החיוניות שלי חלק רביעי

[חלוקית_נחל*]

_תשומת הלב לקצב הפנימי מתקיימת אצלי כשאני חווה אותו כ"מהיר" מידי
מדהים, חלוקית. אצלי בדיוק להפך. שמה לב כשהוא נחווה אצל כאטי מדי._

חוזרת לדייק. כנראה לא הייתי ברורה מספיק. תשומת הלב שלי נדרשת כאשר אני חשה צרימה. במקרה שלי לעיתים מהיר ולעיתים איטי "מידי", אני חווה אותו כלא מותאם. כאשר אני בתנועה פנימית הרמונית כל המאפיינים משתקללים לתנועה אחת והופכים לאחד.

מקסים התהליך שאת עוברת גוגוס. תודה על התיעוד שלו, כעדות חיה לאפשרויות הבלתי מוגבלות שעומדות בפנינו.

מסכימה מאוד שכול מה שמגיע לפתחנו נועד לפתח אותנו ולמען טובתנו ותהליך הצמיחה שלנו, אם נבחר. כשעולים למבט על, ומתרחקים מהסיטואציה קל יותר לראות זאת. כשאני עולה למבט על, ומצליחה לנתק את ההזדהות שלי ממה שקורה, וולהתבונן על כך, אז אני מגלה ביתר קלות את הצרימה בקצב הפנימי, אם היא קיימת ויכולה לבדוק מה הסיבות לה.

[גוגוס*]

גוגוס: זה שם של מין משחק ילדים כזה שהיה מאוד אופנתי כשגוגוס פתחה את הדף
הי הי הי! מה זה ה"היה" הזה? אצלנו בבית עוד לא שבעו מזה. הילדים שלי כנראה מחוץ לאופנה
בכל אופן, השם נבחר לא בגלל היצורים עצמם אלא משום שזה אחד מכינויי החיבה של הבת שלי, שנולדה חצי שנה לפני שנפתח הדף. אני חושבת שזה מוציא אותי יותר טוב מאשר כינוי על שם יצורי פלסטיק אופנתיים

תודה לכל המברכות. אני מרגישה שזה הישג נפלא. או, לחלופין, התוצר המתבקש של הליכה בדרך שלי, דרך הלב.

[תפוזית*]

גוגוס, מצטרפת למברכות אותך, וחייבת לומר שכבר כשתיארת את התהליך שעברת בטיפול ה"התחברות מחדש" - ואיך שזרקת את ה"גידול" לים - זה נשמע לי כבר כמו ריפוי פיסי ממש! (אולי אני קצת מיסטית מדי, אבל ככה זה הרגיש לי). ובאמת משם הדרך לגלות את המסך השחור שלך היתה יחסית לא ארוכה כ"כ. אני מאוד שמחה בשבילך, ובטוחה שגם ההתמודדות עם מה שמאחורי המסך תגיע בקרוב! וזה לגמרי
הישג נפלא. או, לחלופין, התוצר המתבקש של הליכה בדרך שלי, דרך הלב

ולגבי עצמי, רציתי לומר שהעיצה הקטנה שלך להימנע משוקולד רק 3 ימים ולא שבוע - מאוד מאוד עוזרת! אני כבר ביום השלישי, ובכל פעם שמתחשק לי שוקולד (בנפש או בפה...) אני נזכרת בזה, ואומרת לעצמי - וואלה. תנסי רק עוד יום. קטן עלייך. וגם זה שאמרתי לכן - קבל עם וקוראות - אני מרגישה מחוייבת לכך יותר...
יש בזה משהו... פשוט להתחיל לעשות. אפילו שזה נראה משהו קטן. זה כבר ממקד אותי. כבר גורם לי לתנועה - גם בתחומים אחרים!

[גוגוס*]

תודה, תפוזית יקרה.
שמחה שרעיון ה 3 הועיל לך. משהו בגוף שלנו מחובר ל 3. אני עצמי לא יודעת למה זה ככה אבל גיליתי את זה על הגוף שלי כבר מזמן ושמעתי את זה מהרבה אנשי מקצוע מתחומים שונים. תהליכים אצלי זזים טוב בקפיצות של 3 ימים, 3 שבועות, 3 חודשים וחצי שנה.
שבוע, לעומת זאת, לא מחובר לכלום. זה קונספט תרבותי לגמרי. אני חושבת שבזה שהוא כל כך תרבותי הוא אפילו מחבל במאמצים שלנו. הוא מחבר אותנו לשיבוש במקום לטבע שלנו.

כבר גורם לי לתנועה - גם בתחומים אחרים!
ללקק את האצבעות. אני ממש שמחה איתך.

רוצה להתבונן בשלושה ימים שחלפו? מה היה שם? איפה היה לך קשה? איךהתמודדת עם הקושי? כמה מההתמודדות היתה מוחזקת וכמה רפויה?
לא חייבת אם טוב לך עם עצמך. אני שואלת מתוך סקרנות גרידא.

[אישה_במסע*]

גוגוס, מכיר מספרים טיפולוגיים? שמעתי פעם את המונח הזה בשיעור תנ"ך. הוא מציין מספרים שחוזרים בתרבויות שונות ונחשבים למאגיים. הם נחשבים כאלו בתרבויות שונות לחלוטין ולעיתים מנותקות זו מזו לחלוטין.

שלוש הוא מספר כזה. גם תשע. גם ארבעים. ו...
גם שבע. כך שאני לא חושבת שזה קונספט תרבותי לחלוטין.

[גוגוס*]

מה יכול להיות יותר תרבותי ממספר טיפולוגי?
לאו דווקא התרבות שלנו או תרבות אחרת. הקונספט הזה הוא נורא אנושי.
יכול להיות שיש מספר שהוא גם טיפולוגי במובן של תרבותי וגם מדבר איזה משהו שקשור בגוף.
בלי שום קשר בין הדברים.

למשל, הארבעים קשור למשכב לידה. ויש המון נשים שאומרות שממש קרה משהו אחרי 40 יום. אז יכול להיות שזה מספר טיפולוגי ברמה התרבותית וגם יש לו איזה קשר לתהליך של גוף.
לשבע לא הצלחתי למצוא משהו שמחבר את הגוף, אבל אולי אצל אחרות יש.

[אישה_במסע*]

נו, זה קל. ווסת היא באורך של שבעה ימים. והתקופה עד הווסת הבאה היא שבעה ימים כפול שלוש. ואגדות רוסיות מתחילות לעיתים קרובות במילים בממלכה העשרים ושבעה.

אני לא מרגישה שום קשר גופני מיוחד למספר שלוש.


לדעתי מסםר טופולוגי הוא גופני קודם כל. הייתה תופעה גופנית, ובגלל שהיא הייתה, אז התרבות התייחסה עליה. זה לא מקרי שאותם מספרים קיימים בתרבויות שונות לחלוטין. זה טבעי למין האנושי.

[גוגוס*]

ווסת היא באורך של שבעה ימים
הא??? אלוהימא...
מאיפה זה בא? שלושה ימים, והתכנסות ברורה לתוך המספר הזה אחרי שעברתי באופן מוחלט למודעות וסת. אני בטוחה שיש כאלה עם וסת של שבעה ימים, אבל אני עצמי לא מכירה אף אשה שהוסת שלה שבעה ימים ואני די בטוחה שזה לא הרוב, גם אם קיים.

התקופה עד הווסת הבאה היא שבעה ימים כפול שלוש
מיכל שונברון היתה אומרת לך על זה (בצירוף המשפט שכתבת אחרי) - אגדות (רוסיות?) לחוד ומציאות לחוד. 28 ימים זה מספר שממצע את מה שמקובל אבל רבות מאוד מאוד חוות מחזורי פוריות מגוונים. כלומר, השונות גדולה, ה 28 הוא ממוצע מתמטי ולא בהכרח המספר השכיח.

אני לא מרגישה שום קשר גופני מיוחד למספר שלוש
לא חייבים מי שזה עובד עבורה - יופי. בכל מקרה זו היתה הצעה מתוך ניסיון. עובד? יופי. לא עובד? ממשיכים לחפש הלאה את מה שכן עובד. בכל מקרה, שבעה ימים כניסיון ראשון של משהו שנחווה כלא קל נשמע לי הרבה ומכאן החלה השיחה הזו.

[אישה_במסע*]

גוגוס, מה את סופרת כווסת?

כי אני יכולה להגיד שיש לי יום-יום וחצי זרימה חזקה. אחר כך זה בא בכמויות קטנות. ממש. בכמויות שממלאות אולי תחבושות ליום-יום, לאלו שמשתמשות בהן. וזה נמשך עוד כמה ימים, ומסתיים לחלוטין אחריי שבעה ימים.

זה אומנם לא אצל כולן כך, אך זה קיים.
וכמובן, איך שכחתי - ירח! ירח אחד הוא 28 ימים. ואגב, אולי אם נשים היו מסתכלות עליו יותר אז מחזור הירח שלהן היה מסתנכרן עם הירח.

[גוגוס*]

גוגוס, מה את סופרת כווסת?
דימום. הכל כולל הכל. ככל שאני מודעת יותר כך אין אצלי התחלות מתגברות וסופים נחלשים. זה מתחיל בדימום ברור ונגמר בבת אחת. לא תמיד היה כך. העמיק ככל שהמודעות גברה. מתחיל תמיד בבוקר, נגמר אחרי שלושה ימים. סה-טו.

בטח שמה שאת מציגה קיים. בהחלט. אבל לומר שזה הכלל, שבעה ימים, נשמע לי... לא יודעת, לא ככה.

ירח אחד הוא 28 ימים
נכון מאוד, אבל הירח לא גר אצלי בגוף. הוא יכול להיות יופי של נקודת התייחסות אבל הוא עדיין חיצוני. בכל אופן, זו דעתי האישית על הירח. אני מתבוננות בו המון ומעולם לא הסתנכרנתי איתו. אני חושבת שמעולם לא היה לי מעגל שארך 28 ימים.

[אישה_במסע*]

למה כלל? ממוצע. חציון. נקודת התייחסות.

[בשמת_א*]

ואגדות רוסיות מתחילות לעיתים קרובות במילים בממלכה העשרים ושבעה
וואללה?! 27? 0-:
הממממ.

[גוגוס*]

ממוצע. חציון. נקודת התייחסות.
בדיוק. זה הכל מספרים מתמטיים. מספרים מתמטיים לא מתכתבים עם החוויה הגופנית שלי. הם שייכים לתיאור של תופעות. אני לא מרגישה חלק מתופעה שיש לה ממוצע או חציון. אני אני ומשנה לי מה שקורה בגוף שלי. בגוף שלי 3 מאוד נוכח. 7 לא.
כשאני מנסה לעשות משהו במשך שבוע זה כמעט תמיד נדון לכישלון. יהיה לי סיכוי יותר טוב עם 3 ימים או אפילו 6 ימים מאשר עם שבוע. ושלושה שבועות יהיו בעלי סיכוי טוב יותר מאשר חודש.
אחרי שהתחלתי לשמוע את זה מאנשי מקצוע הבנתי שאני לא לבד.
למה זה ככה? וואלה, אין לי מושג.

[אישה_במסע*]

מבחינתי מתמטיקה זה חלק חשוב מהחיים

ובשמת, אם להיות מדוייקת, זה הולך ככה:
בממלכה השלוש(כפול)תשע, במדינה השלוש(כפול)תשע.

בפעמים הראשונות ששמעתי את זה בכלל לא הבנתי למה הכוונה, כי זו רוסית קדומה. הכוונה היא לא באמת ממלכה 27, אלא פשוט ממלכה רחוקה.

[בשמת_א*]

בממלכה השלוש(כפול)תשע, במדינה השלוש(כפול)תשע
מדהים. מתחבר לי עם משהו.

[אישה_במסע*]

את מוכנה לספר עם מה? סיקרנת אותי.

[בשמת_א*]

משהו אישי

[גוגוס*]

מחשבות על מסרים ועל הטוב
כאב הגב שלי הלך. לבלי שוב, לעת עתה. לקח לי כמה ימים לעכל את זה ובכל כמה שעות עשיתי מן תנועה בודקת כזו כדי לבדוק שהוא לא חזר. קצת סירבתי להאמין שזה באמת ככה. כשסיימתי לעכל את זה היה יום שישי.
ביום שישי בערב סחבתי ילד על הגב, ניסיתי להקפיץ אותו גבוה יותר והחלקתי. נחתתי עם האגודל בבלימה הירואית. לילד שלום.
לאגודל לא.
נפוח, כואב, לא זז, מגביל, מזכיר.
אני תוהה עד מתי החיים שלי יתנהלו ככה, כשבכל פעם שאני נפרדת ממועקה גופנית אחת אחרת מחליפה אותה.
זה מחזיר אותי אחור. ממש מהלך רגרסיבי. כאילו לא מגיע לי שיהיה לי טוב. פשוט טוב.
אני לא באמת חושבת ככה אבל זה שאריות של עבר שמציצות לי בכל תחלופה כזו של כאב או מועקה.
באות לי מחשבות מסוג "זה לא הוגן" "למה זה ככה" "למה מגיע לי" וכו'. מחשבות אחורה במקום מחשבות קדימה.

[גוגוס*]

מחשבות על בישול
המפגש שלי עם מיה גל הניע משהו בנושא הזה. מיה בעד מבושל, אני נגד. אבל אני לא נגד מיה, אז אני מקשיבה.
מיה מסבה את תשומת לבי ללשון שלי. היא קוראת לה לשון של אוכלת חי. לבנה כזו, לא כמו שהיא אמורה להיות. עם כל ההתנגדות שלי, מזה אני לא מתעלמת. אני בטוחה שהלשון שלי לא אמורה להיראות ככה.

בתפישה שלי את עצמי מבושל מחובר לחולשה. בכל מיני רמות, גם גופנית וגם נפשית. אני כמהה למבושל כמשהו בי נחלש. זה אף פעם לא סתם ככה. יכול להיות תקופתי או על בסיס יומי, בשעות הערב, תמיד בלי שאני באמת רעבה.
אני מתלבטת האם לשחרר את זה לתקופה ניסיונית. להכין לעצמי בכל יום משהו מבושל לשעות הערב המוקדמות ולראות מה זה עושה לי. ניסיתי, בעצתה של מיה, להתחיל את הבוקר עם משהו חם לפני השייק הירוק שלי, איזו חליטה. לא הצליח. יותר מדי התעסקות שדורשת נחת שאין לי בבוקר. אבל אולי עכשיו, אחרי ששבתי לאנגליה, זה כן יסתדר.
בכל אופן, זה בבדיקה אני שוקלת את זה בכובד ראש. סקרנית לדעת מה זה יניע.

[גוגוס*]

מחשבות על יין ויאנג
מאוד מעורבב לי כרגע. הרבה טוב ושפע וברכה ושמחה עם חלקים קטנים של ההפך מזה. מזכיר לי את החלק הלבן מהיין ויאנג עם הנקודה השחורה באמצע.
התזונה שלי נראית, באופן מאוד לא מפתיע, בדיוק אותו דבר.
מזין וטעים וירוק ורענן ושופע ושמח עם חלקים של ההפך מזה. ממש בכל יום. לרוב בשעות הערב, בלי שום קשר לרעב.
גם אכילה בלי רעב, גם בשעות שגוף כבר לא יודע מה לעשות בזה, גם מבושל ולא מתאים וגם מבחוץ, לא משהו שאני מכינה. אורז, אטריות מסוגים שונים, רטבים סמיכים, הרבה חריף. כמויות קטנות, אירועים חד פעמיים ביום אבל יומיומיים. קצת רכבת הרים בשביל הגוף.
מאחלת לעצמי אחרי ההתאקלמות המחודשת באנגליה איזה שקט פנימי בהקשר הרחב והצר.

[חני_בונה*]

_לילד שלום.
לאגודל לא._

כמו שאני רואה את זה זו הייתה התקרקעות שכנראה נזקקת לה.
(רציתי לכתוב החלמה מהירה אבל בעקבות הדיון על הקצב אני מאחלת לך החלמה בקצב המדוייק לך)

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

גוגוס יש לך לשון לבנה או חיפוי לבן? חיפוי לבן דווקא יכול להראות על תסמיני ניקוי.
ולשתות חם על הבוקר נראה לי מה זה מוזר האמת (-:

[עדינה_ניפו*]

טוב יש לי שניה וחצי אבל הייתי חייבת להיכנס לראות מה שלומך.
יש לי כל מיני דברים להגיד ביחס למה שכתבת אבל לא את הזמן, מניחה שאעשה את זה במייל...
לבנתיים רק באה לחבק אותך כשאת הרחק הרחק ממני, כבר מרגישה את הגעגוע עמוק בפנים, כמו שכבר אמרתי מזל שאפשר לבקר אותך פה.

אני מתלבטת האם לשחרר את זה לתקופה ניסיונית. להכין לעצמי בכל יום משהו מבושל לשעות הערב המוקדמות ולראות מה זה עושה לי.
אח! כבר הייתי קופצת אליך עם מרק עוף, סטייק או כבש....

[בשמת_א*]

היא קוראת לה לשון של אוכלת חי. לבנה כזו, לא כמו שהיא אמורה להיות
היא כנראה מתכוונת לעודף ליחה.

[גוגוס*]

בעקבות הדיון על הקצב אני מאחלת לך החלמה בקצב המדוייק לך
אלופה, חני. תודה.

ענייני לשון - אכן חיפוי. אכן ליחה. אכן באסה

לשתות חם על הבוקר נראה לי מה זה מוזר האמת
אני חושבת לבדוק את הכיוון הפושר
חם על אמת לא ילך בכל מקרה.

_להכין לעצמי בכל יום משהו מבושל לשעות הערב המוקדמות ולראות מה זה עושה לי.
אח! כבר הייתי קופצת אליך עם מרק עוף, סטייק או כבש...._
עדינוש, זה שחצית את הקווים לא אומר שכל מבושל הוא משהו שעשה פעם קולות
אני מדמיינת לי אפונה, בטטה, כרובית וזאתי באה לי עם החליל וכל הצאן מאחוריה...
דארלינג, צריך מתישהו להיפגש לארוחה. סתם בשביל הצחוקים. וגם כי אני סקרנית לראות איך הוד עדינותך נראית כשהיא מפרקת כבש.
אוהבתותך.

[מיה_גל*]

גוגוס, אם את רוצה להתייעץ איתי בכתב, את יותר ממוזמנת

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

גוגוס - לשון זה דבר שמשתנה לפעמים אבל יש מצבים שפשוט
היא נשארת אותו דבר למשל לי תמיד עוד כשהייתי ילדה קטנה היתה לי לשון גאוגרפית.
אם מסתכלים על הלשון שלי אפשר לאבחן אותה בחוסר יין אבל אני יכולה בוודאות להגיד לך שמאז ומעולם היא היתה כזאת
אז לגבי הלשון שלך עם הליחה..ממממ. מעניין אם זה קשור לתזונה שלך או למשהו אחר.
זה גם יכול להופיע אחרי מחלה או אחרי זמן לא הרגשת טוב..
(אני אישית בחורף מרגישה צורך למשהו חם בצהריים אבל לגמרי לגמרי לגמרי יודעת שזה פשוט עוד ניחום... ברור לי שבזמן שאתחזק לא אצטרך את זה אינשאללה).

[עדינה_ניפו*]

לפני בערך שנתיים היתה בחורה שלמדה איתי שקראה ספר על אוכל ומה הוא אומר על כל בנאדם.
היא היתה אכלנית בשר כבדה ואני לעומתה הייתי כמעט לחלוטין אכלנית פירות. כששאלו אותי מה האוכל שאני הכי אוהבת תמיד אמרתי פירות ובפרט פאי פירות .
היא סיפרה אותה בחורה שאכלני בשר הם אנשים שאין להם בעיה לקחת לעצמם, לבקש... ובמצב הקיצוני הם יכולים להיות אנוכיים, לוקחים לעצמם בלי חשבון...
לעומת זאת אכלני פירות הם יותר נותנים ובמצב הקיצוני הם נותנים יותר מידי ומוותרים על עצמם...
נורא קינאתי בה שהיא אכלנית בשר, רציתי גם אני להיות קצת יותר "חזקה" לקחת לעצמי, להרגיש שמגיע לי.
תמיד הרגשתי (במיוחד מאז שאני אמא ורעיה) שאני מוותרת על עצמי, נותנת עד בלי די ושאני הולכת ונעלמת.
אני מרגישה שהתחלתי לאכול בשר בדיוק בזמן שהייתי מוכנה קצת יותר לבקש לעצמי, יותר לעמוד על שלי, בקיצור הייתי מוכנה לאיזון.
עדיין מצחיק אותי לראות עצמי מפרקת כבש!

[תפוזית*]

באתי לספר שדווקא לאחר 3 ימי ניסיון של הימנעות משוקולד הגיעה הנפילה... ובשישי בערב ושבת, וגם היום - אכלתי שוקולד וגם 2 עוגיות
אבל מחר אתחיל מחדש.

רוצה להתבונן בשלושה ימים שחלפו? מה היה שם? איפה היה לך קשה? איךהתמודדת עם הקושי? כמה מההתמודדות היתה מוחזקת וכמה רפויה?
אז ככה: בשלושת הימים היו שני קשיים עיקריים. הראשון, שהוא קושי שחוזר כל פעם, קשור לקשיים ותסכולים יומיומים, לדוגמא בשעות הלחץ עם הילדים (בעיקר בהתארגנות הערב) - ואז זה ממש קושי רגעי. מצאתי את עצמי עומדת מול הארון, מתפתה לקחת שוקולד כדי ל"הרעיל" עוד קצת את התסכול, אבל תוך חצי שנייה מוותרת על זה לטובת 3 ימי הניסיון.
הקושי השני היה משהו הרבה יותר מהותי, שהיה קשור לאיזושהי סיטואציה שהתפתחה, שגרמה לי להרגיש ממש ממש רע. זה קשור לאישזהו צעד שעשינו (האיש ואני), שבדיעבד היינו צריכים לנהל אותו אחרת. זה גרם לי להרגשה ממש ממש רעה, נפשית ופיסית. וזה מה שהביא בסופו של דבר לשבירה שלי לכיוון השוקולד ביום שישי בערב. זה הוציא אותי מהאיזון הפנימי שלי, ממש ערער אותי. יכול מאוד להיות שאם הייתי טורחת להכין לעצמי כדורי אנרגיה מתמרים כמו שהצעת, גוגוס, זה היה עונה על הצורך שלי. אבל לא הכנתי, והשוקולד היה שם...
זו עוד נקודה, שאני יודעת בוודאות, גם מתוך ההתנסות החיובית שהייתה לי בחודשים שכן הצלחתי לחלוטין להמנע מסוכר וגלוטן, שאם אני מכינה לעצמי אוכל שאני אוהבת, ויש לי אותו זמין - אני יכולה להסתדר ממש טוב בלי הפיתויים הממכרים והמרעילים האלה. אבל כרגע זה לא תמיד קורה. זה מן הסתם קשור גם לכך שקשה לי ואני עדיין לומדת לשים את עצמי במקום טוב יותר מבחינת סדר העדיפויות שלי

וגוגוס, לגבי האגודל - מכירה ארניקה? זו ה-רמדי (בהא הידיעה) לעזרה הראשונה ההומיאופתית. ובמקרה שלך, אפילו לא הרמדי עצמה, אלא משחת ארניקה ישירות על האגודל, יכולה לעזור להחלמה מהירה יותר. בכל מקרה, שתהיה לך רפואה שלמה! וגם התאקלמות המחודשת באנגליה נעימה, ושתגיעי לשקט הפנימי שאת מייחלת לו (רציתי לכתוב "במהרה" אבל בעצם יותר מדויק יהיה - "בקצב שנכון לך" )

[גוגוס*]

מיה יקרה, תודה לך. אני יודעת...

קוסמת, אני לא יודעת. אני כבר הרבה הרבה זמן בתוך תקופה של טלטלות. חלקן חיוביות ומשמחות אבל עדיין טלטלות. ובהחלט אפשרי שעודף הליחה שלי לא נובע מהתזונה אבל שתזונה יכולה לאזן את זה לפרק זמן מסוים ואחר כך נראה. אני מרגישה כרגע כמיהה כלשהי למזון מבושל בגירסה הקלה שלו. וכן, התחושה היא כמו סוג של חולשה. בעצם לא, התחושה היא כמו צורך בהתאוששות. לא יודעת, קצת מתקשה להסביר. בכל מקרה, אני חושבת שאתן לזה הזדמנות, אתבונן תוך כדי ואראה מה זה עושה לי. לשנות תמיד אפשר וגם אין לי צורך להתחייב על כל יום. אני פשוט משחררת משהו כרגע. איזו תפישה. לא טוב? אתנצל בפני התפישה

אכלני פירות הם יותר נותנים ובמצב הקיצוני הם נותנים יותר מידי ומוותרים על עצמם...
מדהים! אני עברתי תהליך הפוך. ככל שהתזונה שלי התקדמה בכיוון הזה כך וויתרתי פחות על עצמי. המשכתי לתת אבל זו נתינה מאיכות אחרת לגמרי.

[גוגוס*]

_באתי לספר שדווקא לאחר 3 ימי ניסיון של הימנעות משוקולד הגיעה הנפילה... ובשישי בערב ושבת, וגם היום - אכלתי שוקולד וגם 2 עוגיות
אבל מחר אתחיל מחדש_
אהלן תפוזית. בואי ננסה מונחים נוספים. בא לך?

דווקא - אפשר לוותר. פשוט כי זה המצב הצפוי כשמחזיקים. הניסוי לא נועד כדי באמת להימנע ממשהו. הרי מהם שלושה ימים בחיים שלנו? הוא נועד כדי לאפשר לך להתבונן בעצמך. במקרה שלך, החזקת משהו. זה עולה יפה בסצינת הארון. כאשר שחררת קיבלת את אפקט הגומייה (ותודה ליעל...).
למדת מזה על בשרך מהי ההרגשה הזו של ההחזקה והשחרור. הניסיון הפרטי שלי מראה שצריך להתנסות בזה עוד הרבה פעמים לפני שעולה המוכנות לזנוח את זה. לעוף על גומייה זה לא נעים. אני מאחלת לך התנסות קצרה משלי בנושא הזה אבל בהחלט התנסות.

הנפילה - יקרה, לא נפלת. פשוט משום שלא באמת עלית על מקום גבוה. אין צורך באשליה הזו כאשר מבינים שכל העסק לא נועד כדי להצליח בו (או להיכשל). הוא נועד לצרכי התבוננות בלבד. מה שמנחה אותך צריך להיות סקרנות ולא השגיות. הניסוי שלך לא נגמר בשלושה ימים שבהם נמנעת ממשהו במכוון. הוא בעצם הסתיים רק אחרי שחזרת לאכול "כרגיל" ובדקת את האפקט של זה על עצמך. מה הרגשת, מה חשבת, מה רצית, למה כמהת.

מחר אתחיל מחדש - מציעה לך לשקול את זה. מאותה סיבה כמו מקודם. המטרה היא לא להתמיד. המטרה היא לא לספור ימים בהם את "נקייה". המטרה לדעתי היא ללמוד. תשקלי אם לא כדאי לך דווקא לנוח בתוך אזור הנוחות שלך ולצאת לסיבוב נוסף של למידה כאשר הגוף שלך מבקש לתקשר איתך את הדבר הזה.

אכלתי שוקולד וגם 2 עוגיות - ביג דיל קחי את הכמות הזו ותפרסי אותה על פני סך הימים, כולל אלו שבהם לא אכלת שום דבר כזה. נראה קצת אחרת? אולי אפשר פרצוף מחייך במקום אחד עצוב?

מצאתי את עצמי עומדת מול הארון, מתפתה לקחת שוקולד כדי ל"הרעיל" עוד קצת את התסכול, אבל תוך חצי שנייה מוותרת על זה לטובת 3 ימי הניסיון
נהדר! יבוא יום ובו לא יהיו יותר 3 ימי ניסיון אלא החיים עצמם. מה גרם לך להחשיב מספיק את שלושת הימים האלה? מה רצית לדעת? מה בעצם בדקת?

זה גרם לי להרגשה ממש ממש רעה, נפשית ופיסית. וזה מה שהביא בסופו של דבר לשבירה שלי לכיוון השוקולד ביום שישי בערב. זה הוציא אותי מהאיזון הפנימי שלי, ממש ערער אותי. יכול מאוד להיות שאם הייתי טורחת להכין לעצמי כדורי אנרגיה מתמרים כמו שהצעת, גוגוס, זה היה עונה על הצורך שלי. אבל לא הכנתי, והשוקולד היה שם...
מהרהרת בקול רם. האם "תחליף" באמת היה מספק אותך? אולי הוא היה מספק את הצורך במתוק אבל את הצורך האמיתי, הנפשי, שיש לך שם, שום אוכל לא היה מספק. מה באמת היית צריכה שם? משהו של רגש? משהו של מגע? משהו מעצמך? משהו מהאיש? משהו מחברה או מהמשפחה?
אני חושבת שהאתגר שלנו, בגדול, הוא לעשות בניסויים האלה שימוש כדי לאתר צרכים שאנחנו ממלאים באוכל. זה לא אומר שבפעם הבאה נצליח למלא אותם במה שהם זקוקים לו אבל לפחות נביט בהם נכוחה. זו תחילת הדרך.

אני עדיין לומדת לשים את עצמי במקום טוב יותר מבחינת סדר העדיפויות שלי
נקודה חשובה מאוד. בהצלחה בדרך הזו! מזכיר לי את עצמי ואת היכולת לשים את התזונה שלי, כצורך, בעדיפות ראשונה. כל מי שלא מרוצה ממה שיוצא מוזמן לארגן לעצמו מה שבא לו. כן, גם הילדים... זה אומר שאני לא אקבל פרס בתחרות אם השנה 2013 אבל אולי בזכות זה אני אהיה במצב טוב יותר ויהיה לי סיכוי בשנה הבאה

תודה על ה"ארניקה". אלך לארגן לי מחר.

[הדס_מצוי*]

ניסיתי, בעצתה של מיה, להתחיל את הבוקר עם משהו חם לפני השייק הירוק שלי, איזו חליטה. לא הצליח.

גם אני פותחת בשייק ירוק גדול כל בוקר. חצי ליטר.
בשבוע האחרון הייתי חולה. שפעת. והיה לי קר נורא ולא הצלחתי להתחמם.
שייק ירוק היה הדבר האחרון שרציתי להכניס לפה.
הלכתי על תה.
שלוק אחד והתנפחתי. היה לא נח בבטן. ממש.
גם מים לבד על הבוקר לא נעימים לי.
אחרי יומיים חזרתי לשייק וכל הגוף נרגע. גם אם לא תמיד טעים לי בלשון, מערכת העיכול שלי
אוהבת ומודה על השייקים הירוקים האלה. סוג של חסד.
משהו נוסף - בגלל נסיבות מסויימות יוצא ששבוע בכל חודש יש לי דלקת במעי.
כל סוג של מזון גורם לכאב. חוץ משייק ירוק. לדעתי ההתאוששות המהירה של המעי כל חודש
קשורה לשייק הזה.
נקטר האלים?

[גוגוס*]

נקטר האלים! עושה איתך לחיים וירטואלי.
אני לא חולמת לזנוח אותו, אלא רק להכניס משהו לפניו.
שתיתי היום תה בוץ קינמון לפני השייק. עבר סביר. לא יכולה להגיד שנהניתי מזה.
אני לא מסוגלת לעשות לאורך זמן דברים שאני לא נהנית מהם אז שוקלת את צעדיי...

תרגישי טוב, הדס, ממש שמחה לראות אותך מפציעה פה מדי פעם.

[תפוזית*]

גונבת כמה רגעים כאן, אז בקצרה: אני מבינה למה את מתכוונת בעניין של ניסוי, ולא להסתכל על הדברים כהצלחה או נפילה. אבל בכל זאת קצת קשה לי עם זה, כי המטרה שלי היא גם באמת להצליח להתבסס על תזונה מיטבית יותר. ומהניסיון הארוך הקודם אני יודעת שזה עושה לי טוב בכל הרמות. אז יש לי שאיפה לחזור לזה, וגם להתקדם משם הלאה... ובינתיים זה לא ממש הולך כמו שאני רוצה.
ו...כן, קראתי כאן הרבה בעבר על כל העניין של לא להרגיש עם זה רע אלא לקבל את הדברים כמו שהם וכו'. אבל לא תמיד זה מרגיש ככה...
בפעם הקודמת, זה באמת לא היה כרוך ביותר מדי מאמץ. כלומר, כן היה מאמץ, ולא הכי פשוט, כי חיפשתי את המתוק בכל מיני הזדמנויות, אבל אירגנתי לי תחליפים ראויים. מה שקרה אז שזה פשוט התבשל אצלי כנראה במשך תקופה ארוכה, שבתחילתה חשבתי שאין סיכוי שבכלל אי פעם אעשה ניסויי תזונה כאלה מוזרים... עד שבוקר אחד התעוררתי ופשוט היה לי ברור שמהיום אני מתנסה בתזונה ללא גלוטן וסוכר. ובימים הראשונים באמת דאגתי שלא אהיה רעבה, ושיהיו לי מאכלים טעימים.
מצד שני, אני יודעת שזה יקרה שוב יום אחד... אולי אני רק מנסה להאיץ בזה... שוב המלחמה שלי עם הקצב האיטי מדי (לטעמי...) שלי...

[גוגוס*]

אז יש לי שאיפה לחזור לזה, וגם להתקדם משם הלאה... ובינתיים זה לא ממש הולך כמו שאני רוצה.
תשמעי, יקירה, אין כמוני מבינה אותך. אבל אני חוששת ששם בדיוק המכשול שלך. אני מרשה לעצמי לשער כי עברתי את זה גם. תקופה מדהימה לפני הרבה זמן, הכל הלך בקלות, השאיר חשק לעוד.
הבעיה היא שכל זה קרה בעבר, ברגע מסוים בזמן שבו התאפשר שכך יקרה. והיום את אחרת. יכול להיות שימים כאלה עוד ישובו ואת יכולה לבדוק מה את רוצה בהקשר הזה. להמתין להם או לנסות ליצור משהו אחר בהיותך מי שאת היום.
כשאת בשאיפה לעשות שוב משהו שעשית בעבר את לא נמצאת היום. אני חושבת שזו החמצה אדירה וגם המכשול הכי קלאסי למה שאת רוצה.
פעם קודמת לא היה מאמץ. איזה כיף... היום את רואה שכו נדרש מאמץ ואת כבר יודעת בראש שעם מאמץ זה לא עובד. המפתח הוא לחפש את הדבר שכ יבוא בלי מאמץ במקום לנסות להשיג את מה שהיה לך פעם בלי מאמץ. השאלה היא מה זה המשהו הזה. מה את יכולה לעשות כבר היום לטובת תזונה טובה יותר שיבוא בלי מאמץ.

קראתי כאן הרבה בעבר על כל העניין של לא להרגיש עם זה רע אלא לקבל את הדברים כמו שהם וכו'. אבל לא תמיד זה מרגיש ככה...
זה לא מרגיש ככה כי את במאמץ. כשאת במאמץ אין מצב שלא תרגישי רע. זה בילט אין במאמץ כי כשאת מתאמצת ומצפה להשיג משהו את רוצה לראות תוצאות. אם לא תהיי במאמץ ותוותרי על הציפייה כל מה שתשיגי יהיה ברכה ושמחה ולא תהיה לך עוד סיבה להרגיש רע.

בוקר אחד התעוררתי ופשוט היה לי ברור שמהיום אני מתנסה בתזונה ללא גלוטן וסוכר
ובמה מתחשק לך להתנסות היום? מה באמת באמת מתחשק? לא מהראש, מהגוף.

אני יודעת שזה יקרה שוב יום אחד... אולי אני רק מנסה להאיץ בזה...
אני מאחלת לך בכל לבי. אבל עד שזה יגיע אפשר לעשות דברים אחרים, כאלה שכן מחוברים לקצב שלך, שלא מאיצים. כאלה שמקרבים את הרגע הזה והופכים אותו לבעל סיכוי גדול יותר. לא בגלל שיש ציפייה שזה יקרה אלא פשוט בגלל שככה זה קורה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אישה במסע

אני אוהבת לשתות תה, בבוקר, ואני מייעצת לך גוגוס, לא לשתות דברים שאת לא אוהבת!!!

ובנוגע ל"לחזור לפעם":

באחד מהספרים של מקס פריי היא כתבה שאולי יש חוק טבע כזה - שבפעם הראשונה שמנסים משהו חדש מסוג מסויים זה יוצא נקי ומדוייק וכמעט ללא מאמץ, כדי להראות איך זה יכול להיות, וכדי לגרום לרצות לחזור לשם. ואחר כך צריך להתמץ ממש ובמשך הרבה זמן רק כדי להגיע לאותו מקום שבפעם הראשונה מצאתי בו את עצמי בקלות, כמעט בלי מאמץ.

גוגוס, מתחשק? אוא ולי מה את רוצה? ולמה רק הראש או הגוף? מה עם הנשמה? אני חושבת שהכי טוב לעשות דברים שרוצים בנשמה.

[גוגוס*]

אני מייעצת לך גוגוס, לא לשתות דברים שאת לא אוהבת!!!
עם שלושה סימני קריאה... וואו, כנראה העצה הזו ממש בנפשך
אני בעד לנסות. לא לפחד מקצת אי נוחות. אם אי הנוחות גוברת על הסקרנות והופכת למכשול זה הזמן להיפרד. אבל פעמים רבות אי נוחות הופכת למשהו אחר. בגישה שלי, כל זמן שניסוי מתקיים בלי מאמץ הכל תקין. ולא תמיד זה מאמץ לעשות דברים שלא אוהבים. לפעמים הסקרנות גוברת והלמידה שווה את זה. אני יודעת בוודאות שאני לא בתוך מאמץ.

לגבי פריי - בדיוק בדיוק משקף את הרגשתי וגם בדיוק בדיוק כתבתי את זה למישהי במייל. חוץ מדבר אחד -
אחר כך צריך להתמץ ממש ובמשך הרבה זמן
זה לא
קודם כל "צריך" ותהליך חיובי לא מסתדרים לי בכלל. מעבר לזה, העובדה שיש לי לאן לשאוף לא אומרת שאני בהכרח צריכה להגיע אליה ובטח שלא בזמן כלשהו. בשבילי למשל מדובר במזכרת מתוקה מימים אחרים שבהם הכל הסתדר בדרך מסוימת. היום ימים אחרים והם מסתדרים אחרת. יוצא מהם משהו אחר. ואני לנצח אנצור את המתיקות ההיא ואתגעגע אליה ואשהה לי במסע שלי בתקווה שאתקל בה שוב. אבל... וזה אבל גדול וחשוב, אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שיש עוד סוגים של מתיקות שמחכים לי ושאני אגלה אותם. אם אלך בקו ישר ומאומץ למתיקות אחת סביר שאחמיץ אחרות. אי לכך, זו שהיתה היא בגדר אפשרות נעימה אבל היא לא פסגת השאיפות. בכל רגע נתון אני מניחה שטרם הגעתי לפסגת השאיפות.

מה עם הנשמה? אני חושבת שהכי טוב לעשות דברים שרוצים בנשמה
מה איתה, באמת?
אני לא ממש יודעת מהי הנשמה. זה לא מושג שמחובר אצלי למשהו. אני עושה דברים מתוך כמיהה לעשותם. האם הנשמה שלי מדברת איתי שם ואני פשוט לא קוראת לה ככה? יכול להיות...

[תפוזית*]

את יודעת גוגוס, אני קוראת את מה שאת כותבת, ומה שנוגע בי הכי חזק זו התימה החוזרת של הציפיות והשאיפות. אני חושבת שזה מה שמונע ממני להיות בעשיה עצמה בתחומים אחרים, בדברים שחשובים לי. כי אני מתרכזת בשאיפות ובציפיות, ולצידן תמיד הפחד מהכישלון, שהדברים לא יהיו בדיוק כפי שאני מצפה. ואז אני נשארת בחוסר העשיה...
אז במה אני רוצה להתנסות עכשיו?
קודם כל מהראש - אני רוצה להתנסות בלהיות מחוברת למה שאני, למה שקורה לי, למה שאני עושה, ולמצות את מה שיש, כמו שהוא, בלי לצפות כ"כ ולפחד להתאכזב.
ובגוף... בגוף אני רוצה להרגיש טוב. להרגיש שמחה בגוף. ובעצם, במה שאני רוצה להתנסות זה באותו דבר שכתבתי מהראש, אבל מהגוף - להיות מחוברת למה שהגוף שלי מרגיש ומבקש. לאכול מה שמרגיש לי טוב, ולא מה שמרגיש לי שמרעיל אותי. להמנע מהסחות רגשיות רגעיות, ולהקשיב באמת באמת למה שהגוף רוצה. לא לאכול סתם מתוך דחף רגשי/נפשי, אלא מתוך הקשבה לגוף, ובאותה עת תוך הקשבה לדחף הזה, ממה הוא נובע ומה הוא באמת צריך.
מצחיק, אבל זו נקודה שבזמן האחרון אני נפגשת איתה בעוד מקומות - העניין של להקשיב לעצמי, להקשיב לאינטואיציה שלי במקום ל"נפנף" אותה ולהתעלם ממנה באלגנטיות... וואלה, זה בעצם גם מה שקורה לי באכילה...

וחוץ מזה, מאוד מעניין מה שאת ואישה במסע כתבתן לגבי הקלות של ההתנסות בפעם הראשונה לעומת הפעמים שאחריה... תודה על המחשבות שלכן בנושא.

[גוגוס*]

תפוזית, מצוין לך! עושה רושם שהראש והגוף שלך ממש מדברים שפה דומה. זה סימן טוב לדרך עם מינימום צרימות בעניין הזה. אין לך מאבק בין הראש לגוף בנושא הזה כך שנראה שבחרת לך יופי של ניסוי.
יש לך רעיון לתכנון של דבר כזה? משהו מעבר לרצון שכך יהיו פני הדברים?

[תפוזית*]

רעיון לתכנון?
ובכן... אני חוזרת שוב לשוקולד... כי זה באמת מרגיש לי כמו רעל בכל מובן. ברור לי שיש פעמים שאני יכולה לאכול שוקולד מתוך תענוג (כמו באכילת סופלה שוקולד חם... יאמי), אבל בזמן האחרון, אני ממש אוכלת סתם שוקולד, לא באמת נהנית מזה, ומרגישה רעל בכל שלב
אז - הניסוי יהיה להכין לעצמי אוכל טעים ובריא שיהיה לי זמין, ולא לאכול שוקולד 3 ימים. להרגיש איך זה, מה זה עושה לי כשאני משקיעה בעצמי ולא מרעילה את עצמי...
ומעבר לגוף, להפנות את כל הקשב הנדרש לרגעים שעולים בי דחפים לא טובים, להקשיב, להבין, לתת להם מקום, לראות אם אני יכולה למלא אותם משהו אחר, נכון יותר. ואולי אח"כ לשחרר אותם לדרכם...

וגם... אני מריעה לעצמי על זה שאני עוד כאן, כותבת ולא מתחבאת! ומודה שזה מרגיש ממש טוב! עוזר לי לדייק וגם מחזק

[תפוזית*]

זאת אומרת, אתן עוזרות לי... תודה!

[גוגוס*]

תפוזית, את אלופה. באמת.
הניסוי שלך נשמע נפלא.
כן מציינת בפנייך (כמדענית בעצמי ) שיש בך חלק שכבר יודע מסקנות מסוימות.
השימוש במונח השיפוטי "רעל" למשהו שנמצא בבדיקה, או ב"דחפים לא טובים" צריך לאותת לך שיש איזה חלק שכבר החליט ויודע ולא לגמרי פתוח.
אני מציעה לך לצעוד לתוך זה בלי שום שיפוט. שוקולד הוא רק שוקולד. הוא דבר.
תחשבי שאת לא יודעת עליו כלום. רק מרגישה. בגוף. את יכולה להתבונן בו כמו האדם הראשון שנתקל בו כמוצר מוגמר. בפליאה.
אני חושבת שאולי זה יקל עליך לערוך את הניסוי עצמו ואולי גם יעניין אותך יותר בשל המסקנות. ניסוי שהמסקנות שלו ידועות מראש באופן טבעי מלמד פחות

ככה תוכלי לבחון את היחס שלך לדבר עצמו וגם את היחס שלך לעצמך בתוך הניסוי.

גם אני מריעה לך. בגלל מה שאת עושה ובגלל שאת כזו כייפית. יש בך איזה חלק שנחווה כקליל מאוד. יש בך הרבה חיוך. זה נעים.

[תפוזית*]

גוגוס, איזו חמודה שאת! עכשיו חייכת אותי לגמרי
לוקחת אל תשומת לבי את הורדת השיפוטיות... אני אוהבת איך שאת מתייחסת לזה כאל מחקר במלוא הרצינות והמדעיות. עכשיו הפנמתי את נקודת המבט הזו, ונראה לי שזו תהיה חוויה מעניינת ומלמדת הרבה יותר! (תראי מה זה, כבר קראתי אותך כאן בדף כ"כ הרבה, ואני זוכרת שכתבת בגישה הזו לגבי הניסויים שלך ושל אחרות. אבל רק כשזה מופנה אלי בצורה אישית פתאום נופל האסימון...)

[גוגוס*]

רק כשזה מופנה אלי בצורה אישית פתאום נופל האסימון...
ככה זה. העניין שיכול להיות לנו במישהו אחר הוא לעולם מוגבל יחסית לעניין שיש לנו בעצמנו. מאחרים אפשר לקבל השראה אבל אם רוצים את הדבר האמיתי חייבים ללכת בעצמנו את המרחק הנדרש. רק אז זה שווה משהו.
שיהיה לך בהצלחה רבה.

ומה איתי? ניסיתי אתמול את הגישה החדשה שלי. לא מגניב, ובאתי לזה בלי שמץ של הנחות מוקדמות. שתיתי שתי כוסות תה, אחת בבוקר ואחת בערב, אכלתי אפונים לצד שאר התזונה שלי. לא עשה לי טוב. הרגשתי כבדה כבר אתמול והיום קמתי עוד יותר כבדה. לא יכולתי להימנע מהמחשבה שעד לא כל כך מזמן תחושות כאלה לא נחוו אצלי בכלל ככבדות. זה היה סטנדרט וככה חייתי כל חיי. היום אני ממש מרגישה את זה אחרת. הגוף שלי לא במיטבו, אין מה לדבר.
יכול להיות שזה עניין של כמויות אבל אני עוד לא בנויה להתמודד עם הנושא הזה.
מנסה שוב היום, נראה מה יצא לי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני אישה במסע

ואני מאמינה באמת ובתמים שלא כדאי לאכול דברים לא טעימים. זה אומר להישאר ברמת הדברים הטעימים, אבל אם משהו דוחה - להתרחק ממנו. טעמים נרכשים הם לעתים קרובות דברים מזיקים - אלכוהול, סיגריות, סוכר לבן...

לפעמים סביר לעשות דברים שלא אוהבים. זה הרע במיעוטו.
אני יודעת שכשטעמתי טחינה לא ידעתי אם אני אוהבת או לא במשך כמה זמן. פשוט לא הייתה לי דעה. כך אמור להיות. כך יהיה.

ואני חושבת ששוקולד הוא לא רעל. איזה שוקולד את אוכלת? שוקולד 80% קאקאו אורגני? או איזה שוקולד פושטי?

[גוגוס*]

אם משהו דוחה - להתרחק ממנו
מסכימה לגמרי. זה הישרדותי. אבל בין טעים ומושך לדוחה ומגעיל יש המון אפור ואני בעד לחקור אותו בלי חשש.

איזה שוקולד את אוכלת? שוקולד 80% קאקאו אורגני?
גם בשוקולד המריר הכי משובח יש הרבה סוכר או תחליפי סוכר. שניהם מוגדרים אצלי כמרעילי גוף. זה לא אומר שמתים מהם אבל זה שמשהו טוב מאחיו הגרועים לא הופך אותו למזין. מי שרוצה קקאו שיאכל קקאו. או, כמו שעושים אצלנו בבית, עם המתקה של תמרים.

<אמרה גוגוס, חובבת המרירים האיכותיים, שאין לה בעיה לאכול כאלה פעם ב... ואפילו בשמחה>

[גוגוס*]

עוד יום. בלי תה או שתייה חמה כלשהי. לא היה לי שום חשק ואני לא עושה בכוח.
בערב אכלתי שוב מבושל. יש לזה ערך בשבילי אבל הוא כולו בראש. הגוף לא מאותת על תועלת.
אכלתי כמות גדולה מדי, כמעט כמו תמיד עם אוכל מבושל. מאחר ואין לי כוח כרגע להתמודד עם עניין הכמויות אני צריכה לקחת את זה כנתון. שאני אוכל מבושל בכמות גדולה מדי ושזה משפיע על הקבלה של הגוף.
משהו במזון הזה מרגיע אותי ויש לזה ערך נפשי אבל אני כבר ממש לא במקום שרוצה לפעול משם (מי אמר אוכל נחמה ולא קיבל?).
מצד שני, זה נוח לי וזה לא מרגיש כמו נזק אלא כמו משהו לא מדויק. צריכה לבדוק האם משהו לא מדויק הוא בהכרח סוג של נזק.
הולכת להרהר בזה.
יום נעים למי שצועדת לאנשהו באופן מודע (וגם למי שלא...)

[גוגוס*]

אני מרגישה שאני בתוך תנועה שאני עוד לא מודעת אליה לגמרי. מסתכלת מסביב והכל בסדר וכרגיל, אבל באיזשהו תוך משהו זז ואני עוד לא יכולה לשים עליו את האצבע או לדבר איתו.
בהקשר הזה אוכל מבושל מאפשר לי סוג מסוים של שקט וסבלנות כלפי הדבר הזה ואולי משם בא הצורך.
כלומר, זה צורך מהראש אבל הוא משרת משהו שאני עוד לא יודעת לקרוא לו בשם ושאולי קשור גם לגוף.
אני רואה הבדל גדול בין אכילה אוטומטית של מבושל (או כל דבר לא מדויק אחר) לבין אכילה מודעת של מזון כזה.
אני מרגישה את הזמניות של זה ואת התועלת הנקודתית שזה מביא לי גם מול חוסר הדיוק.
הנה, הסברתי לעצמי יותר טוב.

[אישה_במסע*]

גוגוס, יש שוקולד 90% קאקאו, ויש בו מעט קנה סוכר גולמי. זה עדיין נראה לך רעיל?
קאקאו זה נחמד, אבל קצת מסובך להשגה.

מה שאמרת על אוכל - מסכימה בעקרון.
השאלה היא מה זה האפור הזה? אחרי החוויה של טחינה וטעם שאני לא יודעת מה דעתי עליו, אני חושבת שכך זה אמור להיות.

[גוגוס*]

יש שוקולד 90% קאקאו, ויש בו מעט קנה סוכר גולמי. זה עדיין נראה לך רעיל?
אני לא מתמקדת במה שנראה לי אלא באופן שבו זה מתקבל בגוף. אם זה רעיל הגוף יגיד לי. בהנחה שאני קשובה מאוד, אני אצליח לקבל מסר ברור גם לגבי דברים שבאים בכמויות קטנות. אם זה פר הגדרה נראה לי לא מזין אבל צריכה של זה חולפת בלי להשאיר סימן (באופן קבוע) אני אשאיר את זה בסימן שאלה. לפעמים דברים נותנים אותותיהם רק אחרי זמן ממושך או בדרכים שקשה לי לשים לב אליהן. ואם משהו מורגש מייד אז הוא רעיל בשבילי כי הגוף שלי מגיב אליו בדחייה. אצלי רעיל זה כל דבר שמוציא את הגוף מהאיזון ולא בהכרח משהו שהורג.

השאלה היא מה זה האפור הזה?
לא הבנתי את השאלה. יכולה לנסות שוב?

[אישה_במסע*]

או קיי. לאורך חיי נתקלתי במוזונת שהיו לא דוחים ממש ולא מושכים ממש. לעיתים לאחר אכילה מהם לאורך מספיק זמן הם עברו בברור לאחת הקטגוריות.

לאחרונה עברתי חוויה מפליאה - טעמתי מזון חדש, ובמקום להרגיש שהוא לא ממש טעים ולא ממש לא טעים, הרגשתי שאני לא יודעת מה דעתי על טעמו. כאילו מעולם לא טעמתי אותו (מה שדי מדוייק. זו הייתה טחינה אמיתית, וטעמתי בעברי רק את הגרסא הכימי, שדחתה אותי מהרגע הראשון). פשוט לא ידעתי מה דעתי עליו.

מאז אני חושבת שאולי בעצם זו אמורה להיות התגובה שלי למזון חדש, וכל תגובה אחרת מראה על הדעות הקדומות שלי יותר מאשר על הטעם האמיתי של המזון.

[גוגוס*]

אישה, אני חושבת שאנחנו מגדירות "מזון" באופן שונה.
בתפישה שלי, באידיאל, שום דבר מעובד לא אמור להיות טעים, באותו האופן שבו מזון טבעי אמור להיות טעים.
מזון טבעי, כזה שגדל על עץ (בעל חיים שהבשר שלו נאכל טרי לגמרי בלי שום חימום), לא אמור להיות ממש טעים. הוא אמור להיות יותר נעים, בתחושה שלו, מאשר ה"טעים" שאנחנו רגילים אליו.
תחושות עמומות או מבלבלות זה משהו שמחובר אצלי אינטואיטיבית לראש. מול מזון טבעי לגמרי לא חושבת שאמור להיות משהו עמום. או שאני רוצה מזה עוד או שאני לא רוצה מזה עוד. או שאני רוצה מזה עוד עד רגע מסוים שבו פתאום זה מאוד ברור שאני לא רוצה יותר.
בתחושה שלי זו השפה של הגוף.
הגוף יודע להגן על עצמו מצוין מפני מה שמזיק לו והוא מדבר מאוד ברור. החל מהריח, דרך המגע בשפתיים, בקצה הלשון, דרך חלל הפה והגרון וכו'...

הדוגמה שלך לדעתי מעולה. טחינה זה מזון מעובד. גם טחינה גולמית שמעובדת מהשומשום. ואם אני צודקת, אז גם את צודקת
מול מזון מעובד זה סביר שתהיה תחושה לא ברורה. כי המערכות המסננות של הגוף צריכות "לחשוב" מה לעשות איתו. מצד אחד, הוא לא מרתיע אותן, מצד שני הוא לא ממש רצוי. מה עושים?
אני בודקת את עצמי מול שומשום חי וטרי. לא נעים לי בצורתו הטבעית וגם לא טעים לי. אין לי שום עניין לאכול מזה עוד. זה בהחלט משליך על היחס שלי לטחינה.

[אישה_במסע*]

השאלה היא מה זה "מעובד". כי הצמח לקח אור שמש ומינרלים ומים ועיבד אותם...

דבש זה מזון מעובד? וחלב אם?

וסלט? ומה עם אגוזים שצריך לפצח? זה עיבוד.

לדעתי כל אלו לגיטימיים, ואין דבר רע בעיבוד באשר הוא.

אגב, עם הטחינה המסר היה ברור. טעים לי קצת טחינה. ממש קצת. אחרי זה היא הופכת למגעילה ממש.

בנוגע לשומשום טרי - קשה להשיג...

ומה עם שמן? מה דעתך עליו? ומזונות מוחמצים? ובשר מיובש? ופירות יבשים? (כאלו שהתייבשו באופן טבעי, לא כאלו שטבלו באמבטיה של גופרית).

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אישה במסע..
כל מה שאי אפשר לאכול ממנו ארוחה שלמה (נניח שמן) הוא אוכל שצריך לאכול ממש ממש קצת ממנו
ובגלל זה התחושה שהיתה לך מהטחינה היתה תחושה אותנטית...

[אישה_במסע*]

את בטוחה שאי אפשר לאכול ארוחה שלמה משמן? קראתי פה סיפור על אדם ששתה כוס של שמן זית. במה זה שונה מלאכול מלא זיתים? במה זה לא ארוחה?
אני דווקא לא אוהבת לא זיתים ולא שמן זית, אבל שמן שומשום מוצא חן בעיני.

ויש אנשים שאוכלים מלא טחינה, בכמות של ארוחה.

אני לא חושבת שיש רע בכל עיבוד באשר הוא.


הטענה המקורית שלי הייתה היא שדחיה או משיכה ראשוניים הם לאו דווקא אותנטיים. אולי התחושה האותנטית היא בעצם סימן השאלה.

[גוגוס*]

הטענה המקורית שלי הייתה היא שדחיה או משיכה ראשוניים הם לאו דווקא אותנטיים. אולי התחושה האותנטית היא בעצם סימן השאלה
הבנתי לגמרי. אני מרגישה אחרת, אבל מבהירה שזו עמדה שנוגעת למזון טבעי (כמו שאני רואה טבעי). הראשוני כלפי מזון כזה הוא הכי חשוב בעיניי.

לשאלותייך...
הצמח לקח אור שמש ומינרלים ומים ועיבד אותם...
שיהיה לו לבריאות ואני יכולה "לגזול" את העבודה שלו ולהכניס אותה לפה בלי שום התערבות. בשבילי - זה טבעי.
דבש זה מזון מעובד? לדעתי לא. אני יכולה לגזול אותו כמו שהוא מהדבורים ולאכול אותו כמו שהוא אז הוא טבעי.
וחלב אם? טבעי לגמרי. נאכל כמו שהוא בלי שום התערבות נוספת.
וסלט? ההגשה היא עיבוד אבל הרכיבים עצמם לא עוברים עיבוד. ובכל זאת, גם לדעתי עדיף בלי כל החיתוך הזה, כמובן.
ומה עם אגוזים שצריך לפצח? כמו עם סלט. אבל מה שנכנס לפה לא עובר שום עיבוד. בשבילי זה טבעי.
בנוגע לשומשום טרי - קשה להשיג... לא ממש משנה לי כי זה לא טעים לי.
ומה עם שמן? לגמרי מעובד. ברגע שאת מפרקת משהו למרכיבים ואוכלת רק אחד מהם את מפרה איזון פנימי. לא טבעי בעיניי. זה לא אומר שאני לא אוכלת אבל זה היחס שלי כלפי זה. זהיר מאוד.
מזונות מוחמצים? לגמרי מעובד. והטעם בהתאם. כבר כתבתי פעם שזה בעיניי מזון מת לגמרי.
בשר מיובש? אותו דבר. מת פעמיים.
פירות יבשים? (כאלו שהתייבשו באופן טבעי, לא כאלו שטבלו באמבטיה של גופרית). גם, מתים. טעימים מאוד אבל מופרדים מהמים שלהם וחוסר האיזון שבהם מאוד בולט.

אני לא חושבת שיש רע בכל עיבוד באשר הוא.
אני בכלל לא תופשת את זה במושגים של טוב/רע. אני מתייחסת לזה כמו אל סימן. משהו לבדוק. משהו שמתעתע בחושים שלי.

חושבת שגם כדאי להבדיל בין סוגים שונים של שובע/רעב/רתיעה/משיכה.
קחי משהו טרי שמתאים למין שלך לאכול. בתפישה שלי, מה שטוב לי, יכול להיאכל עד שאני אהיה שבעה. מה שלא טוב לי יחייב אותי לעצור אחרי כמות מסוימת בלי קשר לשובע שלי.
בגלל זה למשל אני חשדנית לגבי דברים כמו שום ובצל. אם אני רעבה אני לא יכולה לאכול שום עד שאשבע. זה בשבילי סימן למשהו שלא מתאים לי. ואגב, אותו דבר גם עם חלק מהעלים. יש בהם חריפות או מרירות שאומרת דרשני. חסה טרייה אני יכולה לאכול עד שאשבע. זה תמיד טעים לי. אבל תרד לא. אז חסה טובה לי באופן גורף והתרד מסמן לי זהירות וחשדנות, כמו גם הרבה עלים אחרים.

פירות וירקות סטנדרטיים הם הדבר שהכי מתאים לי. אני יכולה לאכול מהם תמיד עד שאשבע. שום דבר בטעם או המירקם שלהם לא יחייב אותי לעצור לפני שאני שבעה. בעיניי, זו ההגדרה למזון טבעי.
ואגב, גם בשר הוא כזה. אני יכולה בקלות לאכול בשר נא לגמרי בלי שום תיבול או דג נא לגמרי בלי שום תיבול עד שאהיה שבעה. אין בזה את החיוניות שיש במה שחי באמת אבל זה מהטבע, אני יכולה לאכול את זה בלי שום עיבוד חוץ מהפשטת העור, ושום דבר בטעם או במירקם לא יעצור אותי לפני שאהיה שבעה.

והנה דוגמה יפה להבדל בין נא לבין חי. הנא הוא הגדרה נגטיבית. מה שלא מבושל. החי הוא הגדרה פוזיטיבית. מה שיש בו חיים. ואי אפשר לטעות במסר שהגוף שלי משדר מול כל אחד מהם.

[אישה_במסע*]

גוגוס, חוששני שהשום שאת אוכלת מעובד לחלוטין. העובדה שמי שעיבד אותו הם חקלאים, ושאת לא קשורה לזה - לא עוזרת. המזון מעובד.

וזו עוד בעיה. ההבדל בין טחינה אורגנית ללא אורגנית הוא תהומי. בין טחינה מלאה לטחינה ריקה הוא תהומי.
גם ההבדל בין שום בר לשום רפואי, מתורבת (הידעת שהשום הנמכר בחנויות הוא מהסוג של שום רפואי?) הוא תהומי גם כן. אבל מי שלא אכלה שום מלוקט, שצמח בר, לא מכירה את ההבדל.

ואני לא חושבת שמזון מעובד מתעתע בחושים. פירות וירקות מיובשים, בשר מיובש היו דברים לא נדירים. זה לא אופטמלי, אבל נוח יותר לשימור. כך שלדעתי החושים שלנו מותאמים להתמודד איתם. גם עם שמנים לא מוזככים, עם מזונות מוחמצים, ועם בשר מיובש ואפילו מבושל.

וההגדרה שלך לאוכל טבעי בעייתית - אני לא אוכל לאכול דבש עד שאשבע. כן אוכל לאכול קציצות בשר עד שאשבע. אך קציצות הבשר שלי הן מעובדות בעליל - יש בהן בשר כימי טחון, תפוח אדמה מזן מעובד, כימי, בצל כימי מזן מעובד, וביצה כימית של תרנגולת שעברה התעללות.

אגב, גם דבש יכול להיות מעובד אם חיממו אותו, ואם הדבורים אכלו סוכר לבן במקום צוף, ואולי אפילו דבש שיוצר מצמחים מזן מעובד, יכול להיחשב מעובד.


אם אי פעם תבואי לכאן לבקר אותי בעונה מתאימה של השנה אציע לך לטעום עלי שום של שום שקניתי סופר ושתלתי ושל שום בר, ולהרגיש את ההבדל. ואז לטעום גם את השום הטבעי עצמו. עלי שום מעובד אפשר לאכול אחד-שניים. אפילו פחות. הטעם שלהם חזק ממש. עלי שום טבעי אפשר לאכול עוד ועוד.
אני יכולה להגיד שעלי שום שאני מלקטת אפשר לאכול עד שובע, אם תצליחי למצוא שטח מספיק גדול כדי לצאת וללקט בו.

[גוגוס*]

בוודאי שמזון מעובד אפשר לאכול עד ששבעים. אפשר לאכול ממנו הרבה אחרי שהשובע הגיע. אצל חלק מהיצרנים שלו זה כל העניין.
אבל לא על זה אני מדברת.
יש לי שני שלבים - קודם להבחין בין טבעי ללא טבעי. אחר כך, בתוך מה שטבעי, לבדוק מה מתאים לי על ידי מבחן השובע.
בתוך טבעי אני בוודאי אכניס רק דבש שגם את רואה בו טבעי ורק שום שלא עבר עיבוד.
לי אישית אין שום בעיה לאכול דבש עד שאהיה שבעה. בעיקר התכולה הקלורית שלו זה יקרה די מהר. דווקא טעמתי שום בר מלוקט. בהחלט לא יכולה לאכול מזה עד שאשבע, על אף שזה בהחלט אחרת לגמרי מהשום מהעובד.
ובכל מקרה, לא דיברתי במקור על עלי שום אלא על השום עצמו.

אכן יש הבדל עצום בין סוגים שונים של טחינה. ובכל זאת, בתחושה שלי (של הגוף, לא של הראש) זה לא טבעי. את רואה את זה אפילו בשלב הראשון, באיך שזה נדבק לשיניים באי נעימות גדולה. כמו שאני לא רוצה לאכול עלים שעירים שלא נעימים לי על הלשון כך לא ראצה לאכול טחינה שנדבקת לי לשיניים.

אחד הדברים המשמחים שקורים לי כשאני אוכלת חיוני לגמרי זה שהשיניים שלי חלקות לגמרי כל הזמן. ככה זה אמור להיות. לא נולדנו עם מברשת שיניים ביד. הן אמורות להיות נקיות וחלקות.
חייתי פרק זמן עם קופים. מעולם לא ראיתי אותם מנסים לצחצח שיניים עם משהו. טחינה מקלקלת לי את זה כך שאני יודעת להיזהר לגביה. כל דבר שגורם לזה שאצטרך לצחצח שיניים מדליק לי נורה אדומה.

[אישה_במסע*]

אני מאמינה שהעניין עם שובע קשור יותר לגבולות של עצמי. אם אין לי סיבה טובה (קרי: אני נמצאת בצבא ומה שיש בחדר אוכל זה כל מה שיש לי לאכול) אז אני אוכלת עד שאני שובעת. גם אם זה צ'יפס לא טבעי בעליל.

בנוגע לדבש, הוא מתוק לי מידי מכדי לאוכלו בקיץ. בחורף זה אפשרי בהחלט.

איך את מבדילה בין טבעי ללא טבעי? על ידי היגיון? ואיך את מוצאת אוכל טבעי? רוב הסיכויים שהירקות והפירות שאת אוכלת, למרות שהם אוגרניים, הם מזן שעבר הכלאה בכוונת תחילה, והם לא ממש טבעיים. למשל, תמר המג'הול שהרגע אכלתי פשוט היה מתוק מידי. ובכלל, פירות עכשיו מתוקים יותר משהיו פעם.

אגב, את שום הבר עצמו ניסיתי לטעם. פעמיים. ירקתי. מגעיל אותי. העלים עצמם - טעימים בהחלט (לא אמרת מה דעתך עליהם).


בנוגע לטחינה, בפעם הבאה שאוכל אותה אבדוק איך זה מרגיש לי בשיניים. אולי לא שמתי לב לזה בשל הכמות הקטנה של הטחינה שאכלתי.

[גוגוס*]

אני אוכלת עד שאני שובעת. גם אם זה צ'יפס לא טבעי בעליל.
ברור שאפשר לשבוע מצ'יפס. השאלה היא האם זה נעים. אפשר גם לשבוע מטחינה. לי זה לא נעים. אני בסוף אהיה שבעה אבל גם בתחושה לא נעימה כלשהי. צרבת מהצ'יפס או כבדות מהטחינה. משהו חריף או במרקם לא נעים יעצור אותי לפני שאני שבעה. דברים אחרים אולי לא יעצרו אבל השובע לא יהיה נעים. אני לא יכולה לכסות כאן את כל רשימת התחושות הלא נוחות מאוכל לא טבעי.

איך את מבדילה בין טבעי ללא טבעי? על ידי היגיון?
על ידי הגוף.
פירות עכשיו מתוקים יותר משהיו פעם.
נכון. מסכימה. והגוף מאותת על זה ומרחיק אותי מהם כשהם כאלה או גורם לי לאכול מהם כמויות קטנות יותר או בצירוף עם משהו אחר.

העלים עצמם - טעימים בהחלט (לא אמרת מה דעתך עליהם)
סביר. באופן כללי אני לא יכולה לומר שהרבה עלים טעימים לי בפני עצמם. הם טעימים לי עם עוד משהו שנותן טוויסט למרירות או החריפות שלהם. אין מה לעשות, כלורופיל זה לא דבר שטעים לי. ואני לא חושבת שאני שייכת למשפחה של גורסי העשבים. מי שזה טעים לו ככה כמו שזה - בתאבון.

[אישה_במסע*]

על ידי הגוף

זה בדיוק מה שאני לא מבינה. לשבוע מצ'יפס לא נעים לך. אבל גם לא כל אוכל טבעי טעים ונעים לך. יותר מזה, פירות לא טבעיים הם עדיין נחשבים לטבעיים, לא? הסיכויי שאת אוכלת אוכל טבעי כלשהו הוא דיי נמוך. אבל את עדיין קוראת להם טבעיים. אז יש היררכיה כלשהי של טבעיות.

[גוגוס*]

בטח שיש היררכיה של טבעיות. בוודאי.
ובעולם הלא מושלם שאני חיה בו אני משתדלת מאוד לאכול כמה שיותר טבעי.
אני רחוקה ממושלמות בעניין הזה וזה בסדר גמור. הכללים שלי תקפים אבל אני לא חייבת ליישם אותם בכל רגע נתון.

[אישה_במסע*]

גוגוס, רעיון לניסויי (דוחה את המימוש שלו לפרק זמן לא ידוע)
לקחת אוסף של מאכלים ולדרג אותם הגיונית לפי מידת הטבעיות שלהם. (מומלץ שמישהי אחרת תעשה זאת, או את אחרי השלב השני)
לאכול אותם ולדרג לפי תחושות הגוף את המידת הטבעיות שלהם.

להשוות.

לדעתי, תחושות הגוף הן לא מדד הגיוני לטבעיות, אלא רק להתאמה של מזון ספציפי עלייך. שזה כמובן מה שהכי חשוב לך, אבל לא תמיד מעיד על המזון עצמו. למשל, אם אני לא אוהבת זיתים זה לא הופך אותם ללא טבעיים. זה רק אומר שאני לא אוהבת זיתים.

[גוגוס*]

לדעתי, תחושות הגוף הן לא מדד הגיוני לטבעיות, אלא רק להתאמה של מזון ספציפי עלייך.
גם לדעתי! טענתי אחרת איפשהו?

אם אני לא אוהבת זיתים זה לא הופך אותם ללא טבעיים. זה רק אומר שאני לא אוהבת זיתים.
נכון. אבל גם להפך. אם את אוהבת זיתים זה לא הופך אותם לטבעיים. לא בכלל ולא לך. כל מה שזה אומר שברגע מסוים זה היה לך טעים.

הגדרות הן לעולם מהראש. לי אישית אין שום שימוש בהן (וזה נכון, אגב, לכל תחום בחיים שלי). אני נכנסת לזה רק כאשר אני מנסה להסביר מה אני עושה או למה אני בוחרת בחירות מסוימות. אין שום דבר בעולם הזה שנמנעתי מלנסות רק בגלל שהוא לא מתאים להגדרה כזו או אחרת. אני מנסה כל מה שמסקרן אותי, בלי שום קשר לקטלוג שלו תחת הגדרה כזו או אחרת.

[אישה_במסע*]

??
_איך את מבדילה בין טבעי ללא טבעי? על ידי היגיון?
על ידי הגוף._

זה לא טענה שתחושות הגוף את מדד לטבעיות?

אני חושבת שלו היה מדד טבעיות מוסכם זה היה נוח, אבל זה נראה לי בלתי אפשרי - איך למדוד את ההשפעה של עודף הסוכר בפירות? חבל.

[גוגוס*]

זה לא טענה שתחושות הגוף את מדד לטבעיות?
כן, כן, אבל רק לגוף הפרטי שלי. "טבעי" במובן של מה טבעי לי
הדיון שלנו נע על שני קווים מקבילים שלפעמים נפגשים ולפעמים לא - מה טבעי לגוף הפרטי ומה טבעי ברמת ההגדרה הכוללת יותר.

אני חושבת שלו היה מדד טבעיות מוסכם זה היה נוח
זה אולי היה נוח אבל גם מסרס מאוד. בדיוק כמו שכל הדיונים בקלוריות או במרכיבי המזון מסרסים את היכולת שלנו להתנסות וללמוד בעצמנו את מה שבאמת חשוב - מה זה עושה לנו כפרטים.
אגב, זו גם הסיבה לקושי שהיה לי לקרוא את 811, הדיון האינסופי בקלוריות, ספירה שלהן, ניתוח שלהן. אלוהים, כמה שזה מיותר. מה רע בעקרונות טובים שמתכתבים עם השכל הישר? למה זה אף פעם לא מספיק? שאנשים יתנסו ויראו אם מה שצריך להשתנות אחרי הניסוי הפרטי שלהם זה העיקרון או השכל הישר.

[אישה_במסע*]

עכשיו הבנתי!!!
קרי: מקודם לא הבנתי וסתם הסתבכתי כי חשבתי שהתכוונת טבעי למין האנושי.

אני בכלל לא אוהבת לקרוא ספרים על קלוריות. בשביל מה? מעדיפה לקרוא התנסויות אישיות של (א)נשים בשיטות כאלו ואחרות - זה מעניין!
(איך זה שאוטיסטית כמוני מצאה את עצמה אומרת את זה?)

[גוגוס*]

איך זה שאוטיסטית כמוני מצאה את עצמה אומרת את זה?
אולי כי אבחנות לגבי אוטיזם הן קצת כמו הגדרות לעניין אוכל

[אישה_במסע*]

אני לא חושבת. לפחות לא הלא-הגדרות לאוטיזם שאני משתמשת בהן.

לדעתי, זה פשוט מעדיה על הרמה הנמוכה של הספרים הללו. קלוריות. נו באמת. לעומת זאת, את "שנת הבשרים שלי" הייתי רוצה לקרוא. מתישהו...

[גוגוס*]

קלוריות. נו באמת.
הספר ממש לא ברמה נמוכה. רק המתודה. הרעיון גם יפה וגם מעניין וגם עובד. הטכניקה מעאפנה. נורא מיושן בעיניי.

[אישה_במסע*]

עצם קיומה של טכנקיה זה כבר מעאפן.

למה של איבוא ספר שיגיד - אלו העקרונות. אלו המגבלות. הן שתיים - שלוש אפשרויות מימוש. מכאן - תחליטו בעצמכם?
כמו שעושה בשמת א בדף על תזונה ללידת ילד בריא

[גוגוס*]

שאלה טובה. אני בטוחה שיש הרבה מחשבה מאחורי זה, חלקה בטח מסחרית.

[אישה_במסע*]

וזה מה שעצוב. זו אחת הסיבות שבגללה אני קוראת סיפורים של אנשים - האינטרסים שלהם ברורים, בלי שאני אצטרך להתחיל לחפש באינטרנט לאיזו חברה הם שייכים ומי נותן להם תרומות, מה הם רוצים למכור, וכו'.

[מחפשת*]

מחפשת מישהו באזור ת"א גבעתיים שיכול ללוות אותי בתהליך של שינוי תזונתי. רוצה לעבור לתזונה טבעית ובריאה. בסך הכל אוכלת די בריא אבל עדיין לא כמו שאני רוצה. לאחר הכרות של לא מעט שנים עם עצמי הגעתי למסקנה שמה שהכי משפיע על המצב רוח שלי זה איך אני מרגישה עם עצמי עם גופי. מתוסכלת מעצמי שאני לא מצליחה לאכול לגמרי כמו שאני מאמינה שנכון לי. אשמח להמלצות.

[גוגוס*]

הי מחפשת. אם את אוהבת כתיבה ומיילים אני מתנדבת ללוות אותך במחיר סמלי.
אני חושבת שזה מתאים אם את נמצאת הרבה על המייל שלך ורוצה ליווי ברמה יומיומית.
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה. את מוזמנת גם לפרוס את התהליך שלך פה ולקבל תמיכה מכל מי שנמצאת כאן.
@}

[גוגוס*]

או קי. מסקנות מהשבוע שחלף, שבו הכנסתי מבושל לתפריט שלי באופן מכוון.
לא עובד לי. לא בגלל הבישול אלא בגלל הכמויות. המבושל מנכיח מאוד את הקושי שלי לאכול בכמות סבירה.
עד שאני לא אתמודד עם זה זו בעיה.
מה שכן, השבוע הזה עשה לי חשק להתמודד עם זה
אני סוגרת שבוע של חזרה לאנגליה, שבו הרשיתי לעצמי לחיות קצת ליד החיים.
לא היתה לי חזרה פשוטה אבל אני מרגישה שהתייצבתי ואני על הרגליים.
התזונה שלי שיקפה את זה היטב אבל מיציתי את זה.
אני מקווה לגלות שגם הגוף מיצה את זה ולא רק הראש.
אני תוהה לעצמי איך להתמודד עם עניין הכמויות. אין לי כרגע שום רעיון טוב, נטול איסורים והגבלות שלא חביבות עלי וידועות בחוסר יעילותן.

[גוגוס*]

מחפשת , המשכתי לחשוב על שאלתך.
לפני הכל, אולי כדאי למקם אותה בכיכר, שם יש תנועה רבה של קוראים.
מעבר לזה, חני בונה נמצאת ברמת גן והיא אשת מקצוע מופלאה. אומנם לא בדיוק האזור שביקשת אבל חני מעניינת ולא שגרתית ושווה להגיע אליה. אם את מחפשת מפגשי פנים אל פנים שווה לך לבדוק איתה אם זה תהליך שמתאים לה ללוות.

[מיכל_בז*]

אני תוהה לעצמי איך להתמודד עם עניין הכמויות. אין לי כרגע שום רעיון טוב, נטול איסורים והגבלות שלא חביבות עלי וידועות בחוסר יעילותן.

יש! חיכיתי שהרגע הזה יגיע, כי זו ההתמודדות הכי קשה שלי וברור לי שאני אצליח ללמוד מהדרך שלך.

אני מעדכנת שעבר עליי חודש מאוד קשה ומטורף כי הביוץ שלי איחר בחודש וכך גם המחזור. ברור לי לחלוטין שזה קשור לפראות האכילתית שלי, רק שלא ברור לי מה גרם למה, מה הביצה ומה התרנגולת.
החודש יש בי רצון להכניס שלווה וסדר למערכת. גם אם זה סדר כפוי, מלאכותי משהו, שלא בא מחשקי הגוף אלא מצרכי המיכל. אני לא יכולה לעבור את הטירוף הזה שוב, אני חייבת קצת שלווה.

ההחלטה שלי השבוע היא לא לוותר על ארוחות, לא להיות רעבה מדי, לאכול את מה שאני צריכה. אני חושבת שזה יהיה קצת קשה, כי החיים שלי מטבעם קצת כאוטים ונוטים למשבי רוח בלתי צפויים.
אבל אני מחפשת עוגן, משהו שיחבר אותי לאדמה וזה נראה לי זה.

[גוגוס*]

יש! חיכיתי שהרגע הזה יגיע, כי זו ההתמודדות הכי קשה שלי וברור לי שאני אצליח ללמוד מהדרך שלך.
וואו, רגע, אני רק מהרהרת בזה
ההרהור שלי מעלה מן תוכנית AA כזו מהסגנון של כל יום ביומו.
נגיד, לחזק במשך כמה ימים את קווי התזונה שמתאימים לי (מה שיהלום את הרצון הכללי שלי לצאת מהאימפוטנציה שקצת שקעתי בה) ואחרי זה להתמקד רק בזה. רק בכמויות. טרם החלטתי אם לעשות את זה מהראש או להתמקד ברעב והשובע.
בטווח הארוך ברור שהרעב והשובע הם המפתח אבל לא בטוח שגם בהתחלה.
עוד נראה...

מיכל יקרה, אני מאחלת לך שבוע מופלא, עם השלווה והסדר שאת מבקשת לעצמך. מעניקה לך בזאת קצת משלי. יש לי כרגע יותר מדי שלווה וסדר. אני דווקא צריכה קצת תנועה חסרת כיוון וטלטול איברים.
מחר אני רוקדת. אולי זה יעשה את העבודה.

[מיכאלה*]

היי, מעדיפה להיות פה אלמונית כרגע, למרות שבעבר כבר ביקרתי בדף. אם אתן מזהות אותי, בבקשה תשמרו את המידע הזה לעצמכן.

אני כנראה בהריון. (זאת אומרת, בדיקה ביתית אחת אמרה שלא, בדיקה ביתית שבוע אחר כך אמרה שכן, ומחר אני הולכת לרופא, זה אמור להיות בדיוק שבוע 7, בתקווה לראות דופק).

אני כ ל ה ז מ ן ר ע ב ה.
אני לא יודעת איך לרווח את האותיות מספיק כדי שתבינו
כל הזמן, ממש כל הזמן- רעבה.
וכמו שאני מכירה את עצמי מהריונות קודמים, בעוד שבוע שבועיים יתחילו בחילות, והקאות, והדבר היחיד שיעצור אותן זה אוכל. (אם אין לי אוכל בקיבה בהריון, אני מקיאה. ככה פשוט).

אז אני קצת אבודה. אין לי כוח להתעסק בלהכין אוכל כל היום. ושייקים לא "מקרקעים" אותי למספיק זמן. ויוצא שאני אוכלת (בין היתר) ג'אנק.

עצות יתקבלו בתודה גדולה...

[מחפשת*]

גוגס תודה רבה על התייחסותך
אני עדיין מתלבטת איך להמשיך את הדרך שלי
בעקבות קריאה בדף הזה הגדלתי מאוד את צריכת הירקות החיים בתזונה שלי ומצד אחד זה מאוד קל לי ונשמע לי נכון ומצד שני לצערי לפעמים נראה לי שהגוף שלי מגיב לזה לא טוב. כאבי בטן נפיחות וגזים. בעבר בעקבות תחושות דומות התייעצתי עם נטורופת שהמליץ לי בעיקר על ירקות מבושלים ואורז מלא. כשהתמדתי בזה הבטן שלי באמת היתה יותר רגועה. אבל לא כל כך בא לי לחזור לזה. יש לך רעיון מדוע אני מגיבה כך לירקות החיים ומה אפשר לעשות?

[גוגוס*]

אהלן מחפשת,
מדוע זה כך אני באמת לא יודעת. מה אפשר לעשות? בטח, ניסוי
קודם כל, יכול להיות שאת אשה של פירות. את יכולה לבדוק איך את מרגישה כשאת ממירה חלק מהירקות בפירות.
עוד דבר שאפשר לבדוק זה את הדברים שאת אוכלת ביחד עם הירקות כי פעמים רבות הבעיה דווקא בהם ולא בירקות. רוצה לספר איך נראה יום ממוצע שלך שבו הבטן שלך לא ידידותית למה שאת מכניסה פנימה?

[גוגוס*]

הי מיכאלה, קודם כל בשעה טובה ובהצלחה עם ההריון והבדיקה הקרובה.
מציעה כמה שאלות לפני שזזים.
1) כשאת מתבוננת ברעב הקבוע הזה, מה הטבע שלו? מתחושת הבטן שלך, זה רעב של הראש או רעב של הגוף? זה גוף רעב או שיש שם איזה סל של חרדות או צרכים שלא מקבלים מענה?
2) אם זה רעב של הראש צריך לטפל בו כמו בדברים אחרים שבאים מהראש. בהתבוננות. אפשר לדבר על זה בהמשך.
3) אם זה רעב של הגוף לכי לאכול. מה מקרקע אותך? שייק זה באמת אוורירי במהות שלו. גם אני מרגישה ככה. מתוך מה שנחשב בעינייך מזין, מה קשור אצלך לקרקע? אחרי שנאתר את הדברים האלה תוכלי לחפש דרכים להפוך אותם לזמינים ומהירים.

יקרה, יש לי חשק להגיד לך - קודם כל לנשום. הכל בסדר. כו-לה אוכל. תכף מסתדר.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיכאלה

לדעתי, זה שאת רעבה זה טוב. אם את לא נוטה לדאוג, אלא להיות מעשית, הייתי ממליצה לך לקרוא את הדף תזונה ללידת תינוק בריא, וכמובן לא לקחת את מילותיו כתורה מסיני.
ומצטרפת למילותיה של גוגוס - מה מקרקע?
לחם מלא, עדשים, מרק ירקות חם וסמיך, בשר ?

[גוגוס*]

אני מרגישה שהתייצבתי ואני על הרגליים
מסתבר שעוד לא. התייצבתי על רגל אחת. ואולי לא התייצבתי בכלל וזו אשליה.
כן הצלחתי להרים היום את עצמי. כביסה, סידורים, ניקיון, נוכחות עם הילדים. הרגשתי שאני חוזרת לקחת אחריות.
אבל התזונה שיקפה לי את מה שעוד לא קרה. דיוק. חסר מאוד הדיוק.
וגם חסר חזון. במקום זה - תנועה חסרת כיוון וחסרת מודעות. הרבה אוכל. הרבה מבושל. סיום של היום עם תחושה גרועה בגוף.
דווקא במהלך היום היתה פתאום איזו רוח של קלות. הייתי שקועה בעשייה ואכלתי סלט מרהיב בטעמו וצבעוניותו. אבל אחרי זה - שוב שקיעה בכל המובנים.
מסכמת - אני לא חיונית. מה יחיין אותי? מתחשק לי לצום. אבדוק מחר אם זה חשק של הראש או של הגוף. וגם אם זה חשק של הגוף כתנועה נגדית (לא טוב) או שזה חשק פוזיטיבי לצום (כן טוב).

[מיכאלה*]

אם זה רעב של הגוף לכי לאכול. מה מקרקע אותך? שייק זה באמת אוורירי במהות שלו. גם אני מרגישה ככה. מתוך מה שנחשב בעינייך מזין, מה קשור אצלך לקרקע? אחרי שנאתר את הדברים האלה תוכלי לחפש דרכים להפוך אותם לזמינים ומהירים.

רעב של הגוף. בהריונות שלי אני רעבה כל שעתיים (רעבה ממש, לא לנישנוש המתבקש כל שעתיים, רעב גדול, בולע) (ואחרי ההריונות אני פשוט לא מסוגלת להסתכל לכיוון של אוכל למשך כמה חודשים) (ובכל מקרה, איכשהוא כנראה הכל מתאזן כי אני לא עולה במשקל באופן משמעותי במהלך ההריונות).

אני צריכה רעיונות. אני קמה בבוקר וחייבת לאכול מיד (אחרת אקיא). הבוקר אכלתי רימון ואחר כך לקחתי פרוסת לחם מלא וחשבתי מה לעשות איתה- שקדיה? לא התחשק לי, שמן זית וזעתר? לא התחשק לי. גבינה צהובה? ננסה! אויש. זה היה נורא. הרגשתי כאילו אני אוכלת מרגרינה! (ואני דווקא חובבת גבינה צהובה בדרך כלל). זה היה פשוט דוחה ולא הצלחתי לבלוע ביס אחד אפילו (ירקתי לפח, עד כדי כך). אחר כך אכלתי בורקס פטריות ורוגלעך אחד (רוגעלה?). ועכשיו שוב הייתי רעבה ואכלתי עוד שתי פרוסות לחם עם חומוס ביתי. אם לנחש, בקרוב אהיה רעבה שוב

יקרה, יש לי חשק להגיד לך - קודם כל לנשום. הכל בסדר. כו-לה אוכל. תכף מסתדר.
כולה אוכל, כן. תכף מסתדר? הלוואי. ממש הרגשתי את ההבדל בין שני ההריונות שלי, כשבאחד השקעתי בתזונה ובאחר חיפפתי. נראה לי שזה דווקא חשוב.

הייתי ממליצה לך לקרוא את הדף תזונה ללידת תינוק בריא,
קראתי. אבל לא ממש מתחברת לכל הדברים שם (לא אתחיל לצרוך כמויות פסיכיות של חלב וביצים, נניח).

_מה מקרקע?
לחם מלא, עדשים, מרק ירקות חם וסמיך, בשר ?_
כן. איפה כאן מזמינים את המבשלת? (אמרה, הרימה רגליים למעלה ונרדמה).

[גוגוס*]

נראה לי שזה דווקא חשוב.
בטח חשוב. אני האחרונה להגיד אחרת. אבל בנחת. למקרה שלא הבהרתי את עצמי - אין לי שום כוונה לזלזל בתזונה שלך. לא בכלל ובטח שלא בהריון.

על הבוקר - מה עם פשוט לחם טרי מחומם קלות אם זה בתפריט שלך? ככה, בלי ממרח, או עם חמאה טובה. ואיך את עם מתוק על הבוקר? פירות יבשים איכותיים, אגוזים. משהו שלא דורש עבודה חוץ מפתיחת קופסה. עוגיות קנויות איכותיות במיוחד (מה את אוכלת? שיבולת שועל? חברים אחרים?).

ביצים את אוכלת? זה קל מאוד להכנה אם זה בתפריט שלך. לא בכמויות היסטריות אבל כפתרון שדורש דקה וחצי ומשביע.

איפה כאן מזמינים את המבשלת?
אל תהיי צינית...
שווה לבדוק את זה אם זה באפשרות הכלכלית שלך. שתבוא מישהי ותבשל לשבוע שלם וחלק תקפיאי. ואם לא, שווה לבדוק קנייה מרוכזת של דברים טובים מבישול ביתי והקפאה שלהם.

ובואי נשמע, מה עוד מתחשק לך לאכול. כשאת יושבת לרגע בשקט בתוך התחושה הזו של הרעב שצריך להשביע - מה מתחשק לך? אפשר לערוך רשימה ולראות איך מפשטים אותה והופכים אותה לריאלית.

[מיכאלה*]

כשאת יושבת לרגע בשקט בתוך התחושה הזו של הרעב שצריך להשביע - מה מתחשק לך?
אוקיי, אז העניין הוא שאני לא מצליחה לחבר כמו שצריך את הרוצה והצריכה שלי. אני רוצה לשתות שייקים ירוקים כל היום ולרחף באוויר, אבל כשאני נתקלת באוכל סופר כבד (אורז מלא עם עדשים, שעועית מבושלת ברוטב עגבניות) אני פשוט טורפת אותו. יש איזה חלק שמסרב להתחבר כמו שצריך. החשקים שלי הם לדברים נורא כבדים- פירה מלא חמאה, שניצל או כבד עוף עם בצל, קבב, המבורגר, סלופי ג'ו (רואים שיש לכן כאן עסק עם הריונית?!) ומה שאני אוכלת זה חיקוי עלוב במקרה הטוב או סתם משהו אומלל ברוב המקרים (עכשיו אני פה עם כוס תה. כוס תה זה לא אוכל!).

על הבוקר - מה עם פשוט לחם טרי מחומם קלות אם זה בתפריט שלך? ככה, בלי ממרח, או עם חמאה טובה. ואיך את עם מתוק על הבוקר? פירות יבשים איכותיים, אגוזים. משהו שלא דורש עבודה חוץ מפתיחת קופסה. עוגיות קנויות איכותיות במיוחד (מה את אוכלת? שיבולת שועל? חברים אחרים?).ביצים את אוכלת?

הבעיה היא שאני לא מגיעה לשובע. אכלתי בבוקר רימון, הכנתי לי שייק (מלא באגוזי מקדמיה, פירות וקצת עלי תרד טריים) (את הלחם עם הגבנ"צ כאמור זנחתי עוד בטרם התחלתי) ובכל זאת חצי שעה אחר כך גיליתי את עצמי מכרסמת בורקסים כשאני רעבה. ממש רעבה.

[מיכאלה*]

ןמה שממש לא מתחשק לי, דרך אגב, זה מוצרי חלב. לא לשתות חלב, לא לאכול גבינות. לא חשק לפיצה לא חשק לפשטידות מושקעות לא לקנלוני או לפסטה טובעת ברוטב. לא לא לא.

[גוגוס*]

אז קודם כל יש פה נקודת חוזק רצינית להיאחז בה ולטפח אותה - חוש הטעם שלך! את מסוגלת להבחין במה שעושה לך רע ולהימנע ממנו גם אם ברגיל שלך היית אוכלת אותו. היאח הידד! זה לא דבר של מה בכך.

ולגבי השובע - הייתי מציעה לבדוק שם. לא לאכול כמות שנראית לך שצריכה להשביע אותך אלא לאכול כמות שבאמת משביעה אותך. אני תוהה אם יש לך במקרה איזו תפישה לגבי כמויות שלא מתאימה למציאות הפיזית שלך. נסי במקום רימון אחד שניים, ושייק גדול, ואולי עוד משהו אם חסר לך. סיימת לאכול? נסי לנשנש עוד כמה אגוזים ותבדקי אם זה מתאים ונחוץ או שזה בעודף ואז תעצרי. לצאת מהארוחה בתחושה שהצרכים שלך באמת מסופקים. וכאשר מגיע שוב הרעב לעשות "וחוזר חלילה".
יכול להיות שזה לא מדבר אליך, אבל אצלי, בורקס, למשל, זה מזון מרעיב. זה לא רק שהוא לא משביע אלא הוא גורם באופן אקטיבי לתחושה מסוימת ומתסכלת של רעב. לו אני אכלתי כמוך, ובתוך תחושות רעב אמיתיות הייתי משלבת משהו כמו בורקס, בהחלט הייתי רעבה כל היום. סוג מאוד מסוים של רעב, אבל בהחלט רעב, במובן של תחושה פיזית בלתי נעימה שאני רוצה להפסיק.

יש לך קושי עם מגוון? כלומר, זה ידכא אותך לאכול את אותם דברים שוב ושוב?
מה יקרה, אם כאשר תהיי רעבה אחרי ארוחת בוקר באמת משביעה, תאכלי עוד מהדברים האלה? או מהחברים המזינים שלהם שלא דורשים שום הכנה? עוד אגוזים, עוד פירות, עוד עלים אם זה משמח אותך ולא גורם לבחילה. עוד לחם, כל עוד זה בתפריט שלך.
<במאמר מוסגר, לחם וקמח זה אחד הדברים שהכי מרעיבים אותי. גם הטובים שבהם. כמו עם בורקס>

חצי שעה אחר כך גיליתי את עצמי
לא יודעת אם זה עניין של סגנון או שזו עדות טובה למצב שלך. בכל אופן, אני קוראת בזה אכילה לא מודעת, מנותקת. משהו שאין בו עצירה ובחירה שנראות מאוד נחוצות כשיש שיבוש ותחושה של סחף.