די עם הפינוק

[גננת*]

לדעתי הגיע הזמן שתבינו שהחיים הם לא פיקניק ואתן לא תוכלו להגן עליהם כל הזמן אם לא תתאים לכן מסגרת כלשהי כמו בית הספר צבא או יותר קרוב גן ערייה אני חושבת שאתן פשוט צריכות ללכת ולבדוק גנים אחרים שיש בהם פחות ילדים או שהגישה החינוכית של הגננת שונה . ממה שסיפרתן אתן הייתן בגן שמסגרתו מובנית דבר שמומלץ לילד בגיל צעיר שזקוק לשגרה אך יש גם גנים במתכונת זורמת שזה אומר שהם ניגשים לאכול מתי שהם רוצים הם משחקים במה שהם רוצים ורק בתחילת ובסוף היום יש מפגש {ריכוז}עם הגננת.

[מישהי*]

גננת,
אני לא יודעת כמה הספקת להכיר את האתר הזה.
הייתי מציעה לך לקרוא קצת, ואחר כך לנסות (אם את רוצה) להיכנס לדיון רציני בנושא.
משפטים כמו "די עם הפינוק" הם לא התחלה כל כך טובה לדיון נעים....
אז אם את רוצה, לכי ל דף פתיחה ותראי שם באלו נושאים עוסקים כאן באתר.

<ואני דווקא אמא שהילדים שלה הולכים לגן ולבית ספר, ואינם בחינוך ביתי>

[איתי_שרון*]

לדעתי הגיע הזמן שתבינו שהחיים הם לא פיקניק
כלומר, מה זה אומר על הגן?
הילד שלי דווקא הולך לגן, אני מקווה שהוא מבלה שם כמעט כמו שהוא היה מבלה בפיקניק...

[הדף_של_מיכלי*]

למה שגן לא יהיה פיקניק?

[עוברת_אורח*]

מילא הגן, למה שהחיים לא יהיו פיקניק?

לאמירה שלי יש גוון רציני. אפילו גוון של וידוי.
להרשות לעצמך להאמין שהחיים יכולים להיות פיקניק, שזה בסדר, שאין פה משהו "לא מוסרי" - מבחינתי זה דבר שצריך לעבוד עליו. ואיזה טריגר טוב יותר לעבודה הזו (ואולי - מי יכול ללמד אותה יותר טוב) מהילדים שלנו?
עוד הזדמנות (אם לא מקפית אז אני) להזכיר את חינוך בלי גבולות. איזה דף....

[מ_י_כ_ל*]

להרשות לעצמך להאמין שהחיים יכולים להיות פיקניק, שזה בסדר, שאין פה משהו "לא מוסרי" - מבחינתי זה דבר שצריך לעבוד עליו
אוי ווי, אז כנראה שבגלל זה לא קלטתי :-\

<זה תחום אחד שאני לחלוטין כוכבית-לא-כוכבית צריכה לעבוד עליו...כשלון של המערכת? >

אם לא מקפית אז אני
אז שמת לב, הא?

[ענת_ג*]

תודה, עוברת, אני בדיוק עובדת על זה בימים אלה. באמת די כבר עם הפינוק הזה, להצליף בעצמינו שאם אנחנו נהנים סימן שמשהו לא בסדר. שאם היה לנו קל סימן שחיפפנו. שאם אנחנו לא מתאמצים סימן שהתעצלנו או שלא היה לנו אכפת מספיק, וכמו שכתבת, לקלוט סוף סוף שאין פה משהו לא מוסרי. מספיק להתפנק ולהתחמק מלקרוא לזה בשם המתאים: אם זה קל ונעים זה בסדר!!!!!! יותר מזה, רק אם זה קל ונעים זה בסדר.
נתנה לי ניעור הכתבה איזה מסכנים הגברים .
מסתבר לי למבוכתי, שכל האנשים שם נדמים בעיני באחורה של הראש למי שכן בסדר. ואני בהתנצלות אינסופית לעצמי על שאנחנו לא כך. לא במודע אף פעם, אבל כמו מין ענן קבע מרחף מעל.
מאיפה זה בא השד יודע. אני מה זה לא פולנייה.

[נגה_שפרון*]

החיים הם לא פיקניק למה? החיים זה בדיוק פיקניק! בדרך כלל קצת לא נוח לשבת, נכנס קצת לכלוך לצלחת, לפעמים אין מה לאכול, ואם נושא השיחה משעמם אז בכלל לא כיף. ומצד שני האוכל אחר, (לפעמים יותר טעים..) האווירה אחרת, השהיה בחוץ עושה טוב, יש נוף יפה, ואנשים נחמדים מסביב. פיקניק זה לא רק כיף. זו המצאה של מבוגרים.

[ענת_ג*]

נגה, אין עלייך.

[עודד_המחפש*]

איזה גדולים אתם! @}
איך לקחתם את האמירה המרגיזה לדעתי הגיע הזמן שתבינו שהחיים הם לא פיקניק והפכתם אותה על פיה, ומעכשיו הדיון בדף הוא על "איך אפשר להנות מהחיים ולא להרגיש רגשות אשמה".
מת עליכם...

[נועה*]

הבעיה היא שחינכו אותנו להאמין בעבודה קשה.
"מה שבא בקלות הולך בקלות" "אין כסף קל" ועוד משפטים כאלה...

[סמדר_נ*]

ואללה. ואני חשבתי בהתחלה, למקרא דברי הגננת, שלפנינו ספרדיוניזם חדש...
אבל אולי זה בעצם כן. כי זה עורר דיון ומחשבה...

[ש_מים_וארץ*]

לדעתי הגיע הזמן שתבינו שהחיים הם לא פיקניק

צודקת!
החיים הם לא פיקניק. הם יותר טיול, מסע הרפתקאות....עם זמנים בהם יושבים מתחת לעץ לנוח וזמנים אחרים בהם בקושי סוחבים בעליה.

אני מקווה שאת כבר בעיצומה של חופשת הקיץ שלך, ושאת מפרגנת לעצמך מנוחה טובה! אני בטוחה שעבדת קשה מידי השנה....מגיע לך קצת שקט- עכשיו תורך לקבל מעצמך.
@} @} @}

<ש מים גננת בדימוס>

[אמא_אינקובטור*]

החיים הם פיקניק.
מתכננים, ומתארגנים, ודואגים שיהיה משהו לשבת עליו, ומשהו לקרוא, והרבה מים, ואוכל מתאים, ולתאם עם כולם את המקום והזמן, לפייס את הנעלבים ולדרבן את אלה שעדיין יושבים על הגדר, ולא לשכוח פותחן וכוסות וכמה סכינים טובות. להביא שקיות אשפה. להגיע למקום, לנהוג בסבלנות ביער או בים, לפרוש שמיכות, להרדים תינוקות, להשגיח שהילדים לא יזרקו כדור על התינוקות שהרגע נרדמו, לארגן בינתיים את האוכל, לנחם ילדה שעקצה אותה דבורה, לפרוס ירקות לסלט, להתנשק בחטף מאחורי איזה עץ אורן, לשמוע קריאה של ציפור ולתהות מי היא, לאסוף את שאריות הארוחה, לשטוף כלים, ולהספיק גם לקרוא את עיתון השבת שלקחנו או איזה סיבוב שש-בש.

לא פשוט.

[אם_הבנים_שמחה*]

איזה דף נחמד זה הפך להיות.
ממש פיקניק.
מזל שזה לא דף קייטנה.|אייקון מזיע|

[עוברת_אורח*]

טוב, אולי הגיע הזמן לקבוע שהפיקניק הוא לא פיקניק....

<זה מפני שהוא טוזיג>

[עוברת_אורח*]

התחיל בפסרדיוניזם
המחלקה לגאולת טעויות הקלדה - אייך?

[אממא*]

תמיד חשבתי שזו דווקא הסיבה לפנק אותם.

[חבצלת_השרון*]

נגה, את הדוגמה הכי טובה לכך שהחיים הם כן פיקניק, איזה כיף שאת באתר.
רוצה סלט פסטה ומיד. איפה אפשר לקבל?
כולכם, אני כרגיל כל-כך אוהבת לקרוא אתכם. <מזמן לא הייתי כאן ופתאום מרגישה נוסטלגית...>
ופינוק...
אם בחיים הילד עתיד לאכול הרבה ח&^%, זה לא אומר שצריך לתת לו כל יום כפית עוד מינקות, כדי שיתרגל! (לא המצאתי את המשפט הזה, אימצתי אותו. אני חושבת לפתוח גמ"ח משפטים מאומצים, כמו שיש גמ"ח של ילדים שהלכו לאיבוד בבני ברק)

[סוף_מעגל*]

אם בחיים הילד עתיד לאכול הרבה ח&%, זה לא אומר שצריך לתת לו כל יום כפית עוד מינקות, כדי שיתרגל!
לאחר דיון ממושך בסוגיה זו, שעלתה כמעט כל יום באופן זה או אחר לאחר לידת בכורינו, סיכמנו (האיש ואני) שזה עניין של אופי - יש כאלה שכן יטעמו את ה ח&% מעת לעת, כדי להתרגל (ויכינו את העבודות לחופש הגדול ביום הראשון של החופש, כמוני, בשביל להפטר מהעול), ויש כאלה שידחו את הקץ, ויעברו את הגשר כשיגיעו אליו (ויעתיקו את העבודות לחופש הגדול ביום האחרון מחבר חרשן, כמו... טוב, לא נלכלך). קשור קצת, נראה לי, אל תהרגו אותי, ל דחיינות כרונית.
< דפנה עברה שינוי של 180 מעלות אחרי הלידה >

[קלא_אילן*]

די. חסל סדר פינוק.

נשאר לנו רק הוואי. אה, וגם פמילי.

<"אבל מה עם ברק השיער?" דואג בעל הקונכיה על פה.>

[שרון_ג*]

[פלוני_אלמונית*]

אימהות יקרות. מידי פעם אני קוראת את מה שאתן כותבות. את כל הטענות שלכן על גננות ובכלל. אני מציעה לכם שתצאו לעבוד. תשלחו את הילדים שלכן לגן. תפסיקו לגונן עליהם יותר מידי. החיים לא פיקניק, אתן יודעות (או שלא). וכדאי שגם הילדים היקרים שלכן ידעו זאת. אני מניחה שמהבית קל מאוד לבקר ולשפוט את עבודתה של הגננת. נראה אתכן יום אחד בגן. אתן לא כל כך חכמות כמו שאתן חושבות. ואתן פוגעות בילדים שלכן יותר ממה שאתן מתארות לעצמכן. הילדים שלכן יהיו חסרי ביטחון, לא עצמאיים, מפונקים, ובעלי קשיים חברתיים. (אלא אם כן תשאירו אותם בבית איתכן עד גיל הפנסיה שלהם). לטובת ילדיכם תרדו מהעננה שאתן משייטות עליה.

[טרה_רוסה*]

כמו שאומרים, ההיסטוריה חוזרת על עצמה, מהדף שמירה על הפרטיות

[אמא_אינקובטור*]

הילדים שלכן יהיו חסרי ביטחון, לא עצמאיים, מפונקים, ובעלי קשיים חברתיים.

למען הגילוי הנאות, אנחנו לא בחינוך ביתי בשל חוסר התאמה.
פלונית - במקום לדבר בסיסמאות נבובות, האם פגשת פעם ילד חינוך ביתי? יש לך איזה שהן הוכחות לנבואות הזעם שלך? או שאת פורקת כאן, בחסות האנונימיות, מול קהל עלום, עלבונות ישנים בצורת נאומי תוכחה?

[פלוני_אלמונית*]

לא, החיים הם לא פיקניק.
גן ילדים, לעומת זאת, (וגם בית הספר) הוא ג'ונגל. החזק שורד.
ב"חיים האמיתיים" אנשים מקשיבים אחד לשני. כשמשהו לא מוצא חן בעיני מישהו הוא לא מיילל או בוכה או זורק חול ואבנים. ב"חיים האמיתיים" קבוצת הPEERS אינה יוצרת קבוצה שלילית וסוחפת. ב"חיים האמיתיים" לאנשים יש זכות ללמוד מה שהם רוצים ולשמוע מה שהם רוצים ולהתחבר עם מי שהם רוצים.
גני ילדים ובתי ספר אינם חלק מה"עולם האמיתי". הם עולם סגור, מקולקל ולא שייך.
למה לשלוח את ילדיי לשם?

[ענת_ג*]

כשמשהו לא מוצא חן בעיני מישהו הוא לא מיילל או בוכה או זורק חול ואבנים. וכשהוא כן עושה את זה הוא עושה זאת בתוך סביבה אוהבת.

אתן לא כל כך חכמות כמו שאתן חושבות ולכן, עליכן לשלוח אותם לגן. מהר.

[נעמי_בן_שיטרית*]

פלוני אלמונית, נראה אתכן יום אחד בגן האם את מתכוונת שלא טוב בגן? לא הבנתי אם את ממליצה על גן או מספרת שהוא מזמן חוויות שליליות. האם את מתכוונת שהגננת סובלת וקשה לה? אם כן למה לשלוח את הילדות שלי למקום כזה?

הילדים שלכן יהיו חסרי בטחון, לא עצמאיים, מפונקים ובעלי קשיים חברתיים.
הייתי רוצה לשמוע איך הגן, בניגוד לבית, יהפוך אותן לבעלות בטחון עצמי (ודימוי עצמי חיובי), עצמאיות (ללא תלות רגשית שהיא תוצאה של חסך), מה ההפך ממפונקות?, ובעלות מיומנויות חברתיות.

[פפריקה_הונגרית*]

הדיון כאן גווע מהר מדי......
אחותי וגיסתי אמרו לי שאם אשא את ילדי על המנשא כל הזמן הוא יהיה מפונק.... הבנות שלהן בנות שנה וחצי לא יורדות להן מהידיים, ומתחילות ליילל כשאמא יוצאת מטווח הראיה....
שתיהן בגן...
הבת של גיסתי לא הפסיקה לבכות כל זמן ששהתה בגן במשך שבועיים..... מחשל?? מתעלל זה יותר מתאים לדעתי.....
הבת של אחותי היתה עם קלקול קיבה במשך חודש וחצי..... וזה לא ממשהו שאכלה..... דעתי האישית היא שזה יותר ממשהו שהיא עברה.....
למה את חושבת פלונית (אם את עדיין קוראת כאן לפעמים...) שהגן מכין יותר טוב לחיים מאמא? הגננת יותר סבלנית? הגננת יותר אכפתית? הגננת יותר מבינה? היא מלטפת כשכואב? כי בטחון עצמי בא מאלה- מסבלנות, אכפתיות, חיבה, עזרה.......
מי יעודד לעצמאות אם לא אמא?
מי יעזור להתגבר על מכשולים אם לא אמא?
מי ילמד אותם מה שהם רוצים וצריכים (שני דברים שונים!!) לדעת ולעשות אם לא אמא?
מי יעודד אותם יותר מאמא?
זה פינוק??
זה הכנה לחיים!
למה ילד בן שנה צריך "סדר יום מובנה"? למה הוא צריך "להתכונן לחיים האמיתיים"? יש להם עוד לפחות 15 שנה להיות ילדים.
תני להם!

>מחזירה בזאת את הדף לסדר היום.... ל מה חדש ....<

[גלית_ועמרי*]

למה ילד בן שנה צריך "סדר יום מובנה"?
ולמה מבוגר צריך את זה?

[לוונדר_סגול*]

כדי להתפרנס? אולי?

[רחל_ברמן*]

לא כל דרך להתפרנס דורשת "סדר יום מובנה", ואלה שכן דורשות זאת לטובת המעסיק ולא לטובת המועסק.

[ג'וניפר*]

עדיין לא אמא, אבל...

תפסיקו לגונן עליהם יותר מידי.
באיזה יחידות מידה מודדים את זה?

אני מניחה שמהבית קל מאוד לבקר ולשפוט את עבודתה של הגננת. נראה אתכן יום אחד בגן.
יש באתר כמה וכמה הורים שמתפקדים בדומה לגננת, בגן הורים, וטוענים שטוב להם.

הילדים שלכן יהיו חסרי ביטחון, לא עצמאיים, מפונקים, ובעלי קשיים חברתיים
כי בגן אין כאלה בכלל... רק ששם זה נחשב נורמלי לגמרי, כי יש את אלה שמשתלבים יותר בקלות, ואלה שפחות, וככה זה.

לטובת ילדיכם תרדו מהעננה שאתן משייטות עליה.
ילדים אוהבים עננים.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

איזה דף מגניב.
החיים שלי הם באמת לא פיקניק. הייתי מאד רוצה לשנות את זה, אבל אני לא יודעת איך. מאד מקווה שהילדים שלי ידעו איך ושהחיים שלהם יהיו בהחלט פיקניק, ואפילו טוזיג.
(גילוי נאות: ילדיה של הכותבת ממוסגרים היטב במסגרות, אך היא אוהדת את החינוך הביתי. היא אוהדת גם גננות. למעשה, גננות טובות היא ממש מעריצה).
להרשות לעצמך להאמין שהחיים יכולים להיות פיקניק, שזה בסדר, שאין פה משהו "לא מוסרי" - מבחינתי זה דבר שצריך לעבוד עליו. בדיוק. בדיוק. הידד.

[נעמי_שור*]

החיים הם לגמרי פיקניק, מה שתאספו לסל זה מה שיהיה לכם ברגע שתשבו לנוח, ברגע שתאספו רגעים חיובים ומעצימים, תוכלו לשחזר אותם ברגע של מנוחה, ואם תאספו תסכולים זה מה שיצוף במנוחה, החוכמה הגדולה להבין שהכל לטובה גם מה שלא נראה כך, אם כבר קיבלו מכה לנסות ללמוד ולהבין מדוע ומה כדאי להסיק מאותו אירוע, ברגע שאומרים החיים זה לא פיקניק אנחנו מקבלים את "רוע" הגזרה כמובן ומקובל מבלי לחקור וללמוד להמשך.
החיים הם מה שאנחנו עושים מהם...

[זרח_הפרח*]

וואי, איזה דף מעולה, איך רק עכשיו גיליתי אותו??

החיים שלי לגמרי פיקניק. ילד בן תיכף שבע בבית (הוא דווקא אחד שצריך עוגנים ברורים וקבועים כל יום, לעומת אמא שלו, ואת זה הוא גם מקבל), קמות כשקמות, מוציאה את הכלבה לטיול, מאכילות חתולים, מקשיבות לציפורים.
עוקבות אחרי זחלי זנב הסנונית שעל הפיגם, אחרי העורבנים, הירגזים והצוצלות שמחכות לאמבטיה על הענף בגינה.
יוצאות להליכה נמרצת כל בוקר, פוגשות כלמיני אנשים בדרך.
כשרוצות זמן לבד נשארות בבית ומתעסקות בעניינינו.
כשרוצות חברה פוגשות חברות ומשפחה.
אם זה לא היה פיקניק הייתי קוראת לזה פנסיה

[הסטודנטית_פוחדת*]

כשהייתי בגן ובבית ספר היה לי פיקניק, כשחזרתי הביתה להורים התעללו בי. האם זה בהכרח אומר שכל הגנים ובתי הספר הם ראויים, וכל ההורים הם הורים מתעללים?

לא חושבת שצריך להכליל אף פעם. זה לא מספק שום מבט אמיתי על שום דבר ועל אף אחד. וסליחה מהגננות שפה, אבל ראיתי כשעבדתי בגנים גננות שאני שמחה שלא הייתי ילדה בגן שלהן. ראיתי גם קשישים מנוצלים מאוד על ידי ילדיהם הבוגרים. אז מה נגיד עכשיו, שכל הילדים, כשיגדלו, ינצלו את הוריהם?


וכן, חושבת שהחיים צריכים להיות פיקניק. וכרגע כשאני מבוגרת ושוקמתי חיי אכן פיקניק.

[תמרוש_רוש]

החיים שלי הם לא פיקניק, הם יותר קמפינג. את צריכה לדאוג להכל ולארגן הכל ולוודא שיש לך מחסה ויש לך אש ויש אוכל להכין ולארגן והכל קטן וצפוף וקצת מלוכלך כל הזמן ואת כבר לא זוכרת את הלוקסוס של מקלחת חמה או מסעדה - אבל איזה יופי זה לחיות אותם! והציפורים בראשי העצים נפלאות.

[יולי_קו]

תמרוש, אני מרגישה כמוך!

[אופיר*]

תמרוש, אני מרגישה כמוך!
גם אני