בעיות בלידת בית ממוסדת

אנונימי

_{שם הדף שונה מ לידת בית בלונדון התלבטות}

רציתי להתלבט יחד איתכם בנוגע להחלטה שאני רוצה לקחת לגבי לידת בית. אני מתגוררת כיום בלונדון וכאן לידות בית הן ממוסדות בחוק וכל אשה זכאית למיילדת בית על חשבון המדינה, אם היא רק חפצה בכך. כמובן שבהתחלה מאד שמחתי על כך והרגשתי ששפר עלי מזלי שאני נמצאת כאן ולא בארץ, אבל אחר כך הבנתי שהדברים הם מעט יותר מורכבים מזה. זה נכון שאני זכאית למיילדת בית על חשבון המדינה, אבל זה בהחלט לא אומר שהמיילדת היא אמפתית לגבי לידות בית. בנוסף, ההחלטה מי תהיה המיילדת אינה תלויה בי אלא יותר במזל וגם ישנה אפשרות שהמיילדות יתחלפו במהלך הלידה. הסטטיסטיקה כאן מצביעה על כך ששיעור הלידות שמתחילות בבית ומסתיימות בבית חולים הוא יחסית גבוה (40 אחוזים), לא תמיד בגלל סיבוכים רפואיים אלא גם בגלל כאב או עייפות, הן של היולדת והן של המיילדת (מסתבר).

בפגישה עם המיילדת של שירותי הבריאות הכללית (היא באה לביקור ביתי ראשוני) הסברתי לה שאני מעוניינת בלידת בית. היא לא הביעה התנגדות אבל ניסתה להסביר לי שכדאי שאבקר גם בבתי חולים, והציעה לי ללכת למרכז לידה במקום. אחר כך היא גם ניסתה להניא אותי ולומר לי שלא כדאי לי כי לידת בית זה מלכלך.. ולא כדאי לי להשאר עם בית מלא בדם אחרי הלידה.. במילים אחרות, היא לא היתה מאד אוהדת למרות שלא הביעה התנגדות חריפה. אני חושבת שבסופו של דבר המיילדת רואה לידת בית כ"בזבוז זמן" עבורה. היא אמרה לי שוב ושוב איזה צוות קטן יש להן ובאיזה עומס עבודה הן צריכות לעמוד.

האינסטינקט הראשוני שלי אמר שזה לא רעיון כל כך מוצלח להכניס הביתה מיילדת שאינה אוהדת לידת בית. הדבר האחרון שאני צריכה זה מישהי שתעמוד לי עם סטופר מתי כבר זזים לבית החולים. הדבר הבא שעשיתי זה לדבר עם דולה. חשבתי שאולי שילוב של מיילדת עם דולה יכול לעזור לי. נפגשתי עם דולה מקסימה (ותודה ל חמוטל בת חוה מהאתר על ההמלצה) שהסבירה לי על הקושי של מיילדת בית משירותי הבריאות, ושהרבה פעמים התפקיד שלה כדולה זה לעמוד על זכותה של היולדת ואפילו להתווכח עם המיילדת על דברים כמו בדיקות פתיחה, ואפילו מעבר לבית חולים. זה נראה לי אפילו יותר גרוע.. להכניס הביתה סיטואציה שברור שתגרור עימות ומריבה בשעה שאני יודעת שיהיה לי קשה להתערב.. נראה לי אפילו יותר קשה...

אפשרות נוספת שעומדת בפני היא לשכור מיילדת פרטית. עדיין לא נפגשתי עם אחת כזו ורק קראתי באינטרנט, אבל אני בהחלט עוד מתכוונת להפגש עם מיילדת כזו.. המחירים של מיילדת פרטית בלונדון הם מרקיעי שחקים ומגיעים עד לסדר גודל של 4000 פאונד (בבקשה להכפיל ב-8..). אם זה מה שידרש ממני בסוף, הכסף בעיני הוא פחות חשוב.. למרות שזו בהחלט הוצאה היסטרית.

העניין שמטריד אותי לאחרונה זה עצם החיפוש. אני מרגישה שאני מחפשת אחר הלידה המושלמת, ואולי פה יש לי טעות. אני מרגישה לאחרונה שאולי מה שאני שאני צריכה זה לסמוך על מי שתהיה לצידי בלידה, תהיה זו מיילדת אמפתית יותר או פחות, וגם אם באותו רגע ההחלטות שלה לא מתאימות למה שאני רוצה ומה שאני יודעת, אני צריכה לדעת לשחרר ולסמוך על מי שלא יהיה לצידי באותם רגעים. המחשבות האלה הרגיעו אותי מעט.. לפני כן רק המחשבה על לידה בבית חולים הבעיתה אותי.. עכשיו אני מקבלת את זה שיכול לקרות שאעבור לבית חולים ואין לי מה להלחם בזה אלא לקבל את זה..

ההתלבטות קשה לי וחשבתי שאולי לכן, עם כל הנסיון והחוכמה, תהיינה עצות חכמות לתת לי.

תודה על ההקשבה,
דנה

אופצית המיילדות הממשלתיות אכן מפילה אותך לתוך הרולטה הרוסית, אבל אם תאמיני שאת זאת שאחראית על הלידה שלך, ואין כוח בעולם שיוכל לשנות את האמונה שלך בעצמך וביכולת שלך ללדת כרצונך, אז זה גם לא ממש משנה איזו מיילדת תגיע אליך, וגם מן הסתם תגיע מיילדת נפלאה, כי יש גם כאלה.

למה את מוטרדת מעצם החיפוש?
האם הנסיון למצוא את הדרך שלך, הופך אותך לפרפקציוניסטית?
האם להתפשר על מה שמגיע בקלות, זה תמיד טוב?
אם את יודעת שהאופציה הסטנדרטית לא טובה לך, נשמע לי הכי הגיוני בעולם, לחפש את האפשרות שכן מתאימה לך.

אף פעם לא כתבתי כאן ואני לא בטוחה שאני יודעת איך עושים את זה אבל חשוב לי לומר לך שאם את מאמינה ביכולת שלך ללדת את תלדי.
לפני כמה חודשים ילדתי בלידה טבעית אחרי שני ניתוחים קיסריים. כל ההריון חיפשתי את המקום הנכון ללדת בו ואת האנשים שיהיו סביבי ולמרות שזה לא היה מושלם והייתי צריכה גם בלידה לריב עם הרופאים, היתה לי לידה מופלאה. החוויה הזו של הלידה הצדיקה את כל העבודה הקשה של לפני, את כל ההתלבטויות, הויכוחים, החיפושים וההתיעצויות.
מאחלת לך לידה נפלאה ואל תרגישי לא נוח לחפש עד שתמצאי את מה שהכי מתאים לך (וגם זה כנראה לא יהיה מושלם

).

בת דודתי ילדה במרכז לידה בלונדון של ג'נט בלאסקאס כותבת הספר "לידה פעילה" הייתה לה שם לידת מים והיחס היה מדהים.
כתומכת לידה אני חושבת שהדבר הכי חשוב ליולדת זה אווירה טובה שתאפשר לה ללדת ללא לחץ ומתח(חיות וגם נשים שמרגישות במתח יכולות לעצור ,וראיתי את זה קורה,את תהליך הלידה)השאלה היא מה חשוב :ללדת בבית ,או ללדת בכיף? האנשים שילוו אותך דולה ,בעל,מיילדת,משפיעים מאוד על התקדמות הלידה ועל הכוחות שהם יתנו לך במשך הלידה!אדם שיכניס אוירה לא נעימה של מתח יכול לשבש מהלך לידה תקין ונורמלי.
תמיד ישנה האפשרות להחליט ללדת במרכז לידה שם יתמכו בלידה טיבעית ולהשאר כמה שיותר זמן בבית!!כך את פורסת את האפשרויות שלך!דולה מנוסה תוכל להגיד לך אם את בוחרת ללדת בבית ,מתי צריך לקרוא למיילדת! תמיד אפשר לומר למיילדת שהיא יכולה לחזור עוד כמה שעות ,יש המון משחק בכל כיוון שאת בוחרת אם תראי את האפשרויות כלא סגורות.כלומר המיילדת לא חייבת לבוא מיד ,או המיילדת לא חייבת להשאר!או שמשלבים בין לידת בית למרכז לידה.....

שליחה על ידי מיה* » 18 אפריל 2007, 14:18

אני ילדתי בבית בלונדון ואני מאד ממליצה. במקרה שלי אכן הדולה והמיילדת היו בעלות גישה מאד שונה אבל אני לא הייתי מודעת לחוסר ההסכמה בינהם בזמן הלידה עצמה רק כמה ימים אחר כך אז לא השפיע לי על הלידה. ואכן גם הבית מאד התלכלך (לא כל הבית רק המיטה). אבל זה היה חסר חשיבות מול התחושה הטובה שהיתה לי אחר כך שעשיתי את זה, בבית שלי בשקט שלי בדרך שלי. עד היום (4 חודשים אחר כך) אני נרגשת ונפעמת מהחוויה שעברתי. היתה לי דולה מדהימה ואני חושבת שזה עשה את כל ההבדל. היא המליצה לי לבקש שרק הבן זוג שלי והיא ידברו עם המיילדת ולא אני ובעיניי זו העצה הכי טובה שקיבלתי. לא ידעתי כמה פתיחה יש לי וממה המיילדת דואגת או לא דואגת הייתי לגמרי בחוויה שלי עם עצמי ועם הגוף שלי הייתי קשובה רק לעצמי. וכמו שכבר אמרתי זה היה הרבה בזכות הדולה שנתנה לי להרגיש כל כך בטוח כמו שאף אדם לא גרם לי להרגיש. קוראים לא ליליאנה והיא עובדת מאד צמוד עם Dr Michel Odent המפורסם. את יכולה למצוא את הפרטים שלה בhttp://www.paramanadoula.com/
אני מקווה שזה עוזר אני מרגישה שאני לא מוצאת את המילים לספר על החוויה שלי אבל אם יש לך שאלות ספציפיות אני אשמח לענות

אני תכננתי לידת בית אך בשל סיבוכים בהריון ילדתי בלונדון בהומרטון
איזה אזור את גרה בלונדון?
לפי זה אני אוכל להמליץ לך על עוזרת לידה/תומכת נפשית
למניעת הליכלוך על המיטה תקני מפת נילון דק מחנות כלי בית

תודה לכולכן, בעצם ביטאתן את ההתלבטות שלי במילים אחרות..
מצד אחד שרה לה אומרת שחלק גדול מהלידה יהיה מושפע מהאמונה הפנימית שלי איך אני רוצה ללדת, ואם אני מאמינה שתהיה לי לידה טבעית אז גם אדע לשחרר ולא לעצור אותה, וזה באמת לא משנה מי יהיה לצידי.. (וכאן מדובר יותר על עבודה פנימית שלי עם עצמי). מצד שני אם פי שלוש ופלונית מדגישות את הצורך בהכנה מראש שאינה רק עבודה פנימית, אלא גם עבודה של חיפוש אקטיבי אחר האדם או המקום שאיתו ארגיש הכי נוח.

העניין הוא שיש כאן איזושהי התנגשות בין שתי הגישות.. אני מרגישה שהחיפוש האקטיבי אחר האדם שיהיה לצידי בלידה ואיתו ארגיש הכי נוח למעשה מפריע לעבודה הפנימית שלי עם עצמי, כי יש כאן אזושהי תלות (מסוימת) באדם חיצוני. לעומת זאת, עבודה פנימית מלאה אומרת שזה לא ממש משנה מי יהיה לצידי באותם רגעים, העיקר שאסמוך על עצמי ואסמוך על מי שלצידי. כמובן שניתן להתמודד עם הסתירה הזו בדרכים רבות, ומן הסתם הדרך שלי תהיה בדיוק למצוא איזשהו איזון בין שתי הגישות הללו. כרגע אני עוד לא יודעת בדיוק איך עושים את זה..

האם להתפשר על מה שמגיע בקלות, זה תמיד טוב?
אני חושבת (למעשה די בטוחה) שאופציה של לידת בית אינה מגיעה בקלות.. אז אני בהחלט לא מתפשרת כאן. אם הייתי מתפשרת הייתי הולכת למרכז לידה טבעי או משהו בסגנון (אכן יש קרוב לביתי את המרכז שאיטל מספרת עליו, הוא לא שייך לג'נט בלסקאס אבל פועל באותה הרוח, שמו מרכז אדג'וור, וגם בו אני הולכת לבקר רק כדי להכיר). זה נכון שהאופציה של המילדת הממשלתית היא יותר זולה, אבל כרגע אני בכלל בוחרת לשים את ענין הכסף בצד. אם אבחר באופציה הזו זה לא יהיה מתוך פשרה, אלא מתוך נסיון ללמוד משהו (שזה תמיד הרצון שלי בחיים - ללמוד עוד משהו חדש על עצמי ובכלל). השיעור הגדול שאני יכולה לזכות בו זה ללמוד לשחרר. לדעת שמי שלא ילווה אותי, אני יכולה לסמוך עליו ועל עצמי (חה, המרגיעון שלי הוא "החסרונות הם היתרונות"..).

אדם שיכניס אוירה לא נעימה של מתח יכול לשבש מהלך לידה תקין ונורמלי.
אני חושבת שאת צודקת, וכך אני מרגישה. אני חושבת שבלידת בית זה אפילו עוד יותר משמעותי, כי אנחנו מכניסים מישהו זר לביתנו. מכאן למעשה התחילה ההתלבטות שלי כשקלטתי שהמילדת הממשלתית עלולה להכניס אווירה כזו לתוך הבית. המחשבות שמעסיקות אותי הן האם יש לנו השפעה על כך? אם אשדר לאותה מילדת שאני לא סומכת עליה, אז יכול להיות שאכן תווצר אווירה של מתח. ולעומת זאת, אם אשדר לה שאני סומכת עליה ועל ההחלטות שלה (גם אם תחליט להעביר אותי לבית חולים) אז יכול להיות שתהיה אווירה טובה ותומכת.
בנוסף, יכול להיות שיש כאן הבדלי תרבות שאני לא מודעת אליהם. יכול להיות שהדברים שהמילדת הממשלתית אמרה לי בפגישה הראשונה היו בעיקר כדי לגשש ולהבין עד כמה אני בתוך העניין, אבל ברגע שאחליט סופית שזה מה שאני רוצה, היא תהיה אמפתית ותומכת. יש פערי תרבות עצומים בין בריטים לישראלים ולא תמיד אני מבינה את כל הדקויות.

מאחלת לך לידה נפלאה ואל תרגישי לא נוח לחפש עד שתמצאי את מה שהכי מתאים לך (וגם זה כנראה לא יהיה מושלם ).
תודה פלונית (ותמשיכי לכתוב כאן..)

מיה וגילית, תודה! ראיתי את ההודעות שלכן רק אחרי שכתבתי..

מיה, האם זו היתה מילדת ממשלתית? בכל מקרה, אני חוששת שעכשיו כשאני מודעת לכך שיכולים להיווצר מתחים בין הדולה למיילדת יהיה לי קשה להתעלם מזה בלידה. בכל מקרה - תודה על ההמלצה, אני אבדוק אם זה באמת מתאים לי.

אני מתגוררת בצפון לונדון באזור איסט פינצ'לי (N2) ואשמח תמיד להמלצות ועצות.

רק כדי להבהיר, אין לי שום חשש מה"לכלוך".. כתבתי את זה כדי להראות עד כמה המילדת היתה בעצם נגד לידת בית למרות שלא אמרה זאת במפורש. דם לא מפחיד אותי וזה נראה לי ממש חלק מהלידה..

מיה, איך אפשר ליצור איתך קשר? עם כל החיפושים שלי לא יצא לי להפגש עם ישראלית שילדה בבית בלונדון, ואני חושבת שזה יכול לתרום לי מאד.. אם את לא רוצה להשאיר את הפרטים שלך כאן את מוזמנת לשלוח לי אימייל: schlezi at gmail dot com . תודה!

אני גרה בלונדון וילדתי לא מזמן (ברויאל פרי בהמפסטד והיה נפלא) וממה שהבנתי לידות בית זה די נפוץ פה והסיבה ש-40 אחוזים מגיעות לבתי חולים זה בגלל שפשוט לא לוקחים סיכון ואז על כל פיפס קטן מעדיפים בית חולים (ולוא דוקא בגלל שהמילדות מסתיגות או שפחות נוח להן).
לפחות זה מה שאמרו לי פה כשהיתי בהריון.

אבל אני לא ילדתי בבית ואני חושבת שהיחידה שאני מכירה שילדה בבית פה (ולא הגיעה לבי"ח באמצע) זו חמוטל (-: .

היי דנה
אין לך מה לחשוש בלונדון מגיעות 2 מילדות עם תיק עזרה ראשונה שכולל בקבוק חמצן
אם יש סיבוכים הם לא לוקחות סיכון ומיד מפנות לבית החולים לכן הרוב מסתיים בבה"ח כמו שכתבת.
אני כן ממליצה לך לקנות מפה לכיסוי המיטה וגם לשים על המיטה סדינים ישנים שלא יהיה אכפת לך אם תזרקי אותם בסוף
האם את דתייה? ב newsheet יש תטלפון של גב רוזנפלד היא גרה בסטמפורד היל ויש לה אירגון בחינם לליווי בלידה, אין מאוד נחמדות ועוזרות ומכירות היטב את המערכת, זה יותר לדתיים אך גם ליהודים
אם את לא מוצאת את הטלפון ואת מעוניינת תודיעי לי אני אחפש בין היומנים

אני מרגישה שהחיפוש האקטיבי אחר האדם שיהיה לצידי בלידה ואיתו ארגיש הכי נוח למעשה מפריע לעבודה הפנימית שלי עם עצמי, כי יש כאן אזושהי תלות (מסוימת) באדם חיצוני.
הכוונה היא יותר למצוא סביבת לידה (כולל החלק האנושי), שלא תפריע לך ללדת כמו שאת רוצה, וגם תתמוך בך.
תמיכה שלא מחלישה אותך (כמו קביים) אלא מחזקת אותך (כמו חיבוק אוהב) - לא כי את חלשה, אלא מתוך השתתפות/שותפות. לא בטוחה שמצליחה להעביר את הרעיון. אבל גם לאפשר לעצמך להיות תלויה, זה לפעמים חשוב.
לא חייבים להיות קישקשתא ("והכל בעצמי").

היי דנה
יש כל שנה baby expo שזה ממש נחמד וגם מופעים שם ארגון דולות, תסתכלי בחוברת שקיבלת מהבה"ח יש פרטים להשכרת בריכה, קורס היפנוזה בקאמדן טאון ועוד....

_אין לך מה לחשוש בלונדון מגיעות 2 מילדות עם תיק עזרה ראשונה שכולל בקבוק חמצן
אם יש סיבוכים הם לא לוקחות סיכון ומיד מפנות לבית החולים_
מזה בדיוק דנה חוששת, לא?

מזה בדיוק דנה חוששת, לא?
אכן. המילדות הממשלתיות מכניסות את הפרוטוקול והגישה הבית חולימית אליך הביתה. זה נכון שזה עדיין בבית בסביבה מוכרת ואין מכשירים, אבל הגישה היא שונה. משהו מאד צורם לי שם ולא מתחבר. חלק מלידת בית זו גישה - האשה במרכז, האחריות היא עליה, התהליך תלוי בעיקר בה וההחלטות הן (בעיקר) שלה. גישת בית החולים שונה - המיילדת / רופא במרכז, האחריות היא עליהם, התהליך תלוי גם בהם וההחלטות הם שלהם.

אני עדיין מחפשת, ורוצה למצוא את הכי טוב שאפשר בנסיבות הקיימות.
כרגע אני מתמקדת בלחפש דולה מתאימה. עם כל הקושי שלי עם המיילדת הממשלתית, אני רוצה לבדוק עד הסוף אפשרות של מילדת ממשלתית בשילוב עם דולה. מה שהפריע לי בדולה שראיינתי היה הגישה האובר-אסרטיבית שלה. היא באה ללחום את זכויות היולדת, ובשבילה המילדת היא אויב. אני מבינה מהיכן הדברים מגיעים אבל חושבת שאפשר גם אחרת. מחפשת מישהי שתדע להיות ביחד כצוות אחד, עם כל חילוקי הדעות. כמו שמיה סיפרה למעלה, זה ניתן ואפשר וגם עם חילוקי דעות וגישות שונות אפשר לתפקד ביחד.

אם פי 3, אני מבינה (או לפחות חושבת שאני מבינה) מה את אומרת. אני אכן מחפשת סביבה תומכת ורוצה את הכי טוב שאני יכולה למצוא לעצמי. קצת קשה לי להעביר מה הקושי שלי בחיפוש עצמו. יש בזה משהו שמתיש אותי מבפנים, אולי בגלל שאני לא מוצאת, אולי בגלל שאני חוששת שלא אמצא בדיוק את מה שאני רוצה, אולי בגלל שמתחילה איזושהי הבנה בפנים שבסוף אצטרך להתפשר על משהו וזה לא יהיה כמו שתמיד חלמתי עליו. אני חושבת שיש שם אפילו עוד דברים כמו חשש להכניס אלי הביתה מישהו זר, גם אם הוא אמפתי ותומך, חשש להחשף ברגעים אינטימיים.. אם אני חופרת ממש עמוק, אני מוצאת שהאידאל מבחינתי זה לילד את עצמי... אני לא יודעת אם זה בא מבטחון גדול ביכולת שלי או חשש מהתערבות של זרים. יש שם איזו תיבת פנדורה שלאט לאט מגלה את השורשים שלה תוך כדי חיפוש, וכרגע קשה לי לשים על זה את האצבע או לבטא במילים.

האם לעוד מישהי תהליך חיפוש המילדת / דולה חשף איזשהם קשיים?

אם אני חופרת ממש עמוק, אני מוצאת שהאידאל מבחינתי זה לילד את עצמי...
לידה ללא מיילדת
http://unassistedchildbirth.com/uc

היום כתבתי באיזהשהוא דף על החשיבות של חינוך עצמי,ופתאום קראתי שוב את כל מה שהדאיג אותך וחשבתי שזה רלונטי גם לך:אם תחנכי את עצמך טוב טוב (לקרוא ספרים,לעשות קורס הכנה ללידה -טוב!)יהיה לך יותר קל לא להיות תלויה באנשים מסביבך שיחליטו עבורך !תדעי בעצמך ממה יש להזהר ולמה יש לשים לב במיוחד.מה הסיכונים של כל דבר והאופציות שלך לפעולה.

שליחה על ידי דנה_ש* » 23 מאי 2007, 02:23

עדכון..

לא כתבתי כאן הרבה זמן, בעיקר בגלל שלא היה הרבה חדש בנוגע להתלבטות.. וגם בגלל שהרגשתי שלא כל כך הצלחתי להעביר על פני הרשת מה בדיוק חיפשתי. בכל אופן, קפצתי לכאן שוב לעדכן שמצאנו.. הגענו להחלטה שאנחנו שלמים איתה - נלד בבית עם מיילדת ממשלתית ודולה.

אחרי שראיינו שלוש דולות, היה ברור לנו שבשלישית מצאנו את מה שהיינו זקוקים לו. מישהי תומכת, בגישת לידת בית, שתדע להיות כשצריך ולהעלם כשלא צריך, ומה שהיה הכי חשוב לנו - שתדע שאנחנו כולנו צוות אחד, כולל המיילדת הממשלתית. הפחד הגדול היה להכניס הביתה שתי גישות שונות ולמצוא את עצמנו באמצע. זו לא סיטואציה פשוטה כלל. הדולה הרגיעה אותי שהיא יודעת איך להתמודד במצבים כאלה. בכלל, הגישה שלה הרגישה לי נכונה - לפני הלידה היא נותנת טיפול קרניו-סקראל כדי להכיר את רגישות היולדת למגע ולמתחים, גם כדי שאני אכיר אותה וגם כדי שהיא תכיר אותי. כל כך נכון והגיוני. (וביחוד רלוונטי לגבי כי גם אני מאלה ש רגישות חושית העולם הוא יותר מדי ..)

עוד כמה דברים שלמדתי -
היתה לי שיחה מעניינת עם מיילדת פרטית שהיתה בעבר מיילדת ממשלתית. היא הרגיעה אותי ואמרה שמיילדות ממשלתיות הן הרבה יותר אמפתיות בסביבה ביתית. קיבלתי הסבר מאד מעניין למה - בבית החולים יש להם פרוטוקול שלפיו כל שעה אמורה להיות פתיחה של עוד סנטימטר (!) ואם זה לא קורה, אז מזרזים בשיטות המקובלות. מי שעומד למיילדות על הראש הוא למעשה הרופא שרוצא ל"תקתק עניינים" ומכניס אווירת מתח. לטענתה הרבה פעמים המיילדות משקרות (!) לרופא לטובת היולדת כדי שיעזוב אותן בשקט ומרמות לגבי הפתיחה... בבית כל זה לא קורה, פשוט כי אין רופא.
סתם, פשוט כל כך נדהמתי מהעניין שרציתי לספר..

ועוד נתון אינפורמציה - מסתבר שאהיה זכאית בארץ למענק לידה לפי חוקי ביטוח לאומי.. גם אלד בבית, גם לא אתאשפז לאחר הלידה בבית חולים, וגם אקבל מענק.. ממש שווה ללדת בחו"ל (נאמר בציניות כמובן, חבל שזה כך).

בכל אופן, תודה על התמיכה שנתתן לי בדף זה.

איטל,
תודה על דבריך. אני חושבת שההתלבטות נבעה ממקום אחר. עשיתי חצי דוקטורט על הנושא, זה לא שהיה לי חסר מידע. חיפשתי משהו מאד ספציפי שלא ניתן למצוא בספר או ברשת, למעשה חיפשתי דמות שתדע להיות איתי בלידה בדרך שבה אני זקוקה לה. לשמחתי, אני חושבת שגם מצאתי.

מבחינתי - דף_ למחיקה אלא אם כן מישהו חושב שזה יתרום לאחרים בהמשך...

דנה.

יתרום. אני למשל גרה בהולנד, ויש פה גם כמה נשים שגרות בבריטניה או בגרמניה, ובשלושת המדינות האלה לפחות מה שאת מתארת רלוונטי בצורות שונות. אולי אפשר לשנות את הכותרת אם את רוצה להפוך את הדף למקום דיון כללי יותר. הצעות:
מדינות עם לידות בית ממוסדות
כשיש מיילדות בית ממשלתיות
בעיות בלידת בית ממוסדת

( רחל ברמן ממחשב אחר)

שליחה על ידי דנה_ש* » 26 מאי 2007, 19:30

אכן, בעיה של לידות בית ממוסדות. אשנה את שם הדף (כשאלמד איך לעשות זאת..).
חבל לי לשמוע שהמצב כך גם בהולנד... כנראה שמיסוד לידות הבית עדיין לא משנה את הגישה הבית-חולימית וזה חבל.

קראתי לאחרונה את המסמך הזה: http://www.homebirth.org.uk/law.htm שמסביר את עמדת החוק לגבי לידות בית ממוסדות בבריטניה. יש שם סיפורים מזעזעים על מיילדות שמסרבות להגיע אל בית היולדת בזמן הלידה למרות שלפי החוק היא זכאית ללידת בית. אני מקווה ששום דבר מהדברים האלה לא יקרה לי, אבל מרגיז שצריך בכלל להתכונן לאפשרות כזו.

שבתי לעדכן (אמא של דגיגונת היא גם דנה ש ..).

דגיגונת נולדה בלידת בית מדהימה ומופלאה, לא יכלתי לרצות לידה מופלאה יותר. ילדתי בתוך בריכה, לידה שארכה חמש שעות סך הכל, שהשאירה אותי ישר עם רצון לעוד (עוד פעם, עוד ילד, שוב פעם הדבר המופלא הזה). כתבתי את סיפור הלידה שלי באתר האישי שלי: http://www.notes.co.il/danas/34735.asp.

לבסוף שילבתי דולה עם מיילדת בית ממשלתית. הדולה היתה מיותרת לחלוטין. במהלך הלידה, המיילדת מילאה כמעט אחד לאחד אחר הבקשות שלי, היתה מאד לא מתערבת ותמכה בי ככל האפשר. את נוכחות הדולה לא הרגשתי כלל, היא לא ידעה להיות שם בשבילי. רק בעלי עזר ותמך כמו שהייתי צריכה, כל השאר היו תפאורה שלא ראיתי בכלל. לאחר הלידה, כאשר השיליה התמהמה לצאת,פתאום התחלפו הטונים והמיילדת שלפה מזרק ואיימה על מעבר לבית חולים, והדולה ה"נחמדה" - במקום לתמוך בי איימה עלי גם כן לקחת את הזריקה. כמובן שעם כל הלחץ הזה לא הופיע אפילו ציר-צירון.. נכנעתי לזריקה, כי עם כל הקושי של חווית הלידה לא היו לי כוחות להתווכח (והדולה לא באמת היתה שם בשבילי..). אחרי הזריקה - נאדה, לא צירים ולא נעליים.. לא סיפרתי לאף אחד אחרת כבר היו שמים אותי על אמבולנס.. כשהמיילדת חסרת הסבלנות התחילה למשוך לי בחבל הטבור, בעלי התעשת וצעק על שתיהן לצאת מהחדר ולהשאיר אותנו לבד. תודה לאל (יותר נכון, תודה לבעלי הנפלא..). התיישבתי על דלי ודיברתי עם השיליה - אמרתי לה שאני מודה לה על כל מה שהיא עשתה עד עכשיו, שהיא היתה נפלאה כל הדרך, שהיא סיימה את התפקיד שלה ויכולה, בזמנה החופשי, לצאת. שלוק - נפלה השיליה. כל מה שהיה צריך זה לדבר איתה, להודות לה, לשחרר אותה..

ישר אחרי הלידה ניסיתי להניק, ללא הצלחה.. המיילדת פטרה את עצמה מחובת ההדרכה במשפט של "לא נורא אם לא תניקי היום, בינכה וכה הם לא צריכים לאכול ביום הראשון".. הדולה גם היא הפנתה לי עורף ושאלה אותנו אם היא יכולה ללכת. בכלל לא עניין אותה שאני במצוקה נוראית כי אני לא ממש יודעת איך מניקים, אני חושבת שהיא עצמה היתה במבוכה כי היא לא ידעה איך לעזור לי. נותרנו בבית לבד שנינו, בלי שום ידע מה עושים עכשיו. קראתי בספרים על הנקה, ראיתי קטעי וידאו של הדרכת הנקה, עשינו קורס לפני הלידה, אבל עדיין, לא ידעתי איך ממש עושים את זה. במהלך היום הראשון דגיגונת פלטה המון מים תוך כדי שהיא נעשית כחולה-סגולה.. בכל קורסי הלידה שלקחנו לא סיפרו לנו שתינוקות פולטים עוד מי שפיר ביום הראשון. היינו כל כך "טירונים" ומבוהלים מכל הקיא הזה שלא ידענו מה לעשות, יחד עם העובדה שלא הצלחתי להניק, נבהלנו שהיא הולכת להתייבש לנו. התקשרנו לדולה - אין תשובה. התקשרנו למיילדת - תא קולי. התקשרנו למענה טלפוני רפואי - הם לא רצו להתחייב על כלום ואמרו לנו - לכו ישר למיון. אז הזמנו אמבולנס והלכנו למיון.. כמה מגוחך - עם לידת בית נהדרת כל כך, הגענו בסופו של דבר לבית חולים, ולא רק לבית חולים אלא למיון שבו אחוז הזיהומים הוא הגדול ביותר, עם תינוקת בת כמה שעות ללא מערכת חיסונית כלל שלא יונקת כי אמא שלה לא יודעת איך עושים את זה.. אחרי שהסבירו לנו שכל התינוקות פולטים מי שפיר הגענו למחלקת יולדות לקבל הדרכת הנקה. גם שם לא ממש עזרו אלא להיפך - היתה שם מילדת שצעקה עלי שבטח שאני לא מצליחה להניק - כי אני כל כך מתוחה. במקום לתמוך היא צעקה והאשימה והשאירה אותי חסרת אונים לגמרי. חזרנו הביתה קצת מיואשים והחלטנו להזמין יועצת הנקה פרטית הביתה.

בכל לונדון - רק חמש יועצות מוסמכות IBCLC, כך לפחות לפי חיפוש באינטרנט.. שלוש מהן בחופשת קיץ (ילדנו בסוף יולי-תחילת אוגוסט) והנותרות גרות רחוק ולא מוכנות להגיע. אחת מהיועצות המליצה על מחליפה, לא מוסמכת אלא רק מדריכת הנקה. לא נותרה לנו ברירה.. המדריכה לא ממש עזרה לי, כבר כאב לי מאד מהנסיונות שערכתי לבדי, והפחד מהכאב שיתק אותי ולא אפשר לי לערוך נסיונות יחד איתה. היא לא הצליחה להסביר לי ועזבה אחרי כמה שעות למרות שלא הצלחתי להניק. למחרת - שלושה ימים אחרי הלידה, לי כבר היו פטמות סדוקות ומדממות, והיינו חייבים לתת פורמולה. התחלנו בסבב מטורף של שאיבות, מתן פורמולה ונסיונות הנקה.. למדתי איך מניקים "על הדרך" כמו שאומרים. ניסיתי שוב ושוב ושוב ושוב. כאב לי בטירוף אבל נשכתי שפתיים, דימיינתי את כל דלקות האזניים שאני מונעת לה, והמשכתי. אחרי 5 ימים הופיע החלב. אחרי שלושה שבועות של מתן חלב שאוב בבקבוק יחד עם מתן פורמולה, ויחד עם נסיונות הנקה - חזרתי להניק מלא!! עשינו את הכל לבד, כמעט ללא תמיכה. רק חמישה שבועות אחרי הלידה חזרה אחת מהיועצות המוסמכות מחופשת הקיץ והסכימה לבוא. זו היתה הפעם הראשונה למעשה שקיבלתי עזרה ממש מקצועית, ורק אז למעשה הבנתי איך מצמידים נכון. היום, שמונה שבועות אחרי הלידה, אני מניקה מלא ונהנית מאד מההנקה. אני עדיין לומדת כל הזמן, וכנראה שיש עוד מקום לשיפור אבל זה עדיין לא כמו הקשיים שהיו. היו לנו קשיי התחלה אדירים, שאני חושבת שהיו יכולים להמנע אם היתה שם הדרכה טובה על ההתחלה.

אני לא יודעת איך זה הולך בארץ. לדעתי, מיילדות הבית בארץ הן כל כך אמפתיות ותומכות שהן לא היו נותנות לדבר כזה לקרות. יכול להיות שאם היתה לי דולה שלא מפחדת מהצל של עצמה והיתה יודעת להיות שם בשבילי אז זה היה נראה אחרת. אולי אם הייתי יולדת לא על חופשת הקיץ הייתי מקבלת תמיכה מקצועית יותר מהר. זה כנראה היה שילוב של כמה גורמים שהפך את החוויה לכל כך לא מוצלחת.

לפני הלידה התלבטתי איזו דולה לקחת. ראיינו מספר דולות וההתלבטות היתה בעיקר בנוגע לשיתוף הפעולה עם המיילדת הממשלתית. פחדתי שהדולה תריב עם המיילדת ושזה ייצור סיטואציה לא נעימה בשבילי. כנראה שבגלל זה בחרנו דולה כל כך לא אסרטיבית, שהיא לא רק שלא רבה עם המיילדת - היא שיתפה איתה פעולה.. היום הייתי בוחרת אחרת - דולה אסרטיבית לוחמנית היא בדיוק מה שצריך. מישהי שתדע להיות שם ושכל מה שיעניין אותה זה טובת היולדת. אם היא מבינה בהנקה אז עוד יותר טוב. מקווה שזה עוזר לנשים עם התלבטות דומה. אני חושבת שעיקר הקשיים של לידת בית עם מיילדת ממשלתית הם בימים הראשונים אחרי הלידה ולא הלידה עצמה, בדיוק בגלל שאין את התמיכה של אדם אמפתי. כך לפחות אני חוויתי את זה.

לא יודעת אם עדיין רלוונטי אבל כשלי היו בעיות בהנקה (ילדתי לפני 4 שנים בלונדון) נעזרתי ביועצת מה ROYAL FREE.
בכל יום שני היא עורכת מפגש (לא זכור לי המקום או שמה אבל אם עדיין רלוונטי יכולה לברר) וכל היולדות שזקוקות לעזרה מגיעות.
הייעוץ הוא בחינם ולי היא ממש הצילה את ההנקה.

אני חושבת שמדובר באותה יועצת - היא היועצת של מפגשי ההנקה ברויאל-פרי, ובאה אלי הביתה לייעוץ פרטי בתשלום. שמה ג'יין ואלדמן (Jean Waldman) היא היתה נהדרת והצילה גם לי את ההנקה.

כן, זאת אותה יועצת....

יופי אז שמחה שהסתדר לך... המשך הנקה נעים!

עולם קטן..
תודה (-:

באופן טבעי

באופן טבעי