בעל שלא רוצה סקס

שליחה על ידי אחת* » 20 ינואר 2015, 11:04

הי שלמה, מהתשובות שלך נשמע שכן יש לו יצר מיני ברמה מסוימת. אבל נשמע גם שזאת רמה הרבה יותר נמוכה ממה שתספק אותך וממה שמתאים לך. כלומר, יש עם מה לעבוד, אבל יש לו אופי מיני מאוד שונה משלך. אין התאמה מינית.

כדאי להתחיל בעדינות לפתוח אותו לרעיון של טיפול מקצועי
גם אני חושבת. אחרת המיניות ביניכם תמיד תהיה על הכתפיים שלך. כל פעם שקצת לא מתאים לו, הוא נכבה מינית, אפילו לגמרי.

פלונית, את יכולה לספר יותר על מה עושים בטיפול מקצועי כזה?

ואני גם בעד להבהיר שאת מתכוונת לחיות חיים מיניים בכל מקרה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

פלונית, את יכולה לספר יותר על מה עושים בטיפול מקצועי כזה?
אני לא טופלתי על ידי סקסולוג/ית כי באותה תקופה זה היה כמה דרגות מעל מה שחשבתי שאני מסוגלת, זה איים עליי. אבל בהחלט לדעתי זו אופציה שכדאי לבדוק, ואני בעצמי שוקלת אותה היום (כי אפשר לשפר עוד, למרות שעכשיו המצב אצלנו טוב).
אני התייחסתי לזה כמו טיפול נפשי/פסיכולוגי ששם דגש על תחום המין, וכך בחרתי מטפלת. מצטערת שאני לא מפרטת יותר, החשיפה קשה לי. אבל בכל מקרה, זה כמו טיפול בתחומים אחרים בעיניי, לכל אחד סוג הטיפול שמדבר אליו ומתאים לו. וכמובן הכי חשוב בעיניי כימיה, חיבור ואמון עם הבן אדם שמטפל. אבל אפשר לגשת לזה לדעתי מכל הכיוונים האפשריים של טיפולים. לי זה מאוד עזר להתייחס לזה כמו אל כל בעיה רגשית/ נפשית אחרת, שפשוט כדאי מאוד לפתור כדי שנהיה מאושרים יותר, שנינו ביחד וכל אחד לחוד. במקום להרגיש שאני לא בסדר, שמשהו בי דפוק וכו' (מה שהיה בהתחלה).
עשיתי בנוסף גם מעין "טיפול עצמי", קראתי המון המון חומרים על מיניות ועל היבטים פסיכולוגיים/תרבותיים/חברתיים שלה והיו כמה אסימונים שירדו לי לגבי עצמי מזה.

זה נשמע שגם כשבן זוגך לא רוצה מין, הוא רוצה לרצות. זה מפריע לו שאת בתסכול וזה לא שלא אכפת לו
מרגישה כך רק לאחרונה, נניח בחוד חודשיים האחרונים.
לפני זה הזיז לו הרבה פחות, כי כעס עלי נורא וממש לא עניין אותו שאני מתוסכלת מינית.

כי בשבילו זה כנראה לא כמו כל הדברים האחרים. הוא לא ירגיש פתאום שזה כן כמו כל השאר רק כי אמרת את זה.
ברור שבשבילו זה לא כמו כל הדברים האחרים כי הרבה יותר קשה לו להתמודד ולא לברוח כי יש לו בעיה (שעדיין לא ידועה לי לצערי) שמאוד מאיימת עליו כנראה.
אבל ניסיתי להסביר לו במה שאמרתי שניתן ואפשר לטפל בה ולפתור אותה אם מוכנים להתמודד ולהתחיל להניע לפעולה.
שלא משנה מה הבעיה או החסימה (כמו שיש לנו חסימות לגשת ליצור, לצאת, להתחיל עבודה מסובכת בלימודים) - ברגע שמתחילים להתמודד איתה ניתן לפתור אותה.

כדאי להתחיל בעדינות לפתוח אותו לרעיון של טיפול מקצועי
הוא מסרב בכל תוקף. לכל סוג של טיפול, בלי קשר לבעיה של המין. אני שנים מנסה לשכנע אותו לבוא איתי. אני בניגוד אליו מאוד מאמינה בטיפולים ובשנים האחרונות כל הזמן במסגרת טיפולית כלשהי. הוא אומר לי שגאה בי שהטיפולים עוזרים לי. אבל שלו זה לא מתאים. לא מאמין בזה. אדם מאוד סגור. גם לא משתף חברים בבעיות שלו.
אבל ממשיכה לטפטף. הבוקר סיפרתי לו שעוד זוג חברים שלנו גם במשבר בזוגיות והולכים לטיפול זוגי. הנהנן בשקט.
מתישהוא מקוה שיבין שאין ברירה ויסכים שנלך.

דכאון אצל גברים נראה הרבה פעמים שונה מאשר אצל נשים, ולכן יש תת אבחון רציני של גברים
אין לי ספק שהוא חווה דיכאון בשלוש שנים האחרונות, שרק עכשיו מתחיל לצאת ממנו.
אבל שוב, מכיוון שמסרב לטיפול או כדורים, לא נותר לי יותר מידי מה לעשות כדי לעזור לו בזה.

אבל אם יש לו בעיה אמיתית, זה לא מה שיפתור אותה.
ברור שזה שאשכב עם מישהו אחר לא יפתור לו את הבעיה שלו עם המין.
העניין שאומר לו משפט כזה אחרי שארים ידים שלא ניתן לפתור את הבעיה שלו כל עוד הוא לא רוצה ומשתף פעולה.
ואז יוותר לי רק לדאוג לעצמי, כדי להיות לא מתוסכלת מינית.

היה שלב שבו כבר אני הצעתי שבעלי "יבגוד", כי נואשתי כל כך מהמצב
ממש אשמח אם תוכלי לשתף בבעיה שהיתה לך לשכב איתו. למה. איך מגיעים למצב כזה.
ומה היה הפתרון בשבילך ואיך זה נפתר. והאם היום את כן רוצה סקס ובתדירות שהוא רוצה.

אני לא הייתי קוראת לזה "כוחנית" דווקא, אלא ייצרית ואקטיבית. הבעל שלי לא כוחני במיטה, אבל מאוד ייצרי ופעיל.
עוקבת לזה בדיוק התכוונתי. לא לכוחני, אלא לפעיל ויצרי ויוזם.

אין התאמה מינית.
אכן אין התאמה מינית.
אבל יש התאמה בדברים אחרים ויש אהבה וגם ילדה מדהימה משותפת. ורצון להרחיב את המשפחה.
בעיה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_כדאי להתחיל בעדינות לפתוח אותו לרעיון של טיפול מקצועי
הוא מסרב בכל תוקף._
טוב שאת מטפטפת. מוסיפה - לנסות להבין מה בטיפול כל כך מרתיע אותו. למשל, יש הרבה שנרתעים מהרעיון של לחשוף ולנבור בעברם, לדבר על הילדות וכו' וכו'. לא כל הטיפולים מצריכים את זה. יש כאלה שהם יותר עם המבט קדימה.
אני בטוחה שגם זה שאת בטיפולים שונים פותח אותו לרעיון.

שלא משנה מה הבעיה או החסימה (כמו שיש לנו חסימות לגשת ליצור, לצאת, להתחיל עבודה מסובכת בלימודים) - ברגע שמתחילים להתמודד איתה ניתן לפתור אותה.
זה בעיניי מסר הרבה יותר מחזק ונותן תחושה של "נתמודד עם זה ביחד" מאשר הניסוח הקודם.

_אין לי ספק שהוא חווה דיכאון בשלוש שנים האחרונות, שרק עכשיו מתחיל לצאת ממנו.
אבל שוב, מכיוון שמסרב לטיפול או כדורים, לא נותר לי יותר מידי מה לעשות כדי לעזור לו בזה._
חלק מהסימפטומים של הדכאון זה גם האמונה שכלום לא יעזור ושאני לא מסוגל להיעזר (מתקשר למה שהוא אומר על טיפול, שלו זה "לא מתאים"). אולי תשקלי להתייעץ בעצמך עם מישהו שמבין בזה, פסיכולוג אולי שמתמחה בדכאון? גם לי אין רעיון מה אפשר לעשות, אבל אולי למי שמתמצה בזה יותר יהיו רעיונות.

_ממש אשמח אם תוכלי לשתף בבעיה שהיתה לך לשכב איתו. למה. איך מגיעים למצב כזה.
ומה היה הפתרון בשבילך ואיך זה נפתר. והאם היום את כן רוצה סקס ובתדירות שהוא רוצה._
צר לי, ממש הייתי רוצה לעזור אבל לא יכולה לפרוס את כל זה בפומבי. זה לא בדיוק בעיה X תחומה ומוגדרת. זה המון דברים ביחד, מבנה נפשי, דפוסים. כמו שאם יש מישהו ביישן, שמטפל בזה, יהיה לא מדויק לשאול אותו, אז מה בעצם הבעיה שגורמת לך להיות ביישן.
חייכתי למקרא ה "איך מגיעים למצב כזה". יש כל כך הרבה מצבים בחיים שאנשים מגיעים אליהם ושמבחוץ קל לתהות עליהם "איך מגיעים למצב הזה". רובנו בכל זאת מגיעים במהלך החיים למצב כלשהו שאחרים רואים אותו כמשהו בקיצון.

אני מסיימת כאן את כתיבתי בדף. גם ככה כתבתי יותר משהתכוונתי. זה פשוט באמת חשוף לי מדי, גם באנונימיות.
מאחלת לך המון המון טוב, בדרך שתתאים לך.

_שלא משנה מה הבעיה או החסימה (כמו שיש לנו חסימות לגשת ליצור, לצאת, להתחיל עבודה מסובכת בלימודים) - ברגע שמתחילים להתמודד איתה ניתן לפתור אותה.
זה בעיניי מסר הרבה יותר מחזק ונותן תחושה של "נתמודד עם זה ביחד" מאשר הניסוח הקודם._
תודה על החידוד, אדגיש זאת בפניו בהזדמנות הבאה.

אולי תשקלי להתייעץ בעצמך עם מישהו שמבין בזה, פסיכולוג אולי שמתמחה בדכאון?
רעיון טוב.

צר לי, ממש הייתי רוצה לעזור אבל לא יכולה לפרוס את כל זה בפומבי.
מבינה ומקבלת, זכותך המלאה. תודה על מה שכן תרמת ( -:

כמו שאם יש מישהו ביישן, שמטפל בזה, יהיה לא מדויק לשאול אותו, אז מה בעצם הבעיה שגורמת לך להיות ביישן.
אמממ זה לא אותו דבר. ביישנות זו הרגשה, לא קשורה לעשיה או אי עשיה.
אפשר לעשות משהו גם אם את מתביישת אפשר גם לברוח בגלל הביישנות.
השאלה שלי היא מה גורם לך לא לרצות לשכב איתי? - ביישנות למשל תהיה תשובה אפשרית אחת, או מחסום מיני/חוסר משיכה.
וגם כאן אפשר להמשיך להעמיק, נניח מה גורם לך להתבייש, האם היית רוצה להתגבר על הביישנות הזו כדי שנוכל לשכב או שאתה מעדיף פשוט לא להתמודד עם זה ושלא נשכב כי אתה מתבייש. לא מסכימה איתך שאין מה לשאול את השאלה הזו מה גורם לך להתבייש/להיות חסום. כי משם יש מפתח לפתרון.

רובנו בכל זאת מגיעים במהלך החיים למצב כלשהו שאחרים רואים אותו כמשהו בקיצון.
את ממש אבל ממש צודקת. ומקוה שלא גרמתי לך להרגיש לא טוב בתמיהה שלי.
זה דומה לנשים שלא מצליחות להבין איך בעלי לא רוצה סקס. איך הוא הגיע למצב כזה.

שלמה - אולי לנסות ויאגרה ??

שליחה על ידי ואם* » 20 ינואר 2015, 17:55

שלמה - אולי לנסות ויאגרה ??
למיטב הבנתי ויאגרה נועדה לטפל בבעיה פיזיולוגית, כשאין זקפה או כשקשה "להחזיק" זקפה לאורך זמן.
היא לא מגבירה חשק או משהו כזה.
לא נשמע שזה מה שמתאים כאן

_אבל מבחינת מציאת הפיתרון, משנה מאוד מאוד מה הסיבה.
למשל, אם יש למישהו בעיה רגשית ביחס למין, זה לא נכון להתייחס אליו אותו הדבר כמו אל מי שמנסה להעניש באמצעות מניעת מין.
שלמה ואהובה , ממה שאת מתארת על השיחות ביניכם, זה נשמע שגם כשבן זוגך לא רוצה מין, הוא רוצה לרצות. זה מפריע לו שאת בתסכול וזה לא שלא אכפת לו_

אני מסכימה לזה. בעלך עכשיו בתקופה שהוא מאוד רוצה ומנסה, אז נראה לי לא מתאים להגיד משפט כזה מוחלט וקשה. זה משפט שצריך לבוא אחרי שיחות וניסיונות שלא צלחו, וצריך לנסח אותו אחרת. משהו יותר עדין כי זה יכאב לו מאוד.
המקרה שלי ושל בעלי בכל זאת אחר. אכתוב על זה עוד בהזדמנות בדף שלי.

ואם - היא כתבה שהוא מרגיש כישלון במיטה. הויאגרה תנטרל את האלמנט הפיזי אם יש בעיה. ואני יותר ויותר נוטה לחשוב שיש כאן מרכיב משמעותי שכזה.

יתחבקו ויתלטפו בלי לצפות לסקס, ואם זה יעשה לו קצת חשק, יעמוד לו כמו שצריך בלי חשש לכישלון, ומשם השמים הם הגבול.

אפשר לעשות את מה שעושים בטיפול בלי ללכת לטיפול. בטיפול מיני עושים שיעורי בית. סתם דוגמא : לשכב מחובקים חצי שעה . או דוגמא נוספת להתלטף ערומים בלי להמשיך עם זה לכלום.

הויאגרה תנטרל את האלמנט הפיזי אם יש בעיה
אין לו בעיה של זקפה. יש לו זקפה כשאנחנו במיטה. זו אף פעם לא היתה הבעיה.
אבל יתכן שזה מדאיג אותו, כמה זמן הזקפה תחזיק, האם יצליח לגמור, האם הוא גורם לי הנאה.
יש לו בעיה פסיכולוגית עם מין, לא פיזיולוגית.

אפשר לעשות את מה שעושים בטיפול בלי ללכת לטיפול. בטיפול מיני עושים שיעורי בית
רעיון מעולה!
יאללה שוט - איזה עוד תרגילים יש?
הצעתי להתחבק כי זה נראה לי הכי פשוט להתחלה. תנו לי עוד רעיונות בבקשה.

היה דבר כזה בעברכם?
נשית לא זכור לי מקרה ספציפי.
זכור לי שביקשתי עבורי, שיגע יותר ימינה, יותר חזק, יותר חלש.
מי יודע אולי קלט את זה כביקורת על ביצועיו כי באמת היה נורא חסר סבלנות לבקשות הללו שלי.

_כדאי להתחיל בעדינות לפתוח אותו לרעיון של טיפול מקצועי
הוא מסרב בכל תוקף. לכל סוג של טיפול, בלי קשר לבעיה של המין. אני שנים מנסה לשכנע אותו לבוא איתי. אני בניגוד אליו מאוד מאמינה בטיפולים ובשנים האחרונות כל הזמן במסגרת טיפולית כלשהי. הוא אומר לי שגאה בי שהטיפולים עוזרים לי. אבל שלו זה לא מתאים. לא מאמין בזה. אדם מאוד סגור. גם לא משתף חברים בבעיות שלו.
אבל ממשיכה לטפטף. הבוקר סיפרתי לו שעוד זוג חברים שלנו גם במשבר בזוגיות והולכים לטיפול זוגי. הנהנן בשקט.
מתישהוא מקוה שיבין שאין ברירה ויסכים שנלך._

בעלי הסכים לטיפול רק כשגיליתי שהוא משוטט באתרי גייז. פתאום הוא כל כך פחד, שאספר לאחרים, שאעשה דרמה, שזה הסוף באמת.
העקשנות הזו שלא ללכת לטיפול ואוזלת היד שלי לשכנע אותו, משכו את הבעיות שלנו יותר מידי שנים.
לפעמים אי אפשר לשכנע ללכת לטיפול ורק איום עוזר. לנשים שבן זוגן לא צריך מין מהן, יש מעט מאוד כוח במערכת היחסים, ביחס לנשים שבן זוגן רוצה לרצות אותן, כדי שיעתרו לו במיטה.
את מכירה את מערכת היחסים שלכם הכי טוב, וכרגע נראה שעוד לא כדאי "לאיים" בכלי הבגידה או הפרידה כיוון שהוא כל כך רוצה ומשתדל. אולי כדאי שתלכי את לסקסולוג טוב, כדי שינחה אותך וילווה את צעדייך איתו. נראה לי שעדיף ממין זכר.

אני מזדהה גם עם תודות, שכתב שבעלך לא זמין למין. בכלל, כל מה שכתב לך נהדר.
גם מסכימה שלא כדאי לנסות יותר להכביר במילים ובשאלות עומק, כי כנראה הוא לא מסתיר דבר כמו נטיות שונות או חוסר משיכה, אלא באמת מפוחד מהמקום הזה של ביצועי מין.
שלמה ואהובה יקרה, נראה שהוא נרתע ממגע בעל אופי מיני, כי הוא מפחד שזה יוביל לנקודה בה תתחממו ותתלהטו והוא צריך להראות "ביצוע".
באמת, להציע רק מגע אינטימי, חיבוקים וליטופים ומה שיהיה יהיה בלי ציפיות. אולי כדאי להצהיר מראש שאת לא רוצה במין איתו לתקופה. אולי להצהיר על זה גם לגבי הצימר, כי זה יכול להיהפך לחופשה מהגיהנום בשביל שניכם. אפשר להגיד שאת פשוט צריכה הפסקה מכל הניסיונות לשכב כדי שהלחץ הזה ירד ממנו.
רק להתקרב אליו, לחזק את האהבה והקשר ביניכם, כמו שהייתם לפני שהכל התדרדר. בינתיים לפנות למטפל זוגי מומלץ שינחה אותך צעד צעד.

הרי גם אם תצליחי לשכב איתו בזמן הקרוב, הסיפור הזה לא יגמר ושוב תצטרכי לעבור כמה חודשים כאלו של "התפתלויות" (מתה על ההגדרה של קוראת לכל מה שאנחנו צריכות לעשות כדי לקבל סקס...)...
בקצרה לדעתי, לחזק את הקשר (תקשורת ומגע אוהב), לרדת מעניין המין איתו במוצהר - ממש לכמה חודשים ולראות לאן זה מוביל. ללכת לסקסולוג טוב.

שליחה על ידי ואם* » 21 ינואר 2015, 09:31

לנשים שבן זוגן לא צריך מין מהן, יש מעט מאוד כוח במערכת היחסים, ביחס לנשים שבן זוגן רוצה לרצות אותן, כדי שיעתרו לו במיטה.
לא מתכוונת לפגוע אבל המשפט הזה מאוד עצוב בעיניי.
אם אני חושבת על ה"כוח" שיש לי במערכת היחסים, אף שאני לרוב לא מודדת אותה במובן של כוח,
היא לא תנבע רק מהמין אלא מהרצון של שנינו - וגם של בן זוגי - לקיים יחסי שותפות זוגיים וטובים, לבנות חיים ביחד.
לכן הכוח של כל אחד מאיתנו אינו נקודתית במובנים של מה אני יכול לתת ולגזול ממערכת היחסים.
קצת קשה לי להסביר.
אני חושבת שאם המצב הוא כזה שבאמת יש דברים מסוימים שמעניקים כוח במערכת היחסים ובלעדיהם אין לאחד הצדדים כוח מול השני,
או יש לו רק מעט וכו' - המצב לא טוב, לא בריא

נשית תודה.
ללכת לסקסולוג גבר זה רעיון מצוין. אחפש כזה.

קראתי הבוקר מה שתודות כתב ואני מוצפת. אני צריכה לעבד את זה. לקרוא שוב ושוב ולהבין לעומק.
מרגישה שהוא צודק מאוד.
רק שכדי שאוכל ליישם את זה עלי להפנים ולהבין את זה לעומק ולבדוק מה בי שכך נאחז ומתעקש לא להרפות.
זה מוטיב חוזר בחיי, העקשנות והראש בקיר. שלפעמים גורם לי כן להשיג מה שרוצה, כי לא מוותרת. ולפעמים מאמלל אותי בטירוף ומרחיק אותי ממה שרוצה באמת.
מורכב מאוד.

אולי כדאי להצהיר מראש שאת לא רוצה במין איתו לתקופה.
בדילמה לגבי זה לאור העובדה שסוף סוף מבינה ומסכימה להיכנס להריון שוב.
כאמור השעון הביולוגי מתקתק תיק תוק תיק תוק....
זה נכון שאפשר לחכות מבחינתי גם חודשיים שלושה עד שנתחיל לנסות, זה לא שאני כבר בת 40, אבל מתקרבת.
צריכה לחושב על כל זה וגם לא לתת לזה לשאוב אותי במחשבות אינסופיות.
אתמול הרגשתי ממש כמו מכורה, כל רגע הייתי באתר, קראתי, כתבתי, חשבתי.
די, זה לא בריא לי. צריכה קצת ברייק מזה, יש חיים שלמים בנוסף, לא רק הבעיה הזו.
אוהבת אותכם שאתם פה בשבילי. תודה רבה

_אני חושבת שאם המצב הוא כזה שבאמת יש דברים מסוימים שמעניקים כוח במערכת היחסים ובלעדיהם אין לאחד הצדדים כוח מול השני,
או יש לו רק מעט וכו' - המצב לא טוב, לא בריא_

מסכימה איתך: לא טוב ולא בריא, עדיף אחרת: להיות מסוגלים להיחלש בלי לפחד ולהתחזק בלי להפחיד. אבל זו הזוגיות שלי, עם הרבה משחקי חולשה וכוח. כיום המשחקים האלו פחות חדים ומטלטלים. אפשר להגיש שלפחות מהצד שלי, אני עסוקה בתקופה האחרונה במדידות של כוח וחולשה, מי למעלה מי למטה. שלא ימשך זמן רב מידי שאחד מאיתנו למעלה והשני למטה. ראיתי כבר מעברינו, שכשצד אחד נחלש מידי, השני הופך לרודן בלתי נשלט.
ראיתי את זה גם אצל בני זוג אחרים.
אני לא יודעת אם אי פעם אגיע בחיים אלו לזוגיות אידיאלית. אני לומדת לחיות עם הזוגיות שלי, לא בלעדיה ולא תחת עולה. בינתיים מרגישה טוב למרות שהיא רחוקה מלהיות מה שבחלומותי.

בימים האחרונים עושה לט גו גדול מאוד על הרצון במין איתו.
למרבה הפלא זה די מצליח לי, לא מרגישה קורבן, לא מרגישה חסך, מפקסת את המחשבות שלי בשמחה והוקרה על מה שיש (ביחד ולחוד), מניחה למחשבות מה יהיה עם העוד ילד אם אנחנו לא שוכבים. מאפשרת אויר ומרחב. הוא מצידו בסופש הזה התחבק והתכרבל איתי פעמיים על הספה ובמיטה, מלטף בקטנה.
דווקא כשהוא מתקרב פיזית אני מתבלבלת. כן/לא רוצה יותר מהמגע, כן/לא לצפות לכלום. מאוד מבלבל העניין הזה.
שיעור עצום ואכן קפיצת אמון ומדרגה גדולה עלי לקפוץ כדי לצלוח את המצב.
שנינו מחכים לצימר, מקוה ששם תהיה ההתקרבות לה אני מייחלת, בכל מקרה אני עובדת חזק על הורדת ציפיות לרצפה.
עברה לי מחשבה אתמול במקלחת שאם תגיע מאיפשהו הזדמנות למגע וסקס עם אחר - אזרום איתה.
אבל לא אחפש אותה. אני לא זקוקה לזה. אני רוצה את המגע והחום מגבר, אבל אני יכולה גם בלי להיות מאושרת.
ואם נניח הייתי מתגרשת ממנו, סביר מאוד להניח שהייתי תקופה ארוכה מאוד לבד.
אז גם הייתי צריכה להסתדר בלי מין. ברור שאידיאלי זה לא. ואני יודעת שאני ראויה ויפה וסקסית ומכיוון שאני מתאהבת בעצמי יותר ויותר (פנימית וחיצונית) ומשקיעה בעצמי זה יגיע. אין אפשרות אחרת. בתקווה שזה יגיע עם בעלי היקר, שתהיה לי הסבלנות ואורך הרוח להתאזר בסבלנות ולהמשיך בחברות הטובה שאנו בונים בחודשיים האחרונים בתקווה שתוביל גם לחיבור פיזי בהמשך. ואם לא זה בסדר. אחרי שאבין ממנו מה באמת הוא רוצה אדע האם הגיע השלב הבא - חיים עם סקס (מחוץ או בתוך הקשר).

במובן מסוים היו תקופות לפני נישואינו שזה מה שהחזיק אותנו, המון מגע וקרבה פיזית לא מינית, של חיבוקים, דגדוגים, צחוקים, ליטופים והרבה פחות יחסי מין מלאים. כנראה זו הסיבה שלא הייתי מאוד מתוסכלת מהפער בצרכים המיניים, כי הצורך בחום ומגע התקיים. זה היה המאסט בשבילי.
לשםפ אני שואפת, שקודם כל זה יהיה. אחר כך נטפל בשאר.
אבל כשאין את הבסיס הזה, קשה מאוד להיות מאושרת ביחד. מקוה שנצליח, אנחנו מתקדמים לשם בנחישות והדרגה.

כנראה הוא לא מסתיר דבר כמו נטיות שונות או חוסר משיכה, אלא באמת מפוחד מהמקום הזה של ביצועי מין.
כאמור, אני לא בטוחה בזה, אני מניחה שזו הבעיה אבל לא יודעת בודאות.
יתכן ויש בעיות נוספות (משיכה לגבר, סטיה מינית כלשהיא, א-מיניות).
לא יודעת מה יותר גרוע. הכי גרוע שלא יודעת במאה אחוז מה הבעיה.

בקצרה לדעתי, לחזק את הקשר (תקשורת ומגע אוהב), לרדת מעניין המין איתו במוצהר- ממש לכמה חודשים ולראות לאן זה מוביל. ללכת לסקסולוג טוב.
כן נשית, את צודקת. זה מה שמנסה לעשות. לא אמרתי במוצהר שיורדת ממין אבל הוא מבין משפת הגוף שלי ומחוסר העלאת הנושא שהרפתי ואני מחכה לצימר.
ביני לבין עצמי שמתי דד ליין עד היומהולדת המתקרב שלי בעוד כמה חודשים, שעד אז מוכנה להשהות את עניין הסקס והעוד ילד.
ביומהולדת לכל המאוחר אציב את רצוני בעוד ילד בראש סדר העדיפויות - בתקוה שישתף פעולה בעניין. ואם לא אשקול ברצינות את צעדי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלמה ואהובה, לא חבל על כל הסבל ?? לחכות לצימר ויחד עם זה להנמיך ציפיות (איך אפשר בכלל ??) , להקציב חודשים, אחרי שכבר עברו שנים... זה פשוט מאסט ללכת לסקסולוג. כל התחבטויות והניחושים והמחשבות.... כמו שבכל תחום אחר פונים לבעל מקצוע, למה בתחום כל כך חשוב לא לעשות זאת ?

למה בתחום כל כך חשוב לא לעשות זאת ?
כי הוא לא מוכן לבוא לשום טיפול.
אני אולי אלך לבד. כדי שינחה אותי איך להוביל לפתרון הבעיה.
כרגע על סך השיקולים - הרצון לעוד ילד מנצח.
וגם עוד שיקולים - שזה לא הזמן לנטוש אותו, שאולי דווקא עכשיו יגיע שינוי.
שביתי הקטנה רוצה וזכאית למשפחה ובית יציב וחם בשבילי של שני הורים.
שגם אני זקוקה ליציבות הכלכלית כדי לעשות שינוי מקצועי בתחום שהוא הגשמת חלום עבורי.
וגם השיקול שהאהבה קיימת ביננו, וגם החברות נבנת מחדש.

מה לעשות, אי אפשר לכפות את עצמי עליו וגם לו את הרצון לפתור את הבעיה.
על סך השיקולים, למרות החיים ללא יחסי מין איתו, רוצה ושווה לי להישאר איתו.

סתם נקודת מבט;
אולי המשיכה הראשונית (והלא מודעת) ביניכם התבססה על כך שאת היית מעוניינת במישהו שמין אינו בראש מעייניו (לאור הפגיעה המינית שעברת ומערכות היחסים הקודמות, בהן חשת מנוצלת), והוא שמח למצוא מישהי כזאת, שאינה תובענית כלפיו ויכולה להסתדר יפה גם בלעדיו (במין ובכלל). זה היה ה"חוזה הבלתי כתוב" (וכאמור - הלא מודע) עליו התבסס הקשר. הבעיה היתה שבמקום עמוק היית זקוקה לגאולה, למושיע, וזה אולי בדיוק היה המקום שממנו ניסה להימלט - המקום הכי בלתי נסבל בשבילו (אולי גדל עם הורים נרקסיסטיים שלא ראו אותו ואת צרכיו והוא נאלץ להכחיש אותם גם בפני עצמו. מניסיון - התחושה היא של אדם חלול, והשאיפה היא להימנע בכל מחיר ממפגש עם תלות מסוג זה). ואז אחרי הלידה הוא נאלץ "להושיע" אותך (חוויה שכאמור עלולה להיות באמת ובתמים בלתי נסבלת עבור אנשים מסוימים, על סף התפרקות נפשית), ועכשיו הוא נדרש שוב "להושיע" אותך ולמלא את המקום החסר שלך בביטחון בקשר בדיוק מתוך המקום החסר שלו - התשוקות והרצונות שנאלץ להכחיש כדי לשרוד נפשית ורגשית בילדותו.
אין כאן אשמים בכלל, לא את ולא הוא, אבל תודות צודק כל כך בכל מה שאמר, על כך שכל אחד מכם צריך למצוא את הגאולה שלו בעצמו..
מקווה שאין בכך להעליב או לפגוע, זו לא היתה כוונתי.

הי פלוני אלמונית, נשמע לי נכון מה שכתבת, רק לא ברור לי עד הסוף, אשמח שתסבירי.

_הבעיה הייתה שבמקום עמוק היית זקוקה לגאולה, למושיע, וזה אולי בדיוק היה המקום שממנו ניסה להימלט - המקום הכי בלתי נסבל בשבילו. ואז אחרי הלידה הוא נאלץ "להושיע" אותך (חוויה שכאמור עלולה להיות באמת ובתמים בלתי נסבלת עבור אנשים מסוימים, על סף התפרקות נפשית), ועכשיו הוא נדרש שוב "להושיע" אותך ולמלא את המקום החסר שלך בביטחון בקשר בדיוק מתוך המקום החסר שלו - התשוקות והרצונות שנאלץ להכחיש כדי לשרוד נפשית ורגשית בילדותו.
כל אחד מכם צריך למצוא את הגאולה שלו בעצמו.._

לא הבנתי את הקשר בין הרצון שלי לגאולה וישועה מצידו (שבמילים שלי אני קוראת לזה להשלים עבורי את האהבה וההגנה ההורית שלא זכיתי לה במלואה) לצורך שלו להימלט כי נאלץ בילדות להכחיש את רצונותיו וצרכיו העמוקים ואיך זה קשור לחוסר רצון במגע ומין. אשמח שתסבירי.
ומה הכוונה למצוא את הגאולה לבד? אם הצורך שלי במגע ותקשורת ושלו במרחק ולבד - איך אפשר לגשר על זה?

הסבר:
מי שהוריו לא הצליחו לראות אותו כאדם מלא, בעל צרכים ורצונות לגיטימיים, אלא (מתוך הלקות שלהם) ככלי להגשמת הצרכים והמאוויים שלהם עצמם, נאלץ ללמוד מגיל אפס להכחיש את צרכיו, מאוויו ותשוקותיו כדי להצליח לשרוד. מאוחר יותר, בבגרותו, הוא עלול למצוא את עצמו ממשיך את מצב ההינתנות לאחר ללא גבולות, או שמתוך פחד קיומי אמיתי הוא שם חומות גבוהות מאד כדי לא להגיע שוב למצב הזה - בו הוא נדרש לתת מעצמו ולמעשה לאבד את עצמו. מדובר במנגנון הגנה נפשי עמוק והישרדותי ביותר.
כך, אולי, התקופה לאחר הלידה בה נאלץ לתפקד כ"מושיע" של המשפחה שלכם (כלומר - לוותר על צרכיו ורצונותיו האישיים) החזירה אותו אל הטראומה האיומה ביותר של חייו. בתוך המצב הזה וגם עכשיו, בעודו עדיין מנסה להשתקם, הרצון שלך במין (שמסתיר מאחוריו באופן לא מודע - אך שהוא מסוגל לחוש בעוצמה רבה, גם אם לא מודעת - רצון להיגאל מטראומות הילדות שלך) - נחווה עבורו כתובענות שפשוט גדולה עשרות מידות על יכולתו העכשווית.
יתכן וכאשר מין יהיה עבורך פחות כרוך ברצונות עמוקים ממנו, המקום הזה יוכל להשתחרר עבור שניכם.
"למצוא את הגאולה לבד" - מתייחס לעבודה שאת צריכה לעשות עם עצמך. גם אם לא ילך לטיפול (שעלול להיחוות עבורו כפולשנות בלתי נסבלת לתוך מערך נפשי שברירי), יכול מאד להיות שהעבודה שלך תוכל להצמיח גם אותו..
כל זאת כאמור, רק השערה..

כל זאת כאמור, רק השערה..
וואו - אחד לאחד. נשמע לי נכון ממש. זוית שלא חשבתי עליה לעוצק ולא ידעתי לנסחה, תודה על המילים שכתבת, הם פוגעות בול.
אגב, סתם מעניין אותי - את אישה או אתה גבר?

אני יודעת שהוא מאוד כועס בצורה מודחקת וללא ביטוי על הוריו שבמילים אחרות אמרו לו שללכת ללמוד את האמנות שהוא אוהב זה שטויות ולא פרקטי.
מצד שני הם הורים מאוד מגוננים ומעניקים, עד היום. אבל בהחלט יותר בפן הפיזי, הישרדותי.
לא בתחום הרגשי או היצירתי.
אני ממש מרחמת עליו שהוא כלוא כך בתוך עצמו ולא נותן לף, אחד להיכנס.
כמה הייתי רוצה להושיע אותו.
למרות כל הפאקים הרבים שלו אני אוהבת אותו מאוד.
ומשתדלת להיות אופטימית ולשחרר.

כמו שתודות חזר ואמר - את לא יכולה להושיע אותו (או לשנות אותו), אלא רק את עצמך..
התובנה הכי משמעותית שיכולה להיות בזוגיות היא אולי זו הנוגעת לנפרדות הבסיסית של בני הזוג, ורק ממנה יכול לצמוח החיבור העמוק ביותר ביניהם..
וגם - למרות ההבנה שאולי מתחילה להיות לך לגבי העובדה שהמצב ביניכם אינו מכוון כנגדך אלא נובע מקשיים שיש לו עם עצמו (כלומר - הוא עצמו היה רוצה מאד להיות מסוגל, אבל איננו יכול), נראה לי שבכל זאת תצטרכי לבקש ממנו באיזשהו שלב להגיע להסכמות ביניכם לגבי ההמשך. כלומר - לומר לו שאת מבינה שאין לך חזקה או יכולת השפעה על הדברים שקשורים אליו ומונעים ממנו מגע ומין, אבל לך כן יש צורך בזה ובנוסף יש את נושא ההריון. אתם יכולים לדבר על כך ביניכם, אבל הכי טוב היה לו היה מסכים ללכת ליועץ זוגי רק אפילו למס' פגישות כדי לחשוב על פתרונות משותפים ומקובלים על כל הצדדים לנושאים הללו שאינם רק שלך, אלא שמהווים בעיות של ממש בזוגיות של שניכם (להבהיר שזה ממש לא כדי לטפל בו, אלא כדי לעזור לקשר שלכם). זאת נראית לי דרישה מאד לגיטימית.
ולשאלתך - אני אשה..

בינתיים מניחה לענין המין בהצלחה, אבל שוב יש מצבים של עצבים וצעקות שלו שעליהן לא מוכנה להחליק ומעמתת אותו. מפחיד אותי קצת איך המחשבה להיפרד עולה בי עם כל צעקה. יש בי רגישות יתר לצעקותו על זה לא אוותר. הואמ תחיל להפנים שיש לו בעית כעסים. אתמול הודה שלא מתמודד טוב כמוני במצבי לחץ. אולי בחופשה אדבר איתו על זה שעבדתי ועובדת על עצמי שנים להרגע ולא להיות עצבנית. זו עבודת מודעות. הקטע שהוא היחידי בחייי שלא ספג את התוקפנות המילוליתו העצבנית שלי. איתו אני לא מרשהל עצמי . והוא מרשה לעצמו וזה מאוד פוגע.
החמיא לי היום שאני יפה ואתמול חיבק אותי חיבוק גדול מיוזמתו.
מזכירה לעצמי לחזור לקרוא את בסוף מוצאים אהבה.

איזה מסע מפרך...
מאחלת לך סופ״ש מלא מחה ואהבה.

שבוע רגוע משפחתי ונעים בגלגל"צ.
מחר מיוזמתו הילדה אצל הסבים ואנו מפנים לעצמנו זמן להתקרב. פיזית.
מרגישה קצת כמו בתולה וזרה איתו....
ובתוך כל הרוגע וההתקרבות לטובה הזו - הזר התקשר לפתע עם כניסת שבת...
נפל לי הלב וחוויתי התקף חרדה קצר.
לא עניתי, החלטתי שלמרות יתרונותיו והחוסר שלי בסקס - עדיף לא ליפול כטרף קל ולדמם לאחר מכן...

קוראת נוספת*

שלמה ואהובה, הוא מתאר כמה שנים ש ל דכאון, חרדה, ריקנות, חוסר חשק.
הוא צועק המון.
גם את חווית כמה נשים של מרה שחורה, רק שאת יותר בשליטה על פניו.

למה שלא ייקח כדורים נגד דכאון וחרדה שישפיעו גם על המצב רוח, גם על יכולת האיפוק, גם על הכל? נשמע שגם אם מאוד ירצה יהיה קשה לו לווסת שליטה בצעקות.
בתור בחורה אימפולסיבית, הצעקות שלי מול האנשים הקרובים אלי ביותר מאוד קשות לניהול. אני לא ברמה ובתדירות שלו, אבל אני אומרת לך בוודאות שהסיכוי שהוא יצליח לשלוט בצעקות ללא עזרה ממשית שואף לאפס בכלל ובוודאי כשהוא במצב מנטלי רווי כאב כבר שנים.

ולא את לא צריכה לחיות ככה, זה מסרס, תרתי משמע. התקפי זעם פוגעים בביטחון, בדימוי העצמי, ביציבות. לא פלא שגם את חווה חרדות וכו'.

כאילו שמדברים על המיניות, אבל כל המרקם הזוגי שלכם פוגעני מאוד וקשה עבור שניכם.

קוראת נוספת, ערכתי לך את הניק. מקווה שזה בסדר. השתתפתי בדף באופן מסיבי. אם את רוצה ניק אחר, אנא אמרי ונשנה

לאחר שהבוקר התחיל עם התקף חרדה קל,
עקב שילוב של סרט מדכא על זוג שהבחור דו מיני, ספר מצוין על אשה שהפסיקה לרצות סקס עם בעלה (בשם בעלי לא בבית) , קריאת התגובה פה של קוראת אחרת שאולי רק כדורים יעזרו לו להרגע והעובדה שהזר התקשר והדילמה אם להגיב או להמשיך להתעלם - החלטתי לא לתת לחרדה לחרב לי את השבת ואת זמן האיכות שסופסופ הגיע עם בעלי.
לקחתי קלונקס וצללתי בהדרגה ליום נעים וכייפי. היינו במסעדה טובה, שוחחנו ברוגע ונעימות, הסכמנו שהגיע הזמן להרחיב את המשפחה. העלתי חששות שזה יגרןם לו להתפרצויות, אפילו הצעתי שיטפל בעצמו בכדורים אםלא בשיחות. הוא ענה שמטפל בעצמו לבד ע"י זמן לעצמו והנה יחסית ההתפרצויות פוחתות. הסכמתי איתו שאכן יש שיפור.
לאחר מכן חזרנו הביתה ובאופן הכי טבעי ולא מלחיץ נכנסנו למיטה והיה סקס נהדר.
האמת שממש הופתעתי, הרגשתי שהוא נמשך אלי ונוגע בי בצורה אוהבת ומינית כמו שאוהבת. אפילו הנשיקות היו נהדרות ולא ציפוריות.
הרגשתי שהוא נהנה ונמשך אלי.
צחקנו קצת על כך שהשמנו ואנו פחות גמישים פיזית במיטה אבל היה אחלה.
הץבעודי מתרחצת שאלתי את עצמי, אם זה היה קורה אחת לשבועיים הייתי מבסוטה.
למה לקח לזה 4 חודשים לקרות?
אולי כי לחצתי והתעקשתי ודרשתי והלחצתי והוא ברח יותר ויותר.
דווקא כשזה בא ממנו, היוזמה שהשבת נהיה לבד ביחד וגם כשנכנסתי למיטה הוא התחיל ויזם אז הכול זרם.
נכון שעכשיו יש את עניין הלשכב גם בגלל הרצון להתעבר. אבל זה כל כך מוזר.
עוד יותר לא מבינה עכשיו את העניין.
חשבתי שארגיש שלא נמשך אלי וזה לא היה כך.
נזכרתי במה שתודות כתב לי שאני מחםדת מה לאבסדר ונדבקת אליו.
כמה שזה נכון. עכשיו אחרי ששכבנו מחפשת שוב מה לא בסדר.
משחררת.
מקוה שזוהי מגמה של שינוי
שבוע טוב

אהובה...איזו הפתעה...
בטח שנמשך אליך...את יפה.
תפסת אותי בכמה ימים שמחפשת מה לא בסדר וברור שיש.
שבוע טוב

נשית מה שלומך?
בחרדה קלה...הזר שוב מסמס וקשה לי להתעלם.
מפחדת ליפול...דווקא עכשיו דברים התייצבו במקצת ומנסים להיכנס להריון.
תזכירי לי בבקשה שזה לא שווה את זה...

_בחרדה קלה...הזר שוב מסמס וקשה לי להתעלם.
מפחדת ליפול...דווקא עכשיו דברים התייצבו במקצת ומנסים להיכנס להריון._

מעניין, שלמה יקרה.
מדוע אם חזרתם לשכב, את מתקשה להתעלם מהזר? האם כי הבנת שזהו זה? אולי עדיין זה לא מספיק לך? אולי את כועסת על חודשים בלי מין?

נשמע היה שהיה לכם טוב במיטה בפעם האחרונה שבה דיווחת.

הי קוראת - לונג טיים (-:

מתקשה מכיוון ששכבנו בינתיים רק פעם אחת ואומנם היה נפלא, אבל זה עדיין לא נכנס לשגרה כמו שאני צריכה ורוצה (פעם בשבוע-שבוע וחצי).
מאמינה שאנחנו מתקדמים לשם, גם לאור ההחלטה להרות, אתמול שאל אותי מתי הביוץ, כמו מכוון את עצמו לרצות בזמן הזה.
והזר הוא כמו שטן בשבילי.
היה לי מאוד מאוד מאוד נעים ומגרה איתו במיטה. אולי כי זה מגע חדש, אולי כי היתה לנו התאמה מינית טובה.
מצד שני הוא האכיל אותי מרורים, כל הזמן השאיר אותי על אש קטנה, קבע וביטל באופן סדרתי ומעצבן ומצד שני כל הזמן סימס וגרם לי לצפות ולהתמכר.
בנוסף ציפה כל הזמן שארדוף אחריו, כנראה זה גרם לו להרגיש חזק ושולט, המשיך לשכב עם אחרות ולא רצה מערכת יחסים מחייבת בשום צורה.
בנוסף, אמר לי דברים סותרים, סיפר לי בחוסר רגישות על הבחורות הנוספות (לי ולאשתו) בחייו, טיפוס לא אמין.
ונדלקתי עליו קשות, כמו ששנים לא נדלקתי על גבר.
על סף ההתאהבות. עד שהבנתי שזה מקסם שווא, אני מתאהבת בדמות הפנטזיונרית והמושלמת שבונה לי בראש, ממש לא בו - בחור מתוסבך ופצוע נפשית מהחיים שבלי כוונה רעה פוצע אחרות. ואז בשניה וחצי ירד לי בטירוף.
בצורה ממש שלא תאמן.
כמו בתמונה כזו שניתן לראות בה שני ציורים שונים לגמרי ותמיד יש חלק שרואים בעיקר תמונה אחת - לפתע נתגלתה לי התמונה השניה שהוא פשוט סוג של שטן שנכנס לי למערכת לאתגר אותי ולהעיר אותי על החיים שלי.
לטעמי הוא עשה את העבודה שבה לעשות - העיר אותי משנת החורף שלי, גרם לי להתאהב בעצמי ובחיים שלי מחדש, להיות מלאת אופטימיות ושמחה כמו לפני כמה שנים בודדות.
ואז היה לי קל לשחרר ולהעלם לו.

עכשיו, זה טריקי, כי זה מן מבחן כזה מלמעלה, דווקא עכשיו, כשיותר חזקה וטוב עם הבעל, האם מתאים לי להסתבך אדם חולני כזה רק בשביל לחוות סקס מסעיר שכל כך חסר לי.
הראש אומר שהתשובה היא חד משמעית - לא.
אני בונה מחדש את היחסים עם הבעל, שבהחלט משתפרים ועדיין יש דרך ארוכה.
אני מנסה להרות.
אני מאוהבת בעצמי ובחיים שלי ואפילו בגוף שלי (עם התוספת 15 קילו המיותרים).
יש לי חלומות ותוכניות שפועלת להגשמתן.
אני יציבה נפשית (אחרי תקופה קשה מאוד שלא הייתי).

למה לעזאזל לסכן את כל זה?
אם הייתי יודעת שמפגש מיני איתו לא יערער אותי נפשית ולא יתגלה לבעלי - הייתי מנסה את זה עוד פעם אחת.
אבל מכיוון שאין לי ידיעה כזו והסכנה ממשית (עובדה - רק סימס וכבר החרדה חזרה לי לגוף) עלי לותר.

תודות כתב לי שאין שום רע בנחמה פיזית - בגדול, בפני עצמו, זה נכון.
רק שהחיים לא מנותקים מהקשר רחב יותר, ויכול להיות המון רע בלסכן את הטוב שיש לי בשביל ריגוש זמני.

הוא התקשר ודיברנו.
היתה שיחה טובה.
הוא אמר בואי ניפגש, הבהרתי למה זה לא אפשרי מבחינתי.
הבין, הסכים איתי וחזר ואמר שהוא פתוח להצעות אם ומתי שארצה. וגם אם ארצה רק לדבר או עצה או עזרה במשהו דלתו פתוחה.
ושלדעתו זה לא הלך בפעם הקודמת כי אני טובה מידי והוא נמשך לנשים שרעות אליו.
טוען שכרגע משנה את הדפוס.
בכל מקרה הודה שאכן הוא פרפר חופשי ומחפש משהו קליל, ללא מחויבות וללא רצון להקשר.
אחר כך השיחה גלשה לדפוסי הקורבנות שלו ושלי בזוגיות עם בני הזוג נזכרתי והבנתי למה נמשכתי אליו מלכתחילה.
הוא גבר מאוד מרשים וחכם ועושה רושם של מפותח רגשית.
רק שזה לא מסתדר עם שאר הדברים וההתנהגויות שלו...
סיימנו את השיחה בצורה יפה והרגשתי ממש טוב שדיברנו. החרדה ירדה. וגם מפלס החרמנות.
הוא אדם מורכב, מפותח רגשית ונכה רגשית בו זמנית, שלמרות הקסם שלו יודעת שהוא לא אמין ועקבי. שרוט ביותר.
והעיקר: לא בשבילי ולא הבעיה שלי.
איזו הקלה.

איזו הקלה.
איזה יופי, שלמה!
הזר הוא ההיפך מבעלך: מיני מאוד וטוב במיטה, ולא מתחייב לקשר ממוסד.

אני מסכימה שהיה/יש לו תפקיד חשוב בחייך: לעזור לך להעלות את המיניות שלך שוב מעל הקרקע, וגם לתת לך סטנדרט למין שמסעיר אותך ומספק אותך.

האם אפשר לעלות על הגל של הסקס האחרון עם בעלך? אולי לא כדאי לתת לזמן לעבור ולהשתמש בזה שהחומה ירדה קצת וללכת איתו שוב למיטה? או שזה לא אפשרי?

בהחלט מקוה שנמשיך באותו גל.
קצת קשה למצוא זמן. במהלך השבוע בערבים גמורים ועסוקים ולרוב לא נכנסים למיטה באותה שעה. בסופישבוע עם הילדה. מתי אתם מוצאים זמן בצורה לא מאולצת?
אני הכי מעדיפה בסופש, אבל איכשהוא הילדה תמיד ברקע, צריך ממש לבקש מהסבים זמן שיקחו אותה...
השבוע בייתי במחזור, מקוה שבסופש הקרוב יצא

חזרתי פתאום לדף הזה כי הדף של ציפור עלה במה חדש, ותהיתי מה שלום נשית היקרה וגם שלמה ואהובה ואחרות.

שלומי טוב, תודה על ההתעניינות קוראת.
כרגע בתקופה פחות מינית מצידי אז באמת שוכבים במינון נמוך וזה לא מפריע לי כמקודם.
מתכננים חופשה זוגית בקרוב שמקווה שתקרב אותנו שוב פיזית.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בדיוק אתמול חשבתי שהגיע הזמן לעדכן
שינויים טובים וברוכים הגיעו לפתחי. לאט לאט כפי שעקבתם אחרי בדף אהבה בלומה הבנתי שבן זוגי הוא האדם שבחרתי ולא לחינם.
צעד אחר צעד הפכתי לפחות מרירה כלפי התגובות הטבעיות שלו למצבים שמלחיצים אותו. ראיתי, שכשלא עושים עניין גדול מהתגובות שלו, נותנים לו מקום להתעצבן משטויות, כפי שהוא רגיל כל חייו, ולא ממש יכול לשנות את זה, גם אם הוא מאוד רוצה, לא נוצר גוש ענק של כעס ומריבה. זה פשוט נעלם כלא היה, בלי לדסקס יותר מידי ובלי לחרוך את מיתרי הקול כשבמילא אף אחד לא יכול לקבל מידע ותובנות ברגעי כעס.
זה עובר ואחר כך ברגע המתאים אפשר (לא חייבים) להגיד משהו. זה עובד כמובן לא רק עם בני זוג.
האווירה הקלילה בינינו איפשרה כניסה של אינטימיות ולא רק פעם בחודש חודשיים כפי שהיה, אלא פעם- פעמיים בשבוע?
מאמינות? תאמינו... כי זה כך כבר הרבה חודשים. עוגמת הנפש היחידה היא תחושת ההחמצה על כל השנים שעברו בסכסוכים ועצבים עם כל כך מעט קירבה.

בחודשיים האחרונים הוא מעשן מידי פעם חומרים מרגיעים ואני חייבת להגיד שההשפעה עליו פשוט קסומה: נינוח, חייכן וזורם.

האווירה הקלילה בינינו איפשרה כניסה של אינטימיות ולא רק פעם בחודש חודשיים כפי שהיה, אלא פעם- פעמיים בשבוע?
איזה יופי לקרוא את זה נשית!!!

מאוד שמחה לשמוע ממך ושאת בטוב ואף חווה סקס בתדירות גבוהה. שאפו.
אצלנו כרגע המיניות לא בראש העדיפויות, מצד שנינו, אבל התקשורת הרבה הרבה יותר טובה ומאוד מתחברת ל:

_לפחות מרירה כלפי התגובות הטבעיות שלו למצבים שמלחיצים אותו. ראיתי, שכשלא עושים עניין גדול מהתגובות שלו, נותנים לו מקום להתעצבן משטויות, כפי שהוא רגיל כל חייו, ולא ממש יכול לשנות את זה, גם אם הוא מאוד רוצה, לא נוצר גוש ענק של כעס ומריבה. זה פשוט נעלם כלא היה, בלי לדסקס יותר מידי ובלי לחרוך את מיתרי הקול כשבמילא אף אחד לא יכול לקבל מידע ותובנות ברגעי כעס.
זה עובר ואחר כך ברגע המתאים אפשר (לא חייבים) להגיד משהו_

כל הכבוד לך (-:

שליחה על ידי אני* » 16 ינואר 2016, 12:38

נשית!
וואוו מדהים!
את כנראה עושה עבודה טובה.
נראה שהאיש סומך עליך.

לי קצת עצוב שצפריר כבר לא כותב פה..
אבל כמובן שזו החלטה שלו בלבד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלמה ואהובה, מצאתי בתבניות התקשורת של בעלך קצת ממני. תהיתי הוא מזל סרטן?

תודה על העדכונים, יקירות!

האווירה הקלילה בינינו איפשרה כניסה של אינטימיות ולא רק פעם בחודש חודשיים כפי שהיה, אלא פעם- פעמיים בשבוע?
נשמע נהדר. חשוב לאימוץ בתחומים נוספים בזוגיות.

אם ואחות, לא הוא לא מזל סרטן.
ספרי קצת עם מה הזדהת?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מזדהה בקושי בלהפתח פנים מול פנים אבל כן להצליח לנהל דו שיח פתוח וחושפני בהודעות.
מזדהה אתך כבחורה מינית שבחרה כבן זוג אדם לא מיני ולא יצרי. עברתי המון שנים ללא מין איתו. דווקא מהכוון שלי הגיעה ההתנזרות. כעסתי עליו, הייתי פגועה, ממש לא נמשכתי אליו. מזדהה אתך בתשוקה שהתעוררה לאחר המפגש עם הזר, ההתחדשות. ההאהבה המחודשת לעצמי לגופי, המיניות שמגלה את תפארתה. ההתמכרות לזר, ההבנה וההכרה בהתמכרות, הגמילה. עכשיו החזרתי אותו לחיי למינון נמוך. עדיין זקוקה לריגוש , זקוקה למגע שאני אוהבת ולא מצליחה לקבל מבעלי. חרף נסיונותיו כוונותיו הטובות והרצון שלי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי לקוראות
קורים דברים, מעוניינת לעדכן ולקבל תמיכה...יש עניין?
החלטתי להמשיך בשם זה כי במהלך הכתיבה כאן שיניתי כמה פעמים את שמי.
נשית לא מתאים לי עכשיו

קורים דברים, מעוניינת לעדכן ולקבל תמיכה...יש עניין?

ברור!!!!!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת עכשיו את המשך הדף הזה נשית שלי וזה שאחריו אהבה בלומה וכל כך שמחה היום שרשמתי את הכל.
הימים הרבים שעברו (מאז שרשמתי לכם שהתחיל להסתדר בינינו עברו שנתיים וחצי), האירועים שקרו ובעיקר -שדי מהר אחרי שיצאתי בהצהרה שמצאתי את הנוסחה לשלום, הרמוניה ומיניות עם בעלי, המציאות שוב טפחה על פני במלוא עצמתה- לא יכולתי להישאר אדישה לאדישות שלו כלפי, לחוסר הרצון שלו לבלות איתי , להתנהגויות מלאות הכעס שלו כלפי, לדיכאוניות הכללית שלו שהשפיעה גם על מיעוט עבודה (הוא עצמאי), על הילדים, עלי. רוב זמנו התיישב מול המסך וצפה בכל החדשות האפשריות, במירוצי אופניים, תחרויות כדורגל, טורנירי טניס. כשביקשתי שנראה סדרות נחמדות או סרטים ביחד התפנה לכך רק כשכבר נעצמו עיני. כשביקשתי שנלך לים ביחד בשבתות אמר שחם לו מידי ובערב גם לא רצה. הצעתי שניסע שבוע לחו"ל לא ענה או אמר שאין מספיק כסף. הצעתי טיפולים וסירב. בקיצור התייאשתי והתחלתי מידי פעם לצאת עם ידידים וידידות, משפחה. תמיד לבד. הילדים כבר גדלו ולא רוצים להצטרף והבדידות הזן נעשתה קשה. מצאתי כתב יד שלי לפני שנתיים ובו כתבתי בקשה ליקום שניפרד. שזה יגיע ממנו, שימאס לו ויעזוב או שיכיר משהי אחרת ויעזוב אליה, אבל שזה יגיע ממנו כדי לא לעשות מהומת אלוהים בבית. ידעתי שאם אומר לו שאני רוצה להיפרד הוא יכנס לדיכאון, לא יזוז מהבית ופשוט לא יהיה עם מי לדבר. הוא היה אומלל, מחוסר חברים ואוהבים. מלבד אחיותיו שגרות בארץ אחרת ואנחנו לא היה לו אף אחד. הוא גם לא התפרנס אפילו לרמה של משכורת מינימום. חשבתי לעזוב בעצמי אבל זו לא אופציה. הבית הוא ביתי, מקום עבודתי ולא רציתי לעשות מהלך שיזעזע את ילדי. המיניות שלנו הלכה ודעכה לפעם בחצי שנה בערך. גם כשלפעמים העזתי לחבק אותו הוא לא החזיר אף פעם חיבוק או נשיקה מעצמו. מידי פעם היו נוצרים רגעים נינוחים שחשבתי שאפשר אולי להמשיך כך ומילא לא מחכה לי אף גבר בחוץ ולא רוצה להיות לבד. אני כבר בת 51 ומה יש לי לצפות יותר. מסביבי גרושות שנודדות מיחסים בעייתיים לאחרים בעייתיים יותר, לא רואה יותר מידי סיפורי הצלחה . מסתכלת סביבי ולא רואה גבר אחד שמסקרן אותי ואם כן למה שירצה אותי, בת 51 כשהוא יכול להשיג צעירות יותר. מבחינה פיזית אני נראית מצוין אבל הרגשתי לא נשית, לא מושכת ולא נמשכת לבני גילי ומעלה. כולם נראו לי מבוגרים מדי, מוזנחים, בעייתיים.
נעתי בין תחושת מיאוס ממנו ומהתחושה של להיות עם ולהרגיש בלי, לבין תחושה של חשש לפגוע בבית היציב של הילדים שלנו ושלי.
בסופו של דבר, לפני כחצי שנה החלטתי לעשות מעשה וכתבתי לו מכתב במייל (מכיוון שבכל פעם שביקשתי שנדבר אמר שלא מתאים לו עכשיו) ובו הצהרתי בפניו שקצתי ביחסים האלו, אין לי מושג איך לזכות באהבתו, מגיע לי גבר שיחבק אותי ויאהב אותי. לא ביקשתי יותר מידי, גם פעם בשבוע היה לי מספיק. אני רוצה שיביטו עלי באהבה, בכלל רוצה שיסתכלו עלי.
כתבתי לו שאין בעיה, הוא יכול להישאר בבית, מצידי באותה מיטה, במילא לא קורה שם כלום. אבל אני משחררת את ליבי ממנו ופתוחה לאהבה חדשה. שמצידי שימצא לו גם בן זוג או בת זוג, מה שלטעמו ואני אשמח מאוד ואפרגן לו בכל ליבי. אני לא כועסת עליו, אני לא שונאת אותו, תמיד אהבתי את המגע שלו ואת הסקס איתו רק חבל שהיה מאוד מאוד קמצן בהם.
הוא לא הגיב על המכתב. שלושה חדשים עברו ואז פגשתי את ה.
הפסקה.

מקשיבה

גם כן כאן, מקשיבה

גם כאן, מקשיבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את ה. פגשתי בצירוף מקרים נדיר ביותר. אני מכירה אותו מתנועת הנוער ואף פעם לא היה בינינו קשר עמוק. תמיד סימפטיה הדדית אבל לא יותר מזה. אף פעם לא דיברנו בעצם. אנחנו גם לא שייכים לאותה שכונה או בית ספר. עברתי לתנועת הנוער אחרת בגיל 17 ובעצם הצטרפתי אל חבורה מגובשת וחמודה, אבל אף פעם לא הייתי באמת "אחותם".
ה. נשאר רווק כל השנים. במעורפל ידעתי שיש לו איזו בעיה עם פרפקציוניזם/ ניקיון והוא לא רוצה ילדים. שמעתי שלא חסרות לו בנות אבל הוא לא מצא עדיין משהי ליחסים קבועים. לפני עשור נפגשנו במסיבת גיל 40 ורקדנו יחד. זכרתי שמאוד החמיא לי באותה מסיבה אבל הוא לא נראה לי מישהו שיוכל אי פעם להתאהב בי, הלא מושלמת, כך שאפילו לא חשבתי רגע אחד בחיי לכיוונו. חשבתי שהוא בעניין בנות שנראות אחרת ממני, בטח יותר צעירות, עם שיניים מושלמות ועוד. אני חושבת שגם אף פעם לא הרגשתי משיכה אליו.
לא הרגשתי משיכה גם כשהזמנתי אותו להצטרף אלי לפסטיבל שמאוד רציתי ללכת אליו ונואשתי למצוא פרטנר/ית מתאימה. פתאום חשבתי עליו ובאותו רגע שלחתי אליו הודעה עם לינק לעמוד הפסטיבל. למרבה הפלא הוא החליט לחשוב על זה. לפני כן התחננתי לבעלי לפחות 3 פעמים שיבוא איתי, "איימתי עליו" שאולי אתאהב שם במישהו והוא ענה לי.. מה לעשות... אין לי שליטה על זה.
יצאתי לפסטיבל, ידעתי את בעלי שאני הולכת עם ה. ההתרגשות מה. התחילה די מהר בשלב ההתכתבות איתו לפני. משהו התחיל להתבשל ביננו עד לרמה שממש התרגשנו כשנפגשנו שם.
היו לנו יחד כמה ימים מופלאים ונהדרים שלעולם לא אשכח אותם. התחברנו בצורה בלתי רגילה, היו לנו כמה התקפות צחוק מטורפות, רקדנו, נהננו, דיברנו, התקרבנו ובעיקר הייתה כימיה כמוה לא הרגשתי מעולם. לאט לאט גם התברר שאני די הטיפוס שלו מבחינה חיצונית. לדבריו, תמיד נמשך לנשים בעלות מראה מזרחי וחם. כל חברותיו לא היו מושלמות מבחינה חיצונית אבל היה בהן עומק, הומור, חדות והן היו בעיקר מעניינות. סיימנו את הפסטיבל בנשיקה וחיבוק, להתראות בפסטיבל הבא...ובערב התחלנו שוב להתכתב. הגעגועים עשו את שלהם.
הפסקה...

סיפור מתח ממש (-:

סיפור מתח ממש
מחכה לפרק הבא

_סיפור מתח ממש
מחכה לפרק הבא_

הפסקה?!???

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן הפסקה...הכתיבה גורמת לי להתרגשות ואני חייבת לעצור מידי פעם.
תודה על ההקשבה שלכן...
חלפו 3 ימים וארגנתי פגישה(כן, אני היוזמת והוא הגיב בהתלהבות). יש ששואלות את עצמן עכשיו איך לא התנפלנו זו על זה בפסטיבל? האמת היא שלא היינו בטוחים בכלל מה כל אחד מרגיש. היה הרבה מתח באוויר אבל הביטחון העצמי שלי בעצמי היה כל כך נמוך שאפילו לא הייתי בטוחה שאני מסוגלת להתגרות מינית כל כך. כבר כמה שנים שסיימתי לחלוטין את המחזור החודשי, ובשנתיים האחרונות הרגשתי חוסר חשק מיני. עד כדי כך שכשראיתי סיטואציות מיניות או רומנטיות בסרטים או במציאות, הרגשתי חוסר טעם כלפיהן וריקנות. זו אחת הסיבות שכבר שכנעתי את עצמי שאין טעם לחפש מישהו שיהיה מיני יותר מבעלי, כי במילא לא אוכל לספק אותו מינית.
זו הייתה ממש הפתעה בשבילי להרגיש שוב כמו בת 17 ועוד עם מישהו שהכרתי בתקופה ההיא. פרפרים בבטן, פנטזיות, רצון לישון, חוסר תפקוד בבית...גם הפסקתי לאכול. לקחתי כדור הרגעה לפני הפגישה איתו- פשוט לא עמדתי בהתרגשות. חשבתי לעצמי- גם אם זה חד פעמי, כבר שווה את ההרגשה של הנשיות המתחדשת, להיות נחשקת ולחשוק.
בבעלי כבר ממזמן הפסקתי לחשוק. כל מה שנשאר מאותה תשוקה אובססיבית להשיג אותו/ לכבוש אותו/ לזכות באהבתו... היתה שארית חלושה של הרגל חסר טעם, שמין הסתם תמיד יביא עימו אכזבה והשפלה ולכן לא עסקתי בכך יותר. את מרצי הוצאתי בעבודה ויצירה חדשה.
עוד בפסטיבל, כשראיתי כמה הוא מטפח את עצמו וכשסיפר לי שחייו צריכים להיות מאורגנים ונוחים מאוד, ושהוא מאוד עסוק לדאוג לכך, הבנתי מיד שזו תוצאה של אובדן אהבת אם מגיל צעיר מאוד, שהאב האלמן דאג להחליף את אמו באישה אחרת, עוד שזו שהתה בבית החולים על ערש דווי. מהאם לא נשארו לו שום זכרונות, אפילו לא פירור, והאם החורגת שהחליפה אותה- טיפלה בו היטב אך לא נתנה לו אהבה אמיתית ולא חדרה לליבו. למעשה הוא ממש לא אהב אותה. הוא החליף את האהבה החסרה בטיפול אובססיבי עצמי. את כל זה אמרתי לו כבר בפסטיבל, כאילו שאני פסיכולוגית או משהו, אבל באמת זה היה ברור לי כשמש. הוא הסכים אתי שסביר להניח שזו הסיבה. בכל מקרה כבר בפגישה הראשונה בביתו ניכרו היטב סימני OCD מטורללים ולא אפרט כאן כדי שהוא לא יהיה מוכר למשהי כאן- סה"כ היו לו די הרבה נשים בחייו. התעלמתי מהם בחיוך ושמחתי לעצמי שאני מסוגלת לעשות זאת בלי חרדה ורתיעה. פשוט אהבתי את חיבוקיו, את נישוקיו, את ההומור שלו, את ריחות גופו המטופח במיטב הבשמים העדינים והנעימים. כולו אנינות וטוב טעם, דיוק וטיפוח ודאגה עצמיים. שכבנו וזה היה נעים לי ביותר. פשוט הרגשה שהגעתי הביתה. התעוררה לי אליו אהבה לגבר מתוק מאין כמוהו, מלווה עם תחושת אימהות, ומהר מאוד מצאתי את עצמי חוזרת על דפוסים ישנים של לקיחת אחראיות על אושרו של זוגי. רצון לעזור, לטפל...כל זה היה לי גם עם בעלי במשך שנים ועד היום. אחריות על אושרו יותר מעל אושרי, מתוך נקודת מבט שאם יהיה לו טוב אז גם אני אהנה מכך ואולי גם יאהבו אותי יותר...
אבל הוא עצר אותי באלגנטיות, וזה גרם לי להבין מה אני עושה. הרגשתי שהוא מבין מהיכן זה בא אצלי ולכן עוצר אותי. יותר מאוחר, כשבועיים לאחר מכן, הבנתי שהוא סובל גם מדכדוכים. הוא סיפר לי על יומיים- שלושה שהיו לא מזמן, בהם לא הרגיש דבר וחצי דבר אלי. בתקופה כזו הוא מרגיש שגל עכור שוטף אותו והוא מחכה בסבלנות שיעבור. בזמן הגל הוא מרבה להתעסק בפעילות מונוטנית כמו בדיקת חשבונות וניירת.
המשכנו להיפגש עוד כ 3 פעמים, פגישות בנות 3 שעות בערך. כל הזמן אמר לי שהפגישות הקצרות לא מספיקות והוא רוצה לישון איתי לילה שלם ולהתעורר איתי או ללכת איתי לטיול רגלי ונישן בבית מלון מפנק..ברקע התרחשה דרמה אמיתית עם בעלי שעליה אספר בפרק הבא. רציתי ליזום 3 ימים ביחד ולאחר שהתלהב עד השמיים מהרעיון, פתאום הרגשתי מין התקררות מוזרה. הסתבר ששוב נכנס לדיכאון אבל הפעם הרגשתי אותו בזמן אמת...סוג של תגובות קצרות בהתכתבות...מין קור שזורם אלי והצליח להפוך לי את הבטן לחלוטין. ראיתי איך אני שוב שוקעת למערכת יחסים עם בן זוג לא זמין לי ומצד שני כבר הייתי מאוהבת לחלוטין וזה גרם לי ממש שיברון לב לכמה ימים עד שהתחדשו געגועיו. לא הבנתי איך אני מצליחה להתאהב דווקא במסובכים כשבהתחלה הכל נראה מאוד זמין ומדהים. אני חושבת שמשהו בי נמשך למורכבות ושכבתיות בנפשם של אהובי וכנראה גם מצליח לזהות את זה כבר בתחילת ההיכרות. למה? אולי בגלל שגם אני מורכבת ורב שכבתית וזה מה שאני מין הסתם מזדהה איתו. אולי זה מזל עקרב האיום ☹..אגב הוא גם מזל עקרב, ממש נולד 3 ימים לפני.
בכל מקרה הייתה עוד פגישה מדהימה ואחריה פגישה אחרונה לפני שבוע וחצי שהייתה מעיקה מכל מיני בחינות והחלטנו לסיים את הקשר. הוא הבין שיותר מתאימה לו ממני -עוד לא הייתה לו, ואף על פי כן-הרגיש את הדכדוכים באים והולכים. וכל פעם כזו ,הוא מרגיש שהאהבה אלי הולכת ומתמוססת ושצריך לעבוד עליה שוב ולעורר אותה. מצד שני – אני נעשיתי פחות ופחות זמינה למפגשים, כדי לעזור לו לעורר אותה (בגלל הדרמה בבית שלי...). הוא הבין שאחת הסיבות לאי ההצלחה שלו ביחסים עד היום היה הדכדוך שפרץ כל פעם מחדש ומוסס קשרים. בשבוע האחרון הוא עבר אבחונים פסיכיאטרים מעמיקים. הוא סובל מ OCD חמור ודיכאון קבוע שנובע בעצם מעייפות רבה שגורם לו ה OCD. הוא כל הזמן עסוק בדברים שקשורים לנוחות וניקיון והם לא מקדמים אותו מבחינת הסיפוק האישי. הוא מונע מעצמו הרבה פעילויות חברתיות בגלל הפחד שדווקא אז יתקוף אותו דכדוך. הוא התחיל טיפול תרופתי ונפשי ואני שוב רואה איך למעשה טוב שכך, כי התפניתי לטפל בצורה רגועה יותר במה שקרה עם בעלי.

באמת קראתי בנשימה עצורה. סיפור מתח בהמשכים. אז בינתיים, אני לצידך

לא הבנתי איך אני מצליחה להתאהב דווקא במסובכים כשבהתחלה הכל נראה מאוד זמין ומדהים. אני חושבת שמשהו בי נמשך למורכבות ושכבתיות בנפשם של אהובי
מסכימה איתך, אבל יש לדעתי גם עניין של דפוסים. אנחנו נמשכים לאנשים שמשקפים לנו כאבים לא פתורים אצלנו.
ככל שאני מנקה יותר טראומות עבר, וגם מנקה דפוסי התנהלות ודפוסים רגשיים ישנים ולא רלבנטיים, גם הקשרים שלי עם אנשים משתנים. בצורה ממש מהפכנית. ולדעתי, אין כמו התאהבויות לסמן לנו איפה התחומים שבהם אני נקראת כרגע לרפא בתוכי, בעצמי.
למשל, ההשפעה של הדכדוך שלו עלייך - הנה דפוס שאת יכולה לזהות בעצמך, ולרפא את הכאב שלך שקשור לזה.
כפי שכתבת, זה הופך לך את הבטן, גורם לך שברון לב וכו'. את לא רואה את זה בתור "הבנאדם בדיכאון עמוק כבר שנים רבות, אולי מאז מות אמו, הוא מצליח כל פעם להוציא את עצמו מזה לזמן קצר [ואז הוא נראה נורמלי ושמח] אבל שוב נופל לדיכאון בחזרה, במיוחד במצבים שמעוררים בו רגשות עזים, כי הוא לא יכול להכיל אותם, זה נוגע בכאב הענק שהוא נושא". מרוב הדחקה של הכאב והעצב כמעט אין לו חיים! זה לא קשור אלייך. הדפוס שלך הוא שאת מייד נפגעת מאוד וחושבת שזה כן קשור אלייך.
סתם כמה מלים פזורות,
קחי מהן מה שעוזר לך ואת השאר תזרקי...

אני כבר בת 51 ומה יש לי לצפות יותר.
כבר כשקראתי את המשפט הזה רציתי לכתוב לך שהחיים יכולים רק להתחיל בגיל 50, אין גבול לכמה אפשר לחדש ולהתחדש בגילאים האלה (אולי סתם בגלל שהם מסמנים מעבר שלב בחיים). 51 זה גיל בשלות נהדר.
והנה המשך סיפורך הוכיח זאת כבר לפני שכתבתי...
הסכר נפתח אצלך, המשיכי לדאוג לעצמך ולהיפתח למה ששכחת שקיים. עם או בלי בעלך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קחי מהן מה שעוזר לך
מעניין מאוד..לקחתי באהבה. תודה! איך מרפאים?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

המשיכי לדאוג לעצמך ולהיפתח למה ששכחת שקיים. עם או בלי בעלך.
תודה חלילית...אמן!

איך מרפאים?
יש מגוון שיטות מעולות. אני אישית בעד לבחור ליווי מתאים. מישהי חכמה, רכה, נבונה, תומכת, עם נסיון חיים ועם כלים. אבל באמת אפשר בכל מיני כלים. אתן לך כמה דוגמאות לדברים שאני נעזרת ונעזרתי בהם: תטא הילינג, ריברסינג, כל שיטות העבודה עם הגוף (כמו דיקור סיני או שיאצו) אבל העיקר אצל מישהי/ו טובה, שמבינה את כל ההקשרים, שיש לה ראייה רחבה, שרואה את כל התמונה של מה שאת רוצה לאזן, ויש עוד. סתם לא לגמרי זוכרת כרגע...אידיאלי: מי שמשלב/ת שיחות עם עבודה עם הגוף, כי הדפוסים שלנו - כולם לא רק אי שם באוויר. הם גם לגמרי בגוף ורצוי לשחרר אותם בכל הרמות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הם גם לגמרי בגוף ורצוי לשחרר אותם בכל הרמות.

את חושבת שאפשר להיפטר מהם באמת? אפילו לא לחטוף את הפגיעה הראשונית עוד לפני שהמוח הספיק לעבד את הנתונים בהיגיון ומתוך ניסיון החיים והחכמה שצבר?
עם בעלי הצלחתי להגיע למצב שלא נפגעתי יותר, כמעט...כלומר אם הכנתי את עצמי לתגובה הצפויה והסברתי לעצמי שזה לא קשור אלי אז כן...לא קרה לי כלום..
אבל כשזה מגיע במפתיע ממקום בלתי צפוי...מעניין אם עבודה כזו כפי שאת מתארת משנה אותנו. נדמה לי שגם אנשים מאוד חזקים ובטוחים בעצמם היו נפגעים מאוד ממקרים כמו שעברתי עם בעלי. יותר נכון הם היו נוטשים את המערכה כדי שלא ימשיכו לפגוע בהם- אולי זו אהבה עצמית אמיתית?
וה. שם בכלל לא התכוננתי. כל שלושת הימים שזה קרה חשבתי שאוקי הוא סיפר לי על זה, אבל איך הוא יכול לשכוח מה שהיה בינינו, אולי בכל זאת נמאס לו ממני?

זו בעיה כשמתחברים לאנשים מסובכים כמו שאני עושה. כנראה שאני לא יכולה אחרת...מריחה אותם ומאתרת אותם ומתאהבת ללא תקנה. כשהם קלים זה לא מרתק ומאתגר אותי...מתחילה להשתעמם מהם. גם נותנת את עצמי ללא גבולות, בדיוק הפוך ממה שאני אוהבת לעצמי- אל תתנו לי את עצמכם ללא גבול, תאתגרו אותי. אבל טוב, זה היה ניסוי מעניין על עצמי שנקטע בזמן לפני שהספיק לעשות לי צרות צרורות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממשיכה...
בעלי יוריד לי את הירח אם ארצה...זה המצב מאז שהודעתי לו- 3 ימים אחרי הפגישה הראשונה בביתו של ה. וכבר חודשיים מאז.
אחרי שהתחבטתי עם עצמי איך לנהוג עם האהבה החדשה, החלטתי שאין לי מה להסתיר או להתבייש. אני רוצה להיפרד ממנו כבר הרבה זמן, (עם התחרטויות קטנות פה ושם) וכשאני על גל האנדורפינים המטורף ששטף אותי, הרגשתי, לא פחות מכך, משנשלח אלי (אל תשאלו מהיכן, אני לא מתעסקת בזה), חבל הצלה של הרגע האחרון, לעשות צעד ולהימלט על נפשי לפני שאצטרך להזדקן עם הטיפוס הממורמר הזה.
הודעתי לו שהתאהבתי בה. ושאני מעוניינת להיפרד כבר הרבה זמן ממנו, הוא יודע על כך כבר הרבה זמן, ורק חיכיתי להתאהב במישהו אחר כדי שאדע שזה הזמן. פשוט, בלי רגשות אשמה ובלי כעס.
הוא הגיב בהתחלה בכעס, אחכ נכנס למוד משתף פעולה וחביב. חשבתי שהוקל לו עכשיו שלא צריך יותר להתלבט. יום למחרת נסענו לסופ"ש מתוכנן עם הילדים ולראשונה בחיי נישואיי נהנתי איתו ממש. ירדו ממני באחת שאריות האובססיה לאהבתו, לא ציפיתי ולא רציתי כלום ממנו ובנוסף- הרגשתי אהובה ושהעתיד ורוד מאין כמוהו. דמיינתי שנצליח להיות משפחה גדולה ומאושרת שלאבא ואמא יש בני זוג שיכנסו כחלק מהמשפחה. שלחתי לה. סרטונים ותמונות מהנופש והוא הודיע לי חד משמעית שהוא מאוהב בילדים שלי. הוא אמר עליהם כמה משפטים מדוייקים, בלי שיכיר אותם. אגב ה. אדם מאוד מאוד חכם, עמוק ואפשר להגיד "אישיות גבוהה".

ידעתי את בעלי גם על שתי הפגישות הבאות שלי עם ה. אבל אז חל מפנה. בעלי הפנים את מה שקרה, את הרצינות, את אי הזמינות שלי אליו, אבל ממש. הוא רצה שנדבר עוד ועוד, הוא חיזר אחרי בלי סוף, הציע שנלך לטיפול ואני פשוט אמרתי לו : הרבה יותר מידי ובדיוק שבוע מאוחר מידי. לא אחזור אליך גם אם אשאר לבד. מכירה את החזרות בתשובה שלך בע"פ, זה מה שהחזיק אותנו זוג כל השנים. אתה פועל מפחד, זו לא אהבה. איפה היית כל 20 השנים כשסבלתי? כשעליתי על מיטתי כל ערב לבדי? כשהתחננתי אליך ללכת לטיפול? כשאיימתי עליך שיום אחד אתאהב ותאבד אותי לתמיד? כשהצטרכתי לקחת כדורי הרגעה ונוגדי דיכאון כדי לשרוד את הקור שהענקת לי ברוב טובך?
בעלי התחיל להפנים שאין לו אותי, שהוא מאבד אותי. הוא התחיל לקום בלילות ולשבת שעות מעשן בחוץ, אחכ התחיל להרגיש ממש רע עד שירדתי אליו וניחמתי אותו, חיזקתי אותו. התחילו אצלי חרדות: אני מודה- פחות פחדתי שיעשה משהו לעצמו ויותר פחדתי שיפגע בנו, למרות שהוא לא אלים, או שדעתו תשתבש עליו כל כך עד שהילדים יפגעו נפשית מלראות דברים קשים שקורים בבית. ואז שוב, בגלל החרדות האלו, ואולי בזכותן (שהרי אף פעם אין לדעת עם אנשים במצב קשה מה הם בוחרים לעשות, והיו דברים מעולם), נענתי לו כאילו כדי להרגיע את האנרגיה המינית שלו, שלא תתפרץ לכיוונים רעים, ושכבתי איתו פעמיים. לא רציתי בכך, אבל הצלחתי כי הייתי מאוד מגורה מהתשוקה שהייתה בי באופן כללי לה. הוא שאל אותי אם שכבתי כבר עם ה. והשאלה הזו כל כך הפתיעה אותי, כיוון שהייתי יותר מבטוחה שזה ברור מאליו, וגם שמצבו היה באותו זמן כל כך מדאיג , שיצא שעניתי לו שעוד לא. אולי זו הייתה טעות ואולי לא. זה גרם לו קצת להירגע והוא ביקש ממני, התחנן ממש שלא אשכב עם ה. עדיין כי זה יהיה קו אדום מבחינתו. לא ידעתי מה אומר אותו קו אדום והמשכתי להגיד לו שאני מבטיחה שלא אשכב איתו כדי שלא יעשה עניין כשאני הולכת אל ה. ויניח לי ליהנות עוד קצת.
התחילה תקופה של שיחות עומק ורוחב במשך כחודש. דיברנו בפתיחות על הכל, הוא כל הזמן חזר ואמר שהוא מצטער על כל מה שעשה לי, שהיה מודע לכך ולא הצליח לעשות דבר, שהוא רוצה להשתנות. אני מצידי סיפרתי לו שוב ושוב את מה שעברתי כל השנים איתו, מה כן החזיק אותי איתו ומה היה לי קשה. הוא שמע את זה כבר עשרות פעמים לפני כן אבל הפעם הרגשתי שזה נופל על אזניים כרויות ולב פעור לרווחה. אמרתי לו שלמרות השיחות הטובות בינינו ולמרות השיקום שהוא עושה לעצמו, הלב שלי תפוס. התלוננתי בפניו שאני רוצה להיות חופשיה פעם את בחיי, תמיד אני מרגישה אשמה כלפי מישהו- או שזה כלפי הורי, אחריהם עברתי לזרועותיו שגם שם אני מרגישה כל הזמן אשמה, לא בסדר. כל הזמן מביטות בי עיניים כועסות כשאני נהנית. רוצה בשארית חיי לבחור את מה שטוב לי, ליהנות באמת ושבעיקר- יקח מרחק גדול גדול ממני ולא יפריע לי ליהנות עכשיו אם הוא באמת אוהב אותי.
כל הזמן הזה ה. ואני מתכתבים אני מיידעת אותו והוא תומך בי באופן מלא וחכם ואני הולכת ומתאהבת- מתאהבת והולכת. היה נראה שזה הדדי, למרות שעכשיו- אני כבר לא יודעת וזה שורט לי את הלב, כי לדבריו הוא לא מרגיש עוצמות חזקות בגלל הדכאון ובהתחלת קשר העוצמות חזקות בגלל ההתחלה וזה תמיד מבלבל אותו ואת האחרות.
כמובן שבעלי לא לקח מרחק כפי שביקשתי, הוא הפסיק לגעת בי כי אמרתי לו שאני לא מעוניינת במגע איתו, כשאני מאוהבת במישהו אחר.
הוא פתח בפרוייקט שיקום עצמי ששמחתי עליו מאוד והגשמת חלומותי מהעבר, באיחור מעצבן ומעורר דחיה.
הוא התחיל ללכת לפסיכולוג, אפילו יקר ואמר שלא אכפת לו על הכסף, התחיל לעשות ספורט אינטנסיבי מידי יום, התחיל ללמוד לנגן על כלי נגינה, גילה תחום חדש שאותו הוא רוצה ללמוד וליישם כמקצוע חדש עתידי שאפשר לעסוק בו גם בגיל מבוגר יותר, השלים עם כמה שכנים שלא דיברו איתו, התקשר לחבר מהעבר, התחיל ללכת למעגל עסקים כיוון שהודעתי לו שלא מקובל עלי יותר שהוא לא מפרנס אותנו אפילו לא משכורת מינימום (נאמר כמובן גם בעבר) והכי חשוב- דיבר עם ילדינו כל אחד בנפרד- ביקש מהם סליחה על העבר, אמר להם שבנה סביבו חומה ועכשיו החומה התנפצה (לא אמר למה) והוא רוצה לעבוד על הקשר איתם ולהתקרב אליהם שוב אחרי כמה שנים שהתרחק. הבת בכתה ממש וחיבקה אותו, הבן אמר לו דברי טעם וחיזק אותו, התחבקו שניהם. כל כך שמחתי- בעיקר לבתי הוא היה כל כך חסר- 5 שנים מאז הפכה לנערה. הרגשתי שעד שלא ישתקמו יחסיה איתו לא תהיה פנויה לאהבה. אם לא ישתקמו חששתי שלא תתאהב, היא עוד אף פעם לא התאהבה מעולם והיא כבר בת 17. הבן היה תמיד קשור אליו, כי הוא רך באופיו כמוני, והצליח לתקשר איתו למרות הסגירות של שניהם ועדיין- לראות אב מדוכא שלא מגשים את עצמו גרם לו לחששות ודכדוכים בעצמו מידי פעם, למרות החיים המלאים והנהדרים שבנה לעצמו, ואת כל זה גם ראיתי כל השנים והיה לי מאוד קשה גם עם זה.
כל זאת מיוזמתו המלאה, ללא עידוד ממני. אני רואה את כל זה ומתחילה לרצות - לפחות לא להפריע. מצד שני אני לא מרגישה אליו כלום, ועדיין לא מרגישה. הרגש שלי אליו כאהוב נראה שהסתיים ממזמן, ומאז שהתאהבתי- לחלוטין. הוא התחיל להשתמש בכדורי הרגעה כדי לישון ומידי פעם אחרי שיחות קשות.
בנוסף ,התחיל להציע לי מידי יום רעיונות לקירוב לבבותינו – כל הזכויות על הרעיונות שמורים לי, אגב, מהעבר. (הוא גם מדבר עם שתי אחיותיו באופן קבוע בטלפון והן מייעצות לו כל מיני הצעות). הולך לישון אתי ומתעורר איתי (מעולם לא קרה לפני כן באופן ספונטני), מעודד אותי בשבת בבוקר ללכת לים ומאגן את הכל בשמחה, מגיע ברצון ובלבביות לאירועים משפחתיים, מציע שנלך לחוג סלסה, מציע שנלך לטיפול זוגי, מציע שניסע שבוע לחו"ל רק אני והוא, שנלך לסופ"ש עיסויים ופינוק בבית מלון. הסכים ללכת אתי (אני הצעתי) לסופ"ש של סדנאות מעצימות עם עוד אנשים. אני מסרבת בעצבנות לכל הרעיונות האינטימיים ומסכימה בעיקום פה רק למה שקשור למקומות ציבוריים. הלכתי איתו לסלסה וסבלתי מכל רגע, אפילו סבלתי מלהחזיק לו ידיים והוא נהנה מכל רגע.
פשוט לא יתואר מה שקרה כאן. היפוך מוחלט ובלתי נסבל.
לפני שבועיים וחצי, יצאתי במוצ"ש עם ה. להופעה. עוד לפני כן אמר שכבר מרגיש לו טוב כשהזכרתי לו שאני יוצאת בערב. הוציא מתיקו מכתב בעל 2 דפים שכתב לי והקריא לי אותו כשהוא מביט בעיני ומתכוון לכל מילה. הרגשתי שאני רוצה לקחת את המכתב ולרמוס ברגלי אבל נשארתי קשובה. מידי פעם הפרעתי ובסוף אמרתי לו שהשיקום שלו חשוב בעיקר לעצמו ולא קשור אלי. הלב שלי במקום אחר. אמרתי לו שהעיתוי מעצבן, כי הוא כנראה רוצה שאבטל את היציאה לאותו ערב ואני לא הולכת לעשות את זה. שיקרתי לו כשאמרתי לו שיהיו עוד חברים. זה לא עזר. הפסיכולוג שלו רמז לו שסביר להניח שכבר שכבתי עם אותו ה. הוא עימת אותי באותה שבת עם זה ולא עניתי.
יצאנו – היה מדהים. התלבשתי יפה כל כך והרגשתי נסיכה. כך גם ה. נתן לי להרגיש יפה ונחשקת. התענגתי שוב על התחושות החדשות. כל ההופעה ליטף אותי ובכל פעם שהבטתי בו אהבתי את החיוך שלו ואת פניו הקורנות. בעלי סימס לי תוך כדי ההופעה שאני הורגת אותו. הוא הטריד אך למרות זאת הצלחתי ליהנות כשחזרנו אליו לדירה ושכבנו.
בדרך חזרה קיבלתי מבעלי טלפון שאזמין לו אמבולנס הוא לא מרגיש טוב. עניתי לו בחצי צעקה, תזמין לעצמך! אח"כ התקשרתי שוב ושוב עד שענה ואמר שהזמין לעצמו כבר. הגעתי, הוא חטף התקף חרדה עם היפרוונטילציה. כדורי ההרגעה לא עזרו, לפחות עדיין לא, האמבולנס עוד לא הגיע ואני ישבתי לידו, ופשוט אמרתי לעצמי- חרא!!! לא יתנו לך ליהנות בחיים האלו. עכשיו חרדות? כל פעם שאצא הוא יקבל חרדה? איך מסיימים את הסיפור הזה? למחרת נראה יותר מאושש ואמרתי לו שבשבילו אפסיק להיפגש עם ה. כדי שיתאושש. שילך לרופא לקבל עזרה כי ככה הוא פשוט מאלץ אותי להיכנע ואם הוא רוצה לקבל אישה מתה בחזרה אז זו הדרך. בכל מקרה לא אתן לו ואם יההי צריך גם אעזוב את הבית.
בכל מקרה נפגשתי עם ה. עוד פעם אחת, לאחר כשבוע וזו הייתה הפגישה האחרונה בינינו. הייתי כבויה, לאחר שבוע שבעלי עבר התקפי חרדה ואני תומכת בו ועוזרת לו. שבוע שהרגשתי שנלקח ממני החופש שהיה לי בעבר כיוון שגם כשאני מתכתבת בטלפון, מתבוננים בי בדאגה. אגב הבן שלי גם, כיוון שבעלי סיפר לו את המצב לאשורו אחרי שראה אותו שוכב עם התקף חרדה באותו מוצ"ש.
בכל פעם שהוא מבין שאני מתכתבת עם ה. הוא נכנס לחרדה. לשמחתי הוא התחיל ציפרלקס (נוגדי דיכאון) כך שאני מקווה שאפשר יהיה לבחון את המצב בתבונה ללא תופעות קליניות בעתיד הקרוב.
כאמור ה. חתך את הקשר למרות שאני זו שרשמתי בכל מיני דרכים שאין ברירה אלא להפסיק. אבל השמירה על ההתכתבויות הקרירות בינינו מגיעה יותר מצידו. אני מרגישה געגועים עצומים, ואם תשאלו אותי מה הייתי רוצה זה שבעתיד אוכל לפגוש אותו פעם בשבוע ולכייף איתו בחופשיות ולא בסתר. לא רוצה יותר מזה.
מצד שני – מי מבכלל מבטיח לי את זה. בבית שלי קורים ניסים אמיתיים, ואם לפני חודשיים הייתם מבטיחים לי רק עשירית מהניסים, הייתי הופכת למאושרת בנשים. מוזר איך שרגשות ואושר הם כל כך יחסיים ותלויים בדבר.
נותנת לזמן לעשות את שלו. מעניין מה יביא עמו.

נותנת לזמן לעשות את שלו. מעניין מה יביא עמו.

יקירה, תודה על העדכון. קראתי אותו בקפידה.

להגיד מה אני חושבת בכנות? תמיד היינו כנות פה.
לבעלך לא אכפת ממך כלל, וגם לא מהילדים. אכפת לו רק מעצמו. הוא יעשה הכול כדי שלא יצטרך לשלם מחיר כלשהו על התנהגותו. הוא ראה אתכם סובלים שנים רבות וזה לא עניין אותו כלל. הנפש שלו לא מכילה את הזולת באמת. אין לו את האינסטינקט הבסיסי האנושי להעניק לזולת פשוט מתוך חברות אמת ואחריות הדדית. אפילו לא כלפי ילדיו.

זה שאחרי שנים של קור מיני וגופני ונפשי הוא העז לבקש ממך לא לשכב עם ה' זה מעורר צמרמורת.

הוא מוכן בלי כל בעיה שהחיים שלך ייהרסו לחלוטין ולגזול ממך בלי כל בעיה את הסיכוי לשנות אותם. מבחינתו, שתיכלאי בתוך המערה הנרקסיסטית שבנה לעצמו.

ואם לפני חודשיים הייתם מבטיחים לי רק עשירית מהניסים, הייתי הופכת למאושרת בנשים.

לא באמת. הוא אדם אגואיסט בצורה די פתולוגית. פעם כעסו עלי פה כשדיברתי על גבר כלא שווה. אבל עלי לומר: הוא קר, הוא לא יודע לאהוב, הוא גרוע במין, הוא הורס את מי שלידו, הוא לא מפרנס. הוא לא גבר ששווה לבזבז עליו יום.

הוא ימשיך להרוס אותך.

עם בעלי הצלחתי להגיע למצב שלא נפגעתי יותר, כמעט
הממממ. ההימור שלי הוא שזה לא ריפוי. זו השתקה. לא ריפאת את המקום של הפגיעה בגוף, אלא הכנסת את הרגשות האלה לקופסא ומהר-מהר הלכת לשכל, שם "הסברת לעצמך" לא להיפגע והעמדת פנים שלא נפגעת.
בינתיים הצ'אקרה (לפי ההודים) או המרידיאן/האיבר (לפי הסינים) הקשורים לפגיעה הזאת (לא יודעת להגיד לך איזה, אני לא מומחית...) - נחלשו. וזה אפילו בא עם סימנים פיזיים שאנחנו לא מזהות ולא יודעות את הקשר בינן לבין הפגיעה בנפש וברגש.

הם היו נוטשים את המערכה כדי שלא ימשיכו לפגוע בהם - אולי זו אהבה עצמית אמיתית?
בדיוק.
אדם שאוהב את עצמו, לא מסכים להישאר במקום שהצרכים הכי בסיסיים שלו נרמסים על בסיס קבוע, גם לאחר בקשות בכל צורה ומאמצים מרובים.
אבל שלא תטעי - הפקטור פה איננו רק אהבה עצמית. יש פקטור שנמצא בצד השני של זה, והוא הפחד. יש הרבה מאוד פחדים בסיפור שלך, וגם בהם חשוב לטפל וגם אותם חשוב לערסל ולהתחזק בהדרגה כדי שעודפי הפחדים יהפכו למשהו אחר (יצירתיות, עוצמה ועוד). ויש עוד כמה שחקני משנה (כגון, ערכים, דאגה אימהית ועוד).

אני הבנתי אותך נכון, שבעלך סיפר לבן שלכם על ה.? וואו וואו וואו איזו הפרת אמון חריפה. זה לא עסקם של הילדים בכלל. הוא גם סיפר על 20 שנה של קור וריחוק מצידו וסירוב להיות בעלך??? 0-:

לגבי ה. לדעתי הוא התאהב בך עד מעל לראש, ובצדק. אבל הוא גם צודק כשהוא אומר שהדיכאון משתלט עליו.
אני רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדה ששניהם דיכאוניים. גם בעלך וגם ה. וזו נראית לי נקודה חשובה.
הייתי אומרת שיש פה קריאה בשבילך, לגלות איפה הדיכאון שלך, איזו צורה הוא לובש, איפה את מדכאת את עצמך (בין היתר ביחסים עם המין השני, זה ברור), ולבדוק איך את יכולה להתאהב עכשיו קודם כל בעצמך. לאו דווקא דרך עיניים של גבר אחר.
לא הייתי מוותרת כרגע על ה. אם ה. מסכים. אחרי כל כך הרבה שנים של רמיסה, את כן זקוקה לקביים חיצוניים שיעזרו לך להעיר בתוכך את הדברים שכבר האמנת שאבדו לעד.
אבל מעבר לקביים, למצוא עזרה לעצמך

נותנת לזמן לעשות את שלו. מעניין מה יביא עמו.

כבר נתת עשרות שנים.
חיים רק פעם אחת.
ברגע שהוא ירגיש שאת שלו. הכול יחזור להיות בדיוק כמו שהיה. mark my words.

מה שבשמת כתבה לך, כל מילה!

לדעתי את נכנסת לסרטים עם בעלך. ממש מיותר, ותוקע לך מקלות בגלגלים.
מה זה לשכב איתו כדי שירגע, מה את, כדור הרגעה?
למה את משאירה את הטלפון פועל כשאת יוצאת לבילוי זוגי? אין לך תינוקות או ילדים קטנים, וכל נושא יכול לחכות כמה שעות. במצב חירום יש אמבולנסים. את פשוט יכולה להיות פחות זמינה לכל העולם וממש זמינה לעצמך.
אם שואלים אותך שאלות זה לא אומר שאת חייבת לענות. למה שתעני לו אם שכבת עם מישהו אחר? נכון שאתם נשואים, אבל תהליך הפתיחה הרגשית והגופנית של הנישואין היה בסכמתו ובידיעתו.
זה שהוא מערב את הבן זה ממש לא בסדר כלפיך וכלפי הבן.
לדעתי תסדרי לך מקום נפרד לישון בו, גם אם זה מזרון יחיד של יוגה על הרצפה.
אני חושבת שהכליות (פחדים,קשר לפעילות הורמונלית) והריאות (דיכאון, צער) נוטות להפגע במערכת כזאת.
מבחינת הצקרות, צ׳קרה שניה (מין זוגיות, יצירה), וצ׳קרה ראשונה (השרדות).
בעלך מבוגר ואחראי לעצמו. לדעתי רק תעזרי לו אם תניחי לו לקחת אחריות על עצמו.

הגיע הזמן שתדאגי לעצמך!

בעלך סיפר לבן שלכם על ה.? וואו וואו וואו איזו הפרת אמון חריפה. זה לא עסקם של הילדים בכלל. הוא גם סיפר על 20 שנה של קור וריחוק מצידו וסירוב להיות בעלך???

מה שהוא עשה זה כל כך חמור ואכזרי כלפי הבן שלך וכלפייך.
הוא מנסה להרוס לך ותמיד יהרוס לך. ולא אכפת לו להכאיב לבן שלך בדרך.

רמות המניפולציה שלו וההרס גבוהות מאוד. כשחיים ליד בנאדם כזה, יש שחיקה במנגנוני ההזהרה.

ההתנהגות שלו אכזרית. הוא יעשה הכול כדי להרוס לך הכול. שיהיה ברור.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זה שאחרי שנים של קור מיני וגופני ונפשי הוא העז לבקש ממך לא לשכב עם ה' זה מעורר צמרמורת.
בהחלט...גם אמרתי לו את זה כמה פעמים בנימה הזו.

הוא מוכן בלי כל בעיה שהחיים שלך ייהרסו לחלוטין ולגזול ממך בלי כל בעיה את הסיכוי לשנות אותם. מבחינתו, שתיכלאי בתוך המערה הנרקסיסטית שבנה לעצמו.
נכון ולא נכון...לא יודעת עד כמה הוא מוכן להרחיק לכת עם הרצון שלו להחזיר אותי אליו. יש לו גם קווים אדומים- הוא עדיין לא פסיכופת.

אבל עלי לומר: הוא קר, הוא לא יודע לאהוב, הוא גרוע במין, הוא הורס את מי שלידו, הוא לא מפרנס. הוא לא גבר ששווה לבזבז עליו יום.

יש לי חובה לדייק אותו, ולא מתוך זה שאני מתכוננת לשקם את היחסים הרומנטיים בינינו- בזאת אני מסכימה אתכן בנות לחלוטין והלב שלי גם לא יצליח להיכנע לשום הגיון אחר כיוון שהוא מאותת לי NO NO מוחלט.

בעלי במהותו איש עדין מאוד, עם נפש של ציפור. את זאת ראיתי בטיפול שלו בילדי בילדותם, בטיפול בבעלי החיים שהיו לנו, בבישולים שמדהימים שלו, בכישרונות שיש לו ברמה של אומנות.
כלפי התפתחו לו עם השנים תסביכי תלות שהיו מעורבים בהם גם רגשות הערצה בכך שהצלחתי יותר ממנו. אני הייתי הכוח המניע שלו מכיוון שאחת הבעיות שלו היא פסיביות גדולה שנובעת מהפחד להיכשל. אני זו שהסבירה לו את הסביבה האנושית בגלל שיש לו בעיות בהבנתה. לא עשיתי זאת בצורה טובה שתחזק אותו ולא תחליש אותו, בגלל שלא היו לי הכלים לכך וכמובן גם היום, כשיש לי כלים תקשורתיים יעילים יותר, קשה מאוד לשלוט בנימה כשכועסים וממורמרים. כמובן שגם עזרתי להתפתחות התלות שלו בי בגלל חוסר הבשלות שהייתה בי להבין מה זה אומר, איפה הגבולות שלי עם אנשים אחרים ואתו, חוסר ביטחון ורצון שיעריך אותי על העזרה שהענקתי לו ועוד...בעיקר בתקופת הנישואים הראשונה שחרצה את גורלנו.

התלות הזו בי גרמה לו לרצות להקטין אותי בכל הזדמנות על ידי ביקורתיות, הוא ממש הרגיש כעס תמידי עלי למרות שלדבריו תמיד אהב אותי ונמשך אלי. הוא לא מבין למה אבל אני יודעת למה. זה מה שכתבתי לכן- בקצרה. הוא אדם פסיבי שלמרות כל כישרונותיו וחכמתו לא הגיע להרבה בחייו. זה מתסכל אותו ואת הזעם הוציא כלפי.

כל זה מאחריו, לדבריו. הוא חוזר ואומר את זה שהסטירה שנתתי לו זעזעה אותו כל כך שהוא לעולם לא יחזור להיות אותו אדם. הוא מרגיש הרבה יותר מאושר וחי היום מאשר בעבר לדבריו. אבל ופה האבל הגדול, אני בספק לגבי כמה מכל זה יישאר במידה ואני אדרוש כרגע את מה שדרשתי בתחילת הסאגה הזו: פרידה או לפחות פסק זמן ארוך.
הוא אמנם לא פסיכופט אבל אני כבר די הרבה זמן מתייחסת אליו בראשי כבן אדם לא יציב נפשית. דווקא בגלל שאין לו חיים מלבדי, שהוא לא מפרנס את עצמו אני וששת מהחמרה שתתקע אותי עם מצב סבוך יותר ולכן עצרתי. אבל זה לתקופה קצרה עד לעבודה של הציפרלקס עליו.
אפשר לדבר כאן על החרדות שלי, כמי שגדלה בבית שהאב היכה מידי פעם את האם, ראיתי עם אחי ואחותי סיטואציות קשות שאני לא רוצה שהילדים העדינים שלי יראו אפילו את קצה קציהן. באופן כללי- מה שקורה בחדשות העולם, יכול לקרות גם אצלי...אני כזו- לא מתעלמת גם מתסריטים אפלים מתוך תחושה שנשמרתי לנפשי.

אם הגעתי עד כאן, אני רוצה לעשות את זה בצעדים קטנים במקום ההתחלה הבומבסטית שהייתה בהשפעת סם האהבה.
אני מעוניינת שיתחזק יותר כדי שאשחרר אותו ממני כשהוא יותר מוכן להמשיך לתפקד לפחות באופן שלא יזיק לעצמו ולמשפחתו.
הוא עושה עכשיו המון למען עצמו, אני לא רוצה לעצור את השוונג עם עוד הצהרות לגבי כוונתי ועוד שיחות. אמרתי לו כבר את הכל. הוא מודע לכך והוא מנסה.
לפחות אי אפשר להגיד שהוא מוותר מהר שזה גם ראוי להערכה. בטבע הזכרים שהשתפרו ולמדו כל מיני תכסיסים כדי לבלוט- השיגו לבסוף את הנקבה אז הוא סה"כ עושה את מה שנדרש ממנו.

לגבי ה. לדעתי הוא התאהב בך עד מעל לראש, ובצדק. אבל הוא גם צודק כשהוא אומר שהדיכאון משתלט עליו.
כמה זה עשה לי טוב המשפט הזה- תודה

אני הבנתי אותך נכון, שבעלך סיפר לבן שלכם על ה.? וואו וואו וואו איזו הפרת אמון חריפה. זה לא עסקם של הילדים בכלל. הוא גם סיפר על 20 שנה של קור וריחוק מצידו וסירוב להיות בעלך???

גם פה צריך לדייק- והאמת בפרטים הקטנים. הוקל לי כשסיפר לו. הוא גם אמר לו שהוא לא התנהג יפה לאמא הרבה שנים והוא מבין מאוד את מה שאמא עשתה.
הבן שלי הסכים איתו ואמר לו שמה שהוא עושה זה חשוב בעיקר לעצמו, בלי קשר אליו אל אחותו או אל אמא.
דיברתי עם הבן שלי כמה ימים אחרי ושטחתי בפניו את הסיפור די במלואו. זו לא הפעם הראשונה שאני מדברת איתו על הקשיים עם אבא אבל לא נכנסתי לפרטים. גם הפעם אמרתי רק שאבא התעלם ממני גם פיזית והמבין יבין. השיחות שלנו מצוינות תמיד. הילד שלי חש אותו מגיל 0 ומחובר אלי בנימי נשמתו. הוא אמר לי שהרגיש שיש לי מישהו וכאב לו ששיקרתי לו (לא סיפרתי לו).

מה זה לשכב איתו כדי שירגע, מה את, כדור הרגעה?
את צודקת, הייתי מאוד מבולבלת, חרדה, ואף פעם לא סירבתי לו בעצם כך שגם לזה לא הייתי רגילה. מאז זה לא קרה.

_אני חושבת שהכליות (פחדים,קשר לפעילות הורמונלית) והריאות (דיכאון, צער) נוטות להפגע במערכת כזאת.
מבחינת הצקרות, צ׳קרה שניה (מין זוגיות, יצירה), וצ׳קרה ראשונה (השרדות)._
הולכת לטפל בעצמי בכל דרך- לא רוצה לחלות דווקא עכשיו.
לדעתי תסדרי לך מקום נפרד לישון בו, גם אם זה מזרון יחיד של יוגה על הרצפה.
אעשה את זה בקרוב- זה בתכנון.

היום בבוקר בדיוק לפני שפתחתי את עיני היה לי מין חלום/חיזיון כזה. ישבתי עם אמי ז"ל (נפטרה לפני שנתיים וחצי) במין מקום פתוח שנראה לי חצר בית הספר היסודי בילדותי. השמיים התמלאו צבע כתום עם דוגמאות מהממות והייתה מנגינה ברקע שאף פעם לא שמעתי והרגשתי שאני בעצם ממציאה אותה. המנגינה הייתה כל כך יפה וחודרת ללב שרציתי לבכות והרגשתי בכל ליבי שהמנגינה זה געגועי לה. ניסיתי להדחיק את הבכי כדי שאמי לא תרגיש והתעוררתי. ובאותו רגע הרגשתי שאמי לצידי ותשמור עלי להגיע לה.
היום בצהריים, אחרי שכתבתי לכן כאן, נפתחו לי שוב הגעגועים לה. נזכרתי בכל מיני דברים שאמר לי שהראו כמה אני חשובה לו ופתאום התחלתי לבכות בכי גדול, גדול מאוד. אני רוצה אותו כל כך.

והמרגיעון: כולנו זקוקים לחסד

דיברתי עכשיו עם ביתי...לא סיפרתי לה שהתאהבתי (לא רלוונטי כרגע) אבל אמרתי לה שלפני חדשיים הודעתי לאבא שאני רוצה לעזוב אותו ובגלל זה הוא התחיל תהליך של שיפור עצמי הבעיה שאני כבר לא אוהבת אותו והרבה שנים משכתי כדי שיהיה להם אבא. היא חיי כה ואמרה שלא הייתי צריכה לסבול כל כך הרבה שנים אם לא היה לי טוב. שהיא מבינה אותי לגמרי וכל השיפור בהתנהגות שלו מרגיש לה מוזר. התחבקנו ובכיתי אמרתי לה שאני אוהבת אותה והיא אמרה שהיא אוהבת אותי ומעריכה אותי. אמרתי לה שאם היא רואה אותו לא מרגיש טוב זה בגלל שהוא סובל מחרדות כל פעם שאני אומרת לו שאני כבר לא אוהבת אותו. שתבין שזה יעבור לו ולא תיבהל.

הבת שלי היא מופת ודוגמא למי שלא הייתה מאפשרת לאדם להתנהג אליה פחות מטוב. כך הייתה מאז שנולדה. ההבדל בינה לבין בני, שהוא יותר מהמרצים, שזקוקים לחיבה בכל רגע נתון ניכר עוד מיום 1 לחייהם. אני יודעת שזה פשוט מבנה אישיות בסיסי שמתפתח לכל מיני כיוונים בהשפעת הסביבה והחוויות המעצבות. היא קיבלה את זה מבעלי ובכלל במשפחתו זו תכונה שכיחה. כשבעלי החל להתנהג אליה בעצבנות, בכעס ובהתעלמות היא נפגעה מאוד, הייתה ממש מאדימה ועולה לחדרה. אבל היא לא התחנפה אליו או ניסתה להיות נחמדה. פשוט התעלמה ממנו. ללא התיווך שלי היו יכולים שניהם פשוט להמשיך לא לדבר זה עם זה מי יודע כמה זמן.
בכל מקרה אני יודעת שכבר לפני 5 שנים רצתה שניפרד בגלל האווירה בבית ומידי פעם מריבות. אשה אחת סיפרה לי שאמרה לביתה, איזה כיף לך שההורים שלך מתגרשים, הלוואי שגם שלי.
היא מאוד אוהבת אותי וקשורה אלי. היא אוהבת את מי שטוב אליה. יש לה אינטואיציות חזקות מאוד. שקטה ועמוקה. רגישה ביותר.
אתמול לאחר שסיפרתי לה על מה שקורה בבית, היא אמרה לי אני שמחה שסוף סוף סיפרת לי כי לא הבנתי מה קורה. את ואבא יושבים שעות ומדברים ואני לא מבינה. היה לה מין חיוך של הקלה.
אני יודעת ששני ילדי ראו היטב מה קורה פה ריחמו עלי. לא הבינו איך אישה חזקה כמוני מבליגה, עונה בחזרה, מתעצבנת, כועסת אבל תמיד נשארת שם וסולחת.
אתמול, לאחר הכתיבה פה, התגובות שלכן ותחושות שעלו בי, הבכי שתקף אותי ...הרגשתי שאני לא יכולה יותר להעמיד פנים כדי שהוא לא יחטוף התקף חרדה. מה גם, שהוא מתנהג אלי כאהוב בירח דבש עם אהובתו (למרות שאני מגיבה בקרירות ). זה מעורר בי בחילה ודחיה. בוקר טוב עם נשיקה וחיבוק, לילה טוב כנ"ל. בכל הזדמנות ניגש אלי בחיוך ומדבר אתי ושרק לא אגיד לו שאני לא אוהבת אותו יותר כי אז מתחיל התקף חרדה. אתמול קצתי בזה. לא משנה על מה דיברנו, אמרתי לו שהייתי רוצה שיתאהב במשהי אחרת כי אצלי נגמרה האהבה אליו ולא תשוב לעולם. הוא אמר בבקשה אל תדברי על זה, מה את עושה לי...עניתי- אפשר לחשוב שאני האשה האחרונה בעולם הזה...אבל את אשתי...טוב לא התנהגת אלי כמו אל אשתך..עכשיו אני צריכה לעמוד דום כשהחלטת להתנהג יפה? הוא בדיוק יצא להתאמן ורץ לקחת כדור הרגעה. אחרי שיצא דיברתי עם בתי.
בלילה כמובן ליטף אותי ללילה טוב והליטוף היה ארוך מידי. קיבל קור בחזרה. חיכיתי שיסתיים. לאחר מכן שוב התיישב במיטתו והתחיל להתנשף כאילו לפני התקף. אמרתי לו- אתה יודע כמה התקפי חרדה עברתי כאן? עשרות! אף אחד לא הרגיש. לא מתים מזה, רק מתחזקים והילדים לא צריכים לראות שאתה בהתקף. תיקח כדור ותחכה שיעבור.
נתתי לו להבין שהוא לא יכול להשתמש בזה יותר כמניפולציה לרחמי.
לא חושבת שזה רעיון טוב להמשיך ב"ניתן לו להתחזק " כשאני בינתיים אוכלת את עצמי מבפנים. מה גם שכל הזמן הזה הוא מפתח ציפיות וחי בסרטים שהוא ממציא לעצמו שאחזור לאהוב אותו וצריך רק זמן. אחכ שוב יתאכזב ונחזור לאחור.הוא מפתח יותר ויותר בעלות עלי, בקטע שלאן אני הולכת ועם מי מתכתבת. זה לא טוב.
חייבת למצוא אנשי מקצוע שילוו אותי. הולך להיות עוד יותר לא פשוט.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_אדם שאוהב את עצמו, לא מסכים להישאר במקום שהצרכים הכי בסיסיים שלו נרמסים על בסיס קבוע, גם לאחר בקשות בכל צורה ומאמצים מרובים.
אבל שלא תטעי - הפקטור פה איננו רק אהבה עצמית. יש פקטור שנמצא בצד השני של זה, והוא הפחד. יש הרבה מאוד פחדים בסיפור שלך, וגם בהם חשוב לטפל וגם אותם חשוב לערסל ולהתחזק בהדרגה כדי שעודפי הפחדים יהפכו למשהו אחר (יצירתיות, עוצמה ועוד). ויש עוד כמה שחקני משנה (כגון, ערכים, דאגה אימהית ועוד)._

בשמת...זה נכון מאוד...בסיפור הזה יש הרבה מעבר לאי אהבה עצמית, כי כל הזמן הרגשתי שאני רוצה יותר, רק מידי פעם, במקומות ממש נמוכים עם עצמי חשבתי שאי אפשר יותר מזה בשבילי (בעיקר בגלל מחשבה מוטעית שנמאס לי מהר מגברים טובים ושפויים).
בסיפור הזה יש בעיקר הרבה מאוד פחדים: אם יהיה לי טוב אז יקרה משהו לילדים או משהו רע אחר (אין טוב מושלם, תמיד יש מחיר), פחדים ממנו- איך יתנהג אם אעזוב אותו, שלא יהרוג אותנו חלילה, פחדים על הילדים שמשהו בהם יפגע אם אבא שלהם לא יהיה נוכח בחייהם (תמיד אמר שאם ניפרד הוא יחזור לגור בחו"ל).
אני הולכת לטפל בפחדים שלי וחיזוק עצמי. כבר להיום בבוקר קבעתי טיפול רפלקסולוגיה אצל משהי ששמעתי עליה פלאי פלאים.
אסור לי לתת לו להשתלט על הרצונות שלי. בלי ששמתי לב, מעזרה קטנה שהושטתי לו הפכתי שוב ל"רעייתו" שצריכה לעמוד לצידו, לא להתכתב עם ה., בטח לא להיפגש אתו. כל זה כשאני באופן מוחלט מודעת לכך שאני עושה את הדבר שאני הכי לא רוצה לעשות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה תהליך קשה ומטלטל! הייתי רוצה לשלוח לך המון כח.
יתקבל באהבה

אם הייתי קוראת את זה כמו סיפור הייתי אומרת שכל הדמויות נמנעות מאינטימיות. שני הגברים דיכאוניים. הבעל לא מסוגל להכיל ולקיים את המשפחה שיצר. ה' בכלל לא מסוגל ליצור כי הוא חייב לשלוט בכל פרט. האשה מנסה שנים לעורר את בעלה אבל מה היא תעשה אם הוא יגיב אליה? ירצה אותה? היא מעידה על עצמה שהיא צריכה אתגר , גבר שנראה לה שהוא רוצה אותה כבר נכבש, אין אתגר. כמו המשפט הידוע אני לא רוצה להיות חבר במועדון שמקבל אותי. היא מתאהבת בה' שמראש מצהיר שהוא מהר מאוד נסגר ומאבד עינין לטובת הדיכאון הוא מראש לא מושג. היא לא יודעת להיות באינטימיות אז היא מייצרת ריגוש ודרמה כדי למלא את הבור. משהו זז ובעלה מתעורר הוא רוצה אותה , כי היא לא זמינה, הוא יכול לרצות בלי חשש שיצטרך לממש. מה שהיא רצתה כל השנים קורה. זה הזמן לברוח לכישלון הידוע מראש הבא. מה שהיה הוא שיהיה. אלא אם תהיה עבודת מודעות לעומק שתשבור את הדפוס .

זו בסך הכל עוד נקודת מבט שונה ממה שהוצג פה עד כה. ברור שהמציאות הרבה יותר מורכבת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מעניין מאוד אופיר...
זו בהחלט עוד נקודת מבט ועוד רובד...אבל לא היחידי כמובן.
בעלי רצה אותי כשלוש שנים מאוד אינטימיות. אחרי החתונה משהו השתנה.
כלומר הצלחתי להיות במערכת אינטימית אבל מה שגם החזיק אותה זה שהיו הרבה ריגושים ודרמה, והייתי מודעת לכך תוך כדי.

היא לא יודעת להיות באינטימיות אז היא מייצרת ריגוש ודרמה כדי למלא את הבור.
מרגיש לי מוכר עד כאב. אני צריכה ריגוש ודרמה, לא חושבת שאני לא יודעת להיות באינטימיות. אולי...לא יודעת...איך יודעים? ואם כן אז אולי מה שאני מדמיינת- חיים לבד ומפגשים עם אהוב אחת לכמה ימים לפי החשק- יותר יתאימו לי.

_זה שאחרי שנים של קור מיני וגופני ונפשי הוא העז לבקש ממך לא לשכב עם ה' זה מעורר צמרמורת.
בהחלט...גם אמרתי לו את זה כמה פעמים בנימה הזו._
אתם עדיין מאוד קרובים ותלויים. כשמתרחקים באמת ממישהו, לא טורחים להגיד לו זאת כמה פעמים. פשוט מפליגים הלאה לעבר חייך שלך, בלי יותר מדי דיבורים. רק מעשים, ולא מעשים שמכוונים כלפיו.

מצד שני התנהגותו האובר-דרמטית באמת מדאיגה. זה עלול להיגמר רע. אבל, וזו הבעיה, חוץ מלהיכנס חזרה למשבצת הקטנה והמרצה, אין לך מה לעשות בנדון (וגם זה כבר לא עוזר).

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התנהגותו האובר-דרמטית באמת מדאיגה. זה עלול להיגמר רע.
את מדאיגה אבל תודה.

חשבתי לגבי הריגוש והדרמה- אני חושבת שזה הגיע כדי למלא ריקנות בקשר בינינו שלא היה מבוסס מלכתחילה על הרבה משותף. הרגשתי תמיד סוג של ריקנות איתו וגם כתבתי על זה כאן.
הרבה פעמים הרגשתי שללוי הדרמה הייתי מאבדת עניין בו ממזמן. גם על זה כתבתי.
לגבי ה. הרגשתי המון משותף והמון עניין. דווקא נראה לי מאוד זמין ואהבתי שאני אוהבת את זה. היה חידוש מרענן. הדכדוך שלו הגיע אלי די בהתחלה, נכון, אבל זה היה כבר כשהתאהבתי.

מעניין מאוד אופיר...

אפשר לומר, בלי שייעלבו, שזה בכלל לא מעניין?
כמה שנים אפשר לבזבז (לבזבז!) על ניתוח של הבעל ושל עצמך מולו? למה לא לחיות?

אבל מה היא תעשה אם הוא יגיב אליה? ירצה אותה?

היא תרצה אותו בחזרה. היא ממש בסדר. ולא ידעה שה' דכאוני כשהתאהבה לו.

אפשר לומר, בלי שייעלבו, שזה בכלל לא מעניין?
זה מעניין כי בלי קשר לשאלה איפה ועם מי מישהי חיה, להבין מה קרה לה במערכת היחסים הזו יכול להועיל לה בהמשך. אם היא תתחבר להסבר של אופיר, ויעניין לבדוק האם לה יש קושי עם אינטימיות (בלי קשר לכל השאר, הם רק טריגרים) אז זה עשוי להועיל בהמשך ולהיות משהו שהיא מטפלת בו לבדה או עם אשת מקצוע.

_התנהגותו האובר-דרמטית באמת מדאיגה. זה עלול להיגמר רע.
את מדאיגה אבל תודה_
עצוב לי שאת דואגת. שום דבר שקורה לו לא קורה באשמתך או בגללך.
הוא כרגע עושה משהו לגמרי לעצמו ומפיל על הכתפיים שלך את האחריות למצב הרגשי שלו.
אני מודה שיש לי המון אמפטיה כלפיו. הוא במצוקה ענקית שהוא לא צפה אותה ועכשיו החיים שלו התהפכו. זה קשה ומאתגר לאללה.
לצד זה, זה פשוט לא אחריותך ולא באמת קשור אליך בכלל. את פשוט חיית את חייך כמיטב יכולתך, הענקת את מירב ההתחשבות שיכולת (ואולי יותר מזה ולכן זה קרס לך) וכרגע הוא מתמודד עם ההשלכות.
יש לך אפס אחריות על זה לדעתי.

מעודדת אותך מהיציע להיות נאמנה לעצמך. לתת מה שנעים לך ומתאים לך לתת.
לסרב לקבל מה שלא נעים לך לקבל.
ובעיקר - לזכור שגם בזוגיות הכי טובה ואוהבת יש שני אנשים נפרדים שצריכים לקחת אחריות מלאה על הרגשות שלהם. אל תתני לאף אחד לבלבל אותך עם אמירות כמו "מה את עושה לי..."
את לא עושה לו כלום. את חיה כמיטב הבנתך. שיתמודד, גם אם מאוד מאוד קשה.

בהצלחה רבה!

להבין מה קרה לה במערכת היחסים הזו יכול להועיל לה בהמשך

להיפך! זה יתקע אותה בהמשך. מה שקורה לה במערכת היחסים הזאת קשור לחיבור הזה. יש אנשים שונים ומשונים, שבונים איתם מערכות יחסים שונות ומגוונות. סביבות שונות מכוננות יחסים מגוונים. יש אנשים שאיתם נובלים וכאלה שלידם פורחים.
וחוץ מזה, מספיק התבזבז על היחסים הנוכחיים. אז גם להמשיך להתעסק בהם?הבנו. הוא קר, נרקסיסט, עדין, אגואיסט, להיכנס למיטה זה ביג דיל בשבילו, הוא לא מסוגל לתת מעצמו והחיים גדולים עליו, ואין לו בעיה לראות את פותחת הדף סובלת שנים וגם להרוס לה את כל מה שתנסה לבנות לעצמה. עכשיו הוא גם מסדר לעצמו התקפי חרדה. או שהם באים לבד.

פותחת הדף השקיעה בו ובלהבין אותו ואת עצמה בתוך היחסים שנים רבות. זה משעמם.

יאללה מספיק. לעבור הלאה.

קוראת יקרה...הייתי צריכה להקשיב לך מזמן...

אבל כנראה הייתה לי עוד דרך לעבור...ועוד ליצור בזכות החוסר באהבה. הילדים היו צריכים את נוכחותו עוד קצת. הכל מדויק. אני נוטה לראות את מה שיצא ולא מה שאולי הפסדתי. קשה להיפרד מאדם שהיה איתך כברת חיים כזו ארוכה, זה ממש לחתוך בבשר החי. בלי רוח גבית שעכשיו קיבלתי, ולו רק בסיכוי לאהבה, לא הייתי עומדת בזה: עובדה שכמה פעמים החלטתי להיפרד ממנו ונשברתי די מהר. הקנאה בכך שהתאהבתי באחר, גרמה לו לעשות שינוי מבורך והוא ילך לדרכו חזק יותר ממה שהיה קורה לו ללא הקנאה. הוא בכל זאת האבא של ילדי והוא חשוב להם.
החלטתי להתגרש סופית. לא שנה הפסקה, לא חדרים נפרדים. זהו נגמר. לשקם את עצמי והילדים, חנוקה (הרפלקסולוגית הרגישה טיק באזור הריאות שיכול להצביע על מחנק. לגמרי -מבחינתי ). לא יכולה לראות יותר את החיוכים המזויפים שלו אלי, את ההתחנחנות. היום אפגש בפעם השלישית עם הפסיכולוג שלו. הוא הזמין אותי שוב אליו. היום אומר לו מה החלטתי סופית. גם לבעלי אמרתי את זה אתמול, נגמר בינינו, לא יחזור לעולם, זו לא נקראת אהבה כי כשאוהבים באמת- עושים שינוי למען האהוב כשהוא סובל ולא כשהוא שמח. אם היית באמת אוהב אותי, היית מבקש סליחה אבל לוקח מרחק כשאני חוזרת ואומרת לך שאני רוצה שמישהו אחר יחבק אותי ולא אתה. הייתי מעריכה אותך יותר.
הוא לא חטף התקף חרדה אתמול, אולי הכדורים התחילו לעזור, אולי מבין. מקווה שלא יהיו הפתעות רעות. שיעשה לנו את זה קל-אמן.

להיפרד אחרי כל כך הרבה שנים זה תהליך שצריך לכבד ולתת לו מקום, גם שפותחת הדף כותבת שהיא החליטה לעזוב את בעלה ישנו איזה מרחב בין ההחלטה למימוש. זאת הבחירה שלה. אני לא בטוחה שהיא נשארת שם רק מתוך דאגה,רחמים או אחריות כביכול לבעלה.
קוראת , כתבת שזה לא מענין להבין מה היה. אני חושבת שזה חשוב להבין כדי לא לשחזר את אותם הדפוסים בקשר הבא, גם פותחת הדף היתה חלק מדינמיקה הזוגית הזו.
כתבת נכון שיש אנשים שנובלים איתם ויש שפורחים איתם. נכון. אבל צריך לדעת לזהות. ואם פועלים על אוטומט בלי עבודת מודעות אז תלויים רק במזל ולא ביכולות הבחירה והיצירה שלנו. למשל במקרה של פותחת הדף, היא מתארת את ה' מלכתחילה כמישהו שנראה לה לא מושג, שלא היא הטעם שלו.וזה מה שמשך אותה. נכון שלא מיד היא ידעה שהוא דיכאוני, אבל גם אחרי שנים של חיים מתסכלים עם בעל דיכאוני היא רוצה להיכנס שוב לקשר שבו היא תצטרך להיות בתפקיד מאוד דומה למה שהיה לה עד עכשיו.

פותחת הדף , כתבנו במקביל. הדרך שלך מרגשת . אני מאוד מבינה לליבך שכתבת שלעזוב אותו זה כואב גם בשבילך למרות שאת שלמה עם ההחלטה. ברור שהדברים הם מורכבים ולא שחור ולבן. אהבתי שאת בוחרת להסתכל קדימה ולא להצטער על מה שהיה. את בוחרת לממש מתוך מוכנות וכוח ובדרך גם מצליחה לשמור על חמלה וכבוד לבעלך ואבי ילדך. זה מרגש ולא מובן מאליו.

היא מתארת את ה' מלכתחילה כמישהו שנראה לה לא מושג, שלא היא הטעם שלו.וזה מה שמשך אותה.

מעניין מאוד! זה בהחלט יכול להיות משהו נוסף שעורר בי ריגוש-לא חשבתי על זה. מצד שני לא היו לי בכלל תוכניות רומנטיות לגביו והקשר הזה נוצר לגמרי מתוך הרבה עניין משותף וכימיה. אפילו חשבתי ועדיין חושבת שיש בטיפוח העצמי משהו לא מושך. אגואיסטיות כבר לא מש