החיוניות שלי חלק חמישי

גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

תודה, מנגו יקרה. אכן יופי.
כמעט תם כאן היום הראשון. נכנסתי למוד של סידור ללא קיטור. הרבה פעמים זה לא מצליח לי ואני מסדרת ומקללת. לא הפעם. אם להיות כנה לגמרי דווקא התחלתי בעצבים אבל יד נעלמה מתחה את הקפיץ של החיוך הפנימי והוא מתקתק לו עד עכשיו.
וזה למרות שהעבודה פה בלתי נגמרת.

עוד יום חיוני. תזונה מעולה, מדלגת בקלות על כל המכשולים המוכרים שמאפיינים שינוי ותזוזה פיזית. ומצב הרוח שלי טוב ואני מרגישה... אני מרגישה שאני יכולה הכל. אני מרגישה שיכולתי לכבוש הר וזה המצב הקיומי הכי נשאף בעיניי. בכל רגע ורגע להיות מסוגלת, אם צריך או אם בא לי, לכבוש את ההר. או לכל הפחות לטפס עליו בשמחה :-)
<אני צריכה ביטוי חדש שיחליף את לכבוש את ההר. למה נכנס לי שם "לכבוש"? זה בכלל לא הלך הרוח שלי. כאילו נתקע לי מימיי הצבא, משל הייתי נפתלי בנט. אוי לבושה>
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אני צריכה ביטוי חדש שיחליף את לכבוש את ההר. למה נכנס לי שם "לכבוש"? זה בכלל לא הלך הרוח שלי. כאילו נתקע לי מימיי הצבא, משל הייתי נפתלי בנט. אוי לבושה>

מה רע בסתם לטפס עליו? או... אני מרגישה שהייתי יכולה לצאת לכל מסע (מסע זאת מילה טובה), לטפס על כל הר, להכיר כל שעל ולהיות יכולה לכל משימה. סופר-גוגוס בפעולה!
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

אני מרגישה שהייתי יכולה לצאת לכל מסע
אהבתי! תודה. אני חושבת שה"לכבוש" בא מאיזה צורך להיות קצת פומפוזית. להבהיר שזו תחושה של עוצמה. של כוח.
אהבתי גם את להיות יכולה לכל משימה

סופר-גוגוס בפעולה!
המחשבה הראשונה שעלתה לי מול המשפט הזה היתה "סופר נני". נורא הצחיק אותי לחשוב על עצמי כמיכל דליות, משום מה.
אני לא אוהבת לסדר לאנשים את החיים. אני אוהבת שהם מסדרים בעצמם. זה נורא מרגש אותי. וכל ה"סופרים" האלה, הם תמיד מסדרים לאחרים.
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

שבוע טוב!
מגיבה מהסוף להתחלה:

<אני צריכה ביטוי חדש שיחליף את לכבוש את ההר. למה נכנס לי שם "לכבוש"? זה בכלל לא הלך הרוח שלי. כאילו נתקע לי מימיי הצבא, משל הייתי נפתלי בנט. אוי לבושה>
זה הצחיק אותי נורא!
(ואם להציע חלופות לביטוי: מה בדבר להעפיל לראש ההר בריצה? לייבש ביצות? אה, בעצם באגמון החולה גילו שגם זה לא כל כך רצוי...)
אני מצדי מרגישה כל כך לא חיונית בימים אלה ובחשק גדול לפחמימות, פריכיות אורז ותפוחי אדמה התחבבו עלי יותר ויותר לאחרונה. אה, גם חשק לפרות, ובערב שבת התענגתי על סלט פרות מגוון וטרי.

איזה יופי שהטיסה עברה טוב כל כך! ד"ש לילדים הזהובים.
נכנסתי למוד של סידור ללא קיטור.
רגע, לא הבנתי. נכנסתם לבית חדש או שאת "פשוט" צריכה לארגן את המטען שהגיע אתכם?
נראה לי שאני מסדרת בשמחה את החפצים כשנכנסים לבית חדש (יו, מזמן לא עברנו דירה!...), אבל די שונאת לפרוק בשובנו משהות מחוץ לבית. אפילו יותר מלארוז לקראת נסיעה.

תגובה לדו-שיח שלכן, אישה וגוגוס:
היה מרגש בעיניי לקרוא איך אתן מצליחות להגיע להבנה. יישר כוח לשתיכן.

ובעניין הקקאו: בדיוק התפתיתי לקנות שוקולד 85% קקאו. הוא די לא טעים לי! והמרקם שלו נימוח פחות מהמוכר והאהוב. ובכל זאת, אני ממשיכה לאכול, כנראה כי כתוב על האריזה "שוקולד", ואני זוכרת ששוקולד הוא מאכל (?) טעים לי.
אולי אני חוזרת אחורה לדיון שכבר מוצה, אבל מבחינתי הוא לא סגור. אני עדיין בקבוצת המתחילים.
נתקלתי באתר בכל מיני הצעות לאכול שוקולד בכמויות מסחריות עד שתגיע תחושת גועל, ובעקבותיה הגוף יתאזן ויצרוך מאכלים מזינים וטובים.
בינתיים בחרתי בשיטת לא צריך באמת לנסות את זה. הדמיון מספיק. , והתוצאות אומרות שאני אאכל הרבה שוקולד (לפחות 3-2 חפיסות), אבל לא אאכל כבר כשזה יתחיל להגעיל אותי, וכנראה שאחר כך יתחשק לי משהו כמו מיץ תפוזים, תפוח ירוק, חסה. לא מתוך הבנה שכלית, שהגוף צריך לקבל פיצוי אלא מתוך תזונה אינסטינקטיבית , אבל למחרת לא תהיה בי שום תחושת גועל למראה שוקולד חדש. להיפך.
עכשיו כעבור כשבוע שחזרתי פחות או יותר לתפריט שקיבלתי על עצמי לפני כשלושה חודשים בעקבות דיונים נרחבים באתר, וזאת לאחר שבוע של "חופש" מתירני במיוחד, אני מרגישה שקשה לי יותר. אני לא יודעת אם זה רק כיוון שאני בגמילה מחודשת, או גם כיוון שעד כה לא הצלחתי לחוש בשיפור בתחושותיי בעקבות השינויים, וקשה לי להחזיק מעמד רק מכוח הרצון. יש מן הסתם לפחות סיבה אחת נוספת שיכולה להסביר את הקושי, אך בינתיים אני בוחנת אותה ביני לביני.

ת'אמת, גם לי קשה להיפרד מהגוגוס.
או! כאן יש נקודה שחשובה לי מאוד.
בדיוק עסקתי בדף שלי (שקצת ננטש לאחרונה) בסיבות בעד ונגד הכתיבה.
מספר הסיבות שכתבתי "נגד" גדול ממספר הסיבות "בעד", ואם אני מנסה להעניק משקל לכל סיבה, נראה לי שהכף תמשיך לנטות לכיוון ה"נגד". וזה מצער אותי. ואז אני חושבת שכנראה יש עוד משקל לצד של ה"בעד", משקל שאני לא מבחינה בו כשאני מנסה להתבונן בעצמתה של כל סיבה. כנראה איזשהו צורך רגשי שהוא חזק משחשבתי.
אשמח אם יתאים לך לפרט מדוע קשה לך להיפרד ולמה את נפרדת אם קשה לך. ואם את חושבת שהדף הזה שירת צורך של תקופה, והתקופה הזאת תמה, האם את שוקלת לפתוח דף חדש לקראת תקופה חדשה?
אני שוקלת לפתוח דף חדש, גם לקראת תקופה חדשה אבל בעיקר משום שהדף הנוכחי שלי נעשה עמוס.

<קטעים! לא התכוונתי לכתוב כאן כל כך הרבה, ולבסוף חזרתי אחורה והוספתי עוד ועוד ועוד. דרך טובה לא לכתוב בדף שלי :-)>
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

נתקלתי באתר בכל מיני הצעות לאכול שוקולד בכמויות מסחריות עד שתגיע תחושת גועל, ובעקבותיה הגוף יתאזן ויצרוך מאכלים מזינים וטובים.

אני חוזרת ומציעה את ההצעה שלי, שנראית ממבט ראשון דומה להצעה הזו, אבל למען האמת שונה ממנה. לאכול שוקולד כמה שאת רוצה ולהפסיק כשתפסיקי לרצות לאכול שוקולד. אני לא נגעלת ממה שניסיתי עליו את השיטה.


גוגוס

איזה כיף זה להכיר, נכון?
כייף מאוד! מעטות הן הנשים כמוך, שלא נעלבות ומתגוננות ותוקפות, אלא דנות לכף זכות.

בנוגע לאלטרנטיבות לכיבוש ההר - מה עם להגיע לירח, לכוכבים, לשמש?

אני לא אוהבת לסדר לאנשים את החיים. אני אוהבת שהם מסדרים בעצמם. זה נורא מרגש אותי. וכל ה"סופרים" האלה, הם תמיד מסדרים לאחרים.
איזה משפט - כל מילה זהב!

מעניין, הפרידה הזמנית איתך לא לגמרי מפריעה לי. לו הייתי חושבת שאנחנו נפרדות לתמיד הפרידה הייתה קשה לי. אבל אנחנו לא. זו רק תקופה. ומי יודעת כמה זמן היא תמשך? כבר עזבת ובינתיים תמיד חזרת. כבר יצא לי לא לדבר עם חברים שלי חודשים, ואלו חברים שאפשר פשוט להרים עליהם טלפון, והם גרים קרוב. וכבר יצא לי להגיד שגם אם אני לא אדבר איתם בכלל שנים <בגלל כל מיני אילוצים של צבא> עדיין נישאר חברים. והכי חשוב, אני אדע שיש בעולם אישה אחת, גוגוס שמה. ושאני מכירה אותה. וכיף להכיר אותה. ושגם אם לא נדבר כמה שנים נישאר חברות.

ולכן אני לא נפרדת. פרידה זה כמו בספרים, שנוסעים למקום רחוק ואי אפשר ליצור קשר גם אם שני הצדדים רוצים. וגם אז, אחרי כמה שנים של פרידה, כשהגיבור הראשי נקלע לצרה, כל החברים שלא התראו שנים עוזבים מייד את כל הדברים שלהם ובאים לעזרתו.
אני חושבת שבחברה שלנו, ובמיוחד בישראל הקטנה ובעידן הטכנולוגי, קצת שכחו חברות מהסוג הזה.

ואולי אני סתם בהכחשה

(())
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

להעפיל לראש ההר בריצה?
איזה יופי. ממש אהבתי.

נכנסתם לבית חדש או שאת "פשוט" צריכה לארגן את המטען שהגיע אתכם?
גם וגם. האיש המתוק סידר ככל יכולתו לפני שהגענו אבל גם לקח בחשבון שלעולם לא אהיה מרוצה עד שלא אעשה בעצמי ולכן עכשיו אני עושה בעצמי כדי להיות מרוצה :-)

לאכול שוקולד בכמויות מסחריות עד שתגיע תחושת גועל
מצטרפת לאישה במסע - זו הצעה טובה רק אם זה מה שבא לך לעשות. רק אם את אוכלת שוקולד ולא יכולה להפסיק מרוב שבא לך. אבל כאילוץ? מה פתאום.

לאחר שבוע של "חופש" מתירני במיוחד, אני מרגישה שקשה לי יותר
אני חושבת שלגוף זה באמת קשה יותר כי הטלטלה המודעת קשה מהטלטלה הבלתי מודעת.
אבל... יכול להיות שקשה לך גם נפשית. שאת בתוך זה במאמץ. ואם זה ככה אז שווה לבדוק מה מתוף הדברים שהיית רוצה לעשות לא בא במאמץ ולצעוד לתוך זה לאט לאט במקום להתעקש על עקרונות שקבעת לעצמך לפני כמה חודשים.

מדוע קשה לך להיפרד.
כי לו הדף הזה, כמקום וירטואלי, היה אמיתי, הוא היה גן עדן. אופס, גם גן עדן זה לא מקום אמיתי. טוב, אז גן עדן עלי אדמות. וקשה להיפרד ממשהו טוב.

למה את נפרדת אם קשה לך.
כי זה הקושי של עצם הפרידה, שהוא צפוי מאוד כשיש משהו טוב. זה לא קושי שקשור לדבר שממנו אני נפרדת.
אני חושבת שיש כאן משהו שמחזק איזו תדמית שלי, ששומר עלי כמישהי מסוימת. זה לא בהכרח רע, אבל זו זהות כמו כל זהות אחרת. וגם אם היא מורכבת היא עדיין משהו לא לגמרי מציאותי.
מעבר לזה, אבל לא בלי קשר, אני רוצה לשחרר את המחשבה שלי מהכתיבה ומהחיים בתוך הכתיבה והכתיבה בתוך החיים. זה סוג של כבלים. זה להיות פומבית. אני רוצה להיות פרטית שוב.

את חושבת שהדף הזה שירת צורך של תקופה, והתקופה הזאת תמה.
המממ... לא בדיוק. אני מסתכלת על זה קצת אחרת. אני חושבת שיצאתי למסע והמסע הזה תם. הכתיבה לא היתה צורך של המסע אבל היא ליוותה אותו. וגם הביחד שנוצר פה, שהוא גדול פי מיליון מהכתיבה, ליווה את המסע הזה. ואני ממש מרגישה שהמסע הזה תם. אני בידיעה עמוקה של הסיום הזה.

האם את שוקלת לפתוח דף חדש לקראת תקופה חדשה?
לא, ממש לא. כאמור, אני רוצה לחזור אל הפרטיות שלי, אחרי שהייתי פה מאוד מאוד חשופה. ואני גם מסוקרנת מלהתחיל תהליך חדש שלא מלווה אותו כתיבה. אני משתוקקת לפתוח את עצמי לעולם שמחוץ לוירטואליה ואני מרגישה שהנעימות שיש כאן היא גורם מעכב. זה כלוב של זהב בשבילי. גם הקריאה היא כזו. אני יכולה לקרוא שעות במקום לתקשר עם אנשים אמיתיים או לסדר את הבית במקום לצאת לעולם. הדף הזה מתפקד לפעמים באותה צורה. בדיוק בגלל זה היה לי כל כך חשוב לפגוש כל אחת שכותבת כאן והביעה רצון לפגוש אותי. רציתי להיות בעולם עם כל העושר האנושי הזה. עד לא מזמן פגשתי המון אנשים ותקשרתי איתם אבל הם כולם היו מוכרים. לא ממש יצרתי התחלות חדשות בעולם האמיתי. אני מרגישה שזה הזמן לזה.
תארי לך שבמקום להיפגש, על טפינו המתוקים, היינו ממשיכות להתכתב כאן ובמייל... לא חבל?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

אלא דנות לכף זכות.
יקרה, אני לא דנה אותך לכף זכות. אני פשוט אוהבת אותך. ככה נראית האהבה שלי.

מה עם להגיע לירח, לכוכבים, לשמש?
וואו, נפלא! איזה הצעות נהדרות. ממש עולות לי דמעות בעיניים. וכן, זה מה שאני מרגישה. שאני יכולה לכל משימה, שאני יכולה להעפיל לראש הר בריצה, שאני יכולה להגיע לירח (ולהוריד אותו אם צריך :-))

גם אם לא נדבר כמה שנים נישאר חברות.
לגמרי!

פרידה זה כמו בספרים, שנוסעים למקום רחוק ואי אפשר ליצור קשר גם אם שני הצדדים רוצים
יפה שחיברת לספרים. ואני רואה שזה גם עלה בדברים שלי לתפילה לאם. אני חושבת שהפרידה כאן היא רק מדמותי הוירטואלית ובמובן הזה זוהי פרידה ספרותית. לרוב הכותבות כאן (וגם לך) יש דרכים נוספות לתקשר איתי אבל זו תקשורת אחרת, פרטית, שבה אני מרגישה עגולה יותר ומורכבת יותר ומרשה לעצמי מצבי רוח וטעויות והתנצלויות, שעולים מעצם החיכוך האנושי. אני רוצה את החיכוך האנושי הזה.
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

אני חוזרת ומציעה את ההצעה שלי, שנראית ממבט ראשון דומה להצעה הזו, אבל למען האמת שונה ממנה. לאכול שוקולד כמה שאת רוצה ולהפסיק כשתפסיקי לרצות לאכול שוקולד.
צריכה הסבר מה זה ייתן לי.
אמנם ערכתי בינתיים רק ניסוי מחשבתי, ואין לי אומץ לנסות בפועל, אבל לדעתי אם אפסיק כשארצה להפסיק
כנראה שאחר כך יתחשק לי משהו כמו מיץ תפוזים, תפוח ירוק, חסה. לא מתוך הבנה שכלית, שהגוף צריך לקבל פיצוי אלא מתוך תזונה אינסטינקטיבית , אבל למחרת לא תהיה בי שום תחושת גועל למראה שוקולד חדש. להיפך.

כבר יצא לי לא לדבר עם חברים שלי חודשים.
זה קורה לי הרבה, ותמיד אני שמחה כשכן יוצא לדבר ואני מרגישה איך השיחה קולחת בשטף. תודה לאל על החברויות האלה.


שווה לבדוק מה מתוף הדברים שהיית רוצה לעשות לא בא במאמץ ולצעוד לתוך זה לאט לאט
כמעט כתבתי שהכול מצריך מאמץ אבל זה לא נכון.
יש הרבה מאכלים לא טובים שאהבתי והפסיקו לפתות אותי, אבל מצד שני עדיין יש הרבה (שוקולד!) שאני מאמינה שיהיו לי טעימים מאוד, ואני מרגישה שיהיה לי קשה מאוד לוותר עליהם לאט לאט . חשבתי שזה נובע מחולשה שלי, אבל הדיונים בדף שלי עוררו בי את ההכרה שזה עניין פיזיולוגי: ברגע שהגוף חשוף לסוכרים מעובדים, הוא רוצה עוד ועוד, ולכן עדיף להוריד אותם לגמרי.

אני רוצה לשחרר את המחשבה שלי מהכתיבה ומהחיים בתוך הכתיבה והכתיבה בתוך החיים. זה סוג של כבלים. זה להיות פומבית.
ניסחתי זאת אחרת אצלי, אבל יש חפיפה גדולה עם התחושה שלי.
אני מתלבטת אם המענה שאני מקבלת בבלוג, מנסה בעצם למלא בור ללא תחתית שאני צריכה למצוא דרך אחרת למלאו. אני מרגישה שהכתיבה והקריאה בבלוג (וב"באופן" בכלל, כמו שקרה לי הערב על אף שבקושי כתבתי אצלי) הפכו להתמכרות, שכבר דנו בה ארוכות בדפים ייעודיים. להתמכרות הזאת יש השלכות חיוביות יותר מאשר להתמכרות לסוכרים, אבל אני לא בטוחה שהן עולות על ההשלכות השליליות על חיי.

תארי לך שבמקום להיפגש, על טפינו המתוקים, היינו ממשיכות להתכתב כאן ובמייל... לא חבל?
נכון. (ואת הגדולה שלי לא הזדמן לך לפגוש!)
מתי אטוס לאנגליה??? <אייקון של מבט מצועף בעיניים>
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

כשאני רוצה להפסיק לכתוב בבאופן וזה קורה לא מעט, זה בגלל שאני מרגישה שאני עשויה ממילים כבר יותר מדי ויש יותר מדי מילים בעולם בכלל וכל תקשורת (בעיקר כשמנסים לדייק אותה) דורשת המון המון מילים. וכשאני כותבת המילים לא נאמרות והבעת הפנים שלי סטטית ואני כל כך לא יכולה לראות את מי שמולי עד שזה ממש כואב לי, פיזית.
ומצד שני, יש משהו ב"רק מילים" שמאפשר גם לראות את בין השורות של האנשים. זה אחר ודומה.

אני נורא אתגעגע אלייך גוגוס ועכשיו גם ממש חבל לי שלא נפגשנו! לא שלא חשבתי על זה, אבל אני לפעמים פשוט ביישנית בצורה קיצונית. אבל אני מאוד מאוד מבינה אותך.
מה שאני מחבבת בחיים זה שהכול דינמי (מי חשב לפני שלוש שנים שיגיע יום שבו אני אכתוב הכול עם ו'? זאת דינמיקה!) ומי יודע מתי תחזרי, אם בכלל?
בכל מקרה צריך תהליך של פרידה!
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

אני מתלבטת אם המענה שאני מקבלת בבלוג, מנסה בעצם למלא בור ללא תחתית שאני צריכה למצוא דרך אחרת למלאו. אני מרגישה שהכתיבה והקריאה בבלוג (וב"באופן" בכלל, כמו שקרה לי הערב על אף שבקושי כתבתי אצלי) הפכו להתמכרות, שכבר דנו בה ארוכות בדפים ייעודיים. להתמכרות הזאת יש השלכות חיוביות יותר מאשר להתמכרות לסוכרים, אבל אני לא בטוחה שהן עולות על ההשלכות השליליות על חיי.

זה לא פשוט החיים בעידן שלנו?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

כמעט כתבתי שהכול מצריך מאמץ אבל זה לא נכון
מעולה לך. אחלה מודעות שקופצת בתוך הקושי.

יש הרבה מאכלים לא טובים שאהבתי והפסיקו לפתות אותי
איזה יופי! מה למשל?

ברגע שהגוף חשוף לסוכרים מעובדים, הוא רוצה עוד ועוד, ולכן עדיף להוריד אותם לגמרי
בעיקרון אני ממש מסכימה עם זה. ואם זה היה קל ופשוט זה מה שהיית עושה. אבל לא תמיד זה קל ופשוט. זה קל ופשוט איפה שבעצם אין לך ממש בעיה. איפה שיש בעיה, כמו אצלך עם הסוכר, זה לא עובד בדרך הזו. הגוף מתרעם ומתנגד. אז כמו שניצן אמרה לי לפני עידן ועידנים - סחטיין עליו שהוא מתנגד. זה הדיבור שלו וטוב לשמוח על זה שהגוף שלך מדבר איתך.
מעבר לכך, פשוט כדאי להסתכל על זה כעל מטרת-על שנמצאים בדרך אליה. כלומר, המטרה היא להוריד אותם לגמרי. השאלה היא איך עושים את זה. בכוח זה לא עובד. רק לתקופות קצרות. מה נשאר? לצעוד לתוך זה לאט לאט ותוך כדי דיאלוג עם הגוף. ולא לשכוח לקבל את זה שזה לוקח זמן ושיש תקופות, לפעמים אפילו ארוכות, שזה בא ממש בקלות. ויש תקופות שלא, והמטרה לעולם נשארת.

אני מתלבטת אם המענה שאני מקבלת בבלוג, מנסה בעצם למלא בור ללא תחתית שאני צריכה למצוא דרך אחרת למלאו
אני מציעה לך לבדוק האם הדברים באמת כל כך דרמטיים. אולי זה סתם צורך שלא מקבל מענה ולא בהכרח בור ללא תחתית. אם זה כך, תוכלי פשוט למצוא מענה מבלי לחשוב שיש לך פה איזו בעיית ענק. אולי זה משהו שאת יכולה לקבל בקלות יחסית מהסביבה המוחשית שלך. ואולי זה משהו שאת יכולה לעבוד עליו בעצמך. בכל אופן, זה קצת כמו עם התזונה. אני למשל הייתי די בטוחה הרבה זמן שיש לי בור בלי תחתית שזקוק לסוכר. בפועל גיליתי שהצורך שלי בסוכר לא כזה גדול ושהוא מסופק ממש בקלות עם הפירות. הייתי צריכה להתעקש קצת על הבדיקה הזו אבל זה מה שהיא העלתה. וכיום, אם אני אוכלת סוכר מעובד, זה בלי חמדה. סתם כי זה טעים לי. אבל ברוח הימים האלה חשוב להבהיר שזה לקח המון המון זמן והצריך סבלנות ותשוקה ללמידה הזו.

אייקון של מבט מצועף בעיניים
אני מציעה שתצטעפי באמת (עם צעיף) ותבואי.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

כשאני רוצה להפסיק לכתוב בבאופן וזה קורה לא מעט, זה בגלל שאני מרגישה שאני עשויה ממילים כבר יותר מדי ויש יותר מדי מילים בעולם בכלל וכל תקשורת (בעיקר כשמנסים לדייק אותה) דורשת המון המון מילים. וכשאני כותבת המילים לא נאמרות והבעת הפנים שלי סטטית ואני כל כך לא יכולה לראות את מי שמולי עד שזה ממש כואב לי, פיזית.
מזדהה עמוקות!!!
מזכיר לי משהו קרוב - עד הנסיעה לאנגליה התנדבתי שנים ארוכות ארוכות במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. עברתי קורס ארוך שמטרתו היתה להכשיר אותנו לתת מענה טלפוני. אחרי הקורס לא הצלחתי להביא את עצמי לשבת על הקו אפילו פעם אחת. העניין הזה, של לנהל שיחה כל כך טעונה בלי לראות את הפנים, הטריף אותי. זו גם הסיבה שבבאופן הגבתי בנושא הזה ממש לעתים נדירות.
במקום זה עברתי הכשרה נוספת למלוות נפגעות במערכת המשפט. ואת זה עשיתי בקלות ובלי סוף. הרגשתי שאני עומדת מול אשה שלמה. כשאלו היו "רק" מילים (שלא לדבר על "רק" שתיקות) הרגשתי שהסיכוי שאני אפספס, או אומר את הדבר הלא נכון, גדולים מדי בשביל היכולת שלי להכיל טעויות.

לפעמים פשוט ביישנית בצורה קיצונית.
טוב שאמרת. התלבטתי מאוד אם להציע אבל הרגשתי שזה עלול להכביד עליך ולא רציתי לשים אותך במצב הזה. אולי ננסה בביקור הבא שלי אם זה יתאים לך.
ובכל אופן, את תמיד מוזמנת לכאן. ואני מציעה מעומק הלב.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

(מי חשב לפני שלוש שנים שיגיע יום שבו אני אכתוב הכול עם ו'? זאת דינמיקה!)
גדול!
<אני התחלתי לכתוב "הכול" לפני כשש שנים, אבל כמובן רק בכתיב חסר ניקוד...>

זה לא פשוט החיים בעידן שלנו?
א-הה.

איזה יופי! מה למשל?
נגיד, רוגאלאך קנויים וכאלה. כשאני חושבת על זה, כנראה שלא באמת אהבתי אותם, חוץ מסוג מסוים טעים שהכרתי לפני שנים רבות (כ-20...), ואולי המשכתי לאכול סתם, כי זה מנה שיש, כי זה מתוק, כי "רוגאלאך זה טעים".

פשוט כדאי להסתכל על זה כעל מטרת-על שנמצאים בדרך אליה.
מקווה לענות על זה בהרחבה בימים הבאים.
<יו, המקלדת פה מרגיזה.>

אולי זה סתם צורך שלא מקבל מענה ולא בהכרח בור ללא תחתית.
התכוונתי שכיוון שהבלוגלא עונה באמת על הצורך הוא נשאר כבור ללא תחתית, אבל אם אספק מענה הולם - הצורך ימולא.

אם אני אוכלת סוכר מעובד, זה בלי חמדה. סתם כי זה טעים לי.
בבקשה הסבירי את ההבחנה בין "עם חמדה" לבין "טעים לי".

אני מציעה שתצטעפי באמת (עם צעיף) ותבואי.
רגע, כתבת שחם עכשיו אצלכם... :-)
וחוץ מזה, יש בעיית משאבים קטנה.

<תפילה מהעבודה>
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוונים* »

אני נורא שמחה שפתחתן את עניין הפרידה ושאתן מדברות עליו. זה חשוב לי.
אני קוראת לי את הדברים ומתגבש לי משהו שאני רוצה לכתוב ולא יודעת בדיוק איך לנסח ואז אני רואה שמיכל כתבה בדיוק את זה, בדיוק מה שאני רוצה להגיד:
אני נורא אתגעגע אלייך גוגוס ועכשיו גם ממש חבל לי שלא נפגשנו! לא שלא חשבתי על זה, אבל אני לפעמים פשוט ביישנית בצורה קיצונית. אבל אני מאוד מאוד מבינה אותך.
מאד מבינה את הצורך לסיים את הפרק הזה ולהתחיל משהו אחר, לא יודעת למה אני לוקחת את זה כל כך קשה. אולי כי אני במן תקופה כזו של עצב, המון דברים מעציבים אותי אז גם כאן הרגש שעולה הוא עצב, אולי אני בעצם משליכה מהדברים האחרים לכאן, כי זה לא כל כך בפרופורציה מה שאני מרגישה.

אגב, אני כרגע בהרגשה ממש הפוכה בעניין הכתיבה, כבר היו לי תקופות שהרגשתי שהכתיבה (כאן ובכלל) היא מן מכשול שמפריע לחיים האמתיים לקרות ושזו מן בריחה או מפלט ולמרות היתרונות, יש בה יותר חסרונות ואכן הפסקתי לכתוב והיו גם תקופות שהמעטתי בקריאה. עכשיו אני מרגישה שיכול להיות שכתיבה דווקא תעשה לי טוב, אני מרגישה כל כך חסומה. כל כך בתוך עצמי, מתרחקת מהחיים, מאנשים. שאני חושבת שכתיבה אולי תעזור לי להתחיל בתהליך טוב של להיפתח ולהוציא ולהתקרב שוב לחיים ולאנשים הקרובים לי, זו תקופה (ארוכה!) כל כך מנותקת. כך שיכול להיות שאחזור לכתוב בקרוב (כרגיל לא מסונכרנת עם סביבתי , בדיוק כשאתן מגיעות לרוויה אני מתעוררת...)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

רוגאלאך זה טעים.
הבלוגלא עונה באמת על הצורך.
יצא לך רוגאלא טעים ובלוגלא שעונה על הצורך. :-D

ההבחנה בין "עם חמדה" לבין "טעים לי"
עם חמדה - מתוך השתוקקות. מתוך כמיהה. לפעמים בלי יכולת לעצור כשאני רוצה. עם תחושה של דחף להשיג את המתוק הזה. נו, די מובן עכשיו למה נדרש הסבר. מה הקשר בין כל אלו לבין חמדה? לא יודעת, זו המילה שבאה לי. ואולי מלכתחילה גם לא כיוונתי למשהו כל כך עמוק אלא פשוט להשתוקקות קלה, וזה דווקא כן מתאים למילה חמדה.
טעים לי - כמו שזה. בלי שום עניין. טעים בפה. אם רוצים אפשר להפסיק בכל רגע. אם יש ורוצים - אוכלים. אם אין - לא חושבים על זה אפילו ובטח שלא עושים מאמץ להשיג.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

גוונים אהובה ויקרה לי מאוד, תודה רבה ששיתפת. גם לי זה חשוב.
אם פעם תרצי קשר נוסף ותרגישי בנוח במייל כולי שלך.
אני מצטערת שאני מוסיפה לעצב הנוכח ממילא שלך. כבר היו מי שאמרו שכל פרידה היא מוות קטן, ומאחר שאין לנו קשר אחר זה נראה כאילו אנחנו באמת נפרדות. כאמור, אם תרצי פעם במייל, גם אני אשמח לא להיפרד ממך. אבל אל תרגישי מחוייבת בשום צורה.

אני מרגישה שיכול להיות שכתיבה דווקא תעשה לי טוב, אני מרגישה כל כך חסומה
נשמע שלכתוב יכול להיות רעיון מעולה. אולי יש לך כאן איזה בלוג שמחכה לרענון ואפשר לבדוק בו בלי הצהרות גדולות אם זה באמת מקדם אותך.

כרגיל לא מסונכרנת עם סביבתי , בדיוק כשאתן מגיעות לרוויה אני מתעוררת...
דווקא נראה לי שאת מסונכרנת עם הרוב. אין פה "אתן". זו רק אני שרוויתי. ה"אתן" דווקא כאן, תומך ומכיל כתמיד. אפילו תפילה לאם כתבה שיש אפשרות שהיא תפתח דף חדש. אולי הכרגיל שלך הוא זה שאומר "כרגיל", אבל בפועל זה לא ככה?

כתיבה אולי תעזור לי להתחיל בתהליך טוב של להיפתח ולהוציא ולהתקרב שוב לחיים ולאנשים הקרובים לי.
אם זה מה שאת זקוקה לו - אז אני מאחלת לך.

שולחת לך חיבוק חם.
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוונים* »

אני תופסת עם חמדה כמשהו שבא לי לאכול ואז כשאני אוכלת אותו אני מתענגת עליו, כל ביס כיף לי ותוך כדי (כמעט ו)לא עולות לי מחשבות 'רעות' כלפי הדבר הזה, כמו זה זבל, למה אני מכניסה את זה לפה וכו'. טעים זה המון דברים כאלה שפשוט המוח מתוכנת לחשוב שהם טעימים ואני כל כך רגילה מגיל אפס שזה טעים וזה נכנס למשבצת של 'קינוח' או 'נחמה' או 'בילוי' או 'פינוק' או 'בא לי משהו מתוק בפה' וכו' וכו' וכו' אבל אין שם בעצם רגש חיובי טהור (סליחה אם זה נשמע דרמטי) ה'טעים' הזה הוא הרבה פעמים התמכרותי ובהרגשה שלי לא תורם לי כלום אלא רק מזיק ואותו אני רוצה ומנסה להוריד מהתפריט.
אצלי זה נורא ברור.
עם חמדה - כוס קפה הפוך אחד ביום (עם כפית סוכר חום) זה פשוט עונג, כל שלוק כיף לי, אני מחכה לכוס קפה הזו, אני שותה אותה לאט ובהתענגות על כל שלוק והיא מספקת אותי לגמרי (אני לא מסוגלת לשתות יותר מכוס ביום, עוד כוס, גם כמה שעות אחר כך כבר תעשה לי ממש לא טוב, בחילה וכאלה...). היתה תקופה ארוכה שניסיתי לוותר על הכוס קפה הזו (כי קפה זה רע וחלב זה רע וסוכר זה רע, נכון?) אבל זה באמת עשה אותי עצובה וזה גם היה ממש מאבק (והרי גוגוס עבדה איתי כל כך הרבה על לשים לב שהשינוי התזונתי לא טוב לא לבוא מתוך מאבק). והבנתי שאני לא רוצה לוותר על משהו שעושה לי כל כך טוב. אני גם באמת לא מאמינה שמשהו שעושה לי כל כך טוב (וגם מאד לא מוגזם מבחינת כמותית, וגם עברתי לחלב אורגני) יכול להזיק לי. אז הכוס הפוך הזה מככבת בתפריט היומי שלי בגאווה ואני כבר לא מתנצלת עליה (כן מנסה להפחית את הסוכר, בשאיפה לוותר עליו בכלל, וזה מצליח, התחלתי מכפית וחצי עכשיו אני כבר 3/4 כפית).
טעים לי - שוקולד, גלידה, פיצה. לא מתלווה לאכילה שלהם שום רגש, זה רק טעם, לפעמים סיפוק מיידי (ממש לא תמיד, כמעט תמיד צריך כמות גדולה כדי להגיע לסיפוק והסיפוק הזה מלווה במן תחושת גועל...) לפעמים הרגשה של יאאאמי. אבל זהו לא יותר מזה. את כל הטעים לי הזה אני מנסה ורוצה ושואפת להוריד.
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוונים* »

אם פעם תרצי קשר נוסף ותרגישי בנוח במייל כולי שלך.
מאד יכול להיות! (במייל יותר קל) אבל אין לי את המייל שלך...

אני מצטערת שאני מוסיפה לעצב הנוכח ממילא שלך.
אני באמת לא חושבת שזו את (מה שנקרא זולא את, זו אני) זו מן תקופה כזו, באמת שכנראה זה לא קשור למה שקורה כאן, פשוט כזאת אני כרגע, הפריזמה שדרכה אני חווה את העולם בזמן האחרון מעורפלת מדמעות (אל תיקחי את זה קשה, בבקשה, אני בסדר, באמת).

אולי יש לך כאן איזה בלוג שמחכה לרענון ואפשר לבדוק בו בלי הצהרות גדולות אם זה באמת מקדם אותך.
זאת בדיוק הכוונה. נראה לי שבקרוב. מאד אשמח לראות אותך מפציעה שם אבל אל תרגישי מחוייבת בשום צורה.

אולי הכרגיל שלך הוא זה שאומר "כרגיל", אבל בפועל זה לא ככה?
זה ככה, זה ככה, את לא מאמינה כמה.

שולחת לך חיבוק חם.
גם אני לך.
ושמחה שאנחנו עושות את השיחה הזו עכשיו כי כל הימים שלפני ה-9.9 אהיה בלי מחשב ולא אוכל להיפרד באופן רשמי.
מתוכננת מסיבת שייק ירוק עד שכרון חושים?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

גוונים, אהבתי מאוד את התיאור. זה מה שהתכוונתי בעצם ולא ידעתי לנסח. כתבתי משהו מהר מדי והוא לא שיקף את מה שהרגשתי שכתבתי במקור.
<תפילה, סליחה, אני תופשת עכשיו שלא הקדשתי מספיק מחשבה לשאלה שלך. לא התכוונתי>
ואיכשהו זה ריגש אותי, כי פתאום הבנתי שלא נותרו לי עוד דברים שאני אוכלת או שותה עם חמדה כזו.
ולא נשארו גם ה"טעים לי" שתיארת.
נשארה פשוט אכילה נעימה שמזינה את הגוף מתי וכמה שהוא צריך.

בהצלחה בהמשך התנועה שלך. נשמע פשוט נהדר. אני כן רוצה לומר משהו על הקפה שלך, או יותר נכון - לשאול - להתנצל את בטח לא צריכה וטוב שוויתרת על זה. מאיפה באה הגאווה? היא על הקפה עצמו או על ההצלחה היפה שלך לעשות את זה בלי להתנצל ומתוך קבלה?
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוונים* »

אני חייבת לרוץ, גוגוס, הניסוח באמת לא היה ברור, זה הכיוון השני שכתבת, ארחיב בהמשך..
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

מאד אשמח לראות אותך מפציעה שם.
טוב שאמרת. אני נפרדת גם מבאופן. גם מהמילים שלי וגם מהמילים של אחרים ובעיקר מהזמן שבו אני יושבת על התחת ומזיזה רק את האישונים.

זה ככה, זה ככה, את לא מאמינה כמה
את לא מאמינה כמה אני מאמינה :-)
אין מה לעשות, את פה כבר הרבה זמן ואני מכירה אותך קצת. וכמו שאמרתי לאישה במסע, זה נורא נעים להכיר. בדיוק כמו שאת ניסחת במקומי דברים שרציתי להגיד. נכון שדיברת על עצמך אבל הערבוב הזה פה עושה לי חם בלב. כל כך הרבה דיברנו עד שלפעמים אני מרגישה שבכל אחת מאיתנו כבר יש קצת גם מהאחרות.

מתוכננת מסיבת שייק ירוק עד שכרון חושים?
רוצה להיות איתי על הבאר?
יעל_כו*
הודעות: 67
הצטרפות: 19 ינואר 2007, 14:14

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי יעל_כו* »

שלום לכולכן
אני לא מכאן, רק קופצת לשנייה ונעלמת לי שוב :-)

גוגוס יקרה, לא כתבתי מעולם פה בדף, אבל אני קוראת ונושמת אותו מהיום שהוא נפתח (הדף ההוא- הראשון, על שנת החיוניות שלך...)
אני יוצאת משתיקתי כדי לספר לך, רגע לפני שאת נפרדת, שאת לימדת ומלמדת אותי כל כך הרבה. את ושאר הנשים היפות והחכמות שנמצאות פה איתך.

אני במסע משלי עם תזונה, בריאות והרזייה... הלכתי בכל מיני דרכים, כשהדרך שלך מרחפת לה מעל ראשי, מתקרבת ומתרחקת לסירוגין.
בימים האחרונים, מכל מיני סיבות, מתבשלת אצלי ההבנה שאני רוצה לנסות באמת. לוותר לגמרי על הגלוטן ועל הסוכר המעובד, ולנסות להתחיל להכיר את הגוף שלי בלעדיהם.
היום כבר התחלתי :-)

אז רק רציתי להגיד לך תודה. את נותנת לי הרבה השראה!
גוונים*
הודעות: 1638
הצטרפות: 23 מרץ 2010, 16:12

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוונים* »

מאיפה באה הגאווה? היא על הקפה עצמו או על ההצלחה היפה שלך לעשות את זה בלי להתנצל ומתוך קבלה?
אני גאה בעצמי שהצלחתי לוותר על הרצון שהיה לגמרי מהראש ולא מהגוף להוריד את הקפה הזה מהתפריט שלי רק כי הוא כביכול 'מזיק' (אני באמת לא חושבת שהוא מזיק לי כי זה מעט וכי אני שלמה עם זה) גאה בעצמי שאני לא מרגישה צורך להצדיק אותו בפני עצמי ובפני הסביבה בכל מיני תירוצים , אלא פשוט עומדת מאחורי קיומו בחיי בלב שלם.
כמובן שהיה יותר טוב בלעדיו, אני באמת לא גאה עליו, על הקפה עצמו. אני גאה על היחס הנקי והפשוט שלי כלפיו, בלי להסתבך יותר מדי (אצלי זה לא מובן מאליו...)

מחקי אחרי שאת רואה.
אם אנחנו כבר באווירה של גילויי לב וכנות, זה הרגע להודות בקול שאין לי מושג איך למחוק... אני כל כך מאותגרת מחשבית שמעולם לא נכנסתי כאן לכל עניני העריכות, המקסימום שאני יודעת זה לעשות אייקון של סמיילי ופרח. אבל העתקתי אז את יכולה למחוק (או אם יש מתנדבת אחרת...)

אבל הערבוב הזה פה עושה לי חם בלב. כל כך הרבה דיברנו עד שלפעמים אני מרגישה שבכל אחת מאיתנו כבר יש קצת גם מהאחרות.
לגמרי (())
רוצה להיות איתי על הבאר?
באארור :-)
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

_אני חוזרת ומציעה את ההצעה שלי, שנראית ממבט ראשון דומה להצעה הזו, אבל למען האמת שונה ממנה. לאכול שוקולד כמה שאת רוצה ולהפסיק כשתפסיקי לרצות לאכול שוקולד.
צריכה הסבר מה זה ייתן לי.
אמנם ערכתי בינתיים רק ניסוי מחשבתי, ואין לי אומץ לנסות בפועל, אבל לדעתי אם אפסיק כשארצה להפסיק
כנראה שאחר כך יתחשק לי משהו כמו מיץ תפוזים, תפוח ירוק, חסה. לא מתוך הבנה שכלית, שהגוף צריך לקבל פיצוי אלא מתוך תזונה אינסטינקטיבית , אבל למחרת לא תהיה בי שום תחושת גועל למראה שוקולד חדש. להיפך._

כן ולא. לא תופיע תחושת גועל, אבל אולי תתאזני על כמות קטנה יורת של שוקולד. האיזון הנוכחי שלי הוא קוביה-שתיים עם התה. זה אם אני בוחרת שוקולד ולא תמרים או דבש.

אבל הדיונים בדף שלי עוררו בי את ההכרה שזה עניין פיזיולוגי: ברגע שהגוף חשוף לסוכרים מעובדים, הוא רוצה עוד ועוד, ולכן עדיף להוריד אותם לגמרי.

שואלת - את בטוחה שאצל כולם זה ככה? לדעתי זה נכון רק לגבי חלק מהאנשים. אולי הרוב, לא יודעת, אין לי סטטיסטיקה. אבל כלל לא בטוח שהכלל הזה נכון לגבייך
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

זאת הייתי אני
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

אני גאה על היחס הנקי והפשוט שלי כלפיו, בלי להסתבך יותר מדי
נשמע נפלא. מבינה אותך לגמרי.
(אני אמחק)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

יעל כו נהדרת, תודה שבחרת לצאת משתיקתך, גם אם רק לרגע. ריגשת אותי. עם המילים והסיפור וההחלטה החדשה שלך.
הלוואי והייתי מכירה את הסיפור הזה. יש לי תחושה שהוא היה ממלא אותי השראה בחזרה @}
תודה על המילים ובהצלחה בדרך שלך.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

עוד יום חיוני תם לו. אני שוכבת לישון בתחוש של סיפוק. כי אני עושה משהו טוב.
הייתי שמחה לו זה לא היה ניסוי אלא החיים. לו זה לא היה משהו שאני עושה אלא משהו שהוא שגרת החיים שלי.
נו, בשביל זה יש לי חיים שלמים.

הערת אגב - אחותי גרה בלונדון והזמינה אותנו לראש השנה.
בתפריט - בשר למננות הראשונות, בשר למנות העיקריות ובשר לקינוח. טוב, לא צריך להגזים.
היא הציעה שאני אביא את הקינוח :-D
אני הצעתי להכין כמה תוספות למנות הראשונות :-)
אני מתכננת סלט שומר בהדרים, סלט אבוקדו, וסלט תרד וכרישה - כולם מהספר החדש "סלטים" של רפי כהן.
מקווה שיהיה לי טעים כי זה מה שיש לי לאכול.
אני רוצה לפרסם מניפסט חגיגי לראש השנה שקורא להפרדה בין חגיגיות לבין בשר. ובעוד כמה שנים בין חגיגיות לבין בישול...
טל*
הודעות: 405
הצטרפות: 19 מאי 2002, 22:45

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי טל* »

גוגוס,
למרות שיש עוד כמה ימים עד הפרידה, רציתי גם להגיד לך כבר תודה על הכתיבה שלך.
גם אני מהקוראות השקטות של הדפים (רוב הזמן), ומצטערת על עזיבתך. אם כי היא מאוד מובנת לי.
מבחינתי, ההיחשפות לתהליך העמוק, הרפלקסיבי, הביקורתי, והגופני מאוד שהצגת כאן, היתה לא רק מרתקת, אלא גם מעשירה ומעצימה.
קשה לי להסביר את זה באופן מדויק, אבל הרגשתי שאת פותחת חלונות ודלתות שלא ידעתי על קיומם וסוללת דרכים שלא שיערתי שהן אפשריות. וזה היה אפקטיבי למרות שהבנתי שאת מאוד שונה ממני. גם אם אלה לא הדרכים שאני יכולה ללכת בהן, ואולי דווקא בגלל זה - הייחודיות שלך מאוד ברורה - הן גרמו לי לחפש את הדרכים שנכונות עבורי ולתהות על הדרכים שאני צועדת בהן.
מאוד אהבתי גם את הסבטקסט שנמצא בדפים שלך, שעוסק בתקשורת בין אנשים ובין אדם לבין עצמו (וגופו), גירסה מורכבת של תקשורת מקרבת, שהיתה נוכחת כאן והפכה את הדיאלוג לנעים מאוד, ויותר מזה, למלמד מאוד, במובן המעשי של למידה.
מאחלת לך שנה טובה, שבה תמשיכי לטפס (בקלילות) על הרים ולהגיע לכוכבים,
ואני מאוד מקווה שאשוב לקרוא דברים שאת כותבת, כאן או במקום אחר (אולי את הספר שלך?).
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

טל יקרה לי מאוד, תודה תודה תודה.
תודה שהחלטת להפציע כאן לפני זמן מה ולאתגר אותי בשאלות. הרצון לענות לך אילץ אותי, כמו תמיד, להתבונן מחדש במוכר והאוטומטי, ולשקול אותו שוב. האם הוא עדיין נכון? האם הוא עדיין מתאים?
תודה על הנוכחות הנעימה שלך.
תודה על המילים היפות.
תודה על היותך.
מאחלת לך חיים שלמים של חקירה. @}
אם וכאשר יהיה ספר אני מבטיחה לחזור לכאן לספר.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

עדכון בוקר שרציתי להניח כאן מזמן - נשירת השיער שלי הצטמצמה לכמעט כלום. אני חושבת שלקח לזה שבוע להתאזן מאז שהתחלתי עם התזונה החיונית המדויקת. כיום זה ממש כלום עם כלום.
יש לי רעמת תלתלים מפוארת ממש אז האמת היא שמעולם לא דאגתי בגלל נשירת שיער. אבל כסמפטום של בריאות אני חושבת שעדיף שהוא לא ינשור בכמויות :-)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

וואו, איזה יום קסום. אלו הימים האחרונים של החופש הגדול כאן ויש אווירת חג ברחובות.
עשינו קניות הכרחיות ויצאנו לים. ים אמיתי שכזה, שלא רואים בהרבה מקומות באנגליה.
הבונוס הגדול - אין חול! במקום זה יש שפע אינסופי של חלוקי נחל בכל גודל צבע וטקסטורה.
הילדים חגגו. נכנסו למים עד המותניים כי לא הבאנו בגדי ים, שיחקו בחלוקי הנחל, ואנחנו בינתיים רבצנו לנו כאילו החיים שלנו הם חופשה אחת גדולה.
אושר גדול.
מצ'רה, חשבתי עליך בגלל נאום השינה שלך, ועל כל הדברים שמייצרים חיוניות ולא מקבלים מספיק תשומת לב. אז ים. ים מייצר לי חיוניות. כמו שחני כתבה פעם שהיא נשענת על עץ כדי להיטען בכוחות חדשים, כך אני נטענת מהים. רק מלהיות בקירבתו.
וזה שאין בו חול רק הופך אותו לעיסקה שווה יותר לטעמי. אפשר לחפון ולחפור, אפשר לעצב מרבץ בכל צורה שהיא, אפשר לחפש הפתעות מהים, ועדיין לחזור נקיים לגמרי ובעיקר בלי חול בשיער. נו, סוג של גן עדן, נכון?
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

יצא לך רוגאלא טעים ובלוגלא שעונה על הצורך.
:-)
זה היה ממקלדת דפוקה בעבודה. טוב שלפחות יצא משעשע.

נשארה פשוט אכילה נעימה שמזינה את הגוף מתי וכמה שהוא צריך.
טוב, נראה לי שהבנתי, ונראה לי שאצלי יש עוד כמה אפשרויות נוסף על מה שהגדרתן. ואני לא בטוחה מי מהן הבעייתית ביותר מבחינתי, אבל לא אתעכב על זה כרגע.

חוזרת לזה: אני מצדי מרגישה כל כך לא חיונית בימים אלה ובחשק גדול לפחמימות, פריכיות אורז ותפוחי אדמה התחבבו עלי יותר ויותר לאחרונה. אה, גם חשק לפרות, ובערב שבת התענגתי על סלט פרות מגוון וטרי.
וגם ל: יש מן הסתם לפחות סיבה אחת נוספת שיכולה להסביר את הקושי, אך בינתיים אני בוחנת אותה ביני לביני.
ולמה שכתבה גוונים:
והרי גוגוס עבדה איתי כל כך הרבה על לשים לב שהשינוי התזונתי לא טוב לא לבוא מתוך מאבק
אז ככה. אני בהריון. שבוע 9, והתאפקתי עד עכשיו מלספר.
אתמול היינו לראשונה אצל הרופאה, והנה אני משתפת אפילו שאולי זה קצת מוקדם.
מצד אחד, הרי זה הזמן החשוב ביותר להקפיד על תזונה ללידת תינוק בריא וגם לדאוג לאמא בריאה וחיונית, שתגדל אותה בתוכה ואחר כך מחוץ לה בשיא החיוניות.
אבל מצד שני, זה זמן שקשה יותר להתמודד בו והיאבק בו עם חשקים כמו גם עם סלידות שמתפתחות ממאכלים ומריחות.
אז אתמול בלילה אכלתי מעוגת השוקולד הטרייה שאפיתי, ועל אף שלרוב אני אופה עוגה פשוטה כזאת, גם כי זה מה שרוב הילדים פה אוהבים (חלילה לא עוגת תפוחים, נאמר), וגם כדי שלא יהיה אטרקטיבי במיוחד עבורי (עוגת תפוחים מפתה הרבה יותר), היא דווקא הייתה לי טעימה להפליא, והייתי צריכה לבלום בכוח כדי לא להמשיך מעבר לשתי פרוסות. ובעוגה הזאת אפילו לא היו מיץ תפוזים וטחינה גולמית, שהרבה פעמים אני בוחשת פנימה. לפחות קמח מלא, סוכר דמררה וחמאה.
ואז המשכתי עם יצר הרע, שנהנה לשחק על הטיעון המוסווה של השינוי התזונתי לא טוב לו לבוא מתוך מאבק , ואכלתי הערב דגנים מתוקים עם חלב!!! אמנם דגנים אורגניים ללא גלוטן, אבל בהחלט ממותקים ובהחלט עם חלב פרה רגיל לגמרי.
אני מתנחמת בכך שעד הצהריים אכלתי גם אתמול וגם היום פרות ושקדים, והרגשתי שזה טעים ומוצלח לי.

אבל אולי תתאזני על כמות קטנה יורת של שוקולד.
קשה!!!
ברגע שאני פותחת טבלת שוקולד, גם אם היא מוטמנת במקרר או בארון, אני מסתובבת עם זמזום טורדני בראש, שלא נרגע עד שאני גומרת אותה.
_אבל הדיונים בדף שלי עוררו בי את ההכרה שזה עניין פיזיולוגי: ברגע שהגוף חשוף לסוכרים מעובדים, הוא רוצה עוד ועוד, ולכן עדיף להוריד אותם לגמרי.

שואלת - את בטוחה שאצל כולם זה ככה? לדעתי זה נכון רק לגבי חלק מהאנשים. אולי הרוב, לא יודעת, אין לי סטטיסטיקה. אבל כלל לא בטוח שהכלל הזה נכון לגבייך_
אני חושבת שאין לי דרך לדעת אם הסיבה שאני נגררת לאכול עוד ועוד סוכרים ברגע שרק התחלתי היא חולשת אופי, סיבה רגשית או מה שלא יהיה או סיבה גופנית ממש. אבל כיוון שזה פשוט קורה, וכיוון שנחשפתי לטענה שיש אפשרות כזאת, וגם את מסכימה ש זה נכון רק לגבי חלק מהאנשים. אולי הרוב, נוח לי כרגע להכליל עצמי בקבוצת האנשים שהכלל נכון בקשר להם, ולא לקרוא לעצמי רכיכה, אם לשאול ביטוי מדף אחר שסער לאחרונה...

נשירת השיער שלי הצטמצמה לכמעט כלום.
כסמפטום של בריאות אני חושבת שעדיף שהוא לא ינשור בכמויות
והנה אני עם ההריון הזה ממשיכה לנשור במרץ. התינוקות שלי לא קוראים את ספרי ההדרכה...

ויום הים אכן נשמע תענוג! שירבו כמותו.
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

שתגדל אותה בתוכה
מעניין מאוד שכתבתי כך!
כמובן שאנחנו עדיין לא יודעים את מין העובר...
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

הי תפילה יקרה,

_נשארה פשוט אכילה נעימה שמזינה את הגוף מתי וכמה שהוא צריך.
טוב, נראה לי שהבנתי, ונראה לי שאצלי יש עוד כמה אפשרויות נוסף על מה שהגדרתן. ואני לא בטוחה מי מהן הבעייתית ביותר מבחינתי, אבל לא אתעכב על זה כרגע._
בהחלט יש עוד המון אפשרויות ובוודאי שתחווי חלק מהן כי זה חלק מהמסע הזה. אני הגעתי בהקשר הזה לסוג של קצה, אבל עברתי הרבה בדרך לשם. ואולי במקום לחשוב על התיאור הבעייתי ביותר תנסי להתמקד דווקא בחיובי ביותר ולזרום ממנו הלאה. כלומר, מבין כל החוויות שיש לך מול האכילה, לחפש את אלו החיוביות ולזכור אותן. הזיכרון יגרום לך לחפש אותן בהמשך. כל מה שצריך זה לסמן לעצמך כשאת נתקלת במשהו חיובי. זהו זה. השאר יבוא לבד, גם אם לאט.
כשאת מרשה לעצמך להתרגש מאשכול ענבים, להתענג עליו כמו שהיית אולי מתענגת על עוגת שוקולד, את משאירה רישום במוח לחזור אליו שוב ושוב. זה היזון חוזר פשוט.

ברכות חמות מקרב לב על ההריון. שיהיה בשעה טובה.
לגבי תזונה בהריון - הנה המחשבה שלי, אחרי שעברתי שלושה הריונות שונים מאוד מבחינה תזונתית ואחרי שליוויתי חברות הריוניות רבות.
מצד אחד, הריון זה משהו אחר משגרת החיים. מצד שני, גם הנקה היא כזו וגם גיל המעבר הוא כזה, ולמי שעוברת טיפולי פוריות אז גם שם יש משהו אחר מהשגרה הרגילה. כך שכאשר את מתבוננת בחיי האשה יש מצב שתמצאי יותר הפרות שגרה מכל מיני סוגים מאשר שגרה אמיתית. אי לכך - אני חושבת שחשוב להכיר בכך שזוהי בעצם השגרה הנשית. עם מה זה משאיר אותך? עם זה שמצד אחד רצוי מאוד להשתדל תמיד לעשות את מה שאת תופשת כשהכי מתאים ובריא, ומצד שני להשתדל עד המקום שבו את מרגישה במאמץ. ומה שיוצא לך - יוצא.
וכשאני אומרת שמה שיוצא לך - יוצא אני מכוונת גם לזה שלא כדאי לנחם את עצמך בשום דבר. כי גם החלקים הבריאים הם מה שיוצא לך כשאת הכי משתדלת. את הנקודות שלך את מקבלת על עצם זה שאת במודעות ושאכפת לך ושקראת ושאת יודעת מה נכון ושאת לא שמה פס. זהו זה. על כל השאר נסי לא לחלק לעצמך ציונים. לא לטוב ולא לרע.
הנה, אני מסמנת לך מילים שכתבת ושלדעתי משקפות אמונות מכשילות. מקווה שזה מועיל ולא מעצבן:
להתמודד בו ולהיאבק בו_ , _הייתי צריכה לבלום בכוח_ , _המשכתי עם יצר הרע_ , _הטיעון המוסווה_ , _אני מתנחמת

ברגע שאני פותחת טבלת שוקולד, גם אם היא מוטמנת במקרר או בארון, אני מסתובבת עם זמזום טורדני בראש, שלא נרגע עד שאני גומרת אותה.
אני בעד לגמור אותה. גם כי נראה שבמילא תחסלי אותה וגם כי אם זה באמת ככה אז לפחות תרוויחי את היעלמו של הזמזום. תגמרי אותה ותראי מה את מרגישה. חוויתי פעמים רבות את התוצאה של זה והיא תמיד היתה מועילה. גועל. גועל פשוט וטוב. החוויות האלה נצרבות חזק מאוד אבל רק אם הולכים איתן עד הסוף. אם תעמדי שם ותגידי לעצמך - לא כדאי, לא בסדר וכו' לא תגיעי לקצה של זה. תנסי פעם, מה אכפת לך?
ומעבר לזה, כדאי לעשות משהו עם הזמזום הטורדני. אפשר לעשות כל מיני דברים. לא להכניס שוקולד הביתה או לנסות לפצח את הסיבות שמובילות לקיומו של הזמזום. ובטח יש גם שפע אפשרויות אחרות.

נוח לי כרגע להכליל עצמי בקבוצת האנשים שהכלל נכון בקשר להם, ולא לקרוא לעצמי רכיכה
מקווה שזה בסדר לומר שאני חושבת זו טעות טקטית. קודם כל, כי אם את מרגישה שהאופציה השנייה היא לשפוט את עצמך אז שם בדיוק הבעיה ולא כדאי לברוח ממנה. זה הרי לב העניין שלך, לא? השיפוט העצמי הזה. ברגע שתמוססי אותו הרבה דברים יעלמו יחד איתו. אם תשתיקי את הקול הזה הוא לא ייעלם. מעבר לזה, אין שום צורך להכליל את עצמך בשום קבוצה שהיא. זה שיפוט בפני עצמו. הסיבות בכלל לא משנות. את מי שאת וזהו זה. ויש לך קושי. מה זה משנה מה גורם לו? את בכל מקרה תתמודדי איתו כמיטב יכולתך וזהו.
מה שאני מנסה לומר זה שנראה שאת עושה מהלך פסיכולוגי בהקשר הזה. ומהלכים כאלה מזיקים לדעתי לזרימה של הדרך שלך. פחות החלטות, הכללות, הגדרות, שיפוט, ויותר התנסות.
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

מבין כל החוויות שיש לך מול האכילה, לחפש את אלו החיוביות ולזכור אותן. הזיכרון יגרום לך לחפש אותן בהמשך.
על אף הנוהג לנסח כאן הרבה מהאמירות באופן חיובי התאים לי באותו הרגע לנסח כפי שכתבתי, ובחרתי בנוסח הזה במודע, אבל כשהמשכתי לקרוא את דברייך מצא חן בעיניי הרעיון, שהוא מעבר לניסוח חיובי.
השאר יבוא לבד, גם אם לאט.
זה מה שקשה לי, ה"לאט" הזה...

ברכות חמות מקרב לב על ההריון. שיהיה בשעה טובה.
תודה!
גם הנקה היא כזו
:-)
בדיוק עבר שבוע מההנקה האחרונה שלי. יום רביעי שעבר בבוקר.

נסי לא לחלק לעצמך ציונים. לא לטוב ולא לרע.
מילים שכתבת ושלדעתי משקפות אמונות מכשילות.
נראה שאת עושה מהלך פסיכולוגי בהקשר הזה. ומהלכים כאלה מזיקים לדעתי לזרימה של הדרך שלך. פחות החלטות, הכללות, הגדרות, שיפוט, ויותר התנסות.
דיברנו על זה בעבר. אני צריכה עוד לחשוב הרבה כדי להבין את הרעיון הזה, לקבל אותו, ליישם אותו.

אני בעד לגמור אותה.
תנסי פעם, מה אכפת לך?
ברור שגמרתי. אפילו אין פה שאלה של "בעד" או "נגד". אין פה שיקול דעת. זאת עובדה מוגמרת...
גועל. גועל פשוט וטוב.
נו, אשרייך וטוב לך. מעולם לא חוויתי גועל מחיסול חבילת שוקולד. המשכתי בכיף אל קִצה של השנייה.
אבל היום בסופר הייתה התנסות מעניינת. החלטתי לזרום ולקנות לעצמי טבלת שוקולד במקביל לזאת שקניתי לקטן. בעבר הייתי אוכלת את שלי (גדולה ממה שקניתי היום), אוכלת את מה שהוא הותיר ונגררת לקנות שלישית, אבוי לבושה! (כן, כן, לא צריך למרקר לי כחלק מה מילים שכתבת ושלדעתי משקפות אמונות מכשילות_ . זה הומור מסוים שלי.) היום אכלתי את שלי, אבל לאט יותר מהרגיל, ואולי את הסוף רק כי ברור שאני גומרת את החבילה, אבל לא כי הייתי אחוזת דיבוק, וגם כיבדתי אותו, ואמנם התכבדתי משלו, אבל כשבכל זאת נשאר משלו - לא רציתי עוד, ובטח שלא פתחתי חבילה חדשה. ובכלל היו אלה חבילות קטנות מהרגיל. יש בזה משהו משמח.
ניסיתי לחשוב בזכות מה חל השינוי. אין לי דרך לדעת, אבל אני נוטה לתלות את הסיבה בתהליך שעברתי ושאולי גרם לגוף לעצור ולהסתפק בכמויות שוקולד קטנות יותר. עדיין יש סבירות גבוהה שההריון על בחילותיו היה מה שעצר אותי. אולי גם וגם.

אפשר לעשות כל מיני דברים. לא להכניס שוקולד הביתה
בוודאי.
זה מה שעשיתי בזמן האחרון. או יותר נכון, הכנסתי אבל לא התחלתי לאכול ממנו, ולכן לא המשכתי, כי היה ברור ש אני לא אוכלת שוקולד. ברגע שאני כן...

ויש לך קושי. מה זה משנה מה גורם לו?
לתפיסתי, זה משנה, כי ידיעת המקור לקושי תשפיע על דרך ההתמודדות, על מציאת הפתרון.

תודה על התשובה המפורטת.
אני מחפשת את דרכי, וזה משפט שלפני חודש-חודשיים לא הייתי כותבת, כי היה נדמה לי שמצאתיה.
אני רואה עליית מדרגה ב הבנה , שאין נוסחה מדויקת שאפשר לקבל בזמן קצר.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

על אף הנוהג לנסח כאן הרבה מהאמירות באופן חיובי התאים לי באותו הרגע לנסח כפי שכתבתי, ובחרתי בנוסח הזה במודע, אבל כשהמשכתי לקרוא את דברייך מצא חן בעיניי הרעיון, שהוא מעבר לניסוח חיובי.
כאן ממש אין נוהג כזה. הנוהג הוא רק שלי, להצביע על האפשרות האחרת, מתוך כבוד לאפשרות שנבחרה. וכמו שקרה פה, לפעמים, ולמרות שזה צפוי כל כך, משהו בזה עוד מזיז איזה נים. תודה שכתבת מדויק כל כך מה הרגשת מול הדברים.

זה מה שקשה לי, ה"לאט" הזה...
מזדהה עד עמקי נשמתי. הסבלנות היא אחד הדברים הכי טובים שרכשתי בדרך הזו.

אני צריכה עוד לחשוב הרבה כדי להבין את הרעיון הזה, לקבל אותו, ליישם אותו.
מציעה, שוב כהרגלי, לא לחשוב הרבה. במקום לחשוב - להתבונן, להתנסות ולחיות את זה כפי שזה.

מעולם לא חוויתי גועל מחיסול חבילת שוקולד. המשכתי בכיף אל קִצה של השנייה.
זה לא לגמרי משנה כמה את צריכה כדי לחוות את הגועל. אם בא לך עוד חבילה תאכלי גם אותה וגם עוד אחת אחריה. מתישהו תרגישי ממש ממש רע. אבל ממש. עד כדי מחלה. קרה לי בעבר כמה פעמים והשאיר חותם בל יימחה. אני לא משווקת את ההתנסות הזו. אני רק אומרת שכאשר היא מגיעה לפתחך יש לה סיכוי להיות נקודת מפנה אם תבחרי בה. אבל כאמור, בשביל זה צריך ללכת עד הסוף. כשהגוף שלך נהיה כמעט חולה ממזון מסוים הוא זוכר את זה ממש ממש טוב.

זה הומור מסוים שלי.
הלו, גיברת, תני קצת קרדיט, אה? :-)

לא רציתי עוד, ובטח שלא פתחתי חבילה חדשה. ובכלל היו אלה חבילות קטנות מהרגיל. יש בזה משהו משמח.
ממש ממש משמח. דיבור יפה עם הגוף.

ידיעת המקור לקושי תשפיע על דרך ההתמודדות, על מציאת הפתרון.
מבלי לערער לרגע על תפישתך, משתפת אותך בשלי כחומר למחשבה - חשבתי כך המון המון זמן. ופעלתי על סמך זה. וגיליתי שזו טעות. יש בחשיבה הזו משהו שעשוי להיות מאוד מגביל. הוא מגביל את החיפוש (כי עמוק בפנים אנחנו מניחים גורם אחד מרכזי), את המציאה (בגלל המיקוד והרצון שלנו לדעת כבר את התשובה ה"אמיתית"), ואת כל מה שבא אחר כך.
מהצד שלי - הפתרון הוא תמיד אחד - לטפח את המודעות - ולכן הגורם בכלל לא משנה. אלא אם יש לך בעיה מבנית פיזית. ואגב, בגלל זה אני גם חוזרת על עצמי עם המסגורים החיוביים. כי אני חושבת שתהליך המודעות קשור לכך וכי אני מאמינה שכל פגישה עם החיובי מטפחת את החשק שלנו להצמיח מודעות. אני לא סגורה על זה שכתבתי ממש מובן את שתי השורות האלו אבל אולי הפעם די בכך.

היה נדמה לי שמצאתיה.
זה בדיוק העניין לטעמי. כמו עם הדרך, ככה גם עם הגורמים. כשנדמה לך שמצאת את פועלת בהתאם. ואז מגלה שלא מצאת. ומה קרה בדרך? בזבזת זמן על הדבר הלא נכון. אני מצאתי שזה מתסכל, אבל אולי זו רק אני. כשאת לא מניחה שיש גורם ויש פתרון את לעולם לא מבזבזת זמן. את פשוט חיה את חייך מתוך מירב המודעות שאת מצליחה לגייס בכל רגע נתון וזהו. הדברים קורים מעצמם. בדיוק כפי שכתבת בעצמך - קורים לך דברים ואת לא בדיוק יודעת למה. היש טוב מזה?

אני רואה עליית מדרגה בהבנה , שאין נוסחה מדויקת שאפשר לקבל בזמן קצר.
יישר כוח! ואם יורשה לי - אני חוששת שאין בכלל נוסחה שאפשר לקבל, לא מדויקת ולא בלתי מדויקת, בלי קשר לזמן. יש את החיים, על הפכפכותם ומורכבותם.
שיצליח לך @}
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

הנה, תפילה, משהו שקרה לי עכשיו ואולי יעניין אותך בהקשר של מה שדיברנו.
סידרתי את המטבח והתחלתי להכין איזה מתכון של גבינה טבעונית. ובעודי מכינה אני מרגישה איך נבנה בי מתח מסוים. למה מתח? כי פתאום קלטתי שלא נערכתי מספיק מוקדם ושכדי לסיים בזמן ולהביא מחר לשולחן החג של אחותי אני אאלץ היום להתעסק בזה בשעה מאוחרת מאוד מכל מיני סיבות שקשורות למתכון. והופה, עצבנות קלה. על כל זה לא חשבתי כשהייתי עצבנית. זה רק בדיעבד.
אז אני סובבת לי במטבח עצבנית קלות ופותחת ארונות ומחפשת משהו. ובבית יש שוקולד צ'יפס למתכון אחר שהבטחתי להכין ואני כבר מגלגלת את המחשבה הזו בראש.
ואז אני עוצרת. ממש עוצרת פיזית את התנועה שלי ושואלת את עצמי - מה את עושה? ועונה לעצמי - מחפשת משהו טוב. גם אחרי כל מה שעברתי, האמת היא שזה מה שאני עונה לעצמי. משהו טוב. ויש בבית דברים טובים כאלה. השוקולד, וגרנולה וביצים ועוד דברים שכרגע אני מעדיפה לא לאכול.
השתדלתי לא לזוז. פיזית. לא להמשיך את התנועה שכבר החלה. הכי פיזי שיש. ושאלתי את עצמי - מה את צריכה? ועניתי לעצמי - שומן. פתחתי את קופסת המקדמיה ואכלתי ממנה עד שנרגעתי. לפעמים אני עונה - סוכר. ואז אלו יהיו ענבים עד שאני ארגע. אני מחפשת את המדרגה הכי נמוכה שאני זקוקה לה. לא חוכמה להגיד לעצמי - שוקולד. השאלה היא מה אני מחפשת, איזו תחושה בגוף אני רוצה שתזרום. לרוב אלו שומן או סוכר. לעתים רחוקות משהו מבעלי חיים ובתקופות אחרות אני גם מרשה לעצמי.
לזה אני מכוונת כשאני אומרת מודעות. המודעות היא גם בעצירה (לא מהלך פשוט בכלל), גם בדיבור שרואה מה שקורה כאן, גם בשאלה אל הגוף מה צריך וגם בתשובה. עכשיו נשאר רק לעשות וזה כבר החלק הקל, כי בכל המהלך הזה שעוצר את התנועה המוכנה מראש כבר יוצא החשק לתנועה הזו. כך זה אצלי. כך זה אצלי היום. לא תמיד היה ככה.

ובימים יפים יותר אני מצליחה לנהל את הדיאלוג האמיתי ששואל "מה את מרגישה?" במקום "מה את עושה?" ויוצא ממנו משהו הרבה יותר טוב שלא סותם לרגשות את הפה עם אוכל, גם אם איכותי.
הפעם לא הצלחתי. ניהלתי אותו כאן עכשיו כשכתבתי לך. אבל התוצאה מספקת אותי בהחלט. גם אני בדרך.

אני מקווה שהתיאור הזה מועיל במשהו. קיבלתי ממך את ההרגשה שהחוליה בין התיאורטי לפרקטי חסרה וקיוויתי שזה אולי מתחיל להשלים אותה.
מיכל_בר*
הודעות: 667
הצטרפות: 30 אוגוסט 2005, 22:41
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בר*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בר* »

גוגוס יקרה,
אם טל תרשה לי, אשמח לתפוס טרמפ על מילותיה מאתמול, אני מזדהה עם כל אחת מהן.

אוסיף צבעים וטעם: פעם ביומיים ככה אני מארגנת לי סלט נפלא. בדרך כלל הוא נראה כך: חסה, סהרוני סלרי, בצל סגול, פלפל ירוק או מלפפון קלוף, אולי גזר, אולע עגבניות שרי, בזיליקום או פטרוזיליה, תמיד כוסברה (שזה עבורי גילוי של ממש, ורכשתי שלושה עציצוני כוסברה לצורכי הסלט!), מיץ לימון, שמן זית ומלח. האקסטרה (מגיעה תמיד): מנגו או אפרשזיף, תפוח ירוק קלוף. השידרוג: מיני אגוזים וזרעונים (ברזיל קצוצים בסכין!!!).
על כל ביס אני מתענגת מחדש.
ואני בכל פעם מודה לך ביני לבין עצמי.
ברור לי כי הסלט הזה הולך אתי מכאן לנצח.

תמיד תהיי נצורה בלבי <ובקיבתי>!
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

תודה שכתבת מדויק כל כך מה הרגשת מול הדברים.
מרחיבה עוד קצת כדי לדייק עוד קצת: מה שכתבת הצטייר לי כהצעה תכל'סית, וזה משהו שאני מסוגלת להבין, לעכל מחשבתית.
בשונה מ-
מציעה, שוב כהרגלי, לא לחשוב הרבה. במקום לחשוב - להתבונן,
זה מה שעדיין לא מחודד אצלי. מה בין "לחשוב" לבין "להתבונן"? יש בי כנראה משהו מאוד "מנתח", אנליטי.

אם בא לך עוד חבילה תאכלי גם אותה וגם עוד אחת אחריה. מתישהו תרגישי ממש ממש רע. אבל ממש. עד כדי מחלה.
לא נראה לי... נראה לי שאני באמת עוצרת בשלב שלפני הגועל המוחלט, כי אני מרגישה כבר שדי לי. הרי לא אכריח את עצמי לאכול עוד כדי לחוות את הבחילה, וכך יוצא שזכורות לי תחושות של צורך בולמוסי להמשיך ולאכול, ואכן המשכתי ואכלתי, יחד עם חמימות לא נעימה בגוף, תחושה של הרעלת סוכר, אבל זה עדיין לא היה משהו עצמתי שירתיע אותי מלהתקרב בפעם הבאה. וגם נדמה לי, שאם הייתי נגעלת, הייתי זוכרת בפעם הבאה לעצור מוקדם יותר = לאכול רק שתי חבילות וחצי ולא שלוש...

תני קצת קרדיט, אה?
בבקשה, בבקשה. :-)

אני לא סגורה על זה שכתבתי ממש מובן את שתי השורות האלו אבל אולי הפעם די בכך.
אני מבינה את המילים...

שיצליח לך
תודה, יקירתי. גם לך (שימשיך להצליח).

אני מקווה שהתיאור הזה מועיל במשהו. קיבלתי ממך את ההרגשה שהחוליה בין התיאורטי לפרקטי חסרה וקיוויתי שזה אולי מתחיל להשלים אותה.
כן. יפה מאוד (גם המעשה, אבל במיוחד ההסבר), ואני מתחברת מאוד. רק שספציפית עכשיו, יש עניין מוזר, שכל מיני מאכלים מגרים ביותר מבחינתי - כמו אגוזי מקדמיה שגם לי יש בבית או אגוזים אחרים וגם גבינות שמנות - מגעילים אותי עכשיו (מן הסתם, בגלל ההריון. מחכה שהשלב הזה יחלוף), ודווקא שטויות לא מגעילות אותי. ביום ראשון גיליתי שאם אני אוכלת שקדים עם ענבים (סגולים! בזכותך!), פתאום השקדים נעשים טעימים ומפתים מחדש, אולי אפילו יותר מקודם.
כרגע נגעלת ביותר מכוסברה, ובעקבותיה גם מעשבי תיבול אחרים פחות-או-יותר, ולכן כבר שבועות שהבלנדר עומד מיותם, ולא שתיתי שייק ירוק. אולי הזיכרון של מוצאי י"ז בתמוז ומוצאי תשעה באב יגרום לי להכין אחד במוצאי צום גדליה ולגלות שזה עושה לי טוב. נראה.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

תפילה

אז ככה. אני בהריון. שבוע 9, והתאפקתי עד עכשיו מלספר.
מזל טוב!

ברגע שאני פותחת טבלת שוקולד, גם אם היא מוטמנת במקרר או בארון, אני מסתובבת עם זמזום טורדני בראש, שלא נרגע עד שאני גומרת אותה.
זה הולך בחפיסות שוקולד? אם תפתחי טבלה של 200 ג' תרצי לסיים אותה באותה המידה? ואם תקני טבלה של 75 ג'?
כלומר, העניין הוא בלסיים את הטבלה או בכמות?

אני חושבת שאין לי דרך לדעת אם הסיבה שאני נגררת לאכול עוד ועוד סוכרים ברגע שרק התחלתי היא חולשת אופי, סיבה רגשית או מה שלא יהיה או סיבה גופנית ממש. אבל כיוון שזה פשוט קורה, וכיוון שנחשפתי לטענה שיש אפשרות כזאת, וגם את מסכימה ש זה נכון רק לגבי חלק מהאנשים. אולי הרוב , נוח לי כרגע להכליל עצמי בקבוצת האנשים שהכלל נכון בקשר להם, ולא לקרוא לעצמי רכיכה, אם לשאול ביטוי מדף אחר שסער לאחרונה...
אם אלו האפשרויות היחידות שפתוחות בפנייך, אז האמונה בסיבה פיזיולוגית היא הרע במיעוטו. אך אני וגוגוס מציעות לך אפשרות שלישית. מה עם האפשרות לא לדעת? לא להחליט על סיבה מסויימת, אלא להחליט לא להחליט? להישאר עם השאלה?

_מציעה, שוב כהרגלי, לא לחשוב הרבה. במקום לחשוב - להתבונן,
זה מה שעדיין לא מחודד אצלי. מה בין "לחשוב" לבין "להתבונן"? יש בי כנראה משהו מאוד "מנתח", אנליטי._

כשאת מתבוננת את לא שופטת. חלשת אופי או רכיכה אלו פרשנויות, שיפוטים. הם מפריעים לראות את המציאות, פשוט אישה שאוכלת טבלת שוקולד. וזהו.

זו הסיבה המרכזית שאני נגד הנרטיב של התמכרות פיזית לסוכר. הנרטיב הזה מצמצם את נקודת המבט. אנחנו, בני האנוש, נוטים לספר לעצמנו סיפורים, ואחר כך להצדיק אותם. מחקר מעניין על זה היה כשנתנו לאנשים רשימת תכונות אופי של אדם ואז ביקשו לתאר אותו. נתנו לקבוצות השונות אותה רשימה בדיוק <רשימה ארוכה, שלוש שורות> רק שבאחת קודם היו תכונות חיוביות ואז שליליות, ובאחרת - הפוך. האנשים שקודם קראו את התכונות החיוביות - תיארו את האדם בצורה הרבה יותר חיובית.
אם בחרת סיפור, את עלולה להתעלם, או פשוט לא לשים לב לעובדות שסותרות אותו, וייחס תשומתלב יתרה לעובדות שמאוששות אותו.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

מיכל בר תודה רבה רבה. את נשמעת כל כך שמחה בבחירות שלך. תענוג.
שולחת לך חיבוק ותקווה שהסלטים שלך תמיד יערבו לחיכך.
שמחתי מאוד על חלקי הקטן בזה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

מה בין "לחשוב" לבין "להתבונן"?
בדיוק מה שכתבה אישה במסע
התבוננות היא בכלל לא במילים. היא חוויה. כך שאם אפשר, הייתי אפילו מוותרת על ה אישה שאוכלת טבלת שוקולד_ ומשאירה את האכילה עצמה. אבל זה באמת לא פשוט. זה השלב הבא. פשוט לחיות ולהיות. וכאשר באות המחשבות, לשים לב אם הן שיפוטיות או לא. אם הן שיפוטיות, בשלב ראשון להסיר את השיפוט. בשלב הבא - להיפרד מהן לשלום. אם להיות קונקרטית - אפשר ממש להגיד להן שלום. להתייחס למחשבה כאילו היא ישות. לברך אותה, להגיד לה - ראיתי אותך, אל תדאגי, יש לך מקום, ועכשיו שלום. לא שלום זועף. שלום נעים.
אני מודה שזה דורש תרגול אינסופי הדבר הזה (לפחות בשבילי) ושזה עדיין "בורח" לי כאשר המצב הרגשי שלי לא יציב. אבל ברגעים שבהם זה מצליח, והם הולכים ומתרבים, זה משרה שלווה גדולה ומשפר הרבה אספקטים בחיים.

המשכתי ואכלתי, יחד עם חמימות לא נעימה בגוף, תחושה של הרעלת סוכר, אבל זה עדיין לא היה משהו עצמתי שירתיע אותי מלהתקרב בפעם הבאה
זה משפט ממש חשוב. קודם כל, ברור שלא תאכלי רק בשביל החוויה. חס וחלילה. וגם אין בזה צורך, כי מה שכבר קרה לך הוא יופי של למידה ויופי של התבוננות. הנה, את זוכרת מה הרגשת ובצורה מאוד פיזית ומאוד מפורטת. חמימות לא נעימה, תחושה של הרעלה. זה מספיק. לא צריך למות :-)
אין פה מטרה "שלא תתקרבי בפעם הבאה". יש רק חוויה שאת נותנת עליה את הדעת ומקטלגת אותה. לא מעיפה אותה או מדחיקה אותה כי היא לא נעימה אלא להפך. שמה לב לפרטים, רושמת לעצמך בראש. זהו זה. זה כל מה שנדרש. והרתיעה תגיע בזמנה, כאשר יצטברו לגוף שלך מספיק חוויות כאלה שהתבוננת בהן בצורה מודעת.
ועוד משהו שכדאי לדעת - זה שהרתיעה מגיעה לא אומר שהיא נשארת לנצח. בהחלט יכולות להיות לך פעמים שבהן תמצאי את עצמך משתיקה את הרתיעה או מתעלמת ממנה או פשוט לא חווה אותה. אבל בשלב מסוים זה יהפוך להיות החריג ולא הכלל. כאמור וכזכור - כל זה דורש סבלנות. והתמסרות למה שיש בדרך להצמחת המודעות שלך לגוף שלך.

מה שתיארת בסוף מעורר את המחשבה שאולי הגוף שלך ישמח בסוכרים בריאים במקום בשומנים בריאים. אולי תרצי לבדוק את זה. אולי אם תתני לו את כל הסוכר שהוא צריך (מפירות, כמובן) הוא לא יצטרך לבקש ג'אנק. למען הסר ספק - זה חומר לבדיקה ולא, חלילה, עצה.
רק בריאות...
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

אני נגד הנרטיב של התמכרות פיזית לסוכר. הנרטיב הזה מצמצם את נקודת המבט
כל מילה בסלע. וכתבת ממש יפה. תודה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

לא שתיתי שייק ירוק
אם וכאשר, את יכולה תמיד להתחיל משייק של פירות ומלפפון. זה קליל ומרווה ומאוד מרענן ונותן תחושה ירוקה בלי כל ערימות הכלורופיל המריר, שאני מהמרת עליו כמעורר הבחילה.
ואם וכאשר פעם שנייה, תמיד כדאי לחזור לזה עם עלים עדינים. שזה אומר - לא כוסברה! :-)
קצת קצוות של חסה, קצת קצוות של מנגולד, עלי תרד צעירים מאוד, והכל בכמות קטנה. שייק ירוק לא חייב להיות תמיד ממש ירוק. יש שפע של אפשרויות באמצע.
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

אתן שמות לב, שאני אוכלת את העוגה ומשאירה אותה שלמה? (יופי של פתגם מצאתי להתאים הנה...)
אני לא כותבת בבלוג שלי, אבל הפכתי את הדף הזה לתחליף...

מזל טוב!
תודה!

כלומר, העניין הוא בלסיים את הטבלה או בכמות?
גם וגם.
לסיים את הטבלה - חובה. (היום היה יוצא דופן.) ייתכן שזה לא יספיק, ואז צריך לפתוח חדשה.

מה עם האפשרות לא לדעת? לא להחליט על סיבה מסויימת, אלא להחליט לא להחליט? להישאר עם השאלה?
קשה לי מאוד! אי ודאות קשה לי.
נו, יש על מה לעבוד בשנה החדשה. ב"ה. :-)

זה מספיק. לא צריך למות
זה ממש הצחיק אותי! <לא מצליחה להיכנס לדף ההבעות כדי להעתיק אייקון צוחק בפה גדול.>

מה שתיארת בסוף מעורר את המחשבה שאולי הגוף שלך ישמח בסוכרים בריאים במקום בשומנים בריאים.
עושה רושם שזה נכון כרגע. ייתכן שזה ישתנה עוד כמה שבועות. אני אופטימית שהבחילות תחלופנה בתקופה הזאת, אם אני זוכרת נכון מהריונותיי הקודמים.
בכל אופן, כאן עולה הסוגיה שהזכרתי בדף שלי יותר מפעם אחת. אני אוהבת פרות, אבל אני צריכה שהם יהיו זמינים לאכילה מיידית. ולכן טוב כשאני מספיקה, כמו הערב, לעמוד ולשטוף ערמות של ענבים או, כמו אחר הצהריים, לעמוד ולחתוך קוביות מלון, או, כמו אתמול, לעמוד ולפרוט רימונים בכלי החדש שקניתי, ואז יש לי במקרר הרבה פרות לרגע שמתחשק לי.

בעניין החוויות החיוביות הקשורות לאכילה:
ירדתי למטבח אחרי שקראתי וכתבתי כאן קודם, ותוך כדי בישולים לחג חשבתי על הדברים, והנה צף במוחי זיכרון ואחריו עוד אחד. וכבר תראו על איזה מרחק שנים מדובר, מה שאומר שכנראה מדובר בחוויות חזקות, אבל הן מתבססות על מצב קיצוני כלשהו, ולכן זה אומר שוב ש כל זה דורש סבלנות. והתמסרות למה שיש בדרך להצמחת המודעות שלך לגוף שלך. כדי להבחין בתחושות האלה במצבים עדינים ויומיומיים יותר.
כשהייתי בת עשרים טסתי עם חברה לאנגליה (...). אחרי טיסה לילית, שלא ישנּו בה מחמת ההתרגשות, ואחרי יום של sight seeing, כי איך לא ננצל את הזמן, מצאנו את עצמנו צונחות על הדשא באיזה פארק (סנט ג'יימס'ס נדמה לי). הוצאתי מהתיק תפוח ירוק חמוץ שטוף שטס אתי מהארץ, וברגע שנגסתי בו הרגשתי פרץ של ויטמינים ואנרגיה שניגר לתוכי עם עסיס התפוח. זה היה מצוין!!!!
וחוויה קדומה יותר הייתה כשטסתי לטיול בת מצווה (על סף גיל 13) עם אמא שלי. אחרי כשלושה ימים בצרפת, שבהם ניזונו בעיקר מבאגטים, וכנראה הייתה גם פעם אחת שאמא שלי קנתה לנו תפוחים (פרות היו נורא יקרים), נסענו ברכבת להולנד. אחד האתרים המרכזיים שציפיתי לטייל בו היה מדורודאם, אבל בשלב מסוים שם החל לרדת גשם. נכנסנו לקפיטריה והזמנו סלט. תקופה ארוכה אחר כך עוד המשכנו להתגעגע אליו ולהלל אותו.
ותוך כדי כתיבה אני נזכרת בחוויה שלישית, ששונה במהותה משתי אלה: מחנה בני עקיבא בגיל 15 בערך. ההורים באים לבקר ביום שישי ומביאים אתם רוגאלאך מסוג מסוים טעים שהכרתי לפני שנים רבות (כ-20...) אני חושבת ששם העונג מטעמם של הרוגאלאך היה כרוך בפגישה עם ההורים, כי מבחינה חברתית לא היה לי טוב במחנה, ונורא התגעגעתי הביתה.

בלי כל ערימות הכלורופיל המריר, שאני מהמרת עליו כמעורר הבחילה.
רק הריח עצמו הגעיל אותי.
מאמצת בחום את הרעיון לרסק מלפפון ואולי גם חסה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

תפילה, הסיפורים שלך - משו משו!
כן, כן, ככה זה עובד. וזה שהם צפו אצלך אומר שאת בתהליך של היזכרות ברמה עמוקה ושדברים זזים. כלומר, שפתאום יש לך צורך במידע הזה. גם החיובי וגם השלילי.

מזדהה עם הצורך בפירות מוכנים לאכילה. בגלל זה אני אוהבת כל כך ענבים, שלוק מים מתחת לברז וישר לפה. וגם בננות אני הרבה פעמים אוכלת מאותה סיבה. שנייה וחצי וזה מוכן לאכילה. וכשיש קלמנטינות מהזן שמתקלף בשלמות ובקלות אז גם הן חלק מהעניין.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

כלומר, העניין הוא בלסיים את הטבלה או בכמות?
גם וגם.
תפילה

לסיים את הטבלה - חובה. (היום היה יוצא דופן.) ייתכן שזה לא יספיק, ואז צריך לפתוח חדשה.
חשבת פעם לערוך רישום של זה? אני לא יודעת אם זה מתאים לאופי שלך, לאופי שלי מתאים בהחלט לערוך טבלה באקסל ואז לעשות כל מיני גרפים ולבודד משתנים וכל מיני דברים של ססטיסטיקה,
השאלה הייתה כדי לבדוק אם מעבר לחפיסות שוקולד קטנות יותר יעזור

_מה עם האפשרות לא לדעת? לא להחליט על סיבה מסויימת, אלא להחליט לא להחליט? להישאר עם השאלה?
קשה לי מאוד! אי ודאות קשה לי.
נו, יש על מה לעבוד בשנה החדשה. ב"ה. _

גם לי קשה במקרים מסויימים של אי וודאות. הדרך שלי להתמודד עם זה היא לעקוף את זה. לבדוק את כל האפשרויות. נניח, פה יש שתי אפשרויות עיקריות, אחת - סיבה גופנית. שתיים - סיבה לא גופנית, כנראה רגשית-תרבותית. ועכשיו את כל המחשבות והתמסקנות אפשר לחלק לשני מקרים. וזה כבר לא ממש אי וודאות. אולי השיטה הזו תעזור לך :)

בנוגע לפירות - אולי כדאי להקל על עצמך? למה לחתוך מלון לקוביות? בבית של ההורים שלי, החלק החשוב בהכנת מלון לאכילה היא חתיכתו לשני חצאים וריקון הזרעים שבתוכו. אחרי זה כדי לאכול פשוט חותכים ממנו, כמו מאבטיח, ואוכלים. כנ"ל עם ענבים. פשוט לשים בצלחת, להחזיק קצת מתחתלמין זורמים, ולאכול. אני בעד להקטין למינימום את המאמץ.

אגב, יש לי חדשות טובות וקניות לשנה החדשה.

קודם כל, בעיית הקומפוסט שלי - איך לעשות קומפוסט בלי שיתוף פעולה של ההורים, כשאני בבית יומיים בשבוע - נפתרה. יש קומפוסט עירוני. ליתר דיוק, הפרדת פסולת רטובה ויבשה. ואחר כך עושים מזה קומפוסט. אומנם עדיף קומפוסט ביתי, שאותו לא מסיעים רחוק, ולא ממיינים כי יש אנשים לא אחראים או פשוט שלא התרגלו להפריד פסולת, ובכלל, שלא צורך הרבה אנרגיה. אבל מה שיש טוב בהחלט!

הקניות שלי: קניתי דבש, והרבה. יש לי שפע של דבש, גם באיכות פחות טובה, שלא יהיה לי חבל להוסיף לתה או סתם למים חמים בשביל ההנאה, וגם דבש איכותי וטעים.
קניתי שקדימון. ממרחק שעשוי מאה אחוז שקדים טחונים. והוא עלה לי סך הכל 30 ש"ח ל-350 ג'.
יש לי גם עוגה תעשייתית ושוקולדית ומתוקה מאוד, וסוג של סוכריות שקולודיות. ואפס ייסורי מצפון.

ויש לי גם ספרים מגניבים.

קראתי אתמול את "מען לא ידוע" בזמן הנסיעה הרכבת הביתה מהבסיס. הסיפור קצר והספקתי לסיים אותו בזמן הנסיעה, והסוף שלו חמוד.
יש לי את בולו'בולו לקרוא <ואולי גם לכתוב> וקריאה שנייה ב - NO LOGO, הפעם מנקודת מבט קפיטליסטית בהחלט.
אני חושבת שאני אמציא צורת שלטון/כלכלה חדשה בחופש. יהיה מעניין :)
מנגו*
הודעות: 110
הצטרפות: 19 ינואר 2012, 20:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מנגו* »

שנה טובה לגוגוס ולבנות הדף לדורותיהן :--)
שנה של הקשבה, פנימה והחוצה, חיוניות ושמחה.
חג שמח @}
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

שנה טובה לכולכן. איזה בוקר שקט ונעים יש כאן. כאילו גם פה חג.
מנגו יקרה, שנה מצוינת גם לך. @}


בעיית הקומפוסט שלי - איך לעשות קומפוסט בלי שיתוף פעולה של ההורים, כשאני בבית יומיים בשבוע - נפתרה
איזה קטע, בדיוק גם אנחנו מתלבטים בענייני קומפוסט. כמו בתל אביב (נו, כבר כתבתי שברייטון היא הגירסה האנגלית של תל אביב) אפשר לקנות כאן קומפוסטרים מסובסדים ואנחנו מתקשים להחליט.
אישה, תתחדשי ותתכנגי על כל קניותייך. ועשית גם לי חשק לקרוא את נעמי קליין פעם שנייה. כמה אהבתי את הספר הזה. קראתי אותו לפני שנים רבות ובסוף הקריאה התחק לי כבר לקרוא אותו שוב :-)
מעניין אם לא נס ליחו במהלך השנים, מאחר והדברים כבר כל כך ידועים וברורים היום.
קרן_שמש_מאוחרת*
הודעות: 669
הצטרפות: 14 מרץ 2007, 22:57
דף אישי: הדף האישי של קרן_שמש_מאוחרת*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי קרן_שמש_מאוחרת* »

מצטרפת לברכות השנה טובה לכל באות (ובאי?) הדף.
גוגוס יקרה, תודה על השינוי המחשבתי שהענקת לי בזכות הדף הזה.
אני מרגישה שעבורי, הדף שלך עוסק בהזנה במובן הרחב ביותר של המילה.
חיבוק חם וחג שמח!
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

קרן יקרה לי מאוד,
אהבתי כל כך מה שכתבת. אכן, הזנה במובן הרחב ביותר. בהחלט דרך לראות את הכתיבה כאן. איזה יופי, תודה לך.
חיבוק חם וחזק גם אליך. אנחנו חייבות לעצמנו את החצי השני של הפגישה :-)

ומעניין לעניין ואגב הזנה במובן הרחב - ראיתן את הדף על הפראנה? שם ללעג ולקלס את הקיצוניות שלי. כאילו, מה זה צום של שישה ימים על מים? כלום, עפעוף של ריסי ההיסטוריה.
ברור שישר הלכתי לקרוא חומרים ולראות סרטים.
אנשים, מספיק כבר. אתם לא מבינים שדברים כאלה ישר לוחצים לי על הכפתור? אסור לי להיתקל ברעיונות חדשים... אין לי זמן לזה וגם ככה האיש שלי שוקל איך בדיוק להגדיר את רמת השיגעון שלי והאם זה כבר פתולוגי.
נו, שויין, עוד משהו להגות בו.

מעניין שמה שהכי דיבר אלי היה משהו שאמר הזוג המוזר מהסרט שמופיע בדף - שהם במצב שבו אוכל הוא רק אפשרות ולא כורח ושזה גורם לכך שאוכל ואכילה לא מכסים יותר את הרגשות שלהם. כבר לא מעניינים אותי כל כך משקל, בריאות, כוח והגוף הפיזי. מעניינים אותי מאוד רגשות (ובעיקר הדרכים הנלוזות שבהן אני משתיקה אותם) והגדלת מרחב האפשרויות. הפיכת ההזנה הגשמית לאפשרות נראית לי פשוט פנטסטית.

מה שכן, התהליך שבו זה קורה, אותם 21 ימים מדוברים שבהם בשבוע הראשון לא אוכלים ולא שותים, לא ממש מדבר אלי. אני קוראת את זה ושומעת סבל. ולסבול למען מטרות פחות עושה לי את זה. אבל מי יודע, אולי מתישהו אקרא את הדברים והם לא יעוררו בי את התחושה הזו...
זה מאוד יום כיפורי מצדי, המחשבות האלה. אוי לי, איך הסתבכתי. אני מתקשה מאוד לנטוש רעיונות שמגרים את סקרנותי.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

האמת? לא נשמע לי אמין במיוחד כל הסיפור הזה. למה זה נראה לך אמין? הם מעוררים בך אמון?
אין גבול לרעיונות המשונים שהעולם הזה מניב, בחיי. וחוץ מזה תחשבי על לא לאכול יותר. לא לאכול יותר! למה? למה לא לאכול יותר? זה כמו להחליט לא לשכב בשמש יותר או לא ללכת בין העצים או לא ללכת לים! (רעיון שמאוד מזעזע אותי באופן אישי.) כלומר, אוכל הוא לא אויב. יש לי הרגשה שזה מין אפקט גומיה קצת פסיכי. בעולם שבו אנשים מאוד שמנים אוכלים יותר מדי, ישנם גם אנשים שאוכלים ממש פחות מדי כשדווקא באמצע, הולך ומתרוקן המקום. פעמון גאוס הפוך, פלא שהעולם כולו מרגיש לפעמים כאילו הוא עומד על הראש?

ובנימה אחרת - שנה טובה :)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

הם מעוררים בך אמון?
מעניין שאת שואלת כי הזוג עצמו לא עורר בי אמון בכלל. אני מהמרת שהם אוכלים לא מעט :-)
אבל מותר להם מאחר והם לא טוענים שהם לא אוכלים כלום. הם הסבירו שהם הפכו את האכילה לאפשרות ולא לכורח. ובזה אני לגמרי מאמינה. הצומות שלי לימדו אותי שזו בהחלט אפשרות, גם אם לא הגעתי לשם. דגדגתי את התחושה הזו ואני מבינה על מה הם מדברים.
מי שבהחלט עורר את אמוני זה הרופא הגרמני שחי בלי אוכל. הוא כן שותה, כמו רוב הפראנים. ואני בטוחה שאפשר לחיות מצוין רק עם מיצים ומים וחליטות.
בקיצור, זו לא שאלה של אמון בחוויה של מישהו אחר אלא בשאלה של אפשרות הרחבת הגבולות.

למה לא לאכול יותר? זה כמו להחליט לא לשכב בשמש יותר או לא ללכת בין העצים או לא ללכת לים!
זה לא כמו. זה אחרת לגמרי. לשכב בשמש... כמה פעמים עשית את זה בשבוע האחרון? וללכת בין העצים? וללכת לים?
אלו דברים שאת עושה כשמתחשק לך, מתי שזה מתאים והתנאים מסתדרים לך. אבל לאכול? זה משהו שעושים כמה פעמים ביום והרבה פעמים מתוך תחושה של צריך וכדאי והגיע הזמן וכו'...
אז הרעיון כמו שאני מבינה אותו הוא להפוך את האכילה למשהו שעושים בדיוק כמו שכיבה בשמש או הליכה בין העצים או הליכה בים. כשזה מתאים ומתחשק. תחשבי על הטעם של האוכל כשהוא נתפש ככה - הוא יהיה שמיימי ומשמח כמו הליכה בים.
אני לא חושבת שמישהו עושה את זה בגלל שהוא תופש אוכל כאויב. ממש ממש לא. האויב הוא הכורח, לא האוכל עצמו. הכפייתיות שמתלווה אליו לפעמים, העיסוק הבלתי פוסק.

דווקא באמצע, הולך ומתרוקן המקום.
אני רואה את זה אחרת. האמצע מתמלא באנשים חושבים וסקרנים שמוכנים להתנסות ולחקור. שמגלים מודעות לנושא ובוחנים אותו מהרבה זוויות במקום לעבוד על אוטומט.
תשאלי את עצמך איך נראו לך פעם דברים שאת עושה היום? מה היית חושבת לפני עשר שנים על מישהי שהיתה מספרת לך שיש לה מחשבות בנושא תזונה שלך יש היום? יש מצב שהיא היתה אומרת אחר כך לחברה - תשמעי, פגשתי את מיכל, ואני אומרת לך יש לי הרגשה שזה מין אפקט גומיה קצת פסיכי.

ובאותה נימה - שנה טובה ומתוקה גם לך @}
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

ומה אצלי? טוב, תודה. ימים יפים ונעימים בתחושה של חופש גדול שלא נגמר. כולנו בבית, חוקרים את סביבתנו בהנאה.
אני מוצאת בתוכי כוחות חדשים לעשות דברים שפעם הייתי מוותרת עליהם ומשאירה לאיש.
למשל... אתמול לקחתי את שלושת המוסקיטרים והלכנו לספרייה לעשות מנוי. לרובכן זה בטח נראה פשוט וקל. לי לא. לי זה נראה מעייף. לקחת אוטובוס שאני לא מכירה בפעם הראשונה ולא לדעת איפה עולים עליו ואיפה יורדים, להסתובב בעיר חדשה וזרה ולחפש מקום חדש. לטעות בדרך כמה פעמים כי ככה זה. להיכנס למקום ציבורי שאני לא מכירה ולחפש מישהו שיעזור ואז לעבור את כל הפרוצדורה של פתיחת מנויים לחמישה אנשים. ו... את כל זה לעשות עם שלושה ילדים לא גדולים. אלו בדיוק הדברים שאני משאירה בדרך כלל לאיש הנמרץ שלי ואתמול עשיתי בעצמי.
וזו רק דוגמה אחת מיני כמה. אני מרגישה שאני כאן עם יותר אנרגיה ויותר חיוביות ויותר כוחות עשייה מהרגיל. החדש פחות מכביד עלי.
מחר אני הולכת לשיעור פילאטיס ראשון. בסך הכל אנחנו שבוע כאן. זה דבר שברגיל שלי היה לוקח לי חודש להניע. ככה אני. משקיעה מאמץ רק במה שחייבים. והנה, החלטתי שפילאטיס חייבים וזה קורה מחר.
מיכל_בר*
הודעות: 667
הצטרפות: 30 אוגוסט 2005, 22:41
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בר*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בר* »

נפלא!
מקווה שתהני בפילאטיס מחר. לי עצמי יש ניסיון בשיעורים קבוצתיים, ללא מכשירים, ואילו לך בדיוק להיפך, נכון?
אני בעד פילאטיס ויוגה גם יחד.
זכרי שכמו בכל דבר, שיעורי פילאטיס עשויים להיות שונים בתכלית אצל מורים שונים.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

אני אוכלת ענבים. הענבים מתוקים מידי! לפני כן אכלתי עוגת שוקולד מתועשת בעליל, והיא לא הייתה כל כך מתוקה.
ועכשיו אני מרגישה שאני רוצה לשתות מים כדי להעביר את המתיקות של הענבים.
לא אכלתי ענבים בבית הרבה זמן. ההורים שלי בדרך כלל בתחות וסר גדולה לגביי פירות ומאוד מודדים וסופרים כמה אכלתי, ואני מעדיפה פשוט להימנע מאשר לאכול תחת המבט המודד ומונה הזה. ובחד"א הענבים מפוקפקים עוד יותר. שבוע שעבר היה מבצע אז אמא קנתה איזה שלוש קופסאות ענבים. ועכשיו אני אוכלת ענבים. והם מתוקים מידי!

ונזכרתי במה שנאמר פה פעם מזמן, על ידי גוגוס או בשמת או אישה חכמה אחרת. על הכלאה של זנים כדי שפירות יהיו מתוקים יותר. אז זה בדיוק זה!
ואני כלל לא בטוחה שבאורגני זה טוב יותר.

גוגוס, את זוכרת מה רשמתי פעם על זה שקשה לי לנסוע למקום חדש בתחבורה ציבורית, זה לוקח לי הרבה אנרגיה נפשית? אז לי זה לא נראה פשוט וקל. לרוב זה עובר לא רע, אבל רק אם אני מראש מקצה לזה הרבה אנרגיה.
אם אני מתכוננת מראש לזה שלאו דווקא יהיה קל, ובודקת כל מה שאפשר לבדוק מראש, ומתכוננת נפשית. ומצפה. ליתר דיוק, לא מצפה.

השוקולד שלי פחות מתוק מהענבים. זה מגוחך ממש!
אני רוצה ענבים אמיתיים! כאלה שאפשר לאכול בלי לשתות מים מרוב המתיקות!

<ואת קרתגו יש להשמיד!>
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

שיעורי פילאטיס עשויים להיות שונים בתכלית אצל מורים שונים
בטח. רק שלי אין כרגע מי יודע מה אופציות. אז מוטב למורה שפשוט תהיה טובה :-)

על הכלאה של זנים כדי שפירות יהיו מתוקים יותר
זה אני סיפרתי על מחקר שהתפרסם ותיאר את המרחק בין זנים מקוריים לזנים העכשויים. אבל הפואנטה שם היתה במקום אחר ששוה לזכור - שהסוכר בא על חשבון תכולת הויטמינים והמינרלים.

אני רוצה ענבים אמיתיים!
העם איתך!!!
גדלים לי פה בגינה ענבים בכמות מסחרית. אני לא מטפחת אותם בשום צורה שהיא ולא יודעת מה שתלו כאן. אני מקווה שהם יהיו במתיקות סבירה. גם אני סובלת מזה לפעמים.
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

אצלי בשכונה היו פעם ענבים איפשהו, אבל הם היו לא אכילים - הם לא הבשילו.
אולי מתישהו בעתיד כדאילי לשתול ענבים? או פשוט לקנות אורגאני? אני זוכרת שמשום מה <לא מצאתי שום סיבה הגיונית> גם בגידולים האורגאניים משתמשים באותם זנים.

ותודה שהזכרת לי את המסקנה של המאמר. שכחתי לחלוטין את זה שהסוכר בא על חשבון הויטמינים והמינרלים. אכן, שווה לזכור.

ונושא אחר - אני רוצה לשנות את השם של הבלוג שלי. כרגע קוראים לו יומנה של אשת אמצע, והשם הזה כבר לא מתאים לי. בא לי שם חדש. אולי מסע בספירלה ? בכל מקרה, זה ממש לא יומן, והתגית החדשה האחרונה שאני משחקת איתה היא ליברטריאנית.
וגם, כתבתי שם הודעה חדשה. הגעתי במקרה לדף על הגירה מהארץ. הנושא מעניין אותי בתיאוריה, אך לא יהפוך למעשי בשנים הקרובות, כך שלא יצא לי לקרוא דפים בנושא. ואז נתקלתי במגיבה עם דעות קדומות על אספרגר. והסתכלתי על התאריך וחשבתי והחלטתי לא להגיב לדיון שהסתיים מזמן. ואז היא אמרה עוד כמה דברים מעצבנים. ואז מישהי אמרה שהיא לא תתפלא שזו אני! אז עכשיו אני הולכת לגוגל, לגלגל את הכינוי שלי פה. מי יודעת, אולי מרכלים עליי איפשהו ואני לא יודעת זאת?

אם למישהי יש רעיון לשם יפה ומעניין לבלוג, אשמח לשמוע!
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

אם למישהי יש רעיון לשם יפה ומעניין לבלוג, אשמח לשמוע!
אני בעד ששמות לבלוגים יבואו מהקישקעס. תבדקי בפנים, מה מדגדג שם?
בלוג זה כל כך אישי. לדעתי גם השם צריך להיות כזה.
<סליחה שאני לגמרי לא בכיוון של מה שביקשת ובכל זאת עונה. מקווה שהתגובה שלי בכל זאת מתקבלת בהבנה>
אישה_במסע*
הודעות: 5515
הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי אישה_במסע* »

בת ירח

זה אחד השמות שחשבתי לקחת לעצמי, מהסיפור שלא נגמר, כשחשבתי על כינוי פה. וגם הקיסרית הילדותית, אבל פחות. טבע, ריקודים מסביב למדורה, תחילתה של שנה, ביום הקצר ביותר בשנה, היום שאחריו הימים נעשים ארוכים יותר ויותר. רוח.

ירח, גבעה, עץ, זריחה, רוח, סתיו, שדה, שמש, ריקוד, מדורה, לילה.

אולי פיקניק לצד הדרך? זה שם שאף אחת לא תבין. אולי התייחסות לספר כלשהו שיש סיכויי שמישהי קראה?
חוט אריאדנה
היכן שמתפצלות הדרכים
פרשת הדרכים של הקטה
ירח נולד
אם הדרכים
פסיכוהיסטוריה למתחילים
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

מצביעה בעד בת ירח. זה גם שם יפה, גם אהבתי את הדמות, גם השתמשתי בה פעם בתור מלווה במפגש בשיטת המסע, וגם נראה שזה מה שבא לך ראשון ומהבטן :-)
ביישניתית*
הודעות: 246
הצטרפות: 16 פברואר 2013, 16:16

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי ביישניתית* »

גם אני עדיין נזכרת הרבה בבת ירח.
מנגו*
הודעות: 110
הצטרפות: 19 ינואר 2012, 20:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מנגו* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

מצביעה בעד בת ירח. זה גם שם יפה, גם אהבתי את הדמות, גם השתמשתי בה פעם.
ככתובת מייל שלי.
מנגו*
הודעות: 110
הצטרפות: 19 ינואר 2012, 20:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מנגו* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

גוגוס,איך בא לי שתהיי מלווה שלי במסע...
עדיין לא עשיתי את המסע אבל הספר מאוד דיבר אלי וגם ההתנסות שלך במסע.
ומצטרפת לבישניות כאן. גם אני רציתי לפגוש אותך והכי רחוק שהגעתי היה כשהצעתי לך את "קורות הציפור המכנית", אבל כבר היה ל ך אותו אז חלפה לה ההדמנות עד לפעם הבאה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

גוגוס,איך בא לי שתהיי מלווה שלי במסע...
אם זה יקרה - לכבוד הוא לי!

גם אני רציתי לפגוש אותך והכי רחוק שהגעתי היה כשהצעתי לך את "קורות הציפור המכנית"
הא... חבל לי שלא היית ישירה יותר. לא הצעתי לביישניות מדופלמות כי פשוט חששתי שזה מכניס לאיזו פינה. אז את היית ביישנית ואני היית נמנעת וככה ניאלץ שתינו לחכות עד לפעם הבאה :-)
לקחת מפה את כתובת המייל שהשארתי? אני אשמח מאוד אם תשתמשי בה. מאוד מאוד.
מנגו*
הודעות: 110
הצטרפות: 19 ינואר 2012, 20:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מנגו* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

חבל לי שלא היית ישירה יותר.
כן, גם לי, אבל יהיה לנו מועד בית להיגמל מהבישנות וההימנעות, אני מקווה :-)

לקחת מפה את כתובת המייל שהשארתי? אני אשמח מאוד אם תשתמשי בה. מאוד מאוד.
כן, לקחתי לכול מקרה, שיהיה לי. איזה כיף, גם אני אשמח , זה כבר מקל את באסת הפרידה.
אגב, הערב הכנתי סלט גוגוס: חסה, מעט עלי בייבי, מלפפון, עגבניות שרי, פלפל אדום, שום כתוש, כוסברה, נבטי חמניה, גרעיני חמניה והשוס - מנגו. מעט לימון ושמן זית וטיפה מלח. אח אח אח,מעדן.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

יהיה לנו מועד בית
בטח!

אח אח אח, מעדן.
בדיוק כך זה נשמע. יאמי...
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

עוד יום נגמר לו בטוב.
שיעור הפילאטיס היה מצוין. זה לא כמו שיעור פרטי, אין מה לדבר, אבל היה טוב מאוד. מורה מדויקת עם אנרגיה ממש טובה שגרמה לי להשיג הרבה במעט מאמץ. ממש הרגשתי זקופה יותר בתום השיעור וכל אזור רצפת האגן שלי אמר תודה גדולה. עוד מעט גיסתי האהובה באה לבקר וכבר קבעתי לנו שיעור ביחד. איזה כיף.

חוץ מזה לבנים שלי נמצא בית ספר שמעורר הזלת ריר (איפה עוד תמצאו מנהל שמעביר חוג טניס אחרי הלימודים בחינם מרוב אהבה לטניס ולילדים?) וגם קטנתי תוכל ללכת שם לגן מתוק עם צוות מופלא. ארבע נשות צוות על עשרה ילדים בממוצע. איפה נשמע כדבר הזה? ואת כל אחת מהן רציתי מאוד לחבק אחרי המפגש הראשוני. כולן מנוסות ומקסימות. אבל נכון זה נשמע כאילו יש בעיה? :-)
אז יש. זה רחוק וזה בתוך ירידה/עליה מטורפת, כמו כל הדברים הטובים בברייטון. אי אפשר אופניים ואין מצב שנטריח את האוטו בשביל זה על בסיס יומי אז הי הופ, להתחיל לחזק את הארבע ראשי. היום בפילאטיס בדיוק קיבלתי תרגיל בשבילו וגם כשכאב לא עצרתי כי אני יודעת מה מחכה לי :-) ואת הדרך לפילאטיס עשיתי במסלול הקצר, שזה אומר קצת לקראת הסוף עליה מחרידה ממש. כמו לטפס על קיר. איזו עיר משונה. וכולם אומרים שמתישהו זה נהיה שקוף. נו, מתי?
מחר יש יום של מסיבות רחוב בעיר. רחובות רבים חסומים ותושבי השכונות יוצאים לרחוב עם מוסיקה ואוכל ומצב רוח טוב להכיר את שאר השכנים. נחשו מה אני מכינה?
קערת ענק מלאה בענבים. ואני מתכוונת לשטוף אותם ולהפריד לאשכולות קטנים, שאף אחד לא יגיד שלא השקעתי :-D
תפוזית*
הודעות: 41
הצטרפות: 12 דצמבר 2012, 08:28

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפוזית* »

גוגוסית,
את כמעט עוד רגע נפרדת, ואני רוצה להיפרד במילים יפות, אבל לא מצליחה למצוא אותן... אז רק מספרת שאני מצטרפת לכל מה שנאמר לך, ומוסיפה שממש ממש אהבתי להיות כאן איתך! כמו אחרות - גם אני ביישנית :-) ולכן למרות שחשבתי להזמין אותך אלי מתישהו הקיץ - זה כמובן לא יצא אל הפועל...
אבל אולי יום אחד זה יקרה... ולכן אשמח ממש אם תכתבי פה שוב את המייל שלך, כי לא הייתי בסביבה כשהשארת אותו בפעם הקודמת....
תודה ענקית, וחיבוק!!!
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

לא מצליחה למצוא אותן...
בטח מצליחה. הבנתי אותך מצוין. שלא לדבר על כך שבתוך מתיקות כזו באמת שאין צורך בהמון מילים. המסר עובר ברור מאוד. תודה לך, יקרה.
גם אני אהבתי מאוד את זה שהיית כאן ושמחתי בך כל פעם שהופעת.
תודה ענקית גם לך,
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

אישה וגוגוס, תודה על התגובות.
קראתי ואני מתנצלת שלא עונה, כי אני רוצה לשכב לישון בקרוב.

בינתיים שנה טובה לכולן!
סגולה*
הודעות: 47
הצטרפות: 15 יולי 2007, 12:18

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי סגולה* »

ואו, קפצתי מתוך האריזות לומר שלום ולספר שמכל הברדק שהולך פה אני בחוסר מודעות טוטאלית לנושא התזונה
ואז גיליתי שאת נעלמת לך (ולנו) מפה בעוד יומים
בדיוק ביום שבו אני מעבירה את עצמי ואת משפחתי צפונה
ואז אני גם מתכננת לחזור חזרה למודעות והמון תרגולים מול הנוף
אפילו ראיתי שיש לך חברה טובה בישוב שאליו אנחנו עוברים , אז אולי נתראה בביקור הבא שלך...;-)
אז העלמות נעימה (היא זמנית? קבועה? לא מצאתי פירוט..) ומקווה שעוד נתראה והמון תודה על מה שנתת
מתכננת לשבת ולקרוא את מה שהיה פה בזמן שנעדרתי אחרי המעבר (בתקווה שיהיה אינטרנט וחשמל...) ולחזור להיות חיונית יותר :-)
תפוזית*
הודעות: 41
הצטרפות: 12 דצמבר 2012, 08:28

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפוזית* »

תודה גוגוס! העתקתי ומחקתי.
ובהזדמנות זו מאחלת לכולנו שנה טובה ומתוקה, מלאת חיוניות והרבה שמחה!!!
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

הי סגולה,
איזה יופי לך שאת עוברת. זה מקום קסום ביותר, ללא ספק.
מאחלת לך מעבר מעבר קל ונעים וחזרה מהירה אל הגוף שלך.
אגב, מתארגנת לה שם קבוצה של נשים מקסימות לעבודה משותפת ואולי זה יעניין גם אותך.
אני עצמי מסיימת פה לגמרי. לפחות ככה זה נראה לי כרגע.
מקווה לפגוש אותך בביקור הבא ועד אז - חיבוק וירטואלי חם @}
סגולה*
הודעות: 47
הצטרפות: 15 יולי 2007, 12:18

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי סגולה* »

אם את עוד פה, אז אשמח לשמוע במה מדובר...
חיבוק ושחרור נעים :-)
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

הי סגולה, אני פה עד מחר :-)
לגבי הקבוצה - תצטרכי לבדוק בישוב. אני עצמי לא יודעת כלום חוץ מהמעט שסיפרו לי ונשמע מעניין. אין לי מושג עם מי יוצרים קשר אבל בטח תוכלי לשאול שכנה סימפטית, ויש הרבה כאלה, לשמחתך.
מיכל_בז*
הודעות: 2179
הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מיכל_בז* »

הי סגולה, אני פה עד מחר

עד מחר כולל מחר? כאילו, מחר מסיבת הפרידה?
גוגוססססססססס! איך תלכי?
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

:-)
עד מחר כולל מחר. יש לי חיבה לתאריכים יפים ומחר ה 9.9, כמו שהתחלנו.
איך אלך? אומר יפה שלום ותודה ואפסיק לרפרש את באופן. הגעגוע לימים האלה יישאר תמיד ולא ילך לעולם. בזה אני בטוחה.
סגולה*
הודעות: 47
הצטרפות: 15 יולי 2007, 12:18

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי סגולה* »

אהמ.... בנתיים כבר שמעתי על שתי קבוצות מעניינות שלא מסתדרות לי בלוז הדי פנוי של בנתיים
בכל מקרה נראה לי שיש שם מלא עניינים
ולגבי שכנות סימפטיות.... אני מקווה. כולם שם נראים נורא נחמדים אבל גם חשדנים לחדשים...
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

כולם שם נראים נורא נחמדים אבל גם חשדנים לחדשים...
באמת? אני לא מכירה כל כך וקצת מצער אותי שזו התחושה שלך. אולי תוכלי את עצמך להיות מודל אחר. לנקות מעצמך את פירורי החשדנות (אם בכלל יש כזו) ולשדר מסר מזמין ופתוח. זה תמיד עובד, אפילו על האגוזים הקשים ביותר.
חיבוק חם. אני לא מכירה אותך אבל דרך המילים את משדרת משהו כל כך חיובי ונינוח. כל אחד יכול לראות את זה בשנייה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

והנה, בדיוק בשבילך סיפור מהיום על מה זה להיות חדש.
יצאתי עם שלושת המוסקיטרים שלי לגינה והיו המון אנשים כי זה יום ראשון ושמש בשמים וחמים ונעים.
הנטייה שלי בגינות כאן היא להתבודד עם חומרי הקריאה שלי. הילדים עצמאיים וזה הזמן שלי להתחרדן ולקרוא.
הסתכלתי מסביב וראיתי איך כולם מקשקשים עם כולם ואף אחד לא לבד ופתאום נצבט לי הלב על עצמי. הרגשתי חדשה כל כך וראיתי בבירור את ההתאמצות שלי לגונן על הבדידות הזו בפאסון הזה של "זו שקוראת".
וככה ניהלתי עם עצמי דיאלוג פנימי וייחלתי לזה שמישהו פשוט יאמר לי משהו או ישאל משהו או יפנה אלי וזה כמובן לא קרה. כל עוד אני עטופה בקורים האלה - מי ייגש אלי?
גשם החל לרדת וכל האנגלים האלה, שאמורים להיות מתורגלים ולדעת שעוד שנייה זה ייפסק, ברחו הביתה.
נשארנו אני ועוד אבא לשתי תאומות בגיל של בתי שלא שם פס על הגשם.
כשהוא חלף על פני הערתי משהו על כל הפחדנים שברחו והוא הגיב וחייך אבל המשיך ללכת לאחד המתקנים וישב רחוק. הוא נראה כל כך נחמד. פתאום לא הסכמתי לוותר עליו.
על השולחן היתה קופסת הפירות הענקית שלנו, מלאה בכל טוב. שאלתי אותו מרחוק אם הבנות ירצו להתכבד והוא זינק על ההצעה. שאל את הבנות, הביא אותן אלינו, התיישב בשולחן ודיברנו במשך שעה ארוכה ארוכה.
החלפנו טלפונים ואז גם התברר שזוגתו בתחום שלי ומכירה המון אנשים שאולי יוכלו לעזור לי למצוא עבודה.
הרגשתי שאני נושמת שוב בחברתו. אבל בשביל זה הייתי חייבת להושיט את היד שלי לפחות פעמיים ולהתעקש על החברותיות שלי, כי גם הנחמדים שבאנשים לא תמיד קולטים את הצורך או שפשוט לא תמיד זוכרים בעצמם מה זה להיות חדש או להתקשות בתקשורת.
אז הנה הסיפור שלי מהיום. שלא יגידו עלי שאני מלמדת הכי טוב מה שאני הכי צריכה ללמוד בעצמי :-)
<ולמען הסר ספק, לא ניסיתי ללמד אותך דבר. מה שרציתי לומר זה שאני יודעת איך זה מרגיש להיות חדשה ויש לי מידה רבה של הזדהות עם מה שכתבת>
מנגו*
הודעות: 110
הצטרפות: 19 ינואר 2012, 20:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי מנגו* »

גוגוס, הסיפורים שלך, ללקק את האצבעות... (כבר מבינים מהשלוש נקודות שזו אני ולא מיכל :-) )
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

בעיניי הסיפור שלך לא פחות ממדהים.
זו בדיוק נקודת תורפה שלי. אני גם ביישנית ומתקשה למצוא את המילים הנכונות, בייחוד אם מדובר בחברה מגובשת, וגם מתקשה לזהות מתי מעוניינים בקשר אתי ומתי אני עלולה להיתפס כנודניקית, ונורא קשה לי לרכוש חברות וגם לשמור על קשרים.
הרבה פעמים אני מנסה לשמר קשרי עבר, ונראה שאנשים כבר במקום אחר. וזה מצער.
תפילה_לאם*
הודעות: 3283
הצטרפות: 10 אוקטובר 2012, 21:28
דף אישי: הדף האישי של תפילה_לאם*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי תפילה_לאם* »

בעקבות המלצתך, גוגוס, שקשקתי לי הערב במוצאי הצום מעט מנגו, מלפפון ושני תפוחים חמוצים. המנגו הגעיל אותי קצת, אבל היה לי חבל לשפוך את העסק, וגם לא ידעתי מה עוד אני יכולה לרצות כדי לשבור את הצום, ולכן התרכזתי בחמיצות המרעננת של התפוחים וגמרתי שני ספלים.

בעניין החיים ללא אוכל רציתי לשתף בדעתי, שאוכל לא יכול להיות מושווה להליכה לים מבחינת התדירות שהגוף או הנשמה זקוקים לה. הליכה לים היא בכלל הנאה אינדיבידואלית, ואליי למשל היא מדברת הרבה פחות מהמתואר כאן.
לעומת זאת, אוכל אנחנו צריכים לצרוך על בסיס קבוע. הייתי משווה זאת אפילו לנשימה. נכון שלא צריך לאכול כל רגע, אבל זה צורך קיומי. אוקיי. נמתן אותו, נדייק אותו, "נחיין" אותו, אבל אי אפשר ולא נכון בעיניי לשאוף להכחיד אותו או לצמצם אותו לכדי מותרות לבחירה.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

תודה, מנגו :-)
תפילה יקרה, אני ממש מבינה ללבך. אני חושבת שבמשך שנים רבות התחושה הזו גרמה לי להימנע מקשרים חדשים, פשוט כי פחדתי. אני לא יכולה להסביר מהו הדבר שלפתע פתאום דוחף אותי להיפתח לעולמות חברתיים שלא ביקרתי בהם כל כך הרבה שנים. אני מהמרת שזה משהו בתקופה הזו, שכולה התחלות חדשות, בשילוב העבודה הארוכה והעמוקה עם עירית לוי שעליה אני ממליצה בחום רב. למישהי כמוך, שכותבת בקלות ומתעקשת להיות מדויקת עם עצמה ועם הסביבה, זה יכול להיות מפגש מרגש ומועיל. <עבדתי עם עירית במיילים>
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

המנגו הגעיל אותי קצת.
תגידי, הוא הגעיל אותך גם לפני שהכנסת אותו לשייק או שנגעלת מהטעם שלו בתוך העירבוביה של השייק אחרי שטעמת?

אוכל לא יכול להיות מושווה להליכה לים מבחינת התדירות שהגוף או הנשמה זקוקים לה.
העמדה שלי היא שהנשמה בכלל לא זקוקה לאוכל. היא צריכה מזון של נשמות - אהבה. לדעתי כל ניסיון להזין את הנשמה במזון גשמי משתיק את הכמיהה שלה למזונה המתאים, גם אם לא מתכוונים בכלל.

אי אפשר ולא נכון בעיניי לשאוף להכחיד אותו או לצמצם אותו לכדי מותרות לבחירה.
זוהי עמדה לגיטמית כמובן אבל היא עמדה מהראש. מה שמצא חן בעיניי זו האפשרות להחליט אחרי שמנסים. כלומר, מצא חן בעיניי שיש דרך שבה אפשר להחליט באמת, אחרי התנסות, אם הדבר הזה הוא נכון או לא. הרי ללכת אחורה בחזרה לאכילה תמיד אפשר, לא? אבל נעים לעשות את זה כבחירה מבוססת ניסיון במקום כי ככה זה.

אני לא חושבת שכולם צריכים לנסות את זה או שזו צריכה להפוך להיות דרך חיים מקובלת. אני כן חושבת שמי שיש בו סקרנות לגבי הדבר הזה רצוי שינסה. לכשעצמי, בכלל לא הייתי מודעת לאפשרות הזו ולכך שיש אנשים שחיים ככה. הכי רחוק שהגעתי היה לצומות ארוכים באמת, שגם בהם עוד לא התנסיתי. ששת הימים שלי זה צום קצר יחסית. בצום הכי ארוך שלי גיליתי איך נראה הרעב שמסמן על מעבר למצב של הרעבה והנחת העבודה שלי היתה שהרעבה זה רע. אבל מה אם זה לא נכון? מה אם אפשר לעבור גם דרך החישוק הבוער הזה ושום דבר לא קורה? אותי זה מסקרן. קצת כמו שמסקרנת אותי האפשרות של החיים שלאחר המוות (אם יש כאלה) ואם היתה אפשרות בטוחה לחקור את זה סביר שהייתי שוקלת את זה ברצינות.

זה מזכיר לי משהו שנדמה לי שכבר סיפרתי כאן אבל הוא מתאים גם בהקשר הזה. בכיתה ט' היתה לי מדריכה בצופים שלא נקשרתי אליה. בסוף השנה הרגשתי שהיא בכלל לא מכירה אותי.
ואז היא חילקה לנו משהו לפרידה ובשלי היא כתבה, בין היתר, שאין חוויה שאני אעבור לידה בלי להתעקש לעבור דרכה.
אני זוכרת שראיתי בזה את ההוכחה הטובה ביותר לכך שהיא לא מכירה אותי. זה נראה לי שטויות. משהו שיכתוב עלי רק מי שבאמת באמת לא מכיר אותי.
והנה... אני רואה כבר שנים רבות עד כמה היא צדקה. היא זיהתה אצלי סוג מסוים של סקרנות שאפילו אני לא ידעתי שיש בי, אבל כזה שמוליך אותי דרך המון דברים שלדעתי שווה לעבור דרכם.
שמחתי לגלות שבדרך שלי יש עוד הרבה דברים שאפשר לעבור ושלא ניסיתי. זה משמח אותי, גם אם לא אנסה אותם בסוף.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

יקרות לי מאוד. סיימתי כאן.
היה לי כיף ושמח, מלמד ועשיר, נהדר בתוך הביחד הזה, תומך ומכיל, ובאופן כללי - פשוט נפלא.
קצת המומה שכל הטוב הזה נמשך שלוש שנים תמימות. בהחלט לא כך דמיינתי את זה בהתחלה.
כל כך הרבה דברים השתנו אצלי. גדלתי מאוד.

אתן נהדרות, ממש אחת אחת, ושמחתי שמחה גדולה על נוכחותה של כל אחת מכן, דברניות ושתקניות כאחד.

הדפים הללו נפתחו בפרפרזה על ספר אחד שלא קראתי, ונקראו שנת הטבעונאות שלי.
אני סוגרת אותם בפרפרזה על ספר אחר שלא קראתי (אבל עם תקווה שכדור הארץ ימשיך לעמוד על תלו, למי שמכירה את הסיפור) -

היו שלום, ותודה על השקדים

טנא_מלא_כוכבים*
הודעות: 621
הצטרפות: 03 דצמבר 2007, 18:12
דף אישי: הדף האישי של טנא_מלא_כוכבים*

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי טנא_מלא_כוכבים* »

שלום,
מקוה שעוד תראי, ומצטערת שלא הספקתי לשלוח לפני ש... ההודעה הזו היתה מנוסחת בראשי עוד מהלילה, אבל כתיבתה התמשכה לי.
<|יד1|>.
(ואם נראה לבאות הדף שעדיף שהודעתך תהיה המלה האחרונה, אז אפשר למחוק, כמובן).
הדף שלך ומלותיך ומלות כל הנוכחות בדף מלאו אותי השראה, תחושת שפע, סקרנות וחיוניות גדולות.
וניכרה מהן אהבת עולם ואדם.
תודה.

מצרפת שיר אהוב של משוררת נפלאה, אוה קילפי, בתרגום רמי סערי:

תגידי מיד אם אני מפריע,
הוא אמר כשנכנס מבעד לדלת,
ואני תיכף מסתלק.

אתה לא סתם מפריע,
השבתי לו,
אתה מטלטל את כל קיומי,
ברוך הבא.
גוגוס*
הודעות: 4085
הצטרפות: 09 ספטמבר 2010, 10:00

החיוניות שלי חלק חמישי

שליחה על ידי גוגוס* »

טנא יקרה, איזה קסם של הודעה.
מה פתאום שהמילים שלי תהיינה אחרונות? נראה לך, באמת?
תודה לך, יקרה. ממש ריגשת אותי.
שליחת תגובה

חזור אל “דפים למיון”