החיוניות שלי חלק שלישי

[ממ*]

_אני משקיעה מינימום באוכל, ולא מבינה את ההשקעה העצומה בהכנות מסובכות (אם כי מכבדת את מי ששואב מזה הנאה).

אולי תוכלי לפרט איך את עושה את זה? אני לא שואבת הנאה מהכנות מסובכות ועדיין מוצאת את עצמי שעות במטבח כדי לבשל אוכל שהוא בעיני פשוט ומזין..._

זה עניין של הרגל משפחתי. עכשיו היו פה חברות והתעלפו מזה שהבת שלי פשוט טובלת חתיכת טופו בקצת רוטב סויה. ירקות חתוכים, ירקות אפויים בתנור (חותכת עם הקליפה, עשבי תיבול, שמן זית, חומץ בלזמי--לתנור), אורז מלא זה נורא קל. פסטה מקמח מלא ועליה רק שמן זית ואולי קצת פטה, שקדים ואגוזים, אבוקדו, טחינה, חביתה מביצה אורגנית. כל אלה זה מקסימום חמש דקות של עבודה. פעם בשבועיים מכינה שניצלים אורגניים ומקפיאה (שניצלים זה קל), פעם בשבועיים-שלושה, קציצות ברוטב עגבניות (קונה רוטב אורגני מוכן, מוסיפה קצת עגבניות ובצל) ומקפיאה. זהו.

[גוגוס*]

אני עושה ניסוי ובו אנסה במשך שבוע לא להיכנס לוויכוחים תוקפניים, והיה ודיון הופך לוויכוח לנסות לשים לב לכך בזמן ולצאת ממנו
מעולה לך! נכון שרק מלחשוב על זה נעשה קצת יותר נעים בלב?

רק להגיד שאני קוראת כל מילה בקפידה ובעניין.
הי ממ את כאן... טוב לראות אותך. מה שלומך?

אני משקיעה מינימום באוכל, ולא מבינה את ההשקעה העצומה בהכנות מסובכות (אם כי מכבדת את מי ששואב מזה הנאה).
קבלי מאה אחוזי הזדהות! גם אצלי ככה. כולל הפירוט שהוספת מאוחר יותר. שיא ההשקעה אצלי זה שייק ירוק. כי צריך לקלף חלק מהדברים ולחתוך ולערבב ולחשוב על זה שהשילוב צריך לצאת טעים

הזכות שלי כפי שאני רואה אותה היא בעיקר לא לאכול אוכל לא טעים.
שוב מזדהה מאוד עם הצד הזה של המשוואה. פשוט כי נורא קל לי לדעת כשמשהו לא טעים לי. הטעים מושפע מהמון דברים שרכשתי עם השנים שלא בטובתי ושהיום אני עושה מאמץ להיפטר מהם. מתוק מאוד ומלוח מאוד בראש הרשימה אבל יש גם אחרים.

אולי תוכלי לפרט איך את עושה את זה? אני לא שואבת הנאה מהכנות מסובכות ועדיין מוצאת את עצמי שעות במטבח כדי לבשל אוכל שהוא בעיני פשוט ומזין...
הי ג'ו - ברוכה הבאה? אני חושבת שאני עוד לא פגשתי אותך. ואם כן ופספסתי אז סליחה. מסבה את תשומת לב למשהו בדברים שלך - הבישול. אוכל פשוט ומזין יכול בהחלט להיות חי לגמרי. בעיניי, זה הקסם שלו. שיהיה בתאבון.

[גוונים*]

הרבה פעמים התלוננתי כאן על חוסר במשהו קראנצ'י מלוח לנשנש שמקשה עלי וגורם לי להתפתות לג'אנק.
ובכן, מצאתי בסופר פארם חטיף שנקרא 'חטיפוני גינה', אמנם לא אורגני אבל נראה מרכיבים טבעיים בלבד.
מוכר למישהי??
זו רשימת הרכיבים:
אורז מלא תפוח, גרעיני חומוס, פסיליום, גרעיני חמניה, פצפוצי קינואה, שמן זית, אמרנט, גזר, רוזמרין, צ'יה, פטרוזיליה, תבלינים.
יש כמה טעמים: רוזמרין וצ'יה, תרד ואורגנו, בצל ופפריקה ועגבניות וזיתים (בינתיים טעמתי רק רוזמרין וצ'יה ואת התרד ואורגנו, שניהם היו כמעט באותו טעם...)
אני די מתלהבת מהתגלית! טעם חביב (בטוח יש שיטענו שחזק ומלוח מדי) בהחלט עונה לי על הצורך ואם לא פספסתי משהו זה עדיין במסגרת תזונתית סבירה (לפחות עבורי).
הייתי שמחה לשמוע דעות, תובנות, הסתיגויות וכד' על רשימת הרכיבים, זה באמת סביר כמו שאני חושבת?

(אני לא נמנעת מאורז מלא וקטניות, ובזמן האחרון בעקבות הדיון כאן משתדלת להפחית או לפחות להיות מודעת למידת המליחות והתיבול של האוכל שאני אוכלת)

[ממ*]

הי ממ את כאן... טוב לראות אותך. מה שלומך?
תודה, גוגוס יקרה. ברור שאני פה. מ'זתומרת? הדף האהוב עלי בכל הזמנים. זה דף שעוסק בדברים שעסקתי בהם כבר בתיכון, כשבכלל עוד לא היה עם מי לדבר עליהם.

לשאלתך, אני בסדר גמור. מתאמנת (כושר) יותר מתמיד וזה נחמד ועוזר לתזונה. עם זאת, לא יורדת במשקל. ובניגוד לשאר הפמניסטיות הסופרזי'סטיות האקטיביסטיות פה , אני מודה שאין דבר שאני רוצה יותר מלרדת את שבעת הקילוגרמים הארורים הללו.
אוכלת בסדר. מעט מאוד גלוטן. לפעמים גבינות. ירקות, פירות, אגוזים, שקדים, טופו וכו'.
הרבה כאבי ראש. לא מצליחה להיגמל מקפה.

איך את, גוגוס. חוץ מהצום באמצע גל חום בקיץ עם שלושה ילדים על הראש ?

[גוגוס*]

הייתי שמחה לשמוע דעות, תובנות, הסתיגויות וכד' על רשימת הרכיבים, זה באמת סביר כמו שאני חושבת?
הי גוונים. מציעה לך משהו חלופי מכיוון שאני באמת באמת מאמינה שאת יודעת יותר טוב מכל אחת אחרת.
בואי נבדוק - מה הקרקר הזה משרת אצלך? את מה הוא מחליף? ממה את יכולה להיפרד כשאת בוחרת בו? האם ואיך הוא מחזק תהליך חיובי שאת נמצאת במהלכו?
וגם... איזה מחיר את מרגישה (לא חושבת, אלא מרגישה, בגוף) שיש לאכילת הקרקר הזה? איזה תהליך לא חיובי, אם בכלל, הוא משמר אצלך? ממה את לא יכולה להיפרד כל עוד את אוכלת ממנו?

אני יודעת, אני יודעת, זה נשמע כמו המון שאלות בשביל קרקר אחד קטן. מה בסך הכל ביקשת שקיבלת את גוגוס על הראש עם כל הניג'וס הזה? אבל אני מקווה שזה מבהיר משהו בנוגע לגישה הכללית לדברים שיש לך חשד לגביהם. בכלל לא משנה איך תעני על השאלות האלה או אם בכלל תעני עליהן. אני חושבת שמה שמשנה זה שאת תעני עליהן. מתוך התנסות, על סמך החוויה שלך, בגוף ובנפש. ואחר כך, תבואי לספר לנו מה חשבת על קרקר הפלא.

זה לא מוצר כזה שהרוע מבצבץ לו מכל פינה. זה מוצר של העידן החדש שכל הנדסתו ואריזתו אמורים לגרום לך להרגיש טוב עם עצמך כשאת אוכלת אותו. אז תאכלי. ותבדקי מה את מרגישה ואיך זה תורם לך או מעכב אותך.

[מיכל_בז*]

ובניגוד לשאר הפמניסטיות הסופרזי'סטיות האקטיביסטיות פה , אני מודה שאין דבר שאני רוצה יותר מלרדת את שבעת הקילוגרמים הארורים הללו.

ממ, שתדעי לך שאת תמיד מצחיקה אותי מאוד.

אני על אספרסו כפול בבוקר ועוד קפה שחור בעבודה אחר כך. אבל קיצצתי בקפה של אחר הצהריים. גיליתי שהוא לא משרת אצלי כלום ואני אשכרה נופלת לשנצ אחריו.

[גוגוס*]

ממ, את נשמעת במצב מעולה. איזה כיף.

בניגוד לשאר הפמניסטיות הסופרזי'סטיות האקטיביסטיות פה, אני מודה שאין דבר שאני רוצה יותר מלרדת את שבעת הקילוגרמים הארורים הללו.
ממ, העם איתך. או, לכל הפחות, אני. לי אין שום בעיה עם משקל של אחרות אבל אם מישהי מרגישה שכבד לה שתוריד. אני אומרת את זה על סלים ועל ילדים אז למה לא על משקל?

איך את, גוגוס. חוץ מהצום באמצע גל חום בקיץ עם שלושה ילדים על הראש?
יקירתי, תודה ששאלת. אני במהלכו של תהליך ריפוי. והולך לי יופי. יש לי עוד הרבה עבודה אבל קורים המון דברים טובים. אני משקיעה הרבה מאוד בעצמי, מקבלת תמיכה מהטובות ביותר שיש, ומבטיחה לשתף כשיהיה אפשר. חלק כבר סיפרתי כי זה כבר היה מאחורי והשאר יבוא גם בשעתו.
בדיוק בימים אלו אני מגלה מה עוד תזונה מדויקת יכולה להביא אלי...

[מיכל_בז*]

הייתי שמחה לשמוע דעות, תובנות, הסתיגויות וכד' על רשימת הרכיבים, זה באמת סביר כמו שאני חושבת?

גוגוס מביאה לך בגוגואיזם אז אני אביא לך במיכלביזם: זה טעים?

[גוונים*]

האם ואיך הוא מחזק תהליך חיובי שאת נמצאת במהלכו?
גוגוס כפרה עליך, שאלות מצוינות. אבל באמת באמת אני מרגישה שאלה שאלות של כיתה ח' ואני בכלל בכיתה ב' (מקסימום עולה לג'..)
התהליך שאני נמצאת במהלכו כל כך אמורפי כרגע שקשה לי בכלל להתיחס אליו.
לא יודעת אם יש תהליך. יש שאיפות, יש כוונה, יש תזונה סבירה (בעיקר לעומת מה שהיה פעם) יש ימים טובים יותר וימים טובים פחות, יש כל מיני, אין כרגע משהו מובנה.
והקרקרים האלה הם פתרון כדי לא לאכול לחמניה או בורקס או עוגיות קנויות.
ברור לי שזה לא מזון טבעי אבל את באמת חושבת שזה מהונדס? מעובד? אני רוצה לא לאכול אוכל מעובד אבל כדי להמנע מאוכל ממש ממש ממש מעובד אני שמחה להסתפק כרגע במשהו שהוא אולי לא ממש טבעי אבל גם לא מזיק...
את צודקת, זה לא מרגיש מדויק מאד, הטעם קצת חזק מדי, טעם מלאכותי. אבל כזכור יש לי נטיה למלוח וזה מלוח. לא מלוח כמו החטיפים התעשייתיים המגעילים אבל כן מלוח.
מבחינתי יש לחטיף הזה שני יתרונות, עצם היותו חטיף מתאים בדיוק לרגעים שבהם אני לא יכולה להכין לי אוכל אמיתי וטוב ומסביב יש הרבה פיתויים (בעבודה) עד כה לא מצאתי פתרונות ראויים למצבים האלה (ירקות חתוכים וכד' זה לא זה במצבים האלה. מה לא ניסיתי, לא עובד לי...) היתרון השני הוא שעדיין לא עבר לי הצורך בנשנוש בצורתו המערבית מהונדסת ומזיקה. הביסלי-במבה-תפוצ'יפס-שוקולד פרה-פסק זמן-פופקורן וכו' יושבים לי כל כך חזק בהתניות, באמת שעדיין לא הצלחתי להגמל לגמרי והנה מגיע מוצר שיכול לשמש תחליף אמיתי לכל זה כי הוא בדיוק נכנס לאותה נישה.
אז השאלה, האם זה באמת תחליף ראוי או שזו בעצם אותה הגברת בשינוי אדרת?

ומיכל, שאלת הטעם היא טריקית. כי כמו שאמרתי הטעם הוא לא הכל כאן, החטיף הזה בא למלא גם פונקציות אחרות. אבל כן, זה טעים. לא מדהים, לא ממש מלהיב אבל בהחלט טעים (אבל זה לא חכמה גם פרינגלס עדיין טעים לי, כבר לא כמו פעם אבל עדיין לפעמים בא לי נורא...)

[גוונים*]

ובניגוד לשאר הפמניסטיות הסופרזי'סטיות האקטיביסטיות פה , אני מודה שאין דבר שאני רוצה יותר מלרדת את שבעת הקילוגרמים הארורים הללו.
D-:

הוווו, כמה שאני מזדהה ומצטרפת למשפט הזה (למרבה הצער אצלי ה-7 קילו הפכו השנה ל-10 קילו...)

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממשיכה לשתף בחוויות המעניינות שאני עוברת במסעי לארץ כעמט-שום-גלוטן-מעט-מאד-סוכר.

קודם כל, אני פשוט בהלם מאיך שאני ממשיכה במסע בקלות ובנחישות למרות סטיות פה ושם. אני מצהירה כאן שזה מעולם לא קרה לי, שתמיד הסטיה הראשונה בישרה פריקת עול מוחלטת, ושאני עוד לא יודעת למה זה. אני יכולה לומר שהן לא מרגישות בכלל כמו נפילות, אלא כמו הבנה שיש נסיבות שבהן (נכון למי שאני היום ולסדרי העדיפויות הנוכחיים שלי) שווה לי לסטות. ואין להן שום השלכות. זה מדהים.

זוכרים את הסיפור על אבדן הרציונליות והעוגה? הייתה לי מאז תחושה דומה פעמיים, והסתבר שמדובר בשילוב ברור של ספר כייפי-אחר צהריים-מתחשק משהו מתוק בפה (מן שילוב פינוקי אידאלי), אבל בפעמיים האלה החלטתי שאני לא רוצה את זה, ומנסה להתמודד. גיליתי שתי אסטרטגיות: הראשונה היא להתחיל לעשות משהו אחר והשניה היא לאכול משהו אחר (למרות שלא הייתי רעבה, רציתי משהו מתוק). שתי האסטרטגיות לא אופטימליות, כי הן לא מפרקות את הקישור ספר-כיף-מתוק, אבל לפחות הן עובדות....

אה, והבנתי סופסוף את הדיבורים על מרקם. לפני יומיים היה לי קרייבינג חזק למרקם של בצק - משהו כזה ספוגי, רך, ניחוחי, אולי מאפין איכותי, אולי פיתה שמנמנה. מאד מעניין, כי כשהתחלתן לדבר על זה לא היה לי מושג מה זה לרצות מרקם - מי בכלל שם לב למרקם? אז זהו, שכששמים לב מסתבר שגם מרקם משחק כאן.

בקיצור, מאד מעניין לי.

[עוברת_אורח*]

זו הייתי אני למעלה

[מיכל_בז*]

עוברת, גם אצלי זה ככה.
נראה לי שנלחץ לי כפתור החמלה העצמית והקבלה סוף סוף וממש נשאר לחוץ.

בכלל, בבוקר זה אני מלאת שלווה, קבלה עצמית ובלה ובלה בלה. ההחלטה הקשוחה משהו לעולם לא לעשות דיאטות יותר היתה כל כך חכמה ומדויקת בשבילי.
זה גם קצת מעורר פאניקה כי אם אני לא אעשה דיאטה אז : א. במה אני אתעסק כל היום? וב. איך אני ארזה?
אבל עניתי לעצמי ככה:
א. אני אתעסק בדברים אחרים. תמיד יש מה לכרוך את הראש סביבו. ב. אם אני לא ארזה, זה בסדר.

לחשוב על אוכל במונחים של בריאות ומוסר ולא במונחים של קלוריות ואחוזי שומן, סוכר וחלבונים, זה מרגיש לי כמו התפתחות. אולי זו אשליה של התפתחות, אבל מה אכפת לי? יש בזה מנוחה.

יש כל כך הרבה מילים שמדברות על אוכל ואף אחת מהן לא מרגישה לי מדויקת. אפילו השיח על גלוטן כבר לא מדבר אלי. אני יודעת למלמל מתוך שינה: מדד גליקימי, שומן טוב, שומן רע, פחמימות, חלבונים. אבל מה זה אומר בעצם?
כל מה שהמילים האלה עושות זה להרחיק, קשה לי להסביר. הייתי מעדיפה שהמדע לא יגע לי באוכל.

[גוגוס*]

אני מרגישה שאלה שאלות של כיתה ח' ואני בכלל בכיתה ב' (מקסימום עולה לג'..)
וואי וואי, גוונים, איך הסתבכת איתי עכשיו...
צ'מעי דארלינג, צאי מזה. מה זה ההקטנה העצמית הזו? לא מקובל בכלל. פשוט כי זה בולשיט (סליחה על השפה, כן? הכנסת אותי למצב רוח קרבי). אין כיתות. את שומעת? אין כיתות!!!
לא יודעת מי הביא לך את הרעיון הזה אבל אני מוחה נגדו בתוקף. אני אישית מאמינה באמת באמת ובתמים שכל אשה (או גבר, לצורך העניין) יכולה להתחבר בשלוש שניות למה שטוב לה ועובד בשבילה. כל המילים מסביב על הדרך הארוכה והגברת המודעות ממש לא לרוחי. בכל רגע נתון, במצב שבו את נמאצת, את יודעת טוב מכל אדם אחר בעולם מה טוב לך. זו עובדה. זה יהיה ככה בין אם תאמיני לי או תסכימי איתי ובין אם לאו. אין שום אדם בעולם שנמצא באיזו כיתה מעליך רק כי הוא מתעסק בזה כבר המון זמן. זה לא אומר שאי אפשר ללמוד מאחרים. בטח אפשר. וזה תענוג. אבל אין שום שאלה בעולם שנוגעת לך אישית ואת לא יכולה לענות עליה יותר טוב מכל אחד אחר.

ואגב, התשובות שבחרת לתת רק מחזקות את הנקודה הזו. הנה זה בא...

התהליך שאני נמצאת במהלכו כל כך אמורפי כרגע שקשה לי בכלל להתיחס אליו.
וואלה, לא מסכימה. בכל זאת, אנחנו פה ביחד כבר הרבה זמן. ולי זה נראה כאילו התהליך שלך הוא דווקא בכלל לא אמורפי. הוא תנועה מאוד נחושה קדימה. זה לא קשור להמ שאת עושה בפועל. זה קשור לדברים שבהם את מאמינה, לדברים שלהם את נותנת להשפיע עליך, לרעיונות שאליהם את קשובה וכו'... האם צעדת במשהו מהם אחורה? האם וויתרת על איזה רעיון חדש שרכשת אחרי שהגעת למסקנה שהוא טוב לך מניסיון?

והקרקרים האלה הם פתרון כדי לא לאכול לחמניה או בורקס או עוגיות קנויות.
אז מעולה! הנה, את הולכת קדימה. במקום זבל את אוכלת משהו שהוא לא זבל ואת יודעת בדיוק מה הוא מחליף. אם את נשארת עם הקרקרים אני מציעה לבדוק האם את מצליחה להתמיד בהחלפה הזו או שבפועל היא משמרת איזה חשק בלתי נגמר למשהו אחר. אם לא, יופי לך. הם טובים לך בהיבט הזה של ניתוק ממזון גרוע.

את באמת חושבת שזה מהונדס? מעובד? אני רוצה לא לאכול אוכל מעובד אבל כדי להמנע מאוכל ממש ממש ממש מעובד אני שמחה להסתפק כרגע במשהו שהוא אולי לא ממש טבעי אבל גם לא מזיק...
כשכתבתי "מהונדס" התכוונתי במובן של מורכב או מעוצב. בוודאי שערימה כזו היא מוצר מהונדס לנוחיותך. ובוודאי שזה מעובד. אבל נראה שבהחלט פחות מאחרים. אז כמו שאמרת - לא טבעי אבל לא מזיק. אם זה מקדם אותך במשהו לקראת הצעד הבא של תזונה טובה אז יופי. אם זה עושה לך צעד קדימה ואז שניים אחורה אז פחות יופי. תבדקי ותראי.

וכל מה שתיארת בהמשך נשמע חזק מאוד. יש לך שם צורך. את מספקת אותו בהכי טוב שאת מוצאת. מעולה. תזרמי עם זה קצת ותחליטי בעצמך איך זה משפיע עליך. ואל תתני למפרסמים והמשווקים לשכנע אותך שזה מוצר בריאות נפלא ואל תתני לאחרים לשכנע אותך שזה זבל וממש כדאי להתרחק מזה. זה הגוף שלך. ובזמן הזה ובמקום הזה ובנסיבות החיים הללו רק את יודעת מה טוב לך.
אני אפילו אציע לך הצעה בשמתית/ניצנית (כל אחת והטאץ' שלה) - קחי לך חבילה של הקרקים ותאכלי ממנה כשאת רעבה עד שתשבעי ותבדקי איך את מרגישה. אם את על הרגליים זה עובר סוג מסוים של מבחן. אם זה דוחה ומגעיל אז כדאי לחשוב שם. גם באופן כללי וגם על מינון.

שיהיה לך בהצלחה ובתאבון!
וחיבוק גם כי אני אוהבת אותך מאוד.

נ.ב - אבל זה לא חכמה גם פרינגלס עדיין טעים לי, כבר לא כמו פעם אבל עדיין לפעמים בא לי נורא...
מציעה גם כאן. בא לך פרינגלס? רדי על גליל בלי מעצורים ואחר כך תעצרי להרגיש ולחשוב. יש לזה אפקט נהדר שמחזיק מעמד הרבה זמן. וכל סבב כזה מחזיק מעמד יותר מהקודם עד ש...

[גוגוס*]

עוברת, אין כמוך על השיתוף מעורר ההשראה הזה. זה פשוט נשמע מ-עו-לה!
מקווה שאת מתענגת על התחושות החדשות הללו.
מסתקרנת האם יש לך השערה למה דווקא עכשיו זה בא ככה בקלות ומתיישב לך טוב? את מתארת משהו שקורה לך בפעם הראשונה בחיים. למה דווקא עכשיו? זה מתחבר למשהו/ים?
(לא חייבים אם עובר עליך משהו פרטי. אין שום כוונה לחטט).

[גוגוס*]

נראה לי שנלחץ לי כפתור החמלה העצמית והקבלה סוף סוף וממש נשאר לחוץ.
מיכל! YES YES YES איזה יופי.

לחשוב על אוכל במונחים של בריאות ומוסר ולא במונחים של קלוריות ואחוזי שומן, סוכר וחלבונים, זה מרגיש לי כמו התפתחות
שום אשליה. זה הדבר האמיתי. ה-שחרור. אני מעודדת נמרצות מהיציע. פונפונים והכל.

כל מה שהמילים האלה עושות זה להרחיק, קשה לי להסביר. הייתי מעדיפה שהמדע לא יגע לי באוכל.
מזדהה מאוד. כי זה מפרק. באופן משונה זה קצת מה שקורה לי עם הויטמיקס לפעמים הוא מפרק לי ואני מרגישה שזה טעים ומזין אבל לא בדיוק אוכל. זה מנוכר. כמו הדיבור.
ולגבי המדע - מציעה זווית אחרת - המדע יכול לגעת באוכל באופן כללי. זה דווקא מסקרן בעיניי ולפעמים מרענן את החשיבה. הבעיה מתחילה לדעתי עם כפיית העמדה המדעית ועם מהעבר מהכללי לפרטי. לו המדע היה נשאר עוד זווית הסתכלות אפשרית על המזון זה היה סבאבה. בפועל, בהרבה הקשרים המדע הוא הוא העמדה העיקרית אם לא היחידה. ההכפפה הזו של כל מה שאני יודעת ומרגישה אל התבנית המדעית, לפעמים עד כדי פסילה שלה או זלזול בה, היא הבעיה בעיניי.
שהרי בתכלס, מיכל, מה שאת עושה בעצמך לעצמך, ניסויים והתנסות, זה מדע טהור. לפעמים הרבה יותר טהור מזה המעבדתי.

[גוגוס*]

מיכל, סתם דוגמה שממשיכה את הרעיון שלך. פעם בכמה זמן מישהו כותב בדפי התזונה שמזון מסוג מסוים (לרוב בשר) נרקב במעיים או משהו בסגנון. תמיד יקפוץ מייד מישהו שיגיד שעוד לא ראו הוכחות מדעיות לטענה הזו.
אז קודם כל, ברמה המדעית, זה שאין הוכחה לא אומר שזה לא נכון. ואם כולנו נצטרך להגיד בכל פעם שמה שאמרנו כרגע זה משהו ששמענו ושכנע אותנו ולא בהכרח מוכח מדעית זה יהיה מצחיק כמו בפרסומות האלה למשחת שיניים שרואים איש בחלוק לבן ומתחת כתוב - המציג אינו רופא.
בנוסף, המשפט הזה "לא מוכח מדעית" פוסל בהנף מקלדת חוויה מסוימת שנוח לתאר אותה במושגים "ריקבון במערכת העיכול". אם זה מרגיש רע ותוסס, אם התנפחתי, אם יש לי גזים בריח של ביוב, אז וואלה, זה מרגיש כמו ריקבון. אבל חס ושלום מלהגיד את זה כי לא הוכיחו את זה מדעית וזה בטח נורא מסוכן להכניס לאנשים לראש רעיונות לא מדעיים, כי כל הרעיונות המדעיים הם ממש הברקת השנה ולא הובילו אותנו מעולם לאבדון או שניים...

בקיצור, זה עניין של פרופורציה. בעיניי המדע הוא עוד כלי להתבונן בעולם והוא שוכן בבטחה לצד כל שאר הכלים, הבלתי מדעיים בעליל, בעוד אני זוכרת בכל רגע נתון שיש לי שכל לבחור מה ומי מתאים ומתי.

[ממ*]

ממ, שתדעי לך שאת תמיד מצחיקה אותי מאוד.
ואללה? איזה כיף. ותודה גם לגוגוס ולשאר היקרות המופתיות פה על ההבנה ושותפות הגורל.

אני על אספרסו כפול בבוקר ועוד קפה שחור בעבודה אחר כך. אבל קיצצתי בקפה של אחר הצהריים. גיליתי שהוא לא משרת אצלי כלום ואני אשכרה נופלת לשנצ אחריו.
איזה קטע. גם לי קורה שהקפה המאוחר מפיל אותי במקום לעורר!

כל מה שהמילים האלה עושות זה להרחיק, קשה לי להסביר. הייתי מעדיפה שהמדע לא יגע לי באוכל.
אני מבינה. אני לעתים חוששת שבגלל המתקפה הקפיטליסטית על האוכל, אין ברירה אלא לדבר על אוכל רבות כדי לקלף ממנו את השכבות הזבליות. אני צריכה להסביר שוב ושוב לחברות שדגני הבוקר או חטיפי ה"בריאות" שוגי או אקטימל הם ממתקים תעשייתיים לכל דבר. המון מילים. באמת מעייף.

[ממ*]

_והקרקרים האלה הם פתרון כדי לא לאכול לחמניה או בורקס או עוגיות קנויות.
אז מעולה! הנה, את הולכת קדימה. במקום זבל את אוכלת משהו שהוא לא זבל ואת יודעת בדיוק מה הוא מחליף. אם את נשארת עם הקרקרים אני מציעה לבדוק האם את מצליחה להתמיד בהחלפה הזו או שבפועל היא משמרת איזה חשק בלתי נגמר למשהו אחר. אם לא, יופי לך. הם טובים לך בהיבט הזה של ניתוק ממזון גרוע._

אני מסכימה עם גוגוס. לעתים גמילה מהרגל היא הדרגתית. לאחרונה אמרו לי שכדי להיגמל מהרגל יש לספק למוח הרגל אחר--לא לעבור מהרגל לריק. יכול להיות שאת צריכה לעבור שלב או שניים בדרך מחטיפים גרועים לטובים יותר והלאה. מציעה לך במעבר להוריד בהדרגה גם את כמות המלח. אם יש לך כוח, אז מתישהו את יכולה לעבור לקרקרים מגרעיני פשתן שמכינים בבית עם המון עשבי תיבול.

[אישה_במסע*]

גוונים, מוסיפה כמה מילים שלי בנוגע לקרקרים.
ליתר דיוק, סיפור שלי.

היה היה פעם והייתי שמה בתה שלי שלוש כפיות סוכר לכוס. כמות מוגזמת לכל הדעות. ניסיתי להפחית, אבל ראיתי שזה לא הולך. לא טוב למנוע מעצמי דברים. ניסיתי משהו אחר - לשתות תה ולאכול משהו מתוק ליד - עוגיה, תמרים, שוקולד. הלך.
התחלתי לשתות תה ללא תוספת סוכר, ועברתי לכמה חודשים טובים למצב כזה. וכשניסיתי מעצלנות לשתות תה עם סוכר זה לא היה טעים לי.
המשכתי עם זה הלאה, וגיליתי שאם הברירה היא בין תה עם סוכר, לבין תה עם משהו מתוק לא טעים (למשל, שוקולד שוויצרי של שופרסל) לבין תה לא ממומתק, אני מעדיפה לא מומתק.

אני מאמינה שדברים צריכים לקרות בקצב שלהם.

ולכן, שבוע שעבר, כשהתחשק לי טובלרון, קניתי אותו ואני אוכלת, כי הוא טעים לי. והוא ישאר טעים לי אם אמנע אותו מעצמי. אבל אם אוכל אותו כשארצה, יבוא יום והוא יראה לי לא טעים.

כבר קרה לי, ולא פעם אחת.

אם אני רוצה לאכול אוכל עם רעלים, אני מרשה לעצמי. זו השיטה שלי. כך ורק כך אני יכולה להתקדם.

[ג'ו*]

תודה גוגוס.
אני קוראת כאן הרבה אבל לא נשמעת. בעיקר מטעמי קוצר זמן. לוקח לי זמן לכתוב וגם קשה לי להתחייב על לעקוב.
לעניין הבישול את צודקת. אני פשוט לא מסוגלת להביא את עצמי לאבול ירקות סתם כך, לא בסלט. סלט אני אוהבת לאכול, אבל הוא לא משביעני. השילוב האידאלי בשבילי הוא סלט עם בשר, אבל אני לרוב נמנעת מבשר מטעמי מוסר. אז במקרה הרע אני אוכלת סלט עם אורז או פסטה ומרגישה קצת נפוחה אחר כך, ובמקרה הטוב סלט עם ירקות מבושלים או אפויים, או חביתת קמח חומוס. זה בקיץ.
בחורף אני ממש לא מצליחה להסתדר בלי אוכל חם.
אני מעריצה את כל הכותבות הקבועות כאן על תשומת הלב שאתן מקדישות למה שאתן אוכלות, ועל הדרך בה אתן מקשרות בין התזונה שלכן למימדים אחרים בחיים שלכן.
אני ממש לא מצליחה בכך ו(כנראה בגלל זה) גם ממש לא רוצה להתעסק בזה. נורא רוצה שאוכל יהיה רק אוכל. לאכול, לא להיות רעבה, שיהיה טעים ברמה סבירה, שיספק לגוף את מה שהוא צריך וזהו. בלי עניינים. בלי לחשוב למה אני עייפה אחר כך, או נפוחה, או יצאו לי חצ'קונים (לכן אני גם לא אוהבת דיאטות אלימינציה).
כמובן שאני לא מצליחה שאוכל יהיה רק אוכל ולכן אני רוב הזמן טרודה במה אני אכין לאכול היום, מחר, לארוחת הבוקר הצהריים והערב. ושיהיה מזין, ובלי גלוטן, ודגנים, וסוכר. וכמובן שחושבת באובססיביות למה אני עייפה, או נפוחה, או יצאו לי חצ'קונים.
ובכלל מה שאני הכי רוצה זה להרגיש טוב. פיזית. ולא מצליחה. וזה קשור גם אבל לא רק לאוכל. באסה.

[ממ*]

מובן שאני לא מצליחה שאוכל יהיה רק אוכל ולכן אני רוב הזמן טרודה במה אני אכין לאכול היום, מחר, לארוחת הבוקר הצהריים והערב. ושיהיה מזין, ובלי גלוטן, ודגנים, וסוכר. וכמובן שחושבת באובססיביות למה אני עייפה, או נפוחה, או יצאו לי חצ'קונים.

גו', לכי לחנות טבע וקני לך מגוון של דברים פשוטים יחסית: אגוזים, שקדים, טופו ואצות (נורא קל, או שמגלגלים את הטופו באצה עם קצת ג'ינג'ר ומלפפון ופלפל--חצי דקה. אכלתי את זה עכשיו אחרי האימון--או אצות שאת משרה לדקה במים ושמה על סלט או מערבבת עם קוביות טופו), אפילו קרקרים מכוסמת, טחינה ועוד. דאגי שהכול יהיה מסביבך רוב היום, ואז לא תצטרכי לחשוב על זה. אני לוקחת לעבודה שקדים ואגוזים, זורקת לשקית כמה ירקות ופירות--ויאללה. משביע מאוד. לפעמים מכינה לי טחינה. כשאני רוצה להשקיע ורוצה אוכל חם, אני מכינה לי חביתה מביצים אורגניות עם מלא ירקות בפנים, או שקשוקה פשוטה. אבל החוק שלי הוא שזה 5 דקות הכנה. תכיני לך ערימה של דלועים אפויים בתנור--עם שמן זית ופטה אחרי האפייה--שתי דקות של חיתוך. נכון שעדיף ירקות טריים. אבל אני זקוקה גם לאפויים או מוקפצים--זה הסבבה שלי בחיים, והם בעל ערך תזונתי סביר גם כך.
זהו.

הקיפי עצמך באוכל מזין ובריא. והעיפי את כל הג'אנק מהבית. זאת שיטה מעולה. לא צריך לחשוב. זה מה שיש כשהיד נשלחת למדף/למקרר.

[גוגוס*]

סלט אני אוהבת לאכול, אבל הוא לא משביעני.
ג'ו, מציעה לך לחשוב קצת על מנגנון הרעב והשובע שלך. כתבתי בעצמי די הרבה על העניין אחרי שהתנסיתי בזה. אני חושבת שאין דבר כזה שסלט לא משביע. סלט בכמות מסוימת, עם רכיבים מסוימים, חייב להשביע אותך. אם זה לא משביע אותך אולי כדאי לבדוק על איזה צורך, שאולי בכלל לא קשור לרעב, הסלט לא עונה ולעשות משהו עם זה.
אני בחיים לא אשכח חברה יקרה שאמרה לי בכל ארוחה שארוחה בלי לחם היא לא ארוחה משביעה. היא באמת היתה משוכנעת בזה. פעם גם אני חשבתי כך עד שגיליתי ש... זה פשוט לא נכון. זו אמירה שנובעת מבלבול בין רעב לדברים אחרים שכדאי לתת עליהם את הדעת. מניסיון אישי - זה מאוד עוזר לתת עליהם את הדעת. הם אשכרה משתנים

בחורף אני ממש לא מצליחה להסתדר בלי אוכל חם.
וזה נעים לך שאת לא יכולה להסתדר בלי אוכל חם או שהיית שמחה לו זה היה משתנה? אני שואלת כי גם בעניין הזה יש הרבה בראש ומעט בגוף. בחיי, בדוק. זה לא אומר שמה שהשתנה אצלי בהכרח ישתנה גם אצלך אבל זה אומר שאם תבדקי ברצינות אולי תגלי דברים מפתיעים. השאלה היא רק אם את רוצה לגלות אותם או שטוב לך במצב הנוכחי ואין לך דרייב לזה (שזה, למען הסר ספק, בסדר גמור!)

לגבי האוכל עצמו - אני עם ממ. כשיש בסביבה רק דברים טובים שלא דורשים הכנה אז זה מה שאוכלים. והופ, מרגישים מצוין...

נ.ב קטן - זהירות עם האצות. אצות זה בהרבה מקרים מזון מעובד מאוד. אחרי שבדקתי כמה פעמים ראיתי שזה ממש לא עושה לי טוב. אם מגלגלים אני מעדיפה בעלה טרי וקראנצ'י של חסה. זה פשוט אליפות.

[ממ*]

אני חושבת שאין דבר כזה שסלט לא משביע. סלט בכמות מסוימת, עם רכיבים מסוימים, חייב להשביע
מסכימה עם גוגוס. זה כל כל עניין של תפיסה והרגל. אמריקאים בדרך כלל לא מסוגלים לקטלג סלט כארוחה. ישראלים רבים דווקא כן.
אפשר להוסיף לסלט זרעוני דלעת או חמניות (טריים כמובן, בשום אופן לא קלויים). מאוד משביע. אני, האמת, לא זקוקה אפילו לזה. אבל זה נחמד לפעמים.

זהירות עם האצות. אצות זה בהרבה מקרים מזון מעובד מאוד.
אני אוכלת רק אצות שמכילות רק אצות.

[גוגוס*]

אני אוכלת רק אצות שמכילות רק אצות.
מעובד לא אומר בהכרח תוספת של חומרים. זה החימום ייבוש דחיסה וכו'... כלומר, זה לא בדיוק כמו שזה יוצא מהים. זה משהו טבעי שעובר מסלול טירונות ארוך עד לצלחת שלך. תחשבי על הבדלי העיכול בין פרי טרי למיובש, גם כזה שלא הוסף לו כלום. אצה עוברת יותר מזה. והיא מגיעה בשקיות שצריך איכשהו לשמור על הטריות שלהן להמון המון זמן. אולי גם שם יש משהו.
בכל אופן, אני לא נגד אצות. אני בעד לשים לב כי ראיתי איך זה השפיע עלי אחרי שחשבתי שאצה זה ממש מזון חיוני. זה לא. בעיניי זה מאוד מת וגם הגוף שלי חושב ככה אם שואלים אותו ממש בנימוס ובלי לדחוף לו פנימה משתיקי קול

[ג'ו*]

אני אוכלת סלטים די מגוונים... הרבה עלים, מוסיפה ירקות ובד"כ גם פרי. מגוונת. מוסיפה זרעונים מסוגים שונים, לפעמים חמוציות, עגבניות מיובשות, אגוזים, אפונה קפואה מופשרת, קוביות טופו. אני עדיין לא שבעה מזה, ומעבר לזה, האכילה של סלט בלבד לא נעימה לי. אכילת סלט היא קשה לי, משהו בלעיסה. בחיי. אז אני מכינה סלטים טעימים, וממש חורקת שיניים לאכול כמות סלט גדולה בארוחה, אבל חייבת עוד משהו. ההצעות שלכן נפלאות וכך אני אוכלת רוב הזמן. אבל אני גם הרבה מהזמן רעבה. ופירות, עלים, אגוזים, טחינה ואפילו דלועים אפויים לא משביעים אותי. עכשיו אני מנסה להמנע גם מביצים ומוצרי חלב מטעמי ממוסר אז זה יותר גרוע. פעם חבילת גבינת שמנה היתה משביעה אותי, או חביתה, אבל ענקית (בואו נאמר בטוח יותר משתי ביצים...).

ולגבי כל הבדיקות, נו זה הענין. שלא בא לי לבדוק (בכוונה אני משתשת בבטוי "לא בא לי", כי אולי הייתי כן רוצה לבדוק, אבל "לא בא לי"). בא לי פשוט לאכול, וזהו. שאוכל יהיה אוכל ולא סדרת בדיקות מתמשכת. הבעיה היא שבמקביל גם לא טוב לי במצבי הנוכחי. אבל אני חייבת להגיד שבמנעד ה"לא טוב לי", אני לא יודעת מה המרחק בין היום, שהתזונה שלי נחשבת איכותית וטובה, לבין פעם שהייתי טוחנת ג'אנק בלי להתבלבל. אם גם ככה לא טוב לי אז אולי לפחות להנות מביסלי ברביקיו (גוגוס, זה הטעם האהוב גם עלי!).
מה שטרם מימשתי ואני לא רואה איך אצליח באורח חיי הנוכחי, זה שבוע שבו אשתה אך ורק שייקים טריים, ולראות מה קורה.

[מיכל_בז*]

ג'ו, מה בא לך לאכול?
כאילו, מה כן משביע אותך? מה עושה לך טוב?

[גוגוס*]

הי ג'ו. שני דברים עלו לי בקריאה שלך.
1) מהלך פרשני לגמרי שכמובן בא לגמרי מתוך עצמי - אני שומעת בולען. חור גדול גדול שלא קשור בשום צורה לאוכל אבל שואב לך אוכל פנימה. זה מה שאני שומעת כי זה מה שיש לי בתקופות מסוימות בחיים שלי כשמשהו לא מסתדר לי.
2) אגב תקופות - כמו שלא כדאי לעשות שום דבר בכוח גם ניסויים לא כדאי. תודה שתיארת בפירוט את המצב שלך. אני מרגישה שאני מבינה אותך הרבה יותר טוב עכשיו. מציעה לך משהו אחר. לשבת בנחת בתוך חוסר הנחת עד שיתבהר לך מה את רוצה לעשות. הנחת היא החלק החשוב. אם את תקועה שלא בנחת בחוסר הנחת היא יכולה להיגרר לך עוד המון זמן. אם תשבי בתוכה בנחת היא עשויה להתקצר פלאים ופתאום תקומי בבוקר ותדעי בדיוק מה את רוצה, ואולי חשוב מזה - לאיזה רצון יש לך גם אנרגיות של עשייה. לא תמיד זה הולך ביחד וזה חשוב. את צריכה את שני הדברים הללו בשביל להתחיל לנוע.

ההימור שלי - לחוסר הנחת שלך אין שום קשר לאוכל. אם אני צודקת (וכמובן גם אם לא) אז את לגמרי בדף הנכון

[אישה_במסע*]

ממש ממש ממש מסכימה איתך, גוגוס.

וממ, למה לא גרעיני דלעת או חמניה קלויים? מה רע בהם?

[גוונים*]

תודה לכולן על התיחסויות לקרקרים, קראתי בתשומת לב. ממשיכה לבדוק ולנסות (בינתיים אני בחופש מהעבודה אז אין לי כל כך צורך בהם, כי הם באמת ממלאים פונקציה מאד ספציפית. נתתי אותם להורים שלי שחיפשו משהו כזה למטרות נשנושים באיזו נסיעה).
אעדכן אם יהיו לי תובנות חדשות.

רוצה להוסיף משהו בהמשך לשיחה שלכן על הסלט. אותי סלט כן משביע אבל הרבה פעמים רק לזמן קצר. לקח לי הרבה זמן להפנים שזה לא נורא. לא נורא לאכול ארוחה שמשביעה רק לזמן קצר. לא נורא להיות רעבים שעה-שעתיים אחרי ארוחה ולאכול משהו נוסף. יש איזו התניה חברתית עמוקה שארוחה צריכה להשביע לכמה שעות. אני חושבת שזה אחד הדברים הראשונים שגיליתי שלא טוב לי בענייני תזונה ומיהרתי לשנות (דוקא זה היה קל מאד).
לי לא טוב לאכול מעט פעמים ביום והמון כל פעם. טוב לי לאכול הרבה פעמים ומעט כל פעם (גם בן זוגי ככה). ברגע שהבנתי שאני לא חייבת להגיע בסוף כל ארוחה לרמה של שובע שימשך כמה שעות, הוקל לי ואני יכולה באמת לאכול ארוחה שמורכבת מסלט (אפילו לא כל כך גדול) וחביתה קטנה או קצת גבינה. ואחרי שעה שעתיים כשאני רעבה שוב, אני אוכלת שוב, לפעמים אפילו עוד סלט קטן (אצלי סלט הוא אחד המרכיבים המרכזיים בתזונה) ולפעמים משהו אחר.
אני חושבת שאולי כדאי לשאול האם השאיפה צריכה להיות חיפוש אחרי ארוחה משביעה או אולי היא יכולה להיות פשוט טעימה ונעימה (ומן הסתם קצת משביעה, אי אפשר לסיים ארוחה במצב רעב/שובע שבה התחלנו אותה...) ואם אחר כך 'בא לאכול עוד משהו' (גם אני בכוונה משתמשת במושג הזה, שגם לי הוא הרבה פעמים מאד מתאים בהקשר של אוכל) אז יאללה אוכלים.

[גוגוס*]

לקח לי הרבה זמן להפנים שזה לא נורא. לא נורא לאכול ארוחה שמשביעה רק לזמן קצר. לא נורא להיות רעבים שעה-שעתיים אחרי ארוחה ולאכול משהו נוסף.
אחלה תובנה, גוונים. ולדעתי לא רק שזה "לא נורא" זה אפילו המצב הרצוי. בהינתן שפע אין שום סיבה לדחוס כדי לא להיות רעבים שוב. אני עושה את זה רק כשאני יודעת שתהיה לי בעיה לאכול אוכל איכותי בקרוב. בתכלס, תחושת הדחיסות הזו היא ממש לא נעימה.

אני חושבת שאולי כדאי לשאול האם השאיפה צריכה להיות חיפוש אחרי ארוחה משביעה או אולי היא יכולה להיות פשוט טעימה ונעימה
כל מילה בסלע. אני מסכימה כל כך.

[ממ*]

_לקח לי הרבה זמן להפנים שזה לא נורא. לא נורא לאכול ארוחה שמשביעה רק לזמן קצר. לא נורא להיות רעבים שעה-שעתיים אחרי ארוחה ולאכול משהו נוסף.
אחלה תובנה, גוונים. ולדעתי לא רק שזה "לא נורא" זה אפילו המצב הרצוי._

מסכימה בכל לבי. יש טיפוסי אוכל שונים. מאז ומתמיד נלחצתי מארוחות כבדות, והייתי זקוקה לארוחות קלות כל שעתיים. תמיד סבלתי בהמתנה לארוחה, ותמיד לא יכולתי להעמיס עצמי בארוחה. הבת שלי בדיוק אותו דבר. זה גם ברור שכשהאוכל חי בחלקו הגדול, ומכיל הרבה ירקות ופירות, אז לועסים יותר במשך היום--כמו כל אוכלי העשב

[ממ*]

ממ, למה לא גרעיני דלעת או חמניה קלויים? מה רע בהם?
הקלייה משנה להם את המבנה התזונתי העשיר והמזין. היא גם גורמת לצרוך מהם הרבה יותר מאשר טריים.

[גוגוס*]

משתפת בחוויה יפה שהיתה לי אחרי שלא חוויתי אותה כבר הרבה זמן.
למי שזוכרת, פעם היה לי כאן סיפור של רימון ואשכולית ותחושה מדויקת וחריפה של מה שהגוף שלי זקוק לו באותו רגע. זה הימם אותי בשעתו מאחר ומעולם לא חוויתי את זה. כלומר, חוויתי צורך עז במזון לא מזין אבל לא בפרי מסוים, ואחריו באחר ואחריו באחר ובדיוק באיזו כמות זה מתאים.
היום, אחרי שלושה ימים של 100% תזונה חיונית מדויקת, אכילה לפי מנגנון הרעב והשובע ותחושה טובה כללית, זה קרה לי שוב.
הייתי רעבה. פתחתי את המקרר. ראיתי חצי אבוקדו בשל וידעתי שזה מה שאני צריכה. בדיוק בכמות הזו. אחרי זה עלה בי חשק עז לערימה נאה של צימוקים משובחים (יעני, בלי כל מיני תוספות מגעילות ששמים על צימוקים בלי לגלות) ואחרי זה שש עגבניות שרי מקסימות.
זה היה כל כך מדויק שאין לי מילים לתאר את זה. בדיוק מה שרציתי וכנראה בדיוק מה שהייתי צריכה כי הרגשתי אחרי זה מעולה. וגם שמחה באיזשהו אופן.

ועוד משהו משמח. עושה רושם ששלושת הימים האחרונים של 100 אחוז חיוני ומדויק פתרו לי בעיה גניקולוגית שמציקה לי כבר המון זמן. כבר ניחשתי שהיא קשורה לתזונה כי כשצמתי כמה ימים לפני איזה חודש היא נעלמה אבל אחרי זה חזרה. רשמתי את זה לפניי והרי זה פלא. משהו מציק ומנג'ס שפגע לי באיכות החיים כבר כמה חודשים פשוט נעלם. זה עוד לא סופי לגמרי אבל בכל מקרה אני במצב פי מיליון יותר טוב מזה שהייתי בו ביום ראשון. מקווה שזה יתקדם ככה עד פתרון מלא.

[גוונים*]

_הייתי רעבה. פתחתי את המקרר. ראיתי חצי אבוקדו בשל וידעתי שזה מה שאני צריכה. בדיוק בכמות הזו. אחרי זה עלה בי חשק עז לערימה נאה של צימוקים משובחים (יעני, בלי כל מיני תוספות מגעילות ששמים על צימוקים בלי לגלות) ואחרי זה שש עגבניות שרי מקסימות.
זה היה כל כך מדויק שאין לי מילים לתאר את זה. בדיוק מה שרציתי וכנראה בדיוק מה שהייתי צריכה כי הרגשתי אחרי זה מעולה. וגם שמחה באיזשהו אופן._
גוגוס זה נשמע כל כך מעולה! גם ההרגשה שאת מתארת וגם שילוב המזונות הספציפי הזה והתיאור שלך אותו.

[גוונים*]

גוגוס, איפה את משיגה עכשיו אבוקדו? זו לא העונה... ניסיתי כמה פעמים והם היו בטעם ממש לא משהו וגם די עברו באופן ישיר מבוסר לרקוב...
(או שאת כבר באנגליה???)

[גוגוס*]

בסופר השכונתי...
גם אצלנו היו כמה במצב שתיארת אבל השאר היו מעולים ממש.

[אישה_במסע*]

ומאיפה את משיגה צימוקים איכותיים?
וגם גרעיני חמניה ודלעת.
אני קונה לא מקולפים ומקלפת בעצמי מתוך חשש מפני הגועל נפש שבעזרתו מקלפים אגוזים (ובאדיבות תיאוריה הזוועה של בשמת א).

[גוגוס*]

אני קונה הכל בניצת הדובדבן בתל אביב. את האורגני. כשהכסף נגמר לי אני קונה צימוקים לא אורגניים. על התפזורות שלהם כתוב בדיוק מה שיש בכל פרי יבש. יש שם צימוקים שחורים בלי שום תוספת שמן או זבל אחר. בכל אופן, זה מה שכתוב עליהם וכשאני אוכלת אותם זה רק טעים לי. אין אחריהם שום טעם לוואי משונה.

[איילת*]

לפני כמה חודשים קראתי את הדף הזה וחלקים מהדפים הקודמים. זה היה מרתק בעיני ומעורר התפעלות וגם עורר אצלי הרבה קנאה, ביכולת הזו להיות רגישה ככה לגוף שלך ולמזון שלך ולדאוג לעצמך, יכולות שהרגשתי שהן כל כך רחוקות ממני ובעצם בכלל לא רלוונטיות עבורי, לפחות ככה הרגשתי אז.
והיום חזרתי לקרוא כאן שוב ובינתיים גם השתנו אצלי קצת דברים, ובשבועות האחרונים פתאום אני שמה יותר לב ומקדישה יותר קשב לגוף שלי ולמזון שאני אוכלת. ואני חושבת שחלק מהדברים שקראתי אז, בהשתאות אבל גם בריחוק, בכל זאת חלחלו והשפיעו. לא המלצה ספציפית או הצעת תזונה מסוימת אלא משהו ברוח הכללית, של ההקשבה לעצמך והמחשבה ותשומת הלב.
רציתי להגיד תודה על זה, על הדף הזה. ואני מאוד שמחה שאתן שוב כותבות כאן.

[עוברת_אורח*]

שתי האסטרטגיות לא אופטימליות, כי הן לא מפרקות את הקישור ספר-כיף-מתוק.
טוב, אני חושבת שפתרתי את תעלומת הקשר בין הספר למתוק. פשוט הבנתי שהספר עצמו הוא מן ממתק-נטול-איכות, שדרש השלמה תזונתית הולמת (כלומר כזו שמשקפת אותו עצמו). גמרתי את הספר, ואני מקווה שנפטרתי מהחשק.

באופן כללי הכל ממשיך אותו דבר - פה יש סיטואציה שמחייבת גלישה (ארוחת ערב שמוגשת בה רק פסטה מכל מיני סוגים) ושם יש סיטואציה שמאפשרת... איך לקרוא לזה? החזקה? זה לא מרגיש כמו החזקה או התאפקות, זה כמו לסובב את המבט הצידה ולהוציא משהו משדה הראיה שלך. הגלישות מרובות, אני לא אומרת, אבל הן לא מובילות לזניחת הדרך, שזה עדיין מדהים בעיני, וכמובן מוביל להפחתה משמעותית מאד של סוכר וגלוטן (גם אם לא מעלים אותם לחלוטין). אני רק צריכה להיזהר לא להיכנס עם עצמי לשיח של "נפילות" או "חטאים" או הלקאה עצמית. חשוב לי מאד להישאר בתחושה של בחירה, ולא משנה במה אני בוחרת.

וגוגוס, לשאלתך האם יש לך השערה למה דווקא עכשיו זה בא ככה בקלות ומתיישב לך טוב? ממש אין לי תשובה. אין לי שום השערה ושום תובנה. אולי מוקדם מדי.

[עוברת_אורח*]

לקח לי הרבה זמן להפנים שזה לא נורא. לא נורא לאכול ארוחה שמשביעה רק לזמן קצר. לא נורא להיות רעבים שעה-שעתיים אחרי ארוחה ולאכול משהו נוסף.
זה יעד מעניין להפנמה, שאני שמה אותו באיזה עתיד רחוק. כיום פחד אלוהים בשבילי לעשות כזה דבר.

[גוגוס*]

ווא, איילת, איזה כיף לשמוע. איזה כיף שאת כאן. עשה לי כזה שמח על הבוקר אז תודה גם לך.
ושיהיה לך מסע נעים עם עצמך @}

[גוגוס*]

הגלישות מרובות, אני לא אומרת, אבל הן לא מובילות לזניחת הדרך, שזה עדיין מדהים בעיני
ממש ממש. זה משפט מופלא בעיניי. אני אוהבת את היכולת שלך לראות את התמונה השלמה ולהעדיף אותה במקרה הזה על פני הפרטים. ממש מתחברת לזה ולוקחת ממך השראה בעניין הזה.

אני רק צריכה להיזהר לא להיכנס עם עצמי לשיח של "נפילות" או "חטאים" או הלקאה עצמית.
כמה נכון. זו דרך שפשוט אי אפשר ללכת בה בלי להבין את הדבר הזה לפני הכל. אני חושבת שהיכולת שלך לראות את התמונה הגדולה מאוד עוזרת בזה כי נפילה או חטא זה משהו נקודתי. כשלא עוצרים בכל נקודה זה נמנע.

עוברת, את נשמעת כל כך טוב. מן טון מפויס כזה. בפוסטים האחרונים שלך יש פחות אירוניה וציניות ויותר שלווה. משקפת לך מהצד שזה נורא נעים. לא שלא אהבתי את הגירסה הקודמת שלך

ממש אין לי תשובה. אין לי שום השערה ושום תובנה. אולי מוקדם מדי.
אני יודעת שזה נשמע מוזר, בעיקר מאחר ואני זו ששאלתי, אבל אני מתה על משפטים כאלה. אני תמיד רואה בהם את התמצית של הידיעה העצמית ואיזה דיוק נורא גדול ביחס למקום עומד מי שאומר אותם. גם לדעת להגיד "לא יודעת" וגם לבטא את התחושה שזה לא הזמן המתאים לשאלה.

עוברת, יש לי חיבוק נורא גדול בשבילך. מקווה שאת מרגישה אותו.

[גוגוס*]

זה יעד מעניין להפנמה, שאני שמה אותו באיזה עתיד רחוק. כיום פחד אלוהים בשבילי לעשות כזה דבר.
באמת? רוצה להסביר במקרה? אני סקרנית.

[גוונים*]

לא מרגיש כמו החזקה או התאפקות, זה כמו לסובב את המבט הצידה ולהוציא משהו משדה הראיה שלך. הגלישות מרובות, אני לא אומרת, אבל הן לא מובילות לזניחת הדרך, שזה עדיין מדהים בעיני, וכמובן מוביל להפחתה משמעותית מאד של סוכר וגלוטן (גם אם לא מעלים אותם לחלוטין). אני רק צריכה להיזהר לא להיכנס עם עצמי לשיח של "נפילות" או "חטאים" או הלקאה עצמית. חשוב לי מאד להישאר בתחושה של בחירה, ולא משנה במה אני בוחרת.
עוברת את מרשה לי לתלות את המשפטים האלה על המקרר?
ניסחת באופן כל כך בהיר בדיוק את הלך הרוח בו אני רוצה להיות כל הזמן, בדיוק את ההתיחסות בה אני רוצה להתיחס לעצמי, בדיוק את התחושה הראויה בעיני (בחירה!!).
(האתגר שלי הוא כמובן לזכור את זה כל הזמן ולא רק בהבלחות..)

תודה!
('בא לי טוב' מה שנקרא...)

[גוגוס*]

סתם משתפת בשביל הכיף, שנגמר לו שבוע של התזונה הטובה ביותר שהיתה לי בחודשים האחרונים. 100% חיוני ומלבב.
מצבי פשוט פצצה. גם תודעתית אני במצב של עוברת, עם תחושה גדולה מאוד של בחירה ושל היעדר מוחלטשל כפייה שלי על עצמי.
יצאתי היום עם האיש למסעדה שווה ביותר סתם בשביל לשתות משהו כי כבר המון זמן לא יצא לנו.
רעבה לא הייתי. האיש דווקא כן. לשמחתי הרבה הוא לא מאלה שמתבאסים לאכול לבד. הוא הזמין פיצת גורמה יפהיפה.
וואלה, בחיי, לא הזיז לי את השפיץ. ואנחנו מדברות כאן על פיצה, כן? הזבל המועדף עלי בעולם כולו. לא-הזיז-את-השפיץ...
זו היתה תחושה מאוד מאוד נעימה. ישבתי איתו בכיף, שתיתי כוס מים כי לא היה שום דבר שמתאים לתפריט שלי, ונהניתי משיחה משובחת עם איש אהוב.
בפעם הראשונה מזה המון זמן הרגשתי באמת שאין לי צורך בשום דבר נוסף.

[גוגוס*]

אח, איזה ילדים חכמים יש לי... ממש אושר. וזה מדהים איך "חוכמתם" קשורה באופן גידולם.ככל שמגדלים אותם יותר טוב (מבחינת המזון המוצע להם) ככה הם נהיים יותר "חכמים".
מעשה שהיה כך היה.
שוטטנו לנו ברחובות תל אביב כאשר פתאום הבחין הגדול בשני גברים אוכלים המבוגרים שמנמנים. הוא העלה את הנושא ואמר שהם מעולם לא אכלו המבורגר ובא להם. אמרתי או קי. מפה לשם ההמבורגר הזה הפך לדבר שמסיים את החופש הגדול שלנו.
אמרתי לעצמי שאם כבר אז כבר והזמנתי הביתה ממוזס. לכל הדעות המבורגרייה משובחת שאפשר לסמוך על הבשר שלה עד כמה שניתן לסמוך על בשר באופן כללי.
המשלוח שלהם מהמם. מזהם שלא נדע מצרות אבל עדיין מהמם.
ובכן, ככה זה נגמר. הגדול אכל כמה ביסים, נטש את הקציצה ולעס קצת את הלחמניה. האמצעי נתן כמה ביסים, נטש את הלחמניה ואכל חצי קציצה. הקטנה פשוט הסתכלה על הכל ולא הביעה שום עניין שהוא בנעשה (וזה מאוד לא אופייני לה לא לרצות משהו שהאחים שלה מנסים).
חמותי אמרה "אוי, כמה חבל". אני אמרתי "איזה יופי". גם התנסינו וגם הגענו למסקנה הרצויה וכל זה בלי שאמרתי אפילו מילה אחת על מה שאני באמת חושבת על כל זה...

[מיכל_בז*]

מפי עוללים וכל זה...

מגניבים ילדייך.

באתי לשאול אם לדעתכן לאכול מנגו, אפרסק, קצת תפוח ושתי פרוסות לחם שיפון עם טחינה ודבש ושקדים זו תזונה ראויה?
כי כבר אין לי כוח להכין אוכל מזמן-מזמן ואני אמורה בכלל לארוז ולעבוד וכל זה והדבר האחרון שבא לי לעשות זה לבשל.

האם בקרוב אני צפויה להתעלף או לאבד את כל שערי? אנא, חוו דעתכן.

[פלוני_אלמונית*]

שאלה מסובכת מיכל. נשיא ותהני.

[גוגוס*]

לאכול מנגו, אפרסק, קצת תפוח ושתי פרוסות לחם שיפון עם טחינה ודבש ושקדים זו תזונה ראויה?
כן. בטח. למה לא? השאלה היא רק לכמה זמן זה אמור להספיק
ניסית את זה כבר? אם כן - איך את מרגישה? יש לך כוח ונשאר לך שיער?

לי יש ימים מדי פעם שממש מספיק לי מעט אוכל קל כזה. לפעמים הגוף צריך לנוח ולפעמים פשוט עסוקים ולא זוכרים לאכול. אין דבר. כל זמן שלא קורה לך יותר מדי את בסדר. וחוץ מזה, אם הרעבת את הגוף שלך את תדעי די מהר, לא? יהיה לך קרייב חזק, אולי אפילו לדברים מבאסים, וככה במבחן התוצאה תדעי שהרעבת.

שיהיה לך מעבר קל ונעים. @}

[ג'ו*]

הי, סליחה שלא עניתי, אין לי כל כך הרבה זמן להיכנס ולא כל שכן להשקיע בכתיבה.
איך לכן יש זמן? מה אני עושה לא בסדר?

_ג'ו, מה בא לך לאכול?
כאילו, מה כן משביע אותך? מה עושה לך טוב?_
מיכל אלו שלוש שאלות שאלות שונות. בא לי לאכול פיצה ופסטה ועוגות ועוגיות וסלט ומרק ובשר ואורז. בא לי המון דברים. משביע אותי? פסטות, סנדוויצ'ים, פיצה, המבורגר, שניצל ואורז. עושה לי טוב לאכול? סלט פירות עם אגוזים, שייק ירוק, גלידת פירות, סלט.

גוגוס, לא הבנתי מה בדיוק את אומרת. כי ברור לי שיש בי גם אי נחת בנוגע לדברים שאינם האוכל, אבל למה הם המרכז? והאם שהם יסתדרו אז האוכל יסתדר? כי נראה לי שאחכה לנצח... והרי גם האוכל מטריד אותי. אולי לסדר את האוכל יעזור? לפעמים אני מרגישה רע בגלל כל מיני דברים ואז מסדרת את הבית. תיכף אני מרגישה יותר טוב למרות שזה לא היתה הבעיה מלכתחילה.
אבל סתם אני "מתווכחת" איתך כי בעצם לא בא לי לבדוק. למרות שהייתי רוצה שכל עניין האוכל יהיה פשוט פשוט.

[גוגוס*]

אבל למה הם המרכז? והאם שהם יסתדרו אז האוכל יסתדר?
הי ג'ו...
הם המרכז כי הם המרכז האוכל והאכילה הם רק סימפטומים. את יכולה ללכת בדרך שבה אני הלכתי, לנסות להתמקד באכילה ולראות מה קורה. אם יקרה לך מה שקרה לי אז ההתעמקות בסמפטום אחד תוביל אותך לשלל תובנות שקשורות לדברים אחרים וחלק מהן תחזורנה לשרת אותך בתזונה וחוזר חלילה.
אני חושבת שזו דרך לא רעה בכלל על בסיס הניסיון שלי. מה שניסיתי לומר לך זה שלדעתי, חבל לעסוק בתזונה בלי להניח מראש שהיא רק סימפטום ושיש פה למידה משמעותית שנוגעת לדברים אחרים לגמרי ופי אלף יותר חשובים. זה פשוט בזבוז זמן שמוביל להמון תסכול. שוב, לדעתי...

בעצם לא בא לי לבדוק
אז אל. תמשיכי לרצות. רצון זה אחלה דבר וככלל אני חושבת שטוב להיאחז במה שיש. רצון חיובי לשינוי זו התחלה. יום אחד אולי יבוא לך משהו אחר וזה יהיה סימן שהגיע הזמן המתאים.

ובינתיים משאירה אותך עם הדבר מעורר התאבון הזה
עושה לי טוב לאכול? סלט פירות עם אגוזים, שייק ירוק, גלידת פירות, סלט.

[חני_בונה*]

גוגוס יקרה,
רציתי שתדעי שכל פעם שאני שואלת את עצמי שאלה בנושאי הדף הזה את באה וכותבת לי תשובה.
למשל בנושא הילדים, במיוחד בנושא של היציאה עם האיש למסעדה.....
תודה גדולה

[בשמת_א*]

חמותי אמרה "אוי, כמה חבל". אני אמרתי "איזה יופי". גם התנסינו וגם הגענו למסקנה הרצויה
חחח
מזכיר לי איך במסעדה משובחת, אחרי שאני סילקתי מהשולחן את תפריט הזבל המזובל המתכנה "תפריט ילדים", באה המלצרית ופירטה לילד בעל פה את תפריט הילדים P-:
גם הזכירה "שתייה כלולה". והמשיכה ופירטה למרות שהזדרזתי לומר "רק מים".
שוין.
הילד מייד הזמין "מיץ ענבים" שהוא כמובן סוכר עם צבע סגול וכימיקלים נוספים.
ביקשתי מהמלצרית גם כוס מים קרים בשבילו (חובב מים קרים).
חמי התחיל לנאום לו כמה לא כדאי לו לשתות את זה. אני שתקתי.
הגיע "מיץ הענבים".
הילד אכל, ביקש מהמיץ. מזגתי משהו בגובה שני סנטימטר לכוס. טעם מזה.
טוב, מן הון להון, כשהיה צמא שתה את המים. כוס המים הקרים התרוקנה ומולאה כמה פעמים. לעומת זאת ה"מיץ" נשאר מיותם על השולחן.
חמי התחיל לנאום לו "אוי כמה חבל" שהזמין מיץ ענבים ולא שתה

בסך הכל צריך לשתוק.
אם לא הולך למנוע, עוד יותר צריך לשתוק.
בסופו של דבר, מי שרגיל לשתות מים כשהוא צמא, יכול להתלהב באופן רגעי מאיזה "מיץ ענבים חינם". זה לא אומר שהוא מסוגל באמת לשתות את הגועל הזה. הרי אובייקטיבית, זה מגעיל...

אבל מי שכואב לו ה"ביזבוז" לפעמים שבוי בקונצפציה ושוכח שיש דברים שעדיף לבזבז מאשר לצרוך.
לעולם לא אשכח את הפאנץ' ליין באיזה כתבה על דיאטה שקראתי פעם (כששקלתי 50 ק"ג על 165 הסנטימטרים שלי, חשבתי שאני שמנה וקראתי חומר על דיאטות)(עכשיו אני שוקלת הרבה יותר: 53 נדמה לי. ועבדתי קשה בשביל זה!):

הגוף שלנו הוא לא פח זבל
זה היה בקשר ל"הילד השאיר אוכל, חבל לי לזרוק אז אני אוכלת וככה אני משמינה".
הדיאטנית כתבה: לא חבל לזרוק. את לא צריכה את זה. את לא רעבה. הגוף שלך איננו פח זבל. תזרקי לפח הזבל ולא לפה שלך.

הגוף שלי הוא מקדש.
כל דבר מיותר לא נכנס אליו, כל דבר מיותר שיש בו, אני מברכת אותו לשלום בצאתו.

[לתלות_על_המקרר*]

_הגוף שלי הוא מקדש.
כל דבר מיותר לא נכנס אליו, כל דבר מיותר שיש בו, אני מברכת אותו לשלום בצאתו._
בשמת תבורכי. הוספתי לדף הגריינים. מחר אדפיס, אדביק מאחור מגנט, ואתלה על המקרר.

[בשמת_א*]

[-:

[גוגוס*]

חני מקסימה ואהובה - תודה לך על היותך. בדיוק אתמול ראיתי על אוטובוס משהו שהזכיר לי את הלב מהלבבות שלך וחשבתי עליך בחום רב.

בשמת, מאוד אהבתי את המהלך מ"הגוף שלי הוא לא..." ל"הגוף שלי הוא..."
אם נשאר רק הראשון פח הזבל מהדהד מאוד חזק וחותר תחת המסר. בשני, המקדש, נשאר רק מין טוהר מזוקק כזה. כאמור - אהבתי מאוד.
ומדייקת לעצמי בגלל הצורך הקבוע שלי להיפרד מכמה שיותר לאוים - הגוף שלי הוא מקדש. נכנסים אליו רק דברים נחוצים ורצויים ואת המיותרים אני מברכת לשלום בצאתם.
תודה על זה.

[חני_בונה*]

[גוגוס*]

תגידו, מותר להשויץ?
טוב, נו, מקווה שכן.
אחרי עשרה ימים של דיוק מארץ הדיוקים בתחום התזונה (וברור שגם בתחומים אחרים) עור הפנים שלי נראה פשוט... פצצה!
פצעונים וכתמים שאיתי כבר זמן רב נפרדו לשלום והכל מבריק באופן טבעי כזה ונראה כל כך... חי.
ממש שווה.

חוץ מזה, ג'ו, חשבתי עליך היום ועל השאלה מה מניע את מה. הסיבוב הזה אצלי הוא דוגמה טובה לדיוק תזונתי שמניע דיוקים נוספים. זה לא חוכמה על באמת כי אלו דברים שכבר למדתי על עצמי בעוד את שאלת על עצם הלמידה. ובכל זאת, יש בזה משהו, שמתחילים מהתזונה וכשהיא ממש מדויקת פתאום יש כוח לדייק גם בדברים אחרים כי הגוף הפיזי עובר למצב הרבה יותר טוב.
אצלי למשל הדיוק מתבטא בשתייה של מים שעושה לי טוב, בתרגול יוגה קבוע ובתרגול לאורך כל היום של רצפת האגן. אז משהו אצלי מאוד התחזק, המרכז שלי, וביחד עם העבודה עם עירית לוי יש איזו יציבות מופלאה של הגוף והנפש שעוזרת לכל מה שחשוב להתקדם בכיוון הנכון.

[מיכל_בז*]

_תגידו, מותר להשויץ?
טוב, נו, מקווה שכן._

ברור שכן. ואז מותר גם לקבל פרגון בשפע ויוהו, כמה מגניב.

מדהים כמה העור משקף הכל, אה? עור ושיער. זאת התשובה הכי טובה לאם מה שאני עושה נכון.

[גוגוס*]

מדהים כמה העור משקף הכל, אה?
לגמרי! העור הרבה יותר מהשיער (אצלי). השיער שלי מושפע מאקלים הרבה יותר מאשר מתזונה. באנגליה אני שוקלת בכובד ראש, תרתי משמע, לגדל בחזרה את רעמת תלתליי המרהיבה שקוצצה לה לפני כמה שנים. לא משנה מה עשיתי, מזג האוויר עשה לי חיים ממש קשים. ושוב, תרתי משמע... השיער היה יבש וקשה וסורר עד מאוד. בסיבוב הקודם שלנו באנגליה, לפני עשר שנים ועם תזונה מזעזעת, הוא היה מדהים.

ותודה, מיכל. אין עליך.

[יורדת_מהיציע*]

רק לומר לגוגוס - סחתיין., מגיע לך
עור הפנים שלי נראה פשוט... פצצה!
וכול מה שבא עם זה. ומותר לך תמיד להשוויץ,
מי שאמרה שאת השראה צדקה.

[גוגוס*]

יורדת מהיציע, תודה. לכבוד הסמקתי הלכתי ל הבעות בצ'יק צ'ק כדי ללמוד איך עושים את האייקון הזה...

[ממ*]

_תגידו, מותר להשויץ?
טוב, נו, מקווה שכן.
אחרי עשרה ימים של דיוק מארץ הדיוקים בתחום התזונה (וברור שגם בתחומים אחרים) עור הפנים שלי נראה פשוט... פצצה!_

מותר, רצוי, אפילו חובה. קורים לך דברים טובים, גוגוס, ואת מקור להשראה

גם אני מקבלת מחמאות על העור שלי. אני חושבת שזה נובע מהגדלת אחוז השקדים והאגוזים בתפריט (וגם משימוש בשמנים בלבד על העור. ללא כל קרם תעשייתי, אפילו כזה שכתוב עליו "טבעי").

אני עברתי יומיים של גלוטן וחטפתי food coma.
חברות, הגלוטן מעייף (לפחות אותי)

[גוגוס*]

ממ, תודה. אכן קורים דברים טובים. היום למשל עשיתי מסע נוסף והוא היה לי משמעותי מאוד. ממש זזתי.

גם אני מקבלת מחמאות על העור שלי. אני חושבת שזה נובע מהגדלת אחוז השקדים והאגוזים בתפריט
מעניין...

חברות, הגלוטן מעייף (לפחות אותי)
מזדהה עד מאוד. מעייף גם אותי.

[אישה_במסע*]

הגוף שלי הוא מקדש. נכנסים אליו רק דברים נחוצים ורצויים ואת המיותרים אני מברכת לשלום בצאתם

המשפט הזה מאוד מתקשר לי לוסת, ולתחילת עונת הירח שלי. מעגל חדש מתחיל מניקוי הדברים המיותרים, ואני שמה לב לכך שכדאי לי לברכם לשלום

(ואני שוב מקשרת את הדף הזה לנושאים אחרים, הפעם למחזור הנשי)

[מיכל_בז*]

מכיוון שזה נס קטן אני אשתף גם פה.
אוגוסט. מאז הקיץ הראשון שלי במרכז, לפני שלוש שנים, אני סובלת מקנדידה עקשנית מאוד. בעיקר בקיץ כשהלחות עולה.

זה הקיץ הראשון הנסבל שלי ואני חושבת שאני צריכה להודות לתזונה הכמעט טבעונית שלי. זה ולדיקור.

זה נס קטן וזה כל כך, אבל כל כך מגניב.

בהזדמנות אני ארחיב על זה ועל הפילוסופיה החדשה והרמב״מית שלי. (ואולי גם נחמ-אומנית, כי היא מדברת על לא לפחד כלל).

ובזאת הלכתי לארוז.

[גוגוס*]

ואני שוב מקשרת את הדף הזה לנושאים אחרים, הפעם למחזור הנשי.
אכן קשור בקשר אמיץ. גם אצלי...

זה נס קטן וזה כל כך, אבל כל כך מגניב.
וואו, מיכל. זה חתיכת נס, זה... לא ממש קטן אם שואלים אותי (מישהי שאלה?). שמחה מאוד מאוד בשבילך.

[חבצלת_מים*]

אפשר להצטרף?
מרגישה קצת מצחיק להצטרף כשאתן חוגגות עוד מעט שנתיים לחיוניות

כמה פעמים שניסיתי להצטרף אליכן, ו....המשכתי לאכול אוכל שמשפיע עלי ממש לא טוב.
והנה, כמה שבועות שאני אוכלת טוב, ממש טוב. אוכל מזין, אוכל שבריא לי.
בכלל אין רצון לאוכל שהוא לא אוכל.

[גוגוס*]

מרגישה קצת מצחיק להצטרף כשאתן חוגגות עוד מעט שנתיים לחיוניות
אז תצחקי ותצחקי ותצטרפי בכל זאת! איזה יופי שאת כאן... ותודה על התזכורת, מה, באמת כבר חלפו שנתיים? וואי וואי.

נשמע שמעולה אצלך חבצלת. בעצם, נשמע שכבר הצטרפת בכל מקרה כי זזת לאנשהו.
אם בא לך לשתף מה קרה אצלך שככה פתאום - כולי אוזן. אני מכורה לתהליכי שינוי

[חבצלת_מים*]

אשתף בשמחה, רק צריכה למצוא זמן
ותודה לכל המשתתפות כאן, השינוי אצלי הוא (הרבה) בזכותכן.

[אבישג_א*]

איזה דף מבאס בחיי

עם כל הנשים האלה שצורכות כל היום אגוזים ושקדים וגרעינים ואצות (מה זה בכלל?), מקסימום חוטאים פה עם ביצים אורגניות או אורז מלא.
חלאס
אולי די, בחייכן, אי אפשר קצת תיאורים נחמדים על ארוחות שחיתות, זלילה אל אמצע הלילה של שוקולד ועוד שוקולד וים של שוקולד (ואם זה לא היה מובן אני מתה על שוקולד), אפשר גם גלידה את אתן מעדיפות.

אני כנראה צריכה לחזור לדף הראשון, שם הרגשתי קצת יותר בנוח, כאן זה "למתקדמים" (-:

סתם, הלוואי עלי, בהצלחה לכל מי שמנסה, אני גם אנסה פעם (אני מקווה)

[אבישג_א*]

ואצות (מה זה בכלל?),

אוכלים את זה ? מזריקים ? מסניפים ?
ולמה אתן קונות את זה ? לכו לים, יש שם המון (-:

[מיכל_בז*]

אבישג, אני בדיוק אוכלת שוקולד מה זה טעים. מאה אחוז שוקולד עם תמצית וניל.
וחוץ מזה תגלי שרוב הנשים פה עושות מזון טבעי לעצלנים. בדיוק קראתי את הדף המעניין שפתחת ואני חושבת ששני הדפים מתכתבים לאללה. איך למצוא את הדרך שלך, בלי לעבוד בפול גז על ניוטרל.

[גוגוס*]

בהצלחה לכל מי שמנסה, אני גם אנסה פעם.
בהצלחה לך! תנסי כשממש יהיה לך חשק. לכל דבר הזמן שלו.

ואם כבר - בדיוק קראתי את הדף המעניין שפתחת ואני חושבת ששני הדפים מתכתבים לאללה. איך למצוא את הדרך שלך, בלי לעבוד בפול גז על ניוטרל.
מיכל, הוצאת לי את המילים מהמקלדת! בול המחשבה שעברה לי בראש כשקראתי! לבשל זה כל כך הרבה עבודה. ולא יודעת מה איתכן אבל לא תמיד יוצא לי טעים כשאני מבשלת. לעומת זאת, עוד לא קרה לי שאכלתי מנגו בשל וחשבתי לעצמי "אוי, היום לא הצליח לי כל כך". שלא לדבר על "נו, כנראה קטפתי אותו כשהייתי כעוסה ועצבנית ואם לא קוטפים באהבה אז מרגישים את זה אחר כך בטעם..."

[יורדת_מהיציע*]

מזון טבעי לעצלנים?.
לא מצאתי את הדף...
אנא אנשים טובים, עזרו לי למצוא...

[גוגוס*]

כי אין דף כזה . המממ.... עדיין!

זו דרכה של התוכנה שמניעה את האתר לעודד מישהו לפתוח דף כזה. כמו שאם מישהו יחפש אותך לפי הניק שלך (שאחריו סימן שאלה) הוא לא ימצא שם כלום. חבל, נכון?

[מנגו*]

נכון, כבר משנה לכינוי ללא סימן שאלה.
בחרתי שם שאת, גוגוס, אוהבת במיוחד...
לצערי לא יכולה לפתוח דף כזה אבל בטוח שאהיה קוראת אדוקה שלו

[גוגוס*]

מנגו, את מקסימה שחבל על הזמן!

[חבצלת_מים*]

איזה דף מבאס בחיי

לי ממש כיף לקרוא את הדף הזה (ואת קודמיו), גם כשהבחירות שלי מה לאכול ומה לא די שונות ממהגדרה
אגוזים ושקדים וגרעינים ואצות (מה זה בכלל?), מקסימום חוטאים פה עם ביצים אורגניות או אורז מלא
קודם כל, אני לא חוטאת, אני חוגגת . אגוזים, שקדים, תמרים, פירות - אני אוהבת מאד מאד.

איך השינוי התחיל אצלי? מאד בהדרגה. הרבה בזכות שיחות שקראתי כאן. לפני כמה חודשים עברתי סדרת טיפולים שנקראת התחברות.
אני חושבת שמשהו בטיפול הזה גרם לי לשינוי, אבל זה קרה לאט לאט.

המשך יבוא....

[עוברת_אורח*]

גם אני לא משתמשת במונחים כמו ״חוטאת״, ממש מתוך עקרון. עם זאת, כשיוצא לי לטחון כמויות של שוקולד לעת ערב (ויוצא לי, אוהו כמה שיוצא לי!) אני שואלת את עצמי מאיפה זה בא.
לא תמיד, כמובן. לפעמים אני יושבת במסעדה מעולה ומגישים קינוח מפתה, ואז אני אוכלת אותו כי אני רוצה. לעומת זאת, חיסול חצי חבילת שוקולד חלב פושטי מתוך תחושת ״אני פשוט חייבת את זה עכשיו״ כן מביאה אותי לחשוב. המחשבות עדיין בהתהוות, אבל אני מרגישה אותן מתגבשות לאטן.
ואגב, אני עדיין בדרך שלי. עם השוקולד הפושטי בערבים מסוימים, אבל בלי לאבד פוקוס.

[גוגוס*]

איך השינוי התחיל אצלי? מאד בהדרגה.
חבצלת, אני חושבת שככה זה אצל כולן. גם אצל מי שמרגישה שברגע מסוים היא פתאום היתה אחרת בעצם היה איזה תהליך של הבשלה ותנועה שלפעמים לא זוכרים אותו.

אני לא חוטאת, אני חוגגת
בטח! הזכיר לי את הפרצוף של אנשים שרואים אותי יושבתלי בנחת עם חופן שקדים. במקרה הטוב זה רק פרצוף. במקרה הרע זה "תגידי, איך את אוכלת את כל זה? זה לא משמין?" ואז אני נזכרת איזו חגיגה היא מה שאני עושה על בסיס יומיומי.

ואגב, אני עדיין בדרך שלי. עם השוקולד הפושטי בערבים מסוימים, אבל בלי לאבד פוקוס.
א-לו-פה! עם השוקולד הפושטי...

[חבצלת_מים*]

פעם היתה כאן שיחה, אני לא זוכרת באיזה מדפי החיוניות, או שאני בכלל מתבלבלת וזה בדף אחר באתר, על למה אוכלים דברים שמזיקים. אני לא זוכרת מי כתבה, שכשאת מרגישה צורך לאכול משהו שאת יודעת שלא טוב לך, תחשבי למה את עושה משהו שהרסני לך. בשבילי המשפט הזה היה מאד משמעותי. חבל שאני לא מוצאת איפה זה כתוב. אני לא זוכרת מתי הפסקתי להיות הרסנית כלפי עצמי, בתקוה שהמגמה הזו של אי הרסנות תימשך, אבל אני הולכת עם השאלה הזו מאז.

[אבישג_א*]

תחשבי למה את עושה משהו שהרסני לך.

למה זה הרסני ? כלומר חוץ מזה שזה משמין (ואני המממ צריכה לרדת כמה עשרות... )
אוכל לא משפיע עלי בתחושה החיצונית, לפעמים זה כן מפריע אבל מה שבעיקר מטריד אותי זה המשקל והסכרת התורשתית שהייתה לסבתא שלי.

אני באמת משתדלת לא לכתוב בדף הזה אבל לעיתים (רחוקות) יוצא לי, גם כי אני מרגישה ממש כופרת עם כל הצדיקות סביבי שמתחבטות בשאלה הקשה האם זה בסדר לשלב גם ירקות אפויים בתפריט או להשאר רק עם חיים (-: . אני אי שם בתהום (במושגים טבעוניים) הרחק הרחק עם הסוכר הלבן, הקמח הלבן, והעיקר - השוקולד, המון שוקולד (ותודה לכל מי שעודדה אותי, היום הדף היה הרבה יותר קריא עבורי).
והסיבה השנייה שלא קראתי את רוב מה שכתוב בדפים ואני לא רוצה להשיב אותכם אל נקודות שעקפתם מזמן.
אז תרגישו בנוח להתעלם ממני, אפשר גם למחוק אם זה מפריע.

[ממ*]

_למה זה הרסני ? כלומר חוץ מזה שזה משמין (ואני המממ צריכה לרדת כמה עשרות... )
אוכל לא משפיע עלי בתחושה החיצונית, לפעמים זה כן מפריע אבל מה שבעיקר מטריד אותי זה המשקל והסכרת התורשתית שהייתה לסבתא שלי._

קודם כול, עודף שומן בגוף הוא לא בריא, וגם יוצר מעגל של שומן--פחות פעילות ונמרצות--יותר שומן. סוכרת זה בטח לא בריא.
שנית, בנוגע לתחושה החיצונית, לפעמים לא מודעים לכמה סוגי אוכל יכולים לעייף, או לצברח, או לגרום לרעב תמידי, או לשינה פחות טובה, או לקנדידה קבועה, ועוד. כשבודקים את זה קצת מגלים דברים מפתיעים.

אבל, אני סבורה שבסופו של דבר, אם טוב לך אז טוב לך, וזהו. לא חייבים לאכול אוכל חי אם לא מרגישים צורך.

[חבצלת_מים*]

אני מרגישה ממש כופרת עם כל הצדיקות סביבי שמתחבטות בשאלה הקשה האם זה בסדר לשלב גם ירקות אפויים בתפריט או להשאר רק עם חיים המממ...אני אוכלת ירקות אפויים, מבושלים, מוקפצים ועדיין מרגישה צדיקה . סוכר, וקמח לבן, דגנים לא מלאים אני מעדיפה לא לאכול.
אבישג, אני לא מרגישה שאני צריכה לעמוד בציפיות של אף אחד, לא בדף הזה, לא בדפים אחרים, ולא בחיים. אני מנסה לאכול ולחיות איך שהכי טוב לי .

[גוגוס*]

כשאת מרגישה צורך לאכול משהו שאת יודעת שלא טוב לך, תחשבי למה את עושה משהו שהרסני לך
חבצלת, מה שעובד בשבילך - סבאבה.
אבל כן מרגישה צורך (כי לי זה לא עובד אבל משהו אחר כן) להצביע על זה שזה מן משפט כזה שבסוף אמור לצאת ממנו טוב אבל בדרך יוצא ממנו רע. אני קוראת אותו כמשהו נוזפני, כזה ששולח לעמוד בפינה, ומשתמש במילה מאוד קשה כמו "הרסני". מה שכן, לפעמים, גם אצלי, דברים כאלה טובים כדי לצאת לדרך, לטלטל. אבל אני חושבת שלהישאר עם המשפט הזה לא לגמרי מכניס למודעות מהזן החיובי.
למשל, אצלי עובד לשים לב לזה שאני חושקת כרגע במשהו שאני יודעת שיגרום לי להרגיש רע אחרי זה. לא הרסני וגם לא לעצור ולשאול שאלות. רק לשים לב. אחרי שאני שמה לב הרבה פעמים אני פשוט משתנה. מעצם ההתבוננות.

בתקוה שהמגמה הזו של אי הרסנות תימשך
שמחה בשבילך, וגם בשבילי, ומקווה שהמגמה הזו תימשך.

[גוגוס*]

עם כל הצדיקות סביבי שמתחבטות בשאלה הקשה האם זה בסדר לשלב גם ירקות אפויים בתפריט או להשאר רק עם חיים
אף אחת לא מתחבטת בשאלה הזו. ברור שזה חטא לשלב ירקות אפויים...

והסיבה השנייה שלא קראתי את רוב מה שכתוב בדפים ואני לא רוצה להשיב אותכם אל נקודות שעקפתם מזמן.
תא לא יכולה להשיב אותנו אחורה כי כבר מזמן הובהר כאן שהדף/ים הזה נע במעגלים אינסופיים. חזרנו פה כבר אל המון נושאים הרבה יותר מפעם אחת. קיצר, תשמרי ת'תירוצים למישהו שמתרשם. ולמקרה שלא הובנתי - אבישג, זוהי הזמנה בידיים פתוחות ומושטות לקבל תמיכה אם מתחשק לך לנסות משהו שטרם ניסית. וממש לא צריך, ואולי אפילו לא כדאי, להפוך את עולמך. מספיק משהו קטן, איזו בדיקה, לראות מה קורה אם...

אז תרגישו בנוח להתעלם ממני, אפשר גם למחוק אם זה מפריע.
לא בבית ספרנו.

[גוגוס*]

אני לא מרגישה שאני צריכה לעמוד בציפיות של אף אחד, לא בדף הזה, לא בדפים אחרים, ולא בחיים.
אין עליך, חבצלת! עשית לי את היום עם המשפט הזה.