החיוניות שלי חלק שביעי

[אישה_במסע*]

גוגוס

_הרי הקופאית הזו, היא בעצמה בטח היתה שמחה לגמרי לאכול מהשוקולד שכמעט קניתי. אני מנחשת שאין לה בכלל שום דבר נגדו.
וגם לו היה לה, לא היה לי ממש אכפת. היא פשוט היתה מראה לרגע, והאמת - שמחתי._

מצד אחד, זה נחמד. מצד שני, מה שאמרת על אף פעם לא יהיה לגמרי לגיטימי שונה מאוד מהחוויה שלי, שהיא איכשהו יותר משוחררת? לא מוצאת מילים לתאר חוויה.

_לרוב כשאני אוכלת לחם זה בעצם בשביל לאכול את הממרח
אצלנו נכנס חזק ההרגל של מריחת ממרחים על עלים. כרוב או חסה טובה. זה נהדר גם תזונתית וגם כי אפשר להינות מהממרח, שהוא לרוב מזין מאוד, כמה שרוצים במקום למלא את הבטן בלחם._

שתי נקודות. הראשונה, שלדעתי סלט הטונה מזיק יותר מהלחם - הרעלת כספית{{}}. השניה - זה עובד עם דברים כמו סלט טונה, לא עם דברים כמו חמאה ודבש.

תפילה

מעלי היו שני תיאורים של חוויות ברור של תגובה למאכל מסויים. דברים כאלו לא קורים לי. אפילו כששתיתי קפה לא הרגשתי שום תגובה, שום השפעה על הערנות. לא מעיר אותי, לא מפריע להירדם, סתם משקה, טעים או לא. אני לא מרגישה השפעות גופניות של מאכלים ספציפיים. עם יוצא הדופן של בורקסים נחותים במיוחד עליו סיפרתי. ועם אולי-יוצא דופן של קמח ריק שאולי מעורר בנסיבות מסויימות רעב ששונה מהרעב הרגיל שלי. אני לא מרגישה טשטוש אחרי בוסט של סוכר. המעבר מקמח ריק לקמח מלא לא השפיע עלי, המנעות מקמח לא השפיעה עלי.
אני כן מרגישה מי אכלתי יותר מידי (וזה קרא לי כבר עם סלט טעים מאד שאכלתי ממנו יותר מידי, וגם ידעתי את זה, וגם עם מאכלים פחות חיוניים). לא הרגשתי שום שינוי במעבר מתה לקפה, חזרה לתה, ומתה שחור לתה צמחים, חוץ מזה שתה שחור משתן.

אפשר להניח שאני לא ממש מושפעת מדברים כמו קפאין וסוכר וקמח ריק. או שאני מפספסת משהו. או שאני מושפעת, אבל בצורה יחסית חלשה, וצריך לאכול אוכל נחות ביוחד, כמו הבורקסים הקנויים הנ"ל כדי להגיע להשפעה הזו, ואת זה אני לא נוטה לעשות.

[תפילה_לאם*]

אפילו כששתיתי קפה לא הרגשתי שום תגובה, שום השפעה על הערנות. לא מעיר אותי, לא מפריע להירדם, סתם משקה, טעים או לא.
נראה לי שכך גם אני, אלא שמעולם לא הרביתי בשתיית קפה, וכששתיתי לא חיפשתי באופו מיוחד לדעת איך אני מרגישה בעקבותיו. אולי עכשיו כשאני יותר "בראש", אבחין במשהו, אבל לא מתאים לי לשתות קפה בשביל זה.


אני לא מרגישה השפעות גופניות של מאכלים ספציפיים.
אני מתחילה להרגיש, וגם אז אני לא בטוחה אם אלה לא פרשנויות שנוח לי להלביש על הסיטואציה כמו לומר שארוחת צהריים מבושלת ובייחוד בשרית יוצרת אצלי עייפות.
אני לא מרגישה טשטוש אחרי בוסט של סוכר.
גם אני, נראה לי, אבל כן מרגישה רצון לעוד ועוד סוכר, שגם זאת השפעה...


כמו הבורקסים הקנויים הנ"ל כדי להגיע להשפעה הזו, ואת זה אני לא נוטה לעשות.
כן, כמו שכתבתי על הקפה. כאילו, בשביל מה גם להכניס לעצמי משהו, שאני לא באמת רוצה שיהיה בתוכי (אפילו לא בשל טעמו), וגם לחשוש, שהתמדה בצריכה תייצר תלות מיותרת שכרגע נחסכה ממני? רק בשביל לגלות שקפה כן ממריץ או ממכר אותי? P-:
ובקשר אלייך נראה לי שהשאלה מתעצמת, כי אצלי אני עוד יכולה לחשוב שהכוונות שלי לא רגישות דיין לחוש בהשפעות המאכלים עליי, אבל אצלך המודעות גבוהה יותר. @}

[אישה_במסע*]

אני לא חושבת שכולם מושפעים מסוכר וחיטה באותה המידה. זה מאוד אישי, לדעתי.

ומצד שני, אם לרשום ברשימה את כל ההשפעות הגופניות שמצאתי, זה לא מעט.

נראה שאם אני אוכלת משהו כמו הבורקסים הקנויים שזה כנראה השילוב בין הקמח הריק והמרגרינה, או השמרים, או עוד איזה משהו, אני כן מרגישה תחושה של לבנה בבטן.
ואם אני אוכלת פסטה ריקה בתור ארוחה ולא אוכלת הרבה זמן אז אני ארגיש רעב שדומה לחור בבטן, כמעט כאב. אם אני אוכלת מזון נורמלי אז אני מרגישה רעב, אבל הוא אחר, הוא רך יותר, ובכלל לא דומה לכאב.
ואני לחלוטין מרגישה בשיניים את ההבדל בין לאכול קמחים ולא לאכול.
וכשאני אוכלת יותר מידי אני מרגישה כובד ועייפות.
וכשאני אוכלת שוקולד חלב במילוי קרם נוגט אני מרגישה באיכות הממכרת שלו

וכל זה במידת וודאות די גבוהה.

כך שאני יכולה להגיד לעצמי שאני כן מרגישה תגובות גופניות. כל מה שנשאר זה גם להאמין לעצמי כשאני אומרת את זה...

כך שלמרות שבאופן כללי אני כן חושבת שאני מודעת לעצמי, בנושא של התזונה אני לא בטוחה בכך, ואני ממש לא בטוחה שהמודעות שלי גבוהה יותר.

עוד טיעון לטובת זה שאני לא מפספסת כלום זה שבשביל גוגוס בוסט הסוכר זו יציאה גדולה יותר מהשגרה - אני באופן קבוע אוכלת שוקולד תעשייתי עם סוכר, כך שהגיוני שהיא תגיב לזה חזק יותר. ויש גם עניינים של גנטיקה - אמהות אמהותי אכלו לחם למיניו השונים אלפי שנים, ושתו חלב לא מעט זמן. מצד שני, הם לא עברו לתזונה מערבית חסרה שעלולה להוביל לכל מיני בעיות (אמא שלי אחרי בית הספר הייתה הולכת עם ההורים לחלקה החלקאית שלהם. גם אם כבר היה קמח ריק, לדעתי זה איזן את זה).

כך שכרגע ההחלטה הרציאונלית שלי היא שחיטה מלאה זה בסדר, ואם אני לא אמצא את לחם הכוסמין שאני רוצה לנסות (ושכמעט כל הזמן אין בחנות) אעבור לקנות בעיקר לחם מחיטה מלאה של ד"ר מארק. לחם השיפון שניסיתי יותר מידי כבד, לחם החיטה יותר אוורירי.

כל מה שנשאר זה לשכנע את החלק הרגשי שלי שעדיין חושש שאני מפספסת משהו.

[תפילה_לאם*]

כל מה שנשאר זה גם להאמין לעצמי כשאני אומרת את זה...
למה את מתכוונת?
למשהו כמו אני לא בטוחה אם אלה לא פרשנויות שנוח לי להלביש על הסיטואציה, או שאין צורך לבדוק שוב ושוב אם לשוקולד הספציפי יש האפקט שסימנת שיש לו?

לחם הכוסמין שאני רוצה לנסות (ושכמעט כל הזמן אין בחנות).
אולי תאפי. תוכלי גם להקפיא.

לשכנע את החלק הרגשי שלי שעדיין חושש שאני מפספסת משהו.
משהו מאיזה סוג?

[אישה_במסע*]

לא, כל מה שציינתי אלו דברים שאני בטוחה בהם. אני לא בטוחה בדיוק אילו מאכלים יוצרי את הרעב מהסוג של חור בבטן, אבל אני ראיתי שזה קורה לא אחרי סלט. אני גם לא בטוחה אילו עוד מאכלים יוצרים תחושה של לבנה בבטן, אבל גם אין לי רצון לבדוק. וגם את השוקולד לא אכלתי מזמן. ברור לי שיש לו איכות ממכרת. אני יכולה להתמודד איתה יותר או פחות, אבל כרגע לא ממש מתחשק לי להתעסק עם זה.

אני לא בטוחה שאני רגישה מספיק לתגובות הגופניות שלי ולא מפספסת איזו השפעה שלילית שלחיטה או סוכר יש עליי.
נניח, חיטה מטשטשת אבל אני לא מרגישה את זה. או שאולי היא קשורה לזה שמתחשק לי יותר שוקולד? אולי מוצרי חלב גורמים לי לפצעונים? אולי כל המאכלים האלו משפיעים על ריח הזיעה שלי?

כרגע לא מתחשק לי להתעסק עם אפייה, מה גם שאני באמת לא אוכלת הרבה לחם, ואני תמיד מקפיאה. אם אני רוצה לאכול אני מוציאה מהמקפיא פרוסה או שתיים, מחממת במיקרו, מורחת ואוכלת. לו לא הייתי מקפיאה הוא היה מתקלקל מהר מידי.

[נוודית*]

שוקולד מרזה? או ניסוי במחקרים מדעיים
מסתבר שמחקרים, או "מחקרים" שהתפרסמו לאחרונה וטענו שנמצא קשר בין אכילת שוקולד מריר להרזיה, היו תוצאה של פרוייקט ניסויי שיזם עיתונאי בריאות בשם ג'והן בוהנון, במטרה להמחיש שלא כדאי לסמוך על "מחקרים מדעיים" שמתפרסמים באמצעי התקשורת. לא מפתיע, אבל מעניין לראות את הדינמיקה של תהליך מפוקפק כזה נחשפת לפרטיה.

הנה כאן הוא מספר בפירוט רב איך הוא עשה את זה. הגרעין של התרגיל הוא שאם מודדים מספר רב של משתנים על מספר קטן של אנשים, כמעט בטוח שיימצא קשר כלשהו בעל משמעות סטטיסטית, כביכול. ב"מחקר" שהוא ערך לצורך הניסוי, הוא מדד 18 גורמים שונים על 15 אנשים. זה מבנה שהוא מתכון בטוח לתוצאה של false positives.

בנוסף הוא מתאר כמה קל לעקוף את הערוצים המקובלים של ריויו ובדיקות מדעיות מקובלות, ולהגיע לפרסום בערוצים (מגזינים) מדעיים לכאורה. ואז הוא מתאר איך הוא ניצל כאיש פרסום, את העצלנות של עיתנואים (לשם שינוי הוא היה בצד השני של המתרס במקרה הזה). הוא הוציא הודעה לעיתונות מוכנה ומנוסחת בדיוק כמו שעיתונאי היה מנסח אותה, בלשון המתאימה וכו', וכמובן בהשמטת מידע חיוני כמו מספר הנבדקים. ובקלות גרם לעיתונאים לצטט את הפרס ריליס מילה במילה, כמו שהוא האכיל אותם, בלי שום בדיקה או חקירה.

[גוגוס*]

נוודית, תודה רבה על זה.
זה מסוג הדברים שהמון אנשים יודעים, אבל עד שלא מראים להם את זה ב"לייב" זה לא יתיישב אצלם.
ולצערי, זה עדיין משאיר אותנו עם המון אמון מופרז במערכת המדעית המקובלת.

אגב, במה שמכונה peer review דבר כזה בחיים לא יעבור.
אז אחד הכלים הביקורתיים שניתן להפעיל כאשר נתקלים במחקר שנראה מדעי (לא בעיתון, ממש במקור עצמו) זה לבדוק באיזה כתב עת הוא התפרסם. מה שמתפרסם בכתבי עת שלא עושים שימוש בשיטה הזו הוא בוודאות גבוהה מאוד חסר כל ערך.
מי שיש לו ממצאים טובים יעמיד אותם לבדיקה של הקולגות שלו. מי שעוקף את זה לא ראוי לזמן שמושקע אפילו בקריאת הכותרת.
כל כתב עת שמכבד את עצמו מפרסם במקום בולט אם הוא נסמך על שיפוט של הקולגות בתחום או שלא.
זו לא תעודת אחריות, אבל זו התחלה.

בגלל זה, כאשר מישהי כאן מניחה ידיעה עיתונאית, הדבר הראשון שאני עושה זה לחפש את המקור.
ציטוטים אקראיים מתוך מחקר עלום לא יביאו אותנו לשום מקום שיש לו ערך.

ולאישה במסע ותפילה - תודה על הדיון שלכן. אני קוראת בעניין.

זה עובד עם דברים כמו סלט טונה, לא עם דברים כמו חמאה ודבש.
אצלנו עובד יופי עם ה-כל. סיפרתי כאן או במקום אחר שאכלנו עלי חסה טריים מאוד עם ממרח שהוכן מטחינה ודבש. זה היה, כמו שאומרים ילדיי - אלוף!
אם טרם ניסית - נסי ותראי מה דעתך על זה. אולי נדרש ראש פתוח לצורך העניין
זה בהחלט לא שגרתי, מודה...

[אישה_במסע*]

נסי ותראי מה דעתך על זה
אנסה!

[תפילה_לאם*]

אבל כן הייתי רוצה ללמוד איך צורכים את הממתק בכמות מוגבלת ומתענגים עליו לאט-לאט ובסוף מגלים שזה מספק.

עדיין לא גיליתי את הסוד, אבל אתמול צעדתי צעד קטנטן בכיוון הזה, ובהתבוננות לאחור אני רואה קשר ברור להיבט שהזכירה אישה במסע: תשומת הלב לאכילה.
אני בתקופה קשה לאחרונה: מרגישה תשישות גופנית ונפשית/ רגשית וגם רעב גופני ונפשי/ רגשי. רוצה מתוק. אוכלת הרבה תמרים. מחפשת מה לאכול ומזדהה עם הגיבור של "אלף רסיסים קטנים", שהתחלתי לקרוא אמש, על אף שבאמת אין מה להשוות את קשיי הגמילה שלו מסמים ומאלכוהול לחיפושים שלי.
בקיצור, אכלתי אתמול קצת שברי עוגיות מחבילת עוגיות פושטית מהסופר. זאת הייתה אכילה מודעת ומבוקרת. נראה לי שהשברים אפילו לא הצטרפו לכדי עוגייה אחת.
ואמרתי לעצמי: "אם כבר את אוכלת את זה (=קמח לבן עם סוכר לבן עם מרגרינה), לפחות תשימי לב לטעם". ושמתי לב. ולהפתעתי, אפילו היה לי טעים. ואולי בזכות זה היה לי קל יותר לא להיגרר לבולמוס או לחזרות אל הקופסה לעוד ביס ולעוד חתיכה.

[אילנ_ה*]

כשחשבתי על קניית סלייסר, קראתי פה את הדיון על הסלייסר, ובעקבותיו קניתי את הסלייסר המקורי והבסיסי.

אז גם תורמת מסקנות מניסיוני:
א. התלבטתי הרבה אם כדאי לקנות את התוספים, אם כבר אני קונה. במבט לאחור, אני רואה שהעיקר הוא החיתוך עצמו. סחיטת לימון וכו' - לא כזה חשוב לי.
ב. לתבל - אני מעדיפה בקערה אחרת. כך שאת הסלייסר אני שוטפת במים וזהו, ואז זה מאוד פשוט, למרות שיש לזה כמה חלקים.
ג. להורי יש סלייסר חיקוי. את המכשיר שיש להם הייתי זורקת היישר לפח, הוא לא עושה את העבודה. ובטח אין מה להשוות לזה המקורי (אם כי כמובן אני משווה לאחד ספציפי שיש להורי, אני לא יודעת באשר לאחרים, אם קיימים בכלל)
ד. עגבניות עוד לא הצלחתי לחתוך מבלי שיימעכו. אז אם אני רוצה סלט ירקות קלאסי שמושקע יותר, אני חותכת את העגבניות ביד.
ה. בצל נחתך מצויין, יותר ממעבד מזון (יש לי של בראון,בן 10 שנים). לא נמעך אלא נחתך, אפשר לשלוט בגודל - אם רוצים קטן או קטנטן. מעולה לי לסלט וגם בשביל בצל לטיגון (סליחה על הזכרת טיגון בדף הזה...)
ו. וגם מתכון לסלט נחמד שנמצא אצלנו מאז קניית הסלייסר בדרך קבע:
גזרים, קולורבי (אפשר בלי קולורבי), שום - חותכים את הכל בסלייסר. מוסיפים לימון, שמן זית ומלח - ויוצא מעולה. הילדים שלי מאוד מאוד אוהבים!

בשורה התחתונה - מאז קבלת המכשיר הירקות נאכלים פה הרבה יותר. כי מה שעצר אותי לפני כן זה זמן ההשקעה שבסלט, והוא בהחלט מקצר את זה באופן משמעותי!

[רסיסים_של_אור*]

את יכולה להגיד מה החברה של הסלייסר המקורי? תודה!!

[תפילה_לאם*]

תבנה מהערב, לא יודעת אם באמת יש בה חידוש, אבל ככה הרגשתי:

שוקולד יכול להיתפס כ"מגיע לי".
אם בקושי ישנתי הלילה, ותפקדתי הערב מול חמישה ילדים (הגדולה בייביסיטר), ואכלתי "יפה" כל היום (גם אם ה"יפה" בעיניי היום הוא לא מה שהיה לפני שנתיים, ואני כן מאוכזבת קצת על העוף והירקות המבושלים של הצהריים), ומכרה החמיאה לי שרזיתי (והיא לא הראשונה לאחרונה. איזה כיף!), והתינוקת מתנמנמת עליי ברגע זה, ואני רעבה ו...
אז לא רק ש"בא לי" ממתק. מגיע לי!
<לא לקחתי. גם לא שיש בבית ממתקים אטרקטיביים במיוחד. וטוב שכך...>
וזה מתחבר לי מאוד מאוד להערה שהעיר לאחרונה בן הכמעט-חמש שלי. מניחה שאמר את הדברים ברוח מה שאני מפמפמת בבית ללא הפסק, אבל בכל זאת הייתה זו אמירה מקורית משלו: "למה הגננות נותנות ממתק לילדים שנפלו או שקיבלו מכה? מה זה קשור?!"
אז אולי הקשר הזה נבנה אצלי מגיל צעיר מאוד: אם רע לך ו/ או אם התנהגת כמצופה - קבלי... מצופה....


וממשיך להדהד לי %D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%A1%D7%99%D7%9D[/u]%D7%A7%D7%98%D7%A0%D7%99%D7%9D]מיליון רסיסים קטנים , שאני קרבה לסיום הקריאה המרתקת בו. ואמנם כאמור, הפער בין ההתמכרות המתוארת שם למשיכתי לממתקים הוא פער תהומי, אך לא מעט פעמים המילים מעוררות הזדהות.

[תפילה_לאם*]

היי אילנה,

לי יש קוצץ ירקות פושט, בטח מהסוג שהיית זורקת לפח.
ואני אכן לא משתמשת בו ביומיום, כי הטרחה שבהכשרת הירקות לחיתוך בו רלוונטית עבורי רק כשמדובר בקיצוץ בצלים או כשמדובר בסלט גדול במיוחד או כשני רוצה לחתוך סלט מחוץ לבית (בפיקניק וכיו"ב).

עגבניות עוד לא הצלחתי לחתוך מבלי שיימעכו.
ולי זה דווקא נחמד. מוסיף עסיסיות שהופכת את הסלט לטעים במיוחד. אבל אני מניחה שיש משמעות למידת הרכות שלהן, וקשות יותר תימעכנה פחות.

גזרים, קולורבי (אפשר בלי קולורבי), שום - חותכים את הכל בסלייסר. מוסיפים לימון, שמן זית ומלח - ויוצא מעולה.
נשמע טעים!!!

[אילנ_ה*]

תפילה מבהירה את הניסוח כי נראה לי שיצא לי לא משהו - הייתי זורקת לפח לא מזלזול, אלא כי סכין וקרש חיתוך כבר עושה עבודה יותר טובה, אז זה נראה לי מיותר (אם כי בדקתי אותו ישר על גזר, מן הסתם מלפפון הוא חותך טוב).
ומאז שקניתי אני אוכלת הרבה יותר ירקות, ושווה לי באופן אישי להכין סלט גם כשזה רק אני (טוב, ב"ה זה כמעט אף פעם לא רק אני, הקטן איתי בבית והוא אוכל ב"ה הרבה!).

עגבניות - תראי, יש כאלה שאוהבים שזה מעוך, אני לא. עגבניה בשלה היא לא הכי קשה, וזה די מועך. אצל אחותי מאוד אוהבים, כל כך אוהבים את המיץ של הסלט עד שהיו מוסיפים מים לפני שקנו סלייסר.

והסלט - אכן טעים, והויטמינים נשמרים, לא כמו בגזר מגורד. (בווריאציה הראשונית היה גם סוכר, הורדתי ועדיין מאוד טעים והילדים מלקקים את השפתיים).

[אילנ_ה*]

רסיסים - סלייסר המקורי זה מה שרשום עליו סלייסר. משיטוט באינטרנט ראיתי 2 מקומות שמוכרים אותו, כרמל דיירקט ועוד מקום שאני לא יודעת מי זה בדיוק, מפרסמים בYMET.
הכי זול שמצאתי זה דרך אתרי הקניות כמו BUY2. בדקתי את העלות כולל המשלוח. נדמה לי שעלה לי 159.
יקר, וחשבתי אף להתארגן לקבוצה, אך בשיחה עם כרמל דיירקט הם דיברו על הנחה משמעותית רק בקבוצה של החל מ-50 איש. זה לא מתאים לי כרגע להתעסק עם זה ועזבתי את זה.

[אישה_במסע*]

מתחשק לי איזה ניסוי. וברוח התכתבות בפורום עם טבעוני שלצערי הפך להטפה שלו, חשבתי לנסות שבוע טבעוני. ואז חשבתי לנסות שבוע ללא קמח, ואז חשבתי לעצמי למה חשבתי על זה, אם החלטתי שקמח מלא לא רע לי. ואז הבנתי שחשבתי על זה כי היום אכלתי כריך קנוי שהיה מיועד לאבא אבל הוא לא אכל אותו. אז חשבתי שאולי יהיה שבוע ללא סוכר. אז חשבתי שאני לא רוצה לוותר עליו, כי יש סוכר ב<כל מיני דברים, החל בשוקולד וכלה ברסק עגבניות>.

בקיצור, אחרי כל ההרהורים האלו זו היא החלטתי: אני מתחילה בשלושה ימים טבעוניים. רק התחלתי לרשום בלי מה ומייד התחשק לי שוקו . בקיצור, בלי מוצרים מהחי, חוץ מחמאה אם יתחשק לי. אני לא בודקת במוצרים קנויים למיניהם אם הם מכילים חלבון מביצה או משהו בסגנון, כך שאם יתברר שברוטב הסויה שלי יש משהו מהחי, או שברוטב העגבניות הקנוי שאני אולי אשתמש בו יש משהו מהחי, לא אכפת לי.
אם פתאום אלך ואקנה לי מוצר אורגני כלשהו <וזה כנראה לא יקרה> זה מותר.

בנוסף לכך אני מוותרת על קמח לבן ומוצריו, שזה אומנם לא אתגר גדול, אבל לפעמים דורש וויתור על תבשילים של אמא.

בנוסף לכך אנסה להסתדר ללא סוכר. זה בעצם אומר לוותר על השוקולד, שיש בו יחסית הרבה סוכר. אני לא מתכוונת לוותר על רוטב סויה או רסק עגבניות, הכמות שם בלאו הכי בטלה בשישים.

עוד אתגר הוא לאכול רק עד לשובע.

אתגר נוסף הוא לשים לב למזונות מצמיאים.

בסך הכל שלושה ימים. אני מקווה מחר להכין רוטב עגבניות עם כל מיני ירקות, ולהוסיף אותו לאורז אדום ואולי לעוד משהו שאני אכין ועוד לא החלטתי מה. אני מתכננת להכין עדשים ירוקות, לחתוך ירקות ולדאוג שיהיו ירקות חתוכים, ובכלל, לחזור למטבח שנטשתי לאחרונה.

רשימת מכולת להזכיר לעצמי מחר:

• רעב ושובע
• בלי קמח לבן
• טבעונות
• לשים לב למזונות מצמיאים
• ללא סוכר

רשימת אוכל שאני אולי רוצה להכין:

• רוטב עגבניות וירקות
• אטריות אורז חום
• עדשים ירוקות
• חטיפי אנרגיה ביתיים
• טופו
• מג'דרה
• רוטב לסלט

משקאות:

• תה ירוק עם נענע - שקיות, אורגני
• תה ירוק עם לימונית ולואיזה, עלים. לבדוק אם טעים קר.
• זוטא לבנה. לבד ועם נענע.

[תפילה_לאם*]

ומייד התחשק לי שוקו
בימי הסופר אני מכינה לי שייק ירוק מתוק כהרגלי ומרסקת בו גם כמות נאה (:-)) של מטבעות עיסת קקאו. ויוצאת לדרכי אוחזת כוס גדולה (מזכרת מפעם ששתיתי שייק של "רי:בר").

את אוהבת קינואה. לאחרונה בישלתי די הרבה: גם לבנה, גם אדומה וגם ערוב של שני הצבעים. אפשר להכין כל מיני גרסות טעימות.

בהצלחה בניסוי. נחכה לשיתוף בממצאים.

[נוודית*]

בהצלחה אישה במסע, תהני

[רסיסים_של_אור*]

אני מרגישה רחוקה מאד מאד מה חיוניות שלי ומהתזונה שהכרתי אך לפני מספר חודשים. לא יודעת להסביר בדיוק איך ולמה אבל משהו כבר לא לגמרי עובד לי בנכון הקודם.

אני מנסה להשוות לתקופה שבה ממש הצלחתי להקפיד על תזונה נטולת גלוטן ו סוכר ומה שהכי בולט לי זה שלא הנקתי והיה לי אז זמן ו רצון לעשות למען עצמי.

מנסה בעיקר להתבונן בזה בלי ישר לשפוט או להסיק מסקנות. לא קל לי לשהות בזה, זה מציב מראה לא פשוטה על היומיום הארד עמוס כאן.
מצד שני מזכיר גם שיש אור בקצה המנהרה כי גם התינוק הזה עוד יגדל ויגיעו ימים וזמנים שבהם יהיה לי קל ונעים לדאוג לעצמי יותר.

שמה לב גם שלאחרונה, אם אני מנסה להתנזר מה גלוטן ו סוכר אני מוצאת את עצמי קצת בהרעבה עצמית כי לא מספיקה להכין לי משהו אכיל במקביל לאחרים ולשלל עבודות הבית ו החיים...

[תפילה_לאם*]

רסיסים, מה אפשר להוסיף על דברייך הקולעים?
אולי רק שחשבתי שבגילם המופלג של תינוקותינו כבר יגיעו ימים וזמנים שבהם יהיה לי קל ונעים לדאוג לעצמי יותר.
אבל דווקא טפו טפו הצלחתי להתייצב עכשיו על אוכל טוב בשבילי. כן, מגיעים הרגעים שפתאום אני מורעבת, ואין לי זמן להכין משהו, ואין לי משהו נורמלי שגם מתחשק לי, ואולי אפילו אין לי זמן לאכול באופן מסודר גם אם יש מה. (טוב שאת השייק אני שותה תוך כדי עשייה אחרת. כלומר, טוב לעשייה האחרת, טוב פחות לשייק ולי... )
כנראה שיש איזו נוסחה דינמית, שבין המשתנים שלה ייכלל כל מה שמנית, ושגם אני התלוננתי עליו לא אחת, אבל גם בשלות פנימית של אותה התקופה.
אני מתכוונת שבתקופות מסוימות נצליח לדאוג לעצמנו ולאכול טוב גם אם נהיה עמוסות ו"לא יהיה לנו זמן", ובאחרות, עמוסות באותה המידה או פחות, נתקשה להגיע לזה.

לא יודעת אם את מחפשת עצה פרקטית. בטח לא אחדש לך, אבל אולי שכחת לרגע, שאפשר לנסות להכין מראש: להקפיא מנות של תבשיל מוצלח, לשטוף מראש כמה פרות וירקות באיזה רגע של פנאי (?), לדאוג לאספקה של יוגורט אם את אוהבת/ אוכלת, להכין כמות של כדורי תמרים או מרציפן ולהקפיא.
אולי אפשר להאציל את התפקיד על מישהו שיכין לך משהו? יטגן לך חביתה עם בצל?


ואני שמתי לב לאחרונה, אם כי עדיין לא בטוחה בזה, שיכולים להיות אצלי מעברים פתאומיים בין "אני מלאה" (כי בעצם מנשנשת לאורך היום ולא אוכלת מסודר, וגם קצת אוכלת מכוח האינרציה = "עברתי ליד המטבח") לבין רעב גדול. וברגעי הרעב
איכשהו ייצא שזה זמן ש{{}}לא מספיקה להכין לי משהו אכיל במקביל לאחרים ולשלל עבודות הבית ו החיים...


ודבר נוסף שרציתי לכתוב:
אני בתקופה די עמוסה רגשית, ולקראת קפיצת השלמה בסופר היום בצהריים דמיינתי את עצמי אוכלת שם עוגיות טריות מהמאפית. ודי מהר זה הגחיך אותי ונראה לי כאיזו קריקטורה, הצגה שטחית של דמות בסדרה רדודה.
ליתר ביטחון, אכלתי פרגית לפני שיצאתי, מה שצמצם את אפשרויות הפיתוי. D-:

[רסיסים_של_אור*]

תודה על המילים שלך. אולי יש משהו קוסמי שבעטיו כולנו בעומס רגשי?!?!
אולי אמצא זמן, כוח ואומץ לכתוב קצת בבלוג ההוא שלי...
שבת שלום

[אישה_במסע*]

בינתיים הכנתי את רוטב העגבניות וירקות. רציתי להגדיל את כמות הירקות ולהקטין את כמות הרוטב, ובסוף יצא מעיין תבשיל ירקות. טעים בהחלט, אבל ממש לא "רוטב עגבניות". יצא תבשיל בצל-שום-עגבניות-קישואים-חגוגוסם-כרובית. הוספתי לצלחת תבשיל כמה כפות מהאורז האדום, ואז לקחתי עוד צלחת ושוב עם כמה כפות אורז אדום.

עוברת על הרשימה שלי:

• רעב ושובע
• בלי קמח לבן
• טבעונות
• לשים לב למזונות מצמיאים - שתיתי מים בזמן שאכלתי את התבשיל, מה שלא קורה כשאני אוכלת ירקות, אבל הוא לא נכנס לקטגוריית המאכלים המצמיאים. למען האמת, חלק גדול מהמאכלים המצמיאים ירדו יחד עם ההגבלות, אז אני בכל מקרה לא אוכל אותם בשלושת הימים האלו...
• ללא סוכר

הכנתי - רוטב עגבניות וירקות
אטריות אורז חום - לא מתאימות, שכן תכננתי אותן יחד עם הרוטב
עדשים ירוקות - אולי מחר.
חטיפי אנרגיה ביתיים - אולי היום
טופו - אולי היום
מג'דרה - לא היום
רוטב לסלט - אולי היום.

משקאות עוד לא עשיתי, אני אלך עוד מעט להכין תה.

ועכשיו כשאני עוברת על הרשימה אני מבינה בעצם בשביל מה עשיתי אותה - בשביל שתהיה לי רשימה חיובית. רשימה של מה לא לעשות היא רשימה שלילית, למרות החלק של תשומת לב לרעב ושובע, ולמאכלים מצמיאים.

נקודה חשובה ברשימה ששכחתי לרשום משום מה - לחתוך ירקות. אתמול חתכתי בבוקר ירקות, וחלק נשאר. התחלתי את היום עם חתיכת פלפל וחתיכת קולרבי.

אז התכנון שלי לזמן הקרוב:
להכין תה ולבדוק אם הוא טעים קר
לבדוק מתכון לרוטב לסלט

להכין חטיפי אנרגיה בגרסא כמה שיותר נטולת סוכר - מורידה את הסוכר החום, לוקחת שוקולד 85%. נראה מה יצא.
את זה אני דוחה, כי בכל זאת יש שם סוכר. למרות שבאיזה עתיד אידילי אפשר להכין את החטיפים עם עיסת קקאו במקום שוקולד.

[אישה_במסע*]

אגוזים זה מצמיא. לא מצמיא-ממש כמו צ'יפס, אבל דחוס ומצמיא.
עדשים ירוקות זה גם כן אוכל שאני אוכלת עם כוס מים (או תה קר) ליד, אבל זה מצמיא פחות.

תה ירוק עם נענע נחמד גם קר.

רשימה של דברים לעשות:

• להכין שקשוקה טבעונית שמתכונים שלה מצאתי
• להכין רוטב ויניגרט שמתכון שלו מצאתי
• לחתוך ירקות
• להכין חטיפי אנרגיה ביתיים (ולהחליט שכמות הסוכר שבהם בטלה בשישים).
• להכין שעועית

[תפילה_לאם*]

אישה,
אולי יעניין אותך להכין את הגלידה שהכנתי לי לליל שבת.

השבת היו ארוחות שונות מהרגיל, כי ביקשתי מבעלי לקבוע את התפריט.
אולי אכתוב בהמשך מה הרגשתי וחשבתי בזמן המנה הראשונה בערב, אבל בינתיים אספר שהקינוח לרוב הסועדים היה "קורנטו", ולעצמי הכנתי גלידה שהפתיעה אותי לטובה בטעמה ובעיקר במרקמה.
השריתי מראש קשיו, וזה נראה לי הגורם המשמעותי, כי בזכות ההשריה הם התרככו מספיק בשביל שאצטרך להוסיף רק מעט מים, שכמות גדולה שלהם הופכת את הגלידה לקרחית, וככה היא יצאה קרמית.
ריסקתי אותם עם מעט מים (ברוב הכמות של ה"גבינה"/ "שמנת" הזאת השתמשתי לפשטידת דלעת-בטטה, שיצאה גם היא מצוינת לטעמי), הוספתי סילאן, קינמון וטיפת תמצית וניל אמתית.
הקפאתי והוצאתי מעט לפני האכילה.

[תפילה_לאם*]

אגוזים זה מצמיא. לא מצמיא-ממש כמו צ'יפס, אבל דחוס ומצמיא.
טעים עם פרות או בסלט ירקות!
אני גיליתי ששותה הרבה פחות מים בימים אלה. יש איזו כמות בשייק הגדול שלי, אבל אני מניחה שמקבלת הרבה יותר נוזלים מירקות ומפרות ביחס לעבר.

[נוודית*]

פוסט חדש בבלוג תזונה חיונית של גוגוס - בחזרה בזמן, שנות התשעים – לאכול מודע פוסט אחרון בסדרת פוסטים מיוחדת. הפוסט עוסק במודעות לאוכל שהתחילה להתפתח בשנות התשעים. הפוסט מעלה סוגיות אישיות וחברתיות שממשיכות ללוות אותנו עד היום. ההשלכות של בחירה מודעת בתזונה יותר איכותית מתפשטות מעבר לבריאות האישית והמשפחתית. מעורר מחשבה, מעניין ומומלץ.

[אישה_במסע*]

תפילה

בהחלט יעניין אותי. יש עכשיו במקפיא גלידה מפוצצת סוכר ושמנים מוקשים ושאר מריעין בישין. היא טעימה מאוד. זה כל המתכון? משרים קשיו, מרסקים עם מעט סילאן (אני אחליף כנראה בדבש כי אין לי) קינמון וטיפת תמצית וניל אמיתית, וזהו? מתכון פשוט כל כך? נשמע נפלא!


אחזור לרשימה המקורית שלי:

רשימת מכולת להזכיר לעצמי מחר:
רעב ושובע
בלי קמח לבן
טבעונות
לשים לב למזונות מצמיאים
ללא סוכר

אני הצלחתי עם הללא סוכר (מלבד הסוכר שהיה ברסק העגבניות וברוטב הקנוי לשקשוקה, ובקרוב יתווסף אליו הסוכר בחטיפי הקוואקר שאני מכינה), ללא קמח לבן (ובינתיים גם ללא קמח מלא) ושומרת על טבעונות. אפילו לא השתמשתי בחמאה, ואני חושבת לנסות על חטיפי הקוואקר עם שמן קוקוס.
אני לא אוכל מעבר לשובע. עם הרעב לא הכל כל כך פשוט - אתמול לא אכלתי כשהייתי רעבה. גם עכשיו אני רעבה ולא אוכלת. הרעב הזה הרבה יותר דק ועדין מהרעב-חור-בבטן שאני לרוב חושבת עליו. למרות שרעב-חור-בבטן קורה לי לעיתים רחוקות, נראה שהפעמים האלו נחרתו בזכרוני. מבחינתי זה בסדר להיות רעבה זמן מה. לא לזה התכוונתי כשכתבתי רעב ושובע, אבל גם לזה מעניין להקשיב.
והחלק המעניין לסוף - מאכלים מצמיאים. כשרשמתי את זה נזכרתי בסיפורים על מאכלים מצמיאים כמעידים על שיבוש. זה התאים לי לצ'יפס בתנור וחזה עוף בתנור, עם או בלי פירורי לחם מלא שקניתי, אחרי שראיתי שאני אוכלת יותר מידי שניצל קנוי בתנור. חשבתי על המאכלים האלו, ואיכשהו לא שמתי לב שמרובם אני גם ככה נמנעת.
בני אדם שתו מים, כך שאין לי שאיפה להימנע מלשתות מים - בטח שלא בחום הזה! אולם מעניין לראות שירקות ופירות לא מצמיאים אלא מרווים, ולעיתים אני יכולה לאכול משהו עם ירקות, והם ירוו אותי, ולא אצטרך את כוס המים ליד. עדשים מבושלים דחוסים, ואיתם לא מתאים לי ירקות. גם אגוזים כשלעצמם מצמיאים, ולא אכלתי הרבה. בכלל ניצלתי את האתגר שלי כהזדמנות לחזור לאכול אגוזים שאני לא אוכלת מהם כמעט בדרך כלל, לחזור לתמרים במילוי קקאו ניבס.


רשימת אוכל שאני אולי רוצה להכין:
אטריות אורז חום - לא הכנתי, שכן לא היה רוטב ירקות. נדחה לפרק זמן לא ידוע.
עדשים ירוקות - אמא שלי הכינה.
חטיפי אנרגיה ביתיים - אני מכינה היום
טופו - מצאתי מתכון ואמרתי לאחי הקטן שיכין. והוא הכין
מג'דרה - אין צורך. אני גם ככה לא אוכלת אותה, ומכינה בעיקר לאחרים בבית. ועכשיו יש אוכל יותר מוצלח.
רוטב לסלט - אין לי במה להכין מתברר שאין לי צנצנות זכוכית פנויות.


משקאות:
תה ירוק עם לימונית ולואיזה, עלים. לבדוק אם טעים קר.
זוטא לבנה. לבד ועם נענע.


אז בעצם הרשימות שלי השתנו מאוד. וזה לא רע, שכן המטרה היא האתגר הספציפי ולא להכין מזונות ספציפיים.

מאכלים:

• שעועית שאני מכינה עכשיו
• חטיפי קוואקר שאני מכינה
• גלידת אגוזים (אני אשים אגוזי קשיו להשריה היום בערב)
• לחתוך ירקות. גם את זה לא עשיתי אתמול. במקום זה כשהייתי עבה סיימתי את שאריות תבשיל הירקות מאתמול ואכלתי את השקשוקה הטבעונית הטעימה שאחי הקטן הכין. חתכתי ירקות היום וכבר אכלתי אותם, אחתוך לי עוד אחר כך.

משקאות:

• תה ירוק עם לימונית ולואיזה
• זוטא לבנה עם נענע ובלי

קניות:
התכוונתי ללכת אתמול בלילה ובמקום זה התעסקתי בדברים מטופשים כמו לממש פונקציית XNOR, אז התוכנית נדחתה להיום.
בינתיים האתגר זורם להפליא, אני שוקלת לוותר על חמאת העיזים האורגנית ששקלתי לקנות ולראות כמה זמן אני אמשיך בטבעונות "טהורה".

• תמרים. נותרו לי חמישה תמרי מג'הול בודדים. עוד לא החלטתי איזה זן של תמרם לקנות.
• אגוזי לוז. אני כנראה אמשיך באתגר, ואני רוצה שהיה לי שוקלד לאכול.
• פירות. אם אמא לא תקנה. נותר תפוח בודד ומיותם ונקטרינה חצי מקולקלת.
• מלון, ואולי נענע. לשייק.
• לא קשור בעליל לאוכל - משהו להתגלח איתו. ברוח וריח הקיץ הבאים עלי לרעה החלטתי לגלח את השעורת בבתי השחי שלי, למען יריחו פחות מזיעה. ואני לא ממש יודעת מה לקנות ואיפה. כנראה שאחפש בסופר, או באינטרנט, שם אמצא מזור לבורותי האיומה.

[תפילה_לאם*]

מתכון פשוט כל כך? נשמע נפלא!
אכן. @}


ובקרוב יתווסף אליו הסוכר בחטיפי הקוואקר שאני מכינה
אולי תמירי בדבש.

[שונית*]

לגלח- סכין גילוח פשוט שמוכרים בכל בית מרקחת. שימי על השערות מרכך לפני כן ואז תגלחי. פשוט.

[אישה_במסע*]

תפילה

אני שמה בחטיפי הקוואקר (שכבר הכנתי, והספקתי לאכול קצת) שוקולד. שוקולד 85% של פריי, אבל 15% הנותרים הם סוכר...
שיניתי את המתכון המקורי לא מעט. על שתי כוסות קוואקר דק וכוס פצפוצי אורז (וקורט מלח) שופכים סירופ, מערבבים, ודוחסים במרץ לתבנית אינגליש קייק, כדי שכל זה יקבל צורה של חטיפים. הסירופ במקור אמור להכיל 2 כפות דבש, כף סילאן, רבע כוס סוכר חום (זה שלוש כפות, יותר נוח מלשים סוכר בכוס) ו-55 גרם חמאה. אפשר להוסיף קינמון,אגוזים, וכו'. אני מוסיפה 100 גרם שוקולד, החלפתי את הסילאן בדבש כמעט מההתחלה (היה סילאן בבית בפעם הראשונה שהכנתי את המתכון, ולמיטב זכרוני בשאר הפעמים כבר לא היה), הפעם החלפתי את החמאה בשמן קוקוס (וכמובן שלא שקלתי אותו. אין לי במה) והורדתי את הסוכר.
התוצאות הן חטיפים הם ניחוח קוקוס חלוש (לא ממש מוצא חן בעיני וקצת מציק, בפעם הבאה אני כנראה אחזור לחמאה), לא מתוקים (באיזשהי נקודה טפטפתי עליהם אגבה, שיהיו מתוקים לפחות קצת) ומתפרקים.
הסוכר החום - שקניתי בזמנו במיוחד בשביל המתכון הזה - נחוץ כדי שהחטיף לא יתפרק ויתפורר. בפעם הבאה אחזור לחמאה ואשים סוכר חום, אבל פחות מהכמות במתכון. נראה מה יצא.
חבל לי קצת על החמאה, בכל זאת חלק מהאתגר הזה זה הטבעונות. אומנם מההתחלה החרגתי את החמאה, ובכל זאת... ולהחליף אותה במרגרינה אני ממש לא מוכנה.

שונית,
קניתי סכין גילוח, אבל אין לי מרכך. אני חושבת שעברו שנים מאז שהשתמשתי במרכך בפעם האחרונה. למיטב זכרוני אמא שלי משתמשת בשמפו+מרכך, ואני אתפלא אם אמצא מרכך אצל הגברים במשפחתי.
מצד שני, אני זוכרת שבפעם האחרונה שהתגלחתי עשיתי את זה בלי כלום, אז נראה.

היום מסתיים היום השלישי לאתגר. האתגר שלקחתי על עצמי הוא:
רעב ושובע
בלי קמח לבן
טבעונות
לשים לב למזונות מצמיאים
ללא סוכר

הרשימה מסודרת לפי סדר חשיבות ולפי סדר וויתור. ה"ללא סוכר" למטה כי הנחתי שזה הדבר הראשון שאוותר עליו. את תשומת הלב למזונות מצמיאים הוספתי די במקרה, כי נזכרתי בצמאון הרב שעוררו חזה עוף וצ'יפס בתנור, אבל זו הייתה תוספת מוצלחת להפליא. בינתיים אני שומרת על הכל. אני לא אוכלת שוקלד עם התה, שמתי לב לדחיסות של מאכלים מסויימים, ובעיקר שמתי לב עד כמה משבשים היו המאכלים ההם. לדעתי מלח מאוד קשור לזה. הטבעונות נשמרת, אם כי אני לא בודקת בקפדנות אם השתמשו ברכיבי מן החי ברוטב הסויה שכנראה אשתמש בו לטופו. אני שוקלת להרשות לעצמי מיונז, לשים על תפוחי אדמה בתנור. לשמור על הימנעות מקמח לבן לא דורש מאמץ. והחלק הכי חשוב, והכי משמח, לא אכלתי מעבר לשובע כל שלושת הימים האלו . במקום להקשיב לתחושת השובע יוצא לי להקשיב לתחושת הרעב, וזה מעניין מאוד.

הימים האלו מצטרפים גם לתקופת הווסת שלי (אותה קיבלתי ב-12, בצרוף מקרים מעניין). אני כבר די הרבה זמן רוצה לפתוח דף על תחבושות למרוקנות את דם הוסת{{}}, שכן מרוב ההצלחה שלי בכך תחבושות רגילות פשוט עבות לי מידי. היו פעמים שהרגשתי את הדם אבל לא הלכתי לרוקן, אבל לא הייתה אף פעם ביומיים הראשונים שהיה גל של דם ולא הרגשתי. ממש חיכיתי לווסת הזו, והנה עברו יומיים והגעתי לשלב בו אני כבר משתמשת בתחבושות ליום יום, ואני שוקלת לקנות כמה דקות יותר, כי אין כל כך צורך באלו העבות.
מי הייתה מאמינה שאצפה בחוסר סבלנות לווסת, ואתבאס מזה שהיא קצרה מידי ונגמרת מהר מידי?

מעניין גם לראות אם זה קשור איכשהו לתזונה.


<לרשום מחר על תמר אמרי><ובא לי להיות אחרת! סתם, כדי לדעת שאני יכולה אחרת. ואחר כך לבחור ממקום בוחר. במינונים משתנים..>

[אישה_במסע*]

בנוגע לגיל ההתבגרות - אני לא מאמינה במחויבות לבישול בגילאים האלו. ליתר דיוק - בגיל הזה לדעתי הנער כבר יכול לדאוג לעצמו למזון, ומוטב לו לאמו שאמו תשחרר את המחויבות לדאוג לו למזון, שכן אז הוא ילמד לדאוג לעצמו.

במילים אחרות - בחירה של בריא מול טעים (לזה הכוונה בכייף?) היא הבחירה שלו.

מאחלת לך בהצלחה במציאת זמן כוח והזדמנות להכין עוגת שלוש שכבות. מקווה שתבואי לפה להשוויץ כשתצליחי @}

[אישה_במסע*]

ועוד ציטוט בשמתי, לדעתי הציטוטים האלו ראויים לדף משלהם, אבל בינתיים שיהיו כאן:

_טוב, אז אני ארחיב קצת.
אבל על רגל אחת.

לפי הרפואה הערבית העתיקה (המבוססת על הרפואה היוונית העתיקה, וקרובה לרפואה ההודית/איורוודית),
יש 4 יסודות ביקום: אדמה, מים, אוויר ואש. כל דבר ביקום מורכב מאחד או יותר מהיסודות האלה, גם עולם הטבע וגם העולם האנושי, כולל הגוף והנפש.

יש גם 4 מזגים המורכבים משני זוגות ניגודים: קר-חם, לח-יבש. הם יכולים להיות בצירופים: חם ויבש, חם ולח, קר ויבש, קר ולח.
שימו לב שעד עצם היום הזה אנחנו מאפיינים אנשים בעזרת התורה הזאת כבעלי "מזג חם" או "מזג קר" (חם מזג, קר מזג). אלה מושגים מתורת הרפואה הנ"ל, שאנחנו אפילו מבינים באופן חלקי.

ובגוף האדם יש גם 4 מרות (נוזלים הקשורים לתהליכי העיכול, וכן, "כיס המרה" שייך לעניין): מרה אדומה, מרה צהובה, מרה לבנה ומרה שחורה.

ברפואה היוונית כינו את האנשים המתאפיינים ב[עודפים של] מרה מסוימת: סנגוויני, כולרי, פלגמאטי ומלאנכולי בהתאמה (נכון שזה כבר מתחיל להישמע מוכר?). עד היום אנחנו משתמשים בעברית בביטוי "מרה שחורה" כדי לתאר אדם בדיכאון (מלאנכולי).

כל אלה מטאפורות כלליות לצורך התייחסות לטבע ולאדם. כשמדובר בבריאות, שפת המטאפורות הזאת משמשת לכל אדם להכיר את עצמו ולדאוג לבריאותו.
עוד עיקרון בסיסי של תורות הרפואה האלה הוא תורת הניגודים. למשל, אם אדם סובל ממחלה שמתאפיינת, לפי האיבחון בתורה הזאת, ב"עודף חום" - אז מאזנים אותו על ידי קירור. לעומת זאת, אם אדם סובל מ"קור" אז מאזנים אותו בעזרת "חום", אם סובל מיותר מדי לחות - מאזנים אותו על ידי דברים שמייבשים, וכן הלאה.

הרעיון הוא לשמור על האיזון והבריאות בעזרת "כוחות טבעיים" (תזונה, שינה וכן הלאה), ורק במקרים קיצוניים, ששום דבר לא עוזר, לפנות לאמצעים יותר טכנולוגיים.

אז קודם כל אדם צריך להכיר את "הטבע" שלו. בתקופה העתיקה התורה הזאת היתה ממש בשפת בני האדם, וכל אחד ידע מה טבעו. הטבע גם יכול להשתנות במידה מסויימת לאורך החיים. בתקופה מסויימת אדם יכול להיות יותר "מים" (למשל, בילדותו) ואחר כך יותר "אוויר" (למשל, בשנות העשרים שלו).

כל אחד ואחת מכם, שקוראים עכשיו, יכולים לנסות לחשוב לגבי עצמם, האם היו מגדירים את עצמם כבעלי מזג חם או מזג קר, ואם יחסית מתונים (קרובים יותר למרכז מאשר לאחד הקצוות) - אז לאיזה כיוון. רובכם תדעו. חלק מכם יודעים אם אתם נוטים לפלגמאטיות או למלאנכוליות, לכולריות או לסנגוויניות

עכשיו לאוכל:
אני פענחתי לגבי עצמי, שהטבע שלי חם ולח. מה שמקשר אותי ליסוד האוויר ולמרה האדומה. כשאני יוצאת מאיזון בצורה קשה זה יכול להיות לכיוון המרה הצהובה, או, הנפוץ יותר, עודף לחות/ליחה.

כדי לשמור על האיזון שלי אני צריכה אוכל שמאוזן לכיוון היובש. אסור לי לאכול צירופים שהם קרים ולחים, כי זה גורם לי לכאבי בטן וקלקול קיבה ותיפקוד לקוי והמון המון תופעות אלרגיות (נזלת, אף סתום, עיניים דומעות, קוצר נשימה וכו'). גם אסור לי לאכול צירופים שיוצאים חמים ולחים כי זה יוצר אצלי עודף חום שמתבטא בעצבנות, רגזנות, אי שקט והרגשה לא טובה.

אז לגבי מה שכתבתי קודם:
חסה ומלפפונים - יסוד המים, קרים ולחים
עגבנייה - אש, חמה ויבשה
בצל - חם ויבש
שום - חם ומאוד מייבש
שמן זית - חם
פטריות - קרות ולחות
אבוקדו - לח
החמוץ הוא קר, ולכן מיץ לימון - מקרר, קר ולח

אז סלט שבו יש חסה, מלפפונים ומיץ לימון - מאוד מקרר.
אם נוסיף לו שמן זית ועגבניות נאזן אותו קצת.
אבל בשבילי, עדיין הסלט הזה - מתוך ניסיון - יוצר עודף ליחה. או ליתר דיוק, מגביר את עודף הליחה שיש אצלי מלכתחילה.
אם אני רוצה סלט שיתאים לי יותר, הוא צריך להתאים יותר ל"מזג" הספציפי שלי. נגיד שאני בדרגה 6 בסולם החום והלחות - אני צריכה סלט בדרגה 6- כדי לאזן אותי לנקודת האפס (סתם מטאפורה מתמטית).
זה אומר שאני אישית צריכה קצת יותר "לחמם" ו"לייבש" את הסלט. זה יכול להיות בתוך הסלט עצמו - למשל, להוסיף עגבנייה ובצל שהם חמים ויבשים. אם זה יהיה במינון המתאים, הסלט ייצא מדוייק לי, ואני ארגיש טוב לאכול אותו, וגם אחרי שאכלתי אותו.
בהתאם לדברים אחרים שאני אוכלת באותה ארוחה, יכול להיות שאצטרך להוסיף גם שום בשביל לייבש ולחמם עוד (למשל, גבינה לבנה היא קרה ולחה ולכן גם מצד תורת הרפואה הזאת אני אמורה לא לאכול מוצרי חלב רכים. אבל לפחות בשביל לאזן חלק ממנה אני יכולה לאכול שום).

אבוקדו:
אם אני אוסיף אבוקדו לסלט - מה שאני אעשה זה להוסיף לו עוד לחות...
זה טוב מאוד למי שהמזג שלו יבש, במיוחד למי שהמזג שלו יבש מדי. סלט שבו שולטים החסה, המלפפונים והאבוקדו, ומאזנים אותו קצת שמן הזית והעגבניות - יהיו מאוד טובים לו. ממש יאזנו אותו.
לי, לעומת זאת, יהיה התקף אלרגיה פיכסי מזה.

כדי להרוויח מאבוקדו, כדאי לי לאכול אותו עם שום שמייבש ומחמם, ועם אורז שגם הוא חם ויבש. השילוב, במינון נכון (גם הכמויות הן פקטור פה), יאפשר לי לאכול אבוקדו ולהפיק ממנו את המיטב.
ושוב, הכל תלוי מה עוד אני אוכלת באותה ארוחה.

עכשיו אקשר לזה את הדוגמא שנתתי בעבר עם ארוחת סלמון:

הדגים הם קרים ולחים.
לכן, מבחינה מסוימת הם יכולים לאזן את החום שבטבע שלי. אבל יותר מדי קור ולחות לא טובים לי כי הם יוצרים עודף ליחה אצלי.
אז אם אני אוכלת סלמון (קר ולח) אני צריכה לאזן אותו. ואכן, התברר לי שהצירוף המיטבי בשבילי הוא:
סלמון (קר ולח) אפוי בתנור (גם צורת הבישול תורמת למזג של המאכל), עם המון שיני שום (חם ויבש), נאכל עם המון חמאה (חם) ועם משהו חריף, למשל שומר כבוש (חריף יש לו אפקט חם שמייבש).
הצירוף הזה ממש טוב לי.
שוב, מישהו עם טבע שונה - צריך לאזן את עצמו בצורה אחרת.
למשל, בשר העוף הוא חם ולח. כשלמדתי את זה הבנתי למה אני לא מרגישה טוב מעוף: כי הוא מגביר אצלי את החום והלחות, ההיפך מאשר מאזן אותי. אם אני רוצה לאכול עוף, הוא חייב להיות יבש (לכן אני אוכלת אך ורק חזה עוף), רצוי צלוי/אפוי (יבש), ואם מהמרק אז חייב להיות עם איזה חריף (חרדל או עמבה או משהו). ואני לא יכולה לאכול את העוף במרק עצמו, כי זה ממש מגעיל אותי (כמובן: העוף בתוך המרק הוא שילוב עוד יותר חם ולח! מה שטוב לאחת מבנות משפחתי, שהטבע שלה קר וזה מאזן אותה ועושה לה ממש טוב).

מקווה שיצא מובן.
גם לרפואה הסינית יש סיווגים של המזונות לפי קור/חום וכו', וגם הם מתאימים כך את המאכלים לטבע האדם. הייתרון של הרפואה הערבית היא שהיא יותר מקומית, ולכן עוסקת יותר במה שאנחנו אוכלים באיזור הזה ולא ברשימות של מזונות שלא קשורים אלינו בכלל..._

_כלומר, בערך ארבע שעות הייתי רעבה.
אבל זה לא היה רעב נורא כי הייתי עסוקה וזה לא העיק עלי. וכאשר אכלתי זה היה מהנה ומדויק.
ממש מרתק.

אני מרגישה שהדברים האלה הם הבדלים באישיות, את מבינה?

כי אצלי, אם אני אהיה רעבה ארבע שעות ורק אז אוכל - זה לא יהיה מדוייק. זה יהיה "מאוחר מדי". אחרי שכבר נפלתי ונחלשתי.
אבל גם נקודת המוצא הפוכה: את סובלת (מדייקת: לא טוב לך עם זה, זה משהו שאת סובלת ממנו, אפילו טיפה) כשההיחלשות שלך מתבטאת באכילת יתר ללא הקשבה לרעב - בעוד שאני סובלת כשההיחלשות שלי מתבטאת באכילת חסר ללא הקשבה לרעב.

כשאת לא מקשיבה לעצמך, את אוכלת "מוקדם מדי ויותר מדי".
כשאני לא מקשיבה לעצמי, אני אוכלת "מאוחר מדי" אחרי שכבר איבדתי את הכוחות שלי ואז לא משנה מה אני אוכלת, זה כבר לא מדוייק לי. זה כבר לא עושה לי טוב.

אני מחדדת את ההבדלים האלה כי אני רוצה להגדיל את תשומת הלב של כולנו, לא להניח שיש דרך אחת לעשות את הדברים.

יש אחת שצריכה להיות קצת רעבה. זה עושה לה טוב!
ויש אחרת שאסור לה להיות רעבה - זה עושה לה רע.
יש אחת שנוטה לאכול יותר מדי, וזה עושה לה רע.
יש אחת שנוטה לאכול פחות מדי, וזה עושה לה רע.
יש אחת שצריכה חמש ארוחות מתונות ביום.
יש אחת שצריכה שלוש ארוחות יפות ביום. ומנוחה ארוכה ביניהן.
יש אחת שצריכה לאכול מאכלים "מקררים", ואחרת צריכה לאכול מאכלים "מחממים".
זאת שצריכה מאכלים מאוד "מחממים" תימשך ליין וקפה והם יעשו לה טוב. לעומתה יש כאלה שיין וקפה ממש דוחים אותם או סתם לא טובים להם. הם לא צריכים כאלה דברים "מחממים", המזג שלהם מספיק חם גם ככה, תודה happy

גוגוס, אם עושה לך טוב לאכול שייק ירוק, תמרים, הרבה סלטי ירקות חיים וכדומה - זה מרמז על כך שאוכל "מקרר" ובעיקר "מלחלח" טוב לך. עוד סיבה לכך שאוכל "מחמם" כמו פיצה משפיע עלייך ממש ממש רע. מאוד יכול להיות שאת נוטה לעודף "יובש" (מבחינת תורת הרפואה הערבית/יוונית/הודית) ולכן מזון עתיר לחות מועיל לך ביותר._

[אישה_במסע*]

השעה היא שמונה. חבר שלי מתקשר. אנחנו מדברים קצת יותר משעה והשעה היא כבר תשע ורבע, ואני רעבה. אני מתכננת ללכת לסופר והסופר פתוח עד עשר. אני מחליטה לאכול את גבינת המוצרלה שאני אקנה בסופר והולכת. קונה גבינת מוצרלה מעושנת, כזו שטעים לאכול עם עגבניה, חמאה דנית למריחה, לחם חיטה מלא של ד"ר מרק ועוד כמה דברים. חושבת איך אחזור הביתה ואוכל לחם עם חמאה. יש עוד קצת חמאה טעימה בבית, אבל היא כמעט נגמרה.
הרעב זה לא רעב של חור בבטן, והא עדין, ואפשר להתעלם ממנו. אבל אני לא מתעלמת ממנו. אני רעבה!

חוזרת הביתה, מתכננת את הכריך שלי. רואה ביצים קשות שאמא בישלה ממקודם. הן כבר מוכנות, אפשר לאכול אותן ממש עכשיו! אוכלת אחת, כמו שהיא, בלי צלחת ובהתחלה אפילו בלי מלח. פחות רעבה. מוציאה מהמקרר שאריות חמאה, עגבניות וחלב אורז-קוקוס שאמא קנתה במבצע. טועמת את החלב ורואה כי טוב. חותכת שתי עגבניות, לוקחת סכין, יושבת לאכול גבינה עם עגבניה.

אני אוכלת ושותה. זה לא מזון מצמיא, אבל דחוס. אני מרגישה שהמים ממלאים את הבטן שלי, אבל לא באמת משביעים, ושזה יכול ליצור שיבוש. אוכלת גבינה ועגבניות. משהו כמו 100 גרם גבינה. ואני שבעה. באמת. אפילו אין לי מקום ללחם עם חמאה

אולי אני עוד אוכל אחר כך, ולכן מציינת לעצמי - בעיקר קמח ריק, אבל גם חיטה, חשודה בגרימת רעב מסוג חור בבטן. אני קוראת עכשיו את דפי החיוניות מחדש, ומעניין לראות כמה זו חוויה מוכרת. היום לא הרגשתי רעב חור בבטן, אלא רעב עדין (אם כי עז! הייתי רעבה משמונה ואכלתי באחת עשרה). אז אחרי שאוכל לחם אני רושמת לעצמי לשים לב לרעב, האם זה רעב חור בבטן.

אני רושמת לעצמי גם שיונת הציעה באחד מדפי החיוניות הראשונים לאכול ביצה עם חמאה, וגם תכננתי לעשות את זה. הייתי רעבה מכדי לחשוב על זה, אבל יש עוד ביצה אחת, כך שגם זה בתכנון.

אני רושמת לעצמי גם שאני לא רעבה, אבל רוצה - בראש - לאכול. ומתוך תשומת לב לרעב ולשובע שלי, אני אתאמץ קצת ולא אוכל עוד משהו. במקום זה אשתה משהו, זה יעסיק אותי ויספק את הרצון.
גם ככה אכלתי גבינה קצת יותר משיכולתי. אני לא שבעה מידי, אבל יכולתי לעצור לפני כן, ולא עצרתי מתוך חווית הרעב העז.

[גוגוס*]

מתנצלת מראש שאין לי כרגע זמן לקרוא כל מה שנכתב כאן בעת האחרונה.
אבל יש פה רוח של התנסות וניסויים וזה תמיד נהדר בעיניי.

קפצתי לכאן כי קראתי במקום אחר מחשבות שנוגעות לרעב ומזון מרעיב ורציתי להניח פה כמה מחשבות שלי בנושא.

רעב, אמיתי, מהגוף, מתעורר אצלנו לרוב בגלל מחסור. של קלוריות, של נוטריינטים (מאקרו ומיקרו).
הגוף שלנו לא אוהב שחסר אז הוא מבקש בנימוס למלא, אבל הוא לא תמיד אומר מה. מה למלא.
כאשר אנחנו קשובים מאוד וחדים מאוד יש סיכוי טוב שנדע לבד מה חסר. לא תמיד זה המצב, בלשון המעטה, ואז ההעדפה צריכה להיות לתת מגוון שכולל דברים שבטווח הארוך ימלאו את החסרים שהגוף אותת לגביהם.

יותר קל לנו לדעת מה לא כדאי לתת. ומזון מרעיב בהחלט לא כדאי לתת. השאלה היא מהו מזון מרעיב.
הנה הגדרה משלי - מזון מרעיב משאיר אותנו עם פחות ממה שהיה לנו כשהוא נכנס, ולכן הוא תומך ברעב במקום בשובע.
קמח לבן הוא מזון מרעיב קלאסי. כמות הנוטריינטים שלו נמוכה מאוד וכמות הקלוריות שנדרשת לפרק אותו היא גבוהה מזו שהוא מכניס (בעיקר בגלל החלק העמילני של הפחמימות שלו).
אבל מה לגבי כל השאר? מזון מרעיב משאיר אותנו עם פחות מה?

פחות קלוריות למשל. יש מזונות שהעיכול שלהם בזבזני ובכדי לפרק אותם הם צורכים יותר קלוריות ממה שהם נתנו.
לצדם, יש מזונות שהעיכול שלהם צורך יותר נוטריינטים ממה שהם נתנו ובשורה התחתונה נשאר בגוף חסר.
יש מזונות שהעיכול שלהם מעכב ספיגה של נוטריינטים וגם אז, בסוף הדרך - חסר.

חשוב לומר שכל גוף מתנהל אחרת, ולכן לא פשוט לענות על השאלה הזו. יש אנשים שבעיכול הבשר, הגוף שלהם מבזבז המון B12 לדוגמה. ולכן זה שהם יאכלו עוד בשר לא ישנה בהכרח לטובה את המאזן של הויטמין הזה אצלם. ואכן, יש לא מעט אוכלי בשר שבוחרים לאכול הרבה בשר ובכל זאת חסר להם הויטמין. יש לכך שלל סיבות, לא רק זו שציינתי, אבל היא אחת מהן.

כדי לוודא שהמזון שלנו לא מרעיב אותנו יש הגיון באכילה מגוונת בתוך אותה ארוחה. לא סתם סלט ירקות נאכל בהמון מקומות עם שמן זית בכמות נדיבה או עם זרעונים שמפוזרים למעלה. וככל שהסלט יותר עלי, ויש בו בפועל פחות ירקות "פירותיים" כמו עגבניות ופלפלים, כך נרגיש צורך ביותר שמן זית. התוספת השומנית גורמת לכך שהירקות, שהעיכול של חלקם תובעני מבחינה קלורית, יקבלו חיזוק קלורי מהשומן. כך אפשר לזכות בתרומה הויטמינרלית של הירקות לשובע מבלי להישאר בחסר קלורי.

מה שכן, חשוב לשים לב לנטייה של כולנו לכנות קבוצות מזון בשמות לצורך נוחיות, ובכך לתייג אותם שלא בטובתם.
ירקות, למשל, אינם מרעיבים.
יש ירקות שדורשים יותר קלוריות ממה שהם מכניסים אבל תומכים בשובע דרך כמות הויטמינרלים שיש בהם.
יש ירקות שתומכים בשובע בשני הערוצים, כי הם בעצם בעלי כמות קלוריות מכובדת יחסית למה שיידרש בעיכול שלהם.

בשר, שתמיד נתפש כמשהו משביע מאוד, יכול להיות מרעיב במובנים מסוימים כשהוא באיכות נמוכה. נרגיש שובע התחלתי, אבל בחשבון סופי, כאשר הגוף שלנו יסיים לטפל בכל ההשלכות של העיכול של בשר כזה - נישאר בחסר.
כלומר, תחושת השובע המיידית שלנו היא לא מה שקובע את מידת הרעב שיעלה בנו.

הדוגמה הכי מוכרת לזה היא רעב עצום בבוקר שאחרי אכילה לילית של קמח לבן. הגוף פשוט צועק מרוב חוסר, וקשה ליישב את זה עם העובדה שאכלנו המון ואחר כך כמעט התעלפנו מרוב תחושה של שובע.
לעומת זאת אם אכלנו בארוחת ערב מוקדמת יחסית חביתה משתי ביצים וסלט גדול ועשיר סביר שנקום בבוקר ויעברו עוד אפילו כמה שעות עד שנחוש ברעב.
<יש לזה עוד סיבות אבל גם ככה הפוסט ארוך מאוד>

וכן הלאה וכן הלאה מיני חלוקות פנימיות של הקבוצות ושל איכות המזון שישפיעו בצורה ניכרת על מידת השובע האמיתי שלנו מהם, ולא רק הרגעי. שובע במובן העמוק של ערך האנרגיה וכמות הנוטריינטים.

עניין אחר לגמרי שקשור גם הוא בתיוג - מאחר שחלק נכבד מהרעב של רובנו הוא בכלל לא פיזי, גם השובע שלנו הוא לא תמיד פיזי. וכך, ירקות שאולי לפני רגע תייגנו כמרעיבים, ושייכנו לעולמות של דיאטה וקיפוח, באמת לא ישביעו אותנו. והם עלולים לא להשביע אותנו גם אם אכלנו מהם המון וגם אם אכלנו מהם שוחים פרפר בשמן זית.
למה? כי המוח שלנו החליט שהם לא משביעים והוא לא ייתן לעובדות לבלבל אותו.

רוצה לומר - כמו שלא כדאי לתייג בני אדם לא כדאי לתייג את המזון. תמיד יש סיכוי שבין אלפי זני העגבניות הקיימים תימצא האחת שאני כן אוהבת, למרות שאת רובן לא ולכן אין טעם להכריז "איני אוהבת עגבניות". ובאותה צורה שנוגעת ברעיון של מגוון ועושר אינסופי - במקום להחליט מראש מה ישביע אותנו ומה ירעיב כדאי פשוט לבדוק, וגם אז לקחת בחשבון שהמסקנות טובות לאותו זמן וטובות רק לי וטובות ספציפית למה שאכלתי ולא לקבוצת המזון הרחבה שאליה משתייך המזון הזה.

<למען הסר ספק - גוגוס אוהבת כמעט את כל סוגי העגבניות הקיימים ולא מחבבת כמעט את כל התיוגים הקיימים>

[תפילה_לאם*]

תודה שהזכרת לי שאני רוצה לקרוא כל מה שנכתב כאן בעת האחרונה. (רק שאולי עד שיימצא הזמן לכך - שוב אשכח...)

ותודה על מה שכתבת - מעניין ובהיר.
צריכה הסברון על הקללה הזאת שחוזרת בדברייך, נוטריינטים (מאקרו ומיקרו).


וכמות הקלוריות שנדרשת לפרק אותו היא גבוהה מזו שהוא מכניס.
רגע, אז למה הוא משמין? (כן, אני יודעת שלאחרונה יצא ספר שלם שמסביר את זה...) כי (בלשון הדיוטות) הוא מתפרק לתוצרים שהופכים לשומנים שנתקעים לנו בגוף?
ומתאים לך להוסיף משהו על קמח מלא? המדיניות הנוכחית שלי היא שגם הוא לא מזין במיוחד, לפחות לא בגרסתו המודרנית המצויה.

וכך, ירקות שאולי לפני רגע תייגנו כמרעיבים, ושייכנו לעולמות של דיאטה וקיפוח, באמת לא ישביעו אותנו. והם עלולים לא להשביע אותנו גם אם אכלנו מהם המון וגם אם אכלנו מהם שוחים פרפר בשמן זית.
בהחלט. לשמחתי, אני רואה שאני מתקדמת מאוד בצליחת המשוכה הזאת, אבל בעלי למשל עדיין שבוי בתפיסתו המקורית, שלחם חייב להיכלל בארוחת הערב על מנת שתשביע.

[תפילה_לאם*]

קמח מלא? המדיניות הנוכחית שלי היא שגם הוא לא מזין במיוחד, לפחות לא בגרסתו המודרנית המצויה.
או, הנה, מתכוונת לרוח דבריה של בשמת היום אצל אל הלב ב{{}}איך להיות מאושרת: וחוץ מזה, מכל הדגנים האפשריים, לחם הכי פחות מומלץ, גם אם מדובר בלחם אורגני ביתי מקמח מלא שנטחן שנייה לפני האפייה במכשיר ביתי.

[גוגוס*]

תפילה יקרה, רק כדי שלא תחשבי שמקללים אותך במקרה -
נוטריינטים הם "מזינים". או חומרי מזון. לא יודעת איך מתרגמים את זה בדיוק. אולי רכיבי מזון?
אני פשוט קוראת הכל באנגלית אז משם המילה.

מקרו(גדולים)נוטריינטים הם חלבון שומן פחמימה
מיקרו(קטנים)נוטריינטים הם כל הויטמינים, מינרלים, אינזימים וכו'

רגע, אז למה הוא משמין?
כי השמנה היא לא תוצר של ספירת קלוריות. הפוסט הבא שלי הוא בדיוק על זה אז תהיה לך תשובה מפורטת בקרוב.
ספירת הקלוריות מציגה את המאזן האנרגטי והוא קשור להשמנה אבל לא בקשר חד חד ערכי.
וגם פה חשוב לדייק - ספירת הקלוריות מציגה רק חלק מהמאזן האנרגטי. לא את כולו. אבל פשוט לא יכולה כרגע לפרט על זה.
חלקים גדולים מזה את כבר יודעת בעצמך, למשל על האופן השונה שבו הגוף משתמש בסוכר, וסוכרים שונים, לעומת שומן, על סוגיו השונים.

ומתאים לך להוסיף משהו על קמח מלא? המדיניות הנוכחית שלי היא שגם הוא לא מזין במיוחד, לפחות לא בגרסתו המודרנית המצויה.
דעתי כדעתך. אני חושבת שהוא לא מזין בכלל. אני חושבת שהוא מרעיב באותה צורה שבה הקמח הריק מרעיב, רק בעוצמה נמוכה יותר כי כמות הויטמנרלים שהוא נותן קצת יותר גבוהה. אבל חשבון הנזק שלו לפעמים בפועל גדול יותר מכל מיני סיבות. סתם כדוגמה שכבר נתנו פה - כי ברוב המקרים הוא מוגש לך עם תוספת של גלוטן מבחוץ. או שבגלל המבנה שלו אופים אותו עם יותר סוכר.
אם את מכינה איתו בבית, ואת יודעת שהוא נקי ואיכותי - לדעתי פחות מזיק מקמח ריק אבל זה הכי טוב שאני מוכנה להגיד עליו.

מרגישה צורך להזכיר שזה נוגד לחלוטין את העמדה של קבוצות עצומות של חוקרי תזונה ואנשי מקצוע.
שיהיה להם לבריאות.

אני מתקדמת מאוד בצליחת המשוכה הזאת
כל הכבוד. מחלקים בסוף המירוץ פרס. את יודעת מהו?
ח י ו נ י ו ת
שווה, לא?

חיבוק חם, יקרה. כל השאר, אם את צריכה משהו ספציפית ממני - במייל.

[גוגוס*]

העתקתי לכאן הודעה שכתבה סלט פירות בדף של בשמת, כדי לא לנהל שם את הדיון הזה, באמצע דיון על דאודורנטים והזעה

_ברור שאף אחד לא חושב שיש בעיה עם ירקות ופרות!!
בדיוק. הבעיה היא עם כל השאר. ברור שירקות ופירות זה בריא

מה ברור? מי אמר שזה ברור?
כל הסיבים האלה טובים לכולם? (אני יודעת שלי לא)
כל הפרוקטוז הזה טוב לכולם? (אני יודעת שלחלק גדול מהאוכלוסיה ממש לא. גם לי. הפירות של היום הם לא הפירות שגדלו פרא לפני המהפכה החקלאית) (ושהניק שלי לא יבלבל אתכן. לא אוכלת פירות, בכלל)
וכל השאר? אין הוכחות חותכות. אפשר להעלות טיעונים לכל הכיוונים.
לא מבינה מאין הקונצנזוס._

הקונצנזוס בא משני דברים - ההתנסות של המוני אנשים (לא כו-לם, זה אף פעם לא כו-לם, אבל יש לזה רוב גדול שמעיד ומשתף) ומחקרים קליניים. קונצנזוס לא אומר כולם אלא "הרוב".

לרדד את הירקות לסיבים ואת הפירות לפרוקטוז זה לא הוגן וזו סתם דמגוגיה. זה רק מה שאנשים, לפעמים (לעתים די רחוקות, כנראה) רגישים אליו, אם הם אוכלים בלי תשומת לב לגוף שלהם.
אבל מעבר לזה, בשתי הקבוצות האלה יש כמויות עצומות של ויטמינים ומינרלים, וגם מים, חלבון בצורות שונות ועוד...

מעל לכל אלו עומדת שאלת הכמויות והאיכות.
אז יש אנשים שיספיקו להם מעט ירקות ויש שיזדקקו להמון. וגם בתוך זה - יש ירקות ויש ירקות. לא כל הירקות סיביים. יש אנשים שמעט פירות חמצמצים טובים להם (כי לא כל הפירות זו ערימה של פרוקטוז) ויש כאלה שיכולים להוריד בוחטה ענקית של דובדבנים (זה מה שאני עשיתי ממש בדקות האחרונות) ולהרגיש אחר כך הכי טוב בעולם.

יש מיעוט ממש זניח שמוטב לו לא לאכול בכלל פירות וירקות. וגם את זה אני אומרת לא מניסיון או מחקר אלא פשוט מתוך הסקה לוגית - בטח יש גם כאלה כי יש מכל דבר.
בדיוק צפיתי לפני זמן מה בתוכנית שהתייחסה לפליאוליסטים שלקחו את העסק צעד אחד קדימה ובחרו לאכול רק ארוחה אחת ביום שמורכבת רק מבשר. והם נראים מבסוטים לאללה.
אני מאוד סקרנית (לא בציניות, ברצינות) לראות כמה זמן הם יהנו מצורת האכילה הזו וירגישו מעולה בתוכה.

[אישה_במסע*]

אני מאוד סקרנית (לא בציניות, ברצינות) לראות כמה זמן הם יהנו מצורת האכילה הזו וירגישו מעולה בתוכה.
איזה בשר הם אוכלים? אורגני או כימי?

[סלט_פירות*]

מה זה בשר כימי?

וכן, יש קבוצות פליאוליסטיות שונות - קיטוגניות (איך? איך לא מדברים על זה באתר?), אפס פחמימות, ועוד ועוד.
יש אנשים שאוכלים במשך תקופה מוגבלת רק בשר ומים ורואים מה קורה כשמוסיפים בהדרגה. רק אחרי התנקות רצינית אפשר למצוא רגישויות. זה נכון לגבי אוכל מעובד, ובטח שדובר על זה כאן בדף.
וכן, התזונה הפליאוליסטית על כל גווניה, לגמרי ישימה לטווח ארוך. תחושת השובע היא מדהימה, לאורך זמן (כמה קל לצום כשלא רעבים, אם את בעניין של צום, ואני יודעת שכן, בלי לקרוא את הדף). תחושת העירנות מפתיעה. והגיוון נהדר, למרות שלא צבעוני בצלחת.

לרדד את הירקות לסיבים ואת הפירות לפרוקטוז זה לא הוגן וזו סתם דמגוגיה.
לא מרדדת. וגם בפירות יש סיבים.
ברור שיש בהם ויטמינים ומינרלים, אבל בבשר ובדגים יש את כל מה שצריך תזונתית. ללא תוספים. ירקות ופירות הם תוספת, וכמובן מועילים ביותר בתקופות שאין מספיק מזון מהחי.
וכן, אני יודעת שאני מחללת את הדף הזה עם האמירות האלה... לא חייבים להפוך את זה לדיון בדף הספציפי הזה.



ולהרגיש אחר כך הכי טוב בעולם.
אני מרגישה מעולה אחרי שאני אוכלת הרבה דובדבנים. אבל יותר מאוחר, הבטן עושה רעשים, כאבים, נפיחות ועוד. ובעיקר, רעב. הרבה רעב. זה לא משביע, זה בעיקר טעים. (מתה על דובדבנים. אוכלת אחד בשביל הטעם מדי פעם, בעונה)

[גוגוס*]

הם בישראל. אז אני לא חושבת שיש להם נגישות אמיתית לבשר אורגני באופן קבוע.
אני לא זוכרת אם היתה לכך התייחסות או לא. היה שם משהו שנראה כמו המון כבוד לבשר ולאיכות שלו, אבל אני לא זוכרת לאיזו רמה זה הגיע.
ואם כבר, ההשוואה צריכה להיות לבשר אורגני ממרעה חופשי. כי אורגני יכול להיות רק לא-כימי אבל לא ברור לגמרי מה הוא כן.

זה קצת הזכיר לי את ריי ההוא שאוכל רק 500 קלוריות ביום (מעדותו הלא מאוד אמינה בעיניי) או מקרים אחרים. יש הרבה דברים שאפשר להתנסות בהם לפרקי זמן כלשהם. זה לא אומר שכיף או נעים או אפשר לחיות איתם חיים שלמים. אבל כאשר הם מוצגים בכתבות עיתונאיות זה מוצג כמו משהו שעושים אותו חיים שלמים, למרות שהדוברים לרוב מתנסים בזה חודשים ספורים או שנים מעטות מאוד (במקרה המרחיק לכת).
את מה שקורה איתם אחר כך, את ההשלכות הפיזיות או סתם את התנודות בבחירות שלהם - לא מראים כמעט אף פעם.

[גוגוס*]

אני יודעת שאני מחללת את הדף הזה עם האמירות האלה...
???
איך הגעת לזה?
הדף הזה, לדעתי האישית, שמח בכל התנסות של אנשים שטוב להם מאוד במה שהם עושים.
וככה את נשמעת וזה סבבה.
תודה שאת משתפת.

[סלט_פירות*]

ושומן שומן שומן. מהחי. או קוקוס. או אבוקדו. הרבה שומן. משביע...
לא קראתי את המגילה שלמעלה, אז לא יודעת מה הגישה לשומן פה. לפי מה שראיתי אצל טבעונים, הפחד משומן רווי נוכח מאוד.

[גוגוס*]

לפי מה שראיתי אצל טבעונים, הפחד משומן רווי נוכח מאוד.
ממש לא בהכרח.
וזה לא דף של טבעונים.
יאללה, צאי מזה. תורידי נעליים ותרגישי בבית.
כלומר, את לא חייבת...
אבל אם את כבר כאן, אז בנחת. את לא תחת מתקפה פה.
אפילו להפך.

[גוגוס*]

סלט פירות, מניחה פה לשירות הציבור משהו לגבי ההנחה שלך על רעב ושובע -
נדמה לי שאת קופצת בזריזות ממה שטוב לך למה שכן או לא טוב לכלל.
אצלך, אם הבנתי נכון, פירות משאירים תחושה לא נעימה של רעב.
אצלי למשל, פירות משאירים אותי שבעה יופי. חלק מזה נובע כנראה מכך שיש לנו גוף שונה שמעכל אחרת סוכר. וחלק מזה נובע כנראה מהבדלים נוספים בתזונה שלנו ובעיכול שלה.
אבל חלק מזה נובע גם מהציפיות השונות של שתינו ביחס לרעב. לי מאוד נעים להרגיש את הרעב שלי כשהוא עדין וקורא לי. אני משערת שאולי אצלך זה לא ככה ונוח לך יותר להיות שבעה בצורה אחרת.

אז אפשר לשער שאנשים שדומים לך יבחרו בשמחה בתזונה מרובת חלבון מהחי ושומן. בעוד אנשים אחרים יהנו יותר מתזונה קלילה שבתוכה לרעב יש תפקיד קצת יותר נוכח.

[גוגוס*]

יש קבוצות פליאוליסטיות שונות - קטוגניות (איך? איך לא מדברים על זה באתר?)
אולי את תדברי על זה?
כל מה שאני שמעתי על זה עד היום זה שני סוגים של מידע - הפחדות (לא מועיל ולא מעניין בעיניי) והתנסויות אנקדוטליות לגמרי של אנשים.
ניסית את זה פעם? רוצה לשתף?

האמת, אני חיה במדינה שבה קלאסי לנסות דבר כזה כי יש כאן אפשרות קלה להשיג בשר שאין כדוגמתו. אז למרות הסתייגויות מוסריות אישיות שיש לי מזה, יכול להיות שעוד אנסה בעצמי לפרק זמן כלשהו ואשתף אם לא יהיה מישהו אחר.
<גוגוס מקריבה את גופה לטובת המדע...>

[סלט_פירות*]

אולי זה נכון.
ומצד שני בקבוצות הפליאו השונות כולם (או כמעט כולם) מרגישים ככה.
העניין הוא שמי שלא התנסה בשתי התזונות לא ידע להשוות מה זה רעב ושובע.
ובגלל שאני לא יודעת מה בדיוק כוללת החיוניות, אני לא יכולה להגיד שהתנסיתי בשתיהן, אבל בטוח שהתנסיתי בהרבה. הרבה מאוד.

[גוגוס*]

את נשמעת לי חיונית מאוד
תזונה חיונית היא התזונה שגורמת לך להיות חיונית באמת. ממש במיטבך, ולא רק פיזית.

אני לא בטוחה שקיימת כיום קבוצה רצינית שאפשר לחקור שמתנסה בפליאו לאורך עשורים שלמים.
אז קצת קשה להסיק מסקנות ואי אפשר לטעון ברצינות שזה משהו שטוב לחיים שלמים.

ובטח שאי אפשר לטעון ש בקבוצות הפליאו השונות כולם (או כמעט כולם) מרגישים ככה. יש אלפי אלפים שהתנסו בזה. מתוכם פגשת או קראת מיעוט קטן מאוד. ורוב האנשים נוטים לדווח כאשר הם מאוד מרוצים או כאשר הם מאוד לא מרוצים. על כל השאר לא תשמעי, ולרוב - הם הרוב.
אבל כל הדברים האלה שנכנסו לנו לחיים, כל מושגי התזונה החדשים יחסית, מפליאו ועד רואו פוד ואפילו פראנה... בטוח יהיו מושא למחקר בעוד איזה עשור או קצת יותר.

בינתיים נשאר לנו רק להתנסות בעצמנו ולהחליט על סמך זה. ממילא זה המצב הכי רצוי.

[גוגוס*]

מוסיפה עוד נקודה אחרונה להיום - חיוניות בשבילי זה מכלול שיש בו הרבה מעבר לתזונה.
אם למשל בשר לא איכותי ( =, בשבילי, לא אורגני ולא ממרעה חופשי באמת) מגעיל אותי, אז לא משנה כמה זה יעשה טוב לגוף שלי, אני לא אהיה מזה חיונית. כי המערכת שלי כוללת גם את זה.
או שאם בשר בכלל נתפש אצלי כבחירה לא מוסרית, אז אני לא אצליח להיות חיונית אם אוכל בשר. כי משהו בי יהיה עסוק בזה שאני בעצם לא בסדר.

כך שחיוניות בתזונה היא גם המזון עצמו, כמובן, אבל גם הדברים שאנחנו מייחסים לו ומניחים עליו.
אפשר בהחלט לשחק עם זה ולתת לרעיונות האלה להשתנות. ויש לא מעט אנשים שעוברים מצד לצד ומשנים את דעתם לכל מיני כיוונים. אבל לא כדאי להתעלם מזה.

אני עצמי אוכלת בשר מדי פעם. פעם בשבוע או שבועיים. ואם אני אוכלת במסעדה בשר שאני יודעת שהוא לא ה-טופ (כמו שנגיד יהיה לי בבית) משהו בי מתבאס. ולדעתי זה משפיע על האופן שבו הגוף שלי מקבל את הבשר הזה.
אותו דבר אצלי אם אני אוכלת בשר סתם, בלי להרגיש שאני משתוקקת אליו (שאלו הפעמים בהן אני אוכלת בשר בדרך כלל, ממש מתוך קריאה של הגוף). הגוף שלי יקבל את זה בהרבה פחות חדווה.

[סלט_פירות*]

קבוצה רצינית שאפשר לחקור שמתנסה בפליאו לאורך עשורים שלמים.
מליוני שנים!

את נשמעת לי חיונית מאוד.
בהחלט. לקח לי הרבה שנים והרבה התנסויות כדי להבין מה זה חיוני בשבילי, ומהי תזונה נקיה.
יש מזונות שהורדתי במשך הרבה שנים וחזרו (מעט) היום. כמו מוצרי חלב שמנים, מדי פעם.
ויש מזונות שבחיים לא חשבתי לוותר עליהם והיום הם לא נחשבים למזון מבחינתי.

[סלט_פירות*]

יש אלפי אלפים שהתנסו בזה. מתוכם פגשת או קראת מיעוט קטן מאוד.
הקבוצות שאליהן התייחסתי, הן הקבוצות שאותן קראתי והמחקרים שקושרו שם. אז אני מדברת על האנשים איתם "דיברתי". ועל הדיעה והנסיון הרווח שם.

ולגבי האכילה בחוץ, מסכימה איתך. אני לא אוכלת עוף בחוץ בכלל ולרוב גם לא ביצים במסעדות, אלא אם כתוב שזה free run או בלי אנטיביוטיקה. וזה מאוד קשה למצוא. מעדיפה פירות ים ובקר.

[גוגוס*]

מליוני שנים!
לטעמי, מחקר היסטורי הוא לא שווה ערך למחקר עכשווי, בכלים עכשוויים, בתנאי החיים שלנו.
אנחנו חיים בסביבה מזוהמת ברובה, עם ציפייה לחיות עד גיל מאוחר אבל בריאים...
הרבה דברים השתנו.
אני סקרנית לדעת עוד על אנשים שחיים בפליאו עכשווי במשך עשרות שנים וגם על בחירות תזונתיות אחרות. לראות איך הגוף שלהם מגיב לזה לאורך שנים ארוכות ודרך תקופות חיים שונות. איך הם מזדקנים, למשל.
את יודעת איך זה, תמיד בסרטונים של כל הגישות מציגים את הכוכבים... את אלו שגם עושים מלא ספורט ויש להם חיי אהבה מופלאים. זה משפיע מאוד וזה לא רק התזונה שלהם.
זה יכול להיות מחקר מרתק. יש מצב שאפילו ארים אחד כזה בעצמי
אבל כאמור, לפחות בעוד עשור.

_לקח לי הרבה שנים והרבה התנסויות כדי להבין מה זה חיוני בשבילי, ומהי תזונה נקיה.
יש מזונות שהורדתי במשך הרבה שנים וחזרו (מעט) היום. כמו מוצרי חלב שמנים, מדי פעם.
ויש מזונות שבחיים לא חשבתי לוותר עליהם והיום הם לא נחשבים למזון מבחינתי._
נשמע נהדר, ואם תרצי לשתף עוד - כולי אוזן.
אהבתי במיוחד את זה שאת משאירה את הדברים פתוחים לאיתגור, והנה, משהו שהסרת חוזר אליך מתוך בדיקה. ולהפך.
דרך יפה, אין מה לומר @}

[גוגוס*]

הקבוצות שאליהן התייחסתי, הן הקבוצות שאותן קראתי והמחקרים שקושרו שם. אז אני מדברת על האנשים איתם "דיברתי". ועל הדיעה והנסיון הרווח שם.
אני מבינה לגמרי.
רק מציינת שזה שבריר ממש פיצפוני מתוך כלל האנשים שהתנסו בפליאו, והיה נשמע לי שאת מסיקה מזה משהו הרבה יותר רחב ממה שניתן באמת להסיק מזה. אגב, אנשים עושים דבר דומה עם גישות תזונה אחרות.
ברגע שיש באינטרנט עושר של עדויות ואתרים זה נותן תחושה של המונים על גבי המונים.
אבל בפועל כשאת הולכת לספור על כמה עדויות באמת מדובר, כאלה שאיכשהו נשמעות מורכבות מספיק בשביל להיות אמיתיות, את מגלה שם כמויות קטנות ביחס לאוכלוסייה שכנראה מתנסה בזה ומהווה את קבוצת המחקר הרלבנטית שלך. הרוב הזה, שלא כותב בשום מקום, הוא זה שהכי מעניין בעיניי.
כל אלו שהתחילו והפסיקו. אלו שהתחילו והמשיכו אבל עם התאמות משלהם. אלו שהתחילו והמשיכו עם התאמות ובסוף עושים משהו שמזכיר את המקור אבל ממש רחוק ממנו בעצם, ושאר קבוצות שכאלה...
הרבה יותר מעניין בעיניי ממי שהחוויה שלו חד משמעית. זה המיעוט בדרך כלל. ואלו גם אנשים שכאשר פתאום ממש לא מסתדר להם יותר הם נעלמים לצללים. הם לא מספרים לנו שבעצם מה שהם שיווקו בהתלהבות גדולה לא עובד בשבילם כבר כל כך טוב.

אני מקווה שכבר הבנת שאני לא נגד הבחירה הזו בשום צורה שהיא.
אני פשוט אוהבת שאם כבר מציגים משהו שנשמע כמו עובדה, אז שתהיה לו אחיזה נאה במציאות

[גוגוס*]

אם כבר מציגים משהו שנשמע כמו עובדה, אז שתהיה לו אחיזה נאה במציאות
וכמובן כמובן לוקחת על עצמי לזכור גם בעצמי
זה אגב דיון שהתרחש בדף שלי עם אישה במסע בעיקר בנוגע להשפעה של גישה שבאים איתה מהבית על האופן בו מציגים דברים, ועל המידה שבה אנחנו רואים את הלקויות של אחרים באופן שבו הם מציגים דברים ביחס ללקויות שיש לנו עצמנו.

אז תודה על כל זה. אוצר של מחשבות ותובנות שהופכים את השיתופים של כולנו ליותר מועילים, לדעתי.

סלט פירות, אם בא לך לשתף מה את אוכלת אני מאוד אשמח לשמוע. ואם לא - אז תודה על כל מה שכתבת ועל ההזדמנות לעורר את הדף לחיים מזווית שלא מרבה להשתתף בו. סחטיין.

[מיכל_בז*]

אני התנסיתי גם וגם. התנסיתי בסוג,של טבעונאות לזמן קצרצר ועשיתי 30 יום נקיים של פליאו ונסיונות לחזור אליו שוב ושוב.

אני מנסה לחזור לפליאו כי בחיים שלי לא הרגשתי כל כך טוב כמו בפליאו. הבטן נרגעה לחלוטין, הקנדידה הכרונית שלי נרגעה והשיער הפסיק לנשור. גם רזיתי, קצת קצת.

אבל אליה וקוץ בה. פליאו הוא התעסקות בלי עין הרע... כשהחיים הולכים לא רע וזורמים בכיף, זאת התעסקות כיפית, אבל בעיתות משבר (אפילו מינורי), זה קשה ממש

אז עכשיו אכלתי לארוחת ערב מנגו וקשיו, כמו חיונית לתפארת. ובסופו של דבר, אני מתחילה לחשוב, שאולי מידת הנוחות היא זאת שתקבע את סוג התזונה שלי. למרבה הצער.

[סלט_פירות*]

הסיפור שלי מסובך וארוך. אנסה לכתוב תקציר מתישהו (עכשיו בעבודה. (חו"ל)) ואשתף בשמחה.
גם עניינים בריאותיים שלי, חשבתי שהם דבר אחר, והסתבר שהם משניים והבעיה היא אחרת לגמרי. והכל במקביל לנסיונות תזונה... מסובך, אמרתי?

ואם בא לך לקרוא קצת על המדע שמאחורי הפליאו (סליחה אני קצרה בזמן ולא יכולה לענות באריכות לדברים שלך. אולי אצליח בערב), חפשי קבוצה שנקראה paleo science בפייסבוק. מחקרים קליניים, דיונים מעניינים, אנשים עם ידע... כמו בכל קבוצת תזונה. רק שם הם מתמקדים במדע ובמחקרים, בלי דיונים על התזונה ומתכונים ואתגרים ושאלות של מה כדאי לאכול.
תגידי את את צריכה לינק.

[מצ'רה*]

ואם אני אוכלת במסעדה בשר שאני יודעת שהוא לא ה-טופ (כמו שנגיד יהיה לי בבית) משהו בי מתבאס. ולדעתי זה משפיע על האופן שבו הגוף שלי מקבל את הבשר הזה
יש קטע ממש חודר בספר "כס הכסף" (מסדרת נרניה) שבו שלושה חברים למסע מגלים שהגישו להם לארוחת צהריים בשר של אייל מדבר
(מקוה שאני לא אזעזע פה,זה קטע מספר ילדים...):
לילדה שמגיעה לנרניה בפעם הראשונה זה נראה מזעזע והיא התבאסה שצדו את האייל הזה. הילד שכבר היה פעם בנרניה והכיר חיות מדברות הרגיש נורא, כמו שמרגישים לגבי רצח. ודר הביצות, יצור שוכן נרניה, הרגיש כפי שהיה מרגיש מישהו שגילה שאכל תינוק.
גם אני חושבת שהמשמעות שאנחנו נותנים לאוכל משפיעה הרבה על ההשפעה של האוכל עלינו.

[לוטם_מרווני*]

היי... אפשר להצטרף לדף?
אני לא בהגדרות ובהצהרות. ללא גלוטן רוב הזמן, ללא סוכר רוב בזמן, מסיבות פיסיולוגיות. לא טבעונית, לא פליאו נקי, לא רואו. חיה לפי הצרכים והקשב לגוף שלי.
משתדלת ללא יסורי מצפון, זא אם כן אוכלת לחם רחמנא ליצלן (בהומור) להנות מכל ביס ולא להלקות את עצמי אחכ.
הבחירה להמנע מכל מיני דברים היא בכדי להתגבר על כאבים. מצאתי שסוכר מגביר כאבי פרקים ושרירים בגופי (כחלק מפיברו). כשאני בתזונה דלת פחמימות מצבי טוב יותר. אני קמה בבוקר בלי התכווצויות שרירים ובלי חולשה מטורפת.
מצד שני, תזונה עשירה בבשר גורמת לי כאבי בטן חזקים. כך שאני בעצם מהלכת בין הטיפות, שומרת על קשר הדוק ועדין עם גופי וצרכיו.

[אישה_במסע*]

דאוס

לדעתי פליאו זו תזונה חיונית אפשרית בהחלט, אבל, בלי פירות וירקות, בכלל? מילא פירות, הם נותנים בעיקר אנרגיה שאפשר להשיג בדרכים אחרות. אבל ירקות ועלים ירוקים? לדעתי בכמות מינימלית כלשהי הם נחוצים.

אני לא מסכימה עם כך ש אבל בבשר ובדגים יש את כל מה שצריך תזונתית. ללא תוספים.

זה פשוט לא נכון היסטורית - אנשים שילבו בין מזון מהחי ומהצומח. יש כאלו שחיו בעיקר מהצומח, יש כאלו שבעיקר מהחי. לא ידועה על אף חברה שבטית שחייה רק על מזון מהצומח (ע"ע טבעונית). ידוע על כמה שחיו רק על בשר, אבל הן סובלות מבעיות למיניהן (ע"ע אינואיט). כך שאני לא מסכימה עם כך שבשר ודגים מכילים כל מה שצריך.

וזה בלי להיכנס לסיבה העיקרית בגללה אני רוצה לצמצם בבשר - איכותו הירודה של הבשר בימינו והמגוון הדל שלו. מוצאי מברה"מ, ואני קוראת ספרים משם. יש לי מושג סביר לגבי מה המגוון הרב והגדול של בשר שאוכלים ציידים בסביבה חקלאית. הוא עצום. דגים למיניהם וביציהם, מגוון גדול ורב של חיות. מה אני כבר יכולה להשיג? תרנגולת, הודו, כבש, פרה, עז. זהו בערך.
למצוא בשר ראוי למאכל הרבה יותר מסובך מלמצוא צמחים ראויים למאכל, וכאן כבר נכנסת שאלת הפשרה. וכל אחת מתפשרת כמיטב יכולתה.

[יעלי_לה]

לתומי חשבתי שבפליאו אין הגבלה על ירקות בכל צורה, מה אני טועה?

אני מתחילה לחשוב שאולי לא הבנתי לגמרי מה זה פליאו.

אני אכלתי נורא נורא נורא נורא מעט פחמימות בתקופת ההנקה האינטנסיבית של הקטן (נגיד שנה?), עם הרבה בשר דגים גבינות ושומן בכלל. אבל (?) גם לא מעט פירות והמון ירקות.
זו היתה התקופה שהרגשתי בה הכי טוב פיזית בימי חיי.

[סלט_פירות*]

בפליאו אין הגבלה. אני אוכלת קצת שונה. (קטוגנית לכיוון 0 פחמימות)

[רק_מה*]

לרדד את הירקות לסיבים ואת הפירות לפרוקטוז זה לא הוגן וזו סתם דמגוגיה

לגריין? לתלות על המקרר? :-d
דמיינתי את עצמי עם מערוך... קורצת עוגיות דמגוגיה

[גוגוס*]

פליאו הוא התעסקות בלי עין הרע...
גם זה, תלוי מדינה כנראה, בהנחה שהתכוונת לאיך ואיפה קונים את הבשר או הביצים.
אני מוצאת שההכנה עצמה של בשר היא קלה מאוד. אם הוא טרי, כל מה שצריך לעשות זה לזרוק אותו על המחבת לדקה וחצי מכל צד.
אתמול אירחנו שישה ילדים עם הרבה ענייני תזונה. כל אחד והסיפור שלו. כולל שלי הם היו תשעה. לא פשוט לי להאכיל כזו חבורה.
הפתרון הכי מהיר וסביר שמצאתי היה לתת לילדים להכין את מה שהוא הרבה עבודה (רק יחסית לחלק השני, לא באופן כללי) והם ערכו מגשי ענק עם פירות וירקות חתוכים במגוון ממש גדול.
אני הכנתי בחמש דקות ערימה מכובדת של נקניקיות (מאה אחוז בשר נקי ואורגני וכו'). זהו. הן הגיעו טריות במשלוח בבוקר והוכנו שעתיים אחרי זה בחמש דקות.
להכין משהו טבעוני מעבר לפירות וירקות חתוכים היה לוקח לי הרבה יותר זמן. אפילו פסטה. שלא לדבר על דברים שדורשים תנור...


אולי מידת הנוחות היא זאת שתקבע את סוג התזונה שלי. למרבה הצער.
אני לא בטוחה שזה כזה מצער. מה, זה לא שיקול חשוב?
בנוסף, הרי נסיבות חייך משתנות כל הזמן, וממילא את לא מהמתחייבות לשיטה או גישה או משהו. אז כאשר זה מתאים את תאכלי ממש מדויק וכשלא - אז כמיטב יכולתך. מעט מאוד אנשים מתאבדים על התזונה שלהם וזה נראה לי לגמרי סביר.
תחשבי רגע אבולוציונית - את לא באמת חושבת שהתזונה שהיתה התאימה לכולם כל הזמן, נכון? נסיבות חייהם הכתיבו המון (וזה, בעיקרון, מה שמפריע לי בניסיון להידמות לאוכלוסייה אחרת שחיה בתנאים שונים מאוד).

הרי מי שאוכל פליאו, יעני כמו הציידים לקטים - יש לו היום נגישות לדברים שבחיים לא היו לציידים לקטים באמת, ולהפך, בדיוק כמו שציינה אישה במסע. אז יש לנו הרבה פחות סוגי בשר, ומצד שני, הבשר זמין כל השנה ובכמות מסחררת. יש אפשרות לאכול מזה שלוש פעמים ביום אם הוא רוצה. קשה לי לחשוב על צייד שאכל בשר כל יום, ועוד יותר מפעם ביום.
אף אחד לא חושב ברצינות שזה מה שהיה לציידים לקטים. היה בשר כשהיה, מה שהיה, ומי שזה היה לו טוב ומדויק נהנה ומי שלא? אכל אותה, תרתי משמע.
נסיבות חיינו והאתגרים שלנו תמיד הכתיבו ותמיד יכתיבו את מידת הדיוק של התזונה שלנו. על זה כתבתי פעם את הפוסט שהתייחס למידת הסתגלנות של הגוף האנושי. מסתגלים, והכל בסדר גמור.

ויש מצב שהגוף שלנו צריך את ההסתגלויות האלה. שזו יכולת שחשוב להפעיל. ושאולי לתת מאה אחוז מהזמן את מה שמדויק גורם לסוג של ניוון. ככה, רק השערה שכזאת. זה לא אומר לתת בכוונה משהו מזיק. אבל כל עוד מדובר במזון אמיתי וטבעי וטרי, אולי יש מידה של הגיון בזה שלא יהיה מדויק כל הזמן.
כי אולי הגוף שלך לא אמור להפסיד את המנגו הזה... סתם כדוגמה.

******

סלט פירות, תודה רבה על המידע. אשמח לשמוע ממך עוד.
רק מציינת שעל אף אהבתי למחקרים, אני עדיין מאמינה שההתנסות האישית היא מה שצריך להכתיב.
ומעבר לזה, גם המידה שבה התזונה הרעיונית יכולה להתאים למציאות שלי. כי כאמור, אם בסביבה שלי אני יכולה להשיג רק בשר נחות, אז אני אפילו לא אשקול תזונה שמבוססת על בשר, לא משנה מה יגיד המחקר.

בהמון מקרים המחקר הולך להוכיח את מה שקבוצות גדולות של אנשים מאמינות בו בכל מקרה. כלומר, קודם כל יש תנועה שבאה מהבטן (ושוב, תרתי משמע) ומהשכל של אנשים חושבים, ואחר כך בא המחקר ומוכיח שזה נכון וטוב והגיוני.
לא פעם זה קורה כי הרעיון הקודם של הרבה אנשים אחרים מסתבר כמופרך (למשל, ששומן בכלל זה דבר רע או מזיק, או שמזרחיים כבר לא מופלים יותר לרעה <לא הצלחתי להתאפק>).

כך שמחקרים זה אחלה, אבל רק בתור בסיס להרהור מעניין. רוב המחקרים כל כך מכוונים להוכחת צידקת ההשערה המקדמית, עד שאי אפשר לקחת אותם ברצינות תהומית מדי.
לאף אחד כבר אין היום כסף גדול לשחק איתו משחקים ולגלות אמיתות נסתרות באמת. זה קורה במקרה, ברוב המקרים, כאשר מנסים להוכיח השערה אחרת

זה מתקשר לדבר היפה (והלא מזעזע בכלל, לדעתי) שכתבה מצ'רה - אני רואה בפירוש איך העמדה שלי השתנתה ביחס לרעיון כאשר עברנו לאנגליה.
פתאום, במקום שבו יש בשר שהגיוני לי לאכול (מעולם לא חשבתי שבשר זה רצח או משהו כזה. הבעיה המרכזית שלי זה תנאי הגידול, הסבל שנגרם לבעלי החיים ולעובדים בתעשייה) יכולתי לשקול את החזרת הבשר לתפריט המשפחתי שלנו בלי כאב לב נוראי שחשתי קודם לכן.

******

מרוונית, תודה רבה על השיתוף שלך. בעיניי זה החיוניות במיטבה. בעיקר - שומרת על קשר הדוק ועדין עם גופי וצרכיו
מזמן מזמן זיהיתי גם אני את הקשר האפשרי בין הגברת כאבים פיזיים קיימים לבין סוכר. הוא כאילו יוצר מן חולשה כזו. לא יודעת בדיוק להסביר אבל אולי את פשוט מבינה מתוך חוויה דומה. כאילו מקטין את הטונוס של השריר.
מקסים שההקשבה שלך יוצרת משהו שמקל עליך.

ולסיום, גם אני לא חושבת שבבשר ודגים יש את כל מה שצריך. בטח לא כאמירה שלא לוקחת בחשבון את האיכות שלהם.
ולכמה אנשים יש היום ברצינות נגישות וכסף בשביל לקנות לעצמם את הדבר האמיתי על בסיס יומיומי?
מה שגורם לי לחשוב שאם אעשה ניסוי כזה הוא יהיה קצר (בגלל שהוא יהיה יקר...) והמסקנות שלו תהיינה מאוד צרות. כי זה פשוט לא יכול להיות אותו דבר בתזונה שהבשר שלה נחות.

ומצד שני, הנה יעלי ומיכל מספרות על חוויה מעולה עם בשר לא משובח, פשוט כי אין בישראל.
אז או שזו כן אפשרות ריאלית, להרגיש מעולה על בסיס בשר כזה, או שהנזקים שאני מייחסת לבשר הזה הם מהסוג הנסתר שרואים רק אחרי הרבה שנים. או, אפשרות נוספת - שהחלק שבו מרגישים מעולה הוא החלק שבו הגוף מתנקה מכל העודפים של מקודם. ושאם ממשיכים בזה הרבה זמן מתחילים לראות את הקלקולים של הבשר הנחות.
לא יודעת, יש פה לא מעט חומר למחשבה מבחינתי.

[תמי*]

מספרת קצת על ניסיוני עם הפליאו. עברתי דרך משעשעת.
לפני כמה שנים גיליתי את הפליאו והתלהבתי. כל חיי, מילדות, לא אכלתי יצורים חיים ופתאום נחשפתי להרבה מידע מעניין שדחף אותי לנסות שינוי תזונה מאוד דרמטי.
בזכות הפליאו סילקנו גלוטן וסוכרים מהבית והפחתנו מאוד פחמימות - כל בני הבית.
ההרגשה היתה נפלאה.
בתקופה האדוקה (שנמשכה יותר משנה) אכלתי מעט מאוד פירות, הרבה ירקות, ובשר / עוף וקצת אגוזים.
זה היה משעשע כי במקביל היו מסביבי לא מעט חברים שעברו לטבעונות, והם זרחו מאושר לא פחות ממני, ודיווחו על שינוי עצום לטובה בחייהם. בנוסף, קראתי את דפי החיוניות ונחשפתי להתנסויות של צלצול, שלא היו ברוח הפליאו.
הבנתי שיש הבדל בין אנשים, ולאט לאט חילחלה ההבנה שגם אני צריכה עוד לעבור דרך. שיש גם הבדל אצלי (:
עם הזמן הבנתי שאני זקוקה למעט מאוד בשר ומעדיפה מעט מן החי. בעצם, כל אחד מבני המשפחה עשה התאמות, והן היו שונות.
אבל תוך כדי המסע התזונתי וההתנסויות גם הבנתי את מה שהוא העיקר לדעתי.
העיקר הוא לאכול אוכל לא תעשייתי, אוכל אמיתי - חיוני אמרה צלצול - בהתאם למה שיש מסביבנו. ואז להתאים להעדפות, צרכים, טעם, חשקים.
המבחן הוא פשוט לדעתי: כל מה שבא בשקית / קופסה

פחות טוב. כל מה שעבר תהליך של עיבוד

פחות טוב.
כמה שיותר קרוב למצבו בטבע = טוב יותר.
אז מה יש לנו קרוב לטבע? ירקות ופירות בעיקר. אגוזים למיניהם. יש גם ביצים של תרנגולות חופש שלא קיבלו חומרים. בארץ אפשר להשיג גם עוף אורגני. אבל אין בשר פרי-רנג' ואורגני, פשוט אין. ואין דגים כאלה.
אני גוזרת את התזונה שלי מהאפשרויות שיש סביב, לא רק מהתיאוריות.
ואגב פליאו - כל המחקרים וכל המאמינים למיניהם מדגישים שחשוב חשוב שהבשר יהיה איכותי, בשר אמיתי של חיות שגדלו חופשי ואכלו אוכל אמיתי, לא תירס וחיטה. אחרת החיות מלאות בעצמן באומגה 6 וכשאנחנו אוכלים בשר אנחנו אוכלים את החיטה והתירס שהן אכלו.
בארץ אין בשר כזה. כל החיות מואכלות בחיטה ותירס (בדקתי לעומק).

[תמי*]

או, אפשרות נוספת - שהחלק שבו מרגישים מעולה הוא החלק שבו הגוף מתנקה מכל העודפים של מקודם.
אני חושבת שזה ההסבר.
אני חושבת שברגע שמורידים את כל האוכל התעשייתי, ואת הדגנים והסוכרים - פשוט מרגישים טוב.

[תמי*]

אני חושבת שתזונה קטוגנית מתאימה לאנשים מסוימים בלבד.
אני מכירה אנשים שבלי פחמימות מרגישים לא טוב. פחמימות יכולות לבוא כמובן מירקות ופירות למיניהם.

[סלט_פירות*]

בלי פחמימות מרגישים לא טוב
כמה זמן בלי פחמימות? צריך לקחת בחשבון שיש תקופת גמילה (לפחות חודש עד שלושה)

[גוגוס*]

צריך לקחת בחשבון שיש תקופת גמילה
לא יודעת אם הכי מתאים לקרוא לזה גמילה. זה פשוט מעבר מהנעה של הגוף על סוכרים להנעה של הגוף על שומנים.
זה משהו אחר לגמרי בשביל הגוף.
גמילה שייכת לעולמות של התמכרות. ואני חושבת שבחלק מסוגי הסוכר אין בכלל התמכרות. זה לא אינהרנטי לסוכר שנתמכר אליו.

אבל בעיקרון, כן. הרבה אנשים מכורים או תלויים בסוכר שאינו טבעי וייקח להם זמן ניכר לשחרר את זה. ועל זה נוסף המעבר לתדלוק אחר של הגוף. זה תהליך לא פשוט ובטח לא מהיר.

תמי, תודה רבה גם על השיתוף שלך.
רוב האנשים שאני מכירה שבחרו בפליאו עברו תהליך דומה שבו הבשר תפס בהתחלה חלק מאוד מרכזי, ועם הזמן משהו בזה התאזן לטובת יותר ירקות ופירות.
אבל אני בטוחה שיש אנשים עם צרכים אחרים. אין מצב שכולם אותו דבר במשהו.

[מיכל_ע*]

אני פליאו 4.5 שנים, עם תקופות של דל פחמימה וקטוגניות (וגם תקופות של סתם אכילה גרועה).

מיכל בז - לי פליאו כ"כ נח, את מוזמנת לפרט מה לא נח לך, אולי אוכל לעזור. ואגב, ארוחה של מנגו וקשיו זה פליאו, אז אולי את מתכוונת לפליאו דל פחמימה? בהחלט משקיט את הבטן...

לגבי דל פחמימה/ קטוגני: למי שסובל מהשמנה /סוכרת (תנגודת אינסולין) זה יכול להיות משנה חיים.

[גוגוס*]

מיכל, תודה רבה.
יכולה לספר מה משך אותך לבחור בזה?
וגם, אם בא לך, אני סקרנית לדעת מה הדבר שמושך אותך לאכילה גרועה מדי פעם, מתוך אכילה שברגיל ממש טובה לך (כך זה נשמע).
לאיזה מזונות את מוצאת את עצמך נמשכת ושאת מכנה אכילה גרועה? ולמה לדעתך זה קורה?
אני יודעת שזה אישי. לגמרי אכבד את תבחרי לא לענות, אבל אני סקרנית אז שואלת.

[סלט_פירות*]

אני מנסה לגולל את שינויי התזונה שלי במשך השנים וזה סיפור מאוד ארוך.
בקצרה: בגיל 16 הפכתי להיות צמחונית. למה? ריחמתי על החיות וגם קראתי ספר (לא זוכרת איזה) על תזונה והפרדה בין פחמימות לחלבונים. המטרה היתה לרזות, וזה עבד (מעט). וככה נשארתי 8 וחצי שנים.
אכלתי רע. היום אני מבינה שרע מאוד. הרבה מוצרי חלב (הייתי מכורה ממש), הרבה סויה והרבה כאבי בטן. גם אנמיה קלה.
לקחתי קצת B12 ואכלתי מה שיש, בלי בשר. כאבי הבטן הביאו אותי לרופא שאמר IBS (מעיים עצבניים) והמליץ להוריד מוצרי חלב. אבל בגיל 17 סירבתי לוותר עליהם. זה היה חלק גדול מהתזונה שלי ובעיקר אהבתי לשתות חלב ולאכול מעדנים. מי בכלל חשב על סוכר? גדלתי על קולה.
אבל כל דבר שאכלתי כאב לי. קטניות (צמחונית לא? זה בריא לא?) היו אסון. גרגר בודד של תירס קיפל אותי מכאבים. לא הבנתי שסוכר וחלב עושים את זה גם, אבל זה היה חלק מהשגרה.
השמנתי בהדרגה. ובמקביל היו עוד עניינים בריאותיים שהתעלמתי מהם, כי תפקדתי כבריאה. אז היו לי הרבה גזים ותחושה לא נוחה. התגברתי.
בערך שנתיים לפני ההריון הראשון, כשהתחלתי לחשוב על ילדים, מעט אחרי שהתחתנתי, החלטתי שדי עם הצמחונות. היה לי קרייבינג לבשר, געגועים לבישולים של סבתא, ריח של בשר עשה לי חשק, ובהדרגה חזרתי לאכול הכל. הכל בכל מכל כל. ממש. גם עברנו כבר לקנדה והשפע פה, והמסעדות בעיר - חגיגה גדולה.
אחרי הלידה, עם ההנקה והכל, עליתי במשקל בשנה הראשונה. כמה תיאבון ככה אוכל. וחוסר זמן וטיפול בתינוקת, ופשוט אכלתי כל מה שאכלתי קודם, רק יותר. והרבה סוכר, מתה על שוקולד.
כשהבכורה היתה בת שנה, גיליתי את הקינואה והדגנים המלאים, בישלתי לה בריא. בריא יחסית למה שאכלתי אני.
וגם גיליתי את הסאות' ביץ'. מבחינתי זה היה מצוין. יש פחמימות רעות ויש פחמימות טובות, ואני אוכלת רק את הטובות. הצלחתי לרדת קצת במשקל. אחרי שהמשקל נתקע, חיכיתי קצת, ואחרי שהפסקתי להניק (שנתיים), הלכתי לשומרי משקל. שם התחברתי לא לתכנית הנקודות הרגילה אלא למשהו דל פחמימות ודל שומן שלא סופר נקודות, אלא רק לפעמים. כבר לא זוכרת איך קראו לזה. זה עבד מעט והמשקל ירד מעט גם כן. הרגשתי טוב.
ואז הגיע הריון שלא התפתח, ועוד הריון. הרגשתי טוב, משקל עודף (אבל לא המון), ושמחה גדולה על ההריון. ילדתי בבית, והנקתי המון. אבל הקטנטונת היתה רגישה לכל מיני דברים שאכלתי. אם לא הייתי מודעת לכך שחלב אם יכול להעביר איתו רגישויות ליונקת, אז כנראה שלא הייתי עושה שינוי ואין לי מושג איך הייתי מתמודדת עם כאבי הבטן שלה.
הרגישויות שלה כללו מוצרי חלב, סוכר לבן, אורז לבן, חיטה לבנה. עברתי רק לדגנים מלאים (מבחינתי זה היה אז שיא הבריאות), הורדתי סוכר והצלחתי להגמל, בליווי של נטורופתית. ממש לא היו לי קרייבינגז וירדתי המון במשקל. אבל ממש אחרי הלידה התחיל לי פסוריאזיס אז נלחמתי בו בכל הכוח, והוא רק המשיך להתפרץ, למרות התזונה היחסית נקיה.
(זו היתה התקופה של הדף להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה). היה יופי. לאט החזרתי מוצרי חלב עזים והיה בסדר. מתישהו עברתי מחיטה לקאמוט (לחם), אורז מלא וקינואה והרבה טחינה. עבד יפה. אבל גזים וענייני עיכול היו תמיד, שיגרה כזאת.
ואז נכנסתי להריון עם השלישית. לקראת השליש השלישי של ההריון, היונקת נגמלה (לא היה לה טעים בהריון), ואני חזרתי לאכול דברים שלא אכלתי קודם. פרקתי כל עול. לגמרי נפלתי מהעגלה ותכננתי לחזור לתזונה הטובה אחרי הלידה. אבל היה קשה. חזרתי אבל חלקית. ניסיתי לאכול כמו קודם, אבל השלישית לא היתה רגישה (סתם לא ישנה בלילה. לא סבלה מכאבים כמו אחותה), אז הרשיתי לעצמי קצת יותר, ולא הצלחתי לחזור לאותה תחושה של שחרור מסוכר. חזרתי להמשך למאפים ומתוקים, כמו קודם.
אחרי הלידה של הרביעי, הלכתי למטפלת אחרת, ברפלקסולוגיה, לנסות לטפל בפסוריאזיס. (אגב, בהריונות מצב העור שלי היה הרבה יותר טוב. ההורמונים ממש מתקנים המון).
היא נתנה לי תפריט (ע"פ סוג הדם שלי. למרות שלא התחברתי לגישה, החלטתי לנסות), ותוספים והומאופתיה. התפריט היה מאוד קרוב לפליאו למרות שלא ידעתי מה זה.
הדגנים היחידים שהיה מותר לי לאכול הם קינואה וקאמוט (לא פליאו). ללא בקר, כמעט ללא עוף. מבחינת בשר אכלתי בעיקר הודו וכבש ודגים. היו ירקות אסורים, והיו מותרים. פירות בהגבלה. ללא שמן קנולה, כן שמן זית. כן אבוקדו. בלי שום דגש על שומנים. בלי שמרים. בלי סויה. בלי מצליבים וסולנים.
וירדתי במשקל, מצב העור היה ככה ככה. היה שיפור מסוים אבל לא לחלוטין. מצב הבטן השתפר, אבל לא נרגע לחלוטין.
אחרי שנה וקצת שמעתי על פליאו. כשקראתי על זה, היה נראה לי בלתי אפשרי לוותר על מה שנשאר לי לוותר. עד שראיתי את Fat Head. לא שיניתי את התזונה שלי בגלל הסרט בלבד אבל הוא הוריד לי כמה אסימונים. והחלטתי להכנס לאתגר 30 יום, שווה לנסות. (ורד לב היתה אחראית על העניין. וככה מרחוק, היא היתה לי השראה ומקור להמון ידע).
היה ממש שווה לנסות. מה שקנה אותי בתזונה הזאת היה עניין העירנות.
בשבוע השני לאתגר היה לי קורס מהעבודה, 7 ימים רצופים (שני עד ראשון), בחדר ללא חלונות. הפסקות מדי פעם, ארוחת צהריים בחוץ. התארגנתי עם שקדים, תפוח, חמאת קוקוס, ובארוחת הצהריים אכלתי בשר שומני וירקות. אחרי ארוחות הצהריים כל יום, ראיתי איך אנשים הולכים ומחפשים קפה ועוגיות כדי לא להרדם. וכמו שאני מכירה את עצמי כל חיי, ציפיתי לנקר בשעות אחה"צ באמצע השיעור. ולא! העיניים נשארו פקוחות ולא היתה טיפת עייפות. זה הימם אותי. וגם לא הייתי רעבה. קסם.
אחרי ה-30 יום המשכתי למרות שכמעט לא ירדתי במשקל. ושמתי לב שאם היו לי נפילות מדי פעם (בדר"כ במתוק אבל ממש השתדלתי שלא יקרה), מיד מנגנון הרעב והשובע השתבש, מיד הרגשתי את זה בבטן (שהיתה לרוב רגועה. מציאות חדשה ונהדרת), והרגשתי את זה בעייפות.
העובדה שלא ירדתי במשקל לא הפתיעה אותי. הרי את רוב המזונות המזיקים והמשמינים הורדתי עוד קודם, והמשקל ירד כשהם הועפו מהתפריט אז לא נלחצתי שאני לא יורדת בפליאו. תחושת הבריאות (והחיוניות, אם כבר אני בדף הזה) היתה שווה את זה. זו לא דיאטת הרזייה.
עם הזמן הורדתי את כמות הפחמימות. אני אפילו לא יודעת למה זה קרה, חוסר משיכה. מעולם לא אהבתי ירקות אהבת נפש. פירות כן, אבל אכלתי בהגבלה, ורק מה שמותר (פירות יער בעיקר).
וככל שנחשפתי לתזונה הקטוגנית ולאפס פחמימה הבנתי שזה מתאים לי. כל כך הפוך מאיך שהתחלתי.
והפסוריאזיס? הבנתי שהוא משני, אחרי שהתחלתי לטפל בבעיות גב וצואר שיש לי (הטיפול התחיל לפני שנה וחצי. הצלתי את עצמי מניוון שרירים). אחרי שחלק גדול מהדלקתיות נפתר, מצב העור השתפר פלאים.
בגלל שאני עדיין בתהליך (חיזוק, תרגילים, טיפול כירופרקטי), והתהליך עוד יהיה ארוך, הבנתי שתזונה נקיה מכל סוכר שהוא תהיה הכי תומכת למה שהגוף שלי עובר. כלומר, כל סוכר עלול להפריע ולהוציא מאיזון.
אני ממשיכה לקרוא על התזונה, מכל הכיוונים.
ולאחרונה, ככל שהטיפול הפיזי מתקדם, ויש התחזקות של השרירים, ירדתי מעט במשקל שהיה תקוע הרבה זמן. שזה בונוס

אמרתי בקצרה אה? הממממ...
ועוד דבר - עם הגמילה (וכן, זו גמילה פיזית, לחלוטין) וההתרגלות לתזונה, הקרייבינג נעלם. וזה בדיוק מה שרציתי. ככה לעבור ליד מאפיה ושהריח לא יזיז לי. ולראות שפע של אוכל בסופרמרקט ובשווקים, וחלק גדול ממנו הוא לא מזון מבחינתי. לא מזין את הגוף שלי ובעיקר מזיק.
ועוד דבר II - לא הזכרתי קודם - לפני שנתיים כמעט החלטתי לעשות בדיקת hb-A1C - המוגלובין מסוכרר לחולי סכרת. למה? בעיקר בגלל הנטיה לקרייבינג, למרות שסוכר בצום מעולם לא היה אצלי גבוה, אבל לאמא שלי יש סכרת סוג 2. והפלא ופלא - אני טרום סכרתית (התוצאה היתה 5.5%, שזה מספיק קרוב ל-6%). מזל שכשבדקתי את זה כבר הייתי בפליאו, אז אני לגמרי סומכת על התזונה שלי שלא תביא אותי לסכרת. (ובאותה נשימה, סטטיסטית לחולי פסוריאזיס יש תנגודת אינסולין. ומצד שני הפסוריאזיס שלי הוא קל ומשני, כך שזה עוד אחד מיני תסמינים שקורים אצלי בגוף, והתזונה הנקיה לא מחמירה אותם).

[סלט_פירות*]

זה לא אינהרנטי לסוכר שנתמכר אליו.
אשמח אם תרחיבי, מעניין אותי לדעת על מה את מבססת את המשפט הזה.
לגבי הגמילה - האיש שלי עשה איתי את אתגר ה-30 בזמנו (זה היה לפני שנתיים ורבע). כל יום בצהריים במשך כמה הימים הראשונים הוא חטף מיגרה נוראית. כאבי גמילה לחלוטין. אחרי כמה ימים זה עבר והוא המשיך את ה-30 בקלות רבה.
אחרי כן, הוא חזר לאכול כרגיל (כלומר, היה יופי טופי, הרגיש מצוין. עכשיו אפשר לחזור לאכול רגיל. ככה זה כשאין רגישויות).
אבל לפני חצי שנה הוא הגיע למסקנה שהוא צריך לרדת במשקל (ובצדק). אז הוא החליט, בלי להכריז על דיאטה, להגביל את הפחמימות על הצלחת ל-20%. ובלי להרגיש הוא ירד 10 קילו תוך חודשיים וחצי. והמשיך לרדת עוד בהדרגה גם אחרי. וטוב לו ככה.
ממש בתקופה האחרונה הוא קצת השתולל עם אוכל, אז בשבוע האחרון הוא אוכל 0 פחמימות (סתם החלטה שלו. הוא לא שורץ בקבוצות תזונה בפייסבוק כמוני. גם אני כבר לא שורצת שם אבל הרבה מידע הגיע גם משם), כדי להפסיק את הבולמוס. והוא גם מרגיש יותר טוב, וגם פתאום ירד עוד קילו.
ואני מבסוטית כי ההוא שהתחלתי לצאת איתו לפני 20 שנה חזר. אני מרגישה את זה בחיבוק, הרבה פחות מרופד. (והפעם אני רזה יותר ממנו. הא!)

[יעלי_לה]

מצד שני, הנה יעלי ומיכל מספרות על חוויה מעולה עם בשר לא משובח, פשוט כי אין בישראל

אני אדגיש שוב את ההקשר, אולי יסתדר לך יותר:
זה היה בתקופה של הנקה די אינטנסיבית, מחודש אחרי הלידה ועד בערך שנה. בעצם המשכתי עם הקו הזה באופן רופף כל עוד הינקתי.
לעומת זאת, מהשבוע שבו הפסקתי להיניק לא יכולתי אפילו להסתכל על מזון מהחי במשך איזה חודשיים, ומאז אני אוכלת מעט מאוד בשר (אבל כן גבינות ודגים). (זה הרגיל שלי, מִתמיד)

[גוגוס*]

רגע לפני שאני יוצאת ליום ארוך ארוך ארוך -

יעלי - תודה רבה. מבינה.

סלט פירות - וואו. תודה שהשקעת ככה בפירוט. היה לי ממש מעניין לקרוא, ויהיה לי מעניין כל מה שעוד תרצי לספר בעניין.
לעניין הסוכר - יש הרי כל מיני סוכרים. סוכר פירות הוא בהחלט סוכר והוא לא ממכר. הוא מרגיש ממכר אם אוכלים איתו סוגי סוכר אחרים והכל נהיה סלט (פירות? ). אבל אפילו זה לא נכון לכלל האוכלוסייה. יש אנשים שבפירוש לא מכורים לסוכר מכל סוג, ואין להם בעיה להוציא אותו מהתפריט בקלות. עבדתי עם אנשים כאלה. להערכתי זה מיעוט, אבל קיים.
מי שהסוכרים היחידים שלו מגיעים מפירות וירקות לא מכור לסוכר בדרך כלל. את זה אני אומרת מניסיון אישי, מעדויות שקראתי, וגם מההיגיון האבולוציוני. משהו שזמין לנו כל כך בטבע לא יכול להיות ממכר כי יהיו תקופות שלא נוכל להשיג אותו.

ומילה לסיום הפעם - אני מציעה בדרך כלל זהירות במילה "ממכר" או "התמכרות".
יש בזה אינפלציה גדולה וזה מעוות את המציאות.
לרוב האנשים יש תלות, ולא התמכרות, ללא מעט דברים. התמכרות של ממש, כזו שגוזרת סימפטומים של גמילה וקריז, יש הרבה פחות.
תלות הרבה יותר קל לשחרר מהתמכרות ולכן אני בעד לציין אותה במדויק ולתת לאנשים יותר תקווה להצלחה.
גם במקרה הזה, מדובר ברוב הרבה פחות קולני שהרבה פחות זקוק לתמיכה. אבל כשעובדים בזה אז אלו האנשים שרואים בדרך כלל, בעוד שאת אלו שיש להם התמכרות של ממש רואים הרבה פחות.
מי שאוהב להפחיד יגיד לאנשים כאלה - אתה מכור, יהיה לך קשה... מי שלא אוהב להפחיד יגיד - אוקי, יש מצב שפיתחת פה תלות במשהו. נתחיל לפרק את זה ונראה כמה רחוק נגיע

סוף שבוע מצוין פה לכולם.

[לוטם_מרווני*]

אוהבת את האבחנה המבדלת בין תלות להתמכרות.
אגב מה דעתכן על סוכר קוקוס (פרוקטוז)? ואגבה? כרגע נמנעת מכל מתוק שמופרד מהמקור שלו. הווה אומר פרי כן ואבקת סוכר פירות לא.

[אישה_במסע*]

סלט פירות

תודה על הפירוט, נהנתי מאוד לקרוא. זה ממש לא ארוך (במיוחד לא ביחס לאורך דפי החיוניות, שמתחרים באורכם ב"מלחמה ושלום").


זה לא אינהרנטי לסוכר שנתמכר אליו.

יש אנשים שלא מתמכרים לסוכר. ולפחמימות. כמוני, למשל. אין לי בעיה להימנע מפחמימות. כשעשיתי ניסוי של תזונה מדוייקת, למרות שלא החלטתי להימנע מפחמימות מלאות, יצא שלא אכלתי אותן לאורך רוב הניסוי, במקרה.

ואני מסכימה לגבי הטרמינולוגיה של התמכרות. יש בה משהו מפחיד וקשה.

[תמי*]

מי שהסוכרים היחידים שלו מגיעים מפירות וירקות לא מכור לסוכר בדרך כלל
לקח לי זמן להבין את זה. בגלל הפליאו היתה תקופה שנזהרתי מפירות. וזו היתה ממש טעות עבורי. היום אוכלת חופשי פירות. [לא פירות יבשים. פירות אמיתיים]. ולא מכורה בכלל. לא מגזימה. זה בכלל לא מעורר קרייבינג. גם לא ענבים ואבטיח שיש בהם הרבה סוכר.

כמה זמן בלי פחמימות? צריך לקחת בחשבון שיש תקופת גמילה (לפחות חודש עד שלושה)
אני מתכוונת אחרי תקופת הגמילה. גם אני וגם זוגי חווינו באמת גמילה מהמתוק שהיינו רגילים אליו. אגב לא ככ ארוכה. ואני הייתי כרוכה אחרי סוכרים. לקח לזה שבועיים עד שהקרייבינג עבר. [צלצול - אולי ההשוואה לגמילה מסמים באמת לא נכונה. אבל אי אפשר להגיד שלא היו סימפטומים של גמילה וקריז. היו גם היו. כאבים גופניים ועוד שלל תופעות שהרבה אנשים מתארים. אני חושבת שסוכרומלח תעשייתיים ממכרים].
אז אכן עברנו לתזונה דלת פחמימות, כלומר גם בלי אגוזים כמעט ובלי פירות.
היתה תקופה שחשבתי שזה מצוין.
לירידה במשקל - זה אכן היה יעיל. וגם מבחינת התחושות בקיבה. אבל אחר-כך הרגשתי שמשהו במצב הרוח משובש. ואחר-כך היו תקופות שממש לא יכולתי להתקרב לבשר. פשוט נגעלתי נורא. והשתוקקתי לפירות.
זה לא היה הקרייבינג הישן לקוראסון שקדים. אבל הרגשתי שאני צריכה שוב לשנות את התזונה.
גם קראתי על זה. יש שטוענים שפליאו אדוק ובמיוחד תזונה קטוגנית לא עובדים טוב על הרבה נשים. לא יודעת אם ההכללות הללו נכונות, אבל עבורי זו היתה הבנה חשובה. גם בן זוגי החזיר את הפירות לתפריט.
חזרתי לאכול לפי תחושת הצורך והחשק מכל מה שנכלל בסל הבריא שלי. לא רק ירקות ופירות אלא גם שמנים - אבוקדו, טחינה, שמן זית חמאה [יש להשיג בארץ חמאה של פרות שרעו במרעה] וביצים.

[תמי*]

_סלט פירות
תודה על הפירוט, נהנתי מאוד לקרוא._

[תמי*]

אגב מה דעתכן על סוכר קוקוס (פרוקטוז)? ואגבה?
לדעתי הם מזון מתועש שלא כדאי להתקרב אליו.
לאכול קוקוס ולא משהו שמפרידים מהקוקוס.
מרגישה את זה על הגוף שלי מיד.

[תמי*]

עוד משהו שהבנתי בתהליך התזונתי שעברתי: נושא הכמויות.
אני חושבת שהשפע שאנחנו נמצאים בו מטעה.
בעצם לא צריך לאכול כל-כך הרבה. לא בשר, ולא שומן, ולא ירקות ופירות. מספיק קצת.
אבל יש הרבה, אז אוכלים הרבה. הרבה מדי.
אני מרגישה שהשפע עזר לי בתהליך של השינוי התזונתי. אבל ככל שדייקתי את התזונה לצרכים שלי הבנתי שאני צריכה לדייק גם את הכמויות. שגם מזון בריא לא צריך יותר מדי.
אני חושבת שענייני הסוכר שהיום כל-כך משובשים אצל הרבה אנשים קשורים לא רק למה שאוכלים אלא גם לכמויות. כלומר,
לגבי דל פחמימה/ קטוגני: למי שסובל מהשמנה /סוכרת (תנגודת אינסולין) זה יכול להיות משנה חיים.
נכון. ומכירה מקרוב. אבל אני חושבת שבמקביל צריך לעבוד גם על הכמויות. שלאכול הרבה קטוגני זה גם לא בריא.

[סלט_פירות*]

בעצם לא צריך לאכול כל-כך הרבה. לא בשר, ולא שומן, ולא ירקות ופירות. מספיק קצת.
מסכימה. בהתחלה ממש נלחצתי שלא יהיה לי מה לאכול. הייתי צריכה להתכונן לכל יציאה מהבית, ושתמיד בבית יהיה משהו מתאים. זו היתה המון התעסקות.
היום אני אוכלת פחות, מסתפקת בפשטות, ושבעה המון שעות.


שלאכול הרבה קטוגני זה גם לא בריא.
את יכולה לפרט? מה זה הרבה קטוגני - רמות קיטונים גבוהות יחסית בדם או לאורך זמן?
המצב הקטוגני הוא מיוחד. כשנכנסים אליו הריכוז והעירנות גוברים (יש אנשים שלא מצליחים להרדם, או ישנים מעט בגלל זה בהתחלה), תחושה אחרת בגוף בגלל שריפת השומנים לעומת סוכרים.

ולגבי הפרוקטוז - בשבילי זה אסון. וע"פ מה שקראתי (וקראתי על זה הרבה) הוא בעייתי מאוד. מתפרק בגוף כמו אלכוהול ומזיק לכבד והופך לשומן ועלול לגרום לכבד שומני.

ולא הזכרתי שוקולד - כתבתי שאני אוהבת שוקולד. היתה תקופה שאכלתי מריר 70% כשהייתי צריכה להוריד את החלב בשביל היונקת הרגישה. ועם הזמן והגמילה ממתוק, האחוזים עלו.
היום אם אני לא מוצאת 90% בחנויות, אני קונה 85% ומשמעותית הוא מתוק לי יותר, ואני יכולה לאכול ממנו יותר. לא שזה לא קורה, אבל אני משתדלת שיהיה 90% תמיד בבית, למקרה שמתחשק לי (או לפני וסת).

ברור לי שאני צריכה להגמל מקפה ומשוקולד, אבל כרגע אני לא מוכנה לזה. זה גם יגיע.

[מיכל_בז*]

סלט פירות, דיברת על הפייסבוק, אז אני חברה בקבוצה של נשים שעושות פלאו די קשוח. אני עדיין תוהה כמה מזה מתאים לי, כי אני כל כך אוהבת פירות.

באופן כללי, אני מרגישה שאני כבר מעבר ליכולת לאכול לא לפי האהבות שלי. אולי כי הן כבר די "טהורות", אם אתן מבינות למה אני מתכוונת.
אני לא אתחיל עכשיו, אחרי שאני יודעת איך הגוף שלי מגיב לזה, להימנע מפירות ואגוזים כי כך דורש הפרוטוקול. אני כן אמנע מטחינה, למרות שכמות מסוימת מותרת, כי היא עושה לי רע.

אם זה מרגיש כאילו אני מנהלת שיחה עם טענות שלא הועלו נגדי, זה בגלל שאני מנהלת את השיחה הזאת בראש כבר הרבה זמן. אני אפילו מתחילה להשלים במרירות מה עם העובדה שאולי לא ארזה. אולי זה פשוט לא יקרה. ועדיין, אני אוכל מנגו. (מעניין כמה פעמים תעלה המילה מנגו בחיפוש בדפי החיוניות שלי...)

ומכיוון שהידע קיים וכנראה כבר לא קיימים הרבה מאכלים שאני לא יודעת איך אגיב אליהם, אני תוהה, בפעם המאה, למה אני ממשיכה ליפול.
למה? למה? למה?

זאת אכילה רגשית, אבל היא כל כך זדונית, מתגנבת אליי. ואני לא מצליחה להימנע ממנה.

[סלט_פירות*]

מנגו מנגו מנגו מנגו!

לא צריך להמנע מאגוזים (רק לא להגזים בגלל האומגה 6, את זה את יודעת). פירות בהחלט צריך להזהר לפי דעתי. הסברתי למעלה.

זאת אכילה רגשית, אבל היא כל כך זדונית, מתגנבת אליי. ואני לא מצליחה להימנע ממנה.
מבינה אותך
לפני כמה חודשים הייתי ברכבת הרים רגשית ואישית, וכמות הפחמימות (קצת מזה, קצת משם. ביס מהילדים. שוקולד עם אחוזים פחות גבוהים. שוקולד חלב!!) יצאה מעט משליטה. מעט כי בכל זאת עיקר האוכל שלי היה דל פחמימה אבל מדי פעם.... ולא הצלחתי לעצור.
איך בסוף הצלחתי? בקבוצה הקטוגנית הכריזו על אתגר אפס למשך שבועיים ממש לפני פסח, עד ליל הסדר. עשיתי את זה וזה ארגן לי מחדש את הקרייבינגז, ודייק לי כל פעם שהוספתי משהו אחרי האתגר, לפי התגובות של הגוף שלי.
(הבעיה עם מנגו שהוא באמת עשיר בסוכר. זה משפיע על הגוף. אולי שווה לבדוק המוגלובין מסוכרר שתדעי איפה את עומדת).
(ולבחור בפירות יער במקום. (קל להגיד)).

[תמי*]

מה שהתכוונתי לגבי אפס פחמימות זה שיש אנשים (אני שמעתי על נשים) שזה מכניס אותם לדכדוך.

[תמי*]

סלט פירות,
הבנתי שיש אנשים שפרוקטוז לא טוב להם. אבל ההתרשמות שלי היא שמדובר בקבוצה מצומצמת/ מסוימת. אני חושבת שסכרת וקדם סכרת אצל רוב האנשים מתפתחת כתוצאה מאכילת שוקולד ולא מפירות.
כמה פירות אפשר בכלל לאכול? לעומת שוקולד שככ מפתה את רוב האנשים.

[סלט_פירות*]

תמי, תלוי איזה פירות אוכלים.
פירות יער - כמה כבר אפשר לאכול.
אבל אבטיח וענבים? לא צריך הרבה כדי שהאינסולין ישתולל.

לגבי פרוקטוז, ראית את ההרצאה של דר' לוסטיג? קוראים לה Sugar - the bitter truth או משהו כזה. חפשי ביוטיוב (או שאקשר לך את את צריכה). הרצאה די טכנית באנגלית, אם יש לך סבלנות. הוא גם הופיע בכל מיני סרטי תזונה בתקופה האחרונה.

[אישה_במסע*]

יש משהו בדברים כמו מדידת אינסולין ומחקרים על השפעת הפרוקטוז על הכבד שמציק לי. למרות שבעקרון אני בעד מדע, אני מפקפקת במדע בתזונה.

מתפרק בגוף כמו אלכוהול ומזיק לכבד והופך לשומן ועלול לגרום לכבד שומני.
לא ברור לי למה הכוונה שהוא מתפרק כמו אלכוהול, ולמה זה אמור להיות שלילי, אבל פרוקטוז לא משכר. אבל אני בטוחה שאני אוכל בקלות למצוא מחקר שמראה בברור שפירות זה טוב ושכדאי לאנשים לאכול יותר פירות.
מה זה "הופך לשומן"? למה הוא הופך לשומן ולא מנוצל לאנרגיה? אולי כי אנשים אוכלים יותר מידי? ואז, למה להאשים את הפרוקטוז.

ובכלל, לדעתי לא נכון לפרק את התזונה לרכיבים, אלא עדיף להתבונן על התזונה הכוללת.

ואני מסכימה עם תמי לגבי זה ש הבנתי שיש אנשים שפרוקטוז לא טוב להם. אבל ההתרשמות שלי היא שמדובר בקבוצה מצומצמת/ מסוימת. אני חושבת שסכרת וקדם סכרת אצל רוב האנשים מתפתחת כתוצאה מאכילת שוקולד ולא מפירות.

אני לא מסכימה לגבי כמה פירות אפשר לאכול - המון. אבל לי אישית פירות לא מזיקים, זה נראה לי לא הגיוני אבולוציאונית שפירות יזיקו לרוב האנשים. לחלק מהם, וחלק קטן - כן.
אבל, כל זה לא תקף לפירות מהונדסים, מצופים בשעווה, מלאים בסוכר עודף. העודף הזה יכול להשפיע. בשנים האחרונות אני כמעט ולא אוכלת ענבים בגלל זה. אבל השתוללות של אינסולין? אולי רק אחרי ששוקולד גרם לסכרת. אני אישית עוד לא שמעתי על אדם שקיבל סכרת מתזונה שכל הסוכר בה בא מפירות.

[סלט_פירות*]

לא משכר. מתפרק בתוך הכבד בדיוק כמו אלכוהול. לעומת גלוקוז שהכבד לא צריך לפרק. (אני צריכה לבדוק את ההסברים המדויקים, אין לי את זה בשלוף במוח הקטוגני שלי).

הנה הסבר מעולה ומלא רפרנסים על אינסולין (זהירות ארוך)

[סלט_פירות*]

פרוקטוז
גם ויקיפדיה

וכל מה שתמצאו בגוגל לפי מילות החיפוש "פרוקטוז כבד".

[יונת_שרון*]

אני חושבת שחלק מהוויכוח על הפירות נובע לא מהפירות עצמם, אלא ממי שאוכל אותם. יכול להיות שאחרי שנים של אכילת דגנים ושימוש בסוכר, חלק מהאנשים יצברו נזקים למערכת עד כדי כך שגם פירות כבר יהיו יותר מדי בשבילם. לא בגלל שפירות זה לא טוב וטבעי, אלא בגלל שמה שהיה קודם הכביד יותר מדי על המערכת.