האם חינוך ביתי יכול להסב נזק

שליחה על ידי גלי* » 11 יוני 2005, 16:21

כותבת הפעם בשם אחר, משום ששאני מתייחסת גם לחברה שקוראת פה מדי פעם, ואני רוצה לשמור על פרטיותה.

האם ישנם מקרים בהם חינוך במסגרות עדיף על חינוך ביתי?
האם ישנם מקרים בהם בבית יגרם לילד נזק גדול יותר מאשר בבית הספר?
את השאלה הזאת שאלה אותי חברתי, בעקבות שיחות שלנו על החינוך הביתי (שלנו).

לטענתה, אם היא היתה גדלה בחינוך ביתי היא היתה סובלת מאוד.
בשבילה - בית הספר (עם כל חסרונותיו, אליהם היא מודעות) היה מקום מפלט מפני אמא שלה. בבית היא סבלה, ובפעם הראשונה שיכלה לצאת ממנו (לצבא) ברחה כמה שיותר רחוק.

בבית הספר היא יכלה "לנוח" מאמא שלה שנכנסה לה לחיים, השתלטה על כל כולה, ולחוות יחסים מסוג אחר, ובעיקר "שקט".
אני יודעת שזו דוגמא קיצונית, אב לבכל זאת, היא מעלה תהיות ומחשבות.

התשובה הראשונית שלי בעניין היתה, שזוהי שיחה תיאורטית, מכיוון שאמא שלה, מתוך מי שהיא, לא היתה בוחרת בחינוך ביתי. ושהאנשים שאני מכירה שכן בוחרים בזה, הם אנשים חושבים ומודעים לעצמם, שמים גדש על ההתפתחות האישית שלהם ועובדים על עצמם. היא הקשתה ואמרה שאם החינוך הביתי היה "טרנד" באותם ימים, יכול מאוד להיות שאמא שלה כן היתה בוחרת בזה, כי חשוב לה להיות כמו כולם. האפשרות הזאת מפחידה אותה.

נכון, זה תיאורטי, ובכל זאת, אשמח לשמוע מה דעתכם.

אין ולא יהיה "טרנד" כזה.
אמא שבוחרת בחינוך ביתי בעצמה מסלקת מהחיים שורה שלמה של גורמי לחץ, וזה אולי משנה אותה.

אבל אין לי תשובה.

בשנות הילדות, אין בכל מקרה מפלט מהורים שגורמים נזקים קשים.
וגם ילדים בחינוך ביתי יכולים בהחלט להתעקש ללכת לבית הספר, והם גם ימצאו את הדרך לעשות את זה, כי זה חלק מה"דיל".

זו בכל אופן שיחה מאוד תיאורטית, את צודקת.
מזכיר לי שלפני היציאה מלבנון כולם אמרו שאם עכשיו, כשאנחנו בלבנון, החיזבאללה מתקיפים אותנו - אז על אחת כמה וכמה כשנצא משם.
כך אי אפשר להסיק מהתנהגות של אמא ששלחה לבית ספר, ושלא היתה עושה אז שום חינוך ביתי, על התנהגות תיאורטית של אותה אמא אילו לפתע היתה משנה את עורה ומחליטה על חינוך ביתי.

אולי ליונת יש מה להגיד.

החינוך הביתי אכן מאלץ אותנו להתמודד עם הקשיים בין בני המשפחה ובינם לבין עצמם, ומקשה עלינו להתעלם מהם. זה מבורך בעיני, משום שאז אנחנו מטפלים בהם ומנסים לפתור אותם, במקום לברוח מהם ולצפות שייעלמו מאליהם. הם לא. הם רק צצים אחר כך בצורות אחרות. ועדיף להסתכל להם בעיניים.
<לא מתייחסת לחריגים פליליים>

למה את לא מתייחסת לחריגים פליליים? אני כן רוצה להתייחס אליהם. יש אלכוהליסטים, נרקומנים, פרנואידים, סכיזואידים, ועוד כל מיני אנשים שעדיף לילדיהם לצאת מהבית כל יום לכמה שעות, אפילו אם זה לבית ספר. אז התשובה לשאלה בראש הדף היא כן -- יש מקרים בהם חינוך ביתי יכול להסב נזק גדול יותר מאשר הליכה לבית ספר.

לתומי אני מוסיפה שגם כאלו שהם לא פליליים, אבל פשוט עסוקים מדי כדי להתפנות לצרכי ילדיהם, יתכן ויימצא נזק בכך שיחליטו לגדל את הללו בבית ללא שינוי מערך העדיפויות שלהם.

חשבתי המון על הדף הזה במהלך החג ועברה בי מחשבה חזקה שבבסיסה התובנה, שכל הורה, או כל אדם, שנמצא הרבה זמן ומטפל באדם אחר, עשוי גם לעשות לו נזק. אז למה לקחת את זה דווקא לכיוון של "חינוך ביתי" ?
כולנו בני אדם, אנחנו הורים לילדינו, ובכל מצב עלולים לעשות טעויות. בכל דרך שנבחר, נשאף שלא להגיע למצב של לגרום לילד שלנו נזק, לא ?

אני מרגישה שכשמחזירים אליי שאלות כאלו, זה אולי ממקום של לנסות להתמודד עם המשהו החדש והכל-כך שונה הזה שנקרא "חינוך ביתי".
גם אחותי טוענת שבית ספר הציל אותה והיווה, עבורה, מקלט חיוני מהבית. האם זה אומר שגם הילדים שלה מרגישים ככה ? לא בהכרח.

בכל מקרה, כמו שכבר כתבו לפני, אני משוכנעת שזה לא משהו שכולם צריכים לעשות אותו. בכלל, כדאי שכל אחד יעשה מה שמתאים וטוב לו, לא ?

אבל פשוט עסוקים מדי כדי להתפנות לצרכי ילדיהם,
די ברור שאם כך הם לא יעשו חינוך ביתי, לא?

יונת, התכוונתי שאני לא מתייחסת אליהם בתשובה הספציפית הזו שעלתה אצלי למקרא הדף. בדיוק משום שבמקרים כאלה התשובה שלי לא מתאימה.
אגב, לא זוכרת איפה בדיוק קראתי, אבל יש כל מיני מחקרים על כך שההשלכות של הוצאת ילד מהבית, אפילו בית שנראה לנו ממש לא מתפקד, הן הרבה פעמים קשות כמעט כמו להשאיר אותו בבית הזה ולפעמים יותר (ולפעמים פחות, אבל עדיין לא פשוטות). ולכן המדיניות הזו הולכת ומצטמצמת ובמקום זאת מטפלים בכל המשפחה יחד כדי להביא אותה למצב סביר יותר. הפרשנות שלי לזה היא שוב - גם אם מתרחקים מהבעיות, הן לא נעלמות.

נזכרתי פתאום בסרט צרפתי שראיתי פעם, לא זוכרת איך קוראים לו, על מורה מופלא בסביבה מוכת עוני, שכל הילדים שהגיעו לכיתתו היו מבתים הרוסים בצורה כזו או אחרת, והוא היה נקודת האור בחייהם.
אבל נראה לי שהדגש הוא על המורה, ולא על בית הספר. כלומר, כן, אפשר למצוא אנשים שיעזרו לך לראות את האור בעולם גם אם מתוך הבית אי אפשר כרגע לראותו, אבל זה יכול להיות גם שכן או דוד או משהו כזה, וממש ממש לא בטוח שהמורה שלך יהיה כזה.

_האם ישנם מקרים בהם חינוך במסגרות עדיף על חינוך ביתי?
האם ישנם מקרים בהם בבית יגרם לילד נזק גדול יותר מאשר בבית הספר?
את השאלה הזאת שאלה אותי חברתי, בעקבות שיחות שלנו על החינוך הביתי (שלנו)._

בהחלט כן. כאשר החינוך הביתי נעשה בלב לא שלם, כאשר ההורים מקיימים חינוך ביתי מהשכל ולא מהלב, מתוך תועלת כזו או אחרת הוא מסב נזק להורים. אין הדבר שונה מאותה אם שמתייסרת בכל פעם שהיא שולחת את בתה אל גן הילדים. גם מצב זה מסב נזק להורים.
כאשר ההורים ניזוקים, קל וחומר ילדיהם.

כאן, לגבי חברתך, ללא כל ספק אילו אמה היתה לוקחת את האחריות האינטואטיבית לגביה היתה פונה לצמיחתה של חברתך בכל מסגרת. דווקא העמדה הזו של בחירה בחינוך הביתי אילו כאמור היתה עולה מן הלב - היתה יכולה להזכיר לה את עברה באור אחר לגמרי.
כאן, יכולה בהחלט להעלות מתהום זכרונותיה את עומקי הזוהר והיופי של ילדותה ולהתמקד שם. שכן רגעי החופש ותחושת החירות לא היו קשורים באמה מחד ומאידך נבנו על ספוק כל צרכיה על ידי אמה או באחריות אמה. יתכן שתקופה זו נמשכה רק בינקותה, יתכן שהמשיכה עד ילדותה המוקדמת. אלה קשורים ביכולה של אמה ללוות את צמיחתה עד לגיל במסוים בו היא עצמה קבלה יחס מספק בילדותה.
עם זאת, למרות דעותיה לגבי אמה, אלה המורכבים ממצבורי הרגשות ומחשבות, אם תתבונן היטב, הרי שאמה העניקה לה את מה שלא היה לה עצמה בילדותה. הדרך בה ביטאה אמה את אהבתה אמנם לא נתפשת בעיניה כדרך מתאימה. עם זאת, כך הוא ביטוי האהבה אצל האם ואצל הבת.
שכן חברתך מנסה למנוע מבתה את מה שהיא חוותה, ומתוך כך, על פני להשביח ולשפר את האמהות לדורותיה במשפחתה, בהענקה מלאה של נסיבות ותנאים הולמים, היא פונה אל הכפייה והשליטה ככלי מניעה. מניעה ממה? מניעה מהעלאה באוב של זכרונותיה.
כאן, על פני להרחיק את הילדה מהבית, יכולה להניח לה לנפשה. לא להזניח אותה אלא להניח לה לנפשה.
עמדה זו ראוי לה גם ליישם ביחסיה עם אמה.

אין כל קשר לשיטת החינוך - ביתי או ממוסד, התשובה לחברתך טמונה בה. האם בכוונתה להתנהג אל ילדתה כמו שאמה התנהגה אליה? האם היא יכולה למלא את תפקיד האם בתוך רעיונות החינוך הביתי ולו מתוך הסבה הפשוטה שינתנו לה הכלים הטובים ביותר לתקן את אותה נכות שיש לאמה. ואין זה חשוב מהי הנכות הזו, רגשית, פיזית, מנטאלית או נפשית.
דווקא מתוך הביחד ניתנת ליחיד, ואין זה חשוב אם זה ילד או הורה, ללמוד את תבנית הנוף שלו, מתוך שייכות לתבנית הנוף הזו.
במילים אחרות: על מנת שלא תמצא את עצמה חברתך נכנסת לנשמה של בתה, החינוך הביתי לא יניח לה להתחמק מיישום של הלמידה הזו, אשר בעברה מלאה בחוסר.

מעבר לכך, הודיה לאמה על עצם קיומה, על הדי.אנ.אי שהעבירה אליה בדרך כל בשר, על היותה סניף הדואר דרכה הגיע לעולם, על כל מה שהיא יכולה, תפתח פתח חדש למושג אהבה כפי שהוא מתפרש, מתפרש ומתרחב ביחסים האלה של דורות, או ביחסים האלה של קשרי דם.

<שלם>

החינוך הביתי לא יניח לה להתחמק מיישום של הלמידה הזו, אשר בעברה מלאה בחוסר.
או! זה מה שרציתי להגיד.

_אבל פשוט עסוקים מדי כדי להתפנות לצרכי ילדיהם,
די ברור שאם כך הם לא יעשו חינוך ביתי, לא?_

לדעתי - לא ברור בכלל.
גם בגלל הסיבות שצפריר מנה, וגם בגלל שחינוך ביתי הוא לא תמיד בחירה אידאית. לפעמים הוא נעשה מסיבות של עוני, חוסר זמינות של מוסדות חינוך מתאימים (מתאימים בגיל, מתאימים בדת, מתאימים במרחק וכד'), חיי נדודים ועוד.

לפעמים הוא נעשה מסיבות של עוני, חוסר זמינות של מוסדות חינוך מתאימים (מתאימים בגיל, מתאימים בדת, מתאימים במרחק וכד'), חיי נדודים ועוד.
כל אלה הם בחירה אידאית.

ובמקום זאת מטפלים בכל המשפחה יחד כדי להביא אותה למצב סביר יותר
לפי דעתי, את קראת את הסקירה שלי לגבי מה ש ראוי לעשות לפי תוצאות המחקרים ולפי חוקרים בכירים וחושבים כמו ג'ון בולבי.
ה"שטח" עוד פועל לפי המיתוסים הישנים. כרגיל.

מסיבות של עוני
??? הסבר?

סיבות של עוני - מובן מאליו, לא? אנשים שאין להם כסף לשלוח את הילדים למוסד החינוכי אותו הם מעדיפים, ולכן משאירים בבית.

כולל גם תינוקות שכל טיפול חיצוני בהם הוא מאליו יקר, גם פעוטות מתחת לגיל 5 (במקומות מסוימים גיל 3) שההשתתפות בחינוך המוצע בסביבתם גבוהה מדי עבורם (בין 500 ל- 700 ש"ח לחודש, אאל"ט, השתתפות במעונות של ויצ"ו, נעמת וכד', ועוד איזה 800 ש"ח לצהרון), וגם כאלו שרוצים רק גן / בית ספר יוקרתי כזה או אחר, אבל לא יכולים לעמוד בשכר הלימוד שלו. כל אלו עשויים לגדל את ילדיהם בבית בלית ברירה, ללא שיהיו בהכרח ערוכים לכך.

למוסד החינוכי אותו הם מעדיפים
איך? הרי החינוך הציבורי הוא חינם, ויש תמיכה במשפחות עניות! גן חובה עולה משהו כמו אגרה של 20 שקל לשנה, וגם בית הספר עולה משהו דומה.
אלה שהם עניים אבל רוצים בית ספר יוקרתי, ואם לא ניתן להם הם עושים חינוך ביתי??? אם יש כזה דבר, אז כמו שצפריר אמר, זו בחירה אידיאולוגית לעילא ולעילא.
והשתתפות בעלויות של מעונות - כל הגיל שמתחת לחינוך חובה לא נחשב בעיני חינוך ביתי. ושתדעי שגם ממש עניים שולחים למעונות, והם לא משלמים (חד הוריות, מובטלים וכדומה).
נשים רבות מעבירות את כל משכורתן למעון או לפעוטון. גם זו בחירה אידיאולוגית.

עכשו אני רוצה לשתף מהכיוון השני, אחרי יום לא פשוט בכלל בבית.
אני עדיין לא מצליחה להבין איך בדיוק יצא שהיום התגלגל לו ככה, אולי זה קשור ליומרה שלי לנקות את כל הבית, על כל חדריו, יחידות השירותים וכו' וכו'...

הבוקר זרם בנעימות, אבל לקראת הצהריים הרגשתי שאני מאבדת את כל הסבלנות שלי. האמת שזה כבר מאתמול ככה. והבכור שלי מנסה לבחון את קצה גבול היכולת שלי ולצערי, שוב ושוב אני נכשלת במבחן. מרגישה איך הכעס ממלא לי את כל העורקים ומתפרצת וכועסת ולפעמים אפילו מזיזה קצת יותר בכח ממה שרצוי וכדאי ומאבדת את העשתונות מהיכולת שלהם להתעלם לגמרי מדברים שאני אומרת ומרגישה כל הזמן, איך זאת אני שיגורמת לטיפת השלג להתגלגל עוד ועוד לכדור נפוח ונוראי...

אני יודעת שכתבו על זה בדפים אחרים, אבל בהקשר של הדף הזה: בימים כאלו אני ממש מלאת רגשות אשם ומתישהו, תמיד מתפלקת לי הצעה שאולי בעצם משעמם להם בבית והם מעדיפים ללכת לגן ???

בימים כאלו
זהו, שזה בימים כאלו. מה, אסור שיהיה יום מחורבן בכל בחירה שנעשה? (ואם אסור, זה יעזור לנו? (-: )

זהו, שזה בימים כאלו. מה, אסור שיהיה יום מחורבן בכל בחירה שנעשה? מותר.

בשמת, גם לאנשים שאין להם עודף כסף מותר להיות ביקורתיים כלפי מערכת החינוך הציבורי, ולהעדיף להדיר רגליהם משם. אני לא רואה את הבחירה בחינוך ביתי כמערכת של שחור ולבן, וטבעי לגמרי בעיני שאל שלל מערכת השיקולים יצטרף השיקול הכלכלי (בסדר, נקרא לזה שיקול אידאי גם כן).

<למותר לציין כמובן שאין שום תמיכה במשפחות עניות שבוחלות בחינוך ציבורי.>

כל הגיל שמתחת לחינוך חובה לא נחשב בעיני חינוך ביתי.
אז איזה חינוך זה, ציבורי?

מוזר, אבל זכותך.

אסור שיהיה יום מחורבן בכל בחירה שנעשה? (ואם אסור, זה יעזור לנו? )

יש סטטיסטיקות על הדברים האלו ??? כמה אחוז ימים גרועים מותר שיהיו ???

אתן צודקות. יש גם ימים נפלאים, ואם לא הייתי יודעת על החלופה האפשרית, בטח הייתי הרבה יותר זורמת והרבה פחות מלקה את עצמי.

בכל מקרה, נראה לי שכבר נאמר כאן אבל אולי צריך להאמר שוב: בעיניי, חינוך ביתי ממש לא צריך להיות הדבר האולטימטיבי לכל ילדי ישראל ו/או ילדי העולם.
בחזוני אני רואה את הדברים אחרת: הכל פתוח, יש מבחר של אפשרויות. מגוון רחב של מערכות חינוך, מסובסדות אך כמעט לא מפוקחות ע"י משרד החינוך. וחזרה לדמוקרטיה: כל הורה יכול לבחור עבור ילדיו, חינוך ביתי או כל מסגרת חינוך אחרת.

אני מבינה, תוך כדי כתיבה שהחזון הזה מתעלם ממשפחות שבהן אולי ינצלו את הילדים לרעה אם הם לא יהיו במסגרות חינוך. אז אולי במקום להשקיע בקב"ס שמנסה לבחון האם הילדים אכן לומדים משהו בבית, ישקיעו בלבדוק שהילד אכן לא מנוצל וכו' ??

לא יודעת. יצא לי תמים מדיי, אבל גם זה משהו ...

אז איזה חינוך זה, ציבורי?
לא, אבל זו לא "בחירה בחינוך ביתי". זה פשוט, ש"עוד לא הגיע הגיל לשלוח למסגרת".
זה תלוי באיזה מקום ונורמות ספציפיות בארץ חיה המשפחה. עדיין יש מעט משפחות בארץ ששולחות לגן רק מגיל שלוש, אבל אין להן שום מחשבה על "חינוך ביתי". תינוק בן חודש הוא בחינוך ביתי? זה עניין של תפיסה.

לא אמרתי שהוא לא "מתחנך" או "גדל". אני עונה על שאלה אחרת בכלל.

<למותר לציין כמובן שאין שום תמיכה במשפחות עניות שבוחלות בחינוך ציבורי.>
מה שקוראים, don't get me started. למשל, כל החד הוריות שמכריחים אותן לצאת לעבוד ולשלוח את הילד למעון. טימטום ונזק כפול לשנים.

רסיסים של אור, ראי פליי ליידי. תעשי מנוי (חינם) לאי מיילים שלה. תקראי את האתר שלה, כל יום רבע שעה.
הפרפקציוניזם הורג אותך, גם במה שתיארת על היום המחורבן, וגם בשיפוט שלך החמור את עצמך על ימים כאלה.

שליחה על ידי גלי* » 15 יוני 2005, 22:40

תודה לכולם על התגובות. אני אפנה את חברתי לכאן, בוודאי יהיה לה מעניין. צפריר - תודה על דבריך. הם בהחלט במקום (מאירים כתמיד), ובוודאי יהיו רלוונטים יותר כאשר יהיו לה ילדים

תינוק בן חודש הוא בחינוך ביתי? זה עניין של תפיסה.
ותינוק בן שלושה חודשים ויום? זה לא עניין של תפיסה, אולי שלנו בבי(צי)צים. אשה שלא חוזרת לעבודה בתום "חופשת" הלידה בת השלושה חודשים מסתכנת באיבוד מקור פרנסתה. היא חייבת (או לוותר או) למצוא סידור יקר לילד. כי הרי הוא לא בגיל חינוך חובה חינם!
(לא יודעת מה הקשר לדיון פה אבל נראה לי חשוב להעיר)

ענת, את צודקת. אבל כמובן יש הבדל בין "למצוא פתרון לתינוק כי האמא עובדת" לבין "חינוך".
אני בעד חופשת לידה כמו בשבדיה כמובן.

אני חייבת לצעוק , הפעם בעילום שם, מניחה שהדפים פה סובלים הכל....
קשה לי עם הבחירה שכבר נראה שלא בחרתי בה באמת.
אני עם ילד בן שנתיים בבית ןאחד בגן עירייה, הוא מבסוט בגן אנחנו פחות, משרד החינוך הולך ומתגלה לי כגוף שלא מבין בחינוך אבל לא זה הדיון זה ברור ונכתב על כך רבות, שמנו בגן עירייה כי זה הכי זול, פשוט כך!
הבן בבית מתיש אותי, אני כבר לא בטוחה כמה טוב יוצא לו מלהיות עם אמא עצבנית, אני כבר רוצה לצאת לעבוד כי אנחנו בהישרדות יום יומית, בעלי עובד אבל מרוויח את לחמו בקושי רב, כל חשבון שמגיע מפיל אותנו, מוצאים עצמנו מחשבים כל שקל, כל קילומטר, חוסכים עד כדי כאב לב.
לא נוסעים לחברים או להורים כי הדלק יקר, לא נוסעים לטיולים בטבע ולא הולכים לפעיליות מחוץ לבית.
בני מאוד אנרגטי, חקרן בילתי נלאה, ועקשן מאוד , לא יכולה להשאיר אותו לבד בבית בלי להסתכל פן יהרוס משהו או יתפס ויפול וזה קורה המון, הוא מתפס לחשמל כי זה כיף , משחק במחשב וכו', כל הזמן צריך להיות סביבו וזה מתיש אותי כבר לא בנויה לחוסר זמן לעצמי.
עם כל האידיאולוגיה של לחנך בבית נראה לי שכולנו סובלים, אין לי כח כמו עם הגדול לצאת לשחק איתו בחצר, ללכת לטיולים קטנים ולשחק בבית, יש לי המון עבודה שגרתית בבית שלא מגיעים אליה, אני מפחדת לשים אותו במסגרת , לא סומכת על מטפלות לגיל הזה ומצד שני גם אני כבר לא אמא חמה ואוהבת כמו שהייתי הוא מוציא ממני את כל התסכולים, אני לא אוהבת את האמא שנהייתי.
בינתיים לא מוצאת עבודה, מוכנה לעבוד כדי לממן מסגרת אבל בגיל הזה כל המסגרות הן פרטיות וזה כלכך יקר...
אז בבית יש מתח, אני כועסת על בעלי שכבר חמש שנים נאבק על המקצוע שלו (טיפולי), היום לא מספיק להיות איש מקצוע טוב צריך גם לדעת לנהל את הקליניקה, לשווק,לכתוב מאמרים , להרצות וכו' ובזה הוא לא מוכשר.
ולי אין מקצוע מוגדר או הורים שיכולים לעזור.
בזמן האחרון הילדים בוכים המון ורבים בינהם וכל מה שאני יודעת ולמדתי וקראתי על חינוך וגישה מקבלת , לא כופה כבר לא זורם אני רק רוצה שקט,
מדהים איך קושי כלכלי יכול לפרק את מערך האמונות שלי, כאילו שבלי כסף אין אושר, הייתי רוצה לתת לילדים שלי הרבה יותר ממה שהם מקבלים היום,
הייתי רוצה להיות בבית עם בני בכיף ולפגוש עוד ילדים בלי להרגיש אשמה שהוא לא במסגרת רק כי להורים שלו אין כסף, זו לא נראת לי סיבה טובה לחינוך ביתי.
כל מה שאני קוראת על חינוך ביתי מדבר אלי אבל ראש לחוד ולב לחוד, ההישרדות הזו לקחה ממני את החופש האמיתי לבחור , כיום נראה לי שאני גורמת נזק
לי ולו , הוא צריך אותי כל היום ואני צריכה מרחק ממנו כדי לשוב ולהנות מהאמהות נטו.
אולי אצטער על הכתיבה הזו תכף אבל בינתיים חייבת לצעוק, כל כך מתביישת.

את יכולה ליצור קשר עם משפחות שמחנכות בבית.

את נשמעת ממש חנוקה ומותשת... יש לי הרגשה למקרא דברייך שאת כבר יודעת מה את רוצה לעשות ובא לי להגיד לך - לכי על זה. אל תקריבי את משפחתך על מזבח האידיאולוגיה. נתת לבנך שנתיים יקרות איתך בבית, אם את מרגישה על קצה גבול היכולת אולי כדאי לנסות להכניס אותו למסגרת ולראות איך הוא מסתדר עם זה. נראה לי שלילדים אנרגטיים כמו בנך המעבר בדרך כלל קל יותר.

אפשרות אחרת - לקחת עוד ילד או שניים הבייתה בתשלום, זה אמנם לא קל אבל כך יהיו לבנך חברים למשחק שיסיחו את דעתו מ"אטרקציות" כמו חשמל וכו', ואת תרוויחי קצת כסף.

רגע, אם הגדול יהיה בבית, זה לא יפחית הוצאות של המשפחה?

לדעתי, כדאי קודם כל להכניס את הבן הצעיר לפעוטון קטן וחם. אחר כך תהיי קצת לבד, בשקט, ותני לעצמך לנוח. אחר כך תוכלי להחליט בלי לחץ איך להמשיך. כרגע, עם כל המתח, שום החלטה לא תהיה ממש שקולה. לא טוב לך, לא טוב לו, את לא נותנת לו מה שהיית רוצה. אתעשויה לגלות שאם הוא יילך לגן/משפחתון, כשהוא יחזור תהיה לך הרבה יותר סבלנות אליו, והרבה יותר אנרגיה לעשות איתו דברים. ואת כל זה אני אומרת מכיוון שחוויתי את זה על בשרי. לפעמים הנתוק הזה, למספר שעות ביום, עושה טוב.

במעגלים,

גם לי את נשמעת חנוקה ומותשת. אבל אני האדם האחרון שיגיד לך להיפטר מהקטן לאיזה מוסד.
אני הייתי מחפשת מה עוד קורה בחיים שלך שגורם לקושי שלך. כבר אמרת חלק: בעלך לא מצליח להתפרנס בכבוד, ואת אולי גם כועסת עליו שהוא "לא מוכשר"
היום לא מספיק להיות איש מקצוע טוב צריך גם לדעת לנהל את הקליניקה, לשווק,לכתוב מאמרים , להרצות וכו' ובזה הוא לא מוכשר.

יכול להיות ששווה לכם בכלל ללכת לייעוץ כלכלי? יש פה דפים בנושא עם הפניות לעמותת "פעמונים" וכדומה.
יכול להיות שאתם יכולים להסתדר יותר טוב ותהיי פחות לחוצה.
יכול להיות שיתנו ייעוץ עסקי לבעלך שגם בלי כישרון יעזור לו לשפר את המצב.
יכול להיות שאת שוכחת שאת אמא לשניים קטנים ולכן מצפה מעצמך לעשות יותר מדי בבית.
יכול להיות שתוכלי למצוא עבודה ביחד עם הקטן. למשל, מה עם חלוקת עלוני פרסומת בשכונה שלך? אולי שכנה צריכה עזרה בהוצאת ילד מהגן ומתן ארוחת צהריים, תמורת תשלום? זה משהו שהיית יכולה לעשות? ביחד עם הילדים שלך? את טובה בארוחות צהריים? הילדים שלך יכולים לשמוח לאכול ביחד עם ילד נוסף ולשחק איתו למשך שעתיים עד שאמא שלו חוזרת מהעבודה או משהו כזה, ואת תרוויחי קצת כסף? או משהו.
עם הילד הקטן, נראה לי שהכי טוב לך לצאת כל יום החוצה. כל יום.
אבל את אולי בדיכאון מסוים, ולכן תקועה יותר בבית והילד מטפס על הקירות? יש פה הרבה טיפים טובים לטפל בדיכאון קל (צמחי מרפא, מזונות רגילים שעוזרים ועוד ועוד). זה הרבה פעמים על רקע פיזי טהור, ואפשר לטפל ברקע הפיזי (מחסור כלשהו במינרלים או באיזה ויטמין). אה, וגם מחסור בחשיפה לאור השמש גורם לדיכאון! אם את עוד מתעוררת בלילה בגלל הילדים, זה מחריף את זה.
אין לי עוד רעיונות

במעגלים יקרה
קודם כל טוב ששחררת את הצעקה הזו פה, יש לך הזדמנות להסתכל על זה, ולהתקרב אל עצמך,
לדעתי לא יכולה להתקיים תקשורת מקרבת,אם אנחנו לא מצליחים מסיבות שונות כולל מצוקה כלכלית,להתקרב אל עצמנו
וכן חינוךביתי מעמת אפילו באופן מוקצן,עם התקרבות ולפעמים פלישה ועוד כהנה וכהנה
נראה לי שההגיון הפשוט שלך והקושי הכלכלי מובילים אותך לקצה גבול היכולת שלך כרגע,ושפתרון השרדותי אינו מוקצה מחמת מיאוס אלא בריא ורצוי, אז תפרגני לעצמך שינוי,זה לא אומר עליך שום דבר רע להיפך, ו

באופן כללי יותר אני חושבת שבכדי שבית יהיה מקום טוב לגדול בו צריך [ליצור] תנאים רגשיים מטפחים
זו יכולת ועבודה רבה
בואו לא נשכח שבית יכול להיות גם מקום רע ולעיתים מאד רע{ ראו מקרים של התעללויות ,
הם לרוב קורים בבית,ובחסות השתיקה והסוד המשפחתי}
אי מניחה שרב המשפחות שבוחרות חינוך ביתי הנן משפחות הטורחות מאד ללמוד יותר על מצבן,
בעלות מודעות גבוהה ,ואהבה רבה ליופי בחיים, אבל מצבים של מצוקה הם טריגר לכל הצדדים הפחות יפים להופיע,
כלומר כן חינוך ביתי הוא דרך נפלאה לגדל משפחה אך צריך המון עזרה ומודעות לקשיים ולמצוקות , אם לא מצליחים להתמודד, אז יש להגן על ילדינו מפנינו לפעמים.

גם אני שולחת חיזוק, נשמע שבאמת קשה.
גם ממליצה לקבל ייעוץ כלכלי בשביל בעלך. בתשלום או דרך עמותה.
האם את בטוחה שכאשר יהיה במסגרת ואת בעבודה הקושי שלך יפתר?
ועוד עצה: אפשר ליצור מסגרת גם באופן מלאכותי בבית, יש ילדים שזקוקים לזה: קימה בשעה קבועה, התלבשות בבוקר, טיול בשעה קבועה, ארוחות- כמו במעון!
אצל ילדים מאוד פעילים שגרה יכולה לעשות סדר בראש וגם יציאות חד פעמיות ממנה הן מסיבה של ממש, אין צורך ביצירת אטרקציות תמידיות

אין שיטה או דרך שלא מסבים כל נזק, שכן נזק הוא גם דרך לצמיחה, כמו תסכול וכאב.
עם זאת, מה שמעלה את כאן, איננו קשור בנזקי החינוך הביתי, אלא בנזקי החסידות במובן הזה של הפיכת עצמך לחסידה של דרך החיים הזו שנקראת חינוך ביתי, מתוך כך שהשתכנעת שכך טוב יותר בעבור הילדים או בעבור המשפחה.

כאשר פונה אדם אל דרך חיים, ומאמץ אל חייו דרך חיים מובנית, חיצונית לו, לא מספיק שישתכנע, אלא, כמו אין לו ברירה, או, פונה אל דרך חייו, מתוך כורח, כורח חיובי, אבל בלית ברירה.
כלומר, אם ניקח את החינוך הביתי, כפי שנתפש בעיני רבים, לא מספיק להשתכנע, לא מספיק לקיים מנהגים כאלה או אחרים, אלא, בחירה בדרך חיים שכזו, אם אינה עולה מכורח, מכך שהדבר בעצמות ההורים (שניהם או לפחות אחד מהם כשהשני מסכים לכך), יקשה עליה מאוד, לדרך הזו, במקרה כזה, להיסלל ולאפשר את קיום החינוך והלימוד הביתי.

במילים אחרות: כל מיסיונריות למען דרך החיים הזו, כל עזרה שתוגש על מנת שהמשפחה הספציפית תמשיך בדרך הזו שלא מכורח, אלא משכנוע, ניתן לומר מיותרים וחסרי טעם.

ומכאן, דרך חיים זו איננה מתאימה לכת או דת או התארגנות אלא, נמצאת מיוצגת מתייצגת ובאה לידי ביטוי בבחירה של משפחות, אשר בחירתן שלמה ומוצקה.

לכן, חינוך ביתי אינו יכול להסב נזק, לא החינוך והלימוד הביתי, אלא האמונה שדרך כזו מתאימה - כשאיננה.

ומכאן, מעגלים, טוב לך לבחון האם בכלל דרך החיים הזו מתאימה למי שאת, או שהשתכנעת שכך מתאים או שהשתכנעת שכל צורה אחרת ודרך אחרת יביאו לנזק גדול יותר.
על פניו נראה שבעבורך ובעבור משפחתך, טוב אם יכנסו הילדים אל מסגרות, ותרומתך לעניין עצמאותם אם כן, תבוא לידי ביטוי בבחירת מסגרות לילדים, בגיל בו הם כבר עצמאיים מבחינת צרכים, לבוש, אכילה ושתיה.

תודה רבה.

<שלם>

שלום מעגלים אינני יודעת אם קראת, אבל יותר חשוב מה שלומך?

האם חינוך ביתי יכול להסב נזק? לא

האם חינוך ביתי יכול להסב נזק? לא
לא נכון.
אין תשובה מוחלטת. כל משפחה מחנכת אחרת. האם חינוך בית ספרי יכול להסב נזק?
אני לא פותחת דיון. תקראו את דבריו היפים של צפריר.

אז בקיצור תשובה ללוטם- חינוך ביתי יכול לא להועיל, אבל להזיק? אם יש הורים ואהבה אז לא נראה לי שיכול להגרם נזק.
לגבי חינוך בית ספרי- אוהו! הרבה מאוד נזק!
והילדים שלי בבית ספר ...

אם אני לא לגמרי שלמה עם החינוך הביתי, ועם חינוך במסגרת גם לא אהיה שלמה
אז בשני המקרים אגרום נזק לילדיי

תודה
עדיין בבית, כולם בבית שלמים ומחונכים.
הייתי ביום כבד מאוד, העננה קצת התפזרה והביאה איתה הרבה מחשבות ובדק בית.
אני לא רואה את עצמנו כמשפחה בחינוך ביתי, הבן הגדול היה 4 שנים בבית עד שהוא ביקש גן וחברה יומיומית ואנחנו הרגשנו שיהיה נכון לכולנו לעשות שינוי.
המושג חינוך ביתי הוא הרבה יותר רחב מאשר פעוט בבית זה רק נתן איזשהי הגדרה זמנית.

חינוך ביתי אינו יכול להסב נזק, לא החינוך והלימוד הביתי, אלא האמונה שדרך כזו מתאימה - כשאיננה
אכן, מסכימה עם כל מילה, ההתפקחות והתובנה שיש דרך חיים עם המון שבילים שעל פניו נשמעת נפלא אבל המציאות מוכיחה לי שאני לא בנויה בשלב זה ללכת בה אפילו אם אינה סלולה.

נכון שקיים בי פחד או חוסר אמון במערכת החינוך כפי שהיא היום וגם הבחירה בה היא מכורח, האם היא תסב נזק?
לא יודעת, אבל היום יותר ברור לי שאני לא מצפה ממערכת החינוך לחנך את ילדי אלא לאפשר להם מסגרת חברתית שאין בבית ולאפשר לנו להתפרנס .
הבחירה להשאר בבית בשנים הראשונות עם בניי מאוד חשובה לי , עד שמגיע השלב בו הצורך שלהם לצאת מהבית ולחקור עולה על הרצון והיכולת שלי לעזוב הכל ולהקדיש את היום לכך, מפה באה נקודת התיסכול, הצרכים שלו מול הרצונות שלי, איך מסבירים לילד קטן שאמא חייבת לעשות טלפונים או לצאת לסידורים במקומות שהוא חייב להתעזר בסבלנות (שאין לו), אז הכעס מופנה אליו ומכאן תחושת הנזק.

הקשר הצמוד הזה מציף הכל למעלה אני לא יכולה לברוח מעצמי, הקלישאה שילדים מראים לנו את עצמנו כל כך אמיתית
כרגע, אנחנו משפיעים אחד על השני ולי כמבוגרת יש יותר כלים להפוך את המצבים ולפעמים הייתי רוצה לחזור להיות ילדה לכמה שעןת לתת לו את המושכות להפוך סיטואציות קשות לקלות יותר, להיות פאסיבית.
תודה על ההתיחסות אני לוקחת הכל לתשומת ליבי.

לדעתי כן. יש ילדים שזה יכול לגרום להם נזק. השאלה איזה נזק ומה עושים עם זה. כמו שלמשפחה עירונית לגמרי יכול להיוולד ילד טבע שמת לחיות בטבע ובעיר הוא מוגבל כך למשפחה של חינוך ביתי יכול להיות ילד שהיה פורח במסגרת החינוכית הכי בנאלית.

כדאי להסתכל על הילד ולבנות לו את המסגרת המתאימה לו ביותר.

אז בקיצור תשובה ללוטם- חינוך ביתי יכול לא להועיל, אבל להזיק? אם יש הורים ואהבה אז לא נראה לי שיכול להגרם נזק.
יש הורים ויש הורים. היתה ילדה אחת שהיתה איתי בגן (לפני 30 ומשהו שנים?) כשהייתי ילדה. אמא שלה אהבה אותה עם כפכף ביד. כשהיא היתה בגן היא פרחה. בבית שלה היא היתה פרח קיר.
זה לא החינוך הביתי או הלא ביתי שיכול להזיק. יש בתים (משפחות, הורים, התייחסות, יו ניים איט) שמחוצה להם יש לילדים סיכוי. שכמה שעות ביום עם סביבה תומכת יותר מאשר בבית זו אלטרנטיבה מעולה. זה צ'אנס, זו דלת פתוחה. לא בגלל שזה חינוך ביתי מול חינוך ממסדי, לא ולא. ילדים כאלו יפרחו אף יותר במשפחה עם חינוך ביתי- אבל בתנאי שזו לא המשפחה שלהם...

גם אני מכירה לצערי משפחה שהיתה כמה שנים בחינוך ביתי וזה היה קצת בעייתי. המון לחצים ומתחים וזה המון יצא על הילדה. שני ההורים היו בבית כי לא ממש מצאו עבודה, והם היו לחוצים והמון רבו ביניהם, והילדה היתה בסיר הלחץ הזה 24 שעות ביממה, זה היה קשה. אני חושבת שכמה שעות מחוץ לבית היו יכולות להיות טובות. עכשיו היא בגן ואוהבת להיות בגן (חובה).

יצא לי להכיר משפחה אחרת שחינכה בבית, שבה ילדה בת 8 היתה רוב שעות היום מול הטלויזיה. לא חוגים ולא חברים (לא גרו ליד משפחות אחרות, לא היה זמן ותקציב לשנע אותה לחברים מרוחקים), לא ספרים ולא משחק עם ההורים (אב עובד, ואם עסוקה בטיפול בבית ובשני ילדים קטנים יותר). היה לי די עצוב לראות אותה ככה. האב עבד במשק ותיאורטית היא אולי יכלה להצטרף, אבל היא פיתחה מין אדישות כזו, חוסר חשק, לא הסכימה לזוז מהטלויזיה.

לא חושבת שיש פתרון שהוא מתאים לכולם או תמיד מועיל או תמיד מזיק.
הילדה שלי כן היתה בבית עד גן חובה וזה היה נהדר. עכשיו בגן חצי יום וזה נהדר.
דברים הם שונים במצבים שונים.