לאחרונה יש לי תחושות שבן זוגי לא מועיל לי. נשמע קצת לא יפה, אז אנסה להדגים...
הוא לא איש שיחה, אז אין לי עם לדבר
כשהוא בבית אז הוא מול המחשב או הטלוויזיה
כבר לא כ"כ משחק עם הילדים
גם לא משוחח איתם
לא מחמיא לי/אומר שהוא אוהב אותי/.....
לא קונה לי כלום (לא כ"כ חומרית, רק מכיוון שהוא לא מפגין אהבה בדרכים אחרות זה קצת מציק)
הוא כן מפרנס בכבוד!
אשמח לשמוע איך בן זוגכן מועיל לכן
וגם ניסוח טוב יותר למילה "מועיל"
במה בן זוגי מועיל לי
-
או_רורה*
- הודעות: 1336
- הצטרפות: 30 אוגוסט 2007, 08:03
- דף אישי: הדף האישי של או_רורה*
במה בן זוגי מועיל לי
הוא מאפשר לי למצוא את עצמי - אם זה בעבודה כעצמאית, כשכירה, בבית...
הוא זה שמבשל, שעושה קניות בסופר, שדואג לסידורים קטנים ומציקים (יש לו אופנוע, אז זה יותר קל).
הוא מפרגן לי כל דבר שבא לי, בערך, כל עוד כמובן זה בגבולות של תקציבנו הלא גבוה כרגע...
מבחינה מינית - הוא בא לקראתי בהתפתחויות ותהליכים שאני עוברת כרגע..מנסה להבין אותי כל הזמן (גם אם לא תמיד מצליח...) ובכלל מבחינה זו.. טפו טפו טפו...
הוא זה שמבשל, שעושה קניות בסופר, שדואג לסידורים קטנים ומציקים (יש לו אופנוע, אז זה יותר קל).
הוא מפרגן לי כל דבר שבא לי, בערך, כל עוד כמובן זה בגבולות של תקציבנו הלא גבוה כרגע...
מבחינה מינית - הוא בא לקראתי בהתפתחויות ותהליכים שאני עוברת כרגע..מנסה להבין אותי כל הזמן (גם אם לא תמיד מצליח...) ובכלל מבחינה זו.. טפו טפו טפו...
-
ג'וי_יה*
- הודעות: 449
- הצטרפות: 04 ינואר 2009, 10:41
- דף אישי: הדף האישי של ג'וי_יה*
במה בן זוגי מועיל לי
התחלתי לכתוב כל מיני מעלות של בנזוגי
ומחקתי.
ושאלתי- האם זה באמת מה שיועיל לך..??
ואיך את מועילה לבעלך כדי שיוכל להועיל לך.??
(אנא קיראי בחיוך ללא כל ביקורת.)
ומחקתי.
ושאלתי- האם זה באמת מה שיועיל לך..??
ואיך את מועילה לבעלך כדי שיוכל להועיל לך.??
(אנא קיראי בחיוך ללא כל ביקורת.)
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
במה בן זוגי מועיל לי
ניסוח טוב יותר למילה "מועיל"
אולי 'תורם'?
אולי 'תורם'?
-
לילך_רוכל*
- הודעות: 153
- הצטרפות: 05 נובמבר 2008, 12:10
- דף אישי: הדף האישי של לילך_רוכל*
במה בן זוגי מועיל לי
נשואה, את מעבירה את התחושות שלך מאד ברור, ישיר, נוגע
וגם תחושה שהמצב הזה לא מתאים לך.
לכ-ו-ל-ם יש תקופות כאלה, של שפל במשמעות ובנחת הרוח
אלה בדיוק המקומות שקוראים לנו להתבונן, לדייק ואם נרצה להתחיל שינוי
זה ממש לא נאמר ממקום מתנשא או מתייג - פשוט רצון לחלוק ולתמוך, תאמיני לי הייתי שם, ולא פעם אחת.
אם אתם ביחד, וכל עוד אתם יחד, אולי תרצי לנסות לראות מה מציק לך, מה חסר לך, לאן את רוצה להגיע
וגם (אני מעיזה לומר) מה חסר לו, מה הוא היה רוצה ולאן הוא רוצה להגיע
ולהתחיל לפתור את הפלונטר לאט לאט. כל קצה חוט שאת יכולה לתפוש ולשחרר ולאוורר ולהאיר - הוא טוב.
יש כאן באתר מליון דפים בנושא - אפשר לחפש
ויש גם נשים חכמות שייעוצן אומנותן
ואולי באמת התכוונת רק כפשוטו "במה הוא מועיל לי" כלומר, לשפוך את הלב, לאוזניים קשובות ולתהות במה הוא מועיל.
אם זה כך ונדדתי למקומות בלתי רצויים - אז סלחי לי
וגם תחושה שהמצב הזה לא מתאים לך.
לכ-ו-ל-ם יש תקופות כאלה, של שפל במשמעות ובנחת הרוח
אלה בדיוק המקומות שקוראים לנו להתבונן, לדייק ואם נרצה להתחיל שינוי
זה ממש לא נאמר ממקום מתנשא או מתייג - פשוט רצון לחלוק ולתמוך, תאמיני לי הייתי שם, ולא פעם אחת.
אם אתם ביחד, וכל עוד אתם יחד, אולי תרצי לנסות לראות מה מציק לך, מה חסר לך, לאן את רוצה להגיע
וגם (אני מעיזה לומר) מה חסר לו, מה הוא היה רוצה ולאן הוא רוצה להגיע
ולהתחיל לפתור את הפלונטר לאט לאט. כל קצה חוט שאת יכולה לתפוש ולשחרר ולאוורר ולהאיר - הוא טוב.
יש כאן באתר מליון דפים בנושא - אפשר לחפש
ויש גם נשים חכמות שייעוצן אומנותן
ואולי באמת התכוונת רק כפשוטו "במה הוא מועיל לי" כלומר, לשפוך את הלב, לאוזניים קשובות ולתהות במה הוא מועיל.
אם זה כך ונדדתי למקומות בלתי רצויים - אז סלחי לי
במה בן זוגי מועיל לי
בינתיים קוראת.
אגיב מחר.
תודה
אגיב מחר.
תודה
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
במה בן זוגי מועיל לי
שלום נשואה
תודה על ההזמנה לדף.
כדי שאדע כיצד ניתן לסייע לך - אני מציעה לך להגדיר מהי המטרה שלך בשיחה הזאת? לאן את רוצה לקחת אותה? (לא היה לי ברור עד הסוף).
כלומר - עם מה את רוצה לצאת מהשיחה? זה יכול להיות תובנות חדשות, או בהירות, או החלטות, או לשחרר קיטור, או למצוא כאן אוזן קשבת. כל דבר.
אני מציעה לך להגדיר זאת מכיוון שאם תצרי כוונה כלשהי לשיחה - יש סיכוי שהשיחה אכן תיקח אותך אליה באופן ממוקד יותר.
וגם ניסוח טוב יותר למילה "מועיל"
את יכולה לנסות לבחון את הנושא של מענה לצרכים שלך.
כאשר הַהֵקשר הוא לאו דווקא אם בן זוגך מספק מענה לצרכים אלא גם אם מערכת היחסים, אם הזוגיות, מספקת מענה לצרכים. גם וגם. גם הוא וגם המערכת בכללותה.
הנה כמה נקודות שאת יכולה להתחיל עימן:
שורה תחתונה -
מציעה להגדיר כוונה לדף,
ולבדוק אם המושג 'מענה לצרכים' הוא מדוייק לך יותר.
אני כאן אם תרצי להמשיך.
תודה על ההזמנה לדף.
כדי שאדע כיצד ניתן לסייע לך - אני מציעה לך להגדיר מהי המטרה שלך בשיחה הזאת? לאן את רוצה לקחת אותה? (לא היה לי ברור עד הסוף).
כלומר - עם מה את רוצה לצאת מהשיחה? זה יכול להיות תובנות חדשות, או בהירות, או החלטות, או לשחרר קיטור, או למצוא כאן אוזן קשבת. כל דבר.
אני מציעה לך להגדיר זאת מכיוון שאם תצרי כוונה כלשהי לשיחה - יש סיכוי שהשיחה אכן תיקח אותך אליה באופן ממוקד יותר.
וגם ניסוח טוב יותר למילה "מועיל"
את יכולה לנסות לבחון את הנושא של מענה לצרכים שלך.
כאשר הַהֵקשר הוא לאו דווקא אם בן זוגך מספק מענה לצרכים אלא גם אם מערכת היחסים, אם הזוגיות, מספקת מענה לצרכים. גם וגם. גם הוא וגם המערכת בכללותה.
הנה כמה נקודות שאת יכולה להתחיל עימן:
- מהם הצרכים שלי ממערכת יחסים זוגית?
- אילו מהצרכים שלי כן מקבלים מענה ואילו לא? אילו מהם מקבלים מענה מסויים או חלקי?
- האם אני מבטאת אותם בבהירות, קודם כל ביני לבין עצמי ואח"כ מול בן זוגי? האם הם אי פעם בוטאו? ואם כן - באיזה אופן הם בוטאו?
- האם הצרכים של בן זוגי ממערכת יחסים מקבלים מענה?
שורה תחתונה -
מציעה להגדיר כוונה לדף,
ולבדוק אם המושג 'מענה לצרכים' הוא מדוייק לך יותר.
אני כאן אם תרצי להמשיך.
במה בן זוגי מועיל לי
האם זה באמת מה שיועיל לך..??
זה יועיל לי רק במובן של "רעיונות". דברים שאני לא רואה אותם כתועלת, לא שמה לב אליהם.
לדוגמא כשקראתי את
למעשה הוא מאפשר לי מרחב להיות מי שהייתי רוצה להיות כרגע חשבתי, הוא מאפשר לי חינוך ביתי.
שדואג לסידורים קטנים ומציקים (יש לו אופנוע, אז זה יותר קל). חשבתי, וואלה, גם שלי כזה.
ואיך את מועילה לבעלך כדי שיוכל להועיל לך.??
ברמה המשפחתית, אני מועילה בזה שאני בבית עם הילדים וכל מה שכרוך בזה (נקיונות, כביסות, קניות, בישולים........). ככה הוא יכול להועיל לי ולהיות פנוי לעבוד ולפרנס.
במקרה קודם דיברתי איתו ואיכשהו התגלגלה השאלה ל"מה חסר לו ממני". הוא אמר שחסר לו מגע על צורותיו השונות. בכלל לא חשבתי כך ומעניין שזה גם מה שחסר לי ממנו.
עם מה את רוצה לצאת מהשיחה?
לא בטוחה שאני יודעת. נראה לי שברמה הפשוטה כרגע, לראות מה טוב לי איתו, איך הוא תורם לי.
ורק הבהרה, לא רע לנו יחד. אני מאד אוהבת אותו והוא אותי. סתם תקופה קצת ירודה ולא ברורה עם כל מיני דברים שמציקים.
את יכולה לנסות לבחון את הנושא של מענה לצרכים שלך
קניתי את "מענה לצרכים"
כאשר הַהֵקשר הוא לאו דווקא אם בן זוגך מספק מענה לצרכים אלא גם אם מערכת היחסים, אם הזוגיות, מספקת מענה לצרכים. גם וגם. גם הוא וגם המערכת בכללותה.
צריכה הסבר, לא כ"כ הבנתי. בן הזוג הוא הזוגיות, לא?
זה יועיל לי רק במובן של "רעיונות". דברים שאני לא רואה אותם כתועלת, לא שמה לב אליהם.
לדוגמא כשקראתי את
למעשה הוא מאפשר לי מרחב להיות מי שהייתי רוצה להיות כרגע חשבתי, הוא מאפשר לי חינוך ביתי.
שדואג לסידורים קטנים ומציקים (יש לו אופנוע, אז זה יותר קל). חשבתי, וואלה, גם שלי כזה.
ואיך את מועילה לבעלך כדי שיוכל להועיל לך.??
ברמה המשפחתית, אני מועילה בזה שאני בבית עם הילדים וכל מה שכרוך בזה (נקיונות, כביסות, קניות, בישולים........). ככה הוא יכול להועיל לי ולהיות פנוי לעבוד ולפרנס.
במקרה קודם דיברתי איתו ואיכשהו התגלגלה השאלה ל"מה חסר לו ממני". הוא אמר שחסר לו מגע על צורותיו השונות. בכלל לא חשבתי כך ומעניין שזה גם מה שחסר לי ממנו.
עם מה את רוצה לצאת מהשיחה?
לא בטוחה שאני יודעת. נראה לי שברמה הפשוטה כרגע, לראות מה טוב לי איתו, איך הוא תורם לי.
ורק הבהרה, לא רע לנו יחד. אני מאד אוהבת אותו והוא אותי. סתם תקופה קצת ירודה ולא ברורה עם כל מיני דברים שמציקים.
את יכולה לנסות לבחון את הנושא של מענה לצרכים שלך
קניתי את "מענה לצרכים"
כאשר הַהֵקשר הוא לאו דווקא אם בן זוגך מספק מענה לצרכים אלא גם אם מערכת היחסים, אם הזוגיות, מספקת מענה לצרכים. גם וגם. גם הוא וגם המערכת בכללותה.
צריכה הסבר, לא כ"כ הבנתי. בן הזוג הוא הזוגיות, לא?
-
סאלי_תדמור*
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
במה בן זוגי מועיל לי
הוא אמר שחסר לו מגע על צורותיו השונות. בכלל לא חשבתי כך ומעניין שזה גם מה שחסר לי ממנו.
לפחות אתם מסכימים על משהו @}
לפחות אתם מסכימים על משהו @}
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
במה בן זוגי מועיל לי
_כאשר הַהֵקשר הוא לאו דווקא אם בן זוגך מספק מענה לצרכים אלא גם אם מערכת היחסים, אם הזוגיות, מספקת מענה לצרכים. גם וגם. גם הוא וגם המערכת בכללותה.
צריכה הסבר, לא כ"כ הבנתי. בן הזוג הוא הזוגיות, לא?_
כן ולא.
שניכם הם הזוגיות. החיבור ביניכם.
לא הייתי אומרת שרק בן הזוג הוא הזוגיות.
אני אסביר את כוונתי:
בתוך מערכת יחסים יש לשני בני הזוג הזדמנות ליצור מענה לצורך מסויים.
אַת עצמך יכולה להביא במו ידייך למצב בו את תקבלי (ממנו) מענה לצורך שלך.
בואי ניקח לדוגמא מענה לצורך בביטוי חיבה. ובואי נניח שאת חשה בחוסר בתחום הזה, ואת חשה שהצורך הזה שלך לא מקבל מענה.
אם את מפנה את הזרקור אליו ("הוא לא מספק לי מענה לצורך הזה והזה"), זה עלול ליצור מצב בו כל "התיק" הזה נופל עליו. את יושבת ומחכה שזה יבוא ממנו.
ואת עלולה להתחיל לפתח מירמור, שיוצר לאט-אבל-בטוח אווירה של הַאַשַמַה שמתפתחת לה ברקע.
ברגע שאווירה כזאת מתחילה, מאוד קל לזלוג אליה ולהתמכר אליה.
לעומת זאת, אם את מפנה את הזרקור אל הזוגיות ("הזוגיות לא מספקת לי מענה לצורך הזה והזה") - יש לך עצמך את האפשרות ליצור את זה, ליצור אווירה כזאת, להתחיל לטפטף את זה פנימה באופן ישיר (שיחה על זה, בקשה) או עקיף (פשוט להתחיל לעשות את זה באופן מרוכז, להשתמש ביותר ויותר ביטויי חיבה. זה יכול להיות מדבק! בייחוד אם גם בו קיים רעב - אולי אפילו רעב רדום - לצורך הזה).
בכל מערכת יחסים זוגית, כך אני מאמינה, יש תחומים שאחד מבני הזוג מוביל ו"מנהיג", ויש תחומים שהאחר "מנהיג" ונותן בהם את הטון - כלומר, יוצר את האווירה המתאימה וגורם לדבר הזה להתממש בתוך הזוגיות (למשל תחום הקשרים החברתיים שלכם, תחום המיניות, תחום ההורות וכו' וכו').
תסתכלי על היחסים שלכם ותראי שכל אחד מכם לקח על עצמו "לתת את הטון" בתחומים מסויימים.
יש תחומים בהם אתם מתחלקים חצי וחצי וזה מאוזן, ויש תחומים בהם לאחד מכם יש יותר רצון, מוטיבציה, כישרון, נטייה או יכולת לתת את הטון.
וכך, שניכם ביחד, מהווים את הזוגיות. כאשר יש תחומים בזוגיות אותם אתם מנהיגים יחד ויש תחומים שאחד מכם מנהיג.
.
את אומרת שאת חשה חוסר במענה לצורך בהפגנה וביטוי של אהבה כלפייך:
אם את מבינה שזה צורך שלך, ואת ערה לו, ומגדירה אותו כצורך,
ואם את מבינה שלך יש כרגע יותר מוטיבציה להוביל שינוי בתחום הזה,
ואולי אפילו יש לך בכלל יותר יכולת להוביל את זה,
ואולי זה בכלל משהו שהוא צריך שאת תובילי (בכלל, או כרגע בנקודה הספציפית בקשר שלכם).
במצב שכזה - לצפות שזה משהו שיבוא ממנו - עלול להיות חסר טעם, ולא יעיל, וגם מחליש את המערכת הזוגית.
זה חס וחלילה לא אומר שאת צריכה לוותר על לקבל מענה לצורך הזה! להיפך. זה לא יהיה נכון לדחוק אותו פנימה ולדכא אותו.
זה רק אומר שאולי יהיה לך נכון יותר לקחת על עצמך לתת שם את הטון ולהיות זו שגורמת איכשהו (בצורה ישירה או בצורה שקטה ועקיפה) לשינוי בתחום הזה.
האם זה הבהיר את הכוונה?
כלומר, את ההבחנה בין האם בן הזוג מספק מענה לצרכים לבין האם הזוגיות מספקת מענה לצרכים?
צריכה הסבר, לא כ"כ הבנתי. בן הזוג הוא הזוגיות, לא?_
כן ולא.
שניכם הם הזוגיות. החיבור ביניכם.
לא הייתי אומרת שרק בן הזוג הוא הזוגיות.
אני אסביר את כוונתי:
בתוך מערכת יחסים יש לשני בני הזוג הזדמנות ליצור מענה לצורך מסויים.
אַת עצמך יכולה להביא במו ידייך למצב בו את תקבלי (ממנו) מענה לצורך שלך.
בואי ניקח לדוגמא מענה לצורך בביטוי חיבה. ובואי נניח שאת חשה בחוסר בתחום הזה, ואת חשה שהצורך הזה שלך לא מקבל מענה.
אם את מפנה את הזרקור אליו ("הוא לא מספק לי מענה לצורך הזה והזה"), זה עלול ליצור מצב בו כל "התיק" הזה נופל עליו. את יושבת ומחכה שזה יבוא ממנו.
ואת עלולה להתחיל לפתח מירמור, שיוצר לאט-אבל-בטוח אווירה של הַאַשַמַה שמתפתחת לה ברקע.
ברגע שאווירה כזאת מתחילה, מאוד קל לזלוג אליה ולהתמכר אליה.
לעומת זאת, אם את מפנה את הזרקור אל הזוגיות ("הזוגיות לא מספקת לי מענה לצורך הזה והזה") - יש לך עצמך את האפשרות ליצור את זה, ליצור אווירה כזאת, להתחיל לטפטף את זה פנימה באופן ישיר (שיחה על זה, בקשה) או עקיף (פשוט להתחיל לעשות את זה באופן מרוכז, להשתמש ביותר ויותר ביטויי חיבה. זה יכול להיות מדבק!
בייחוד אם גם בו קיים רעב - אולי אפילו רעב רדום - לצורך הזה).בכל מערכת יחסים זוגית, כך אני מאמינה, יש תחומים שאחד מבני הזוג מוביל ו"מנהיג", ויש תחומים שהאחר "מנהיג" ונותן בהם את הטון - כלומר, יוצר את האווירה המתאימה וגורם לדבר הזה להתממש בתוך הזוגיות (למשל תחום הקשרים החברתיים שלכם, תחום המיניות, תחום ההורות וכו' וכו').
תסתכלי על היחסים שלכם ותראי שכל אחד מכם לקח על עצמו "לתת את הטון" בתחומים מסויימים.
יש תחומים בהם אתם מתחלקים חצי וחצי וזה מאוזן, ויש תחומים בהם לאחד מכם יש יותר רצון, מוטיבציה, כישרון, נטייה או יכולת לתת את הטון.
וכך, שניכם ביחד, מהווים את הזוגיות. כאשר יש תחומים בזוגיות אותם אתם מנהיגים יחד ויש תחומים שאחד מכם מנהיג.
.
את אומרת שאת חשה חוסר במענה לצורך בהפגנה וביטוי של אהבה כלפייך:
אם את מבינה שזה צורך שלך, ואת ערה לו, ומגדירה אותו כצורך,
ואם את מבינה שלך יש כרגע יותר מוטיבציה להוביל שינוי בתחום הזה,
ואולי אפילו יש לך בכלל יותר יכולת להוביל את זה,
ואולי זה בכלל משהו שהוא צריך שאת תובילי (בכלל, או כרגע בנקודה הספציפית בקשר שלכם).
במצב שכזה - לצפות שזה משהו שיבוא ממנו - עלול להיות חסר טעם, ולא יעיל, וגם מחליש את המערכת הזוגית.
זה חס וחלילה לא אומר שאת צריכה לוותר על לקבל מענה לצורך הזה! להיפך. זה לא יהיה נכון לדחוק אותו פנימה ולדכא אותו.
זה רק אומר שאולי יהיה לך נכון יותר לקחת על עצמך לתת שם את הטון ולהיות זו שגורמת איכשהו (בצורה ישירה או בצורה שקטה ועקיפה) לשינוי בתחום הזה.
האם זה הבהיר את הכוונה?
כלומר, את ההבחנה בין האם בן הזוג מספק מענה לצרכים לבין האם הזוגיות מספקת מענה לצרכים?
-
סיגל_ב*
- הודעות: 3017
- הצטרפות: 29 פברואר 2004, 08:57
- דף אישי: הדף האישי של סיגל_ב*
במה בן זוגי מועיל לי
הי נשואה
קראת לי אז באתי אבל אני רואה שעירית כאן, אז אני לא אפריע בינתיים לשיחה שלכן...
קראת לי אז באתי
אבל אני רואה שעירית כאן, אז אני לא אפריע בינתיים לשיחה שלכן... במה בן זוגי מועיל לי
שניכם הם הזוגיות. החיבור ביניכם.
כוונתך ברורה
_את יושבת ומחכה שזה יבוא ממנו.
ואת עלולה להתחיל לפתח מירמור, שיוצר לאט-אבל-בטוח אווירה של הַאַשַמַה שמתפתחת לה ברקע.
ברגע שאווירה כזאת מתחילה, מאוד קל לזלוג אליה ולהתמכר אליה._
בדיוק לכאן הגעתי, וקצת התמכרתי....
עכשיו אני רוצה להתרומם מהמצב.
היום אחרי שהבנתי שחסר גם לו מגע, השתדלתי לגעת יותר. סתם חיבוקים של אמצע היום. מעניי, אבל זה דרש ממני מאמץ.
כוונתך ברורה
_את יושבת ומחכה שזה יבוא ממנו.
ואת עלולה להתחיל לפתח מירמור, שיוצר לאט-אבל-בטוח אווירה של הַאַשַמַה שמתפתחת לה ברקע.
ברגע שאווירה כזאת מתחילה, מאוד קל לזלוג אליה ולהתמכר אליה._
בדיוק לכאן הגעתי, וקצת התמכרתי....
עכשיו אני רוצה להתרומם מהמצב.
היום אחרי שהבנתי שחסר גם לו מגע, השתדלתי לגעת יותר. סתם חיבוקים של אמצע היום. מעניי, אבל זה דרש ממני מאמץ.
-
אינדי_אנית*
- הודעות: 1097
- הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
- דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*
במה בן זוגי מועיל לי
אם זה דרש מאמץ אז אולי מה שחסר זה לאו דווקא המגע אלא יותר החיזור, הצורך להרגיש מושכת?
במה בן זוגי מועיל לי
כתבת
_כשהוא בבית אז הוא מול המחשב או הטלוויזיה
כבר לא כ"כ משחק עם הילדים
גם לא משוחח איתם_
תשמעי אף אחד לא רוצה להיות במצב הזה, נשמע שהוא אומלל ומנסה לברוח מהחיים אל הטלוויזיה והמחשב.
כנראה נשחקתם, השאלה היא אם הגעתם כבר לשלב שנמאס לכם ואתם רוצים להתעורר יחד, אם כן מצפה לכם תקופת פריחה נפלאה.
_כשהוא בבית אז הוא מול המחשב או הטלוויזיה
כבר לא כ"כ משחק עם הילדים
גם לא משוחח איתם_
תשמעי אף אחד לא רוצה להיות במצב הזה, נשמע שהוא אומלל ומנסה לברוח מהחיים אל הטלוויזיה והמחשב.
כנראה נשחקתם, השאלה היא אם הגעתם כבר לשלב שנמאס לכם ואתם רוצים להתעורר יחד, אם כן מצפה לכם תקופת פריחה נפלאה.
במה בן זוגי מועיל לי
נשמע שהוא אומלל ומנסה לברוח מהחיים אל הטלוויזיה והמחשב
הוא לא אומלל, אך כן בדכדוך. העבודה קשה לאחרונה ואין כרגע תחליף (הוא מפרנס יחיד)
השאלה היא אם הגעתם כבר לשלב שנמאס לכם ואתם רוצים להתעורר יחד,
אני הגעתימזמן. הוא פחות. הוא מאוד אדיש.
הוא לא אומלל, אך כן בדכדוך. העבודה קשה לאחרונה ואין כרגע תחליף (הוא מפרנס יחיד)
השאלה היא אם הגעתם כבר לשלב שנמאס לכם ואתם רוצים להתעורר יחד,
אני הגעתימזמן. הוא פחות. הוא מאוד אדיש.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
במה בן זוגי מועיל לי
_בדיוק לכאן הגעתי, וקצת התמכרתי....
עכשיו אני רוצה להתרומם מהמצב._
יופי! כווני את עצמך לשם.
אם את רואה שאת צריכה עזרה או הכוונה שם, כתבי, והרחיבי מעט על הנושא הזה, ואשמח לתמוך בך בזה.
עכשיו אני רוצה להתרומם מהמצב._
יופי! כווני את עצמך לשם.
אם את רואה שאת צריכה עזרה או הכוונה שם, כתבי, והרחיבי מעט על הנושא הזה, ואשמח לתמוך בך בזה.
במה בן זוגי מועיל לי
כווני את עצמך לשם.
התחלתי
שמתי לב שלאחרונה יש לי הרבה מחשבות שליליות. ממש כל הזמן! יש רגעים שזה בלתי נסבל.
בכל מיני נושאים.
על בן זוגי (איך לא?) הוא לא ככה ולא ככה ולא ככה. הוא לא עושה את זה וזה וזה......
על מצבי, אני בבית עם הילדים (חנ"ב) אין לי שניה לעצמי
עדיין לא מצאתי דרך יעילה לגרש את המחשבות
התחלתי
שמתי לב שלאחרונה יש לי הרבה מחשבות שליליות. ממש כל הזמן! יש רגעים שזה בלתי נסבל.
בכל מיני נושאים.
על בן זוגי (איך לא?) הוא לא ככה ולא ככה ולא ככה. הוא לא עושה את זה וזה וזה......
על מצבי, אני בבית עם הילדים (חנ"ב) אין לי שניה לעצמי
עדיין לא מצאתי דרך יעילה לגרש את המחשבות
-
הדס_צומחת*
- הודעות: 144
- הצטרפות: 19 ינואר 2011, 11:19
- דף אישי: הדף האישי של הדס_צומחת*
במה בן זוגי מועיל לי
ממליצה לך על שיטת ה-"איצ'יקידנה" בתור שיטה מעולה לגרש מחשבות שליליות וטורדניות. ואני אסביר:
קופצים על הרגל החלשה, מניעים את הידיים והראש בתנועות גרוטסקיות וצועקים "איצ'יקידנה".
כמה שהתנועות יותר מצחיקות ומוקצנות, המחשבות הטורדניות נעלמות...
זה מוזר, אני יודעת, אבל זה עובד כמו קסם.
ואז מיד תתקפי עם מחשבות חיוביות. תיזכרי למה את בחינוך הביתי, ובמה הוא כן עושה לך נעים וטוב...
בהצלחה.
קופצים על הרגל החלשה, מניעים את הידיים והראש בתנועות גרוטסקיות וצועקים "איצ'יקידנה".
כמה שהתנועות יותר מצחיקות ומוקצנות, המחשבות הטורדניות נעלמות...
זה מוזר, אני יודעת, אבל זה עובד כמו קסם.
ואז מיד תתקפי עם מחשבות חיוביות. תיזכרי למה את בחינוך הביתי, ובמה הוא כן עושה לך נעים וטוב...
בהצלחה.
במה בן זוגי מועיל לי
אני רוצה להגיד לך משהו.
השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך הן שתיים גדולות:
אני גם בסיטואצייה דומה מאוד לשלך.
על שתי השאלות אני עונה בכנות ב-לא. אבל אני נשארת.
לא רוצה לפרק את המשפחה שבניתי בעמל. לא רוצה לפרק את הנפשות של ילדי האהובים. האופצייה לבד לא נראית לי אטרקטיבית
גם עכשיו אני לבד, אבל לפחות הילדים בתוך בית אחד.
השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך הן שתיים גדולות:
- האם אני אוהבת אותו?
- האם היום הייתי פוגשת בו - האם היה לקשר שלנו סיכוי.
אני גם בסיטואצייה דומה מאוד לשלך.
על שתי השאלות אני עונה בכנות ב-לא. אבל אני נשארת.
לא רוצה לפרק את המשפחה שבניתי בעמל. לא רוצה לפרק את הנפשות של ילדי האהובים. האופצייה לבד לא נראית לי אטרקטיבית
גם עכשיו אני לבד, אבל לפחות הילדים בתוך בית אחד.
במה בן זוגי מועיל לי
_האם אני אוהבת אותו?
האם היום הייתי פוגשת בו - האם היה לקשר שלנו סיכוי._
בהחחלט כן על שתי השאלות!
הוא גבר מקסים, עדין, חכם, מצחיק, אחראי ועוד ועוד.... רק ששחיקת החיים הגיעה למחוזותינו
על שתי השאלות אני עונה בכנות ב-לא.
ממליצה לך על שיטת ה-"איצ'יקידנה"
נראה נחמד אם כי מביך קלות. בכל זאת ינוסה וידווח
האם היום הייתי פוגשת בו - האם היה לקשר שלנו סיכוי._
בהחחלט כן על שתי השאלות!
הוא גבר מקסים, עדין, חכם, מצחיק, אחראי ועוד ועוד.... רק ששחיקת החיים הגיעה למחוזותינו
על שתי השאלות אני עונה בכנות ב-לא.
ממליצה לך על שיטת ה-"איצ'יקידנה"
נראה נחמד אם כי מביך קלות. בכל זאת ינוסה וידווח
-
נועה_ברוך*
- הודעות: 1074
- הצטרפות: 18 יוני 2004, 15:22
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברוך*
במה בן זוגי מועיל לי
דרך יעילה לגרש את המחשבות
אני נגד הגירוש
ומצד שני נכון לבחון את המחשבות שלך. רשימה של דברים חיוביים הכרחית לצד "השלילית"
תני אור (= זרקור) כמה פעמים ביום על דבר חיובי. תתחילי לזהות את החיובי ולתת לו מקום בחייך
במקביל, כשעולה השלילי - חייכי אליה
אה, הגעת? ברוכה הבאה! התגעגעתי אלייך, מזמן לא ביקרת... קצת חמלה, הומור וחיוך לנפש שלנו שכ"כ אוהבת להידבק ולהזדהות עם הקושי.
"או.קי את כאן מחשבה נחמדת, תרצי לשתות משהו? לאכול? אני קצת עסוקה אז קחי עיתון ותתייבשי בשמש, עד שתמצאי דרכך לגינה הקרובה"
מחשבה שלילית יכולה גם לתת לך תשובות למה באמת מטריד אותך.
אין צורך לגרש אותה וגם לא להעניק לה תואר של כבוד, בזמנך החופשי תוכלי לקחת אחת ולהתבונן בה. אולי יש שם אמת שמגרדת בך ומבקשת לבוא לביטוי.
_לא רוצה לפרק את המשפחה שבניתי בעמל. לא רוצה לפרק את הנפשות של ילדי האהובים. האופצייה לבד לא נראית לי אטרקטיבית
גם עכשיו אני לבד, אבל לפחות הילדים בתוך בית אחד._ < גם נשואה >
לכן עלייך לעבוד כרגע כדי לשמור על עצמך מפני פירוק
את שומרת על כולם, תדאגי גם לעצמך. זה הכרחי כי את חלק מהפאזל ובלי חלק אחד הפאזל לא שלם.
אני נגד הגירוש
ומצד שני נכון לבחון את המחשבות שלך. רשימה של דברים חיוביים הכרחית לצד "השלילית"
תני אור (= זרקור) כמה פעמים ביום על דבר חיובי. תתחילי לזהות את החיובי ולתת לו מקום בחייך
במקביל, כשעולה השלילי - חייכי אליה
אה, הגעת? ברוכה הבאה! התגעגעתי אלייך, מזמן לא ביקרת... קצת חמלה, הומור וחיוך לנפש שלנו שכ"כ אוהבת להידבק ולהזדהות עם הקושי.
"או.קי את כאן מחשבה נחמדת, תרצי לשתות משהו? לאכול? אני קצת עסוקה אז קחי עיתון ותתייבשי בשמש, עד שתמצאי דרכך לגינה הקרובה"
מחשבה שלילית יכולה גם לתת לך תשובות למה באמת מטריד אותך.
אין צורך לגרש אותה וגם לא להעניק לה תואר של כבוד, בזמנך החופשי תוכלי לקחת אחת ולהתבונן בה. אולי יש שם אמת שמגרדת בך ומבקשת לבוא לביטוי.
_לא רוצה לפרק את המשפחה שבניתי בעמל. לא רוצה לפרק את הנפשות של ילדי האהובים. האופצייה לבד לא נראית לי אטרקטיבית
גם עכשיו אני לבד, אבל לפחות הילדים בתוך בית אחד._ < גם נשואה >
לכן עלייך לעבוד כרגע כדי לשמור על עצמך מפני פירוק
את שומרת על כולם, תדאגי גם לעצמך. זה הכרחי כי את חלק מהפאזל ובלי חלק אחד הפאזל לא שלם.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
במה בן זוגי מועיל לי
_שמתי לב שלאחרונה יש לי הרבה מחשבות שליליות. ממש כל הזמן! יש רגעים שזה בלתי נסבל.
בכל מיני נושאים.
על בן זוגי (איך לא?) הוא לא ככה ולא ככה ולא ככה. הוא לא עושה את זה וזה וזה......
על מצבי, אני בבית עם הילדים (חנ"ב) אין לי שניה לעצמי
עדיין לא מצאתי דרך יעילה לגרש את המחשבות_
בדומה למה שנועה כתבה,
גם אני מאמינה שלא ניתן למוסס עניין כזה (או כל עניין, למעשה) באמצעות כוח, הפעלת שרירים והתנגדות אל עצמנו. לא רק שזה לא יעיל, זה גם תוקע אותנו במקום.
הדרך היעלה כאן היא ללכת "הפוך על הפוך".
בהסכמה, בקבלה, ובהתייחסות שיש בה רכות כלפי הדפוס, וכלפי עצמך כמי שפועלת מתוך הדפוס הזה.
דפוס של האשמה, גינוי וביקורת הוא דבר ממכר מאוד מאוד מאוד. מפני שבאופן קצת מוזר יש עונג כלשהו בהאשמה ובהלקאה.
כאשר הוא קיים בתוך המערכת, הוא מופנה גם כלפי עצמנו, וגם כלפי הסביבה. לכן, אם את מוצאת את עצמך מתנהלת כך מול בן זוגך, יש סיכוי טוב מאוד שאת מתנהלת כך מול עצמך.
הדרך הכי יעילה שמצאתי על מנת להתחיל למוסס התמכרות שכזאת - היא להתחיל להיות רכים ונחמדים יותר, בראש ובראשונה כלפי עצמנו.
אני מבטיחה לך שברגע שזה יגיע, את תמצאי את עצמך רכה, סובלנית ומקבלת יותר גם כלפי בן זוגך.
אם כבר גמילה – אז עד הסוף. לכל הכיוונים.
באופן פרקטי, את יכולה להתחיל מלבדוק - האם את מוצאת את עצמך גם ביקורתית ושיפוטית כלפי עצמך?
ואם את מתחברת לזה, אוכל להנחות אותך לגבי ההמשך.
בכל מיני נושאים.
על בן זוגי (איך לא?) הוא לא ככה ולא ככה ולא ככה. הוא לא עושה את זה וזה וזה......
על מצבי, אני בבית עם הילדים (חנ"ב) אין לי שניה לעצמי
עדיין לא מצאתי דרך יעילה לגרש את המחשבות_
בדומה למה שנועה כתבה,
גם אני מאמינה שלא ניתן למוסס עניין כזה (או כל עניין, למעשה) באמצעות כוח, הפעלת שרירים והתנגדות אל עצמנו. לא רק שזה לא יעיל, זה גם תוקע אותנו במקום.
הדרך היעלה כאן היא ללכת "הפוך על הפוך".
בהסכמה, בקבלה, ובהתייחסות שיש בה רכות כלפי הדפוס, וכלפי עצמך כמי שפועלת מתוך הדפוס הזה.
דפוס של האשמה, גינוי וביקורת הוא דבר ממכר מאוד מאוד מאוד. מפני שבאופן קצת מוזר יש עונג כלשהו בהאשמה ובהלקאה.
כאשר הוא קיים בתוך המערכת, הוא מופנה גם כלפי עצמנו, וגם כלפי הסביבה. לכן, אם את מוצאת את עצמך מתנהלת כך מול בן זוגך, יש סיכוי טוב מאוד שאת מתנהלת כך מול עצמך.
הדרך הכי יעילה שמצאתי על מנת להתחיל למוסס התמכרות שכזאת - היא להתחיל להיות רכים ונחמדים יותר, בראש ובראשונה כלפי עצמנו.
אני מבטיחה לך שברגע שזה יגיע, את תמצאי את עצמך רכה, סובלנית ומקבלת יותר גם כלפי בן זוגך.
אם כבר גמילה – אז עד הסוף. לכל הכיוונים
.באופן פרקטי, את יכולה להתחיל מלבדוק - האם את מוצאת את עצמך גם ביקורתית ושיפוטית כלפי עצמך?
ואם את מתחברת לזה, אוכל להנחות אותך לגבי ההמשך.
במה בן זוגי מועיל לי
אני מסכימה שיש גם צורך לבחון את המחשבות השליליות, הרי הן לא מגיעות סתם. לכן אני פה.
אני מרגישה לאחרונה שהן נטענות מעצמן. אחת מובילה לאחרת......
ניסיתי את "שיטת האיצ'יקידנה" בורסיה אישית שלי. זה מעלה את מצב הרוח ומכניס שמחה (שקצת חסרה לי) כשיש שמחה הכל נראה יפה יותר (גם בעלי ).
מפני שבאופן קצת מוזר יש עונג כלשהו בהאשמה ובהלקאה.
האם את מוצאת את עצמך גם ביקורתית ושיפוטית כלפי עצמך?
בוודאי שכן. יש לי שיחות ביקורתיות בתוך הראש עם אמא שלי ואבא שלי על כל צעד ושעל שלי ביום.
מחכה להנחיה.
תודה @}
אני מרגישה לאחרונה שהן נטענות מעצמן. אחת מובילה לאחרת......
ניסיתי את "שיטת האיצ'יקידנה" בורסיה אישית שלי. זה מעלה את מצב הרוח ומכניס שמחה (שקצת חסרה לי) כשיש שמחה הכל נראה יפה יותר (גם בעלי
).מפני שבאופן קצת מוזר יש עונג כלשהו בהאשמה ובהלקאה.
האם את מוצאת את עצמך גם ביקורתית ושיפוטית כלפי עצמך?
בוודאי שכן. יש לי שיחות ביקורתיות בתוך הראש עם אמא שלי ואבא שלי על כל צעד ושעל שלי ביום.
מחכה להנחיה.
תודה @}
במה בן זוגי מועיל לי
ניסיתי את "שיטת האיצ'יקידנה" בורסיה אישית שלי. זה מעלה את מצב הרוח ומכניס שמחה (שקצת חסרה לי) כשיש שמחה הכל נראה יפה יותר (גם בעלי happy ).
שמחה בשבילך..בחיי!
אני חייבת לומר בכנות, ומבלי לפגוע בכוונותיו הטובות של מישהו, שכשאני קוראת הצעות כאלה, זה תמיד מזכיר לי אנשים שמייעצים למי שבדיכאון עמוק (או לא עמוק) לחשוב חיובי...
יש צורך להסביר??
אשריך שהשיטה הוסיפה לך שימחה..
שמחה בשבילך..בחיי!
אני חייבת לומר בכנות, ומבלי לפגוע בכוונותיו הטובות של מישהו, שכשאני קוראת הצעות כאלה, זה תמיד מזכיר לי אנשים שמייעצים למי שבדיכאון עמוק (או לא עמוק) לחשוב חיובי...
יש צורך להסביר??
אשריך שהשיטה הוסיפה לך שימחה..
במה בן זוגי מועיל לי
את שומרת על כולם, תדאגי גם לעצמך. זה הכרחי כי את חלק מהפאזל ובלי חלק אחד הפאזל לא שלם.
צודקת מאוד. העניין הוא שהרווחה של הילדים בתוך המסגרת של משפחה שלמה, קשורה ישירות לרווחה הפרטית שלי.
צודקת מאוד. העניין הוא שהרווחה של הילדים בתוך המסגרת של משפחה שלמה, קשורה ישירות לרווחה הפרטית שלי.
-
נועה_ברוך*
- הודעות: 1074
- הצטרפות: 18 יוני 2004, 15:22
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברוך*
במה בן זוגי מועיל לי
העניין הוא שהרווחה של הילדים בתוך המסגרת של משפחה שלמה, קשורה ישירות לרווחה הפרטית שלי.
בדיוק ועל הרווחה הפרטית שלך עלייך לשמור ולטפח, קודם כל למען עצמך. כי כשאת בטוב זה משפיע על המשפחה כולה.
בדיוק
ועל הרווחה הפרטית שלך עלייך לשמור ולטפח, קודם כל למען עצמך. כי כשאת בטוב זה משפיע על המשפחה כולה.-
אילה_בשדה_הדגן*
- הודעות: 880
- הצטרפות: 16 אוקטובר 2006, 18:24
- דף אישי: הדף האישי של אילה_בשדה_הדגן*
במה בן זוגי מועיל לי
ואחרי שתעשי קצת איציקידנה (אהבתי,וגם אהבתי דברים נוספים שכתבו)
ממליצה :'לבסוף מוצאים אהבה'.
נראה לי ששניכם זקוקים למנה גדושה של הרבה תשומת לב לעצמכם.
וזה זמן טוב לכך- אביב, הטבע שופע ,פריחה ,רעננות,כייף לצאת החוצה.
לא לוותר לו ולא לך- קיבעו ורישמו לעצמכם ביומן +תיזכורות על פתקים עם ציור של לבבות-'טיול של משפחת לב ל..(המקום הנחמד ) ביום ב''
'עוד יומיים הטיול שלנו!'
בערב מספיק קריר כדי שיהיה כייף להתכרבל האחת בשני..
ובמקום לחשוב על יעילות,לפתוח את הלב לרחש אחר.
ממליצה :'לבסוף מוצאים אהבה'.
נראה לי ששניכם זקוקים למנה גדושה של הרבה תשומת לב לעצמכם.
וזה זמן טוב לכך- אביב, הטבע שופע ,פריחה ,רעננות,כייף לצאת החוצה.
לא לוותר לו ולא לך- קיבעו ורישמו לעצמכם ביומן +תיזכורות על פתקים עם ציור של לבבות-'טיול של משפחת לב ל..(המקום הנחמד ) ביום ב''
'עוד יומיים הטיול שלנו!'
בערב מספיק קריר כדי שיהיה כייף להתכרבל האחת בשני..
ובמקום לחשוב על יעילות,לפתוח את הלב לרחש אחר.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
במה בן זוגי מועיל לי
_האם את מוצאת את עצמך גם ביקורתית ושיפוטית כלפי עצמך?
בוודאי שכן. יש לי שיחות ביקורתיות בתוך הראש עם אמא שלי ואבא שלי על כל צעד ושעל שלי ביום.
מחכה להנחיה._
אוקיי,
יש תרגיל שאני נוהגת להציע, שהוא הסתבר לי עם הזמן והניסיון כמאוד יעיל ומהנה (הוא מהנה אחרי שמצליחים לשכנע את המערכת הרגשית ליישם אותו) - תרגיל של "מתן רשות".
מה שמהנה בו הוא שפתאום חווים הקלה מאוד גדולה להיות מי שאנחנו. השוטר הפנימי יוצא להפסקה וזה מקל ויוצר הרפיה פנימית גדולה להתחיל לחיות בלי הטרור שהוא מייצר. בשלב מסויים את תשמעי מתוכך אנחת רווחה...
בהתחלה עושים אותו באופן טכני, מה שנקרא – "מהראש", ולאחר כמה זמן הוא מתחיל לחלחל גם למערכת הרגשית, שמתחילה ליישר קו עם המדיניות הרכה במקום המדיניות הקשה והמלקה.
קחי בחשבון שבדרך עולות הרבה התנגדויות למתן הרשות כי אנחנו מותנים בדיוק ל-ההיפך. ליד קשה. ולא רק שאנחנו מתייחסים לעצמנו באופן אוטומטי כלא-בסדר. זה נתפס גם לא-בסדר להיות רכים עם עצמנו.
לכן לוקח קצת זמן להטמיע את העניין, וברגעים הראשונים זה יכול להיראות ולהיחוות לך כמלאכותי. אל תיבהלי אם זה לא הולך חלק בהתחלה. כי צפוי שכך יהיה.
אז ככה:
את מתחילה לזהות את השוטר הפנימי הזה בזמן אמת,
ובכל פעם שהוא עולה את מחליפה את האוטומט הישן באוטומט חדש של מתן-רשות. את יכולה להשתמש במילים: מותר לי, או אני נותנת לעצמי רשות, או זה בסדר, או אני מאפשרת לעצמי, או אני נותנת לעצמי לגיטימציה להרגיש/לפעול/לחשוב כך.
מתן הרשות צריך להיות מול כל דבר: מול מחשבות שלך, מול פעולות והתנהגות שלך ומול רגשות שלך שעולים בך.
למשל:
בגדול – המטרה היא לתת לעצמך רשות להיות פשוט מי שאת.
מאוד פשוט ומאוד קשה.
ו-בהחלט אפשרי. רק דורש נחישות וכמיהה להיגמל, והתמדה מסויימת.
בוודאי שכן. יש לי שיחות ביקורתיות בתוך הראש עם אמא שלי ואבא שלי על כל צעד ושעל שלי ביום.
מחכה להנחיה._
אוקיי,
יש תרגיל שאני נוהגת להציע, שהוא הסתבר לי עם הזמן והניסיון כמאוד יעיל ומהנה (הוא מהנה אחרי שמצליחים לשכנע את המערכת הרגשית ליישם אותו
) - תרגיל של "מתן רשות".מה שמהנה בו הוא שפתאום חווים הקלה מאוד גדולה להיות מי שאנחנו. השוטר הפנימי יוצא להפסקה וזה מקל ויוצר הרפיה פנימית גדולה להתחיל לחיות בלי הטרור שהוא מייצר. בשלב מסויים את תשמעי מתוכך אנחת רווחה...
בהתחלה עושים אותו באופן טכני, מה שנקרא – "מהראש", ולאחר כמה זמן הוא מתחיל לחלחל גם למערכת הרגשית, שמתחילה ליישר קו עם המדיניות הרכה במקום המדיניות הקשה והמלקה.
קחי בחשבון שבדרך עולות הרבה התנגדויות למתן הרשות כי אנחנו מותנים בדיוק ל-ההיפך. ליד קשה. ולא רק שאנחנו מתייחסים לעצמנו באופן אוטומטי כלא-בסדר. זה נתפס גם לא-בסדר להיות רכים עם עצמנו.
לכן לוקח קצת זמן להטמיע את העניין, וברגעים הראשונים זה יכול להיראות ולהיחוות לך כמלאכותי. אל תיבהלי אם זה לא הולך חלק בהתחלה. כי צפוי שכך יהיה.
אז ככה:
את מתחילה לזהות את השוטר הפנימי הזה בזמן אמת,
ובכל פעם שהוא עולה את מחליפה את האוטומט הישן באוטומט חדש של מתן-רשות. את יכולה להשתמש במילים: מותר לי, או אני נותנת לעצמי רשות, או זה בסדר, או אני מאפשרת לעצמי, או אני נותנת לעצמי לגיטימציה להרגיש/לפעול/לחשוב כך.
מתן הרשות צריך להיות מול כל דבר: מול מחשבות שלך, מול פעולות והתנהגות שלך ומול רגשות שלך שעולים בך.
למשל:
- "הייתי צריכה לדבר אליו אחרת" – מותר לי לדבר אליו ככה. אני נותנת לעצמי רשות. בפעם הבאה אשים לב.
- "איזה דפוק הוא" – מותר לי לחשוב כך. מותר שיהיו לי מחשבות כאלה על אנשים אחרים.
- "אין לי כוח להתמודד עם זה עכשיו" – מותר לי שלא יהיה לי כוח. זה אנושי וטבעי.
- "אני מקנאה בה" – מותר לי לקנא. אני בן אדם.
בגדול – המטרה היא לתת לעצמך רשות להיות פשוט מי שאת.
מאוד פשוט ומאוד קשה.
ו-בהחלט אפשרי. רק דורש נחישות וכמיהה להיגמל, והתמדה מסויימת.
במה בן זוגי מועיל לי
לגם נשואה
שמחה בשבילך..בחיי! נשמע ציני משהו.
בכל מקרה, אני רחוקה שנות אור מדכאון עמוק כלשהו או משבר עמוק ביחסים. ברור (לפחות לי) שאיצ'יקידנה אינה שיטת טיפול. אלא משהו נקודתי להעלאת המורל/מצב הרוח. זה לא לפתרון בעיות עמוקות בחיינו.
המטרה היא לתת לעצמך רשות להיות פשוט מי שאת.
תודה עירית, אנסה.
@}
שמחה בשבילך..בחיי! נשמע ציני משהו.
בכל מקרה, אני רחוקה שנות אור מדכאון עמוק כלשהו או משבר עמוק ביחסים. ברור (לפחות לי) שאיצ'יקידנה אינה שיטת טיפול. אלא משהו נקודתי להעלאת המורל/מצב הרוח. זה לא לפתרון בעיות עמוקות בחיינו.
המטרה היא לתת לעצמך רשות להיות פשוט מי שאת.
תודה עירית, אנסה.
@}
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
במה בן זוגי מועיל לי
יופי. בהצלחה.
אם עולים דברים בדרך, מוזמנת לשאול, להיעזר.
אם עולים דברים בדרך, מוזמנת לשאול, להיעזר.
-
פלונית_עכשיו*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 08 ינואר 2008, 14:57
במה בן זוגי מועיל לי
נשואה - האם את אני? האם את נשואה לבעלי?...
כל התיאורים שלך נשמעים לי כל כך מוכרים, ועל כן גם כל כך מייאשים.
לבסוף מוצאים אהבה שהומלץ כאן אכן נהדר, במיוחד אם אתם יכולים ללכת למטפל שעובד בשיטה הזו. הבעיה היא שכמו כל דבר אחר, גם זה נוטה להתמסמס וצריך תרגול ורענון אחרי תקופה.
ואני שואלת, מה בסך הכול רציתי? להרגיש אהובה, להסתכל בעיניו של האיש שלי ולראות שאני יפה, נהדרת, נפלאה כפי שאני.
כשאני כותבת את זה אני שואלת את עצמי האם אני מנסה לתת לו את זה, והתשובה שלי היא בהחלט כן.
האם אני מצליחה? כנראה שלא.
מחכה לראות מה עוד ייכתב בדף הזה. תודה לך שהענקת לנו אותו.
כל התיאורים שלך נשמעים לי כל כך מוכרים, ועל כן גם כל כך מייאשים.
לבסוף מוצאים אהבה שהומלץ כאן אכן נהדר, במיוחד אם אתם יכולים ללכת למטפל שעובד בשיטה הזו. הבעיה היא שכמו כל דבר אחר, גם זה נוטה להתמסמס וצריך תרגול ורענון אחרי תקופה.
ואני שואלת, מה בסך הכול רציתי? להרגיש אהובה, להסתכל בעיניו של האיש שלי ולראות שאני יפה, נהדרת, נפלאה כפי שאני.
כשאני כותבת את זה אני שואלת את עצמי האם אני מנסה לתת לו את זה, והתשובה שלי היא בהחלט כן.
האם אני מצליחה? כנראה שלא.
מחכה לראות מה עוד ייכתב בדף הזה. תודה לך שהענקת לנו אותו.
-
נטע_ש*
- הודעות: 733
- הצטרפות: 04 אוקטובר 2001, 04:54
- דף אישי: הדף האישי של נטע_ש*
במה בן זוגי מועיל לי
שלום לנשואה
שם הדף, מאז שנפתח, כל כך צורם לי, במה בן זוגי מועיל לי...? בעיניי השאלה כזאת היא כל כך רחוקה ממהות של זוגיות...
אני, כשקשה לי מנסה לשאול: איך אני יכולה לעזור לו? סליחה, אבל לצאת מהשיט שלי, ולראות איפה אני יכולה לעזור לו.
אין לי כוח לחשוב עליו בכלל? אני עייפה וממוטטת מהחיים? אז להכיר בזה ולטפל בעצמי, וגם לבוא אליו איזה ערב ולהגיד, אני פשוט גמורה מהחיים ושוקעת לדיכאון, אני רואה אותך, אבל לא יכולה לעזור כרגע... בקיצור לשתף מה שלומך!!! אולי הוא בכלל לא יודע מה עובר עליך.
לדעתי, אצל האישה נמצא כוח הריפוי האינסופי, ולפעמים אנחנו שוכחות את זה ומצפות שהוא יועיל לי, מה זה בדיוק אומר?
במה את צריכה שיועיל לך?
אותי מצבים כאלה מחזירים לעצמי, רק אני ואך ורק אני יכולה להרים את עצמי מנקודות שפל. לבן זוגי אין שום יכולת להוציא אותי מהשיט.
אם אני משתפת אותו שקשה לי בלי שום קשר אליו כרגע בחיים, זה מאד עוזר, זה מפתח אמפתיה טבעית, ומשם אמפתיה אליו ואלי ו... ריפוי...
שם הדף, מאז שנפתח, כל כך צורם לי, במה בן זוגי מועיל לי...? בעיניי השאלה כזאת היא כל כך רחוקה ממהות של זוגיות...
אני, כשקשה לי מנסה לשאול: איך אני יכולה לעזור לו? סליחה, אבל לצאת מהשיט שלי, ולראות איפה אני יכולה לעזור לו.
אין לי כוח לחשוב עליו בכלל? אני עייפה וממוטטת מהחיים? אז להכיר בזה ולטפל בעצמי, וגם לבוא אליו איזה ערב ולהגיד, אני פשוט גמורה מהחיים ושוקעת לדיכאון, אני רואה אותך, אבל לא יכולה לעזור כרגע... בקיצור לשתף מה שלומך!!! אולי הוא בכלל לא יודע מה עובר עליך.
לדעתי, אצל האישה נמצא כוח הריפוי האינסופי, ולפעמים אנחנו שוכחות את זה ומצפות שהוא יועיל לי, מה זה בדיוק אומר?
במה את צריכה שיועיל לך?
אותי מצבים כאלה מחזירים לעצמי, רק אני ואך ורק אני יכולה להרים את עצמי מנקודות שפל. לבן זוגי אין שום יכולת להוציא אותי מהשיט.
אם אני משתפת אותו שקשה לי בלי שום קשר אליו כרגע בחיים, זה מאד עוזר, זה מפתח אמפתיה טבעית, ומשם אמפתיה אליו ואלי ו... ריפוי...
במה בן זוגי מועיל לי
מה מציק לך, מה חסר לך, לאן את רוצה להגיע לילך רוכל (תגובה חמישית)
מציק לי שאין לנו זמן יחד ולא כי אין זמן לזה אלא כי אין רצון לזה.
הוא חוזר אחה"צ מהעבודה תמיד עייף. אין יום שהוא לא עייף (ולא אין לו חוסר בברזל ודומיו...), הוא התרגל לחשוב על עצמו כעייף. ואז בהייה מול המסך המרצד ולמיטה לישון.
אבל אם יתקשרו חברים הוא בשמחה יצא. זה מבאס אותי כשהוא הולך. פעם חשבתי שאני לא מפרגנת לו, שאני מקנאה שהוא יוצא.
היום אני מבינה שלא מפריע לי בכלל שהוא הולך, מפריע לי שהוא לא הולך גם איתי.
מציק לי שהוא לא יוזם שום פעילות משפחתית (התירוץ עייפות). אם חברים יציעו משהו, הוא ילך בשמחה רבה. איתנו לבד הוא נראה כמו אחד שעושה לנו טובה.
באופן כללי הוא מאוד אדיש לחיי המשפחה. עושה כל מה שצריך בלי הרבה חשק ושמחה.
אני רוצה להגיע למצב בו כל המשפחה שלנו רוצה ושמחה לבלות זמן משותף יחד. יחסים בהם התקשורת שלנו טובה וזורמת.
אני מרגישה שאני עושה הכל כדי להגיע לשם, אבל אני לבד ברצון הזה. הוא לא שותף לרצון הזה.
בן זוגי מאד אדיש ולא ממש מבין מה הבעיה שלי ומה אני רוצה.
מציק לי שאין לנו זמן יחד ולא כי אין זמן לזה אלא כי אין רצון לזה.
הוא חוזר אחה"צ מהעבודה תמיד עייף. אין יום שהוא לא עייף (ולא אין לו חוסר בברזל ודומיו...), הוא התרגל לחשוב על עצמו כעייף. ואז בהייה מול המסך המרצד ולמיטה לישון.
אבל אם יתקשרו חברים הוא בשמחה יצא. זה מבאס אותי כשהוא הולך. פעם חשבתי שאני לא מפרגנת לו, שאני מקנאה שהוא יוצא.
היום אני מבינה שלא מפריע לי בכלל שהוא הולך, מפריע לי שהוא לא הולך גם איתי.
מציק לי שהוא לא יוזם שום פעילות משפחתית (התירוץ עייפות). אם חברים יציעו משהו, הוא ילך בשמחה רבה. איתנו לבד הוא נראה כמו אחד שעושה לנו טובה.
באופן כללי הוא מאוד אדיש לחיי המשפחה. עושה כל מה שצריך בלי הרבה חשק ושמחה.
אני רוצה להגיע למצב בו כל המשפחה שלנו רוצה ושמחה לבלות זמן משותף יחד. יחסים בהם התקשורת שלנו טובה וזורמת.
אני מרגישה שאני עושה הכל כדי להגיע לשם, אבל אני לבד ברצון הזה. הוא לא שותף לרצון הזה.
בן זוגי מאד אדיש ולא ממש מבין מה הבעיה שלי ומה אני רוצה.
-
כל_כך_מבחוץ*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 30 מאי 2011, 15:08
במה בן זוגי מועיל לי
אני ממש אבל ממש מחוץ למעגל שלך ואין לי שום יומרות להטיף לך או אפילו להציע לך.
אני יכול רק לשתף אותך באסוציאציה המיידית שלי - כאשר אני רעב לסקס אמיתי וסוחף עם רעייתי יש אפשרות להתנהגות כזו.
בדרך כלל אני מצליח להוציא את עצמי מהמקום הזה. אולם מהתבוננות פנימית אני מזהה אותו משתקף במילים שלך ביחס לבן זוגך.
ואולי אני רק רואה את עצמי ולא רואה אותך ואת בן-זוגך ?
אני יכול רק לשתף אותך באסוציאציה המיידית שלי - כאשר אני רעב לסקס אמיתי וסוחף עם רעייתי יש אפשרות להתנהגות כזו.
בדרך כלל אני מצליח להוציא את עצמי מהמקום הזה. אולם מהתבוננות פנימית אני מזהה אותו משתקף במילים שלך ביחס לבן זוגך.
ואולי אני רק רואה את עצמי ולא רואה אותך ואת בן-זוגך ?
במה בן זוגי מועיל לי
גם אנחנו היינו ככה הרבה זמן. עייפים. הוא הולך למיטה לישון מוקדם ואני מול הטלוויזיה
ניתקנו את הטלוויזיה, אבל הבעיות שלנו בזוגיות היו עמוקות יותר וזה לא עזר
הוא רוב הזמן היה ביקורתי וכועס ואני התחלתי לשנוא אותו
עוד לפני שידעתי להגדיר את זה במילים הגוף שלי התחיל להרתע ממנו
כשהוא ליטף אותי נהייתי עצבנית
אז הפסקנו לגעת אחד בשני ולו היה רומן עם בחורה צעירה בעבדתו
בקיצור, הזוגיות שלנו נהרסה
לנו יעוץ לא עזר, אבל אני מקווה שלכם כן ושתצליחו לשקם את הזוגיות
ניתקנו את הטלוויזיה, אבל הבעיות שלנו בזוגיות היו עמוקות יותר וזה לא עזר
הוא רוב הזמן היה ביקורתי וכועס ואני התחלתי לשנוא אותו
עוד לפני שידעתי להגדיר את זה במילים הגוף שלי התחיל להרתע ממנו
כשהוא ליטף אותי נהייתי עצבנית
אז הפסקנו לגעת אחד בשני ולו היה רומן עם בחורה צעירה בעבדתו
בקיצור, הזוגיות שלנו נהרסה
לנו יעוץ לא עזר, אבל אני מקווה שלכם כן ושתצליחו לשקם את הזוגיות
במה בן זוגי מועיל לי
נשמע ציני משהו.
וואלה. אכן יש בזה משהו...
לא אוהבת את שם הדף שלך. יש בו באמת כמו שאמרו פה:
שאלה כזאת היא כל כך רחוקה ממהות של זוגיות
אבל מאחלת לך רווחה. ושתמצאי את ה"תועלת"..
וואלה. אכן יש בזה משהו...
לא אוהבת את שם הדף שלך. יש בו באמת כמו שאמרו פה:
שאלה כזאת היא כל כך רחוקה ממהות של זוגיות
אבל מאחלת לך רווחה. ושתמצאי את ה"תועלת"..
-
הגמד_חיוכון*
- הודעות: 799
- הצטרפות: 06 יולי 2005, 23:41
- דף אישי: הדף האישי של הגמד_חיוכון*
במה בן זוגי מועיל לי
תודה לך על הדף הזה.
וגם
מזדהה
וגם
מזדהה
-
סאלי_תדמור*
- הודעות: 1236
- הצטרפות: 25 מרץ 2010, 00:14
- דף אישי: הדף האישי של סאלי_תדמור*
במה בן זוגי מועיל לי
מציק לי שהוא לא יוזם שום פעילות משפחתית (התירוץ עייפות). אם חברים יציעו משהו, הוא ילך בשמחה רבה. איתנו לבד הוא נראה כמו אחד שעושה לנו טובה.
שלום לך @}
ראיתי קצת באיחור מה שכתבת. אני מסכימה איתך בנקודה מסוימת. את אומרת שזה לא סתם. לא הגיוני שהוא קופץ בשמחה כאשר חברים מתקשרים, אבל עייף כשהוא איתכם. זה מפריע לך כי את חושבת שזו לא סתם "עייפות פיזית".
אז גם אני חושבת ככה. יש פה מסר מסוים שעובר אלייך דרך המצב שלו.
הרבה פעמים כשמועבר אלינו מסר, אולי כזה שמכיל ביקורת, מאוד קשה להקשיב לזה. אנחנו מנסים לדחות את הביקורת, להגיד שהיא לא נכונה. או לא להבין אותה. או להכנס לויכוחים מי אשם. אבל כל זה הוא כמו לסתום למישהו שמדבר את הפה. הסימנים האלה שלו מדברים. אני נוטה להניח שהוא שקוע בדכדוך מסוים. מרגיש לא טוב עם הרבה נושאים, אולי עם הקשר שלך. אנשים שונים מגיבים שונה לקושי. יש שנכנסים להתקפי כעס, ויש שנכנסים לאדישות. זה לא אומר שאת אשמה בהכל, בכלל לא, אבל יש פה נקודה מעניינת. את התעוררת. את שמת לב וזה מפריע לך. הוא עדיין ישן. זה כמו מים שמציפים את הבית, והם הגיעו לרגליים שלך, והוא עדיין לא הרגיש, ועכשיו השאלה היא מה את עושה עם זה.
יש מה לעשות. לא תמיד דברים נגמרים כמו שקואלה כתבה וגם לא תמיד יעוץ עוזר, כי לא בכל מקרה מתאים אותו סוג של יעוץ. לפעמים פונים ליעוץ זוגי כאשר בעצם שני בני הזוג צריכים בנפרד עבודה יסודית, בלי הנוכחות של השני. זה ככה לטעמי, נקודה שחשבתי עליה. אם לאחד יש הרבה דכדוך ולשני הרבה כעס, למשל, והם ישבו יחד בחדר, אז אחד יתקוף והשני יתקפל עוד יותר. לעומת זאת אם הם עובדים בנפרד (אפילו רק אחד), אז הם מקבלים את מלוא הבמה בלי להשפיע על השני, לפתור לעצמם קודם נושאים יסודיים. כי הרי בבסיס הנושאים הם אישיים.
בהצלחה
שלום לך @}
ראיתי קצת באיחור מה שכתבת. אני מסכימה איתך בנקודה מסוימת. את אומרת שזה לא סתם. לא הגיוני שהוא קופץ בשמחה כאשר חברים מתקשרים, אבל עייף כשהוא איתכם. זה מפריע לך כי את חושבת שזו לא סתם "עייפות פיזית".
אז גם אני חושבת ככה. יש פה מסר מסוים שעובר אלייך דרך המצב שלו.
הרבה פעמים כשמועבר אלינו מסר, אולי כזה שמכיל ביקורת, מאוד קשה להקשיב לזה. אנחנו מנסים לדחות את הביקורת, להגיד שהיא לא נכונה. או לא להבין אותה. או להכנס לויכוחים מי אשם. אבל כל זה הוא כמו לסתום למישהו שמדבר את הפה. הסימנים האלה שלו מדברים. אני נוטה להניח שהוא שקוע בדכדוך מסוים. מרגיש לא טוב עם הרבה נושאים, אולי עם הקשר שלך. אנשים שונים מגיבים שונה לקושי. יש שנכנסים להתקפי כעס, ויש שנכנסים לאדישות. זה לא אומר שאת אשמה בהכל, בכלל לא, אבל יש פה נקודה מעניינת. את התעוררת. את שמת לב וזה מפריע לך. הוא עדיין ישן. זה כמו מים שמציפים את הבית, והם הגיעו לרגליים שלך, והוא עדיין לא הרגיש, ועכשיו השאלה היא מה את עושה עם זה.
יש מה לעשות. לא תמיד דברים נגמרים כמו שקואלה כתבה
וגם לא תמיד יעוץ עוזר, כי לא בכל מקרה מתאים אותו סוג של יעוץ. לפעמים פונים ליעוץ זוגי כאשר בעצם שני בני הזוג צריכים בנפרד עבודה יסודית, בלי הנוכחות של השני. זה ככה לטעמי, נקודה שחשבתי עליה. אם לאחד יש הרבה דכדוך ולשני הרבה כעס, למשל, והם ישבו יחד בחדר, אז אחד יתקוף והשני יתקפל עוד יותר. לעומת זאת אם הם עובדים בנפרד (אפילו רק אחד), אז הם מקבלים את מלוא הבמה בלי להשפיע על השני, לפתור לעצמם קודם נושאים יסודיים. כי הרי בבסיס הנושאים הם אישיים.בהצלחה
במה בן זוגי מועיל לי
שם הדף מציק לכמה מכם. אין לי התנגדות לשנות, התוכן חשוב לי מהכותרת.
אשמח אם אחד הגמדים יחליף את המילה "מועיל" למילה "תורם".
כאשר אני רעב לסקס אמיתי וסוחף עם רעייתי יש אפשרות להתנהגות כזו.
אני מסכימה. רק שזה גלגל, כשאין מצב רוח טוב ואין שיתוף זה משפיע על הסקס. כשהוא כל ערב מרוח על הספה ובוהה במסך, זה לא עושה לי את זה. וגם לי קשה להתניע.
סאלי, תודה על הדברים שלך.
באמת רוב הזמן אני מתלוננת שהוא עייף. וזה הרי רק סימפטום למחלה ולא העניין עצמו. קשה לו מאד באינטימיות. הוא לא אוהב לדבר והכי קל לברוח אל השקט בתירוץ של "אני עובד קשה".
ועכשיו השאלה היא מה את עושה עם זה
אין לי מושג. על ייעוץ מכל סוג שהוא הוא לא מוכן לשמוע.
כשנה לאחר שנולדה הבת השניה שלנו הלכנו לייעוץ והוא פרש אחרי פחות מ- 10 מפגשים. המשבר שהיה אז די עבר הילדה גדלה והעיניינים נרגעו.
עכשיו אנחנו שוב עם תינוקת והרבה דברים חזרו. בהחלט לא באותן עוצמות, אבל יש ריבים, שאנחנו לא מצליחים לפתור.
אנחנו רבים על עניים פעוט, ואז לא מדברים כמה ימים, ולאט לאט חוזרים לדבר. אל הדברים לא נפתרים.
מאד התחברתי למה שכתבת בנושא ייעוץ זוגי. אכן לא תמיד מתאים לשני בני הזוג אותו הייעוץ. וזה לא מובן מאליו, באוטומט כשיש משבר בזוגיות חושבים על ייעוץ משותף ולא בנפרד.
קוואלה, אני מצטערת לשמוע ומקווה שלא נגיע לשם.
אשמח אם אחד הגמדים יחליף את המילה "מועיל" למילה "תורם".
כאשר אני רעב לסקס אמיתי וסוחף עם רעייתי יש אפשרות להתנהגות כזו.
אני מסכימה. רק שזה גלגל, כשאין מצב רוח טוב ואין שיתוף זה משפיע על הסקס. כשהוא כל ערב מרוח על הספה ובוהה במסך, זה לא עושה לי את זה. וגם לי קשה להתניע.
סאלי, תודה על הדברים שלך.
באמת רוב הזמן אני מתלוננת שהוא עייף. וזה הרי רק סימפטום למחלה ולא העניין עצמו. קשה לו מאד באינטימיות. הוא לא אוהב לדבר והכי קל לברוח אל השקט בתירוץ של "אני עובד קשה".
ועכשיו השאלה היא מה את עושה עם זה
אין לי מושג. על ייעוץ מכל סוג שהוא הוא לא מוכן לשמוע.
כשנה לאחר שנולדה הבת השניה שלנו הלכנו לייעוץ והוא פרש אחרי פחות מ- 10 מפגשים. המשבר שהיה אז די עבר הילדה גדלה והעיניינים נרגעו.
עכשיו אנחנו שוב עם תינוקת והרבה דברים חזרו. בהחלט לא באותן עוצמות, אבל יש ריבים, שאנחנו לא מצליחים לפתור.
אנחנו רבים על עניים פעוט, ואז לא מדברים כמה ימים, ולאט לאט חוזרים לדבר. אל הדברים לא נפתרים.
מאד התחברתי למה שכתבת בנושא ייעוץ זוגי. אכן לא תמיד מתאים לשני בני הזוג אותו הייעוץ. וזה לא מובן מאליו, באוטומט כשיש משבר בזוגיות חושבים על ייעוץ משותף ולא בנפרד.
קוואלה, אני מצטערת לשמוע ומקווה שלא נגיע לשם.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
במה בן זוגי מועיל לי
באמת רוב הזמן אני מתלוננת שהוא עייף
המממ. חשבתי על זה קצת.
את מתלוננת.
את מאוכזבת ממנו.
לא טוב לך איתו.
את מרגישה שהוא מיותר בחייך.
כל האנרגיה השלילית הזאת עוברת אליו, ישירות. הוא לא מדבר אבל הוא קולט יפה מאוד.
תלונות לא עובדות עם גברים S-: זו המציאות העצובה ברוב המשפחות. אילו הן היו עובדות, כולנו היינו נשואות באושר. אז למה אנחנו ממשיכות להתלונן? אוף, לא יודעת... לא לימדו אותנו שיטות יותר טובות.
(בסוד אני אגלה לך, שתלונות לא עובדות גם עם נשים. הן רומסות אותן. כמו כן, הן לא עובדות גם עם ילדים. זה מדכא להם את הנשמה. אני עוד צריכה לחשוב אם יש מישהו בעולם הזה שתלונות עובדות איתו... P-: )
יש שאלה שלמדתי מזמן, בכישורי תקשורת. היא נקראה:
Who owns the problem?
לא קלה לתרגום, אבל אנסה: למי פה יש בעיה? אצל מי הבעיה? של מי הבעיה?
האם היא שלו? אני חוששת שלא. למה לא? כי לא הוא בא להתלונן. הוא בוהה בטלביזיה, אומר שהוא עייף, אבל מתעורר לחיים כשחברים מזמינים. לא רוצה ייעוץ. לא רואה אותו מתרוצץ ומחפש מה לעשות ואיך לפתור.
האם היא שלך? אני חוששת שכן. למה כן? כי את כאן. כי לך לא טוב. כי את מחפשת פיתרון.
אז דבר ראשון יש לי חומר קריאה מעניין בשבילך, אולי תרצי להשאיר על המחשב אם הוא עובר שם במקרה, אולי הכותרת תזמין אותו לקרוא (אל תטעי, הבלוג המופלא הזה בעצם עוסק בדרכים להצלת הזוגיות). בטור השמאל יש כל ראשי הפרקים ואפשר לעבור מפרק לפרק בלי לקרוא את כל הדיון שאחרי הקטע שלה.
ודבר שני יש לי הצעה:
את רוצה שינוי?
תתחילי ליצור אותו.
תתחילי מזה שתשימי לב לתלונות שלך שהוא עייף. או בכלל לתלונות. ותעשי ניסוי לא להתלונן בכלל על שום דבר במשך שבועיים. את יכולה לעשות פיילוט למשך שלושה ימים, רק ניסוי. תשימי לב לכל מלה שיוצאת לך מהפה, וכל פעם שתלונה רוצה לקפוץ החוצה, תנסי לשאול את עצמך: האם יש לי פה בקשה?
נגיד, אם יש לאשה תלונה "למה לא הוצאת את הפח, הרי ביקשתי ממך כבר שלוש פעמים בלה בלה בלה" - היא יכולה בפשטות לשנות את הטון לטון ענייני ועדין, ולבקש בפעם הרביעית אבל יותר ממוקד: "יוסי, תוכל בבקשה להוריד את הפח עכשיו? אני חייבת כבר לשים שקית חדשה". או משהו כזה.
כלומר, אם אפשר - להפוך את התלונה על העבר, למשהו מעשי שקשור בהווה או בעתיד.
אם אי אפשר - לשתוק!
ובמקביל לניסוי שבו את מפסיקה לבטא אכזבה קשה מבעלך בקול רם - את מנסה להרגיש את הרגשות הקשים האלה אצלך בגוף, וכל פעם שהם עולים, את מנסה, שוב, בתור ניסוי באנרגיות, להתמיר את האכזבה לתודה. תמצאי דברים להודות עליהם אצלו. זה לא צריך להיות מהלב. שכחתי את הפתגם אבל אה, אחרי המעשים נמשכים הלבבות. האנרגיה שאת משדרת אליו תשתנה מעצם העובדה שאת עושה בה שינוי פנימי גם אם את לא מרגישה ככה. וזה ישנה אותך. במקום מרירות, יהיה משהו נעים.
זה כמו שנכנסים הביתה ומוצאים בית נקי ומסודר, אגרטל עם פרחים עליזים ונר נעים מהבהב. ישר נעשה חם בלב ומרגישים שהבית מזמין!
ומה זה בסך הכל? משהו טכני!
אבל שינה את האנרגיות.
המממ. חשבתי על זה קצת.
את מתלוננת.
את מאוכזבת ממנו.
לא טוב לך איתו.
את מרגישה שהוא מיותר בחייך.
כל האנרגיה השלילית הזאת עוברת אליו, ישירות. הוא לא מדבר אבל הוא קולט יפה מאוד.
תלונות לא עובדות עם גברים S-: זו המציאות העצובה ברוב המשפחות. אילו הן היו עובדות, כולנו היינו נשואות באושר. אז למה אנחנו ממשיכות להתלונן? אוף, לא יודעת... לא לימדו אותנו שיטות יותר טובות.
(בסוד אני אגלה לך, שתלונות לא עובדות גם עם נשים. הן רומסות אותן. כמו כן, הן לא עובדות גם עם ילדים. זה מדכא להם את הנשמה. אני עוד צריכה לחשוב אם יש מישהו בעולם הזה שתלונות עובדות איתו... P-: )
יש שאלה שלמדתי מזמן, בכישורי תקשורת. היא נקראה:
Who owns the problem?
לא קלה לתרגום, אבל אנסה: למי פה יש בעיה? אצל מי הבעיה? של מי הבעיה?
האם היא שלו? אני חוששת שלא. למה לא? כי לא הוא בא להתלונן. הוא בוהה בטלביזיה, אומר שהוא עייף, אבל מתעורר לחיים כשחברים מזמינים. לא רוצה ייעוץ. לא רואה אותו מתרוצץ ומחפש מה לעשות ואיך לפתור.
האם היא שלך? אני חוששת שכן. למה כן? כי את כאן. כי לך לא טוב. כי את מחפשת פיתרון.
אז דבר ראשון יש לי חומר קריאה מעניין בשבילך, אולי תרצי להשאיר על המחשב אם הוא עובר שם במקרה, אולי הכותרת תזמין אותו לקרוא (אל תטעי, הבלוג המופלא הזה בעצם עוסק בדרכים להצלת הזוגיות). בטור השמאל יש כל ראשי הפרקים ואפשר לעבור מפרק לפרק בלי לקרוא את כל הדיון שאחרי הקטע שלה.
ודבר שני יש לי הצעה:
את רוצה שינוי?
תתחילי ליצור אותו.
תתחילי מזה שתשימי לב לתלונות שלך שהוא עייף. או בכלל לתלונות. ותעשי ניסוי לא להתלונן בכלל על שום דבר במשך שבועיים. את יכולה לעשות פיילוט למשך שלושה ימים, רק ניסוי. תשימי לב לכל מלה שיוצאת לך מהפה, וכל פעם שתלונה רוצה לקפוץ החוצה, תנסי לשאול את עצמך: האם יש לי פה בקשה?
נגיד, אם יש לאשה תלונה "למה לא הוצאת את הפח, הרי ביקשתי ממך כבר שלוש פעמים בלה בלה בלה" - היא יכולה בפשטות לשנות את הטון לטון ענייני ועדין, ולבקש בפעם הרביעית אבל יותר ממוקד: "יוסי, תוכל בבקשה להוריד את הפח עכשיו? אני חייבת כבר לשים שקית חדשה". או משהו כזה.
כלומר, אם אפשר - להפוך את התלונה על העבר, למשהו מעשי שקשור בהווה או בעתיד.
אם אי אפשר - לשתוק!
ובמקביל לניסוי שבו את מפסיקה לבטא אכזבה קשה מבעלך בקול רם - את מנסה להרגיש את הרגשות הקשים האלה אצלך בגוף, וכל פעם שהם עולים, את מנסה, שוב, בתור ניסוי באנרגיות, להתמיר את האכזבה לתודה. תמצאי דברים להודות עליהם אצלו. זה לא צריך להיות מהלב. שכחתי את הפתגם אבל אה, אחרי המעשים נמשכים הלבבות. האנרגיה שאת משדרת אליו תשתנה מעצם העובדה שאת עושה בה שינוי פנימי גם אם את לא מרגישה ככה. וזה ישנה אותך. במקום מרירות, יהיה משהו נעים.
זה כמו שנכנסים הביתה ומוצאים בית נקי ומסודר, אגרטל עם פרחים עליזים ונר נעים מהבהב. ישר נעשה חם בלב ומרגישים שהבית מזמין!
ומה זה בסך הכל? משהו טכני!
אבל שינה את האנרגיות.
-
מיכל_בז*
- הודעות: 2179
- הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*
במה בן זוגי מועיל לי
בשמת, אחלה חומר קריאה!
במה בן זוגי מועיל לי
הי בשמת, גם אני חושבת ש..
אחלה חומר קריאה!
מאוד מעריכה אותך, ואת דברי הטעם שלך לאורך ולרוחב האתר.
אחלה חומר קריאה!
מאוד מעריכה אותך, ואת דברי הטעם שלך לאורך ולרוחב האתר.
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
ניסיתי לקרוא את חומר קריאה מעניין שבשמת הפנתה אליו. זה ארוך מאד מאד, אבל ממה שהפסקתי לקרוא אני חושבת שאולי יש לי הסבר חלקי לנישואין מאושרים. אנחנו נשואים באושר רב מאד מעל 25 שנה. בשלב מאד מוקדם החלטתי שלעולם לא אסרב אם בעלי מעוניין לקיים יחסי מין. אני לא זוכרת בדיוק איך הגעתי למסקנה הזאת, אבל אני חושבת שזה נבע מכך ששמעתי שיש נשים שלא תמיד "בא" להן, והן מסרבות. וחשבתי שזה נורא מעליב. אני הייתי מאד נעלבת אם הייתי באה לבעלי והוא היה דוחה אותי, אומר שהוא עייף, אין לו כוח, אין לו חשק, כואב לו הראש וכו' כאשר הייתי מנסה ללטף לחבק או להתחיל מגע מיני. ואז החלטתי שאני לעולם לא אעשה כזה דבר לבעלי. בודאי שהיו פעמים שלא ממש בא לי, או שבאמת הייתי מאד עייפה - אבל מעולם לא סרבתי או רמזתי שאני לא מעוניינת. אף פעם אחת לא. גם אחרי לידות, גם בזמן הנקת תינוקות. הייתי משקיעה את המאמץ הנדרש. כי אני באמת מאד אוהבת את בעלי. זה לא שבעלי לא מתחשב או דורש יחסי מין כל הזמן בלי גבול. אבל בודאי היו תקופות שהוא רצה הרבה יותר ממני. עכשיו אני מבינה שאולי זאת אחת הסיבות שאנחנו עדיין ביחסים כל כך טובים, מקיימים יחסי מין 3-4 פעמים בשבוע, יוצאים יחד לטייל, לחופשות, מדברים אחד עם השני שעות. הילדים כבר גדלו ואין לנו תינוקות, אני פחות עייפה, ואנחנו חוזרים לאט להיות כמו שהיינו לפני שהיו הילדים. אנחנו שוב מבלים המון יחד רק שנינו, בלי הילדים, כי להם כבר יש את הבילויים שלהם.
לפי מה שקראתי בחומר הקריאה של בשמת נושא הסרוב של נשים ליחסי מין זה אחד הדברים שמאד מפריע לגברים.
אני חושבת הרבה איך להסביר את הנישואין המוצלחים שלנו, איך אני יכולה להעביר לילדי את המתכון לחיי נישואין מוצלחים.
אנחנו רואים עתה הרבה מאד זוגות מחוג חברינו מתגרשים, או שהיו רוצים להתגרש, רק לא מעיזים, או שלא יכולים להרשות לעצמם כלכלית. איבדו עיניין אחד בשני. בעלי מספר על חברים שלו שאומרים שהאשה לא נותנת להם לגעת בה, או שהם ישנים על הספה בסלון כבר חודשים וכד'.
תמיד חשבתי שפשוט יש לנו מזל. אבל אולי הנושא הזה של יחסי מין הוא גם חשוב. ההחלטה המודעת שקיבלתי לפני המון שנים שאני לא אסרב לבעלי אף פעם אם הוא מעוניין בקיום יחסים, אולי זה אחד הגורמים לחיי נישואין טובים.
אלו המחשבות שעלו לי כאשר קראתי את החומר שבשמת הפנתה אליו.
לפי מה שקראתי בחומר הקריאה של בשמת נושא הסרוב של נשים ליחסי מין זה אחד הדברים שמאד מפריע לגברים.
אני חושבת הרבה איך להסביר את הנישואין המוצלחים שלנו, איך אני יכולה להעביר לילדי את המתכון לחיי נישואין מוצלחים.
אנחנו רואים עתה הרבה מאד זוגות מחוג חברינו מתגרשים, או שהיו רוצים להתגרש, רק לא מעיזים, או שלא יכולים להרשות לעצמם כלכלית. איבדו עיניין אחד בשני. בעלי מספר על חברים שלו שאומרים שהאשה לא נותנת להם לגעת בה, או שהם ישנים על הספה בסלון כבר חודשים וכד'.
תמיד חשבתי שפשוט יש לנו מזל. אבל אולי הנושא הזה של יחסי מין הוא גם חשוב. ההחלטה המודעת שקיבלתי לפני המון שנים שאני לא אסרב לבעלי אף פעם אם הוא מעוניין בקיום יחסים, אולי זה אחד הגורמים לחיי נישואין טובים.
אלו המחשבות שעלו לי כאשר קראתי את החומר שבשמת הפנתה אליו.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
במה בן זוגי מועיל לי
ההחלטה המודעת שקיבלתי לפני המון שנים שאני לא אסרב לבעלי אף פעם אם הוא מעוניין בקיום יחסים, אולי זה אחד הגורמים לחיי נישואין טובים.
המממ. אני לא כל כך בטוחה בזה.
אני קראתי את הכל (חוץ מהפרקים שעוסקים ספציפית בצדדים טכניים של סקס), והרושם שלי הוא ששורש הבעיה הוא ב כעס.
האשה כועסת על האיש, ולכן לא רוצה לקיים איתו יחסי מין.
חלק לא מבוטל מהעצות של בעלת הבלוג מלמד את הגבר מה הוא עושה שדוחה את אשתו מעליו.
ומלמד את הגבר איפה, איך ומה לשנות כדי שהיחס שלה אליו ישתנה.
אשה שרוצה לקיים יחסי מין עם האיש שלה, למרות העייפות, הכאבים אחרי הלידה וכדומה - היא אשה אוהבת, שלא כועסת עליו. זו עדות לזוגיות טובה. זה כשלעצמו מחזק את הזוגיות הטובה, אבל הבסיס הוא הזוגיות הטובה.
כשיש אהבה, כבוד, תמיכה הדדית, פירגון ואיכפתיות - על זה אפשר לבנות יחסי מין.
כשלאשה יש הרגשה שלגבר שלה לא איכפת ממנה - בוודאי שהעייפות תגבר עליה... והגיוני שזה גם עובד הפוך.
(ואגב, צריך גם קצת מזל "לא לסרב אף פעם". למשל, צריך גבר מתחשב שכנראה לא יוזם בדיוק כשיש לך דלקת בשלפוחית השתן, או שאת במשכב לידה, חולה בשפעת או לא ישנת כל הלילה בגלל איזה תינוק חולה ואת נרדמת בעמידה).
המממ. אני לא כל כך בטוחה בזה.
אני קראתי את הכל (חוץ מהפרקים שעוסקים ספציפית בצדדים טכניים של סקס), והרושם שלי הוא ששורש הבעיה הוא ב כעס.
האשה כועסת על האיש, ולכן לא רוצה לקיים איתו יחסי מין.
חלק לא מבוטל מהעצות של בעלת הבלוג מלמד את הגבר מה הוא עושה שדוחה את אשתו מעליו.
ומלמד את הגבר איפה, איך ומה לשנות כדי שהיחס שלה אליו ישתנה.
אשה שרוצה לקיים יחסי מין עם האיש שלה, למרות העייפות, הכאבים אחרי הלידה וכדומה - היא אשה אוהבת, שלא כועסת עליו. זו עדות לזוגיות טובה. זה כשלעצמו מחזק את הזוגיות הטובה, אבל הבסיס הוא הזוגיות הטובה.
כשיש אהבה, כבוד, תמיכה הדדית, פירגון ואיכפתיות - על זה אפשר לבנות יחסי מין.
כשלאשה יש הרגשה שלגבר שלה לא איכפת ממנה - בוודאי שהעייפות תגבר עליה... והגיוני שזה גם עובד הפוך.
(ואגב, צריך גם קצת מזל "לא לסרב אף פעם". למשל, צריך גבר מתחשב שכנראה לא יוזם בדיוק כשיש לך דלקת בשלפוחית השתן, או שאת במשכב לידה, חולה בשפעת או לא ישנת כל הלילה בגלל איזה תינוק חולה ואת נרדמת בעמידה).
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
צריך גבר מתחשב שכנראה לא יוזם בדיוק כשיש לך דלקת בשלפוחית השתן, או שאת במשכב לידה, חולה בשפעת או לא ישנת כל הלילה בגלל איזה תינוק חולה ואת נרדמת בעמידה
הבסיס הוא הזוגיות הטובה.
כן, את כנראה צודקת. סתם קיויתי שאולי סוף סוף מצאתי את המפתח לזוגיות טובה . זה מאד מעסיק אותנו בימים אלו. כאמור - המון קשיים אצל זוגות חברים, אחרי 15-20 שנות נישואין. אנחנו כל כך רוצים לעזור, כל כך רוצים למנוע מהילדים שלנו בעתיד צרות כאלו. אנחנו מדברים על זה המון בינינו - מה צריך לעשות כדי שהדבר הזה, נישואים מוצלחים, יקרה וימשך. בעלי כמובן לא יודע על ההחלטה שלי בעיניין יחסי המין. זה הסוד הקטן שלי. ובאמת אין הרבה סודות בינינו. זה אולי אחד הבודדים. אף פעם גם לא חשבתי שזה מאד חשוב, ורק החומר שבשמת הפנתה אליו הביא לי פתאום את הרעיון שאולי זה הדבר.
אבל כנראה שבשמת צודקת - זה לא זה. זה רק התוצאה, לא הגורם, לחיי נישואין מוצלחים.
חבל. קיויתי שסוף סוף יש המלצה שאפשר לתת...
אהבה, כבוד, תמיכה הדדית, פירגון ואיכפתיות - בדיוק זה - אבל איך עוזרים לאנשים להשיג את זה?? האם בכל זאת הכל רק מזל?
אני קוראת כאן את דבריהן של נשים נשואות וזה מאד מעציב, כי אני מתחילה לחשוב שזה מאד שכיח. מאד הייתי רוצה לפצח את הנושא הזה, אבל אני לא הראשונה. נכתבו על זה אינספור ספרים שכולם כנראה לא מאד יעילים.
הבסיס הוא הזוגיות הטובה.
כן, את כנראה צודקת. סתם קיויתי שאולי סוף סוף מצאתי את המפתח לזוגיות טובה . זה מאד מעסיק אותנו בימים אלו. כאמור - המון קשיים אצל זוגות חברים, אחרי 15-20 שנות נישואין. אנחנו כל כך רוצים לעזור, כל כך רוצים למנוע מהילדים שלנו בעתיד צרות כאלו. אנחנו מדברים על זה המון בינינו - מה צריך לעשות כדי שהדבר הזה, נישואים מוצלחים, יקרה וימשך. בעלי כמובן לא יודע על ההחלטה שלי בעיניין יחסי המין. זה הסוד הקטן שלי. ובאמת אין הרבה סודות בינינו. זה אולי אחד הבודדים. אף פעם גם לא חשבתי שזה מאד חשוב, ורק החומר שבשמת הפנתה אליו הביא לי פתאום את הרעיון שאולי זה הדבר.
אבל כנראה שבשמת צודקת - זה לא זה. זה רק התוצאה, לא הגורם, לחיי נישואין מוצלחים.
חבל. קיויתי שסוף סוף יש המלצה שאפשר לתת...
אהבה, כבוד, תמיכה הדדית, פירגון ואיכפתיות - בדיוק זה - אבל איך עוזרים לאנשים להשיג את זה?? האם בכל זאת הכל רק מזל?
אני קוראת כאן את דבריהן של נשים נשואות וזה מאד מעציב, כי אני מתחילה לחשוב שזה מאד שכיח. מאד הייתי רוצה לפצח את הנושא הזה, אבל אני לא הראשונה. נכתבו על זה אינספור ספרים שכולם כנראה לא מאד יעילים.
במה בן זוגי מועיל לי
אנחנו נשואים באושר רב מאד מעל 25 שנה
למה הכוונה? מעולם לא רבתם? לא התווכחתם? לא הרגשת עייפה מהחיים? עצובה? נאחסית? כל הזמן אושר?
מעולם לא נתקלתי בשום מערכת יחסים שאין בה עליות ומורדות. לא בין זוגות, לא בין הורים וילדים, לא בעבודה ולא עם חברים. איזה מין דבר זה "אושר רב"? רצף של אושר? או שאולי את מגדירה משהו אחר ואני פשוט לא מבינה.
בשלב מאד מוקדם החלטתי שלעולם לא אסרב אם בעלי מעוניין לקיים יחסי מין.
אצלי זה לא היה עובד. בפעמים המעטות ש"הסכמתי" - הרגשתי ממש רע אחרי זה. גם בעלי לא אהב את הרעיון החד-צדדי הזה. בטח שזה לא מה שהיה הופך אותנו לחברים טובים. אני מכירה לא מעט נשים שעושות כמוך ובכל זאת לא נרשמה חברות אמיצה, בטח לא "אושר רב".
תמיד חשבתי שפשוט יש לנו מזל. אבל אולי הנושא הזה של יחסי מין הוא גם חשוב
המזל שלכם הוא שאתם כנראה נותנים אחד לשני המון. יחס, כבוד, חיבה, אכפתיות, ויתור הם מה שמביא את המזל.
ברור שיחסי מין חשובים, אבל לא לכשלעצמם. הם חלק ממכלול שלם של נתינה הדדית.
למה הכוונה? מעולם לא רבתם? לא התווכחתם? לא הרגשת עייפה מהחיים? עצובה? נאחסית? כל הזמן אושר?
מעולם לא נתקלתי בשום מערכת יחסים שאין בה עליות ומורדות. לא בין זוגות, לא בין הורים וילדים, לא בעבודה ולא עם חברים. איזה מין דבר זה "אושר רב"? רצף של אושר? או שאולי את מגדירה משהו אחר ואני פשוט לא מבינה.
בשלב מאד מוקדם החלטתי שלעולם לא אסרב אם בעלי מעוניין לקיים יחסי מין.
אצלי זה לא היה עובד. בפעמים המעטות ש"הסכמתי" - הרגשתי ממש רע אחרי זה. גם בעלי לא אהב את הרעיון החד-צדדי הזה. בטח שזה לא מה שהיה הופך אותנו לחברים טובים. אני מכירה לא מעט נשים שעושות כמוך ובכל זאת לא נרשמה חברות אמיצה, בטח לא "אושר רב".
תמיד חשבתי שפשוט יש לנו מזל. אבל אולי הנושא הזה של יחסי מין הוא גם חשוב
המזל שלכם הוא שאתם כנראה נותנים אחד לשני המון. יחס, כבוד, חיבה, אכפתיות, ויתור הם מה שמביא את המזל.
ברור שיחסי מין חשובים, אבל לא לכשלעצמם. הם חלק ממכלול שלם של נתינה הדדית.
במה בן זוגי מועיל לי
מדהים, כתבתי ושלחתי ופתאום ראיתי שבשמת כבר כתבה מעלי ואני נשמעת כמו הד שלה.
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
מעולם לא רבתם? לא התווכחתם?
נדיר ביותר שרבנו. אני זוכרת רק ריב אחד ממשי, לפני כעשר שנים, שהוא כעס עלי כמה ימים. בודאי שהיו פעמים שהתעצבנתי כשהוא הגיע מאוחר, או שלקח כמובן מאליו שאני כבר אטפל בילדים ברגע מסויום, אבל זה ממש קצר. לא זוכרת שהלכנו לישון כועסים, לא זוכרת שרבנו עם צעקות, טריקת דלתות וכד'. לא זוכרת שהיו לנו אי הסכמות בדברים משמעותיים. פשוט לא. ולא משעמם לנו - אנחנו מבלים יחד שעות ותמיד יש לנו על מה לדבר.
לא הרגשת עייפה מהחיים? עצובה? נאחסית? כל הזמן אושר?
לא. אף פעם בגלל הזוגיות. אולי עצובה בגלל בעיות אחרות - בריאות, הורים וכו'. עייפה מהחיים בודאי לא הרגשתי. היו שנים יותר קשות טכנית - ילדים קטנים, עבודה, לילות ללא שינה וכו'. ואז היה אולי לעיתים מתח מסוים - מי ישאר עם ילד חולה, מי יחזור מוקדם מהעבודה לקחת ילדים מהגן. אבל ממש בקטנה, או שלפחות עכשיו אני זוכרת את זה ככה.
איזה מין דבר זה "אושר רב"? רצף של אושר? או שאולי את מגדירה משהו אחר ואני פשוט לא מבינה.
כן, רצף של אושר. (טפו טפו, מקישה על העץ). אני מאושרת מכל יום - שמחה לקום, שמחה כשמדברת עם בעלי בטלפון כמה פעמים ביום, שמחה כשנפגשים בסוף יום עבודה, שמחה ביום שנשארים לעבוד מהבית, נהנית מארוחת יום שישי עם המשפחה, וגם כאשר מחסלים יחד את הכלים שלאחר הארוחה. נהנית כאשר דנים ומקבלים החלטות על דברים חשובים - החלטות בנושאי עבודה, משפחה, בריאות. נהנית כאשר יושבים יחד בסלון וקוראים עיתון או ספרים, נהנית לשוחח על הספרים שקראנו. לזה אני קוראת אושר.
אבל מספיק עם הדיון הזה כאן. זהו דף תמיכה של פותחת הדף, ולא היתה לי כוונה לפלוש לכאן עם העיניינים שלי שבודאי רק גורמים כעס ותסכול. אין כל בעיה מצידי למחוק את כל הדיון הקטן הזה. רק לרגע חשבתי שאולי יש לי רעיון לשיפור המצב, בעקבות הדברים שאליהם הפנתה בשמת.
אפשר לשקול לפתוח לזה דף חדש - איך יוצרים חיי נישואין טובים, או משהו בסגנון.
נדיר ביותר שרבנו. אני זוכרת רק ריב אחד ממשי, לפני כעשר שנים, שהוא כעס עלי כמה ימים. בודאי שהיו פעמים שהתעצבנתי כשהוא הגיע מאוחר, או שלקח כמובן מאליו שאני כבר אטפל בילדים ברגע מסויום, אבל זה ממש קצר. לא זוכרת שהלכנו לישון כועסים, לא זוכרת שרבנו עם צעקות, טריקת דלתות וכד'. לא זוכרת שהיו לנו אי הסכמות בדברים משמעותיים. פשוט לא. ולא משעמם לנו - אנחנו מבלים יחד שעות ותמיד יש לנו על מה לדבר.
לא הרגשת עייפה מהחיים? עצובה? נאחסית? כל הזמן אושר?
לא. אף פעם בגלל הזוגיות. אולי עצובה בגלל בעיות אחרות - בריאות, הורים וכו'. עייפה מהחיים בודאי לא הרגשתי. היו שנים יותר קשות טכנית - ילדים קטנים, עבודה, לילות ללא שינה וכו'. ואז היה אולי לעיתים מתח מסוים - מי ישאר עם ילד חולה, מי יחזור מוקדם מהעבודה לקחת ילדים מהגן. אבל ממש בקטנה, או שלפחות עכשיו אני זוכרת את זה ככה.
איזה מין דבר זה "אושר רב"? רצף של אושר? או שאולי את מגדירה משהו אחר ואני פשוט לא מבינה.
כן, רצף של אושר. (טפו טפו, מקישה על העץ). אני מאושרת מכל יום - שמחה לקום, שמחה כשמדברת עם בעלי בטלפון כמה פעמים ביום, שמחה כשנפגשים בסוף יום עבודה, שמחה ביום שנשארים לעבוד מהבית, נהנית מארוחת יום שישי עם המשפחה, וגם כאשר מחסלים יחד את הכלים שלאחר הארוחה. נהנית כאשר דנים ומקבלים החלטות על דברים חשובים - החלטות בנושאי עבודה, משפחה, בריאות. נהנית כאשר יושבים יחד בסלון וקוראים עיתון או ספרים, נהנית לשוחח על הספרים שקראנו. לזה אני קוראת אושר.
אבל מספיק עם הדיון הזה כאן. זהו דף תמיכה של פותחת הדף, ולא היתה לי כוונה לפלוש לכאן עם העיניינים שלי שבודאי רק גורמים כעס ותסכול. אין כל בעיה מצידי למחוק את כל הדיון הקטן הזה. רק לרגע חשבתי שאולי יש לי רעיון לשיפור המצב, בעקבות הדברים שאליהם הפנתה בשמת.
אפשר לשקול לפתוח לזה דף חדש - איך יוצרים חיי נישואין טובים, או משהו בסגנון.
במה בן זוגי מועיל לי
אבל מספיק עם הדיון הזה כאן
למה? זה בדיוק המקום, לא?
אני קוראת אותך וחושבת לעצמי שהסיבה לאושר שלך הוא לא גורם חיצוני. זו את וההתייחסות שלך לעולם בכלל.
את הרגעים הרעים את מקטינה ומעלימה על רצפת העריכה ומשאירה בסרט רק את הדברים הטובים והחשובים.
אני חושבת שזה נפלא ויכול ללמד הרבה אנשים, כולל את פותחת הדף.
למה? זה בדיוק המקום, לא?
אני קוראת אותך וחושבת לעצמי שהסיבה לאושר שלך הוא לא גורם חיצוני. זו את וההתייחסות שלך לעולם בכלל.
את הרגעים הרעים את מקטינה ומעלימה על רצפת העריכה ומשאירה בסרט רק את הדברים הטובים והחשובים.
אני חושבת שזה נפלא ויכול ללמד הרבה אנשים, כולל את פותחת הדף.
-
נועה_ברוך*
- הודעות: 1074
- הצטרפות: 18 יוני 2004, 15:22
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברוך*
במה בן זוגי מועיל לי
סתם קיויתי שאולי סוף סוף מצאתי את המפתח לזוגיות טובה
אני מאמינה שמצאת את המפתח.
בהסכמה שלך לא לסרב (לעולם) יש אמנם משהו מאוד קיצוני, אבל זה מילא.. העיקר הוא איך שאת הגשמת ומימשת את ההחלטה הזו בחייך
זו היחודיות שלך ואת זה , כמתכון, יהיה לך קשה להגיש לאחרות.
וזה לא שאני מאמינה שאם היית מסרבת פעם-פעמיים לא היית היום נשואה באושר, אני בטוחה שכן!
העיקרון שאת פעלת ממנו הוא לא "יהרג ובל יעבור" אני הולכת נגד עצמי לטובת הזוגיות, כדי לא לפגוע בבעלי.
אלא, את פועלת מתוך אהבה גדולה, את לא רוצה לפגוע, את יודעת שבעלך אוהב אותך ולכן לא מערבבת את קשיי היום-יום עם העובדה שאת אהובה ויש כאן מישהו שרוצה להעניק לך אהבה.
אינך חוששת מקירבה, אינך מתנהלת מתוך התחשבנות (איתו או עם העולם), את אדם שרואה את הטוב.
פתחת את עצמך ונתת לאהבה להוביל את חייך. ולכן את מאושרת ושמחה, וזה מעורר השראה @}
לדעתי זה בהחלט המתכון לזוגיות "טובה", אבל הוא הרבה יותר מ רק לעולם לא לסרב לבעלך.
את יכולה לראות את זה?
אני חושבת שזה נבע מכך ששמעתי שיש נשים שלא תמיד "בא" להן, והן מסרבות. וחשבתי שזה נורא מעליב. אני הייתי מאד נעלבת אם הייתי באה לבעלי והוא היה דוחה אותי
את צודקת בנוגע לעלבון של הצד "הדחוי", רק שבד"כ כשקשה לנו זה ממלא חלק כ"כ גדול ומשמעותי של החיים (באותו רגע) שקשה לראות את השני, קשה לראות את התוצאה הנהדרת שיכולה לבוא מלהניח את הקושי בצד ולהתמסר לאהבה.
לסרב-לאפשר לתת-לקבל נהיה משא ומתן, דיאלוג (לעיתים פנימי) שיש בו הרבה מעבר... קשה לראות את בן הזוג שלא דרך משקפיים המחפשת הבנה, התחשבות, עזרה..
לרוב נפעל מהמקום הקורבני - חסר לי. את/ה לא איתי. או, בוא/י תהיה איתי..
מה איתי? האני זועק, ומשם גם פועל.
אנחנו על נדנדה 'עלו יורדת' - פעם למעלה ופעם למטה, לעולם לא מצליחים להיות בקו ישר
אני מאמינה שמצאת את המפתח.
בהסכמה שלך לא לסרב (לעולם) יש אמנם משהו מאוד קיצוני, אבל זה מילא.. העיקר הוא איך שאת הגשמת ומימשת את ההחלטה הזו בחייך
זו היחודיות שלך ואת זה , כמתכון, יהיה לך קשה להגיש לאחרות.
וזה לא שאני מאמינה שאם היית מסרבת פעם-פעמיים לא היית היום נשואה באושר, אני בטוחה שכן!
העיקרון שאת פעלת ממנו הוא לא "יהרג ובל יעבור" אני הולכת נגד עצמי לטובת הזוגיות, כדי לא לפגוע בבעלי.
אלא, את פועלת מתוך אהבה גדולה, את לא רוצה לפגוע, את יודעת שבעלך אוהב אותך ולכן לא מערבבת את קשיי היום-יום עם העובדה שאת אהובה ויש כאן מישהו שרוצה להעניק לך אהבה.
אינך חוששת מקירבה, אינך מתנהלת מתוך התחשבנות (איתו או עם העולם), את אדם שרואה את הטוב.
פתחת את עצמך ונתת לאהבה להוביל את חייך. ולכן את מאושרת ושמחה, וזה מעורר השראה @}
לדעתי זה בהחלט המתכון לזוגיות "טובה", אבל הוא הרבה יותר מ רק לעולם לא לסרב לבעלך.
את יכולה לראות את זה?
אני חושבת שזה נבע מכך ששמעתי שיש נשים שלא תמיד "בא" להן, והן מסרבות. וחשבתי שזה נורא מעליב. אני הייתי מאד נעלבת אם הייתי באה לבעלי והוא היה דוחה אותי
את צודקת בנוגע לעלבון של הצד "הדחוי", רק שבד"כ כשקשה לנו זה ממלא חלק כ"כ גדול ומשמעותי של החיים (באותו רגע) שקשה לראות את השני, קשה לראות את התוצאה הנהדרת שיכולה לבוא מלהניח את הקושי בצד ולהתמסר לאהבה.
לסרב-לאפשר לתת-לקבל נהיה משא ומתן, דיאלוג (לעיתים פנימי) שיש בו הרבה מעבר... קשה לראות את בן הזוג שלא דרך משקפיים המחפשת הבנה, התחשבות, עזרה..
לרוב נפעל מהמקום הקורבני - חסר לי. את/ה לא איתי. או, בוא/י תהיה איתי..
מה איתי? האני זועק, ומשם גם פועל.
אנחנו על נדנדה 'עלו יורדת' - פעם למעלה ופעם למטה, לעולם לא מצליחים להיות בקו ישר
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
במה בן זוגי מועיל לי
אלא, את פועלת מתוך אהבה גדולה, את לא רוצה לפגוע, את יודעת שבעלך אוהב אותך
אינך חוששת מקירבה, אינך מתנהלת מתוך התחשבנות
האמת, זה בדיוק המפתח.
אלה המפתחות שמתארת בעלת הבלוג שהפניתי אליו. אלה בדיוק:
מתי מתחיל הסירוב?
כאשר כל צד מרגיש כאילו נגמרה האהבה ואז מתחיל מאבק כוח.
אבל לפני הסירוב, הדחייה והכעס - יש תחושה שבן או בת הזוג לא אוהבים אותי יותר.
בדרך כלל לאשה יש תחושה שהגבר לא אוהב אותה יותר, כי הוא עושה הרבה דברים מאוד קונקרטיים שהאשה מפרשת כחוסר התחשבות כלפיה, והוא לא עושה הרבה דברים מאוד קונקרטיים שהאשה מפרשת כחוסר אהבה כלפיה.
בראש ובראשונה, חוסר כבוד, וחוסר התחשבות.
בעלת הבלוג מנתחת אחד לאחד את כל הדברים האלה, ומנסה ללמד גברים איך לתקן.
מעניין שהעצות שלה תואמות את העצות שאפשר למצוא בחוגים מסוימים במסורת היהודית (אלה שהם לא מיזוגניים כמובן). למשל, יש הרבה מאוד הדרכה לגבר כיצד לנהוג באשתו במסורת היהודית שתואמת לגמרי את מה שהיא אומרת.
מבחינתי זה סימן שזה ידע אמיתי, שהבחין בכשלים נפוצים ומנסה לתקן אותם.
אם אני לא טועה (אני מסתייגת כי לא יודעת מה המקור), ר' נחמן מברסלב אומר משהו כמו, שהאשה, בטבעה, מעצם מי שהיא, מבטאת אהבה. היא תטפל בגבר, בבית, בילדים, הכל מאהבה, זה טבעי לה (המממ. לא אכנס פה לדיון אקדמי בנושא כי בכל זאת, א. יש משהו במה שהוא אומר, ב. לא קראתי את המקור אצלו וגם לא את המקורות לתפיסותיו אז זה לא רציני לפצוח בדיון, וג. ממילא הוא לא כתב מיומרה אקדמית אלא במטרה מעשית לחלוטין, כך שניסוחיו מיועדים להשפיע על הקורא ולא לדיוק מדעי).
מה שהוא טוען זה, שהגבר יכול רק לפגוע בזה.
אם הוא פוגע, האשה אומללה.
אם היא אומללה, כל המשפחה אומללה, וכמובן לגבר אין חיים טובים.
לכן, הוא טוען שיש ללמד את הגבר, שלא יודע באופן טבעי, איך לאהוב את אשתו.
איך להתייחס אליה כך שהיא תרגיש טוב.
_אני חושבת שזה נבע מכך ששמעתי שיש נשים שלא תמיד "בא" להן, והן מסרבות. וחשבתי שזה נורא מעליב. אני הייתי מאד נעלבת אם הייתי באה לבעלי והוא היה דוחה אותי
את צודקת בנוגע לעלבון של הצד "הדחוי",_
מה שמשעשע אותי הוא, ששתיכן רואות עלבון של הצד ה"דחוי", בעוד שבחיים של הרבה זוגות הבעיה מתחילה עוד קודם.
אני אתן דוגמא מתחום אחר:
נגיד את הולכת עם התינוקת הקטנה שלך במנשא? היא ישנה לה במתיקות, מכורבלת קרוב אלייך.
פתאום בא מישהו שאת מכירה, והופ! ישר אומר "איזה מתוקה!" ושולח יד להוציא את התינוקת שלך מהמנשא כי הוא חייב להחזיק אותה ולנשק אותה!
איך את מרגישה?
האם זה מרגיש לך טבעי, קשוב, רגיש ונעים מצידו לעשות דבר כזה?
אם תסרבי, אני בטוחה שהוא ירגיש עלבון של הצד ה"דחוי".
לדעתי, ככה גם בנישואין.
בן זוג שאפשר לבטוח בו ובאהבה ובאיכפתיות שלו, שלעולם לא יעשה את האקוויוולנטי ללקיחת תינוקת ישנה המכורבלת צמוד לאמה (סוג של החפצה בעיני, היחס לתינוק ולאם כאחד הוא כאל אובייקט, חפץ, לא כאל בן אדם שיש לגלות כלפיו כבוד ורגישות) -
הוא בן זוג שלא יוצר מצבים שבהם נוצרת דילמה אם "לדחות" אותו.
למשל, נשואה באושר, כתבת:
היה אולי לעיתים מתח מסוים - מי ישאר עם ילד חולה, מי יחזור מוקדם מהעבודה לקחת ילדים מהגן
תקשיבי, אלה נישואין אידיליים!
יש בכלל שאלה מי יישאר, מי יחזור מוקדם.
מכאן אני מבינה שאלה היו דברים שנדונו, ולא מתוך קדם הנחה שרק את תישארי תמיד עם ילד חולה, ורק את תחזרי תמיד מוקדם כדי לקחת ילד מהגן...
את קולטת כמה זה נדיר? D-:
אינך חוששת מקירבה, אינך מתנהלת מתוך התחשבנות
האמת, זה בדיוק המפתח.
אלה המפתחות שמתארת בעלת הבלוג שהפניתי אליו. אלה בדיוק:
מתי מתחיל הסירוב?
כאשר כל צד מרגיש כאילו נגמרה האהבה ואז מתחיל מאבק כוח.
אבל לפני הסירוב, הדחייה והכעס - יש תחושה שבן או בת הזוג לא אוהבים אותי יותר.
בדרך כלל לאשה יש תחושה שהגבר לא אוהב אותה יותר, כי הוא עושה הרבה דברים מאוד קונקרטיים שהאשה מפרשת כחוסר התחשבות כלפיה, והוא לא עושה הרבה דברים מאוד קונקרטיים שהאשה מפרשת כחוסר אהבה כלפיה.
בראש ובראשונה, חוסר כבוד, וחוסר התחשבות.
בעלת הבלוג מנתחת אחד לאחד את כל הדברים האלה, ומנסה ללמד גברים איך לתקן.
מעניין שהעצות שלה תואמות את העצות שאפשר למצוא בחוגים מסוימים במסורת היהודית (אלה שהם לא מיזוגניים כמובן). למשל, יש הרבה מאוד הדרכה לגבר כיצד לנהוג באשתו במסורת היהודית שתואמת לגמרי את מה שהיא אומרת.
מבחינתי זה סימן שזה ידע אמיתי, שהבחין בכשלים נפוצים ומנסה לתקן אותם.
אם אני לא טועה (אני מסתייגת כי לא יודעת מה המקור), ר' נחמן מברסלב אומר משהו כמו, שהאשה, בטבעה, מעצם מי שהיא, מבטאת אהבה. היא תטפל בגבר, בבית, בילדים, הכל מאהבה, זה טבעי לה (המממ. לא אכנס פה לדיון אקדמי בנושא כי בכל זאת, א. יש משהו במה שהוא אומר, ב. לא קראתי את המקור אצלו וגם לא את המקורות לתפיסותיו אז זה לא רציני לפצוח בדיון, וג. ממילא הוא לא כתב מיומרה אקדמית אלא במטרה מעשית לחלוטין, כך שניסוחיו מיועדים להשפיע על הקורא ולא לדיוק מדעי).
מה שהוא טוען זה, שהגבר יכול רק לפגוע בזה.
אם הוא פוגע, האשה אומללה.
אם היא אומללה, כל המשפחה אומללה, וכמובן לגבר אין חיים טובים.
לכן, הוא טוען שיש ללמד את הגבר, שלא יודע באופן טבעי, איך לאהוב את אשתו.
איך להתייחס אליה כך שהיא תרגיש טוב.
_אני חושבת שזה נבע מכך ששמעתי שיש נשים שלא תמיד "בא" להן, והן מסרבות. וחשבתי שזה נורא מעליב. אני הייתי מאד נעלבת אם הייתי באה לבעלי והוא היה דוחה אותי
את צודקת בנוגע לעלבון של הצד "הדחוי",_
מה שמשעשע אותי הוא, ששתיכן רואות עלבון של הצד ה"דחוי", בעוד שבחיים של הרבה זוגות הבעיה מתחילה עוד קודם.
אני אתן דוגמא מתחום אחר:
נגיד את הולכת עם התינוקת הקטנה שלך במנשא? היא ישנה לה במתיקות, מכורבלת קרוב אלייך.
פתאום בא מישהו שאת מכירה, והופ! ישר אומר "איזה מתוקה!" ושולח יד להוציא את התינוקת שלך מהמנשא כי הוא חייב להחזיק אותה ולנשק אותה!
איך את מרגישה?
האם זה מרגיש לך טבעי, קשוב, רגיש ונעים מצידו לעשות דבר כזה?
אם תסרבי, אני בטוחה שהוא ירגיש עלבון של הצד ה"דחוי".
לדעתי, ככה גם בנישואין.
בן זוג שאפשר לבטוח בו ובאהבה ובאיכפתיות שלו, שלעולם לא יעשה את האקוויוולנטי ללקיחת תינוקת ישנה המכורבלת צמוד לאמה (סוג של החפצה בעיני, היחס לתינוק ולאם כאחד הוא כאל אובייקט, חפץ, לא כאל בן אדם שיש לגלות כלפיו כבוד ורגישות) -
הוא בן זוג שלא יוצר מצבים שבהם נוצרת דילמה אם "לדחות" אותו.
למשל, נשואה באושר, כתבת:
היה אולי לעיתים מתח מסוים - מי ישאר עם ילד חולה, מי יחזור מוקדם מהעבודה לקחת ילדים מהגן
תקשיבי, אלה נישואין אידיליים!
יש בכלל שאלה מי יישאר, מי יחזור מוקדם.
מכאן אני מבינה שאלה היו דברים שנדונו, ולא מתוך קדם הנחה שרק את תישארי תמיד עם ילד חולה, ורק את תחזרי תמיד מוקדם כדי לקחת ילד מהגן...
את קולטת כמה זה נדיר? D-:
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
אני עדיין חושבת שהדף הזה הוא לא המקום הנכון, ואולי כדאי לפתוח לכך דף נפרד. להרגשתי זו פלישה לדף של פותחת הדף, וזה מרגיש לי לא נעים. אם יש מישהי שיודעת איך עושים את זה אשמח.
בינתיים אתיחס לדברים כאן.
שהסיבה לאושר שלך הוא לא גורם חיצוני. זו את וההתייחסות שלך לעולם בכלל.
אף פעם לא עלה בדעתי שזה יכול להיות הגורם. זה מפתיע אותי, וגרם לי לחשוב. זו שאלה קשה של ביצה ותרנגולת - האם את הרגעים הרעים את מקטינה ומעלימה על רצפת העריכה ומשאירה בסרט רק את הדברים הטובים והחשובים זו הסיבה או התוצאה של המצב? האם בגלל שיש לנו מזל עצום אנחנו יכולים להתנהל ככה, או שבגלל שאנחנו מתנהלים ככה חיי הנישואין שלנו כל כך כיפיים.
אתן דוגמה מהזמן האחרון: תכננו ללכת יחד לאנשהו. לקראת היציאה מישהו מהילדים היה רעב ורצה לאכול, ואחר כך עוד מישהו ביקש משהו אחר, ואני התחלתי לעסוק בלספק להם את מבוקשם. בשלב מסוים בעלי אמר שהוא כבר לא יכול לחכות והוא הולך לבד, והלך. זאת למרות שאמרתי שאני אגמור ואוכל לבוא תוך 10 דקות. הרגיז אותי שהוא הלך בלעדי, כי הרי טיפלתי בילדים, לא ישבתי וקראתי עיתון. כשהוא חזר אמרתי לו את זה. הוא הסביר שכבר ניהיה מאוחר, לא רצה לאחר, ולא נראה לו סביר שבגלל שהילדים רצו משהו אני אתעכב כל כך הרבה זמן. יש לציין שהילדים כבר בגיל שהיו יכולים לקחת לעצמם את הדרוש, אבל אני לא הרגשתי בנוח ללכת עם בעלי ולעזוב אותם. בזה הסתיים הארוע. לאחר מכן הכל התנהל כרגיל, חזרנו להיות חברים כרגיל, ממש ללא שום משקעים. כל אחד מאיתנו הפנים, ולהבא אני משתדלת לא להתעכב, והוא משתדל לחכות.
בהמשך בעלי סיפר לי שדיבר עם אחד מחבריו על הארוע, והחבר אמר לו שאם אצלו בבית היה קורה דבר כזה אשתו כבר היתה איתו ברוגז חודשיים... מאז זה סוג של בדיחה פנימית שלנו - אם יש איזה אי הסכמה אנחנו צחקים ואומרים שאצל החבר האשה בטח כבר היתה ברוגז חודשיים.
את פועלת מתוך אהבה גדולה, את לא רוצה לפגוע, את יודעת שבעלך אוהב אותך ולכן לא מערבבת את קשיי היום-יום עם העובדה שאת אהובה ויש כאן מישהו שרוצה להעניק לך אהבה.
זה נכון.
מצד אחד יש את ההתנהלות שלי בנושא יחסי המין, שגם אם אין לי כוח או חשק, אני לעולם לא מסרבת, ומצד שני יש את ההתנהלות שלי ושלו ביום יום. אני מאד אוהבת לחבק, לתת נשיקה, מגע פיזי. הוא מעולם לא הראה חוסר רצון או רתיעה ממגע שלי איתו (כפי שהיה לי פעם בעבר בזוגיות קודמת והיה מאד מעליב ופוגע). במהלך היום אני יוזמת המון מגעים. הוא תמיד נענה, אם כי הוא יוזם הרבה פחות. הייתי מאד נעלבת אם היה מתחמק, דוחה אותי מעליו וכד'. אולי יש לו החלטה פנימית סודית שאני לא יודעת עליה אף פעם לא לסרב לי. כאשר הוא יוזם קיום יחסים זה תמיד מחמיא לי, משמח אותי שהוא מעוניין בי, אפילו כשאין לי כוח ואני עייפה. כך שיש איזון בינינו. אף אחד לא אומר לשני לא בנושאי קירבה ומגע.
אנחנו מטיילים המון יחד יד ביד או מחבוקים, גם אחרי כל כך הרבה שנים יחד. אנחנו מדברים כמה פעמים ביום בטלפון ומספרים אחד לשני על העבודה או דברים אחרים שעל הפרק. באמת מאד מעניין אותי מה שהוא מספר על העבודה. אנחנו מתייעצים אחד בשני הרבה בתחום העבודה של כל אחד מאיתנו, למרות שהתחומים מאד שונים, אבל אופן החשיבה שלנו וההתמודדות עם בעיות דומה. קיבלנו המון החלטות בנושאי עבודה של כל אחד מאיתנו ביחד. אני מאד מעריכה את דעתו וגישתו, והא מאד מעריך אל דעתי. נושאים של התנהלות המשפחה, חינוך הילדים וכו' כמובן נידונים בינינו ותמיד אנחנו באותה דעה איך כדאי להתנהל. פותחים את הנושא, דנים על כל ההיבטים, מה האפשרויות העומדות בפנינו, בעד ונגד כל אפשרות, ולבסוף החלטה. לא זכור לי מקרה של נושא עקרוני שבו היו לנו דיעות שונות שכל אחד ניסה להוכיח בכל הכוח שעמדתו היא הנכונה.
ודבר נוסף - בעלי מעולם לא אמר לי "אני אוהב אותך". פעם, לפני שנים, זה קצת הדאיג והטריד אותי, אבל כיום כבר אין צורך.
כשאני כותבת את כל זה, זה נשמע ממש קיטשי. אבל זו האמת, ואני כל כך רוצה לנסות לגלות איך אפשר לעזור גם אחרים להגיע למצב כזה. לחברים טובים, וגם לילדים שלנו. רק לאחרונה, כאשר לא מעט חברים שלנו הגיעו למצב של גירושין, או מצב כמו שמתארת פותחת הדף, הבנו שאנחנו יוצאי דופן. פעם חשבנו שכל הזוגות כמונו, פחות או יותר.
בינתיים אתיחס לדברים כאן.
שהסיבה לאושר שלך הוא לא גורם חיצוני. זו את וההתייחסות שלך לעולם בכלל.
אף פעם לא עלה בדעתי שזה יכול להיות הגורם. זה מפתיע אותי, וגרם לי לחשוב. זו שאלה קשה של ביצה ותרנגולת - האם את הרגעים הרעים את מקטינה ומעלימה על רצפת העריכה ומשאירה בסרט רק את הדברים הטובים והחשובים זו הסיבה או התוצאה של המצב? האם בגלל שיש לנו מזל עצום אנחנו יכולים להתנהל ככה, או שבגלל שאנחנו מתנהלים ככה חיי הנישואין שלנו כל כך כיפיים.
אתן דוגמה מהזמן האחרון: תכננו ללכת יחד לאנשהו. לקראת היציאה מישהו מהילדים היה רעב ורצה לאכול, ואחר כך עוד מישהו ביקש משהו אחר, ואני התחלתי לעסוק בלספק להם את מבוקשם. בשלב מסוים בעלי אמר שהוא כבר לא יכול לחכות והוא הולך לבד, והלך. זאת למרות שאמרתי שאני אגמור ואוכל לבוא תוך 10 דקות. הרגיז אותי שהוא הלך בלעדי, כי הרי טיפלתי בילדים, לא ישבתי וקראתי עיתון. כשהוא חזר אמרתי לו את זה. הוא הסביר שכבר ניהיה מאוחר, לא רצה לאחר, ולא נראה לו סביר שבגלל שהילדים רצו משהו אני אתעכב כל כך הרבה זמן. יש לציין שהילדים כבר בגיל שהיו יכולים לקחת לעצמם את הדרוש, אבל אני לא הרגשתי בנוח ללכת עם בעלי ולעזוב אותם. בזה הסתיים הארוע. לאחר מכן הכל התנהל כרגיל, חזרנו להיות חברים כרגיל, ממש ללא שום משקעים. כל אחד מאיתנו הפנים, ולהבא אני משתדלת לא להתעכב, והוא משתדל לחכות.
בהמשך בעלי סיפר לי שדיבר עם אחד מחבריו על הארוע, והחבר אמר לו שאם אצלו בבית היה קורה דבר כזה אשתו כבר היתה איתו ברוגז חודשיים... מאז זה סוג של בדיחה פנימית שלנו - אם יש איזה אי הסכמה אנחנו צחקים ואומרים שאצל החבר האשה בטח כבר היתה ברוגז חודשיים.
את פועלת מתוך אהבה גדולה, את לא רוצה לפגוע, את יודעת שבעלך אוהב אותך ולכן לא מערבבת את קשיי היום-יום עם העובדה שאת אהובה ויש כאן מישהו שרוצה להעניק לך אהבה.
זה נכון.
מצד אחד יש את ההתנהלות שלי בנושא יחסי המין, שגם אם אין לי כוח או חשק, אני לעולם לא מסרבת, ומצד שני יש את ההתנהלות שלי ושלו ביום יום. אני מאד אוהבת לחבק, לתת נשיקה, מגע פיזי. הוא מעולם לא הראה חוסר רצון או רתיעה ממגע שלי איתו (כפי שהיה לי פעם בעבר בזוגיות קודמת והיה מאד מעליב ופוגע). במהלך היום אני יוזמת המון מגעים. הוא תמיד נענה, אם כי הוא יוזם הרבה פחות. הייתי מאד נעלבת אם היה מתחמק, דוחה אותי מעליו וכד'. אולי יש לו החלטה פנימית סודית שאני לא יודעת עליה אף פעם לא לסרב לי. כאשר הוא יוזם קיום יחסים זה תמיד מחמיא לי, משמח אותי שהוא מעוניין בי, אפילו כשאין לי כוח ואני עייפה. כך שיש איזון בינינו. אף אחד לא אומר לשני לא בנושאי קירבה ומגע.
אנחנו מטיילים המון יחד יד ביד או מחבוקים, גם אחרי כל כך הרבה שנים יחד. אנחנו מדברים כמה פעמים ביום בטלפון ומספרים אחד לשני על העבודה או דברים אחרים שעל הפרק. באמת מאד מעניין אותי מה שהוא מספר על העבודה. אנחנו מתייעצים אחד בשני הרבה בתחום העבודה של כל אחד מאיתנו, למרות שהתחומים מאד שונים, אבל אופן החשיבה שלנו וההתמודדות עם בעיות דומה. קיבלנו המון החלטות בנושאי עבודה של כל אחד מאיתנו ביחד. אני מאד מעריכה את דעתו וגישתו, והא מאד מעריך אל דעתי. נושאים של התנהלות המשפחה, חינוך הילדים וכו' כמובן נידונים בינינו ותמיד אנחנו באותה דעה איך כדאי להתנהל. פותחים את הנושא, דנים על כל ההיבטים, מה האפשרויות העומדות בפנינו, בעד ונגד כל אפשרות, ולבסוף החלטה. לא זכור לי מקרה של נושא עקרוני שבו היו לנו דיעות שונות שכל אחד ניסה להוכיח בכל הכוח שעמדתו היא הנכונה.
ודבר נוסף - בעלי מעולם לא אמר לי "אני אוהב אותך". פעם, לפני שנים, זה קצת הדאיג והטריד אותי, אבל כיום כבר אין צורך.
כשאני כותבת את כל זה, זה נשמע ממש קיטשי. אבל זו האמת, ואני כל כך רוצה לנסות לגלות איך אפשר לעזור גם אחרים להגיע למצב כזה. לחברים טובים, וגם לילדים שלנו. רק לאחרונה, כאשר לא מעט חברים שלנו הגיעו למצב של גירושין, או מצב כמו שמתארת פותחת הדף, הבנו שאנחנו יוצאי דופן. פעם חשבנו שכל הזוגות כמונו, פחות או יותר.
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
בשמת,כתבנו יחד, כך שאני לא מתיחסת לדבריך. אנסה בהמשך.
במה בן זוגי מועיל לי
רפרפתי על התגובות. אני קצרה בזמן כרגע, אז אקרא בעיון רב בימים הקרובים וגם אגיב.
נשואה באושר אין צורך להעביר את הדיון, זה בסדר מבחינתי
נשואה באושר אין צורך להעביר את הדיון, זה בסדר מבחינתי
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
במה בן זוגי מועיל לי
תראי מה שאת מתארת:
אתם פשוט חברים טובים. קודם כל. בדף איך לזהות גבר אוהב הגדרתי את הבסיס לזוגיות במלים "יחס חברי והוגן".
זהו.
כשאין משקעים מהעבר, אז אירוע חד פעמי שהרגיז אותך נשאר רק אירוע חד פעמי. לומדים ממנו לקח, הדדי.
אין צד אחד ש"משפיט" צד שני.
כשיש משקעים (כשזה לא תקרית חד פעמית, שהוא קם והולך לו אף על פי שכמעט גמרת וביקשת לחכות לך, אלא שזה משהו שקורה בוריאציות שונות כמה פעמים בשבוע או אפילו בחודש) - אז ברור שכועסים חודשיים...
מה ההבדל ביניכם לבין 60% מהזוגות (או יותר)?
שביניכם יש יחס חברי והוגן. הערכה הדדית ואיכפתיות הדדית.
זה מה שצריך בזוגיות בשביל להיות מאושרים.
אחת הבעיות שלנו היא, שאף אחד לא מלמד אותנו לחפש את זה. והדוגמאות של רובנו למערכות יחסים זוגיות הן לא ממש טובות. לכן זה סוג של נס להתחתן עם מישהו שבאמת מתאים לנו (מתאים: יש לו השקפת עולם כללית דומה, צורת חשיבה כללית דומה, והוא רוצה פחות או יותר אותו סוג חיים כמו שאת).
הרבה פעמים, אנחנו מתאהבים לא במי שמתאים לנו, ולא במי שמתייחס אלינו בדרך חברית והוגנת, אלא במשהו אחר לגמרי. ואז אנחנו מקבלות מערכת יחסים שבה פוגעים בנו ודורכים על הנקודות הרגישות שלנו כל הזמן. (על זה אפשר לקרוא בדף לבסוף מוצאים אהבה).
במערכת יחסים שהיא חברית מלכתחילה, אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו.
אתם פשוט חברים טובים. קודם כל. בדף איך לזהות גבר אוהב הגדרתי את הבסיס לזוגיות במלים "יחס חברי והוגן".
זהו.
כשאין משקעים מהעבר, אז אירוע חד פעמי שהרגיז אותך נשאר רק אירוע חד פעמי. לומדים ממנו לקח, הדדי.
אין צד אחד ש"משפיט" צד שני.
כשיש משקעים (כשזה לא תקרית חד פעמית, שהוא קם והולך לו אף על פי שכמעט גמרת וביקשת לחכות לך, אלא שזה משהו שקורה בוריאציות שונות כמה פעמים בשבוע או אפילו בחודש) - אז ברור שכועסים חודשיים...
מה ההבדל ביניכם לבין 60% מהזוגות (או יותר)?
שביניכם יש יחס חברי והוגן. הערכה הדדית ואיכפתיות הדדית.
זה מה שצריך בזוגיות בשביל להיות מאושרים.
אחת הבעיות שלנו היא, שאף אחד לא מלמד אותנו לחפש את זה. והדוגמאות של רובנו למערכות יחסים זוגיות הן לא ממש טובות. לכן זה סוג של נס להתחתן עם מישהו שבאמת מתאים לנו (מתאים: יש לו השקפת עולם כללית דומה, צורת חשיבה כללית דומה, והוא רוצה פחות או יותר אותו סוג חיים כמו שאת).
הרבה פעמים, אנחנו מתאהבים לא במי שמתאים לנו, ולא במי שמתייחס אלינו בדרך חברית והוגנת, אלא במשהו אחר לגמרי. ואז אנחנו מקבלות מערכת יחסים שבה פוגעים בנו ודורכים על הנקודות הרגישות שלנו כל הזמן. (על זה אפשר לקרוא בדף לבסוף מוצאים אהבה).
במערכת יחסים שהיא חברית מלכתחילה, אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו.
במה בן זוגי מועיל לי
רק לאחרונה, כאשר לא מעט חברים שלנו הגיעו למצב של גירושין, או מצב כמו שמתארת פותחת הדף, הבנו שאנחנו יוצאי דופן. פעם חשבנו שכל הזוגות כמונו, פחות או יותר.
גם לי יש לא מעט ידידים וקרובי משפחה שהתגרשו. אם אני יכולה לחשוב על מכנה משותף אחד ביניהם, זה בדיוק הקטע של מאבקי כוחות- מי צודק ומי טועה, מי שתלטן ומי קורבן, מי טוב ומי רשע וכו'.
מצד שני (מתי אני אגמל מהצדדים האלה?), גם לנו היו תקופות כאלה, שבהם ראינו רק את החוסרים של עצמנו, והיינו קרובים מאד לפירוד. היות וצלחנו את המים הסוערים והגענו לגדת הנהר (הילדים גדלו והעומס פחת) אז אנחנו נמצאים במצב דומה לשלך מבחינת האושר שבזוגיות. כמובן שזה היה כרוך בגדילה והתפתחות עצמית, בשיחות זוגיות ובהבנות חדשות. אני חושבת שכל המרכיבים האלה, יחד עם הגיל והזמן הרב ביחד ובתוספת החיבה והאהבה שתמיד היו שם (כן, בגלל זה חברנו אחד לשניה) ורק נזקקו לרענון - הם שהביא אותנו עד הלום.
גם לי יש לא מעט ידידים וקרובי משפחה שהתגרשו. אם אני יכולה לחשוב על מכנה משותף אחד ביניהם, זה בדיוק הקטע של מאבקי כוחות- מי צודק ומי טועה, מי שתלטן ומי קורבן, מי טוב ומי רשע וכו'.
מצד שני (מתי אני אגמל מהצדדים האלה?), גם לנו היו תקופות כאלה, שבהם ראינו רק את החוסרים של עצמנו, והיינו קרובים מאד לפירוד. היות וצלחנו את המים הסוערים והגענו לגדת הנהר (הילדים גדלו והעומס פחת) אז אנחנו נמצאים במצב דומה לשלך מבחינת האושר שבזוגיות. כמובן שזה היה כרוך בגדילה והתפתחות עצמית, בשיחות זוגיות ובהבנות חדשות. אני חושבת שכל המרכיבים האלה, יחד עם הגיל והזמן הרב ביחד ובתוספת החיבה והאהבה שתמיד היו שם (כן, בגלל זה חברנו אחד לשניה) ורק נזקקו לרענון - הם שהביא אותנו עד הלום.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
במה בן זוגי מועיל לי
מצד שני (מתי אני אגמל מהצדדים האלה?),
קריאת ביניים (-: - אני לא חושבת שצריך להיגמל מזה. אני חושבת שזה מאפיין צורת חשיבה שמשתדלת תמיד לראות כל סוגיה מכמה צדדים שונים, לשאוף לצדק, איזון, וניסיון לראות את העולם דרך משקפיים אחרים, לא רק מנקודת מבט אגוצנטרית ואגואיסטית צרה
קריאת ביניים (-: - אני לא חושבת שצריך להיגמל מזה. אני חושבת שזה מאפיין צורת חשיבה שמשתדלת תמיד לראות כל סוגיה מכמה צדדים שונים, לשאוף לצדק, איזון, וניסיון לראות את העולם דרך משקפיים אחרים, לא רק מנקודת מבט אגוצנטרית ואגואיסטית צרה
במה בן זוגי מועיל לי
תודה נשואה באושר שאת מביאה את החיים שלך כאן בדף.
לרגעים, כשאני קוראת התנסויות כאלה ואחרות, יש לי איזו תחושה גורלית כזו
שכל אחד ואחת מאיתנו עוברים דברים שהם צריכים לעבור.
אם זוגיות זה האתגר, אז שם יופיעו המשברים,
אם מקצועיות זה האתגר, אז שם יופיעו המשברים,
אם חברה, הורות וכו' כנ"ל.
וכמובן שהאדם הוא הציר המקשר בין כל מרכיביו, ותפיסותיו וגישתו לחיים יקבעו את מהלך חייו ואיכות תחומי חייו - אבל יחד עם זאת, יש הרגשה שיש גם משהו גדול יותר מאיתנו כאן שנקבע.
כשאני קוראת את נשואה באושר אני חושבת לעצמי שזה גם מזל לפגוש את האיש הזה, לפתח חברות כזו - מבלי להפחית לרגע מהיכולות שלך, נשואהבאושר, לראות דברים בדרך פשוטה, יפה וחברית.
לרגעים, כשאני קוראת התנסויות כאלה ואחרות, יש לי איזו תחושה גורלית כזו
שכל אחד ואחת מאיתנו עוברים דברים שהם צריכים לעבור.
אם זוגיות זה האתגר, אז שם יופיעו המשברים,
אם מקצועיות זה האתגר, אז שם יופיעו המשברים,
אם חברה, הורות וכו' כנ"ל.
וכמובן שהאדם הוא הציר המקשר בין כל מרכיביו, ותפיסותיו וגישתו לחיים יקבעו את מהלך חייו ואיכות תחומי חייו - אבל יחד עם זאת, יש הרגשה שיש גם משהו גדול יותר מאיתנו כאן שנקבע.
כשאני קוראת את נשואה באושר אני חושבת לעצמי שזה גם מזל לפגוש את האיש הזה, לפתח חברות כזו - מבלי להפחית לרגע מהיכולות שלך, נשואהבאושר, לראות דברים בדרך פשוטה, יפה וחברית.
-
נועה_ברוך*
- הודעות: 1074
- הצטרפות: 18 יוני 2004, 15:22
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברוך*
במה בן זוגי מועיל לי
_כאשר כל צד מרגיש כאילו נגמרה האהבה ואז מתחיל מאבק כוח.
אבל לפני הסירוב, הדחייה והכעס - יש תחושה שבן או בת הזוג לא אוהבים אותי יותר._
אני רואה זאת אחרת.
גם כשיש אהבה יכולים להיות מאבקי כוח.
התחושה שבן הזוג לא אוהב אותי יותר (שמתחילה כפחד. נובעת מספקולציות, ספקות, חוסר בטחון) יכולה להתעורר בכל רגע
זה יכול לקרות גם ממבט או ג'סטה. אלו מתחילים לכרסם בזוגיות. אלו בעצם לא מאפשרים לזוגיות להתפתח לקשר יציב, חברי, מכבד. לא מתחשבן.
ואז מתחיל המחול הגדול בווריאציות רבות = הבדיקה המתמדת. "אוהב אותי - לא אוהב אותי?"
רגע הוא היה אדיב, מחבק - הנה אני נרגעת (יש אהבה!!) רגע אחר הוא לא הקשיב לי - הנה אני יוצאת "למלחמה".
ברגע שאני מאויימת, כל התותחים יורים. כל הקשיים עולים, כל הפחדים, הרגשות השליליים. הקשרים על הקשרים נבנה תסריט (לגמרי לא מציאותי)
מתחולל בתוכנו ומפעיל אותנו.
הסרטים והתסריטים שנבנים ונכתבים בתוכנו אינם מאפשרים לנו לחיות בשקט. באושר, בשמחה וקבלה את מה שיש.
אצל נשואה באושר לא נבנים תסריטים. היא חיה עם מה שיש, מקבלת את מה שיש וכשעולה רגש היא לא טובעת בו, הוא עובר דרכה כמו משב רוח דרך החלון
_אם הוא פוגע, האשה אומללה.
אם היא אומללה, כל המשפחה אומללה, וכמובן לגבר אין חיים טובים.
לכן, הוא טוען שיש ללמד את הגבר, שלא יודע באופן טבעי, איך לאהוב את אשתו. איך להתייחס אליה כך שהיא תרגיש טוב._
אני לא אוהבת את הגישה הקורבנית. האומללות היא בחירה שלנו. לגמרי. גם אם נפגעתי.
לא מאמינה שהגבר אחראי על כך שאישתו תרגיש טוב. בהחלט הוא אחראי על מעשיו ואם חשובה לו הזוגיות ויש תקשורת טובה הוא ירצה שהיא תרגיש טוב ויעשה למען זאת, תוצאות מעשיו יכולות להתפרש בדרכים שונות והרבה פעמים אינן דווקא תלויות בו . (שוב, ספקולציות, ספקות, פחדים, חוסר בטחון..ועוד)
_בן זוג שאפשר לבטוח בו ובאהבה ובאיכפתיות שלו, שלעולם לא יעשה את האקוויוולנטי ללקיחת תינוקת ישנה המכורבלת צמוד לאמה (סוג של החפצה בעיני, היחס לתינוק ולאם כאחד הוא כאל אובייקט, חפץ, לא כאל בן אדם שיש לגלות כלפיו כבוד ורגישות) -
הוא בן זוג שלא יוצר מצבים שבהם נוצרת דילמה אם "לדחות" אותו._
נכון. ובכל זאת, אישה שלא נפרדת 24/7 מהבייבי צריכה לקחת בחשבון שיש סיכוי שהיא פוגעת בזוגיות שלה. בבן הזוג שלה. שגם הוא רוצה אותה, וזה טבעי.
זה שהיא פחות רוצה אותו בתקופה זו של חייה, זו ביולוגיה, וזה טבעי. זה שהוא יהיה אוהב וקשוב, גם זה טבעי - הכל במינון
_כשאין משקעים מהעבר, אז אירוע חד פעמי שהרגיז אותך נשאר רק אירוע חד פעמי. לומדים ממנו לקח, הדדי.
אין צד אחד ש"משפיט" צד שני._
נשואה באושר נראית כמי שאינה מפתחת משקעים, כך גם בעלה. ואולי זה המפתח?
במערכת יחסים שהיא חברית מלכתחילה, אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו
אבל לפני הסירוב, הדחייה והכעס - יש תחושה שבן או בת הזוג לא אוהבים אותי יותר._
אני רואה זאת אחרת.
גם כשיש אהבה יכולים להיות מאבקי כוח.
התחושה שבן הזוג לא אוהב אותי יותר (שמתחילה כפחד. נובעת מספקולציות, ספקות, חוסר בטחון) יכולה להתעורר בכל רגע
זה יכול לקרות גם ממבט או ג'סטה. אלו מתחילים לכרסם בזוגיות. אלו בעצם לא מאפשרים לזוגיות להתפתח לקשר יציב, חברי, מכבד. לא מתחשבן.
ואז מתחיל המחול הגדול בווריאציות רבות = הבדיקה המתמדת. "אוהב אותי - לא אוהב אותי?"
רגע הוא היה אדיב, מחבק - הנה אני נרגעת (יש אהבה!!) רגע אחר הוא לא הקשיב לי - הנה אני יוצאת "למלחמה".
ברגע שאני מאויימת, כל התותחים יורים. כל הקשיים עולים, כל הפחדים, הרגשות השליליים. הקשרים על הקשרים נבנה תסריט (לגמרי לא מציאותי)
מתחולל בתוכנו ומפעיל אותנו.
הסרטים והתסריטים שנבנים ונכתבים בתוכנו אינם מאפשרים לנו לחיות בשקט. באושר, בשמחה וקבלה את מה שיש.
אצל נשואה באושר לא נבנים תסריטים. היא חיה עם מה שיש, מקבלת את מה שיש וכשעולה רגש היא לא טובעת בו, הוא עובר דרכה כמו משב רוח דרך החלון
_אם הוא פוגע, האשה אומללה.
אם היא אומללה, כל המשפחה אומללה, וכמובן לגבר אין חיים טובים.
לכן, הוא טוען שיש ללמד את הגבר, שלא יודע באופן טבעי, איך לאהוב את אשתו. איך להתייחס אליה כך שהיא תרגיש טוב._
אני לא אוהבת את הגישה הקורבנית. האומללות היא בחירה שלנו. לגמרי. גם אם נפגעתי.
לא מאמינה שהגבר אחראי על כך שאישתו תרגיש טוב. בהחלט הוא אחראי על מעשיו ואם חשובה לו הזוגיות ויש תקשורת טובה הוא ירצה שהיא תרגיש טוב ויעשה למען זאת, תוצאות מעשיו יכולות להתפרש בדרכים שונות והרבה פעמים אינן דווקא תלויות בו . (שוב, ספקולציות, ספקות, פחדים, חוסר בטחון..ועוד)
_בן זוג שאפשר לבטוח בו ובאהבה ובאיכפתיות שלו, שלעולם לא יעשה את האקוויוולנטי ללקיחת תינוקת ישנה המכורבלת צמוד לאמה (סוג של החפצה בעיני, היחס לתינוק ולאם כאחד הוא כאל אובייקט, חפץ, לא כאל בן אדם שיש לגלות כלפיו כבוד ורגישות) -
הוא בן זוג שלא יוצר מצבים שבהם נוצרת דילמה אם "לדחות" אותו._
נכון. ובכל זאת, אישה שלא נפרדת 24/7 מהבייבי צריכה לקחת בחשבון שיש סיכוי שהיא פוגעת בזוגיות שלה. בבן הזוג שלה. שגם הוא רוצה אותה, וזה טבעי.
זה שהיא פחות רוצה אותו בתקופה זו של חייה, זו ביולוגיה, וזה טבעי. זה שהוא יהיה אוהב וקשוב, גם זה טבעי - הכל במינון
_כשאין משקעים מהעבר, אז אירוע חד פעמי שהרגיז אותך נשאר רק אירוע חד פעמי. לומדים ממנו לקח, הדדי.
אין צד אחד ש"משפיט" צד שני._
נשואה באושר נראית כמי שאינה מפתחת משקעים, כך גם בעלה. ואולי זה המפתח?
במערכת יחסים שהיא חברית מלכתחילה, אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו
-
קן_לציפור*
- הודעות: 1109
- הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
- דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*
במה בן זוגי מועיל לי
נועה, כל מילה
במערכת יחסים שהיא חברית מלכתחילה, אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו
והייתי מוסיפה גם לאור מה שאת כתבת, חברית ומרגישה בטוחה לשני הצדדים
(וששני הצדדים מספיק בטוחים בעצמם ובעולם כדי לא לפתח סרטים?...)
במערכת יחסים שהיא חברית מלכתחילה, אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו
והייתי מוסיפה גם לאור מה שאת כתבת, חברית ומרגישה בטוחה לשני הצדדים
(וששני הצדדים מספיק בטוחים בעצמם ובעולם כדי לא לפתח סרטים?...)
-
נועה_ברוך*
- הודעות: 1074
- הצטרפות: 18 יוני 2004, 15:22
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברוך*
במה בן זוגי מועיל לי
במערכת יחסים שהיא חברית מלכתחילה, אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו
התכוונתי לכתוב על זה משהו... וברח לי
_והייתי מוסיפה גם לאור מה שאת כתבת, חברית ומרגישה בטוחה לשני הצדדים
(וששני הצדדים מספיק בטוחים בעצמם ובעולם כדי לא לפתח סרטים?...)_
תראי, הסרטים זו המחלה של האנושות.
המתנה הזו שמתגלה כאן בדמותה של נושאה באושר היא יכולת מדהימה שאנשים בתהליכי התפתחות ומודעות עובדים עליה נון-סטופ
אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו
אם אני מצליחה לראות כל דבר שקורה בדרכי כמועיל - אשרי לי וטוב לי!
התכוונתי לכתוב על זה משהו... וברח לי
_והייתי מוסיפה גם לאור מה שאת כתבת, חברית ומרגישה בטוחה לשני הצדדים
(וששני הצדדים מספיק בטוחים בעצמם ובעולם כדי לא לפתח סרטים?...)_
תראי, הסרטים זו המחלה של האנושות.
המתנה הזו שמתגלה כאן בדמותה של נושאה באושר היא יכולת מדהימה שאנשים בתהליכי התפתחות ומודעות עובדים עליה נון-סטופ
אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו
אם אני מצליחה לראות כל דבר שקורה בדרכי כמועיל - אשרי לי וטוב לי!
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו
זה המשפט שמתאר במדויק את המצב, וזאת הסיבה שנכנסתי לדף הזה כשראיתי את הכותרת שלו. לא הבנתי אותה. בן זוגי מועיל לי באלף דרכים - הוא מכין לי קפה בבוקר, מטפל בג'וקים בבית, שותף בפרנסת המשפחה, רוחץ כלים. אבל אני מניחה שלא לזאת הכוונה.
כשהייתי ילדה, והאמת שגם אחרי שכבר לא הייתי ילדה, אמא שלי היתה עושה "ברוגזים". כשהיא היתה כועסת כי לא התנהגתי יפה, או לא דיברתי אליה בכבוד או בנימוס, היא לא היתה מדברת איתי ימים על ימים. שנאתי את זה. מעולם לא עשתי את זה לילדי או לבעלי. כנראה שאני באמת אחת שאינה מפתחת משקעים,. ואולי זה המפתח לזוגיות טובה.
ברור שלפעמים אני כועסת על בעלי - למה אני צריכה להכין סנדויצ'ים לילדם בבוקר, והוא פשוט יוצא מוקדם לעבודה, למה זה אחריות שלי לקחת את הילדים לרופא שיניים ואורטודונט וכד'. אבל זה לא מפריע לי לאורך זמן. אני מיד נזכרת בדברים שהוא אחראי עליהם ולי יש פטור מלא מהם - טיפולים במכוניות, קילוף תפוחי אדמה, הכנת ארוחת בוקר בשבת וכד'. וחוץ מזה - יש כל כך הרבה דברים שאנחנו נהנים מהם יחד שהדברים הטכניים האלו לא ממש חשובים.
אבל אני משערת שיש זוגות בהם באמת אחד מבני הזוג לא ממלא אחר הציפיות ברוב התחומים, ואז קשה מאד להיות מרוצה, לא ליצור משקעים ולשמוח עם מה שיש.
ראיתי לפני זמן מה סרט דוקונטרי שעשתה מישהי שהיתה גרושה ועמדה להתחתן בשנית. היא לא רצתה שהנישואין השניים שלה יכשלו, והחליטה לחקור את הנושא ביסודיות לפני החתונה. היא ראיינה זוגות רבים שנשואים שנים רבות באושר, שוחחה עם יועצי נישואין, שדכנים, פסיכולוגים. היא ניסתה להוציא מסקנות והמלצות. היא ניסתה ליישם את ההמלצות השונות בנישואיה השניים. ולבסוף - גם נישואייה השניים התפרקו תוך כמה שנים. היא צילמה את כל הדברים האלו , כולל קטעים מחיי הזוגיות שלה. זה היה מאד מעניין - אים, אחרי כל המאמצים זה לאט לאט הדרדר מסיפור אהבה ולמצב שהם לא יכלו לסבול אחד את השני.
ולכן נראה לי שאין מנוס מהמסקנה שהרבה מאד קשור למזל - מזל למצוא בן זוג מתאים, מזל להיות עם האופי המתאים, מזל להתאהב באדם הנכון. אני באמת אוהבת אותו. כמו לפני המון שנים כשרק הכרנו, ולמעשה - הרבה יותר, כי עכשיו יש לנו כבר כל כך הרבה דברים משותפים - ילדים, בית, חיים שלמים.
זה המשפט שמתאר במדויק את המצב, וזאת הסיבה שנכנסתי לדף הזה כשראיתי את הכותרת שלו. לא הבנתי אותה. בן זוגי מועיל לי באלף דרכים - הוא מכין לי קפה בבוקר, מטפל בג'וקים בבית, שותף בפרנסת המשפחה, רוחץ כלים. אבל אני מניחה שלא לזאת הכוונה.
כשהייתי ילדה, והאמת שגם אחרי שכבר לא הייתי ילדה, אמא שלי היתה עושה "ברוגזים". כשהיא היתה כועסת כי לא התנהגתי יפה, או לא דיברתי אליה בכבוד או בנימוס, היא לא היתה מדברת איתי ימים על ימים. שנאתי את זה. מעולם לא עשתי את זה לילדי או לבעלי. כנראה שאני באמת אחת שאינה מפתחת משקעים,. ואולי זה המפתח לזוגיות טובה.
ברור שלפעמים אני כועסת על בעלי - למה אני צריכה להכין סנדויצ'ים לילדם בבוקר, והוא פשוט יוצא מוקדם לעבודה, למה זה אחריות שלי לקחת את הילדים לרופא שיניים ואורטודונט וכד'. אבל זה לא מפריע לי לאורך זמן. אני מיד נזכרת בדברים שהוא אחראי עליהם ולי יש פטור מלא מהם - טיפולים במכוניות, קילוף תפוחי אדמה, הכנת ארוחת בוקר בשבת וכד'. וחוץ מזה - יש כל כך הרבה דברים שאנחנו נהנים מהם יחד שהדברים הטכניים האלו לא ממש חשובים.
אבל אני משערת שיש זוגות בהם באמת אחד מבני הזוג לא ממלא אחר הציפיות ברוב התחומים, ואז קשה מאד להיות מרוצה, לא ליצור משקעים ולשמוח עם מה שיש.
ראיתי לפני זמן מה סרט דוקונטרי שעשתה מישהי שהיתה גרושה ועמדה להתחתן בשנית. היא לא רצתה שהנישואין השניים שלה יכשלו, והחליטה לחקור את הנושא ביסודיות לפני החתונה. היא ראיינה זוגות רבים שנשואים שנים רבות באושר, שוחחה עם יועצי נישואין, שדכנים, פסיכולוגים. היא ניסתה להוציא מסקנות והמלצות. היא ניסתה ליישם את ההמלצות השונות בנישואיה השניים. ולבסוף - גם נישואייה השניים התפרקו תוך כמה שנים. היא צילמה את כל הדברים האלו , כולל קטעים מחיי הזוגיות שלה. זה היה מאד מעניין - אים, אחרי כל המאמצים זה לאט לאט הדרדר מסיפור אהבה ולמצב שהם לא יכלו לסבול אחד את השני.
ולכן נראה לי שאין מנוס מהמסקנה שהרבה מאד קשור למזל - מזל למצוא בן זוג מתאים, מזל להיות עם האופי המתאים, מזל להתאהב באדם הנכון. אני באמת אוהבת אותו. כמו לפני המון שנים כשרק הכרנו, ולמעשה - הרבה יותר, כי עכשיו יש לנו כבר כל כך הרבה דברים משותפים - ילדים, בית, חיים שלמים.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
במה בן זוגי מועיל לי
בהחלט הוא אחראי על מעשיו
לזה הכוונה.
שהגבר צריך להיות אחראי למעשיו.
העצות הן לגמרי מעשיות ולגמרי ספציפיות, ומדובר לא באיזו פלספנות רוחנית שמטילה על הגבר את האחריות לרגשותיה של אשתו - אלא בגישה מעשית, התנהגותית, לגמרי פשוטה, ביתית ויומיומית, שמטילה על הגבר את האחריות להתנהגותו בבית ולמעשיו כלפי האשה.
נועה, אני ממליצה לך פשוט לקרוא את הקישור שנתתי.
ולא פחות, אני ממליצה לך לקרוא את התגובות שכותבים לה שם, בעיקר הגברים.
_ברגע שאני מאויימת, כל התותחים יורים. כל הקשיים עולים, כל הפחדים, הרגשות השליליים. הקשרים על הקשרים נבנה תסריט (לגמרי לא מציאותי)
מתחולל בתוכנו ומפעיל אותנו._
תראי, יש משהו שמאוד מאוד מפריע לי במה שאת כותבת:
את כותבת כאילו כל פעם שיש בעיות בזוגיות, הן תוצאה של תסריטים.
אני מנסה לטעון, שיש ויש אנשים שמתייחסים לזולת בצורה מכוערת. גם נשואה באושר תיארה אחד כזה:
הוא מעולם לא הראה חוסר רצון או רתיעה ממגע שלי איתו (כפי שהיה לי פעם בעבר בזוגיות קודמת והיה מאד מעליב ופוגע)
האם ההוא מהזוגיות הקודמת היה "תסריט" של נשואה באושר?
האם היא דמיינה את הרתיעה שלו ממגע איתה?
לדעתי, לא. לדעתי היא היתה אותו אדם שמתגלה כאן - חם, חברי, אוהב ומפותח. רק שהיה לה פעם חבר שלא החזיר יחס דומה. למרבה המזל היא נפרדה ממנו.
יש כאלה שנשארות תקועות עם הטיפוס המעליב והפוגע. ואז הן אומללות. וזה לא בגלל "סרטים" או "דמיונות" לא מציאותיים.
יש סיבות אחרות לנשים להישאר במערכת יחסים רומסת.
נכון. ובכל זאת, אישה שלא נפרדת 24/7 מהבייבי צריכה לקחת בחשבון שיש סיכוי שהיא פוגעת בזוגיות שלה. בבן הזוג שלה. שגם הוא רוצה אותה, וזה טבעי.
ובמה הטענה הזאת רלבנטית למה שכתבתי?
האם עלה פה איפשהו בדיון מקרה שבו נשואה באושר או זאת שפתחה את הדף הביאה תלונות של בעלה שהיא מוקדשת כולה לתינוק ולכן פוגעת בזוגיות שלה?
מה זה קשור?
למה מתאימה פה פתאום ביקורת על אמהות מקרבת?
למה נראה לך שזה המקום לטעון שאמהות מקרבת עלולה לפגוע בזוגיות?
בניגוד אלייך, אני חושבת, שבן זוג שרוצה שרעייתו תבחר בין התינוק שלהם לבינו (כלומר, למען הזוגיות איתו עליה להיפרד מהתינוק) - הוא תינוקי! יש לו בעיה! גם לאשתו, כי התחתנה עם אינפנטיל.
אבל זה נשמע כאילו את מטיפה לאמהות אוהבות להיפרד מהתינוק שלהן כדי שהזוגיות שלהן לא תיפגע. אלה עצות של פורומי תפוז למיניהם וכל מיני מאמרים ב"לאשה".
לזה הכוונה.
שהגבר צריך להיות אחראי למעשיו.
העצות הן לגמרי מעשיות ולגמרי ספציפיות, ומדובר לא באיזו פלספנות רוחנית שמטילה על הגבר את האחריות לרגשותיה של אשתו - אלא בגישה מעשית, התנהגותית, לגמרי פשוטה, ביתית ויומיומית, שמטילה על הגבר את האחריות להתנהגותו בבית ולמעשיו כלפי האשה.
נועה, אני ממליצה לך פשוט לקרוא את הקישור שנתתי.
ולא פחות, אני ממליצה לך לקרוא את התגובות שכותבים לה שם, בעיקר הגברים.
_ברגע שאני מאויימת, כל התותחים יורים. כל הקשיים עולים, כל הפחדים, הרגשות השליליים. הקשרים על הקשרים נבנה תסריט (לגמרי לא מציאותי)
מתחולל בתוכנו ומפעיל אותנו._
תראי, יש משהו שמאוד מאוד מפריע לי במה שאת כותבת:
את כותבת כאילו כל פעם שיש בעיות בזוגיות, הן תוצאה של תסריטים.
אני מנסה לטעון, שיש ויש אנשים שמתייחסים לזולת בצורה מכוערת. גם נשואה באושר תיארה אחד כזה:
הוא מעולם לא הראה חוסר רצון או רתיעה ממגע שלי איתו (כפי שהיה לי פעם בעבר בזוגיות קודמת והיה מאד מעליב ופוגע)
האם ההוא מהזוגיות הקודמת היה "תסריט" של נשואה באושר?
האם היא דמיינה את הרתיעה שלו ממגע איתה?
לדעתי, לא. לדעתי היא היתה אותו אדם שמתגלה כאן - חם, חברי, אוהב ומפותח. רק שהיה לה פעם חבר שלא החזיר יחס דומה. למרבה המזל היא נפרדה ממנו.
יש כאלה שנשארות תקועות עם הטיפוס המעליב והפוגע. ואז הן אומללות. וזה לא בגלל "סרטים" או "דמיונות" לא מציאותיים.
יש סיבות אחרות לנשים להישאר במערכת יחסים רומסת.
נכון. ובכל זאת, אישה שלא נפרדת 24/7 מהבייבי צריכה לקחת בחשבון שיש סיכוי שהיא פוגעת בזוגיות שלה. בבן הזוג שלה. שגם הוא רוצה אותה, וזה טבעי.
ובמה הטענה הזאת רלבנטית למה שכתבתי?
האם עלה פה איפשהו בדיון מקרה שבו נשואה באושר או זאת שפתחה את הדף הביאה תלונות של בעלה שהיא מוקדשת כולה לתינוק ולכן פוגעת בזוגיות שלה?
מה זה קשור?
למה מתאימה פה פתאום ביקורת על אמהות מקרבת?
למה נראה לך שזה המקום לטעון שאמהות מקרבת עלולה לפגוע בזוגיות?
בניגוד אלייך, אני חושבת, שבן זוג שרוצה שרעייתו תבחר בין התינוק שלהם לבינו (כלומר, למען הזוגיות איתו עליה להיפרד מהתינוק) - הוא תינוקי! יש לו בעיה! גם לאשתו, כי התחתנה עם אינפנטיל.
אבל זה נשמע כאילו את מטיפה לאמהות אוהבות להיפרד מהתינוק שלהן כדי שהזוגיות שלהן לא תיפגע. אלה עצות של פורומי תפוז למיניהם וכל מיני מאמרים ב"לאשה".
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
אני חושבת, שבן זוג שרוצה שרעייתו תבחר בין התינוק שלהם לבינו (כלומר, למען הזוגיות איתו עליה להיפרד מהתינוק) - הוא תינוקי! יש לו בעיה!
מסכימה לגמרי.
המשפט אישה שלא נפרדת 24/7 מהבייבי צריכה לקחת בחשבון שיש סיכוי שהיא פוגעת בזוגיות שלה. בבן הזוג שלה. שגם הוא רוצה אותה, וזה טבעי. ממש לא נכון.
זה ממש לא טבעי. בטבע תינוק שאימו נפרדת ממנו כדי לבלות עם בן הזוג לא שורד - הוא יקפא מקור, יטרף על ידי חיה וכד'. זה טבעי שכל עוד ה"בייבי" בגיל שהוא צריך להיות צמוד לאימו, אז בן הזוג, שמעוניין כמובן לא פחות מהאמא שה"בייבי" יקבל את הטיפול הנכון וישרוד, ירצה בדיוק את זה - שהבייבי יהיה צמוד לאימו 24/7.
וזה אכן לא רלוונטי לדיון.
הבעיה שלי עם ההמלצות שבשמת הפנתה אליהן היא שזה מכוון לגברים. אבל הרי זו בדיוק הבעיה - שוב מטילים על אחד מבני הזוג את האחריות לתיקון הזוגיות. כל אחת יכולה להיות אחראית רק למעשים שלה עצמה. היא לא יכולה לחנך, לשנות, לתקן את בן הזוג. זה כמו בייעוץ זוגי שכל הזמן אומרים לבעל שהוא לא בסדר, שהוא צריך לשנות את ההתנהגות שלו. לרוב זה גורם לו להאטם ולסרב בכלל לשתף פעולה. ואלו גם התגובות של הגברים לעצות של כותבת הבלוג. השאלה היא מה יכולה האשה לעשות כדי שהיחסים ישתפרו. כי היא זאת שמתלוננת, שסובלת. אולי גם הוא סובל, אך הוא לא פנה לכאן לקבל עצות, ולכן אין טעם לתת לו אותן.
מסכימה לגמרי.
המשפט אישה שלא נפרדת 24/7 מהבייבי צריכה לקחת בחשבון שיש סיכוי שהיא פוגעת בזוגיות שלה. בבן הזוג שלה. שגם הוא רוצה אותה, וזה טבעי. ממש לא נכון.
זה ממש לא טבעי. בטבע תינוק שאימו נפרדת ממנו כדי לבלות עם בן הזוג לא שורד - הוא יקפא מקור, יטרף על ידי חיה וכד'. זה טבעי שכל עוד ה"בייבי" בגיל שהוא צריך להיות צמוד לאימו, אז בן הזוג, שמעוניין כמובן לא פחות מהאמא שה"בייבי" יקבל את הטיפול הנכון וישרוד, ירצה בדיוק את זה - שהבייבי יהיה צמוד לאימו 24/7.
וזה אכן לא רלוונטי לדיון.
הבעיה שלי עם ההמלצות שבשמת הפנתה אליהן היא שזה מכוון לגברים. אבל הרי זו בדיוק הבעיה - שוב מטילים על אחד מבני הזוג את האחריות לתיקון הזוגיות. כל אחת יכולה להיות אחראית רק למעשים שלה עצמה. היא לא יכולה לחנך, לשנות, לתקן את בן הזוג. זה כמו בייעוץ זוגי שכל הזמן אומרים לבעל שהוא לא בסדר, שהוא צריך לשנות את ההתנהגות שלו. לרוב זה גורם לו להאטם ולסרב בכלל לשתף פעולה. ואלו גם התגובות של הגברים לעצות של כותבת הבלוג. השאלה היא מה יכולה האשה לעשות כדי שהיחסים ישתפרו. כי היא זאת שמתלוננת, שסובלת. אולי גם הוא סובל, אך הוא לא פנה לכאן לקבל עצות, ולכן אין טעם לתת לו אותן.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
במה בן זוגי מועיל לי
[זהירות, ארוך אבל מעשי]
ראיתי לפני זמן מה סרט דוקונטרי שעשתה מישהי שהיתה גרושה ועמדה להתחתן בשנית. היא לא רצתה שהנישואין השניים שלה יכשלו, והחליטה לחקור את הנושא ביסודיות לפני החתונה. היא ראיינה זוגות רבים שנשואים שנים רבות באושר, שוחחה עם יועצי נישואין, שדכנים, פסיכולוגים. היא ניסתה להוציא מסקנות והמלצות. היא ניסתה ליישם את ההמלצות השונות בנישואיה השניים
נורא מעניין!
אני מנסה לחשוב על זה, ודעתי היא שהיא הלכה בכיוון טכני: היא ניסתה לנתח מה אנשים אחרים עשו ולהוציא מזה טיפים.
אני חושבת שפה הכשל שלה.
לעניות דעתי, כלומר - הגישה שלי לזוגיות היא - מה שהיה עדיף לנתח היה את הגורמים לכישלון נישואיה הראשונים.
אם נשווה את מה שהיא עשתה לרפואה, אז נגיד שהיא גילתה שיש לה סיכון למחלת לב. הלכה לעשות סרט וראיינה אנשים בריאים כדי להוציא מסקנות והמלצות. אני אומרת: תנתחי את הסיכון שלך למחלת לב. לא בטוח שלאנשים האלה היה סיכון ללב. אולי היה להם סיכון לסרטן ומה שהם עושים מונע סרטן אבל לא מחלת לב...
לדעתי יש שלושה סוגים של גורמים להצלחה בזוגיות: גורמים התלויים בבחירה בבן הזוג, גורמים התלויים בהתנהגות ובמערך הרגשי של בת הזוג, וגורמים של הדינאמיקה ביחסים.
גורמים של בחירה בבן הזוג:
למשל, יש משהו פנימי שמושך אותנו לבן/בת הזוג. אלה דברים עמוקים בתוכנו, שהרבה פעמים קשורים יותר לשריטות שלנו מאשר למה שמתאים לנו (ע"ע לבסוף מוצאים אהבה).
לדוגמא, באופן פשטני: אם היתה לנו אמא ביקורתית מאוד וסבלנו מזה בצורה קשה, יש אפשרות שנימשך לבני זוג ביקורתיים מאוד (כי יש בנו חלק שמחפש בכל זאת "להוציא אהבה" מטיפוס ביקורתי כדי לרפא את המצוקה מול הביקורתיות המכאיבה) או לחילופין שנימשך לבני זוג מאוד מאוד לא ביקורתיים, לא משום שזה "מתאים לאישיות שלנו כפי שהיא" אלא מפני שהשריטה שלנו גורמת לנו להימשך לקצוות של התכונה הזאת שנצרבה בדיסק הקשיח שלנו.
(הערה: לא בטוח שאפשר לדעת מראש איזה תכונות שסבלנו מהן נחפש לשחזר ביחסינו הבוגרים באופן לא מודע - לדעתי זה משהו שאפשר רק ללמוד בדיעבד, אחרי שמנתחים את דפוסי ההתאהבות שלנו לאחור).
אז יכול להיות שאשה שמאוד רגישה לביקורת אבל לא מודעת לזה, תתאהב דווקא בבן זוג ביקורתי בקיצוניות אבל לא תזהה את זה. כשזה יתגלה במהלך חיי הנישואין, היא כמובן תסבול מאוד. זה משהו שלא היא גרמה לו בהתנהגותה - הוא היה כזה כשהיא בחרה אותו (ביקורתי בקיצוניות: מעיר על כל דבר, הכל לא לשביעות רצונו, לא משנה מה את עושה זה לא מספיק טוב).
עוד הערת ביניים: אני חייבת להצביע פה על מורכבות. אף פעם לא פועל רק גורם אחד. זה לא באופן פשטני "הוא כזה".
מישהי אחרת, שלא רגישה לביקורתיות כל כך, היתה יכולה תיאורטית(1) לבחור אותו. ואז, כשהוא היה מתנהג בביקורתיות שלו כלפיה, היא היתה מגיבה בצורה אחרת מהאשה שרגישה: למשל, היא היתה יכולה לגמרי להתעלם מרוב שהיא לא רגישה לזה. זה היה בשבילה "זמזום שעובר ליד האוזן". או, היא היתה יכולה להגיב אחרת לכיוון אחר: לעצור אותו במקום, ולא לאפשר לו להתנהג אליה בצורה מכוערת. אם הוא אדם יחסית-בריא, זה אפילו יכול לרפא אצלו את המקום הביקורתי בקיצוניות. הוא פשוט יפסיק, כי הדינאמיקה תגרום לו להשתנות.
אם הוא לא יחסית-בריא, הוא לא ישתנה. הוא יעזוב את האשה שלא רגישה לביקורתיות שלו...
(1) תיאורטית, אבל בפועל זה מאוד נדיר. כי הטיפוס הביקורתי בקיצוניות גם הוא זקוק לבחור מישהי שהביקורתיות שלו משפיעה עליה, שהרי הביקורתיות הקיצונית מונעת כמעט תמיד ע"י הצורך לשלוט. לכן המניע הנסתר והלא מודע של הביקורתי לבחור את בת הזוג שלו, הוא שהוא לא יודע את זה אבל הוא מחפש מישהי שהוא יצליח לשלוט בה, והוא לא יימשך לנשים שהביקורתיות שלו לא מזיזה להן.
במקרה כזה, אם אני לא מרוצה מהזוגיות שלי, ואני אנתח את הסיבות לכשלון יחסי הזוגיות הקודמים שלי, אולי אני אגלה ששוב ושוב נפלתי בפח "בן הזוג הביקורתי".
ואז אני אבין למשל שאני נמשכת לביקורתיים ואחר כך סובלת מזה. ואז אולי אני "אעבוד" בתהליכי התפתחות עצמית על הרגישות שלי לביקורת וארפא את הפצע הזה שנמשך מילדותי. ואם השינוי בי יצליח, אז אני אפסיק להימשך לטיפוסים ביקורתיים בקיצוניות - אולי אני אתאהב במישהו הרבה פחות ביקורתי (לפי עומק הפצע או לפי כמות ההחלמה שלו ברגע ההיכרות עם המישהו). ואולי אני אדע להתמודד בצורה חדשה ושונה עם הביקורתיות והדינאמיקה ביחסים תהיה שונה לגמרי.
זה ניתוח יעיל, כי הוא אישי ומעשי.
גורמים שקשורים בהתנהגות של בת הזוג (רק לצורך הנוחיות הקבוע שלי פה הוא האשה, והמשתנה הוא הגבר. זה זהה לשני הצדדים):
אלה גורמים שלא קשורים למי שבחרנו, אם הוא ביקורתי או מקבל ומכבד, אם הוא שיוויוני או סקסיסט, אם הוא הוגן והגון או אנוכי ואגוצנטרי. הם קשורים אך ורק אלי. למי שבוחרת. למשל, אם אני נוטה להתלונן ולראות את חצי הכוס הריקה, וזו תכונה שלי כלפי העולם וכלפי אנשים. או, אם אני עסוקה בלהיות צודקת. לא משנה עם מי אני אתחתן ("אני" לצורך העניין, אני לא מדברת פה על עצמי באופן אישי) - אלה ההתנהגויות שלי, שיבואו כמובן לידי ביטוי גם בנישואי.
אז יכול להיות לי בן זוג אוהב וחברי, אבל אני אשים לב תמיד רק לדברים הקטנים והמעצבנים והם יתפסו לי את כל הפנורמה, לדוגמא.
במקרה כזה, אם אני לא מרוצה מהזוגיות שלי, ואני אנתח את הסיבות לכשלון יחסי הזוגיות הקודמים שלי, אולי אני אגלה ששוב ושוב נפלתי בפח "חצי הכוס הריקה".
ואז אני אבין למשל שאין שום בעיה בבן הזוג שלי, אלא בדרך שבה אני מתבוננת בעולם: מגדילה את הרע (שחייב להיות, אף אחד לא מושלם) ומקטינה את הטוב. ואז אולי אני "אעבוד" בתהליכי התפתחות עצמית על ראיית "חצי הכוס הריקה" שלי, וארפא את הפצע הזה שנמשך מילדותי. ואם השינוי בי יצליח, אני אהיה מאושרת יותר הן בחיים והן בזוגיות.
פה, מלה של אזהרה: יש מקרים, שבהם לצד א' יש אמנם נטיה לראות את חצי הכוס הריקה, אבל צד ב' באמת מאוד ריק (כלומר, התנהגותו כלפי צד א' באמת מכוערת, לא חברית, ולא הוגנת). אבל גם אז, אני טוענת שטוב לתקן את עצמי קודם כל. ראשית, כי רק את עצמי אני יכולה לשפר, לא אף אחד אחר. ושנית, כי זה יועיל לי בכל מקרה. אם יש נוסף על כך גם בעיה אמיתית עם בן הזוג, אז מגיעים לסעיף מס' 1 ומטפלים בו.
גורמים שקשורים בדינאמיקה של היחסים:
קורה ששני אנשים טובים שבאופן בסיסי יש ביניהם התאמה, ויש ביניהם אהבה, מעלים את הזוגיות שלהם על שרטון בגלל דפוסי תקשורת ויחסים לא בריאים שהביאו איתם מהבית. זו לא "אשמת" אף אחד מהצדדים - פשוט נוצרה דינאמיקה לא בריאה ביניהם, והיחסים הפכו למאבק כוח בלי שהם הבינו מה קורה להם. אלה מקרים שבהם ייעוץ זוגי יכול ממש להציל את הנישואין. ללמד את בני הזוג פשוט לשנות את הריקוד שלהם לריקוד מוצלח יותר, ולהעלות את הנישואין על פסים מאושרים.
כאשר הצעתי את הטיפים שלי לפותחת הדף (למעלה, בשמת א (02.06.2011 23:33): ) הצעתי אותם מתוך ההנחה והניחוש, שמה שקרה פה הוא כנראה סעיף ג'. שהדינאמיקה של היחסים דירדרה אותם. לא שיש איזו בעיה מהותית עמוקה בבן הזוג.
ולכן הצעתי שינויים בסעיף ב' ובסעיף ג' - שינוי בהתנהגות של מי שפנתה, כדי ליצור שינוי לטובה בדינאמיקה של היחסים.
ראיתי לפני זמן מה סרט דוקונטרי שעשתה מישהי שהיתה גרושה ועמדה להתחתן בשנית. היא לא רצתה שהנישואין השניים שלה יכשלו, והחליטה לחקור את הנושא ביסודיות לפני החתונה. היא ראיינה זוגות רבים שנשואים שנים רבות באושר, שוחחה עם יועצי נישואין, שדכנים, פסיכולוגים. היא ניסתה להוציא מסקנות והמלצות. היא ניסתה ליישם את ההמלצות השונות בנישואיה השניים
נורא מעניין!
אני מנסה לחשוב על זה, ודעתי היא שהיא הלכה בכיוון טכני: היא ניסתה לנתח מה אנשים אחרים עשו ולהוציא מזה טיפים.
אני חושבת שפה הכשל שלה.
לעניות דעתי, כלומר - הגישה שלי לזוגיות היא - מה שהיה עדיף לנתח היה את הגורמים לכישלון נישואיה הראשונים.
אם נשווה את מה שהיא עשתה לרפואה, אז נגיד שהיא גילתה שיש לה סיכון למחלת לב. הלכה לעשות סרט וראיינה אנשים בריאים כדי להוציא מסקנות והמלצות. אני אומרת: תנתחי את הסיכון שלך למחלת לב. לא בטוח שלאנשים האלה היה סיכון ללב. אולי היה להם סיכון לסרטן ומה שהם עושים מונע סרטן אבל לא מחלת לב...
לדעתי יש שלושה סוגים של גורמים להצלחה בזוגיות: גורמים התלויים בבחירה בבן הזוג, גורמים התלויים בהתנהגות ובמערך הרגשי של בת הזוג, וגורמים של הדינאמיקה ביחסים.
גורמים של בחירה בבן הזוג:
למשל, יש משהו פנימי שמושך אותנו לבן/בת הזוג. אלה דברים עמוקים בתוכנו, שהרבה פעמים קשורים יותר לשריטות שלנו מאשר למה שמתאים לנו (ע"ע לבסוף מוצאים אהבה).
לדוגמא, באופן פשטני: אם היתה לנו אמא ביקורתית מאוד וסבלנו מזה בצורה קשה, יש אפשרות שנימשך לבני זוג ביקורתיים מאוד (כי יש בנו חלק שמחפש בכל זאת "להוציא אהבה" מטיפוס ביקורתי כדי לרפא את המצוקה מול הביקורתיות המכאיבה) או לחילופין שנימשך לבני זוג מאוד מאוד לא ביקורתיים, לא משום שזה "מתאים לאישיות שלנו כפי שהיא" אלא מפני שהשריטה שלנו גורמת לנו להימשך לקצוות של התכונה הזאת שנצרבה בדיסק הקשיח שלנו.
(הערה: לא בטוח שאפשר לדעת מראש איזה תכונות שסבלנו מהן נחפש לשחזר ביחסינו הבוגרים באופן לא מודע - לדעתי זה משהו שאפשר רק ללמוד בדיעבד, אחרי שמנתחים את דפוסי ההתאהבות שלנו לאחור).
אז יכול להיות שאשה שמאוד רגישה לביקורת אבל לא מודעת לזה, תתאהב דווקא בבן זוג ביקורתי בקיצוניות אבל לא תזהה את זה. כשזה יתגלה במהלך חיי הנישואין, היא כמובן תסבול מאוד. זה משהו שלא היא גרמה לו בהתנהגותה - הוא היה כזה כשהיא בחרה אותו (ביקורתי בקיצוניות: מעיר על כל דבר, הכל לא לשביעות רצונו, לא משנה מה את עושה זה לא מספיק טוב).
עוד הערת ביניים: אני חייבת להצביע פה על מורכבות. אף פעם לא פועל רק גורם אחד. זה לא באופן פשטני "הוא כזה".
מישהי אחרת, שלא רגישה לביקורתיות כל כך, היתה יכולה תיאורטית(1) לבחור אותו. ואז, כשהוא היה מתנהג בביקורתיות שלו כלפיה, היא היתה מגיבה בצורה אחרת מהאשה שרגישה: למשל, היא היתה יכולה לגמרי להתעלם מרוב שהיא לא רגישה לזה. זה היה בשבילה "זמזום שעובר ליד האוזן". או, היא היתה יכולה להגיב אחרת לכיוון אחר: לעצור אותו במקום, ולא לאפשר לו להתנהג אליה בצורה מכוערת. אם הוא אדם יחסית-בריא, זה אפילו יכול לרפא אצלו את המקום הביקורתי בקיצוניות. הוא פשוט יפסיק, כי הדינאמיקה תגרום לו להשתנות.
אם הוא לא יחסית-בריא, הוא לא ישתנה. הוא יעזוב את האשה שלא רגישה לביקורתיות שלו...
(1) תיאורטית, אבל בפועל זה מאוד נדיר. כי הטיפוס הביקורתי בקיצוניות גם הוא זקוק לבחור מישהי שהביקורתיות שלו משפיעה עליה, שהרי הביקורתיות הקיצונית מונעת כמעט תמיד ע"י הצורך לשלוט. לכן המניע הנסתר והלא מודע של הביקורתי לבחור את בת הזוג שלו, הוא שהוא לא יודע את זה אבל הוא מחפש מישהי שהוא יצליח לשלוט בה, והוא לא יימשך לנשים שהביקורתיות שלו לא מזיזה להן.
במקרה כזה, אם אני לא מרוצה מהזוגיות שלי, ואני אנתח את הסיבות לכשלון יחסי הזוגיות הקודמים שלי, אולי אני אגלה ששוב ושוב נפלתי בפח "בן הזוג הביקורתי".
ואז אני אבין למשל שאני נמשכת לביקורתיים ואחר כך סובלת מזה. ואז אולי אני "אעבוד" בתהליכי התפתחות עצמית על הרגישות שלי לביקורת וארפא את הפצע הזה שנמשך מילדותי. ואם השינוי בי יצליח, אז אני אפסיק להימשך לטיפוסים ביקורתיים בקיצוניות - אולי אני אתאהב במישהו הרבה פחות ביקורתי (לפי עומק הפצע או לפי כמות ההחלמה שלו ברגע ההיכרות עם המישהו). ואולי אני אדע להתמודד בצורה חדשה ושונה עם הביקורתיות והדינאמיקה ביחסים תהיה שונה לגמרי.
זה ניתוח יעיל, כי הוא אישי ומעשי.
גורמים שקשורים בהתנהגות של בת הזוג (רק לצורך הנוחיות הקבוע שלי פה הוא האשה, והמשתנה הוא הגבר. זה זהה לשני הצדדים):
אלה גורמים שלא קשורים למי שבחרנו, אם הוא ביקורתי או מקבל ומכבד, אם הוא שיוויוני או סקסיסט, אם הוא הוגן והגון או אנוכי ואגוצנטרי. הם קשורים אך ורק אלי. למי שבוחרת. למשל, אם אני נוטה להתלונן ולראות את חצי הכוס הריקה, וזו תכונה שלי כלפי העולם וכלפי אנשים. או, אם אני עסוקה בלהיות צודקת. לא משנה עם מי אני אתחתן ("אני" לצורך העניין, אני לא מדברת פה על עצמי באופן אישי) - אלה ההתנהגויות שלי, שיבואו כמובן לידי ביטוי גם בנישואי.
אז יכול להיות לי בן זוג אוהב וחברי, אבל אני אשים לב תמיד רק לדברים הקטנים והמעצבנים והם יתפסו לי את כל הפנורמה, לדוגמא.
במקרה כזה, אם אני לא מרוצה מהזוגיות שלי, ואני אנתח את הסיבות לכשלון יחסי הזוגיות הקודמים שלי, אולי אני אגלה ששוב ושוב נפלתי בפח "חצי הכוס הריקה".
ואז אני אבין למשל שאין שום בעיה בבן הזוג שלי, אלא בדרך שבה אני מתבוננת בעולם: מגדילה את הרע (שחייב להיות, אף אחד לא מושלם) ומקטינה את הטוב. ואז אולי אני "אעבוד" בתהליכי התפתחות עצמית על ראיית "חצי הכוס הריקה" שלי, וארפא את הפצע הזה שנמשך מילדותי. ואם השינוי בי יצליח, אני אהיה מאושרת יותר הן בחיים והן בזוגיות.
פה, מלה של אזהרה: יש מקרים, שבהם לצד א' יש אמנם נטיה לראות את חצי הכוס הריקה, אבל צד ב' באמת מאוד ריק (כלומר, התנהגותו כלפי צד א' באמת מכוערת, לא חברית, ולא הוגנת). אבל גם אז, אני טוענת שטוב לתקן את עצמי קודם כל. ראשית, כי רק את עצמי אני יכולה לשפר, לא אף אחד אחר. ושנית, כי זה יועיל לי בכל מקרה. אם יש נוסף על כך גם בעיה אמיתית עם בן הזוג, אז מגיעים לסעיף מס' 1 ומטפלים בו.
גורמים שקשורים בדינאמיקה של היחסים:
קורה ששני אנשים טובים שבאופן בסיסי יש ביניהם התאמה, ויש ביניהם אהבה, מעלים את הזוגיות שלהם על שרטון בגלל דפוסי תקשורת ויחסים לא בריאים שהביאו איתם מהבית. זו לא "אשמת" אף אחד מהצדדים - פשוט נוצרה דינאמיקה לא בריאה ביניהם, והיחסים הפכו למאבק כוח בלי שהם הבינו מה קורה להם. אלה מקרים שבהם ייעוץ זוגי יכול ממש להציל את הנישואין. ללמד את בני הזוג פשוט לשנות את הריקוד שלהם לריקוד מוצלח יותר, ולהעלות את הנישואין על פסים מאושרים.
כאשר הצעתי את הטיפים שלי לפותחת הדף (למעלה, בשמת א (02.06.2011 23:33): ) הצעתי אותם מתוך ההנחה והניחוש, שמה שקרה פה הוא כנראה סעיף ג'. שהדינאמיקה של היחסים דירדרה אותם. לא שיש איזו בעיה מהותית עמוקה בבן הזוג.
ולכן הצעתי שינויים בסעיף ב' ובסעיף ג' - שינוי בהתנהגות של מי שפנתה, כדי ליצור שינוי לטובה בדינאמיקה של היחסים.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
במה בן זוגי מועיל לי
אולי גם הוא סובל, אך הוא לא פנה לכאן לקבל עצות, ולכן אין טעם לתת לו אותן.
בבלוג שלה דווקא קוראים הרבה גברים, כי היא מושכת אותם בפיתיון מיוחד לגברים:
היא נותנת עצות שמטרתן להוביל ליותר סקס עם האשה.
היא לא מדברת איתם על "שיפור הזוגיות" וכל מיני קשקושים שמעט מאוד גברים יטרחו לקרוא. היא אומרת בפשטות: אין לך מספיק סקס? רוצה יותר סקס? הנה טיפים.
אלה שכותבים לה הם בעיקר אלה שמתעצבנים ומגלים התנגדות כי הם מעדיפים להישאר תקועים ב"אני רוצה ש היא תתן לי יותר סקס בלי שאני אצטרך לטרוח בשביל זה"...
אני מניחה שאלה שמקשיבים ברוב קשב והולכים ליישם, לא בהכרח מוצאים צורך ללהג על זה... (אם כי יש כמה שכתבו לה שהם יישמו ונדהמו לטובה מהתוצאות).
בבלוג שלה דווקא קוראים הרבה גברים, כי היא מושכת אותם בפיתיון מיוחד לגברים:
היא נותנת עצות שמטרתן להוביל ליותר סקס עם האשה.
היא לא מדברת איתם על "שיפור הזוגיות" וכל מיני קשקושים שמעט מאוד גברים יטרחו לקרוא. היא אומרת בפשטות: אין לך מספיק סקס? רוצה יותר סקס? הנה טיפים.
אלה שכותבים לה הם בעיקר אלה שמתעצבנים ומגלים התנגדות כי הם מעדיפים להישאר תקועים ב"אני רוצה ש היא תתן לי יותר סקס בלי שאני אצטרך לטרוח בשביל זה"...
אני מניחה שאלה שמקשיבים ברוב קשב והולכים ליישם, לא בהכרח מוצאים צורך ללהג על זה... (אם כי יש כמה שכתבו לה שהם יישמו ונדהמו לטובה מהתוצאות).
במה בן זוגי מועיל לי
נכתב כאן כ"כ הרבה. מגיבה קצת לאט.
בשמת א כתבה _Who owns the problem?
לא קלה לתרגום, אבל אנסה: למי פה יש בעיה? אצל מי הבעיה? של מי הבעיה?_
כן הבעיה היא שלי. אני לא מרוצה, אני מתלוננת, אני זו שכמעט תמיד מחפשת (וגם מוצאת) מה לא בסדר.
לא כ"כ קוראת באנגלית. אנסה להתגבר על המכשול מתישהו.
נשואה באושר כתבה אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו
זה המשפט שמתאר במדויק את המצב, וזאת הסיבה שנכנסתי לדף הזה כשראיתי את הכותרת שלו. לא הבנתי אותה. בן זוגי מועיל לי באלף דרכים - הוא מכין לי קפה בבוקר, מטפל בג'וקים בבית, שותף בפרנסת המשפחה, רוחץ כלים. אבל אני מניחה שלא לזאת הכוונה._
אכן כאשר היחסים טובים לא עולה השאלה איך הוא תורם לי. גם אצלנו היחסים טובים, אך יש כרגע קשיים.
לאחרונה בן זוגי חסר מצב רוח, אז הוא עדיין עושה את המוטל עליו בבית, אבל בלי חשק, עושה טובה. וכשזה המצב, עולה בי השאלה "למה אני צריכה אותו כאן?" "הוא סתם מרוח על הספה" "הוא כבר לא מועיל לי בעצם קיומו, קיומו מפריע"
בשלב מאד מוקדם החלטתי שלעולם לא אסרב אם בעלי מעוניין לקיים יחסי מין.
וואו איזו החלטה!
לא חושבת שאי פעם סרבתי לבן זוגי. אבל הוא לעולם לא יבקש יחסי מין כשהוא יודע שאני עייפה/וסת/אחרי לידה/.....
בשמת א כתבה _Who owns the problem?
לא קלה לתרגום, אבל אנסה: למי פה יש בעיה? אצל מי הבעיה? של מי הבעיה?_
כן הבעיה היא שלי. אני לא מרוצה, אני מתלוננת, אני זו שכמעט תמיד מחפשת (וגם מוצאת) מה לא בסדר.
לא כ"כ קוראת באנגלית. אנסה להתגבר על המכשול מתישהו.
נשואה באושר כתבה אין מקום לשאול במה בן זוגי מועיל לי. הוא מועיל לי בעצם קיומו
זה המשפט שמתאר במדויק את המצב, וזאת הסיבה שנכנסתי לדף הזה כשראיתי את הכותרת שלו. לא הבנתי אותה. בן זוגי מועיל לי באלף דרכים - הוא מכין לי קפה בבוקר, מטפל בג'וקים בבית, שותף בפרנסת המשפחה, רוחץ כלים. אבל אני מניחה שלא לזאת הכוונה._
אכן כאשר היחסים טובים לא עולה השאלה איך הוא תורם לי. גם אצלנו היחסים טובים, אך יש כרגע קשיים.
לאחרונה בן זוגי חסר מצב רוח, אז הוא עדיין עושה את המוטל עליו בבית, אבל בלי חשק, עושה טובה. וכשזה המצב, עולה בי השאלה "למה אני צריכה אותו כאן?" "הוא סתם מרוח על הספה" "הוא כבר לא מועיל לי בעצם קיומו, קיומו מפריע"
בשלב מאד מוקדם החלטתי שלעולם לא אסרב אם בעלי מעוניין לקיים יחסי מין.
וואו איזו החלטה!
לא חושבת שאי פעם סרבתי לבן זוגי. אבל הוא לעולם לא יבקש יחסי מין כשהוא יודע שאני עייפה/וסת/אחרי לידה/.....
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
לא חושבת שאי פעם סרבתי לבן זוגי. אבל הוא לעולם לא יבקש יחסי מין כשהוא יודע שאני עייפה/וסת/אחרי לידה/.....נשמע שבן זוגך מתחשב בך, ולפי דבריך בכלל היחסים בינכם טובים.
ומצד שני את כותבת לאחרונה בן זוגי חסר מצב רוח, אז הוא עדיין עושה את המוטל עליו בבית, אבל בלי חשק, עושה טובה. וכשזה המצב, עולה בי השאלה "למה אני צריכה אותו כאן?" "הוא סתם מרוח על הספה" "הוא כבר לא מועיל לי בעצם קיומו, קיומו מפריע" . לפי מה שאת כותבת נראה שמשהו מעיק עליו. קשה לו. אם ככה, נראה שמה שיכול לשפר את המצב זה לנסות לגלות ממה נובע הקושי שלו, איך אפשר לסייע לו.
מכל מה שאת כובת אני מבינה שאת כן אוהבת אותו, ואם כך, לפי הבנתי, בכל זאת הוא מועיל לך מעצם קיומו. הרי נניח שחלילה היה חולה, או נפצע, גם אז היה סתם מרוח על הספה , ובכל זאת זו לא היתה סיבה לומר שהוא כבר לא מועיל בבית.
היה שלב שבעלי היה קצר רוח, עייף, לא מרוצה, לא משוחח עם הילדים כהרגלו וכו'. הסתבר שזה נבע מחוסר שביעות רצון בעבודה. לאחר 25 שנה באותו מקום עבודה התנאים שם השתנו, הוא הרגיש שלא מעריכים אותו, הוא הרגיש שהוא מאד לא רוצה להשאר שם לתמיד. הוא לא היה ממש מודע לכך שהקושי בעבודה גרם לו למצב הרוח הירוד. אבל דיברנו, חיפשנו, הצלחנו להבין ממה נובע המצב, החלטנו יחד שיש מקום לשינוי, והוא עזב את מקום העבודה. הפך עצמאי. זה היה מלווה בהרבה חששות, אך זה היה מהלך מצוין. היום, שנתיים לאחר מכן, הוא מאד מרוצה, מלא אנרגיות, ולא יכול לדמיין לחזור למקום עבודה בו הוא שכיר וחייב למישהו דין וחשבון.
לפי דבריך נראה לי שממש מתבקש לנסות ולמצוא את הגורם לקשיים של בעלך, שמקרינים על כל הבית.
מצד שני (הנה, גם אני כל הזמן מוצאת שני צדדים לכל נושא) נראה לי מוזר שאת חשה שהוא לא מועיל לך כי הוא במצב רוח ירוד. אם זהו מצבו היית מעדיפה להסתדר בלעדיו? באמת הוא מיותר בחייך כאשר הוא במצבו הנוכחי? זה נשמע מדאיג. קשה להבין איך את אומרת זאת, וגם אומרת באותה נשימה שאת אוהבת אותו. או שאולי טעיתי, ואת לא אמרת זאת. נדמה היה לי שכן, אבל הדף כבר ארוך מידי כדי שאנסה לקרוא הכל שוב, כדי למצוא אם כתבת זאת או לו.
ומצד שני את כותבת לאחרונה בן זוגי חסר מצב רוח, אז הוא עדיין עושה את המוטל עליו בבית, אבל בלי חשק, עושה טובה. וכשזה המצב, עולה בי השאלה "למה אני צריכה אותו כאן?" "הוא סתם מרוח על הספה" "הוא כבר לא מועיל לי בעצם קיומו, קיומו מפריע" . לפי מה שאת כותבת נראה שמשהו מעיק עליו. קשה לו. אם ככה, נראה שמה שיכול לשפר את המצב זה לנסות לגלות ממה נובע הקושי שלו, איך אפשר לסייע לו.
מכל מה שאת כובת אני מבינה שאת כן אוהבת אותו, ואם כך, לפי הבנתי, בכל זאת הוא מועיל לך מעצם קיומו. הרי נניח שחלילה היה חולה, או נפצע, גם אז היה סתם מרוח על הספה , ובכל זאת זו לא היתה סיבה לומר שהוא כבר לא מועיל בבית.
היה שלב שבעלי היה קצר רוח, עייף, לא מרוצה, לא משוחח עם הילדים כהרגלו וכו'. הסתבר שזה נבע מחוסר שביעות רצון בעבודה. לאחר 25 שנה באותו מקום עבודה התנאים שם השתנו, הוא הרגיש שלא מעריכים אותו, הוא הרגיש שהוא מאד לא רוצה להשאר שם לתמיד. הוא לא היה ממש מודע לכך שהקושי בעבודה גרם לו למצב הרוח הירוד. אבל דיברנו, חיפשנו, הצלחנו להבין ממה נובע המצב, החלטנו יחד שיש מקום לשינוי, והוא עזב את מקום העבודה. הפך עצמאי. זה היה מלווה בהרבה חששות, אך זה היה מהלך מצוין. היום, שנתיים לאחר מכן, הוא מאד מרוצה, מלא אנרגיות, ולא יכול לדמיין לחזור למקום עבודה בו הוא שכיר וחייב למישהו דין וחשבון.
לפי דבריך נראה לי שממש מתבקש לנסות ולמצוא את הגורם לקשיים של בעלך, שמקרינים על כל הבית.
מצד שני (הנה, גם אני כל הזמן מוצאת שני צדדים לכל נושא) נראה לי מוזר שאת חשה שהוא לא מועיל לך כי הוא במצב רוח ירוד. אם זהו מצבו היית מעדיפה להסתדר בלעדיו? באמת הוא מיותר בחייך כאשר הוא במצבו הנוכחי? זה נשמע מדאיג. קשה להבין איך את אומרת זאת, וגם אומרת באותה נשימה שאת אוהבת אותו. או שאולי טעיתי, ואת לא אמרת זאת. נדמה היה לי שכן, אבל הדף כבר ארוך מידי כדי שאנסה לקרוא הכל שוב, כדי למצוא אם כתבת זאת או לו.
במה בן זוגי מועיל לי
ברור לנו ממה נובע הקושי. קשה לו בעבודה. עול הפרנסה רק עליו (אני עם הילדים בבית), זו האחריות שלו ואין לנו כסף.
לי ברור שניתן למצוא פתרון אם יבקש עזרה - ייעוץ, אבל הוא לא מוכן בשום אופן להתייעץ. ואז הוא תקוע.
עצמאי, עובד קשה מאוד, לא יכול לקחת חופש, אין רזרבות בבנק. בשבילו זה מן מבוי סתום.
אני מאוד מאוד אוהבת אותו ורוצה להמשיך את חיי לצידו. רק שלעיתים אני מרגישה, שאני מוציאה ממנו את הדברים הפחות טובים או שלידי יוצאים הדברים האלו. זה מאוד מוקצן בתקופות הירודות של הזוגיות. ואז אני כועסת ונטענת מעצמי ומזינה את עצמי בתסריטים (כמו שנועה כתבה) ואז זה מתגלגל ומתדרדר.
ועוד דבר, כשאנחנו רבים אני חושבת של הסוף, על פרידה. כאילו שהחיים הם שחור לבן או שחיים רק בטוב או שלא חיים יחד.
ודבר אחרון לכרגע. היה לנו היום יום טוב ונעים. היינו בבית כולנו, ראינו סרט ויצאנו לאכול גלידה. ומצב הרוח השתפר.
לי ברור שניתן למצוא פתרון אם יבקש עזרה - ייעוץ, אבל הוא לא מוכן בשום אופן להתייעץ. ואז הוא תקוע.
עצמאי, עובד קשה מאוד, לא יכול לקחת חופש, אין רזרבות בבנק. בשבילו זה מן מבוי סתום.
אני מאוד מאוד אוהבת אותו ורוצה להמשיך את חיי לצידו. רק שלעיתים אני מרגישה, שאני מוציאה ממנו את הדברים הפחות טובים או שלידי יוצאים הדברים האלו. זה מאוד מוקצן בתקופות הירודות של הזוגיות. ואז אני כועסת ונטענת מעצמי ומזינה את עצמי בתסריטים (כמו שנועה כתבה) ואז זה מתגלגל ומתדרדר.
ועוד דבר, כשאנחנו רבים אני חושבת של הסוף, על פרידה. כאילו שהחיים הם שחור לבן או שחיים רק בטוב או שלא חיים יחד.
ודבר אחרון לכרגע. היה לנו היום יום טוב ונעים. היינו בבית כולנו, ראינו סרט ויצאנו לאכול גלידה. ומצב הרוח השתפר.
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
היה לנו היום יום טוב ונעים. היינו בבית כולנו, ראינו סרט ויצאנו לאכול גלידה. ומצב הרוח השתפר.
איזה יופי!
איזה יופי!
במה בן זוגי מועיל לי
לי ברור שניתן למצוא פתרון אם יבקש עזרה - ייעוץ, אבל הוא לא מוכן בשום אופן להתייעץ. ואז הוא תקוע.
אולי זה המקום לבקש מנשואה באושר לספר איך אצלם בבית פותרים בעיות? משלב האבחון ועד שלב הביצוע?
לא לכל אחד מתאים ללכת ליעוץ חיצוני. אלי תוכלי את, נשואה, לפתור יחד איתו את הקושי?
אולי זה המקום לבקש מנשואה באושר לספר איך אצלם בבית פותרים בעיות? משלב האבחון ועד שלב הביצוע?
לא לכל אחד מתאים ללכת ליעוץ חיצוני. אלי תוכלי את, נשואה, לפתור יחד איתו את הקושי?
-
נועה_ברוך*
- הודעות: 1074
- הצטרפות: 18 יוני 2004, 15:22
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברוך*
במה בן זוגי מועיל לי
את כותבת כאילו כל פעם שיש בעיות בזוגיות, הן תוצאה של תסריטים
תסריט הוא לא דבר שלילי או חיובי. הוא מהלך מחשבתי-רגשי שמתחולל בתוכנו, מופעל כמו "בלחיצת כפתור" בהתאם לנקודה רגישה או מקרה
נבנה כך שדבר נקשר לדבר, בהתאם למקרים קודמים שהיו, קבוצות של התניות שנבנות במערכת רוחית-נפשית.
הקשיים עולים, הפחדים הקשורים, הרגשות השליליים.
מה שהצטבר במערכת עד כה מצטרף למקרה החדש שקורה ממש עכשיו.
"תסריט" לא אומר שאני ממציאה או מדמיינת את הקושי שמולו כעת אני ניצבת, אלא הוא יושב בתוכי (כאוסף של הקשרים-חוויות-רגשות) ובהזדמנויות שונות מתעורר ומקרין עצמו על ההווה. אז אני חיה "את הסרט" בווריאציות שונות אך דומות, שוב ושוב.
לא כתבתי שכל בעיה היא תוצאה של תסריט, אלא תיארתי מצב בזוגיות שבו תסריטים מנהלים אותנו.
סביר להניח שבלי תסריטים קודמים, "בדף חלק" יותר קל להתמודד מול בעיה הזוגיות, ובד"כ גם לפתור אותה.
דמייני איך את מתמודדת עם מקרה מעליב כשהוא קורה לראשונה, ואז כשהוא קורה בפעם האלף.
קחי בחשבון שבפעם האלף הוא מופיע יחד עם הקשרים נוספים כמו:
אני לא מוערכת, אני לא מספיק טובה, נפגעתי, התאכזבתי ועוד ועוד.
אצל נשואה באושר? לא נבנים תסריטים. היא חיה עם מה שיש, מקבלת את מה שיש וכשעולה רגש היא לא טובעת בו, הוא עובר דרכה כמו משב רוח דרך החלון
חלילה לא התכוונתי שנשואה באושר מבטלת את עצמה ואת צרכיה, והנה, כמו בהזמנה, היא הביאה דוגמא לבעיה בזוגיות הקודמת ולכן היא איננה עוד.
(הזוגיות)
_למה מתאימה פה פתאום ביקורת על אמהות מקרבת?
למה נראה לך שזה המקום לטעון שאמהות מקרבת עלולה לפגוע בזוגיות?_
מבחינתי לא היתה פה ביקורת, וודאי לא על אמהות מקרבת
כל אחת תבחר את מה שמתאים לה, ותאמיני לי שאני יודעת איפה אני כותבת, וגם חשבתי שיש סיכוי שמישהי תקפוץ ותתרעם ברגע שאגע בנקודה הזו.
לדעתי יש סיכוי (וכך כתבתי) שאמהות שלא יזוזו מתינוק ישן יפגעו בזוגיות שלהן. לא כולן, לא תמיד, כמובן שלא במתכוון. אך זה אפשרי.
(עכשיו, שקראתי שוב את הדוגמא שלך, ראיתי שאולי לא הבנתי אותך, ובכלל לא כיוונת לנושא הזה)
זה ממש לא טבעי. בטבע תינוק שאימו נפרדת ממנו כדי לבלות עם בן הזוג לא שורד
בוודאי שאת צודקת.
כתבתי שטבעי שבן הזוג מתגעגע ורוצה את קירבת אישתו, וטבעי שהיא רוצה בתקופה זו את קרבת התינוק.
בניגוד אלייך, אני חושבת, שבן זוג שרוצה שרעייתו תבחר בין התינוק שלהם לבינו (כלומר, למען הזוגיות איתו עליה להיפרד מהתינוק) - הוא תינוקי! יש לו בעיה! גם לאשתו, כי התחתנה עם אינפנטיל.
זה לא בניגוד אלי אני חושבת כמוך.
זה לגמרי לא מה שכתבתי, התכוונתי או כיוונתי אליו.
אני חושבת שאת חוטאת בכך שאת מדגישה את העובדה ש"הוא רוצה שהיא תבחר בינו לבין התינוק". זה הרי לא שחור או לבן, ורוב הסיכויים שהוא שואף לשלום ואחדות אך מתגעגע לחבק את אישתו ולהביע (פיזית) את אהבתו והערכתו אליה.
ורוב הסיכויים שהוא אינו רוצה להפריד בינהם לנצח אלא לזמן שאול ומוגבל.
אני מוצאת עצמי מתבוננת מזוית הגבר (שאינו אינפנטיל), ומפתיעה את עצמי
<בהשראתה האדיבה של נשואה באושר>
תסריט הוא לא דבר שלילי או חיובי. הוא מהלך מחשבתי-רגשי שמתחולל בתוכנו, מופעל כמו "בלחיצת כפתור" בהתאם לנקודה רגישה או מקרה
נבנה כך שדבר נקשר לדבר, בהתאם למקרים קודמים שהיו, קבוצות של התניות שנבנות במערכת רוחית-נפשית.
הקשיים עולים, הפחדים הקשורים, הרגשות השליליים.
מה שהצטבר במערכת עד כה מצטרף למקרה החדש שקורה ממש עכשיו.
"תסריט" לא אומר שאני ממציאה או מדמיינת את הקושי שמולו כעת אני ניצבת, אלא הוא יושב בתוכי (כאוסף של הקשרים-חוויות-רגשות) ובהזדמנויות שונות מתעורר ומקרין עצמו על ההווה. אז אני חיה "את הסרט" בווריאציות שונות אך דומות, שוב ושוב.
לא כתבתי שכל בעיה היא תוצאה של תסריט, אלא תיארתי מצב בזוגיות שבו תסריטים מנהלים אותנו.
סביר להניח שבלי תסריטים קודמים, "בדף חלק" יותר קל להתמודד מול בעיה הזוגיות, ובד"כ גם לפתור אותה.
דמייני איך את מתמודדת עם מקרה מעליב כשהוא קורה לראשונה, ואז כשהוא קורה בפעם האלף.
קחי בחשבון שבפעם האלף הוא מופיע יחד עם הקשרים נוספים כמו:
אני לא מוערכת, אני לא מספיק טובה, נפגעתי, התאכזבתי ועוד ועוד.
אצל נשואה באושר? לא נבנים תסריטים. היא חיה עם מה שיש, מקבלת את מה שיש וכשעולה רגש היא לא טובעת בו, הוא עובר דרכה כמו משב רוח דרך החלון
חלילה לא התכוונתי שנשואה באושר מבטלת את עצמה ואת צרכיה, והנה, כמו בהזמנה, היא הביאה דוגמא לבעיה בזוגיות הקודמת ולכן היא איננה עוד.
(הזוגיות)
_למה מתאימה פה פתאום ביקורת על אמהות מקרבת?
למה נראה לך שזה המקום לטעון שאמהות מקרבת עלולה לפגוע בזוגיות?_
מבחינתי לא היתה פה ביקורת, וודאי לא על אמהות מקרבת
כל אחת תבחר את מה שמתאים לה, ותאמיני לי שאני יודעת איפה אני כותבת, וגם חשבתי שיש סיכוי שמישהי תקפוץ ותתרעם ברגע שאגע בנקודה הזו.
לדעתי יש סיכוי (וכך כתבתי) שאמהות שלא יזוזו מתינוק ישן יפגעו בזוגיות שלהן. לא כולן, לא תמיד, כמובן שלא במתכוון. אך זה אפשרי.
(עכשיו, שקראתי שוב את הדוגמא שלך, ראיתי שאולי לא הבנתי אותך, ובכלל לא כיוונת לנושא הזה)
זה ממש לא טבעי. בטבע תינוק שאימו נפרדת ממנו כדי לבלות עם בן הזוג לא שורד
בוודאי שאת צודקת.
כתבתי שטבעי שבן הזוג מתגעגע ורוצה את קירבת אישתו, וטבעי שהיא רוצה בתקופה זו את קרבת התינוק.
בניגוד אלייך, אני חושבת, שבן זוג שרוצה שרעייתו תבחר בין התינוק שלהם לבינו (כלומר, למען הזוגיות איתו עליה להיפרד מהתינוק) - הוא תינוקי! יש לו בעיה! גם לאשתו, כי התחתנה עם אינפנטיל.
זה לא בניגוד אלי
אני חושבת כמוך.זה לגמרי לא מה שכתבתי, התכוונתי או כיוונתי אליו.
אני חושבת שאת חוטאת בכך שאת מדגישה את העובדה ש"הוא רוצה שהיא תבחר בינו לבין התינוק". זה הרי לא שחור או לבן, ורוב הסיכויים שהוא שואף לשלום ואחדות אך מתגעגע לחבק את אישתו ולהביע (פיזית) את אהבתו והערכתו אליה.
ורוב הסיכויים שהוא אינו רוצה להפריד בינהם לנצח אלא לזמן שאול ומוגבל.
אני מוצאת עצמי מתבוננת מזוית הגבר (שאינו אינפנטיל), ומפתיעה את עצמי
<בהשראתה האדיבה של נשואה באושר>
-
נועה_ברוך*
- הודעות: 1074
- הצטרפות: 18 יוני 2004, 15:22
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברוך*
במה בן זוגי מועיל לי
אני מאוד מאוד אוהבת אותו ורוצה להמשיך את חיי לצידו. רק שלעיתים אני מרגישה, שאני מוציאה ממנו את הדברים הפחות טובים או שלידי יוצאים הדברים האלו. זה מאוד מוקצן בתקופות הירודות של הזוגיות. ואז אני כועסת ונטענת מעצמי ומזינה את עצמי בתסריטים (כמו שנועה כתבה) ואז זה מתגלגל ומתדרדר.
בתקופות הירודות זה בדיוק מה שקורה.
מה שחשוב זה לא לשכוח את האהבה ולנסות "לתדלק" אותה בקטנות, לצד הקושי.
קושי בא והולך, הוא חלק מהחיים, העניין הוא ללמוד איך לשמור על עצמכם ולהתחזק דווקא בזכותו. לא לתת לו להשתלט על כל חלקה טובה שלכם, לראות את קיומו, לחפש לו פתרונות מעשיים, הכל כדי להתחזק.
בזוגיות יש גם הזדמנות לתרגל איך לא להזדהות בכל מצב עם הצד השני.
דווקא בתקופות הקשות, אחד מצליח בקלות להשפיע על השני, למשוך למטה, וזוהי הזדמנות נהדרת שהצד הפחות "סובל" יקח את המושכות ויכוון כלפי מעלה.
זה היופי בשניים שחשוב להם לשמור על האהבה @}
במה בן זוגי מועיל לי - הוא מאפשר לי להתאתגר לצידו, ללמוד איך פחות להזדהות ועדיין מאוד לאהוב.
בתקופות הירודות זה בדיוק מה שקורה.
מה שחשוב זה לא לשכוח את האהבה ולנסות "לתדלק" אותה בקטנות, לצד הקושי.
קושי בא והולך, הוא חלק מהחיים, העניין הוא ללמוד איך לשמור על עצמכם ולהתחזק דווקא בזכותו. לא לתת לו להשתלט על כל חלקה טובה שלכם, לראות את קיומו, לחפש לו פתרונות מעשיים, הכל כדי להתחזק.
בזוגיות יש גם הזדמנות לתרגל איך לא להזדהות בכל מצב עם הצד השני.
דווקא בתקופות הקשות, אחד מצליח בקלות להשפיע על השני, למשוך למטה, וזוהי הזדמנות נהדרת שהצד הפחות "סובל" יקח את המושכות ויכוון כלפי מעלה.
זה היופי בשניים שחשוב להם לשמור על האהבה @}
במה בן זוגי מועיל לי - הוא מאפשר לי להתאתגר לצידו, ללמוד איך פחות להזדהות ועדיין מאוד לאהוב.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
במה בן זוגי מועיל לי
זה הרי לא שחור או לבן, ורוב הסיכויים שהוא שואף לשלום ואחדות אך מתגעגע לחבק את אישתו ולהביע (פיזית) את אהבתו והערכתו אליה.
טוב, איפה התיאורים של חברתנו ש. באתר זה ממש על הדברים המעניינים שאפשר לעשות תוך כדי הנקה...
טוב, איפה התיאורים של חברתנו ש. באתר זה ממש על הדברים המעניינים שאפשר לעשות תוך כדי הנקה...
במה בן זוגי מועיל לי
אולי זה המקום לבקש מנשואה באושר? לספר איך אצלם בבית פותרים בעיות? משלב האבחון ועד שלב הביצוע?
אשמח לשמוע
וזה גם המקום להודות לכולם על התמיכה ולנשואה באושר על השיתוף, זה בהחלט מעורר השראה!
אשמח לשמוע
וזה גם המקום להודות לכולם על התמיכה ולנשואה באושר על השיתוף, זה בהחלט מעורר השראה!
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
כשאנחנו רבים אני חושבת של הסוף, על פרידה. כאילו שהחיים הם שחור לבן או שחיים רק בטוב או שלא חיים יחד.
ומצד שני:
אני מאוד מאוד אוהבת אותו ורוצה להמשיך את חיי לצידו.
אני קוראת את שני המפשטים האלו שנשואה כתבה והם סותרים אחד את השני. מאחר והאהבה היא קיימת, אז להרגשתי האנרגיה של נשואה צריכה ללכת לטיפול בקשיים. כלומר - הנישואין והחיים יחד הם מצב נתון, בילתי ניתן לערעור, הרי האהבה קיימת, ולרוב היחסים טובים. ולכן, כאשר משהו משתבש צריך להמנע מהמחשבה שעוד מעט הכל יתפרק, אלא לחשוב בכוון של "איך נתקן את זה, כי אין שום מצב שזה יתפרק". להיות בטוחה שאם כרגע המצב לא טוב זה רק שלב מעבר, ועוד מעט בודאי שוב יהיה בסדר. ומכאן לנסות לראות מה הקושי שהופך כרגע את המצב לפחות נעים מהרגיל.
אולי זה המקום לבקש מנשואה באושר?? לספר איך אצלם בבית פותרים בעיות? משלב האבחון ועד שלב הביצוע?
הלואי והייתי יודעת לנתח בדיוק איך אנחנו מאבחנים ומטפלים בבעיות, ולהסביר את זה לאחרים.
אני מוכנה לנסות.
כאשר נראה שיש קושי כלשהו מנסים לדבר על זה. למשל: "אתה נראה עייף", "מה קורה?" "בזמן האחרון נראה שאתה הרבה עייף, ואין לך הרבה כוח לילדים כשאתה חוזר. " אבל בטון מודאג, אמפטי, משתתף. ממש לא בטון מתלונן. אבל אני גם לא מרגישה מתלוננת, אלא מודאגת, רוצה לעזור. ואז לרוב התשובה תהיה משהו כמו "כן, באמת נכון" "באמת עיצבנו אותי היום בעבודה, באמת לאחרונה אני ממש לא נהנה מהעבודה, בזמן האחרון יש המון עומס" וכד'. ואז השיחה משיכה מה בעצם גורם לזה, איזה אפשרויות יש לשנות את זה, מה הכי בעייתי. ואז מנסים לנתח את הבעיה, מתי זה השתנה, מה יכול להחזיר את זה לקדמותו, או איך אני יכולה לעזור, אולי לעשות משהו שיקל על העומס, לקחת על עצמי משהו מהמטלות. אולי להחליט לוותר על משהו שנראה חשוב, אבל מכניס המון עומס וקושי. גם אני חולקת איתו התלבטויות לגבי העבודה שלי. האם כדאי להכנס לתחום מסוים, אולי לעזוב את זה? מנסים יחד לחשוב מה זה יתן, מה היתרונות, מה החסרונות, האם זה כדאי? כלכלית? מבחינת העומס? ואז אנחנו מגיעים למסקנות, ומנסים לבצע בהתאם.
היו לנו המון שיחות כאלו. אנחנו משתדלים כל ערב לעשות טיול בחוץ, שנינו לבד. הילדים כבר מספיק גדולים. בעבר, כשהם היו יותר קטנים, היינו מדברים במיטה, כשהיינו הולכים לישון. אנחנו תמיד הולכים לינון יחד, מלבד מיקרים נדירים, אולי פעם בחודש חודשיים, כשאחד הרבה יותר עייף מהשני, או כשאחד מאיתנו חייב לסיים משהו בעבודה או כשיש ילד חולה וכד'.
נשואה, את מדברת על כך שלהרגשתך הקושי נובע ממצב כלכלי, שכל עול הפרנסה על בעלך.
אני חייבת לומר כאן משהו שבודאי יקפיץ הרבה מקוראי "באופן". דיברתי קודם על זוגות רבים מבין חברינו שחייהם הזוגיים לא שורדים. כמעט אצל כולם מדובר בבעל שעובד הרבה, לרוב עבודה קשה ומאתגרת, לעיתים גם מכניסה היטב, אבל לא בהכרח, ואשה שלא עובדת. נוצר מצב של התרחקות. פחות נושאים לדבר עליהם, תחושה שהאשה לא "בעיניינים", היא מתוסכלת, משועממת, כל הזמן מוצאת נושאים בהם הבעל לא בסדר. מצד שני בעל שמרגיש שהכל עליו, עייף, לא מבין למה אשתו, שלא עובדת, לא עושה את כל שאר הדברים עם הבית והלדים, ועוד יש לה טענות.
מה שאמרתי מאד פשטני, אבל זה מה שאנחנו רואים, כאשר אנחנו מנסים לנתח מה קורה לזוגות החברים שלנו שמתפרקים.
אולי יש מקום לשקול למצוא עבודה? לעיתים גם כמה אלפי שקלים נוספים יכולים מאד לשפר את ההרגשה והאוירה בבית. גם להקל על העומס של בעלך, וגם להכניס עיניין נוסף עבורך. אולי את יכולה להשתלב איתו בעבודה? בתנאי שאתם יכולים להסתדר יחד, וזה לא יצור מוקד נוסף לחיכוכים. או עבודה שונה לגמרי, שהיא רק שלך, שתוכלי לספר לו עליה, לחלוק עימו ובתמורה הוא יחלוק עימך את מה שקורה לו בעבודה.
סתם רעיונות. אני באמת לא חושבת שאני מוסמכת לייעץ לאחרים, ובודאי לא כשאין לי באמת מושג מה קורה שם.
ומצד שני:
אני מאוד מאוד אוהבת אותו ורוצה להמשיך את חיי לצידו.
אני קוראת את שני המפשטים האלו שנשואה כתבה והם סותרים אחד את השני. מאחר והאהבה היא קיימת, אז להרגשתי האנרגיה של נשואה צריכה ללכת לטיפול בקשיים. כלומר - הנישואין והחיים יחד הם מצב נתון, בילתי ניתן לערעור, הרי האהבה קיימת, ולרוב היחסים טובים. ולכן, כאשר משהו משתבש צריך להמנע מהמחשבה שעוד מעט הכל יתפרק, אלא לחשוב בכוון של "איך נתקן את זה, כי אין שום מצב שזה יתפרק". להיות בטוחה שאם כרגע המצב לא טוב זה רק שלב מעבר, ועוד מעט בודאי שוב יהיה בסדר. ומכאן לנסות לראות מה הקושי שהופך כרגע את המצב לפחות נעים מהרגיל.
אולי זה המקום לבקש מנשואה באושר?? לספר איך אצלם בבית פותרים בעיות? משלב האבחון ועד שלב הביצוע?
הלואי והייתי יודעת לנתח בדיוק איך אנחנו מאבחנים ומטפלים בבעיות, ולהסביר את זה לאחרים.
אני מוכנה לנסות.
כאשר נראה שיש קושי כלשהו מנסים לדבר על זה. למשל: "אתה נראה עייף", "מה קורה?" "בזמן האחרון נראה שאתה הרבה עייף, ואין לך הרבה כוח לילדים כשאתה חוזר. " אבל בטון מודאג, אמפטי, משתתף. ממש לא בטון מתלונן. אבל אני גם לא מרגישה מתלוננת, אלא מודאגת, רוצה לעזור. ואז לרוב התשובה תהיה משהו כמו "כן, באמת נכון" "באמת עיצבנו אותי היום בעבודה, באמת לאחרונה אני ממש לא נהנה מהעבודה, בזמן האחרון יש המון עומס" וכד'. ואז השיחה משיכה מה בעצם גורם לזה, איזה אפשרויות יש לשנות את זה, מה הכי בעייתי. ואז מנסים לנתח את הבעיה, מתי זה השתנה, מה יכול להחזיר את זה לקדמותו, או איך אני יכולה לעזור, אולי לעשות משהו שיקל על העומס, לקחת על עצמי משהו מהמטלות. אולי להחליט לוותר על משהו שנראה חשוב, אבל מכניס המון עומס וקושי. גם אני חולקת איתו התלבטויות לגבי העבודה שלי. האם כדאי להכנס לתחום מסוים, אולי לעזוב את זה? מנסים יחד לחשוב מה זה יתן, מה היתרונות, מה החסרונות, האם זה כדאי? כלכלית? מבחינת העומס? ואז אנחנו מגיעים למסקנות, ומנסים לבצע בהתאם.
היו לנו המון שיחות כאלו. אנחנו משתדלים כל ערב לעשות טיול בחוץ, שנינו לבד. הילדים כבר מספיק גדולים. בעבר, כשהם היו יותר קטנים, היינו מדברים במיטה, כשהיינו הולכים לישון. אנחנו תמיד הולכים לינון יחד, מלבד מיקרים נדירים, אולי פעם בחודש חודשיים, כשאחד הרבה יותר עייף מהשני, או כשאחד מאיתנו חייב לסיים משהו בעבודה או כשיש ילד חולה וכד'.
נשואה, את מדברת על כך שלהרגשתך הקושי נובע ממצב כלכלי, שכל עול הפרנסה על בעלך.
אני חייבת לומר כאן משהו שבודאי יקפיץ הרבה מקוראי "באופן". דיברתי קודם על זוגות רבים מבין חברינו שחייהם הזוגיים לא שורדים. כמעט אצל כולם מדובר בבעל שעובד הרבה, לרוב עבודה קשה ומאתגרת, לעיתים גם מכניסה היטב, אבל לא בהכרח, ואשה שלא עובדת. נוצר מצב של התרחקות. פחות נושאים לדבר עליהם, תחושה שהאשה לא "בעיניינים", היא מתוסכלת, משועממת, כל הזמן מוצאת נושאים בהם הבעל לא בסדר. מצד שני בעל שמרגיש שהכל עליו, עייף, לא מבין למה אשתו, שלא עובדת, לא עושה את כל שאר הדברים עם הבית והלדים, ועוד יש לה טענות.
מה שאמרתי מאד פשטני, אבל זה מה שאנחנו רואים, כאשר אנחנו מנסים לנתח מה קורה לזוגות החברים שלנו שמתפרקים.
אולי יש מקום לשקול למצוא עבודה? לעיתים גם כמה אלפי שקלים נוספים יכולים מאד לשפר את ההרגשה והאוירה בבית. גם להקל על העומס של בעלך, וגם להכניס עיניין נוסף עבורך. אולי את יכולה להשתלב איתו בעבודה? בתנאי שאתם יכולים להסתדר יחד, וזה לא יצור מוקד נוסף לחיכוכים. או עבודה שונה לגמרי, שהיא רק שלך, שתוכלי לספר לו עליה, לחלוק עימו ובתמורה הוא יחלוק עימך את מה שקורה לו בעבודה.
סתם רעיונות. אני באמת לא חושבת שאני מוסמכת לייעץ לאחרים, ובודאי לא כשאין לי באמת מושג מה קורה שם.
-
עוברת_אורח*
- הודעות: 1746
- הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
- דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*
במה בן זוגי מועיל לי
אנחנו תמיד הולכים לישון יחד, מלבד מיקרים נדירים
נקודה חשובה מאד, שהלוואי שהייתי מקפידה עליה
נקודה חשובה מאד, שהלוואי שהייתי מקפידה עליה
-
נועה_ברוך*
- הודעות: 1074
- הצטרפות: 18 יוני 2004, 15:22
- דף אישי: הדף האישי של נועה_ברוך*
במה בן זוגי מועיל לי
אבל בטון מודאג, אמפטי, משתתף. ממש לא בטון מתלונן. אבל אני גם לא מרגישה מתלוננת, אלא מודאגת, רוצה לעזור.
לדעתי כאן אחד המפתחות החשובים. המקום ממנו את פועלת ואליו את שואפת.
לדעתי כאן אחד המפתחות החשובים. המקום ממנו את פועלת ואליו את שואפת.
במה בן זוגי מועיל לי
אני חייבת לומר כאן משהו שבודאי יקפיץ הרבה מקוראי "באופן".
לא יודעת אם הרבה, אבל אותי זה הקפיץ.
בואי נחלק את זה לשני חלקים. אחד- היא לא עובדת. באמת??? לגדל ילדים קטנים, לנקות, לכבס, לבשל, לשחק, לקנות, להכיל, להקשיב...זאת עבודה קשה מאד. ולא רק זה, היא גם מכניסה המון כסף, סליחה, חוסכת כסף. למנקה, מטפלת, מבשלת, פסיכולוגית. רק תתארי לך שחס וחלילה אבא היה חד-הורי וצריך לקנות את כל הטיפול הזה.
החלק השני הוא ההנחה שאשה בבית= מתוסכלת, משועממת, כל הזמן מוצאת נושאים בהם הבעל לא בסדר
שזה אומר, במובלע, שמי שעובד בחוץ הוא שמח, מעניין ומרוצה.
אני חושבת שזה בכלל לא קשור לעבודה, לא בבית לא בחוץ. זה קשור למי שאתה כאדם, להתפתחות שלך ולנטיה שלך.
מנסיוני האישי, דוקא בשנים שעבדתי בחוץ לא היה לי זמן וכוח לפתח את עצמי והחזרה מיום עבודה היתה מתישה ומתסכלת. מאז שאני בבית, אני שמחה, מתפתחת, מרוצה ושלווה הרבה יותר.
לא יודעת אם הרבה, אבל אותי זה הקפיץ.
בואי נחלק את זה לשני חלקים. אחד- היא לא עובדת. באמת??? לגדל ילדים קטנים, לנקות, לכבס, לבשל, לשחק, לקנות, להכיל, להקשיב...זאת עבודה קשה מאד. ולא רק זה, היא גם מכניסה המון כסף, סליחה, חוסכת כסף. למנקה, מטפלת, מבשלת, פסיכולוגית. רק תתארי לך שחס וחלילה אבא היה חד-הורי וצריך לקנות את כל הטיפול הזה.
החלק השני הוא ההנחה שאשה בבית= מתוסכלת, משועממת, כל הזמן מוצאת נושאים בהם הבעל לא בסדר
שזה אומר, במובלע, שמי שעובד בחוץ הוא שמח, מעניין ומרוצה.
אני חושבת שזה בכלל לא קשור לעבודה, לא בבית לא בחוץ. זה קשור למי שאתה כאדם, להתפתחות שלך ולנטיה שלך.
מנסיוני האישי, דוקא בשנים שעבדתי בחוץ לא היה לי זמן וכוח לפתח את עצמי והחזרה מיום עבודה היתה מתישה ומתסכלת. מאז שאני בבית, אני שמחה, מתפתחת, מרוצה ושלווה הרבה יותר.
במה בן זוגי מועיל לי
ואחרי ההערה הזאת, אני חוזרת ל"מתכון" שלך והוא ממש טעים לי.
היכולת שלך לעשות הפרדות ולזהות בזמן אמת שהקושי לא נובע מאדישות/עצלנות/רוע/נקמנות כלפייך אלא ממשהו אישי שלו- זאת מתנה של ממש. אם אני מבינה נכון, אז גם לו יש את הגישה הזו. כך פשוט הגשתם אחד לשני כתף תומכת, הקשבה ועזרה. פשוט ונפלא.
היכולת שלך לעשות הפרדות ולזהות בזמן אמת שהקושי לא נובע מאדישות/עצלנות/רוע/נקמנות כלפייך אלא ממשהו אישי שלו- זאת מתנה של ממש. אם אני מבינה נכון, אז גם לו יש את הגישה הזו. כך פשוט הגשתם אחד לשני כתף תומכת, הקשבה ועזרה. פשוט ונפלא.
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
היא לא עובדת. באמת??? לגדל ילדים קטנים, לנקות, לכבס, לבשל, לשחק, לקנות, להכיל, להקשיב...זאת עבודה קשה מאד
כן, זה ברור לי. יש לי ילדים...
אני מאמינה שמי שמגדלת את ילדיה ברוח "באופן", כלומר מתוך רצון מלא לעשות זאת, מתוך השקעה ואתגר בבית ובילדים היא שונה ממי שפשוט לא עובדת כי היא יכולה להרשות זאת לעצמה, אפילו בדוחק, או שניסתה כמה עבודות, ולבסוף הפסיקה לנסות למצוא עבודה. רבות מהנשים שתיארתי שולחות את הילדים למסגרות מגיל צעיר, נעזרות בעזרה חיצונית לתיחזוק הבית, ומבלות זמן רב בסידורים עלומים. בחיי. אני ממש לא מבינה איך הן ממלאות את הזמן שלהן.
כפי שאמרתי, בעלי ואני מנסים כל הזמן לפצח מה המתכון לחיי נישואין מוצלחים. והדבר הבולט ביותר שראינו אצל החברים שלנו הוא, שאלו בהם שני בני הזוג עובדים בעבודה המכניסה כסף מחוץ לבית, במצב זוגי טוב בהרבה מאלו בהם האשה לא עובדת. ממצא אמפירי, לא אידאולגי. אבל אני מודה, שרוב אלו שלא עובדות גם לא מגדלות את ילדיהן ברוח באופן. הן מגדלות אותן לגמרי מיינסטרים, ופשוט לא עובדות.
אין לנו חברים קרובים ממש שעושים חינוך ביתי, ולכן אין לי יכולת לומר איך המצב שם, בעיקר בשנים לאחר שהילדים ממש קטנים וזקוקים לטיפול פיסי סביב השעון. אני יכולה לומר שכאן באתר אני קוראת על לא מעט נשים שלא עובדות ועושות חינוך ביתי, שלא נשמעות מאד מרוצות מהיחסים עם הבעל. אבל מאד יתכן שאלו שמאד מרוצות מחיי הזוגיות שלהן, כמוני, פשוט לא מוצאות לנכון לכתוב. לא נעים להן. גם אני אף פעם לא כתבתי קודם, כי זה לא נעים "להשויץ" כאשר אחרות מתארות את הקשיים שלהן. כרגיל אלו שמתלוננים, הרבה יותר נשמעים מאלו שאצלם הכל בסדר. יתכן ואני משליכה מהמצב שאני רואה אצל הסובבים אותי למצב אחר לגמרי.
כן, זה ברור לי. יש לי ילדים...
אני מאמינה שמי שמגדלת את ילדיה ברוח "באופן", כלומר מתוך רצון מלא לעשות זאת, מתוך השקעה ואתגר בבית ובילדים היא שונה ממי שפשוט לא עובדת כי היא יכולה להרשות זאת לעצמה, אפילו בדוחק, או שניסתה כמה עבודות, ולבסוף הפסיקה לנסות למצוא עבודה. רבות מהנשים שתיארתי שולחות את הילדים למסגרות מגיל צעיר, נעזרות בעזרה חיצונית לתיחזוק הבית, ומבלות זמן רב בסידורים עלומים. בחיי. אני ממש לא מבינה איך הן ממלאות את הזמן שלהן.
כפי שאמרתי, בעלי ואני מנסים כל הזמן לפצח מה המתכון לחיי נישואין מוצלחים. והדבר הבולט ביותר שראינו אצל החברים שלנו הוא, שאלו בהם שני בני הזוג עובדים בעבודה המכניסה כסף מחוץ לבית, במצב זוגי טוב בהרבה מאלו בהם האשה לא עובדת. ממצא אמפירי, לא אידאולגי. אבל אני מודה, שרוב אלו שלא עובדות גם לא מגדלות את ילדיהן ברוח באופן. הן מגדלות אותן לגמרי מיינסטרים, ופשוט לא עובדות.
אין לנו חברים קרובים ממש שעושים חינוך ביתי, ולכן אין לי יכולת לומר איך המצב שם, בעיקר בשנים לאחר שהילדים ממש קטנים וזקוקים לטיפול פיסי סביב השעון. אני יכולה לומר שכאן באתר אני קוראת על לא מעט נשים שלא עובדות ועושות חינוך ביתי, שלא נשמעות מאד מרוצות מהיחסים עם הבעל. אבל מאד יתכן שאלו שמאד מרוצות מחיי הזוגיות שלהן, כמוני, פשוט לא מוצאות לנכון לכתוב. לא נעים להן. גם אני אף פעם לא כתבתי קודם, כי זה לא נעים "להשויץ" כאשר אחרות מתארות את הקשיים שלהן. כרגיל אלו שמתלוננים, הרבה יותר נשמעים מאלו שאצלם הכל בסדר. יתכן ואני משליכה מהמצב שאני רואה אצל הסובבים אותי למצב אחר לגמרי.
-
חלוקית_נחל*
- הודעות: 1626
- הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
- דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*
במה בן זוגי מועיל לי
לי ברור שניתן למצוא פתרון אם יבקש עזרה - ייעוץ, אבל הוא לא מוכן בשום אופן להתייעץ. ואז הוא תקוע.
נשואה, באיזה תחום את חושבת שזוגך זקוק לייעוץ - בתחום המקצועי? כלכלי? אישי? בתחום של כלכלת משפחה וניהול כספים לדוג' ניתן להיעזר בטבלאות שניתן להוריד באינטרנט. ובתחומים משותפים כמו תקשורת ויחסים אישיים אפשר להתחיל שינוי רק אם אחד מבני הזוג משנה את עצמו.
יכולה לשתף שבמצבים דומים מה שעוזר לי זה לפרק את הסיטואציה לגורמים ולנסות להבין איפה הכשל ולתקן. לדוג' נוצר מצב שחזר על עצמו שבסיומו של יום פעילות חנ"ב+חוגים הייתי מגיעה סחוטה ורוויה הבייתה ואז זוגי היה מבלה עם הבנות בערך כשעה ואני הייתי מכינה את ארוחת הערב. לפעמים הייתי מנצלת את זמן הארוחה לבהייה ומנוחה, בתומה, הוא לוקח את הבנות לצחצוח והסתדרות לשינה + הקראת סיפור והרדמה ואני הייתי נותרת עם שולחן מלא כלים והניקיון שאחרי. אחרי מספר מקרים שכאלו הבנתי שהרצף הזה יוצר אצלי תסכול ומירמור וכשדיברתי עם זוגי הבנתי שמאוד מצער אותו שאני לא מצטרפת לארוחה איתם. איכשהו ברגע שדייקתי את הסיטואציה והצלחתי לתמלל אותה בדייקנות ולתקשר אותה העניינים התאזנו. לכן אני דואגת לתמלל ולתקשר ואיכשהו זה מוביל ליותר תקשורת בינינו. וגם אם זוגי שוכח ו"קורס" עוד לפני הבנות מבלי לשים לב שהן עדיין ערות, אני משתדלת לתמלל לעצמי עבורו שהוא בטח מרגיש לא טוב וכו'.
גיליתי על עצמי שקל מאוד לגלוש להלך רוח הזה במיוחד שבאופן אובייקטיבי יש לחץ גדול ועומס על שנינו ומה שעובד עבורי זה לדייק את הסיטואציה ולא להידרדר למחשבות הכלליות של "אף פעם..." ו"תמיד..." וכשאני בחולשה ורוצה אני פשוט אומרת את זה והולכת לנוח. אם אני מצליחה. גיליתי שזוגי מפרגן לי הרבה הרבה יותר מאשר אני מפרגנת לעצמי.
אני חושבת כשאחד מבני הזוג עובד "בחוץ" והשני לא, מטבע הדברים חולקים פחות חוויות משותפות ואז צריך להשקיע יותר בתקשורת ובקשר, העולמות פחות חופפים.
בחירה בחנ"ב ובחיים "באופן טבעי" היא מאוד משמעותית ומשפיעה על אורחות החיים והבית ולכן אם בן הזוג אדיש אליה הוא לא מעוניין בה זה יכול להיות גם מקור לאי שביעות רצון.
נשואה, באיזה תחום את חושבת שזוגך זקוק לייעוץ - בתחום המקצועי? כלכלי? אישי? בתחום של כלכלת משפחה וניהול כספים לדוג' ניתן להיעזר בטבלאות שניתן להוריד באינטרנט. ובתחומים משותפים כמו תקשורת ויחסים אישיים אפשר להתחיל שינוי רק אם אחד מבני הזוג משנה את עצמו.
יכולה לשתף שבמצבים דומים מה שעוזר לי זה לפרק את הסיטואציה לגורמים ולנסות להבין איפה הכשל ולתקן. לדוג' נוצר מצב שחזר על עצמו שבסיומו של יום פעילות חנ"ב+חוגים הייתי מגיעה סחוטה ורוויה הבייתה ואז זוגי היה מבלה עם הבנות בערך כשעה ואני הייתי מכינה את ארוחת הערב. לפעמים הייתי מנצלת את זמן הארוחה לבהייה ומנוחה, בתומה, הוא לוקח את הבנות לצחצוח והסתדרות לשינה + הקראת סיפור והרדמה ואני הייתי נותרת עם שולחן מלא כלים והניקיון שאחרי. אחרי מספר מקרים שכאלו הבנתי שהרצף הזה יוצר אצלי תסכול ומירמור וכשדיברתי עם זוגי הבנתי שמאוד מצער אותו שאני לא מצטרפת לארוחה איתם. איכשהו ברגע שדייקתי את הסיטואציה והצלחתי לתמלל אותה בדייקנות ולתקשר אותה העניינים התאזנו. לכן אני דואגת לתמלל ולתקשר ואיכשהו זה מוביל ליותר תקשורת בינינו. וגם אם זוגי שוכח ו"קורס" עוד לפני הבנות מבלי לשים לב שהן עדיין ערות, אני משתדלת לתמלל לעצמי עבורו שהוא בטח מרגיש לא טוב וכו'.
גיליתי על עצמי שקל מאוד לגלוש להלך רוח הזה במיוחד שבאופן אובייקטיבי יש לחץ גדול ועומס על שנינו ומה שעובד עבורי זה לדייק את הסיטואציה ולא להידרדר למחשבות הכלליות של "אף פעם..." ו"תמיד..." וכשאני בחולשה ורוצה אני פשוט אומרת את זה והולכת לנוח. אם אני מצליחה. גיליתי שזוגי מפרגן לי הרבה הרבה יותר מאשר אני מפרגנת לעצמי.
אני חושבת כשאחד מבני הזוג עובד "בחוץ" והשני לא, מטבע הדברים חולקים פחות חוויות משותפות ואז צריך להשקיע יותר בתקשורת ובקשר, העולמות פחות חופפים.
בחירה בחנ"ב ובחיים "באופן טבעי" היא מאוד משמעותית ומשפיעה על אורחות החיים והבית ולכן אם בן הזוג אדיש אליה הוא לא מעוניין בה זה יכול להיות גם מקור לאי שביעות רצון.
-
נשואה_באושר*
- הודעות: 19
- הצטרפות: 13 דצמבר 2006, 01:09
במה בן זוגי מועיל לי
אני חוזרת וקוראת את הדף, כי אני מרגישה שהוא משמעותי עבורי. נשואה מספרת על חיי משפחה בהם משמהו השתבש, למרות שברור שהבסיס טוב.
_האם אני אוהבת אותו?
האם היום הייתי פוגשת בו - האם היה לקשר שלנו סיכוי.
בהחחלט כן על שתי השאלות!
הוא גבר מקסים, עדין, חכם, מצחיק, אחראי ועוד ועוד.... רק ששחיקת החיים הגיעה למחוזותינו_
ואז אני קוראת:
הוא חוזר אחה"צ מהעבודה תמיד עייף. אין יום שהוא לא עייף (ולא אין לו חוסר בברזל ודומיו...), הוא התרגל לחשוב על עצמו כעייף. ואז בהייה מול המסך המרצד ולמיטה לישון.
נשמע שיש לו קושי, לא שהוא אדיש ולא איכפת לו.
אני נזכרת בדף שפעם הפנו אליו בנושא אחר לגמרי, והוא כתוב בצורה הומוריסטית, אבל מתאר טוב מאד את ה"תסריטים" השונים שעוברים בראש של בני זוג. שווה קריאה: http://cafe.themarker.com/post/736466/
הפניתי אליו גם את בעלי, וכל פעם שיש איזה רושם של אי הבנה בינינו אנחנו מזכירים את זה. איך כל אחד מפרש לו בראש בצורה לגמרי מוטעית את ההתנהגות של השני.
אצל נשואה למשל - "הוא עייף ואין לו כוח רק כשהוא איתנו. עם חברים יש לו כוח." והפרוש הניתן לזה (סתם ניחוש שלי): "אנחנו לא מעניינים אותו, בישבילנו הוא לא מוכן להתאמץ, הוא כבר לא אוהב אותי, הבית משמעמם אותו. אבל החברים מעניינים אותו, איתם הוא נהנה, ולכן הוא לא באמת עייף, אלא סתם לא נחמד אלינו". והוא אולי חושב "אני כל כך עייף, אין לי כוח, מזל שלפחות בבית שלי עם המשפחה אני יכול להתנהג בדיוק איך שאני מרגיש. אוף, עם החברים אני צריך לעשות הצגות, להראות מלא אנרגיות, כי אחרת, מה הם יחשבו, ואולי בפעם הבאה בכלל לא יתקשרו להזמין אותי. כמה טוב שאישתי עוזבת אותי במנוחה, לא מנסה בכוח לגרום לי להיות עליז ושמח באופן מלאכותי, כשזה כרגע ממש לא מתאים לי. הלואי שהיא היתה באה קצת לשבת איתי מול הטלויזיה, סתם, בשקט, משעינה עלי את הראש ומראה לי שהיא עדיין אוהבת אותי, למרות שכרגע אני עובר תקופה קשה"....
ולא תמיד אפשר לדבר על הכל באופן מילולי. אבל אני למדתי שצריך לנסות להריץ בראש גם תסריטים אחרים מאלו שבאים באופן ספונטני.
_האם אני אוהבת אותו?
האם היום הייתי פוגשת בו - האם היה לקשר שלנו סיכוי.
בהחחלט כן על שתי השאלות!
הוא גבר מקסים, עדין, חכם, מצחיק, אחראי ועוד ועוד.... רק ששחיקת החיים הגיעה למחוזותינו_
ואז אני קוראת:
הוא חוזר אחה"צ מהעבודה תמיד עייף. אין יום שהוא לא עייף (ולא אין לו חוסר בברזל ודומיו...), הוא התרגל לחשוב על עצמו כעייף. ואז בהייה מול המסך המרצד ולמיטה לישון.
נשמע שיש לו קושי, לא שהוא אדיש ולא איכפת לו.
אני נזכרת בדף שפעם הפנו אליו בנושא אחר לגמרי, והוא כתוב בצורה הומוריסטית, אבל מתאר טוב מאד את ה"תסריטים" השונים שעוברים בראש של בני זוג. שווה קריאה: http://cafe.themarker.com/post/736466/
הפניתי אליו גם את בעלי, וכל פעם שיש איזה רושם של אי הבנה בינינו אנחנו מזכירים את זה. איך כל אחד מפרש לו בראש בצורה לגמרי מוטעית את ההתנהגות של השני.
אצל נשואה למשל - "הוא עייף ואין לו כוח רק כשהוא איתנו. עם חברים יש לו כוח." והפרוש הניתן לזה (סתם ניחוש שלי): "אנחנו לא מעניינים אותו, בישבילנו הוא לא מוכן להתאמץ, הוא כבר לא אוהב אותי, הבית משמעמם אותו. אבל החברים מעניינים אותו, איתם הוא נהנה, ולכן הוא לא באמת עייף, אלא סתם לא נחמד אלינו". והוא אולי חושב "אני כל כך עייף, אין לי כוח, מזל שלפחות בבית שלי עם המשפחה אני יכול להתנהג בדיוק איך שאני מרגיש. אוף, עם החברים אני צריך לעשות הצגות, להראות מלא אנרגיות, כי אחרת, מה הם יחשבו, ואולי בפעם הבאה בכלל לא יתקשרו להזמין אותי. כמה טוב שאישתי עוזבת אותי במנוחה, לא מנסה בכוח לגרום לי להיות עליז ושמח באופן מלאכותי, כשזה כרגע ממש לא מתאים לי. הלואי שהיא היתה באה קצת לשבת איתי מול הטלויזיה, סתם, בשקט, משעינה עלי את הראש ומראה לי שהיא עדיין אוהבת אותי, למרות שכרגע אני עובר תקופה קשה"....
ולא תמיד אפשר לדבר על הכל באופן מילולי. אבל אני למדתי שצריך לנסות להריץ בראש גם תסריטים אחרים מאלו שבאים באופן ספונטני.
במה בן זוגי מועיל לי
כאשר משהו משתבש צריך להמנע מהמחשבה שעוד מעט הכל יתפרק, אלא לחשוב בכוון של "איך נתקן את זה, כי אין שום מצב שזה יתפרק". להיות בטוחה שאם כרגע המצב לא טוב זה רק שלב מעבר, ועוד מעט בודאי שוב יהיה בסדר.
מאמצת בחום, ומקווה לזכור ברגעי המשבר.
כאשר נראה שיש קושי כלשהו מנסים לדבר על זה.
לצערי, אצלנו זה לא כך. בן זוגי לא אוהב לדבר, קשה לו לשתף. זה לא שהוא משתף משהו אחר, הוא פשוט כמו בונקר.
אם אני מנסה להתחיל שיחה או שהוא יעצור אותי (במקרה הטוב) או שהוא יתעצבן ואז זה יכול להפוך לריב.
אבל אני גם לא מרגישה מתלוננת, אלא מודאגת, רוצה לעזור
אצלנו הוא מקבל את זה "הנה היא מתחילה להציק". אולי זה מלחיץ אותו. כנראה שאני צריכה ללמוד לתפוס מרחק, בלי להרגיש מתרחקת. עם השלישית שלי כשהיא בוכה אני לא הולכת אליה. היא רואה אותי, אם היא רוצה היא נגשת אלי (לפעמים היא מעדיפה את אחותה ). אולי כך אני צריכה לנהוג גם איתו. לשדר לו, אני כאן אם תרצה לשתף.
אנחנו משתדלים כל ערב לעשות טיול בחוץ, שנינו לבד
איזה כיף לכם! אני מבינה שהילדים כבר באמת גדולים והכל פשוט יותר.
אנחנו כן הולכים לישון יחד תמיד עם חיבוק (למעט הקיץ החם והדביק של ת"א). גם כשאנחנו רבים ולא מדברים, נכנסים יחד למיטה לא מחובקים, אבל אולי משאירים את האופציה פתוחה.
אני חייבת לומר כאן משהו שבודאי יקפיץ הרבה מקוראי "באופן".
אותי אישית זה לא הקפיץ, אבל בהחלט יכולה להבין למה אחרות כן יקפצו. אני יכולה להבין את המרמור שנוצר אצל נשים שבחרו לא לעבוד. נראה לי גם שהן במעמד סוציו-אקונומי גבוה יחסית.
בכל מקרה, אנחנו בחינוך ביתי. כם אם הגדולים ילכו לבי"ס הקטנה עדיין קטנטנה. אבל הרבה פעמים אני חושבת מה לעשות עם עצמי חוץ מהילדים. משהו שאני יכולה לשלב ואני לא כ"כ יודעת מה אפשר. יש ימים שאני פנויה יותר, כי הקטנה משחקת ורגועה. ואז יש כמה ימים שהיא פחות רגועה וזקוקה לי מאוד ואני לא רואה איך אני יכולה לשלב עבודה בתוך זה. אני לא כ"כ יצירתית שיכולה לעשות דברים ולמכור. לא מוצאת את עצמי מבחינה מקצועית.
רוזמרין כתבה היכולת שלך לעשות הפרדות ולזהות בזמן אמת שהקושי לא נובע מאדישות/עצלנות/רוע/נקמנות כלפייך אלא ממשהו אישי שלו
אני בהחלט צריכה ללמוד את זה. חוסר מצב הרוח הוא שלו ולא בגללי ולא בהכרח קשור אלי ואין סיבה אמיתית שזה יוביל לחיכוכים בינינו.
מאמצת בחום, ומקווה לזכור ברגעי המשבר.
כאשר נראה שיש קושי כלשהו מנסים לדבר על זה.
לצערי, אצלנו זה לא כך. בן זוגי לא אוהב לדבר, קשה לו לשתף. זה לא שהוא משתף משהו אחר, הוא פשוט כמו בונקר.
אם אני מנסה להתחיל שיחה או שהוא יעצור אותי (במקרה הטוב) או שהוא יתעצבן ואז זה יכול להפוך לריב.
אבל אני גם לא מרגישה מתלוננת, אלא מודאגת, רוצה לעזור
אצלנו הוא מקבל את זה "הנה היא מתחילה להציק". אולי זה מלחיץ אותו. כנראה שאני צריכה ללמוד לתפוס מרחק, בלי להרגיש מתרחקת. עם השלישית שלי כשהיא בוכה אני לא הולכת אליה. היא רואה אותי, אם היא רוצה היא נגשת אלי (לפעמים היא מעדיפה את אחותה
). אולי כך אני צריכה לנהוג גם איתו. לשדר לו, אני כאן אם תרצה לשתף.אנחנו משתדלים כל ערב לעשות טיול בחוץ, שנינו לבד
איזה כיף לכם! אני מבינה שהילדים כבר באמת גדולים והכל פשוט יותר.
אנחנו כן הולכים לישון יחד תמיד עם חיבוק (למעט הקיץ החם והדביק של ת"א). גם כשאנחנו רבים ולא מדברים, נכנסים יחד למיטה לא מחובקים, אבל אולי משאירים את האופציה פתוחה.
אני חייבת לומר כאן משהו שבודאי יקפיץ הרבה מקוראי "באופן".
אותי אישית זה לא הקפיץ, אבל בהחלט יכולה להבין למה אחרות כן יקפצו. אני יכולה להבין את המרמור שנוצר אצל נשים שבחרו לא לעבוד. נראה לי גם שהן במעמד סוציו-אקונומי גבוה יחסית.
בכל מקרה, אנחנו בחינוך ביתי. כם אם הגדולים ילכו לבי"ס הקטנה עדיין קטנטנה. אבל הרבה פעמים אני חושבת מה לעשות עם עצמי חוץ מהילדים. משהו שאני יכולה לשלב ואני לא כ"כ יודעת מה אפשר. יש ימים שאני פנויה יותר, כי הקטנה משחקת ורגועה. ואז יש כמה ימים שהיא פחות רגועה וזקוקה לי מאוד ואני לא רואה איך אני יכולה לשלב עבודה בתוך זה. אני לא כ"כ יצירתית שיכולה לעשות דברים ולמכור. לא מוצאת את עצמי מבחינה מקצועית.
רוזמרין כתבה היכולת שלך לעשות הפרדות ולזהות בזמן אמת שהקושי לא נובע מאדישות/עצלנות/רוע/נקמנות כלפייך אלא ממשהו אישי שלו
אני בהחלט צריכה ללמוד את זה. חוסר מצב הרוח הוא שלו ולא בגללי ולא בהכרח קשור אלי ואין סיבה אמיתית שזה יוביל לחיכוכים בינינו.
במה בן זוגי מועיל לי
אני קוראת את חלוקית והנשואה באושר ובחיי שמתחשק לי לגריין כל משפט שני.
נשואה באושר, את ואני נשואות בערך אותו זמן, לשתינו ילדים גדולים וגם חברים במצב דומה. אני מעולם לא הייתי בחנ"ב, לצערי הרב, אבל רגע לפני שהגדול הגיע לגיל ההתבגרות בחרתי לעזוב את העבודה בחוץ להיות בבית. אני מרגישה שזו היתה אחת ההחלטות החשובות בחיי. אני ממש לא משועממת ומתוסכלת.
גם בין החברים הטובים שלנו יש נשים שבחרו להיות בבית. חלקן רק בשנים שהילדים היו קטנים, חלקן מדי פעם וחלקן תמיד. מה"ניתוח הסביבתי" שאני ערכתי, נראה לי שהסיבה לחיי נישואין טובים קשורה להתנהגות ורגישות בני הזוג ולא למצב החיצוני. לא עייפות ולא שעמום. כן אמפטיה, תמיכה והבנה משני הצדדים. לא ציניות וירידות הדדיות. כן תשומת לב לשפת הגוף ולטון הדיבור.
נשואה באושר, את ואני נשואות בערך אותו זמן, לשתינו ילדים גדולים וגם חברים במצב דומה. אני מעולם לא הייתי בחנ"ב, לצערי הרב, אבל רגע לפני שהגדול הגיע לגיל ההתבגרות בחרתי לעזוב את העבודה בחוץ להיות בבית. אני מרגישה שזו היתה אחת ההחלטות החשובות בחיי. אני ממש לא משועממת ומתוסכלת.
גם בין החברים הטובים שלנו יש נשים שבחרו להיות בבית. חלקן רק בשנים שהילדים היו קטנים, חלקן מדי פעם וחלקן תמיד. מה"ניתוח הסביבתי" שאני ערכתי, נראה לי שהסיבה לחיי נישואין טובים קשורה להתנהגות ורגישות בני הזוג ולא למצב החיצוני. לא עייפות ולא שעמום. כן אמפטיה, תמיכה והבנה משני הצדדים. לא ציניות וירידות הדדיות. כן תשומת לב לשפת הגוף ולטון הדיבור.
במה בן זוגי מועיל לי
היא גם מכניסה המון כסף, סליחה, חוסכת כסף. למנקה, מטפלת, מבשלת, פסיכולוגית. רק תתארי לך שחס וחלילה אבא היה חד-הורי וצריך לקנות את כל הטיפול הזה.
???
הנחת היסוד שלך היא שאבא חד הורי לא יכול לעשות את זה וצריך לקנות? רוב האימהות החדהוריות עושות זאת. למה לא האבות.
הפמיניסטית שבי מזדעקת.
???
הנחת היסוד שלך היא שאבא חד הורי לא יכול לעשות את זה וצריך לקנות? רוב האימהות החדהוריות עושות זאת. למה לא האבות.
הפמיניסטית שבי מזדעקת.
במה בן זוגי מועיל לי
תודה על הקישור.
מזכיר הרבה מעצמנו גם אותי וגם את בן זוגי
מזכיר הרבה מעצמנו גם אותי וגם את בן זוגי
במה בן זוגי מועיל לי
נשואה, באיזה תחום את חושבת שזוגך זקוק לייעוץ
לפני כ - 6 שנים הוא עזב עבודה במקום מסודר והפך להיות עצמאי.
היום הוא עובד לבד ולעיתים יש לו המון עבודה והוא לא תמיד מספיק הכל. הוא רק אדם אחד.
אני חושבת שהוא צריך להרחיב את העסק או לעשות איזשהו שינוי. גם כדי להרוויח יותר כסף וגם כדי שיהיה לו קל יותר.
כיום כמו שהדברים מתנהלים הוא דורך במקום. מרוויח בסדר גמור, אבל לדעתי אפשר להוציא מהעסק יותר.
לזה אני חושבת שצריך איש מקצוע. בכדי לראות האם באמת כדאי להתרחב, הרי לא תמיד זה כדאי. אולי כדאי דווקא קצת לשנות את התחום או למצוא נישה בתוך התחום שקל לו בה יותר, שהיא עדיפה יותר.
לפני כ - 6 שנים הוא עזב עבודה במקום מסודר והפך להיות עצמאי.
היום הוא עובד לבד ולעיתים יש לו המון עבודה והוא לא תמיד מספיק הכל. הוא רק אדם אחד.
אני חושבת שהוא צריך להרחיב את העסק או לעשות איזשהו שינוי. גם כדי להרוויח יותר כסף וגם כדי שיהיה לו קל יותר.
כיום כמו שהדברים מתנהלים הוא דורך במקום. מרוויח בסדר גמור, אבל לדעתי אפשר להוציא מהעסק יותר.
לזה אני חושבת שצריך איש מקצוע. בכדי לראות האם באמת כדאי להתרחב, הרי לא תמיד זה כדאי. אולי כדאי דווקא קצת לשנות את התחום או למצוא נישה בתוך התחום שקל לו בה יותר, שהיא עדיפה יותר.
במה בן זוגי מועיל לי
רוב האימהות החדהוריות עושות זאת
רוב החד-הוריות נמצאות מתחת לקו העוני. יכול להיות שזה גם בגלל שאם הן הולכות לעבוד- הן צריכות לקנות את השירותים הנ"ל ואם הן לא יוצאות לעבוד, או עובדות חלקי- הן במצב כלכלי זהה.
אני משערת שאילו היו הרבה גברים חד-הוריים, גם הם היו נמצאים במצב הזה.
חד הוריים מבחינתי הם אלה שאין הורה נוסף שמטפל בילד, גם אם הם גרושים. לא כל אם גרושה היא חד-הורית, רובן לא.
ואם נחזור ונחבר לעניין הדף- בלתי אפשרי לגדל ילדים יחד עם התפתחות אישית וזוגית ללא שיתוף פעולה ותמיכה והמרצה הדדית. זאת עבודת צוות ולא חלוקה נוקשה (גבר לפרנס, אישה לשאר). עב' צוות לא יכולה להיות טובה אם היא נעשית בחמיצות, בחוסר רצון, בהתלוננות מתמדת או באי התחשבות בשני. כשהילדים קטנים יש המון עבודה שחייבת להעשות. זה לא לנצח, וצריך לזכור את זה כשנדמה שלא נשאר כבר כוח לכלום. אם שני בני הזוג מבינים את זה, אז הם גם עוזרים אחד לשני וגם מוותרים על מה שלא הכרחי ואוזרים סבלנות לתקופה רגועה יותר.
רוב החד-הוריות נמצאות מתחת לקו העוני. יכול להיות שזה גם בגלל שאם הן הולכות לעבוד- הן צריכות לקנות את השירותים הנ"ל ואם הן לא יוצאות לעבוד, או עובדות חלקי- הן במצב כלכלי זהה.
אני משערת שאילו היו הרבה גברים חד-הוריים, גם הם היו נמצאים במצב הזה.
חד הוריים מבחינתי הם אלה שאין הורה נוסף שמטפל בילד, גם אם הם גרושים. לא כל אם גרושה היא חד-הורית, רובן לא.
ואם נחזור ונחבר לעניין הדף- בלתי אפשרי לגדל ילדים יחד עם התפתחות אישית וזוגית ללא שיתוף פעולה ותמיכה והמרצה הדדית. זאת עבודת צוות ולא חלוקה נוקשה (גבר לפרנס, אישה לשאר). עב' צוות לא יכולה להיות טובה אם היא נעשית בחמיצות, בחוסר רצון, בהתלוננות מתמדת או באי התחשבות בשני. כשהילדים קטנים יש המון עבודה שחייבת להעשות. זה לא לנצח, וצריך לזכור את זה כשנדמה שלא נשאר כבר כוח לכלום. אם שני בני הזוג מבינים את זה, אז הם גם עוזרים אחד לשני וגם מוותרים על מה שלא הכרחי ואוזרים סבלנות לתקופה רגועה יותר.
במה בן זוגי מועיל לי
כשהילדים קטנים יש המון עבודה שחייבת להעשות. זה לא לנצח, וצריך לזכור את זה כשנדמה שלא נשאר כבר כוח לכלום.
ההפרש בין האמצעית לקטנה הוא כ - 5שנים. הגדולים צפופים בגיל.
וכשהם היום קטנים גם היה לנו משבר. יצא ממנו כשהם קצת גדלו. יכולנו פתאום לקחת זמן לעצמנו. להשאיר אותם אם סבא סבתא וללכת לבד.
עכשיו אנחנו משאירים אותם, אבל הקטנה תמיד איתי. יונקת בלילה אז לא יוצאים. וגם ביום אני נפרדת ממנה מעט מאוד ולזמנים קצרים.
אני בטוחה שכשהיא תגדל עוד קצת, ונוכל לקחת יותר אוויר יהיה לנו גם יותר זמן זוגי וגם יותר כח לטפח את הזוגיות.
ההפרש בין האמצעית לקטנה הוא כ - 5שנים. הגדולים צפופים בגיל.
וכשהם היום קטנים גם היה לנו משבר. יצא ממנו כשהם קצת גדלו. יכולנו פתאום לקחת זמן לעצמנו. להשאיר אותם אם סבא סבתא וללכת לבד.
עכשיו אנחנו משאירים אותם, אבל הקטנה תמיד איתי. יונקת בלילה אז לא יוצאים. וגם ביום אני נפרדת ממנה מעט מאוד ולזמנים קצרים.
אני בטוחה שכשהיא תגדל עוד קצת, ונוכל לקחת יותר אוויר יהיה לנו גם יותר זמן זוגי וגם יותר כח לטפח את הזוגיות.