דמותנו הוירטואלית מול זו הממשית

התאוריה היא פשוטה. יאיר אמנם נדמה כאדם נחמד, מעמיק, נבון, עדין, רגיש, אבל באמת, מה שהוא באמת זה......

יאיר,
יש למייק שפם, אבל זה באמת לא פרט דומיננטי בפניו. אז אולי הוא בכל זאת מתאים לדימוי שהיה לך ממנו?

אני גיליתי שלעתים קיים אצלי דימוי פנימי לגבי שמות מסויימים. ואם אני פוגשת מישהו שמראהו/אישיותו מתאים לפי תחושתי לשם אחר משמו במציאות - אני נוטה לטעות ולקרוא לו בשם "המתאים".

ומה עם אלה שהשם שלהם זה בכלל לא הניק שלהם?
בכולופן, זו סוגייה מרתקת. באתר הזה יש 2 נשים שקרו לי אתם דברים מוזרים - כשפגשתי אותן במציאות, הן היו בערך ההפך ממה שדמיינתי.

בפורום שאני מנהלת יש משתתף שאני דמיינתי אותו כל כך שונה ממה שהוא בכל דבר וענין. וישנם שלושה משתתפים שהם בעצם אדם אחד.

אני פגשתי רק את המסעדה ואני יכולה לומר שלא כך דמיינתי אותה.

אני בטח נשמעת רזה יותר ולחוצה פחות (-:

יאיר, אין לך ברירה אלא לבוא למפגש כדי לעמת את הדמיון עם המציאות, את הוירטואלי עם הממשי....
אנחנו פיתחנו את זה לרמת תחביב.

במפגש בנאות בכיכר הודיעה לי אלונה "את בכלל לא בקי".
כבר כמה חודשים עברו ועוד לא החלטתי אם זו מחמאה או עלבון.

בקי, אני מכירה (?) אותך מבית ספר ודמותך הוירטואלית לא מסתדרת לי עם מי שאני זוכרת (לא יודעת למה).

אין לי שבוע שבו לא פוגש אותי מישהו (בדרך כלל מישהי) שאומרת - אה את נועה ברקת? ולא תמיד זה נשמע כל כך טוב...
בפעם הראשונה שזה קרה לי, היא אמרה לי שהיא דמיינה אותי רזה עם צמות בלונדיניות...
התגובה שלי היתה שכנראה איכשהו היא הצליחה לראות את האני האמיתי שלי..
זה באמת מאד מוזר להיפגש עם הדמות שלי כמו שהיא נתפסת דרך הכתיבה שלי. בדרך כלל היא נראית פי אלף טוב ממני. אני מבינה את זה על הרקע שהכתיבה שלי פי אלף מתקדמת ממה שאני בפועל.

טרה
וטוב שכך...
יש תקופות בחיים שטוב להניח מאחור. (ודי לחכימה ברמיזה)

נועה
כשגרתם בגוש כל הזמן התבלבלו ביני לבינך. בהתחלה הייתי אומרת "זו לא אני" והולכת לי. אחר כך הבנתי שאולי אנשים לא מאמינים לי וחושבים אולי שאני זו באמת את אבל מנסה להתחמק מהם. אז התחלתי להיות הרבה יותר חביבה וייצוגית.
אז אם את פוגשת מישהו שמסתכל עליך במבט מוזר ואומר שהשתניית מאד אולי זה מישהו שפגש אותך כשעוד היית אני ותוהה לאיפה נעלמו כל הסנטימטרים..

רק כדי לפזר כאן את המתח:-D, אני מגלה שהשנייה דווקא בשמת.
מסעדה, צר לי לאכזבך אבל את נראית בדיוק כמו שדמיינתי אותך.
בקי, אותך לא פגשתי אז אני בינתיים רק מנחשת.
תמר, אותך ראיתי בחתונה מ-ז-מ-ן אז זכרתי בערך.
נועה, אותך ראיתי בטלוויזיה.
מישהו עוד מתעניין בדעתי עליו? זה נורא כיף!

זה הופך משהו שהוא כמעט רכילותי ללגיטימי, אה?

דף ענק!
אני זוכרת שאת צפריר דמיינתי כמו שהוא. גבוה, רזה, עם זקן. ברור, לא?

אז עכשיו אני חוט ארוך ותכלכל.
ממש אמגוש רב אמן!
אני מקווה שבאיזה יום מן הימים אצליח להפוך למשהו קצת גדול יותר מחילזון...

הכל התחיל כשגיליתי_ ... _וגם לי יש תיזה_ ... _תגובות? ...

יאיר, למה ללכת סחור סחור? הנה איך ש אנחנו רואים אותך :

[הזמנה פתוחה לכל חברי הפורום....>:)]

את צפריר גם ראיתי בטלוויזיה. ועוד כמה אנשים מהמתוקשרים של האתר.

סבבה. אתם מוזמנים לבחור בין:
"אופציה א" www.snunit.k12.il/[po]heb journals[/po]/kimat2000/940447b.gif ,
"אופציה ב" www.marieclaire.com.tr/2003/agustos/images/[po]justin b[/po].jpg
או "אופציה ג" www.lukeletters.com/imagesbirthday/oscar.jpg

בהצלחה!!!

אני בוחרת אופציה א', צעיר ב-40 שנה. משהו משהו סטייל אורי אורבך.
(וזה אחרי שהבנתי שאתה לא היאיר ליפשיץ שאני מכירה)

יא אללה, לקחת לי את המילים מהפה! אורי אורבך אבל אם שפם יותר מטופח קצת.

ונועה, לא יודע למה, אבל יש משהו חושני בכתיבה שלך, אולי זה גורם לדימוי יותר חינני.

מה אוסיף מה אומר, גם לי טרה לקחה את המילים מהפה...
אגב, מה שמו של ההורס מאופציה ג'? פנוי?

<שני משפטים המעידים, כל אחד בדרכו הוא, על צרות עולמי כאישה וכחילונית>

אמא של יונת מתדמיינת לי כמו ג'ני, עם של גארפ ב"העולם על פי גארפ". רגועה, עם חיוך טוב בעיניים ושיער אסוף לגולגול.

לא מכירה את "העולם על פי גארפ." הג'ני הזאת - כדאי להראות כמוה?
והשיער האסוף - ממש לא.

כן. היא מקסימה. היא אחות רחמניה, מבינה, שכל החיים לובשת את מדי האחות ומטפלת בכולם וגם פמיניסטית.

עזבי להראות כמוה. שווה להיות כמוה.

יש משהו חושני בכתיבה שלך, אולי זה גורם לדימוי יותר חינני.
?????
<נועה לא יודעת מאיפה להתחיל לפצח את המשפט הזה>

נועה, יש לך שם של טייסת
אולי בגלל זה מצפים לראות את קלי מגיליס
<ככה קוראים לה, כן? זאת מTOP GUN>

טוב, טוב.
אני עוד אגיב. ברגע שאצא "מההלם" www.tam.co.il/[po]11 4 2003[/po]/images/orbach ziur.jpg .

גילה זרקה לי רעיון לכתוב על 'סממנים להכרות בקהילה וירטואלית' לבאופן הבא ,
האמת שלקחתי אותה ברצינות ויש לי שתי טיוטות לא גמורות
אבל הדף הזה ריפה את ידי ,באיזשהו אופן .

ואם אני כבר פה אז יאיר, אנימדנמיינת אותך דומה לאבא אבן.

תגידו, מה קורה פה? אבא אבן היה האופציזה השניה שלי. אני כנראה האדם עם האסוציציות הכי ממוצעות שיש.
<הולכת להציע את מועמדותי לכבלים להיות 'מד רייטינג'. אם כבר אז כבר>

אופציה ב!

>כל דבר שיסביר את תמיכתך המסתורית בג'סטין< }

שמע נא, יאיר, כחברתך לטבלה, כתבתי לך בתחילת הדף שתגיד לי איך דמיונך הפרוע רואה את קלסתרי. הבקשה הזאת לא נשמרה (או נמחקה? אמאל'ה). אז בקשה.
דבר שני, אופציה א' כלכך מתאימה, סליחה, אבל אני לא חושבת ששמת אותה סתם!??!!?!
אופציה ב' גם מתאימה, כי אתה רוצה בה, קרי- יש בך משהו ממנה. נכון?

חוצמזה:
את יונת דמיינתי חלקת-שיער בגלל שלוותה ויציבותה,
את בשמת קטנה, רזה, נמרצת ובעלת פנים רציניות וצוחקות באחת.
את ארני בדיוק כמו שהיא ( (-; )
ומי שעוד רוצה תיאור שישאל, יש לי דמיון מפותח.

איך את מדמיינת אותי?
בכלל, את היית במפגש בנאות הכיכר?

יערה, אני שואלת (-:

יאאאא!!! (בדור שלי לא אמרו ואאאווווו!!!! - ואו היתה נביחה של כלב) יא כמה שאני גאה שזכיתי, והשפם הצנוע שלי (ועוד מרוח בקרמבו) הביא ליצירת דף נפלא זה!
אני יודע, זה לא אני אשם, זה יאיר. אבל השפם שלי זכה להיות הטריגר (איפה כל המתרגמות? איך הייתן פותרות מצב זה? תרוץ? עילה? הֶדֶק?).
הנושא כאן הוא כמובן רק חלק מהנושא הכללי יותר: היחס בין התדמית לאמת, בין המראה החיצוני, הרושם הראשון, לבין מה שאתה חושב על עצמך (וסליחה מכל הפ"ק. לא אכתוב "מה שאת/ה חושב/ת" וכיו"ב) ולבין מה שאתה באמת.
אני יודע: מצד אחד אינך אשם במראה החיצוני שלך. זה קיבלת ועם זה עליך להסתובב בעולם. אבל מצד שני, הרי אין בכוחנו להתעמק וללמוד מיהו באמת כל מי שאנחנו פוגשים. אז יש לחץ אבולוציוני חזק ללמוד לפענח את הקשר בין המראה החיצוני לבין המהות הפנימית של אדם שמולנו, וכנראה שבעקבות נסיון שאנו רוכשים אפשר להגיע לתוצאות די טובות. כמובן, עם כשלונות מחפירים מדי פעם.
למשל, אודה כי כמה ממשתתפי פורום זה גרמו לי אכזבה כשראיתי אותם לראשונה, שהרי דימיתי אותם הרבה יותר יפים ומרשימים מכפי שהם נראים. וכמובן שהרושם מהכתיבה שלהם משמעותי יותר ל"מי הם באמת". ואילו פגשתי אותם קודם בראיה ? הייתי מפשל בהערכתם.
אגב, לא זכורות לי (בינתיים) אכזבות מהכיוון ההפוך, כלומר לא פגשתי יפים ומרשימים שאכזבו אותי אחר-כך. מקרה?
אפשר לטעון כי דוקא שפם הוא יסוד משמעותי במיוחד במראה החיצוני. כי זה שהתברכתי (התקללתי) בכתפים שמוטות או בעינים טרוטות ? זה מן אללה. אבל שפם ? זו הבחירה שלי. זו פיסת תדמית שאני בחרתי להעטותה על עצמי. האמנם? נכון ולא נכון. שהרי במקרה המסויים הזה נבחר השפם לא כדי לבטא שפם, אלא כדי להסתיר את שפתי העליונה, שאינני אוהב את מראֶהָ כשהיא עירומה. אבל בעצם המצב הוא הפוך: לא החלטתי לגדל שפם, הוא גדל מעצמו. ברירת-המחדל היא כן שפם, להניח לו לגדול. ואני החלטתי לא לשנות זאת. החלטתי כן לגלח את זקני, ולא לגלח את שפמי.
ובדומה לזה גם הכיפה לראשך, יאיר ? פיסת תדמית מתוך בחירה. ממש לא כך דימיתי אותך. זהו, החזרתי לך כגמולך!

>כל הקטע הזה היה הרבה יותר מוצלח, עמוק ומצחיק ומלא השראה, והנה בא השרת וגנב לי אותו, וכל הנ"ל אינו אלא שחזור חיוור, בעקבות תסכול ודכאון<
אגב, בדיוק היום הביא לי ידידי אחמד מהכפר ע'ג'ר ספר חדש עב-כרס שהוא כתב בנושא: העלאוים, התדמית והאמת.

לפעמים הדימוי שנוצר בדמיון כל כך חזק, שגם המציאות לא מצליחה לתקן אותו. המוח מתעקש לראות את X ש"הכרנו" ואת X שאנחנו רואים לנגד עינינו כשני אנשים שונים. לבסוף הם מתאחדים, כמובן, אבל מצחיק לחשוב מי הוא ה X הדמיוני, שהתיידדנו איתו וירטואלית ויום אחד הוא נגוז...

עם מי הייתה לי חוויה כזאת? ארני ש (הלבשתי על שמך את דמותה של זאת מהמשתלה בגבעת ברנר, וכל פעם שהייתי שם שאלתי אותה ליתר ביטחון אם היא בטוחה שהיא לא את. היא לא) תבשיל קדרה (במשך חודשים ארוכים דמיינתי אותך ככפילת גילה רונאל, יותר רחוק מהמציאות לא יכול להיות!) אביב חדש (לך הצמדתי דווקא דימוי שחרחר וצנום) וגם צפריר שפרון (שהדבקתי לשמו גוף ארוך ודק, שיער שחור וקצר ופנים חיוורות), מיץ פטל (אני כבר לא זוכרת מה דמיינתי, אבל אני זוכרת את ההפתעה) והיו עוד...

אבל השפם שלי זכה להיות הטריגר (איפה כל המתרגמות? איך הייתן פותרות מצב זה? תרוץ? עילה? הֶדֶק?).
הייתי אומרת: מנוף. זה יוצר דימוי ציורי- השפם כמנוף.

מסעודה,
אני לא בטוחה שאני עוקבת אחרי דמותך, כי השם- הניק,סליחה- שלך אולי מתערבב לי עם עוד שמות מתחכמים, בכל אופן, אם כבר אמרנו מתחכמים, נכון זו את המצחיקה והשנונה?
משום מה, בשל כך, (פליטת מקלדת- במקום "בשל" יצא לי בתחילה "בשד"- בגלל מסעדותך??), דמותך נראית לי קצת גבוהה, מלאה (לא מדי), שיער שחור בתספורת די קצרה ושיער צוהל כזה. פנים מחייכות.
חזה שופע. נו, בכל זאת את מסעדה ניידת (-;
(יערת? אני חושדת בך שאת קושרת נשים מצחיקות עם שמנות?)

נגה
כן ראיתיך בעבר הלא רחוק. אבל לפני שאזכיר לך, אם בכלל שמת לב לקיומי הרופף, נו... איך את מדמיינת אותי?

מייק,
מקור או שחזור - נהניתי לקרוא.
כמה מהכותבים העיקריים כאן יצא לי לפגוש (אמנם בגירסה צעירה יותר, אבל מה יש? צעירים לתמיד במוחי). לגבי אחרים - מידי פעם הם מפזרים רמזים על עצמם, שאכן פעמים אינם עולים בקנה אחד אם איך שדמיינתי אותם (בשמת קטנטונת - נו באמת?!? מזיזת הרים מתאים יותר). לגבי אחרים - אני, כמו יאיר, מקשרת לאנשים בעלי שמות דומים שאני מכירה או פשוט לסטראוטיפים בוטים (ע"ע תוספות יוםטוב ואורי אורבך). לפעמים גם התוכן משפיע (אישה מניקה שלושה מתדמיינת לי כשיא הרכות והאימהיות. טוב, לפחות עד שאני מגלה שהיה לה שיער כחול...), ולכן אותם אנשים יראו בעיני בדרך אחרת בכל פעם שאקרא קטע שונה שכתבו.

לגבי היופי/אכזבה - יש לי רעיון להסבר התופעה שהעלת: כאשר אנשים מוגנים מאחורי האנונימיות (היחסית) של המחשב, הם מרשים לעצמם כתיבה יותר נחרצת ובוטחת. אני יכולה להעיד על עצמי, שלו היה המדובר בקהילה אמיתית, מוחשית ולא וירטואלית, היה לוקח לי הרבה יותר זמן לפני שהייתי מתחילה לדבר, ועוד כל כך באריכות...
התנהגות עוצמתית, בוטחת, נחרצת, היא התנהגות שרובינו, בדרך כלל, נוטים לייחס לאנשים שאינם נבוכים ממראם החיצוני.
ולכן, ותוך הסתכנות להשמע רפטטיבית - אני מָזה מקווה שאתה זוכר איך אני נראית, כי מהכתיבה שלי אתה עוד באמת עלול לחשוב שיש לי שפם....

חוץ מזה ? שמתם לב שגם קול בונה תדמית? אני יכולה לחשוב על כמה וכמה אנשי רדיו שכשראיתי אותם לראשונה נתקפתי הלם עמוק. בינהם: שלי יחימוביץ, אריה גולן (אוי, כמה שהקול שלו נראה יותר טוב ממנו...), אביעד קיסוס (מהתוכנית של טל ברמן), ובטח יש עוד.

ואם 'משחק הניחושים', אז הרי שני וידויים: נגה שפרון ו עדי יותם, אמנם שאלתן את יערת דבש, אבל החלטתי שאם שאלתן, שאלתן ואבוד לכן: מסעדה, אין לי דיוקן מדויק שלך, מצטרפת לגבוהה של יערת, מעבר לכך מצטיירת לי כמישהי עם חיוך תמידי על הפנים.
נגה, מן הסתם לא ידעת שאני קוראת אותך באדיקות, אבל דעי שאת מצטיירת לי כמו קרן מיכאלי (הדוגמנית למקרה שאת לא מכירה, למרות שסביר שאם אני מכירה אז את ודאי...), אבל עם שיער חום ? יפה, קטנה, שקטה ו...חכמה!
זהו. זה מיצה את כל מכסת הפירגון שלי להיום

השפם כמנוף.
כמעט הברון מינכהואזן...

יערת, אני מדיימנת אותך כמו שאת בגלל שאני זוכרת אותך. ולא דמיינתי אותך לפני זה בגלל שלא שמתי לב לקיומך הוירטואלי אז. (טוב, אני גם לא הייתי ממש "קיימת" וירטואלית, הדיון התחיל להיות "חם" אחרי המפגש.)

מיכל, תודה על המחמאות.. אני לא מכירה את קרן מיכאלי, אבל אנסה לשים לב.
אין לי צורה של דוגמנית.. אבל כל השאר, (ככה אמא אמרה) נכון.

נכון זו את המצחיקה והשנונה?
אין לי מושג על מי את מדברת (-:

מסעדה, אין לי דיוקן מדויק שלך, מצטרפת לגבוהה של יערת, מעבר לכך מצטיירת לי כמישהי עם חיוך תמידי על הפנים.
וואו, כמה שאתן רחוקות מן האמת...

לא יודע אם זה משפר או הורס את הקהילתיות של האתר, אבל עשיתי מעשה והוספתי תמונה שלי לעמוד האישי.
אתם מוזמנים להמשיך לדמיין אותי כמו טום קרוז (-:

מ י כ ל ,
לגבי מייק אינני יודעת. אני זוכרת מצויין איך את נראית - לפני כך וכך זמן. באמת הגיע הזמן לבדוק אם השתנית...
ואשר ל נגה שפרון - היא לא דומה בכלל לקרן מיכאלי, וטוב שכך. לדעתי זו לא מחמאה להיות דומה לקרן מיכאלי.

אוסקר פרצופן. כך קוראים להוא מאופציה ג'.

אש"י, לא הוגן! כבר הבטחתי שאגיע, למה לקלקל עם הפחדות?

אשר לגב' מיכאלי - זה יעזור לתדמיתה אם אומר לך שהיא מסתמנת כסטודנטית מצטיינת בפקולטה לפילוסופיה באונ' חיפה? לפחות בכך זה אמור להיות מחמיא וזו גם הסיבה שנזכרתי בה. חבר שלנו (בן כיתה של רועי, אגב) הוא מרצה שלה, וגילה זאת רק אחרי שהסתיים הסימסטר. זו היתה אנקדותא נחמדה שחלקנו בארוחת ערב משותפת. חוץ מזה - אל תתיחסי לכותרת. תתיחסי לתכונות. כמו שנגה (או אמא שלה) עשתה.
><מיכל מנסה לתת תוקף אינטלקטואלי למחמאות שחילקה

>

אוסקר? נהדר. הולכת לברר טלפון...

או.קיי. אני יכול להבין "רמז" www.ynet.co.il/PicServer/290801/150398/[po]eben laam a[/po].jpg . אני פשוט אקום ואלך.

יערת! אני מדמיין אותך בהירת שיער (כנראה בגלל ה"דבש"). שיער חלק, לא ארוך מעבר לכתפיים. די רזה. סוג של צעירות סטודנטיאלית...

בועז! וואו. איפה התלתלים והמשקפיים?

אוה!
זה כבר נראה ממש מדויק!!

אם אנחנו כבר פה, ספרו איך עובר עליכם המעבר מוירטואלי לממשי..
נכון מוזר?
הכוונה למפגש עם מישהו שהיה עד כה וירטואלי ושינה מסטטוסו.

וואוו (שגעון) איזה דף! כמו שעור בסוציולוגיה!
>מיכל מרגישה בבית< מעניין איך הקהילה הזו מתחילה לבחון את עצמה, מה שלוקח אותי מיד לבעיה המחקרית הידועה - מה מידת ההשפעה של החוקר/צופה על המערכת הנחקרת/נצפת? פה יש כמובן תהליך אחר של מערכת שחוקרת את עצמה ולזה יש כמובן השפעות אחרות. בתור אחת שאוהבת לחפור (במעמקים), אני כ"כ נרגשת מהפוטנציאל של הדיון הזה שקשה לי לזכור מה רציתי לומר...
ארני קחי את הדיון הזה ותשתמשי בו בכתבה שלך, יכול להיות מדליק! (אחרי שתבקשי רשות?)

מעניין שעד שלא נכנסתי לדף הזה לא טרחתי או ניסיתי לדמיין את אף אחד ממשתפיו, הוירטואלים והאמיתיים, בדמותו ה"אמיתית", לא חיפשתי ויז'ואל לשם... לא הרגשתי צורך, הדמות שבניתי לי כללה קול והבעות פנים, בלי כל השאר, כי הרי בואו נודה על האמת (שוב המילה הזאת...) זה לא ממש חשוב. דווקא העובדה שלא רואים מישהו מאפשר לנו להתחבר אליו ברמה אחרת ואם אנחנו פתוחים מספיק (רובנו, לא?) גם כשאנחנו פוגשים אותו, למרות הדיסוננס (הקוגנטיבי) אנחנו מתחברים ללב שלו ולא למראה שלו, ואז אם אהבנו אותו קודם הוא יהיה יפה, ואם חשבנו עליו דברים לא נחמדים - נחשוב את אותם הדברים על הצורה שלו...
נוחכתי בחיי שאכן היופי הוא בעייני המתבונן...

יאיר - אני בעד אופציה ב'! מה שתחליט זה מה שיהיה!
אני באופן אישי דוקא חשבתי שאתה יותר דומה ל"חבר" של אורי אורבך ערן סבג, אם כבר מדברים על פער...
אני חושבת שהוא איש ע נ ק למרות הגובה...

האמת כולה, בילבלת אותי-
לא סיכמנו שאת מ י כ ל ?? או שפיספסתי משהו.
את, בכל אופן, ובהנחה ששתיכן אחת,
קצוצת שיער, חום כהה, פנים עגולות וצוחקות, לא גבוהה, בעלת חמוקיים (שלא לומר ישבן.. לא אמרתי!!)

לאלא. זו לא אותה מיכל.

מ-י-כ-ל,
מסתבר שיש בעיה לא רק של דמותנו הוירטואלית מול דמותנו הממשית (שיט), אלא גם של הדמות לפני תריסר שנים והדמות היום, ואם נוסיף לכך גם את האידיאליזציה של הדמות אחרי עיבוד בידי הזכרון/שכחה במשך השנים - הרי זה קונפליקט מעשיר עוד יותר. בקיצור, האם עודך מעיזה לעמת את דמותך היום עם זו שבזכרון?

זהו. אני לא באה!

אז התכוונתי למיכל זו שכתבה שעה וחצי לפני.

מיכל זו שכתבה שעה וחצי לפני.
טוב, שתי המיכליות כתבו שעה וחצי לפניך. תלוי לאיזה לפניך מתייחסים....
אשר למיכל שכתבה שעה וחצי לפני דבריך האחרונים - היא ממש לא רצתה לדעת כיצד מדמיינים אותה (זה גם היה כתוב פעם אבל נמחק), לכן גם לא שאלה. אשר לתיאור - מעבר לעובדה שמתאר חצי מהנשים שאני מכירה, רובו לא בכיוון.
אבל פגיעה בול אחת כן הייתה לך - בשתי שורות וחצי הצלחת לחסל כליל את כל העידודים מדף מברוכ שו איסמה איסמו...
><מיכל שץ - בהנחה ששתינו לא אותה אחת - מקימים קבוצת תמיכה?>

מייק,
אחרי שהצלחתי בקושי לשכנע את מ י כ ל (לא מ-י-כ-ל) לבוא בהזדמנות - אתה מפחיד אותה כך שהיא נרתעת ומחליטה לא לבוא?!
מ י כ ל , אל תשימי לב. בחיים הוא הרבה פחות מפחיד...

אני הופתעתי לגמרי כשראיתי את בשמת א דימיינתי אותה כזאת מבוגרת, קשוחה, רצינית ופתאום ראיתי אשה עם גוף של נערה עם פנים מחייכות וגומות, וכך גם הופתעתי מיונת שרון דימיינתי אותה (סליחה מראש) קצת כמו מורה שמרנית דידקטית, והנה בחורה רזה עם קוקו ושרוואל, כאילו שחכמה ויופי לא הולכים ביחד (אני כבולה בדעות סטראוטיפיות).
את נועה ברקת דימיינתי כמאוד נשית אולי בגלל הספר שהיא הוציאה או בגלל השיח נשים ביריד ספרים, והיא אכן כזאת.
מישהי אמרה לי שענת גביש דומה לי, אז זהו היא לא, אולי קצת בצבעים, אבל היא יותר יפה ממני.
את ורד לב דימיינתי בערך כמו שהיא גבוה ורזה ובהירה.
אני מופתעת לטובה, כולם וכולן נראים לי יותר יפים במציאות.
עכשיו אני סקרנית לפגוש את ארני, עדינה מאוד, סמדר נ, ה עוגיה, יעל זלאיט, מיכל, ברונית ועוד כמה.
אה ויאיר ליפשיץ הוא 1.70 , עיניים חומות, וכך גם השיער, משקפיים וכיפה (טוב זה לא חכמה) חולצת פלנל משובצת ציציות בחוץ וגי'נס. אני קרובה???

כמעט.
חולצות הפלנל כבר פאסה אפילו אצלי (אם כי באיחור של עשור בערך מאז שיצאו רשמית מהאופנה).
ג'ינס? יש לי איזה שניים וחצי בארון. בקושי לובש אותם.
ציציות? תלוי במצב הרוח. בתקופה האחרונה הן לא בחוץ.

<יאיר יוצא מארון הבגדים היהודי>

את צפריר שפרון ראיתי. איך נראה עודד לבנה?

איך נראה עודד לבנה?
אחרת.

זה נכון שיש לו סימן שאלה קטן צמוד למצח?

D-: וואו, איזה דף מדהים!!! נכתבו כאן המון דברים מאוד נכונים ומשעשעים.. (ולמה אני נשמעת כמו המורה שלי לתנ"ך?) למה שלא נפתח איזה דף עם תמונות, שמות וקישור לדף האישי (למי שלא אכפת...) זה יכול להיות מגניב...האמת, לי אין שום דיוקנאות בראש, אבל אני די בטוחה שכשאני אראה אנשים אני אופתע....

למחשבה, יופי ומראה מרשים (כמו שמייק הגדיר את זה...) זה די תפיסה לפי תקופות, לא? משהו כמו אופנה... אתם יודעים שבתקופת הגמרא (וגם הרבה אחרי זה אם כי לא כל כך בהגזמה...) יפה פירושו היה שמן? (מאוד מאוד שמן?) אני זוכרת שאמרו לי שכתוב על רבי יוחנן בן זכאי ור' גמליאל (אם אני זוכרת נכון...) שהם היו יפים מאוד וכו', ובמקום אחר תיאור של היופי שלהם- כשהם עמדו פנים מול פנים יכל לעבור צמד שוורים מתחת לכרס שלהם..... ובתקופה הזאת עוד רכבו על בהמות לתעבורה... מסכנות...

ויש לי עוד נקודה. כשמכירים אנשים ויש כמיה שמתפתחת לחברות, זה לא ממש משנה איך נראים, נכון? ובהיכרות עמוקה יותר, פגמים באישיות מפריעים יותר מפגמים (או לאו דווקא פגמים..) במראה החיצוני. >לא כולם חייבים להיראות כמו דוגמנים ודוגמניות!< (אם כי אין לי שום התנגדות לג'סטין...

)

ל-סמדר נ יש שיער בלונדיני קצר.
צר לי, יאיר. לא ממש בלונדיני (אם כי היה כזה בשנות הילדות, כעת כהה מעט) ולא קצר -- ואין לי כוונות להפכו לכזה. זה אפילו הסיוט שלי -- כנראה שמשון התנחל לי עמוק בלא מודע.

אה ו תוספות יוםטוב? הוא 1.70 , עיניים חומות, וכך גם השיער, משקפיים וכיפה (טוב זה לא חכמה) חולצת פלנל משובצת ציציות בחוץ וגי'נס. אני קרובה???
מאיה, אני חשבתי כמעט כמוך -- אבל משום מה 1.75-1.76 הסתדר לי יותר.
את אמא של יונת דמיינתי גבוהה עם שיער קצר.
ועכשיו גם אני סקרנית לדעת איך מדמיינים אותי... ספרו לי.
>סמדר עדיין חוששת ממפגשים אעפ"י שבוערת מסקרנות. בסוף זה יעבור. (החשש, לא הסקרנות)< }

כבר הסתבכתי פה עם מחמאות בעבר, אבל למענך סמדר, אסתכן בשנית - יש משהו בשם סמדר שמיד מביא עימו (עבורי, כמובן) ניחוחות ארצישראלים - עיני שקד בגון הדבש, עור שזוף-שמש, שיער חום גלי...אח...אשת-ארץ-חמדת!
><השתדלי לנפץ את הדימוי בעדינות...>

את אמא של יונת דמיינתי גבוהה עם שיער קצר.
מצטערת, סמדר.
השיער הקצר בסדר (כרגע). אשר לגובה - את החלק הזה לקחו אחרים במשפחה...

יש לי בעייה עם הדף הזה: להתאפק ולא להתערב בכל פעם שמישהו מנסה לנחש איך נראה מישהו אחר (שאני מכירה במציאות).

מיכל, עכשיו הדהמת אותי!!!
אם אני מזקקת את האינפורמציה היבשה מתוך התיאור הרומנטי -- מלבד העור (שלצערי אינו שזוף שמש -- ודאי לא בעונת שנה זו. בעונה החמה הוא בהחלט יכול להגיע לשיזוף ניכר כלשהו, אבל בשל פחד מסרטן עור ומרעין בישין נוספים אני פשוט לא מאפשרת לו) -- את די צודקת.
האם אני שמנה? רזה? גבוהה? נמוכה?
>המשחק הזה מתחיל למצוא חן בעיני -- ועדיין אין לי רשת

< }

אין לי מושג מה הגובה שלי.

בעיה מוכרת. יש כמה שיטות לגילוי הגובה, אך תלוי באיזה גובה אתה מעוניין:
הגובה הבסיסי - בדוק את מספר הנעליים שלך (רשום על הסוליה או הלשונית), החסר 38 הכפל ב-5 והוסף מטר וחצי. (+\- 20 ס"מ).
הגובה הפנימי - תהליך רפואי מכאיב בו משחילים חוט תייל מהקרסול ועד הקרקפת, מוציאים ומודדים. נעשה בהרדמה מלאה.
הגובה הפוטנציאלי - שיטה מיוחדת שפיתחתי, בה תוכל לדעת מה היה יכול להיות הגובה שלך אלמלא היית אתה (שלח לי 500 ש"ח ושערה מהגבות).
גובה סטטיסטי. - עבור ליד אנשים רבים ככל האפשר ושאל לגובהם. רשום בנפרד את אלה שגבוהים ממך (אתה מסתכל מעלה) ואת אלה שנמוכים ממך (אתה מסתכל מטה). חשב ממוצע לכל אחת מהקבוצות. חבר את שני המספרים וחלק בשניים.
גובה בין-אישי - אם מצאת במהלך חישוב הגובה הסטטיסטי משהו שאתה מתלבט לאיזה קבוצה הוא שייך, יתכן שהוא תאום-הגובה שלך.

אזהרה: יש שיציעו לך שיטה פרימיטיבית של הצמדת הגב לקיר או לוח בעל שנתות והנחת חפץ ישר על הראש. השיטה מזיקה לחוליות הצואר ואסורה לשימוש.

כשראיתי את בשמת א דימיינתי אותה כזאת מבוגרת, קשוחה, רצינית ופתאום ראיתי אשה עם גוף של נערה עם פנים מחייכות וגומות
חחח D-:

ומעניין אותי לדעת איך חבצלת השרון דמיינה אותי שבמציאות הייתי כל כך ההיפך. גם כן איזו אשה גדולה ורצינית?

אני מאלה שלא מדמיינות. אני רואה שם, וזהו. אני מנסה לזכור את כל הפרטים על אנשים שאני לא מכירה, אבל זה קשה (אני לא זוכרת מי אמר מה באיזה דף...). אז גם לדמיין איך הם נראים? על סמך שום כלום? D-:

בשמת - גדולה ידעתי שאת לא וגם לא שמנה (ממה שכתבת אלף פעמים), דווקא דמיינתי אותך עוד יותר נמוכה ממה שאת. מה שלא ניחשתי זה את סגנונך הסקנדינבי-משהו. דמיינתי אותך דומה יותר ליהודית מ"נשיםקו", שכחתי את שם משפחתה... אז הייתי די בהלם (בטח שמת לב שברחתי מהר כדי להתאושש

).

><חבצלת מציינת באכזבה שאף אחד לא רוצה לנחש איך היא נראית>

חבצלת,
אני מדמיינת אותך דתיה, כמובן, עם מטפחת קשורה נמוך מאחורה ומעליה כובע שחור מקש קלוע. ודי צעירה ורזה.

ליהודית מ"נשיםקו",
לא מכירה!
אני באמת בכלל לא נמוכה. אני בדיוק ממוצעת (-:

סגנונך הסקנדינבי-משהו.
הגדרה משעשעת D-:

טרה, נדמה לי שחבצלת בכלל לא נראית ככה...

יהודית מ"נשיםקו", שכחתי את שם משפחתה...
יהודית שפמן , לדעתי. לא?

אני לא זוכר שנתקלתי בפערים בין דמותי הוירטואלית (מה שזה לא יהיה) מול זו האמיתית (כנ"ל).
מה שכן, כבר שנים אני נחשף לסינדרום מעניין, שיתואר להלן:
כמעט בכל סיטואצה שבה אני נפגש עם מישהו שבהחלט מכיר אותי, אך לא התראינו זמן מה פנים אל פנים, אני זוכה לאמירה ממשפחת ה"רזית, לא?" (עם מנעד של וריאציות בהתאם לנפגש ולצפיפות היחסים עימו).
עכשיו, בואו נשים דברים על השולחן (והרי זו בדיוק הבעיה עם הרזיה, ששמים דברים על השולחן...): בעשרים ומשהו שנות חיי כאדם בוגר שגופו הפיזי סיים את התפתחותו, מחט המאזניים נעה אצלי פלוס-מינוס כמה (וכמה) קילוגרמים לפה או לשם. לא נרשמו דרמות גדולות לשום כיוון, לא במחלקת הידוק החגורה ולא באגף פתיחת הכפתור.
תמיד אחרי שאני סופג את התגובה באדיבות הראויה (הכחשה רפה, מלמול "הלוואי" נכסף, תלוי במגמה), אני תוהה: הכיצד? האם אני נראה רזה משאני זכור, או שאני זכור שמן משאני נראה?
בכל מקרה, ברגע שאפצח את מסתרי המנגנון שגורם לי להיראות כך בעיני כל, אני מתכוון להיות עשיר ומפורסם מפטנט ייחודי שישים קץ לכל הדיאטות. הרי ברוב המקרים, מה שאנשים באמת רוצים הוא לא בהכרח להיות רזים יותר, אלא בעיקר להיראות רזים יותר. ניתן להירשם להזמנות מוקדמות, הנחות מובטחות.

> שרון מזמין אנשים שמכירים אותו להזים את הקונצפט בעודו באיבו < }

כמעט בכל סיטואצה שבה אני נפגש עם מישהו שבהחלט מכיר אותי, אך לא התראינו זמן מה פנים אל פנים, אני זוכה לאמירה ממשפחת ה"רזית, לא?"
גמאני, אותו דבר בדיוק, עם אותן תהיות.
אבל יש לי עוד הסבר: אלה שראו אותי והבחינו בשינוי בכיוון ההפוך, לא פוגשים אותי ב"גילה, איזה יופי, שמנת!", ולכן אולי אני (ואתה, כמוני) רואה רק חצי תמונה.

אבל יש לי עוד הסבר: אלה שראו אותי והבחינו בשינוי בכיוון ההפוך, לא פוגשים אותי ב"גילה, איזה יופי, שמנת!", ולכן אולי אני (ואתה, כמוני) רואה רק חצי תמונה.

אני בקושי מצליחה להתאפק לא להתגלגל כאן מצחוק כדי לא להעיר את הילד שישן כאן...

אני מדמיינת אותך דתיה, כמובן, עם מטפחת קשורה נמוך מאחורה ומעליה כובע שחור מקש קלוע. ודי צעירה ורזה.

צעירה? עוד מעט 30. רזה?! ממש לא. כיוסי ראש? כן, אבל לא כזה מחריד כמו שתיארת:-D! כובע קטן או מטפחת של פריקיות כזו... ואיך נראות "דתיות"?:-)

וכן, בהחלט התכוונתי ליהודית שפמן. אני כל-כך גרועה במשות משפחה:-]

לבעית דמותנו-הוירטואלית-מול-זו-הממשית יש בת דודה עגומה יותר והיא דמותנו הממשית-מול-ממשותנו-הבלתי-הממשית.
לא פעם אני חשה שדמותי החיצונית אינה משקפת את האני האמיתי שלי. אנשים מביטים בי ואני רוצה לומר רגע, רגע, זה לא אני!! אני בעצם......

אוי, גם אצלי זה תמיד נפתח במשפט:" נורא רזית, לא? תגידי, את אוכלת?" וגילה, אצלי זה בדיוק כמו לומר לשמן שהוא השמין.

אצלי המשפט הזה מופיע בעיקר כשהולכים לסבסבתא... (פעם בשבוע לפחות...) ובדרך כלל כשיושבים לאכול, וכל פעם מחדש אני צריכה להסביר לכולם ש'לא תודה, אני לא אוכלת עוף.' ו'סבתא, ביקשתי קצת! '

, ואז היא מתחילה להסביר לי מה אני מפסידה, וכמה שזה לא בריא, ו'תיראי איך את רזה, ממש עור ועצמות. ככה תמצאי חתן, תגידי לי?' וכו'. המבאס בכל הענין הוא שכשאני מגיעה הבית ושוקלת את עצמי, מתברר שבכלל לא רזיתי...

לא פעם אני חשה שדמותי החיצונית אינה משקפת את האני האמיתי שלי.
גם אני, אך בוריאציה קצת שונה - אצלי חוסר ההתאמה נמצא לרוב בהדחקה גמורה. כלומר אני בטוחה שאני נראית בדרך מסוימת, והתדמית הפנימית הזו שורדת עד שאני פוגשת בחברה שלא התראיתי עימה זמן רב. אז אני חושבת לעצמי (בטוב לב, כמובן) איך היא השתנתה ואיך היא כבר לא נראית כמו פעם, וכמה היא נראית עייפה... לוקח לי כמה דקות טובות לקלוט, שמן הסתם היא חושבת אותן מחשבות עלי ושאם אתבונן טוב בראי, אזהה בדיוק את אותם דברים בדמותי המשתקפת....

אנשים מביטים בי ואני רוצה לומר רגע, רגע, זה לא אני!!

לי זה קרה כשפנו אלי בפעם הראשונה בסופרמרקט ב-'סליחה גברת'. אמרתי שאני מוכנה לסלוח על הכל רק לא על התואר הזה...

ולכן אולי אני (ואתה, כמוני) רואה רק חצי תמונה
גילה: אז זהו, שכנראה לא. קודם כל, חצי תמונה במקרה שלי זה הרבה יותר מהעודף הרצוי (-;
חוץ מזה, הנושא נבדק מדעית, כולל קבוצות מבחן בסמיוּת כפולה, ובפירוש מדובר בתופעה. זה כולל אנשים שפוגשים אותי כל חודש-חודש וחצי, כשבמקרה הטוב מאז פגישתנו האחרונה לא חל כל שינוי בהיקף מותניי הנחזה ובמקרה המעציב יותר הוא תפח קצת, והם מוכנים להישבע בפני עדים מהימנים שרזיתי, ואף לוחצים אותי לגלות איך אני עושה את זה...

> שרון מבין שדמותו האמיתית כבר לא תתואר כאן כשחיף אנורקטי, וגם זה בסדר < }

גם הדף הזה הפך פתאום לרציני .
לפחות מה שטוב במפגש ראשון הוא שאף אחד לא יגיד לכם איך השתנתם מאז הפעם האחרונה .
(עדיף להיות שונה מדמות מדומיינת מאשר שונה מדמות ממשית משופרת , לא ?!

עדיף להיות שונה מדמות מדומיינת מאשר שונה מדמות ממשית משופרת , לא ?!
אלא אם כן, אתה שרון ברקת ואז תמיד מחמיאים לך שרזית...

אבל האמת, שהמשפט הזה-האם אני נראה רזה משאני זכור, או שאני זכור שמן משאני נראה? מביא אותי סוף סוף לתת ל סמדר נ את התשובה לשאלה שהיא שאלה לפני כמה ימים בדבר גובהה:
מעבר לתחושה שהשאלה הזו, כמו גם התשובה לה, מסוכנות ביותר (כאישה אני יודעת היטב שלא מתעסקים בסוגיות גובה ומשקל של בנות מיני!), נורא רציתי לענות ש- "במציאות, את נראית גבוהה ממה שאת באמת". אבל לא הייתי בטוחה שזה נשמע הגיוני. אחרי הסיפור של שרון, זה כבר נשמע קצת יותר שפוי, כי אני מניחה שזה אומר, שאם אפגוש בה, מן הסתם אזכור אותה גבוהה ממה שהיא.
אז סמדר: במציאות, את נראית גבוהה ממה שאת באמת.

לא פוגשים אותי ב"גילה, איזה יופי, שמנת!",

פעם, כשעבדתי במסעדה והיו עובדי מטבח פיליפינים, הם תמיד היו מברכים לשלום במשפט "you got fat". אצלם זו מן ברכה שכזו. המלצריות לא ממש אהבו את זה.....

במציאות, את נראית גבוהה ממה שאת באמת
אני מכירה מישהי כזאת, זו לא פיקציה.
(את קוראת את זה? הי!)

לאחרונה מתנגן אצלנו שיר "בתוך אתר של כמה מופרעים, שכבר איבדו את הרצון שיהיו להם פנים" (האנשים החדשים / עברי לידר)
אנחנו מפריכים? כנראה שכן!

כמעט בכל סיטואצה שבה אני נפגש עם מישהו שבהחלט מכיר אותי, אך לא התראינו זמן מה פנים אל פנים, אני זוכה לאמירה ממשפחת ה"רזית, לא?"
אני חושבת שאנשים רזים אומרים את זה לחבריהם הפחות רזים, לא כי הם חושבים את זה באמת, הם חושבים שהם מחמיאים כך, או שאולי בעצם הם רוצים להגיד משהו כמו "למה אתה לא עושה כבר דיאטה?" ולא נעים להם, הם לא קולטים שזה פשוט מעליב, כאילו כל מי שאני זה הרוחב שלי... כמו שאמרה .מי

לא פעם אני חשה שדמותי החיצונית אינה משקפת את האני האמיתי שלי.

בתוך כל איש שמן מסתתר איש רזה, רק צריך לתת לו להביע את עצמו!

אני חייבת להגיד שאני דמיינתי את שרון כאיש גבוהה, רזה ונאה! אפילו קצת יפיוף! - שרון בשבילי תמיד תהיה רזה! (גם אם אי פעם אפגוש בך)

><beauy is only skin deap>

הדף הזה מתחיל לקבל פתאום כיוון של משקל ודימוי עצמי באופן טבעי האמנם ,

אבל אם כבר עסקינן - פעם רזיתי קצת. אנשים לא יכלו להתעלם וכל הזמן שמעתי: וואו, איך רזית, וכאלה. באיזשהו שלב זה כבר עצבן אותי, החיבור המונח מראש של זיהוי עניין ההרזייה עם מחמאה. כאילו המחמאה כבר בפנים. פויה.
אז בשלב מסויים שיניתי קו: אם מישהו היה אומר לי בחיוך שאינו משתמע לשני פנים "רזית!!" בלי שום מחמאה ליד זה (מה עם משהו כמו: את נראית טוב"? לא מספיק?), אז פשוט עניתי ברצינות: "נכון".

>< יירשם בפרוטוקול ש יפעת הר אבן מחניקה צפרדע עלבון קטנה על כך שכוכבית-אף אחד-כוכבית לא מנסה לנחש איך היא נראית. ולא שלא נתתי רמז קטן עכשיו, או משהו. >

לעניין ה"רזית" - יש גם תמיד את הצד השני: "רזית נורא! הכל בסדר? תאכל/י משהו! אתה נעלמ/ת!"
ויפעת - אני לא אחשוף את מראיך פה. רק מפאת "אין אומרים כל שבחו של אדם בפניו"...

יפעת-
טוב, כבר מזמן קלטתי את עניין איתגור הרזון (די!!אין לי דרך אחרת להגיד את זה. ואני בכלל לא חושבת שרזון זאת מטרה ראויה!)
את קצרת שיער או לא ארוך בכל אופן, פנים מ ת ו ק ו ת ואולי אף ורדרדת-לחיים, בהירה ואולי ממושקפת. או מעודשת, כיאה לחכמות.
ואני??