החיוניות שלי חלק רביעי
החיוניות שלי חלק רביעי
דפנה, לפני הכל, אני בודקת איתך האם את מרגישה בדברים שלי ביקורת אישית כלפייך? אני בודקת כי אני מרגישה שאת כועסת. אם אני צודקת אז אני ממשיכה לשאול למה.
בכל אופן, אין לי ביקורת אישית כלפי איש. הסיבה לכך היא שכמו מיכל, גם אני חושבת שהיכולת הזו מצומצמת בגלל כל כך הרבה דברים שהם לא באחריותי
אני מציירת עולם אידאלי כלשהו שאני אשמח להיות חלק ממנו. בעולם הזה יש אחריות רבה על הרבה גורמים אבל גם עלי. למשל, אני לגמרי לא מסכימה עם מיכל שיכולת השינוי שלי של האנשים סביבי היא מאוד מצומצמת.
אבל גם כאשר אני לא מסכימה איתה אין לי טיפת ביקורת על הבחירות שלה.
ברגע שמודעים למה שקורה בתעשיה - בכל תעשיה - קשה לישון טוב בלילה.
נכון. ולכן הכלל הראשון זה לצמצם את הרכישה שלנו מגורמים תעשייתיים, במקביל לתביעה מהם ליצור שינוי, בלי קשר לזה שאנחנו לא קונים מהם. כי הם משפיעים גם על העולם שלי.
האם את יודעת כמה בעלי חיים נהרגים עבור החקלאות המודרנית?
כן. ואני עושה מאמץ לקנות ממגדלים שלא לוקחים בזה חלק.
לדעתי זו אשליה - וכן היא צדקנית - שאפשר להפסיק להיות חלק מהשוק הזה
יכול להיות. אני בעד מאמץ מתמיד להתרחק מהשוק הזה ובו זמנית לתבוע ממנו שינוי.
אני לא רואה הבדל בין סוגי התעשיות והנזק שהן גורמות.
אני כן. בעיניי יש הבדל גדול בין לבער שטח ולהעלים בכך אוכלוסיות של בעלי חיים לבין להתעלל בבעל חיים כמו שקורה בתעשיית הבשר. זו עמדתי האישית. אני יודעת שלא כולם שותפים לה וזה בסדר.
קשה לי להבין את הביקורת שלך על התוויות
אולי בגלל שאין לי ביקורת על התוויות יש לי ביקורת על האופן בו הן ניתנות ועל כך שרבים מסתפקים בתווית. זה כבר עניין לדיון ארוך שלא כל כך מתחשק לי להיכנס אליו כי הוא לא קשור לדף הזה אבל יש לי הרבה מידע (בין היתר כי האיש שלי מתעסק בזה בתחומים משיקים) על איך מגדירים את הקריטריונים לכל מיני תוויות, למי נותנים אותן ואיך מוודאים שהתנאים אכן מתקיימים גם בין הבדיקות השונות. זה לא מרנין, תאמיני לי. רק לשם דוגמה קטנה - המפעל שבו נשרפו מאות בעת ייצור בגדים עמד בתקן של הארגון הכי מחמיר בתחום. נתנו לו תו ואישור להעסיק עובדים במקום סגור שאין בו חלונות ונעלו את הדלתות. יש סיבות רבות לזה שהדברים האלה קורים אבל הם קורים בכל מקום שבו ארגון מעניק אישורים. תווית בעיניי היא תחילת הדרך, כי זה אומר שלמישהו אכפת, אבל להסתפק בה זה בעייתי מאוד בעיניי.
האם יש כאן שחור ולבן: או שהכל מושלם או שאני מוותרת לגמרי (וצורכת יותר דברים אחרים שכאמור גם הגידול וההפקה שלהם גורמים נזקים עצומים)?
לא, ממש אין. אם מישהו ישאל אותי איפה לקנות עוף אורגני אני אמליץ על אריק בחום. וכאמור, גם אני לא מוותרת לגמרי. אבל אני בהחלט מקטינה את הצריכה שלי עוד ועוד כי אני לא רוצה לקחת חלק בשחיטה כזו של בעלי חיים. ואני חושבת שבעולם טוב יותר כולנו נקטין מאוד את כמויות הבשר שאנחנו אוכלים. אריק צריך להתפרנס ובשביל זה הוא צריך לגדול ולמכור עוד ועוד בעלי חיים מתים. יש פה בעיה מובנית, גם אם הוא עושה מאמץ לגדל אותם הכי טוב שניתן. הרעיון של גוף מסחרי שמטרתו להפיק רווח מבעלי חיים לא נראה לי.
וכמו שאמרתי, יש בעיניי הבדל גדול בין הנזקים. סבל וניצול של בעלי חיים זה בעיניי לא כמו נזקים סביבתיים או היעלמות של אוכלוסיות בעלי חיים עקב הריסת בית הגידול שלהם. זה אומר שבני אדם, בדיוק כמוני, מוכנים להתעלל בבעלי חיים. לפעמים לאורך כל חייהם ולפעמים "רק" בסוף. לי קשה עם זה. אני מבינה שיש אנשים שלא רואים את זה ככה. זה מצער אותי אבל אני לגמרי מבינה את זה.
הרי שהדרך לשנות את זה היא לחזק את אריק ולא להפסיק לקנות ממנו
הדרך לחזק את אריק היא למחות בפני אריק. אריק אמר לי בעצמו שאם הרבה מהקונים שלו ידרשו שחיטה אחרת הוא ישקול לעשות את המאמץ. אבל אם יהיו לו הרבה קונים שאף אחד מהם לא אומר כלום שום דבר לא ישתנה. רק לקנות מזיז מעט מאוד בהקשר הזה. זה מחזק את צורת הגידול של אריק אבל לא מניע את השחיטה שהוא בוחר בה לכיוון אחר.
אני חושבת שחשוב מאוד מאוד לחזק את המגדלים הקטנים של העוף האורגני
לרגע לא טענתי אחרת. אמרתי כבר כמה פעמים - אני לגמרי בעד מה שאת עושה. אבל אני גם בעד שבאופן כללי אנשים יתאמצו להזין את עצמם לא על חשבון בעלי חיים.
מה שהכי מפריע לי זה ההנחה שלך שאם את לא אוכלת בשר את לא שותפה להריגת חיות
יקירתי, בחייך, איפה טענתי דבר כזה, או אפילו רמזתי לכזה? מדייקת שוב - אני רואה הבדל גדול בין הריגת בעלי חיים לבין התעללות בבעלי חיים לפני שהורגים אותם. אין לי קושי גדול מול המוות. יש לי קושי עצום עם החיים. אם יש תחום שבו מעורבים סבל, ניצול, התעללות באופן קבוע (גם אם רק ביום האחרון של החיים) זו בעיה. בעיה קשה מאוד. וזה צריך להיתקע לכולנו טוב טוב בגרון, בעיקר אם אנחנו יודעים שאפשר להזין את עצמנו בבריאות גם בלי זה. פשוט אין לזה הצדקה. ואם כולנו היינו בוחרים אחרת היה סביר שכמה מגדלים קטנים היו עושים את זה ממש כמו שצריך, מההתחלה ועד הסוף, ואת מעט החיות המתות שהייתי אוכלת הייתי יכולה ללעוס בלי נקיפות מצפון.
בכל אופן, אין לי ביקורת אישית כלפי איש. הסיבה לכך היא שכמו מיכל, גם אני חושבת שהיכולת הזו מצומצמת בגלל כל כך הרבה דברים שהם לא באחריותי
אני מציירת עולם אידאלי כלשהו שאני אשמח להיות חלק ממנו. בעולם הזה יש אחריות רבה על הרבה גורמים אבל גם עלי. למשל, אני לגמרי לא מסכימה עם מיכל שיכולת השינוי שלי של האנשים סביבי היא מאוד מצומצמת.
אבל גם כאשר אני לא מסכימה איתה אין לי טיפת ביקורת על הבחירות שלה.
ברגע שמודעים למה שקורה בתעשיה - בכל תעשיה - קשה לישון טוב בלילה.
נכון. ולכן הכלל הראשון זה לצמצם את הרכישה שלנו מגורמים תעשייתיים, במקביל לתביעה מהם ליצור שינוי, בלי קשר לזה שאנחנו לא קונים מהם. כי הם משפיעים גם על העולם שלי.
האם את יודעת כמה בעלי חיים נהרגים עבור החקלאות המודרנית?
כן. ואני עושה מאמץ לקנות ממגדלים שלא לוקחים בזה חלק.
לדעתי זו אשליה - וכן היא צדקנית - שאפשר להפסיק להיות חלק מהשוק הזה
יכול להיות. אני בעד מאמץ מתמיד להתרחק מהשוק הזה ובו זמנית לתבוע ממנו שינוי.
אני לא רואה הבדל בין סוגי התעשיות והנזק שהן גורמות.
אני כן. בעיניי יש הבדל גדול בין לבער שטח ולהעלים בכך אוכלוסיות של בעלי חיים לבין להתעלל בבעל חיים כמו שקורה בתעשיית הבשר. זו עמדתי האישית. אני יודעת שלא כולם שותפים לה וזה בסדר.
קשה לי להבין את הביקורת שלך על התוויות
אולי בגלל שאין לי ביקורת על התוויות יש לי ביקורת על האופן בו הן ניתנות ועל כך שרבים מסתפקים בתווית. זה כבר עניין לדיון ארוך שלא כל כך מתחשק לי להיכנס אליו כי הוא לא קשור לדף הזה אבל יש לי הרבה מידע (בין היתר כי האיש שלי מתעסק בזה בתחומים משיקים) על איך מגדירים את הקריטריונים לכל מיני תוויות, למי נותנים אותן ואיך מוודאים שהתנאים אכן מתקיימים גם בין הבדיקות השונות. זה לא מרנין, תאמיני לי. רק לשם דוגמה קטנה - המפעל שבו נשרפו מאות בעת ייצור בגדים עמד בתקן של הארגון הכי מחמיר בתחום. נתנו לו תו ואישור להעסיק עובדים במקום סגור שאין בו חלונות ונעלו את הדלתות. יש סיבות רבות לזה שהדברים האלה קורים אבל הם קורים בכל מקום שבו ארגון מעניק אישורים. תווית בעיניי היא תחילת הדרך, כי זה אומר שלמישהו אכפת, אבל להסתפק בה זה בעייתי מאוד בעיניי.
האם יש כאן שחור ולבן: או שהכל מושלם או שאני מוותרת לגמרי (וצורכת יותר דברים אחרים שכאמור גם הגידול וההפקה שלהם גורמים נזקים עצומים)?
לא, ממש אין. אם מישהו ישאל אותי איפה לקנות עוף אורגני אני אמליץ על אריק בחום. וכאמור, גם אני לא מוותרת לגמרי. אבל אני בהחלט מקטינה את הצריכה שלי עוד ועוד כי אני לא רוצה לקחת חלק בשחיטה כזו של בעלי חיים. ואני חושבת שבעולם טוב יותר כולנו נקטין מאוד את כמויות הבשר שאנחנו אוכלים. אריק צריך להתפרנס ובשביל זה הוא צריך לגדול ולמכור עוד ועוד בעלי חיים מתים. יש פה בעיה מובנית, גם אם הוא עושה מאמץ לגדל אותם הכי טוב שניתן. הרעיון של גוף מסחרי שמטרתו להפיק רווח מבעלי חיים לא נראה לי.
וכמו שאמרתי, יש בעיניי הבדל גדול בין הנזקים. סבל וניצול של בעלי חיים זה בעיניי לא כמו נזקים סביבתיים או היעלמות של אוכלוסיות בעלי חיים עקב הריסת בית הגידול שלהם. זה אומר שבני אדם, בדיוק כמוני, מוכנים להתעלל בבעלי חיים. לפעמים לאורך כל חייהם ולפעמים "רק" בסוף. לי קשה עם זה. אני מבינה שיש אנשים שלא רואים את זה ככה. זה מצער אותי אבל אני לגמרי מבינה את זה.
הרי שהדרך לשנות את זה היא לחזק את אריק ולא להפסיק לקנות ממנו
הדרך לחזק את אריק היא למחות בפני אריק. אריק אמר לי בעצמו שאם הרבה מהקונים שלו ידרשו שחיטה אחרת הוא ישקול לעשות את המאמץ. אבל אם יהיו לו הרבה קונים שאף אחד מהם לא אומר כלום שום דבר לא ישתנה. רק לקנות מזיז מעט מאוד בהקשר הזה. זה מחזק את צורת הגידול של אריק אבל לא מניע את השחיטה שהוא בוחר בה לכיוון אחר.
אני חושבת שחשוב מאוד מאוד לחזק את המגדלים הקטנים של העוף האורגני
לרגע לא טענתי אחרת. אמרתי כבר כמה פעמים - אני לגמרי בעד מה שאת עושה. אבל אני גם בעד שבאופן כללי אנשים יתאמצו להזין את עצמם לא על חשבון בעלי חיים.
מה שהכי מפריע לי זה ההנחה שלך שאם את לא אוכלת בשר את לא שותפה להריגת חיות
יקירתי, בחייך, איפה טענתי דבר כזה, או אפילו רמזתי לכזה? מדייקת שוב - אני רואה הבדל גדול בין הריגת בעלי חיים לבין התעללות בבעלי חיים לפני שהורגים אותם. אין לי קושי גדול מול המוות. יש לי קושי עצום עם החיים. אם יש תחום שבו מעורבים סבל, ניצול, התעללות באופן קבוע (גם אם רק ביום האחרון של החיים) זו בעיה. בעיה קשה מאוד. וזה צריך להיתקע לכולנו טוב טוב בגרון, בעיקר אם אנחנו יודעים שאפשר להזין את עצמנו בבריאות גם בלי זה. פשוט אין לזה הצדקה. ואם כולנו היינו בוחרים אחרת היה סביר שכמה מגדלים קטנים היו עושים את זה ממש כמו שצריך, מההתחלה ועד הסוף, ואת מעט החיות המתות שהייתי אוכלת הייתי יכולה ללעוס בלי נקיפות מצפון.
החיוניות שלי חלק רביעי
אין באמת טעם בתחרות מי צרכן הוגן יותר, כולנו נפסיד.
כשמציגים את זה ככה זה באמת נראה כמו משהו שאין בו טעם ושכולם מפסידים בו.
אבל יש דרך אחרת להציג את זה. כתביעה מתמדת ובלתי מתפשרת מכל אדם להשיג כמה שיותר מידע, לא לעצום עיניים מול המידע שהוא נתקל בו רק כי זה לא נוח ומתנגש עם מה שבא לו, ולעשות מאמץ אמיתי לבחור במה שגורם לדעתו כמה שפחות נזק. כמו בכל דבר, הכל עניין של מודעות. עם אנשים שמודעים לנזק שהם גורמים אף פעם אין לי בעיה. אני גם סומכת עליהם שהם מתאמצים בלי שיש צורך לבדוק אותם או לארגן "תחרות".
בעיניי, כשאת מציגה את זה כתחרות, את הופכת משהו רציני מאוד, שבו לכל אחד מאיתנו יש יכולת עצומה להשפיע, למשהו ילדותי שאין לו ערך. אני לא רואה את זה ככה בכלל. ואני חושבת שגם את לא רואה את זה ככה בכלל אז למה להציג את זה ככה?
אני עצמי לא מרגישה בתחרות עם אף אחד. אני מרגישה חובה מוסרית, בדיוק כמוך, לעשות ככל יכולתי. ולא לגמרי ברור לי איך זה שאנחנו מתדיינות באופן שנראה כמו וויכוח. אני לא חושבת שיש לנו וויכוח. כלומר, אני לא מצליחה לראות מחלוקת בינינו בשום רמה עקרונית. ומאחר ואין לי שום בעיה עם האופן שבו את מתרגמת את העקרונות לבחירות בחיים שלך, אז איפה הבעיה בעצם?
כשמציגים את זה ככה זה באמת נראה כמו משהו שאין בו טעם ושכולם מפסידים בו.
אבל יש דרך אחרת להציג את זה. כתביעה מתמדת ובלתי מתפשרת מכל אדם להשיג כמה שיותר מידע, לא לעצום עיניים מול המידע שהוא נתקל בו רק כי זה לא נוח ומתנגש עם מה שבא לו, ולעשות מאמץ אמיתי לבחור במה שגורם לדעתו כמה שפחות נזק. כמו בכל דבר, הכל עניין של מודעות. עם אנשים שמודעים לנזק שהם גורמים אף פעם אין לי בעיה. אני גם סומכת עליהם שהם מתאמצים בלי שיש צורך לבדוק אותם או לארגן "תחרות".
בעיניי, כשאת מציגה את זה כתחרות, את הופכת משהו רציני מאוד, שבו לכל אחד מאיתנו יש יכולת עצומה להשפיע, למשהו ילדותי שאין לו ערך. אני לא רואה את זה ככה בכלל. ואני חושבת שגם את לא רואה את זה ככה בכלל אז למה להציג את זה ככה?
אני עצמי לא מרגישה בתחרות עם אף אחד. אני מרגישה חובה מוסרית, בדיוק כמוך, לעשות ככל יכולתי. ולא לגמרי ברור לי איך זה שאנחנו מתדיינות באופן שנראה כמו וויכוח. אני לא חושבת שיש לנו וויכוח. כלומר, אני לא מצליחה לראות מחלוקת בינינו בשום רמה עקרונית. ומאחר ואין לי שום בעיה עם האופן שבו את מתרגמת את העקרונות לבחירות בחיים שלך, אז איפה הבעיה בעצם?
החיוניות שלי חלק רביעי
אני משתדלת לקנות אורגני, אבל לא תמיד בטוחה שלקנות מהירקן למטה זה פחות חשוב. אז אני משלבת.
יש הרבה דרכים לשלב. אני למשל מעודדת בכל מיני דרכים את בעל המכולת למטה להביא תוצרת אורגנית. ואני קונה ממנו גם כשזה יותר יקר כדי שיהיה לו שווה. ומבטיחה לו לעזור להפיץ את הבשורה. אני בכלל לא בעד לבחור. אני בעד להתאמץ כך שלא נצטרך עוד לבחור כל הזמן. שהירקנים מתחת לבית יביאו אורגני ושבעל המכולת יקנה מאריק עופות. וזה מה שקרה אצלנו מתחת לבית כי היו מספיק אנשים שדיברו ואמרו שיקנו וביקשו דווקא כזה ולא אחר.
לא צריך לבחור בהכי טוב שיש מתוך כלל האפשרויות שאחרים יצרו עבורנו. צריך לייצר את הטוב שרוצים שיהיה פה או לעזור לאחרים להבין מה טוב בעינינו ועבור מה נהיה מוכנים להתאמץ או לשלם או גם וגם.
יש הרבה דרכים לשלב. אני למשל מעודדת בכל מיני דרכים את בעל המכולת למטה להביא תוצרת אורגנית. ואני קונה ממנו גם כשזה יותר יקר כדי שיהיה לו שווה. ומבטיחה לו לעזור להפיץ את הבשורה. אני בכלל לא בעד לבחור. אני בעד להתאמץ כך שלא נצטרך עוד לבחור כל הזמן. שהירקנים מתחת לבית יביאו אורגני ושבעל המכולת יקנה מאריק עופות. וזה מה שקרה אצלנו מתחת לבית כי היו מספיק אנשים שדיברו ואמרו שיקנו וביקשו דווקא כזה ולא אחר.
לא צריך לבחור בהכי טוב שיש מתוך כלל האפשרויות שאחרים יצרו עבורנו. צריך לייצר את הטוב שרוצים שיהיה פה או לעזור לאחרים להבין מה טוב בעינינו ועבור מה נהיה מוכנים להתאמץ או לשלם או גם וגם.
-
- הודעות: 29
- הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 17:01
- דף אישי: הדף האישי של עלה_דפנה*
החיוניות שלי חלק רביעי
גוגוס,
לא התכוונתי להשמע תוקפנית ואני מצטערת אם אני נקראת כך.
אבל כן, אני חושבת שאני שומעת ביקורת עלי, ואני גם חושבת שזה בסדר שתהיה לך ביקורת עלי - בנושא של אכילת בשר. ואני חושבת שזה בסדר שאני אתנגד לביקורת הזו. ועל כך הוויכוח.
אני מסכימה עם הרבה ממה שאת כותבת, ואני מעריכה מאוד את המודעות החברתית-אנושית שלך. אני שותפה מלאה לדברים שלך -
הכלל הראשון זה לצמצם את הרכישה שלנו מגורמים תעשייתיים, במקביל לתביעה מהם ליצור שינוי, בלי קשר לזה שאנחנו לא קונים מהם. כי הם משפיעים גם על העולם שלי.
אבל בתוך הדיון יש לך ביקורת מוסרית על מי שאוכל בשר, נכון? ברור לי שזו לא ביקורת אישית על הבחירה הפרטית שלי אבל זו ביקורת עקרונית. זה בסדר להגיד את זה. וכאן הוויכוח שלי. כי אני חושבת שהחקלאות (כתעשייה) פוגעת בבעלי חיים לא פחות. לא רק בהריסת בתי הגידול, אלא בריסוס שהורג, בזיהום מאגרי מים, ועוד ועוד.
אנחנו חלוקות גם בנושא הבריאות:
בעיקר אם אנחנו יודעים שאפשר להזין את עצמנו בבריאות גם בלי זה
זו הנקודה הקריטית מבחינתי. לדעתי אי אפשר להשאר בריאים בלי בשר לאורך זמן. ולכן אני חושבת שחשוב מאוד לשנות את תעשית הבשר.
לא התכוונתי להשמע תוקפנית ואני מצטערת אם אני נקראת כך.
אבל כן, אני חושבת שאני שומעת ביקורת עלי, ואני גם חושבת שזה בסדר שתהיה לך ביקורת עלי - בנושא של אכילת בשר. ואני חושבת שזה בסדר שאני אתנגד לביקורת הזו. ועל כך הוויכוח.
אני מסכימה עם הרבה ממה שאת כותבת, ואני מעריכה מאוד את המודעות החברתית-אנושית שלך. אני שותפה מלאה לדברים שלך -
הכלל הראשון זה לצמצם את הרכישה שלנו מגורמים תעשייתיים, במקביל לתביעה מהם ליצור שינוי, בלי קשר לזה שאנחנו לא קונים מהם. כי הם משפיעים גם על העולם שלי.
אבל בתוך הדיון יש לך ביקורת מוסרית על מי שאוכל בשר, נכון? ברור לי שזו לא ביקורת אישית על הבחירה הפרטית שלי אבל זו ביקורת עקרונית. זה בסדר להגיד את זה. וכאן הוויכוח שלי. כי אני חושבת שהחקלאות (כתעשייה) פוגעת בבעלי חיים לא פחות. לא רק בהריסת בתי הגידול, אלא בריסוס שהורג, בזיהום מאגרי מים, ועוד ועוד.
אנחנו חלוקות גם בנושא הבריאות:
בעיקר אם אנחנו יודעים שאפשר להזין את עצמנו בבריאות גם בלי זה
זו הנקודה הקריטית מבחינתי. לדעתי אי אפשר להשאר בריאים בלי בשר לאורך זמן. ולכן אני חושבת שחשוב מאוד לשנות את תעשית הבשר.
החיוניות שלי חלק רביעי
אני חושבת שאני שומעת ביקורת עלי, ואני גם חושבת שזה בסדר שתהיה לך ביקורת עלי - בנושא של אכילת בשר
דפנה, עם מה שאת שומעת אני לא יכולה להתווכח. אבל אני יכולה לומר לך בלי שאצטרך להתעכב ולו לרגע על המחשבה הזו שאין לי ביקורת עליך. ולדעתי זה גם לא בסדר שתהיה לי ביקורת עליך. וזה גם לא משהו אישי. אין לי ביקורת על אנשים שאוכלים בשר. איך יכולה להיות לי? אני עצמי אוכלת בשר, גם אם לעתים רחוקות מאוד. וגם לו נמנעתי מבשר לא היתה לי ביקורת עליך.
אני חושבת שזה בסדר שאני אתנגד לביקורת הזו
אם זה מה שאת שומעת וודאי שזה בסדר שתתנגדי. אבל לא ברור לי מה בדברים שלי מתנגן באוזניים שלך כביקורת. מבחינתי, אם אני מציירת עולם שבו אני רוצה לחיות, והחיים שלך לדעתי לא הולכים בכיוון הזה, זו בעיה שלי, לא שלך. אף אחד לא חייב להיות שותף לחזון שלי רק משום שאני מציירת אותו ממש יפה. ואם את שותפה לחזון שלי אבל בוחרת לגרום לו להתגשם בדרך שונה משלי גם זו לא בעיה שלך אלא שלי.ולכן אין לי שום ביקורת עליך.
הביקורת שלי שמורה למקרים מסוימים וגם אז אני מסייגת אותה מאוד והיא בעיקר כללית ולא אישית - הביקורת שלי היא נגד מה שנראה מבחוץ כמו רוע או טפשות או אטימות כלפי סבל של אחרים. במקרים האלה התגובה האוטומטית שלי תהיה ביקורת. אבל אם אני אדבר עם האיש שמפגין התנהגות כזו סביר להניח שיקרו הרבה דברים שיגרמו לי לחוש אחרת לגמרי. במקרה שלך אני לא חשה שום דבר מהדברים האלה ואנחנו כבר מדברות במילא בגובה העיניים.
בתוך הדיון יש לך ביקורת מוסרית על מי שאוכל בשר, נכון?
ממש לא. יש לי ביקורת על מי שאוכל בשר תוך צפצוף מודע על הסבל שנגרם לבעלי החיים שהוא אוכל. כאמור, אולי זה פוספס, לי עצמי אין שום בעיה עם אכילת בשר דווקא ברמה העקרונית שלה. האופן שבו הבשר מגיע אלי לצלחת במאה העשרים ואחת הוא הבעיה שלי. וגם אז, אני מבינה לגמרי את מי שאוכל בשר. להמון אנשים חסר מידע ולרבים אחרים יש היסטוריה שמקשה עליהם להכיל את המידע שהם כן נחשפים אליו. לולא זה היה ככה אני חושבת שכולנו היינו קמים ומתקוממים על האופן בו הבשר מגיע אלינו לצלחת ודברים היו משתנים לגמרי. מסיבות שונות שנחקרו ותועדו זה לא קורה. זה עצוב לי מאוד מאוד אבל אני מבינה את זה.תחשבי על זה ככה, בניגוד אליך, על שנות הצמחונות הארוכות שלך, אני ביליתי את רוב חיי בצד השני, הלא מודע וזה שמול המידע עצם עיניים. זה לא שגיליתי את האור פתאום ואני באה להטיף לאחרים. מה שהשתנה אצלי זה המקום שבו הייתי רוצה לראות את העולם בעוד כך וכך זמן וההבנה שבלי שאני אעשה משהו (ואיתי כל האנשים הקטנים שחושבים בצורה דומה) זה לא יקרה.
לדעתי אי אפשר להשאר בריאים בלי בשר לאורך זמן
אני נגד הקביעה הזו. לא בגלל התוכן שלה אלא בגלל שזו קביעה בלתי מבוססת שמכתיבה קבלת החלטות. היא לא מבוססת ברמה הציבורית והיא אפילו לא מבוססת ברמה הפרטית שלך. עוד לא ניסית את כל הדרכים לחיות טוב בלי בשר לאורך זמן.
ולמען הבהירות - אין לי התנגדות לאכילת בשר כחלק מתזונה בריאה. אני חושבת, כמוך, שזו שאלה של איכות, אבל גם שאלה של כמות. למשל, שום דבר בעולם לא ישכנע אותי שאנחנו צריכים לאכול בעלי חיים כל יום. אפילו הטורפים המובהקים של הטבע לא אוכלים חיה כל יום. וכמשימה אישית שמתי לעצמי לבדוק מהי הכמות הקטנה ביותר של חיות שאני מרגישה צורך לאכול כדי להיות ממש בריאה. אבל בשביל לעמוד במשימה הזו לא מספיק רק להוריד את הבשר ולראות מה קורה. צריך להשקיע הרבה מחשבה והתנסות בבדיקה של יתר התפריט. בעיניי זה שווה אבל אני מבינה לגמרי את מי שאין לו כוח או סבלנות בשביל זה. אני יכולה לומר לך שאנשים שונים בסביבה שלי מגיעים למסקנה דומה - בעלי חיים בצלחת פעם בכמה שבועות.
אני חושבת שהחקלאות (כתעשייה) פוגעת בבעלי חיים לא פחות. לא רק בהריסת בתי הגידול, אלא בריסוס שהורג, בזיהום מאגרי מים, ועוד ועוד.
ואני חושבת שאין שום טעם לקבוע גם דברים כאלה. הכימות של הסבל הוא דבר בלתי אפשרי. לא ביחס לבני אדם ובטח שלא ביחס לבעלי חיים. כשאני צריכה לבחור אני בכלל לא מנסה להתמודד עם שאלות כאלה, שאין להן לעולם פתרון. אני הולכת מאה שמונים מעלות, לצד המצפוני מוסרי שלי. והמצפון שלי אומר לי שסבל של חיה בתעשיית הבשר גדול מכל סבל אחר ושחובה עלי לצמצם אותו דבר ראשון. אבל זה פרטי. אי אפשר למכור את זה או לשווק את זה ברצינות כעמדה מוסרית גורפת. גארי יורופסקי מנסה בכל כוחו ואני מעריכה את הניסיון אבל חושבת שהוא עקר. והראייה הכי טובה לכך היא הקריאה הנרגשת שלו להחליף את בעלי החיים המתים במוצרים תעשייתיים, אריזות פלסטיק מרשרשות ותהליכי עיבוד מזהמים.
אני לא רואה טעם להיכנס לדיון שהוא רק לכאורה עקרוני ובעל "נושא". הדיון הזה הוא על רגשות ואמונות. הכי רחוק שאני שמחה להגיע זה למצב שבו את יכולה לומר את אשר לבך ואני יכולה לומר את אשר על לבי ושתינו נקשיב. אני מקשיבה לך בקשב רב ואין לי כל ביקורת עליך, שהיא מהלך משתיק מטבעו.
דפנה, עם מה שאת שומעת אני לא יכולה להתווכח. אבל אני יכולה לומר לך בלי שאצטרך להתעכב ולו לרגע על המחשבה הזו שאין לי ביקורת עליך. ולדעתי זה גם לא בסדר שתהיה לי ביקורת עליך. וזה גם לא משהו אישי. אין לי ביקורת על אנשים שאוכלים בשר. איך יכולה להיות לי? אני עצמי אוכלת בשר, גם אם לעתים רחוקות מאוד. וגם לו נמנעתי מבשר לא היתה לי ביקורת עליך.
אני חושבת שזה בסדר שאני אתנגד לביקורת הזו
אם זה מה שאת שומעת וודאי שזה בסדר שתתנגדי. אבל לא ברור לי מה בדברים שלי מתנגן באוזניים שלך כביקורת. מבחינתי, אם אני מציירת עולם שבו אני רוצה לחיות, והחיים שלך לדעתי לא הולכים בכיוון הזה, זו בעיה שלי, לא שלך. אף אחד לא חייב להיות שותף לחזון שלי רק משום שאני מציירת אותו ממש יפה. ואם את שותפה לחזון שלי אבל בוחרת לגרום לו להתגשם בדרך שונה משלי גם זו לא בעיה שלך אלא שלי.ולכן אין לי שום ביקורת עליך.
הביקורת שלי שמורה למקרים מסוימים וגם אז אני מסייגת אותה מאוד והיא בעיקר כללית ולא אישית - הביקורת שלי היא נגד מה שנראה מבחוץ כמו רוע או טפשות או אטימות כלפי סבל של אחרים. במקרים האלה התגובה האוטומטית שלי תהיה ביקורת. אבל אם אני אדבר עם האיש שמפגין התנהגות כזו סביר להניח שיקרו הרבה דברים שיגרמו לי לחוש אחרת לגמרי. במקרה שלך אני לא חשה שום דבר מהדברים האלה ואנחנו כבר מדברות במילא בגובה העיניים.
בתוך הדיון יש לך ביקורת מוסרית על מי שאוכל בשר, נכון?
ממש לא. יש לי ביקורת על מי שאוכל בשר תוך צפצוף מודע על הסבל שנגרם לבעלי החיים שהוא אוכל. כאמור, אולי זה פוספס, לי עצמי אין שום בעיה עם אכילת בשר דווקא ברמה העקרונית שלה. האופן שבו הבשר מגיע אלי לצלחת במאה העשרים ואחת הוא הבעיה שלי. וגם אז, אני מבינה לגמרי את מי שאוכל בשר. להמון אנשים חסר מידע ולרבים אחרים יש היסטוריה שמקשה עליהם להכיל את המידע שהם כן נחשפים אליו. לולא זה היה ככה אני חושבת שכולנו היינו קמים ומתקוממים על האופן בו הבשר מגיע אלינו לצלחת ודברים היו משתנים לגמרי. מסיבות שונות שנחקרו ותועדו זה לא קורה. זה עצוב לי מאוד מאוד אבל אני מבינה את זה.תחשבי על זה ככה, בניגוד אליך, על שנות הצמחונות הארוכות שלך, אני ביליתי את רוב חיי בצד השני, הלא מודע וזה שמול המידע עצם עיניים. זה לא שגיליתי את האור פתאום ואני באה להטיף לאחרים. מה שהשתנה אצלי זה המקום שבו הייתי רוצה לראות את העולם בעוד כך וכך זמן וההבנה שבלי שאני אעשה משהו (ואיתי כל האנשים הקטנים שחושבים בצורה דומה) זה לא יקרה.
לדעתי אי אפשר להשאר בריאים בלי בשר לאורך זמן
אני נגד הקביעה הזו. לא בגלל התוכן שלה אלא בגלל שזו קביעה בלתי מבוססת שמכתיבה קבלת החלטות. היא לא מבוססת ברמה הציבורית והיא אפילו לא מבוססת ברמה הפרטית שלך. עוד לא ניסית את כל הדרכים לחיות טוב בלי בשר לאורך זמן.
ולמען הבהירות - אין לי התנגדות לאכילת בשר כחלק מתזונה בריאה. אני חושבת, כמוך, שזו שאלה של איכות, אבל גם שאלה של כמות. למשל, שום דבר בעולם לא ישכנע אותי שאנחנו צריכים לאכול בעלי חיים כל יום. אפילו הטורפים המובהקים של הטבע לא אוכלים חיה כל יום. וכמשימה אישית שמתי לעצמי לבדוק מהי הכמות הקטנה ביותר של חיות שאני מרגישה צורך לאכול כדי להיות ממש בריאה. אבל בשביל לעמוד במשימה הזו לא מספיק רק להוריד את הבשר ולראות מה קורה. צריך להשקיע הרבה מחשבה והתנסות בבדיקה של יתר התפריט. בעיניי זה שווה אבל אני מבינה לגמרי את מי שאין לו כוח או סבלנות בשביל זה. אני יכולה לומר לך שאנשים שונים בסביבה שלי מגיעים למסקנה דומה - בעלי חיים בצלחת פעם בכמה שבועות.
אני חושבת שהחקלאות (כתעשייה) פוגעת בבעלי חיים לא פחות. לא רק בהריסת בתי הגידול, אלא בריסוס שהורג, בזיהום מאגרי מים, ועוד ועוד.
ואני חושבת שאין שום טעם לקבוע גם דברים כאלה. הכימות של הסבל הוא דבר בלתי אפשרי. לא ביחס לבני אדם ובטח שלא ביחס לבעלי חיים. כשאני צריכה לבחור אני בכלל לא מנסה להתמודד עם שאלות כאלה, שאין להן לעולם פתרון. אני הולכת מאה שמונים מעלות, לצד המצפוני מוסרי שלי. והמצפון שלי אומר לי שסבל של חיה בתעשיית הבשר גדול מכל סבל אחר ושחובה עלי לצמצם אותו דבר ראשון. אבל זה פרטי. אי אפשר למכור את זה או לשווק את זה ברצינות כעמדה מוסרית גורפת. גארי יורופסקי מנסה בכל כוחו ואני מעריכה את הניסיון אבל חושבת שהוא עקר. והראייה הכי טובה לכך היא הקריאה הנרגשת שלו להחליף את בעלי החיים המתים במוצרים תעשייתיים, אריזות פלסטיק מרשרשות ותהליכי עיבוד מזהמים.
אני לא רואה טעם להיכנס לדיון שהוא רק לכאורה עקרוני ובעל "נושא". הדיון הזה הוא על רגשות ואמונות. הכי רחוק שאני שמחה להגיע זה למצב שבו את יכולה לומר את אשר לבך ואני יכולה לומר את אשר על לבי ושתינו נקשיב. אני מקשיבה לך בקשב רב ואין לי כל ביקורת עליך, שהיא מהלך משתיק מטבעו.
-
- הודעות: 2179
- הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*
החיוניות שלי חלק רביעי
כמה מחשבות על אוכל ועל חיים:
"אני מאוד לא רוצה שאוכל יהפוך להיות מרכז החיים שלי". והמחשבה הזו תופסת אותי לא מוכנה והיא גם קצת מגוחכת כי אני חושבת שלמרות שביני לבין אנורקסית ממוצעת מפרידים כמה קילוגרמים ובריאות נפשית (מסוימת), אני חושבת על אוכל יותר ממש שאני חושבת על כל דבר אחר.
זה רק תפס מימד אחר בחיים שלי, אבל זה לא באמת השתנה. מה יש באוכל שמסוגל לתפוס כל כך הרבה נפח אצלי ואצל כמעט כל מי שאני מכירה?
אני חושבת שאצלי, בשנים האחרונות, זה קשור לאמונה / אשליה (כן. גם וגם) שאם אני רק אוכל את הדבר הנכון זה יביא לי בריאות ומזור לכל כאביי.לפני זה האמונה/אשליה הייתה שאם אני רק אוכל מה שצריך אני ארזה ואז כל צרותיי (או לפחות מרביתן) יהיו מאחוריי.
הבעיה היא שהתפיסות האלה קיבלו תמיד אישוש חלקי במציאות. כשלמדתי פסיכולוגיה, עכשיו אני נזכרת, למדתי שלמידת הכחדה, כלומר ויתור על הרגל, או על מנהג שלמדנו, היא הכי קשה כשמקבלים פידבק חלקי.
ונכון, כשרזיתי באמת הייתי די מאושרת. כמובן שזה לא פתר את כל צרותיי בחיים, אבל זה תמיד היה נורא נחמד להיראות פנטסטי, לקבל מחמאות מהעולם ולקנות בגדים יפים.
ונכון, כשהפסקתי לאכול דברים מסוימים, זה באמת עזר. כאבי ראש פחתו, נשירת שיער נעצרה, העיכול שלי היה טוב יותר. אבל הבעיות הבריאותיות העיקריות שלי לא נעלמו ונוצרה בעיה אחת מאוד גדולה ומאוד מציקה: לשמור ולהימנע. אפילו כשהאמונה שלי חזקה, אפילו כשאני מקבלת אישוש, אפילו כשאני חושבת שזה נכון (והרציונל אצלי הוא כוח מניע מאוד חשוב) עדיין זה מעייף. אני לא יכולה להשאיר את הגומיה מתוחה כל הזמן. ככה נוצרות "נפילות". וככה נוצר תסכול. אילולא ההיי שהיה מלווה לפעמים שאני מצליחה ומשוכנעת שהפעם זה לתמיד, אני לא חושבת שהייתי עומדת בזה כל השנים.
ואני חושבת שאני מכורה להיי הזה, לתחושת ההתחדשות, לגילוי. ויש לי תחושה עזה, אחרי שחשבתי על זה זמן מה, שאוכל זה לא מקום נכון לקבל ממנו את הריגושים האלה. בכנות, אני אדם שזקוק לריגושים, מהפכות, התחלות חדשות, דרך מנצנצת לפניי.
ובאותה נשימה אני אומרת: זה כן חשוב לי מה שאני אוכלת, אני לא חושבת שאני יכולה לחזור אחורה. אני כן מאמינה שאני יכולה להרגיש טוב יותר והאחריות מוטלת עליי למצוא איך. אני חושבת שתזונה נכונה עוזרת למחזור שלי להיות מסודר יותר וזה חשוב לי מאוד.
אין לי מסקנה, אני מבולבלת. אני רק מרגישה עייפות ומיאוס מעצמי ומכל זה. יש לי תלמידות שכל הזמן מדברות על כמה הן היו רוצות להחליף את האוכל בגלולות. זה נורא מצחיק, הן צרפתיות מבוגרות ופשוט נמאס להן מחיים שלמים של בישול וכלים ונקיון. בימים האחרונים בא לי גם למצוא "כדורי אוכל", פשוט לנקות את הראש מכל העיסוק המלאה והמרתק הזה.
"אני מאוד לא רוצה שאוכל יהפוך להיות מרכז החיים שלי". והמחשבה הזו תופסת אותי לא מוכנה והיא גם קצת מגוחכת כי אני חושבת שלמרות שביני לבין אנורקסית ממוצעת מפרידים כמה קילוגרמים ובריאות נפשית (מסוימת), אני חושבת על אוכל יותר ממש שאני חושבת על כל דבר אחר.
זה רק תפס מימד אחר בחיים שלי, אבל זה לא באמת השתנה. מה יש באוכל שמסוגל לתפוס כל כך הרבה נפח אצלי ואצל כמעט כל מי שאני מכירה?
אני חושבת שאצלי, בשנים האחרונות, זה קשור לאמונה / אשליה (כן. גם וגם) שאם אני רק אוכל את הדבר הנכון זה יביא לי בריאות ומזור לכל כאביי.לפני זה האמונה/אשליה הייתה שאם אני רק אוכל מה שצריך אני ארזה ואז כל צרותיי (או לפחות מרביתן) יהיו מאחוריי.
הבעיה היא שהתפיסות האלה קיבלו תמיד אישוש חלקי במציאות. כשלמדתי פסיכולוגיה, עכשיו אני נזכרת, למדתי שלמידת הכחדה, כלומר ויתור על הרגל, או על מנהג שלמדנו, היא הכי קשה כשמקבלים פידבק חלקי.
ונכון, כשרזיתי באמת הייתי די מאושרת. כמובן שזה לא פתר את כל צרותיי בחיים, אבל זה תמיד היה נורא נחמד להיראות פנטסטי, לקבל מחמאות מהעולם ולקנות בגדים יפים.
ונכון, כשהפסקתי לאכול דברים מסוימים, זה באמת עזר. כאבי ראש פחתו, נשירת שיער נעצרה, העיכול שלי היה טוב יותר. אבל הבעיות הבריאותיות העיקריות שלי לא נעלמו ונוצרה בעיה אחת מאוד גדולה ומאוד מציקה: לשמור ולהימנע. אפילו כשהאמונה שלי חזקה, אפילו כשאני מקבלת אישוש, אפילו כשאני חושבת שזה נכון (והרציונל אצלי הוא כוח מניע מאוד חשוב) עדיין זה מעייף. אני לא יכולה להשאיר את הגומיה מתוחה כל הזמן. ככה נוצרות "נפילות". וככה נוצר תסכול. אילולא ההיי שהיה מלווה לפעמים שאני מצליחה ומשוכנעת שהפעם זה לתמיד, אני לא חושבת שהייתי עומדת בזה כל השנים.
ואני חושבת שאני מכורה להיי הזה, לתחושת ההתחדשות, לגילוי. ויש לי תחושה עזה, אחרי שחשבתי על זה זמן מה, שאוכל זה לא מקום נכון לקבל ממנו את הריגושים האלה. בכנות, אני אדם שזקוק לריגושים, מהפכות, התחלות חדשות, דרך מנצנצת לפניי.
ובאותה נשימה אני אומרת: זה כן חשוב לי מה שאני אוכלת, אני לא חושבת שאני יכולה לחזור אחורה. אני כן מאמינה שאני יכולה להרגיש טוב יותר והאחריות מוטלת עליי למצוא איך. אני חושבת שתזונה נכונה עוזרת למחזור שלי להיות מסודר יותר וזה חשוב לי מאוד.
אין לי מסקנה, אני מבולבלת. אני רק מרגישה עייפות ומיאוס מעצמי ומכל זה. יש לי תלמידות שכל הזמן מדברות על כמה הן היו רוצות להחליף את האוכל בגלולות. זה נורא מצחיק, הן צרפתיות מבוגרות ופשוט נמאס להן מחיים שלמים של בישול וכלים ונקיון. בימים האחרונים בא לי גם למצוא "כדורי אוכל", פשוט לנקות את הראש מכל העיסוק המלאה והמרתק הזה.
החיוניות שלי חלק רביעי
אני אהיה הראשונה לתמוך בכל מהלך שמקטין את הנזקים של תעשיית הבשר, גם אם הוא בעצם מאפשר לאנשים להמשיך לצרוך בשר (לעתים בכמויות גדולות) כי הם ישנים יותר טוב בלילה. זה ראוי ומבורך. כל דבר שמקטין את הסבל.
תראי, דפנה, מזה התחיל הכל. ומה בעצם אמרתי כאן? שאני תומכת בכל דבר שמקטין את הסבל, כולל אפילו בדברים שכל מטרתם לגרום לאנשים להרגיש פחות רע עם עצמם כשהם אוכלים הרבה בשר. תפרקי את המשפט הזה ותראי שאין בו שמץ של ביקורת אל הבחירות של אנשים. אם מתחבאת בו ביקורת היא בעיקר כלפי מהלכים שיווקיים וציניים שגורמים לכך שאנשים ששוקלים לצמצם את כמות הבשר שלהם לא עושים זאת כי מנקים להם את המצפון. ושוב, אפילו באלה אני תומכת, למרות שהם מעצבנים אותי, כי הם מעוררים את הדיון ויש להם חשיבות ולו בזה.
תראי, דפנה, מזה התחיל הכל. ומה בעצם אמרתי כאן? שאני תומכת בכל דבר שמקטין את הסבל, כולל אפילו בדברים שכל מטרתם לגרום לאנשים להרגיש פחות רע עם עצמם כשהם אוכלים הרבה בשר. תפרקי את המשפט הזה ותראי שאין בו שמץ של ביקורת אל הבחירות של אנשים. אם מתחבאת בו ביקורת היא בעיקר כלפי מהלכים שיווקיים וציניים שגורמים לכך שאנשים ששוקלים לצמצם את כמות הבשר שלהם לא עושים זאת כי מנקים להם את המצפון. ושוב, אפילו באלה אני תומכת, למרות שהם מעצבנים אותי, כי הם מעוררים את הדיון ויש להם חשיבות ולו בזה.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
גוגוס
ואם לדייק - המאמץ היחיד ששווה בעיניי הוא זה שנדרש כדי להילחם בפחד.
מסכימה למחצה.
מסכימה שלא כדאי להתאמץ, ושכדאי להתמודד עם הפחד. אבל זה לא מאבק. זו נכוחות. פשוט לעמוד ולהקשיב לפחד, עד שהוא יעבור.
כמו הציטוט מחולית שהבאתי מקודם.
אינדיאנית
מהנסיון שלי : מספיק שתמשיכי לקרוא, ואז נורא יתחשק לך גם, ואז זה יתחיל להיות חלק ממך, ובלי שתרגישי פתאום גם את תאכלי יותר חיוני ופחות מתועש וההמשך עוד לא ידוע..
בדיוק! כך ורק כך קוראים אצלי תהליכים. אני חושבת על משהו, ומתישהו הרעיון הופך למציאות, בלי מאמץ.
בנוגע להרהורים על אגוזים
אתן מכירות את הסיפור של בשמת על איך שהילדים שלה פיצחו אגוזים?
אולי כדאי לכן לנסות לקנות אגוזים עם הקליפה?
גוגוס
כשקראתי את ההרהורים שלך על משמעות המילה ANIMAL הרגשתי סקרנות ומעט אכזבה מכך שאינני מבינה את דקויות המילה, את מוכנה בבקשה להסביר לי?
כשיוצא שאני ככה אני חושבת שזה לא בסדר שאני ישנה טוב בלילה. לא מגיע לי
כשאני קוראת את מה שכתבת, הרגשתי צער, משום שאני רוצה שאנשים שאני מעריכה לא יראו באשמה דבר טוב, ומהמשפט הזה משתמע שאשמה היא דבר טוב.
אני מבקשת ממך לשקול שוב את המשפט הזה.
לדעתי, אשמה לא מביאה לדברים טובים. עדיף לפעול מתוך רצון להיטיב, ולא מתוך תחושות אשם.
וברוח משפטים אלו, אני אומרת בכנות - קראתי ספר על תקשורת מקרבת. הוא גאוני! אני אפילו שוקלת לקנות אותו, ולרוב אני מנסה להימנע מקריאת ספרים. הוא עובר למקום השלישי ברשימת הספרים הרוחניים שלי.
תקראו אותו!
ואם לדייק - המאמץ היחיד ששווה בעיניי הוא זה שנדרש כדי להילחם בפחד.
מסכימה למחצה.
מסכימה שלא כדאי להתאמץ, ושכדאי להתמודד עם הפחד. אבל זה לא מאבק. זו נכוחות. פשוט לעמוד ולהקשיב לפחד, עד שהוא יעבור.
כמו הציטוט מחולית שהבאתי מקודם.
אינדיאנית
מהנסיון שלי : מספיק שתמשיכי לקרוא, ואז נורא יתחשק לך גם, ואז זה יתחיל להיות חלק ממך, ובלי שתרגישי פתאום גם את תאכלי יותר חיוני ופחות מתועש וההמשך עוד לא ידוע..
בדיוק! כך ורק כך קוראים אצלי תהליכים. אני חושבת על משהו, ומתישהו הרעיון הופך למציאות, בלי מאמץ.
בנוגע להרהורים על אגוזים
אתן מכירות את הסיפור של בשמת על איך שהילדים שלה פיצחו אגוזים?
אולי כדאי לכן לנסות לקנות אגוזים עם הקליפה?
גוגוס
כשקראתי את ההרהורים שלך על משמעות המילה ANIMAL הרגשתי סקרנות ומעט אכזבה מכך שאינני מבינה את דקויות המילה, את מוכנה בבקשה להסביר לי?
כשיוצא שאני ככה אני חושבת שזה לא בסדר שאני ישנה טוב בלילה. לא מגיע לי
כשאני קוראת את מה שכתבת, הרגשתי צער, משום שאני רוצה שאנשים שאני מעריכה לא יראו באשמה דבר טוב, ומהמשפט הזה משתמע שאשמה היא דבר טוב.
אני מבקשת ממך לשקול שוב את המשפט הזה.
לדעתי, אשמה לא מביאה לדברים טובים. עדיף לפעול מתוך רצון להיטיב, ולא מתוך תחושות אשם.
וברוח משפטים אלו, אני אומרת בכנות - קראתי ספר על תקשורת מקרבת. הוא גאוני! אני אפילו שוקלת לקנות אותו, ולרוב אני מנסה להימנע מקריאת ספרים. הוא עובר למקום השלישי ברשימת הספרים הרוחניים שלי.
תקראו אותו!
החיוניות שלי חלק רביעי
מיכל _בז - בדיוק חושבת על זה , כמה אני רוצה להתעסק באוכל כל המודעות הזו לאכילה הופכת אותו לדבר ממש מרכזי בחיים שלי
את הזוג שלי זה לא מעניין, הוא יאכל מה שיש , ישתדל לא לאכול ג'אנק אבל יאכל אם מתחשק לו וכל כך הייתי רוצה להיות כזו , פשוט לא להתעסק עם אוכל
מצד שני , היום בבוקר התעוררתי (מוקדם מאוד אחרי לילה די נטול שינה ) עם תמונה של מאפה במוחי. קוראסון עם שוקולד ליתר דיוק. לא אכלתי כזה אבל שמתי לב שבבקרים עייפים כאלו וגם אחר הצהריים באופן אוטומטי זה בדיוק מה שאני רוצה.
לרב אני לא מממשת את הרצון הזה , אבל אם הוא מתמשך אז בדרך כלל אחד כזה יספק אותי לתקופה
אז למה זה רע?
כי יש כל מיני "כאלה" אני עייפה אז בא לי מאפה , אני עצובה אז בא לי לחם, אני מרגישה ריקה אז מתמלאת מכל הבא ליד
ואת זה הייתי רוצה לנטרל
השאלה אם יש דרך לעשות את זה בלי עיסוק באוכל
כנראה שלא..
את הזוג שלי זה לא מעניין, הוא יאכל מה שיש , ישתדל לא לאכול ג'אנק אבל יאכל אם מתחשק לו וכל כך הייתי רוצה להיות כזו , פשוט לא להתעסק עם אוכל
מצד שני , היום בבוקר התעוררתי (מוקדם מאוד אחרי לילה די נטול שינה ) עם תמונה של מאפה במוחי. קוראסון עם שוקולד ליתר דיוק. לא אכלתי כזה אבל שמתי לב שבבקרים עייפים כאלו וגם אחר הצהריים באופן אוטומטי זה בדיוק מה שאני רוצה.
לרב אני לא מממשת את הרצון הזה , אבל אם הוא מתמשך אז בדרך כלל אחד כזה יספק אותי לתקופה
אז למה זה רע?
כי יש כל מיני "כאלה" אני עייפה אז בא לי מאפה , אני עצובה אז בא לי לחם, אני מרגישה ריקה אז מתמלאת מכל הבא ליד
ואת זה הייתי רוצה לנטרל
השאלה אם יש דרך לעשות את זה בלי עיסוק באוכל
כנראה שלא..
החיוניות שלי חלק רביעי
פשוט לעמוד ולהקשיב לפחד, עד שהוא יעבור.
אצלי זה לא עובד ככה. אם אני אעמוד ואקשיב לפחד אני אפחד לנצח. אני צריכה פשוט לנשום עמוק, לעשות שלוש ארבע ו... לעשות משהו שמפחיד אותי. להקשיב לפחד משתק אותי וזה לא עובר מעצמו. עד שאני לא מתנסה פעם אחת במשהו שמפחיד אותי ורואה שהכל בסדר אני לא אפסיק לפחד. אבל אחרי שהתנסיתי זהו זה. הפחד מתפוגג.
כשקראתי את ההרהורים שלך על משמעות המילה ANIMAL הרגשתי סקרנות ומעט אכזבה מכך שאינני מבינה את דקויות המילה, את מוכנה בבקשה להסביר לי?
בשבלי אלולא דקויות אלא פשוט איזו תחושה עמוקה שהמילה הזו מעוררת בי (וכנראה גם באחרים כי ראיתי את זה כבר בהרבה מקומות). הרי בהרבה הקשרים המילה מייצגת גם את הדבר הפשוט - בעלי חיים - וגם את החייתיות. והחייתיות, שבבעלי החיים וגם בנו, היא כוח של משיכה ורתיעה בו זמנית.
_כשאני קוראת את מה שכתבת, הרגשתי צער, משום שאני רוצה שאנשים שאני מעריכה לא יראו באשמה דבר טוב, ומהמשפט הזה משתמע שאשמה היא דבר טוב.
אני מבקשת ממך לשקול שוב את המשפט הזה._
תודה, אישה יקרה. אין בי טיפת אשמה. זה פשוט מן ביטוי כזה. באופן כללי תנוח דעתך בנוגע אלי כי אני לעתים מאוד רחוקות מאוד מרגישה אשמה. כל כך רחוקות עד שאני לא מצליחה להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה.
קראתי ספר על תקשורת מקרבת. הוא גאוני!
לא קראתי אבל זה הסרט של השלוש שעות שצירפתי לינק שלו בשעתו. מסכימה שזה גאוני. או, כמו שאמרה לי חברה שהעברתי לו, זה סרט משנה תודעה.
אצלי זה לא עובד ככה. אם אני אעמוד ואקשיב לפחד אני אפחד לנצח. אני צריכה פשוט לנשום עמוק, לעשות שלוש ארבע ו... לעשות משהו שמפחיד אותי. להקשיב לפחד משתק אותי וזה לא עובר מעצמו. עד שאני לא מתנסה פעם אחת במשהו שמפחיד אותי ורואה שהכל בסדר אני לא אפסיק לפחד. אבל אחרי שהתנסיתי זהו זה. הפחד מתפוגג.
כשקראתי את ההרהורים שלך על משמעות המילה ANIMAL הרגשתי סקרנות ומעט אכזבה מכך שאינני מבינה את דקויות המילה, את מוכנה בבקשה להסביר לי?
בשבלי אלולא דקויות אלא פשוט איזו תחושה עמוקה שהמילה הזו מעוררת בי (וכנראה גם באחרים כי ראיתי את זה כבר בהרבה מקומות). הרי בהרבה הקשרים המילה מייצגת גם את הדבר הפשוט - בעלי חיים - וגם את החייתיות. והחייתיות, שבבעלי החיים וגם בנו, היא כוח של משיכה ורתיעה בו זמנית.
_כשאני קוראת את מה שכתבת, הרגשתי צער, משום שאני רוצה שאנשים שאני מעריכה לא יראו באשמה דבר טוב, ומהמשפט הזה משתמע שאשמה היא דבר טוב.
אני מבקשת ממך לשקול שוב את המשפט הזה._
תודה, אישה יקרה. אין בי טיפת אשמה. זה פשוט מן ביטוי כזה. באופן כללי תנוח דעתך בנוגע אלי כי אני לעתים מאוד רחוקות מאוד מרגישה אשמה. כל כך רחוקות עד שאני לא מצליחה להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה.
קראתי ספר על תקשורת מקרבת. הוא גאוני!
לא קראתי אבל זה הסרט של השלוש שעות שצירפתי לינק שלו בשעתו. מסכימה שזה גאוני. או, כמו שאמרה לי חברה שהעברתי לו, זה סרט משנה תודעה.
החיוניות שלי חלק רביעי
כל כך הייתי רוצה להיות כזו , פשוט לא להתעסק עם אוכל
סגולה, אני לגמרי מבינה את זה אבל מבקשת להקשות עליך לרגע.
למה בעצם? למה שדבר כל כך חשוב, שמשפיע על כל אספקט בחיים שלנו, יבוא בקלות ובלי התעסקות?
ומצד שני, אני בעד לשאוף לשם. אני בעד לשאוף להגיע למצב הזה. אבל אצל רוב האנשים הדרך ל"בלי התעסקות" עוברת בהרבה התעסקות או שהיא לוקחת המון המון שנים.
או, כמו אצלי, אוכלים אותה פעמיים גם מתעסקים בלי סוף וגם זה לוקח המון שנים.
סגולה, אני לגמרי מבינה את זה אבל מבקשת להקשות עליך לרגע.
למה בעצם? למה שדבר כל כך חשוב, שמשפיע על כל אספקט בחיים שלנו, יבוא בקלות ובלי התעסקות?
ומצד שני, אני בעד לשאוף לשם. אני בעד לשאוף להגיע למצב הזה. אבל אצל רוב האנשים הדרך ל"בלי התעסקות" עוברת בהרבה התעסקות או שהיא לוקחת המון המון שנים.
או, כמו אצלי, אוכלים אותה פעמיים גם מתעסקים בלי סוף וגם זה לוקח המון שנים.
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
החיוניות שלי חלק רביעי
גוגוס, את צודקת.
אכן במשפט הזה קראתי ביקורת.
כי, את יודעת מה, יש ככ הרבה צרכני בשר
תעשייתי שישנים טוב מאוד בלילה, שלכתוב את הדברים האלה דווקא על מי שמתאמץ לשנות אותה זה מעליב.
אבל אני מקשיבה להסבר שלך ומבינה ומקבלת שלא כך התכוונת.
אני מניחה גם שההתלבטות שלי בנושא הופכת אותי לרגישה. כיוון שלי קשה מוסרית לצרוך בשר, אבל אחרי שנים ארוכות בלי (בלי שום סוג של שום חיה שהיא, לא ביס ולא כלום), חוויתי התחדשות עצומה עם אכילת בשר.
יכול להיות שזה רק שלב. אבל אני מרגישה שהעובדה שאני לא משתוקקת כבר לקרואסונים ולא חולמת על מאפים למיניהם, קשורה לאיזון תזונתי שאין לי רצון להפר אותו. אני כבר לא במאבק עם האוכל. קשה לי להאמין שאפשר להחזיק כך לאורך זמן עם פירות וירקות בלבד.
עלה דפנה
אכן במשפט הזה קראתי ביקורת.
כי, את יודעת מה, יש ככ הרבה צרכני בשר
תעשייתי שישנים טוב מאוד בלילה, שלכתוב את הדברים האלה דווקא על מי שמתאמץ לשנות אותה זה מעליב.
אבל אני מקשיבה להסבר שלך ומבינה ומקבלת שלא כך התכוונת.
אני מניחה גם שההתלבטות שלי בנושא הופכת אותי לרגישה. כיוון שלי קשה מוסרית לצרוך בשר, אבל אחרי שנים ארוכות בלי (בלי שום סוג של שום חיה שהיא, לא ביס ולא כלום), חוויתי התחדשות עצומה עם אכילת בשר.
יכול להיות שזה רק שלב. אבל אני מרגישה שהעובדה שאני לא משתוקקת כבר לקרואסונים ולא חולמת על מאפים למיניהם, קשורה לאיזון תזונתי שאין לי רצון להפר אותו. אני כבר לא במאבק עם האוכל. קשה לי להאמין שאפשר להחזיק כך לאורך זמן עם פירות וירקות בלבד.
עלה דפנה
-
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
החיוניות שלי חלק רביעי
שוב אני (עלה דפנה)
קראתי בהארץ, אכן קשה ומטריד.
וגם קשה להבין: למה ההתעללות הזו בעצם? מאיפה היא נובעת? לא מצליחה לתפוס.
ביקרנו לא מזמן באיזה קיבוץ עם דיר כבשים. היה נורא לראות את ההפרדה של הכבשה מהטלה שרק ילדה. הבת הקטנה שלי מיד עלתה על זה, היא ראתה את הטלאים פועים והבינה שהם בוכים. הסברתי לה שזה אכן רע ונורא.
קראתי בהארץ, אכן קשה ומטריד.
וגם קשה להבין: למה ההתעללות הזו בעצם? מאיפה היא נובעת? לא מצליחה לתפוס.
ביקרנו לא מזמן באיזה קיבוץ עם דיר כבשים. היה נורא לראות את ההפרדה של הכבשה מהטלה שרק ילדה. הבת הקטנה שלי מיד עלתה על זה, היא ראתה את הטלאים פועים והבינה שהם בוכים. הסברתי לה שזה אכן רע ונורא.
החיוניות שלי חלק רביעי
_לכתוב את הדברים האלה דווקא על מי שמתאמץ לשנות אותה זה מעליב.
אבל אני מקשיבה להסבר שלך ומבינה ומקבלת שלא כך התכוונת._
דפנה, סליחה שאני מתעקשת איתך. זה חשוב לי. חזרתי על המשפט כדי שתראי שזה לא רק שלא התכוונתי זה אפילו לא מה שכתבתי בשום צורה שהיא. ואני חושבת שלשים את ההתנהגות שלך על הרצף, שבקצה השני יש לו מהלכים שיווקיים ציניים זה לא מעליב. זה פשוט הקצה השני של האוכלוסייה שתומכת באכילה של בשר. וכאמור, גם בה אני תומכת. אז יש פה מעבר להיעדר כוונה. פשוט לא אמרתי את הדברים.
אני כבר לא במאבק עם האוכל
אני שמחה בשבילך שאת לא במאבק עם האוכל. זה ממש חשוב.
למה ההתעללות הזו בעצם? מאיפה היא נובעת? לא מצליחה לתפוס.
זה דווקא די פשוט. הטענה היא שאם את שמה אנשים בעבודה כזו למשך מספיק זמן הם ירדו מהפסים ויהפכו ללא אנושיים. כי זו עבודה לא אנושית בתנאים לא אנושיים. אין לצפות מאנשים לשמור על צלם אנוש בתנאים כאלה. זה היה קורה כנראה גם לי וגם לך. אם היה לנו מזל בחיים היינו יכולות לעזוב את העבודה הארורה הזו. אבל מה אם לא?
מזכיר לי שלפני שנים עבדתי בחנות בעלי חיים. לא יאומן באיזו מהירות פיתחתי אדישות למוות שלהם. בהתחלה הייתי באה בבוקר והמשימה הראשונה היתה להוציא לפח את הדגים המתים מכל האקווריומים. בחודש הראשון חשבתי שאני מתה בעצמי. ריחמתי על הדגים המסכנים ונחרדתי משיעורי המוות. אחרי כמה חודשים זה לא הזיז לי בכלל. לא הרעיד בי שום דבר. אותו דבר לגבי ציפורים מתות, ארנבים מתים ואוגרים מתים. אפילו לא עצרתי לתהות למה זה קורה בעצם? הסבירו לי שככה זה, שלחלקם חם מדי בלילה כי אי אפשר להשאיר את המזגן דולק וזהו. בגיל 21 קיבלתי את ההסבר והמשכתי להשליך אותם לפח. כשפוגשים מספיק את מה שלא אנושי משהו באנושיות נפגע.
אבל אני מקשיבה להסבר שלך ומבינה ומקבלת שלא כך התכוונת._
דפנה, סליחה שאני מתעקשת איתך. זה חשוב לי. חזרתי על המשפט כדי שתראי שזה לא רק שלא התכוונתי זה אפילו לא מה שכתבתי בשום צורה שהיא. ואני חושבת שלשים את ההתנהגות שלך על הרצף, שבקצה השני יש לו מהלכים שיווקיים ציניים זה לא מעליב. זה פשוט הקצה השני של האוכלוסייה שתומכת באכילה של בשר. וכאמור, גם בה אני תומכת. אז יש פה מעבר להיעדר כוונה. פשוט לא אמרתי את הדברים.
אני כבר לא במאבק עם האוכל
אני שמחה בשבילך שאת לא במאבק עם האוכל. זה ממש חשוב.
למה ההתעללות הזו בעצם? מאיפה היא נובעת? לא מצליחה לתפוס.
זה דווקא די פשוט. הטענה היא שאם את שמה אנשים בעבודה כזו למשך מספיק זמן הם ירדו מהפסים ויהפכו ללא אנושיים. כי זו עבודה לא אנושית בתנאים לא אנושיים. אין לצפות מאנשים לשמור על צלם אנוש בתנאים כאלה. זה היה קורה כנראה גם לי וגם לך. אם היה לנו מזל בחיים היינו יכולות לעזוב את העבודה הארורה הזו. אבל מה אם לא?
מזכיר לי שלפני שנים עבדתי בחנות בעלי חיים. לא יאומן באיזו מהירות פיתחתי אדישות למוות שלהם. בהתחלה הייתי באה בבוקר והמשימה הראשונה היתה להוציא לפח את הדגים המתים מכל האקווריומים. בחודש הראשון חשבתי שאני מתה בעצמי. ריחמתי על הדגים המסכנים ונחרדתי משיעורי המוות. אחרי כמה חודשים זה לא הזיז לי בכלל. לא הרעיד בי שום דבר. אותו דבר לגבי ציפורים מתות, ארנבים מתים ואוגרים מתים. אפילו לא עצרתי לתהות למה זה קורה בעצם? הסבירו לי שככה זה, שלחלקם חם מדי בלילה כי אי אפשר להשאיר את המזגן דולק וזהו. בגיל 21 קיבלתי את ההסבר והמשכתי להשליך אותם לפח. כשפוגשים מספיק את מה שלא אנושי משהו באנושיות נפגע.
-
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
החיוניות שלי חלק רביעי
זה נראה לי סופר צביעות לדאוג לגידול "הוגן" של בעלי חיים ול"רווחתם" לפני השחיטה.
אין שחיטה הומאנית. אין דבר כזה.גם אין אונס הומאני. (זה מה שהפרות דרך אג עוברות יום יום בשביל להתעבר).
כל בעלי החיים רוצים לראות אור יום, להתענג על קרני השמש וללקק את הילדים שלהם (אם לא תפרידו פרה מהעגל שלה היא תניק אותו שנתיים לפחות!).
גם לי אין בעיה עם אינדיאני שחי בטבע וצד איילים כי אין לו ברירה.
אנחנו רחוקים משם.
ולשם דיגדוג בגרון של משהו טעים מנצלים,מפרידים, הורגים ומתעללים יום יום בבעלי חיים.
בלי שום צידוק בריאותי. שום צידוק.
אין שחיטה הומאנית. אין דבר כזה.גם אין אונס הומאני. (זה מה שהפרות דרך אג עוברות יום יום בשביל להתעבר).
כל בעלי החיים רוצים לראות אור יום, להתענג על קרני השמש וללקק את הילדים שלהם (אם לא תפרידו פרה מהעגל שלה היא תניק אותו שנתיים לפחות!).
גם לי אין בעיה עם אינדיאני שחי בטבע וצד איילים כי אין לו ברירה.
אנחנו רחוקים משם.
ולשם דיגדוג בגרון של משהו טעים מנצלים,מפרידים, הורגים ומתעללים יום יום בבעלי חיים.
בלי שום צידוק בריאותי. שום צידוק.
-
- הודעות: 2444
- הצטרפות: 01 יוני 2005, 21:40
- דף אישי: הדף האישי של הקוסמת_מארץ_עוץ*
החיוניות שלי חלק רביעי
ודרך אגב..צירפתי לפני חודש בערך סירטון על פסטיבל של אנשים שחיים על הצומח כבר המון שנים והם בריאים כמו שור, ספורטאים אלופים
ויש שם גם שני רופאים אחד מעל גיל 70 ועוד אחד שחיים מעל שלושים שנה רק על פירות ירקות ואגוזים.
הלוואי עלינו להראות עכשו כמוהם.
ב-ר-י-א-ים ויפים ברמות על!
ויש שם גם שני רופאים אחד מעל גיל 70 ועוד אחד שחיים מעל שלושים שנה רק על פירות ירקות ואגוזים.
הלוואי עלינו להראות עכשו כמוהם.
ב-ר-י-א-ים ויפים ברמות על!
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
גוגוס
אם אני אעמוד ואקשיב לפחד אני אפחד לנצח.
את בטוחה? אני לא בטוחה שהקשבתי לחלוטין לפחד שליא י פעם בחיי. כל פעם שניסיתי, הצלחתי להגיע אולי לשמונים או תשעים אחוזים, ואז זה נהיה קשה ומפחיד מדי ונעצרתי. אבל גם ההקשבה הלא שלמה הזו חוללה פלאים.
ומסכימה מאוד עם מה שאת אומרת על פגיעה באנושיות.
כשאני לא קוראת עיתונים הרבה זמן, אז בדרך כלל שאני שוב קוראת עיתון יש שם משהו עצוב נורא ואני בוכה מזה. אבל אם אני קוראת עיתונים פעם בשבוע (בנסיעה שלי לבסיס) או יותר אז אני מתרחקת רגשית ולא מגלה רגישות לסיפורים אנושיים עצובים.
מעניין מה שאת אומרת על אנימל. את יודעת ש"אנימה" זה נשמה,"אנימיזם" זה השם של האמונה העתיקה ביותר, שמשותפת לכל האנושות - האמונה שלכל דבר יש נשמה?
אם אני אעמוד ואקשיב לפחד אני אפחד לנצח.
את בטוחה? אני לא בטוחה שהקשבתי לחלוטין לפחד שליא י פעם בחיי. כל פעם שניסיתי, הצלחתי להגיע אולי לשמונים או תשעים אחוזים, ואז זה נהיה קשה ומפחיד מדי ונעצרתי. אבל גם ההקשבה הלא שלמה הזו חוללה פלאים.
ומסכימה מאוד עם מה שאת אומרת על פגיעה באנושיות.
כשאני לא קוראת עיתונים הרבה זמן, אז בדרך כלל שאני שוב קוראת עיתון יש שם משהו עצוב נורא ואני בוכה מזה. אבל אם אני קוראת עיתונים פעם בשבוע (בנסיעה שלי לבסיס) או יותר אז אני מתרחקת רגשית ולא מגלה רגישות לסיפורים אנושיים עצובים.
מעניין מה שאת אומרת על אנימל. את יודעת ש"אנימה" זה נשמה,"אנימיזם" זה השם של האמונה העתיקה ביותר, שמשותפת לכל האנושות - האמונה שלכל דבר יש נשמה?
החיוניות שלי חלק רביעי
קוסמת, תודה על הדברים הנחרצים שלך. אני מקשיבה לזה גם אם הטון האישי שלי כלפי הנושא שונה.
מה שכן, אני חושבת שיש שחיטה הומאנית. אני חושבת באופן כללי שמוות הוא עניין הומאני לחלוטין. כשאדם רוצח אדם הוא עושה משהו אנושי לגמרי ולדעתי גם כאשר הוא רוצח בעל חיים. ויש דרכים שונות לגרום מוות, חלקן הומאניות לחלוטין, כי הן לוקחות בחשבון בצורה מקסימלית את הצרכים של האחר בהגיע מותו. מזכיר לי פתאום כמה סצינות מצמררות בספר של קוצייה ששכחתי את שמו שבו אישה ממיתה כלבים בהמתות חסד המוניות. אפשר לדון במניעים, האם הם מוצדקים או לא, אבל לדעתי המניע לא קובע האם הפעולה היא הומאנית או לא, הוא רק קובע האם מוצדקת או לא.
לדעתי אפשר להביא את התחום למקסימום מסוים של הומאניזם אבל זה לא יכול להתרחש מול הדרישה לכמויות כאלה של בעלי חיים.
ובאופן כללי אני מתקשה ביותר להבין את הצורך דווקא בבשר של תינוקות בעלי החיים. למה לחשוק דווקא בעגל או בטלה ולאלץ בכך את ההפרדה שלהם מהאמהות שלהם? את אכילת הבשר באופן כללי אני יכולה להבין. את התאווה לתינוקות לא.
סירטון על פסטיבל של אנשים שחיים על הצומח כבר המון שנים והם בריאים כמו שור
דפנה, גם אני תהיתי האם לא פגשת מעודך טבעוני בריא?
מה שכן, אני חושבת שיש שחיטה הומאנית. אני חושבת באופן כללי שמוות הוא עניין הומאני לחלוטין. כשאדם רוצח אדם הוא עושה משהו אנושי לגמרי ולדעתי גם כאשר הוא רוצח בעל חיים. ויש דרכים שונות לגרום מוות, חלקן הומאניות לחלוטין, כי הן לוקחות בחשבון בצורה מקסימלית את הצרכים של האחר בהגיע מותו. מזכיר לי פתאום כמה סצינות מצמררות בספר של קוצייה ששכחתי את שמו שבו אישה ממיתה כלבים בהמתות חסד המוניות. אפשר לדון במניעים, האם הם מוצדקים או לא, אבל לדעתי המניע לא קובע האם הפעולה היא הומאנית או לא, הוא רק קובע האם מוצדקת או לא.
לדעתי אפשר להביא את התחום למקסימום מסוים של הומאניזם אבל זה לא יכול להתרחש מול הדרישה לכמויות כאלה של בעלי חיים.
ובאופן כללי אני מתקשה ביותר להבין את הצורך דווקא בבשר של תינוקות בעלי החיים. למה לחשוק דווקא בעגל או בטלה ולאלץ בכך את ההפרדה שלהם מהאמהות שלהם? את אכילת הבשר באופן כללי אני יכולה להבין. את התאווה לתינוקות לא.
סירטון על פסטיבל של אנשים שחיים על הצומח כבר המון שנים והם בריאים כמו שור
דפנה, גם אני תהיתי האם לא פגשת מעודך טבעוני בריא?
החיוניות שלי חלק רביעי
את בטוחה?
עכשיו כבר לא
אני אשקיע בזה מחשבה בפעם הבאה שאני אפחד. תודה.
את יודעת ש"אנימה" זה נשמה,"אנימיזם" זה השם של האמונה העתיקה ביותר, שמשותפת לכל האנושות - האמונה שלכל דבר יש נשמה?
עכשיו כן
מעניין מאוד מה שצירפת. תודה גם על זה.
עכשיו כבר לא
אני אשקיע בזה מחשבה בפעם הבאה שאני אפחד. תודה.
את יודעת ש"אנימה" זה נשמה,"אנימיזם" זה השם של האמונה העתיקה ביותר, שמשותפת לכל האנושות - האמונה שלכל דבר יש נשמה?
עכשיו כן
מעניין מאוד מה שצירפת. תודה גם על זה.
החיוניות שלי חלק רביעי
ובאופן כללי אני מתקשה ביותר להבין את הצורך דווקא בבשר של תינוקות בעלי החיים. למה לחשוק דווקא בעגל או בטלה ולאלץ בכך את ההפרדה שלהם מהאמהות שלהם? את אכילת הבשר באופן כללי אני יכולה להבין. את התאווה לתינוקות לא.
באמת? לי זה דווקא מאד "הגיוני" -בשר רך יותר, פחות שרירים- גם בסרטי טבע גורים נראים כטרף מועדף.
אני קוראת קבועה בדף מעניין זה וכותבת מעט מאד בבאופן, הפעם דווקא התחשק לי להתערב מעט.
חוויתי משהו דומה לחווית חנות בעלי החיים שלך. אני ובנזוגי עבדנו חצי שנה בחוות כבשים ועזים בארץ המתיימרת להיות חוה אוטרקטית. זה פשוט הצחיק אותנו לאחר כמה זמן, כמה לא אוטרקי המקום. וגם חווינו את הקשיים והאתגרים ביציאה למרעה, הסימבולי לחלוטין, כי בישראל או לפחות באיזור בו היינו בארץ לא היה מרעה ראוי ל200 בעלי החיים שיצאנו איתם. אז הכבשים (בעיקר הן כי עיזים יותר סתגלתניות, אוכלות מעצים גבוהים וכו,) היו ממש מתקשות למצוא אוכל והיו רצות ממקום למקום ואנחנו רודפים אחריהן... לא יודעת, אולי אלו דפוסי האכילה שלהן אבל זו הייתה עבודה ממש קשה והן בכל מקרה קיבלו השלמת תזונה תעשייתית (תערובת) . באביב, כשפתאום היה מרעה טרי היה ממש כיף לראות אותן אוכלות עשב רך ונעמדות במקום למשך זמן רב.
אנחנו יצאנו למרעה עם האמהות, בעוד הטלאים נשארו בחווה בפיטום. מאוחר יותר הטלאים נמכרים למשחטה, ובעל החווה היה מוכר במרכז בחנות החווה בשר טרי "שגדל במרעה חופשי" שקר גס כמובן.
החוויה הזו שינתה בי הרבה דברים. הייתי צמחונית כמה שנים טובות, הפסקתי כשפגשתי את בן הזוג- שלא צמחוני אך מאמין בהרבה ממה שגוגוס כותבת. שונא את התעשייה וחושב שעלינו לגדל לעצמנו ולשחוט בעצמנו. אז הלכנו לעבוד בזה כדי ללמוד. ובהחלט למדנו הרבה. הרבה מה לא לעשות. וגם מה כן. וראינו הרבה מוות כמובן, כי ככה זה בגידול המוני של בע"ח.והתרגלנו.
לנו הסבירו את הפרדת הטלאים/גדיים מהאמהות בכך שאחוזי השרידה טובים יותר בהפרדה. לפחות בשיטת הגידול הסמי-אינטנסיבית בה מגדלים בעלי חיים בארץ, כלומר בדירים וללא מרעה חופשי. עצם השיטה איננה טבעית, האמהות הופרדו מאמהותיהם ולא תמיד בעלות אינסטיקט, לעיתים הן מזניחות וכו'. לא יודעת אם האמנתי לזה אי פעם, אבל זו השיטה ,זה המפעל ועדיף היה לנו לטפל כמה שיותר טוב בטלאים (כולל מתן בקבוק לעיתים לתקופה ארוכה כי הטלה לא מסתדר עם המיינקת האוטומטית) מאשר להתעצב שהוא לא עם אמא שלו.
אנחנו מנסים להגשים את החלום הזה בחו"ל, עוד לא הגענו לחווה משלנו, אבל אנחנו בדרך. ברור לי שלא כל אחד יכול או רוצה.
אני אוכלת מעט בשר, לעיתים רחוקות כי מעולם לא משך אותי במיוחד, ונדהמת תמיד כמה זול הבשר פה בדרום אמריקה, כמה אין התייחסות בכלל למקור שלו- כמה הכל תעשייתי ,גם אם פה יש הרבה יותר גידול במרעה.
הצהוב אומר -החסרונות הם היתרונות. כמה שישראל חסרה לי (או יותר אנשים מישראל) , לפחות התקווה שנחיה ממה שאנחנו מגדלים פה יותר ראליסטית.
באמת? לי זה דווקא מאד "הגיוני" -בשר רך יותר, פחות שרירים- גם בסרטי טבע גורים נראים כטרף מועדף.
אני קוראת קבועה בדף מעניין זה וכותבת מעט מאד בבאופן, הפעם דווקא התחשק לי להתערב מעט.
חוויתי משהו דומה לחווית חנות בעלי החיים שלך. אני ובנזוגי עבדנו חצי שנה בחוות כבשים ועזים בארץ המתיימרת להיות חוה אוטרקטית. זה פשוט הצחיק אותנו לאחר כמה זמן, כמה לא אוטרקי המקום. וגם חווינו את הקשיים והאתגרים ביציאה למרעה, הסימבולי לחלוטין, כי בישראל או לפחות באיזור בו היינו בארץ לא היה מרעה ראוי ל200 בעלי החיים שיצאנו איתם. אז הכבשים (בעיקר הן כי עיזים יותר סתגלתניות, אוכלות מעצים גבוהים וכו,) היו ממש מתקשות למצוא אוכל והיו רצות ממקום למקום ואנחנו רודפים אחריהן... לא יודעת, אולי אלו דפוסי האכילה שלהן אבל זו הייתה עבודה ממש קשה והן בכל מקרה קיבלו השלמת תזונה תעשייתית (תערובת) . באביב, כשפתאום היה מרעה טרי היה ממש כיף לראות אותן אוכלות עשב רך ונעמדות במקום למשך זמן רב.
אנחנו יצאנו למרעה עם האמהות, בעוד הטלאים נשארו בחווה בפיטום. מאוחר יותר הטלאים נמכרים למשחטה, ובעל החווה היה מוכר במרכז בחנות החווה בשר טרי "שגדל במרעה חופשי" שקר גס כמובן.
החוויה הזו שינתה בי הרבה דברים. הייתי צמחונית כמה שנים טובות, הפסקתי כשפגשתי את בן הזוג- שלא צמחוני אך מאמין בהרבה ממה שגוגוס כותבת. שונא את התעשייה וחושב שעלינו לגדל לעצמנו ולשחוט בעצמנו. אז הלכנו לעבוד בזה כדי ללמוד. ובהחלט למדנו הרבה. הרבה מה לא לעשות. וגם מה כן. וראינו הרבה מוות כמובן, כי ככה זה בגידול המוני של בע"ח.והתרגלנו.
לנו הסבירו את הפרדת הטלאים/גדיים מהאמהות בכך שאחוזי השרידה טובים יותר בהפרדה. לפחות בשיטת הגידול הסמי-אינטנסיבית בה מגדלים בעלי חיים בארץ, כלומר בדירים וללא מרעה חופשי. עצם השיטה איננה טבעית, האמהות הופרדו מאמהותיהם ולא תמיד בעלות אינסטיקט, לעיתים הן מזניחות וכו'. לא יודעת אם האמנתי לזה אי פעם, אבל זו השיטה ,זה המפעל ועדיף היה לנו לטפל כמה שיותר טוב בטלאים (כולל מתן בקבוק לעיתים לתקופה ארוכה כי הטלה לא מסתדר עם המיינקת האוטומטית) מאשר להתעצב שהוא לא עם אמא שלו.
אנחנו מנסים להגשים את החלום הזה בחו"ל, עוד לא הגענו לחווה משלנו, אבל אנחנו בדרך. ברור לי שלא כל אחד יכול או רוצה.
אני אוכלת מעט בשר, לעיתים רחוקות כי מעולם לא משך אותי במיוחד, ונדהמת תמיד כמה זול הבשר פה בדרום אמריקה, כמה אין התייחסות בכלל למקור שלו- כמה הכל תעשייתי ,גם אם פה יש הרבה יותר גידול במרעה.
הצהוב אומר -החסרונות הם היתרונות. כמה שישראל חסרה לי (או יותר אנשים מישראל) , לפחות התקווה שנחיה ממה שאנחנו מגדלים פה יותר ראליסטית.
החיוניות שלי חלק רביעי
התקווה שנחיה ממה שאנחנו מגדלים פה יותר ראליסטית.
הי ביאנקה, קודם כל בהצלחה! וברוכה הבאה. שמחה שכתבת.
את מתארת משהו שאני נחשפת אליו הרבה לאחרונה בקריאה האינטנסיבית שלי - תיאורים רבים של אנשים שעבדו בחקלאות בעלי חיים שאמורה להיות "מרעה חופשי" ולא מתקרבת לזה. וגם כאשר היא מתקרבת לזה זה עדיין רחוק ממה שאנשים מדמיינים כשהם מדמיינים מרעה חופשי. כלומר, קשר קלוש בין התווית או הסיפור שעל האריזה לבין המציאות.
גם בסרטי טבע גורים נראים כטרף מועדף.
המשפט הזה, והנושא הזה, מחזירים אותי לשאלה של אישה במסע והשימוש במונח animal. ביחס לבעלי החיים ולטבע בכלל, בני אדם רבים מתקשים להחליט מתי הם בעלי חיים ("כמותם") ומתי "מותר האדם מהבהמה" וכו'. מתי לנהוג כמו חיה או ממש להיות כמו חיה לעומת פעמים בהן מתבקש משהו אנושי יותר. מתאפק. שקול. רציונלי...
בטבע ההעדפה הזו לגמרי הגיונית בעיניי, למרות שאני לא בטוחה שזו העדפה אמיתית במובן הרציונלי של בעלי חיים. את הגורים פשוט הכי קל לתפוס. אבל יכול להיות שבעל החיים היה מעדיף לחסל חיה יותר גדולה ושיהיה יותר מה לאכול בפחות מאמץ. הגורים הכי אטיים והכי חלשים ואין להם מעמד בקבוצה חוץ מאשר אצל אמא שלהם אז הם הטרף הכי קל. לא בטוחה שזו העדפה אמיתית.
אצל בני אדם, שמבינים את המשמעות של הפרדת תינוק מאמו, הייתי מצפה להעדפה אחרת. הייתי מצפה לזה שבכלל לא יהיה זמין לנו בשר כזה מתוך ההבנה שזו אכזריות שאין לה שום הצדקה, אפילו לא בריאותית (למי שחושב שאכילת בשר זה עניין בריאותי). אלו למשל דברים שאני לא נוגעת בהם בחיים. כמו שאני לא אוכלת מוצרי חלב, כי בחיי שאני חושבת על המניקה המסכנה הזו, ככה אני לא אגע בעגל או טלה או גדי. אני מרגישה שזה לגמרי נובע מתוך האמהות שלי וזה לא היה שם לפניה בצורה הזו.
הי ביאנקה, קודם כל בהצלחה! וברוכה הבאה. שמחה שכתבת.
את מתארת משהו שאני נחשפת אליו הרבה לאחרונה בקריאה האינטנסיבית שלי - תיאורים רבים של אנשים שעבדו בחקלאות בעלי חיים שאמורה להיות "מרעה חופשי" ולא מתקרבת לזה. וגם כאשר היא מתקרבת לזה זה עדיין רחוק ממה שאנשים מדמיינים כשהם מדמיינים מרעה חופשי. כלומר, קשר קלוש בין התווית או הסיפור שעל האריזה לבין המציאות.
גם בסרטי טבע גורים נראים כטרף מועדף.
המשפט הזה, והנושא הזה, מחזירים אותי לשאלה של אישה במסע והשימוש במונח animal. ביחס לבעלי החיים ולטבע בכלל, בני אדם רבים מתקשים להחליט מתי הם בעלי חיים ("כמותם") ומתי "מותר האדם מהבהמה" וכו'. מתי לנהוג כמו חיה או ממש להיות כמו חיה לעומת פעמים בהן מתבקש משהו אנושי יותר. מתאפק. שקול. רציונלי...
בטבע ההעדפה הזו לגמרי הגיונית בעיניי, למרות שאני לא בטוחה שזו העדפה אמיתית במובן הרציונלי של בעלי חיים. את הגורים פשוט הכי קל לתפוס. אבל יכול להיות שבעל החיים היה מעדיף לחסל חיה יותר גדולה ושיהיה יותר מה לאכול בפחות מאמץ. הגורים הכי אטיים והכי חלשים ואין להם מעמד בקבוצה חוץ מאשר אצל אמא שלהם אז הם הטרף הכי קל. לא בטוחה שזו העדפה אמיתית.
אצל בני אדם, שמבינים את המשמעות של הפרדת תינוק מאמו, הייתי מצפה להעדפה אחרת. הייתי מצפה לזה שבכלל לא יהיה זמין לנו בשר כזה מתוך ההבנה שזו אכזריות שאין לה שום הצדקה, אפילו לא בריאותית (למי שחושב שאכילת בשר זה עניין בריאותי). אלו למשל דברים שאני לא נוגעת בהם בחיים. כמו שאני לא אוכלת מוצרי חלב, כי בחיי שאני חושבת על המניקה המסכנה הזו, ככה אני לא אגע בעגל או טלה או גדי. אני מרגישה שזה לגמרי נובע מתוך האמהות שלי וזה לא היה שם לפניה בצורה הזו.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
לדעתי, בתור מישהי שהיא עוד לא אמא מניקה אין בעייה באכילת גורים. הבעיה היא בזה שלא גידלתי אותם או צדתי אותם. לו היה לי גור שגידלתי או צדתי לא הייתה לי בעיה לאוכלו.
והסיבה בגללה באתי לפה - כדי להשוויץ
אני מאתמול רוצה להשוויץ ומאתמול הרעיון מסתובב ומסתובב במוחי אבל לא נכתב.
אתמול בערב הייתי רעבה, כמו שלרוב קורה כשאני חוזרת הביתה. היו קציצות בשר בקר ופסטה ריקה. אומנם הייתי רעבה, אבל לא מספיק בשביל לאכול את זה. ואני חושבת שאחת הסיבות היא חדר האוכל הצבאי. למה שאני אוכל בבית אוכל פחות טוב מאשר בצבא? זה לא הגיוני.
אז בערב, כשהייתי רעבה ממש, הכנתי סלט עגבניה ומלפפון. הוא הרגיש לי דל, אז הוספתי לו בצל וגרעיני חמניות אורגניים קלופים. ואחרי שהוא עדיין הרגיש לי דל, יצאתי החוצה ללקט. א הבצל הירוק מצאתי בקושי, כי היה חשוך. אבל לא הייתה לי בעיה למצוא חוביזה. כל החצר מלאה בה, אז קטפתי אותה והוספתי לסלט
והיום הלכתי לקניות. הקניות שרציתי לעשות בשבוע שעבר, לכבוד המדחום. הבטחתי לעצמי לקנות משהו אורגני לכבוד זה, אבל שכחתי.
בנוסף לכך, הקניות היום הן לכבוד מידווינטר, לכבוד ראש השנה הבא עלי לטובה ב-21 בדצמבר, לכבוד הלילה הארוך ביותר, שאחריו הימים מתארכים.
אז קניתי לי שמפו אורגני של MOMY CARE לתינוקות. השמפו לילדים כמעט ולא קיים. הוא מופיע לפעמים אבל נחטף במהירות ונשארים רק מרכך וסבון. קניתי שפתון מחומרים טבעיים של לוונדלה. ובגלל שאני רוצה שיהיה לי מה לאכול קניתי דלעת אורגנית ופסטה מחיטה מלאה. וקניתי את השוקולד הרגיל שלי - 60% של עלית, ובנוסף שוקלד 85% לכבוד החג. אולי בפעם הבאה אהבה בשלה לקנות את השוקולד אורגני.
והיום חפפתי עם השמפו החדש. לקחתי אותו ורק אותו למקלחת. במובן מסויים, גם אותו קניתי לכבוד מידווינטר.
אני רוצה להיטהר לפני החג, ובגלל שאין נהר קרוב לביתי, הבריכה מלאת הכלור ממש לא מתאימה לצורך זה, והמקווה גם כן רחוק מטהרה, הפשרה המועדפת עליי היא מקלחת. ומה, אני אתקלח עם שמפו כימי שעושה לי קשקשים לכבוד החג? זה נראה לי ממש מגוחך. עם סבון קל יותר. אני מתכוונת לנסות את הרעיון שקראתי פה, להשתמש באפר של מדורה בתור סבון. אבל לשמפו לא מצאתי תחילף טבעי ראוי, ואת ההשפעות השליליות של שמפו כימי אני רואה ומרגישה.
עכשיו, אחרי שהתנסתי, בשמפו ובשפתון, אני לא בטוחה שיש דרך חזרה.
לשמפו יש ריח כל כך מענג, שכבר החלטתי שאם אלך לקניות ביום ראשון (ממש לא סביר) אני אקנה סבון טבעי ואולי עוד שפתון של לוונדלה (נשאר רק עוד אחד בחנות, ואני לא יודעת מתי יביאו עוד, אם בכלל).
ובשבוע הבא אני אעשה ניסוי-היטהרות - להימנע מסבון, אם אני ממש רוצה אז להשתמש בקצת מהשמפו האורגני והטבעי.
והסיבה בגללה באתי לפה - כדי להשוויץ
אני מאתמול רוצה להשוויץ ומאתמול הרעיון מסתובב ומסתובב במוחי אבל לא נכתב.
אתמול בערב הייתי רעבה, כמו שלרוב קורה כשאני חוזרת הביתה. היו קציצות בשר בקר ופסטה ריקה. אומנם הייתי רעבה, אבל לא מספיק בשביל לאכול את זה. ואני חושבת שאחת הסיבות היא חדר האוכל הצבאי. למה שאני אוכל בבית אוכל פחות טוב מאשר בצבא? זה לא הגיוני.
אז בערב, כשהייתי רעבה ממש, הכנתי סלט עגבניה ומלפפון. הוא הרגיש לי דל, אז הוספתי לו בצל וגרעיני חמניות אורגניים קלופים. ואחרי שהוא עדיין הרגיש לי דל, יצאתי החוצה ללקט. א הבצל הירוק מצאתי בקושי, כי היה חשוך. אבל לא הייתה לי בעיה למצוא חוביזה. כל החצר מלאה בה, אז קטפתי אותה והוספתי לסלט
והיום הלכתי לקניות. הקניות שרציתי לעשות בשבוע שעבר, לכבוד המדחום. הבטחתי לעצמי לקנות משהו אורגני לכבוד זה, אבל שכחתי.
בנוסף לכך, הקניות היום הן לכבוד מידווינטר, לכבוד ראש השנה הבא עלי לטובה ב-21 בדצמבר, לכבוד הלילה הארוך ביותר, שאחריו הימים מתארכים.
אז קניתי לי שמפו אורגני של MOMY CARE לתינוקות. השמפו לילדים כמעט ולא קיים. הוא מופיע לפעמים אבל נחטף במהירות ונשארים רק מרכך וסבון. קניתי שפתון מחומרים טבעיים של לוונדלה. ובגלל שאני רוצה שיהיה לי מה לאכול קניתי דלעת אורגנית ופסטה מחיטה מלאה. וקניתי את השוקולד הרגיל שלי - 60% של עלית, ובנוסף שוקלד 85% לכבוד החג. אולי בפעם הבאה אהבה בשלה לקנות את השוקולד אורגני.
והיום חפפתי עם השמפו החדש. לקחתי אותו ורק אותו למקלחת. במובן מסויים, גם אותו קניתי לכבוד מידווינטר.
אני רוצה להיטהר לפני החג, ובגלל שאין נהר קרוב לביתי, הבריכה מלאת הכלור ממש לא מתאימה לצורך זה, והמקווה גם כן רחוק מטהרה, הפשרה המועדפת עליי היא מקלחת. ומה, אני אתקלח עם שמפו כימי שעושה לי קשקשים לכבוד החג? זה נראה לי ממש מגוחך. עם סבון קל יותר. אני מתכוונת לנסות את הרעיון שקראתי פה, להשתמש באפר של מדורה בתור סבון. אבל לשמפו לא מצאתי תחילף טבעי ראוי, ואת ההשפעות השליליות של שמפו כימי אני רואה ומרגישה.
עכשיו, אחרי שהתנסתי, בשמפו ובשפתון, אני לא בטוחה שיש דרך חזרה.
לשמפו יש ריח כל כך מענג, שכבר החלטתי שאם אלך לקניות ביום ראשון (ממש לא סביר) אני אקנה סבון טבעי ואולי עוד שפתון של לוונדלה (נשאר רק עוד אחד בחנות, ואני לא יודעת מתי יביאו עוד, אם בכלל).
ובשבוע הבא אני אעשה ניסוי-היטהרות - להימנע מסבון, אם אני ממש רוצה אז להשתמש בקצת מהשמפו האורגני והטבעי.
החיוניות שלי חלק רביעי
אישה, נהדר לך! יופי,יופי, יופי.
שומעים ב"קול" שלך את ההתחדשות והחגיגיות. איזה שיתוף נעים.
מה את עושה עם השפתון? זה עם צבע או נגד יובש? אם זה נגד יובש את לא צריכה שום וולדה, רק קצת שמן קוקוס אורגני מכבישה קרה. קונים קטן וזה מספיק לנצח.
להימנע מסבון
למה זה קשה?
שומעים ב"קול" שלך את ההתחדשות והחגיגיות. איזה שיתוף נעים.
מה את עושה עם השפתון? זה עם צבע או נגד יובש? אם זה נגד יובש את לא צריכה שום וולדה, רק קצת שמן קוקוס אורגני מכבישה קרה. קונים קטן וזה מספיק לנצח.
להימנע מסבון
למה זה קשה?
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
אמממ, את בטוחה שלהשיג שמן קוקוס אורגני מכבישה קרה זה כל כך קל?
אני אחפש, ואני מקווה שאמצא.
וכן, זה נגד יובש. לא רואה סיבה לצבוע את השפתיים שלי.
להימנע מסבון זה קשה כי אני לא מתנקה ממים. הגב שלי שמנוני ולא נעים ואם אני לא מתקלחת עם סבון אז מופיעים לי חצ'קונים.
ויש לי שאלה לא ממש קשורה.
נכנסתי לדף הגריינים וראיתי שגריינו עוד ציטוט שלי וזה ממש כייף. רק מה, רשמתי את המשפט כשהייתי בבסיס, ואני מופיעה שם כפלונית אלמונית. את חושבת שזה בסדר אם אני אערוך את זה?
ועוד הערה שרציתי לומר. ההרצאה שקישרת עליה היא בעצם באותו נושא של הספר שקראתי. לא באמת קלטתי את זה, רק היום הבנתי. וזה מפתיע, איך ששמרתי את הקישור להרצאה לזמן כלשהו בעתיד (כי אני לא אוהבת סרטונים, וסרטונים באנגלית אני אוהבת עוד פחות) ובמקרה נתקלתי בספר באותו נושא, ולגמרי במקרה קראתי אותו ממש קצת אחרי שקישרת להרצאה.
איזה צירוף מקרים מרנין
אני אחפש, ואני מקווה שאמצא.
וכן, זה נגד יובש. לא רואה סיבה לצבוע את השפתיים שלי.
להימנע מסבון זה קשה כי אני לא מתנקה ממים. הגב שלי שמנוני ולא נעים ואם אני לא מתקלחת עם סבון אז מופיעים לי חצ'קונים.
ויש לי שאלה לא ממש קשורה.
נכנסתי לדף הגריינים וראיתי שגריינו עוד ציטוט שלי וזה ממש כייף. רק מה, רשמתי את המשפט כשהייתי בבסיס, ואני מופיעה שם כפלונית אלמונית. את חושבת שזה בסדר אם אני אערוך את זה?
ועוד הערה שרציתי לומר. ההרצאה שקישרת עליה היא בעצם באותו נושא של הספר שקראתי. לא באמת קלטתי את זה, רק היום הבנתי. וזה מפתיע, איך ששמרתי את הקישור להרצאה לזמן כלשהו בעתיד (כי אני לא אוהבת סרטונים, וסרטונים באנגלית אני אוהבת עוד פחות) ובמקרה נתקלתי בספר באותו נושא, ולגמרי במקרה קראתי אותו ממש קצת אחרי שקישרת להרצאה.
איזה צירוף מקרים מרנין
החיוניות שלי חלק רביעי
את בטוחה שלהשיג שמן קוקוס אורגני מכבישה קרה זה כל כך קל?
בטח. בניצת הדובדבן יש ואני חושבת שגם ברוב חנויות הטבע האחרות.
הימנע מסבון זה קשה כי אני לא מתנקה ממים
תנסי עם ספוג כזה של מקלחת עם ידית ארוכה בשביל הגב.
את חושבת שזה בסדר אם אני אערוך את זה?
בטח!
איזה צירוף מקרים מרנין
היקום ללא ספק מדבר אליך...
בטח. בניצת הדובדבן יש ואני חושבת שגם ברוב חנויות הטבע האחרות.
הימנע מסבון זה קשה כי אני לא מתנקה ממים
תנסי עם ספוג כזה של מקלחת עם ידית ארוכה בשביל הגב.
את חושבת שזה בסדר אם אני אערוך את זה?
בטח!
איזה צירוף מקרים מרנין
היקום ללא ספק מדבר אליך...
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
את על באמת חושבת שלהגיע לניצת הדובדבן זה קל?
את מתכוונת, שאחרי שאני מסיימת יום ארוך בבסיס או ביום שישי שזה היום היחידי שבו אני יכולה ללכת לספריה ולקניות, אני צריכה לנסוע בתחבורה ציבורית לחנות שנמצאת בעיר אחרת?
אני קונה דברים שנמצאים בסניף שופרסל הקרוב לביתי. וזהו.
ספוגים למיניהם לא עוזרים. עבר ניסיתי בעבר.
היקום אכן מדבר עליי. אולי אני אקנה בשבוע שאחרי השבוע הבא את הספר, אם הוא יהיה בצומת ספרים הקרוב לביתי.
את מתכוונת, שאחרי שאני מסיימת יום ארוך בבסיס או ביום שישי שזה היום היחידי שבו אני יכולה ללכת לספריה ולקניות, אני צריכה לנסוע בתחבורה ציבורית לחנות שנמצאת בעיר אחרת?
אני קונה דברים שנמצאים בסניף שופרסל הקרוב לביתי. וזהו.
ספוגים למיניהם לא עוזרים. עבר ניסיתי בעבר.
היקום אכן מדבר עליי. אולי אני אקנה בשבוע שאחרי השבוע הבא את הספר, אם הוא יהיה בצומת ספרים הקרוב לביתי.
החיוניות שלי חלק רביעי
את מתכוונת, שאחרי שאני מסיימת יום ארוך בבסיס או ביום שישי שזה היום היחידי שבו אני יכולה ללכת לספריה ולקניות, אני צריכה לנסוע בתחבורה ציבורית לחנות שנמצאת בעיר אחרת?
אני חיה בעולם אחר, הא?
אני חיה בעולם אחר, הא?
-
- הודעות: 1746
- הצטרפות: 15 פברואר 2003, 19:04
- דף אישי: הדף האישי של עוברת_אורח*
החיוניות שלי חלק רביעי
אשה במסע, אם בסניף השופרסל הקרוב למקום מגורייך יש מחלקת טבע (בשלי למשל יש), אז יש שם שמן קוקוס, נדמה לי שמכבישה קרה. אולי אפילו אורגני, אני אסתכל ביום ראשון.
אגב, מה עוד עושים עם שמן קוקוס?
אגב, מה עוד עושים עם שמן קוקוס?
החיוניות שלי חלק רביעי
שמן קוקוס לתזונה ולגוף
למיטב ידיעתי זה מאוד משנה אם השמן הוא ממש משובח. אם הוא לא התכונות שלו נשחקות. לא בדקתי בעצמי אבל יש לי זיכרון שזה משהו ש ניבה שקד אמרה. ועל ניבה אני סומכת בעיניים עצומות.
למיטב ידיעתי זה מאוד משנה אם השמן הוא ממש משובח. אם הוא לא התכונות שלו נשחקות. לא בדקתי בעצמי אבל יש לי זיכרון שזה משהו ש ניבה שקד אמרה. ועל ניבה אני סומכת בעיניים עצומות.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
גוגוס, העולם שלך נפלא. אני מתכוונת מתישהו לעבור עליו. אבל זה לא יקרה בשנתיים הקרובות
עוברת אורח - יש שם מחלקה אורגנית. משם קניתי את השמפו של מאמי קר ושפתון של וולדה. וראיתי שם שמנים. אני אבדוק כשאלך לשם בפעם הבאה.
משום שהתחלתי לקרוא את השף על שמן קוקוס וראיתי שחשוב שהוא יהיה איכותי, אז אני מתכוונת ללכת למדפים של השמנים ולהריח את שמני הקוקוס ואם היה אחד שבא בבקבוק זכוכית, אורגני, מכבישה קרה ומריח ריח קוקוס, אז אקנה לי.
עוברת אורח - יש שם מחלקה אורגנית. משם קניתי את השמפו של מאמי קר ושפתון של וולדה. וראיתי שם שמנים. אני אבדוק כשאלך לשם בפעם הבאה.
משום שהתחלתי לקרוא את השף על שמן קוקוס וראיתי שחשוב שהוא יהיה איכותי, אז אני מתכוונת ללכת למדפים של השמנים ולהריח את שמני הקוקוס ואם היה אחד שבא בבקבוק זכוכית, אורגני, מכבישה קרה ומריח ריח קוקוס, אז אקנה לי.
החיוניות שלי חלק רביעי
אני חושבת שגם שווה לבדוק מה יש בשפתון חוץ משמן קוקוס. אם יש שם כימיקלים שמחזיקים את הכל ביחד (שהרי השמן עצמו נוזלי מעל 24 מעלות) אז נראה לי חבל.
גוגוס, העולם שלך נפלא. אני מתכוונת מתישהו לעבור אליו
יקרה, יש לך תוכניות לחיות באנגליה?
גוגוס, העולם שלך נפלא. אני מתכוונת מתישהו לעבור אליו
יקרה, יש לך תוכניות לחיות באנגליה?
-
- הודעות: 1247
- הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
- דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*
החיוניות שלי חלק רביעי
לתשומת לב הנוסעת יעל - אני מקמצת בתיאורי החסה שלי למרות שהיא היתה... נו... יאללה כבר הצהרתי שאני מקמצת
לא התכוונתי לסרס, חלילה, את שירת החסה, אוהבת אותך בקצר ובארוך.
_רק המחשבה על הפעם הבאה שזה יקרה גורמת לי פשוט להשאר באותו המקום. כי זה מתיש
שוב מזדהה. זה באמת מתיש וזו אחת המחשבות הכי תוקעות. כאילו, מה זה משנה בכלל כי בעוד שבוע אגיע לאותה נקודה בדיוק, נכון?_
השהייה הזו במקומות שאינם נקודת הזמן הנוכחית מסבכת לי את החיים באופן כללי. אין לי סיבה להתאמן למרתון, כי ממילא מתישהו בעתיד אני אהיה בהריון ולא אוכל לרוץ, לדוגמא, וזה מבאס אותי שזה הלך הרוח שלי. השבוע נסענו לטיול חנוכיות בירושלים. כל הדרך בפקקים המעצבנים שהיו, הייתי בסטרס היסטרי- הגדול כבר מיליון שעות בתוך הכיסא שלו באוטו, בטח תכף יימאס לו, הקטן כבר מיליון שעות ישן, בטח תכף יתעורר ויצרח. ובעצם לגדול לא נמאס, הקטן המשיך לישון (וכשהתעורר מלמל לעצמו בשקט) ורק אני הייתי עצבנית, מעוצבנת ומעצבנת. זה עניין מקיף חיים העניין הזה.
_קחי בבקשה בחשבון שמבחינת הסטטוס שלך בחיים זו אולי התקופה הכי גרועה בשביל זה, אם זה עדיין בא לך במאמץ. אני מציעה שוב, ברצינות רבה, להתמקד רק ב אני אוכל קערת סלט ענקית
איך אפשר לשכנע אותך שה פאדג' בראוני פשוט לא משנה? הוא באמת באמת לא משנה. עזבי את החשבונות._
וואלה, ניסיתי. הקול שלך היה בראש שלי בזמן שגרגרתי לי רימון עם ילד ביד אחת. אבל החשבונות, הם לא מרפים. הגדול שלי כבר מספיק גדול וחכם כדי לתהות על הבחירות התזונתיות שלי ובוודאי שלהצטרף אליהן. כשאני לא מרוצה מהבחירות שלי, בהרבה מקרים זה אומר שאני גם לא מרוצה מהבחירות שאני מעבירה הלאה אליו. והתזונה שלו חשובה לי, מאוד. קרוב לוודאי שיותר מהתזונה שלי עצמי. (זה דווקא יפה, שאני צריכה לשפר את עצמי כדי לעשות את מה שחשוב לי בשבילו. יפה אך לא קורה, בנתיים).
_זה לא מסתדר לי תודעתית. זה לא מתיישב יחד. זה זה או זה.
הרמת לי להנחתה ואני מודה לך על זה. שואלת אותך ברצינות - האם יש נושא אחר בחיים שלך שחשוב לך מאוד שבו את מצליחה לנקוט בעקביות בגישה הזו של "זה זה או זה"? כי אני לא. בשום דבר. יש נושאים שאני מאוד קרובה אבל זה אף פעם לא ממש חד משמעי. ואם בנושאים אחרים שחשובים לי מאוד אני לא מצליחה למה שזה יצליח בתזונה? אולי הרעיון הזה הוא לא מציאותי בכלל וכדאי לבעוט אותו מהחיים בכל תחום כי כמו שאת רואה בעצמך - הוא מכשול. הוא לא מועיל.
את יודעת מה? אולי הוא לא סתם מכשול. אולי הוא ה-מכשול._
יש גלים, גם בדברים אחרים, עליות וירידות. אבל הן פחות מזעזעות אותי. כי אם עכשיו זו תקופה שמתחשק לי להשקיע בלימודים על חשבון העבודה, זה בסדר, ואם אחר כך יתחשק לי הפוך, אז אפשר בהחלט לגרום גם לזה לקרות. אבל התזונה, את יודעת, זה משגע לי את המוח, באופן פיזי ממש.
לא התכוונתי לסרס, חלילה, את שירת החסה, אוהבת אותך בקצר ובארוך.
_רק המחשבה על הפעם הבאה שזה יקרה גורמת לי פשוט להשאר באותו המקום. כי זה מתיש
שוב מזדהה. זה באמת מתיש וזו אחת המחשבות הכי תוקעות. כאילו, מה זה משנה בכלל כי בעוד שבוע אגיע לאותה נקודה בדיוק, נכון?_
השהייה הזו במקומות שאינם נקודת הזמן הנוכחית מסבכת לי את החיים באופן כללי. אין לי סיבה להתאמן למרתון, כי ממילא מתישהו בעתיד אני אהיה בהריון ולא אוכל לרוץ, לדוגמא, וזה מבאס אותי שזה הלך הרוח שלי. השבוע נסענו לטיול חנוכיות בירושלים. כל הדרך בפקקים המעצבנים שהיו, הייתי בסטרס היסטרי- הגדול כבר מיליון שעות בתוך הכיסא שלו באוטו, בטח תכף יימאס לו, הקטן כבר מיליון שעות ישן, בטח תכף יתעורר ויצרח. ובעצם לגדול לא נמאס, הקטן המשיך לישון (וכשהתעורר מלמל לעצמו בשקט) ורק אני הייתי עצבנית, מעוצבנת ומעצבנת. זה עניין מקיף חיים העניין הזה.
_קחי בבקשה בחשבון שמבחינת הסטטוס שלך בחיים זו אולי התקופה הכי גרועה בשביל זה, אם זה עדיין בא לך במאמץ. אני מציעה שוב, ברצינות רבה, להתמקד רק ב אני אוכל קערת סלט ענקית
איך אפשר לשכנע אותך שה פאדג' בראוני פשוט לא משנה? הוא באמת באמת לא משנה. עזבי את החשבונות._
וואלה, ניסיתי. הקול שלך היה בראש שלי בזמן שגרגרתי לי רימון עם ילד ביד אחת. אבל החשבונות, הם לא מרפים. הגדול שלי כבר מספיק גדול וחכם כדי לתהות על הבחירות התזונתיות שלי ובוודאי שלהצטרף אליהן. כשאני לא מרוצה מהבחירות שלי, בהרבה מקרים זה אומר שאני גם לא מרוצה מהבחירות שאני מעבירה הלאה אליו. והתזונה שלו חשובה לי, מאוד. קרוב לוודאי שיותר מהתזונה שלי עצמי. (זה דווקא יפה, שאני צריכה לשפר את עצמי כדי לעשות את מה שחשוב לי בשבילו. יפה אך לא קורה, בנתיים).
_זה לא מסתדר לי תודעתית. זה לא מתיישב יחד. זה זה או זה.
הרמת לי להנחתה ואני מודה לך על זה. שואלת אותך ברצינות - האם יש נושא אחר בחיים שלך שחשוב לך מאוד שבו את מצליחה לנקוט בעקביות בגישה הזו של "זה זה או זה"? כי אני לא. בשום דבר. יש נושאים שאני מאוד קרובה אבל זה אף פעם לא ממש חד משמעי. ואם בנושאים אחרים שחשובים לי מאוד אני לא מצליחה למה שזה יצליח בתזונה? אולי הרעיון הזה הוא לא מציאותי בכלל וכדאי לבעוט אותו מהחיים בכל תחום כי כמו שאת רואה בעצמך - הוא מכשול. הוא לא מועיל.
את יודעת מה? אולי הוא לא סתם מכשול. אולי הוא ה-מכשול._
יש גלים, גם בדברים אחרים, עליות וירידות. אבל הן פחות מזעזעות אותי. כי אם עכשיו זו תקופה שמתחשק לי להשקיע בלימודים על חשבון העבודה, זה בסדר, ואם אחר כך יתחשק לי הפוך, אז אפשר בהחלט לגרום גם לזה לקרות. אבל התזונה, את יודעת, זה משגע לי את המוח, באופן פיזי ממש.
החיוניות שלי חלק רביעי
לא התכוונתי לסרס, חלילה, את שירת החסה, אוהבת אותך בקצר ובארוך.
ואני אותך!
אין לי סיבה להתאמן למרתון, כי ממילא מתישהו בעתיד אני אהיה בהריון ולא אוכל לרוץ, לדוגמא, וזה מבאס אותי שזה הלך הרוח שלי.
אני מודה שאין לי הרבה מה לומר כי אני בדיוק ככה. ואני מפריחה פה השערה שאולי לא בכדי נתת דווקא את הדוגמה הזו. אני לא הייתי כזו לפני האמהות וזה פחות או יותר עבר לי אחרי שהחלטתי שסגרתי את הבסטה. תראי מתי פתחתי את הדף הזה בגלגול הראשון שלו... כשהקטנה שלי היתה בת חצי שנה והתחילו להיגמר לי התירוצים למה לא להישאר בכאן ועכשיו. אולי צריך לקבל את זה שזו רוח התקופה ושיש סיכוי שדברים ישתנו כשתחליטי שסגרת את הפרק הזה בחיים שלך.
זה דווקא יפה, שאני צריכה לשפר את עצמי כדי לעשות את מה שחשוב לי בשבילו. יפה אך לא קורה, בנתיים
נכון. וגם אצלי ככה. זה עוד חלק מהאמהות ואיזה מזל שזה מגיע בשלב כזה בחיים ומאלץ אותנו לשאוף עוד קצת יותר גבוה. וזה כן קורה. זה כן קורה. המודעות שלך מתקרבת לאט לאט לנקודת הרתיחה שבה היא תותמר להתנהגות. אני מבינה את האכזבה שלך מזה שכל הידיעה וההבנה לא הופכות לאיזו מציאות נשגבת אבל זה פשוט לא הזמן. כשהיא תהיה מלאה והזמן יגיע (שימי לב, שני תנאים) זה פשוט יקרה. עד אז את מוזמנת לנסות לפחות להיות נחמדה אל עצמך או לחלופין לבוא לכאן לקטר. או גם וגם
האם יש נושא אחר בחיים שלך שחשוב לך מאוד שבו את מצליחה לנקוט בעקביות בגישה הזו של "זה זה או זה"?
אם עכשיו זו תקופה שמתחשק לי להשקיע בלימודים על חשבון העבודה
לימודים ועבודה חשובים מאוד ? :-O הו... לא לזה כיוונתי בכלל.
אני דיברתי על הדברים הגדולים באמת בחיים. האופן שבו מתמודדים עם הזוגיות או עם מערכות יחסים משמעותיות אחרות. תהליכים שאת עוברת עם עצמך. כל דבר שהוא גוף או נפש או שניהם. אלו דברים חשובים! עבודה? עבודה זה כלום. היום את כאן ומחר את שם, למי אכפת? ובדיוק בגלל זה את גם מתייחסת לזה ככה באופן שבו כתבת.
אני אתן לך דוגמה שתבהיר למה התכוונתי. אני מתרגזת בקלות מדברים מסוימים ותחת תנאים מסוימים אני צועקת על הילדים או מעבירה ביקורת על האיש. אלו דברים שמחרבשים לי את החיים באמת. אז יצאתי לדרך בעניין הזה כבר לפני הרבה זמן. ולמרות שמאוד הייתי רוצה, כמו בתזונה, להצליח תמיד, בסוף הבנתי שוואלה, זה לא עובד ככה. אלו דברים חשובים.
עוד אחת - להפסיק להקלות את עצמי. זו דרך שגם היא הולכת אצלי במקביל לתזונה. זה דבר חשוב. וזה משהו שאני לא יכולה אפילו לצפות שהוא ייענה לתכתיב של "זה זה או זה".
ובדברים כאלה הכלל הזה הוא מכשול רציני שתוקע את הדרך.
ואני אותך!
אין לי סיבה להתאמן למרתון, כי ממילא מתישהו בעתיד אני אהיה בהריון ולא אוכל לרוץ, לדוגמא, וזה מבאס אותי שזה הלך הרוח שלי.
אני מודה שאין לי הרבה מה לומר כי אני בדיוק ככה. ואני מפריחה פה השערה שאולי לא בכדי נתת דווקא את הדוגמה הזו. אני לא הייתי כזו לפני האמהות וזה פחות או יותר עבר לי אחרי שהחלטתי שסגרתי את הבסטה. תראי מתי פתחתי את הדף הזה בגלגול הראשון שלו... כשהקטנה שלי היתה בת חצי שנה והתחילו להיגמר לי התירוצים למה לא להישאר בכאן ועכשיו. אולי צריך לקבל את זה שזו רוח התקופה ושיש סיכוי שדברים ישתנו כשתחליטי שסגרת את הפרק הזה בחיים שלך.
זה דווקא יפה, שאני צריכה לשפר את עצמי כדי לעשות את מה שחשוב לי בשבילו. יפה אך לא קורה, בנתיים
נכון. וגם אצלי ככה. זה עוד חלק מהאמהות ואיזה מזל שזה מגיע בשלב כזה בחיים ומאלץ אותנו לשאוף עוד קצת יותר גבוה. וזה כן קורה. זה כן קורה. המודעות שלך מתקרבת לאט לאט לנקודת הרתיחה שבה היא תותמר להתנהגות. אני מבינה את האכזבה שלך מזה שכל הידיעה וההבנה לא הופכות לאיזו מציאות נשגבת אבל זה פשוט לא הזמן. כשהיא תהיה מלאה והזמן יגיע (שימי לב, שני תנאים) זה פשוט יקרה. עד אז את מוזמנת לנסות לפחות להיות נחמדה אל עצמך או לחלופין לבוא לכאן לקטר. או גם וגם
האם יש נושא אחר בחיים שלך שחשוב לך מאוד שבו את מצליחה לנקוט בעקביות בגישה הזו של "זה זה או זה"?
אם עכשיו זו תקופה שמתחשק לי להשקיע בלימודים על חשבון העבודה
לימודים ועבודה חשובים מאוד ? :-O הו... לא לזה כיוונתי בכלל.
אני דיברתי על הדברים הגדולים באמת בחיים. האופן שבו מתמודדים עם הזוגיות או עם מערכות יחסים משמעותיות אחרות. תהליכים שאת עוברת עם עצמך. כל דבר שהוא גוף או נפש או שניהם. אלו דברים חשובים! עבודה? עבודה זה כלום. היום את כאן ומחר את שם, למי אכפת? ובדיוק בגלל זה את גם מתייחסת לזה ככה באופן שבו כתבת.
אני אתן לך דוגמה שתבהיר למה התכוונתי. אני מתרגזת בקלות מדברים מסוימים ותחת תנאים מסוימים אני צועקת על הילדים או מעבירה ביקורת על האיש. אלו דברים שמחרבשים לי את החיים באמת. אז יצאתי לדרך בעניין הזה כבר לפני הרבה זמן. ולמרות שמאוד הייתי רוצה, כמו בתזונה, להצליח תמיד, בסוף הבנתי שוואלה, זה לא עובד ככה. אלו דברים חשובים.
עוד אחת - להפסיק להקלות את עצמי. זו דרך שגם היא הולכת אצלי במקביל לתזונה. זה דבר חשוב. וזה משהו שאני לא יכולה אפילו לצפות שהוא ייענה לתכתיב של "זה זה או זה".
ובדברים כאלה הכלל הזה הוא מכשול רציני שתוקע את הדרך.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
לפי מה שהבנתי מהדף שגוגוס קישרה עליו, ומעוד דף שיש עליו קישור בדף ההוא, שמן של ג'מוקה הוא איכותי מאוד
וכפי שגיליתי בדף המקושר, גם אם השופרסל יש את שמן הקוקוס האיכותי ביותר, הוא כנראה נהרס מהחשיפה לאור
יעלפו
אולי את יכולה לעשות דברים בלי התכוונות לעתיד? אני אוכלת דבריפ טעימים כי הם טעימים לי עכשיו, ורצה כשאני רוצה לרוץ כי כייף לי לרוץ עכשיו.
אולי כדאי לנסות לאכול תותים כי זה טעים ולרוץ כי זה כיף, ואם התותים לא טעימים מוטב שלא לאוכלם, ואם לא כיף לרוץ אז עדיף לא לרוץ?
בנוגע לילד, קבלי חיבוק
וכפי שגיליתי בדף המקושר, גם אם השופרסל יש את שמן הקוקוס האיכותי ביותר, הוא כנראה נהרס מהחשיפה לאור
יעלפו
אולי את יכולה לעשות דברים בלי התכוונות לעתיד? אני אוכלת דבריפ טעימים כי הם טעימים לי עכשיו, ורצה כשאני רוצה לרוץ כי כייף לי לרוץ עכשיו.
אולי כדאי לנסות לאכול תותים כי זה טעים ולרוץ כי זה כיף, ואם התותים לא טעימים מוטב שלא לאוכלם, ואם לא כיף לרוץ אז עדיף לא לרוץ?
בנוגע לילד, קבלי חיבוק
החיוניות שלי חלק רביעי
למה שדבר כל כך חשוב, שמשפיע על כל אספקט בחיים שלנו, יבוא בקלות ובלי התעסקות?
אני חושבת שהמפתח של הכל זה הקשבה לרעב שלנו. אוכלים כשרעבים מפסיקים כששבעים. אם באמת פועלים ככה אז בהנחה ואת אוכלת יחסית בריא ומאוזן הכל בסדר ואין התעסקות מיותרת. אם כל העולם יאכל ככה , אז גם אם כולם יאכלו בשר , אולי אפילו כמות הבשר הנצרכת בעולם תרד .
אבל אנחנו אוכלים פשוט הרבה יותר ממה שצריך, או שאולי עדיף שאדבר בשם עצמי, אני אוכלת יותר ממה שצריך.
לפני קצת יותר מעשר שנים שקלתי כמעט עשרים קילו פחות ממה שאני היום, והיום אני לא שמנה . זה היה שילוב של מעט אוכל עם הרבה סמים וטפיל במעיים ובכל זאת, כשסיימתי עם הסמים ובעיות המעיים הייתי צריכה כל כך מעט אוכל שזה הדהים אותי כל פעם מחדש וגם העציב אותי , כי אני אוהבת לאכול , והיה לי עצוב לקנות מנת פלאפל ולזרוק יותר מחצי כי אני פשוט לא מסוגלת להמשיך.. הופתעתי מכך שאני קטנה, תמיד ראיתי את עצמי כגדולה וחסונה
באיירוודה מדברים על כך שהקיבה צריכה להיות חצי מלאה במזון , רבע במים ורבע באויר , תמיד קצת ריקה
אני תמיד ממלאה , עוד קצת אם אפשר , עוד ביס מפה וביס משם כי זה כל כך טעים...
גם אמא שלי ככה , וכשאני רואה אותה מנשנשת ככה זה מגעיל אותי , למרות שברור שאני בדיוק בדיוק אותו דבר
נכון שיש בזה איזו שמחת חיים והנאה אבל יש בזה גם עליבות כזאת , חולשה מול האוכל כלומר- ברור שהאקסטרא הזה הוא לא טוב ונעים לי פיזית , אלא רק בבלוטות הטעם...
אז אצלי אולי, כרגע , העיסוק הוא פחות ב"מה" כי אני בסדר עם מה שאני אוכלת , כמובן שלפעמים אני סוטה מזה אבל אין לי כרגע רצון לשנות תפריט מהותית
יותר הכמויות...
ועוד דבר זה מוצרי החלב - בבשר אני לא נוגעת , וגם לא בחלב ניגר אבל את הגבינות מאוד קשה לי להוציא , אני יודעת כמה סבל נגרם לחיות ואיכשהוא , אני מתוכנתת ככה שגבינות קל לי לנתק מהמודעות הזו , סיפורים על תעשיית החלב מצמררים אותי , אני בעצמי אשה מניקה , ויחד עם זאת זה לא מספיק כדי לעצור אותי בגבינות...
אני חושבת שהמפתח של הכל זה הקשבה לרעב שלנו. אוכלים כשרעבים מפסיקים כששבעים. אם באמת פועלים ככה אז בהנחה ואת אוכלת יחסית בריא ומאוזן הכל בסדר ואין התעסקות מיותרת. אם כל העולם יאכל ככה , אז גם אם כולם יאכלו בשר , אולי אפילו כמות הבשר הנצרכת בעולם תרד .
אבל אנחנו אוכלים פשוט הרבה יותר ממה שצריך, או שאולי עדיף שאדבר בשם עצמי, אני אוכלת יותר ממה שצריך.
לפני קצת יותר מעשר שנים שקלתי כמעט עשרים קילו פחות ממה שאני היום, והיום אני לא שמנה . זה היה שילוב של מעט אוכל עם הרבה סמים וטפיל במעיים ובכל זאת, כשסיימתי עם הסמים ובעיות המעיים הייתי צריכה כל כך מעט אוכל שזה הדהים אותי כל פעם מחדש וגם העציב אותי , כי אני אוהבת לאכול , והיה לי עצוב לקנות מנת פלאפל ולזרוק יותר מחצי כי אני פשוט לא מסוגלת להמשיך.. הופתעתי מכך שאני קטנה, תמיד ראיתי את עצמי כגדולה וחסונה
באיירוודה מדברים על כך שהקיבה צריכה להיות חצי מלאה במזון , רבע במים ורבע באויר , תמיד קצת ריקה
אני תמיד ממלאה , עוד קצת אם אפשר , עוד ביס מפה וביס משם כי זה כל כך טעים...
גם אמא שלי ככה , וכשאני רואה אותה מנשנשת ככה זה מגעיל אותי , למרות שברור שאני בדיוק בדיוק אותו דבר
נכון שיש בזה איזו שמחת חיים והנאה אבל יש בזה גם עליבות כזאת , חולשה מול האוכל כלומר- ברור שהאקסטרא הזה הוא לא טוב ונעים לי פיזית , אלא רק בבלוטות הטעם...
אז אצלי אולי, כרגע , העיסוק הוא פחות ב"מה" כי אני בסדר עם מה שאני אוכלת , כמובן שלפעמים אני סוטה מזה אבל אין לי כרגע רצון לשנות תפריט מהותית
יותר הכמויות...
ועוד דבר זה מוצרי החלב - בבשר אני לא נוגעת , וגם לא בחלב ניגר אבל את הגבינות מאוד קשה לי להוציא , אני יודעת כמה סבל נגרם לחיות ואיכשהוא , אני מתוכנתת ככה שגבינות קל לי לנתק מהמודעות הזו , סיפורים על תעשיית החלב מצמררים אותי , אני בעצמי אשה מניקה , ויחד עם זאת זה לא מספיק כדי לעצור אותי בגבינות...
החיוניות שלי חלק רביעי
אני חושבת שהמפתח של הכל זה הקשבה לרעב שלנו. אוכלים כשרעבים מפסיקים כששבעים
סגולה, קל להגיד בשביל שזה יהיה קל צריך לדעת מהו רעב ומהו שובע. אני אישית מצאתי שנדרש לי תהליך ארוך של חקירה כדי לדעת איך שני אלו נראים אצלי. אחרי החקירה גיליתי שיש לי כמה סוגי רעב וכמה סוגי שובע ורק עם חלקם אני אמורה לתקשר כי השאר לא אמיתיים. ובניגוד למצופה, זה עובד לשני הכיוונים.
יש מצב שבו את לכאורה רעבה למרות שאכלת מספיק אבל יש גם מצב שבו את שבעה למרות שלא באמת סיפקת את הצרכים של הגוף.
אני מאחלת לך תהליך יותר קצר וקל משלי בהבנה של הדברים האלה. אני למשל הגעתי לקצה ההבנה שלי כיום רק אחרי שצמתי כמה פעמים למשך כמה ימים בכל פעם.
באיירוודה מדברים על כך שהקיבה צריכה להיות חצי מלאה במזון , רבע במים ורבע באויר , תמיד קצת ריקה
אני מעזה לומר שזה משום שבגישה הזו ממליצים גם על מזונות שמוטב לא לאכול מהם בכלל. כשזה ככה, באמת רצוי לשמור תמיד על כמויות קטנות כי אם זה מזיק אז עדיף כמה שפחות. אני לא בטוחה שזה נכון לכל גישה תזונתית.
עוד ביס מפה וביס משם כי זה כל כך טעים...
אני בסדר עם מה שאני אוכלת
מבלי לנסות לשדל אותך להיכנס למשימות שאין לך רצון בהן, אני חושבת שגם את זה שווה פעם לחקור. כשמשנים את התזונה, ובעיקר מסירים ממנה תבלינים מלאכותיים, בין היתר מלח, העניין הזה עשוי להשתנות משמעותית. ה"כל כך טעים" פשוט מתנהג אחרת ולעתים רחוקות אני מוצאת את עצמי אוכלת בצורה מוגזמת רק כי זה טעים. עדיין קורה לי אבל זה אחרת לגמרי. גם בכמות, גם בתדירות וגם בתחושה הכללית שיש אחרי האכילה העודפת.
זה לא מספיק כדי לעצור אותי בגבינות...
לכל דבר יש את הזמן שלו. אני בטוחה שאם תמשיכי לחשוב על זה כך תיכנסי מבלי דעת בכלל לתהליך של הפחתה. אני מקווה בשבילך שזו תהיה הפחתה שלא כרוכה ברגשות אשם ונקיפות מצפון. אבל זה קורה. ומתישהו בזמן המתאים מקבלים החלטה וזהו זה. ואגב, גם זה קשור להרכב המזון. אם את באמת בסדר עם מה שאת אוכלת אז עזבי. אם דברים מטרידים אותך אז אפשר תמיד לעשות משהו בנדון. באופן אישי אני חושבת שאם נימוקים הומאניים טורדים את מנוחתך מוטב לאכול בשר על פני חלב. ממה שקראתי נראה לי שעדיפים חיים קצרים מאוד של סבל על פני שנים של הפקת חלב בתעשייה מתעללת. אפשרות נוספת היא לשמור את אכילת הגבינות לאירועים מיוחדים, להשקיע כסף ולקנות גבינה שיוצרה במשק קטן שמוכר לך שלא מתאכזר. זה גם מפחית את הכמות וגם תומך ביחס אחר לבעלי חיים ואני מנחשת שגם הגוף שלך בסוף יאמר לך תודה כי בטוח שיש הבדל בין המוצרים הללו.
סגולה, קל להגיד בשביל שזה יהיה קל צריך לדעת מהו רעב ומהו שובע. אני אישית מצאתי שנדרש לי תהליך ארוך של חקירה כדי לדעת איך שני אלו נראים אצלי. אחרי החקירה גיליתי שיש לי כמה סוגי רעב וכמה סוגי שובע ורק עם חלקם אני אמורה לתקשר כי השאר לא אמיתיים. ובניגוד למצופה, זה עובד לשני הכיוונים.
יש מצב שבו את לכאורה רעבה למרות שאכלת מספיק אבל יש גם מצב שבו את שבעה למרות שלא באמת סיפקת את הצרכים של הגוף.
אני מאחלת לך תהליך יותר קצר וקל משלי בהבנה של הדברים האלה. אני למשל הגעתי לקצה ההבנה שלי כיום רק אחרי שצמתי כמה פעמים למשך כמה ימים בכל פעם.
באיירוודה מדברים על כך שהקיבה צריכה להיות חצי מלאה במזון , רבע במים ורבע באויר , תמיד קצת ריקה
אני מעזה לומר שזה משום שבגישה הזו ממליצים גם על מזונות שמוטב לא לאכול מהם בכלל. כשזה ככה, באמת רצוי לשמור תמיד על כמויות קטנות כי אם זה מזיק אז עדיף כמה שפחות. אני לא בטוחה שזה נכון לכל גישה תזונתית.
עוד ביס מפה וביס משם כי זה כל כך טעים...
אני בסדר עם מה שאני אוכלת
מבלי לנסות לשדל אותך להיכנס למשימות שאין לך רצון בהן, אני חושבת שגם את זה שווה פעם לחקור. כשמשנים את התזונה, ובעיקר מסירים ממנה תבלינים מלאכותיים, בין היתר מלח, העניין הזה עשוי להשתנות משמעותית. ה"כל כך טעים" פשוט מתנהג אחרת ולעתים רחוקות אני מוצאת את עצמי אוכלת בצורה מוגזמת רק כי זה טעים. עדיין קורה לי אבל זה אחרת לגמרי. גם בכמות, גם בתדירות וגם בתחושה הכללית שיש אחרי האכילה העודפת.
זה לא מספיק כדי לעצור אותי בגבינות...
לכל דבר יש את הזמן שלו. אני בטוחה שאם תמשיכי לחשוב על זה כך תיכנסי מבלי דעת בכלל לתהליך של הפחתה. אני מקווה בשבילך שזו תהיה הפחתה שלא כרוכה ברגשות אשם ונקיפות מצפון. אבל זה קורה. ומתישהו בזמן המתאים מקבלים החלטה וזהו זה. ואגב, גם זה קשור להרכב המזון. אם את באמת בסדר עם מה שאת אוכלת אז עזבי. אם דברים מטרידים אותך אז אפשר תמיד לעשות משהו בנדון. באופן אישי אני חושבת שאם נימוקים הומאניים טורדים את מנוחתך מוטב לאכול בשר על פני חלב. ממה שקראתי נראה לי שעדיפים חיים קצרים מאוד של סבל על פני שנים של הפקת חלב בתעשייה מתעללת. אפשרות נוספת היא לשמור את אכילת הגבינות לאירועים מיוחדים, להשקיע כסף ולקנות גבינה שיוצרה במשק קטן שמוכר לך שלא מתאכזר. זה גם מפחית את הכמות וגם תומך ביחס אחר לבעלי חיים ואני מנחשת שגם הגוף שלך בסוף יאמר לך תודה כי בטוח שיש הבדל בין המוצרים הללו.
-
- הודעות: 2179
- הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*
החיוניות שלי חלק רביעי
גוגוס וקוסמת, רק רציתי להגיד לכן שחשבתי על זה וצריך המון אומץ כדי לאכול כמו שאתן אוכלות.
אני רק הפחתתי בשר (אם כי בצורה משמעותית) וכבר אני מדמיינת את עצמי הופכת לרפה וחלשה וחסרה כל מיני דברים חיוניים שאנשים בפרצופים חמורים תמיד מודיעים לך שיחסרו לך אם לא תאכלי X או Y, או שניהם גם יחד.
ובנימה זו, אני מכריזה על שבוע של טיהור. חנוכה+חורף+הזמן הזה של מעגל הפוריות, גרמו לי לאכילה רבה ואני כל כך נפוחה שמעט אוויר ואני מתעופפת.
אז למרות שאני לא אמיצה מספיק להתחייב על חיוני (טבעונאי), זה הכיוון בשבוע הקרוב. ונכון שפעם שעברה זה לא היה משהו, אבל הפעם דווקא יש לי הרגשה טובה.
ואם אני אוריד איזה קילו בדרך, שוין. אני לא אגיד לזה לא.
שבוע טוב, נשים חקרניות בכל קצוות הקשת התזונתית! שיהיה שבוע מצוין.
אני רק הפחתתי בשר (אם כי בצורה משמעותית) וכבר אני מדמיינת את עצמי הופכת לרפה וחלשה וחסרה כל מיני דברים חיוניים שאנשים בפרצופים חמורים תמיד מודיעים לך שיחסרו לך אם לא תאכלי X או Y, או שניהם גם יחד.
ובנימה זו, אני מכריזה על שבוע של טיהור. חנוכה+חורף+הזמן הזה של מעגל הפוריות, גרמו לי לאכילה רבה ואני כל כך נפוחה שמעט אוויר ואני מתעופפת.
אז למרות שאני לא אמיצה מספיק להתחייב על חיוני (טבעונאי), זה הכיוון בשבוע הקרוב. ונכון שפעם שעברה זה לא היה משהו, אבל הפעם דווקא יש לי הרגשה טובה.
ואם אני אוריד איזה קילו בדרך, שוין. אני לא אגיד לזה לא.
שבוע טוב, נשים חקרניות בכל קצוות הקשת התזונתית! שיהיה שבוע מצוין.
החיוניות שלי חלק רביעי
רק הפחתתי בשר (אם כי בצורה משמעותית) וכבר אני מדמיינת את עצמי הופכת לרפה וחלשה וחסרה כל מיני דברים חיוניים.
כן... אני זוכרת את זה. בעיקר כשחלק מהפרצופים החמורים שייכים להורים שלי. ואז משהו קורה, בדיקות הדם מספרות איזה סיפור, והם מחליטים לנסות את הדבר ההוא שאת שמו אסור להזכיר. וסוף הסיפור הוא שחייהם משתנים, בדיקות הדם שלהם מספרות סיפור עם סוף טוב, ובפעם הבאה שמישהו בפרצוף חמור פותח את הפה הם מגניבים אלי חיוך.
ואם חסר לך אומץ, בעידן האינטרנט יש דרך פשוטה לגייס ממנו - עושים חיפוש קטן ביו טיוב וצופים איזו שעה בסרטונים כאלה מהסוג שקוסמת הביאה. יש לא מעט כאלה, שמתעדים אנשים שאוכלים חיוני כבר שנים והם נראים שיא הבריאות. אני לא יכולה לדעת איך בדיקות הדם שלהם נראות (למקרה שזה מדבר אליך) אבל מה שבטוח זה שהם לא נראים בכלל בכלל רפים וחלשים. חלקם נראים חזקים באופן כמעט חשוד ועירניים באופן חשוד לא פחות, כמעט על סמים. לולא עברתי את החוויה הזו בעצמי לא הייתי מאמינה.
שבוע טוב, נשים חקרניות בכל קצוות הקשת התזונתית! שיהיה שבוע מצוין.
שבוע מצוין גם לך. יופי של תוכניות יש לך.
עדכון מכאן - תוכניותיי לארגן לי מעגל פוריות שלם שכולו חיוניות בדגש על פירות לא יצאו לפועל בסיבוב הזה. חנוכה נחגג גם במחוזותינו וגם מבושלים למיניהם היו כאן ובימים הרבים שבהם אכלתי חיוני לגמרי היה לא מעט שומן. אין דבר. בסיבוב הבא. אני מרגישה שאני במן חימום כזה. עוד אחד או שניים וזה יגיע.
כן... אני זוכרת את זה. בעיקר כשחלק מהפרצופים החמורים שייכים להורים שלי. ואז משהו קורה, בדיקות הדם מספרות איזה סיפור, והם מחליטים לנסות את הדבר ההוא שאת שמו אסור להזכיר. וסוף הסיפור הוא שחייהם משתנים, בדיקות הדם שלהם מספרות סיפור עם סוף טוב, ובפעם הבאה שמישהו בפרצוף חמור פותח את הפה הם מגניבים אלי חיוך.
ואם חסר לך אומץ, בעידן האינטרנט יש דרך פשוטה לגייס ממנו - עושים חיפוש קטן ביו טיוב וצופים איזו שעה בסרטונים כאלה מהסוג שקוסמת הביאה. יש לא מעט כאלה, שמתעדים אנשים שאוכלים חיוני כבר שנים והם נראים שיא הבריאות. אני לא יכולה לדעת איך בדיקות הדם שלהם נראות (למקרה שזה מדבר אליך) אבל מה שבטוח זה שהם לא נראים בכלל בכלל רפים וחלשים. חלקם נראים חזקים באופן כמעט חשוד ועירניים באופן חשוד לא פחות, כמעט על סמים. לולא עברתי את החוויה הזו בעצמי לא הייתי מאמינה.
שבוע טוב, נשים חקרניות בכל קצוות הקשת התזונתית! שיהיה שבוע מצוין.
שבוע מצוין גם לך. יופי של תוכניות יש לך.
עדכון מכאן - תוכניותיי לארגן לי מעגל פוריות שלם שכולו חיוניות בדגש על פירות לא יצאו לפועל בסיבוב הזה. חנוכה נחגג גם במחוזותינו וגם מבושלים למיניהם היו כאן ובימים הרבים שבהם אכלתי חיוני לגמרי היה לא מעט שומן. אין דבר. בסיבוב הבא. אני מרגישה שאני במן חימום כזה. עוד אחד או שניים וזה יגיע.
החיוניות שלי חלק רביעי
מבלי לנסות לשדל אותך להיכנס למשימות שאין לך רצון בהן
למה לא? תשדלי, תשדלי, בשביל זה אני פה...
למה לא? תשדלי, תשדלי, בשביל זה אני פה...
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
מיכל, אני חושבת שצריך אומץ לא כדי לאכול בצורה כלשהי, ולא משנה מה היא, אלא כדי להתמודד מול הפרדיגמות והדעות הקדומות בנושאי תזונה. היישום הפרקטי נראה לי פחות בעייתי.
המבטים החמוצים מחלישים יותר מחוסר תזונתי כלשהו.
גוגוס, את בטוחה שמלח זה רע? גם אם זה מלח ים אטלנטי ביובש בצורה טבעית? בשמת אומרת שלא.
והרי המשך מסעותי בנבכי המוצרים האורגניים:
הלכתי שוב לשופרסל. גילתי שיש שמן קוקוס, אורגני, בכבישה קרה.
ראיתי כמה סוגים. שניים לא אמינים במיוחד. אחד ש ג'מוקה! שמחה וששון, רק מה, השמן חשוף לאור. לא ידעתי מה לעשות, אז ינתיים הסתובבתי. ראיתי מבצע, קופסא של שמן קוקס בעשרה שקלים. ליתר דיוק, פחית. נראה לי פתרון יפה - השמן שבפנים לא נחשף לאור. רק מה, המחיר מחשיד. ניערתי את הפחית, ואני שומעת צליל. נוזל יש בתוך הפחית! ברור שזה לא שמן אמיתי. השמנים האמתיים, גם המקולקים, מוצקים.
בינתיים נזכרתי שבדף שגוגוס החכמה הפנתה עליו יש עוד עצה - להסתכל אם חלק מהשמן בצבע צהוב, שכן אות וסימן הוא לקלקול. הסתכלתי, ואכן, גם הצנצנות הקדמיות, וגם אלו שמאחור, וקיוויתי שבשל היותן בצל לא נפגעו הן מהאור - בכולן בתחתית שמן צהוב. מקולקל!
כך שבינתיים וויתרתי על האפשרות לקנות שמן קוקוס בשופרסל. אולי כשיביאו שמן חדש, אני אוכל לקנות לפני שהוא יספיק להתקלקל.
אך לא לשווא היה המסע. גילתי של- MOMY CARE יש גם סבון. קניתי אותו. המוצרים של מומי קייר במבצע עכשיו, והשמפו והסבון במקום לעלות שלושים שקלים ל400 מ"ל עולים רק עשרים שקלים.
אני שוקלת בשבוע הבר לקנות עוד כל עוד יש מבצע. אם הסבון מקסים כמו השמפו, בטוח אעשה זאת
גם אם אחרי שימוש במשך זמן מה בסבון אורגני אותר על השימוש בסבון בזמן מקלחת, עדיין אשתמש בו כדי לשטוף ידיים.
המבטים החמוצים מחלישים יותר מחוסר תזונתי כלשהו.
גוגוס, את בטוחה שמלח זה רע? גם אם זה מלח ים אטלנטי ביובש בצורה טבעית? בשמת אומרת שלא.
והרי המשך מסעותי בנבכי המוצרים האורגניים:
הלכתי שוב לשופרסל. גילתי שיש שמן קוקוס, אורגני, בכבישה קרה.
ראיתי כמה סוגים. שניים לא אמינים במיוחד. אחד ש ג'מוקה! שמחה וששון, רק מה, השמן חשוף לאור. לא ידעתי מה לעשות, אז ינתיים הסתובבתי. ראיתי מבצע, קופסא של שמן קוקס בעשרה שקלים. ליתר דיוק, פחית. נראה לי פתרון יפה - השמן שבפנים לא נחשף לאור. רק מה, המחיר מחשיד. ניערתי את הפחית, ואני שומעת צליל. נוזל יש בתוך הפחית! ברור שזה לא שמן אמיתי. השמנים האמתיים, גם המקולקים, מוצקים.
בינתיים נזכרתי שבדף שגוגוס החכמה הפנתה עליו יש עוד עצה - להסתכל אם חלק מהשמן בצבע צהוב, שכן אות וסימן הוא לקלקול. הסתכלתי, ואכן, גם הצנצנות הקדמיות, וגם אלו שמאחור, וקיוויתי שבשל היותן בצל לא נפגעו הן מהאור - בכולן בתחתית שמן צהוב. מקולקל!
כך שבינתיים וויתרתי על האפשרות לקנות שמן קוקוס בשופרסל. אולי כשיביאו שמן חדש, אני אוכל לקנות לפני שהוא יספיק להתקלקל.
אך לא לשווא היה המסע. גילתי של- MOMY CARE יש גם סבון. קניתי אותו. המוצרים של מומי קייר במבצע עכשיו, והשמפו והסבון במקום לעלות שלושים שקלים ל400 מ"ל עולים רק עשרים שקלים.
אני שוקלת בשבוע הבר לקנות עוד כל עוד יש מבצע. אם הסבון מקסים כמו השמפו, בטוח אעשה זאת
גם אם אחרי שימוש במשך זמן מה בסבון אורגני אותר על השימוש בסבון בזמן מקלחת, עדיין אשתמש בו כדי לשטוף ידיים.
החיוניות שלי חלק רביעי
למה לא? תשדלי, תשדלי, בשביל זה אני פה...
כי זה לא עובד כשמשדלים ואני דווקא אשמח בשבילך אם יעבוד לך
אני חושבת שבאורח פלאי אנחנו נחשפים בדיוק לחומרים שנחוצים לנו ובדיוק במידה שבה אנחנו יכולים להכיל אותם ברגע נתון. מה שתרצי לדעת פשוט יזמין את עצמו לביקור אצלך בתואם מושלם. וכאשר התואם נפגע כל המסע מתחרבש.
אני כן יכולה לומר שאם יש לך חשק להיפרד מהבשר כל מה שצריך לעשות זה לנסות. לא צריך שום מידע או שכנוע או סיפורי זוועות על מוסר ו/או בריאות. בכל אופן, זה הכלל שלי. מעניין אותי? אני מנסה.
גוגוס, את בטוחה שמלח זה רע? גם אם זה מלח ים אטלנטי ביובש בצורה טבעית?
אני לא בטוחה בשום דבר חוץ מאשר במה שדברים מסוימים גורמים לי. וגם זה נתון לשינויים. אני יודעת שאצלי פרידה מוחלטת מהמלח עשתה רק טוב. אבל לא סתם טוב כללי כזה. טוב ממשי ומוחשי. איבדתי שלושה קילוגרמים מיותרים בתוך שבוע וחשקים מיותרים התאדו כנראה יחד איתם. ותסמכי עלי שלפני זה אכלתי מלח שווה ביותר שהשקעתי מחשבה רבה באיתורו, כמו בכל דבר שאני מכניסה למטבח שלי. ובכל זאת, מה לעשות, הוכיח עצמו כמיותר. איך יודעים שמשהו מיותר? עושים ניסוי ומעלימים אותו מהתפריט. אם המצב משתפר זה די מדבר בעד עצמו, לא?
נראה שאת לומדת הרבה דברים מעניינים ובעיקר זוכה באפשרות הנשגבת, והלא פשוטה כלל בעולמנו, של צרכנות נבונה ומודעת. בהצלחה במציאת השמן המושלם
עדיין אשתמש בו כדי לשטוף ידיים
למה את זקוקה לסבון כדי לשטוף ידיים? לא חבל על העור היפה שלהן?
כי זה לא עובד כשמשדלים ואני דווקא אשמח בשבילך אם יעבוד לך
אני חושבת שבאורח פלאי אנחנו נחשפים בדיוק לחומרים שנחוצים לנו ובדיוק במידה שבה אנחנו יכולים להכיל אותם ברגע נתון. מה שתרצי לדעת פשוט יזמין את עצמו לביקור אצלך בתואם מושלם. וכאשר התואם נפגע כל המסע מתחרבש.
אני כן יכולה לומר שאם יש לך חשק להיפרד מהבשר כל מה שצריך לעשות זה לנסות. לא צריך שום מידע או שכנוע או סיפורי זוועות על מוסר ו/או בריאות. בכל אופן, זה הכלל שלי. מעניין אותי? אני מנסה.
גוגוס, את בטוחה שמלח זה רע? גם אם זה מלח ים אטלנטי ביובש בצורה טבעית?
אני לא בטוחה בשום דבר חוץ מאשר במה שדברים מסוימים גורמים לי. וגם זה נתון לשינויים. אני יודעת שאצלי פרידה מוחלטת מהמלח עשתה רק טוב. אבל לא סתם טוב כללי כזה. טוב ממשי ומוחשי. איבדתי שלושה קילוגרמים מיותרים בתוך שבוע וחשקים מיותרים התאדו כנראה יחד איתם. ותסמכי עלי שלפני זה אכלתי מלח שווה ביותר שהשקעתי מחשבה רבה באיתורו, כמו בכל דבר שאני מכניסה למטבח שלי. ובכל זאת, מה לעשות, הוכיח עצמו כמיותר. איך יודעים שמשהו מיותר? עושים ניסוי ומעלימים אותו מהתפריט. אם המצב משתפר זה די מדבר בעד עצמו, לא?
נראה שאת לומדת הרבה דברים מעניינים ובעיקר זוכה באפשרות הנשגבת, והלא פשוטה כלל בעולמנו, של צרכנות נבונה ומודעת. בהצלחה במציאת השמן המושלם
עדיין אשתמש בו כדי לשטוף ידיים
למה את זקוקה לסבון כדי לשטוף ידיים? לא חבל על העור היפה שלהן?
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
גוגוס
אני חושבת שבאורח פלאי אנחנו נחשפים בדיוק לחומרים שנחוצים לנו ובדיוק במידה שבה אנחנו יכולים להכיל אותם ברגע נתון. מה שתרצי לדעת פשוט יזמין את עצמו לביקור אצלך בתואם מושלם. וכאשר התואם נפגע כל המסע מתחרבש.
מסכימה ממש זכית לגריין חדש על שמך.
נו, אם אני אאבד 3 קילוגרמים אז אני אשקול 47 קילוגרמים, וזה לחלוטין קצת מדי לדעתי
הבעיה שלי בניסויים האלו הוא שהם אף פעם לא נקיים. אני לא על באמת יודעת מה מוסיפים למאכלים במטבח צבאי אבל די ברור שמלח מוסיפים שם. וכמובן לא טורחים להודיע על זה. אני יכולה לא להוסיף מלח למאכלים בעצמי, רוב הזמן אני גם ככה עושה את זה. למשל, היום, אחרי שחזרתי רעבה (והדרך לחנות זה שני קילומטרים לכל כיוון בהליכה) אכלתי סלט עגבניות, מלפפונים, ומלא מלא מלא עלי שום, שתי צלחות של אורז ריק בתוספת רוטב עוף מעוף שאמא שלי הכינה בתנור (ולא עם תערובת קנויה של תבלינים-עם-רעלים אלא עם תבלינים אמיתיים שאני הכנסתי הביתה), סלט חצילים, שזה בעצם פשוט חצילים על האש שחותכים לחתיכות קטנות. רק לחצילים הוספתי מלח, כי הרגשתי שחסר. מצד שני, חצילים על אש הם לא אוכל חיוני מלכתחילה, אז אולי אם לא הייתי אוכלת אותם גם לא הייתי רוצה להוסיף להם מלח?
אני אכן לומדת דברים מעניינים. חלק מהם קשה להסביר.
למשל, התגובה שלי לגילוי ששמן טוב נהרס בגלל בורות של בני אדם. זה לא כעס. אם יש רק דף אחד בבאופן שבו יש את המידע הזה, אני לא יכולה לצפות מעובדי שופרסל שידעו את זה. וגם לא עצב על הבזבוז. בכלל, לא היה ממש רגש. זו הייתה תחושה של "כמה חבל", אבל היא הייתה ברובד הרציאונלי, לא הרגשי. יותר דומה למחשבה מלרגש.
ואין לזה מילה בעברית.
זה מתחבר לי למה שנאמר בספר על תקשורת לא אלימה. שאנשים קוראים לדברים שהם לא רגשות - רגשות. כבר אז לא ממש הסכמתי. כי חוץ מרגשות ומחשבות יש תחושות. וגם אותן אני מרגישה. ואז חשבתי ברוסית והבנתי ששם יש מילה לתחושה אינטואיטיבית, ואפילו פועל נפרד. בעברית, אם אני רוצה להעביר בצורה מדוייק את המסר שיש לי תחושה שהיא לא רגש, אני מסתבכת, ומאריכה בדבריי. ואם יש לי משהו שהיה יכול להיות רגש X (כעס, תרעומת, צער, חרטה, עלבון), אבל בגלל התפתחות רוחנית לא לקחתי אישית, וזה נשאר ברובד הרציאונלי. מה אז? איך אני מתארת את זה במילים?
אני אכן זוכה באפשרות נשגבת של צרכנות מודעת. ויש לי מזל שאני נתקלת בנשים מקסימות שמאירות את עיני ומגלות לי מידע, שלצערי הוא די סודי ולא נגיש בעולמנו.
גוגוס, ואם מה אני אשטוף ידיים? נניח אחרי שעשיתי קקי, או עם לכלכתי את הידיים בשמן כלשהו, או אחרי תורנות מטבח?
איפשהו בבאופן קראתי שהיו מקומות בהם אל היו שוטפים ידיים אחרי שעושים קקי, אבל הייתה יד נפרדת לאוכל ויד שנייה לניגוב אחרי צרכים, והייתה הפרדה ברורה ביניהן. האפשרות הזו לא מוצאת חן בעיני.
אני חושבת שבאורח פלאי אנחנו נחשפים בדיוק לחומרים שנחוצים לנו ובדיוק במידה שבה אנחנו יכולים להכיל אותם ברגע נתון. מה שתרצי לדעת פשוט יזמין את עצמו לביקור אצלך בתואם מושלם. וכאשר התואם נפגע כל המסע מתחרבש.
מסכימה ממש זכית לגריין חדש על שמך.
נו, אם אני אאבד 3 קילוגרמים אז אני אשקול 47 קילוגרמים, וזה לחלוטין קצת מדי לדעתי
הבעיה שלי בניסויים האלו הוא שהם אף פעם לא נקיים. אני לא על באמת יודעת מה מוסיפים למאכלים במטבח צבאי אבל די ברור שמלח מוסיפים שם. וכמובן לא טורחים להודיע על זה. אני יכולה לא להוסיף מלח למאכלים בעצמי, רוב הזמן אני גם ככה עושה את זה. למשל, היום, אחרי שחזרתי רעבה (והדרך לחנות זה שני קילומטרים לכל כיוון בהליכה) אכלתי סלט עגבניות, מלפפונים, ומלא מלא מלא עלי שום, שתי צלחות של אורז ריק בתוספת רוטב עוף מעוף שאמא שלי הכינה בתנור (ולא עם תערובת קנויה של תבלינים-עם-רעלים אלא עם תבלינים אמיתיים שאני הכנסתי הביתה), סלט חצילים, שזה בעצם פשוט חצילים על האש שחותכים לחתיכות קטנות. רק לחצילים הוספתי מלח, כי הרגשתי שחסר. מצד שני, חצילים על אש הם לא אוכל חיוני מלכתחילה, אז אולי אם לא הייתי אוכלת אותם גם לא הייתי רוצה להוסיף להם מלח?
אני אכן לומדת דברים מעניינים. חלק מהם קשה להסביר.
למשל, התגובה שלי לגילוי ששמן טוב נהרס בגלל בורות של בני אדם. זה לא כעס. אם יש רק דף אחד בבאופן שבו יש את המידע הזה, אני לא יכולה לצפות מעובדי שופרסל שידעו את זה. וגם לא עצב על הבזבוז. בכלל, לא היה ממש רגש. זו הייתה תחושה של "כמה חבל", אבל היא הייתה ברובד הרציאונלי, לא הרגשי. יותר דומה למחשבה מלרגש.
ואין לזה מילה בעברית.
זה מתחבר לי למה שנאמר בספר על תקשורת לא אלימה. שאנשים קוראים לדברים שהם לא רגשות - רגשות. כבר אז לא ממש הסכמתי. כי חוץ מרגשות ומחשבות יש תחושות. וגם אותן אני מרגישה. ואז חשבתי ברוסית והבנתי ששם יש מילה לתחושה אינטואיטיבית, ואפילו פועל נפרד. בעברית, אם אני רוצה להעביר בצורה מדוייק את המסר שיש לי תחושה שהיא לא רגש, אני מסתבכת, ומאריכה בדבריי. ואם יש לי משהו שהיה יכול להיות רגש X (כעס, תרעומת, צער, חרטה, עלבון), אבל בגלל התפתחות רוחנית לא לקחתי אישית, וזה נשאר ברובד הרציאונלי. מה אז? איך אני מתארת את זה במילים?
אני אכן זוכה באפשרות נשגבת של צרכנות מודעת. ויש לי מזל שאני נתקלת בנשים מקסימות שמאירות את עיני ומגלות לי מידע, שלצערי הוא די סודי ולא נגיש בעולמנו.
גוגוס, ואם מה אני אשטוף ידיים? נניח אחרי שעשיתי קקי, או עם לכלכתי את הידיים בשמן כלשהו, או אחרי תורנות מטבח?
איפשהו בבאופן קראתי שהיו מקומות בהם אל היו שוטפים ידיים אחרי שעושים קקי, אבל הייתה יד נפרדת לאוכל ויד שנייה לניגוב אחרי צרכים, והייתה הפרדה ברורה ביניהן. האפשרות הזו לא מוצאת חן בעיני.
החיוניות שלי חלק רביעי
אם אני אאבד 3 קילוגרמים אז אני אשקול 47 קילוגרמים, וזה לחלוטין קצת מדי לדעתי
אם השינוי היחיד שתעשי יהיה להוריד מלח וזה יגזול לך שלושה קילוגרמים כדאי לך לשמוח מאוד. אלו לא קילוגרמים טובים. הם לא משרתים אותך. הם מסתירים את העובדה שאת רזה מדי ואולי אפילו חלשה מדי (כלומר, שאין לך מספיק שרירים, שכידוע, שוקלים יותר משומן). זה שהגוף נאבק במלח, ולשם כך סופח נוזלים ואוגר אותם, כדי לצמצם את הרעילות, זה לא תהליך בריא או טבעי.
חצילים על אש הם לא אוכל חיוני מלכתחילה, אז אולי אם לא הייתי אוכלת אותם גם לא הייתי רוצה להוסיף להם מלח?
בינגו!
מה אז? איך אני מתארת את זה במילים?
אולי לא יהיה לך צורך לתאר במילים את הדבר הזה, את החוויה הייחודית הזו. מהסרט ראיתי שהוא ממקד שיח רגשי במה שיש בו צורך בשיח כזה, כשצריך לתקשר משהו לאדם אחר ויש רק שני דברים חשובים: להיות מדויקת ולהצליח להעביר את המסר כך שהוא ייתפש בצורה מדוייקת גם אצל השני. כשיש לך תחושה שאת רוצה להעביר שווה לך להתאמץ ולעשות מהלך בודק שמגלה האם יש רגש שנח תחת התחושה. לפעמים יש שם הפתעות. וכשיש לך רגש שלא לקחת אישית בכלל אין בעיה כי לא צריך לתקשר את זה הלאה.
ואיזה כיף שאת מחזיקה בעוד שפה שמאפשרת מרחב תימרון יותר גדול ויודעת בכלל מה חסר לך בשפה אחרת. אני בכלל לא מודעת למה שחסר לי... הרווחת!
גוגוס, ואם מה אני אשטוף ידיים? נניח אחרי שעשיתי קקי, או עם לכלכתי את הידיים בשמן כלשהו, או אחרי תורנות מטבח?
אה... את מתכוונת לשטיפה מוכוונת לכלוך מוחשי? או קי. לזה באמת אין לי פתרון אחר לבד מסבון. אני פשוט מכירה כל כך הרבה אנשים ששוטפים ידיים "סתם", נגיד כשבאים מהעבודה, או אחרי שמכינים אוכל עם כלים ושום דבר לא נוגע בידיים, והגבתי לזה.
אם השינוי היחיד שתעשי יהיה להוריד מלח וזה יגזול לך שלושה קילוגרמים כדאי לך לשמוח מאוד. אלו לא קילוגרמים טובים. הם לא משרתים אותך. הם מסתירים את העובדה שאת רזה מדי ואולי אפילו חלשה מדי (כלומר, שאין לך מספיק שרירים, שכידוע, שוקלים יותר משומן). זה שהגוף נאבק במלח, ולשם כך סופח נוזלים ואוגר אותם, כדי לצמצם את הרעילות, זה לא תהליך בריא או טבעי.
חצילים על אש הם לא אוכל חיוני מלכתחילה, אז אולי אם לא הייתי אוכלת אותם גם לא הייתי רוצה להוסיף להם מלח?
בינגו!
מה אז? איך אני מתארת את זה במילים?
אולי לא יהיה לך צורך לתאר במילים את הדבר הזה, את החוויה הייחודית הזו. מהסרט ראיתי שהוא ממקד שיח רגשי במה שיש בו צורך בשיח כזה, כשצריך לתקשר משהו לאדם אחר ויש רק שני דברים חשובים: להיות מדויקת ולהצליח להעביר את המסר כך שהוא ייתפש בצורה מדוייקת גם אצל השני. כשיש לך תחושה שאת רוצה להעביר שווה לך להתאמץ ולעשות מהלך בודק שמגלה האם יש רגש שנח תחת התחושה. לפעמים יש שם הפתעות. וכשיש לך רגש שלא לקחת אישית בכלל אין בעיה כי לא צריך לתקשר את זה הלאה.
ואיזה כיף שאת מחזיקה בעוד שפה שמאפשרת מרחב תימרון יותר גדול ויודעת בכלל מה חסר לך בשפה אחרת. אני בכלל לא מודעת למה שחסר לי... הרווחת!
גוגוס, ואם מה אני אשטוף ידיים? נניח אחרי שעשיתי קקי, או עם לכלכתי את הידיים בשמן כלשהו, או אחרי תורנות מטבח?
אה... את מתכוונת לשטיפה מוכוונת לכלוך מוחשי? או קי. לזה באמת אין לי פתרון אחר לבד מסבון. אני פשוט מכירה כל כך הרבה אנשים ששוטפים ידיים "סתם", נגיד כשבאים מהעבודה, או אחרי שמכינים אוכל עם כלים ושום דבר לא נוגע בידיים, והגבתי לזה.
-
- הודעות: 2179
- הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*
החיוניות שלי חלק רביעי
גוגוס, זה ממש מהפכני, לא לשטוף ידיים עם סבון אף פעם. הפתעת אותי.
אני אכלתי עכשיו סלט ענקי ב"בודהה בורגר" ומרגישה די נורא.
לא יודעת, כל חביות הסלט האלה זה לא ממש בשבילי. זה כמעט מעליב אותי. כי זה לא באמת טרי, לא באמת מורכב בחוכמה, לא באמת טעים.
עכשיו, יש לי שאלה. בבוקר אכלתי שלושה פירות ולא בא לי לאכול יותר פירות. בצהריים (בסביבות אחת) אכלתי את הסלט מעורר התרעומת של ה"בודהה בורגר" (אני עוד לא התפתחתי רוחנית מספיק כדי לא להתרעם) שהוציא לי חשק לירקות לשארית חיי או לפחות עד מחר. מה אני אמורה לאכול? (ואחרי שכתבתי עניתי לעצמי שאם יהיה לי זמן אני אלך לכרמל ואקנה תותים. )
אני יודעת שאצלי פרידה מוחלטת מהמלח עשתה רק טוב. אבל לא סתם טוב כללי כזה. טוב ממשי ומוחשי.
עשית לי חשק אמיתי. אני גם מזהה כבר את טעם הלוואי שמלח משאיר לי על הלשון. נראה לי שאני זורקת פנימה, לתוך הטיהור, גם המנעות ממלח.
אוף, כיף לעשות את השטות הזו. אני גם במצב רוח טוב וגם מרגישה מתונה ומוכנה לקבל את הבאות. וגם נורא מעניין אותי לראות מה יקרה והאם אני, מיכל בז, סוף סוף אצליח לרזות משהו? כי לא בטוחה שהפונקציה הזאת עובדת אצלי.
נו, אם אני אאבד 3 קילוגרמים אז אני אשקול 47 קילוגרמים, וזה לחלוטין קצת מדי לדעתי
לגמרי קצת מדי. אבל מידיעותייך בענייני השמנה ומשקל ובעיקר הרגשות שסובבים את הנושאים האלה, חשבתי שאת שוקלת יותר.
אני אכלתי עכשיו סלט ענקי ב"בודהה בורגר" ומרגישה די נורא.
לא יודעת, כל חביות הסלט האלה זה לא ממש בשבילי. זה כמעט מעליב אותי. כי זה לא באמת טרי, לא באמת מורכב בחוכמה, לא באמת טעים.
עכשיו, יש לי שאלה. בבוקר אכלתי שלושה פירות ולא בא לי לאכול יותר פירות. בצהריים (בסביבות אחת) אכלתי את הסלט מעורר התרעומת של ה"בודהה בורגר" (אני עוד לא התפתחתי רוחנית מספיק כדי לא להתרעם) שהוציא לי חשק לירקות לשארית חיי או לפחות עד מחר. מה אני אמורה לאכול? (ואחרי שכתבתי עניתי לעצמי שאם יהיה לי זמן אני אלך לכרמל ואקנה תותים. )
אני יודעת שאצלי פרידה מוחלטת מהמלח עשתה רק טוב. אבל לא סתם טוב כללי כזה. טוב ממשי ומוחשי.
עשית לי חשק אמיתי. אני גם מזהה כבר את טעם הלוואי שמלח משאיר לי על הלשון. נראה לי שאני זורקת פנימה, לתוך הטיהור, גם המנעות ממלח.
אוף, כיף לעשות את השטות הזו. אני גם במצב רוח טוב וגם מרגישה מתונה ומוכנה לקבל את הבאות. וגם נורא מעניין אותי לראות מה יקרה והאם אני, מיכל בז, סוף סוף אצליח לרזות משהו? כי לא בטוחה שהפונקציה הזאת עובדת אצלי.
נו, אם אני אאבד 3 קילוגרמים אז אני אשקול 47 קילוגרמים, וזה לחלוטין קצת מדי לדעתי
לגמרי קצת מדי. אבל מידיעותייך בענייני השמנה ומשקל ובעיקר הרגשות שסובבים את הנושאים האלה, חשבתי שאת שוקלת יותר.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
בנוגע למלח - את צודקת. אבל אני לא חושבת שאני אוריד שלושה קילוגרמים. אין לי מאיפה!
בכל מקרה, הרעיון של להוריד משהו מהתפריט שלא בשביל ניסוי נראה לי מוזר וזר. ולא משנה אם זה מלח או אורגנו מיובש. לעומת זאת, להימנע מאוכל לא חיוני נראה לי רעיון טוב, ואם תוך כדי יעלם גם המלח - למה לא? ואם הוא ישאר - שיישאר. אני לא חושבת שאם הייתי אוכלת את החצילים בלי מלח זה היה טוב יותר.
מצד שני, אני כן רואה בפשרות מסויימות חיוניות (תרתי משמע). למשל, אין לי אפשרות לאכול שעועית לא מיובשת, כך שאם אני רוצה לאכול אותה אאלץ לבשל אותה. זה לא אידיאלי, אבל זו הפשרה הטובה ביותר שעליה הצלחתי להגיע.
או ספגטי מחיטה מלאה ואורגנית וכוסמת מלה ואורגנית. כי אין יל כוח לבשל כשאני חוזרת מהבסיס.
למה לא צריך לתקשר את זה הלאה? אם יהיה לי כוח זמן ורצון, אז אכתוב מתישהו מכתב לשופרסל ובו אני מיידעת אותם שבשל בורותם הם מקלקלים את שמן הקוקוס המשובח שהם מוכרים, ושניתן להימנע בזה אם לא ממקמים אותו באור. אולי לא צריך, אבל כדאי לתקשר את זה הלאה. אולי בזכות זה הם יפסיקו למקם את השמן באור והוא לא יתקלקל. גם זו סיבה לתקשורת. לא רק כדי להבין ולהיות מובנת, אלא בשביל תכלית ברורה.
ואכן, שפה נוספת זו סיבה למסיבה. גם לך יש שפה נוספת - אנגלית, לא? גם באנגלית יש דקויות שאין בעברית.
למשל, המילה כבוד בעברית.
באנגלית יש RESPECT
ויש HONOR שלי נשמעת כמו כבוד במובן השבטי של המילה, במובן הטוב, שבו לעשות מעשה רע זה לא מכובד, וגם במובן הרע, של כבוד המשפחה.
ויש DIGNITY שזה יותר קרוב לכבוד האדם.
ועוד אני לא מרגישה את ההבדלים. פשוט זוכרת שקראתי פעם מאמר של מישהי (אורית קורמיר ?) על כבוד במובן של כבוד האדם וכבוד במובן של HONOR בהקשר של אונס.
אני לא בטוחה שאין פתרון אחר מלבד סבון. נראה לי שאפר הוא פתרון אפשרי.
ואגב, בנוגע לסבון. שקלתי לקחת איתי למשרד סבון נוזלי רגיל, לא אורגני. פשוט כי לפעמים כשאין סבון ידיים בצבא אז שמים סבון כלים במקום וסבון הכלים אגרסיבי יותר ולא נעים בכלל.
בכל מקרה, הרעיון של להוריד משהו מהתפריט שלא בשביל ניסוי נראה לי מוזר וזר. ולא משנה אם זה מלח או אורגנו מיובש. לעומת זאת, להימנע מאוכל לא חיוני נראה לי רעיון טוב, ואם תוך כדי יעלם גם המלח - למה לא? ואם הוא ישאר - שיישאר. אני לא חושבת שאם הייתי אוכלת את החצילים בלי מלח זה היה טוב יותר.
מצד שני, אני כן רואה בפשרות מסויימות חיוניות (תרתי משמע). למשל, אין לי אפשרות לאכול שעועית לא מיובשת, כך שאם אני רוצה לאכול אותה אאלץ לבשל אותה. זה לא אידיאלי, אבל זו הפשרה הטובה ביותר שעליה הצלחתי להגיע.
או ספגטי מחיטה מלאה ואורגנית וכוסמת מלה ואורגנית. כי אין יל כוח לבשל כשאני חוזרת מהבסיס.
למה לא צריך לתקשר את זה הלאה? אם יהיה לי כוח זמן ורצון, אז אכתוב מתישהו מכתב לשופרסל ובו אני מיידעת אותם שבשל בורותם הם מקלקלים את שמן הקוקוס המשובח שהם מוכרים, ושניתן להימנע בזה אם לא ממקמים אותו באור. אולי לא צריך, אבל כדאי לתקשר את זה הלאה. אולי בזכות זה הם יפסיקו למקם את השמן באור והוא לא יתקלקל. גם זו סיבה לתקשורת. לא רק כדי להבין ולהיות מובנת, אלא בשביל תכלית ברורה.
ואכן, שפה נוספת זו סיבה למסיבה. גם לך יש שפה נוספת - אנגלית, לא? גם באנגלית יש דקויות שאין בעברית.
למשל, המילה כבוד בעברית.
באנגלית יש RESPECT
ויש HONOR שלי נשמעת כמו כבוד במובן השבטי של המילה, במובן הטוב, שבו לעשות מעשה רע זה לא מכובד, וגם במובן הרע, של כבוד המשפחה.
ויש DIGNITY שזה יותר קרוב לכבוד האדם.
ועוד אני לא מרגישה את ההבדלים. פשוט זוכרת שקראתי פעם מאמר של מישהי (אורית קורמיר ?) על כבוד במובן של כבוד האדם וכבוד במובן של HONOR בהקשר של אונס.
אני לא בטוחה שאין פתרון אחר מלבד סבון. נראה לי שאפר הוא פתרון אפשרי.
ואגב, בנוגע לסבון. שקלתי לקחת איתי למשרד סבון נוזלי רגיל, לא אורגני. פשוט כי לפעמים כשאין סבון ידיים בצבא אז שמים סבון כלים במקום וסבון הכלים אגרסיבי יותר ולא נעים בכלל.
החיוניות שלי חלק רביעי
קראתי עכשיו משהו מדהים בספר של ג'ונתן ספרן פוייר.
הוא מבקר בחווה שמגדלת בקר למאכל אבל כזו מהדור הישן, משהו אחר לגמרי מחקלאות הבשר שרווחת היום בכל מקום. הוא מראיין את הזוג שמנהל את החווה והאשה, צמחונית בעצמה, כותבת מכתב על העיסוק שלהם.
הטענה שלה כלפי חקלאות הבקר הרגילה ברורה מאליה אבל גם אל החוות האחרות, השפויות יותר, יש לה טענה. וזו טענה טובה שקשורה מאוד לרעיון של חיוניות, ולא בכדי המילה הזו גם מופיעה בדברים שלה.
היא טוענת שמרבית החוות השפויות ממקדות את העבודה שלהן בצמצום סבלם של בעלי החיים. לדעתה, המיקוד צריך להיות בלתת להם חיים טובים ונפלאים ומלאי שמחה. לצמצם את הסבל זה בכלל לא מספיק ומסיט את תשומת הלב מהעיקר. היא, והכותב מאשר, מגדלת בעלי חיים מאושרים ממש. האושר והשמחה שלהם עומדים לנגד עיניה. לגדל בלי סבל זה לדעתה מובן מאליו.
זה הזכיר לי את נקודת המפנה שהיתה לי במפגש עם האיש שטיפל בי בתרפיה מנואלית ואילץ אותי להגיד מה אני רוצה ולא רק מה אני לא רוצה. שזה בדיוק אותו מהלך - לזנוח את הגישה של "איך אני מצמצמת את הסבל שלי או מעלימה אותו" ולעבור ל"איך אני חיה חיים נפלאים ושמחים ומלאי בריאות". השינוי הזה הוא הכל. הוא התמצית של הצעידה מ"היות מטופלת" (וזה לא משנה אם זו אני שמטפלת בעצמי, בשורה התחתונה אני "חולה" ומשהו אצלי לא בסדר) ל"להיות חיונית". ואני חושבת שעם חקלאית כזו שמאמינה בדברים כאלה וככה רואה אותם יכול בהחלט להיות לי דיבור.
היא אומרת שיש כאן סוג של עיסקה, גם אם אין בה מתן הסכמה אמיתית. בעיסקה הזו הם מגדלים בעלי חיים ובסוף אוכלים אותם. לכאורה נראה שבעלי החיים משלמים מחיר מאוד כבד. בפועל, לדעתה, והיא מתארת איך, הם נותנים להם חיים טובים יותר ממה שהם היו זוכים להם בטבע ומוות טוב בהרבה מזה שהם היו זוכים לו בטבע. מה שהיא מתארת זה בעיניי העיקרון של ביות כמו שהוא צריך להיות. מי שמאמין בביות, וחושב שביות הוא מוסרי, יסכים איתה ועם מה שהיא עושה. בדרך הזו מבעל החיים נגזלת החוויה הטבעית, בתמורה הוא מקבל חיים מאוד נוחים, ובסוף הוא מקריב את חייו.
לי אישית יש בעיה רצינית ביותר עם ביות אבל אני כן מסכימה שאם כבר אז זו הדרך. לא יודעת מה היו עונים בעלי חיים לו נשאלו מה הם מעדיפים - חיים נוחים או חיים טבעיים. ולא נוח לי להיות בעמדה ששמה להם תשובה בפה, בטח לא כאשר מדובר בכאלה מספרים של בעלי חיים. אבל לכוון לאפשרות של חיים חיוניים לבעלי חיים מבוייתים, ולהעדיף אותה על פני סבל או צמצום של סבל, נראה לי ראוי בהחלט.
אהבתי לראות את ההשתקפות של התהליך שלי דרך העיניים של אשה אחרת, בקצה השני של העולם, שבכלל מדברת על בעלי חיים. זה יצר אצלי מן שרשרת כזו שכל החוליות שלה מחוברות היטב.
הוא מבקר בחווה שמגדלת בקר למאכל אבל כזו מהדור הישן, משהו אחר לגמרי מחקלאות הבשר שרווחת היום בכל מקום. הוא מראיין את הזוג שמנהל את החווה והאשה, צמחונית בעצמה, כותבת מכתב על העיסוק שלהם.
הטענה שלה כלפי חקלאות הבקר הרגילה ברורה מאליה אבל גם אל החוות האחרות, השפויות יותר, יש לה טענה. וזו טענה טובה שקשורה מאוד לרעיון של חיוניות, ולא בכדי המילה הזו גם מופיעה בדברים שלה.
היא טוענת שמרבית החוות השפויות ממקדות את העבודה שלהן בצמצום סבלם של בעלי החיים. לדעתה, המיקוד צריך להיות בלתת להם חיים טובים ונפלאים ומלאי שמחה. לצמצם את הסבל זה בכלל לא מספיק ומסיט את תשומת הלב מהעיקר. היא, והכותב מאשר, מגדלת בעלי חיים מאושרים ממש. האושר והשמחה שלהם עומדים לנגד עיניה. לגדל בלי סבל זה לדעתה מובן מאליו.
זה הזכיר לי את נקודת המפנה שהיתה לי במפגש עם האיש שטיפל בי בתרפיה מנואלית ואילץ אותי להגיד מה אני רוצה ולא רק מה אני לא רוצה. שזה בדיוק אותו מהלך - לזנוח את הגישה של "איך אני מצמצמת את הסבל שלי או מעלימה אותו" ולעבור ל"איך אני חיה חיים נפלאים ושמחים ומלאי בריאות". השינוי הזה הוא הכל. הוא התמצית של הצעידה מ"היות מטופלת" (וזה לא משנה אם זו אני שמטפלת בעצמי, בשורה התחתונה אני "חולה" ומשהו אצלי לא בסדר) ל"להיות חיונית". ואני חושבת שעם חקלאית כזו שמאמינה בדברים כאלה וככה רואה אותם יכול בהחלט להיות לי דיבור.
היא אומרת שיש כאן סוג של עיסקה, גם אם אין בה מתן הסכמה אמיתית. בעיסקה הזו הם מגדלים בעלי חיים ובסוף אוכלים אותם. לכאורה נראה שבעלי החיים משלמים מחיר מאוד כבד. בפועל, לדעתה, והיא מתארת איך, הם נותנים להם חיים טובים יותר ממה שהם היו זוכים להם בטבע ומוות טוב בהרבה מזה שהם היו זוכים לו בטבע. מה שהיא מתארת זה בעיניי העיקרון של ביות כמו שהוא צריך להיות. מי שמאמין בביות, וחושב שביות הוא מוסרי, יסכים איתה ועם מה שהיא עושה. בדרך הזו מבעל החיים נגזלת החוויה הטבעית, בתמורה הוא מקבל חיים מאוד נוחים, ובסוף הוא מקריב את חייו.
לי אישית יש בעיה רצינית ביותר עם ביות אבל אני כן מסכימה שאם כבר אז זו הדרך. לא יודעת מה היו עונים בעלי חיים לו נשאלו מה הם מעדיפים - חיים נוחים או חיים טבעיים. ולא נוח לי להיות בעמדה ששמה להם תשובה בפה, בטח לא כאשר מדובר בכאלה מספרים של בעלי חיים. אבל לכוון לאפשרות של חיים חיוניים לבעלי חיים מבוייתים, ולהעדיף אותה על פני סבל או צמצום של סבל, נראה לי ראוי בהחלט.
אהבתי לראות את ההשתקפות של התהליך שלי דרך העיניים של אשה אחרת, בקצה השני של העולם, שבכלל מדברת על בעלי חיים. זה יצר אצלי מן שרשרת כזו שכל החוליות שלה מחוברות היטב.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
מיכל, רק עכשיו ראיתי את ההודעה שלך.
נחמד לי. בדיוק הצטערתי על זה שאני אוסיף הודעה סתם במקום לערוך.
בנוגע לסלט של בודהה בורגר - אם הוא לא טעים ולא טרי, למה לא להכין לעצמך סלט, או פשוט לקחת איתך ירקות ולאכול אותם? מהתיאור שלך את הסלט נראה שסתם מללפון ועגבנייה שלקחת מהבית יותר מעוררים תאבון והסלט הזה.
בנוגע למשקל, לדעתי התברכתי. זה שמבנה הגוף שלי והמשקל שלי תואמים לדרישות הסביבה מנע ממני תסביכים רבים. אפילו כשאמא שלי אמרה לי פעם שיש לי בטן ואני צריכה לעשות יותר פעילות גופנית, לא על באמת נפגעתי. במקום זה סיפרתי את זה לנערה אחרת מהתיכון והתחלחלנו יחד.
ובגלל שאין לי תסביכים משל עצמי, אז אני יכוהל להקשיב לאחרות. ובתוספת מודעות פמיניסטית וקצת ידע היסטורי, התגבשה אצלי עמדה ברורה וחד משמעית בנוגע ללחץ הלא הגיוני על נשים לרזות.
מצד אחד, זה יכול להישמע קצת צבוע, שאני, בלי שום בעיות משקל, מייעצת לכל נערה ואישה שבהן אני נתקלת לקבל את עצמן כמו שהם כי הן יפות ומדהימות ומהממות כמו שהן. מצד שני, אני מאמינה בכנות שגם אם אשמין מתישהו, נניח, מהריונות-לידות-הנקות, יהיה לי קל יותר עם זה. כי יש לי בסיס מוצק של ילדות ונעורים בהם כולם חשבו שאני יפה.
מצד שני, אם חשבת שאני שוקלת יותר, נראה שאכן הצלחתי להקשיב, ונשמעתי כמו מישהי שמבינה ולא מישהי מהצד, וזה מחמיא לי מאוד
מצד שלישי, אני מקווה שזה לא יפגע במידת הרצינות שבה תתייחסי עלי, כשאני אגיד לך, שוב, שאם את לא מרזה אז אולי זה המשקל האופטימלי שלך?
נו, והסיבה שבגללה בכלל רציתי לכתוב את ההודעה הזו.
כשקניתי היום גבינה חשבתי על ההודעה הזו של בשמת:
בשמת א (13.04.2011 23:24):
_הבת שלי בברטיסלבה. תחרות מקהלות בינלאומית.
אז הערב, לאיש כנראה לא התחשק לעשות ארוחת ערב, ולילד התחשק סושי, אז צ'יק צ'ק יצאנו לסושיה שבמרחק כמה דקות הליכה מאיתנו.
(פה מגיעה תודה לפליי ליידי שבזכותה הייתי מוכנה ולבושה וכל מה שהייתי צריכה לעשות היה להחליף לבגד יותר "יפה" תוך דקה ורבע ויאללה, יצאנו).
הילד מאוד אוהב סושי צמחוני, בעיקר מאקי ואינארי אבל גם אורמאקי, ומאוד אוהב מרק מיסו. היה טעים מאוד. הילד רצה קינוח. האיש לא הסכים לקנות קינוח במסעדה, אבל בדרך הביתה עברנו דרך סניף השופרסל החדש והוא נכנס עם הילד למחלקת האפייה וקנה 4 בורקס גבינה + 4 רוגעלעך. שני אלה הם לא בדיוק הטעם שלי, אבל בכל זאת ייבבתי קלות על החשיפה לכל כך הרבה דברים טעימים...
אז מייד האיש והילד החליטו שצריך למצוא גם לי משהו טעים, "לפנק את אמא".
כפי שהתברר, בעלי הלך ישר למחלקת מוצרי החלב לחפש בין הדברים המכונים "מעדני חלב".
אני דווקא נמשכתי לדוכן שבאמצע, שבו דבר ראשון ראיתי את החמאות הצרפתיות, ודבר שני ראיתי את הקממבר והברי הצרפתיות.
ומה שהכי התחשק לי - בתור "קינוח" - היה ברי צרפתי.
האיש אמר שיקנה את זה יותר בזול במקום אחר, ופנה לבדוק במדף שהוא תייג כ"קינוח" או "פינוק". הוא שאל אם אני רוצה כזה או כזה, ואני פשוט הסתכלתי על כל הצבעים האלה, חשבתי על הסוכר שבזה, וממש לא התחשק לי. לא סוכר, לא מתוק, לא זבל. למען האמת, באמת רציתי ברי צרפתי...
ואז באתי הביתה ומצאתי לינק לכתבה המעניינת הזאת
שממנה הגעתי לבלוג של השבדית הזאת
(זה בעיקר באנגלית, לא לפחד)
ומה אני מוצאת שם? תזכורת ש"אם את רעבה או שיש לך 'חשקים' תאכלי פרוסה או שתיים של גבינה" (יש המשך, אבל לא רלבנטי. זה בדיוק מה שהגוף שלי רצה! פרוסה או שתיים של גבינה צרפתית עתירת שומן! לא סוכר, לא לחם).
אז שתי הנורות שנדלקו לי בראש (תקציר וסיכום) היו:
כשהיתה לי הזדמנות לבחור, הגוף שלי רצה חלבון עם שומן ולא סוכר עם כימיקלים.
האיש שלי תרגם את ה"פיצוי על מוצרי הגלוטן" למוצרי חלב מומתקים, כמקובל בתרבות, ולא הבין שהברי היה מה ש אני רציתי בתור הקינוח.
הילד חזר הביתה מפוצץ, אבל אחרי שירד המפלס בבטן, אכל עוד שני בורקסים ורוגלע אחד (עוד רגע מגיע ל-20 קילו, ואני סופרת כל גרם).
וגם על זה חשבתי.
הנה אני מסלקת מהתפריט שלי את הדברים האלה.
ואיך אני נותנת לו בשיוויון נפש מוחלט לאכול את הג'אנק הזה?
אני נותנת לו כי אחרי כשמונה שנים של אלרגיות מטורפות למזון, של תפריטים מוגבלים בצורה קיצונית (אסור מוצרי חלב, אסור גלוטן, אסור סוכר, וכמובן לא שום דבר עם כימיקלים), ראיתי שהילד לא גדל גם ככה, כי אין לו שמחה מהאוכל, כי הוא מרגיש מסכן ומקופח ולא יכול להשלים עם ההגבלות, כי הוא רוצה רק ובעיקר מה שאסור לו.
ועשיתי לו כל כך הרבה טיפולים שהחלטתי לסמוך על זה שהוא לא אלרגי יותר למזון.
ולראות מה קורה אם מתירים את הרצועה.
והילד התחיל לגדול, וגם הפסיק להיות אנמי, בעוד שקודם היה אנמי מאכילת המזונות ה"אסורים" (כי הוא איבד דם מהמעי בגלל האלרגיות). והוא שמח. והוא נהנה לאכול. ואז מתברר שהוא אוכל בשמחה ירקות ופירות, שהוא לא ממש אוהב לחם - הוא אהב לחם רק כשהיה לו אסור, עכשיו שמותר לו הוא כמעט לא נוגע בלחם, שהוא אוכל אוכל "אמיתי" מבושל ביתי, וגם אוהב סושי צמחוני שהוא אמנם לא ממש מזון בריאות, אבל בסך הכל זה מזון נטול מוצרי חלב, גלוטן, כימיקלים וכדומה. מרק מיסו אפילו נראה לי ממש בריא...
אז באותו זמן שאני משנה את התזונה שלי לכיוון יותר בריא, אני מאפשרת לילד שלי לאכול ללא הגבלות, כולל זבל._
והיום נתקלתי בה לגמרי במקרה. נתקלתי בגריין מגרה של גוגוס: זה זמן שלא אמור היה להיות לנו בכלל. ואני ממלאת אותו במה שלא אמור היה להיות בכלל ורציתי לקרוא את ההקשר, ונכנסתי לדף ישן יותר של חיוניות, ונתקלתי בהודעה של בשמת. אני אוהבת צירופי מקרים מקסימים שכאלו
ורציתי לשתף בזה את כולן, וגם להזכיר את המידע החשוב של בשמת
נחמד לי. בדיוק הצטערתי על זה שאני אוסיף הודעה סתם במקום לערוך.
בנוגע לסלט של בודהה בורגר - אם הוא לא טעים ולא טרי, למה לא להכין לעצמך סלט, או פשוט לקחת איתך ירקות ולאכול אותם? מהתיאור שלך את הסלט נראה שסתם מללפון ועגבנייה שלקחת מהבית יותר מעוררים תאבון והסלט הזה.
בנוגע למשקל, לדעתי התברכתי. זה שמבנה הגוף שלי והמשקל שלי תואמים לדרישות הסביבה מנע ממני תסביכים רבים. אפילו כשאמא שלי אמרה לי פעם שיש לי בטן ואני צריכה לעשות יותר פעילות גופנית, לא על באמת נפגעתי. במקום זה סיפרתי את זה לנערה אחרת מהתיכון והתחלחלנו יחד.
ובגלל שאין לי תסביכים משל עצמי, אז אני יכוהל להקשיב לאחרות. ובתוספת מודעות פמיניסטית וקצת ידע היסטורי, התגבשה אצלי עמדה ברורה וחד משמעית בנוגע ללחץ הלא הגיוני על נשים לרזות.
מצד אחד, זה יכול להישמע קצת צבוע, שאני, בלי שום בעיות משקל, מייעצת לכל נערה ואישה שבהן אני נתקלת לקבל את עצמן כמו שהם כי הן יפות ומדהימות ומהממות כמו שהן. מצד שני, אני מאמינה בכנות שגם אם אשמין מתישהו, נניח, מהריונות-לידות-הנקות, יהיה לי קל יותר עם זה. כי יש לי בסיס מוצק של ילדות ונעורים בהם כולם חשבו שאני יפה.
מצד שני, אם חשבת שאני שוקלת יותר, נראה שאכן הצלחתי להקשיב, ונשמעתי כמו מישהי שמבינה ולא מישהי מהצד, וזה מחמיא לי מאוד
מצד שלישי, אני מקווה שזה לא יפגע במידת הרצינות שבה תתייחסי עלי, כשאני אגיד לך, שוב, שאם את לא מרזה אז אולי זה המשקל האופטימלי שלך?
נו, והסיבה שבגללה בכלל רציתי לכתוב את ההודעה הזו.
כשקניתי היום גבינה חשבתי על ההודעה הזו של בשמת:
בשמת א (13.04.2011 23:24):
_הבת שלי בברטיסלבה. תחרות מקהלות בינלאומית.
אז הערב, לאיש כנראה לא התחשק לעשות ארוחת ערב, ולילד התחשק סושי, אז צ'יק צ'ק יצאנו לסושיה שבמרחק כמה דקות הליכה מאיתנו.
(פה מגיעה תודה לפליי ליידי שבזכותה הייתי מוכנה ולבושה וכל מה שהייתי צריכה לעשות היה להחליף לבגד יותר "יפה" תוך דקה ורבע ויאללה, יצאנו).
הילד מאוד אוהב סושי צמחוני, בעיקר מאקי ואינארי אבל גם אורמאקי, ומאוד אוהב מרק מיסו. היה טעים מאוד. הילד רצה קינוח. האיש לא הסכים לקנות קינוח במסעדה, אבל בדרך הביתה עברנו דרך סניף השופרסל החדש והוא נכנס עם הילד למחלקת האפייה וקנה 4 בורקס גבינה + 4 רוגעלעך. שני אלה הם לא בדיוק הטעם שלי, אבל בכל זאת ייבבתי קלות על החשיפה לכל כך הרבה דברים טעימים...
אז מייד האיש והילד החליטו שצריך למצוא גם לי משהו טעים, "לפנק את אמא".
כפי שהתברר, בעלי הלך ישר למחלקת מוצרי החלב לחפש בין הדברים המכונים "מעדני חלב".
אני דווקא נמשכתי לדוכן שבאמצע, שבו דבר ראשון ראיתי את החמאות הצרפתיות, ודבר שני ראיתי את הקממבר והברי הצרפתיות.
ומה שהכי התחשק לי - בתור "קינוח" - היה ברי צרפתי.
האיש אמר שיקנה את זה יותר בזול במקום אחר, ופנה לבדוק במדף שהוא תייג כ"קינוח" או "פינוק". הוא שאל אם אני רוצה כזה או כזה, ואני פשוט הסתכלתי על כל הצבעים האלה, חשבתי על הסוכר שבזה, וממש לא התחשק לי. לא סוכר, לא מתוק, לא זבל. למען האמת, באמת רציתי ברי צרפתי...
ואז באתי הביתה ומצאתי לינק לכתבה המעניינת הזאת
שממנה הגעתי לבלוג של השבדית הזאת
(זה בעיקר באנגלית, לא לפחד)
ומה אני מוצאת שם? תזכורת ש"אם את רעבה או שיש לך 'חשקים' תאכלי פרוסה או שתיים של גבינה" (יש המשך, אבל לא רלבנטי. זה בדיוק מה שהגוף שלי רצה! פרוסה או שתיים של גבינה צרפתית עתירת שומן! לא סוכר, לא לחם).
אז שתי הנורות שנדלקו לי בראש (תקציר וסיכום) היו:
כשהיתה לי הזדמנות לבחור, הגוף שלי רצה חלבון עם שומן ולא סוכר עם כימיקלים.
האיש שלי תרגם את ה"פיצוי על מוצרי הגלוטן" למוצרי חלב מומתקים, כמקובל בתרבות, ולא הבין שהברי היה מה ש אני רציתי בתור הקינוח.
הילד חזר הביתה מפוצץ, אבל אחרי שירד המפלס בבטן, אכל עוד שני בורקסים ורוגלע אחד (עוד רגע מגיע ל-20 קילו, ואני סופרת כל גרם).
וגם על זה חשבתי.
הנה אני מסלקת מהתפריט שלי את הדברים האלה.
ואיך אני נותנת לו בשיוויון נפש מוחלט לאכול את הג'אנק הזה?
אני נותנת לו כי אחרי כשמונה שנים של אלרגיות מטורפות למזון, של תפריטים מוגבלים בצורה קיצונית (אסור מוצרי חלב, אסור גלוטן, אסור סוכר, וכמובן לא שום דבר עם כימיקלים), ראיתי שהילד לא גדל גם ככה, כי אין לו שמחה מהאוכל, כי הוא מרגיש מסכן ומקופח ולא יכול להשלים עם ההגבלות, כי הוא רוצה רק ובעיקר מה שאסור לו.
ועשיתי לו כל כך הרבה טיפולים שהחלטתי לסמוך על זה שהוא לא אלרגי יותר למזון.
ולראות מה קורה אם מתירים את הרצועה.
והילד התחיל לגדול, וגם הפסיק להיות אנמי, בעוד שקודם היה אנמי מאכילת המזונות ה"אסורים" (כי הוא איבד דם מהמעי בגלל האלרגיות). והוא שמח. והוא נהנה לאכול. ואז מתברר שהוא אוכל בשמחה ירקות ופירות, שהוא לא ממש אוהב לחם - הוא אהב לחם רק כשהיה לו אסור, עכשיו שמותר לו הוא כמעט לא נוגע בלחם, שהוא אוכל אוכל "אמיתי" מבושל ביתי, וגם אוהב סושי צמחוני שהוא אמנם לא ממש מזון בריאות, אבל בסך הכל זה מזון נטול מוצרי חלב, גלוטן, כימיקלים וכדומה. מרק מיסו אפילו נראה לי ממש בריא...
אז באותו זמן שאני משנה את התזונה שלי לכיוון יותר בריא, אני מאפשרת לילד שלי לאכול ללא הגבלות, כולל זבל._
והיום נתקלתי בה לגמרי במקרה. נתקלתי בגריין מגרה של גוגוס: זה זמן שלא אמור היה להיות לנו בכלל. ואני ממלאת אותו במה שלא אמור היה להיות בכלל ורציתי לקרוא את ההקשר, ונכנסתי לדף ישן יותר של חיוניות, ונתקלתי בהודעה של בשמת. אני אוהבת צירופי מקרים מקסימים שכאלו
ורציתי לשתף בזה את כולן, וגם להזכיר את המידע החשוב של בשמת
החיוניות שלי חלק רביעי
אני לא חושבת שאם הייתי אוכלת את החצילים בלי מלח זה היה טוב יותר.
אין לי אפשרות לאכול שעועית לא מיובשת, כך שאם אני רוצה לאכול אותה
אני חושבת שזה כמעט מתבקש לשאול למה בעצם לאכול חצילים או שעועית... שלא לדבר על ספגטי וכוסמת...
אם יהיה לי כוח זמן ורצון, אז אכתוב מתישהו מכתב לשופרסל ובו אני מיידעת אותם שבשל בורותם הם מקלקלים את שמן הקוקוס המשובח שהם מוכרים, ושניתן להימנע בזה אם לא ממקמים אותו באור
חזקי, אמצי ותבורכי באופן כללי. אבל כמו שאת רואה בעצמך, אין לך פה בעיה. אין פה ענייני רגשות. זה מידע חד וחלק ואת עושה טוב סביבך כשאת מפיצה אותו. אין פה בלבול בין תחושה לרגש.
קראתי פעם מאמר של מישהי (אורית קורמיר ?) על כבוד במובן של כבוד האדם וכבוד במובן של HONOR בהקשר של אונס.
זו אכן אורית קמיר, והכתיבה שלה בנושא, והאופן שבו היא לא מצליחה "לתפוס" ולהפוך לחלק מהשיח, אומרת דרשני. לשפה יש סיבה. וקשה מאוד לאלץ את השפה להתגמש כאשר אין סיבה אמיתית תרבותית לעשות זאת. באנגלית יש שפע של מילים לכבוד כי במדינות האלה שהמציאו את השפה יש באמת באמת סוגים שונים ומובחנים של כבוד. אז צריך מילים. בישראל אין את זה. יש את אורית שמנסה בכל כוחה לערוך הבחנות חשובות שלצערנו הרב לא רלבנטיות לנו תרבותית בהקשר של פגיעה מינית. אני מאחלת לה שלא תתייאש אבל אני צופה שהמאבק הזה לא יצלח או ייקח עוד שנים רבות מאוד.
פשוט כי לפעמים כשאין סבון ידיים בצבא אז שמים סבון כלים במקום וסבון הכלים אגרסיבי יותר ולא נעים בכלל.
נו, מסתבר שיש דברים שלא משתנים גם אחרי 17 שנים
אין לי אפשרות לאכול שעועית לא מיובשת, כך שאם אני רוצה לאכול אותה
אני חושבת שזה כמעט מתבקש לשאול למה בעצם לאכול חצילים או שעועית... שלא לדבר על ספגטי וכוסמת...
אם יהיה לי כוח זמן ורצון, אז אכתוב מתישהו מכתב לשופרסל ובו אני מיידעת אותם שבשל בורותם הם מקלקלים את שמן הקוקוס המשובח שהם מוכרים, ושניתן להימנע בזה אם לא ממקמים אותו באור
חזקי, אמצי ותבורכי באופן כללי. אבל כמו שאת רואה בעצמך, אין לך פה בעיה. אין פה ענייני רגשות. זה מידע חד וחלק ואת עושה טוב סביבך כשאת מפיצה אותו. אין פה בלבול בין תחושה לרגש.
קראתי פעם מאמר של מישהי (אורית קורמיר ?) על כבוד במובן של כבוד האדם וכבוד במובן של HONOR בהקשר של אונס.
זו אכן אורית קמיר, והכתיבה שלה בנושא, והאופן שבו היא לא מצליחה "לתפוס" ולהפוך לחלק מהשיח, אומרת דרשני. לשפה יש סיבה. וקשה מאוד לאלץ את השפה להתגמש כאשר אין סיבה אמיתית תרבותית לעשות זאת. באנגלית יש שפע של מילים לכבוד כי במדינות האלה שהמציאו את השפה יש באמת באמת סוגים שונים ומובחנים של כבוד. אז צריך מילים. בישראל אין את זה. יש את אורית שמנסה בכל כוחה לערוך הבחנות חשובות שלצערנו הרב לא רלבנטיות לנו תרבותית בהקשר של פגיעה מינית. אני מאחלת לה שלא תתייאש אבל אני צופה שהמאבק הזה לא יצלח או ייקח עוד שנים רבות מאוד.
פשוט כי לפעמים כשאין סבון ידיים בצבא אז שמים סבון כלים במקום וסבון הכלים אגרסיבי יותר ולא נעים בכלל.
נו, מסתבר שיש דברים שלא משתנים גם אחרי 17 שנים
החיוניות שלי חלק רביעי
_נו, אם אני אאבד 3 קילוגרמים אז אני אשקול 47 קילוגרמים, וזה לחלוטין קצת מדי לדעתי
לגמרי קצת מדי. אבל מידיעותייך בעינייני השמנה ומשקל ובעיקר הרגשות שסובבים את הנושאים האלה, חשבתי שאת שוקלת יותר._
לגמרי לא ברור לי איך אפשר לדעת שמשקל הוא "קצת מדי". אמא שלי ואחותי שוקלות 45 ו 47. זה משום שהן בגובה מטר חמישים וחמש. ושתיהן נראות מעולה ומרגישות מעולה. זה לא קצת מדי בשבילן. וכאמור, כל כך משנה ממה מורכב המשקל... זה מים? זה שומן? איזה שומן זה? זה שרירים?
מיכל, בודהא בורגר הוא מקום מעליב. כבר אמרתי לך פעם... מלא כוונות טובות אבל מעליב לגמרי.
מה אני אמורה לאכול?
אני חושבת שלפני שאת אוכלת את צריכה רגע לעצור. אכלת עכשיו משהו לא טעים ולא טרי ואולי גם יותר מדי ממנו. הגוף שלך עובד על משובש כרגע וזה לא הוגן. תעצרי קצת, תשתי קצת, תגיעי לנקודת הרעב שלך (שאת מרגישה רעב אמיתי) ואז תבדקי מה את רוצה בתוכה מתוך מבחר הדברים שהם בשבילך כרגע "אוכל מזין". אני מהמרת על אגוזים אבל זה בגלל שזה מה שהיה קורה לי במצב שלך. ואולי אחרי זה סלט אחר בחוויה מתקנת.
נראה לי שאני זורקת פנימה, לתוך הטיהור, גם המנעות ממלח.
יפה לך ומעניין.
אני גם במצב רוח טוב וגם מרגישה מתונה ומוכנה לקבל את הבאות
נהדר לשמוע! תהני...
לגמרי קצת מדי. אבל מידיעותייך בעינייני השמנה ומשקל ובעיקר הרגשות שסובבים את הנושאים האלה, חשבתי שאת שוקלת יותר._
לגמרי לא ברור לי איך אפשר לדעת שמשקל הוא "קצת מדי". אמא שלי ואחותי שוקלות 45 ו 47. זה משום שהן בגובה מטר חמישים וחמש. ושתיהן נראות מעולה ומרגישות מעולה. זה לא קצת מדי בשבילן. וכאמור, כל כך משנה ממה מורכב המשקל... זה מים? זה שומן? איזה שומן זה? זה שרירים?
מיכל, בודהא בורגר הוא מקום מעליב. כבר אמרתי לך פעם... מלא כוונות טובות אבל מעליב לגמרי.
מה אני אמורה לאכול?
אני חושבת שלפני שאת אוכלת את צריכה רגע לעצור. אכלת עכשיו משהו לא טעים ולא טרי ואולי גם יותר מדי ממנו. הגוף שלך עובד על משובש כרגע וזה לא הוגן. תעצרי קצת, תשתי קצת, תגיעי לנקודת הרעב שלך (שאת מרגישה רעב אמיתי) ואז תבדקי מה את רוצה בתוכה מתוך מבחר הדברים שהם בשבילך כרגע "אוכל מזין". אני מהמרת על אגוזים אבל זה בגלל שזה מה שהיה קורה לי במצב שלך. ואולי אחרי זה סלט אחר בחוויה מתקנת.
נראה לי שאני זורקת פנימה, לתוך הטיהור, גם המנעות ממלח.
יפה לך ומעניין.
אני גם במצב רוח טוב וגם מרגישה מתונה ומוכנה לקבל את הבאות
נהדר לשמוע! תהני...
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
גוגוס, גם אני לא בטוחה שאני מאמינה ברעיון של ביות. אולי כן. אני לא בטוהח שזה הוגן ומוסרי. אולי אני אנסה מתישהו ואראה, אני אל חושבת שיש דרך בטוחה אחרת לבדוק.
הסיבה לאכול את הדברים האלו, היא כי אין לי דברים אחרים לאכול שלא מצריכים הכנה. וכשאני חוזרת מהבסיס אני רעבה. אם אני לא אוכל את זה, אני אוכל דברים גרועים יותר. אני לא יכולה לחיות רק על מלפפונם, עגבניות, שום, בצל, בננות, תפוחים, תפוזים. וכל שאר הדברים קשים מדי בשבילי. לפעמים גם תפוח זה מעייף מדי. אז אם אין לי אוכל, אני אוכל משהו כמו קורנפלקס, או כל דבר. כי אני רעבה!
אין פה בלבול בין תחושה לרגש. אבל לפי הטענה של הספר של תקשורת לא אלימה, בתרגום שלו לעברית (אני חושבת שזה חשוב שהספר מתורגם, במיוחד כשמדברות על דקויות לשוניות) להגיד אני מרגיש X, עם משהו שהוא לא רגש זה שגוי ולא מדוייק. אבל אני לא מוצאת אלטרנטיבה. יש לי תחושה/הרגשה זה לא מדוייק, כי התחושה היא לא משהו ששייך לי. ולמרות שההבדל בין הרגשה (שזה התרגום הכי מדוייק לעברית של תחושה אינטויאטיבית) לבין רגש ברור למספיק אנשים, הפועל הוא אותו הפועל. להרגיש.
אני קצת יותר אופטימית בנושאים של כבוד ופגיעה מינית. כנראה כי בחברה הפמיניסטית שאני מסתובבת בה וירטואלית כן מדברים על כבוד אדם וחווה. כבוד במובן של DIGNMITY (שקשור באנגלית גם ליושרה).
אני לא צריכה שכל האנשים יבחינו בהבדלים. אבל אני כן רוצה כשאשר אני מדברת עם מישהי שמבינה את ההבדלים, אוכל להסביר במדוייק לאיזה כבוד אני מתכוונת. והמונח "כבוד האדם", שהוא המונח הקצר ביותר, לא מספק אותי.
ליצור מילה קל יותר מליצור מילה שמקובלת על כולם. ואני מקווה שבחברה הישראלית כבר יש, לפחות חלקית, הבנה של כבוד האדם.
לצערי, נראה שבינתיים זה לא השתנה. אבל, לטובת הצבא אני אגיד שאחרי שזה קרה קיבלתי מייל בתפוצה כללית שבו הודיעו שבגלל מחסור בסבון ידיים מסוג "פנינה" שמו באופן זמני בקבוק של קליר דיש, וברוב הזמן יש סבון, וזה סבון ידיים.
הסיבה לאכול את הדברים האלו, היא כי אין לי דברים אחרים לאכול שלא מצריכים הכנה. וכשאני חוזרת מהבסיס אני רעבה. אם אני לא אוכל את זה, אני אוכל דברים גרועים יותר. אני לא יכולה לחיות רק על מלפפונם, עגבניות, שום, בצל, בננות, תפוחים, תפוזים. וכל שאר הדברים קשים מדי בשבילי. לפעמים גם תפוח זה מעייף מדי. אז אם אין לי אוכל, אני אוכל משהו כמו קורנפלקס, או כל דבר. כי אני רעבה!
אין פה בלבול בין תחושה לרגש. אבל לפי הטענה של הספר של תקשורת לא אלימה, בתרגום שלו לעברית (אני חושבת שזה חשוב שהספר מתורגם, במיוחד כשמדברות על דקויות לשוניות) להגיד אני מרגיש X, עם משהו שהוא לא רגש זה שגוי ולא מדוייק. אבל אני לא מוצאת אלטרנטיבה. יש לי תחושה/הרגשה זה לא מדוייק, כי התחושה היא לא משהו ששייך לי. ולמרות שההבדל בין הרגשה (שזה התרגום הכי מדוייק לעברית של תחושה אינטויאטיבית) לבין רגש ברור למספיק אנשים, הפועל הוא אותו הפועל. להרגיש.
אני קצת יותר אופטימית בנושאים של כבוד ופגיעה מינית. כנראה כי בחברה הפמיניסטית שאני מסתובבת בה וירטואלית כן מדברים על כבוד אדם וחווה. כבוד במובן של DIGNMITY (שקשור באנגלית גם ליושרה).
אני לא צריכה שכל האנשים יבחינו בהבדלים. אבל אני כן רוצה כשאשר אני מדברת עם מישהי שמבינה את ההבדלים, אוכל להסביר במדוייק לאיזה כבוד אני מתכוונת. והמונח "כבוד האדם", שהוא המונח הקצר ביותר, לא מספק אותי.
ליצור מילה קל יותר מליצור מילה שמקובלת על כולם. ואני מקווה שבחברה הישראלית כבר יש, לפחות חלקית, הבנה של כבוד האדם.
לצערי, נראה שבינתיים זה לא השתנה. אבל, לטובת הצבא אני אגיד שאחרי שזה קרה קיבלתי מייל בתפוצה כללית שבו הודיעו שבגלל מחסור בסבון ידיים מסוג "פנינה" שמו באופן זמני בקבוק של קליר דיש, וברוב הזמן יש סבון, וזה סבון ידיים.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
וגוגס (פעם שלישית היום שעוד הודעה נכתבת בזמן שאני כותבת הודעה!)
אני יודעת שזה יהיה קצת מידי כי המשקל שלי כמו שהוא טוב לי עכשיו ואין לי שום רצון לשנות אותו. ואני גם קצת יותר גבוהה מאמא שלך. אני גם חושבת שלפני שאכנס להריון כדאי יהיה לי לעלות במשקל, כדי שיהיו לי ויטמינים ומינרלים ושאר חומרים חיוניים בכמות מספקת.
אני יודעת שזה יהיה קצת מידי כי המשקל שלי כמו שהוא טוב לי עכשיו ואין לי שום רצון לשנות אותו. ואני גם קצת יותר גבוהה מאמא שלך. אני גם חושבת שלפני שאכנס להריון כדאי יהיה לי לעלות במשקל, כדי שיהיו לי ויטמינים ומינרלים ושאר חומרים חיוניים בכמות מספקת.
החיוניות שלי חלק רביעי
אני לא יכולה לחיות רק על מלפפונם, עגבניות, שום, בצל, בננות, תפוחים, תפוזי
תודה על זה. אני שומעת את זה מהרבה אנשים. אולי את תצליחי לענות לי למה בעצם. למה אי אפשר לאכול שתיים שלוש בננות בשלות ולהיות שבעה? אני שואלת כי זה בדיוק מה שאני עושה כשאני מגיעה הביתה רעבה ואין לי כוח לכלום. אני טוחנת בננות
אני יודעת שזה יהיה קצת מידי כי המשקל שלי כמו שהוא טוב לי עכשיו ואין לי שום רצון לשנות אותו
קודם כל, הפניתי את הדברים שלי למיכל, שהסכימה איתך. לא הבנתי למה היא מסכימה איתך עקרונית. אפשר כמובן לתמוך בהבנה שלך את עצמך אבל בטח שאי אפשר לומר משהו על המשקל של מישהי אחרת. ולעצם העניין - זה שהמשקל שלך טוב לך זה מעולה אבל תמיד אפשר לשקול לבדוק ממה הוא מורכב ולשנות את ההרכב שלו. יכול להיות שאת יכולה לשקול אותו דבר אבל "להיות מורכבת" מדברים אחרים. יכול להיות שאת יכולה לשקול יותר ולהיראות אותו דבר או אפילו יותר טוב. כלומר, בעיניי אין דבר כזה "משקל טוב". יש משקל רע. אנשים יכולים בהחלט לשקול פחות מדי או יותר מדי ואז הם ידעו את זה בעצמם עם מעט מודעות עצמית. אבל משקל טוב רק על בסיס מספר לא נראה לי כמו קונספט מוצלח.
אני גם חושבת שלפני שאכנס להריון כדאי יהיה לי לעלות במשקל, כדי שיהיו לי ויטמינים ומינרלים ושאר חומרים חיוניים בכמות מספקת.
שני הדברים לא תמיד קשורים. כדאי לך לבדוק את זה לעומק לפני שאת מקבלת החלטות כאלה. את יכולה להיות רזה מאוד ומפוצצת בכל הויטמינים והמינרלים שאת צריכה. ואת יכולה לעלות במשקל וייחסר לך. יש עניינים הורמונליים שדורשים שומן. אבל גם כאן, אם את מעלה במשקל אבל זה לא שומן זה לא יעזור לך.
מזכיר לי למה אני שונאת לפרק את המזון... יש כל כך הרבה דיסאינפורמציה כשמתחילים עם זה. בטח גם אצלי. ובגלל זה אני נמנעת מכך. אני יודעת שכאשר אני אוכלת ממש מדויק כל זה לגמרי מיותר.
תודה על זה. אני שומעת את זה מהרבה אנשים. אולי את תצליחי לענות לי למה בעצם. למה אי אפשר לאכול שתיים שלוש בננות בשלות ולהיות שבעה? אני שואלת כי זה בדיוק מה שאני עושה כשאני מגיעה הביתה רעבה ואין לי כוח לכלום. אני טוחנת בננות
אני יודעת שזה יהיה קצת מידי כי המשקל שלי כמו שהוא טוב לי עכשיו ואין לי שום רצון לשנות אותו
קודם כל, הפניתי את הדברים שלי למיכל, שהסכימה איתך. לא הבנתי למה היא מסכימה איתך עקרונית. אפשר כמובן לתמוך בהבנה שלך את עצמך אבל בטח שאי אפשר לומר משהו על המשקל של מישהי אחרת. ולעצם העניין - זה שהמשקל שלך טוב לך זה מעולה אבל תמיד אפשר לשקול לבדוק ממה הוא מורכב ולשנות את ההרכב שלו. יכול להיות שאת יכולה לשקול אותו דבר אבל "להיות מורכבת" מדברים אחרים. יכול להיות שאת יכולה לשקול יותר ולהיראות אותו דבר או אפילו יותר טוב. כלומר, בעיניי אין דבר כזה "משקל טוב". יש משקל רע. אנשים יכולים בהחלט לשקול פחות מדי או יותר מדי ואז הם ידעו את זה בעצמם עם מעט מודעות עצמית. אבל משקל טוב רק על בסיס מספר לא נראה לי כמו קונספט מוצלח.
אני גם חושבת שלפני שאכנס להריון כדאי יהיה לי לעלות במשקל, כדי שיהיו לי ויטמינים ומינרלים ושאר חומרים חיוניים בכמות מספקת.
שני הדברים לא תמיד קשורים. כדאי לך לבדוק את זה לעומק לפני שאת מקבלת החלטות כאלה. את יכולה להיות רזה מאוד ומפוצצת בכל הויטמינים והמינרלים שאת צריכה. ואת יכולה לעלות במשקל וייחסר לך. יש עניינים הורמונליים שדורשים שומן. אבל גם כאן, אם את מעלה במשקל אבל זה לא שומן זה לא יעזור לך.
מזכיר לי למה אני שונאת לפרק את המזון... יש כל כך הרבה דיסאינפורמציה כשמתחילים עם זה. בטח גם אצלי. ובגלל זה אני נמנעת מכך. אני יודעת שכאשר אני אוכלת ממש מדויק כל זה לגמרי מיותר.
-
- הודעות: 2179
- הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*
החיוניות שלי חלק רביעי
_אני יודעת שזה יהיה קצת מידי כי המשקל שלי כמו שהוא טוב לי עכשיו ואין לי שום רצון לשנות אותו
קודם כל, הפניתי את הדברים שלי למיכל, שהסכימה איתך. לא הבנתי למה היא מסכימה איתך עקרונית_
האמת שזה סתם היה פתיח ספרותי למשפט הבא.
קודם כל, הפניתי את הדברים שלי למיכל, שהסכימה איתך. לא הבנתי למה היא מסכימה איתך עקרונית_
האמת שזה סתם היה פתיח ספרותי למשפט הבא.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
בעיקר כדי לא להתמודד עם החסכנות/קמצנות של ההורים שלי. אם אני אוכלת יותר מידי לדעתם פירות וירקות חבל להם על זה כי זה עולה הרבה כסף. אחד היתרונות של חדר אוכל צבאי - בצבא אני יכולה לאכול כמה פירות שבא לי, ובדרך כלל אני גם מביאה הביתה, כדי שאני אוכל לאכול בסופי השבוע.
וסיבה נוספץ היא שבמשך השעות של ארוחת הערב ביום חמישי - זה עובד. אבל ליומיים זה לא עובד. ואני בבית יומיים. מה אני אוכל?
בנוגע למשקל, מסכימה שאין "משקל נכון"
אפשר להיות רזה ומפוצצת במה שאני צריכה. אבל אני מאמינה שאישה בהריון צריכה עודף של ויטמינים וכו'. פשוט שיהיה יותר, כי אולי יהיו בחילות וגם הרבה ילך לתינוקת, וכדאי שיהיה מרווח ביטחון, כי רוב הנשים גם ככה נמצאות בחוסרים ובהריון זה מורגש יותר. אני לא רוצה להיכנס לחוסר כי במשך שבועיים היו לי בחילות ולא אכלתי כמעט כלום. אני רוצה שיהיה לי שפע, ועוד קצת עודף.
קראת את תזונה ללידת ילד בריא ?
בשמת מספרת שם שבתרבויות שבטיות אישה במשך שנה לפני הריון - נתנו לה מאכלים מיוחדים ודאגו לה ביתר קפידה.
אכילה מדוייקת יכולה לטפל בחוסרים שהם נוצרים, לא למנוע אותם מראש, אני חושבת.
וסיבה נוספץ היא שבמשך השעות של ארוחת הערב ביום חמישי - זה עובד. אבל ליומיים זה לא עובד. ואני בבית יומיים. מה אני אוכל?
בנוגע למשקל, מסכימה שאין "משקל נכון"
אפשר להיות רזה ומפוצצת במה שאני צריכה. אבל אני מאמינה שאישה בהריון צריכה עודף של ויטמינים וכו'. פשוט שיהיה יותר, כי אולי יהיו בחילות וגם הרבה ילך לתינוקת, וכדאי שיהיה מרווח ביטחון, כי רוב הנשים גם ככה נמצאות בחוסרים ובהריון זה מורגש יותר. אני לא רוצה להיכנס לחוסר כי במשך שבועיים היו לי בחילות ולא אכלתי כמעט כלום. אני רוצה שיהיה לי שפע, ועוד קצת עודף.
קראת את תזונה ללידת ילד בריא ?
בשמת מספרת שם שבתרבויות שבטיות אישה במשך שנה לפני הריון - נתנו לה מאכלים מיוחדים ודאגו לה ביתר קפידה.
אכילה מדוייקת יכולה לטפל בחוסרים שהם נוצרים, לא למנוע אותם מראש, אני חושבת.
-
- הודעות: 2179
- הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*
החיוניות שלי חלק רביעי
דוגרי גוגוס, לקחת אותי קצת ברצינות רבה מדי, אבל אני מקבלת את זה.
אין לי יומרה לקבוע בשביל אף אחת מה המשקל שמתאים לה. מכיוון שאני מתמודדת עם אותה סוגיה מהצד השני. רציתי לבטא את ההפתעה שלי מזה שאישה במסע רזה אחרי שבניתי לי דמות אחרת בראש.
אני חייבת להגיד ש-47 נשמע לי נמוך כל כך יחסית למשקלי המפואר, אבל זה נכון. אין לי מושג על איזה גובה מדובר ובאופן כללי, מה אני יודעת? מה כל אחד יודע? רק היא יודעת.
בכל מקרה אני מעריכה את זה שנזעקת. אני יודעת שהיית נזעקת גם לצד השני, גם אם מישהו היה אומר על משקל שהוא יותר מדי ובאופן שלא לגמרי ברור, זה מחמם את לבי.
אין לי יומרה לקבוע בשביל אף אחת מה המשקל שמתאים לה. מכיוון שאני מתמודדת עם אותה סוגיה מהצד השני. רציתי לבטא את ההפתעה שלי מזה שאישה במסע רזה אחרי שבניתי לי דמות אחרת בראש.
אני חייבת להגיד ש-47 נשמע לי נמוך כל כך יחסית למשקלי המפואר, אבל זה נכון. אין לי מושג על איזה גובה מדובר ובאופן כללי, מה אני יודעת? מה כל אחד יודע? רק היא יודעת.
בכל מקרה אני מעריכה את זה שנזעקת. אני יודעת שהיית נזעקת גם לצד השני, גם אם מישהו היה אומר על משקל שהוא יותר מדי ובאופן שלא לגמרי ברור, זה מחמם את לבי.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
אולי זו תזונה ללידת תינוק בריא ?
מיכל, איך דמיינת אותי? אני סקרנית.
אני נוטה לא לבנות תמונות בראש, כתוצאה מכך אני מצפה שכולן תיראנה כמוני.
זה מצחיק במיוחד כשאני מתכתבת עם מישהי שהבת שלה מבוגרת ממני, ועדיין חושבת עליה כעל אישה בגילי. זה היה מצחיק כפליים כשנפגשנו. הופתעתי מאיך שהיא נראתה, למרות שידעתי בוודאות שהיא לא בת 19
בכל מקרה, אני נוהגת בעיר לקרוא (ולהסתכל על תמונות!) בפורום "אופנה מלאה" בתפוז. פורומי אופנה רגילים מלאים בבנות דקיקות שלובשות ג'ינס או טייס או חצאית קצרה. אותו מראה, אותו סגנון, הבדלים מינוריים. בפורום אופנה מלאה, שהוא פורום לנשים שמנות, יש סגנונות שונים. יש שמלות, ושמלות יפות. יש אישה מדהימה שלובשת כמעט כל יום שמלה צבעונית ומעלה תמונה. יש נשים שמתלבשות במראה צעיר-סטנדרטי יותר, יש אלגנטיות, יש כלמיני.
ובגלל שיש גם שרשורי איפה אפשר לקנות מה, ויש מידות, כבר הבנתי שאותו משקל יכול להראות בצורה שונה לחלוטין על נשים שונות.
בכל מקרה, אני חושבת שיהיה מעניין יום אחד להחליף תמונות. אך אני חושבת שאולי זה יזיק. לדור שלנו יש הזדמנות אקסלוסיבית - להתרשם מאדם לפי דעותיו, ולא לפי מראהו החיצוני. זו מתנה מופלאה
בנוסף לכך, מראה חיצוני יכול להיות מטעה כל כך. למשל, בצבא אני לובשת מדים (איזה הפתעה!). חולצה ומכנסיים צבאיים, מדי א' או ב', פליז סוודר או מעיל. אין יותר מדי איך להתרשם מהסגנון שלי בביגוד. בערב אני לובשת את הפיג'מה שלי - חולצות ומכנסי טרנינג עם אורך ועובי שנקבעים לפי מזג האוויר.
בחורף אני לובשת מכנסי טרנינג מחממים וחולצות ארוכות או שלושה רבעים. עליהן מין עליונית כזו צמודה מחממת בצבע חום שמצאתי לפני כמה שנים והתאהבתי בה, כי היא עוד שכבה מחממת אבל לא מרבלת את הלבוש. עליה סוודר או חולצת בית ספר, נראה לי קוראים לזה חולצת פוטר.
בקיץ וכשחם אני לובשת חצאיות ארוכות כהות, רחבות ומתנפנפות, וחולצה ארוכה ובהירה. לפעמים מכנסיים רחבות.
ההתרשמויות בשני המקרים שונות לחלוטין.
מיכל, איך דמיינת אותי? אני סקרנית.
אני נוטה לא לבנות תמונות בראש, כתוצאה מכך אני מצפה שכולן תיראנה כמוני.
זה מצחיק במיוחד כשאני מתכתבת עם מישהי שהבת שלה מבוגרת ממני, ועדיין חושבת עליה כעל אישה בגילי. זה היה מצחיק כפליים כשנפגשנו. הופתעתי מאיך שהיא נראתה, למרות שידעתי בוודאות שהיא לא בת 19
בכל מקרה, אני נוהגת בעיר לקרוא (ולהסתכל על תמונות!) בפורום "אופנה מלאה" בתפוז. פורומי אופנה רגילים מלאים בבנות דקיקות שלובשות ג'ינס או טייס או חצאית קצרה. אותו מראה, אותו סגנון, הבדלים מינוריים. בפורום אופנה מלאה, שהוא פורום לנשים שמנות, יש סגנונות שונים. יש שמלות, ושמלות יפות. יש אישה מדהימה שלובשת כמעט כל יום שמלה צבעונית ומעלה תמונה. יש נשים שמתלבשות במראה צעיר-סטנדרטי יותר, יש אלגנטיות, יש כלמיני.
ובגלל שיש גם שרשורי איפה אפשר לקנות מה, ויש מידות, כבר הבנתי שאותו משקל יכול להראות בצורה שונה לחלוטין על נשים שונות.
בכל מקרה, אני חושבת שיהיה מעניין יום אחד להחליף תמונות. אך אני חושבת שאולי זה יזיק. לדור שלנו יש הזדמנות אקסלוסיבית - להתרשם מאדם לפי דעותיו, ולא לפי מראהו החיצוני. זו מתנה מופלאה
בנוסף לכך, מראה חיצוני יכול להיות מטעה כל כך. למשל, בצבא אני לובשת מדים (איזה הפתעה!). חולצה ומכנסיים צבאיים, מדי א' או ב', פליז סוודר או מעיל. אין יותר מדי איך להתרשם מהסגנון שלי בביגוד. בערב אני לובשת את הפיג'מה שלי - חולצות ומכנסי טרנינג עם אורך ועובי שנקבעים לפי מזג האוויר.
בחורף אני לובשת מכנסי טרנינג מחממים וחולצות ארוכות או שלושה רבעים. עליהן מין עליונית כזו צמודה מחממת בצבע חום שמצאתי לפני כמה שנים והתאהבתי בה, כי היא עוד שכבה מחממת אבל לא מרבלת את הלבוש. עליה סוודר או חולצת בית ספר, נראה לי קוראים לזה חולצת פוטר.
בקיץ וכשחם אני לובשת חצאיות ארוכות כהות, רחבות ומתנפנפות, וחולצה ארוכה ובהירה. לפעמים מכנסיים רחבות.
ההתרשמויות בשני המקרים שונות לחלוטין.
החיוניות שלי חלק רביעי
אני מעריכה את זה שנזעקת.
אחרי שזה חימם את לבך לא נעים לומר שלא ממש נזעקתי, אבל המדיום לא מעביר טון אז אי אפשר לדעת. תמהתי ברצינות על סמך מה אמרת את זה והסתקרנתי לגבי התפישה שלך בנוגע למשקל.
אין לי יומרה לקבוע בשביל אף אחת מה המשקל שמתאים לה.
גם לא הרגשתי שקבעת משהו. מה שחשבתי זה כנראה בדיוק מה שקרה - שראית את המספר וממה שהוא הסקת משהו. שזה התכתב עם משהו אצלך. והנה כתבת בדיוק את זה אחר כך. נו, אז בסוף קיבלתי תשובה לשאלה שלא ידעת ששאלתי
אחרי שזה חימם את לבך לא נעים לומר שלא ממש נזעקתי, אבל המדיום לא מעביר טון אז אי אפשר לדעת. תמהתי ברצינות על סמך מה אמרת את זה והסתקרנתי לגבי התפישה שלך בנוגע למשקל.
אין לי יומרה לקבוע בשביל אף אחת מה המשקל שמתאים לה.
גם לא הרגשתי שקבעת משהו. מה שחשבתי זה כנראה בדיוק מה שקרה - שראית את המספר וממה שהוא הסקת משהו. שזה התכתב עם משהו אצלך. והנה כתבת בדיוק את זה אחר כך. נו, אז בסוף קיבלתי תשובה לשאלה שלא ידעת ששאלתי
החיוניות שלי חלק רביעי
בעיקר כדי לא להתמודד עם החסכנות/קמצנות של ההורים שלי. אם אני אוכלת יותר מידי לדעתם פירות וירקות חבל להם על זה כי זה עולה הרבה כסף.
אה... טוב, אני מבינה ללבם. זה באמת מאוד יקר. וכאשר לא ממש מבינים את המשמעות של זה אז יש לזה השלכות.
אגב, אהבתי את מה שנראה בעיניי כנדיבות כלפי ההורים שלך, בבחירה האפשרית במילה "חסכנות".
אני מאמינה שאישה בהריון צריכה עודף של ויטמינים.
אני לא. אני חושבת שהגוף צריך את מה שהוא צריך בכל רגע נתון. אם תעסקי בפעילות ספורטיבית תצטרכי עוד ואם את אוכלת יותר מדי מזון שקשה לגוף לעכל תצטרכי עוד. אני חושבת שאם את אוכלת בהריון מדויק ומזין הכל מסתדר מעצמו. בעיקר אם יש לך בסיס טוב ואת לא סוחבת חוסר ממקודם.
כדאי שיהיה מרווח ביטחון, כי רוב הנשים גם ככה נמצאות בחוסרים.
את "רוב הנשים" או שאת מי שאת, יחידה ומיוחדת שיכולה לדאוג לעצמה ולוודא מראש שמצבך מעולה?
בתרבויות שבטיות אישה במשך שנה לפני הריון - נתנו לה מאכלים מיוחדים ודאגו לה ביתר קפידה.
זה שעשו משהו בתרבויות שבטיות לא אומר שום דבר על שום דבר. זה רק אומר שפעם מזמן היו אנשים שחשבו שזה חכם ומתאים לנהוג ככה. זה לא הופך את זה ליותר טבעי או ליותר נכון או למשהו. ולדאוג לאשה הרה יכול להיות מאוד נעים ומתאים וגם יכול להיות דרך לקחת בעלות על הגוף שלה, לנתק אותה מהצרכים שלה ולהחליש אותה.
אכילה מדוייקת יכולה לטפל בחוסרים שהם נוצרים, לא למנוע אותם מראש, אני חושבת.
למה את חושבת ככה? אישית אני מסכימה אבל מהצד השני - אכילה מדוייקת היא פשוט אכילה מדוייקת. היא לא אמורה למנוע משהו. למנוע זו חשיבה של מחלה. אם את אוכלת מדוייק ואין לך בעיות מבניות מצבך פשוט אמור להיות מעולה וזהו.
אה... טוב, אני מבינה ללבם. זה באמת מאוד יקר. וכאשר לא ממש מבינים את המשמעות של זה אז יש לזה השלכות.
אגב, אהבתי את מה שנראה בעיניי כנדיבות כלפי ההורים שלך, בבחירה האפשרית במילה "חסכנות".
אני מאמינה שאישה בהריון צריכה עודף של ויטמינים.
אני לא. אני חושבת שהגוף צריך את מה שהוא צריך בכל רגע נתון. אם תעסקי בפעילות ספורטיבית תצטרכי עוד ואם את אוכלת יותר מדי מזון שקשה לגוף לעכל תצטרכי עוד. אני חושבת שאם את אוכלת בהריון מדויק ומזין הכל מסתדר מעצמו. בעיקר אם יש לך בסיס טוב ואת לא סוחבת חוסר ממקודם.
כדאי שיהיה מרווח ביטחון, כי רוב הנשים גם ככה נמצאות בחוסרים.
את "רוב הנשים" או שאת מי שאת, יחידה ומיוחדת שיכולה לדאוג לעצמה ולוודא מראש שמצבך מעולה?
בתרבויות שבטיות אישה במשך שנה לפני הריון - נתנו לה מאכלים מיוחדים ודאגו לה ביתר קפידה.
זה שעשו משהו בתרבויות שבטיות לא אומר שום דבר על שום דבר. זה רק אומר שפעם מזמן היו אנשים שחשבו שזה חכם ומתאים לנהוג ככה. זה לא הופך את זה ליותר טבעי או ליותר נכון או למשהו. ולדאוג לאשה הרה יכול להיות מאוד נעים ומתאים וגם יכול להיות דרך לקחת בעלות על הגוף שלה, לנתק אותה מהצרכים שלה ולהחליש אותה.
אכילה מדוייקת יכולה לטפל בחוסרים שהם נוצרים, לא למנוע אותם מראש, אני חושבת.
למה את חושבת ככה? אישית אני מסכימה אבל מהצד השני - אכילה מדוייקת היא פשוט אכילה מדוייקת. היא לא אמורה למנוע משהו. למנוע זו חשיבה של מחלה. אם את אוכלת מדוייק ואין לך בעיות מבניות מצבך פשוט אמור להיות מעולה וזהו.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
גם אני מבינה לליבם. הורי תמיד ניסו לחלק את כספם בצורה שתואמת את סדר העדיפויות שלהם, והם עושים זאת בהצלחה רבה. מוגחך להאשים אותם על שסדר העדיפויות שלהם לא תואם את סדר העדיפויות שלי. ואמא קנתה לי קמח אורגני ודלעת, וקונה לי קישואים, פשוט כי אני אוהבת את זה. והם אף פעם לא חסכו על לימודים, כי בעיניהם זה קדוש.
אני לא בטוחה מה בכלל המשמעות של המילה "קמצנות". אף פעם לא נתקלתי באדם קמצן, איך אני יכולה לדעת מה משמעות המילה? זו הסיבה שהוספתי גם את האפשרות הזו.
בעיקר אם יש לך בסיס טוב ואת לא סוחבת חוסר ממקודם
אני טוענת שכולנו סוחבים! חוסרים לא רק משנים של תזונה לא חיונית, אלא מאמהות ואבות שאכלו אוכל לא חיוני. איפשהו בדף על תזונה ללידת תינוק בריא בשמת מספרת על ניסויים שבהם נתנו אוכל חסר לחתולות, הגורים נולדו בעלי מום, ורק אחרי כמה דורות (אני חושבת ששלוש) של תזונה בריאה נולדו גורים בריאים.
כולנו סוחבות חוסרים בחומרים חיוניים. ועודפים בחומרים מזיקים. ובאותו הדף בשמת רשמה שיש מינרלים נדירים שכמעט ולא צריכים אותם בדרך כלל, אבל הם חשובים מאוד בהריון. חלק מהם אמורים להיות באדמה. אמורים להיות, כי באדמה שעברה חקלאות כימית יש אותם בכמות מאוד קטנה, קטנה מידי. ואז אין אותם בירקות ופירות, ובוודאי שאין אותם בבשר ובחלב של בעלי חיים שאוכלים את העשב שגדל שם.
אז נראה לי הגיוני לאכול מאכלים שמכילים את הדברים האלו לפני הריון.
לדעתי, אם אני אוכלת מדוייק מצבי אמור להיות מצויין רק אם אין בעיות מוקדמות. אבל יש. ואז מה? לא רוצה שיהיו לי בחילות ושאני אקיא ואל אספק לעובר שלי מזון שכל כך חיוני לו. ולא רוצה להכריח את עצמי לאכול. תזונה מדוייקת היא מדוייקת, ואין בה יותר מידי מרחב ביטחון. ואני רוצה אותו. וצריכה אותו.
אולי בת שלך תוכל להרשות לעצמה תזונה מדוייקת ותו לא בהריון. אני לא. כי במשך שנים אכלתי עוגת הבית עם תה לארוחת בוקר, עד שהעוגה הגעילה אותי כל כך שהעדפתי להיות רעבה ולא לאכול אותה. שנים אכלתי מיני פסטה ומקרוני ושאר בצק בצורות ריקים יחד עם בשר כימי ומעונה כארוחת צהריים נפוצה. אני נושמת אוויר מורעל, ונשארה בגוף שלי כספית מכל הטונה שאכלתי והחיסונים שחוסנתי.
אני לא אוכלת דגים, האוכל שאני אוכלת הוא קנוי ברובו ולא נצוד או מלוקט או מגודל בגינה שלי.
מי נתן לי את הביטחון שהגוף שלי יכול להתמודד עם כל הנזק הלא טבעי בעליל הזה? מי נתן לי את ההבטחה שזה לא יפגע בילדה שלי?
אני לא בטוחה מה בכלל המשמעות של המילה "קמצנות". אף פעם לא נתקלתי באדם קמצן, איך אני יכולה לדעת מה משמעות המילה? זו הסיבה שהוספתי גם את האפשרות הזו.
בעיקר אם יש לך בסיס טוב ואת לא סוחבת חוסר ממקודם
אני טוענת שכולנו סוחבים! חוסרים לא רק משנים של תזונה לא חיונית, אלא מאמהות ואבות שאכלו אוכל לא חיוני. איפשהו בדף על תזונה ללידת תינוק בריא בשמת מספרת על ניסויים שבהם נתנו אוכל חסר לחתולות, הגורים נולדו בעלי מום, ורק אחרי כמה דורות (אני חושבת ששלוש) של תזונה בריאה נולדו גורים בריאים.
כולנו סוחבות חוסרים בחומרים חיוניים. ועודפים בחומרים מזיקים. ובאותו הדף בשמת רשמה שיש מינרלים נדירים שכמעט ולא צריכים אותם בדרך כלל, אבל הם חשובים מאוד בהריון. חלק מהם אמורים להיות באדמה. אמורים להיות, כי באדמה שעברה חקלאות כימית יש אותם בכמות מאוד קטנה, קטנה מידי. ואז אין אותם בירקות ופירות, ובוודאי שאין אותם בבשר ובחלב של בעלי חיים שאוכלים את העשב שגדל שם.
אז נראה לי הגיוני לאכול מאכלים שמכילים את הדברים האלו לפני הריון.
לדעתי, אם אני אוכלת מדוייק מצבי אמור להיות מצויין רק אם אין בעיות מוקדמות. אבל יש. ואז מה? לא רוצה שיהיו לי בחילות ושאני אקיא ואל אספק לעובר שלי מזון שכל כך חיוני לו. ולא רוצה להכריח את עצמי לאכול. תזונה מדוייקת היא מדוייקת, ואין בה יותר מידי מרחב ביטחון. ואני רוצה אותו. וצריכה אותו.
אולי בת שלך תוכל להרשות לעצמה תזונה מדוייקת ותו לא בהריון. אני לא. כי במשך שנים אכלתי עוגת הבית עם תה לארוחת בוקר, עד שהעוגה הגעילה אותי כל כך שהעדפתי להיות רעבה ולא לאכול אותה. שנים אכלתי מיני פסטה ומקרוני ושאר בצק בצורות ריקים יחד עם בשר כימי ומעונה כארוחת צהריים נפוצה. אני נושמת אוויר מורעל, ונשארה בגוף שלי כספית מכל הטונה שאכלתי והחיסונים שחוסנתי.
אני לא אוכלת דגים, האוכל שאני אוכלת הוא קנוי ברובו ולא נצוד או מלוקט או מגודל בגינה שלי.
מי נתן לי את הביטחון שהגוף שלי יכול להתמודד עם כל הנזק הלא טבעי בעליל הזה? מי נתן לי את ההבטחה שזה לא יפגע בילדה שלי?
החיוניות שלי חלק רביעי
מי נתן לי את הביטחון שהגוף שלי יכול להתמודד עם כל הנזק הלא טבעי בעליל הזה? מי נתן לי את ההבטחה שזה לא יפגע בילדה שלי?
אף אחד. בטח לא אני.
יחד עם זאת, השאלה שלי אחרת לגמרי - בואי נגיד שכולנו מורעלים וחסרים וכו'... תסתכלי מסביב... האם את רואה מיליארדי תינוקות שנולדים עם בעיות? האם את רואה מיליארדי ילדים שסוחבים בעיות? ואני לא מדברת רק על אלו שנולדו לאמהות שאוכלות נהדר ומודעות. אני מדברת על הרוב המוחץ מאוד של תינוקות העולם וילדי העולם. הם בסדר גמור. ואם משהו אצלם לא בסדר ברמה שאת לא מבחינה בה בעין או שלא רואים אותה בבדיקה רפואית אז אי אפשר באמת להתדיין על זה. ואם מדובר בדברים שמאבחנים אותם כאשר הילד גדל אז אין לך מושג מה המקור של זה.
שלא תביני אותי לא נכון, אני בעד השתדלות מודעת מאוד לאכול כמה שיותר טוב תמיד, ובהריון בפרט. אבל החשיבה שאת מציגה היא בעיניי חשיבה של מחלה. של סכנות. של פחדים. של נזקים. הרבה נשים עוברות ככה דרך ההריונות שלהן אבל אני לא בטוחה שזו הדרך הכי טובה.
את רואה איך זה מתחבר למה שכתבתי היום על ההבדל בין להיות בעמדה מטופלת לבין להיות בעמדה חיונית? זו תנועה מתוך אנרגיה שונה לגמרי לגמרי. אני לא יודעת אם אפשר לאמץ חשיבה כזו אבל אני די בטוחה ששווה לנסות.
אף אחד. בטח לא אני.
יחד עם זאת, השאלה שלי אחרת לגמרי - בואי נגיד שכולנו מורעלים וחסרים וכו'... תסתכלי מסביב... האם את רואה מיליארדי תינוקות שנולדים עם בעיות? האם את רואה מיליארדי ילדים שסוחבים בעיות? ואני לא מדברת רק על אלו שנולדו לאמהות שאוכלות נהדר ומודעות. אני מדברת על הרוב המוחץ מאוד של תינוקות העולם וילדי העולם. הם בסדר גמור. ואם משהו אצלם לא בסדר ברמה שאת לא מבחינה בה בעין או שלא רואים אותה בבדיקה רפואית אז אי אפשר באמת להתדיין על זה. ואם מדובר בדברים שמאבחנים אותם כאשר הילד גדל אז אין לך מושג מה המקור של זה.
שלא תביני אותי לא נכון, אני בעד השתדלות מודעת מאוד לאכול כמה שיותר טוב תמיד, ובהריון בפרט. אבל החשיבה שאת מציגה היא בעיניי חשיבה של מחלה. של סכנות. של פחדים. של נזקים. הרבה נשים עוברות ככה דרך ההריונות שלהן אבל אני לא בטוחה שזו הדרך הכי טובה.
את רואה איך זה מתחבר למה שכתבתי היום על ההבדל בין להיות בעמדה מטופלת לבין להיות בעמדה חיונית? זו תנועה מתוך אנרגיה שונה לגמרי לגמרי. אני לא יודעת אם אפשר לאמץ חשיבה כזו אבל אני די בטוחה ששווה לנסות.
החיוניות שלי חלק רביעי
מבהירה רגע משהו חשוב - אין לי שום התנגדות לתזונה מעולה תמיד, בטח שלפני הריון ובמהלכו ותוך כדי הנקה. אני חושבת שזה סופר חשוב.
אני מתייחסת למצב התודעתי שמוביל לבחירה בתזונה כזו. אני חושבת שזה משנה המון. את הבחירות עצמן וגם את המצב הנפשי שהאשה נתונה בו.
אני מתייחסת למצב התודעתי שמוביל לבחירה בתזונה כזו. אני חושבת שזה משנה המון. את הבחירות עצמן וגם את המצב הנפשי שהאשה נתונה בו.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
גוגוס, כן! אני רואה דפורמציות של הפנים והגולגולת, עששת ברמה שבה אני לא מכירה אדם שלא עבר טיפול שיניים.
את קראת את תזונה ללידת תינוק בריא ?
את הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף ?
רוב הילדים והאנשים בימינו עם גולגולת בצורה לא נכונה. לרבים מהתינוקות יש בעיות בשיניים.
אני רוצה תינוק בריא.
ורק אזהרה. הדף של תזונה ללידת תינוק בריא מתחיל במלא אזהרות של בשמת. האזהרות האלו זה לא סתם.
אני לא פוחדת. לא כועסת. אבל אני יודעת, ידע מוכח שאני רואה מסביבי, שרוב התינוקות לא נולדים בריאים.
בשמת א (18.03.2004 10:41):
היא יצאה בלי פגע.
את זה תבדקי ככה:
האם הפנים שלה צרות?
האם האף שלה רחב? (ראי הדף הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף , תלכי לקישור לספר של ווסטון פרייס ותראי שם את התמונות)
האם כשהשיניים הקבועות שלה ייצאו, הן יהיו ישרות ויצמחו זו לצד זו בשורה ישרה - או שחלק מהן יצמחו זו על זו, או בולטות החוצה מהשורה, או צפופות מדי ובלי מקום בלסת, האם יש מקום בלסת לכל השיניים שלה, האם המנשך תקין או שהלסתות לא מתאימות.
חלק מהתשובות אפשר לראות על ילדים כבר בינקות.
אפשר לראות לסת קטנה מדי, למשל, כבר בלידה.
וזו רק דוגמא.
אני בשאיפה לבריאות, לא בפחד. אבל הידע, בידע הרציאונלי, המדעי, המוכח, מראשה שבתזונה אחרת אני אגרום נזקים לילדה שלי. לא מוכנה! זה כמו שאני לא אעשן בהריון. לציין שלעשן בהריון יגרום לתינוק נזק זה לא פחד. זה ציון עובדה.
אם את חושבת שציון עובדות לא נעימות זה פחד, אז חבל. כי אם העובדות הן אכן כאלו, אז מה, אני אמורה להכחיש אותן? לא רוצה!
אני רואה פה אוצר בלום של ידע, ומתכוונת לקחת אותו לנצל אותו.
כי כן, אני רואה מילארדי תינוקות שנולדים עם בעיות, וילדים ומבוגרים שסוחבים בעיות. כי אני יודעת שיכול להיות טוב יותר! ואני מסרבת לוותר על הטוב יותר הזה.
את קראת את תזונה ללידת תינוק בריא ?
את הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף ?
רוב הילדים והאנשים בימינו עם גולגולת בצורה לא נכונה. לרבים מהתינוקות יש בעיות בשיניים.
אני רוצה תינוק בריא.
ורק אזהרה. הדף של תזונה ללידת תינוק בריא מתחיל במלא אזהרות של בשמת. האזהרות האלו זה לא סתם.
אני לא פוחדת. לא כועסת. אבל אני יודעת, ידע מוכח שאני רואה מסביבי, שרוב התינוקות לא נולדים בריאים.
בשמת א (18.03.2004 10:41):
היא יצאה בלי פגע.
את זה תבדקי ככה:
האם הפנים שלה צרות?
האם האף שלה רחב? (ראי הדף הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף , תלכי לקישור לספר של ווסטון פרייס ותראי שם את התמונות)
האם כשהשיניים הקבועות שלה ייצאו, הן יהיו ישרות ויצמחו זו לצד זו בשורה ישרה - או שחלק מהן יצמחו זו על זו, או בולטות החוצה מהשורה, או צפופות מדי ובלי מקום בלסת, האם יש מקום בלסת לכל השיניים שלה, האם המנשך תקין או שהלסתות לא מתאימות.
חלק מהתשובות אפשר לראות על ילדים כבר בינקות.
אפשר לראות לסת קטנה מדי, למשל, כבר בלידה.
וזו רק דוגמא.
אני בשאיפה לבריאות, לא בפחד. אבל הידע, בידע הרציאונלי, המדעי, המוכח, מראשה שבתזונה אחרת אני אגרום נזקים לילדה שלי. לא מוכנה! זה כמו שאני לא אעשן בהריון. לציין שלעשן בהריון יגרום לתינוק נזק זה לא פחד. זה ציון עובדה.
אם את חושבת שציון עובדות לא נעימות זה פחד, אז חבל. כי אם העובדות הן אכן כאלו, אז מה, אני אמורה להכחיש אותן? לא רוצה!
אני רואה פה אוצר בלום של ידע, ומתכוונת לקחת אותו לנצל אותו.
כי כן, אני רואה מילארדי תינוקות שנולדים עם בעיות, וילדים ומבוגרים שסוחבים בעיות. כי אני יודעת שיכול להיות טוב יותר! ואני מסרבת לוותר על הטוב יותר הזה.
החיוניות שלי חלק רביעי
אישה, אני לא חולקת עליך בשום דבר. אין לי בעיה עם ידע, השגתו ושימוש בו. ואולי גם טעיתי בפירוש הלך הרוח שלך ביחס לזה.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
נו, בעייה מוכרת. אם אני מתבטאת על נושא שנוי במחלוקת בנחרצות, אנשים מניחים שיש לי מעורבות רגשית עזה בנושא.
אני ממש מקווה שאת הולכת לקרוא את הדפים שקישרתי עליהם. יש סיכוי שזה יקרה?
אני ממש מקווה שאת הולכת לקרוא את הדפים שקישרתי עליהם. יש סיכוי שזה יקרה?
החיוניות שלי חלק רביעי
אם אני מתבטאת על נושא שנוי במחלוקת בנחרצות, אנשים מניחים שיש לי מעורבות רגשית עזה בנושא.
זה אפילו לא קרוב למה שקרה כאן, מזווית הראייה שלי. בכלל לא הנחתי שיש לך מעורבות רגשית עזה בנושא.
בכלל לא הנחתי משהו.
קראתי בדברים שלך איזה טון מסוים שמצביע על מניע לפעולה שכנראה לא היה שם. אבל הוא לא היה רגשי בכלל.
את שני הדפים אליהם קישרת כבר קראתי מזמן מזמן.
זה אפילו לא קרוב למה שקרה כאן, מזווית הראייה שלי. בכלל לא הנחתי שיש לך מעורבות רגשית עזה בנושא.
בכלל לא הנחתי משהו.
קראתי בדברים שלך איזה טון מסוים שמצביע על מניע לפעולה שכנראה לא היה שם. אבל הוא לא היה רגשי בכלל.
את שני הדפים אליהם קישרת כבר קראתי מזמן מזמן.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
ומה את חושבת עליהם?
והמניע לפעולה שלא היה הוא פחד?
והמניע לפעולה שלא היה הוא פחד?
החיוניות שלי חלק רביעי
ומה את חושבת עליהם?
שהם חשובים מאוד אבל שמשהו ברוח הכללית שם הרתיע אותי מאוד. לדעתי אם צריך אזהרת מסע בראש דף, מהסוג שיש שם, אז משהו לא בסדר. אם משהו נתפש כמעורר חרדה בקרב נשים רבות זה צריך להוביל לטעמי למחשבה מחודשת. יש המון דרכים להנגיש מידע. נכון שלא תמיד יודעים את זה מראש ולפעמים האזהרות מצטרפות כבר שאנחנו עמוק בפנים אבל זוהי דעתי נכון לעכשיו.
והמניע לפעולה שלא היה הוא פחד?
הממ... לא בדיוק. זה יותר ההתמקדות במה שאת לא רוצה שיקרה במקום במה שאת רוצה שיקרה. גם ביחס לעצמך וגם ביחס למי שיוולד לך.
שהם חשובים מאוד אבל שמשהו ברוח הכללית שם הרתיע אותי מאוד. לדעתי אם צריך אזהרת מסע בראש דף, מהסוג שיש שם, אז משהו לא בסדר. אם משהו נתפש כמעורר חרדה בקרב נשים רבות זה צריך להוביל לטעמי למחשבה מחודשת. יש המון דרכים להנגיש מידע. נכון שלא תמיד יודעים את זה מראש ולפעמים האזהרות מצטרפות כבר שאנחנו עמוק בפנים אבל זוהי דעתי נכון לעכשיו.
והמניע לפעולה שלא היה הוא פחד?
הממ... לא בדיוק. זה יותר ההתמקדות במה שאת לא רוצה שיקרה במקום במה שאת רוצה שיקרה. גם ביחס לעצמך וגם ביחס למי שיוולד לך.
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
איך להסביר? איך לתאר?
אני יכולה להגיד ילד בריא. זה לא יעזור, אם אני לא יודעת איך נראה ילד בריא. אם כשאני אגיד לאדם אקראי לתאר ילד בריא הוא יתאר לי ילד עם גולגולת מנוות, עם מבנה גולגולת לא תקין.
במקרים כאלו כדאי לפרט. ולפעמים יותר קל לתאר מה לא. ואני לא חושבת שזה רע.
אני מאוד התחברתי לדף. הייתה לי תחושה שאני מבינה את בשמת מאוד. במיוחד לגבי תגובה למידע כזה. היא הייתה משנה את התזונה. גם אני. לא מפחדת. ולדעתי, הדחייה באה מתוך פחד, מתוך נטייה לאשמה.
לו הייתי מפרסמת את המידע הזה לבוגרות ובוגרי סאמרהיל, למשל, לא היה תורך הסימני האזהרה.
יש לך רעיון איך להנגיש מידע בצורה אחרת, כך שזה יעבוד? ויעבוד לא רק לי ולבשמת ולעוד כמה אנשים שאני מכירה, אלא לרוב האנשים?
אני יכולה להגיד ילד בריא. זה לא יעזור, אם אני לא יודעת איך נראה ילד בריא. אם כשאני אגיד לאדם אקראי לתאר ילד בריא הוא יתאר לי ילד עם גולגולת מנוות, עם מבנה גולגולת לא תקין.
במקרים כאלו כדאי לפרט. ולפעמים יותר קל לתאר מה לא. ואני לא חושבת שזה רע.
אני מאוד התחברתי לדף. הייתה לי תחושה שאני מבינה את בשמת מאוד. במיוחד לגבי תגובה למידע כזה. היא הייתה משנה את התזונה. גם אני. לא מפחדת. ולדעתי, הדחייה באה מתוך פחד, מתוך נטייה לאשמה.
לו הייתי מפרסמת את המידע הזה לבוגרות ובוגרי סאמרהיל, למשל, לא היה תורך הסימני האזהרה.
יש לך רעיון איך להנגיש מידע בצורה אחרת, כך שזה יעבוד? ויעבוד לא רק לי ולבשמת ולעוד כמה אנשים שאני מכירה, אלא לרוב האנשים?
החיוניות שלי חלק רביעי
אני כן יכולה לומר שאם יש לך חשק להיפרד מהבשר כל מה שצריך לעשות זה לנסות. לא צריך שום מידע או שכנוע או סיפורי זוועות על מוסר ו/או בריאות. בכל אופן, זה הכלל שלי. מעניין אותי? אני מנסה.
התכוונת לחלב , נכון? כי בשר אני לא אוכלת רב חיי ואפילו ברב הזמן זה לא ממש מסיבות אידיאולוגיות , סתם כי לא מתאים לי לאכול חיות , אפילו מגעיל אותי (חוץ מבהריונות , פתאום יש לי קרייבינגס לבשר, אבל אחרי לידות אני לא יכולה לחשוב על זה אפילו , תני לי רק אורז מלא עם ירקות..)
הייתה לי כבר תקופה ללא מוצרי חלב, די ארוכה אפילו , עד ההריון של הגדולה שלי , לקראת סופו התחלתי עם קוטג' ואז מעדני חלב ואז חגיגה.. היום נשארתי בעיקר עם גבינות צאן חצי קשות , זה לא חלק גדול מהתפריט שלי ועדיין קשה לי לוותר , בעיקר כי יש לי ולאיש תחביב של חגיגות גבינות ויין...
לגבי המלח - הכנתי היום מרק ללא מלח וכמעט ללא תבלינים , אני לא מתבלת המון ומרקים בדרך כלל כמעט ולא כי אני מכניסה המון נותני טעם. היום הכנתי מרק ירקות , העשרתי אותו עם עדשים וגריסים זו פעם ראשונה שלי עם גריסים ושמתי הרבה יותר מידי , אז יצא מן תבשיל ירקות וגריסים עם קצת מים ודווקא היה לא רע , אבל למרות שהוא היה ללא מלח אכלתי ממנו 3 קערות , אבל הן לא היו מאוד גדולות וזו הייתה ארוחת צהריים שלי אחרי שבבוקר אכלתי פרוסת לחם , בננה , תפוז, מלפפון וגזר.
אחר הצהריים שתיתי את הקפה שלי עם שתי עוגיות שיבולת שועל מעולות שהכנתי ואז בערב פרקתי כל עול עם ביצים , לחם , וירקות שהכנתי בתנור...
אחרי ארוחת הצהריים הרגשתי נעים בבטן , הייתי שבעה אבל לא מלאה מדי, לא מפוצצת . אחרי ארוחת הערב הבטן התנפחה והרגשתי מלאות כזו ... בצהריים היא הייתה חסרה לי , למרות שההרגשה היא הרבה יותר טובה בלי זה , זה כאילו משהו שהתרגלתי להרגיש אחרי שאני אוכלת ...
תודה על זה. אני שומעת את זה מהרבה אנשים. אולי את תצליחי לענות לי למה בעצם. למה אי אפשר לאכול שתיים שלוש בננות בשלות ולהיות שבעה? אני שואלת כי זה בדיוק מה שאני עושה כשאני מגיעה הביתה רעבה ואין לי כוח לכלום. אני טוחנת בננות
ועל מה באמת את חיה? אני שואלת ברצינות , נראה לי שאם עוברים לתזונה חיונית צריך מאוד להעשיר את מגוון הפירות והירקות שאוכלים לא? שייק ירוק למשל , זה משהו שקשה לי לראות את עצמי מכינה ....
התכוונת לחלב , נכון? כי בשר אני לא אוכלת רב חיי ואפילו ברב הזמן זה לא ממש מסיבות אידיאולוגיות , סתם כי לא מתאים לי לאכול חיות , אפילו מגעיל אותי (חוץ מבהריונות , פתאום יש לי קרייבינגס לבשר, אבל אחרי לידות אני לא יכולה לחשוב על זה אפילו , תני לי רק אורז מלא עם ירקות..)
הייתה לי כבר תקופה ללא מוצרי חלב, די ארוכה אפילו , עד ההריון של הגדולה שלי , לקראת סופו התחלתי עם קוטג' ואז מעדני חלב ואז חגיגה.. היום נשארתי בעיקר עם גבינות צאן חצי קשות , זה לא חלק גדול מהתפריט שלי ועדיין קשה לי לוותר , בעיקר כי יש לי ולאיש תחביב של חגיגות גבינות ויין...
לגבי המלח - הכנתי היום מרק ללא מלח וכמעט ללא תבלינים , אני לא מתבלת המון ומרקים בדרך כלל כמעט ולא כי אני מכניסה המון נותני טעם. היום הכנתי מרק ירקות , העשרתי אותו עם עדשים וגריסים זו פעם ראשונה שלי עם גריסים ושמתי הרבה יותר מידי , אז יצא מן תבשיל ירקות וגריסים עם קצת מים ודווקא היה לא רע , אבל למרות שהוא היה ללא מלח אכלתי ממנו 3 קערות , אבל הן לא היו מאוד גדולות וזו הייתה ארוחת צהריים שלי אחרי שבבוקר אכלתי פרוסת לחם , בננה , תפוז, מלפפון וגזר.
אחר הצהריים שתיתי את הקפה שלי עם שתי עוגיות שיבולת שועל מעולות שהכנתי ואז בערב פרקתי כל עול עם ביצים , לחם , וירקות שהכנתי בתנור...
אחרי ארוחת הצהריים הרגשתי נעים בבטן , הייתי שבעה אבל לא מלאה מדי, לא מפוצצת . אחרי ארוחת הערב הבטן התנפחה והרגשתי מלאות כזו ... בצהריים היא הייתה חסרה לי , למרות שההרגשה היא הרבה יותר טובה בלי זה , זה כאילו משהו שהתרגלתי להרגיש אחרי שאני אוכלת ...
תודה על זה. אני שומעת את זה מהרבה אנשים. אולי את תצליחי לענות לי למה בעצם. למה אי אפשר לאכול שתיים שלוש בננות בשלות ולהיות שבעה? אני שואלת כי זה בדיוק מה שאני עושה כשאני מגיעה הביתה רעבה ואין לי כוח לכלום. אני טוחנת בננות
ועל מה באמת את חיה? אני שואלת ברצינות , נראה לי שאם עוברים לתזונה חיונית צריך מאוד להעשיר את מגוון הפירות והירקות שאוכלים לא? שייק ירוק למשל , זה משהו שקשה לי לראות את עצמי מכינה ....
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
אני עונה בנוסף לתשובה של גוגוס על ירקות ופירות, כי אין לי בעיה בתיאוריה לחיות על זה. הבעהי שאני מתעצלת.
אז, מתחילה מפירות (ולא שמה פסיקים, יש יותר מישי פירות וירקות) תפוח אגס תפוז בננה אפרסמון גויאבה מלון אבטיח אננס קוקוס דובדבן תות פומלה ופומליטה רימון
ירקות: מלפפון עגבניה כרוב בשלוש גרסאות שום בצל ארטישוק תפוח אדמה בטטה קישואים דלעת דלורית חציל תרד תירס אפונה פלפל קולורבי סלק
עלים ירוקים ונבטים - יש עשרות סוגים אז אני לא אפרט, אני רק אגיד - חוביזה וסרפד. לצאת החוצה ולקטוף.
וגם חומוס, טחינה, פשתן, עדשים.
אז, מתחילה מפירות (ולא שמה פסיקים, יש יותר מישי פירות וירקות) תפוח אגס תפוז בננה אפרסמון גויאבה מלון אבטיח אננס קוקוס דובדבן תות פומלה ופומליטה רימון
ירקות: מלפפון עגבניה כרוב בשלוש גרסאות שום בצל ארטישוק תפוח אדמה בטטה קישואים דלעת דלורית חציל תרד תירס אפונה פלפל קולורבי סלק
עלים ירוקים ונבטים - יש עשרות סוגים אז אני לא אפרט, אני רק אגיד - חוביזה וסרפד. לצאת החוצה ולקטוף.
וגם חומוס, טחינה, פשתן, עדשים.
החיוניות שלי חלק רביעי
אישה יקרה, ברשותך, אני עוזבת את הנושא. @}
-
- הודעות: 5515
- הצטרפות: 29 מרץ 2012, 10:55
החיוניות שלי חלק רביעי
את לא צריכה את הרשות שלי.
אני אשמח אם תסיביר למה ועוד יותר אשמח אם מתישהו תחזרי לנושאים - כי יש כמה:
איך להסביר דברים שסותרים אמיתות חברתיות בלי להראות פנאטית ובלי להפחיד?
מה דעתך על תזונה בהריון?
האם תמיד "לא" זה רע?
וכמובן, עוד מאכלים ששכחתי - שסק, קיווי, אבוקדו.
אני אשמח אם תסיביר למה ועוד יותר אשמח אם מתישהו תחזרי לנושאים - כי יש כמה:
איך להסביר דברים שסותרים אמיתות חברתיות בלי להראות פנאטית ובלי להפחיד?
מה דעתך על תזונה בהריון?
האם תמיד "לא" זה רע?
וכמובן, עוד מאכלים ששכחתי - שסק, קיווי, אבוקדו.
החיוניות שלי חלק רביעי
התכוונת לחלב , נכון?
כן, בטח. מרוב דיבורים על הבשר נתקע לי.
זה לא חלק גדול מהתפריט שלי ועדיין קשה לי לוותר
את בטוחה שאת בכלל רוצה? את נשמעת מרוצה ומסופקת. שוב, לא כדאי בכוח.
וזו הייתה ארוחת צהריים שלי אחרי שבבוקר אכלתי פרוסת לחם , בננה , תפוז, מלפפון וגזר.
את כותבת כך כי לדעתך זו ארוחה קטנה שלא אמורים לשבוע ממנה להרבה זמן? או כזו שצריך "להשלים" אותה מאוחר יותר?
זה כאילו משהו שהתרגלתי להרגיש אחרי שאני אוכלת ...
מעניין... אז יש לך עכשיו שני סוגי שובע להשוות ביניהם.
נראה לי שאם עוברים לתזונה חיונית צריך מאוד להעשיר את מגוון הפירות והירקות שאוכלים לא?
לא. לא צריך כלום. "צריך" זה בכיתה ליד...
אני יכולה לומר לך מה קרה אצלי - פשוט נהיה לי חשק. נהייתה לי תאווה לבדוק את הטעם של כל דבר ונהייתה לי תאווה לבדוק מחדש דברים שכבר הכרתי תחת המסגרת החדשה. לבדוק אותם בנפרד, לבדוק אותם בסלט, לבדוק אותם בשייק. סקרנות... לא כי צריך. לא צריך כלום.
שייק ירוק למשל , זה משהו שקשה לי לראות את עצמי מכינה ....
אז אל. שייק ירוק זה לא מרכיב חובה בשום תפריט. את כל הירוק הזה את יכולה לטעום בשמחה ככה סתם או בסלט אם עם פירות חתוכים.
כתבתי למעלה שב 811 הוא מרכיב תפריט לארבעה שבועות שכל הירוקים בו מתמצים בחסה, סלרי וקצת כרוב. בלי שום שייק ירוק. האם אפשר להיות בריאים ושמחים בתפריט כזה? כנראה שכן. האם את? לא יודעת. עד שלא מנסים לא יודעים. אני, למשל, לא. הירוקים חסרים לי. אני באמת אוכלת כמויות אדירות של חסה, בערך שני ראשים שלמים ביום, כי אני מתה על זה, אבל יש עוד המון דברים שאני אוהבת ובלי זה אני מרגישה פחות אנרגטית וקצת כבדה מדי רק על המון פירות.
כן, בטח. מרוב דיבורים על הבשר נתקע לי.
זה לא חלק גדול מהתפריט שלי ועדיין קשה לי לוותר
את בטוחה שאת בכלל רוצה? את נשמעת מרוצה ומסופקת. שוב, לא כדאי בכוח.
וזו הייתה ארוחת צהריים שלי אחרי שבבוקר אכלתי פרוסת לחם , בננה , תפוז, מלפפון וגזר.
את כותבת כך כי לדעתך זו ארוחה קטנה שלא אמורים לשבוע ממנה להרבה זמן? או כזו שצריך "להשלים" אותה מאוחר יותר?
זה כאילו משהו שהתרגלתי להרגיש אחרי שאני אוכלת ...
מעניין... אז יש לך עכשיו שני סוגי שובע להשוות ביניהם.
נראה לי שאם עוברים לתזונה חיונית צריך מאוד להעשיר את מגוון הפירות והירקות שאוכלים לא?
לא. לא צריך כלום. "צריך" זה בכיתה ליד...
אני יכולה לומר לך מה קרה אצלי - פשוט נהיה לי חשק. נהייתה לי תאווה לבדוק את הטעם של כל דבר ונהייתה לי תאווה לבדוק מחדש דברים שכבר הכרתי תחת המסגרת החדשה. לבדוק אותם בנפרד, לבדוק אותם בסלט, לבדוק אותם בשייק. סקרנות... לא כי צריך. לא צריך כלום.
שייק ירוק למשל , זה משהו שקשה לי לראות את עצמי מכינה ....
אז אל. שייק ירוק זה לא מרכיב חובה בשום תפריט. את כל הירוק הזה את יכולה לטעום בשמחה ככה סתם או בסלט אם עם פירות חתוכים.
כתבתי למעלה שב 811 הוא מרכיב תפריט לארבעה שבועות שכל הירוקים בו מתמצים בחסה, סלרי וקצת כרוב. בלי שום שייק ירוק. האם אפשר להיות בריאים ושמחים בתפריט כזה? כנראה שכן. האם את? לא יודעת. עד שלא מנסים לא יודעים. אני, למשל, לא. הירוקים חסרים לי. אני באמת אוכלת כמויות אדירות של חסה, בערך שני ראשים שלמים ביום, כי אני מתה על זה, אבל יש עוד המון דברים שאני אוהבת ובלי זה אני מרגישה פחות אנרגטית וקצת כבדה מדי רק על המון פירות.
החיוניות שלי חלק רביעי
את לא צריכה את הרשות שלי.
לא מדויק. אם תתעקשי אני אשקול את זה. וזה מה שאת עושה, בדרכך הייחודית, ואני שומעת.
בואי נסכם שעוזבים במנוחה את הדפים שכבר נכתבו אבל לא בהכרח את הנושאים שלהם. מתאים?
הסיבה היא שאני חושבת שאלו דפים סופר חשובים, מלאים במידע מועיל, ושהם נכתבו בהמון אהבה וכוונות טובות. אז עכשיו לבוא ולצקצק בלשון נראה לי לא הוגן בכלל.
איך להסביר דברים שסותרים אמיתות חברתיות בלי להראות פנאטית ובלי להפחיד?
אני לא יודעת לנסח כלל. אני יודעת שאני מסבירה המון דברים כאלה להמון אנשים שונים ושטרם נתקלתי בתגובה שאומרת הי, את פנאטית ואת מפחידה אותי.
אני חושבת שזה מתחיל מחוויה אישית, ממשיך בהרבה הומור (כולל הומור עצמי) וברוח כללית קלילה ולא כבדה, בלי להשאיר רושם שמנסים פה לשנות סדרי עולם נורא חשובים, ונגמר בזה שנותנים תמיכה רגשית למה שעולה ולא משדרים שיפוטיות כלפי בחירות אחרות. זה ככה בערך.
מה דעתך על תזונה בהריון?
זו שאלה קצת כללית לי מדי. מה בדיוק את שואלת?
האם תמיד "לא" זה רע?
כן. אבל זה על תנאי. עד שיוכח אחרת. אני פתוחה להקשיב בעניין. ורק כדי שיהיה ברור - אני עצמי אומרת המון לא. הרבה יותר מדי. אני בשאיפה תמידית לצמצום של העניין אבל זה קשה לי מאוד.
ועוד משהו - הייתי מנסחת אחרת. ה"לא" הוא לא רע. הוא מבטא משהו. לעתים קרובות משהו עמוק. משהו עמוק לא יכול להיות רע. אז אם לדייק, "לא" היא תמיד האופציה הפחות טובה. זה ניסוח מהותי כי זה לא פוסל אותו או מניח שיפוט על מי שעושה בו שימוש, ובו זמנית זה מזכיר שיש אפשרויות נוספות שלעתים נשכחות בגלל הקלות שבה ה"לא" מגיע. זה מניח את ה"לא" בראייה יחסית במקום בראייה אובייקטיבית.
לא מדויק. אם תתעקשי אני אשקול את זה. וזה מה שאת עושה, בדרכך הייחודית, ואני שומעת.
בואי נסכם שעוזבים במנוחה את הדפים שכבר נכתבו אבל לא בהכרח את הנושאים שלהם. מתאים?
הסיבה היא שאני חושבת שאלו דפים סופר חשובים, מלאים במידע מועיל, ושהם נכתבו בהמון אהבה וכוונות טובות. אז עכשיו לבוא ולצקצק בלשון נראה לי לא הוגן בכלל.
איך להסביר דברים שסותרים אמיתות חברתיות בלי להראות פנאטית ובלי להפחיד?
אני לא יודעת לנסח כלל. אני יודעת שאני מסבירה המון דברים כאלה להמון אנשים שונים ושטרם נתקלתי בתגובה שאומרת הי, את פנאטית ואת מפחידה אותי.
אני חושבת שזה מתחיל מחוויה אישית, ממשיך בהרבה הומור (כולל הומור עצמי) וברוח כללית קלילה ולא כבדה, בלי להשאיר רושם שמנסים פה לשנות סדרי עולם נורא חשובים, ונגמר בזה שנותנים תמיכה רגשית למה שעולה ולא משדרים שיפוטיות כלפי בחירות אחרות. זה ככה בערך.
מה דעתך על תזונה בהריון?
זו שאלה קצת כללית לי מדי. מה בדיוק את שואלת?
האם תמיד "לא" זה רע?
כן. אבל זה על תנאי. עד שיוכח אחרת. אני פתוחה להקשיב בעניין. ורק כדי שיהיה ברור - אני עצמי אומרת המון לא. הרבה יותר מדי. אני בשאיפה תמידית לצמצום של העניין אבל זה קשה לי מאוד.
ועוד משהו - הייתי מנסחת אחרת. ה"לא" הוא לא רע. הוא מבטא משהו. לעתים קרובות משהו עמוק. משהו עמוק לא יכול להיות רע. אז אם לדייק, "לא" היא תמיד האופציה הפחות טובה. זה ניסוח מהותי כי זה לא פוסל אותו או מניח שיפוט על מי שעושה בו שימוש, ובו זמנית זה מזכיר שיש אפשרויות נוספות שלעתים נשכחות בגלל הקלות שבה ה"לא" מגיע. זה מניח את ה"לא" בראייה יחסית במקום בראייה אובייקטיבית.
החיוניות שלי חלק רביעי
את כותבת כך כי לדעתך זו ארוחה קטנה שלא אמורים לשבוע ממנה להרבה זמן? או כזו שצריך "להשלים" אותה מאוחר יותר?
אני כותבת כך כי אכלתי בבוקר פרוסת לחם עם הקפה. ואז הייתי רעבה , אז אכלתי בננה ושוב הייתי רעבה , אז אכלתי תפוז וכך הלאה.. וכל הזמן הזה חשבתי לעצי - אולי אני אכין איזה מנת גרנולה , או עוד פרוסת לחם , או משהו כזה , שישביע אותי , אולי אם הייתי ישר אוכלת נגיד, שלוש בננות , זה היה סוגר את הפינה , אבל אכלתי ככה תוך כדי וכשהגעתי לצהריים, עדיין הייתי רעבה , אז אכלתי גם ממש מוקדם כי המרק כבר היה מוכן...
אבל כן , מבחינתי פירות וירקות זה כאילו לא באמת אוכל , אוכל דיאטטי כזה , שלא סופרים (כי אף פעם אני לא אוכלת מספיק ממנו) אני יודעת שזו תפיסה מיושנת , שאינה נכונה , אבל ככה זה תקוע אצלי בראש...
לגבי משהו שכתבת לי , שעדיף בלי מוצרי חלב מאשר בלי בשר - אני מאוד מתחברת לטיעון ההומני שמאחורי זה , אבל ,זה לא או או מבחינתי , בשר אני לא אוכלת. אם יתחשק לי , אני אוכל , אבל לא רואה את זה קורה... חלב לעומת זאת... אני באמת מאמינה שזה לא בריא לנו ובגלל זה כל כך בקלות מוותרת על חלב ניגר , אבל על גבינות כבר יותר קשה..
מה זה 811?? ראיתי שכתבת אבל אני לא מכירה....
ודבר אחרון - את כותבת " לא חייבים" ו" לא בכח" אבל בתחילת הבלוג את די נלחמת בתשוקות שלך מול האוכל , אני לא אומרת את זה כדי להוכיח אותך , אני מהטיפוסים ה"רכים" אני תמיד רכה עם עצמי , מוותרת לעצמי, בולחת ומפרגנת , הייתי שמחה ללמוד להיות קצת כמוך , לא סולחת, לא מוותרת ומאפשרת לעצמך לסמן יעד ולהגיע אליו.
אני כותבת כך כי אכלתי בבוקר פרוסת לחם עם הקפה. ואז הייתי רעבה , אז אכלתי בננה ושוב הייתי רעבה , אז אכלתי תפוז וכך הלאה.. וכל הזמן הזה חשבתי לעצי - אולי אני אכין איזה מנת גרנולה , או עוד פרוסת לחם , או משהו כזה , שישביע אותי , אולי אם הייתי ישר אוכלת נגיד, שלוש בננות , זה היה סוגר את הפינה , אבל אכלתי ככה תוך כדי וכשהגעתי לצהריים, עדיין הייתי רעבה , אז אכלתי גם ממש מוקדם כי המרק כבר היה מוכן...
אבל כן , מבחינתי פירות וירקות זה כאילו לא באמת אוכל , אוכל דיאטטי כזה , שלא סופרים (כי אף פעם אני לא אוכלת מספיק ממנו) אני יודעת שזו תפיסה מיושנת , שאינה נכונה , אבל ככה זה תקוע אצלי בראש...
לגבי משהו שכתבת לי , שעדיף בלי מוצרי חלב מאשר בלי בשר - אני מאוד מתחברת לטיעון ההומני שמאחורי זה , אבל ,זה לא או או מבחינתי , בשר אני לא אוכלת. אם יתחשק לי , אני אוכל , אבל לא רואה את זה קורה... חלב לעומת זאת... אני באמת מאמינה שזה לא בריא לנו ובגלל זה כל כך בקלות מוותרת על חלב ניגר , אבל על גבינות כבר יותר קשה..
מה זה 811?? ראיתי שכתבת אבל אני לא מכירה....
ודבר אחרון - את כותבת " לא חייבים" ו" לא בכח" אבל בתחילת הבלוג את די נלחמת בתשוקות שלך מול האוכל , אני לא אומרת את זה כדי להוכיח אותך , אני מהטיפוסים ה"רכים" אני תמיד רכה עם עצמי , מוותרת לעצמי, בולחת ומפרגנת , הייתי שמחה ללמוד להיות קצת כמוך , לא סולחת, לא מוותרת ומאפשרת לעצמך לסמן יעד ולהגיע אליו.
החיוניות שלי חלק רביעי
אני כותבת כך כי אכלתי בבוקר פרוסת לחם עם הקפה. ואז הייתי רעבה.
אני לא יודעת מה איתך, אבל לו אני הייתי אוכלת בבוקר לחם תמיד הייתי נשארת רעבה. וזה לא סתם רעב, זה חור. וזה באמת חור שקשה לי לסתום כי כל מה שבא לי, בדיוק כמו שכתבת בעצמך, זה עוד ועוד לחם.
פירות וירקות זה כאילו לא באמת אוכל , אוכל דיאטטי כזה , שלא סופרים (כי אף פעם אני לא אוכלת מספיק ממנו) אני יודעת שזו תפיסה מיושנת , שאינה נכונה , אבל ככה זה תקוע אצלי בראש...
הלוואי והיתה לי דרך להסביר עד כמה אני מבינה לעומק את המשפט הזה. וזה באמת יוצר קושי. קושי אמיתי. הוא מתחיל להתאדות באיזשהו שלב אם נכנסים לתהליך אמיתי. את זה אני יכולה להבטיח. עברתי את זה בעצמי וראיתי אחרים עוברים את זה.
אבל על גבינות כבר יותר קשה..
אז אל תוותרי. פשוט אל. אל תלכי איפה שקשה. אם מתאים לך להפחית תפחיתי. אם מתאים לך לחפש דברים יקרים ברמה גבוהה לכי לשם. אבל לכי עם הגוף שלך. לא עם הראש. למשל... בשבילי משהו כמו "יש לי מנהג מגניב עם האיש" לא היה מחזיק מעמד. כי זה לא מהגוף. ובראייה שלי כל זמן איכות אפשר להחליף במשהו אחר. אבל זו אני. את יכולה לשקול את זה. לראות מה משפט כזה מעורר בך. התנגדות? אולי אפילו כעס? משהו מהחלק הזה של הספקטרום הרגשי? אם כן, עזבי. אם את אומרת לעצמך - וואלה, נכון, אפשר גם אחרת וכו'... כל מה שצריך זה לגלגל את המחשבה הזו מספיק זמן לפני שדברים יתחילו לנוע.
מה זה 811?? ראיתי שכתבת אבל אני לא מכירה....
ספר של ד"ר גראהם, דיאטת 80/10/10. אפשר להוריד אותו בחינם ברשת והוא מרתק, גם אם מעורר אי נוחות חלק מהזמן.
הייתי שמחה ללמוד להיות קצת כמוך, לא סולחת, לא מוותרת ומאפשרת לעצמך לסמן יעד ולהגיע אליו.
לא כדאי לך. באמת. התהליך שלי התחיל לנוע רק כשוויתרתי על זה. וככל שוויתרתי, כי זה לא קרה בבת אחת, ככה הוא זז יותר מהר.
מה שכן, יש בעיניי הבדל מהותי בים שני החלקים. לא לסלוח זה דבר אחד. זה דבר שלא עובד
לא לוותר, אבל לא מתוך מאבק, אלא מתוך סקרנות וכמיהה למשהו טוב, זה דבר אחר. זה דבר שכן עובד וגם סימון יעדים עובד אבל רק אם הם ריאליים ולוקחים בחשבון את הנקודה שבה את נמצאת בתהליך שלך.
אני לא יודעת מה איתך, אבל לו אני הייתי אוכלת בבוקר לחם תמיד הייתי נשארת רעבה. וזה לא סתם רעב, זה חור. וזה באמת חור שקשה לי לסתום כי כל מה שבא לי, בדיוק כמו שכתבת בעצמך, זה עוד ועוד לחם.
פירות וירקות זה כאילו לא באמת אוכל , אוכל דיאטטי כזה , שלא סופרים (כי אף פעם אני לא אוכלת מספיק ממנו) אני יודעת שזו תפיסה מיושנת , שאינה נכונה , אבל ככה זה תקוע אצלי בראש...
הלוואי והיתה לי דרך להסביר עד כמה אני מבינה לעומק את המשפט הזה. וזה באמת יוצר קושי. קושי אמיתי. הוא מתחיל להתאדות באיזשהו שלב אם נכנסים לתהליך אמיתי. את זה אני יכולה להבטיח. עברתי את זה בעצמי וראיתי אחרים עוברים את זה.
אבל על גבינות כבר יותר קשה..
אז אל תוותרי. פשוט אל. אל תלכי איפה שקשה. אם מתאים לך להפחית תפחיתי. אם מתאים לך לחפש דברים יקרים ברמה גבוהה לכי לשם. אבל לכי עם הגוף שלך. לא עם הראש. למשל... בשבילי משהו כמו "יש לי מנהג מגניב עם האיש" לא היה מחזיק מעמד. כי זה לא מהגוף. ובראייה שלי כל זמן איכות אפשר להחליף במשהו אחר. אבל זו אני. את יכולה לשקול את זה. לראות מה משפט כזה מעורר בך. התנגדות? אולי אפילו כעס? משהו מהחלק הזה של הספקטרום הרגשי? אם כן, עזבי. אם את אומרת לעצמך - וואלה, נכון, אפשר גם אחרת וכו'... כל מה שצריך זה לגלגל את המחשבה הזו מספיק זמן לפני שדברים יתחילו לנוע.
מה זה 811?? ראיתי שכתבת אבל אני לא מכירה....
ספר של ד"ר גראהם, דיאטת 80/10/10. אפשר להוריד אותו בחינם ברשת והוא מרתק, גם אם מעורר אי נוחות חלק מהזמן.
הייתי שמחה ללמוד להיות קצת כמוך, לא סולחת, לא מוותרת ומאפשרת לעצמך לסמן יעד ולהגיע אליו.
לא כדאי לך. באמת. התהליך שלי התחיל לנוע רק כשוויתרתי על זה. וככל שוויתרתי, כי זה לא קרה בבת אחת, ככה הוא זז יותר מהר.
מה שכן, יש בעיניי הבדל מהותי בים שני החלקים. לא לסלוח זה דבר אחד. זה דבר שלא עובד
לא לוותר, אבל לא מתוך מאבק, אלא מתוך סקרנות וכמיהה למשהו טוב, זה דבר אחר. זה דבר שכן עובד וגם סימון יעדים עובד אבל רק אם הם ריאליים ולוקחים בחשבון את הנקודה שבה את נמצאת בתהליך שלך.
החיוניות שלי חלק רביעי
לו אני הייתי אוכלת בבוקר לחם תמיד הייתי נשארת רעבה.
הזכיר לי משהו, את הסיבוב הקודם שלי ושל האיש באנגליה, כשהייתי אשה אחרת לגמרי ביחס שלי לתזונה.
באנגליה ניתן היה כבר אז לקנות לחם שלא היה בישראל ולדעתי עדיין אין בישראל. לחם אוויר אני קוראת לו. משהו כל כך רך ונעים שמתחשק לתפור ממנו שמיכה ולהתכסות. זה לחם הכי ריק שניתן להעלות על הדעת מבחינת ערכים תזונתיים והכי מלא בג'יפה. בהתחלה חשבתי לעצמי שאוכל כמו בארץ. פרוסה עם הקפה. מה לעשות שזה לא הספיק. אז העליתי לשתיים. גם זה לא הספיק. שום תחושת שובע לא הגיעה אלי. אז שמתי שלוש. עם הרבה חמאה. גם זה לא הספיק. אבל לא יכולתי לעלות לארבע כי כבר לא היה מקום במקפצה (הטוסטרים האלה של הלחם).
לרגע אחד לא עצרתי לחשוב, רגע, אם אני אוכלת ואוכלת ואוכלת והשובע לא מגיע, אולי זה בגלל שמשהו לא בסדר במה שאני אוכלת?
אח, ימים אחרים לגמרי...
הזכיר לי משהו, את הסיבוב הקודם שלי ושל האיש באנגליה, כשהייתי אשה אחרת לגמרי ביחס שלי לתזונה.
באנגליה ניתן היה כבר אז לקנות לחם שלא היה בישראל ולדעתי עדיין אין בישראל. לחם אוויר אני קוראת לו. משהו כל כך רך ונעים שמתחשק לתפור ממנו שמיכה ולהתכסות. זה לחם הכי ריק שניתן להעלות על הדעת מבחינת ערכים תזונתיים והכי מלא בג'יפה. בהתחלה חשבתי לעצמי שאוכל כמו בארץ. פרוסה עם הקפה. מה לעשות שזה לא הספיק. אז העליתי לשתיים. גם זה לא הספיק. שום תחושת שובע לא הגיעה אלי. אז שמתי שלוש. עם הרבה חמאה. גם זה לא הספיק. אבל לא יכולתי לעלות לארבע כי כבר לא היה מקום במקפצה (הטוסטרים האלה של הלחם).
לרגע אחד לא עצרתי לחשוב, רגע, אם אני אוכלת ואוכלת ואוכלת והשובע לא מגיע, אולי זה בגלל שמשהו לא בסדר במה שאני אוכלת?
אח, ימים אחרים לגמרי...
החיוניות שלי חלק רביעי
בשבילי משהו כמו "יש לי מנהג מגניב עם האיש" לא היה מחזיק מעמד. כי זה לא מהגוף. ובראייה שלי כל זמן איכות אפשר להחליף במשהו אחר.
את כל כך צודקת , כבר כתבתי שאני נגררת אחריו באוכל , לטוב ולרע , לשמחתי הוא לא אכלן גדול , אז מצד אחד אני לא אקח מנה נוספת מהפסטה , כי הוא כבר מזמן הפסיק לאכול ובאמת הגיע הזמן שגם אני ... ומצד שני , כשמתחשק לו לרדת על קילו של גלידה אני זורמת איתו בכיף ובשמחה למרות שלא הייתי חושבת על זה בכלל בעצמי...
אין ספק שעמוד שדרה זה משהו חלש אצלי (או יותר נכון, גמיש, גם פיזית , אגב) יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות , אבל הייתי שמחה שתהיה לי דעה מוצקה יותר לגבי דברים , אני בטוחה שזה יתרום לי המון גם מחוץ לצלחת.
אני לא יודעת מה איתך, אבל לו אני הייתי אוכלת בבוקר לחם תמיד הייתי נשארת רעבה. וזה לא סתם רעב, זה חור. וזה באמת חור שקשה לי לסתום כי כל מה שבא לי, בדיוק כמו שכתבת בעצמך, זה עוד ועוד לחם.
לא עשיתי יותר מידי ניסיונות , אבל ארוחת בוקר של לחם , ביצה וירקות בדרך כלל תספק אותי, או יוגורט עם גרנולה , או שתי פרוסות לחם עם ירקות על יד
כשניסיתי לאכול עד הצהריים רק פירות ואגוזים , הרגשתי רעבה כל הבוקר וזה השפיע על שאר היום , למרות שלאחרונה , ארוחת בוקר של תפוח , כמה אגוזים ותמר דווקא טובה לי מאוד גם במה שהיא נותנת לי וגם נורא קל להכין אותה
את כל כך צודקת , כבר כתבתי שאני נגררת אחריו באוכל , לטוב ולרע , לשמחתי הוא לא אכלן גדול , אז מצד אחד אני לא אקח מנה נוספת מהפסטה , כי הוא כבר מזמן הפסיק לאכול ובאמת הגיע הזמן שגם אני ... ומצד שני , כשמתחשק לו לרדת על קילו של גלידה אני זורמת איתו בכיף ובשמחה למרות שלא הייתי חושבת על זה בכלל בעצמי...
אין ספק שעמוד שדרה זה משהו חלש אצלי (או יותר נכון, גמיש, גם פיזית , אגב) יש לזה יתרונות ויש לזה חסרונות , אבל הייתי שמחה שתהיה לי דעה מוצקה יותר לגבי דברים , אני בטוחה שזה יתרום לי המון גם מחוץ לצלחת.
אני לא יודעת מה איתך, אבל לו אני הייתי אוכלת בבוקר לחם תמיד הייתי נשארת רעבה. וזה לא סתם רעב, זה חור. וזה באמת חור שקשה לי לסתום כי כל מה שבא לי, בדיוק כמו שכתבת בעצמך, זה עוד ועוד לחם.
לא עשיתי יותר מידי ניסיונות , אבל ארוחת בוקר של לחם , ביצה וירקות בדרך כלל תספק אותי, או יוגורט עם גרנולה , או שתי פרוסות לחם עם ירקות על יד
כשניסיתי לאכול עד הצהריים רק פירות ואגוזים , הרגשתי רעבה כל הבוקר וזה השפיע על שאר היום , למרות שלאחרונה , ארוחת בוקר של תפוח , כמה אגוזים ותמר דווקא טובה לי מאוד גם במה שהיא נותנת לי וגם נורא קל להכין אותה
החיוניות שלי חלק רביעי
וזה באמת חור שקשה לי לסתום כי כל מה שבא לי, בדיוק כמו שכתבת בעצמך, זה עוד ועוד לחם.
ואולי את מדברת על רעב אחר , אולי כשאוכלים רק פירות וירקות , אז אין אותו , הקרייב הזה לעוד כל הזמן
נו , טוב, אולי מתישהוא אצטרך לנסות את זה...
ואולי את מדברת על רעב אחר , אולי כשאוכלים רק פירות וירקות , אז אין אותו , הקרייב הזה לעוד כל הזמן
נו , טוב, אולי מתישהוא אצטרך לנסות את זה...
החיוניות שלי חלק רביעי
אין ספק שעמוד שדרה זה משהו חלש אצלי
מפריחה לך בלון ניסוי, תראי אם זה מדבר אליך, לנסח מחדש, באופן שמדגיש תמיד את הצדדים החיוביים שלך - במקום מה שכתבת, לכתוב "אין ספק שאני מוכנה הרבה פעמים לשתף פעולה עם אחרים, ולאפשר להם לספק את הרצונות שלהם, ואני גם עושה את זה כך שהם ירגישו טוב עם עצמם ולא יהיה שם משהו שמצר את הצעדים".
אני כותבת את זה ככה כי את כמו האיש שלי. ואני לא רואה אותו כחסר עמוד שדרה אלא כאיש אוהב שיודע לזרום איתי ומאפשר לי לעשות מה שאני רוצה באותו רגע בלי להתעכב על זה באופן שיוציא לי את הרוח מהמפרשים.
ואם להתחבר לנושא שעלה רגע קודם - הוא איש שאומר "כן". להכל "כן". וזה לא בגלל שאין לו חוט שדרה. הוא פשוט חיובי ומיטיב ונעים לו שאני שמחה ושאני מקבלת את מבוקשי. נראה לי שגם את כזאת?
לגבי ארוחות הבוקר - אולי יש לך סגנון שונה משלי, אבל כמו שאמרתי, יש אצלי סוגים שונים של רעב ושובע. יש כאלה שמאוד קל לבלבל אותם אם הראש אומר להם שזה משביע אז הם מצייתים. ואם הוא אומר להם שזה אוכל של חיות ולכן זה לא משביע אז הם מצייתים. אבל יש סוגי רעב ושובע חדשים יותר, היום כבר יחסית יציבים, שלא מקשיבים לשטויות האלה וממשיכים לדבר עם הגוף מעל הראש של הראש.
אולי כשאוכלים רק פירות וירקות , אז אין אותו , הקרייב הזה לעוד כל הזמן
יש ויש. אבל צורתו אחרת, תדירות הגעתו נמוכה יותר, עוצמתו פוחתת. אבל יש. כמו תזכורת לעבר הלא רחוק. כמו משהו שנשאר ומבקש שלא יזרקו אותו לכלבים כי הוא עוד לא סיים כאן. אני משתדלת להקשיב למה שהוא אומר אבל לא בהכרח להתנהג בהתאם.
מזכיר לי את אחד ממשפטי המפתח בתקשורת לא אלימה - זה שמישהו מבטא מולי צורך בצורה מאוד מדויקת, ואני מקשיבה לצורך הזה ומבינה אותו בדיוק כמו שהוא, עוד לא אומר שאני חייבת להיות זו שמספקת את הצורך הזה. ככה זה עם הקול הזה. זה צורך מסוג מסוים. אני מקשיבה לו ומנסה להבין אותו ככל יכולתי. לספק? אה, גם זה בכיתה ליד
מפריחה לך בלון ניסוי, תראי אם זה מדבר אליך, לנסח מחדש, באופן שמדגיש תמיד את הצדדים החיוביים שלך - במקום מה שכתבת, לכתוב "אין ספק שאני מוכנה הרבה פעמים לשתף פעולה עם אחרים, ולאפשר להם לספק את הרצונות שלהם, ואני גם עושה את זה כך שהם ירגישו טוב עם עצמם ולא יהיה שם משהו שמצר את הצעדים".
אני כותבת את זה ככה כי את כמו האיש שלי. ואני לא רואה אותו כחסר עמוד שדרה אלא כאיש אוהב שיודע לזרום איתי ומאפשר לי לעשות מה שאני רוצה באותו רגע בלי להתעכב על זה באופן שיוציא לי את הרוח מהמפרשים.
ואם להתחבר לנושא שעלה רגע קודם - הוא איש שאומר "כן". להכל "כן". וזה לא בגלל שאין לו חוט שדרה. הוא פשוט חיובי ומיטיב ונעים לו שאני שמחה ושאני מקבלת את מבוקשי. נראה לי שגם את כזאת?
לגבי ארוחות הבוקר - אולי יש לך סגנון שונה משלי, אבל כמו שאמרתי, יש אצלי סוגים שונים של רעב ושובע. יש כאלה שמאוד קל לבלבל אותם אם הראש אומר להם שזה משביע אז הם מצייתים. ואם הוא אומר להם שזה אוכל של חיות ולכן זה לא משביע אז הם מצייתים. אבל יש סוגי רעב ושובע חדשים יותר, היום כבר יחסית יציבים, שלא מקשיבים לשטויות האלה וממשיכים לדבר עם הגוף מעל הראש של הראש.
אולי כשאוכלים רק פירות וירקות , אז אין אותו , הקרייב הזה לעוד כל הזמן
יש ויש. אבל צורתו אחרת, תדירות הגעתו נמוכה יותר, עוצמתו פוחתת. אבל יש. כמו תזכורת לעבר הלא רחוק. כמו משהו שנשאר ומבקש שלא יזרקו אותו לכלבים כי הוא עוד לא סיים כאן. אני משתדלת להקשיב למה שהוא אומר אבל לא בהכרח להתנהג בהתאם.
מזכיר לי את אחד ממשפטי המפתח בתקשורת לא אלימה - זה שמישהו מבטא מולי צורך בצורה מאוד מדויקת, ואני מקשיבה לצורך הזה ומבינה אותו בדיוק כמו שהוא, עוד לא אומר שאני חייבת להיות זו שמספקת את הצורך הזה. ככה זה עם הקול הזה. זה צורך מסוג מסוים. אני מקשיבה לו ומנסה להבין אותו ככל יכולתי. לספק? אה, גם זה בכיתה ליד
החיוניות שלי חלק רביעי
שני סיפורים מהבכור שלי, שלמד גם כמה דברים מאמא שלו, ואפילו טובים! (בעיניי אמא שלו)
צרכנות נבונה 1
בבית הספר ארגנו בזאר לכבוד חג המולד וראש השנה האזרחית. כולם התבקשו להביא כמה שיותר חפצים מיותרים שעשויים עוד לשמח מישהו. בית הספר מיין וארגן וסידר יפה והילדים התבקשו להביא מקסימום שני פאונד לצורך רכישות מתנות החג שלהם. הרעיון הוא שרוב הדברים יעלו 10 או 20 פנס.
האהוב המתוק שלי חזר הביתה עם שקית מלאה אבל גם עם 80 פנס. תהיתי למה עודף והוא ענה בנונשלאנט שהוא חיפש וחיפש מה לקנות אבל לא מצא משהו ששווה להוציא עליו את הכסף. יפה מאוד. ואז הוא הוסיף שרצה להביא לי קרם אבל היו כל מיני ריחות והוא לא ידע מה אני אוהב ולא רצה שזה סתם ייזרק לפח אז וויתר. אמרתי לו שהוא אלוף כי אני במילא לא עושה שימוש בשום קרם וכמה נבון מצדו לקנות רק דברים שבאמת יהיו שימושיים ולא לקנות סתם כי צריך או כי זה מתחת ליד ויש כסף.
צרכנות נבונה 2
היום יצאנו לטייל. הוא הרגיש מאוד לא טוב וכאבה לו הרגל מסקווש ששיחק אתמול בצורה מוגזמת. רציתי לפנק אותו אז הצעתי שנצעד לכיוון סאמרטאון, ניכנס למרקס אנד ספסנר, נקנה לנו פירות שווים ונעשה פיקניק. מה הוא עונה לי? - למה לקנות פירות? יש לנו המון פירות מעולים בבית ואפשר פשוט לקחת איתנו ולעשות פיקניק איפה שמתחשק לנו.
מה עונים לדבר כזה? שאמא מקולקלת וחושבת משנים של הרגל שקניית אוכל בחוץ היא בהכרח דבר מפנק? או אולי שאמא שמחה לשמוע שלמרות שהוא מוקף מבוגרים שחושבים ככה הוא עדיין לא נדבק במחלה הזו?
איזה ילד זה, בחיי... סימן לי יפה יפה איפה כדאי להיזהר.
צרכנות נבונה 1
בבית הספר ארגנו בזאר לכבוד חג המולד וראש השנה האזרחית. כולם התבקשו להביא כמה שיותר חפצים מיותרים שעשויים עוד לשמח מישהו. בית הספר מיין וארגן וסידר יפה והילדים התבקשו להביא מקסימום שני פאונד לצורך רכישות מתנות החג שלהם. הרעיון הוא שרוב הדברים יעלו 10 או 20 פנס.
האהוב המתוק שלי חזר הביתה עם שקית מלאה אבל גם עם 80 פנס. תהיתי למה עודף והוא ענה בנונשלאנט שהוא חיפש וחיפש מה לקנות אבל לא מצא משהו ששווה להוציא עליו את הכסף. יפה מאוד. ואז הוא הוסיף שרצה להביא לי קרם אבל היו כל מיני ריחות והוא לא ידע מה אני אוהב ולא רצה שזה סתם ייזרק לפח אז וויתר. אמרתי לו שהוא אלוף כי אני במילא לא עושה שימוש בשום קרם וכמה נבון מצדו לקנות רק דברים שבאמת יהיו שימושיים ולא לקנות סתם כי צריך או כי זה מתחת ליד ויש כסף.
צרכנות נבונה 2
היום יצאנו לטייל. הוא הרגיש מאוד לא טוב וכאבה לו הרגל מסקווש ששיחק אתמול בצורה מוגזמת. רציתי לפנק אותו אז הצעתי שנצעד לכיוון סאמרטאון, ניכנס למרקס אנד ספסנר, נקנה לנו פירות שווים ונעשה פיקניק. מה הוא עונה לי? - למה לקנות פירות? יש לנו המון פירות מעולים בבית ואפשר פשוט לקחת איתנו ולעשות פיקניק איפה שמתחשק לנו.
מה עונים לדבר כזה? שאמא מקולקלת וחושבת משנים של הרגל שקניית אוכל בחוץ היא בהכרח דבר מפנק? או אולי שאמא שמחה לשמוע שלמרות שהוא מוקף מבוגרים שחושבים ככה הוא עדיין לא נדבק במחלה הזו?
איזה ילד זה, בחיי... סימן לי יפה יפה איפה כדאי להיזהר.
-
- הודעות: 2179
- הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*
החיוניות שלי חלק רביעי
תראו איך הכול מסתדר בתזמון מושלם.
בימי שני אני לומדת ואוכלת עם שני האחים הקטנים שלי באוניברסיטה. בדרך כלל אנחנו מביאים את העוף של אמא משבת, או איזה מרק עם גריסים. בכל אופן, משהו מבושל.
אבל היום אחותי הקטנה, שהיא א.פרוייקט, הודיעה לי שלא יהיה לנו זמן לאכול היום אז היא חתכה ירקות והיא תביא אשכוליות שבן הזוג שלה קיבל מהקיבוץ ואני אביא שקדים ואגוזים והינה, הכול הסתדר. (כן, אני כותבת הכול עם ו' והינה עם י', ככה זה כשמלמדים עברית באולפן. אני גם כותבת אימא עם י', אבל פה אני מתאפקת.)
מה שכן, אני לא מרגישה כל כך טוב.
יש לי הרגשה שעד שאני לא אפטר מהקפה שאחראי על הרבה מכאבי הראש שלי, אני לא באמת אצליח לבדוק שום תזונה. אבל אני כל כך כל כך כל כך אוהבת קפה.
(אני רק רציתי להגיד שאני קוראת אתכן ואפילו באדיקות, רק שאין לי כל כך מה להגיד תמיד. אני מרגישה כמו נרקיס שרואה רק את עצמו כשאני כותבת מבלי להגיב לדיוני שמתרחשים מעלי, אבל אני מעדיפה לא להגיב מאשר להגיד סתם שטויות. המוח שלי מרשמלו בימים אלה משום מה.)
בימי שני אני לומדת ואוכלת עם שני האחים הקטנים שלי באוניברסיטה. בדרך כלל אנחנו מביאים את העוף של אמא משבת, או איזה מרק עם גריסים. בכל אופן, משהו מבושל.
אבל היום אחותי הקטנה, שהיא א.פרוייקט, הודיעה לי שלא יהיה לנו זמן לאכול היום אז היא חתכה ירקות והיא תביא אשכוליות שבן הזוג שלה קיבל מהקיבוץ ואני אביא שקדים ואגוזים והינה, הכול הסתדר. (כן, אני כותבת הכול עם ו' והינה עם י', ככה זה כשמלמדים עברית באולפן. אני גם כותבת אימא עם י', אבל פה אני מתאפקת.)
מה שכן, אני לא מרגישה כל כך טוב.
יש לי הרגשה שעד שאני לא אפטר מהקפה שאחראי על הרבה מכאבי הראש שלי, אני לא באמת אצליח לבדוק שום תזונה. אבל אני כל כך כל כך כל כך אוהבת קפה.
(אני רק רציתי להגיד שאני קוראת אתכן ואפילו באדיקות, רק שאין לי כל כך מה להגיד תמיד. אני מרגישה כמו נרקיס שרואה רק את עצמו כשאני כותבת מבלי להגיב לדיוני שמתרחשים מעלי, אבל אני מעדיפה לא להגיב מאשר להגיד סתם שטויות. המוח שלי מרשמלו בימים אלה משום מה.)
-
- הודעות: 1247
- הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
- דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*
החיוניות שלי חלק רביעי
אני רק רציתי להגיד שאני קוראת אתכן ואפילו באדיקות, רק שאין לי כל כך מה להגיד תמיד. אני מרגישה כמו נרקיס שרואה רק את עצמו כשאני כותבת מבלי להגיב לדיוני שמתרחשים מעלי,
אני לא מרגישה כמו נרקיס, אבל מבינה לגמרי מה את כותבת. זה נראה לי הגיוני לדף הזה, יש פה הרבה תהליכים במקביל והרבה תהליכים אינטנסיבים, ולא תמיד יש מה להגיד לכל אחד בכל זמן.
(אחרי שחזרתי מעלה מעלה במעלה הדף כדי לאתר את הפעם האחרונה שכתבתי ושכתבו אליי, גיליתי שאני רוצה לכתוב בלי לצטט משם דווקא).
אז-
משהו זז.
אני אוכלת פירות. כאילו, הצלחתי להזיז את המחסום הבלתי עביר של- אם זה לא מושלם אז כלום. זה נחמד. זה לא מושלם, וזה מעצבן אותי, אבל משמחים אותי הדברים הטובים שאני מצליחה לאכול (ולהאכיל). זו הרגשה מעניינת. זה מזכיר לי את התקופה הראשונה אחרי שחזרתי מחופשת הלידה הראשונה לעבודה. לפני זה הייתי רגילה לימי עבודה ארוכים מאוד, שכוללים הרבה עבודה וגם לא מעט בטלה ושיחות ושום-כלום. והשינוי התפיסתי הכי גדול שעשיתי אז היה להבין שגם אם יש לי רבע שעה, אז זו רבע שעה לעבוד בה. ושאם אני אחכה לזה שתהיה לי שעה וחצי שלמה ופנויה, יש סיכוי שאני לא אעשה יותר כלום אף פעם, כי זה פשוט לא יקרה. (גם זה לא תמיד עובד לי, למרות שאני מבינה את זה היטב. אני מחכה לאיזו שעת כושר שנוטה לא להופיע).
זהו. חיבוקים גדולים לכולכן מכאן.
אני לא מרגישה כמו נרקיס, אבל מבינה לגמרי מה את כותבת. זה נראה לי הגיוני לדף הזה, יש פה הרבה תהליכים במקביל והרבה תהליכים אינטנסיבים, ולא תמיד יש מה להגיד לכל אחד בכל זמן.
(אחרי שחזרתי מעלה מעלה במעלה הדף כדי לאתר את הפעם האחרונה שכתבתי ושכתבו אליי, גיליתי שאני רוצה לכתוב בלי לצטט משם דווקא).
אז-
משהו זז.
אני אוכלת פירות. כאילו, הצלחתי להזיז את המחסום הבלתי עביר של- אם זה לא מושלם אז כלום. זה נחמד. זה לא מושלם, וזה מעצבן אותי, אבל משמחים אותי הדברים הטובים שאני מצליחה לאכול (ולהאכיל). זו הרגשה מעניינת. זה מזכיר לי את התקופה הראשונה אחרי שחזרתי מחופשת הלידה הראשונה לעבודה. לפני זה הייתי רגילה לימי עבודה ארוכים מאוד, שכוללים הרבה עבודה וגם לא מעט בטלה ושיחות ושום-כלום. והשינוי התפיסתי הכי גדול שעשיתי אז היה להבין שגם אם יש לי רבע שעה, אז זו רבע שעה לעבוד בה. ושאם אני אחכה לזה שתהיה לי שעה וחצי שלמה ופנויה, יש סיכוי שאני לא אעשה יותר כלום אף פעם, כי זה פשוט לא יקרה. (גם זה לא תמיד עובד לי, למרות שאני מבינה את זה היטב. אני מחכה לאיזו שעת כושר שנוטה לא להופיע).
זהו. חיבוקים גדולים לכולכן מכאן.
-
- הודעות: 1247
- הצטרפות: 02 נובמבר 2007, 10:21
- דף אישי: הדף האישי של יעלפו_מהמושב*
החיוניות שלי חלק רביעי
4 ילדים אושפזו כתוצאה מאי אכילת פירות וירקות
אחד אכל רק שניצל מעובד, השני הסתפק בלחם עם שוקולד. בפירות ובירקות הם לא נגעו בכלל. התוצאה: מחסור חמור בוויטמינים שהוביל לעיוורון ולבעיות אורתופדיות קשות. "מבחינה חיצונית הכל נראה בסדר אבל זו סכנת חיים", מזהירים הרופאים
אחד אכל רק שניצל מעובד, השני הסתפק בלחם עם שוקולד. בפירות ובירקות הם לא נגעו בכלל. התוצאה: מחסור חמור בוויטמינים שהוביל לעיוורון ולבעיות אורתופדיות קשות. "מבחינה חיצונית הכל נראה בסדר אבל זו סכנת חיים", מזהירים הרופאים
החיוניות שלי חלק רביעי
הוא פשוט חיובי ומיטיב ונעים לו שאני שמחה ושאני מקבלת את מבוקשי. נראה לי שגם את כזאת?
דמעות בעיניים. תודה.
דמעות בעיניים. תודה.
החיוניות שלי חלק רביעי
יקירותיי, אני אגיב להכל יותר מאוחר.
בינתיים.... יש לי בשורות. מעולות!
החל מהיום, אם מישהי ממש מתעקשת, היא יכולה לקרוא לי ד"ר
ד"ר גוגוס
קיבלתי את זה במייל לפני כמה שעות והייתי ממש בשוק. בהתחלה לא האמנתי למראה עיניי. זה נגמר. זהו זה.
אחר כך שמחתי ובשלב השלישי חיככתי ידיים בהנאה ואמרתי לעצמי - וואלה, עשית את זה! לפני שש שנים תכננת שבשש השנים הבאות יהיו לך שלושה ילדים ודוקטורט וזה מה שקרה.
אליפות העולם בהגשמת חלומות, בחיי.
והחלק הטוב באמת הוא שגם ממש ממש נהניתי לכתוב את הדוקטורט הזה. ואני חושבת שהוא חשוב. ומעניין גם. כן, כן.
יא, אני לא מאמינה. סיימתי. אין מאושרת ממני.
בינתיים.... יש לי בשורות. מעולות!
החל מהיום, אם מישהי ממש מתעקשת, היא יכולה לקרוא לי ד"ר
ד"ר גוגוס
קיבלתי את זה במייל לפני כמה שעות והייתי ממש בשוק. בהתחלה לא האמנתי למראה עיניי. זה נגמר. זהו זה.
אחר כך שמחתי ובשלב השלישי חיככתי ידיים בהנאה ואמרתי לעצמי - וואלה, עשית את זה! לפני שש שנים תכננת שבשש השנים הבאות יהיו לך שלושה ילדים ודוקטורט וזה מה שקרה.
אליפות העולם בהגשמת חלומות, בחיי.
והחלק הטוב באמת הוא שגם ממש ממש נהניתי לכתוב את הדוקטורט הזה. ואני חושבת שהוא חשוב. ומעניין גם. כן, כן.
יא, אני לא מאמינה. סיימתי. אין מאושרת ממני.
-
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
החיוניות שלי חלק רביעי
נו, ידעתי מתי להיכנס במקרה לדף שלך. מזל טוב ד"ר! אין כמוך.
אהבה רבה.
אהבה רבה.
-
- הודעות: 2390
- הצטרפות: 10 ספטמבר 2003, 17:33
- דף אישי: הדף האישי של עדינה_ניפו*
החיוניות שלי חלק רביעי
אליפות העולם בהגשמת חלומות, בחיי.
אכן אכן!!!
ד"ר להגשמת חלומות...
יש לי חיוך מאוזן לאוזן
מרגישה את האושר שלך מתפוצצת דרך המסך שלי, זה כיף אדיר.
"דוקטור גוגס" D-:
אכן אכן!!!
ד"ר להגשמת חלומות...
יש לי חיוך מאוזן לאוזן
מרגישה את האושר שלך מתפוצצת דרך המסך שלי, זה כיף אדיר.
"דוקטור גוגס" D-:
החיוניות שלי חלק רביעי
תודה, עירית אהובה. תודה, עדינה אהובה.
אתן יקרות לי כל כך והמילים שלכן מחממות אותי מבפנים.
היה לי יום שמח ומרגש אבל קצת מוזר. האיש שלי נסע עם שניים מהילדים לישראל ואני מגיעה עם הגדול שלי בעוד כמה ימים. אז בעצם... הייתי לבד. שיתפתי את הילדון המתוק שלי אבל הבנה שלו היתה מוגבלת מפאת גילו. אז הרגשתי קצת לבד אבל באופן חיובי שכזה.
אישור הדוקטורט הוא בשבילי סיום של עידן. לא תקופה, עידן. כבר הרגשתי את הסוף שלו כשקטנתי היתה בת שנתיים, התקרבתי עוד קצת כשהגשתי את הדוקטורט לקריאת שופטים והנה... זהו. זה נגמר.
והבטתי אחורה על שש השנים שחלפו והרגשתי בת מזל עד מאוד. בשנים שיש בהן קשיים רבים מספור ומורכבות אין קץ היתה לי נחת. החיים התנהגו אלי ממש יפה. זה לא שהכל זרם על מי מנוחות אבל במבט אחורה אני בהחלט יכולה לחייך.
ובאופן משונה זה גרם לי לרצות להחזיר משהו מכל הטוב והשפע שקיבלתי ופתאום משום מקום (טוב, לא בדיוק ממש משום מקום) קיבלתי החלטה. לממש את הטבעונות שלי בצורה מוחלטת.
ענייני בריאות לא מטרידים אותי כאן כבר ממזמן. נשאר ההיבט המוסרי.
זהו. החלטתי. אני לא לוקחת חלק יותר בגרימת הסבל המסוים הזה.
קיבלתי את ההחלטה הקטנה הזו והרגשתי ממש טוב עם עצמי. כאילו אני חלק מאיזה צדק קוסמי
קצת מרחיק לכת, אני יודעת, אבל בחיי שככה הרגשתי.
<חוץ מזה, מישהו צריך לאזן את הניסויים של עדינה לפני שהיא גומרת לנו את כל בעלי החיים על הכדור >
אתן יקרות לי כל כך והמילים שלכן מחממות אותי מבפנים.
היה לי יום שמח ומרגש אבל קצת מוזר. האיש שלי נסע עם שניים מהילדים לישראל ואני מגיעה עם הגדול שלי בעוד כמה ימים. אז בעצם... הייתי לבד. שיתפתי את הילדון המתוק שלי אבל הבנה שלו היתה מוגבלת מפאת גילו. אז הרגשתי קצת לבד אבל באופן חיובי שכזה.
אישור הדוקטורט הוא בשבילי סיום של עידן. לא תקופה, עידן. כבר הרגשתי את הסוף שלו כשקטנתי היתה בת שנתיים, התקרבתי עוד קצת כשהגשתי את הדוקטורט לקריאת שופטים והנה... זהו. זה נגמר.
והבטתי אחורה על שש השנים שחלפו והרגשתי בת מזל עד מאוד. בשנים שיש בהן קשיים רבים מספור ומורכבות אין קץ היתה לי נחת. החיים התנהגו אלי ממש יפה. זה לא שהכל זרם על מי מנוחות אבל במבט אחורה אני בהחלט יכולה לחייך.
ובאופן משונה זה גרם לי לרצות להחזיר משהו מכל הטוב והשפע שקיבלתי ופתאום משום מקום (טוב, לא בדיוק ממש משום מקום) קיבלתי החלטה. לממש את הטבעונות שלי בצורה מוחלטת.
ענייני בריאות לא מטרידים אותי כאן כבר ממזמן. נשאר ההיבט המוסרי.
זהו. החלטתי. אני לא לוקחת חלק יותר בגרימת הסבל המסוים הזה.
קיבלתי את ההחלטה הקטנה הזו והרגשתי ממש טוב עם עצמי. כאילו אני חלק מאיזה צדק קוסמי
קצת מרחיק לכת, אני יודעת, אבל בחיי שככה הרגשתי.
<חוץ מזה, מישהו צריך לאזן את הניסויים של עדינה לפני שהיא גומרת לנו את כל בעלי החיים על הכדור >
החיוניות שלי חלק רביעי
תראו איך הכול מסתדר בתזמון מושלם.
אכן כך! איזה אחות הגרלת לעצמך. תבדקי שהיא לא במקרה קוראת גם מחשבות אחרות שלך...
יעל, השיתוף שלך עשה לי חשק לחבק אותך. אני מתרגשת כשדברים זזים. יש לזה צליל מיוחד מאוד.
דמעות בעיניים. תודה.
באהבה...
אכן כך! איזה אחות הגרלת לעצמך. תבדקי שהיא לא במקרה קוראת גם מחשבות אחרות שלך...
יעל, השיתוף שלך עשה לי חשק לחבק אותך. אני מתרגשת כשדברים זזים. יש לזה צליל מיוחד מאוד.
דמעות בעיניים. תודה.
באהבה...