החיוניות שלי חלק ראשון

[גוגוס*]

הי יעל, ברוכה הבאה!

[מיכל_בז*]

http://www.paleostyle.com/?p=256

טוב. הוא שיכנע אותי סופית.
גם אני נפרדת מגלוטן.

הקשר האחרון היה לחם כוסמין אהוב וקטון של ד"ר מרק. לא רוצה דליפה בקיבה!
ובעיקר, יותר מכל, אני רוצה שהקנדידה/אלרגיה/ מה שזה לא יהיה שמציק לי כבר כמעט שנתיים - תלך לעולמה.

יום ראשון אם כך.

[יעל_o*]

גם אני נפרדת מגלוטן.
נכון שזה היה הרבה יותר פשוט ליישום אם רופא היה אומר לך להפסיק? גם אם אין צליאק? אני היום מפחדת לאכול לחם לבן\פסטה לבנה, אבל עדין צורכת לחם משיפון כי זה לפעמים הפתרון המהיר ולפעמים "חייבים" את הבצקים האלה...
בשנתיים האחרונות אני מנסה לאכול בעיקר מהצומח, ודי מיואשת מזה שהגוף שלי מסרב לראות בהמון דברים אוכל, הרבה סוגי דגנים (גם כוסמת מושרית במים, ואמרנט מבושל - כן הבנתי שזה לא ממש טבעי לצרוך את כל הזרעים האלה..), כמעט כל הקטניות שניסיתי, חלק מסוגי הירקות ופירות מסוימים בכמות גדולה (ובאופן כללי אוכל בכמות לא קטנה). הדברים העיקריים שעוד לא נתתי להם הזדמנות זה הנבטה ולתת לעלים ירוקים חלק גדול יותר בתזונה (למרות שגם הסלט הענק בערב נהיה חשוד..). זה הגיוני שמערכת העיכול עד כדי כך מנוונת\מקולקלת שהיא צריכה שמישהו אחר יעכל בשבילה (בשר) ? יש גם מאכלים שלא עושים הרבה בעיות, אבל עושים קריז לסוכר (אורז) או מרדימים (אפילו רק תפוז בבוקר, קראתי איפשהו שסוכר זמין מעלה את הפחמן הדו חמצני ובגלל זה מרדים)
אז מה אוכלים...

[גוגוס*]

מיכל, שיהיה בהצלחה. העם איתך, כרגיל

יעל, אני חושבת שמה שעולה מהדף הזה זה שלכל אחת יש רגישויות והעדפות אחרות. נשמע שאת ממש בדרך לגלות את שלך כי את נותנת צ'אנס לה-כל ובודקת בנוגע לכל דבר בנפרד מה הוא עושה לך.
אני חושבת שכל משתתפת בדיון הארוך הזה אוכלת דברים אחרים. השונות כאן כל כך גדולה עד שאני די בטוחה שאין כאן שתיים שאוכלות אותו דבר.
החלקים הדומים בינינו הם באופן בו הגוף שלנו מגיב רע לחומרים ממכרים. אבל מה בדיוק ממכר... זה כבר די אישי.
אולי בתור התחלה אפשר להיפרד מה"חייבים". מאחר והוא לרוב מייצג משהו שמזיק לנו אז די ברור שבו בדיוק טמונה תחילת הדרך.
שיהיה לך בהצלחה רבה.

[מיכל_בז*]

גוגוס, מה נשמע?
איך עם הפחתת הסוכר?

לא הולך לי עם הגלוטן וזה בסדר. מרפה מזה לעת עתה.

[גוגוס*]

נשמע... ימים קשים מאוד בכל המובנים חוץ מ... תזונה.
התזונה הולכת יופי. אני ממש מבסוטה. קיצוני אבל לא עד למקסימום האפשרי. שומר אותי מאוזנת ועוזר בהחלט להחזיק מעמד בקשיים האחרים.

מצטערת לשמוע שלא הולך עם הגלוטן. יש לך הרבה על הראש וזה לא הולך ביחד. הניסיון הפרטי שלי אומר שצריך בשביל זה הרבה ריכוז ומיקוד במטרה. את במצב אחר. יש לך דברים יותר חשובים להתרכז בהם.
טוב להרפות. בניגוד לחתונה, לזה תמיד אפשר לחזור. תהני מהחיים.

[יונת_שרון*]

פשוט בפסטה אין סוכר אם אני לא טועה.

לא מדויק -- בפסטה יש פחמימות (עמילנים) שהופכים לסוכרים בשלב מוקדם של העיכול (חלק אפילו בפה עצמו).

מעניין שרועי שינה את עמדתו. מסוקרנת לדעת מה גרם לזה, אם הוא מרשה לספר.

מה שגרם לזה זה בעיקר הזמן... ואיתו הצטברות של תחושות/עדויות.

זה הגיוני שמערכת העיכול עד כדי כך מנוונת/מקולקלת שהיא צריכה שמישהו אחר יעכל בשבילה (בשר) ?

כן. מערכת העיכול שלנו התקצרה עם השנים, ובמקומה הגדלנו את המוח. טרייד-אוף.

[גוגוס*]

בפסטה יש פחמימות (עמילנים) שהופכים לסוכרים.
את זה אני יודעת. אני פשוט מניחה, ללא ביסוס, שיש הבדל בין תהליך כזה לבין עיכול סוכר שמוסף ככזה למזון, כמו בלחם. יכול להיות שאני טועה.

[גוגוס*]

חברות, נראה לי שמצאתי את דרך החיים שלי. יודעת שזה נשמע בומבסטי אבל מי אם לא אני ואיפה אם לא כאן.
מאז שהתחלתי את החודש שלי (4.3) אני נמצאת כבר שבועיים במצב הכי טוב שהייתי בו מזה שנתיים בערך.
בלי גלוטן, בלי חלב, בלי סוכר.
טונות של פירות ירקות עלים ואגוזים.
ממש מעט עוף אורגני. ממש מעט ירקות מבושלים. טיפונת קטניות מבושלות כי הן לפעמים מתגנבות למרק במסעדה.

פיזית אני מרגישה ממש טוב. בלי המבושלים הייתי מרגישה עוד יותר טוב אבל אני מבסוטה בהחלט ממה שיש.
מנטאלית אני רחוקה שנות אור ממאבק כלשהו. מה שמחוץ לתפריט לא נחווה כאסור אלא פשוט כלא מעורר חשק כלשהו.
התוצר של זה הוא שכאשר נפלתי אז עם הקצת פסטה לא היה בזה שום איום. אכלתי כמה כפות, הפסקתי, המשכתי הלאה.
לא יודעת להסביר איך זה שלא נפלתי לגמרי ולא חיפשתי עוד. זה פשוט לא קרה. אולי בפעם הראשונה בחיים.

אני מתכננת כמעט כל יום. מכינה מראש מלא שייק ירוק שיהיה תמיד מוכן ולוקחת החוצה תמיד משהו מתאים. או שייק בבקבוק או ירקות ופירות בקופסה.

טוב לי. ממש טוב לי. וככל שטוב לי אני מתעסקת בזה פחות ופשוט חיה את החיים האלה. וככל שאני מתעסקת בזה פחות ככה עוד יותר טוב לי.
ואני מרגישה שאני יכולה לחיות את החיים האלה. כי הם לא סגורים הרמטית מפני המבושל. כי הם טעימים לי. כי אני בוחרת בזה באמת. כי שום דבר לא נאסר עלי באיזה ציווי אלוהי.
כי ככה.

[גוונים*]

יו גוגוס!!
זה פשוט נפלא!
בעיקר זה:
וככל שטוב לי אני מתעסקת בזה פחות ופשוט חיה את החיים האלה. וככל שאני מתעסקת בזה פחות ככה עוד יותר טוב לי.
זה כל כך חשוב, אני גם מרגישה שמדד מרכזי מבחינתי למצב התזונתי בו אני נמצאת הוא כמות העיסוק שלי בזה.
ונשמע שמצאת את האיזון הנכון לך.

אני מרגישה שחוליה חלשה אצלי היא הלתכנן והלקחת איתי אוכל מתאים, לא הצלחתי עדיין לפצח למה כל כך קשה לי לעשות את זה. וכשנמצאים בחוץ או במקום אחר ורעבים אז יש יופי של הצדקה לכל מיני הקלות ותירוצים ועיגולי פינות וזהו אחר כך זה רק להתחיל שוב מההתחלה...

אני כאילו (או לא כאילו) משאירה לעצמי פתחי מילוט, לא מאד במודע ובצורה די מתוחכמת אבל כנראה שאני עדיין לא מוכנה לוותר לגמרי על דברים מסוימים.

גוגוס, תמשיכי לעדכן, לומדת ממך כל הזמן.

[מיכל_בז*]

גוגוס, גוגוס, את מלכה!

[בשמת_א*]

גוגוס, גוגוס, את מלכה!

והודות לך (ולאורחת שלי, ולאישי המתוק) - אני כבר סופרת שבועיים בלי לחם/עוגות/וכדומה.

אני צריכה להזכיר שבמקביל לחיים אני עובדת עבודה מאוד מאומצת על תהליך של "חזרה לתיפקוד" וכבר הגעתי כל כך גבוה, שאני מבשלת ומכינה אוכל. אני ממש מתפקדת. לא מושלם, לא הגעתי למקום שאני רוצה, אבל איזה הבדל ממה שהיה!
אז פתאום יש לי גם רעיונות, מה אני יכולה לאכול - בישלתי פול ירוק (גם הילד אהב וזלל! איזה כיף), קישואים ברוטב עגבניות, כרוב ברוטב עגבניות, כל מיני שילובים מעניינים של מרק ירקות, בקיצור, כל מיני דברים טעימים שאני אוהבת, במקום לחם.

השינוי הכי גדול הוא בבקרים. פתאום, במקום שכל תהליך ההתעוררות יהיה דומה לעלייה מצלילת עומק, דרך שכבות על שכבות של מים עד שסוף סוף מוציאים את הראש מעל פני המים והראייה מצטללת ואפשר לנשום ואפשר לקום - אני פשוט קמה. גם אם אני עייפה, אין שם הכבדות הזאת שסוחבת אותי למטה, שלוקח שעות להתאושש ממנה, שממש הייתי זקוקה לקפה (שאני לא אוהבת) כדי לצאת ממנה.
איזה כיף!

[גוגוס*]

תודה לכן. בפעם הראשונה מזה טון זמן אני גם קצת מרגישה כמו מלכה. אני מולכת על פן בחיים שלי שחשוב לי ושלא פשוט למלוך עליו. זה עובד וזה נעים.

גוונים, התכנון הוא אכן חלק מסובך. אני מודה. אני פשוט עושה חשבון שכמו בדברים אחרים, זו השקעה של מאמץ מרוכז בתחילת היום לטובת שכחה מוחלטת בשאר היום. זה משתלם מאוד ברמת הדאגה, עוד הרבה לפני שחווים את הרווח של התזונה הטובה. אבל.. אם את מרגישה שמה שאת עושה זה השארת פתחי מילוט זה כבר סיפור אחר. ואני חושבת שתמיד אנחנו יודעות אם זה פתח מילוט. הייתי בתוך הסיפור הזה המון פעמים והוא מופיע בהרבה ורסיות בדף הזה. אם זה מה שזה, אז פשוט תעזבי. מתישהו, לא ידוע מתי, את תקומי בבוקר ותרגישי שנמאס לך לגמרי מהשקרים הקטנים האלה ותעשי מעשה. זה פשוט יקרה.
שיהיה לך סופ"ש מקסים ביותר!

בשמת, וואו! שבועיים... מדהים. והבקרים שלך נשמעים נפלא, בעיקר על רקע החלופה. איזה כיף זה לחיות. לחיות באמת, כמו שמגיע לנו!