הזדרזות בוקר לאמא עובדת

שלום.
אני חד הורית. מפרנסת יחידה. בני בן ארבע וחצי.
לצורך עבודתי בתקופה זו אני נאלצת לקום מוקדם מאוד ולהביא את בני לביביסיטר בשש בבוקר (עם שינוי שעון הקייץ זה יהיה בחמש !!! ) ולרוץ לעבודתי.
אני משכיבה אותו לישון מוקדם כדי שיהיה לו קל לקום בבוקר. ובכל זאת... כשאני מעירה אותו הוא ישנוני לגמרי. אני נאלצת להלביש אותו בעצמי כי לבד לא יעשה זאת. הוא פשוט ישן. אני מעמידה אותו על שרפרף מול הכיור לצחצח שיניים והוא פשוט לא זז.
נכון. עכשיו זה מוקדם מאוד. בעוד כחודשיים זה יהיה בשעה סבירה יותר. כך היה גם עד לפני חודשיים. אבל הדברים שאני מתארת לא שונים. הוא פשוט לא מזיז ת..
עושה הכל כל כך לאט עד שבעצם נעצר. יכל לעמוד עם מברשת השיניים ביד ולדבר בלי גבול. הוא פטפטן מאוד. מדבר המון ועושה מעט.
הבקרים מתישים. מחפשת עצות. אגב.. בערב זה באותו הקצב רק שאני לא ממהרת לשום מקום. וגם בערב.. הוא לא זז. עומד עם המברשת מדבר אל עצמו במראה. שר. רוקד. שואל שאלות ועונה לעצמו. אבל לא מתקדם בהתנהלות. כמעט תמיד זה נגמר ב - "אני סופרת עד שלוש. אם אתה לא מצחצח אני מצחצחת לך" כבר הגעתי למספר פעמים שבהם אמנם צחצחתי לו כשהוא מתנגד. זה לא השפיע על הבוקר שלמחרת. היו כבר שני בקרים שהודעתי לו שאני נוסעת לעבודה ושצריך להזדרז. הגעתי כבר למצב שנכנסתי לאוטו והתנעתי. הוא רץ אחרי בבכי קורע לב. לא מצוחצח. לא נעול.. לא מוכן בכלל. ושום השפעה על הבקרים שאחרי זה.
בחודש האחרון כבר ויתרתי על צחצוח השיניים של הבוקר. אבל עדיין צריך לזוז.. איך עושים את זה בלי כעס???
ניסיתי להעיר אותו שעה וחצי לפני שעת ההליכה לגן. גם אז ההתנהלות היתה איטית מצידו וכעוסה מצידי.
ניסיתי להעיר אותו זמן קצר מאוד לפני היציאה מהבית ולא להניח לו .. גם אז.. הכל היה אותו דבר.
אשמח לרעיונות.

למה שלא תעבירי אותו לאוטו כמו שהוא ותקחי איתך בגדים ומברשת שיניים ושאר הדברים להם יזדקק
ושימשיך לישון שם ואחרי כן יתארגן אצל השמרטפית ?
או לפחות שילך לישון עם הבגדים שהוא אמור ללבוש בבוקר
זה באמת נשמע מאוד קשה
ומצד שני אני כל כך מבינה אותו אין על יקיצה טבעית(לא שאני זוכרת בדיוק איך זה עובד )

אוהו....יכולה לכתוב על זה ספרים.
עייפה עכשיו,אם אוכל אוסיף בהמשך תובנות.

_למה שלא תעבירי אותו לאוטו כמו שהוא ותקחי איתך בגדים ומברשת שיניים ושאר הדברים להם יזדקק
ושימשיך לישון שם ואחרי כן יתארגן אצל השמרטפית ?
או לפחות שילך לישון עם הבגדים שהוא אמור ללבוש בבוקר_
כי הוא ישן עם בגדים ארוכים וקם רטוב מפיפי..

אין לי עצות , רק שולחת לך התפעלות על הדרך שאת עושה, על הקשיים וההתגברות עליהם, על הצורך להתפרנס וההשקעה שאת עושה. כל הכבוד !

טיפ קטן: עם שני ילדים ולחץ בבוקר, אני אימצתי שיטה של חברה - ויתרנו על פיג'מות. אחרי המקלחת לובשים את הבגדים של מחר. בבוקר אני לא מלבישה בכלל. ואם הוא יצחצח שיניים אצל השמרטפית - לא תצטרכי לעשות שום דבר בבוקר חוץ מפשוט לקחת אותו...

כל הכבוד!

לצמצם את שגרת הבוקר למינימום שבמינימום
לצמצם את החלפת הבגדים למינימום
להשכיב אותו לישון על מגבת עבה שתספוג יותר פיפי, כך שיהיה יותר סיכוי שבבוקקר רק במכנסיי ם יהיו רטובים ולא החלק העליון

ובעיקר: לא לצפות ממנו לתפקד בשעה כזאת

היי אמא לאחד,
אני מכירה את הקושי מקרוב. מצטרפת לרעיונות המצוינים של אילה א של בנצ ושל תמרוש.
בקשר לפיפי- כשהבן הקטן שלי (4) משתין בלילה במיטה, אני בדרך כלל איכשהו מתעוררת בשעות הקטנות, מגלה שהוא רטוב ופשוט מקלחת אותו ומחליפה סדינים. זה לוקח 3-4 דקות, ומקל מאוד על התעוררות בבוקר. אולי זה נשמע לך מופרך אבל לנו זה עובד טוב יותר מאשר להתמודד עם הפיפי בבוקר... הוא ממשיך לישון ללא בעיות לאחר המקלחת. וגם אני

דבר שני- כמובן להלביש בבגדי הבוקר כבר בערב (או לאחר מקלחת אמצע הלילה...) ולתת למטפלת את משימת הצחצוח.
דבר נוסף- החשוב מכל - להאמין שהוא אכן לא מסוגל להתעורר ולא להתרגז... הילדה שלי, עד שהיתה בכיתה ב', לא הצליחה להתעורר בבוקר ואני מדברת על שעות סבירות כמו 7.00. פשוט לא הצליחה לפקוח עיניים וזה בניגוד לאח הגדול שלה שזכה ביכולת להקיץ בקלות. ואני לא האמנתי שהקושי הוא אשכרה פיזי וציפיתי שהיא תתאפס ותתגבר וכל מיני כאלה. היו לנו בקרים איומים, של בכי וצעקות עד שהבנתי שזה לא עניין של בחירה. בכלל.
התייחסי לקושי שלו להתארגן כחלק מהקושי שלו להקיץ ותעשי את כל ההערכות הטכנית מצידך בהתחשב בכך ובלי לצפות ממנו לתפקד! כמו שכתבה תמרוש.

בהצלחה רבה!

כי הוא ישן עם בגדים ארוכים וקם רטוב מפיפי..
למה לא עם חיתול? הוא גדול מדי לזה?
או לפשפש אותו כמה פעמים בלילה. למשל: לפני שהוא הולך לישון, ועוד פעמיים עד שהוא קם.
גם לי היתה תקופה שהיא היתה הולכת לישון עם בגדים למחר וזה עשה שינוי מאד גדול, לתקופה ההיא.
כל הויכוחים של הבוקר, נמוגו

אי אפשר לנסות להתחיל לעבוד בשעה יותר נורמלית?
לקום בחמש נשמע מאוד קשה ולילד - עד בלתי אפשרי.
בני בן השלוש בקושי זז בשבע בבוקר.......

וגם אני, בתור ילדה, הייתי מובאת למטפלת בשעה 7 בבוקר... תשמעי, אם יש אופציה, תשני רק את זה. כל השאר יהיה קל יותר...

אי אפשר לנסות להתחיל לעבוד בשעה יותר נורמלית?

תשמעי, אם יש אופציה, תשני רק את זה.

נו באמת.. אני עושה את זה רק למען הכיף??

הוא נשמע כזה ילדון מתוק וחולמני שהמציאות של חייכם באה לו לפנים כל בוקר.
היום ראיתי אבא מוציא ילדה מעגלה אל רכב. התנועות שלו היו חסרות סבלנות, התרגז מזה שהיא לא מזיזה את היד ומעבירה אותה מחוץ לרצועות לציפיתו, בקצב שלו, מתוך הבנה לתמונה שיש לו בראש שהיא בסוף חגורה במכונית. היה לי ברור שחם לו, ושהוא אולי ממהר ממש מאד או אולי ממהר כי אצלו בראש צריך לעשות דברים הרבה יותר ביעילות. כך או כך, הילדה היתה בבהייה מסויימת. היא לא ממש בחרה להיות בעגלה, ולא ממש בחרה לעבור אל המכונית... והנה הגוף שלו מתקשח ומתחיל להתנהג אליה יותר ויותר בדוקרנות. היה לי עצוב בשביל שניהם וגם בשבילי, כי אני מכירה את הרגעים האלה טוב טוב מעצמי.

אני מצדיעה לכל אישה שעושה את הכל לבד. גם נשים בחנ"ב מתמודדות עם המון קושי וחוסר תמיכה חברתית ציבורית. אבל אני גם רואה אותו. מתוק קטן, מנסה לדחוף כמה שיותר דיאלוג עם אמא לתוך זמן קצר. בקצב שלו, האיטי, הילדותי מאד (4.5 זה ילד צעיר מאד מאד) הפיפי במיטה יכול להיות גם ביטוי למתחים ולחסרים שיש לו. אני חושבת שהמציאות היא המציאות, אין מה להתווכח איתה. ומה שאת עושה זה לא פחות מלהוציא מים מן הסלע. העצות המעשיות פה נשמעות לי בדיוק בדיוק המכה המדוייקת על ראש המסמר הזה. יכול להיות שכשהבוקר יתארגן, הוא יפסיק להשתין בלילה.
אפשר לתת לו לישון בלי מכנסים, ובבוקר אשכרה להלביש אותו בקצרים כשהוא עוד ישן במיטה, ולהוריד לאוטו עם תיק קטן שהכנת בלילה, עם מברשת ומשחת שיניים.
הבת שלי בת 4 ושלושה חודשים. אנחנו שמים אותה על סיר בלילה אחרי שהיא נרדמת, רגע לפני שאנחנו הולכים לישון ודואגים שתהיה לה האפשרות להשתין על הבוקר. זה לא שאין ילדים בני ארבע שיכולים לעשות את זה לגמרי בעצמם. שלי עדיין לא. נשמע כאילו רוב הראיות מצביעות על כך שגם שלך עדיין לא. בקרוב הוא יוכל.
באמת שיהיה טוב.

<ניצן אמ ממחשב אחר, מניקה ומחכה לארוחת החג...>

אה, ואגב קטן וחשוב מאד.
ילדים בני ארבע הם יצורים מאד מאד מטעים. מצד אחד הם יכולים המון. ממש המון. מצד שני, אותם דברים שהם מסוגלים לעשות בבגרות מפליאה ומדהימה? הם עדיין לא בשלים כדי לעשות אותם באופן עקבי ומתוך אחריות. הם פשוט מסוגלים למעשה עצמו, הם לא מסוגלים לקחת עליו אחריות תמיד. זה בא הרבה יותר מאוחר.

להשכיב אותו לישון על מגבת עבה שתספוג יותר פיפי, כך שיהיה יותר סיכוי שבבוקקר רק במכנסיי ם יהיו רטובים ולא החלק העליון
כשזה קורה אצלנו, אני מוציאה את המגבת העבה, שמה במקומה שכבת טטרה או פריפולד (סתם כך על הכתם הלח בסדין), מחליפה לפעוט מכנסיים מתוך שינה וזהו. חוזרים לישון.
ובאמת שלא קורה כלום אם רק מחליפים מכנסיים בלי מקלחת. שיתקלח אצל המטפלת אחרי שעה-שעתיים, כשהוא כבר ערני.

אני חושבת שהמציאות היא המציאות, אין מה להתווכח איתה. ומה שאת עושה זה לא פחות מלהוציא מים מן הסלע.
לגמרי. גדול עליו להישפך מהמיטה ולעשות שגרת בוקר כפויה כזאת. לך אין ברירה אולי

(קשה קשה...) אבל אפשר לנסות להקל עליו @}

ואגב, מה אתם עושים אחה"צ כשאת חוזרת? נעים לכם יחד, רגוע או לחוץ?

ואגב, מה אתם עושים אחה"צ כשאת חוזרת? נעים לכם יחד, רגוע או לחוץ?
אחר הצהריים יותר רגוע כי אני כבר לא ממהרת לשום מקום.
מבחינתו.. ארוחת ערב לוקחת שעתיים ! קקי. מקלחת. פיזמה.. עוד חצי שעה לפחת.
אבל לזה אני מתכוננת מראש. מתחילה את הערב בערך בחמש... ואז מגיעים בשבע וחצי למיטה.

ממש ויתרתי על צחצוח השיניים בבוקר.
מלבישה אותו כשהוא חצי ישן. שוטפת לו קצת את העיניים מקורי השינה ויוצאים.
צחצוח השיניים מתבצע רק בערב.
באמת יותר קל.
מקווה שלא יהיה נזק.

כל הכבוד לך על היכולת לקבל לפעמים כל הקסם תלוי ביכולת לצאת מהקופסה ולפתוח את המחשבה לתפיסה אחרת מאפשר שיפור ענק בחיים והמרוויחים האמיתים הם הילדים שזוכים בהורה מכיל בהרבה.
זה לא פשוט להרפות ממה שחשבת לנכון ואני ממש מתפעלת מהנכונות שלך, לא תמיד מי שמתיעץ מוכן באמת לשמוע ואת קיבלת את התשובות עיבדת אותן ולקחת אותן למקום נפלא.
אני לא מאמינה שיהיה נזק היכולת שלך לראות את הילד החולמני והמתוק שלך כמו שהוא זקוק לא תהרוס לו את ההמשך הוא רק לומד שלאמא יש לב מלא אהבה וכמה הוא חשוב לה יותר מהכל. (ממילא הצחצוח בבקר פחות משמעותי מכל צחצוח אחר אחרי אוכל).
שנה טובה

באמת יותר קל.

<קרוטונית>

קוראת בשקט. שמחה על המוצא.
מאוד ממליצה לך לנסות לפשפש בלילה כפי שהמליצו לך. גם אצלי ילד בן 4 וחצי, אם לא עושה לפני השינה, זה יקרה במיטה בטוח. ולפני זמן לא רב הייתי חייבת תמיד לפני שאני נכנסת למיטה לקחת אותו (אני מחזיקה מתחת לידיים והוא הולך תוך כדי שינה) לעשות עוד פעם - אחרת זה היה במיטה.
אתמול אצל סבתא התעקש שלא צריך לפני השינה ושעתיים אחרי ההרדמות, עשה אצל סבתא פיפי על המזרון. איזה באסה! )-:

למה שהבייביסיטר לא תבוא אליכם? את תצאי והוא ימשיך לישון בשקט ויקום בשבע ורבע להתכונן לגן.
לבייביסיטר תהיה שעה שלמה להתארגן איתו בקצב שלו.

לבן הארבע שלי גם לוקח המווון זמן לעשות כל דבר. יש לו קצב משלו שמאוד שונה משלי. אני יודעת כמה זה יכול להיות מתסכל לפעמים.

וחוץ מזה כמה שעות הוא ישן בלילה? יש מצב שהוא לא סיים את שנתו? (זה לא כל כך בריא באופן עקבי לפספס שעות שינה)

אף אחד לא אמר שאת עושה את זה בשביל הכיף, תודה רבה לך.

ניסיתי לעזור.
לעניות דעתי לכפות על ילד להתעורר כל יום בחמש בבוקר וגם יהיה יעיל ביותר זה מופרך. זו המציאות גם.

עניות דעתי לכפות על ילד להתעורר כל יום בחמש בבוקר וגם יהיה יעיל ביותר זה מופרך. זו המציאות גם.
לעניות דעתי, מי שלא חד הורית שצריכה לפרנס לבדה ילד, ועל כן לקחת עבודות שלפעמים קשות, שלא תנזוף בחד הורית.

אני בטוחה לאף אחד לא היו פה כוונות רעות.
חבל על ההתלהמות @}
הילדים שלי זקוקים ל-11 שעות וכרגע אני לא ממש מצליחה למלא את זה. הם קמים בשש וארבעים והולכים לישון בשמונה וחצי ולפעמים תשע - אנחנו רק בתחילת השנה ובמהפך בסדרי החיים , לא ממש מצליחה להבין איך אפשר להשכיב יותר מוקדם למרות שאנסה.

האמת, לא קשור לחד הוריות.

מעולם לא ציפיתי משום ילד שלי בגיל 4.5 שיתעורר לבד כשצריך למהר. וואו.
אני רק רוצה לחזק אותך בתמיכה בכל אלה שהמליצו לוותר לגמרי על כל הציפיות מהילד. לגמרי.
אני השכבתי בבגדים של מחר. אם יש בעיית פיפי אז אני מסכימה לחלוטין עם הקרוטונית - לא צריך לרחוץ ולא כלום. להוריד רטוב, להלביש ביבש, עוד במיטה, לא צריך לצחצח שיניים, לא צריך לרחוץ פנים, לא צריך כלום. זה הכל נראה לי עינוי נורא לילדון קטן.
זה שאנחנו ממהרות וחייבות להגיע לאיזה מקום על הבוקר - הרי זו לא אשמתם של הילדים שלנו, מתוקים כאלה.
אני עוד זוכרת את עצמי, מלבישה, מכניסה ילדון ישן אך לבוש למנשא, תיק גדול וכבד על הגב, תיק אוכל ביד אחת, לפעמים עוד דברים שצריך לקחת כשיוצאים מהבית, מפתחות האוטו ביד, מפתחות הבית ביד, ועוד לעזור לילדה ולדאוג שתיקח את התיק הקטן שלה, ועם כל זה בקושי עוברת בדלת ופחד אלוהים לרדת את כל המדרגות למטה...

בסוף הם גדלים.

_ממש ויתרתי על צחצוח השיניים בבוקר.
מלבישה אותו כשהוא חצי ישן. שוטפת לו קצת את העיניים מקורי השינה ויוצאים.
צחצוח השיניים מתבצע רק בערב.
באמת יותר קל.
מקווה שלא יהיה נזק._
אפילו אם יהיה נזק (ולא יהיה נזק, אני מבטיחה לך) הוא בטל בשישים לעומת גורמי המתח היומיומיים הענקיים שהוצאת מחייכם.
לשנה טובה ומלאה תמיכה.
לחייכם, ולחיוכים.

אם נראה לך שיהיה לו יותר קל אם הוא יהיה ערני- פתחי חלון ותני לאור להכנס עשרים דקות/חצי שעה
לפני שהוא אמור ממש לקום מהמיטה.

_מקווה שלא יהיה נזק.
אפילו אם יהיה נזק (ולא יהיה נזק, אני מבטיחה לך) הוא בטל בשישים לעומת גורמי המתח היומיומיים הענקיים שהוצאת מחייכם._
מאד מסכימה.
היחסים עם הילד אל מול צחצוח השיניים - מה יותר שווה?
אבל לא צריך שחור-או-לבן. אפשר להביא את מברשת השיניים למטפלת וכשהוא קצת מתאושש, או אחרי א. הבוקר, שהם יצחצו.

אני בחיים לא מצחצחת שיניים לילד בבוקר, ואני אפילו לא חד הורית

(זה פשוט לא מסתדר. וממילא צחצוח הערב הוא זה שבאמת חשוב)
(ובאמת, כהצעתה של קן לציפור, אפשר לצחצח אצל המטפלת. והאמת, הרבה יותר הגיוני לצחצח אחרי ארוחת הבוקר ולא לפניה)

וגם שטיפת הפנים: באמת באמת לא חשובה. קחי אותו עם קורי השינה עליו. מה יש? הם בסך הכל קורי שינה! פירורי דמעות בלתי מזיקים.
(עוד משהו שאני אף פעם לא עושה

)

אבל יש עוד משהו:

בערב זה באותו הקצב רק שאני לא ממהרת לשום מקום. וגם בערב.. הוא לא זז. עומד עם המברשת מדבר אל עצמו במראה. שר. רוקד. שואל שאלות ועונה לעצמו. אבל לא מתקדם בהתנהלות. כמעט תמיד זה נגמר ב - "אני סופרת עד שלוש. אם אתה לא מצחצח אני מצחצחת לך" כבר הגעתי למספר פעמים שבהם אמנם צחצחתי לו כשהוא מתנגד. זה לא השפיע על הבוקר שלמחרת.
גם כאן יש עניין של ציפיות, שלא ממש מתאימות למציאות של ילד בן ארבע. הוא לא ממהר כי הוא לא מסוגל למהר, והפרמטרים שכל כך טבעיים ומובנים לך (שעה, הקשר בין שעת השכבה לשעת קימה, היכולת "לתקתק" חובות כדי לגמור אתן כבר) - בכלל לא מדבר אליו בשום שפה שהוא מבין.

אז מה שאת צריכה לעשות - תעשי. מה שחייבים לעשות - חייבים לעשות. אבל אני חושבת שאם לא תצפי ממנו לדברים שהוא לא יכול, יהיה קל יותר לשניכם. הוא לא "ילמד" לתקתק שגרה רק כי את מנסה ללמד אותו לתקתק שגרה, עד עוד המון שנים הלאה. אולי גיל שמונה, אולי 12, אולי 20. תלוי במרכיבי החיים שלו.

אני עצמי הייתי כילדה מתעוררת כל בוקר בשש וחצי, אבל לקח לי שעה שלמה להתלבש. פשוט לא הייתי יכולה להשפיע על הקצב, זה היה הקצב שלי, והייתי זקוקה לו כדי להתעורר ולהתניע. וגם בערב, עד היום אני זקוקה לקצב מסוים כדי לאסוף את היום ולארוז אותו (כן, כולל לדבר אל עצמי או אל הראי). ואין מצב "להזדרז". יש רק מצב לוותר על דברים מסוימים (למשל, מקלחת) אם אני באמת רוצה לקצר את השגרה בערב מסוים.

סע לאט
סע לאט
תן למחשבות לרוץ
לכל הכיוונים
לא יתחילו בלעדינו
סע לאט
סע לאט....

@}@}@}

הילדים שלי זקוקים ל-11 שעות וכרגע אני לא ממש מצליחה למלא את זה. הם קמים בשש וארבעים והולכים לישון בשמונה וחצי ולפעמים תשע - אנחנו רק בתחילת השנה ובמהפך בסדרי החיים , לא ממש מצליחה להבין איך אפשר להשכיב יותר מוקדם למרות שאנסה
גם אצלנו ככה.
לעניות דעתי, מי שלא חד הורית שצריכה לפרנס לבדה ילד, ועל כן לקחת עבודות שלפעמים קשות, שלא תנזוף בחד הורית.
אין מה להוסיף.

לא ממש מצליחה להבין איך אפשר להשכיב יותר מוקדם למרות שאנסה
מה הבעיה בלהשכיב יותר מוקדם?

כלומר איפה לדעתך הבעיה? אולי אוכל לעזור

(משכיבה את השניים בשבע וחצי בקיץ, ובשבע בחורף. עם או בלי תחילת שנה/חופש).

המון תודה לכל העוזרות כאן.
בהחלט לקחתי מפה דברים לחיים ואפילו בקלות. באמת. הייתי מוכנה לנסות דברים וזה באמת עובד.
מצטרפת למילות השיר:

_סע לאט
סע לאט
תן למחשבות לרוץ
לכל הכיוונים
לא יתחילו בלעדינו
סע לאט
סע לאט...._

נפלא. אהבתי ומאוד.

מבחינתי נעזרתי והבעייה ממש נפתרה.
מבחינתי אפשר לסגור את הדיון ואת הדף.
אם יעזור למזדרזת בוקר אחרת שזקוקה לו שימשיך בכיף.
תודה.

וואלה, קרוטונית באיזה קלילות את אומרת את זה. שתביני שעד תחילת ספטמבר, כבר המון המון זמן הם הולכים לישון בין 22:00 ל-23:30 . את מבינה שבשבילנו 19:00 זה צהריים?

נקודות, זה יסתדר עם הזמן.
הגוף שלהם יסתגל לאט לאט וזה יסתדר לבד אפילו.

ולקוראת, ולהולכת -
בכלל לא התכוונתי לנזוף.
התכוונתי לומר שלהעיר ילד קטן בחמש בבוקר ולצפות ממנו להתנהלות מהירה זה לא מציאותי.

מה הבעיה בלהשכיב יותר מוקדם? כלומר איפה לדעתך הבעיה? אולי אוכל לעזור
אשמח אם תלמדי אותי. לי זה לא מצליח.

אשמח אם תלמדי אותי. לי זה לא מצליח.
אוכל רק לשתף:
אצלנו כל הקצב יורד משעה חמש וחצי לערך. א. ערב בסביבות 6 ואז מקלחת ב-6:30.
נכנסות למיטה וקוראות ספר או שניים ואז נשכבת לידה ונרדמת.

זו המסגרת בגדול. כמובן שאם נפגשים עם חברים, או אם ישנה צהרים, או אם הולכים לאיזה טיול/פיקניק/גן חיות/גן שעשועים וזה לא יצא השעה אז סוחבים לפה או לכאן.
אין לנו טלויזיה, גם לא סרטים במחשב. זו אמנם ילדה אחת, אבל סדר אחה"צ ערב משתדל להיות קבוע.

אפילו יש לנו חברה למשחק (ילדה עם אמא ותינוקי, כדי שלכל אחת מאיתנו יהיה עם מי לשחק

) שהיא גם בראש של ערב מוקדם. וזה ממש כיף שביחד מגיעים ל-7 והבנות כבר מעפעפות והולכות לישון.

שתביני שעד תחילת ספטמבר, כבר המון המון זמן הם הולכים לישון בין 22:00 ל-23:30
לזה אני לא יכולה לענות. אני יודעת שיש ילדים (פגשתי אחת...) שבאמת השעון שלהם בנוי כך. אבל לדעתי רוב מוחלט של הילדים בגיל הרך אמור לישון בשעות החשיכה. זה לא תלוי בשאלה אם הם מפריעים לאמא בשעה עשר בלילה. הם צריכים לישון בשעות החושך, רצוי לפני חצות, כדי לגדול בצורה מיטבית.

_אצלנו כל הקצב יורד משעה חמש וחצי לערך. א. ערב בסביבות 6 ואז מקלחת ב-6:30.
נכנסות למיטה וקוראות ספר או שניים ואז נשכבת לידה ונרדמת._
גם אצלנו זה תלוי קצב. אנחנו במצב שאפילו אם אני מנסה "למשוך" טיפה מכל מיני סיבות, אפילו רבע שעה, הם בעצמם מושכים לכיוון המיטה...
זה פורט פעם בדף אחר, לא זוכרת איזה, וגם טרה רוסה נדמה לי כתבה על השכבה מוקדמת של הבנות שלה, חורף וקיץ.

בעיקרון כבר כשעה לפני זמן השינה אין יותר מוזיקה בדיסקים / טלוויזיה / מחשב (לאחרונה עשיתי כמה הקלות אבל זה בגלל שהיינו המון בבית באוגוסט החם).
כבר יורד החושך עם שעון החורף, אז כשזה קורה, אני מדליקה אור רק במטבח, שם אני מתחילה להכין ארוחת ערב. הם בעצמם מגיעים לשם, בעקבותיי. לא תמיד רוצים ממש עכשיו לאכול, אבל מגיעים. בסופו של דבר אחרי שיושבים ואוכלים משהו, אפילו קטן, הולכים משם ישר לאמבטיה (האורות נדלקים וכבים בהתאם, בחדרים הרלוונטיים). באמבטיה יש גמישות לפי השעה ומידת העייפות שלהם: כל פרוצדורה שבין שכשוך ארוך באמבטיה רדודה ומשחקים נינוחים, לבין שטיפה מהירה של האזורים האסטרטגיים וכניסה לפיג'מה, כשהילד ממש זומבי מרוב עייפות. משם עוברים למיטה המשפחתית, אני מרדימה בשכיבה לידם ובהנקה של הקטן.

טקס השינה שלנו עצמו לא מעניין - העיקר הוא ההיצמדות לסדר הקבוע של הדברים, בערך באותה שעה בכל ערב, ובהתחלה מוקדמת של שגרת הערב. תלוי כמובן גם באיזו שעה הם מתעוררים, כי מזה נגזרת העייפות בערב. אצלי הגדול "נולד" כזה שישן מוקדם ונרדם מוקדם, והקטן הסתדר לפיו. אבל אולי זה פשוט מפני שאפשרתי את זה לגדול? אולי אמא אחרת היתה "סוחבת" אותו עד תשע בערב כדי שלא יקום לה בחמש? אין לי דרך לדעת.

אולי אמא אחרת היתה "סוחבת" אותו עד תשע בערב כדי שלא יקום לה בחמש? אין לי דרך לדעת
אני ניסיתי אבל אי אפשר, נולדו עם שעון משלהם, אוהבים לישון מוקדם ולקום מוקדם

לא סחבתי, פשוט אלה היו השעות שלי והם הסתדרו אחריי. ז"א בבוקר הייתי קמה, סוגרת תריסים וממשיכים לישון...
ולסחוב בערב זה ממש קל. הגדולה דווקא מסוגלת ללכת לישון מתוך משמעת, אבל הקטן בול כמוני. עד שהוא לא נופל מהרגליים לא הולך לישון ומתקשה להירדם במידה והוא לא ממש עיף.
בכל מקרה שעון החורף דווקא עוזר לנו מאוד. האמת שאני לא מבינה למה כולם זועקים על שעון החורף - כל כך מתאים לתחילת ספטמבר ולמשמעת בוקר, שהחושך מתחיל יותר מוקדם - ושהרווחנו עוד שעה וככה באופן טבעי כולם הולכים לישון יותר מוקדם.
תודה לכן על השיתוף, אני חושבת שאני משתפרת , בכל אופן שואפת לשם (-:

וככה באופן טבעי כולם הולכים לישון יותר מוקדם.
זה ששינו את השם של הזמן ביום לא גורם לאף אחד לישון יותר מוקדם ביחס לשמש.
שעות, כמו תאריכים ומעברי חציה הן לא יותר ממוסכמה לצורך נוחות.

כן, אבל תסכימי איתי שמי שקם לעבודה / מסגרות מקבל עוד שעה שינה?

למה לא הפוך?
שהמטפלת תבוא אליכם ותעיר אותו ב7 בבוקר!

_למה לא הפוך?
שהמטפלת תבוא אליכם ותעיר אותו ב7 בבוקר!_
אולי בגלל שזה דורש תשלום יותר גבוה, להקפיץ אותה בחמש בבוקר?

אין לי עצות, רק הערצה.

(מאז הולדתו של הבן הבכור שלי, לפני ארבעה שבועות, אני מוצאת את עצמי מותשת לחלוטין בסביבות שש בערב בכל יום. ואז בעלי מגיע להציל אותי. באחד הימים הוא הגיע רק שעה מאוחר יותר, בסביבות שבע, וחשבתי שאני מאבדת את שפיות דעתי. זהו, אז רק רציתי להגיד- כל הכבוד).

_אשמח אם תלמדי אותי. לי זה לא מצליח.
אוכל רק לשתף:
אצלנו כל הקצב יורד משעה חמש וחצי לערך. א. ערב בסביבות 6 ואז מקלחת ב-6:30.
נכנסות למיטה וקוראות ספר או שניים ואז נשכבת לידה ונרדמת.
זו המסגרת בגדול. כמובן שאם נפגשים עם חברים, או אם ישנה צהרים, או אם הולכים לאיזה טיול/פיקניק/גן חיות/גן שעשועים וזה לא יצא השעה אז סוחבים לפה או לכאן.
אין לנו טלויזיה, גם לא סרטים במחשב. זו אמנם ילדה אחת, אבל סדר אחה"צ ערב משתדל להיות קבוע.
אפילו יש לנו חברה למשחק (ילדה עם אמא ותינוקי, כדי שלכל אחת מאיתנו יהיה עם מי לשחק ) שהיא גם בראש של ערב מוקדם. וזה ממש כיף שביחד מגיעים ל-7 והבנות כבר מעפעפות והולכות לישון._
יפה. אצלי זה לא ריאלי. אוספים את הילדה מהמטפלת בחמש וחצי. את בבית?

יפה. אצלי זה לא ריאלי. אוספים את הילדה מהמטפלת בחמש וחצי. את בבית?
כן, אני בבית ואכן זה משנה. אבל- יחד עם זאת, יש ימים שאני פוגשת את בתי בשעה 17 וחצי.
אז חצי שעה אני קצת משחקת איתה ואוכלת א. ערב קלה. הבית כבר מעומעם באורותיו.
בטח שלא מוסיקה, טלויזיה (שאין) או מחשב.
קוראות סיפור בשקט, עושות אמבטיה מרגיעה ואז למיטה.
שם בחיבוקים וסיפורים אנחנו משלימות את החסר.
אגב, היום היינו רעבות כבר ב-4, ולאחר 2 א. ערב, סיפור וכו', היא נרדמה כבר בשש וחצי.

אני לא בטוחה שזה היה סדר היום אם הייתי פוגשת אותה מאוחר כל יום.
יחד עם זאת, לא נראה לי שזה ממש נורא אם ההרדמה תהיה בשבע וחצי. אבל 9 או עשר, אצלנו לפחות, זה כבר מוגזם לשני הצדדים

מעניין....
אצלנו ב-9 לערך הם הולכים לישון.
הגדול הולך למיטתו בסביבות רבע ל9 וקוראים לו סיפור, והקטן נרדם עליי בהנקה.

לא חשבתי אף פעם שזה מאוחר...
אולי ננסה להקדים את זה קצת.

אבל 7 בערב?
ומתי היא מתעוררת בבוקר?

(אם אורורה מתעוררת לפני 7 היא בדרך כלל שבר כלי לכל היום...)

ומתי היא מתעוררת בבוקר?
בין 6 ל7 וחצי בבוקר. כשהיא הולכת לישון בזמן הנכון לה, היא ישנה בין 11 ל 12 שעות.
אם יצא שהיא הולכת לישון מאוחר לה, אז היא קמה באותה שעה, מה שאומר שישנה בין 9 ל עשר שעות ואז היום שאחרי יכול לעיתים להיראות בהתאם.
אבל כל זה כמובן לא תקף אם ישנה צהרים.
אז, כל הסיפור נדחה בשעה, שעה וחצי.

ואגב, אני חושבת שכשהגיל עולה כך גם שעות השינה, אבל אולי אני טועה, לא יודעת. שלי בת 4

ואגב, אני חושבת שכשהגיל עולה כך גם שעות השינה, אבל אולי אני טועה, לא יודעת. שלי בת 4
אולי לא הבנתי אותך אבל ההפך:
ככל שהגיל עולה שעות השינה יורדות.
אנחנו בוודאי לא זקוקים ל-11-12 שעות בלילה

שלי קמים עכשיו כל בוקר לא באופן טבעי בשעה 6:30 מה שדורש מהם ללכת לישון ב-19:30 (זה לא קורה)
הנה, עכשיו אתן רואות מה השעה והם לפני המקלחות.. עד שילכו לישון יהיה לפחות 20:00
הולכת לקלח (-:

אולי לא הבנתי אותך אבל ההפך:
לא, לא הבנת

התכוונתי שככל שהגיל עולה, כך שעת השינה שלהם מתאחרת כי הם זקוקים לפחות שעות שינה.
אבל מעניין אותי באיזה גיל זה באמת כך, כי עד כמה שאני שומעת מחברות אז גם בני עשרה, שמבלים בלילות, אח"כ משלימים 10 שעות שינה לתוך היום...

חופשי! בעיקר הבנים נדמה לי. ממה שאני זוכרת בי"א י"ב הבנים אצלנו היו אוכלים הרים ומסוגלים לישון 10 שעות ויותר.

ממה שאני זוכרת בי"א י"ב הבנים אצלנו היו אוכלים הרים ומסוגלים לישון 10 שעות ויותר
וואי. איך את זוכרת מה היה בי"א י"ב? אין לי זכרונות מהסוג הזה...
ואגב, זה מחזק את זה שעד גיל מאוחר יחסית הם זקוקים להרבה שעות שינה

מה זה "אוכלים הרים"?

נו ניצן, את?
הולכים לאיזה הר בסביבה נותנים בו כמה ביסים, אחר כך לגוון הולכים להר אחר ומרביצים עוד כמה ביסים...

בקיצור: אוכלים הרבה. הרבה מאוד.

אה. כבר קיויתי שזה משהו הרבה יותר פיקנטי ושאני סתם חננה. אי-זו אכזבה. :-\

זה מחזק את זה שעד גיל מאוחר יחסית הם זקוקים להרבה שעות שינה
מספר שעות השינה קטן עם הגיל בילדות, ועולה שוב בגיל ההתבגרות - זמן של גדילה מואצת והמון לימודים.

אי אפשר להעביר אף אחד מללכת לישון ב23 ללכת לישון ב8 אבל אפשר לקצץ בהדרגה קצת כל יום
ואז לאט לאט מגלים שהולכים לישון יותר מוקדם ומה שנכון בשבילי נכון גם בשביל הילדים של הנקודות
אוי כמה שבנים מתבגרים אוכלים זה מפחיד יש לי חברה שמכינה מכל דבר שני סירים אחד לה ולבתה והשני לבן שלה והוא עוד מעיז לאכול משלהן מיד אחר שטרף את שלו
והוא קם מעצמו בחמש בבוקר והולך לגלוש

אולי- "איך מזרזים ילד איטי"?

טוב- עלו פה כמה דברים חשובים- אז אני מחלקת:
נעמה ישנה לילה שלם יבשה מגיל שנה. היא ישנה ערומה כל השנה, עשתה פיפי באמבטיה לפני השינה, אחד לפני שהתקלחתי והלכתי לישון, בערך ב-12, מתוך שינה הושבתי אותה עלי והשתנתי, ואינסטינקטיבית, מששמעה את הקול יצא לה גם, מתוך שינה. בבקר היינו טסות בדגדוגים, תחרויות ריצה ודילוגים וצחוקים לראות למי יצא קודם (היא תמידה ניצחה, אוף) ובמשך היום- בלי חיתול- על הדשא, או על הרצפה (היא אוטומטית הביאה סמרטוט כי כייף לנקות כמו אמא). ילד שארבע וחצי שנים לא למד לשמור על הסוגרים שלו- מצריך תשומת לב יותר גדולה לעינין- אבל בהחלט מומלץ להשקיע בזה עכשיו- וזה לא יהיה דקה מוקדם מדי- תאמיני לי. את תהיי מאד נינוחה כשהוא יגמל.
דבר שני- אני אמא רווקה לילדה נהדרת. יש דברים שהיא עושה במהירות (לחסל פרוסת עוגת שוקולד שאפינו למשל) ויש דברים שלוקחים לה שעות (לבחור שמלה שתתאים לסרט בשיער ולטייץ החדשים לפני הגן בבקר). אצלי זה בכלל לא ככה, אבל סדר היום ואורח החיים שלנו כולל בתוכו את ההבדלים בינינו ואני לא מצפה שתהיה טיפוס של בקר, פשוט כי היא לא, ואני יודעת את זה. אני כל שבת הייתי מתעוררת בשש מעצמי וממנה למדתי לחזור למיטה ולהתפנק עד תשע. מזל שיש לי אותה ושהיא אחרת!
ובעינין הצחצוח- לפני השינה- אני מצחצחת לה יסודי (היא בת 6) ובבקר היא. אין מצב שהיא היתה מצחצחת לעצמה בגיל ארבע וחצי, היא עוד לא היתה שם וסתם רבנו על זה אבל עכשיו כן. שאי עיניים למחר - ותהני מהזמן שהוא עוד מרשה לך לטפל בו. זה עובר כל כך מהר...
ועל סבלנות בכלל (אני יודעת) המצאתי לי תפילה חילונית קטנה שהתפללתי אותה פעמים אין ספור כשביקשתי עוד כח, סבלנות ומרץ להיות אמא כייפית ומשקיענית ולהנות מגידול הילדה שלי גם כשנגמר לי, וראו זה פלא- אפילו שהייתי אחרי כל הכוחות שלי- איכהו הצלחתי ואני מחזיקה מעצמי על זה תותחית על. כשלא- אני פשוט סולחת לעצמי ומשתדלת ביום הבא.

אולי- " איך מזרזים ילד איטי"?
אולי יעזור לך גם לקרוא בדף בלוג לגדל ילדים בלי ויכוחים

איך מזרזים ילד איטי חייבת להודות שהשם כל כך צורם לי.
זה נכון שיותר נוח לנו שהילד יתאים לנו, לצרכים שלנו, לקצב שלנו - אבל אז, אם אנחנו בגישה הזו של ל'זרז ילד איטי'
צרכי הילד השונה מאיתנו והקצב שלו נרמסים.
אולי הדף צריך להקרא, איך מלמדים אמא לילד איטי להקשיב לצרכיו?
או - איך ללמוד מילד שונה מאיתנו - ואיך למצוא את הדרך שתתאים לשנינו?

אני לא אומרת שזה קל כשהילד לא בקצב שלנו, שהטמפרמנט שלו שונה.
בעיקר כשאת צריכה לעבוד ולפרנס. זה באמת קשה.
אבל דווקא בגלל זה, יש פה הזדמנות נהדרת לעבוד על איך לפעול בתוך השוני - בצורה חכמה ומכבדת
ולא לנסות ולשנות אותו על פי צרכייך.
זה ירחיב את היכולות שלך כאדם ולו יתן תחושה של כבוד ושיתוף פעולה. הוא יגיב לזה בהתאם.

_יש פה הזדמנות נהדרת לעבוד על איך לפעול בתוך השוני - בצורה חכמה ומכבדת
ולא לנסות ולשנות אותו על פי צרכייך._
אשמח לשמוע איך.

אם לא אזרז אותו. ואני מנסה את זה מידי פעם. אז ארוחת הערב לוקחת בערך שעתיים. שבהם הוא אוכל. מדבר. משחק. אחר כך הוא הולך לעשות קקי. הוא פשוט יושב ולא קם. המקסימום שניסיתי היה קרוב לשעה. צחצוח שיניים.. מחזיק את המברשת ביד ומדבר. שר. עושה לעצמו הצגות. מספר סיפורים. מקסים. אבל אם לא אזרז אותו זה לא שהוא יעשה את הדברים לאט. מרוב לאט הוא פשוט לא עושה אותם. בימים שאני לא ממהרת לשום מקום אני מנסה. אבל זה מעולם לא נגמר.. הוא יכל להרדם על מושב האסלה. או לצאת מהמקלחת עם המברשת בלי לצחצח בכלל.
אשמח לרעיונות יצירתיים..

ניסוי: נשמע שהמוטיבציה שלך לעשות המון דברים במהירות כי צריך, והאין מוטיבציה שלו- מאוזנות. נסי להוריד קצת מהלחץ שלך ולהתפנק על הילד שלך, ותראי מה קורה.
בקשר לעומס- הפיתרון שלי הוא אאוטסורסינג: אמא, אחות, שכנה, חברה, חונך, חוגים, בייביסיטר וכו...
תכתבי על החיים שלכם יותר- כדי שהרעיונות יתאימו ספציפית ותכתבי בבקשה מהו הדבר שאת רוצה.

תכתבי על החיים שלכם יותר- כדי שהרעיונות יתאימו ספציפית ותכתבי בבקשה מהו הדבר שאת רוצה.
בדיוק
ולהתפנק על הילד שלך
גם חלק מהעניין...

מחכה לשמוע יותר עליכם, ביוםיום

השעה חמש אחר הצהריים.. אנחנו יושבים לאכול ארוחת ערב !!!!!! כן בחמש. רוצה להשכיב אותו בשבע בערך. כי קמים בחמש בבוקר.
אם אני לא יושבת לו על הזנב שום דבר לא יתקדם. יתכן שירדם לבד על האסלה. אם אשב לו קצת על הזנב יגיע בתשע. ואם אני ממש אמא קרצייה אז בשבע וחצי הוא נרדם וקם רענן בבוקר.

יתכן שירדם לבד על האסלה
האם את מתכוונת שרמת העייפות שלו היא כזו גדולה? הוא ישן צהרים?

5 אחה"צ זה זמן סביר לגמרי לא. ערב בגיל הזה.במיוחד אם בגן הוא אוכל ב12 א. צהרים.
על מה עוברות השעתיים של הארוחה? חוץ מהדיבורים שלו? הוא משחק בזמן האוכל?
נסי לתאר, למשל את זה בפרטים וללא שיפוט. ממש כמו יומן עיתונאי.
נראה מה יצא

האם את מתכוונת שרמת העייפות שלו היא כזו גדולה? הוא ישן צהרים?
לא קשור לעייפות. זו דוגמא. גם אם בצהריים אשלח אותו לשטוף פנים.. להחליף חולצה.. לנעול סנדלים.. כל דבר כל כך איטי עד עצירה מוחלטת.
אגב.. הוא לא איטי בפיזי. רק הראש בעננים.
כשזה ממש ממש חשוב לו - הוא מהיר מאוד.

אני חד הורית. עשיתי הכל בשביל הקטן כשהיה בגיל של הבן שלך. אל תדאגי הוא יהיה יותר עצמאי בהמשך, ובינתיים, למען השקט שלך, עשי בשבילו כל מה שאפשר. המשימות והעמידה בזמנים פשוט עוד גדולים עליו. בשבילי, כשהיה בגיל הזה הוא עדיין היה די תינוק.

_על מה עוברות השעתיים של הארוחה? חוץ מהדיבורים שלו? הוא משחק בזמן האוכל?
נסי לתאר, למשל את זה בפרטים וללא שיפוט. ממש כמו יומן עיתונאי.
נראה מה יצא_
זה מתחיל בדיבורים. מספר מי אמר למי מה בגן. קטעים מסרטים שראה. קטעים מספרים שהקריאו לו. שר. מדקלם קטעים שלמים של הצגות וסרטים. אחר כך מתחיל לאכול. ואז.. אם יש זיתים אז כל אצבע מקבלת זיית ומתחיל תיאטרון בובות מרהיב עיין. אם יש פסטה.. אז כל שרוך הוא נחש והמזלג הוא הדרקון שמגרש אותו... אם יש מלפפונים אז הוא חייב לקלף לבד. לאט.... לאט.... לאט.... אחר כך חותך.. אחר כך מסדר לו סנביצים של כל האוכל בערימה על עיגול מלפפון... אם יש סלט.. אז הוא אוהב להוציא את החתיכות אחת אחת.. בהתחלה את גרעיני התירס.. אחר כך את המלפפונים החמוצים וכו...
כל ארוחה היא הצגה. האמת שהוא ילד מאוד מאוד מוכשר. כשיש לי זמן וסבלנות אני פשוט מסריטה אותו כי זה מאוד יפה לראות. אבל כשאין לי זמן... זה לפעמים אפילו מתסכל. רוצה שיהנה כפי שהוא אמנם נהנה מכל דבר בשלמות כזו. אבל אין מספיק שעות ביממה..
כשהוא מצחצח שיניים אז זה מול המראה במקלחת. שם מתחילה הצגה שנייה.
שעת הקקי היא בעצם ההפסקה. הוא יושב לו מנומנם. בהתחלה שר קצת אחר כך נח.
אני כותבת את כל זה תוך חיוך. זה באמת כיף לראות. זה מקסים ומתסכל כי אני לא רוצה לקחת לו את זה. ולא להפריע.. אבל איך אפשר להספיק הכל? הייתה תקופה שניסיתי להגיש ארוחת ערב בארבע וחצי.. אבל ככה כל הזמן עובר לייד השולחן. ויש עוד כמה דברים חשובים לעשות..

אגב אני יודעת שגם בגן אותו סיפור.
כל הילדים בחצר והוא עדיין אוכל. עד השנה שעברה עוד הרשו לו. השנה מקצרים לו.
אבל מבחינתו אין לו שום בעייה לאכול לבד כשכולם בחוץ,

זה מחזק את זה שעד גיל מאוחר יחסית הם זקוקים להרבה שעות שינה

אני חושבת שגם מבוגרים זקוקים להרבה יותר שינה ממה שנדמה להם או ממה שהם מרשים לעצמם.
אמנם יכול להיות שלא מתאפשר (במיוחד כהורים לילדים קטנים),
אבל לדעתי אין בתרבות שלנו מספיק מודעות לכך שהגוף צריך יותר שעות, ולכן מראש 'מרגילים' אותו להרבה פחות.

(למשל, הרבה אנשים חושבים ש-6 שעות בלילה מספיקות. ולדעתי ברוב המקרים זו טעות.
אם מישהו יטען שהגוף שלו צריך 8-9 שעות, הרבה אנשים יחשבו שזה פינוק)

אהבת את בוודאי צודקת, רק שבאמת יש פה בעיית קצב חיים.(ריצה סביב השעון ללא נינוחות וזמן לדברים שונים שאנחנו זקוקים להם, כולל שינה)

זה מתחיל בדיבורים. מספר מי אמר למי מה בגן. קטעים מסרטים שראה. קטעים מספרים שהקריאו לו. שר. מדקלם קטעים שלמים של הצגות וסרטים. אחר כך מתחיל לאכול. ואז.. אם יש זיתים אז כל אצבע מקבלת זיית ומתחיל תיאטרון בובות מרהיב עיין. אם יש פסטה.. אז כל שרוך הוא נחש והמזלג הוא הדרקון שמגרש אותו...

כל זה כשהוא לבדו, ב"טראנס" שלו. הוא ילד יחיד. מה קורה אם וכאשר הוא אוכל בחברת ילדים נוספים? לדעתי זה יכול להכניס קצת "קצב" ולהגביר תיאבון.
כמובן שאי אפשר כל ערב, אבל אם אתם מארחים ילדים מדי פעם, שיישארו לארוחת ערב מוקדמת איתו.

אמא לאחד - זה באמת נשמע לא פשוט לגדל במאי מוכשר ומספר סיפורים פנומן

אסתטיקן ברמות על ושוחר עצמאות מתחיל...

לפי הסיפור שלך הוא נשמע שאוב לעולם הדמיון (שזה אגב מבורך בגיל הזה) ועולות לי כמה מחשבות בנושא:

שאתם כבר רגילים לאכול ולצחצח כך. כלומר, בחודשים/שנים שעברו כך כבר הוא רגיל לאכול - דרך סיפורים. מה שידרש במקרה הזה - שינוי הרגלים
שזו הדרך שלו להשיג זמן איתך שאולי אין לו מספיק.
שאולי נדרשת כאן הגדרת הגבול. כלומר, להסביר לו שמייד אחרי ארוחת ערב, את רוצה שהוא יביים את הסיפור הבא שבדעתו. ושמעכשיו הסיפורים עוברים לאחרי ארוחת ערב (וזה דורש ממך באמת לעמוד בזה ולהקדיש לזה את הזמן) ובארוחת ערב אוכלים עם רק קצת סיפורים (או משהו כזה)
הוא רוצה להיות עצמאי. לעשות הכל לבד. הוא מתעורר ליחודיות שהוא וליכולות שלו.

אין פה פתרון פלא, אלא איזו נוסחה שלוקחת את היכולות המדהימות שלו, נותנת להן את הזמן הנדרש עם מלוא תשומת הלב, בנוסף לשינוי ההרגלים שלכם.
גם שלך, שמן הסתם לאורך השנים היית חלק אקטיבי בסיפורים האלו.

וגם, זה נשמע שאת יכולה להגיד לו שבזמנים שיש פחות זמן לאכול, אז את חותכת את רוב הירקות והוא מלפפון אחד.
ולעשות ארוחות פשוטות יותר, שדורשות ממך מעט, עם שיתוף שלו בחלק מהדברים, שגם אם לוקח לו זמן לעשות את זה, זה לא מעכב את כל הארוחה.

לגבי צחצוח השיניים, שוב אני מרגישה שנדרש קיצור הסיפור או דחייתו לאחר כך. עם הבטחה ואפילו לתת לו את ההזדמנות לעשות את זה מהר, כדי שהסיפור לא "יברח"... ובאמת לתת לו את הזמן אחרי זה לספר.

ולבסוף, אני חושבת שילד שנרדם על האסלה, באמצע צחצוח שיניים או אוכל - הוא עייף, ולכן צריך להקדים את השינה, אף יותר.
(אם הבנתי נכון את סדר הדברים)

אמא'לה- הקצב שלכם הוא אילוץ שאת מבינה ובשבילו נכפו עליו חיים בקצב שלא מתאים לו. איפה אפשר להגמיש את המסגרת? חפשי טוב טוב בפינות כשאת לא בלחץ, אולי תמצאי משהו שיקל עליו- בשעות, בלחץ שבו את מתנהלת, אובזרימה של המסגרת בה הוא נמצא. לפעמים מספיק טלפון לגננת.
האם את חוששת מכך שהילד שלך איטי משאר הילדים, מעופף, או שלא מפריע לו לאכול לבד וכו...? בדקת את זה פעם? אולי דוקא בלחזק אותו מהסיפורים וההצגות תבוא הישועה? אותי בתור ילדה זה מה שהציל.

ולבסוף, אני חושבת שילד שנרדם על האסלה, באמצע צחצוח שיניים או אוכל - הוא עייף, ולכן צריך להקדים את השינה, אף יותר.
היא לא אמרה שהוא נרדם על האסלה, אל תגזימו. היא אמרה שחלק מהזמן הוא יושב מנומנם. אני מניחה שהוא פשוט שקוע במחשבות...

למה לא?
הנה: אבל זה מעולם לא נגמר.. הוא יכל להרדם על מושב האסלה

אמא לאחד*

אמא לאחד - זה באמת נשמע לא פשוט לגדל במאי מוכשר ומספר סיפורים פנומן happy אסתטיקן ברמות על ושוחר עצמאות מתחיל...
נכון. אבל זה כיף. באמת. הוא מקסים אותי יום אחרי יום.

מה קורה אם וכאשר הוא אוכל בחברת ילדים נוספים? לדעתי זה יכול להכניס קצת "קצב" ולהגביר תיאבון.
הרבה יותר גרוע. החברים אוכלים תוך שהם שומעים את סיפוריו.. הוא מתלהב מאוד הוא פשוט "מפציץ." באמת מתקשה לעצור את עצמו. חברים אוהבים לבוא לפה. אבל בדרך כלל כשאוכלים איתו זה הרבה !!!!! יותר גרוע. גם כשאני יושבת לידו הוא מדבר יותר. כשאני רוצה לזרז אני זזה.

האם את חוששת מכך שהילד שלך איטי משאר הילדים, מעופף, או שלא מפריע לו לאכול לבד וכו...?
לא מפריע לי עצם העניין. מה שמציק לי זה שזה על חשבון כל היתר. משחקים בחצר. טיול ומגרש משחקים וביקור אצל חברים.. כל אלו לפעמים נחסכים ממנו כי לא מספיקים.
אם הוא יוצא אחה"צ לפני האוכל אני נאלצת לזרז אותו כל הארוחה וכל מה שאחריה. אחרת נגיע למיטה מאוחר מידי והקימה בבוקר תהיה בהתאם..
מצד אחד אני אוהבת שהוא כזה כי יש לו דמיון מדהים וחוש דרמה באמת מפותח וזה נפלא. הוא מלא שמחה כשהוא מקשקש ללא הרף הכל מהתלהבות ושמחה שבאה מבפנים. לא רוצה לקלקל לו.
אבל מה עושים עם הזמן?????
לפעמים נראה לי שפשוט צריכים להוסיף לו כמה שעות ליממה ואז הכל יהיה בסדר..

תראו מה מצאתי ברשת איפה שהוא וזרק אותי להקשר של להכיר בערך הילד והכרה בנטיות של האדם בכלל.(צריך לקרוא לפי הסדר ולא לקפוץ לסוף, כי זה סתם יהרוס)

אנא ענו על השאלות הבאות:
שאלה מס. 1
בואו נניח שאתם מכירים אישה הרה, אם ל- 8 ילדים. 3 מהם חרשים, 2 עיוורים ואחד סובל מפיגור שכלי. אישה זו גם נגועה בסיפיליס. האים הייתם ממליצים לה לבצע הפלה?

שאלה מס. 2
הגיע הזמן לבחור את מנהיג העולם כולו, הצבעתך היא בעלת המשקל המכריע בבחירות. הנה העובדות ביחס לשלושת המועמדים :
מועמד א - מקושר לפוליטיקאים מושחתים, מתייעץ עם אסטרולוגים, היו לו שתי פילגשים. מעשן בשרשרת ושותה 8-10 מרטיני ביום.
מועמד ב - פוטר מעבודתו פעמיים. ישן עד צהריי היום. עישן אופיום בקולג' ושותה ליטר וויסקי כל לילה.
מועמד ג - מחזיק במדליית כבוד של גיבור מלחמה. צמחוני, שותה בירה לפעמים ומעולם לא קיים יחסים כפולים.

מבין שלושת המועמדים, במי היית בוחר?

מועמד א - הוא פרנקלין ד. רוזבלט
מועמד ב - הוא - ווינסטון צ'רצ'יל
מועמד ג - הוא - אדולף היטלר

ודרך אגב, אם החלטתם להמליץ על הפלה לגברת ההרה, אזי הרגתם את בטהובן...

היטלר, אגב, לא היה צמחוני. זה מיתוס כזה, אבל לא מדוייק. היתה תקופה שנמנע מאכילת בשר בשל המלצת רופאים.

בקשר לילדון: אני רואה שכשקמים מוקדם וצריך למהר, קשה להתלבש ולהתארגן. אצלי היא מתלבשת לבד יופי בימים שהיא קמה מתי שמתחשק, אבל אם היא עייפה והערתי אז ברור שצריך להלביש, לשטוף לה פנים, לצחצח לה שיניים וכו'. והיא גדולה ממנו בגיל בדי הרבה. נכון שזה מעכב אותי, אבל אם אני ממהרת בבוקר והיא לא עירנית, זה חלק מהזמן שזה לוקח, לעשות עבורה.בקשר לפטפוטים שלו ולסיפורים, זה מקסים אבל יש מצבים שלא הייתי מאפשרת את זה. אני יודעת שזה נשמע רע אבל בעייני שולחן האוכל הוא לא מקום להצגות. לא איכפת לי אם יש שיחה ומספרים לי דברים, אבל אם אני רואה שזה הופך ליותר מדי אז אני מזכירה לאכול.
אנייכולה לשתף שאצלי כקטנה היא אכלה שעות. לא בגלל דיבורים, פשוט כל ביס היתה לועסת שעה. ארוחת ערב של מעט דייסהבכפית היתה לוקחת לנו שלושת רבעי שעה. גם בגן היה ככה עד שגדלה קצת וראתה שהיא מפסידה זמן משחק בגן, עדיין היתה קמה לעתים אחרונה אבל עם הזמן התחילה לאכול מהר יותר. לא בחיפזון אבל כן יותר ענייני. אבל היא היתה בגן שלא איפשרו לה יותר מדי להתברבר ליד השולחן. לדבר זה בסדר, אבל לא נתנו להם להגזים כדי שבאמת יאכלו ויוכלו לקום לשחק. אישית אני לא סובלת שטויות ליד השולחן, אני מוצאת גם שתמיד במצבים האלה מתחיל להישפך, ליפול, להימרח ולא שזה נורא אבל מבחינתי אני מצפה לאכילה ליד השולחן. אצלי היא גם לא היתה מוכנה שאקום ושטוף כלים, דברים כאלה בזמן שהיא אוכלת , ככה שהיה לי אינטרס ברור שהיא תואיל להזדרז יותר עם אכילה.
את מתארת יום עמוס ולחוץ והמציאות ברורה. הילד קטן וצריך תמיכה. בחלק מהמקרים בעיני התמיכה היא לעשות עבורו (נניח צחצוח שיניים והתלבשות) ובחלק מהמקרים זה לתמוך בו שיש זמן ומקום לכל דבר. זה מבאס, כי מה שאת מתארת מקסים, אבל בסופו של דבר נראה לי שזו תמיכה בו.

אבל יש מצבים שלא הייתי מאפשרת את זה. אני יודעת שזה נשמע רע אבל בעייני שולחן האוכל הוא לא מקום להצגות.
בדיוק. גבולות. כמה פשוט ככה קשה

או כמו שאמרת: יש זמן ומקום לכל דבר

לא בחיפזון אבל כן יותר ענייני - אני חושבת שזו הנוסחה. לא לזרז אלא להפוך חלק מהדברים (אוכל, צחצוח שיניים) ליותר ענייניים

_מועמד א - מקושר לפוליטיקאים מושחתים, מתייעץ עם אסטרולוגים, היו לו שתי פילגשים. מעשן בשרשרת ושותה 8-10 מרטיני ביום.
מועמד ב - פוטר מעבודתו פעמיים. ישן עד צהריי היום. עישן אופיום בקולג' ושותה ליטר וויסקי כל לילה.
מועמד ג - מחזיק במדליית כבוד של גיבור מלחמה. צמחוני, שותה בירה לפעמים ומעולם לא קיים יחסים כפולים._
אני מוכרחה להגיד שקראתי את זה, ואז קראתי שוב, וחשבתי לעצמי:
אבל אין פה שום נתון רלבנטי!!!

מעניין שזה עובד על אנשים.
להחליט לפי כל מיני נתונים לא חשובים ולא רלבנטיים בשום צורה.
ככה עובדות הבחירות.
ככה רוב האנשים בוחרים.
פחחחחחח.

אבל אין פה שום נתון רלבנטי!!!
נכון! זה מה שעצוב, כשעושים בחירות על פי תדמית שיש לנו בראש למנהיג טוב (במקרה הזה).
וזה מה שקישר אותי לדף הזה - מבחינת הילדים - יש לאנשים תדמית על מה זה 'ילד טוב' (לא אוהבת את התיוג הזה, למען הסר ספק) אבל המהות הולכת לאיבוד.
של הילד עצמו.

שבת שלום- אני רוצה להציע ההיפך מקן לציפור ורוקדת לאור ירח. מכיוון שהבעיה כאן היא לא הפרעת התנהגות של ילד סורר ומרדן- אלא אילוץ של זמן שלא מתאים לקצב ולסיגנון שלו- הרי שאין טעם להציב לו גבולות. זה לא זה. אני מציעה דווקא לשלב בין הדברים: לאכול בפיקניק בגן שעשועים, לשחק בזמן המקלחת באוניות וכוסות ושמפואים ולעשות תחרויות כייפיות בבקר מי משיג. לדעתי- ההפרדה בין זמן גינה, זמן אוכל לזמן משחק היא לא נכונה. משחק זה יצירה וגם אוכל. צריך לראות את אח שלי הקונדיטור בפעולה- עם מוסיקה, שלוק יין תוך כדי ופיתפותים עד לב השמים- בכדי להבין. כן- יש סיכוי טוב שהילד לא יגדל להיות מבוגר ממהר כמו אימו- למה לנתק אותו מעכשיו מהקצב האמיתי שלו? יקח לו שנים אחכ למצוא את זה במקרה באיזו סדנה...
יש פה סיטואציה שאת כופה עליו ולא מתאימה לו. הוא משלם על זה מחיר- ובגלל שהוא עדיין קטן ולא יכול להסביר לך מה הוא צריך- הוא מנסה להראות לך בדרכו המסורבלת שזה לא נכון לו. בגיל יותר גדול הוא פשוט יטרוק את זה בדלתות, ישתוק את זה לאולקוס או יעשן את זה בקופישופס ביבשת אחרת- רק כדי להזכר- שהוא איטי, וזה נהדר.
נסי שוב- לראות איפה את יכולה לשנות את האילוצים כדי להקל עליו. את בטוח יכולה במשהו. כל בני המשפחה נספו? השכנות המבוגרות הבודדות- מה איתן? אין גן שהוא יכול לאכול בו שעות ולהיות עם המבשלת במטבח בשקט שלהם ולרכל על שאר הילדים בכייף? אולי הוא אוהב לרחוץ כלים, לבשל ולטעום, להגיש לשאר הילדים ולעשות סידורי פרחים בכלל? מי אחראי אצלם על הצגות אחרי קבלת שבת?
just take it easy
את לא רוצה לפספס אותו.

לדעתי- ההפרדה בין זמן גינה, זמן אוכל לזמן משחק היא לא נכונה.
בינגו.
כך גם אין טעם לזרז אותו כדי שיספיק לשחק בגינה - זה המשחק שלו.. כאן ועכשיו.