החיוניות שלי חלק חמישי

מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

גוגוס שלום! מגניב לשמוע על הסלק, בין אם הוא יהיה אנקדוטה, אגדה, משל או חמשיר נהדר.
וגם מאוד טוב לשמוע ממך. אני מתה על תכניות השיקום שלך :) אני לא מצליחה להחזיק מעמד אפילו ארבעה ימים בכל תכנית.
אבל אולי אני סתם מרירה כי אחרי שהגעתי לעוד יום חמישי על הברכיים החלטתי לנסות לישון כל לילה לפחות שמונה שעות שינה וכמובן שלא הצלחתי להירדם. (עם מזגן קר, בלי מזגן חם. ירח מלא שנכנס דרך החלון, מחשבות טורדניות.) אבל אני לא אוותר! יש לי הרגשה שהמפתח לשפיות דעתי / הריוני / הרזייתי / שלוותי טמון בלהצליח לישון מספיק ולקבל איזו מנוחה כנה, אמיתית ועמוקה לפחות פעם ביממה.

וחוץ מזה החיים נהיו יותר קלים תזונתית עם פה הקיץ. המון סלטים משובבי נפש. בעצם כן עשיתי מהפך ואני מיד מתפנה להלל את עצמי! אני כבר כמעט ולא אוכלת בשר/ עוף. ממש מפעם ביום עברתי לפעם בעשרה ימים חתכ׳ה פולקע. ובינינו? גם על זה אני יכולה לוותר, אלא שלא בא לי להצהיר הצהרות מרחיקות לכת.

יאללה, שבוע טוב לכולנו!
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

הי מיכל יקרה, כיף לראות גם אותך!

אני לא מצליחה להחזיק מעמד אפילו ארבעה ימים בכל תכנית
סימן שהתוכנית לא מתאימה לצרכים שלך באותו רגע ואולי היא באה מהראש ולא מהגוף.

יש לי הרגשה שהמפתח לשפיות דעתי / הריוני / הרזייתי / שלוותי טמון בלהצליח לישון מספיק ולקבל איזו מנוחה כנה, אמיתית ועמוקה לפחות פעם ביממה
זה נשמע ממש נכון. להרזייה זה בטוח נכון כי יש קשר הורמונלי בין שינה לבין ירידה במשקל. גם את זה קראתי איפשהו מזמן (אבל במאמר רציני) ולצערי אני לא זוכרת איפה. מה שכן, אני לא יודעת אם המנוחה העמוקה בהכרח תלויה בזמן או זקוקה לשמונה שעות. פעם הסתובבה כאן מישהי שעסקה בתרגול לשינה טובה. אולי שווה לבדוק. את יודעת מה אני עושה לפני השינה? דברים שמקדמים אותי וגורמים לי להרגיש טוב. אני קוראת, כי זה הזמן היחיד שיש לי לקרוא, ואני מתרגלת את רצפת האגן עשר דקות שלמות לפני שאני עוצמת עיניים. זה גורם לי ללכת לישון בתחושה של הישג, שקידמתי משהו לטובת עצמי, ובלילות כאלה אני ישנה יותר טוב. אם את באיזה תהליך של עבודה עם עצמך את יכולה להתמקד בו בכתיבה או במחשבה לפני שאת הולכת לישון. כל דבר שיגרום לך ללכת לישון במצב רוח טוב ותחושה של הישג, מהסוג שעושה חשק לטפוח לעצמך על השכם.
בכל אופן, זה עובד בשבילי.

אני כבר כמעט ולא אוכלת בשר/ עוף
את יודעת שאני לגמרי בעד אבל בכל זאת מציקה לך אם גם עצרת לבדוק שזה באמת עושה לך יותר טוב בגוף, כדי שזה לא יהיה מהלך מהראש. ואם כן אז אני מצטרפת להילולה :-)
אני אוהבת מאוד דיוקים עונתיים. זו בעיניי יכולת כבירה שדווקא לי קשה איתה.

שבוע מצוין גם לך.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

פעם הסתובבה כאן מישהי שעסקה בתרגול לשינה טובה. אולי שווה לבדוק. את יודעת מה אני עושה לפני השינה? דברים שמקדמים אותי וגורמים לי להרגיש טוב. אני קוראת, כי זה הזמן היחיד שיש לי לקרוא, ואני מתרגלת את רצפת האגן עשר דקות שלמות לפני שאני עוצמת עיניים. זה גורם לי ללכת לישון בתחושה של הישג, שקידמתי משהו לטובת עצמי, ובלילות כאלה אני ישנה יותר טוב. אם את באיזה תהליך של עבודה עם עצמך את יכולה להתמקד בו בכתיבה או במחשבה לפני שאת הולכת לישון. כל דבר שיגרום לך ללכת לישון במצב רוח טוב ותחושה של הישג, מהסוג שעושה חשק לטפוח לעצמך על השכם.

כן. זה רעיון טוב. כרגע אני קוראת טראש בקינדל, מה שגורם לי להרגשה רעה ונלחמת עם כל הגורמים הסביבתיים שמפריעים לי לישון ובראשם בנז הנוחר המתמיד. קודם זה היה צרצר למשך חודש.
בקיצור, אני לא ישנה טוב. ממש לא ישנה טוב וזה מפריע לי מאוד.

את יודעת שאני לגמרי בעד אבל בכל זאת מציקה לך אם גם עצרת לבדוק שזה באמת עושה לך יותר טוב בגוף, כדי שזה לא יהיה מהלך מהראש. ואם כן אז אני מצטרפת להילולה
אז תצטרפי :) זה עושה לי הכי טוב בגוף, אחרת לא הייתי הולכת על זה כי אני לא אידיאליסטית גדולה. לא, זה אדיר לי בגוף, באמת. אני יותר קלילה, פחות קנדידה, פחות בעיות עיכול. מה שכן אני קצת פוחדת מההשלכות של זה על הברזל והבי12, אני אלך לעשות בדיקות דם ואני אחזור חכמה יותר.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

נלחמת עם כל הגורמים הסביבתיים שמפריעים לי לישון
לא יודעת אם אנחנו דומות אבל אני רואה אצלי שכאשר התנאים בפנים טובים לשינה התנאים בחוץ לא משנים לי בכלל. כשיש לי שקט בפנים אני פשוט שוקעת לי לתוך הרפייה ונרדמת גם אם יש מלחמה בחוץ. אבל כשמשהו טורד את מנוחתי גם רוח חזקה תהפוך להיות רעש שמפריע לישון. אצלי זה סימן שצריך לעבוד על משהו פנימי. תבדקי אולי זה מדבר אליך.

שמחה לשמוע שהדיוק התזונתי שלך עובד טוב ברמת הגוף. ובאמת כדאי לבדוק אם את לא בטוחה ומוטרדת. מה שכן, גם אם תגלי מחסור שווה לשקול שני דברים: 1) על אף שהרפואה טורחת הרבה מאוד, המדד שלהם לא אובייקטיבי בעליל. הוא מכויל לפי אנשים שאוכלים תזונה מערבית סטנדרטית ולאנשים כאלה יש צורך גדול במיוחד בבי 12, כי זה ויטמין שמשתתף בצורה משמעותית בפירוק של המזון, כולל חלבונים. כשאת אוכלת פחות חלבונים את זקוקה לפחות ממנו. ויש מצב שגם הברזל זה סיפור דומה. 2) אם בכל זאת חשוב לך להיות ממוקמת יפה בטבלאות האלה אז בעלי חיים זה ממש לא חובה, בטח אם את לא אכולת אותם אורגני ולכ מכניסה ביחד עם מה שאת צריכה גם הרבה צרות. אם אין לך כמיהה מהגוף לבעלי חיים יש היום תוספים ממש טובים. אני אישית נרתעת מאוד מתוספים אבל לו הייתי חשה במחסור שדורש התמודדות רצינית אני חושבת שכן הייתי פונה לשם אחרי בדיקה מעמיקה.

רק בריאות, יקירתי.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

יש לי הרהור ראשוני. אשמח לשמוע מה דעתכן ואם זה ככה גם אצלכן.

פעם פעם מעגלי הפוריות שלי היו ממש שעון שוויצרי. זה היה נוח ונעים ואפשר לומר שזה עורר בי סוג של גאווה. היה נראה לי שמעגלי פוריות מדויקים הם סימן למשהו מאוד יציב בפנים.
ממבט מעמיק בכל הטבלאות שמילאתי עם השנים אני רואה משהו מעניין - ככל שהדיוק הפנימי שלי עולה (שחרור מדפוסים, שחרור באופן כללי, גמישות ורכות) כך מעגלי הפוריות שלי הם פחות ופחות יציבים. כלומר, יש דפוס כלשהו שחוזר על עצמו ורואים שאלו המעגלים שלי, אבל הסטיות ממנו הולכות וגדלות.
כלומר, אם פעם ראיתי את המעגלים האלה כמשהו שעומד בפני עצמו, היום הם נראים לי הרבה יותר תגובתיים. אולי בגלל שאני עצמי הרבה יותר תגובתית. אני שמה לב הרבה יותר למצבי רוח, לעונות, לתזונה, להורמונים וכו' ובהתאם גם מעגלי הפוריות שלי שמים לב לכל אלה.
בהתחלה קצת התבאסתי. ואז באה עירית לוי עם איזו אמירה שחדרה לי את כל השכבות בנוגע לרגשות. אני התלוננתי על התפרצויות רגשיות שלי מדי פעם. עירית אמרה שבמקום לחפש מושלמות רגשית אני צריכה להתבונן בזה כביטוי לכך שאני חיה. שהמערך הרגשי שלי חי. זה מצא חן בעיניי עד מאוד ושחרר אותי במחי משפט אחד מהרבה דברים. אולי גם בגלל הדרך המיוחדת של עירית לכתוב דברים.

בכל אופן, קפצתי מזה אל מעגלי הפוריות. ואל המחשבה שככל שאני יותר חיה, ומכאן שגם יש לי יותר תנודות, כך גם מעגלי הפוריות שלי יותר חיים ויותר תנודתיים.
מה אתן אומרות? גם אצלכן זה ככה? יש קשר בין דיוק פנימי, פיזי רגשי ונפשי, לבין תנודות של פוריות?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

אז מה? אני לבד בעניין הזה? חם לכן מדי לדבר על פוריות? נו, שיהיה.

חדשות מסעירות אחרות - סוף סוף הגיעו נעלי חמש האצבעות שהזמנתי כבר מזמן. איזה מגניב, יא אללה. יצאתי איתן לסיבוב נמרץ והתענגתי על כל פסיעה. אני הולכת המון יחפה אבל רק בבית וזה לא אותו דבר. קצב אחר ועוצמה אחרת של פסיעות. בחוץ יוצא לי פחות רך ויותר מהיר. משהו נחוש כזה. ונעים מאוד להרגיש כל עצם ושריר קטן בכף הרגל בתוך הנחישות הזו. מחובר לגמרי לקרקע באופן שונה מאוד.
מומלץ בחום!
קרן_שמש_מאוחרת*
הודעות: 669
הצטרפות: 14 מרץ 2007, 22:57
דף אישי: הדף האישי של קרן_שמש_מאוחרת*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי קרן_שמש_מאוחרת* »

בהקשר הפוריות, רק רוצה להתפקד ולהגיד אםשאני קוראת אותך (תמיד) וזה מעניין לי, גם אם אין לי מה לתרום. מתקשה כבר שנים להתמיד עם עניין הרישום והטבלאות. מצריך יותר מידי משמעת וקשה לי.
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוונים* »

גוגוס, התחברתי מאד למה שכתבת על התנודתיות, אני מרגישה הרבה פעמים השפעה של גורמים שונים על המעגל. גם אצלי פעם המעגלים היו יציבים ומדויקים מאד ובשנים האחרונות פחות. בהחלט יכול להיות שבשנים האחרונות אני גם יותר מודעת ולכן גם שמה לב יותר לדקויות ופעם הבחינה שלי את העניין היתה כללית יותר, אם כי אני בטוחה שיש גם שינוי אוביקטיבי.
אף פעם הדיוק לא עורר בי גאווה או שמחה מיוחדת וגם האי דיוקים לא מעוררים בי באסה, אלא יותר עניין וצורך לחקור.
דבר אחד שעליו אני חושבת שכן מעורר בי קצת דאגה בהקשר הזה הוא ההרגשה שהשינויים או חוסר היציבות נובעים גם מהגיל (לא שיש מה לעשות בעניין..) אני חושבת על זה לא מעט בזמן האחרון, איכשהו נראה לי יותר סביר שבגיל 25 מעגל הפוריות יהיה יציב יותר מאשר בגיל 35 ובוודאי יותר מאשר בגיל 45.
כמו שאני מרגישה שהגיל משפיע נניח (סתם דוגמה) על היכולת שלי להישאר לילה שלם ערה, לפני 10-15 שנה זו לא הייתי מרגישה כל קושי מבחינה פיזית ומבחינות אחרות לעשות דבר כזה, היום אני יכולה להרגיש השפעות של לילה כזה יום ויומיים אחר כך, שוב, יכול להיות שהיום אני פשוט יותר מודעת אבל בנוסף נראה לי שזו גם תוצאה של הגיל, וכך גם לגבי היציבות של מעגל הפוריות, מה דעתך?
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוונים* »

גוגוס, את תמיד מלאה בהפתעות, מה זה הנעלים האלה? נשמע מוזר ומעניין :-) אפשר תמונה?
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

לי אישית אין עדיין נעליים יחפניות, אבל אני מתכננת לעתיד.

בנוגע לפוריות - אני לא מנהלת טבתאות באמת. אני מכירה את עצמי ויודעת מה יעבוד ומה לא. בינתיים אני עורכת רישום של חום שחר ושל הפרשות כשאני מזהה את ההפרשה שמעידה על ביוץ. את חום השחר אני לא תמיד רושמת - לא רושמת כאשר שעות השינה חשובות יותר וכאשר יש לי וסת והדבר הראשון שאני עושה בבוקר הוא לקום לרוקן אותה בשירותים.

והמעגלים שלי לא הכי יציבים בעולם. לא משתנים בהרבה, אבל גם לא קבועים ממש. ואני עוד לא מבינה בזה מספיק. גם המעט שיש - חום שחר - זה אך ורק בזכותך. אילולא את היית דוחה את זה לפרק זמן לא ידוע. לפחות עד שאכנס לקבע.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

קרן שמש מאוחרת, תודה לך. זה מתוק מאוד מצדך.
משהו לגבי רישום וטבלאות - גם אני הייתי ככה הרבה זמן. ואז קראתי את הספר של טוני ושלר על המודעות לפוריות והיא מתייחסת לזה. היא אומרת שזה פשוט משהו שנהיה טבע שני. בכל אופן, משהו באופן שבו היא התנסחה הזיז אותי והתחלתי להתעקש על זה. והיא צדקה. זה ממש נתפס. וכיום, גם כשאני גמורה לגמרי ומחליטה מראש שמחר לא אמדוד, היד נשלחת מאליה.
לא יודעת אם יש לך חשק, או מניע, לעבור את ההתעקשות הראשונית, אבל אם יבוא לך קחי בחשבון שאולי אחר כך זה ידבק גם אליך.
אני מוצאת שהתיעוד שלי מרתק. והרבה פעמים כאשר משהו מרגיש לי משובש אני חוזרת אחורה ומוצאת שם את התשובות.

בכל אופן, תודה שאת כאן. כבר חשבתי שאני לבד והרגשתי קצת מטופשת...

גוונים, אני מזדהה מאוד. אין לי ספק שהגיל הוא חלק מהעניין. אבל הגיל שלי מזדחל כבר כמה שנים :-)
ואני מוצאת את הקשר דווקא בשנה האחרונה. אומרים, וגם אני מרגישה, שבגיל 35 יש איזו קפיצה, איזה שינוי. ואני בדיוק ב 36. אז יכול להיות שזה זה.
אני מניחה שתשובה סופית תהיה לי אם אני אעמיק עוד את התנועה שלי פנימה ומשהו יזוז ביחד איתה באופן מקביל בלי קשר לקפיצה משמעותית נוספת של הגיל.

אישה, באמת אין טעם להתעסק עם חום השחר כשאת בוסת. זה חסר משמעות למעקב אחרי התהליך שלך.
לגבי שעות השינה - שווה לך לנסות. יש הרבה נשים ששעות השינה לא משבשות להן את המדידה, אלא אם מדובר בפערים עצומים.
(שוב שמחה על מד החום הזה. היה כיף גם לתקשר איתך מחוץ לבאופן. אחלה הזדמנות)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

נעליים חמש אצבעות (לא אוהבת "יחפנים". זה מן שם של מסכנים כאלה. כאלה שאין להם ברירה...)
זה מה שאני קניתי
http://www.vibramfivefingers.com/produc ... ty=outdoor

מצאתי את זה בפחות מחצי מחיר ועכשיו עולה החשש שקניתי משהו מזויף. לא נורא כי היה לי חשוב לבדוק איך זה לפני שאני זורקת הרבה כסף וגם המידה שלקחתי לא מדויקת לגמרי.
תסתכלי באתר יש להם מגוון אינסופי לכל מטרה כמעט.
היום צעדתי בהן כל היום וזה היה פשוט תענוג. כזו תחושה כייפית של הקרקע. מה שכן, בחרתי נעליים של נקניקיה, כאלה שיש להן יותר "ריפוד" בתחתית כי חששתי מלהרגיש ממש הכל. בפעם הבאה אני אהיה יותר אמיצה.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

גוגוס, זה לא בגלל פערים בשעות שינה. זה כי כשאני ישנה 4 שעות בלילה אז עוד חמש דקות של שינה חשובות יותר מהמדידה של חום שחר...
למרות שהפער ברור לחלוטין. בימי ראשון בהם אני נוסעת לבסיס וקמה בחמש בערך, בימי עבודה נורמליים בהם זה בסביבות שש, ובסופש בו אני קמה די מאוחר. ההבדל ברור. אולי מתישהו בעתיד אני אסדר את הכל באיזה קובץ אקסל או אפילו בתור טבלת אסקיואל ואבדוק ממוצעים וכל מיני כאלה.

אגב, עדיין שמורה לי איפשהו המעטפה, לא זרקתי אותה. ואני עדיין מתכננת מתישהו בעתיד לתת לחברה הכי טובה שלי מתנה כזו, בבחינת "תעבירי את זה הלאה". אבל זה לעתיד הרחוק. יש לי רשימה מחשבתית כזו, ואני חוזרת עליה מידי פעם, כשיש לי כוח ומצב רוח מתאים.

אני דווקא אוהבת את השם "יחפניות", כי השם מעיד על כך שהשאיפה היא ללכת יחפים, ושלהיות יחפה זה טוב. בחזית הסמנטית אם חוזרים על מילה מספיק פעמים בהקשר מסויים, המשמעות שלה משתנה. וכרגע "יחפה" קשור לחירות וחופש, לטבע, ולחולשה.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

הו לא! עשיתי בדיקות דם וגיליתי חוסר בברזל! מה עושים? והאם זה מסביר את העייפות הרבה + נשירת השיער?

גוגוס, בקשר למעגלי פוריות - שלי כל כך מופרעים שנורא קשה לי לענות. גיליתי שהם נוטים להיות מאוזנים כשאני מצליחה להיות מאוזנת - לאכול מסודר למשל, לישון מספיק, לרדת במשקל (!!!! אוף!!! קללת חיי!!! אוף!!!)
קשה לי לדבר על השפעה רגשית כי הרגשות שלי תמיד מאוד שם.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

עדיין שמורה לי איפשהו המעטפה, לא זרקתי אותה. ואני עדיין מתכננת מתישהו בעתיד לתת לחברה הכי טובה שלי מתנה כזו, בבחינת "תעבירי את זה הלאה"
מעולה! תצא לי מזה שמחה בריבוע.

אם חוזרים על מילה מספיק פעמים בהקשר מסויים, המשמעות שלה משתנה. וכרגע "יחפה" קשור לחירות וחופש, לטבע, ולחולשה.
אני לגמרי בעד יחפה. יחפנית זה כבר משהו אחר. מעבר לזה, יחפה זה יחפה. ונעליים כמעט יחפות זה נעליים כמעט יחפות. זו באמת לא אותה תחושה, רק משהו קרוב.
שבתי לי משישה ימים בוויילס עם הנעליים האלה ותכף אספר. אבל נזכרתי בך ואת זה אני מספרת עכשיו. זוכרת שאמרת שפעם החמאת למישהו על נעליים כאלה כי שיערת שלרוב אלו לא התגובות שהוא מקבל?
אהבתי מאוד מאוד את הכיוון שלך. בכל אופן, המון אנשים החמיאו לי על הנעליים. וזה נתן לי הרגשה מאוד טובה. כשעושים משהו שונה מאוד נעים לקבל תגובות אוהדות.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

קשה לי לדבר על השפעה רגשית כי הרגשות שלי תמיד מאוד שם.
כן... את מבנות המזל שלא צריכות לעבוד קשה בשביל זה. אשריך.

הו לא! עשיתי בדיקות דם וגיליתי חוסר בברזל! מה עושים?
לא עושים יותר בדיקות דם? זה מאוד עוזר :-)

וברצינות... הנה מה שאני הייתי עושה לפי הסדר הזה:
1) מתחברת לעצמי ובודקת אם יש דברים שמאוד מתחשק לי לאכול (והם גם באמת אוכל אמיתי) והולכת לאכול מהם. לפעמים כל מיני דברים מסתירים את הצרכים האלה. לא מספיק?
הולכת לאינטרנט ובודקת מה מהדברים שאני מחשיבה כאוכל אמיתי מכיל הרבה ברזל, מביניהם בוחרת את אלו שאני גם נהנית לאכול וזוללת אותם בשפע. לא מספיק?

2) בודקת את האפשרות של תכשיר צמחי לגמרי של חברת "ברא" (יש להם סניף ברחוב דיזינגוף) שתפקידו לעודד ספיגה של ברזל. זה אומר שאת לא מוסיפה ברזל אלא משפרת את הספיגה של הברזל מהמזון. אישית לא ניסיתי אבל חברות שניסו חשבו שזה עובד יפה. לא מספיק?

3) קונה לעצמי תכשיר ברזל עדין. בשעתו, כשמיילדת הבית לא הותירה לי ברירה, קניתי פלורויטל או משהו כזה, את ההוא בלי השמרים. הרגשתי שהוא נקי ועדין וזה עשה את העבודה.

בתוך כל זה גם הייתי שואלת את עצמי - האם הסקאלה המעבדתית שטוענת שחסר לי מדברת אלי? האם מתאים שאהיה מכוילת עליה בכלל יחד עם כל מי שזולל אוכל שמכלה לו את המשאבים? האם אני בקצה שלה או קצת מתחת או שאני ממש רחוקה מהרף התחתון. לטעמי זה משנה מאוד.

רק בריאות, יקירה...

ועונה לך פה על משהו שכתבת בדף שלך. סיפרתי לך פעם איך הזמנתי לעצמי בת? אנשים שמכירים אותי כטיפוס רציונלי להפליא היו בשוק בדיעבד אבל הי, זה עבד :-)
ציירתי מנדלה בהתכווננות גדולה ובקצות המנדלה כתבתי את השם שלה המון פעמים (נזכרתי בזה כי את כבר יודעת איך יקראו לה) ושמתי את המנדלה במקום בולט מול העיניים שלי.
עיצבתי לעצמי טבעת ביחד עם צורף. הוא עשה לי שיבוץ מיוחד של שתי אבנים שבחרתי בשביל כל אחד מהבנים שכבר היו לי ואבן שונה לגמרי בשביל הבת שבוא תבוא. הטבעת היתה מהממת וענדתי אותה יום וליל.
בסוף היא נשכחה בנתב"ג על הדוכן הזה שבו שמים את האצבעות למעבר ביומטרי מהיר. הייתי עצובה מאוד אבל קיוויתי שאשה אחרת שרוצה מאוד בת תמצא אותה.
הפואנטה - התכווננות אקטיבית מאוד עם עשייה שהיא משמעותית בשבילך, שמשאירה לך תזכורות וסימנים למה שאת רוצה. אני מחזיקה לך את כל אצבעותיי.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

אז...
ח-זרתי! והיה לי כיף גדול. שישה ימים לגמרי לעצמי, בדממת אלוהים, בלי שום צורך להתחשב ברצונות של אף אחד מלבדי, טובעת בתוך ים של ירוק מים ושמים. הלא כך נראה גן עדן?
ישנתי כמה שבא לי, טיילתי כמה שהתחשק לי, קראתי בלי סוף, בהיתי, הרהרתי ורבצתי שעות באמבטיות קצף חמות. כן, בהחלט גן עדן. האיש הלא יאומן שלי תקתק במיומנות מעוררת התפעלות (לא בגלל שהוא גבר, בגלל שזה קשה) שלושה מוסקיטרים ובית וכולם נשמעו שם מבסוטים לאללה. בדקתי שלוש פעמים ביום. זה בהחלט העצים את היכולת שלי להנות מאוד מהחופשה הזו.

נתתי לראש שלי להטמטם לגמרי וחזרתי בלי שום תובנה לגבי עצמי, בלי שום פריצת דרך התפתחותית. בלי כלום. רק עם מאגרי שלווה שיספיקו לדעתי לעוד הרבה זמן. ונוכח מה שמזמנים לי החיים בקרוב אני בהחלט איאלץ להכניס יד לכיסים המלאים האלה.

מה בכל זאת קרה? שני דברים. אחד מגניב והשני בכלל לא.
מגניב – התמכרתי לגמרי לנעלי חמש האצבעות שלי. הקפתי איתן אגמים, צעדתי גאיות וטיפסתי הרים ולא הפסקתי להתרגש מהתחושה המפעימה הזו של כף רגל צועדת. באחד הימים נאלצתי לנעול נעלי הליכה כי בחרתי במסלול מוצף. היה ממש קשה לחזור אחורה לנעל סגורה, וזאת על אף שמדובר בנעל רחבה במיוחד ונעימה במיוחד. התחושה הזו של כל האצבעות דבוקות ביחד היתה לי ממש לא נעימה וכולאת. לכבוד הנעליים האלה קניתי גם גרבי חמש אצבעות. זה אומר שכאשר אני נועלת אותן בין כל שתי אצבעות מפרידות ארבע שכבות בד – גרב ונעל מכל צד של האצבע, ומכאן שהאצבעות ממש מרווחות, אפילו קצת יותר מאשר באופן טבעי. זה פשוט נפלא. ואני מרגישה שבאופן כלשהו זה מזיז לי אחרת את העצמות וגם משנה לי את היציבה. תוהה לעצמי מה לעשות בהמשך מבחינת נעליים ליומיום. אני חייבת משהו אטום למים במזג האוויר שבו אני חיה.
בקיצור – הצלחה גדולה שממש קשה לחזור ממנה אחורה.

בכלל לא – היה לי חשק לצום. לא רציתי שהימים היותר קשים של הצום יפלו על המסע שלי אז התחלתי יומיים לפני. היה דווקא קליל לגמרי ונעים מאוד. אני צריכה לזכור את זה, שכבר לא קשה לי בעצם ביומיים הראשונים. הגוף מכיר ורגיל. הגעתי לוויילס וצמתי עוד יום. הכל אחלה. ביום השני בוויילס, שהיה היום הרביעי של הצום, קמתי בבוקר והרגשתי לא טוב. הרגשתי שאני צריכה לאכול. במקום להקשיב לגוף הנחמד והפטפטן שלי בחרתי להתעלם. בפעם הקודמת צמתי שישה ימים אז שלושה נראו לי ממש בקטנה וחשבתי לעצמי שאולי זה המעבר מאנרגיה של סוכרים לשומן ושקצת קשה לו להניע את זה. במצב לא מזהיר יצאתי להקיף את האגם הקרוב. בניגוד לעצת המדריך, שטען שהשביל סביב האגם מכוסה ולא קיים בעצם, אני ירדתי דווקא לשם. חשבתי לעצמי שהכי הרבה אני תמיד יכולה לעלות למעלה. וכך היה. השביל דווקא נמצא אבל באופן חלקי בלבד. בחלקים אחרים לא הייתי מתנגדת לאיזו מצ'טה טובה...
תוך כדי ההליכה, שכפי הנראה לא היתה קלה בכלל, מצבי הולך ומחמיר. ומחמיר. ומחמיר. ומחמיר. עליתי למעלה לשביל האופניים במצב ממש ממש רע. כל כך רע שחשבתי ברצינות שאני עומדת להתמוטט. שאני לא יכולה לעשות אפילו צעד אחד. היו רגעים שחשבתי שאני גם הולכת למות אבל זה בגלל שגם המצב הנפשי שלי כבר היה קצת מעורער. הבנתי בשלב מאוד מאוחר שאני חייבת לחזור אחורה ושאני חייבת לאכול. אבל ממש ממש חייבת. הבנתי כמובן גם שאני אהבלה וכו' אבל הצלחתי בשארית כוחותיי לא להתעסק בזה.
התחלתי לצעוד אחורה בשביל הקל. האמת היא שהתחשק לי לזחול. הייתי באפיסת כוחות, הרגליים שלי רעדו, היתה לי סחרחורת ובחילה, הקאתי כל מים ששתיתי ועצרתי לשבת כל חמש דקות. בשלב כלשהו עצרתי ונשכבתי על השביל ועצמתי עיניים. כשהגעתי חטפתי את מפתחות האוטו ונסעתי את הקילומטר המסכן לסופר מרקט. קניתי מיצי פירות טבעיים כי ידעתי שאני לא אעכל שום דבר אחר. קניתי גם ענבים לאחרי זה ובננות בשלות לאחרי אחרי זה. טיפלתי בעצמי ותוך כמה שעות הייתי לגמרי בסדר ויום אחרי זה כמו חדשה. אפילו הטפשות והאטימות נעלמו כך שכאשר אני אומרת כמו חדשה אני מתכוונת לזה.

למדתי מזה לקח בדרך הקשה מאוד. כשהגוף מדבר בצום חובה להקשיב. אם לא מקשיבים משלמים מחיר יקר מאוד. זה מסביר גם למה יש אנשים שמזהירים כל כך מפני הצום. כי אם מפספסים את הנקודה שבה הגוף מבקש לעצור זה בהחלט מרגיש כמו נזק. התחושה היא שכל דקה שעוברת נגרם נזק קטן. מה שכן, אני מתקשה מאוד להבין סיפורים שקראתי שבהם אנשים שוכנעו על ידי דמות סמכותית להמשיך צום יותר ממה שהם רצו, לפעמים לעוד פרק זמן ממש ממושך. זה בלתי אפשרי. באמת מרגישים איום ונורא ויוצאים לגמרי מתיפקוד. זו המשמעות של הרעבה ולא ברור לי איך אפשר לסבול את זה אם לא חייבים, לא משנה מול איזו סמכות. זה עינוי רציני.
בכל אופן, אז אולי כן חזרתי עם תובנה פיזית חשובה מאוד בעקבות הטלטלה הזו. ואני חושבת שגם הבנתי עוד משהו. במצב הנוכחי של הגוף שלי, כל עוד אני אוכלת כמו שאני אוכלת, לגוף שלי אין שומן בשביל לצום עליו. כשנגמרים לו הסוכרים הוא לא מוצא שם אנרגיה שמספיקה בשביל להחזיק פעילות שוטפת והוא קופץ למצב של רעב. המסקנה שלי היא שאין לי יותר סיבה או צורך בצום ושאם עולה לי חשק לצום אני צריכה לבדוק טוב טוב מאיפה הוא מגיע. לעת עתה סיימתי עם הצומות. היו שישה, כולם היו מעניינים מאוד ומלמדים מאוד ועכשיו מספיק ודי.
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוונים* »

במצב הנוכחי של הגוף שלי, כל עוד אני אוכלת כמו שאני אוכלת, לגוף שלי אין שומן בשביל לצום עליו. כשנגמרים לו הסוכרים הוא לא מוצא שם אנרגיה שמספיקה בשביל להחזיק פעילות שוטפת והוא קופץ למצב של רעב. המסקנה שלי היא שאין לי יותר סיבה או צורך בצום ושאם עולה לי חשק לצום אני צריכה לבדוק טוב טוב מאיפה הוא מגיע. לעת עתה סיימתי עם הצומות. היו שישה, כולם היו מעניינים מאוד ומלמדים מאוד ועכשיו מספיק ודי.
וואו גוגוס, איזה תובנה נפלאה, את פשוט מדהימה בדרך שאת עושה ותודה שאת חולקת את כל זה!

(ושישה ימים במרחבים הירוקים של וויילס... נשמע לא פחות מאלוהי!!
צילמת? בא לך לשתף באיזה תמונה או שתיים?)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

תודה, גוונים יקרה.
לא צילמתי אפילו תמונה אחת! מאוד אופייני לי. אני זוכרת עם ה...זיכרון :-)
את הר סנואודון (הגבוה ביותר בוויילס) שטיפסתי ביום האחרון אני חושבת שלא אשכח כל חיי. וגם שרירי התאומים שלי...
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

גוגוס, זה יהיה נורא פולני להגיד שאני שמחה שסיימת עם הצומות?
אני לא יודעת אם זה הפולניזם, אבל שום דבר בעולם לא יצליח לשכנע אותי שלא לאכול במשך ימים זה טוב לגוף. (עד שיום אחד אני אאלץ לצום בעצמי ואעוף על זה, כמובן. זה מה שתמיד קורה כשאני מסרבת להשתכנע במשהו.) דאגתי לך וזה לא מצא חן בעיניי.

_קשה לי לדבר על השפעה רגשית כי הרגשות שלי תמיד מאוד שם.
כן... את מבנות המזל שלא צריכות לעבוד קשה בשביל זה. אשריך._

מצחיק לחשוב על זה כבת מזל, אז תודה. זה די מעייף להיות ככה, רגישות שיא כל הזמן, כל דבר משבש, איזון מושג בעמל, אם בכלל.

בתוך כל זה גם הייתי שואלת את עצמי - האם הסקאלה המעבדתית שטוענת שחסר לי מדברת אלי? האם מתאים שאהיה מכוילת עליה בכלל יחד עם כל מי שזולל אוכל שמכלה לו את המשאבים? האם אני בקצה שלה או קצת מתחת או שאני ממש רחוקה מהרף התחתון. לטעמי זה משנה מאוד.

אני חושבת שזה לא היה משנה לי, אם לא הייתי מרגישה כל כך עייפה לעיתים כה קרובות. מצד שני, אם להיות כנה עם עצמי, הרגשתי כל כך עייפה לעיתים כל כך קרובות גם לפני שהברזל ירד, כך שזה נעוץ במקום אחר.
אני אגיד לך מה, גם עם זה שאני מנסה להיכנס להריון, אני ממש לא רוצה להיות בדפיציטים למינהם.

הפואנטה - התכווננות אקטיבית מאוד עם עשייה שהיא משמעותית בשבילך, שמשאירה לך תזכורות וסימנים למה שאת רוצה. אני מחזיקה לך את כל אצבעותיי.

תודה גוגוס :) גם את אצבעות הרגליים? :)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

עד שיום אחד אני אאלץ לצום בעצמי ואעוף על זה, כמובן. זה מה שתמיד קורה כשאני מסרבת להשתכנע במשהו.
המודעות שלך לזה שובת לב. הדבר היחיד שמפריד בין כל התנסות להימנעות זה הפחד. נכון שלפעמים מוטב לפחד אבל לדעתי לא במקרה הזה. זו לגמרי התנסות מהזן המעיף ומה שמעיף בה גבוה כל כך זו בדיוק ההתגברות על הפחד. כל השאר זה פרטים טכניים.

זה די מעייף להיות ככה, רגישות שיא כל הזמן, כל דבר משבש, איזון מושג בעמל, אם בכלל
מבינה אותך. כי את בסוג של קצה. אבל אם צריך לבחור בין הקצה שלך לקצה השני אני מעדיפה את שלך. אבל אולי זה בגלל שאני כה רחוקה ממנו ודברים שרואים מכאן לא רואים משם.

אני ממש לא רוצה להיות בדפיציטים למיניהם.
אני חושבת שזה צריך להיות קו מנחה ממש בלי קשר להריון ואפילו בלי "על אחת כמה וכמה" וכל זה. מגיע לגוף שלך שיהיה לו כל מה שהוא צריך כדי להיות במיטבו כל הזמן.
מציעה לך משהו שמתאים לרגע כזה של עייפות - לשאול את עצמך שנייה מה נחוץ עכשיו. ממש מהבטן. יכול להיות שיעלה שם אוכל ויכול להיות שיעלה שם צורך אחר לגמרי. רגש או פעולה או מנוחה.
ואחרי שתקבלי תשובה תמשיכי לשאול את עצמך "ומה עוד?" ותראי מה עולה. ואחרי זה שוב ושוב ושוב עד שתרגישי שעולה תשובה שהיא כבר מהראש ואז תעצרי.
תרשמי לעצמך. יוצאים מזה דברים ממש חשובים מניסיוני. זה יכול לשחרר לך משו בתזונה אבל גם לצייר לך תמונת מצב מורכבת שנוגעת לשילוב של דברים. מומלץ בחום.

גם את אצבעות הרגליים? :)
ברור! אבל זה רק בגלל שעם הנעליים החדשות אני באמת יכולה. יעני - לא סתם מילים ריקות :-)
מצ'רה*
הודעות: 1583
הצטרפות: 10 נובמבר 2009, 14:20

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מצ'רה* »

מגיע לגוף שלך שיהיה לו כל מה שהוא צריך כדי להיות במיטבו כל הזמן.
לתלות על המקרר!
טל*
הודעות: 405
הצטרפות: 19 מאי 2002, 22:45

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי טל* »

גוגוס,
אני קוראת אותך בענין רב, והטיול שלך מעורר חשק והשראה.
האם אפשר לשאול איך מימשת את זה מבחינה פרקטית? כאמא לילדים קטנים אני חולמת על טיול "לבד" שכזה, אבל חוששת - איך זה עובד?
איך קיבלו את זה הילדים? ואיך עברו את השבוע בפועל? ואיך בן זוגך הסתדר עם עבודה + 3 ילדים (שחלקם בבית?).
אם את מסכימה לספר קצת על הזוית הזו, אני אודה לך מאוד. אני שואבת חיזוקים מחוויות אמיצות של נשים חיוביות.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

אני שואבת חיזוקים מחוויות אמיצות של נשים חיוביות
טל יקרה, איזו מראה נעימה שמת לי מול הפנים. תודה על הנדיבות הזו על הבוקר. פתחת לי חיוך.

נתחיל מזה שגם אני חששתי, אבל כמו שאת רואה אני בעניין של התגברות על פחדים :-)
עונה על השאלות שלך אחת אחת:
הילדים קיבלו את זה בסדר גמור. הסברתי שאני נוסעת לטייל והם כמובן רצו להצטרף. אמרתי שאני אעשה טיולים ארוכים מדי בשבילם וזה הספיק. הבטחתי שבוע של כיף עם אבא.
זה אולי המקום להסביר משהו על המשפחה שלנו. שנינו אקדמאים וזמננו בידנו כבר הרבה שנים כך שהאבא הזה מגדל את הילדים שלו ממש חצי מהזמן. בשנה האחרונה יצא טיפה פחות בגלל החינוך הביתי שלקחתי על עצמי אבל גם בזה הוא היה שותף לא מבוטל. המשמעות היא שבשביל הילדים זה לא שינוי מאוד דרמטי אם אמא לא נמצאת. זה פשוט יותר זמן מהרגיל עם אבא.
בגלל אופי העבודה שלו הוא טרח מאוד לנקות שולחן לפני השבוע הזה כדי שיוכל להתפנות באמת. השנה האקדמית הסתיימה אז אין חובות לימוד וזה רק כתיבה וקצת פגישות.
את שני החינוכניקים הביתיים שלנו הוא לקח איתו לפגישות ודיווח שזה היה ממש בסדר גמור. זו לא הפעם הראשונה שהוא לוקח אותם לפגישות עבודה והם מכירים את זה.
אני חושבת שהקושי הגדול בשביל מי שנשאר זה המצב המנטאלי. אף אחד מאיתנו לא רגיל להיות עם הילדים ממש מהבוקר עד הלילה יום אחרי יום בלי תמיכה של השני. אם מתכוננים לזה מראש הז עובד טוב.
דיברנו על זה והצליח לו יופי. לא היו עצבים ולא כעסים ולא עניינים. הוא היה נינוח ורגוע והשתדל לקחת הכל בקלות וגם להקל על עצמו. איפה שאפשר היה לעגל פינות (לאכול בחוץ למשל חלק מהזמן או להגמיש את שעות השינה או לוותר על מנוחת הצהריים של הקטנה) הוא עיגל. זה הקל עליו ולילדים זה הרגיש קצת כמו חופש מהשגרה הרגילה וכולם שמחו בזה.
בדיעבד עושה רושם שזו היתה חוויה חיובית. לדעתי היחידה שזה טלטל אותה היתה הקטנה אבל בתוך יומיים אחרי שחזרתי זה הסתדר בחזרה במקום.

אני חושבת שמאוד עזר שהייתי מאוד שלמה עם ההחלטה הזו ולא נשמעתי מהוססת לגביה או חסרת ביטחון. החלטתי שאני נוסעת ויהי מה. ומאוד עזר שכל ההצעה הזו באה מהאיש והוא פרגן ותמך ודחף אותי. אז כיחידה הורית הפגנו משהו מאוד שלם מול הילדים ואולי בגלל זה הם קיבלו את זה ככה וגם נהנו.

דיברתי איתם הרבה בטלפון ושמרנו על חלק מהטקסים שלנו. למשל, יש לנו כל ערב "סבב" ארוך, שבו כל אחד מספר מה היתה החוויה הכי חיובית שלו היום ועל איזו חוויה הוא היה מוותר. ולכל אחד היתה הזדמנות לספר ולשתף ולשאול גם אותי. לקראת השיחה חיפשתי כל יום דברים שעשיתי ושיכולים לדבר אליהם או לערב אותם. שיתפתי אותם בדברים שקרו לי והזכירו לי אותם. בתכנון היה גם מייל יומי עם תמונות אבל לא צילמתי והמחשב שלי לא התחבר שם לרשת.

כשאני חושבת על הפן הזה של החוויה אני רואה משהו שעבר עלי גם בדברים אחרים שבהם נדרש לי אומץ - קיבלתי החלטה וזהו. סימנתי מטרה ריאלית, הדבקתי לה תאריך והודעתי לעצמי שהכל צריך להסתדר עד אז. ומה שלא מסתדר פשוט נדחק אצלי הצידה. במצבים כאלה אני מסננת החוצה מה שלא נוח לי ועושה מה שאני רוצה וזהו. אני יודעת שזה לא נשמע טוב (ולפעמים אלו באמת לא הרגעים הגדולים של האמהות שלי או הזוגיות שלי) אבל אני חווה את זה כמשהו הישרדותי. כאילו שיש דברים שאני צריכה לעשות, זה בשביל עצמי, וזה מה שיהיה כי ככה קבעתי.
אני קוראת שוב את הדברים שלי וזה נשמע לי עוד פחות טוב ממקודם... אבל את יודעת? איכשהו זה עובד. וזה לא רע כמו שזה נשמע, כאילו אני שמה פס על אחרים או משהו כזה. לא יודעת, זה פשוט עובד וזה בסדר.
יעלפו_מהמושב*
הודעות: 1247
הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי יעלפו_מהמושב* »

כאילו שיש דברים שאני צריכה לעשות, זה בשביל עצמי, וזה מה שיהיה כי ככה קבעתי.
אמן גדול לזה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

הי מצ'רה, מה העניינים? רק עכשיו ראיתי אותך. אולי אני אתלה גם על המקרר שלי. גם אני צריכה :-)

והי יעל, מה שלומך, יקרה? אמן ואמן.

ועוד משהו לשאלתך, טל - זו לא פעם ראשונה שאני עושה את זה. אני עושה את זה פעם בשנה מאז שסיימתי עם ההנקות כך שזו בדיוק הפעם השלישית. בפעמיים הקודמות האיש לימד ולא היה פנוי עד כדי כך. ההורים שלי עברו לגור אצלנו לשבוע הזה ועזרו מאוד. ההורים שלי חושבים שחופשה זה צורך קיומי בסיסי וזה מאוד מגייס אותם. ואני מניחה שהתפישה שלהם עברה אלי כי גם אני חווה את זה כמשהו שיקר לי מאוד ושווה מאמץ.
ועוד מילה לגבי הילדים. לאיש שלי יש חיבה גדולה לכנסים. הוא אוהב לארגן אותם ואוהב להשתתף ולנסוע. כך שמבחינת הילדים, זה שפתאום הורה אחד איננו לכמה ימים, זה משהו שרגילים אליו.

אני מקווה שכל זה לא מרפה את ידייך כי אני חושבת שהחיים שלנו בנויים בצורה קצת חריגה בהקשר הזה ולכאורה אולי נראה כאילו רק בגלל זה אפשר. אולי זה באמת ככה. לא יודעת איזה רעיונות היו לי לולא כל העניין הזה היה בעצם מאוד ריאלי מלכתחילה. לפעמים אני חושבת שגם החלומות שלנו שנראים הכי פרועים בעצם נטויים במציאות שלנו וניזונים ממנה. התחושה היא שאנחנו מסדרים את המציאות כך שתזרום עם החלומות אבל כשהמקור הוא המציאות הנתפשת אז אין ממש סיבה להתפלא כשהם מתגשמים. אני בעד לסדר את המציאות מחדש, אבל אני פשוט לא בטוחה שזה בהכרח מה שאני עושה או שזה מה שעשיתי בעניין הזה, גם אם נראה לי שכן...
טל*
הודעות: 405
הצטרפות: 19 מאי 2002, 22:45

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי טל* »

גוגוס, תודה רבה על התיאור המפורט.
אני לא יכולה להסביר לך כמה הדברים שלך עוזרים לי.
דווקא בגלל שחיי שונים (למשל בן זוג שמחויב לעבודה לא גמישה), ונקודת המבט שלי מוגבלת, הצלחת לפתוח לי מבט חדש על ההתנהלות המשפחתית/ אמהית שלי. וכן, כנראה שבטחון בהחלטות ההוריות משפיע מאוד על הילדים..
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

טל יקרה, אין לך מושג כמה אני שמחה שכתבת מה שכתבת.
הרגשתי לא טוב עם מה שכתבתי אבל אני לא מאלו שנוהגות למחוק. חששתי שבמקום לטפח את ההשראה רק ביאסתי.
תודה על המילים שלך.
מאחלת לך בכל לבי להמשיך לחלום את החלומות שלך. רק ככה הם מתגשמים.

ויש לי גם הצעה פרקטית מאוד, משונה משהו על רקע היכרותנו השטחית לחלוטין, אבל היא כנה לגמרי. אנחנו מאוד אוהבים לארח ואני אוהבת מאוד בית מלא ילדים. הילדים שלי שמחים לכל חברה דוברת עברית ותמיד שמחים לארח.
אני מזמינה אותך להגיע לאנגליה עם הילדים שלך, ואם תגלי שאני אמא סבירה את יכולה להתעופף לאנשהו ולקחת זמן לעצמך. אני מבטיחה לילדים שלך גוד טיים.
אפילו יש לי תעודת יושר מהמשטרה הבריטית כי אני מתנדבת כאן עם ילדים :-)
זה בטח נשמע לך הזוי לחלוטין אבל זה על אמת. שחרור אמהות לזמן לעצמן זו בעיניי המצווה שפותחת את כל שערי גן העדן.
טל*
הודעות: 405
הצטרפות: 19 מאי 2002, 22:45

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי טל* »

גוגוס יקרה,
איזו הצעה נדיבה.
ממש מרגש אותי לקרוא את ההזמנה שלך.
קשה לי לדמיין את זה קורה, אבל רק המחשבה על כך יש בה עבורי כוח משחרר. תודה!
מיה_גל*
הודעות: 1113
הצטרפות: 07 דצמבר 2002, 09:46
דף אישי: הדף האישי של מיה_גל*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיה_גל* »

|L| אישה מהממת את!
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

קשה לי לדמיין את זה קורה
אני קצת שמחה. אולי כי אצלי, את מה שקשה לי לדמיין אני ממשיכה להתאמץ ולדמיין עד שהוא נהיה אפשרי בדמיון, ואחרי זה... השמים הם הגבול. אולי ככה זה גם אצלך. תנסי ותנסי ובסוף תמצאי את עצמך אצלנו, לא מבינה בכלל איך זה קרה. את עושה לי חשק להכיר אותך אז אני דוחפת לך מרפק לצלעות. מקווה שלא אכפת לך :-)

מיה - את בעצמך. אני אוהבת אותך מאוד.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

ובינתיים, במקום אחר לגמרי, מצאתי את המשפט הבא

״חטאים״ במדד ״החיוניות שלי״, אבל במיינסטרים נחשבים בכלל אוכל בריאות
וחייכתי לעצמי. איזה כיף... איזה דרך ארוכה הדף הזה עבר. שאין חטאים ואין חוטאים. ושזה כל כך ברור עד שאפילו מי שמתייחס לזה שם במרכאות. וכן, נחמד לי גם שפה זה לא מיינסטרים. מדי פעם אני מקבלת תזכורת לזה שהדף הזה (ואני) מנותק מסוג מסוים של מציאות. וסביר שגם הרבה קוראות סיימו את דרכן כאן בגלל זה. ולמרות שיש הרבה קולות שאני מתגעגעת אליהם, טוב לי בחלקת אלוהים הקטנה הזו שבה כל מיני דברים חריגים נחשבים לגמרי נורמליים.

מיכל יקרה לי מאוד - הגבתי לזה כאן כי לא רציתי לערבב לך שם שיחות אוכל ובטח שלא לשים את עצמי במרכז. אבל שתדעי שאני קוראת אותך תמיד, חושבת עליך המון וכשתהיי בהריון אני אקנה בקבוק יין ממש משובח וארים כוסית לכבוד הדרך היפה שלך והתוצאה הבלתי נמנעת שלה.
(וכן, זה די מדהים לראות מה קורה לתזונה שלך כיום כשאת בטלטלה רגשית... כיף שאת כאן המון זמן כי אפשר לראות בקלות כמה זה שונה ממה שקרה לך פעם במצבים דומים. הלכת ממש ממש רחוק).
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חני_בונה* »

כשאני חושבת על הפן הזה של החוויה אני רואה משהו שעבר עלי גם בדברים אחרים שבהם נדרש לי אומץ - קיבלתי החלטה וזהו. סימנתי מטרה ריאלית, הדבקתי לה תאריך והודעתי לעצמי שהכל צריך להסתדר עד אז. ומה שלא מסתדר פשוט נדחק אצלי הצידה. במצבים כאלה אני מסננת החוצה מה שלא נוח לי ועושה מה שאני רוצה וזהו.
מרשה להגיב?
{@
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

מרשה להגיב?
את צוחקת, נכון?
ברור שמרשה. ועכשיו גם סקרנית...
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חני_בונה* »

ברור שמרשה. ועכשיו גם סקרנית...
:-)
קודם כל כל הכבוד על האומץ ועל כל כך הרבה דברים אחרים.
בודקת איתך: מה שעובר אלי במשפט ההוא היא תחושת חובה. (לא רק אבל זו הנקודה שאני מתבוננת עליה). שזה חייב להיות ואין אפשרות שזה לא יקרה.
אם זה אכן כך מציעה לך לבדוק איך את יכולה להרחיב שם את האפשרויות שלך.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

מה שעובר אלי במשפט ההוא היא תחושת חובה
גלגלתי את זה על הלשון... לא הסתדר לי. אבל זה הוביל אותי למילה אחרת - דחיפות. שדחוף לי שמשהו מסוים יקרה. איך זה נשמע לך בהשוואה לחובה? זה מבטא מה שהרגשת או שזה לוקח למקום אחר?
אני בוחרת בה כי אני רואה את החיים כהזדמנויות. חלקן לא חוזרות ולכן כשאחת כזו נקרית בדרכי אני רוצה לאחוז בה. לפעמים זה יוצא קצת בכוח... נכון. אבל בדרך כלל כשכוח מופרז אני מרגישה את זה ומשחררת אם צריך. למרות שזה אולי מגיע קצת מאוחר מדי. טוב, נו, אני רואה מה את אומרת.

שזה חייב להיות ואין אפשרות שזה לא יקרה.
כן..., אבל בלי ה"חייב" :-) נגיד, הייתי אומרת - שזה יקרה ואין אפשרות שזה לא יקרה.
אבל שלא תחשבי שאני לא שומעת מה את באמת אומרת. שאין גמישות. ואת צודקת. גמישות מעולם לא היתה הצד החזק שלי. אני עובדת עליה ואני מתקדמת שם אבל היא לא תכונה שלי. אני יכולה להיעזר בה אבל זה לא הופך אותה לשלי. מבחינתי שיא הגמישות כרגע זה לוותר על משהו כשאני מבינה שזה בכוח, תמיד טיפה מאוחר מדי. פעם גם זה לא היה...

צ'מעי סיפור - אתמול שכנה אוסטרלית שאלה אותי משהו על חומוס. קשקשנו וסיפרתי לה איך בישראל חומוס זה עניין גדול. ניסיתי להסביר לה איך מכינים. היא צחקה כשאמרתי לה שבחיים לא אוכל חומוס קנוי מהסופר ושאם אכין בחיים לא אשתמש בחומוס מקופסת שימורים וכו'. היא צחקה עלי ואמרה שאני פרפקציוניסטית ושאני עושה דברים בדיוק כמו שצריך או שבכלל לא ושהיא יכולה לראות את היתרונות שבלהיות אשה כזו (היא עצמה הפוכה לגמרי אבל היא אשה נדיבה במהות שלה).

אז אני בתהליך מול זה. כי מצד אחד אני אוהבת את התכונה הזו ומצד שני היא גם הטייס האוטומטי שלי ואת זה אני פחות אוהבת. אני מחפשת את הדרך להיות כזו בלי החלק האוטומטי.

איך לדעתך אני יכולה להרחיב את האפשרויות שלי? מה היית אומרת לו ישבתי מולך בחדר המקסים שלך?
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חני_בונה* »

איך לדעתך אני יכולה להרחיב את האפשרויות שלי? מה היית אומרת לו ישבתי מולך בחדר המקסים שלך?
תודה גוגוס יקרה
מה שאת יכולה לעשות הוא לבדוק איפה את נושמת יותר טוב.
למשל בהתנהלות מול השכנה האוסטרלית שלך אם במקום הביטוי בחיים לא, היית אומרת לה "אני מעדיפה את זה על זה". או "חשוב לי לאכול ...".או "ככל שזה תלוי בי אני מכינה/ אוכלת...." -זה לא מאפשר לך נשימה טובה יותר?
כשאת נושמת טוב יותר זו הרחבת האפשרויות שלך.
(צריכה לרוץ המשך יבוא)
{@
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

_״חטאים״ במדד ״החיוניות שלי״, אבל במיינסטרים נחשבים בכלל אוכל בריאות
וחייכתי לעצמי. איזה כיף... איזה דרך ארוכה הדף הזה עבר. שאין חטאים ואין חוטאים. ושזה כל כך ברור עד שאפילו מי שמתייחס לזה שם במרכאות. וכן, נחמד לי גם שפה זה לא מיינסטרים. מדי פעם אני מקבלת תזכורת לזה שהדף הזה (ואני) מנותק מסוג מסוים של מציאות. וסביר שגם הרבה קוראות סיימו את דרכן כאן בגלל זה. ולמרות שיש הרבה קולות שאני מתגעגעת אליהם, טוב לי בחלקת אלוהים הקטנה הזו שבה כל מיני דברים חריגים נחשבים לגמרי נורמליים._

המיינסטרים מתקרב אלייך בצעדי ענק, גוגוס. גם אני צחקתי כשכתבתי את הבולמוס שלי, אבל למעשה הכול היה מאוד מודע. זה הלך ככה: עכשיו אני אוכל הרבה הרבה. מה אני אוכל? בנז הביא המון דבררים טעימים מטבע קסטל ואני פשוט אוכל את כולם. ואני אוכל ואוכל ואוכל.
וכך היה.
אבל האמת שלא ממש היה יכול להיות אחרת כי זה מה שיש בבית ואני עצלנית מדי בשביל לטרוח ממש כדי ללכת להתבלמס.


מיכל יקרה לי מאוד - הגבתי לזה כאן כי לא רציתי לערבב לך שם שיחות אוכל ובטח שלא לשים את עצמי במרכז. אבל שתדעי שאני קוראת אותך תמיד, חושבת עליך המון וכשתהיי בהריון אני אקנה בקבוק יין ממש משובח וארים כוסית לכבוד הדרך היפה שלך והתוצאה הבלתי נמנעת שלה.

יאלללללללללללללה! שייפתח כבר אינשאללללללה!
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי בשמת_א* »

_מה שאת יכולה לעשות הוא לבדוק איפה את נושמת יותר טוב.
למשל בהתנהלות מול השכנה האוסטרלית שלך אם במקום הביטוי בחיים לא היית אומרת לה "אני מעדיפה את זה על זה". או "חשוב לי לאכול ...".או "ככל שזה תלוי בי אני מכינה/ אוכלת...." -זה לא מאפשר לך נשימה טובה יותר?
כשאת נושמת טוב יותר זו הרחבת האפשרויות שלך_
מעניין מאוד.

אני מרגישה שאני מאוד דומה לגוגוס (מאוד מתחברת לביטוי "בחיים לא!" על כל מיני דברים), אבל:
  • יש לי המון גמישות.
  • אני מרגישה שכאשר יש לי החלטה חזקה מהסוג הזה (שככה זה וגמרנו, שאין אופציה בכלל שיקרה משהו אחר), היא נכונה וטובה.
מה אני רוצה לומר?
אני רוצה לומר, שעת לכל דבר תחת השמש.
יש דברים ומצבים, שטוב לגלות בהם גמישות. נכון לנשום בהם. נכון להתגמש בהם.
ויש דברים ומצבים, שלא נכון לגלות בהם גמישות! בשביל מה? ההחלטה החזקה נועדה לתמוך בי בדרך למטרה שחשובה לי.

לדוגמא: ברגע שהיה לי ברור, שאני לא מאפשרת למול את הבן שילדתי, לא היתה שם גמישות. וגם בדיעבד אני לא חושבת שהיתה צריכה או אמורה או רצויה שם גמישות.
או לדוגמא, כשאני החלטתי על לידה טבעית, היה לי ברור, שזו אמנם ההחלטה שלי אבל לידה היא דבר שעלול להסתבך. כלומר, ככל שזה תלוי בי - אפידורל לא אופציה. ניתוח קיסרי חירום? אפידורל כן אופציה. האם זו גמישות? לא יודעת.
אני כן מאמינה שההחלטה הברורה שלי לגבי הלידה שלי, היתה פקטור ברור בלידות שהיו לי. הודות להחלטה ולידיעה הברורה והצלולה של הלידה שאני רוצה, אכן ילדתי כמו שרציתי.

אני תוהה, האם יש פה קשר למה שגוגוס מתארת,
כי אני לא הרגשתי שום דחף להגיד לגוגוס לוותר על ההחלטה החזקה, ואת כן הרגשת, חני.

אני לא רואה שום בעיה עם הניסויים של גוגוס או עם עמדתה לגבי החומוס ואני לא רואה בזה פרפקציוניזם בהכרח. זו בחירה. גוגוס יודעת שיש לה בחירה. וגוגוס בוחרת מסיבות אידיאולוגיות.

אני תוהה, מה רע בסיבות אידיאולוגיות?
למה זה פתאום בעייתי?
למה צריך להיות בכל דבר ניתן לערעור? למה זו בעיה שיש דיעות? למה צריך תמיד להיות בעמדה חסרת עמוד שידרה? גמישות נכונה רק במקום שהיא רלבנטית או מועילה. לא במקום שהיא מקודשת לכדי ערך על חשבון ערכים אחרים.

אני גם בדיעבד מרוצה לגמרי מהעוצמה וההחלטיות של הבחירה שלי, ולא הייתי משנה אותה. לא רואה שם שום תועלת או צורך ב"גמישות" בשתי הסוגיות שהעליתי. נהפוך הוא. ואז אני תוהה: למה שמישהו יבוא אלי ויעלה שאלה ביקורתית, מדוע לא גיליתי שם גמישות. למה שתהיה שם גמישות? למה שלא ארצה את מה שאני רוצה ושלא אפעל בעקביות ובמודע כדי לארגן לי את מה שאני רוצה?
משהו מעלה אצלי פה תמיהות.

אבל אני מעלה את האפשרות, שפשוט לא הבנתי ויש פה בכלל שתי סוגיות נפרדות.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אני מבינה את מה שחני אומרת כפשוטו: כשאת מחליטה משהו בצורה מאוד חד משמעית, את נכנסת למצב שבו הגוף מאוד נוקשה וקשה לנשום, פיזית. כשאת יותר גמישה, הגוף רך, קצת רפוי, קל לנשום.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

וואו, חני, הבאת אותה עם הנשימה. זה כל כך כל כך מדבר אלי. אני ממש מרגישה שאמרת את אחד הדברים הכי חשובים ששמעתי בזמן האחרון.
זה מתחבר לי גם ליוגה ממש טוב, כחוויה גופנית, ההבדל בין לעשות דברים תוך כדי אפשרות להחזיק את הנשימה חופשית לבין אסאנות שבהן אני לא מצליחה לשחרר את הנשימה.
יש לזה משמעות עמוקה מאוד בשבילי.
אז קודם כל תודה מקרב על הכנסת המושג הזה לתוך השיח.

ובשמת, תודה גם לך, כי הדוגמאות שלך מדברות אלי וחשבתי דרכן והרגשתי שאני צריכה להקדיש עוד מחשבה לדברים האלה. שזה חשוב.

בכל אופן, אני אחכה לחני שתבהיר עוד את הדברים שלה (ואולי גם תענה ישירות לבשמת כי זה יהיה ממש נוח להבנה שלי. סליחה, חני, על כל שיעורי הבית האלה). אני אענה אחרי שאהיה בטוחה שהבנתי אותך, חני.

<איזה כיף, רעיון חדש ללעוס. כבר הרבה זמן לא נתקלתי באחד ואפילו לא ידעתי כמה אני רעבה לזה>
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

המיינסטרים מתקרב אלייך בצעדי ענק, גוגוס
המיינסטרים באמת זז כל הזמן וזה מקסים. מה שכן, מעצם השימוש ב"מיינסטרים" מוגדרים השוליים ומעצם היות השוליים כוחו של המיינסטרים נחלש. זו דימניקה מבורכת בהקשר הזה של המזון. ואני שמחה להיות בצד שמושך לשם באופן אקטיבי.

אבל האמת שלא ממש היה יכול להיות אחרת כי זה מה שיש בבית ואני עצלנית מדי בשביל לטרוח ממש כדי ללכת להתבלמס
בדיוק. אני חושבת שזו כל החוכמה. לסדר מראש את החיים ככה שגם בולמוס אכילה ייגמר בטוב. ואת לא עצלנית. את פשוט חכמה וכל זה חלק מהמודעות שלך. אל תשלי את עצמך. בהיעדר מודעות כבר היית מוצאת את הדרך לבלוס זבל. זה במרחק מקשי מקלדת או שיחת טלפון. אם לא עשית את זה את חכמה וחזקה, לא עצלנית.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי בשמת_א* »

המממ.
גם אני מתחברת מאוד לעניין הנשימה והוא מתקשר לי עם היוגה ועוד.

אז רגע, ממשיכה לחשוב:
לדוגמא: ברגע שהיה לי ברור, שאני לא מאפשרת למול את הבן שילדתי, לא היתה שם גמישות. וגם בדיעבד אני לא חושבת שהיתה צריכה או אמורה או רצויה שם גמישות.
המממ.
כשאני חושבת לאחור, כן היתה שם נשימה.
לא היתה גמישות בעניין הזה (לא יחתכו אותו) אבל כן היתה גמישות טוטאלית בדרך שבה התנהלתי. למשל, כל התקשורת שלי סביב זה היתה שונה באופן מוחלט מכל הדפוסים וההרגלים שלי.
היה קשב.
היה אפס דיבור אידיאולוגי.
לא היה ויכוח. אני לא שיתפתי פעולה בויכוחים. אני מזכירה את זה, כי בעבר, זה מקום שבו לא היתה לי נשימה ולא היתה לי גמישות. הייתי מתווכחת. הייתי מביאה את הדיעות שלי, את ההחלטות שלי, את המלים שלי, הדיבורים שלי. כל זה, לא היה. אפס. אין.

כל המקומות הנוקשים, בעבר שלי, באו מהשכל.
הפעם, באתי מהלב.
אז אולי השאלה היא לא לגבי הגמישות של הדעה או ההחלטה - אלא לגבי ההתנהלות הספציפית בשטח?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

משהו קטן לבשמת בינתיים - הבחירה לא לאכול חומוס מקופסה היא במקרה זה לא אידיאולוגית. זה פשוט מגעיל אותי. בגוף, לא בראש. ואישית, הרבה יותר קל לי להגיד "בחיים לא" על משהו מהגוף מאשר על משהו מהראש. פשוט כי אני לא רואה מצב שמשהו שמגעיל אותי (ממש מגעיל, לא ברמה של סתם "לא טעים לי" שיכול להיות זמני) פתאום יהפוך לטעים. אז אפשר לומר שאני בחיים לא אכין מבחירה חומוס מקופסת שימורים. אם זה יהיה הדבר האחרון שיישאר לאכול במלחמה אז כן :-)

דוגמה אחרת שיש בה אידיאולוגיה וגוף - להכות ילד. אני בחיים לא אכה ילד שלי כי משהו בגוף שלי נרתע מזה. כשאני מדמיינת את זה ברגעי רתחה אני ישר קופאת. אפילו בדמיון אני לא יכולה. אז הראש אומר "אסור" והגוף מגיב לזה בקיפאון. אז אני יכולה לומר שזה "בחיים לא". אבל דברים אחרים, שהם רק מהראש ואין להם גוף, מתנהגים אצלי אחרת. הייתי רוצה לומר שאני בחיים לא אצעק על ילד שלי. אבל זה מהראש. מהגוף אין לי חוויה של רתיעה או קיפאון ולכן מצאתי את עצמי צועקת, כאילו בניגוד לרצוני.

אגב קטן, זה מה שעשיתי בזמנו בהתמקדות עם סאלי. חיברתי בין הגוף (הגרון) לבין הרגש. ומאז כשאני קרובה לצעקה על הילדים הגרון שלי מתכווץ בצורה בלתי רצונית ומונע את האפשרות שלי לצעוק. אז היום אני גם לא צועקת אבל אני חושבת שהחוויה של החיבור שלא בא מעצמו מבהירה ממש טוב את ההבדל בין מה שאני אומרת עליו "בחיים לא" לבין דברים אחרים. וההבדל אצלי הוא לא באידיאולוגיה.

עוד אחת שתדבר אליך, בשמת. בלי חיתולים. זו היתה החלטה מאוד נחרצת שקיבלתי מהראש. בפועל גידלתי ילדה בלי חיתול אחד. אבל כאשר שאלו אותי אמרתי שאני עושה את זה כל עוד זה מתאים לי ונוח לי. לא אמרתי שאני בחיים לא אחתל, למרות שבפנים הייתי מאוד נחרצת בעניין.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

קוראת ונהנית. מאוד מסכימה עם בשמת. מחכה לתשובה של חני. מצטרפת לדבי גוגוס בנוגע להחלטות מהלב. רק שאני הייתי אומרת - מהנשמה. כשאני עושה מעשה שברור לי שמבחינה רציאונלית הו אלא הגיוני בעליל, וברור לי לא פחות שזה הדבר הנכון לעשות, ושכן השיקולים הרציאונליים בטלים בשישים, אני חושבת על הנשמה. מצד שני, יש גם החלטות מהלב. אלו החלטות מסוג אחר.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

נשמה - נשימה
אהבתי
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

גוגוסית מהממת,
איזו נדיבות ולב רחב יש לך. ממש מעורר השראה. הקלילות העוברת דרך ההזמנות שלך, האנרגטיות. ממש הצלחתי להרגיש אותך ואפילו הצליחה לדבוק בי קלילותך.

_אז אני בתהליך מול זה. כי מצד אחד אני אוהבת את התכונה הזו ומצד שני היא גם הטייס האוטומטי שלי ואת זה אני פחות אוהבת. אני מחפשת את הדרך להיות כזו בלי החלק האוטומטי.
איך לדעתך אני יכולה להרחיב את האפשרויות שלי?_

שתי הצעות לי עבורך יקירה, ראשית להרחיב את התפיסה העצמית שלך. להגמיש את היחס שלך כלפי עצמך. להסכים להיות כזאת אבל לפעמים גם אחרת. אפילו רק ברמת התיאוריה. לחקור את המקום הזה ששואף למושלמות ולעשות דברים רק "כמו שצריך". מה מסתתר מאחוריו? האם זה תמיד חשוב ונדרש? מתוך הרחבת הראייה הפנימית, והרחבת אפשרויות התגובה, מתוך השינוי הפנימי יגיע גם שינוי חיצוני. מציעה את האפשרות שמתווה אישיות של ה"פרפקציוניסטית" מנהל את העניינים ונדרש אולי סוג של כיול, החזרתו למקום ואפשור למהות הפנימית הנשמתית שלך לנהל את העניינים ולבחור לעיתים להשתמש בו ולעיתים באחרים. הוא רק אחד מיני רבים. הפרפקציוניסטית הזו היא לא באמת את. היא לא מגדירה אותך. את שלמה ומושלמת גם בלעדיה והשלמות שלך לא תלויה בה.

ומכיוון אחר, דבר נוסף שעוזר לי לביטול אוטומט הוא עצירה. ברגע שאני מצליחה לעצור לרגע, לנשום, לנתק את עצמי מן הסיטואציה, לא להגיב למה שקורה אלא לזהות ולפענח את מה שהגיע לפתחי ורק אחרי תהליך של עיבוד ועיכול להחליט כיצד לנהוג. להסכים לבחור מתוך מגוון אפשריות של התנהגות. זה יכול להיות תהליך מאוד מאוד קצר, תוך כדי תנועה. עצירה רגעית לשנייה והמשך. זה תלוי מיומנות. בהתחלה העצירה יכולה להיות מלאכותית בשביל שנתרגל אליה.
כמו שבשמת ציינה. היא מתאימה את אופן ההתנהלות לסיטואציה ובכך מתקיימת הגמישות בעיני. ברגע שאת רוצה להמשיך להיות כזאת ולהמשיך ולבחור באותה הבחירה רק מתוך בחירה ולא מתוך הרגל, הרי שכדאי לבדוק האם באמת מתקיימת בחירה חופשית.
אני לא קראתי אצל בשמת שאיפה למושלמות. הרגשתי שוני ביניכן, במקום הפנימי שממנו יוצאים לפעולה, למרות שמראית עין חיצונית יכולה להראות דומה בחלק מן המקרים.

את אהובה ומהממת בחיוניות וברצון להתקדם ולהתפתח. ממש מעורר השראה. איזה כיף לקרוא אותך. <3
חלוקית_נחל*
הודעות: 1626
הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חלוקית_נחל* »

זו הייתי אני, למרות שאין לי ספק שזיהית אותי, והתכוונתי כמובן לשלוח אחד כזה |L| ועוד (()) גדול גדול!
חלוקית_נחל*
הודעות: 1626
הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חלוקית_נחל* »

טוב, מאז שהתחלתי כתבתי התווספו תגובות רבות P-: אקרא אותן בהמשך. @}
תפוזית*
הודעות: 41
הצטרפות: 12 דצמבר 2012, 08:28

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפוזית* »

את אהובה ומהממת בחיוניות וברצון להתקדם ולהתפתח. ממש מעורר השראה. איזה כיף לקרוא אותך

מסכימה לגמרי!!! (וחוזרת לקרוא בשקט... ;-) )
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חני_בונה* »

אז אולי השאלה היא לא לגבי הגמישות של הדעה או ההחלטה - אלא לגבי ההתנהלות הספציפית בשטח?
לא כל כך יודעת מה זאת גמישות בהקשר הזה. אני מכירה את המושג הזה יותר מעולם האתלטיקה. (בשמת סליחה שלא מגיבה לפוסט הקודם שלך. יכולת הריכוז שלי במדיה הזו היא מוגבלת)

הנקודה שאני מדגישה כאן היא חיבור לנשימה. היא המדד המדוייק ביותר למה שלומנו.
גוגוס אני כתבתי:
מה שעובר אלי במשפט ההוא היא תחושת חובה
ואת אמרת:
גלגלתי את זה על הלשון... לא הסתדר לי. אבל זה הוביל אותי למילה אחרת - דחיפות. שדחוף לי שמשהו מסוים יקרה.
יופי שדייקת. עכשיו תחשבי על מה שעושה דחיפות לנשימה.
הרחבת האפשרויות היא להיות בקשב לנשימה כשיש לנו אילוצים שונים. הקשב הזה גורם לנו לנשום טוב יותר.
{@
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

תודה, תפוזית יקרה. אני דווקא מעדיפה שתקראי ברעש ואפילו, רחמנא ליצלן, שתגיבי.
<גוגוס אף פעם לא מסתפקת במה שנותנים לה. כשנותנים לה אצבע היא שוכחת שהיא טבעונית (וגם בפעמים אחרות היא שוכחת אבל זה כבר לפוסט אחר)>
חיבוק חם...
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

חלוקילה, ברור שאני מזהה. מי עוד קוראת לי מהממת?

להסכים להיות כזאת אבל לפעמים גם אחרת
כן, כן. אני עובדת על זה. פתאום קלטתי שכאשר נותנים דוגמה למשהו אז קל לשכוח שזו בעצם רק דוגמה. אחת מיני רבות. אני עובדת בדיוק על זה ואני חושבת שאני מתקדמת ממש יפה לקראת ההסכמה הזו, אם יורשה לי להעיד על עצמי.
למשל, השיחה הזו עם השכנה התנהלה מאוד בהומור. ובעיניי היכולת לצחוק קצת על עצמי היא הבעה ראשונית של ההסכמה להיות אחרת. זה לא אומר שאני כבר אחרת אבל זה כן אני אומר שאני רואה את עצמי, ושאני מתבוננת בעצמי עם חיוך, ושאני מסכימה שנדרש כיול של הדבר הזה שאני רואה.

דבר נוסף שעוזר לי לביטול אוטומט הוא עצירה
אני שותפה לזה לגמרי אבל בעיקר ברמה הרעיונית. במקרים שבהם הצלחתי לעצור עלו לי דברים מופלאים ממש. אבל זה המקום לציין שעצירה בשבילי היא לא דבר פשוט כמו שהיא נראית. אני זזה מהר מאוד בתוך החיים. את צריכה לראות איך אני מסדרת בית או איך אני משתלטת על רשימת סידורים (שכמובן דחיתי באופן כרוני...). רוח סערה. ההתנהלות שלי בעולם היא בשוונג. אז לעצור זו לא פעולה טבעית. היא דורשת אנרגיה רבה.
אם לעשות שימוש בעולם המונחים של חני - עצירה מנוגדת לקצב הטבעי שלי.
אני מנסה לעבוד על זה במקומות שבהם יש לי דרך קלה. למשל... בעבודה שלי עכשיו עם עירית מצאנו דרכים להאט באופן מכוון את הקצב ואת זרם התובנות. אבל זה להאט. זה לא לעצור. לעצור זה ממש קשה לי. אולי אחרי שאני אלמד להאט אני אוכל לנסות ללמוד לעצור יותר בקלות.
אבל זו עצה שווה זהב בכל מקרה. ואני מאמינה בה מאוד ומנסה ליישם. לא יודעת אם את זוכרת שיישמתי מול האוכל. לעצור ולבדוק איזה רגש עולה לי לפני. זו היתה התנסות מרגשת בצורה בלתי רגילה. שנייה של התחברות היתה גורמת לי לשינוי מיידי ומהותי בגוף, רק בגלל שהבנתי איזה רגש מפעיל אותי.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

עכשיו תחשבי על מה שעושה דחיפות לנשימה
לגמרי! תודה גם על זה, חני. כן, כן, אני לגמרי מבינה מה את אומרת. נראה לי שבמעבר מחובה לדחיפות איבדתי את שארית הנשימה שעוד היתה שם בבחירה שלך :-)
אני מרגישה שאני מבינה אותך ממש לעומק. שוב תודה מקרב לב. זו תרומה אדירה להתקדמות שלי בנושא הזה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

בשמת, אני חוזרת רגע לדברים שלך.
אני חושבת שלהיות נחרצת זה צורך שיש לי בדברים מסוימים. מאוד התחברתי למה שכתבת
ההחלטה החזקה נועדה לתמוך בי בדרך למטרה שחשובה לי.

מצד שני, אני מרגישה שאם נדרשת לי החלטה חזקה בדרך לאנשהו זה אומר משהו על הדרך הזו. לא בהכרח רע או טוב. אבל משהו. אולי שזו לא דרך שנבחרת על ידי באופן טבעי או באופן שמתאים לקצב שלי. אולי שזו דרך שבאה הרבה מהראש. זו החלטה שמלמדת אותי משהו על המטרה שהצבתי.

אני חושבת שאני מחפשת דרך להיות נחרצת אבל עדיין לנשום באופן זורם בלי הפרעה. אני תוהה אם זה אפשרי.
אם זה לא אפשרי, אני די בטוחה שלפחות בתיאוריה אני בוחרת בנשימה על פני הנחרצות.
אני מוצאת שבמקומות שבהם אני נושמת באמת, זורם וחופשי, אני אף פעם לא נחרצת.

קראתי את זה - גמישות נכונה רק במקום שהיא רלבנטית או מועילה
ורציתי לומר לך - גמישות נכונה תמיד ומועילה תמיד. פשוט כי זה שאני גמישה לא אומר שאני בהכרח גם מתפשרת. זה רק אומר שאני יכולה אם אני רוצה. אבל אז קראתי את זה - למה שלא ארצה את מה שאני רוצה ושלא אפעל בעקביות ובמודע כדי לארגן לי את מה שאני רוצה? ולגמרי הסכמתי...

אני חושבת שאני בעיקר מתחברת אל הרעיון של חני ושל חלוקית בנוגע לאפשרות, להרחבת האפשרויות, לפוטנציאל (מילה שלי שחביבה עלי)...
בלי קשר לאיך שזה נראה מבחוץ. אני מתחברת לחיפוש אחרי הידיעה שיש לי כמה אפשרויות בכל מקרה. שאני בוחרת בכל פעם מחדש בכל מקרה. שאין תוואי שאני הולכת בו לא משנה מה. גם אם בסוף, למתבונן מהצד, כל הבחירות שלי נראות אותו דבר.

אני חושבת שבהקשר של התזונה זה מאוד נכון לגבי. אני לכאורה כבר שלוש שנים של כתיבה כאן מחזיקה באותן עמדות לגבי תזונה. בפועל, אני במסלול אינסופי של חיפוש ובדיקה, אישור ופסילה. ההרגשה שלי כיום שונה לחלוטין מזו שהיתה לי בתחילת הדרך, גם אם בפועל אני עושה כמעט את אותו דבר. יש לי כרגע בהקשר הזה נחרצות (במובן של ידיעה פנימית חזקה) שאני נושמת בתוכה היטב :-)
חלוקית_נחל*
הודעות: 1626
הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חלוקית_נחל* »

גוגוסית מתוקה,
יכולה לשתף אותך שלמרות שמקצב החיים שלנו שונה במעט P-: גם אני מתקשה לעצור את התגובה. זה סוג של הרגל או אוטומט או מעין תפיסה מגבילה שנדרשת תגובה לכול מה שקורה. אני מאוד מתחברת לזה שהנשימה, ההקפדה עליה במודע, עוזרת לרווח את ההתרחשות, את הרצף, עבורי בכול אופן. ברגע שאני מצליחה לא להגיב אני יכולה ליצור, לברוא ובאמת לבחור בהתנהגות שאני רוצה.

אני חושבת שאני מחפשת דרך להיות נחרצת אבל עדיין לנשום באופן זורם בלי הפרעה. אני תוהה אם זה אפשרי. אני יודעת שזה לגמרי אפשרי. השאלה מה עומד מאחורי הנחרצות הזו, מאיזה מקום יצאתי לפעולה הזו. ברגע שאני פועלת מתוך ידיעת הלב, על פי הקול הפנימי הנשמתי שלי, מתוך הידיעה הפנימית, ברורה ובהירה לי הדרך. והסביבה משקפת לי את זה. בדיוק כמו שכשמתקיים בי ספק פנימי, אני אוכל לזהות את זה על פי ההתנגדות והויכוחים של הבנות בנוגע למה שביקשתי. כשאני פועלת מתוך שלום פנימי ובהירות ההחלטה מתקבלת בפשטות, הסכמה וקלילות. בחוויה שלי בנחרצות קיימת אנרגיה עודפת. מספיק לי לדעת בוודאות. כמו שבשמת תיארה את ההתנהלות שלה ביחס לברית. כשאני יודעת ומתקיימת בתוכי הסכמה פנימית בנוגע לדרך, אין הפרעה. אני בשוויון נפש.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי בשמת_א* »

אני מוצאת את הדיון מאוד מעניין!
בעיקר, גורם לי לחשוב.

אני חושבת, שפעם לא נשמתי.
ועכשיו אני כן נושמת.
אז אולי זה באמת מדד טוב.
אני שמה לב, גם ביוגה וגם בהחלטות ורצונות ורגשות - שאני נושמת.
רגע, הקדמה:

כשעשיתי את סדנת היציבה הראשונה אצל "אסתר גוקלה" היא הסבירה לי מדוע בכל טיפול שביקשו ממני לנשום (פאולה, פלדנקרייז וכו'), ישר נכנסתי להיפר-ונטילציה: היא אמרה שכלוב הצלעות שלי מאוד מעוך, ופשוט אין שם מקום פיזי לנשימה להיכנס. היא הראתה לי תרגילים, מה לעשות עם הצלעות, הכתפיים וכו', ונתנה לי טריק: לנשום אל הצד הימני של הגב, מאחורי הריאות. כלומר, בכל נשימה, לדמיין שאני נושמת אל הצד הימני העליון של הגב, ולנסות באופן מודע להרחיב את הגב לצדדים בעזרת הנשימה.
היא אמרה שייקח לי כמה חודשים טובים, עד שזה יצליח להרחיב את הרווח שבין הצלעות.
וכך היה.

עכשיו, שמתי לב שהגוף שלי נושם יותר ויותר מעצמו. באופן טבעי. מה שפעם לא היה קורה, וגם היה גורם לי סחרחורת וקושי.
ועכשיו, כשיש לי דיעות, והחלטות, נחרצות - זה בא מתוך נשימה. הנשימה כאילו מאפשרת לי להקשיב ללב שלי, מרחיבה את המקום של הלב ומחברת אותי עם הרצון האמיתי שלי.
בתובנה, יש נשימה.
בהחלטה, יש נשימה.
בבחירה ובעמידה על דעתי, יש נשימה.
זה בא עם מירכוז, כאילו כשאני נושמת אני גם מרגישה את עמוד השידרה שלי היטב, והדברים העמוקים באים משם.

לא נכפים על ידי השכל.
אלא באים מבפנים.

ומה המרגיעון? חחח
קח נשימה עמוקה ושאף את החיים אל קרבך, קחי נשימה עמוקה ושאפי את החיים אל קרבך - עכשיו!
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי בשמת_א* »

ועכשיו אני קוראת את דברי חלוקית, ורואה איזו התאמה יש בין מה שכתבנו ביחד {@
חלוקית_נחל*
הודעות: 1626
הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חלוקית_נחל* »

בשמת |L| מהמם לקרוא על הסדנה והחיבור בין הנשימה לנשמה, לקו אמצע שלנו. תודה, נתתן לי תמריץ להתבונן בנשימה שלי, מתי ואיך אני נושמת...

ועלה לי עוד רעיון בקשר אליך גוגוסית. בעקבות ההודעות האחרונות שלך נזכרתי כשתיארת את קורותיך במסע האחרון הרגשתי המון רוך, חסד וחמלה כלפי עצמך וכלפי התהליך. גם אם היו בו רגעים מאתגרים כמו היום טיול בצום. את מתנהגת ופועלת באופן שונה לגמרי. ויכול להיות שנדרש רענון לתפיסה העצמית שלך את עצמך, שעוד לא הפנימה לגמרי את השינוי ומקובעת באיזו תבנית ישנה שלך. אני פרפקציוניסטית, אני ......... יתכן וההתאמה הזו, של התפיסה הישנה אל העצמי החדש, היא בעצמה תרחיב לך את האופק כי השינוי עצמו כבר מורגש וממומש הלכה למעשה |L|
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חני_בונה* »

למשל, השיחה הזו עם השכנה התנהלה מאוד בהומור
חיוך הוא לגמרי מדד לנשימה.
שיהיה יום טוב ומחוייך.
:-)
מצ'רה*
הודעות: 1583
הצטרפות: 10 נובמבר 2009, 14:20

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מצ'רה* »

ומאז כשאני קרובה לצעקה על הילדים הגרון שלי מתכווץ בצורה בלתי רצונית ומונע את האפשרות שלי לצעוק.
מגניב! זה ממש כמו לחש בשעור לחשים בהארי פוטר!
<איזה כיף, רעיון חדש ללעוס. כבר הרבה זמן לא נתקלתי באחד ואפילו לא ידעתי כמה אני רעבה לזה>
גם אני. והאחד הספציפי הזה.

(כותבת קצת אבל חושבת הרבה)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

לא כל כך יודעת מה זאת גמישות בהקשר הזה. אני מכירה את המושג הזה יותר מעולם האתלטיקה
חני, שמת לי מראה קטנה. היוגה אצלי לגמרי מערבבת מושגים של גוף ונפש, בעיניי באופן חיובי לגמרי. נשימה היא לא רק פיזיולוגית אלא גם וגמישות היא לא רק פיזיולוגית אלא גם. והחיבור מעשיר לדעתי כל אחד מהרבדים ומעמיק את ההבנה שלי לגביהם כמושגים.

ברגע שאני מצליחה לא להגיב אני יכולה ליצור, לברוא ובאמת לבחור בהתנהגות שאני רוצה
אהבתי מאוד! כי לא להגיב זה ליצור חלל שיכול להתמלא בכל דבר במקום במה שאוטומטי.

בחוויה שלי בנחרצות קיימת אנרגיה עודפת. מספיק לי לדעת בוודאות
מאמצת בחום את האבחנה. זה משרת אותי היטב. תודה. וודאות מול נחרצות... ממש מועיל.

אני חושבת, שפעם לא נשמתי
בשמת, הזכרת לי את
שיעור היוגה הראשון שלי. המדריך הסתכל עלי במבט חודר ואמר לי "את לא נושמת". זה הצחיק אותי מאוד ואמרתי לו שכמובן שאני נושמת. הוא אמר לי שלא והתעקש מאוד. מובן שאז, בתחילת הדרך, חשבתי, בלשון המעטה, שיש לו בעיה קטנה, וגם הצמדתי לו בראשי כל מיני כינויים שהלמו את הסיטואציה ועזרו לי מאוד לא לחשוב על זה ברצינות :-)
נחמד שזרמו הרבה מים בנהר הזה מאז.

כשיש לי דיעות, והחלטות, נחרצות - זה בא מתוך נשימה
גם אצלי. אבל יהיה הוגן להגיד שזה רוב הזמן ולא כל הזמן. ומה שהרבה יותר חשוב בשבילי זה שאני נושמת גם כשיש לי רגשות, כולל רגשות קצה. זה בכלל לא בא לי באופן טבעי. המון פעמים אני עונה על שאלות ההסכמה של עירית (סליחה על שפת הסתרים אבל קשה לי להסביר). אני תמיד עונה ממש מהבטן אבל הרבה פעמים התשובה שלי מתארת תגובה גופנית של חוסר נשימה. דברים כמו "אני נאנחת" או "הגרון שלי מכווץ" במקום לענות משהו מילולי. גם שם רואים שיפור ניכר אבל זה בהחלט בא לי יותר קשה.
ואם להתחבר בחזרה אל חלוקית - אני חושבת שוודאות רגשית מגיעה אצלי יותר קשה מוודאות שכלית. המפגש עם רגש מזוקק מהזן הפחות נוח הרבה פעמים צורם אצלי והדבר הראשון שקורה שם זה בעצם קושי נשימתי. וזה מדהים שרק עכשיו אני מצליחה לחבר את זה.

חני, אין עליך. אני מתעלפת מהתובנה הזו. וזה מדהים באופן מיוחד כי אני כבר שנים שמה לב לנשימה אצל אחרים. הגוף שלי ממש מרגיש כל החסרת נשימה, ולו הקטנה ביותר, אצל מי שמולי. אבל על עצמי? יוק.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

מגניב! זה ממש כמו לחש בשעור לחשים בהארי פוטר!
הרסתותי, מצ'רה :-)

ועוד מחשבה על הקשר שבין נשימה וחיוניות, כמו שאני תופשת אותה.
אני חושבת שאי אפשר להיות חיונית באמת (=למצות את הפוטנציאל שלי בכל הרמות) בלי לנשום היטב. מה שאני רואה עכשיו זה עד כמה זה עמוק. כי אם אי אפשר להרגיש היטב בלי לנשום היטב אז המושג הזה הוא ממש חובק כל. ואני תוהה גם האם הנשימה היא אינדיקציה לתקיעות או שהיא מייצרת אותה. הכי קל להגיד שזה מעגלי ומשולב אבל אני לא מתה על התשובות האלה. מתחושת הבטן שלי זה יותר אינדיקציה מאשר גורם. פשוט כי יותר קל לי לסדר את הנשימה מאשר את הרגשות ולכן זה מרגיש כמו תוצר של... ולא כמו גורם ל...
מה שכן, כמו עם האכילה, אין לי ספק שהתמקדות בנשימה יכולה להקל עלי לסדר את הגורמים. נהיה איזה שקט כשאני מצליחה לנשום היטב וזה שוב מחזיר אותי אל חלוקית. כשיש שקט יש מרחב והמרחב יכול להתמלא בכל דבר במקום בתגובה האוטומטית.

אז אני מחברת את היכולת לעצור, להיות מודעת, לבחור, עם הקונספט של לנשום. כולם יוצרים אפשרויות במקום שבו לפני רגע היתה דחיסות. הנשימה היא כלי פיזי ולכן קל יותר לשליטה אז כדאי תמיד להתחיל ממנה.
חלוקית_נחל*
הודעות: 1626
הצטרפות: 15 אוגוסט 2007, 08:01
דף אישי: הדף האישי של חלוקית_נחל*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חלוקית_נחל* »

חוזרת להבהרה בנוגע ל"עצירה" ותנועה. הכוונה היא בעצם לעשות איזה תהליך של עיבוד ועיכול ומתוכו לצאת לפעולה מבלי לעצור, תוך כדי תנועה. לא נדרשת עצירה. רק סוג של ניתוק רצף אוטומט ובמקום להגיב אל החוץ, לפעול מתוך הפנים. להפוך את הכיוונים.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

תוך כדי תנועה. לא נדרשת עצירה
אני אוהבת את זה. מתיישב לי הרבה יותר טוב מאשר הצורך לעצור.
אני מדמיינת למשל נסיעה באופניים. "עצירה" כזו תהיה הפניית הראש לרגע אחורה או הצידה להתבונן במשהו. הרגליים ממשיכות לדווש, אבל לרוב יותר לאט, ותשומת הלב מופנית לרגע ממשהו שמתקדם כמעט מעצמו למשהו שקורה במקום אחר ומנותק מהפעולה הרציפה. אז אני לומדת משהו חדש מהתבוננות אבל הזרימה שלי לא נפגעת לרגע.

אני חושבת שזה מדבר אלי כי אני אוהבת תנועה. ומחשבות על היעדר תנועה צורמות לי. ועצירה נשמעת כהיעדר תנועה.
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חני_בונה* »

אז אני מחברת את היכולת לעצור, להיות מודעת, לבחור, עם הקונספט של לנשום. כולם יוצרים אפשרויות במקום שבו לפני רגע היתה דחיסות. הנשימה היא כלי פיזי ולכן קל יותר לשליטה אז כדאי תמיד להתחיל ממנה.

לגמרי.
רק מוסיפה חמלה לעצמנו אם לא מצליח לנו כמו שהיינו רוצות.
(הולכת להכנות לסוף השבוע.
אנו ואישי נוסעים לחגוג את יום הנישואין ה 35 שלנו)
{@
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

מזל טוב חני! תבלו היטב. אכן סיבה למסיבה.

עכשיו גם חמלה? מה יהיה? עד שאני מצליחה לנשום אני מקבלת שיעורי בית עוד יותר קשים...
מזל שאין בחינת בגרות על החומר הזה.

סתם מחשבה שמשעשעת אותי - תארו לכן שהחומרים האלה היו בפסיכומטרי, או בכל מכשיר מדידה אחר לפני לימודים גבוהים. שמישהו היה מצליח לבדוק אותנו בדברים הכי חשובים בחיים.
אתן יכולות לדמיין את ההרכב האנושי של שנה אלף בתואר הראשון?
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי בשמת_א* »

וואו, חני, מרשים ומרגש! {@
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

חני, כשתחזרי, תראי איזו תלמידה מצטיינת אני :-)
היום בבוקר, עוד מתהפכת מצד לצד, בא דרדס עם שאלה שעיצבנה אותי, והאיש ענה לו, והתשובה עצבנה אותי ופתאום שמתי לב ש... אני לא נושמת. וכולי מכווצת. משטות! ממש שטות בגודל של אפון.
אז חזרתי לנשום וכל הגוף הפך רפוי והאפיזודה פשוט התעופפה לה דרך החלון. כמה פשוט. לבדוק אם אני נושמת... זה הכל.
כמה קטן ככה מאיר עיניים ופותח ריאות.

ומה שאותי מעניין זה למה הדברים עובדים כמו שהם עובדים. הרי את העצה "לנשום" שמעתי אלפי פעמים, ניתנת לי ולאחרות ולאחרים, בהקשרים שונים שחלקם דיברו אלי מאוד, ונתתי אותה בעצמי לעצמי ולאחרות ולאחרים, ובכל זאת אני מרגישה כאילו שמעתי אותה ממך בפעם הראשונה ועכשיו אני יודעת שהיא תהיה שלי
אני נגנבת מזה...
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

הנה עוד אחד. בתור בסופר. מאחוריי גבר עם פעוטה קשורה בעגלה. ברור שהיא עייפה, לא מפסיקה לבכות ומשליכה דברים. האבא קצת חסר אונים. התוכנית שלו זה לסיים כמה שיותר מהר וללכת משם. אני מבינה את זה אבל לאט לאט מתחילה להתחרפן מהבכי ומחוסר האונים שלו. מזה שהילדה קשורה. מזה שמציעים לה דברים שאין להם קשר לבכי שלה. מזה שאנשים אחרים מתערבים לו עם הצעות טפשיות ורק מעצבנים אותה עוד יותר. אני מתחילה להתחרפן מהכל. ומהבכי המנסר שלה.
ופתאום אני נזכרת בחני ומזהה שאני לא נושמת. אני מתחילה לנשום. זה עוזר מאוד אבל לא לגמרי. הנשימה שלי מאולצת, כי צריך עכשיו. אני מרגישה שאני צריכה לעשות משהו כדי לשחרר את הנשימה.
אני מסתובבת אל האבא ומבקשת ממנו להתקדם לפניי ולקחת את התור שלי. הוא עובר אותי ולא אומר תודה. לא מבין בכלל שאני פשוט מאחוריו ונתתי לו את התור שלי. משום מה זה משמח אותי ואני חוזרת לנשום לגמרי רגיל. לא רציתי שהוא יבזבז ארגיה על הכרת תודה כי אין לו אנרגיה ספייר. ומי שמכיר את האנגלים יודע שהם יכולם עכשיו דקה שלמה להגיד תודה עד שכבר מתחרטים על הג'סטה.

בקיצור, למדתי מזה משהו. לנשום זה חשוב. אבל כדאי לי לשים לב מתי נשימה לבדה לא מספיקה ויש לי קוצים בעכוז גם לעשות משהו תוך כדי התנועה הנשימתית. זו לא עשייה שמטרתה מישהו אחר. עשיתי את זה לגמרי בשבילי כי הייתי צריכה לזוז באופן עמוק יותר מאשר רק לנשום. זה גם הזכיר לי את חלוקית ואת העצירה/התבוננות תוך כדי תנועה.

ואז הבנתי עוד משהו חשוב בהקשר הזה - נשימה היא תנועה. ולכן אם אני נושמת אני בתנועה עדינה ואטית שהיא בדיוק באיכות הנחוצה כדי "לעצור" את העצירה-לא-עצירה הזו. אז אם אני מרגישה שנחוצה עצירה אבל שאין לי חשק לעצור כל מה שאני צריכה לעשות זה לנשום. הנשימה מייצרת מספיק תנועה בשביל שהמודעות לא תחווה כעצירה אלא כמשהו שחי בתוך תנועה.

יש לי מן חשק כזה לתרגל ולתרגל ולתרגל. איזה מזל שאוויר זה בחינם.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי בשמת_א* »

קוראת (ונושמת).
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

תודה, בשמת. אני שמחה שאת כאן.
הצד שלך בדיון הזה היה לי ממש חשוב. העלית על הכתב דברים שחשבתי ולא ראיתי לנכון להניח כמילים.
אחרי שראיתי את זה כתוב יכולתי לעבוד עם זה הרבה יותר לעומק.
טל*
הודעות: 405
הצטרפות: 19 מאי 2002, 22:45

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי טל* »

גוגוס,
אני מאוד מתחברת למה שתיארת כאן בהתנסות בסופר.
לפעמים לא מספיק לנשום, צריך ללות את הנשימה בעשיה נוספת.
מצד שני - לפעמים אני מודעת לכך שאני לא נושמת טוב, אבל לא מצליחה לנשום עמוק וטוב, וגם לא לעשות משהו שבעקבותיו אצליח לנשום.
לפעמים, כשמשהו נוגע בי במקום לא פתור, אני לא יכולה פשוט לשנות את הנשימה, כי היא מסרבת. אני חושבת שזה דומה לתזונה. כשמשנים תזונה - מתקנים תזונה - המון דברים מסתדרים מאליהם. אבל לפעמים לא מצליחים לעשות את השינוי הזה כי יושב שם משהו לא פתור.
לכן מבחינתי זה לא באמת קסם, כי להצליח לנשום טוב זה כבר כשאני בדרך לפתרון. במקומות הקשים זה לא מצליח לי, ואני צריכה עבודת עומק כדי להצליח לנשום.
ממ*
הודעות: 1322
הצטרפות: 11 ינואר 2006, 19:32

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי ממ* »

גם אני קוראת, ואפילו, למרבה הפתעה והנדירות יש לי מה להגיד :-). מוצפת בעבודה אז אחר כך.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

לפעמים, כשמשהו נוגע בי במקום לא פתור, אני לא יכולה פשוט לשנות את הנשימה, כי היא מסרבת.
תודה, טל. ממש מתחברת. אבל זה, כמו שאומרת בשמת, חומר למתקדמים. כלומר, הייתי בחוויה הזו ולכן אני יודעת שאת צודקת. אבל המצב הנתון שלי הוא שגם בדברים הרבה יותר פשוטים אני מתקשה לנשום או בכלל לא שמה לב שאני לא נושמת. אז אני מתחילה משם. אני מאמינה גדולה בתרגול. אני חושבת שמה שמתנסים בו הרבה פעמים הופך בסוף לטבע שני, או משהו בסגנון.

להצליח לנשום טוב זה כבר כשאני בדרך לפתרון.
צודקת לגמרי. אבל אני עדיין חושבת שזה קסם. למה? כי הנשימה היא זו שמגלה לי שאני בדרך לפתרון. ולפעמים זה מגיע כשאני עוד לא שמה לב. זה שיש לי אינדיקטור מגניב, שאומר לי - אם הצלחת לנשום סימן שמצבך קרוב לפתרון (נקודתית או בסוגיה גדולה) זה סוג של קסם בעיניי. והסיבה להתלהבותי הגדולה היא שאני מרגישה שיש לי קושי לשים לב לאינדיקטורים כאלה. לגלות אחד כזה שאני מצליחה להפעיל זה נס קטן.

במקומות הקשים זה לא מצליח לי, ואני צריכה עבודת עומק כדי להצליח לנשום.
אצלי במקומות הקשים אני מצליחה לנשום רק אם אני סופר מודעת ומחוברת. ברגע שמשהו יסיח את דעתי זה ייגמר. החלק הטוב הוא שעכשיו יש לי יכולת לשים לב לזה. להתבונן בזה שהצלחתי לזמן קצר, לשאוף להרחיב את טווח הזמן, ולראות בחמלה גם את הקושי שגרם לי להפסיק לנשום.

ואת לגמרי צודקת בהקשר שעשית לתזונה. כי גם התזונה היא אינדיקטור ואני כל הזמן עושה בה שימוש כדי להבין מה קורה לי אבל גם כדי לשנות את מה שקורה לי. אני חושבת שכל דבר שמנהל יחסים מעגליים (גם משקף וגם מניע) עם המצב הנתון שלנו הוא מתנה. זה כוח אדיר, להבין מה קורה לי דרך משהו אחר ולעשות שימוש במשהו האחר כדי להשפיע על מה שקורה לי.
אז תזונה היא כזו, ולכן אני נהנית כל כך מלהתעסק איתה, ונשימה היא כזו. ואם מישהי מגלה עוד אחד כזה כולי אוזן.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

הי ממ, אני מחכה בסבלנות.
עבודה נעימה.
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חני_בונה* »

ולראות בחמלה גם את הקושי שגרם לי להפסיק לנשום.
גוגוס איזה יופי!
חני, כשתחזרי, תראי איזו תלמידה מצטיינת אני.
לגמרי. אוהבת את המונח תלמידה בהקשר זה. בעיני מי שלומד הוא על תקן "מתאמן" שמה שהצליח לו זה נהדר אבל זה לא יוצר ציפיות לגבי ההמשך.

איזה מזל שאוויר זה בחינם.
אוויר ואהבה :-)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

צעדתי היום בחנות ענקית מפוצצת באנשים, נועלת את נעלי האצבעות שלי. מאחוריי שני נערים מרכלים ואני שומעת הרבה פעמים את המילה "נעליים".
קלטתי אותם מתאמצים לחלוף על פניי (אני צועדת מהר מאוד...) וכמובן מציצים על כפות הרגליים שלי.
כשהם חלפו, שמעתי אחד מהם אומר לשני - וואו, איזה נעליים מגניבות.
סימנתי לעצמי ניצחון קטן. כי זה דבר אחד להגניב מטיילים בוויילס שלכל אחד יש ציוד הליכה יותר משונה מהשני, וזה דבר אחר להגניב שני נערים שנורא מתאמצים להיות קוליים.
אני רוצה לקוות שהנעליים האלה הן הדבר הבא. אלוהים, כמה שזה נוח.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

אני זקוקה פה לכמה צהלות שמחה

הזמנתי זוג נוסף של נעלי חמש אצבעות. מה שיש לי מתאים לטיולים וצעדות, מה שקניתי מתאים ליום יום. אומנם ליום יום מאוד ישראלי אבל אני בדרך לחודש בישראל ואין לי שום כוונה להוריד אותן מהרגליים.
מאחר ואני לא בדיוק קניינית גדולה כמעט כל הנעליים שיש לי בארון בלויות משהו. כולן בנות שנתיים לפחות ונטחנו עד דק.
אז התוכנית שלי היא להיפטר מרובן (כי הבלאי הוא בעור עצמו ולא, נגיד, בסוליות שאפשר לתקן בקלות) ולא לקנות יותר נעליים חדשות רגילות.
נראה כמה אחזיק מעמד כי בכל זאת יש אירועים שלפעמים צריך בשבילם נעליים רגילות.
הפואנטה שלי היא שכל המהלך זה עושה אותי ממש ממש שמחה. אני מרגישה התחדשות. נפטרת ממשהו ברמה הקונספטואלית ועוברת למשהו אחר, שטוב לי פי כמה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

ומכאן בחזרה לעסקי הנשימה שלי.
לא יודעת אם סיפרתי כאן אבל אני חובבת אופניים מושבעת. בניגוד לכל האנשים הנורמליים אני חובבת של תלת אופן. כל השנים שוטטתי בתל אביב על תלת אופן מגניב, זרקתי בסל הענק, שיש בין שני הגלגלים האחוריים, ילד, או שניים, וקניות, והרגשתי על גג העולם.
מאיפה בא לי התלת? כי מעולם לא למדתי לרכב על אופניים. גדלתי באמצע עליה תלולה ואף אחד לא רכב על אופניים. כשניסיתי בגיל מבוגר גיליתי שזה לא בדיוק עובד ככה. בגיל מבוגר יש פחדים של מבוגרים והעולם על שני גלגלים נראה מאיים ולא בטוח בכלל. אז עליתי על תלת והייתי המאושרת באדם. נסעתי איתו שעות על גבי שעות, מרחקים עצומים, מרגישה בטוחה ומוגנת.
וגם באנגליה קניתי לי אחד כזה.

ויום אחד הוא נגנב. למקרה שתהיתן איך קיבלתי את זה - קיללתי הרבה. נמרצות. ארוכות. בעסיסיות. אחרי יומיים של קללות עבר לי. לא בטוח שזה עבר לילדים...

בהינתן שאנחנו עוברים לברייטון היה ברור שאי אפשר לקנות שוב תלת כי זה לא ריאלי לגרור טנק כזה בעליות שיש שם.
קניתי אופניים רגילים, לקחתי נשימה עמוקה ויצאתי לכביש.
איזה פחד... אני לא יכולה לתאר את זה למי שאין לה פחד כזה. אימה שצובטת את כל המערכת מבפנים. כל רגע מקרב אותי אל מותי הוודאי, שלא לדבר על קטנתי שיושבת בכסא מאחורה. ככה זה מרגיש.
אה מה מה? אין ברירה. חייבים להתרגל. אז יום אחרי יום (שקרנית, עשיתי יום כן יום לא מרוב פחד. לקח לי יום שלם להתאושש מכל רכיבה כזו) יצאתי לכבישים הידידותיים של אוקספורד והשתדלתי להפגין את מיטב גינוני האומץ שממש לא היה לי. הילדים המתוקים שלי פרגנו לי כמו שמפרגנים לילד קטן.
"אמא, ממש לא נפלת אפילו פעם אחת היום. כל הכבוד"
"אמא, עשית כמיטב יכולתך" (ה"מיטב יכולתך" זה משהו שמקדמים חזק בבית ספר. את זה קיבלתי אחרי ש"רק" קרסתי עם האופניים באמצע עליה והגברת המתוקה מאחורה כמעט הגיעה לכביש).
ושאר פנינים בטון מתוק ונדיב, מתובלים בדאגה אמיתית. לשלומי? לשלומם, שרוכבים מאחוריי? אין לדעת...

בכל אופן, אחרי שש או שבע פעמים ראיתי שזה לא זז. אני ממשיכה לאחוז בכידון בעוצמה שעוצרת את הדם לאצבעות. אני ממשיכה לראות סרטי אימה מתרחשים תוך כדי נסיעה. ואני לחלוטין לא נושמת. אני לא מדברת על נשימה שטחית כזו אלא על עצירה מוחלטת של הנשימה.

היום חזרנו הביתה עם שני חברים ואמא שלהם, כולם על אופניים. החלטתי שזו הזדמנות טובה לא לגלות ברבים איזה מאבק מתחולל בפנים.
בהשראת מה שקורה פה החלטתי להתמקד בנשימה ואילצתי את עצמי לנשום. בכל רגע שברחה לי המחשבה הכרחתי את עצמי לנשום ולחייך בו זמנית.
הבן שלי ברוב נדיבות הסגיר אותי ישר וסיפר לחבר שלו בקולי קולות שרק למדתי לרכב על אופניים וש she is a bit struggling אבל האמא היתה מאחור ולא שמעה.
האמת? הלך לי ממש ממש טוב. זו כמובן לא נשימה רכה ונעימה אבל זו נשימה. אוויר נכנס ואוויר יוצא והחיוך לא מש והופך את כל העסק לסוג של בדיחה, אבל הפעם לא על חשבוני.

הגעתי הביתה בשלום ושאלתי את האמא מה דעתה על הרכיבה שלי. היא היתה המומה מהסיפור ואמרה שלא הרגישה בכלל שאני עושה משהו חדש לי שמפחיד אותי כל כך.
אני מודה - הייתי גאה מאוד בעצמי. כו-לה נשמתי, ואיזה הבדל.

כתבתי לא מזמן לבשמת שהיה ממש נחמד אם היקום היה מגיע עם הוראות הפעלה פשוטות. למחשבות שלי מאז אני מוסיפה עוד הוראה
זיכרי לנשום. זה נראה מובן מאליו אבל זה לא. וגם כשעושים את זה באופן מאולץ זו פעולה שרווח בצידה. קודם כל, חמצן זה חשוב! מעבר לזה - החיים נראים אחרת לגמרי כשבמקום להיות בחרדה עוסקים במשהו קל, טבעי, ולא מפחיד בעליל כמו נשימה

מי היה מאמין שאגלה את כל זה רק בגיל 36? מילא נעלי חמש אצבעות, זה עסק יקר... אבל הייתי מצפה שאת מה שיש בחינם אני אגלה כבר מזמן. אמרו לי שבהמשך החנות יש אהבה וגם היא בחינם. אני מתכוונת לבדוק מה זה עושה ואיך מתפעלים את זה. בינתיים השמועות מספרות שזה אפילו יותר טוב מאוויר...
אז אחרי שחשבתי שאני יודעת ללכת וגיליתי נעליים שבאמת הולכים בהן, ואחרי שחשבתי שאני נושמת וגיליתי איך זה נראה כשנושמים באמת, אני ממש סקרנית לבדוק מה יקרה כשאני אאתגר את מה שאני רגילה לקרוא לו "אהבה".
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי בשמת_א* »

אני ממש סקרנית לבדוק מה יקרה כשאני אאתגר את מה שאני רגילה לקרוא לו "אהבה"
את עשויה לגלות דברים מפתיעים ביותר {@

כשקיבלתי לראשונה בגיל 23 התקפי קצרת קשים ומתמשכים, והגעתי לאלרגולוג, אז אחרי כל הטסטים שעושים לאלרגיה ומבחני הנשימה וכו' הוא אמר לי: "טוב, עכשיו את צריכה ללמוד לנשום".
אני איבדתי את הנשימה מרוב תמיהה: "מה?! אבל בשיעורי ביולוגיה למדנו שהנשימה היא לא רצונית? שהיא קורית באופן טבעי?" (כאילו, אני חיה, זה לא אומר שאני נושמת?!)

בינתיים למדתי כמה דברים.
והנה המסקנה החדשה שלי, ממש מהעת האחרונה:
אחרי שלומדים יציבה נכונה (אני בדרך, אני בדרך, נו, זה תהליך...) בעזרת "אסתר גוקלה"
אז מגלים, שכל פעם שמצליחים לייצב את הגוף ביציבה נכונה (שאפשר עדיין לראות בעולם השלישי אבל אנחנו בעולם המערבי איבדנו אותה, כמו הרבה דברים אנושיים בסיסיים וטבעיים), הגוף נושם מעצמו.

זה מדהים כל פעם שזה קורה לי.
ואני מגלה כל מיני דברים שלא חשבתי עליהם עד כה:
  1. כשנושמים נכון והגוף מיוצב נכון, הנשימה מתרחשת מאליה. הגוף נושם, נשימות מלאות, וזה קורה מעצמו.
  2. כדי לנשום נכון, איברי הגוף צריכים להיות מונחים נכון, ולפעמים הם לא במצב שהם מסוגלים לזה. לפעמים צריך להתאמן הרבה עד שהגוף מסוגל בכלל לנשום.
  3. כל עוד הגוף מעוך וביציבה לא טובה, הנשימה בהכרח תהיה משהו שצריך לייצר בשליטה, משהו שטחי, משהו בעייתי, משהו שקל לאבד, משהו שדורש מאמץ והרבה פעמים גורם סחרחורת, קושי וכדומה.
  4. גם אחרי שמסדרים את הגוף, צריך אימון. גוף שלא רגיל לנשום באופן רצוף וקבוע, צריך תירגול כדי לבצע את זה. הגוף צריך להתרגל אפילו לכמויות החמצן...
עוד דבר:
גם בשיטת פאולה, הרבה תרגילים בנויים על זה שהגוף ינשום בעצמו נשימות מלאות ובקלות.
כל הכבוד על האופניים. {@
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

את עשויה לגלות דברים מפתיעים ביותר
על בטוח! כבר גיליתי אחד. שהיכולת להכיר בזה שהאהבה שלי יכולה להשתכלל משחררת מאוד.
<יש לך מושג כמה זמן לקח לי לכתוב את המשפט הזה בלי שהוא יצא סופר שלילי? שאהבה שלי לא מספיק טובה/פגומה/לא מספיקה... עד שמצאתי את המילים שיעצרו את היד המכה... וואו, איזה אתגר>
ויש כבר עוד תובנות אבל הן לא יושבות מספיק יציב בשביל לשתף. ותודה לעירית, כרגיל @}

חשבתי הרבה על הדברים שכתבת. מחד, כבעלת הכשרה ביולוגית, ברור לי שזה נכון לגמרי. גוף מעוך לא נושם כמו שצריך. מאידך, כמי שמתרגלת יוגה כבר שנים, אני תוהה על זה. חלק מהאסאנות הן מעיכה רבתי, ולמרות זאת אני נושמת בתוכן כמו שאני לא נושמת בשום מקום אחר. ואני יודעת את זה גם בגלל הגוף וגם בגלל שאני נוכחת שם לחלוטין ואלו שני דברים שהולכים ביחד.
תשובה אפשרית אחת עולה בדברים שלך - תרגול ואימון. אני בהחלט זוכרת איך נראתה (או יותר נכון - לא נראתה :-) )הנשימה שלי בהתחלה של כל קיפולי האוריגמי האלה של הגוף. מצד שני, אם ככה זה עובד, שהגוף בעצם כן יכול לנשום היטב בכל מצב, אולי תרגול ואימון מהזן של מודעות ונוכחות פותרים את הבעיה בלי קשר לגוף ומביאים אותנו למצב שתיארת בהתחלה - אם אני חיה סימן שאני נושמת לא משנה מה.

אני באמת לא יודעת. יש לי כאן עוד הרבה עבודת מחשבה. שלא לדבר על עבודה עבודה...

יש המון מעכבי נשימה. לא רק הגוף. יש בגדים לא מתאימים. יש מחשבות טורדניות ועוד ועוד, כל אחת והתיק שלה.
כרגע אני נלהבת מאוד מהתובנה שהגעתי אליה וסליחה שאני חוזרת עליה. היא פשוט הועילה לי מאוד גם היום על האופניים. כשאני נושמת אני כאן ועכשיו ואני עושה משהו קל ופשוט וטבעי. במצב כזה קשה מאוד גם לפחד או להיות חרדה או לאבד את הצפון או ליפול מהאופניים. כי אני עסוקה במשהו, אני כל כולי בתוכו, והוא בעצם נורא קל ואמור להיות. הבעיה שלי היא שיש לי קושי להיאחז בו כי דברים אחרים דוחקים בי מבפנים. ואני חושבת שהיכולת להיאחז בו היא בחלקה הגדול עניין של מיומנות. אני כרגע מתנסה בזה לפחות פעם אחת ביום ואני מרגישה שזה מקדם אותי מאוד. לבחור סיטואציה אחת שבה אני מצליחה לזהות שאני לא נושמת (זה לא קשה לי כי הגוף שלי מייד מתכווץ ואת זה אני מרגישה מצוין) ופשוט לחזור לנשום. נראה כמה רחוק אני אגיע עם תרגול יומי כזה, קטן ככל שיהיה.

ואני אומר עוד משהו שמתיישב עם הדברים של בשמת, אבל הפוך - כשאני מתעקשת לנשום תנוחת הגוף שלי מייד משתנה לטובת יציבה מתאימה, פשוט כי אחרת קשה לנשום. אז זה מן רגע של חסד שבו הכל פתאום מסתדר. אני לוקחת שכטה של אוויר, הגוף מסתדר כמעט מעצמו, המרכז נוכח וכל מחשבה מעוררת כיווץ נעלמת. כמו שמיישרים נייר שהתקמט ואפשר לשמוע אותו נאנח בעונג. אז ככה.
חני_בונה*
הודעות: 1693
הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי חני_בונה* »

אני זקוקה פה לכמה צהלות שמחה
יש לגוגוס! וגם לזה שאת באה לישראל כמובן.
צועדת נושמת אוהבת. זה נשמע לי הסדר הנכון והמדוייק.
{@
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי בשמת_א* »

כשאני מתעקשת לנשום תנוחת הגוף שלי מייד משתנה לטובת יציבה מתאימה, פשוט כי אחרת קשה לנשום
נכון!
לא זוכרת באיזה דף תיארתי את זה, אבל אחרי שלמדתי אצל אסתר גוקלה, בחזרת המקהלה הבאה של בתי, יכולתי תיכף ומייד להבחין איך כולן מזדקפות ונכנסות ליציבה נכונה כבר בחימום וברגע שהן מסתדרות ומתחילות לשיר. פשוט אי אפשר להוציא את הצלילים הנכונים אם הגוף לא עומד נכון. זה מדהים.
שניה אחת - כולן עקומות וכפופות והכתפיים שמוטות והאגן מוכנס.
תוך שניה - הופ מתיישרות, העורף ארוך, הכתפים במקומן, האגן בהטייה, הרגליים יציבות על הקרקע, שירת מלאכים.
תפוזית*
הודעות: 41
הצטרפות: 12 דצמבר 2012, 08:28

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפוזית* »

אני זקוקה פה לכמה צהלות שמחה
גו גוגוס!!! :-)
האם אפשר לומר שזה "צעד קטן לגוגוס, צעד גדול לאנושות"...?
וכמובן כל עניין הנשימה מדבר אלי לגמרי - אני חוששת שאני לא מהנושמות המצטיינות... גם ביוגה קשה לי להתרכז בנשימה כמו שצריך. אז תמשיכו לשתף, זה מעורר השראה - כרגיל כאן...
עדינה_ניפו*
הודעות: 2390
הצטרפות: 10 ספטמבר 2003, 17:33
דף אישי: הדף האישי של עדינה_ניפו*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי עדינה_ניפו* »

גוגוס אהובתי, יש לי דקות ספורות (נו מה חדש??) אבל הייתי חייבת להיכנס להתעדכן קצת ברגע שעיניי נפלו על סיפור האופניים.
דבר ראשון לא ידעתי שעד כה היית על תלת אופן ודבר שני אני חושבת שזה יותר ממדהים שלמדת עכשיו בגיל 36 לרכב על אופניים רגילות!!! מוחאת כאן כפיים סוערות ונרגשות, באמת!
ואותי אישית זה מאד משמח כי הבכור שלי בן ה 11 לא הצליח עד כה לרכב על אופניים ויש בזה משהו מעציב (לי כמובן, הוא לא נראה מוטרד מזה :-))כי אופניים עבורי היו חלק אינטגרלי מילדות שמחה וצוהלת עד מאד וגם כי המחשבה אומרת לי שאם עד כה הוא לא למד זה לבטח לא יקרה. והנה שוב אני נוכחת בעובדה הנפלאה שאין לדעת! שהכול פתוח! מה צופן לנו העתיד? לעולם לא נדע, וכמה זה נפלא.

חוץ מזה לפנות בוקר חשבתי עליך ועל נעלייך במיטה לפני שקמתי. רוצה לחזור לעשות הליכות (ריצה עדיין לא רואה באופק עם הבלוטה הנדיבה שלי), באופן רגיל הייתי רצה/הולכת יחפה בשדות אבל לאחרונה יש המון צפעים באזור שלנו ויש לי טיפטיפה חשש ואז התבאסתי מהמחשבה ללכת בנתיבים הרגילים של כולם (צמוד לכביש) מפני שאז אצטרך לנעול נעליים, עד ש - צצו לי בראש נעלי הפלא שלך! רוצה גם. אולי נדבר על זה עוד במייל. (לא שכחתי פשוט מחכה תמיד לזמן פנוי מספק בשביל לפרוס את כל מה שאני שומרת עבורך במייל).
נשיקות גדולות
עדינה_ניפו*
הודעות: 2390
הצטרפות: 10 ספטמבר 2003, 17:33
דף אישי: הדף האישי של עדינה_ניפו*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי עדינה_ניפו* »

אגב, יש לי מטעמים ביחס לעניין האהבה לספר לך במייל.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

גוגוס, אני כבר כמה זמן רוצה לכתוב משהו, ולא מוצאת את המילים. אז אסתפק במילים שהצלחתי לאסוף, ללכוד בידי כמו עלים שמפזרים ברוח הסתיו.

אני לא זוכרת פעמים רבות בחיים שלי שבהם הייתה לי התמודדות אמיתית עם פחד. הייתה לי כזאת ביסודי, והייתה לי חוויה מפחידה בחצי כוח, בגיוס לצבא, כשסירבתי להתחסן. והייתה לי עוד אחת בצבא, כשעברתי תפקיד. והייתה לי כזו לפני כמה שבועות, אולי כבר יותר מחודש. וחשבתי על מה שאמרת על הבריכה של הפחד שלא הייתי נכנסת עליה, ועל עוד כמה דברים. ואני עדיין חושבת.

ובינתיים אסתפק בלחש נגד הפחד, של חולית.

אל לי לפחד.
הפחד הוא קוטל הבינה.
הפחד הוא המוות הקטן המביא כיליון מוחלט.
אעמוד בפני פחדי.
אניח לו לחלוף סביבי ובעדי.
וכאשר יחלוף על־פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו.
במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר.
רק אני אוותר.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

איזה יום שמח, לבוא בסופו ולמצוא כאן את כולכן. תענוג.

חני מקסימה, הצחקת אותי. יצא לך שם של סרט, כמו לאכול להתפלל לאהוב, או איך שלא קראו לסרט הזה. תודה, יקרה. אני מקווה שנצליח להיפגש בישראל. המפגש האחרון שלנו עדיין חקוק בי, וכשאני רואה את כתב היד שלך על ערימת הדפים זה משמח אותי.

האם אפשר לומר שזה "צעד קטן לגוגוס, צעד גדול לאנושות"...?
תפוזית, אני חושבת שיהיה סביר יותר לומר שזה צעד ענק לגוגוס וצעד פצפון לאנושות :-) נראה לך שעוד מישהו סופר אותי חוץ מאשר בדף הזה? לרוב האנשים אני נראית בעיקר משונה, אם לא גרוע מזה. מה שכן, בשבילי אלו בהחלט צעדי ענק וטוב שיש לי מקום לחלוק אותם ולקבל הבנה. אפשר לעשות את כל זה לבד אבל זה כל כך הרבה פחות כיף (סליחה על העברית, אין לי כוח לחשוב).

אז תמשיכו לשתף, זה מעורר השראה - כרגיל כאן...
אני בטוחה שלו היית משתפת היית מעוררת המון השראה. כיף שבאת.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

אישה במסע יקרה,
שומעת אותך. אין לי הרבה מילים אבל אני מרגישה שאני ממש שומעת אותך. בלב.
אם תרצי לשתף במשהו נוסף כולי אוזן ובטח יש כאן עוד שישמחו לתת יד. או אוזן. או כתף. או מה שתצטרכי.
ומשלי, בתרגום חופשי מהספר הראשון בסדרת "משחקי הכס" - הפחד חותך עמוק יותר מהחרב.
חיבוק גדול @}
שליחת תגובה

חזור אל “שנת הטבעונאות שלי”