחצי, גם ביום וגם בלילה (גם ילדי הקודמים היו כאלה וזה בסדר מבחינתי).
עכשיו קר מאד אצלנו. התינוק ישן איתנו במיטה, לבוש בשתי שכבות - כי לי חם באופן כללי ואם אחמם יותר מדי לא אצליח לישון (אני לבושה קצר).
ביום הוא לא מוכן לאכול אם הוא צריך פיפי. עכשיו התחיל כך גם בלילה - וכאן הבעיה:
אם אני מפשיטה אותו לפשפש - קר לו והוא מתעורר.
אם אני לא מפשיטה אותו ונותנת לו לעשות במכנסיים - הוא בוכה ולא מוכן לינוק כי רטוב לו, אז בסוף אני בכל זאת מפשיטה אותו.
אם אני שמה לו חיתול הוא מתעצבן כל הלילה, ושנינו לא ישנים.
אם אני קמה לסיר, לפעמים הוא חוזר מיד לישון אבל אני אם קמתי כבר לא מצליחה להירדם שוב.
מכנסי פשפושים בשתי שכבות - לא מסתדרת איתם בלילה. ביום הם מצוינים לנו, שכבה אחת בלילה לא מספיק (קר לו והוא מתעורר...)
אני ממש מתבאסת מזה, כי כבר היינו במצב שבו הוא היה יבש בערך ארבע-חמש שעות גם אם ינק באמצע (שתים עשרה בלילה עד חמש בבוקר, בערך) וכך יכולתי לישון די רצוף למרות ההנקה באמצע. עכשיו חוץ מזה שחצי לילה עובר על בכי (רעב-צריך פיפי-לא מוכן לאכול עם פיפי בבטן-לא מוכן לעשות פיפי כשרעב...) אני גם חוששת שאם הוא יתרגל לחיתול (שזה פתרון הביניים שלי כאשר אני מותשת מכדי לקום) אז אחר כך כבר לא יהיה בלי חיתול בלילה (כשיגמר החורף אני חוזרת לעבוד, ואני עובדת בלילה - אם הוא יקום לפיפי כל שעתיים בעלי לא יחזיק מעמד בלי חיתול), וחבל לי מאד מאד מאד כי החיתול עושה לו פריחה איומה.
מקווה שאני לא מבלבלת בשכל, אבל באמת אין לי את מי לשאול.
יש לכן רעיונות מה כדאי לי לעשות?

שליחה על ידי פלו* » 06 דצמבר 2009, 08:37

מכנסי פשפושים בשתי שכבות - לא מסתדרת איתם בלילה.
תוכלי לפרט למה?

אם אני מפשיטה אותו לפשפש - קר לו והוא מתעורר.
הוא מתעורר בשביל הפיפי, לאו דווקא כי קר. זה בסדר. הם מתעוררים וחוזרים לישון. מה בעצם הבעיה?

אם אני קמה לסיר, לפעמים הוא חוזר מיד לישון אבל אני אם קמתי כבר לא מצליחה להירדם שוב.
משפט מפתח.. את צריכה להחליט, אם זה עולה לך ביותר מדי אז אולי פשוט תוותרי?

כשיגמר החורף אני חוזרת לעבוד, ואני עובדת בלילה - אם הוא יקום לפיפי כל שעתיים בעלי לא יחזיק מעמד בלי חיתול),
כשיחזור הקיץ הוא יחזור לנוהל פשפושי קיץ. זה אומר שאם בקיץ הקודם החזיק 4-5 שעות, אז רוב הסיכויים שבקיץ הבא יחזיק 6-10 שעות (כך היה אצלנו).

לא הבנתי באילו חיתולים אתם משתמשים? אולי תעברו לבד?

קודם כל תודה על ההתיחסות המהירה.
עונה לכולם:
מכנסי פשפושים בשתי שכבות - לא יודעת למה, פשוט לא הולך לי. אולי בגלל שבלי משקפיים אני חצי עיוורת, ולא בא לי לשים משקפיים בלילה. לא יודעת.

ברור שהוא מתעורר בשביל הפיפי. אבל אם אני מפשיטה אותו, הוא מתעורר לגמרי. כשלא היה קר הוא נרדם מיד חזרה אחר כך. הבעיה היא שהוא לא חוזר לישון.

אנחנו משתמשים בחיתולי בד. הוא מתעצבן מהם (מכל סוג, נראה לי שהוא פשוט לא אוהב את הצמוד).

שליחה על ידי פלו* » 06 דצמבר 2009, 19:59

הצעתי:
מכנסיים רגילים - שתי שכבות.
הוא מתעורר, את ממששת בחושך את הגומי של המכנסיים ומפשילה אותם עד הברכיים, ככה שבתנוחת פשפוש הם לא ירטבו.
מפשפשת מעל גיגית/דלי שיש צמוד למיטה, על המיטה, מה שהכי נוח כדי ששניכם לא תצאו ממוד שינה. מסיים, מחזירה מכנסיים. לינוק ולישון. (או קודם לינוק ואז פיפי, מה שהוא משדר).

ועוד רעיון, שהחדר יהיה בכ"ז יותר חם, ואת תשני עם שמיכה יותר קלה.

תודה לכולן.
הרבה זמן לא הצלחתי להיכנס לכאן (לא יודעת למה, האתר לא עלה לי).
אז את תשובתך, פלו, ראיתי רק עכשיו...

בכל אופן אני שמחה לספר שיש שיפור גדול.
החלטתי שאני לא שמה חיתול, שמה שתי שכבות מכנסיים רגילות ונותנת לו לעשות בהם (ככה שהמיטה לא מוצפת כי הם סופגים), מחליפה מהר (ואז הוא לא ממש מתעורר) וקמה רק אם הוא ממש מתעקש. אז 3-4 שבועות יצא שהחלפתי 3-4 זוגות מכנסיים בלילה, בלי קימות ובלי התעוררויות.
ועכשיו, מזה כשבועיים, יש לנו לילות יבשים!
כלומר - הוא הולך לישון בערך ב-22, אני מפשפשת אותו בסיר בסביבות 3-4 (כי הוא התחיל ממש להתעקש ולהתעצבן, ולפעמים גם קקי ולא רק פיפי) אבל הוא חוזר לישון, וקם בבוקר (5-6) עם אותו זוג מכנסיים שאיתו הלך לישון.

אז שוב תודה על כל העצות. מקווה שככה זה ימשיך...

איזה יופי! ממש משמח.
זה אומר שכרגע יש לו בעצם 6 שעות רצופות יבשות בלילה, נכון?
לאט לאט זה יתרחב ליותר שעות יבשות רצופות.

כן, יש לו 5-6 שעות יבשות רצופות בלילה.
גם ביום הוא מראה יכולת - לרוב בסיבוב איסוף הילדים הוא ער, וממתין (לפעמים לוקח 45 דקות אפילו, אנחנו ברגל והוא במנשא, ולפעמים הוא מתחיל להתעצבן כבר כשאנחנו יוצאים מהבית, אבל בד"כ מחכה ולא עושה עד שחוזרים).
נחמד מאד.
אני ממש מקווה שעד שאחזור לעבוד הלילות יהיו מסודרים לו מהבחינה הזו - בעלי מוכן לנסות בלי חיתול אבל רק אם זה לא כרוך ביותר מדי החלפות (אני עובדת בלילה).
תודה.

איך בעלך עם השיטה של המכנסיים הכפולים?
בעיקרון, כאשר הילד הולך ונעשה "יבש" בלילה, זה תהליך שאם מחזקים אותו ומעודדים אותו - הופך את הלילות להכי קלים! פשוט לא צריך לדאוג יותר.
לעומת זאת, ניסיון של הרבה אמהות הראה, שאם מחתלים בלילה, הילד חוזר לעשות כמויות של פיפי בלילה. כאילו בלילה, הוא מאבד יותר מהר את מה שלמד. כאילו, זה הגוף שלומד מהמשוב בלילה - לא התודעה המודעת של הילד, אני מצליחה להסביר את עצמי?

(עובדת בלילה ואמא לתינוק קטן! וואו... ממש קשה... )

בעלי בינתיים לא מתעסק בכלל בלילה - כי אני מניקה אז אני קמה, וחבל לי להעיר אותו גם. ביום הוא מוריד ומלביש אך לא ממש נהנה מזה (אבל הוא אף פעם לא נהנה להלביש תינוקות קטנים).
עם המכנסי פשפושים הוא בכלל לא מסתדר...

זה מאד הגיוני, שבלילה זה חצי מודע - בשינה באופן כללי, לא רק בלילה. שמתי לב שברגע שעשיית הצרכים הפכה לדבר מודע, הם "מפספסים" רק כשהם לגמרי ערים (גם עם בת השלוש שלי זה היה כך החל מגיל שנה) - כעת הוא עושה רק כשהוא לגמרי ער, מה שנותן לי את המרווח לקחת אותו לשרותים מייד כשהוא מתעורר.

עבודת לילה באמת קשה אבל עדיפה לנו מבחינה משפחתית - ככה אני יכולה לעבוד פחות ולהרוויח יותר (כי בלילה זה יותר רווחי) וגם להיות עם הילדים ברוב שעות הערות שלהם, מה שלא היה אפשרי לנו לו הייתי עובדת בעיקר בקרים (אני עובדת 3-4 לילות בשבוע+ערב או שניים, ומדי פעם בוקר, כמה שפחות).

אוליב, אפשר כמה שאלות? אני שואלת לגבי ההתנהלות בתקופה שעשה במכנסיים 3-4 פעמים בלילה, לא עכשיו כשהוא יבש כמובן.

איך הוא ישן- על הבטן, על הגב?
איך החולצה לא נרטבת כשהוא עושה במכנסיים?
על מה הוא שוכב? אני מניחה שאת צריכה להחליף את המצע מתחתיו? ואם כן איך זה לא מעיר אותו?

איך הוא ישן - על הגב (כעת הוא כבר מתהפך חופשי אז לפעמים הוא מסיים על הבטן, אבל מתחיל על הגב).

איך החולצה לא נרטבת - החולצה לרוב עולה טיפה, אז היא לא נרטבת. לי מפריע כי הוא מתחת השמיכה וחם לו. גם אם קצת נרטבת אני לא מחליפה אותה בלילה. (רק חולצה? גם סוודר...)

על מה הוא שוכב - אני שמה ניילון על החצי העליון של המיטה שלי, ועל זה מגבת גדולה רכה. שנינו ישנים על זה, זה גם שומר על המזרון מטפטופי החלב שלי. אחרי הרטבה אחת, מקפלת אותה. אחרי שתיים, מחליפה אותה באחת אחרת שמוכנה לי ליד המיטה. אני עושה את זה ביד אחת תוך כדי הנקה (יש יתרונות לילד שלישי...רוכשים מיומנות בעשיית דברים תוך כדי הנקה) והוא לא מתעורר. בפעמים שלא יצא לי תוך כדי הנקה פשוט הנחתי אותו במקום אחר על המיטה, החלפתי והחזרתי אותו למקום. גם אם הוא התעורר מעט, חזר לישון די מהר.

לי ל א מפריע (החולצה שעולה)...

כעת הוא עושה רק כשהוא לגמרי ער
מעולה! זה באמת התהליך, ולשם אנחנו מלווים את התינוק, לשלב שהוא מפנים שמתעוררים לגמרי כדי לעשות את הצרכים. זה דורש שיתוף פעולה שלנו, כי אם אנחנו לא מטפחים את זה, אז ההפנמה של העיקרון הזה תיפסק באמצע והוא ייסוג אחורה למצב של "לעשות מתוך שינה".
בחלק מהתינוקות, מאוד קשה להוציא אותם מההרגל לעשות מתוך שינה אם פספסנו את חלון ההזדמנויות בגיל המתאים.

אוליב
מה קורה אם הוא ישן על הבטן? זה לא מציף את המיטה?
<אני תוהה אם יש לי סבלנות לנסות להוריד חיתול בלילה. עם הגדול נסיתי וזה היה כשלון מוחלט... לכן אני מנסה להבין איך אפשר להתארגן מבחינה לוגיסטית>

אני תוהה אם יש לי סבלנות לנסות להוריד חיתול בלילה

בשביל מה להוריד חיתול? תפשפשי עם חיתול. אנחנו עם חיתול בד בלילה, בשביל שבעת הפספוסים שהיו בלילה מאז גיל חודשיים ועד שנה ושמונה

אפשר להתחיל למגן את המיטה.. ואפשר להשתמש במיגון הנפוץ הנקרא חיתול..

זהו, שבהתחלה זה מה שעשיתי
אבל עכשיו הוא מתעצבן נורא אם אני מרימה אותו לפשפוש- הוא רוצה לישון! בדיוק כמו אחיו הגדול... אני כבר לא מנסה אפילו
השיטה של אוליב נשמעת דווקא מוצלחת- כי מכנסיים יחסית קל להלביש גם מתוך שינה (שלו) אחרי שהוא משתין
ואת החיתול קשה לפתוח ולסגור (בלילה אני משתמשת בחיתול רב שכבתי למניעת דליפות לבגדים- לא משהו שאפשר לסגור בשניות).

תזמורת הים - על הבטן הוא לא הציף את המיטה - כי הוא היה על מגבת ומתחתיה ניילון, אז זה לא עבר - וכמה פיפי כבר תינוק קטן עושה בפעם אחת? ואני החלפתי אחרי כל פעם.
כעת המצב הרבה יותר טוב, אם הוא עושה במכנסיים זה כי אני לא קמתי - הוא מתפתל כל כך הרבה זמן שאי אפשר לפספס את זה (רק שלי קשה לקום...)
גם אצלי הוא התעצבן בשלב הזה כשניסיתי לקחת אותו לסיר/לכיור. לכן הפסקתי לנסות. אבל מאז שהוא התחיל להיות יבש בלילה יותר שעות, בערך באותו זמן הוא גם הפסיק לגמרי לעשות מתוך חצי שינה (גם ביום) אז לחכות שהוא יעשה על עצמו זה בעצם לחכות שהוא יתעורר - ואז לקחת אותו לסיר פותר את העניין יותר מהר אצלנו, ביחוד כשזה הפך לפעם-פעמיים בליה ולא שש-שמונה פעמים בלילה...
קטנצ'יק עכשיו בן חצי שנה.
גם אני לא הסתדרתי עם לפשפז עם חיתול בלילה (וגם לא ביום, אגב). החיתול אוטומטית מוריד לי את הקשב, ביחוד בלילה שבאמת קשה לי לקום (אובייקטיבית קשה לי, יש לי ברך דפוקה שמקשה עלי לקום מהר).

טוב
הלילה החלטתי לקפוץ למים...
הלכתי על שעטנז בין השיטה של אוליב ושלי- הלבשתי חיתול עם סקוצ'ים בלי כיסוי ובלי שכבות אקסטרא ועליו מכנסיים. אחרי ההתעוררות הראשונה הוא ישן עד הבוקר רק עם חיתול בחלק התחתון.
הוא התעורר לפיפי 6 פעמים- הפעם השישית היתה כבר ההשכמה הסופית. כמו שחשבתי הוא לא עושה מתוך שינה אלא מתעורר בשביל זה והוא מבקש לינוק כי זה עוזר לו לשחרר את הפיפי. כשהתעורר הנחתי יד על החיתול ולחשתי לו פשששש שיעשה ואחרי שהרגשתי שהשתין החלפתי את החיתול (תוך כדי או אחרי ההנקה). כך שהוא ישן יבש כל הלילה.
בשתי ההתעוררויות הראשונות עוד הייתי ערה והתפעול היה די קל, אחרי שגם אני הלכתי לישון היה לי יותר קשה כי כל פעם התעוררתי לגמרי כדי להוריד את החיתול ולשים אחר. אני מקווה שאצליח לעמוד בזה כי הוא נוטה לסיים את הלילה מאד מוקדם- 6 בבוקר

וקשה לי לתפקד בלי שינה רצופה. מצד שני מאד מפתה הרעיון שאם אתמיד הוא יתחיל להאריך את שעות היובש שלו והאמת שאני בטוחה שהוא התעורר כל כך הרבה פעמים כי הוא לא עושה עד הסוף כשהוא חצי ישן (ביום אגב הוא אף פעם לא עושה מתוך שינה, גם כשהוא עם חיתול, אבל ביום הוא ישן שינות קצרות אז אין פשפושים באמצע השינה).

מסקנת ביניים: לא היה בכי, הילד היה יבש כל הלילה בין פיפי לפיפי, אני ישנתי בין לבין והמגבת שפרשתי מתחתיו בכלל לא נרטבה- כבר יותר טוב מהנסיון הגרוע עם הגדול. נקווה לטוב...

תזמורת - אני סקרנית לשמוע על ההמשך.
נשמע פתרון מעניין, ובסה"כ פשוט ליישום (למעט כמות החיתולים בסוף הלילה P-:{{}}), ובעיקר - לא מלחיץ...
שיהיה בהצלחה (ויפה שעה אחת קודם) @}

שליחה על ידי שיר_ה* » 08 מרץ 2010, 00:14

זקוקה לעזרתכן. בני בן 7 חדשים. מלפני חודש וחצי אנחנו בלי חיתולים גם בלילה. הוא עושה הרבה פיפי בלילה, אבל בימים האחרונים, המון! הוא זז בערך כל שעה-שעה וחצי באופן שנראה לי כמו "אני צריך פיפי". לפעמים הוא רק יונק אבל יש בהחלט לילות של 5 השתנות.
אני מניקה בישיבה עם קערה כי הוא לא מסכים להשתין בתנוחה רגילה. לפעמים הוא משתין רק בסוף הההנקה ואז זו ישיבה ארוכה.
אני לא זוכה לשינה רצופה של יותר משעה וחצי. מאוד מאתגר.
במהלך היום הוא ילד שמח וטוב לב. סקרן, דעתן..., מתפתח בקצב מסחרר (אולי זו הסיבה לאי השקט בלילה?)
הוא רגיש כשיוצאות לו שיניים, אבל אין סימנים לכך לאחרונה.
מה דעתכן?
ואם כבר כאן, אז עוד שאלה-יש לו די הרבה ימים של "טיפטופי" קקי מרובים. מישהיא יודעת מה הסיבה ואיך מתמודדים עם זה בלי חיתולים?
רוב תודות

שליחה על ידי אוליב* » 08 מרץ 2010, 09:39

מנסה לעזור - אבל יש לי את אותו נסיון שיש לך (בני בן 7 וקצת חודשים).

יש בהחלט לילות של 5 השתנות.
גם אצלנו. ובכלל השינה שלו הפכה קלה יותר. אבל זכור לי שבגיל הזה גם אצל שני הקודמים שלי השינה היתה מופרעת יותר בגיל זה.
כמה פעמים הוא יונק בלילה?

אני מניקה בישיבה עם קערה כי הוא לא מסכים להשתין בתנוחה רגילה.
אצלי זה היה ענין של החלטה. לא נוח לי וגומר לי את השינה להניק עם סיר או קערה. לא עושה את זה. אם הוא צריך פיפי, אני לוקחת אותו לסיר (ולא במיטה שלי). עושה, יופי. לא עושה, עניין שלו. אם אחר כך יעשה במכנסיים, מחליפה מכנסיים וגמרנו.
ראיתי שאצלנו אם הוא עשה פיי כמו שצריך, הוא בהחלט יכול לפתוח רווח של 4-5 שעות עד הפיפי הבא. אבל אם זה פספוס, אז הוא לא הוציא הכל, ואז שעה אחר כך הוא שוב יצטרך וכו'.

לגבי טפטופי קקי - אצלנו זה היה בגיל הרבה יותר צעיר. כבר לפחות שלושה חודשים שאין בכלל - אני מניחה שזה קשור לבשלות של מערכת העיכול, או לתשומת לב שלו, או לשניהם.
ה"טפטופים" הם כשאת לוקחת אותו לפשפש, או במכנסיים?

אני מניקה בישיבה עם קערה
אצלי עזר להפריד בין ההנקה לפיפי. כשהאוצר היתה בגיל הזה, בכל תחילת הנקה הצעתי לה פיפי, אם לא היה לה/לא רצתה לעשות פיפי המשכתי להניק מעל קערה. במידה והיה פיפי בזמן הנקה או אחרי הנקה נהגתי לומר בקול ברור שפיפי עושים לפני. לקח קצת זמן אבל היא למדה שאם יש פיפי משחררים אותו לפני הציצי ואז קל וכיף להרדם חזרה.

מים של "טיפטופי" קקי
עלול להיות ביטוי לאלרגיה למזון. האם התחיל לאכול משהו חדש? האם את אוכלת משהו חדש?