האם יש חשש להנקת יתר שמונע הירדמות קלה

הי לכן,
הודעה ראשונה שלי כאן באתר המקסים הזה, אליו אני בעצם פונה עם כל שאלה שיש לי (אבל תמיד מוצאת מישהי שכתבה את ההודעה כאן קודם, אז עד עכשיו לא היה לי צורך לכתוב). עכשיו יש לי בעיה שאיני יודעת איך לפתור ואשמח מאוד מאוד לעזרה.
הסיפור הוא כזה - אני אמא למלאכית בת 4 חודשים, מלאכית אמיתית, רגועה מאוד, מחייכת כל היום וחוץ מכמה פעמים בזמן נסיעות לא שמענו אותה בוכה באמת לעולם.
מאז שנולדה נירדמה על הידיים, ככה היה טוב לי וככה לה, או בערסול וקפיצה על הפיזיו או בהנקה. כך גם בהרדמות ביום וגם בלילה לשינה של הלילה. חשוב לי לציין שבלילה תמיד ישנה טוב והיו לה בין 5-8 שעות רצוף ואז התעוררות לאכול כל 2-3 שעות, עד בד"כ 8-9 כשהיא קמה.
מאז שנולדה, כשראיתי שעייפה, קפצתי איתה קצת על הפיזיו בתנוחת בטן לבטן והיא נירדמה, לקח בין 5-30 דקות, עד גיל חודש זה קרה בערך בין 10-12 בלילה, אח"כ התחילה להירדם בין 8-9 בערב וממש לא הפריע לי שהיא נירדמת לי על הידיים. לאחרונה המצב נהיה קצת מסובך ואיני יודעת איך לתקן אותו:
אני רואה שהיא עייפה בד"כ בין 8-9 בערב, היא או נרדמת בהנקה או משפשפת מאוד עיניים ואז מתחילה סאגה שלמה, תנוחת הערסול על הכדור היא כבר לא אוהבת, היא מתנגדת לכל צורת הרדמה חוץ מיניקה ואז היא נירדמת על הציצי, אני מניחה אותה במיטה אחרי שאני מוודאה שהיא ישנה שינה עמוקה מספיק, והיא מתעוררת אחרי 1-10 דקות, ככה בד"כ 2-5 פעמים עד שנרדמת. זה לוקח בין שעה וחצי לשלוש שעות כל ערב, בהן היא אוכלת יותר מידי (כי היא בין שעה וחצי לשלוש שעות כמעט ורק יונקת), לעיתים היא פולטת מלא (גם ככה היא תינוקת פולטת ), כי היא אכלה יותר מידי והחשש הגדול שלי הוא שאני עושה לה נזק בזה שאני מניקה אותה כ"כ הרבה ושבעצם זה מה שמונע ממנה להירדם טוב או שמעיר אותה אחרי כמה דקות, כי מציקה לה הבטן. אני לא יודעת איך לשבור את המעגל הזה כי ההנקה זה הדבר היחיד שמרדים אותה באמת. ובאמת שניסיתי הכל - הליכות בבית בכל מיני פוזות על הידיים, מנשא (על המנשא היא לעיתים נירדמת אבל גם זה בד"כ אחרי הנקה ארוכה מאוד), ניסיתי לעשות לה אמבטיה ארוכה ומסאג' כי חברות שלהן טקס שינה קבוע אמרו שזה מעייף מאוד, לא עזר. הבעיה היא אינה שהיא לא עייפה, היא מאוד עייפה, אבל משום מה היא ממש נילחמת בשינה. הרבה פעמים בעיניים עצומות, ממש מתפתלת עם הידיים והרגליים עלי ולא נרגעת אלא אם כן אני נותנת לה שוב ציצי. ניסיתי גם את הדרךשל פשוט להניח אותה במיטה כשאני רואה שהיא עייפה, אבל זה אבוד מראש, היא מרימה את הראש (היא ישנה על הבטן) גבוה, מתקדמת במיטה, דופקת את הראש במזרון, מסובבת אותו מצד לצד, כך שגם מוצץ בלתי אפשרי לשים לה, ומתלוננת, תלונה שתהפוך לבכי אם לא ארים אותה. זה קרה גם בערבים שניסיתי לשכב לידה (המיטה שלה מחוברת לשלנו) וללטף אותה ולשיר לה.
לגבי מוצץ - היא לוקחת מעט מאוד אבל זה לא עוזר לה להירדם במיטה אלא רק לפעמים במנשא.
בעלי עובד ברוב הערבים בשבוע אז אני לבד בעניין וזאת עוד בעיה קשה מאוד - היא נירדמת רק על הציצי אז אני לא יכולה להשאיר אותה עם אבא שלה. היה לי משהו חשוב לפני שבועיים ועזבתי אותם לבד בערב לשעה, עם בקבוק שאוב כמובן, היא סירבה לבקבוק וחזרתי אחרי חצי שעה לאחר שצרחה והוא לא הצליח להרגיע אותה (מציינת שוב שמדובר בתינוקת שלא בוכה בכלל...).
מצטערת שיצא ארוך אבל אני קצת מיואשת ולא יודעת מה לעשות. חשוב לי מאוד מאוד לציין שאני לא מאמינה באף שיטה שגורמת לתינוק לבכות ושבאמת אין לי כוונה כאן לחנך אותה, אני מנסה לזרום איתה בכל מה שהיא צריכה, אם היא צריכה הרדמה על הידיים זה מה שתקבל, רק הייתי שמחה שההרדמה תהיה על הידיים ולא על הציצי (כדי למנוע לה כאבי בטן ופליטות מרובות וכדי לאפשר גם לבעלי להרדים אותה מידי פעם), ושההרדמה תיהיה עשר דקות ולא שעתיים-שלוש. אני באמת חושבת שהמצב הקיים הוא יותר לא טוב לה מאשר לי (למרות שגם אני הייתי שמחה לשעה-שעתיים בערב כדי לאכול, להתקלח ולעשות קצת דברים שלא הספקתי במהלך היום) והייתי שמחה לעזור לה להיכנס ביותר נועם ורוגע אל השינה ולא במלחמה. ההרגשה היא שהיא ממש נלחמת בכל כוחה בשינה.
וגם אם למישהי אין באמת עיצה אבל יכולה להגיד שהיא עברה משהו דומה וזה עובר או שהיא לא חושבת שהנקה כ"כ ארוכה יכולה לגרום לה לכאבי בטן, גם אשמח לשמוע.
תודה

שהנקה כ"כ ארוכה יכולה לגרום לה לכאבי בטן
לא מומחית בזה, רק ממה שאני יודעת: ממש ממש לא. ההפך יכול להיות שיש לה כאבי בטן ולכן היא נצמדת יותר זמן לציצי...

שלום לך טל וברוכה הבאה.
אני יכולה להזדהות איתך - יש לי שני ילדים שהיה להם קשה להירדם בינקותם, אני יכולה להרגיע אותך - זה עובר.
האם ניסית להרדים אותה בהנקה בשכיבה? זה עוזר להרבה תינוקות שנרדמים בהנקה, כי אז לא צריך להעביר אותם.
אפשר גם להרדים בהנקה ואז לשים אותה במנשא עד שאת בהעצמך הולכת לישון. אני מבינה ממך שבלילה אין לך קושי מיוחד בנוגע לשינה.
עוד דבר שעולה לי מהדברים שלך, זה נושא הציפיות: את מצפה שהיא תיקח מוצץ, או בקבוק שאוב, או שתירדם תוך 10 דקות. לדעתי 10 דקות זו ציפיה לא ריאלית. יש ילדים שנרדמים כל כך מהר, ויש כאלו שלא. גם לי יש תקופות שבהן אני נרדמת ברגע שהראש צונח על הכר, ויש כאלו שבהם אני מתהפכת על משכבי. אז נכון שאני כבר לא צריכה שאמא שלי תלטף לי את הראש, אבל התינוקת שלך עדיין תינוקת מאד קטנה, שצריכה את אמא לידה. הרבה תינוקות עוברים בגיל 4 חודשים שינוי, או אולי קפיצת התפתחות, לא יודעת איך להגדיר את זה. הרבה תינוקות שישנו לילה שלם מתחילים להתעורר, יש תינוקות שלא מצליחים לינוק כשיש הסחות דעת, ועוד כל מיני דברים.
אני חוושבת שהרבה אמהות מניקות שחשוב להן לא לחנך את התינוקות, לא יוצאות בערב בלי התינוק בגיל כל כך צעיר, אלא אם כן ממש אין ברירה. כן, זה מחיר לא קל לשלם, וכאן את צריכה לחשוב מה נכון עבורך ועבור התינוקת, כי התשובה שונה אצל כל אמא.
הרבה תינוקות יונקים בגיל הזה לא רוצים לשתות מבקבוק. זה משהו נפוץ מאד. היא לא מכירה את זה, לא מבינה למה פתאום דוחפים לה מין משהו חדש לפה. דרך אגב, גם אם היית משלבת מההתחלה זה לא היה בהכרח משנה את המצב הזה - הרבה תינוקות שאכלו משולב מפסיקים לרצות את אחד הדברים - או שמפסיקים לינוק או שמפסיקים לשתות מבקבוק. גם כאן, אם יש לך סיבות כבדות משקל להכניס את ב\הבקבוק לחייה, אפשר לרוב לעשות את זה. אבל כמו לכל דבר, גם לזה יש מחיר.

והערה לעורכות חרוצות: אם אתן רוצות להעביר, אנא מכן, תנו לדיון להתפתח או לגווע ואז תעבירו.....

שלום טל,
הסיפור נשמע לא פשוט, קבלי

ההמלצה שלי היא לגשת לחנות ספרים ולקנות את הספר "לישון בלי לבכות"
(או למצוא ממי להשאיל)
מי שכתבה אותו דוגלת בלא לתת לתינוק לבכות, אבל כן להרדים במיטה (ולא על הידיים/ציצי), ויש לה תוכנית עבודה מסודרת בשביל להשיג את זה
אני מודה שעוד לא יישמתי אותה במלואה, אבל הספר בהחלט האיר לי כמה דברים שאני מיישמת עם בן החודשיים שלי ואני חושבת שהוא (הספר) תורם לנו מאוד
הספר די אמריקאי (כל שני עמודים יש משהו כמו "אם תיישמי את התוכנית, חייך ישתנו")
ואני בכל זאת ממליצה עליו, כי יש בו הרבה רעיונות ומידע

חוץ מזה אני אישית כן חושבת שיש דבר כזה לאכול יותר מדי, אני חושבת שהתינוק שלי על הגבול של זה, וייתכן שהיתה תקופה שהוא כן אכל יותר מדי, וזה התבטא בגזים או מצוקת בטן. מאז אני משתדלת לתת ציצי רק כשברור לי שהוא רוצה לאכול, ולהפסיק ברגע שהוא מנתק, לתת רגע מנוחה, ואם הוא לא דורש צד שני - אני לא מנסה.
הוא ממשיך לעלות יפה מאוד במשקל, כך שהוא עדיין אוכל מספיק.

בהצלחה....

כדי לעודד אותך לבדוק את הספר -
מי שכתבה אותו היא אמא לארבעה ילדים, ודוגלת בשינה משותפת,
כך שהיא מבינה עניין

בקשר ל-
_שהנקה כ"כ ארוכה יכולה לגרום לה לכאבי בטן
לא מומחית בזה, רק ממה שאני יודעת: ממש ממש לא. ההפך יכול להיות שיש לה כאבי בטן ולכן היא נצמדת יותר זמן לציצי..._
אז לפי נסיוני האישי - דוקא ממש ממש כן. בהתחלה היה לי המון, יותר מדי חלב. זה יצר מצב בו עד ששבע עברו 2 דקות מקסימום והחלב ברובו היה לא שומני- עשיר בלקטוז, דבר שאכן מגביר כאבי בטן. בגלל שהחלב לא היה החלב האחורי השומני אז כעבור זמן קצר שוב היה רעב וחוזר חלילה....
זה הסתדר כשהתאזנה תנובת החלב שלי ע'י ניהול הנקה מתאים... אבל איכשהו ממה שכתבת לא נראה לי שמדובר במצב כזה....

יכול להיות שפיספסתי, אבל, כמה זמן זה ככה? מתי התחיל?
וגם, כמה זמן נמשכת ההנקה הראשונית? ז"א לפני שאת מניחה והיא מתעוררת וח"ח?

שני רעיונות שהייתי מנסה:

להניק רק מצד אחד. ככה גם כמות החלב תהיה קטנה יותר, וגם הוא יהיה שומני יותר (ולכן מרדים יותר).
לפשפש אותה (מדור בלי חיתולים), במיוחד אם היא מתפתלת בזמן יניקה -- זה סימן שמשהו מפריע לה.

מה שאת מתארת מאד מוכר לי. רק אחרי שהתחלתי לגדל את הבת שלי בלי חיתולים הבנתי מה הציק לה - פיפי.
ההצעה שלי - בפעם הבאה שהיא מתעוררת (אחרי שהרדמת אותה בהנקה ואת יודעת שהיא לא רעבה) נסי לפשפש אותה.

<יונת, רק אחרי ששלחתי ראיתי שכתבנו אותו הדבר

>

הי כולן,
קודם כל - תודה! ניסיתי לכתוב את הבעיה שלי בכל מיני מקומות באתר ולא קיבלתי תגובות, החלטתי לפתוח דף והנה אתן.. תודה!
לגבי כמה מהדברים שעלו פה:
הנקה בשכיבה - אני אכן מניקה בשכיבה אבל היא ישנה על הבטן ויונקת בשכיבה על הגב, כך שגם כאשר נירדמת ואני משאירה אותה ככה, היא מתעוררת אחרי כמה דקות
לגבי הציפיות - אני לא מצפה שתירדם לבד, ממש לא, אני מקבלת באהבה ואפילו מברכת על הצורך שלה בחום הגוף שלי ובאהבה שלי לפני השינה, כן הייתי שמחה ש - א. תירדם על הידיים, היום היא כמעט אך ורק נירדמת ביניקה, מה שמנטרל את אבא שלה מהמשוואה ב. שכל זמן ההרדמה בערב יהיה קצר יותר. לא באמת 10 דקות, אבל גם שעה הייתי קונה באהבה... ואני לא באמת מצפה לצאת לבלות בערבים אבל כן הייתי שמחה שלאבא שלה תהיה את היכולת להרדים אותה.
דלעת- תאמיני או לא - יש לי את הספר בבית, אחותי השאילה לי אותו מזמן, קראתי פר אחד וזנחתי, אולי אני צריכהה לחזור אליו. אני רק זוכרת שצריך לתעד הכל ולרשום וזה היה נשמע לי פרויקט שלם. אחסזור לקרוא אותו ואולי באמת אמצא שם כמה תשובות. אבל את עצמך אומרת שמי שכתבה אותו דוגלת בזה שהילד ירדם במיטה ולא על הידיים וזאת לא בעייתי העיקרית אלא זה שזה רק ביניקה מרובה וזה לוקח שעות רבות.
לפלונית אלמונית - זה התחיל לפני כשלושה שבועות, עד אז הייתי מניקה, קופצת איתה על הכדור והיא הייתה נירדמת, לעיתים הייתי מניחה והייתה מתעוררת ואז עוד פעם או פעמיים על הכדור וזהו. גג חצי שעה. פתאום הכדור כבר לא ממש מרדים אותה... והיניקה הראשונית לא קבועה, בכלל רוב היניקות שלה תמיד היו ארוכות, מידי פעם יש אחת של 10 דקות אבל הרבה פעמים היא על הציצי גם 30 דקות...
ליונת שרון -הבעיה היא שהיניקה כ"כ ארוכה שאני עוברת איתה צד כשהפיטמה כבר ממש שורפת לי... לגבי פשפושים - אני מפשפשת אותה מידי פעם, הבעיה היא שבגלל שהיא יונקת כ"כ הרבה בערב, אז אני משתדלת לא כי פשפושים מוציאים לה בעיקר מלא פליטות...
אמא של דגיגונת - כפי שכתבתי זה בעיתי כי פשפושים קרובים ליניקה מוציאים לה בעיקר המון קוטג' מהפה (סליחה אם יש כאן אימהות לילדים לא פולטים שאני מבהילה אותן

ופחות פיפי/קקי. וגם את מדברת על לפשפש אותה אחרי שנרדמה ואם התעוררה, הרי זה יעיר אותה לגמרי, לא?
ובאמת שתודה לכן על הרצון לעזור!

הי טל,
האם את רואה סימנים להתחלה של שיניים מציקות? ריור, ידיים בפה... ?
מנסה קודם כל להבין אם יש משהו שמציק לה שאנחנו יכולים לשים עליו אצבע.

כן! זה אחד הדברים שחשבתי שקורים! יש המון ריור והיא משחקת עם הלשון והחניכיים ומשמיעה קולות משונים מהפה (מן צקצוק שהיא מצליחה להוציא ממשחק של הלשון על החניכיים). את חושבת שזה קשור? כי אין בכי ואין תלונות במהלך היום. חשבתי שאולי זה קשור לשיניים אבל אז קראתי בכמה מקורות שבגיל 4 חודשים משתנים הרגלי השינה וכמעט תמיד לרעה אז חשבתי שאולי אני סתם קופצת על רעיון השיניים..

דרך אגב- יש עוד סימנים מזהים? כי חוץ מריור, אכילה מרובה של היד והקולות שהיא משמיעה לא ראיתי כלום בחניכיים. ויש מה לעשות (חוץ משרשרת העינברים שכבר הוזמנה לה)?

שיניים זה תהליך ארוך... יש ילדים שיוצאות אצלם שיניים מהר, וכאלה שאצלם השיניים זה תהליך של חודשים.
מה לגבי מנשא?

לגבי הרדמה של אבא, אני חושבת שצריך לתת לאבא למצוא את דרכו בהרדמה. לאבא אין ציצי, אבל לרוב תינוקות יודעים להבחין בזה

אם הוא ירדים אותה באופן קבוע (פעם-פעמיים בשבוע זה גם באופן קבוע לדעתי), אז הוא כבר ימצא את דרכו. יכול להיות שיהיה בכי מעורב בעניין, אבל אם היא בידיים טובות (בידיים של אבא) אז אולי אפשר לקבל את זה, מתוך מחשבה של - את רוצה את אמא, אבל עכשיו אבא דואג לך ושומר עלייך.
תגידי, איך העלייה במשקל שלה? פליטות מרובות יכולות להיות סימן לריפלוקס. יש תינוקות שיש להם ריפלוקס, וזה יכול לא להציק להם יותר מדי, אבל אולי כן מציק לה בשעות הערב ולכן קשה לה להירדם?
מה קורה אם את מניקה אותה בשכיבה, ואז מנתקת ונשארת לידה לישון? (אני מבינה שזה לא פתרון ארוך טווח, ברור שאי אפשר ללכת לישון כל יום בשמונה....)
אני יכולה לספר לך שגם היו לי את הבעיות האלו עם הילד הראשון, וזה נורא הדאיג אותי... עם הילד השני זה גם היה ככה (עם ואריאציות על הנושא) אבל פתאום זה כבר לא היה נראה כמו משהו שצריך לדאוג בגללו.

דרך אגב- יש עוד סימנים מזהים?
הצמדה לציצי יותר מהרגיל גם היא סימן להתחלת שיניים ...

הי מאי הקטנה, תודה על התשובה!
לגבי מנשא - היא נרדמת נהדר במנשא (אלא אם כן היא עייפה מידי ואז נלחמת לאיזה דקה- שתיים), אבל העברה לא עובדת. ז"א היא ממשיכה לישון ואז אחרי 5-10 דקות היא מתעוררת.
לגבי העלייה במשקל 0 את האמת לא 'לתי אותה מאז שנולדה אבל אני רואה שהעליה שלה טובה. חשבתי אולי יש לה ריפלוקס אבל אם משהו היה כ"כ מציק לה, היא הייתה תינוקת בוכה יותר, לא? ונגיד יש לה וזה מאוד מציק לה והיא לא בוכה אלא רק באמת מתעצבנת במיטה ומזיזה את הראש מצד לצד, מה אפשר לעשות?
לגבי הנקה בשכיבה ולהישאר לידה, וה, היא מתעוררת אחרי 5-10 דקות.
בשורה התחתונה בכל דרך אפשרית היא נירדמת, מתעוררת אחרי 5-10 דקות וחוזר חלילה, עד הפעם האחרונה שבה היא פשוט ממשיכה לישון.

גם את מדברת על לפשפש אותה אחרי שנרדמה ואם התעוררה, הרי זה יעיר אותה לגמרי, לא?
זהו, שלא. להיפך - זה עשוי לעזור לה לחזור לישון. הבת שלי היתה מתעוררת בלילה ומתפתלת, הייתי מפשפשת אותה בקערה שהיתה צמודה למיטה, והנחתי אותה בחזרה לישון - והיא היתה נרדמת! זה באמת היה פלא בעיני... שהיא חוזרת לישון בלי הנקה.

א. תירדם על הידיים, היום היא כמעט אך ורק נירדמת ביניקה, מה שמנטרל את אבא שלה מהמשוואה ב. שכל זמן ההרדמה בערב יהיה קצר יותר. לא באמת 10 דקות, אבל גם שעה הייתי קונה באהבה... ואני לא באמת מצפה לצאת לבלות בערבים אבל כן הייתי שמחה שלאבא שלה תהיה את היכולת להרדים אותה
ראשית אני רוצה לספר לך, שאת הילד השני שלי התאמצתי במשך שנתיים להרגיל להירדם ביניקה P-:
למה?
כי הוא היה זקוק להליכה נון סטופ. בתנוחת גרעפס, עם טפיחות על הגב, ורצוי גם לשיר לו שיר אחד בלופ אינסופי (בניגוד לבכורה, שגם היא נרגעה משירה אבל היה צריך להחליף כל פעם את השיר. כבר זכרתי את כל 100 שירים ראשונים לפי הסדר...).
את שניהם לקח בסביבות שעה וחצי - שעתיים להרדים.
כל ערב.

שניהם היו תינוקות רגישים וגם אלרגיים. הפליטות שאת מספרת עליהן מחשידות לאלרגיה כלשהי, דרך אגב.
הניחוש שלי הוא שמשהו מציק לה בבטן ומפריע לה להירדם. בהחלט יכול להיות גם רפלוקס.
זה אומר, שאו שאנחנו מדברים על כאבים ואי נוחות בבטן שמאוד מקשים עליה - או שאנחנו מדברים על זה שהשוער לקיבה קצת פתוח וכל הזמן עולה לה למעלה עד הגרון ואף החוצה, וזה כואב ושורף במידה שקשה לתאר, במיוחד לתינוקת קטנה שאין לה ניסיון חיים וכל חריגה מהנעים והנוח היא סוף העולם מבחינתה.

לגבי אבא: כיוון שההירדמות בלילה היא הקטע הכי קשה כמעט לכל התינוקות (חוץ מאלה הנדירים שיש לשכנה, שנרדמים בקלות P-: ), וכיוון שלאבא אין חלב, ולא אותו היא מכירה מהבטן (הקולות שלו, הריח שלו, תחושת הגוף שלו, פעימות הלב שלו), הוא מראש בעמדת נחיתות ולא הוא מה שתינוק קטן בחודשים הראשונים לחייו צריך.
במקרים יוצאי דופן וחריגים, שישתמש בכלים שיש לאבא - לקחת לסיבוב בחוץ באוויר הצח (כן, בלילה) במנשא, להחזיק בתנוחת גרעפס או בתנוחה אחרת שנעימה לה, לטפוח על הגב שעות, לשיר לה שירי ערש שקטים, לרקוד איתה, מה שהוא רוצה. על בקבוק הייתי מוותרת כי מה שחסר הוא אמא, המגע של אמא, לינוק מאמא - לא לקבל איזה נוזל בבקבוק...
אני אישית, כמו הרבה אמהות באתר הזה, הקפדתי שלא יהיו "מקרים יוצאי דופן וחריגים" כשהתינוקות שלי היו קטנים. פשוט לא.

כאשר משהו מציק לתינוק רגיש - אין דרך לעקוף את זה בעצם.
אי אפשר "לחנך" או "להרגיל" תינוק לא להיות רגיש, או לא לסבול. כולל העובדה שגיל 4 חודשים הוא הגיל הקלאסי גם של תינוקות לא רגישים להתחיל שוב להתעורר בטירוף ולהירדם קשה, לפחות עד גיל חצי שנה ופעמים רבות גם אחריו, והרבה פעמים גם בגלל שיניים (אבל לא רק). זה דפוס קלאסי. מה שכן, מתסכל את ההורים הטריים כי זה בא מייד ובפתאומיות אחרי השלב הקודם שבו היו להם תינוקות שנרדמו בקלות וישנו המון שעות והם כבר חשבו (למה הם, אנחנו...) שזכו בפיס...
אז לא.
כל רגע הדפוס של התינוק משתנה.

כשמשהו מציק לתינוק רגיש - מה שמקל עליו הוא יניקה, לרוב בתנוחות זקופות שלא מקפלות או מועכות את הבטן (במיוחד אם זה רפלוקס); הרבה מגע וחום גוף של אמא; מגע עוטף, שגם הבטן צמודה לגוף חם וחי (הם מרגישים כשהם פתאום צמודים למשהו דומם שלא מקל עליהם) וגם הגב מרגיש מוגן - אם כי לכל תינוק יש העדפות משלו וצריך לגלות אותן; והרבה פעמים גם הרגעה קולית - אם כי שוב, יש תינוקות שזקוקים להיפך, לשקט.
עוד דברים שצריך לקחת בחשבון: רגישות סביבתית.

אם אין מספיק אוויר צח, אם יש שכן שמעשן והריח חודר לדירה שלכם, אם יש עובש או קרדית אבק הבית או גירויים אחרים שמציקים לתינוק ומפריעים לו לנשום, אם הוא לא קיבל במשך היום מספיק תנועה מסוג שמתאים לו (אולי היו יותר מדי טלטולים, אולי היתה יותר מדי סטאטית...).

הרבה פעמים יכול לעזור להכניס את התינוק למנשא ופשוט לצאת החוצה לסיבוב. או לא במנשא אלא בתנוחת גרעפס. אצלנו גרנו בקומה שלישית בלי מעלית. הקפיצות שנגרמו מהירידה במדרגות והאוויר הצח שכבר היה בחדר המדרגות (בית רכבת מהסוג הישן עם חרכים מאווררים מאוד) הרבה פעמים הרדימו אותם עוד בחדר המדרגות...
כשקראתי את תסמונת הבית החולה הבנתי מדוע האוויר הצח בחוץ עוזר כל כך.
בהצלחה!

רק לראות שאני מבינה נכון- אין בעיה להרדים אותה, אלא הבעיה היא שהיא מתעוררת מהר אחרי שמניחים אותה, נכון?
בקשר לשיניים, אצל הבן שלי, השיניים התחילו להציק בגיל 3 חודשים אבל יצאו רק בחצי שנה. לפי התיאור שלך נשמע בול כמו שניים מציקות. השאלה אם זה אכן מה שמפריע לה /-:
אני חושבת שכדאי שתקשיבי לאינסטינקטים שלך...אם את מרגישה שיש קשר להנקה זה מתחבר לעניין הרפלוקס ושווה בדיקה.
אולי תנסי להשכיב אותה כשהיא כמו בתנוחת עירסול בהנקה, גב מורם קצת ולא שכיבה ישרה. השכיבה הישרה גורמת לכל העינינים בבטן לעלות בקלות ולצאת החוצה, זה בהחלט יכול לגרום לתינוקת חוסר נעימות, תחושת צריבה בגלל החומציות וכו'...
מה את חושבת?

לא חייבים להניח. אפשר להמשיך במנשא. בכלל, אני ממליצה לך על מנשא גב, בגיל 4 חודשים כבר אפשר בקלות לשים על הגב, וזה מפנה את הידיים. גם תנוחה שהיא לא ערסול הרבה פעמים מקלה על תינוקות פולטים או מרופלקסים. אם אחרי שעתיים אפשר להעביר אותה, אז תעסקי בענייניך ותעבירי אותה למיטה אחרי שעתיים.
יכול להיות שהריפלוקס מתבטא בעיקר בערב, ולכן אז זה מציק לה. הזמן שזה מציק הוא לא בהכרח אחרי הפליטה, אלא יכול להיות הרבה אחר כך, כך שנראה שאין קשר.
לגבי מקלחת וכאלה שאמרת שאת רוצה לעשות בערב, אולי אפשר להתקלח בזמן אחר ביום שבו היא יותר רגועה, ואז אפשר לשים אותה בסל קל לידך שתתבונן בך בזמן שאת מתקלחת, או להתקלח איתה ביחד.
והמרגיעון יצא - קושי אינו בהכרח סבל... בדיוק רציתי להגיד לך שזה עובר, זו תקופה מאתגרת אבל היא חולפת כלא היתה.

עוד דבר לגבי המוצץ - את אחד הילדים הייתי מניקה במיטה, וכשהוא נרדם עמוק הייתי מחליפה את הציצי במוצץ.

תסדרי איזו שמיכה מגולגלת ותניחי אותה על הצד במיטה, ותניקי אותה בשכיבה.

שני ילדי התנהגו בצורה דומה - שינה סבירה עד גיל 4 חודשים, ואז התעוררויות בלתי פוסקות בגלל כאבי שיניים. בני השלישי היה נרדם בקלות, אבל מיום היוולדו השינה שלו היתה טרודה. זה עבר לו בסביבות גיל שנתיים.

אתן כולכן מקסימות! רק מקריאה של מה שכתבתן השתחרר אצלי משהו, כ"כ נכנסתי לזה בימים האחרונים שבאמת פעלתי בניגוד לטבע שלי. היום אחה"צ דיברתי עם בעלי ואמרתי לו שאני מרגישה שמשהו באמת השתחרר אצלי, שאני לא מגדירה את זה יותר כבעיה, אלא רק כתקופה שתחלוף. וראו איזה פלא, הערב לקחתי אותה ברבע לשבע לטיול במנשא, כמובן שנרדמה ישר, חזרנו ברבע לשמונה, הנחתי אותה, התעוררה, נשכבתי לידה והנקתי ופשוט נשארתי לידה ככה, היא התעוררה ונירדמה כמה פעמים ובכל פעם הייתי שם והיא המשיכה לינוק, עד שראיתי חלון הזדמנויות ופשוט הפכתי אותה על הבטן והופ! בשעה 20:40 היא נרדמה ולא התעוררה יותר! זה לא קרה כבר כמה שבועות! אז לא יודעת אם זה הכל בגלל שאני הצלחתי לשחרר או סתם יום שכזה אבל בכל מקרה עזרתן המון!
ןלפלונית אלמונית ששאלה לגבי תנוחת ההשכבה, לא כ"כ הבנתי מה זה אומר להשכיב בתנוחת ערסול, היא בד"כ ישנה על הבטן..

לגבי מה שיונת הציעה - להניק מצד אחד - זה לא טוב, זה משדר לציצי השני לא לייצר חלב, כי אין ביקוש ממנו. לי בזמנו זה דפק די חזק את העניינים עד שביקרתי אצל ד"ר ליבוביץ' והיא האירה את עיניי בנושא.

לגבי מה שיונת הציעה - להניק מצד אחד - זה לא טוב
מדייקת אותך:
זה לא "טוב" או "לא טוב" - זו עצה למצבים של עודף חלב.
לא עצה לכל המצבים האחרים בהנקה, מפני שהרצוי הוא להציע בכל הנקה את שני הצדדים, ולתת לתינוק לקבוע (לא תמיד הוא רוצה צד שני).

אם יש עודף חלב בהנקה, כלומר שד שממש משפריץ חלב ותינוק שרואים לפי כמה סימנים (לא אפרט כרגע) שמתמלא תוך דקה מהמון חלב של ההתחלה (שהוא נוזלי יותר ויש בו יותר סוכרים מאשר שומנים) ולכן מפסיק שבע אך אינו מגיע לחלב השומני יותר (שהוא סמיך יותר ושומני יותר ומגיע בהדרגה ככל שההנקה מתמשכת), ואז רעב תוך זמן קצר (כי שתה חלב ולא הגיע לשמנת המשביעה לאורך זמן), ואז יונק מהצד השני אבל שוב את החלב ההתחלתי הקל יותר - וחוזר חלילה -
אז במקרה כזה, העצה להניק מצד אחד היא טובה, כי היא:
א. מאזנת בהדרגה את מצב עודף החלב. נגמר ה"עודף" והייצור מתאזן עם הצריכה.
ב. מאפשרת לתינוק להגיע סוף סוף לחלב השומני יותר, כי הוא ממשיך מאותו צד שוב ושוב, במקום כל פעם להתחיל מההתחלה ולקבל את החלב של ההתחלה בכל צד.

מהסבר זה אפשר להבין, שזו עצה בעייתית במקרה שאיבחנו בטעות עודף חלב. אם אין עודף, העצה אכן עלולה להוביל מהר מאוד לירידה בכמויות החלב, שזה הדבר האחרון שאנחנו רוצים במקרה רגיל...

ןלפלונית אלמונית ששאלה לגבי תנוחת ההשכבה, לא כ"כ הבנתי מה זה אומר להשכיב בתנוחת ערסול, היא בד"כ ישנה על הבטן..
התכוונתי בהקשר של הרפלוקס, כמובן לא על הבטן , אלא על הגב, עם קצת תמיכה מאחוריו.
כמובן, שיש סיכוי לא קטן שהיא לא תסכים, אבל שווה לנסות אם אכן זה רפלוקס...
בכל מקרה מקסים ומרגש לשמוע על ההתפתחויות האחרונות!

ולגבי-
מה שיונת הציעה - להניק מצד אחד - זה לא טוב, זה משדר לציצי השני לא לייצר חלב, כי אין ביקוש ממנו. לי בזמנו זה דפק די חזק את העניינים עד שביקרתי אצל ד"ר ליבוביץ' והיא האירה את עיניי בנושא.
לי זה הציל את הענינים כי היה לי יותר מדי חלב. אז אני חושבת שאי אפשר להגיד אם זה טוב או לא טוב באופן כללי. זה תלוי המצב הספציצי (-:

אין לי הרבה מה להציע, חוץ מהזדהות.
קטנצ'יק בן חצי שנה, ואצלי יש עודף חלב והוא פולט המון.
אחד הדברים שעזרו לו להתגבר על התחושה הרעה אחרי הפליטה (אם בתך סובלת מזה) זה אוסטאופתיה. הדבר השני הוא הומאופתיה.
ולמרות שהוא מטופל, עוד יש לו קשיים ואני מרגישה שהתנומות שלו במשך היום הן קצרות בגלל שיש לו גרעפס או פליטה, ולרוב זה מה שקורה אחרי שאני מרימה אותו. אם הוא ישן במנשא, הוא מצליח למשוך יותר זמן אבל אז אני לא יכולה לנוח או לעשות משהו שלא כולל תנועה.
וכמובן השיניים... הוא התחיל להראות סימנים בארבעה חודשים ואכן בגיל חמישה חודשים יצאו שתי שיניים ראשונות, ועכשיו הוא עובד על הבאה בתור... .(וגם לכאבי השיניים ההומאופתיה עזרה מאוד).

לדעתי אם את מרגישה שהיא סובלת, בחרי דרך טיפול וטפלי בה. גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי, זה בטוח יקל על שתיכן.

ניסחתי לא טוב. התכוונתי רק בהנקת ההרדמה להניק מצד אחד, לא בכל ההנקות. וגם אז, אפשר בכל יום לעשות את הנקת ההרדמה מצד אחר.

יונת - זה בדיוק מה שאני עושה (אלא אם כן היא מתעוררת שוב ושוב ואני מרגישה שאחד התרוקן כבר).
ושוב היום היא נרדמה אחרי הנקה אחת בשמונה וחצי כבר ישנה בלי שום מאבק! תענוג!

יש לי עוד שאלה- לפעמים בלילות היא מתפתלת ואז יוצא פלוץ או שניים והיא נירגעת. מעולם לא סבלה מגזים כפי שאני רואה תינוקות אחרים שצורחים אלא הייתה מתפתלת ויוצא פלוץ ולאחרונה אני שמה לב שזה חזר. מוכר למישהי? חשבתי שזה עבר בגיל חודשיים!

זה לא עובר בתי בת יותר משנתיים עדיין מתפתלת וישנה בחוסר שקט ואז פוף! ונרגעת

מה שאני חושבת, מזה שקראתי את הצגת העינין וריפרוף על התגובות, זה שאומנם תינקת יכולה להיות מלאכית עד גיל 3- 4 ח' ,היא תמשיך להיות מלאכית ואהובה וחביבה .רק שהיא מתחזקת ואפשר יפה מאוד לשמוע את הבכי שלה.
עם הילדים שלי שמתי לב שהצרחות 'עולות בווליום' בגיל הזה.אין מה להתרגש מזה , פשוט עינין התפתחותי.

להרדים תינוק בלי לבכות - תסלחי לי מאוד-לא מאמינה לשטויות האלה.
למי שאין סבלנות לשמוע בכי של תינוקות-יש הרבה דרכים לעשות עבודה פנימית מעמיקה.לראות כיצד אפשר להיות אמפטי ולא סתם להשתגע מזה ורק להשתיק את התינוק .
תינוק שבוכה פשוט מאוד-או שהוא מספר לך מה מציק לו,(ואכן, נתנו לך פה הרבה רעיונות למה יכול להציק) או שהוא פורק את הרגשות שלו.
'התינוק יודע' מאת סולטר.

בשביל מה לשבת להניק ולנדנד שעות , אם כל מה שהתינוק צריך זה בכיה רצינית?

הנקה לא מסייעת פה. סתם משמינה.
לרוב תינוקות שיונקים במקום לבכות פולטים.

אם נתתי לתינוקות שלי זמן בכי רציני והשינה היתה אחר כך רגועה , קימה שמחה ובקיצור- איכות חיים.

אני לא מאמינה שתינוק ״צריך בכיה״. אולי לפעמים קצת יללות, אבל לא בכי ממש.
על הסיפור האישי שלי עם תינוק שצורח כתבתי כאן: התינוק יודע לבכות
אני מעלה את זה רק כי כואב להשאיר את ההודעה של אילה בלי תגובה. ברור לי שזה לא רלוונטי לך, טל.

אני לא מאמינה שתינוק ״צריך בכיה״.
לחלוטין חולקת על הרלבנטיות של "פריקה" בבכי בגילאים האלה.

מסכימה עם יונת ובשמת.
אצלנו היה סיפור דומה לסיפור של יונת (שבקישור): הקטן היה צורח כל פעם כשהוא לא היה על הידיים, תוך כדי שאנחנו רוקדים.
הדרך היחידה להרדים אותו היתה על הידיים (היום, 11 חודשים, נרדם לפעמים גם בהנקה או במנשא). גם אצלנו היתה תחושה שמשהו מציק לו, והוא לא רק צריך "לפרוק", ואכן כשהפסקתי עם מוצרי חלב ועוד (מלא) דברים- המצב השתפר פלאים.
גם ההתעוררויות התכופות פחתו.

הנקה לא מסייעת פה. סתם משמינה. לרוב תינוקות שיונקים במקום לבכות פולטים.
מהניסיון שלי- תינוק שלא צריך לינוק, לא יסכים שיניקו אותו "בכוח".
בלילות הבכי הרבים שהיו לנו הצעתי ציצי די הרבה, ולרוב הוא פשוט לא רצה. (ופליטה היא אחלה דרך להיפטר מעודפים, אם יש כאלו).
בהקשר של הנקה אני לגמרי מאמצת את הביטוי "התינוק יודע".

בכי של "לפרוק" יש הרבה בגיל שבו הם מתחילים לעמוד ונופלים כל הזמן/נצבטים מהארון וכו'.
ואז (לדעתי) לרוב הם רוצים שנחבק, נכיר בזה שכואב להם, ופשוט ניתן להם לבכות את זה החוצה.

טל-
ממליצה לך לבדוק אם משהו שאת אוכלת מציק לה (או לוותר אם נראה לך שיש שיפור).
ולגבי פשפוש בלילה- את יכולה לפשפש אותה עם החיתול- לעשות "פשששש" כשהיא שוכבת עם חיתול, וכך לעזור לה להתרוקן.
בהצלחה

האם אתן יכולות להסביר את עניין ההנקה משני השדיים?
.
איך זה מתבצע,אם אני רוצה שהתינוקת תגיעה לחלב השמן?

איך זה מתבצע,אם אני רוצה שהתינוקת תגיעה לחלב השמן?
פשוט נותנת לה לינוק כמה שהיא רוצה מצד אחד עד שהיא מסיימת (נרדמת או מוציאה מהפה), ואחר כך מציעה צד שני ונותנת גם ממנו עד שהיא מסיימת (נרדמת או מוציאה מהפה)...
אין "החלב השמן". זה הדרגתי. ככל שיונקים יותר זמן כך ההרכב של החלב יותר ויותר שמן. פשוט מאוד. כבר אחרי דקה מתחילת ההנקה...

כמו כן, ככל שהתינוק יונק לעתים יותר קרובות, כך החלב יותר שמן. אחוזי השומן בחלב עולים ביניקות תכופות. כי השד כאילו מפרש את ההנקות הצפופות כהמשך של אותה הנקה ולכן מגיע חלב יותר שמן במהירות.

הנקה לא מסייעת פה. סתם משמינה.
אין השמנת יתר מהנקה בלעדית

עוד דברים שמצאתי שעוזרים להרגיע תינוקות מתפתלים ואמהות מותשות:
(ותודה על הדף, עם תינוק בן חודש וחצי ולמרות שהוא הרביעי, אני עדיין מחפשת מה עוד יכול לעזור...)

בטח טוב תמיד אבל במיוחד כשהתינוקת נרגעת / נרדמת צמודה לאמא: לזכור בעצמך לנשום ולהרפות את הגוף. לפעמים אני מוצאת שמרוב תשישות והתמקדות בקושי שלו אני כולי מתוחה, תפוסה ולא ממש נושמת. אז לשחרר כתפיים, צואר, ולנשום עמוק. ליצור לו מקום רגוע לבוא בו במקום להצטרף למקום הכואב שלו. (וגיליתי שזה עוזר תמיד, גם כשהם בני 10)

מוזיקה. אצלנו - נכון לכרגע..

- מוזיקה ממש עוזרת. וגם לי. אם אני כבר רוקדת איתו על הידיים, שלפחות תהיה לי ברקע מוזיקה שאני אוהבת. משהו מרגיע ונעים שמרגיע גם אותי (או בעיקר אותי ואז גם אותו...)

מחזקת את עניין הלהניק מאותו צד אם מניקים כמה פעמים במהלך שעה, נגיד.

לזכור שהקושי הוא זמני ושבמאוחר או במוקדם תמצאי דרך לעזור לה והיא תרגע..(גם אני חושבת שתינוק בוכה הוא תינוק שעוד לא הבנו מה מפריע לו ואיך לעזור....) ושעוד יהיו ימים קלים ורגועים יותר..ושגם הם זמניים..

_אני לא מאמינה שתינוק ״צריך בכיה״.
לחלוטין חולקת על הרלבנטיות של "פריקה" בבכי בגילאים האלה._

עולם חדש מופלא- מה יכול להציק לה ממה שאני אוכלת? לא שותה חלב ובעצם מוצר החלב היחיד שאני אוכלת זה קוטג.. יכול להיות מזה? ממה עוד זה יכול להיות?

ואני ממש לא מאמינה שתינוק צריך לבכות..

מוצרי חלב יכולים להשפיע גם בכמויות קטנות. לדעתי, שווה להפסיק לשבוע ולראות אם יש הקלה.
מאד שמחתי לשמוע שהלך לכן יותר בקלות בימים האחרונים, ואני מאחלת לך הרבה ימים של נחת

מה יכול להציק לה ממה שאני אוכלת? לא שותה חלב ובעצם מוצר החלב היחיד שאני אוכלת זה קוטג.. יכול להיות מזה? ממה עוד זה יכול להיות?
יש הרבה דברים שיכולים להיות, אני לא מומחית...
אצלנו זה היה מוצרי חלב, ירקות מסוימים, קטניות וקמח לבן. (מפורט בדף מירקם הקקי, שכדאי לך לקרוא)

אני יכולה להגיד לך שכל האלרגניים (חיטה, חלב, בוטנים...) חשודים במקרים כאלו, והכי טוב לבדוק אותם אחד-אחד (להוריד מהתזונה שלך לכמה ימים), ולראות אם יש שיפור.
יכול להיות גם שמדובר על סולניים (כרובית, ברוקולי).

זה לא מתאים לכל אחת!
אני ניסיתי ממש להקפיד, ותוך שבוע איבדתי לחלוטין את התיאבון והתחלתי לרדת במשקל (ממש מסוכן בהנקה מלאה). בסוף מצאתי איזשהו איזון תזונתי שהתאים לי ולקטן.

חייבת לסיים. התעוררו לי... (-:

אם מכל זה גם ארד במשקל קצת, מה טוב

יכול להיות גם שמדובר על סולניים (כרובית, ברוקולי).

תיקון קטן: סולניים זה תפו״א, חצילים, עגבניות. כרובית וברוקולי הם כרוביים, ממשפחת המצליבים.
לא שזה צריך להפריע לך לנסות להוריד אותם, אם כי לדעתי הם לא החשודים הראשונים.

_תיקון קטן: סולניים זה תפו״א, חצילים, עגבניות. כרובית וברוקולי הם כרוביים, ממשפחת המצליבים.
לא שזה צריך להפריע לך לנסות להוריד אותם, אם כי לדעתי הם לא החשודים הראשונים._
הו, כמובן.
תודה.
(אני נמנעתי גם וגם...)

נדיאטנית שלי אמרה לי היום שבקוטג' אין בכלל לקטוז אז זה לא יכול להיות זה.. מישהי יודעת משהו על זה? ומה עם יוגורט עיזים?
תודה

אי אפשר לצמצם את ההשפעה של מוצרי חלב רק ללקטוז. יש שם הרבה חומרים, ואנחנו לא באמת יודעים מה מביניהם משפיע -- לקטוז, קזאין, חומר אחר, או אולי שילוב מסוים של חומרים.
למה להסתבך עם תיאוריות של כימאים כשאפשר פשוט לראות לבד? אם לא תנסי -- לא תדעי.

הי, כתבו לך המון המון דברים חכמים. מסכימה עם כולם (חוץ מצורך של תינוק לבכות בגיל הזה)
רק משפט אחד שאמרת גרם לי לרצות להוסיף
שחוץ מהאתגר לתינוקת להתרגל לעולם שבחוץ, של עיכול ומשקל הגוף ונפרדות וכו' - שזה קושי ותקופה שתחלוף וגם לה יש חשיבות ומשמעות
יש גם עניין של טמפרמנט
לכל אדם ולכל תינוקת יש אופי וצרכים ורגישויות משלהם.
התיאור של ביתך, הדהד לי את ביתי השניה- שהיינו קוראים בשם האינדיאני "הלוחמת בשינה" וזה עד היום (היא בת 12) רק שהיום האחריות לזה היא שלה...
לפעמים, זה פשוט עוזר להכיר במהויות כפי שהן