זה באמת חרא של סידור, כל הקטע הזה של להיות אשה ולחלוק את המרחב עם...גבר! עם גבר!
אין, אין, כל פעם מחדש אני מגיעה למסקנה, שאת המרחב צריך לחלוק עם אשה.
את המיטה - עם גבר. זה כן. אבל השאר? אשה.
אולי לכן יש לך עצות כ"כ יעילות בענייני גברים.
צצצ.
אני - אישה! (מוישה איש כסית) מדברת כמו אשה.
גילוי נאות:
מה זה זיהיתי את הסצינה עם לילית נגר הראשונה.
ואיזה מזל שאני מקשיבה יותר לעצות האלה והיום נראית יותר כמו השנייה.
והמקור של העצה שציטטת אפילו מסתובבת כאן באתר. היא לימדה אותי עם נבוט. אז למדתי, מה, היתה לי ברירה? לא רק למדתי, גם הפנמתי והבנתי.
גם לה אין מוח גברי. היא פשוט אשה חכמה נורא.
וכל פעם שאני שוכחת וחוזרת להכביר מלים, אני תופסת את עצמי איזה שטות עשיתי. לחתוך דרך כל המלל. להגיד קצר קצר רק את השורה התחתונה.
מה השורה התחתונה?
אה, כן: לזקק: מה. אני. רוצה.
אקטים. מעשים. פעולות. בלי שום בלה בלה מסביב.
מה. אני. רוצה. שהוא. יעשה. ברגע. זה.
לא אתמול לא מחר לא תמיד לא אף פעם לא לפני שנה (לא להעלות עכשיו את כל ספר החשבונות בעשרת הכרכים משנת תרפפ"ו מהפעם הראשונה שהוא עשה את זה).
עכשיו.
לעשות.
ואת זה, לנסח קצר. ברור. ובמתיקות.
לחתוך החוצה את כל הפסקול עם הנגטיבים של הכעס והתלונות והאשמה. זה עושה לו רעש ואז הוא לא שומע מה הוא צריך לעשות.
(אוי כמה זה קשה. מה רציתי בכלל? אה. רציתי שהוא יתלה את הכביסה. לוותר על הרצון שלפעמים מאפיל על זה אצלנו הנשים, הרצון שהוא גם
יבין ויודה ויכיר בעובדה שהוא היה ממש נבל כשלא ראה את גיגית הכביסה אתמול בלילה ולמה הוא תמיד חושב שזה לא עסקו ולא קשור אליו, מה הוא לא חי בבית הזה, למה הוא יכול לקום ולקרוא עיתון בשקט ועלי מטפסים וגם אני צריכה לעשות הכל, תודה-תעריך-תכיר תודה-תתרפס-תצטדק-אתה אשם, תודה סוף סוף שאתה אשם! שאתה היית לא בסדר!
למה תמיד המבט הזה שמיתמם מה את רוצה ממני בכלל, למה את מצפה שאני אראה ואבין? איך את מצפה מגבר בן ארבעים ומשהו, בסך הכל בן ארבעים ומשהו לכל הרוחות, לא לימדו אותי, מה את רוצה, איך את מצפה שאני גם אשים לב שיש גיגית מלאה כביסה ואני גם אבין שזה שיש בה כביסה אומר שצריך לתלות אותה [בסוגריים צריך לומר אז מה אם את חושבת שאמרת, אבל אני לא שמעתי, הייתי עסוק בסידרה עם גופות או באבטיח, את יודעת שאני גבר ולא סטריאו, תמיד את מקשקשת כל מיני בלה בלה את לא באמת מצפה שאני אשים לב מה אמרת וגם אזכור את זה וגם אקשר את זה לאיזשהם מעשים שנוגעים אלי, זה ממש לא יפה מצדך] וגם אבין שאם את לא חזרת זה אומר שאת נרדמת וזה אומר שלא תלית וזה אומר שאני צריך לתלות - זאת שרשרת של הסקת מסקנות שאפשרית אך ורק במוח הנשי! למה את לא מבינה שהמוח שלי לא פועל ככה! העובדות האלה לא מתקשרות אצלי ככה! אף פעם! אלה לא המסקנות שאני מסיק. אני מסיק שאם נגמר האבטיח אז אין יותר אבטיח. זה סוג המחשבות שלי.
נשים. מה שאני צריך לעבור כדי לחיות עם מישהי מהזן הזה. אף פעם לא מרוצה, אף פעם אתה לא יודע ממה היא לא מרוצה, תמיד יש לה תלונות הזויות, ואתה
האשם תמיד.
וכולה כביסה! בשביל כביסה היא צועקת עלי? אני לא יותר חשוב מהכביסה?
(ממי זה לא הכביסה, זה היחס שלך, זה הבדידות הקיומית שלי כאשה ואם)
לא נכון זה כן הכביסה. תראי איזה צעקות את עושה, איך את מתנהגת, והכל בגלל כביסה!
הי, כתבתי יותר מדי. את מוזמנת לקצץ, לערוך ולמחוק.