בקרוב יולדת בבית

אני בשבוע 32, הריון ראשון. היה די ברור לי שארצה ללדת בבית. פנינו למיילדת בית, והחלטנו ללדת אצלה . הגענו אליה לשתי פגישות מעקב שהיו תקינות לחלוטין ובפגישה השלישית (לפני יומיים) היא פתאום out of the blue אומרת: אולי כדאי שתשקלו מחדש את עניין הלידה בבית. ומסבירה: אני חושבת שאת מאוד רגישה, לדעתי לא תצליחי לעמוד בכאבים. לידה זה דבר מאוד כואב. אולי את צריכה לקחת אפידורל. (!!)
אני הייתי המומה. אבל ממש. והיא ממשיכה להסביר את עצמה:
שמתי לב שהתלוננת שבדיקת ל"ד הכאיבה לך (לטובתי- היא הידקה יותר מדי את הבד). אמרת שנתפסו לך השרירים אחרי הליכה של רבע שעה- 20 דקות. זה אומר שאת רגישה מדי. ועוד הוסיפה:אם הלידה תימשך 10 שעות- נצליח לסחוב אותך. אם זה יקח יותר זמן- לא נראה לי בכלל.
אציין שזו מיילדת מוערכת מאוד, בעלת ניסיון רב, והיתה מאוד חביבה (דיברה על כך שחבל לה שבסוף נתפנה לבי"ח ונפסיד את הכסף, ושאנחנו צריכים לחשוב על זה, ושבינתיים לא נשלם לה.) קיבלתי את הרושם שזה בא ממקום טוב.
אבל לא יכולתי שלא לחשוד שהיא מדברת מתוך חוויה של לידה שהיתה לה ממש עכשיו, שבה יולדת התפנתה לבי"ח עקב לידה שלא התקדמה, בגלל שהיולדת 'עצרה' את הצירים בגלל שלא יכלה לעמוד בכאב (כך סיפרה לנו המיילדת בשיחה הנ"ל).

אני הרגשתי מאוד רע והתחלתי לבכות. אמרתי שאני יותר מפחדת מבי"ח מאשר מהכאב, אבל שמאחר וזו לידה ראשונה אני לא באמת יכולה לדעת אם אני אעמוד בזה או לא. בטח שאני מפחדת, אבל אני אדם שמתמודד עם כאבים בצורה טבעית ולא עם חמרים כימיים (אמרתי לה שכשיש לי כאבי מחזור- ואצלי הם יכולים להיות מאוד קשים- אני פשוט נכנסת למיטה ונרגעת, ולא לוקחת כדורים).

בעלי מאוד תומך, והוא אמר שבמקרה הכי גרוע אם לא אעמוד בכאבים נפנה לבי"ח ולא חשוב העניין הכספי.
אבל כל העניין הזה העלה בי חששות וחרדות.
אשמח לשמוע מנסיונן של נשים שילדו בבית ובכלל.

אני חושבת שאת צריכה להחליף מיילדת. היא אמרה:
אם הלידה תימשך 10 שעות- נצליח לסחוב אותך. אם זה יקח יותר זמן- לא נראה לי בכלל.
בתור הבנאדם שאת סומכת עליו בלידה היא מחלישה אותך וההחלשה הזאת יכולה לעצור את התקדמות הלידה.
חברה שלי ילדה אצל מיילדת מאוד ידועה ומוערכת, הגיעה אליה בבוקר (נגיד, לא זוכרת את הפרטים) ובצהריים המיילדת אמרה לה, תשמעי, זה לא מתקדם. מאותו רגע זה באמת לא התקדם. בסופו של דבר היה פינוי לבי"ח, לא מיזמת היולדת אלא ביוזמת המיילדת שחשבה שהיולדת לא תעמוד בכך. לפחות מנקודת המבט שהסיפור סופר לי, אני קיבלתי את התחושה שלמיילדת היה חלק מכריע באי ההצלחה, במיוחד בגלל שהיולדת סמכה עליה מאוד מאוד. מי שיולדת בבית חולים בגישה טבעית מנסה, נגיד בעדינות, לסנן מה הרופאים אומרים, אבל מי שיולדת בבית משלמת הרבה כסף ורוצה לסמוך על המיילדת במאה אחוז.
מספיק לקרוא את כותרת הדף כדי לדעת שאת צריכה להחליף מיילדת.
אני חושבת או ללכת מראש לבית חולים או להחליף מיילדת. חבל על הזמן. נראה לי גם שהיא רמזה שהיא לא מעוניינת לילד את הלידה הזאת.

שלום , אני לא ילדתי בבית, אבל צרם לי לשמוע את מה שהמיילדת אמרה לך, כי זה עלול ליצור אצלך חוסר ביטחון ביכולות שלך ותחושה של הסתכלות שיפוטית בזמן הלידה: היא תעמוד בזה או לא תעמוד בזה? וגורם מלחיץ כזה לא ממש תורם לפתיחה.
כנראה שהיא מיילדת טובה וסביר להניח שיש לה כוונות טובות אבל אסור לה להשליך עלייך את הפחדים שלה, חוסר האמונה וחוסר הביטחון, זה לא מקצועי ובמה זה תורם ללידה? בעיני זה רק מפריע.
אני באופן אישי הייתי מחפשת מישהי אחרת משתפת אותה בפחדים שלי ומבקשת ממנה תמיכה וחיזוק לקראת הלידה המתקרבת.

תני לי לנחש-
המיילדת היא רונית קופליס?
תחליפי מיילדת אחותי ולכי על זה בכל האמונה והעוצמה.
ואם באמת תצטרכי להגיע לב"ח, אז תדעי שאת כל מה שיכולת עשית.
בהצלחה.
ממליצה על מיכל בונשטיין
על ליהיא
על שרה ל"ה.

אני ילדתי את שתי הלידות בבית ואשמח לשתף אותך.

שלום לך,
אני חושבת שיש בהחלט משהו במה שאום אל קיציצ ואהבה טהורה כתבו לך.
בהחלט יכול להיות שהמילדת הזו לא מתאימה לך.

לפי דעתי מילדות בית באופן שיגרתי וממש כמו נוהל , רוצות שהזוג ישכנע אותן שהוא מוכן ללידה בבית.
אולי היא באמת ניסתה לרמוז לך שהחיבור ביניכן לא הולם , ואולי היא ניסתה קצת לאתגר אותך ,קצת 'לשקשק' אותך ולראות מה יקרה.
התגובה שלך אולי היתה בדיוק מה שהיא ציפתה מיולדת בית ,והתגובה של בן הזוג שלך היתה מושלמת.
יולדת שמתאימה ללידה בבית , לפי דעתי , ואת יכולה לשאול את המילדות בדיוק מה דעתן ,היא אישה בריאה , חזקה ,אישה שיודעת להרפות ,וגם בכושר גופני סביר עד סוף ההריון.
(לכן ,אולי בכל זאת אכניס פה עצה : למה נתפסים לך השרירים ?,נכון שזו תופעת הריון שכיחה , אבל אולי את יודעת על סיבה של חסר במינרלים שצריך להשלים או משהו אחר, מה את יכולה לעשות בנוגע?,תירגול יוגה להריון?,יש לך מדריכה טובה ?,ממליצה לעשות פעילות גופנית ו!)
אני לא מילדת בית (וגם לא מילדת ..),ילדתי בבית ,וקצת דיברתי עם מילדות בית. נראה לי שמאוד חשוב למילדת קצת לאתגר את האישה ובן הזוג.חשוב להן שהלקוחות שלהן יתאימו להן.
מילדת בית לא רוצה שיהיו אי הבנות .לא רוצה לקחת על עצמה את חוסר השביעות רצון והתסכול .
מילדת בית ,לפי דעתי , מחפשת לקוחות שסומכות בראש ובראשונה על עצמן ועל גופן שהוא יכול ללדת,שרואות בכל דבר שמתרחש אצלהן בחיים כפועל יוצא של הבחירות של עצמן ולוקחות אחריות מלאה.(ההפך מהטיפוסים שרצים לתבוע תביעה משפטית).
אני לא אומרת שהן מחפשות פריארים ושמנסות להיות מה שפחות אחראיות ומקצועיות .

מילדת יכולה להיות יועצת ותומכת נהדרת .אבל מי שיולדת זו היולדת.
אני לא חושבת שהמילדת רוצה יולדת תלותית.

תודה על התגובות.
לא, המיילדת היא לא רונית קופליס.
המחשבה להחליף מיילדת חלפה בראשי, אבל העניין הוא שאני לא כל כך יכולה ללדת בבית שלי הפרטי, אלא ללכת אל המיילדת וללדת שם, שזאת אופציה שקיימת אצל המיילדת שלי. (אני לא רוצה ללדת בבית שלי כי אולי יבוא לי לצעוק למשל, ובשכונה שלי נראה לי שכולם יתעוררו ויבואו לראות מה קרה...)
זאת סיבה מאוד חיצונית ונשמעת מאוד לא חשובה אבל זה משהו שיקנה לי תחושת פרטיות בלידה. לא נראה לי שמיילדות אחרות מאפשרות זאת.
חוצמזה, אחרי 3 פגישות... והמיילדת גרה 5 דקות מבית חולים..
אני ממש לא יודעת. כנראה שאני צריכה לחשוב על זה באמת, אולי כן להחליף מיילדת.
מה שחשבתי לומר לה לפני שכתבתי כאן (היא ביקשה שנחזיר לה תשובה אם אנחנו רוצים או לא) זה- אני רוצה ללדת איתך, אבל אני זקוקה לכך שתבטחי בי וביכולת שלי, ושלא תשדרי לי שאני לא יכולה.

נראה לי גם שהיא רמזה שהיא לא מעוניינת לילד את הלידה הזאת.
אני לא בטוחה, כי היא הציעה (ואמרה שלא הציעה את זה לאף אחד בעבר) שעל מנת שלא נחשוש מהעניין הכלכלי, נשלם לה (פרט למקדמה של 1500 ש"ח) על כל שעה מרגע שאני מגיעה אליה סכום כסף מסויים, ז"א שאם אני אחליט להתפנות לבי"ח אני אפסיד סכום הרבה יותר נמוך ממה שהייתי אמורה. זאת החלטה מאוד מתחשבת בעיני, ומראה על הנכונות שלה לבוא לקראתנו.
מצד שני, כשבאנו לשלם לה את המקדמה היא לא לקחה את הכסף ואמרה- תחשבו על זה. אולי היא ניסתה לומר שהיא לא מעוניינת אבל אני לא קראתי את זה. אין לדעת.

אני שמה לב שאני מנסה 'להגן' עליה מצד אחד כי היא באמת עשתה עלי רושם טוב ומקצועי, מצד שני אולי הקיבעון הזה שלי מונע ממני לראות שאולי אני צריכה מישהי אחרת...

אני לא חושבת שהמילדת רוצה יולדת תלותית.
איך המשפט הזה קשור בכלל.
ואם לשקשק לדברייך את הזוג,
אפשר לשקשק בלי לפגוע,
בלי להכניס מתחת לחגורה,
בלי לערער את הזוג.
אני מסכימה שלידת בית ,כל האחריות לתהליך נמצא בידיים של בני הזוג.
אני מסכימה עם המיילדות שהזוג צריך כביכול לשכנע ולהוכיח את כוונותיו הקיצוניות.
אבל פה המיילדת קצת יצאה מהנעימות שאני חוויתי במפגשים שלפני לידות הבית שלי.
ודרך אגב,
היום כשאין ביטוח, כל זוג שלא נראה לו פיפס יכול לטבוע טביעה משפטית.
אם המיילדת חושבת שאין לזוג מספיק עוצמה ללדת בבית,
יש דרכים נעימות ובונות להעביר את המסר.
יש לי חברה שפשוט המיילדת אמרה לה שהיא לא בשלה ללידת בית.
אבל להגיד "את חלשה".
בעיניי זה ממש קיצוני.

עוד דבר-
אמא שלי היא אשה שעברה 5 לידות ללא אפידורל. היא בנאדם מאוד מאוד רגיש לכאב, הרבה יותר ממני. היא מאוד הרגיעה אותי ואמרה לי שזה כאב לה מאוד, אבל היא התמודדה. ושהלידה הראשונה שלה ארכה שש או שמונה שעות (היא לא זוכרת בבירור) בסה"כ אז זה נתן לי קצת עידוד. שאני כן יכולה לעשות את זה.

מתוקה.
אם את מרגישה שאת סומכת על עצמך,
על עוצמתייך,
על אהובך ועל המיילדת הזאת.
תגידי לה בדיוק את זה.
ולעיניינים הכספיים שתשאיר את החישובים לכם.

ומצד שני, סליחה שאני אומרת אבל,
תהיי מאוד כנה עם עצמך,
עדיף להתחיל לידה טבעית בב"ח, ולסיים אותה טבעית,
מאשר להתחיל לידת בית,
ולסיים בב"ח לידה התערבותית.

היום כשאין ביטוח, כל זוג שלא נראה לו פיפס יכול לטבוע טביעה משפטית.
היא החתימה אותנו על טופס ויתור תביעות. אז לא נראה לי שזה קשור.

למה נתפסים לך השרירים ?
כי אני מודה שדי התנוונתי ולא עשיתי פעילות גופנית. הייתה לי תקופה של בחילות והקאות קשות, שכבתי במיטה ולא עשיתי כלום. אז כש'חוזרים לכושר' נתפסים השרירים... אין לי חסרים, אני סטודנטית לנטורופתיה ואני אוכלת מאוד טוב, לוקחת מולטיויטמין להריון, ברזל ואומגה 3. מהבחינה הזו אני מודעת מאוד.
התחלתי עכשיו קצת יוגה בבית, 20 ד' כל יום...

אלי-
ציינתי את החישובים הכספיים כי זה בעיני הראה שהיא רוצה לבוא לקראתנו.. מצד שני בעלי פה מזכיר לי עכשיו שהיא אמרה בשיחה משהו כמו- תודיעו לי מה החלטתם כי אני די עמוסה בדצמבר... לא במקום כל כך, במיוחד שאני אצלה כבר בפגישה שלישית....

אלי - מבחינתי זה לגיטימי לומר כל מה שאת חושבת.
העניין הוא, ואמרתי את זה גם למיילדת- זו לידה ראשונה, אין לי מושג איך ירגישו לי הצירים וכמה זה כואב. הנטיה הטבעית שלי היא להגיד- בטח שאני יכולה, נשים עשו את זה אלפי שנים לפני וימשיכו לעשות זאת אחרי. אז למה שדווקא אני לא אעמוד בזה? להיפך, אני רואה את עצמי כאשה חזקה ושיכולה לעמוד בכאבים. יותר מזה, קצת עיצבן אותי שהמיילדת אמרה כמה פעמים- לידה זה דבר כואב מאוד. אולי אני מכבסת את זה, אבל לדעתי לא צריך להתייחס ככה ללידה, כי זה לא כאב של סבל אלא כאב 'טוב' ומקדם.
אבל שוב, יכול להיות שאני מדברת ככה בגלל שלא חוויתי את זה, ובלל שאני לפני, ותמיד יש את הפחד הזה שפתאום באמצע הצירים אני אגיד לעצמי- אלוהים ישמור, באיזה סרט הייתי? זה הדבר הכי כואב בעולם... (ואולי אלה מחשבות שנכנסו לי בגלל כל הנשמות הטובות שמספרות לי על הלידות הטראומטיות שלהן לאחרונה, ומהנהנות בידענות כשאני מדברת על לידה טבעית..)

כן, אבל כשאת באה ללידה אחרי שמראש המיילדת לא סומכת עלייך, את:
א. יתכן ותוותרי במהלך הצירים כי, המיילדת נתנה לך הרגשה שאת לא יכולה.
ב. עוד תצטרכי להתמודד במהלך הלידה עצמה עם תהיות כמו "נו מה המיילדת חושבת עלי עכשו, איך אני טובה או לא?" שזה גורם שמאוד כדאי לך לנטרל באמצע הלידה ולא להתרכז בו בכלל.
ג. ועוד האיום שהמיילדת תשלח אותך בי"ח באמצע. מי צריך את המחשבות האלו בכלל בזמן לידה?
אגב הפרטים שרמזת בקשר לזהות המיילדת גורמים לי להניח שזו אותה מיילדת מהסיפור שלי בתחילת הדף.
אם הסיבה היחידה לקחת דוקא אותה זה האפשרות ללדת אצלה, נסי לחשוב על סידור אחר. זה לא נראה לי סיבה מספיקה.
דבר אחרון, את אמרת:
מה שחשבתי לומר לה לפני שכתבתי כאן (היא ביקשה שנחזיר לה תשובה אם אנחנו רוצים או לא) זה- אני רוצה ללדת איתך, אבל אני זקוקה לכך שתבטחי בי וביכולת שלי, ושלא תשדרי לי שאני לא יכולה.
אבל היא כבר שידרה לך שאת לא יכולה, אז במקום לחזר אחריה, תעצימי את עצמך בעצמך וחפשי מישהי אחרת.

ראשית, אספר שאת הלידה הראשונה שלי עברתי בצימר של מיילדת ידועה, ואת הלידה השניה - בביתי, עם מיילדת אחרת. לא רציתי את המיילדת הראשונה. במקביל, חששתי מאוד מהאי-נעימות לצעוק. את יכולה לקרוא את מה שכתבתי על כך לפני הלידה, במהלך (כן כן) ואחריה, בדף או טו טו יולדת.

ההתרשמות הבלתי מקצועית שלי היא, שאת לגמרי בשלה ללידת בית. את נשמעת איתנה מהבחינה הזו.

למיילדות הבית יש מיני שיקולים שלא תמיד הם תואמים את טובת היולדת. אחד מהם הוא להקטין ככל האפשר את מספר הלידות שמפונות לבית-החולים, מטעמי מוניטין. יש גם צורך "לפזר" במידת האפשר את הלידות על-פני השנה, הן הרי לא יכולות להתחייב לעשרים לידות בחודש.

עצתי - החליפי מיילדת, גם אם זה כרוך בלידה בבית.

אבוי... איזו תחושה איומה... מצד אחד אני אומרת עופי מהמיילדת הזו כמה שיותר מהר. כמו שכבר אמרו לך פה את זקוקה למישהו שיחזק אותך ולא להפך מצד שני, אני בכל אופן, הייתי סוחבת את ההערה שלה עכשיו לכל מקום ולא משנה עם איזה מילדת הייתי בוחרת ללדת זה היה ממקום מאוד לא נקי.
אני מנסה לחשוב מה עלה בדעתה כשאמרה דבר איום שכזה, אם אין לה כימיה איתכם אז יש דרכים הרבה יותר נעימות להגיד את זה בלי לפגוע ובלי להותיר צלקות כאלה שעלולות לתקוע לידה...
מה שחשוב שמי שתבחרי ללדת איתה (ואני מאוד מקווה שאת אכן ממשיכה בחשיבה של לידה טבעית/ביתית) תהיה מחזקת ותדע לתמוך. אל תתפשרי פה. יש עוד מילדות (לפחות אחת) שיש להן סוג של מרכז לידה פרטי.
אכן כשעומדים מול לידה ראשונה באמת לא יודעים מה הולך לקרות ואיך זה הולך להיות. אני מכירה באופן אישי נשים שהן מאוד רגישות לכאב שעברו לידות טבעיות כמו גדולות וסיימו לידות ארוכות עם חיוך על הפנים. כמו שבטח כבר קראת כאבי לידה הם כאבים אחרים גם אם קשים, הם שונים לחלוטין ובתור מילדת היא אמורה לדעת את זה ובכלל אחד התפקידים שלה הוא לדעת איך להכין אותך ככה שיהיה לך תיק כלים להתמודדות עם הכאב ולה יש גם את הכלים שלה לעזור לך ולהקל עליך...
אז קודם כל תתחילי לחפש מישהי אחרת ויפה שעה אחת קודם. ובמקביל הייתי עובדת על עצמי טוב טוב כדי לא לסחוב את ההערה הזו איתי לתוך הלידה. אלפי דורות של נשים יולדות חיות בתוכך. את יודעת ללדת!
לגבי סיפורים של לידות, לכי על המחזקים, אל תקשיבי למחלישים. לא חסרים כאלה פה באתר. תתנקי.
תמיד תזכרי שגם בלידה שניה ושלישית כשאשה בוחרת ללדת בבית יכולים לצוץ עניינים שישלחו אותה להמשיך לידה בבית חולים, זה לא אמור להיות משהו שמחליש, זה משהו שקורה, יד הגורל. עובדה שכזו לא אמורה החליש אותך אלא להפך ואם זה יקרה בלידה שלך-אז זה יקרה בלידה שלך וזהו, זה לא אומר דבר ולו חצי דבר עליך או על היכולות שלך. והיא בטח לא יכולה לחזות דבר כזה מראש...
אוף זה עיצבן אותי...
אם את רוצה חיזוקים ממישהי שחולקת איתך את שבוע ההריון או לשמוע על עוד מילדות עם צימרים ללידה את מוזמנת לשלוח לי דוא"ל redcat#netvision$net$il(תחליפי את הסימנים במתאימים).

_תני לי לנחש-
המיילדת היא רונית קופליס_
גם לי זה עבר בראש...

לא, המיילדת היא לא רונית קופליס.

נרמז מתוך דברייך שמדובר במישהי שמיילדת בביתה וקל להבין מי זו .
אני ילדתי אצלה בצימר והיא הייתה מ-ד-ה-י-מ-ה איתי אבל מההתחלה הייתה לנו כימיה והגענו למעקב לעיתים קרובות בחודש האחרון אפילו כל שבוע ולאט לאט התחברנו זו לזו . אני מכירה מישהי שילדה שבועיים אחריי אך לא עשתה אצלה מעקב והרגישה כל הזמן חוסר אימון מצידה וחוסר חיבור איתה והיייתה לה לידה טראומטית, בדיעבד היא אומרת שזה קשור לכימייה ש(לא) הייתה בניהם, אני הייתי ממליצה לך או לעבור למישהי אחרת או לדאוג שעד שתגיעי ללידה כבר תכירו טוב ויווצר קשר משמעותי.

אין לי מושג איך ירגישו לי הצירים וכמה זה כואב. הנטיה הטבעית שלי היא להגיד- בטח שאני יכולה, נשים עשו את זה אלפי שנים לפני וימשיכו לעשות זאת אחרי. אז למה שדווקא אני לא אעמוד בזה? להיפך, אני רואה את עצמי כאשה חזקה ושיכולה לעמוד בכאבים.

אמא שלי היא אשה שעברה 5 לידות ללא אפידורל. היא בנאדם מאוד מאוד רגיש לכאב, הרבה יותר ממני. היא מאוד הרגיעה אותי ואמרה לי שזה כאב לה מאוד, אבל היא התמודדה. ושהלידה הראשונה שלה ארכה שש או שמונה שעות (היא לא זוכרת בבירור) בסה"כ אז זה נתן לי קצת עידוד. שאני כן יכולה לעשות את זה.

באתי רק לתמוך בך.
אני, אפשר להגיד, "מאוד מאוד מאוד מאוד רגישה לכאב". שמים עלי אצבע אני כבר צועקת איי ויש סימן כחול... היסטרית בבדיקות דם... סופר-רגישה בכלל.
אני אם היה משהו שלא פחדתי ממנו זה היה הכאב בלידה.
אני מסכימה איתך לגמרי, שזה "כאב טוב", גם אני השתמשתי במלים האלה. זה סתם כאב טבעי, הרי יוצא שם תינוק. אף אחת לא מתה מהכאב הזה, זה לא כאב שמעיד על מחלה או פציעה או כל דבר רע. נכון, באמת יותר כואב מכל דבר בחיים, מצד שני, יש נשים שילדו ולא כאב להן, ככה שאפילו אי אפשר להבטיח שיכאב לך (-:
בכל אופן, כמו שאת נשמעת, זה שקשה לך או כואב לך זאת אולי סיבה בשבילך להתלונן או לצעוק ולצפות לתמיכה ועידוד - לא סיבה "להישבר" או פתאום לרצות אפידורל (מי בכלל אמר שחייבים אפידורל? אני לא הייתי נוגעת בזה במקל ארוך. מזה באמת אפשר למות, אז למה?).
אני די מסכימה עם הניתוח שלך: היא בדיוק עברה חוויה לא נעימה עם יולדת אחרת, ועשתה 1 ועוד 1 עם זה שקצת התלוננת, וחטפה התקף חרדה שפתאום גם את תעשי אותו הדבר (אולי נראית לה "מפונקת" והיא פחדה שזה אומר ש"תישברי מהר" בלידה). כל מיני אנשים חושבים דברים דומים. שנים אמרו לי: "את כל כך מתעלפת בבדיקות דם, מה תעשי בלידה?" עכשיו אני אומרת לאחיות: "תשמעו, ילדתי שתי לידות טבעיות בלי אפידורל ובלי כלום, ועדיין בדיקת דם מפחידה אותי וכואבת לי!" יש לי רקורד, אי אפשר להתווכח איתי... והמסקנה: שום דבר לא מעיד עלייך איך תהיי בלידה, ואולי הדבר הכי קובע - הוא האמונה שלך שאת תדעי ללדת כמו מיליארדי נשים לפנייך.

אגב, אני ילדתי בדירת שיכון (בתי רכבת, ושומעים הכל) והשכנים בכלל לא שמעו כלום, אפילו שצעקתי. מסקנה: גם הפחד מהשכנים זה סתם פחדים שלנו, במציאות זה בכלל לא רלבנטי.

לא יודעת להגיד לך אם להחליף מיילדת או לא. את הלידה השנייה ילדתי בבית עם מיכל בונשטיין, ואני ממליצה עליה בחום כמיילדת תומכת וחמה. לדעתי, המיילדת יותר חשובה ממקום הלידה.
העיקר, שיהיה לך בהצלחה, ומאחלת לך שיחזרו אלייך הכוחות והאמונה בעצמך!

נפתח מרכז לידה(גם במים) בקדימה, שמו אקווה דולה, (אפשר למצוא בקלות בגוגל).
חברה שלי היתה אצל הרופא שהקים את המקום (נדמה לי ששמו דר. הלוי) ואמרה שהוא מקסים במיוחד.
לא יודעת כמה עולה ואיפה את גרה אבל זו עוד אופציה.

אני כל כך שמחה ששיתפתי אתכן. זה מאוד מעצים ומחזק. תודה.
אבל אתן לא חושבות שקצת מאוחר להחליף מיילדת? אני בשבוע 32. זה קצת מלחיץ אותי..
אני גם לא רוצה לרמוז מי זו המיילדת, בגלל שלא הרגשתי שהיא באה ממקום רע. נכון, מה שהיא אמרה לא היה במקום והיה מאוד מחליש, אבל אני לא חושבת שזו הייתה כוונתה. לכן חבל לי להרוס לה.

בכלל לא מאוחר.
וגם לדעתי אם יש לכם את האמצעים,
המרכז לידה בקדימה מעולה.

בכל אופן, כמו שאת נשמעת, זה שקשה לך או כואב לך זאת אולי סיבה בשבילך להתלונן או לצעוק ולצפות לתמיכה ועידוד - לא סיבה "להישבר"
את מכירה אותי מאיפשהו?(-:

את מכירה אותי מאיפשהו?
D-:

קראתי אותך בעיון (-:

להרגיעך: לא יצא כאילו המיילדת "רעה". פשוט, קורה שמיילדת נלחצת מכל מיני נסיבות, ונבהלת.

את יכולה מצד אחד לחפש מיילדת אחרת (שבוע 32 זה עוד מוקדם. בלידה הראשונה, החלטתי שאני בכל זאת רוצה מיילדת פרטית ונפגשתי איתה ביום שישי. ביום רביעי בבוקר כבר ילדתי איתה... (-: ). פשוט מתוך חשש שלך שהיא לא תהיה תומכת.

ומצד שני, את יכולה להתחיל כבר עכשיו להתאמן בלהגיד ישירות בדיוק מי את ומה את, ומה את רוצה:
פשוט להרים אליה טלפון. להגיד לה, תשמעי, מה שאמרת מאוד פגע בי והחליש אותי. חשבתי על זה והבנתי שבלידה שלי, אני רוצה את החופש להתלונן ולצעוק ולהיות חלשה או סובלת - בלי שהמיילדת שלי מייד תפרש את זה כאילו אני "לא עומדת בזה" ותפנה אותי לקבל אפידורל, כי את זה אני בכלל לא רוצה. האם את יכולה לקבל את זה? את תוכלי לתמוך בי בלידה שאני רוצה, גם אם לא אשחק את תפקיד ה"גיבורה בלידה"? אם לא, אין בעיה, אחפש מיילדת אחרת. אם כן, אז בלי "חצי חצי", אני אצפה לתמיכה מלאה בדרכי מתוך אמונה שאני בהחלט מסוגלת ללדת.

(רצוי טקסט יותר קצר, אבל תסלחי לי שאני כותבת ככה על רגל אחת ולא עושה מזה מסמך תמציתי (-: ).

יש לי כל כך המון מה להגיד לך לא יודעת מאיפה להתחיל
מצטרפת לקריאה - החליפי מילדת. הכימיה איתה חשובה מהסיבות שכבר כתבו פה אום אל קיצקיץ למשל.
אבל אתן לא חושבות שקצת מאוחר להחליף מיילדת? אני בשבוע 32. זה קצת מלחיץ אותי
לא, לא מאוחר - נסי למצוא חלופה.

ילדתי בבית שתי לידות
לפני שנתיים וחצי ולפני חצי שנה, השבוע דיברתי עם השכנה ממול שאמרה לי "אני בחיים לא אשכח את הלידה שלך" - עד כה השכנים שאני מכירה אמרו שלא שמעו כלום

והוסיפה "שלחתי את בעלי לראות מה זה הצרחות הללו והוא בא ואמר לי 'יש שם לידה'" [שמנו שלט על הדלת]

יד על זה דף
אחפש.
את נשמעת חזקה לגמרי
לא יודעת ולא מפרשנת למה אמרו לך כזה דבר אבל זה מעציב אותי כי זו באמת אמירה מחלישה

לגבי הכאב - כן זה מאוד כואב.
כן אנחנו יודעות להתמודד עם זה
וזה נגמר
ושוכחים - עובדה עושים עוד ילד. בבית

ללדת בבית בקיבוץ

שלחתי את בעלי לראות מה זה הצרחות הללו והוא בא ואמר לי 'יש שם לידה'" [שמנו שלט על הדלת]
הייתי נותנת הרבה כדי לראות את הפרצופים של השכנה ובעלה באותה שיחה

וגם אני מצטרפת לקריאה להחליף מיילדת בלי להסס.

אני לא רוצה ללדת בבית שלי כי אולי יבוא לי לצעוק למשל, ובשכונה שלי נראה לי שכולם יתעוררו ויבואו לראות מה קרה...)
הלידה השניה שלי הייתה לידת בית.
היו לנו שני קירות משותפים - עם השכנים הצמודים ועם בעלי הדירה.
ילדתי בשבת בצהריים.
שתי המשפחות [וגם שכנים אחרים ברחוב] היו מופתעים לראות שמה שהיה בבטן פתאום תלוי עלי במנשא.
אף אדח לא שמע כלום. למרות שצעקתי קצת.

אבל אתן לא חושבות שקצת מאוחר להחליף מיילדת? אני בשבוע 32. זה קצת מלחיץ אותי..
לא. אנחנו נאלצנו להחליף מיילדת בערך בשלב הזה.
מאד נלחצתי אבל בסוף התחלתי לחפש ודי מהר מצאנו משיהי אחרת והייתה לידה מצויינת - מאחלת לך בדיוק כזו.

נפתח מרכז לידה(גם במים) בקדימה, שמו אקווה דולה, (אפשר למצוא בקלות בגוגל).
דיברתי איתם. הם רוצים 10,000 ש"ח ללידה וחוצמזה לא בא לי רופא מיילד. אני לא אוהבת את הרעיון שגבר יילד אותי. או יבדוק אותי במהלך. בררררררררר.

שלחתי את בעלי לראות מה זה הצרחות הללו והוא בא ואמר לי 'יש שם לידה'" [שמנו שלט על הדלת]
העניין הוא שצמוד אלי גרים הסבא והסבתא של בעלי. ומהצד השני ההורים שלו. לא נראה לי ששלט כזה ימצא חן בעיניהם (אף אחד גם לא יודע שאני מתכננת לידת בית, חוץ מאמא שלי וחברה טובה. פשוט נמנעת מכל הויכוחים ונסיונות ההפחדה).
אבל יש לי אופציה ללדת אצל הורי בבית, אמא שלי כבר אמרה שברגע שארצה כולם ילכו וישאירו לנו את הבית, גם באמצע הלילה. ושם לא נראה לי שישמעו..

אבל יש לי אופציה ללדת אצל הורי בבית, אמא שלי כבר אמרה שברגע שארצה כולם ילכו וישאירו לנו את הבית, גם באמצע הלילה. ושם לא נראה לי שישמעו..
אז יש פתרונות חוץ מזה שכבר יש לך

אחרי שתקראי הכל קחי אויר
תחשבי מה מתאים לך (אולי מה שבשמת הציעה אולי החלפת מילדת ומקום לידה וכו'
ואז תחליטי
בכל מקרה מאחלת לך לידה מעצימה ושלמות עם ההחלטה

אבל יש לי אופציה ללדת אצל הורי בבית, אמא שלי כבר אמרה שברגע שארצה כולם ילכו וישאירו לנו את הבית, גם באמצע הלילה. ושם לא נראה לי שישמעו..
וואו איזו אמא תומכת!!!! בורכת!!!!

וואו איזו אמא תומכת!!!! בורכת!!!!
כן.. אין כמו אמא שלי.

שבלידה שלי, אני רוצה את החופש להתלונן ולצעוק ולהיות חלשה או סובלת - בלי שהמיילדת שלי מייד תפרש את זה כאילו אני "לא עומדת בזה" ותפנה אותי לקבל אפידורל, כי את זה אני בכלל לא רוצה. האם את יכולה לקבל את זה? את תוכלי לתמוך בי בלידה שאני רוצה, גם אם לא אשחק את תפקיד ה"גיבורה בלידה"?
בשמת, כתבת מדהים, הזדהיתי עם זה מאוד
למעלה כתוב: כולנו זקוקים לחיבוק, כמה נכון
הייתי רוצה לשלוח מסר למיילדות, כל משפט שנשמע ככה: את מצויינת, יופי, את מתקדמת נהדר, עוד קצת מאמץ, יופי אמאלה את לוחצת מצויין, עכשיו תלחצי קצת יותר חזק, קדימה בכל הכוח. יעזור ליולדת להרגיש טוב, להשתדל יותר, לשתף פעולה ולא להשבר, משפטים כמו: את לא לוחצת, זה לא מתקדם, או רק נתינת הוראות בלי יחס אישי ומעודד ליולדת, מכווצים, סוגרים, גורמים לפעולה הפוכה מלידה שהיא פעולה של שחרור, ויתור על שליטה והרפיה ובעצם זאת הליכה נגד עצמכן והיולדת, אתן צריכות לזכור שיש לכן מטרה משותפת ולחשוב איך אני יכולה באמת לעזור ליולדת להתקדם, מיילדת שלא סומכת, לא בוטחת, מטילה ספק, שופטת, או מתבאסת על היולדת מפריעה ללידה נקודה.
[אני סוגרת חשבון עם אחת המיילדות שלי] נשימה עמוקה, אנחה.............

גם אני ילדתי בבתי רכבת, עם קירות מקרטון (אנחנו שומעים שיחות של השכנים וגם דברים אחרים). אל תשכחי שהקטע שצועקים בו (בעצם, לידה ראשונה, מאיפה תדעי...) הוא קצר. כמה זמן צועקים, אם בכלל? אני צעקתי כמה פעמים בלבד, כך העידו כל הנוכחים. לי היה נדמה שצעקתי המון אבל אלה היו אנחות, ואת אלה לא שומעים בקלות מעבר לקיר, בטח לא כשרוב בני האדם ישנים. יש גם שעות שלא כולם בבית. באשר לשלט על הדלת, שמנו אותו רק כשהלידה התחילה להתקדם. עד אז לא היה ענין שמישהו יידע מה קורה בבית. אצלנו זה התחיל להתקדם רק בערב מאוחר אז גם לא ממש ראו את השלט, ובכל מקרה זה נועד באמת רק למצב של צעקות שיבהילו את השכנים. זה לא קרה, הם לא שמעו כלום והופתעו שילדתי. אגב, אני אמרתי לשכנים שאני מתכוונת למשוך בבית כמה שיותר זמן ולכן אם ישמעו רעש שלא יבהלו כי אסע לבי"ח רק ברגע האחרון. קיויתי שכך יהיה יותר פשוט במקרה של צווחות...
את נשמעת שלמה לגמרי עם ענין לידת הבית. אני ילדתי עם מיכל ואני זוכרת שכמה פעמים היא הציעה לנו לראות את החדר בלניאדו, לבחון עוד אופציות. זה הרגיז אותי בהתחלה, חששתי שאולי אני לא נראית מספיק רצינית או שאולי היא קולטת עלי שאני לא מתאימה ללדת בבית? אבל לא ויתרתי, ולא הלכתי לראות שום מקום. ידעתי שזה חייב להיות פה.
וזה היה.
בהצלחה בכל מקרה. אה, ואני הכי בכיינית בעולם כשכואב לי. זה לא קשור. זה קטע אחר לגמרי. זה לא כמו שכואב אצל רופא שיניים או שיש דלקת אזניים כמו שהיתה לי לאחרונה ואמרתי לעצמי "ילדת בלי אפידורל ומזה את סובלת?" זה אחר. כי בלידה את במין סרט, במצב תודעתי אחר ולכן יכולה להתמודד עם כאב גדול יותר.

הם רוצים 10,000 ש"ח ללידה
לאאאאאאא נכון!!!! מה זה הסכום הזה?!

<ודוקא כששמעתי על הקמת המרכז הזה היו לי פנטזיות על איך אוכל "לשחות" את הצירים בלידה הבאה (אי"ה) במקום "ללכת" אותם. טוב כנראה שזה כבר לא יקרה...>

אל תשכחי שהקטע שצועקים בו (בעצם, לידה ראשונה, מאיפה תדעי...) הוא קצר. כמה זמן צועקים, אם בכלל?
דברי בשם עצמך

אני צעקתי במשך כמה שעות (בבית חולים). באיזה שלב סגרו את הדלת של החדר שלי כי נשברו מהרעש

בכל מקרה לא זה מה שמרתיע אותי בלידת בית... (שהשכנים יתמודדו).

גם אני באתי לתמוך. בלידת הבית שהיתה עם מיילדת רציתי להיתמך על ידה והתלוננתי הרבה על הכאב. יום אחרי הלידה היא אמרה שאילו ידעה שאני כל כך רגישה לכאב לא היתה מסכימה לילד אותי!
בלידה שלאחריה ילדתי לבד בבית. לא היה לי למי להתלונן אז במקום להתקרבן לקחתי אחריות.
בדיעבד אני מבינה כי אם אני משדרת חולשה המיילדת מקרינה לי אותה בחזרה. ללדת עם מילדת זה לא במקום לקיחת 100 אחוז אחריות.
תוכלי לקבל תמיכה כשתשדרי שאת תומכת בעצמך.

לכן אני מתחברת מאוד לדבריה של בשמת, ורצוי שתאמרי לה:
חשבתי על זה והבנתי שבלידה שלי, אני רוצה את החופש להתלונן ולצעוק ולהיות חלשה או סובלת - בלי שהמיילדת שלי מייד תפרש את זה כאילו אני "לא עומדת בזה" ותפנה אותי לקבל אפידורל, כי את זה אני בכלל לא רוצה. האם את יכולה לקבל את זה? את תוכלי לתמוך בי בלידה שאני רוצה, גם אם לא אשחק את תפקיד ה"גיבורה בלידה"? אם לא, אין בעיה, אחפש מיילדת אחרת. אם כן, אז בלי "חצי חצי", אני אצפה לתמיכה מלאה בדרכי מתוך אמונה שאני בהחלט מסוגלת ללדת.

אהבה טהורה- נעמי בן שטרית- אולי אתן יכולות לספר מי הן המיילדות? אני מחפשת עכשיו מיילדת ולא בא לי 'ליפול' שוב על מישהי מחלישה!!

אני אמרתי לשכנים שאני מתכוונת למשוך בבית כמה שיותר זמן ולכן אם ישמעו רעש שלא יבהלו כי אסע לבי"ח רק ברגע האחרון. קיויתי שכך יהיה יותר פשוט במקרה של צווחות...
זה רעיון אדיר! ככה לא צריך להסביר ולהצטדק. חוצמזה קשה לי עם הרעיון שאנשים ידעו בלייב שאני יולדת. כאילו שאני מאבדת את הפרטיות..

אני חייבת לספר עוד משהו הזוי שהמיילדת אמרה לי: לכל הנטורופתיות יש לידות ממש קשות. (אני לומדת נטורופתיה).
מוזר לגמרי המשפט הזה, לא? (הלידה הזו שבה היולדת שלה לא עמדה בכאבים, היא של נטורופתית)

פיספסת את המסר שלי. חשוב שלפני שאת ניגשת למיילדת שלך או לכל אחת אחרת, תבדקי בתוכך האם את מחלישה את עצמך. המיילדת משקפת לך את מי שאת. (שלי שיקפה לי שלא סמכתי מספיק על עצמי וזרקתי את עצמי עלייה במקום לקחת את מלא האחריות על הלידה)
תסמכי על עצמך, תדעי שאת יכולה ומוכנה ללידת בית. תבקשי תמיכה בלידה ממקום של עצמה והמיילדת תשקף לך את עצמתך ותהיה שם בשבילך על פי בחירתך.
המיילדת שלי היתה קרול.

לא פיספסתי. ואת צודקת שכנראה החששות שלי השתקפו אצלה, אבל אני חושבת שחששות בלידה ראשונה הם לגיטימיים וטבעיים, והמיא צריכה לעודד ולא לשבור.

נכון. המילדת צריכה לעודד!
המילדת שלך היא אדם. אנושית. עם ימים טובים ופחות טובים.
לא משנה כמה מדהימה שמעת שהיא, איתך היא פישלה big time.
יש עוד מיילדות.
את לא חייבת להישאר איתה. אז היא אמרה. אמרה. זה לא הופך אותך לחלשה. זה לא הופך אותך למשהי שלא יכולה ללדת בבית.
זה שלה. היא אמרה את זה. היא מרגישה את זה. זה אצלה. תחזירי את זה אליה. תזדכי על הנחס הזה ותמשיכי הלאה.

אני הייתי אומרת לה מה עובר אלי בעקבות האמירה שלה והייתי מנסה להוציא אליה את הרגש שהיא עוררה בי. כלומר אם אני כועסת, אני אנסה להרשות לעצמי לכעוס עליה. שיחה כזו יכולה לעזור להסיר ממך את כובד האמירה שלה.
ויכול להיות שאחרי שיחה גלויה או בשיחה עצמה יקרה משהו ובכל זאת תרצי להשאר איתה. גם טוב.

מאחלת לך להגיע למקום בו את מרגישה בטוחה ומוגנת ומחוזקת.
שתהיה לך לידה טובה

תודה, נורית.

ליולדת בקרוב - גם לי את נשמעת לגמרי מוכנה ללידת בית. בהחלט הייתי שוקלת - אני מבינה שאת כבר שוקלת - להחליף מיילדת וכן ללדת בביתך או אצל הורייך. שיקולים כמו תחושת פרטיות הם חשובים מאוד, אבל העצות שקיבלת כאן מראות שאפשר לשמור על התחושה הזאת גם בתנאים של הבית שלך.
אגב, אני ילדתי בבית די קטן בעל קירות דקים, והבת הבכורה שלי וגם אמא שלי, שישנו יחד בחדר סמוך, לא התעוררו.

ולבקשתך על המלצות: ילדתי עם ענת תל-אורן המקסימה והמחזקת. היא רגועה וחייכנית ויפה וכולה אנרגיות טובות אבל בלי קשקושים. משום מה, אחד הדברים שהכי הרשימו אותי זה שהיא באה בבגדי השבת שלה (כמובן שילדתי בשבת לפנות בוקר), בחולצה לבנה למיטב זכרוני... והסבירה ש"הכל אפשר לכבס".
מנסיוני, צריך להיזהר לא להעמיס ציפיות על לידת הבית כי אלה ציפיות מהסוג שקשה לכבס אחר כך. אבל לצפות מהמיילדת שתסמוך עלייך ותקרין לך את אמונה בך, בגופך, בתינוקך, באישך ובעצמה - זה נראה לי מינימלי...
בהצלחה!

מהיכן את?
אני התחלתי לידה ראשונה בבית שבסופה בקשתי להתפנות לבית חולים, אחרי 30 שעות לידה (מתאים אולי לסיפור לידה...)
אני התחלתי את התהליך אצל המיילדת בית שלי בסביבות שבוע 37 כי רק אז חזרתי מחו"ל... אז ברור שעדין לא מאוחר לחפש מיילדת אחרת
ויש מדהימות : ענת תל אורן, מיכל בונשטיין אותן מכירה מהלידה שלי
סתם מסקרנות: זו אילנה שמש?
את לא חייבת לענות לי על זה...
בכל אופן יש לך מספיק זמן להתלבט ולעבוד על כל החלטה שאליה תגיעי בנוגע ללידה
בסופו של דבר לידה זה חשוב ונחמד אבל החשוב מכל הוא איך נהיה הורים טובים ומאפשרים לילד שלנו, זו תקופה מאוד טובה לעבוד על זה
סתם הרגשתי צורך להגיד
בהצלחה

מצטרפת לממליצות על מיכל (וגם על ענת) מיכל ליותה את שתי הלידות שלי והית המדהימה ענת הית האיתנו בלידה הראשונה ולוותה חברה שלי בלידה אחרי 2 קיסריים והיתה מופלאה ממש
שתיהן מאמינות בכל לב ביכולת של אישה ללדת ואני שמחה שפגשתי אותן
מילדות בית

מצטרפת לממליצות על ענת

ילדתי עם ענת תל-אורן המקסימה והמחזקת. היא רגועה וחייכנית ויפה וכולה אנרגיות טובות אבל בלי קשקושים
מצטרפת גם להמלצה על ענת...

תחליפי מיד מילדת. מיילדת שלא מאמינה בך יכולה להרוס את כל הלידה. אל תלכי לבית חולים ואל תפני למילדות שנויות במחלוקת (כמו שרל'ה למשל, שאני מאד לא ממליצה עליה) אלא תתמקדי רק באלו שקיבלו מחמאות מכולן. (מיכל, ענת וכו'). אם משהו לא יסתדר - תמיד אפשר להתפנות לניתוח קיסרי. אבל באוירה המתאימה, אין סיבה שדברים לא יסתדרו.

תודה לכל הממליצות והמחזקות.. דיברתי עכשיו עם ענת וקבעתי איתה פגישת היכרות. היא נשמעה לי מקסימה.
רציתי לשאול, אולי אתן יודעות- כל המיילדות לוקחות בערך את אותו הסכום על לידה (המיילדת שאיתה תיכננתי ללדת לוקחת 4,500). כי פשוט לא שאלתי את ענת בטלפון ואני מקווה שלא תהיה לי איזה הפתעה לא נעימה..

בסופו של דבר לידה זה חשוב ונחמד אבל החשוב מכל הוא איך נהיה הורים טובים ומאפשרים לילד שלנו, זו תקופה מאוד טובה לעבוד על זה
את צודקת, אבל אני מנסה לאפשר לעצמי לחוות את אחד הדברים המדהימים בחיים בצורה טובה ומחזקת, בתקווה...

עד כמה שידוע לי הן אכן לוקחות בערך את אותו סכום

למיטב זכרוני ענת לוקחת 4,500 ומתוכם היא מקצה 250 לפגישת ההיכרות ועוד חלק מהסכום לפגישות של מעקב ההריון, כך שאם את מחליטה לא ללדת איתה בסוף - כמובן לא מדובר על הרגע האחרון אלא על החלטה מראש - את לא משלמת את כל הסכום.
יו, איזה כיף לך! את הולכת ללדת! עשית לי חשק...

יו, איזה כיף לך! את הולכת ללדת!
אולי, אם תרצי תוכלי לשנות את שם הדף,
ל- בקרוב יולדת בבית,
או משהו?!
סתם מחשבה בונה שכזאת.
נשיקות

יו, איזה כיף לך! את הולכת ללדת! עשית לי חשק...
וואללה?? (-:

איך אני משנה את השם באמת?

הייתי רוצה לשלוח מסר למיילדות, כל משפט שנשמע ככה: את מצויינת, יופי, את מתקדמת נהדר, עוד קצת מאמץ, יופי אמאלה את לוחצת מצויין, עכשיו תלחצי קצת יותר חזק, קדימה בכל הכוח. יעזור ליולדת להרגיש טוב, להשתדל יותר, לשתף פעולה ולא להשבר

לדעתי גם זה לא כדאי להגיד ליולדת כי לחיצות חזקות כאלו עלולות לפגוע ברצפת האגן. היה עדיף להגיד: כן זה טוב את מתקדמת גופך עושה עבודה נפלאה. אם היולדת מתכנסת לעצמה אז להיות בשקטטטטט. הרבה פעמים דיבורים מפריעים ללידה.

זאת שרה ק כמובן

אני מרגישה פספוס בדף הזה, נכון המיילדת גרמה לך לתחושה לא נעימה, אבל בתחושה הזאת גלומה הזדמנות להתבוננות,למידה והעצמה.
לדעתי כדאי לך לנצל את ההזדמנות במקום לברוח,תפקידה של המיילדת הוא גם לשקף, האם היית רוצה מיילדת מתוכנתת שתחזור כמו מנטרה על משפטי תמיכה? ללא כל קשר למה שהיא קולטת ממך?
גם בלידה עולות תחושות לא נעימות וגם בהם תמונה הזדמנות להשיל עוד שכבה, להתקדם ולהפתח וזהמה שמקדם לפעמים.
בכל מקרה אני מציעה, קודם כל להודות למיילדת על התפקיד שמילאה בעבורך, להתמודד עם הפחד ורק אח"כ להחליט האם את עוברת הלאה למיילדת אחרת.
בהצלחה ובטוב

anothre suggestion: learn about unassisted birth
I found it empowering, doesn't matter if I will give my first birth at home or in a hospital, with or without midwife, I am happy I became exposed to the concept

be the protagonist in your birth story, don't leave this role for the midwife. She will always come secondly

לידה ללא מיילדת

ברור לי מי המיילדת. מיד הבנתי מי זו... אח"כ עוד רמזים הוספת וזה ברור.

ילדתי איתה פעמיים. היא מדהימה.
היא לא הטיפוס הכי מלטף.
אבל היא אלופה. המספר 1. הכי מנוסה, מקצועית.
יש דברים שהיא יודעת, שאחרות לא יודעות - כמו לתפור (והלוואי שלא תצטרכי - אבל אם כן, אז איזה כיף זה לעשות את זה אצלה ולא אצל איזה, סליחה, בהמה, בבי"ח).

אחרי לידה אחת, כבר ידעתי שהיא לא הטיפוס הכי אימהי, לא הכי מלטף, לא עושה מסאז'ים בלידה (היא שומרת את הכוח לסוף), לא מתחנחנת.
התלבטות קלה, חשבתי לנסות מישהי אחרת. אבל לא הייתי מסוגלת. רק עליה סמכתי ב - 100%. יש פה בכ"ז עניין של בטיחות. ומקצועיות. נסיון. ידע.

הלידה הראשונה שלי היתה מאוד כואבת. גם אני חושבת שאני רגישה לכאב. מכה קטנה ואני לפעמים בוכה עם דמעות. ובאמת בראשונה זה כאב לי. היתי מצוידת טוב בכל האמצעים (טנס, בקבוק חם ובבעלי שעשה לי מסאז' ארוך ארוך לאורך כל הלידה כולה). זה כאב. אבל המיילדת הזו היתה מעולה בלידה. עשתה כל מה שצריך (כמו בדיקת פתיחה כשהגעתי בצירים מטורפים) בשיא העדינות, לא הרגשתי כלום. עודדה אותי. עזרה לי מאוד בעדינות גם אחרי הלידה, שהיו רגעים מאוד קשים לי, מלאת כאבים. היה לי קשה להשתין והיא תמכה בי. הדריכה אותי לפוסטפרטום. עזרה בהנקה הראשונה. נתנה יעוץ טלפוני אחרי הלידה ואפילו הגיעה אלי הביתה לראות מה קורה. היא פשוט מקצועית. לידה שניה לא ראיתי את עצמי יולדת עם מישהי אחרת, הגעתי שוב. הפעם לידה קלה קלה ולא כואבת. גם הפעם היא עשתה מעולה ומקצועי כל מה שצריך.

אני מציעה לא להעלב ממנה. בטח שלא ללכת לבית חולים בגלל זה (אם היחס הזה לא אופטימלי בעינייך, נסי יחס של איזה 20 אנשי צוות שונים ומקריים, איזה יחס יהיה שם... - אם כי זה חינם). המקום שלה נהדר ללידה. דשא ענק שאפשר להיות בחוץ, חדר חמים להיות בפנים. ג'קוזי שזה כיף.

דברי איתה. יכולה לומר שקצת נעלבת, אבל את חושבת שתעמדי בזה. אין לך סיבה לא לחשוב. כולנו רגישות (אני חושבת). וגם אם לא ילך - אז ניסית. מה שכן, את התמיכה הרגשית - בעיקר לפני הלידה - תצטרכי לשאוב לא ממנה. אפשר לדבר איתה כדי שלא ישארו משקעים, אבל כדאי לשוחח גם אם מישהי אחרת שתתמוך בך. כנראה שהיא לא הכי טובה בזה.

אגב, גם הטובים ביותר, לא תמיד צודקים. היא חושבת שאת רגישה מדי, אולי. על הלידה השניה שלי היא אמרה שכמעט אין סיכוי שזה יהיה מוקדם יותר בהרבה מהראשונה. והיא טעתה - זה היה 3 שלושה שבועות קודם. את העתיד אף אחד לא יודע...

_אני מרגישה פספוס בדף הזה, נכון המיילדת גרמה לך לתחושה לא נעימה, אבל בתחושה הזאת גלומה הזדמנות להתבוננות,למידה והעצמה.
לדעתי כדאי לך לנצל את ההזדמנות במקום לברוח,תפקידה של המיילדת הוא גם לשקף_
נהר, את מאוד צודקת. זה גרם לי להתבונן ולפתח ביטחון מופלא, להיזכר בכוחות שלי וביכולת שלי. זה עדיין לא אומר שאני צריכה ללדת איתה. העניין הוא, שאני לא רוצה ללדת ולהרגיש תחושה של- אני צריכה להוכיח לה משהו. אסור לי להראות חולשה, אסור לי להתלונן כי היא עלולה להציע לי להתפנות לבי"ח ולקחת אפידורל... את מבינה?

אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש שהיא ישר תפנה אותך. זה לא מתאים לה.
אבל באמת אסור שתגיעי עם תחושות כאלה.
חושבת שכדאי שתדברי איתה על זה, כי לדעתי יש סיכוי ליישר את ההדורים.

אני ילדתי אצלה בצימר, מראש ידעתי שהיא מקצועית ביותר וקרה מאד- ואכן זה מה שקיבלנו:

מיילדת מאד מקצועית ומאד לא נעימה.....

אני מאד ממליצה לך ללכת למישהי אחרת, לי נעצרו הצירים כשהיא נכנסה, ובכלל הרגשתי שהיא לא בסבלנות ואמונה כלפי,

חוץ מזה תהיתי אם עוד נשים חוו זאת איתה- אחרי שיש תינוק בריא לא נעים להתבאס מהמיילדת,
אבל לי היתה חוויה לא פשוטה איתה......

מאד הייתי רוצה לחזק אותך- לוותר עליה, ולמצוא מישהי שמאמינה בך.....

היי בנות. רוצה להגיב אבל לפני כן שאלה: אמנם אתן לא רוצות להשמיץ מיילדת בפומבי, וזה מובן, אבל מצד שני אם הייתה לכן חוויה לא טובה ממילדת, אולי כן רצוי לספר על מנת שכל אחת תבחר את המיילדת שמתאימה לה? הרי על כל מיילדת יש אחת שתגיד שהיה טוב ואחת שתראה את דברים אחרת.
אני יודעת שלפני הלידה נכנסתי לכאן לקרוא ביקורת כל מיילדות (יש איזה דף כזה), ואולי גם לדף הזה ייכנסו, לא?
לא רוצה לעבור כאן על "חוקים", אני לא כותבת כאן הרבה, אז אני אכתוב בלי שמות בינתיים...
אני התחלתי לבקר אצל מיילדת מסויימת, מחודש חמישי. בגלל הערכות משקל גבוהות היא רמזה לכיוון בית חולים ואני לא הייתי מוכנה לשמוע על זה בכלל (לידה שניה אחרי לידה ראשונה טראומטית בבית חולים)- זה ייאש אותי מאוד, והרגשתי שאני לא יכולה ללדת עם המיילדת הזו כי כל הזמן אני אחשוש שהיא תעביר אותי לבית חולים. כל האווירה בינינו (שבהתחלה הייתה מאוד נעימה) התקלקלה. בכל מקרה- בתחילת חודש תשיעי החלפתי מיילדת ולא הייתה שום בעיה. מהדברים של אמא נראה שילדנו אצל אותה מיילדת... גם אצלי לא הייתה מאוד חמה אלא יותר מקצועית, אב-ל הרגשתי 100% תמיכה, היה שלב לקראת הסוף שכמעט נשברתי, ונראה שהלידה לא התקדמה, הייתי בעמידת שש שעונה על כריות והיא פשוט עמדה מולי הביטה לתוך עייניי במבט יציב כזה שהחזיר אותי למציאות, והדריכה אותי להוציא צליל נמוך, אני ממש זוכרת את הרגע הזה והוא שינה את הכיוון של הלידה והרגיע אותי מאוד. נכון, לא היו שם מסאז'ים וליטופים, אבל בשביל זה יש את הבעל, לא? בשבילי- שבאתי אליה אחרי לידה בבית חולים וסה"כ לא רציתי אנשים סביבי בלידה אלא ללדת "לבד" ורק שתהיה מישהי למקרי חרום- זה היה מושלם. אינטימי, שקט, רוב הזמן היא ישבה בצד, התבוננה ופיקחה ולא התערבה- וזה מה שרציתי.
בקיצור- לא מאוחר להחליף מיילדת, ותהיי בטוחה שהגוף יודע לעשות את העבודה, בלידה השניה הגוף פשוט לחץ לבד והתינוק יצא מעצמו והיה מדהים.

אה, ושכחתי לציין שאחרי הלידה היא עזרה לי וטיפלה בי, ואמרה לי שהייתי מצויינת ונתנה לי את ההרגשה הכי טובה שיש.

אז אכתוב לא האלמוניות, וכך גם כתבתי, בעדינות אמנם, בדף ההמלצות.
אם בחרת ללדת אם אילנה (אין לי זמן להתעמק בדף, סליחה) אז אני
יכולה להסכים למה שנכתב כאן לפני:
_אני ילדתי אצלה בצימר, מראש ידעתי שהיא מקצועית ביותר וקרה מאד- ואכן זה מה שקיבלנו:
מיילדת מאד מקצועית ומאד לא נעימה...._

את בני הראשון ילדתי עם אילנה. מבחינה מיקצועית היא מצויינת. מבחינה אישית היה לי מאוד מאוד קשה.
והיא גם אמרה מילה אחת אחרי הלידה שאני מתלפאת שלא הכניסה אותי לדיכאון של אחרי לידה.
לקח לי שנתיים להבין שהיתה לי לידת בית בלי תמיכה- וזאת למרות דולה... ועוד שנתיים -כשנכנסתי להריון שני- להבין שלא אחזור לשם.

את ילדתי השניה ילדתי עם מיכל בונשטיין שאין לי מספיק מילים לתאר את מושלמותה בישבילי. את יכולה לקרא על כך בסיפור הלידה שלי בדף הבית.

בכל מקרה, אני קוראת את הכיתוב בראש הדף והדבר הראשון שרציתי לכתוב הוא, ששבוע 32 או 33 וגם 34 הם מספיק זמן להחליף מילדת וזה מה שהייתי עושה במקומך.
ופה עה אחת קודם.

ואת מוזמנת ליצור קשר, במייל שמופיע בדף בית, ואשמח לדבר איתך בטלפון.
@}

אני שמחה לעדכן אתכן שנפגשתי עם ענת, היא באמת מקסימה. סיפרתי לה בקצרה את הסיבה שבגינה החלפתי מיילדת כמובן. אז אני הולכת ללדת איתה..
תודה תודה על כל התמיכה והעידוד. אני שמחה שזכיתי לכך.

ביקשת קיבלת

בהצלחה!

לאמא -רציתי להגיב ושכחתי, אז קצת באיחור-
יש דברים שהיא יודעת, שאחרות לא יודעות - כמו לתפור
לא יודעת לגבי מיילדות אחרות, ענת תל אורן יודעת לתפור. ונראה לי הגיוני שגם השאר..
נתנה יעוץ טלפוני אחרי הלידה ואפילו הגיעה אלי הביתה לראות מה קורה.
כל המיילדות אמורות להגיע לביקור בית אחרי הלידה
המקום שלה נהדר ללידה. דשא ענק שאפשר להיות בחוץ, חדר חמים להיות בפנים. ג'קוזי שזה כיף.
כן, זה באמת מקום מדהים וקסום. אבל עדיין זה לא מחליף את עניין התמיכה הרגשית. בהתחלה חשבתי- אני לא צריכה אמא, אני צריכה מיילדת. לא חשוב אם היא חמה או קרירה. אבל בדיעבד אני מבינה שלידה היא אירוע כל כך רגשי וכל כך משמעותי שיהיו איתך אנשים תומכים. נכון, בעלי יהיה איתי, אבל זו לידה ראשונה ואם הוא יכנס לפאניקה? יש מצב, הרי להרבה גברים קשה בסיטואציות כאלה.
יכולה לומר שקצת נעלבת
זה לא היה בקטע של עלבון. ממש לא. להיפך, אני באה ממקום של חשיבה מאוד רציונאלית, של מה יהיה בלידה- האם אני ארגיש איזשהו חשש להראות כאב, האם תהיה אווירה של 'סכנת פינוי לבי"ח מרחפת מעל ראשי' וכו'.
אגב, גם הטובים ביותר, לא תמיד צודקים
איזה כיף, הסיומת האופטימית שלך עושה לי ל(-:

נתנה יעוץ טלפוני אחרי הלידה ואפילו הגיעה אלי הביתה לראות מה קורה.
כל המיילדות אמורות להגיע לביקור בית אחרי הלידה

בלידה הראשונה שלי אילנה לא הגיעה אחרי הלידה וגם לא ציפיתי לכך. הייתי מבולבלת כשמיכל בונשטיין אמרה שהיא מגיעה שלוש פעמים...

ברכותי על המעבר, העיקר שתרגישי שזו בחירה נכונה לך.
|איקון של חיבוק|

כל המיילדות אמורות להגיע לביקור בית אחרי הלידה
גיסתי ילדה איתה את בנה השני, ( עם אילנה)
והיא לא הגיע הביתה יום אחרי הלידה.( וגם לא יומיים אחרי ,לכל המסוקרנות : )
איחולי הכנים והאוהבים על הפגישה המוצלחת עם ענת.
לידה היא אחד הסיטואציות האינטימיות ביותר שהתנסיתי בהן.
לי אישית אין שום הכרות עם אילנה,
אבל מריקושטים משפחתיים קרובים,
ומקריאה של דברים שאת כותבת כאן,
נראה לי שענת מתאימה לך מהרבה רבדים יותר.
לידה מעצימה ומלאת אור וכוונה.
אומה.

_ביקשת קיבלת
בהצלחה!_

אני מאחלת לך לידה טובה.
רק רציתי להגיד שמבחינתי, המיילדת שהחלטת לעזוב (וזו זכותך המלאה) הייתה נפלאה ומדהימה בעיניי, ולכשאלד שוב זה יהיה רק איתה. המילה "קרה" לא מתחברת לי אליה, והיא בהחלט הייתה מאוד נעימה.

נראה לי שעשית החלטה נכונה, חשוב שתרגישי פתיחות ונוחות עם המיילדת, וחשוב אף יותר הפתיחות הנפשית...
נראה לי ע"פ מה שכתבת שללדת בבית זה המקום בשבילך (או לפחות לא בבית חולים...).
אני אישית ילדתי לידה ראשונה בבית, ובטלפונים שעשיתי לחיפוש מיילדת הרגשתי חשש מהמיילדת הראשונה איתה דיברתי, כי שאלות ההכרות שלה היו "לא נראה לך שהמרחק לבי"ח גדול מידי?" או "המרחק מביתי אלייך גדול?" מייד שמתי לב לשליליות ולא חזרתי אל אותה מיילדת. מיילדת אחרת הביעה נכונות ליילד אותי גם כן, אך הזכירה בשיחתה שבלידה ראשונה קשה לדעת מראש איך אקבל את הכאב ולכן יש סיכוי גבוהה לפינוי לבי"ח (מזכיר לך משהו...).
המיילדת אותה בחרתי, לעומתה, לא הזכירה כלל את עניין המרחק בהתחלה, ורק בשיחות עמוקות יותר העלתה את הנושא בעדינות, וגם לגבי הכאב היא לא הראתה חשש, למרות שכן דיברנו על הנושא.
זה נכון שלכל מיילדת יש את הגבולות שלה לגבי היולדות שהיא לוקחת (לגבי לידות שרחוקות מבי"ח \ לידה ראשונה \ לידות לאחר קיסרי וכו'), ונראה לי שבתור יולדת אנו צריכות לשים לב אם המיילדת מקרינה חשש כלשהו לגבי היולדת, אז פשוט צריך למצוא את האחת שלא תחשוש ממך, ויתכן שאף תקרין מחששותיה בלידה, דבר שעלול להשפיע על מהלך הלידה עצמה... ובכלל צריכה להיות כימייה מושלמת ביניכן.
אני, ע"פ הבנתי את דברייך, חשתי כמוך לגבי בי"ח, ובשיא הצירים הכי כואבים מה שעבר לי בראש זה "איזה מזל שאני לא בבי"ח...
תצפי ותזכרי שהצירים זה דבר כואב, ואולי אפילו הכי כואב שתחווי, אך כמעט כל הנשים במשך אלפי שנים עברו את זה (בלי שום משכך כאבים), ובטוח שרבות מהן היו הרבה יותר רגישות ממך ועברו את זה כמו גדולות, זה כאב טבעי.
וזה כאב מיוחד, כאב שנשכח שנייה אחרי שאת יולדת...
זהו כאב מעצים, ועם כל ציר שמתגבר אנחנו קרובות יותר לפגישה עם פרי בטננו.
מאחלת לך לידה קלה ומעצימה.
דרך אגב, בסוף החלטת ללדת בביתך?

דרך אגב, בסוף החלטת ללדת בביתך?
כמובן... החשש של היום יומיים הראשונים אחרי העניין ההוא התפוגג ונשכח כשנזכרתי כמה כוח יש לי בעצם..

רק רציתי להגיד שמבחינתי, המיילדת שהחלטת לעזוב (וזו זכותך המלאה) הייתה נפלאה ומדהימה בעיניי
חשוב לי מאוד להגיד שלא ניסיתי לבוא ממקום שיפוטי, לומר מי מיילדת טובה ומי לא, או חלילה ליצור רושם שלילי. בגלל זה לא כתבתי מי המיילדת שלי (למרות שיש כמה שניחשו נכון, וכמה שניחשו לא נכון...) - כי אני חושבת שהאמירה ההיא לא באה ממקום רע, גם אם עצם החשיבה הזו לא נכון בעיני. אני יודעת שזה לא בא ממקום רע. לגבי חום וקרירות, אני אתן לכל אחת להחליט מה היא צריכה ומה המיילדת יכולה לתת לה. וזה לא אומר שהמיילדת טובה יותר או פחות, רק שהיא מתאימה יותר לנשים כאלה ולא לאחרות.
אני מקווה שכל אחת תמצא את המיילדת שטובה לה, ושנחווה לידות טובות, קלות ומדהימות.

כל הכבוד מאחלןת לך לידה מדהימה ואת רק יכולה לראות כמה האינטואיציה שלך חזקה.
ברכות

להתחיל ברגל שמאל עם מיילדת זה לא משהו, וטוב שיש לך מישהו שיותר נראית לך.

שיהיה בהצלחה ובמזל טוב!

טוב, אני 'יוצאת מהארון', זו אני ה-בקרוב יולדת בבית...
אז אני שמחה לספר שילדתי (בבית (-: ) לפני שלושה שבועות, עם ענת תל אורן המדהימה והנפלאה, בלידה קצרה (7.5 שעות) ומדהימה, שאמנם הייתה כואבת (טוב, זה באמת הדבר הכי כואב בעולם) אבל גם הייתה עוצמתית והחוויה הכי טהורה וגבוהה שעברתי בחיי הקצרים. וכשיצא אלי היצור הכי יפה ומתוק שראיתי מעודי, שכחתי בן רגע את הכאב וזכיתי לאושר העילאי הזה שמדברים (יותר נכון מדברות) עליו.

אני שמחה כל כך על הבחירה ללדת בבית, ועל הגורל שסובב והביא אותנו למצוא את ענת. ומודה גם למיילדת הראשונה, שבזכותה הדברים התרחשו כפי שהתרחשו.

אני מרגישה שיש לכולכן חלק בחוויה הזו, כי הגעתי אליה בטוחה ונחושה ושקטה, והמון המון בזכותכן.
אז תודה, ו-(()) לכולכן.

(כשיהיה לי קצת זמן אכתוב את סיפור הלידה המדהים שלנו..)

כמה טוב לשמוע! שימשיך כך@}
באמת ביקשת - קיבלת וענת היא מתנה נפלאה לקבל מהיקום!
מחכה לסיפור הלידה המדהים:-)

מזל טוב! קטעים, יכולת להשתמש בבריכת הלידה שלי היא נופחה רק לפני כמה ימים בגלל תאריך, לא בגלל שום דבר אחר... כן, כן, אנחנו עדיין מחכים...
מחכה לסיפור הלידה המדהים
אולי זה יעשה לקטנצ'יק חשק לצאת כבר...
המון נחת.

ילדת טבע-
ערב לפני הלידה הייתי אצל בנות דודתי, ישבנו ודיברנו ובעיקר בעיקר הן ליטפו לי את הבטן ונישקו וצילמו את הבטן..ודיברו עם הפיצפון... סיפרו כמה הן מחכות ואוהבות ואיך הן יחבקו ו'ימעכו' אותו... אמרתי להן בשיא הרצינות שאחרי כל זה הוא בטוח יצא... ויום למחרת בשעה 10 בבוקר הייתה לי ירידת מים...
אז מה דעתך לאסוף כמה נשים קרובות וספר לו כמה כיף יהיה בחוץ וכמה שכולם מחכים לו?

אני יודעת שלוחץ...

ביקשת - קיבלת
כמה נכון!!

יופי! יופי! כל הכבוד! איזה כיף לך.

מזל טוב!
כמה טוב לשמוע.

אז אני שמחה לספר שילדתי (בבית ) לפני שלושה שבועות, עם ענת תל אורן המדהימה והנפלאה
גם אני ילדתי עם ענת תל-אורן המקסימה והמחזקת
ואני שמחה שהמלצתי לך עליה והיו מצטרפות להמלצה וזה התגלגל לך כפי שהתגלגל...

המון המון מזל טוב! איזה דבר מופלא זה - יצור חדש בעולם - והוא (היא) נמצא ממש אצלך בבית, בידיים שלך!

איזה דבר מופלא זה - יצור חדש בעולם - והוא (היא) נמצא ממש אצלך בבית, בידיים שלך!
הוא... באמת הדבר המופלא בעולם... (ואיזה כיף שהחזקתי אותו חבוק אלי, ערום ומתוק, ואף אחד לא לקח אותו ממני...)

ותודה לך ריש גלית וכל יתר הבנות שהמליצו על ענת המתוקה..

מזל טוב!
אני כל כך שמחה שהיתה לך חוויה חיובית אחרי הכל ועם מיילדת טובה ומעודדת.
כשקראתי את ההודעה הראשונה שלך מייד ידעתי על מי את מדברת... היא היתה המיילדת שלי.
לי היא לא העזה להגיד שום דבר כזה לפני הלידה אבל קלטתי ממנה ויברציות שליליות.
בפגישתנו האחרונה רמזתי רמז מאוד עבה על כך שאני מעדיפה דולה בלידה ואותה כמה שפחות , לא ידעתי להסביר למה , אולי הרגשתי שהיא מחלישה אותי ושהיא הבן אדם האחרון שאני רוצה שיתמוך בי.
בלידה היתה דולה והמיילדת בקושי נכחה ובאמת כל פעם כשהיתה (לכמה דקות) היא רק זרקה אותי אחורה ושמחתי שהיא הולכת.
אחרי הלידה היא אף אמרה לי ולבעל שהיא לא באמת האמינה שאני אצליח לעבור לידה , החוצפנית הזו , ובעלי עצבני עליה עד היום בשל האמירה הזו , לי לא אכפת.
היתה לי לידה מעולה למרות המיילדת ובלידה הבאה אני לוקחת מיילדת אחרת כי למזלי עברנו דירה ועכשיו אני יכולה ללדת בבית שלי.

ובלידה הבאה אני לוקחת מיילדת אחרת כי למזלי עברנו דירה ועכשיו אני יכולה ללדת בבית שלי.
את יודעת, זה מה שהכי הטריד אותי בלעזוב את המיילדת הראשונה. גם כתבתי פה על זה, שאני גרה ברחוב של פעם כזה, שכולם דואגים לשכנים וליד הסבא של בעלי וצמוד לחמותי, ושאף אחד לא יודע שאני יולדת בבית ומה יהיה וכולם יבואו לראות מה קרה....
אז בשלב של הלחיצות ממש צרחתי את התינוק החוצה. אין לי שום דרך אחרת לתאר את זה. הצעקות נראה לי הרימו את הגג. אבל אף אחד לא שמע!! (יש לי קיר משותף לסבא, שלשום הוא אמר ששמע את הילד בוכה!! ובלידה- כלום..)
השכנים ישבו בחוץ, ולא שמעו... נראה לי שזה פחד מופרך.

אחרי הלידה היא אף אמרה לי ולבעל שהיא לא באמת האמינה שאני אצליח לעבור לידה
וואו, אז עדיף שהייתה אומרת לך לפני הלידה, לא? לפעמים אנחנו מנסים לדחוק את הויברציות האלה שאנחנו מרגישים... לי לא הייתה אפשרות להדחיק כי היא אמרה לי בפנים. אני מאחלת לך שהלידה הבאה תהיה מדהימה, וממליצה על ענת תל אורן, שהיא ממש גם על תקן דולה מבחינת התמיכה הפיסית והרגשית- נפשית. (לא רק בזמן הלידה, גם לפני ואחרי)

אז בשלב של הלחיצות ממש צרחתי את התינוק החוצה הייתי יכולה לכתוב את המשפט הזה בעצמי (אלמלא הייתי כל כך מטושטשת כשכתבתי על לידת הבית שלנו)
מסכנה ענת...

ומזלטוב

את יודעת, כשהיא באה יום למחרת היא לבשה מין חגורה כזו לגב, באמת מסכנה. ואני כל כך מעריכה את זה שלמרות שזה כואב וקשה היא ממשיכה לעשות את זה (להציע את הכתפיים...) אני בטוחה שלא כל מיילדת עושה את זה ואני באיזשהו מקום מרגישה שענת קצת יולדת איתנו, לא?

הי ענבל ,
לא ילדתי בבית בשל סיבות גיאוגרפיות - גרתי במדרשת שדה בוקר , ממש רחוק מידי לטעמי מבית חולים ובנוסף גרנו במעונות שיש לך מים חמים במקרה הטוב ל5 דקות ואין גז...
אני דווקא שמחה שהיא לא אמרה את זה לפני הלידה כי לא היתה לי אופציה אחרת וגם ככה לא ממש שמחתי לדבר איתה לפני הלידה. אם היא היתה אומרת את זה סביר להניח שהייתי ממש מתעצבנת וזה רק היה מוסיף מתח לאוירה. בכל מקרה כל הזמן חשבתי לעצמי שהיא רק מיילדת וזהו - פה נגמר התפקיד שלה וזה הרגיע אותי.
הלידה שלי היתה מדהימה , ממש טובה והלוואי שכל הלידות שלי יראו כך , אולי בגלל שהיא בקושי נכחה שם.
נראה לי שאני אלד עם מיכל בונשטיין שעליה שמעתי רק דברים טובים וכשדיברתי איתה בטלפון הרגשתי שזה זה - מצאתי את המיילדת. אם זה לא ילך אז שרהלה שקרובה אליי פיזית ולאחורנה גיליתי שהיא ממש נחמדה.