דברים שלא היו מצחיקים והפכו לכן

[במבי_ק*]

איזה קטע פסיכי...

[מחול*]

גדול.
אבא שלי נכנס פעם למכונית של מישהו אחר במקום לשלו (המפתחות שלו פתחו אותה)...

ואני, לפני שבועיים, ערכתי דיון מעמיק עם החברות שלי בשאלה האם חשוב ללכת לאזכרות (אני מאד לא אוהבת), ובעקבות דברים שחברה שלי אמרה בנושא - החלטתי כן ללכת לאזכרה, התארגנתי, השארתי את הילדים בבית (הם לא רצו לבוא),הגעתי לבית הקברות בגאווה על יכולתי להשתנות וליישם הבנות חדשות - ולא היה שם אף אחד חי מלבדי... חיכיתי וחיכיתי ובסוף הבנתי שכנראה לא הבנתי משהו. עשיתי בעצמי אזכרה לנפטר והלכתי הביתה.

הסתבר שהשעה והיום היו נכונים, אבל זה שבוע מאוחר יותר.

[מחול*]

אבל זה לא כ"כ מתאים לדף - זה היה מצחיק ברגע שגיליתי את זה.

[טליה_אלמתן*]

מסתבר שהיא נכנסה לדירה הלא נכונה
!!! איזה פחד!!! זה באמת מצחיק רק א-ח-ר-י שיוצאים מזירת הפשע בשלום...

[דרך_עפר_שם_זמני*]

הסתבר שהשעה והיום היו נכונים, אבל זה שבוע מאוחר יותר. קרה לי. עד כדי כך, שלפני כל פגישה שאני קובעת אני מהססת ובודקת כמה פעמים אם זה המקום הנכון, השעה הנכונה, היום הנכון והשבוע הנכון. אפעס אובססיבי, ואני עדיין מחכה שזה יהפוך ל"כן מצחיק" בעיני.

[פלוני_אלמונית*]

הסתבר שהשעה והיום היו נכונים, אבל זה שבוע מאוחר יותר.
קרה גם לי.
לא הלוויה אמנם, אבל השתתפות בכנס מקצועי.
< מזל גדול שתפקידי המיועד בכנס היה "משתתפת מן השורה" ולא נואמת >
< סוף מעגל לא מהבית >

[ניצן_אמ*]

אבא שלי נכנס פעם למכונית של מישהו אחר במקום לשלו (המפתחות שלו פתחו אותה)...
אותו הדבר אצלי. נסעתי איתה עד לשדה התעופה. הטעות נתגלתה רק כשרציתי לחזור הביתה. המכונית אמנם נפתחה, אולם לא הואילה להניע.
מזל שהשכנים שלי היו ספורטיביים...

[במבי_ק*]

הרסתם אותי... ניצן, מתי זה קרה?

זה לא כ"כ מתאים לדף

מתאים בול!

[ניצן_אמ*]

לפני לא פחות מארבע שנים ולא יותר משמונה. לא זוכרת בדיוק. למה?
יש לי עוד מלא כאלה... אבל אני לא יכולה לספר, כי ישר יזהו אותי...

[במבי_ק*]

למה?

סתם, עניין אותי אם זה קרה בארץ או שם...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אז הם הסבירו לה איפה הדירה ואיפה יש מפתח.
מדהים. באיזה יישוב זה, שכל השכנים שם משאירים מפתח ליד הדירה (ועוד באותו מקום, בטח מתחת לשטיח או בעציץ)?

[בלה_שנדמה_לה*]

באיזה יישוב זה, שכל השכנים שם משאירים מפתח ליד הדירה (ועוד באותו מקום, בטח מתחת לשטיח או בעציץ
אני לא רוצה להסגיר פרטים, אבל זה בשכונה יוקרתית מאוד בעיר במרכז הארץ. אם היה כל כך הרבה מה לגנוב מהבית שלי כמו שהיא תיארה לי שהיה בדירה ההיא שאליה היא נכנסה בטעות, לא הייתי משאירה מפתח בשומקום. זה היה דוקא בארון החשמל.... (-:

[tאמא*]

_הסתבר שהשעה והיום היו נכונים, אבל זה שבוע מאוחר יותר.
קרה גם לי._
קורס שהיה צריך להתחיל. אבל בגלל הטעות הזאת היום אני נשואה לאישי היקר.
פשוט מאחר וטעיתי ביום ובשעה , התפנה לי יום חופש ועוד חבל על היה לי על דמי הנסיעה, אז התקשרתי אליו (לאחר פרידה ממושכת )והשאר היסטוריה.

[קרן*]

פעם אחת קנינו עוגיות לכלבה שלנו והשארנו את השקית על השיש.
אמא שלי נכנסה הביתה, ראתה שקית עם עוגיות בשלל צבעים וצורות והחליטה לטעום.
כשחזרנו הביתה היא שאלה אותנו - "מה זה העוגיות בלי הסוכר החדשות האלה, הן לא טעימות כל-כך"...

ובפעם אחרת היא נכנסה אלינו הביתה וראתה צלוחית עם "פיצוחים" על השיש.
כמובן שהיא היתה חייבת לטעום מ"הפיצוחים" שהיו בעצם אוסף השבלולים של הבן שלי....

[אלטר_אגו*]

אההההה!
(re: שבלולים)

[אוד_ליה*]

לפני שבוע נסעתי עם חמותי והילדים למקום די מרוחק, בערך 20 דקות נסיעה. כשהגענו הוצאנו את העגלה והילדים מהאוטו, נעלתי את האוטו, ותוך כדי התקדמות רציתי להכניס את המפתחות לתיק, אבל... לא היה תיק! זכרתי שהבאתי אותו כשיצאנו אבל לא זכרתי איפה שמתי אותו. חזרתי לאוטו לחפש אותו, וחמותי נשארה עם הילדים בינתיים. הפכתי את האוטו ולא מצאתי (בינתיים כבר עברו בי כמה מחשבות פרידה מהתיק...), אז חזרתי לחמותי, ומצאתי אותה נשפכת מצחוק בטלפון. מסתבר שכשהעמסתי את העגלה על האוטו שמתי את התיק על הגג של האוטו ו... נסעתי.
התיק היה פתוח ועמוס בכל טוב (פלאפון, MP3, כסף (כמה מאות שקלים), ארנק + כרטיסי אשראי... YOU NAME IT...) ופשוט עף מהאוטו. למזלי, כלום לא נפל, וחבר של גיסי מצא אותו והחזיר לי אותו עם הכל בפנים כמעט (חוץ מכמה ניירות שהתעופפו...).

ואחרי יום, כשחיפשנו איזה נייר שהיה חסר, אז שלחתי את הבעל למקום שמצאו את התיק והוא לא מצא שום נייר על הקרקע, אז הוא הרים את עיניו וראה את הניירות... תלויים על העצים D-:

[דרך_עפר_שם_זמני*]

קרה לי פעם - אצלי היו על הגג סנדלים של הילדה, סדין בשביל הגן ומוסף "הארץ".

[ניק_לס*]

אנחנו פעם נסענו בכל רחבי ירושלים עם אולר לדרמן משובח ויקר על הגג. גילינו את זה כשהגענו למחוז חפצנו - רק בזכות זה שהוא עדיין היה שם.

[אוד_ליה*]

אגב טיפת חלב, דו-שיח מטריף טרי מאתמול בערב: (זהירות, ארוך ומייגע)
מתקשרת אלי אחות טיפת חלב, לראות למה אני לא מגיעה (שבוע 21 בערך, הריון 4 ילד 3 הכל תקין, שום בעיה מיוחדת):
אחות: למה את לא מגיעה אלי?
אני: :-O (מי זאת בכלל???)
אחות: זו אני מטיפת חלב.
אני: אהה. לא ראיתי צורך. למה אני צריכה לבוא עכשיו? אני מגיעה לטיפ חלב בד"כ לקראת סוף ההריון (למוניטורים, לחץ דם, סטיק שתן...)
אחות: יש לך בדיקות לעשות.
אני: עשיתי שקיפות, הכל תקין. עשיתי סקירה מוקדמת אצל רופא פרטי. לסקירה מאוחרת עוד יש זמן, וגם זה אני עושה בפרטי.
אחות: אבל אני צריכה לרשום!!! (בקול ממש מסכן)
אני: לא מסתדר לי להגיע, תרשמי כשייצא לי להגיע.
אחות: אבל בדיקת רופא...
אני: אני לא נבדקת, לא נבדקתי כבר יותר משנתיים, לא חושבת שיש לי שם איזו פצצה שמחכה להתפוצץ...
אחות: אבל... למדוד לחץ- דם, סכרת...
אני: יש לי מדל"ד אצל אמא שלי, וגם מד סוכר.
אחות: אבל אני צריכה לרשום את הערכים!!!
אני (מנסה לשנות פאזה, לסיים כבר את השיחה): תראי, אני מאוד מעריכה את זה שהתקשרת, אני יודעת שיש כאלה שמזניחות, ולא בודקות כלום. אני מבטיחה לך שזה לא המקרה אצלנו, ואני עושה את הבדיקות שצריך. העיניין הוא, שיש לי שני ילדים ואני מאוד עסוקה, ואצלך צריך לשבת ולחכות בתור, ואין לי כוח לזה. אני פשוט עסוקה, וגם מאוד עייפה.
אחות (בטון מנצח): אהה, אם את עייפה אז את צריכה ספירת דם!!!
אני:

מה זה???

[קלמנ_טינה*]

^{חשבתי לכתוב את זה ב{{}}מעצבן לראות מסביב, אבל נמלכתי בדעתי.}
אמא שלי חסה על שנתם של אחי וזוגתו שתחיה, האוחזים בתינוק בוכה בן חודש.
הם לא ישנים טוב, הוא בוכה, וגם יש בעיה של חוסר חלב כנראה (נפגשו פעמיים עם יועצת הנקה, אז אני מניחה שזה באמת המצב).
אמא שלי: הם לא מחזיקים אותו הרבה על הידיים, הוא בעריסה או על מזרון. הבת שלך (עוברת לנימה נוסטלגית) היתה כל הזמן עליך, קרוב ללב...

^{למען הסר ספק: מדובר באותה הבת שלא חסה על שנתנו כלל, ברוך השם}
אני: אבל אמא, אז אמרת לי שאני מפנקת אותה ומרגילה אותה להיות כל הזמן על הידיים!!! >:)
אמא: כן, אבל תראי אותה היום, איך היא בטוחה בעצמה, אחרי כל הביטחון שהיא קיבלה...

P-:
תמיד מוצאים על מה להתלונן. ואמא שלי אפילו לא פולנייה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אמא שמודה ככה בטעותה ועוד כל כך מפרגנת יכולה להיות פולניה?
רואים שגם את לא פולניה..P-:

[קלמנ_טינה*]

זה פשוט הזכיר לי את הסיפור על האם שהיו לה שתי בנות: האחת סוחרת מטריות והשנייה מוכרת סנדלים.
בימות החורף היתה האם מקוננת על פרנסתה של הסנדלאית, ובימי הקיץ - על פרנסתה של המטרייאית. כך תמיד היתה עגומה ומודאגת.
והנה האירו את עיניה, שבימי החורף פורחת בתה האחת, ואילו בימי הקיץ - השנייה.
ומאז תמיד היתה מחייכת.

והנה אמא שלי מתבאסת גם פה וגם פה.
אבל הרי לא הלכתי ל{{}}מעצבן לראות מסביב אלא לכאן, כי זה באמת נחמד שהיא שינתה את דעתה. כמו שאמרה לי היום חברתי א': כל הכבוד! הצלחת!!

[אלטר_אגו*]

יפה אמרת.

[בלה*]

ש לי ילד בן שש וחצי שמאוד רוצה להרגיש עצמאי וגדול. הוא ביקש ללכת לגן המשחקים שליד הבית לבדו, על אופניים, וסיכמנו שאני אצטרף עוד מעט. ככה הוא גם הולך לבד ומרגיש עצמאי, וגם אני לא נטרפת מדאגה לילד יותר מדי זמן.
5 דקות אחרי שהוא יוצא אני מקבלת sms ממספר שאני לא מזהה: "הי מה המצב, את צריכה בייביסיטר?"
"סליחה, מי זה?" אני מסמסת חזרה... S-:
התחלתי לחשוב שאולי זו איזו חברה מהשכונה שראתה את הילד שלי לבד, חשבה שזה לא לעניין כי כבר חושך או משהו, ובחרה להעיר לי על כך בדרך משעשעת. משום מה אני לא מזהה את המספר שלה...נגיד. /-:

"נגה מבית כנסת אוהל רבקה" מגיעה התשובה.
???????????????????????????????????????????..

יש בשכונה שלנו די הרבה דתיים, לא מעט בתי כנסת שאיני יודעת את השמות שלהם כי אני לא דתיה, והיה לי ברור שפגשה את הבן שלי איזה נגה אחת, דתיה מבית הכנסת אוהל רבקה הסמוך (כנראה), שאלה אותו מה מספר הטלפון של אימא שלו כי היא חשבה שאני חסרת אחריות נורא והיא חייבת להעיר לי על כך.....

ירדתי למטה לגן המשחקים, כולי חדורת רוח מלחמה להסביר לנגה הזאת מה דעתי עליה ולהזכיר לבן היקר שלי לא לתת את מספר הטלפון שלי לכל אחד.... אני עוד מספיקה לתהות למה נגה בחרה להזדהות בפני כ'נגה מאוהל רבקה' דוקא ולא 'נגה שעובדת באינטל', נניח או 'נגה אימא של אביתר...'. לא מבינה את הדוסים האלה, אני אומרת לעצמי.

מגיעה לגן משחקים. ליד התכשיט שלי, שמתנדנד בנדנדה, אומנם עומדת אימא דתיה אחת אבל היא לא נראית ולא נשמעת לי כמו נגה מאוהל רבקה.... טוב, מתישבת על ספסל במרחק מה, הילד רואה אותי, שמח וטוב לב. ממקומי על הספסל אני מחפשת בעיניים מועמדת מתאימה להיות נגה שדוחפת את האף שלה לעניינים לא לה. לא מוצאת אף אחת מתאימה. הלכה. /-:

מסמסת שוב למספר ההוא (סקרנית נורא) - "מאיפה יש לך את המספר שלי? נפגשנו?"
התשובה: "מי זה?"

"שאלת אותי אם אני צריכה בייביסיטר...." אני מנסה להזכיר לה.....
ונגה עונה: "איך קוראים לך?" 0-:
בשלב הזה פרשתי ממירוץ הטעויות הזה....

טוב, הבנתי שהנגה הזאת מאוהל רבקה פשוט טעתה במספר כנראה, ניסתה להציע את שירותי השמרטפות שלה לאיזו אימא שהיא הכירה בבית הכנסת, כנראה שזה היה בשבת - מתי עוד נשים הולכות לבית הכנסת?! - ונגה לא יכלה לרשום את מספר הטלפון של השניה, וניסתה לזכור וכמעט הצליחה, רק שבטעות הגיעה אליי.... בזמן לא מתאים.

[שמש_בחורף*]

גדול!!

[אוד_ליה*]

שיחה אמיתי בין האיש לחבר שלו, בדיבורית (אני מקשיבה):

האיש: מה קורה, אתה הולך לישון?
החבר: מה פתאום, אני מתקרב לאולגה <הערה: לאשתו קוראים אולגה>
האיש: מה, אתה לא עייף, לך לישון כבר- עבדת כל הלילה!
החבר: איך אני יכול לישון כשאני מתקרב לאולגה? יותר נכון, כשאולגה מתקרבת לאולגה...
(אני, בלחש לאיש: יותר מידי פרטים...)
האיש: טוב, אז נקפוץ אחר כך...
החבר: מה אחר כך? אני באולגה אני אומר לך! (יש לקרוא במבטא רוסי כבד)
(אני, מחליפה צבעים, לוחשת לאיש: נו תנתק,מה אתה מפריע להם באמצע...)
האיש: טוב, נתראה מחר, אני אתקשר אליך בבוקר
החבר: מה מחר?!? אני במחלף אולגה, בדרך לצפון, שכחת?!?

(ההורים שלו גרים בצפון, אשתו בדיוק קיבלה רישיון אז היא נוהגת לשם, והוא צריך להישאר ער איתה בזמן הנהיגה...)

אוי, כמה שצחקנו...

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

כאילו שהסיפור קרה במיוחד, כדי שאפשר יהיה לספר אותו את בדף הזה (-:

[טליה_אלמתן*]

אני: "שלום אני מתקשרת בנוגע להעברת בעלות על מספר אורנג' של סבתא שנפטרה"
אורנג'דה: "בסדר גמור. בראש ובראשונה אני מבקשת להשתתף בצערך ובצערה של במשפחה"
אני: "תודה רבה"
אורנג'דה: "בכיף"

[נינה*]

אורנג'דה: "בכיף"
D-:
קרעת אותי

[אהבת_עולם*]

_אני: אבל אמא, אז אמרת לי שאני מפנקת אותה ומרגילה אותה להיות כל הזמן על הידיים!!!
אמא: כן, אבל תראי אותה היום, איך היא בטוחה בעצמה, אחרי כל הביטחון שהיא קיבלה..._

זה אומר שהצלחת להראות לה משהו שלא ראתה קודם.
אני דווקא הייתי מכניסה את זה ל-נחמד לראות מסביב.

[אהבת_עולם*]

_פעם אחת קנינו עוגיות לכלבה שלנו והשארנו את השקית על השיש.
אמא שלי נכנסה הביתה, ראתה שקית עם עוגיות בשלל צבעים וצורות והחליטה לטעום.
כשחזרנו הביתה היא שאלה אותנו - "מה זה העוגיות בלי הסוכר החדשות האלה, הן לא טעימות כל-כך"...
ובפעם אחרת היא נכנסה אלינו הביתה וראתה צלוחית עם "פיצוחים" על השיש.
כמובן שהיא היתה חייבת לטעום מ"הפיצוחים" שהיו בעצם אוסף השבלולים של הבן שלי...._


אני פעם הייתי מתגוררת במדרשה בצפת, והיה שם בקרבת מקום מרכז ליהדות, שהיו בו כל מיני סופי שבוע לחוזרים בתשובה, והרצאות (שמדי פעם הבנות מהמדרשה שלי היו הולכות לשמוע), ומדי פעם היו עושים שם חתונות.
יום אחד שמעתי שיש חתונה, אז החלטתי לקפוץ ל'ביקור קטן', אולי יהיה משהו טעים לנשנש...
הגעתי לחדר אחד שהיה ריק אבל היה נראה שהיו בו קודם אנשים, כל מיני שאריות של דברים מתגוללות על הרצפה. ושמעתי קולות של 'שמח' באולם הסמוך. כנראה הם סיימו כאן ועברו לשם.
זה היה נראה שהיו פה קודם נשנושים שלפני החתונה. (בר או משהו?)
ואמרתי לעצמי באכזבה, 'מה, כבר סיימו? לא השאירו כלום?'
ואז פתאום ראיתי בצד קערה מלאה בנוזל חום שוקולדי מפתה. 'אה, יופי, בכל זאת שכחו פה משהו !'
בדקתי שאף אחד לא רואה - הכנסתי את האצבע ולקחתי לק מלוא הפה.
תוך רגע הבנתי שמילאתי את הפה שלי ב....חינה !

רצתי מהר לשטוף את הפה, ושטפתי ושטפתי ושטפתי ושטפתי....
עוד זה היה חסר לי, שיישאר לי במשך שבוע כתם של חינה על הלשון ומסביב לפה, וכולם יידעו את עוונותיי.


<זה מה שקורה לגרגרנים. >

[ש_חף*]

סיפור 1
כמה שבועות אחרי שחתמתי ברחוב על איזה עצומה למען משהו של איכות סביבה, שהובטח לי שפרטי לא יעברו הלאה, מתקשרים אלי כדי לבקש ממני כסף. אני עונה די בנימוס שלא בא לי, והבחור שם מתחיל להתווכח איתי ממש לא בנימוס שאני חייבת. הסברתי לו שאין לי כסף, ושאני כבר תורמת, בדרכי שלי. הוא המשיך להתעקש, עד שאחרי 5 דקות נמאס לי להסביר לו שאני פעילה כבר כמה שנים ועושה די הרבה, ואם היו מחזירים לי כסף על כל השעות שהתנדבתי והכסף שהוצאתי אולי היה לי לתרום, וניתקתי.

סיפור 2
לפני כמה שנים יצאתי עם בחור תל אביב לחוף בפלמחים ביום שישי. היה נחמד, שחינו, ולקראת שקיעה רצינו להתקפל הביתה. הגענו לאוטו שלו, מגלים שהבחור הגאון שחה עם המפתחות של האוטו/דירה/עבודה בבגד ים, ועכשיו הם איפשהו בזרמים בדרך לעזה. היינו צריכים להתקשר לסבא שלו בחולון שיבוא עם צרור מפתחות רזרבי, אבל בסוף הצלחנו להגיע הביתה.

סיפור 3
כמה חודשים אחרי שהתחלתי לצאת עם החבר, באתי לבקר אותו בעבודה. הוא עבד בתור מאבטח במקום משעמם במיוחד, והייתה איתו תימניה במשמרת. לפני שהגעתי הוא דאג לתדרך אותה שאני צמחונית, אז הדבר הראשון שהיה לה להגיד שהגעתי, שבחיים לא פגשתי אותה לפני, היה: "למה את צמחונית? מה עם הילדים שלכם??"

[ג'וניפר_והמשפחה*]

_אני: "תודה רבה"
אורנג'דה: "בכיף"_
אויש, כמה צחקתי.
בעיקר כי כנציגת שירות לשעבר אני יודעת איך זה שכבר יש באוטומט תגובה מוכנה למילים מסויימות, אחרי שמשתמשים בה שוב ושוב.
פעם במליון שיחות מגיעה השיחה שבה התגובה, שכבר יוצאת לבד מהפה, ממש לא מתאימה.
בטח גם היא התפדחה כשהיא קלטה את עצמה אומרת את זה...

[טליה_אלמתן*]

בטח גם היא התפדחה כשהיא קלטה את עצמה אומרת את זה...
אין לי ספק - לא נעלבתי או משהו (ככה שחוקית זה אולי לא לגמרי מתאים לדף. בעצם, אולי מהצד של אורנג'דה זה כן!).

[יעלי_לה]

וידויה של טל

[במבי_ק*]

אוי אוי אוי... מזעזע!

[עפרה_שחר*]

פעם ראשונה שנכנסתי לדף הזה. הייתי רמוסה ובזכותכם צחקתי כל כך! דף מרפא. תודה.

[ה_עוגיה*]

איזה דף מעולה

[במבי_ק*]

איזה כיף לחזור לדף הזה!

עכשיו קראתי את זה:

_אני: "שלום אני מתקשרת בנוגע להעברת בעלות על מספר אורנג' של סבתא שנפטרה"
אורנג'דה: "בסדר גמור. בראש ובראשונה אני מבקשת להשתתף בצערך ובצערה של במשפחה"
אני: "תודה רבה"
אורנג'דה: "בכיף"_

ונקרעתי!!!

[אמא_נמרה*]

כל כך הצחקתם אותי שיהיה לכם לילה טוב

[הדס_צומחת*]

נזכרתי תוך כדי קריאה:
פעם, הלכתי עם בעלי (אז היה חבר שלי) לים בחיפה. הלכנו עם הכלב של הורים שלו.
אנחנו נכנסים למים, נהנים ויוצאים חזרה לדברים שלנו.
אומרים לכלב-"איפה הדברים? איפה הדברים?" כדי שיילך אליהם - מסתבר-
שגנבו לנו... איפה הדברים באמת?
בקיצור, בעלי המסודר, קיפל את החולצה שהוריד ושם בתיק, ואת כל הדברים שלו.
אני המפוזרת זרקתי הכל על החול.
גנבו את התיק - הכל - בגדים (שלו) משקפיים, מפתחות של האוטו, כרטיסים מכל הסוגים, הצבעים והמינים.. (היינו צעירים ולקחנו הרבה דברים לים).
התקשרנו לאבא שלי בכרמיאל, שיביא את המפתחות הנוספים. (טוב שאז היה בזקכרט)...
אבא שלי הגיע, ואז נזכרתי שלא ביקשתי חולצה נוספת. חחח
הלכנו למשטרה כשהוא עם מכנסי בגד-ים בלבד, לא יודע איפה לקבור את עצמו.
אותי זה מצחיק עד היום. (אותו פחות).

[הדס_צומחת*]

היום נזכרתי בעוד משהו -
כשגרנו בחדרה (פעם כשהיינו צעירים ועניים),
חזרנו מסופ"ש אצל ההורים, וכל הדירה היתה מוצפת בביוב, שפרץ מהכיור במטבח. ביוב שחור (קפה שחור) ומסריח כמו קפה שחור.
היה שבת בלילה, ואין למי להתקשר בשעות כאלה, אז הלכנו לישון. המיטה הפכה לאוניה, וכל הלילה שמענו: "בלופ, בלופ" מהכיור.
שינה טרופה לגמרי...
בבוקר הגיע האינסטלטור עם מתלמד. הוא אמר לו לפתוח שם איזה שהוא ברז, ולפני שהוא הספיק להגיד " לא את זה!!! " הוא התמלא בג'יפה..
היו זמנים.

[מצ'רה*]

ומסריח כמו קפה שחור
אני מוחה!!!
אחד הריחות הנפלאים שיש!

[טליה_אלמתן*]

אחד חדש, שמתחיל להיות מצחיק היום, כחודשיים לאחר הארוע.
אנחנו בבית החדש שלנו, שעת ערב, על מצב הרוח המעורער המשתמע מכך.
אני בקומה התחתונה, ולפתע אני רואה את רחלי (בת 4) מתחילה לרדת במדרגות מהקומה העליונה.
הפסקה לצורך תאור המדרגות: עשויות עץ, מונחות על שלד מתכתי, כאשר יש רווח ריק בין מדרגה למדרגה. המדרגות לא מחוברות אחת לשניה.
המשך:
רחלי מתיישבת על אחת המדרגות (זו שממוקמת מעל פינת המחשב, שיושבת בנישה שמתחת למדרגות) ופורצת בבכי: "אמא אני צריכה להקיא! אני צריכה להקיא!!!!"
אני: "לא על המדרגות! לא על המדרגות!!! יאיררררררר!!!!!!"

סוף דבר: למרבה הצער יקירי לא הספיק להגיע בזמן, כמובן שרחלי לא ניסתה אפילו לעבור מקום, הקיא נזל ממדרגה למדרגה, וגם ביניהם למטה על הרצפה ועל המחשב (כולל המקלדת, שאותה היה הכי כיף לנקות).

[טרה_רוסה*]

מזל שלא בדיוק גלשת בבאופן

[פלוני_אלמונית*]

בוקר אחד קמתי עם הקטנה (שהייתה בת שנתיים) והלכתי כהרגלי למטבח להכין משהו לאכול. הקטנה הולכת אחרי ושואלת "איפה טלויזיה?" ואני עונה לה- "אנחנו לא רואים טלויזיה בבוקר". הולכת לצחצח שיניים- "איפה טלויזיה?" אני: "את יודעת שבבוקר אין טלויזיה", חוזרת לסלון, פותחת תריסים "איפה טלויזיה?" אני (מאבדת סבלנות) "אמרתי שאין טלויזיה בבוקר!", הקטנה לא מרפה "אבל איפה טלויזיה?" ורק אז אני קולטת, שאין טלויזיה! פרצו בלילה ולקחו אותה... מלמלתי שהיא בתיקון והלכתי להתעלף בצד בשקט.

[חוט_השני*]

ש ? זו את עם הטלויזיה?

[פלונית*]

" ורק אז אני קולטת, שאין טלויזיה! פרצו בלילה ולקחו אותה...

[פלוני_אלמונית*]

אכן אני...

[טליה_אלמתן*]

שקט.
איזה יופי!
שקט.
או-או! יותר מדי שקט...

א-הא! הנה יואבי... מה הוא עושה שם כל כך בשקט כל כך הרבה זמן?!
ממליח את תבנית הגרנולה שסיימתי לאפות :-\

[נטע_ש*]

ממליח את תבנית הגרנולה שסיימתי לאפות.
אההההה אוי לא! :-O

[טדליק_נהנאנע*]

_שקט.
איזה יופי!
שקט.
או-או! יותר מדי שקט...

א-הא! הנה יואבי... מה הוא עושה שם כל כך בשקט כל כך הרבה זמן?!
ממליח את תבנית הגרנולה שסיימתי לאפות tilted_

אצל אמא שלי עם אחי הגדול זה היה יותר בכיוון של עובר על תבנית הביצים שקנתה השכנה ובודק אחת אחת אם בומס קטן מעל הראש שובר אותן.

[יעלי_לה]

_שקט.
איזה יופי!
שקט.
או-או! יותר מדי שקט..._

אצלנו כשאוריה היה בן שנתיים זו היתה מסיבת שמנת. נכנסתי למטבח וראיתי מקרר פתוח לרווחה, ילד ערום מתפלש בשמנת על הרצפה, כל הארונות מרוחים בשמנת ושלושה גביעי שמנת ריקים מתגוללים מתחת לשולחן. כשהוא ראה אותי הוא שאל:
אמא, אפשר גם את הירגוט הגדול? (התכוון לדלי של יוגורמה. גם? מה זה גם? מי הרשה לך לקחת את השמנת הקטנה, יא פושטק. לקח לי כמה שעות טובות לצחוק מזה)

[ורמיר*]

לפני יומיים, שבוע 34 ואני מרגישה שהברקסטונים כבר הופכים לצירים מוקדמים.הבחור ברכב, מתעסק בנייד ובדיבורית, שולח סמס. הנחמדות שלי מתפרצת מרוב כאב: נו, מה? והוא מתפרץ: טוב, את לא היחידה בעולם!

הוא היה לחוץ לבטל פגישה ששכחתי ממנה בכלל. זה די שיעשע אותי לראות אותו כך בלחץ, אבל כמובן שאחכ הזכרתי לו שכשהוא יהיה בצירים אני אצעק עליו שהוא לא היחידי בעולם שעסוק...

[פלוני_אלמונית*]

בהקשר של סיפור השמנת, אמא שלי עד היום מספרת על אותם צהריים, כשהיא נכנסה לישון והתעוררה לגלות... אותי ואת אחי הקטן ממני בכשנתיים (והמטבח כולו ) שוחים בשמן... לקח לה הרבה זמן לצחוק מזה, היום זה חלק מהפולקלור המשפחתי

[טליה_אלמתן*]

אם כבר - חבר סיפר שכשהילדים שלו היו קטנים, הבן שלו אמר לאחותו הקטנה שבספה יש שוקולד, ונתן לה מספריים.

[יעלי_לה]

אם כבר - חבר סיפר שכשהילדים שלו היו קטנים, הבן שלו אמר לאחותו הקטנה שבספה יש שוקולד, ונתן לה מספריים.

אוי זה מזכיר לי... פעם היתה לנו ספה שהיתה עשויה ממין מזרון ספוג כזה עם כיסוי מעוצב. יום אחד אוריה טמן עמוק בתוכו כמה קיסמי שיניים מעץ, במצב מאונך, ולא אמר לנו כלום. גילינו את זה אחרי שכמה פעמים התיישבנו (צנחנו, התמוטטנו) על הספה ומיד זינקנו מכאב... לא הצלחנו להוציא אותם, ועד מהרה נפטרנו מהספה הזאת (מזל שגיסתי החליפה סלון ).

[טרה_רוסה*]

אני אבוא לקרוא כאן כל פעם שאני אתבאס מהבלגן שהבנות שלי עושות (סך הכל מערבבות נייר טואלט עם גואש וחצי בקבוק שמפו, מה אני מתלוננת?)

[במבי_ק*]

(סך הכל מערבבות נייר טואלט עם גואש וחצי בקבוק שמפו, מה אני מתלוננת?)

[שריתה_ראני*]

יום אחד כשאחי ואני היינו ילדים, והורי יצאו מהבית, אחי החקרן הסביר לי שבעצם באגוזי פקאן יש מלא שמן, מה שהביא אותנו ל"שחרר" את כל שקיות הפקאן מהפוטנציאל הלא- ממומש שלהן. ישבנו עם כותש שום מועכים אגוז- אגוז מעל קערה, מצפים לראות את השמן שהפקנו.. ובמקביל את גפת- האגוזים אוכלים בכל-פה.
כשההורים חזרו הם מצאו קערה עם טיפת שמן אחת ושני ילדים עם כאב בטן.....

ועוד אחד: היה לי שכן שהתקשה להגות "ג". יום אחד הוא רצה לקרוא לבת דודתו גל שתרד לשחק איתנו, וקרא בקול גדול "דאאאל דאאאל", אחד הילדים העיר לו: קוראים לה גל ולא דל. השכן לא נתן שיבלבלו אותו ומיד ענה: אפשר להדיד דם דל ודם דל!"

[פלוני_אלמונית*]

שריתה, הזכרת לי...
סבי ז"ל היה מתגורר במושב והחזיק לול תרנגולות. אני ובת דודתי היינו מטיילות שם וחוות כל מיני הרפתקאות... למשל- פעם לקחנו גפרורים, חתיכת פח, וכמה זרדים וניסינו להבעיר אש ולטגן עליה ביצים... והכי מצחיק (שלא היה מצחיק בכלל באותו הרגע)-

היינו בטוחות שהביצים הגדולות הן ביצים רגילות והקטנות- מכילות אפרוחים, אז פעם אחת ניסינו "לדגור" על כמה ביצים כאלו, קטנות... באיזה שלב נמאס לנו ומצאנו שיטה יעילה יותר לשמור על חום הביצים- שמיכה חשמלית מאוד יקרה, תוצרת חו"ל (אז לא היו כאלו בארץ...) של דודתי...
היה עוד עובר חלק אילו לא הייתה בת דודתי האחרת מתיישבת על השמיכה...
זה סיפור שעובר במשפחתנו מזה דורי דורות

[טליה_אלמתן*]

בהמשך לתקרית הגרנולה במעלה הדף...

הילדים ראו את הסרט "רטטוי", ואורי מאוד-מאוד רצה להכין רטטוי. הוא לא שכח ולא וויתר, כך שבסופו של דבר קניתי כל מה שצריך (כולל עלי בזיליקום טריים בקופסת פלסטיק, מה שבדרך כלל לא ארשה לעצמי). הבוקר אורי התייצב והתחיל לחתוך את הירקות. מתישהו נמאס לו, אבל הוא המשיך בכל זאת, וגם אני עזרתי לו, ובסופו של דבר בישלנו וסגרנו את הסיר והמתנו.
לאחר זמן מה, אני מגיעה לסיר ופותחת אותו, כדי לבדוק אם כדאי כבר לטעום, ומה עיני רואות בתוך התבשיל?!
(זה יכול להיות שייך גם לדף פציעות מוזרות)
גוש לבן מוזר, ופתיל של נר לידו
אף ילד לא לקח אחריות (גם יואב, אם מזכירים כבר את הגרנולה).
בינתיים אני מצטערת על כל הירקות ועל הזמן שאורי השקיע, אבל אני מניחה שבפרספקטיבה של הזמן זה שייך לדף.

[מצ'רה*]

אף ילד לא לקח אחריות
בביתנו נהוג לומר במקרים שכאלה: "זהו הֵחתול" (יש להקפיד על האינטונציה).

[טליה_אלמתן*]

"זהו הֵחתול"
חחח D-: אני שומעת את זה!

[קואלה*]

נזכרתי שכשהילד שלי היה תינוק בן שנה ומשהו יצאתי בערב להיפגש עם חברה והשארתי את אבא שושה להשכיב את הבייבי ,שבדרך כלל כמו רוב התינוקות נרדם ב7 וחצי בערב
כשחזרתי בעשר בלילה מצאתי את שניהם יושבים באחוות בנים על הספה מול הטלוויזיה וצופים במשחק בכדורסל
התינוק שלי מחזיק בקבוק חלב ואבא שושה בקבוק בירה
רק הייתה חסרה להם קערת גרעינים...
למה הוא לא ישן? שאלתי בכעס
ואבא שושה הסביר בנונשלנטיות שהוא פשוט העדיף להישאר לראות איתו את המשחק...