החיוניות שלי חלק שני

_מצד שני אני חלשה וממש לא יכולה להרשות לעצמי במציאות חיי להחלש...
יכול להיות שאיתו תופעות ניקוי???_
קוסמת, אישית, אני לא מאמינה בסיפור הזה של תופעות ניקוי. מציעה לך לשבת במטבח, להסתכל על השפע שסביבך ולנסות לתקשר עם הגוף מה הוא צריך.
יש לך שני מקורות אנרגיה בתזונה שלך - פחממות, בעיקר מפירות מתוקים, אבל זה מתעכל מהר מאוד, או שומן. זיתים, אגוזים, אבוקדו, בשר. זו חלוקה גסה אבל שווה לבדוק אם הגוף מהבהב לך משהו מאלה ולא שמת לב.
כשאני חלשה אני יכולה לאכול כמה בננות בשלות בבת אחת או לרדת על ערימת זיתים. עוד אפשרות זה לשים בסלט המון שמן זית.
אבל אני באמת חושבת שאלו רק רעיונות. מוטב להקשיב ולנסות לתת לגוף את מה שהוא מבקש.

תרגישי טוב ובהצלחה.

מיכל יקרה, בהצלחה גם לך.

א, תישארי כאן ותני לנו לעזור עם התזכורות

בהצלחה

שליחה על ידי ממ* » 12 יוני 2011, 09:53

ניתוק מוחלט וטוטאלי מסוכר וגלוטן. יש לי פטרייה ואני פשוט יודעת שזו הדרך להעלים אותה. איך יודעת? לא יודעת. לא ממש משנה. תחושת בטן עמוקה.
גוגוס, אני בטוחה שאת צודקת.

אי לכך, אני בוחרת (לשם שינוי) בדרך הלא קיצונית ומתמקדת בלהפסיק לאכול כשאני שבעה ולאו דווקא להתחיל לאכול רק כשאני באמת רעבה
נראה לי כדרך הנכונה. נדמה לי שגם בלבלתי לך את המוח על זה למעלה בדף. גוגוס, חזקי ואמצי!
ואני מסכימה לחלוטין שאוכל גלוטני וסוכרי משבש את זה לגמרי. לפני כשבועיים שכחתי בבית את האוכל שהכנתי לעצמי. היה עלי להיכנס להרצות במשך ארבע שעות והייתי במקום שהיה די קשה למצוא בו משהו לאכול בשעה מוקדמת בבוקר. קניתי מאפה גבינה מתוקה (קפה הפוך ומאפה). היה לי ברור תוך כדי אכילה שעם אוכל כזה אין שום יכולת להפסיק לפני שהוא נגמר. השילוב של החלב בקפה והמאפה גרם לי לכאב בטן וחשתי תחושת כבדות איומה. איכס. מצחיק שרבים פותחים ככה את הבוקר.

אוף, סופסוף אני מבינה מהי ההתלהבות שכולכן דיברתן עליה. כל דיבורי התזונה עד כה עוררו בי רק התנגדות, ואילו הדיון במנגנון הר"ש (כמו גם ההתנסות המעשית בו) מעורר בי התרגשות עזה!
עוברת יקרה, לכי על זה וגם דווחי.

יכול להיות שאלו תופעות ניקוי???
בעיני כן, קוסמת. גוגוס, זוהי תופעה שרבים מדווחים עליה. עם זאת, הקפידי לאכול מספיק, כדי לא להכניס את הגוף לשוק של התנקות ורעב גם יחד. ודווחי.

מיכל בהצלחה גם לך.

ולי בהצלחה עם להביא עצמי להתחיל שוב להיגמל מקפה. שוב עליתי לשלושה חצאי כפיות קפה שחור בשלושה מועדים בכל יום. שוב אני מרגישה כאב ראש מלווה אותי כל הזמן. אוף.

קוסמת, היה לי משהו דומה וזה המשיך להידרדר. כן יש משהו של "ניקוי". יש הרבה אפשרויות. אני אספר לך מה אני למדתי בדיעבד (לצערי. את הניסויים האלה לא כדאי לעשות בורים):

אני מספרת מה עבר עלי ומה למדתי, תראי מה מזה מדבר אליך:

אני בעצם הורדתי את כל מוצרי הגלוטן למיניהם. ואיכשהו גם היתה לי משיכה למזון חי, כך שבפועל זאת היהת התזונה שלי כמעט כל הזמן. אחרי כשבוע התחלתי לחוות נפילות קשות של עייפות, טשטוש קשה, יציאה מפוקוס וצמאון. זה היה בגלים ולא כל הזמן. אני לא אתאר לך את כל התהליך, אבל אחרי שלושה שבועות הייתי מפורקת ברמה שלא יכולתי לצאת מהמיטה, עם כאבי ראש מטורפים וגוף חלש וכואב. הפסקתי וחזרתי לעצמי.

מה שמלדתי בדיעבד זה שעברתי ממטבוליזם שמבוסס בחלקו הגדול על פחמימות מסוגים שונים, למטבוליזים שמבוסס על שומנים. זה מה שנראה דיאטה קתוגנית, שבמהלכה הגוף משחרר קטונים כתוצאה מהמעבר למטבוליזם החדש. אומרים שזה טוב. אבל בפועל היו שתי בעיות במקרה שלי: 1. לא אכלתי מספיק שומנים, עד כמה שניסיתי, ולכן היה חסר לגוף שלי מקור אנרגיה חילופי אמין וזמין. 2. מאיזושהי סיבה הגוף שלי לא פינה טוב את הקטונים הנ"ל (כאן זו כבר הנחה, כי לא בדקתי. אבל קראתי באינטרנט וכנראה זה מה שהיה) - וזה גרם לתופעות הקשות.

התופעות עצמן הן בטווח הנורמה כשעוברים ממטבוליזם כזה לשני - אבל זה אמור להימשך כמה ימים ולא שבועות. הבנתי שהגבול העליון הוא שבועיים, שימי לב לזה. שימי לב שאת מספקת לעצמך שומן מספיק.

בדיעבד - עשיתי בדקות דם וגילתי שהויטמין D שלי נמוך באופן מזעזע. אני לא יודעת אם זה קשור לזה שהדיאטה הנ"ל פשוט גמרה אותי. מסתבר שלהמונים מאיתנו חסר הויטמין הנ"ל שאחראי על ספיגת סידן ואבץ בגוף. אני חושבת שזה בעייתי להיכנס לדיאטה כזו כשמשהו כזה משובש קשות. צריך ממש לשים לב באופן אישי למהלכים. אז כן - יכול להיות שזה תהליך ניקוי מסויים. אבל שימי לב שאת לא מתפגרת על הדרך.

דבר ראשון - תקפידי לאכול באמת הרבה דברים שמנים. אם את צמחונית - בעיה לדעתי.

השילוב של החלב בקפה והמאפה גרם לי לכאב בטן וחשתי תחושת כבדות איומה. איכס.
אכן איכס. אבל סחטיין על המודעות המוקדמת והתוך כדי והאחרי. לא דבר של מה בכך.

_יכול להיות שאלו תופעות ניקוי???
בעיני כן, קוסמת. גוגוס, זוהי תופעה שרבים מדווחים עליה._
אני חושבת שמהדיווח של קוסמת אי אפשר להסיק כלום. אפשר רק לנחש.
אישית, אני מעדיפה ניחושים "אישיים" שמבוססים על קשב מאשר הסתמכות על דיווחים של אנשים אחרים. ברגע שנתלים באנשים אחרים מקשיבים קצת פחות לעצמי.
אני יודעת שזו סברה מקובלת אבל בכל הניסויים שעשיתי, חלקם היו קיצוניים מאוד, לא חוויתי מעולם סימפטומים של ניקוי. וכך גם אחרים שאני מכירה באופן אישי.
אני חושבת שחוויה גרועה של ניקוי מעידה על האפשרות של תהליך לקוי. או ברמת התודעה או ברמת התנאים הסביבתיים או ברמת מה שמכניסים לגוף.
אם הגוף צועק לא טוב לו. לא סביר בעיניי שאני אפשר את התזונה והוא ירגיש פחות טוב. אני מאמינה שעניין הניקוי הוא פשוט מיתוס שהתפתח בגלל שאנשים עשו את זה בדרך לא נכונה.
למשל, נלחמו במקום ליהנות.

חוזרת רגע אל הקפה שלך - דמייני מצב שבו היית יוצאת לחופשה של כמה ימים שבה היה לך שקט ושלווה, נוף מקסים מול העיניים, מבחר גדול של מזונות שטובים לך וכו'.
אני חושבת שבמצב כזה היה לך הרבה יותר קל לעבור את הגמילה מהקפה והיית יכולה לעשות את זה בבת אחת וללא סבל. זה דורש מוכנות מנטאלית שבה את לא נמצאת במאבק או בוויתור, תנאים סביבתיים טובים ונוחים ותזונה מתאימה כדי לקלוט את הקריז.
הפואנטה שלי היא שקריז לא חייב להיות מלווה בסבל אלא במן תחושה כזו שמשהו קורה בגוף. זה כמו ההבדל בין חווית צירים שכולה סבל לבין לידות שבהן מרגישים צירים, בהחלט מרגישים, אבל התיאור שקופץ אחר כך לראש הוא לא של כאב.

אישית, אני מעדיפה ניחושים "אישיים" שמבוססים על קשב מאשר הסתמכות על דיווחים של אנשים אחרים. ברגע שנתלים באנשים אחרים מקשיבים קצת פחות לעצמי.
רק למען הסר ספק, דיווח של מישהו אחר בהחלט יכול להועיל. למשל, מה שבמבי מספרת למעלה. זה בעיניי משהו בעל ערך רב יותר מאשר ידיעה כללית שאנשים רבים ולא מוכרים שאין דרך לתקשר איתם חוו משהו.
אני לגמרי בעד ללמוד מאחרים אבל ברמת החומר למחשבה, ואני בעיקר בעד לשאול שאלות שמקדמות את היכולת שלנו להסיק משהו מהחוויה של מישהו אחר על החוויה שלנו.
מקווה שאני מובנת.

שליחה על ידי ממ* » 12 יוני 2011, 10:45

ממ יקרה, עם כל אהבתי אליך,
גוגוס, בחזרה אלייך גם

אגיב על שאר דברייך, המאוד מעניינים, בערב. צריכה לרוץ...
ובינתיים, הצליחי בחזרה לתזונה המיטבית לך

_ממ יקרה, עם כל אהבתי אליך,
גוגוס, בחזרה אלייך גם_
אין עליך... בדיוק ערכתי את זה החוצה כי פחדתי שדרך המדיום המבאס יעבור הטון הלא נכון. אבל את כנראה כבר מכירה אותי מספיק טוב.
איך זה נעים.

אז ככה.
צימחונית אני כבר המון שנים כך שזה לא חדש לגוף.
מה שהורדתי באופן דרסטי זה מנה של פחממות שהייתי רגילה להכין לי בערב כשהגמדים נירדמו.
הרי כל המשיכה שלי לחי כבר בערך שנה היא בגלל
שחוויתי עייפות מטורפת כשאכלתי גלוטן והכי גרוע שילובי גלוטן עם גבינה.
במקביל חוויתי בריאות ושמחה כל פעם שאכלתי חי.
בגלל שאני קמה מיליון פעמים ומניקה שניים הרגשתי שאני חייבת לתת לגוף שלי אוכל שרק נותן
לי אנרגיה ולא אוכל שלוקח ממני אנרגיה.
אני אוכלת שפע של אגוזים, שייקים, קרקרים ופלאפל שייבשתי בשמש, ירקות, טחינה בקיצור - השקעתי (-:
אבל כבר יומיים אני מרגישה מצד אחד מאוד קלילה בגוף אבל מצד שני תשישות, קושי לפתוח את העיניים וכאבי ראש
עמומים בחלק האחורי , צווארי.
טוב, ניתן לזה עוד יומיים ואז נראה...

_אני חייבת לתת לגוף שלי אוכל שרק נותן
לי אנרגיה ולא אוכל שלוקח ממני אנרגיה._

גריינתי. משפט משו משו

את יכולה להוריד גלוטן וסוכר וגבינה ועדיין לצורך פחמימות שאינן דגנים, כדי לעשות את המעבר יותר הדרגתי. בעיקר אם אין לך בשר ודגים בתפריט. זה לא משנה כמה שנים את רגילה היות צמחונית, זה משנה על איזה דלק הגוף שלך נוסע ועד כמה זה שאת מחליפה לו דלק - עובר עליך בשלום. זאת נקודת המבט שלי. לרוב האנשים כנראה שזה עובר בשלום יחסי, בדרך כלל עם תופעות לוואי שנמשכות כמה ימים. אבל אם קיים אצלך חוסר היפוטתי למשל בברזל וכל הדברים שקשורים לבשר - אני הייתי שמה לב, כי בהרגשה שלי (וזה הכי לא מדעי שיש, רק תחושה) - כדי ליהנות ממעבר למטבוליזם אחר, ומהתוצאות של זה - צריך מערכת שיכולה לקלוט את זה. אני מנסחת את זה ברשלנות, אבל זאת נקודה שהייתי שמה לב אליה. יש כאלה שיגידו שהמעבר למטבוליזם הזה יכול לסדר כלמיני חוסרים. אני לא יודעת אם זה נכון, ולא הייתי מנדבת את עצמי לניסוי כזה.

ההמוגלובין שלי 13, ואני בהחלט מייחסת את זה לשייקים הירוקים.
אף פעם לא היה לי המוגלובין כזה גבוה (בדקתי לפני שבועיים).

אח, יותר גבוה משלי בהרבה! כיף לך! (פריטין בדקת?).

בלי קשר ועם קשר, נדמה לי ששווה להמליץ לכל מי שעושה בדיקות דם, לעשות על הדרך בדיקה לויטמין D. מסתבר עכשיו שלהרבה מאוד אנשים חסר (גם בארץ שטופת שמש, בעיקר סביב גיל 40 מפסיקים לייצר את הנ"ל בעקבות החשיפה לשמש), וההשפעות של זה מצטברות ולא טובות.

_כבר כמה ימים אני על אוכל חי בלבד.
בהתחלה היה היי ועכשו יומיים אני בחולשה אדירה..._
קוסמת, החשד שלי:
לא אכלת מספיק.
האם הכנסת מספיק שמן וחלבונים לתפריט?
יכול להיות שההיי היה התופעות של הקלילות והחיוניות שמקבלים מפירות וירקות חיים - אבל אחרי יומיים באה הנפילה כי זה הצטבר לכל כך מעט קלוריות שהגוף שלך לא יכול לחיות על זה?
כמו כן, האם יכול להיות שעקב השינוי יש משהו בתזונה שלך שהכמות היחסית שלו מאוד גדלה עכשיו?
יכול להיות שזה משהו שלא עושה לך טוב (אני, למשל, אלרגית לשומשום ולכל מוצריו - כלומר, חלבה, טחינה וכו') ועכשיו זה פתאום ניכר?

לא אכלת מספיק.
בואי נגיד שאכלתי פחות ממה שאני רגילה אבל לא פחות מאדם סביר אחר...

האם הכנסת מספיק שמן וחלבונים לתפריט?
שמן כן אבל חלבונים...לא ממש. אני זוכרת שקראתי איפושהו שעלים ירוקים זה למעשה חלבונים.
מקבלים מהם חומצות אמינו ואנזימים בלי תיווך.

תכף חוזרת...

בואי נגיד שאכלתי פחות ממה שאני רגילה אבל לא פחות מאדם סביר אחר...
הוי, הצחקת אותי נורא! D-:
מה זה "אדם סביר אחר"? מה זה קשור אלייך? (-:
מה שחשוב הוא שאת אכלת פחות מדי בשביל הצרכים של הגוף שלך.
ולכן הרגשת רע.
זהירות. זה מסוכן.
עשית לעצמך בטעות דיאטת הרעבה. זה מסוכן ויש לזה תופעות לוואי קשות. עכשיו אני לא צוחקת, כי אני בדיוק קוראת את הפרק על זה בספרו של גארי טאובס.

אני זוכרת שקראתי איפושהו שעלים ירוקים זה למעשה חלבונים
אה, לא מספיק. ממש ממש לא מספיק. במלים אחרות: אפסי.

תקראי שוב, בעיון, מה שבמבי כתבה. זה נשמע דומה. דרוש תיקון מהיר, אל תחכי עם זה.

כשאני אוכלת אוכל איכותי (חי, אורגני, לא מעובד) אין לי צורך לאכול הרבה.
כשאני משחזרת את הימים האלו - באמת לא אכלתי הרבה אבל אכלתי עשיר ואיכותי והרגיש לי נכון מאוד.
(אני גם רחוק מלהיות ציפלונת אז יש לי מאגרים).
אולי אכלתי יותר מידי אגוזים? כי לתחושת העייפות התלוותה גם קצת בחילה.
לא יודעת. מבלבל.
היום אני מסיימת את היום יותר טוב מאתמול אולי כי הכנתי מין מרק חצי חי חצי מבושל ושתיתי ממנו כל היום.(קישואי
זוקיני מבושלים במיים ואחרי שמתקרר מבלנדרים עם כוס אגוזי מלך וכוס בזיליקום.
טעים אש.).

פשוט תשימי לב לעצמך בימים הקרובים.

אם אפשר שאלה - למה לעשות שני שינויים כל כך גדולים בבת אחת. האחד הוא הורדת הפחמימות והשני הוא הורדת הבישול. זה נורא מגביל אפילו ברמה הטכנית בלבד. אני חושבת שיותר נבון להוריד את הפחמימות או הדגנים או הגלוטן או כל איך שאת קוראת לזה - קודם. ואחרי נניח עשרה ימים גם את הבישול אם זה חשוב לך. אם השינוי שאת עושה הוא שינוי משמעותי, שאת רוצה להחזיק איתו לאורך זמן או לחיים - עשרה ימים זה פסיק לא משמעותי, ויתן לך בטחון של הסתגלות ושל יכולת טובה יותר לאתר בעיות במידה והן נגרמות כתוצאה מהשינויים.

מה שהומלץ לי בזמנו כדי לעשות מעבר הדרגתי זה כן לאכול פחמימות מורכבות לזמן מסויים - אם אני זוכרת נכון בטטות זאת אפשרות מתאימה. אורז. (אורזזה דגן, נכון? אבל הוא בלי גלוטן. יכול להיות תחנה בדרך. אורז מלא).

_אני זוכרת שקראתי איפושהו שעלים ירוקים זה למעשה חלבונים
אה, לא מספיק. ממש ממש לא מספיק. במלים אחרות: אפסי._
קוסמת, ראשית, מציעה לך לשקול גישה שלא מפרקת ככה את המזון לפחממות, חלבונים וכו'.
בכל ירק ופרי שאת אוכלת יש חלבון. לא רואה את הטעם לחפש מזון חלבוני. כן רואה טעם לחפש מזון ש"קורא" לך.
מה מתחשק לך? מה שמתחשק עשוי להיות מה שהגוף צריך. ואל תפחדי אם פתאום תרצי מזה המון במשך כמה זמן.
תני צ'אנס לאופציה האינטואיטיבית. מעבר לזה שהיא הרבה פעמים עובדת זה גם ממש כיף. לדעת בעצמך מה את צריכה. לדעת בעצמך אם את זקוקה לכמות גדולה יותר של מזון או למזון מסוים. את נשמעת מאוד מודעת לעצמך ומאוד חושבת. לכי על זה עד הסוף @}

לי עצמי היה את אחד הימים הנפלאים שהיו לי בתקופה האחרונה. ממש נפלא. מדוייק וקל ונעים ומרגיש כאילו אני שוב... אני.
מודה שכבר קצת שכחתי כמה זה טוב.

_לי עצמי היה את אחד הימים הנפלאים שהיו לי בתקופה האחרונה. ממש נפלא. מדוייק וקל ונעים ומרגיש כאילו אני שוב... אני.
מודה שכבר קצת שכחתי כמה זה טוב._

כנ"ל.

ושמחה לשמוע.

אני הכי אוהבת להרגיש הרבה פחות רעבה כשאני אוכלת נכון. מצד שני, אם להיות כנה, קיבלתי מחזור. (לפעמים אני חושדת שאי שם מתחת לכל מאבקי התזונה שלי שוכנת מערכת הורמונים תזזיתית אך די מוצקה שבעצם מחליטה לי על הכל. ואני גם תוהה למה אני תמיד נתקפת אמנזיה ולא זוכרת שאם אני אוכלת כמו דחפור שיצא משליטה, כנראה שאני לפני מחזור.)

כנ"ל.

מג-ניב! באוי נאחל לעצמנו עוד אחד כזה היום.

אם אפשר שאלה - למה לעשות שני שינויים כל כך גדולים בבת אחת. האחד
אני כבר בתהליך המון זמן...
לפני שלושה שבועות בערך הגיע אלי הסירטון שקישרתי כאן לגבי מוצרי חלב.
בבום אחד גדול, אחרי ששנים אני עוד אוכלת מידי פעם מוצרי חלב - הפסקתי. זה עשה לי כל כך
טוב בכל היבט אפשרי שאיכשהו זה חיזק אותי ללכת הלאה.
אני כבר המון זמן אומרת לעצמי שברגע שאעשה קפיצה קוונטית בתודעה אעבור לאוכל חי.
תמיד הרגשתי שאוכל חם מנחם אותי ובאמת הייתי צריכה את הנחמה הזאת...אבל לגמרי התחברתי לקונספט
הזה שאוכל ממסך את הרגשות האמיתיים שלי ואני משתמשת בו למלא חללים.
כלומר, אוכל שהוא אינו חי, אוכל מעובד, אוכל חם...
אז יצא ככה שזה נדבק אחד לשני וירד ביחד. גם הדגן וגם הבישול. אני לא פאנאטית ולא נלחמת. אם יבוא לי קינואה
היום בצהריים (הכנתי למשפחה) אני אוכל.
אבל מקווה להסתפק בסלט עם טחינה וקרקרים...
_

קוסמת, זה נשמע פצצה.
אישית, אני בעד לעשות בדיוק את השינוי שבא בתואם עם התודעה.
ואם מה שיש שם הוא כולי וגדול so be it

היום היה יותר טוב. אכלתי חי כל היום ובסוף היום
הכנתי לבנות פופ קורן ובאוטומט אכלתי כמה חופנים יפים.
פתאום קלטתי את עצמי אבל היתה שקיעה כזאת יפה והתאומים נרדמו
בדרך נס וחשבתי לעצמי שזה בקטנה ממש וזה לא יכול להרוס לי , אז אכלתי
עוד קצת ומיהרתי לחלק להן את מה שנשאר וזהו...
אז אולי אני לא סמרטוט בסוף היום בגלל הפחממה הזו - או שאולי כי היתה לי עזרה טובה
היום עם הילדים. לא יודעת.
בינתיים ממשיכה...(-:

קוסמת, דרך צלחה. מאחר ומודעות זה שם המשחק נראה לי שהיא אכן תהיה לך כזו.

לי היה עוד יום מוצלח אבל פחות מאתמול בגלל כמויות. אכלתי מצוין ואני שמחה בכל מה שבא לפי אבל הכמות לא בדיוק שיקפה הקשבה מוצלח לר"ש.
מהמרת שמחר יתחשק לי מעט מאוד לאכול כדי לאזן את זה.

שליחה על ידי א* » 14 יוני 2011, 08:20

אני גונבת כמה דקות ומעדכנת שמאז תחילת השבוע אני מצליחה לאכול כפי שרציתי איכותית וכמותית. אני שמחה וגם הגוף שלי. המאבק היה ביום ראשון, אבל אתמול למרות שהיו שפע בורות, דילגתי מעליהם בקלילות. ממשיכה קדימה.

אז אני גם מעדכנת.

יום בסדר. פחות טעים מהרצוי ופחות מדויק מהרצוי. זה כנראה הולך בשבילי יד ביד. אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב. זה עובד בשבילי נורא מהר וזה מאוד משמח.

_מה מתחשק לך? מה שמתחשק עשוי להיות מה שהגוף צריך. ואל תפחדי אם פתאום תרצי מזה המון במשך כמה זמן.
תני צ'אנס לאופציה האינטואיטיבית. מעבר לזה שהיא הרבה פעמים עובדת זה גם ממש כיף. לדעת בעצמך מה את צריכה. לדעת בעצמך אם את זקוקה לכמות גדולה יותר של מזון או למזון מסוים._

זאת נראית לי המלצה מאוד בעייתית. אני מבינה שאת מתכוונת למשהו טוב, אבל את לא באמת יודעת למי את נותנת אותה. כולנו תוצרים פגומים של תרבות שמכשילה אותנו בהרבה מאוד מובנים להיות יכולים להרגיש אינסטינקטיבית מה מתאים לנו באמת, מבלי להתבסס על פרה-קונספציות מכל סוג שהוא. זה שבמקרה הפרה-קונספציות כאן מתאימות לאג'נדה ולהתנסות שלך, זה לא אומר כלום. לא היית תומכת בזה אם מה שהיה קורא למישהו היה סטייקים כל יום (כי את נגד בשר) או פיתה (כי את נגד גלוטן). ההמלצה הזאת לא מתייחסת לפן של האותות הפיזיים שהוא החשוב ביותר.

היה חשוב לי לכתוב את זה.

א ומיכל, סחטיין עליכן. מאחלת המשך שבוע מעולה! לי עצמי יש אחלה יום וזה למרות הרבה מתח ועצבים.
א, שאפו על זה למרות שהיו שפע בורות, דילגתי מעליהם בקלילות. איזה כיף לך.

במבי, לא לגמרי הבנתי אותך. הרי ההמלצה הזו נכתבת לקוסמת. והיא דווקא סיפרה לא מעט על התהליך שהיא עוברת ועל מה שהיא אוכלת. לא זרקתי את זה על מישהי אנונימית שפשוט לא יודעת לאן לפנות.
בנוסף, אם מישהו מרגיש צורך דחוף בבשר אני האחרונה לקפוץ. אין לי משהו עקרוני נגד בשר (רק נגד בשר מסוג מסוים שהוא לצערי רווח מאוד). אני כן עשויה לעודד מחשבה על תחליפים צמחיים. אני חושבת שזו אופציה ראויה לבדיקה אבל אני לא עוטפת את זה במילים יפות על בריאות. העניין המוסרי שלי בזה הוא גלוי ומונח על השולחן. ועניינים מוסריים הם סוג של אנטי תזה לאכילה אינסטינקטיבית ואני מודעת לזה לגמרי.

הפואנטה - הכל ידוע וברור וגלוי. אין פה אג'נדה. ובמקום שבו יש (פגיעה בבע"ח) היא מוצהרת וכך כל אחד יכול לעשות במידע כרצונו.

אחרון - המשפט שציטטת ממני לא מתייחס לשום סוג של מזון באופן מכוון. ואני לעולם לא מניחה שאחרים רוצים מה שאני רוצה או צריכים לרצות את מה שאני רוצה. אני כן מניחה שמישהי כמו קוסמת, שאוכלת כמוה במשך פרק זמן משמעותי, יכולה להתחבר לצד האינסטינקטיבי של האכילה שלה ולכן אני מעודדת לעשות את זה ולהעדיף זאת על פני פירוק של התזונה לחומרים. ובכלל, אני חושבת שחשק הוא אות פיזי לא רע בכלל. כלומר, אם מקשיבים לו...

במבי, מהדברים עולה שאת אולי מרגישה שאני מטיפה למשהו או שיש לי פה איזו אג'נדה לגרום לאנשים לאכול כמוני.
יכול להיות שאני מפרשת אותך יותר מדי (משהו בטון שלך פתאום היה כעוס) אבל אם זה מה שעבר לך בראש אז אני רואה לנכון להעמיד דברים על דיוקם - שניהם לא נכונים לגבי.

במבי, עוד מילה. אותות פיזיים (כמו שהיו לך או לקוסמת) הם חסרי משמעות כמעט. משמעותם שמשהו לא בסדר ודרוש שינוי.
אבל איך נדע מהו השינוי הרצוי?
יש את מי שחוקר וקורא, יש את מי שמקשיב ממש ברוב קשב לגוף ויש מי שעושה גם וגם.
אני חושבת שבגוף משוחרר מהתמכרויות מותר ואף רצוי רק להקשיב לגוף. אם התיקון שזה מייצר לא פועל בתוך זמן קצר ממשיכים הלאה. אבל עיניי, בגוף כזה, הקשבה לגוף טובה פי כמה ממידע כללי. מידע עלול למסך תחושות פיזיות ולכן אני בעד לפנות אליו רק כתוכנית ב'.

היי. מותר להצטרף?

רציתי לכתוב ב גמילה ביתית ממתוקים אבל כיוון שהדף הזה פעיל כל כך... בחרתי בו.

אני מתחילה להגיד את המילים "התמכרות לסוכר" בקול רם, לאנשים שהם לא בעלי, ובעבודה.
(!!!)
מזלי שאני עובדת עם הרבה אנשים שמבינים אותי. או לפחות מתנהגים ככה... שואלים שאלות ענייניות כדי להבין מאיפה אני באה ומה אני מצפה. מבינים כשאני מבקשת להוציא לא-אוכל מטווח הראייה שלי. הם לא באמת מבינים, כי עובדה שהם ממשיכים לשאול מדי פעם, האסימון לא יורד... אבל הם מכבדים.
זה הצוות שאני עובדת אתו.
אבל יש גם אנשים אחרים.... אתמול קיבלתי קריזה מבחורה אחת שעובדת בגן ילדים שלנו, דווקא בחורה מתוקה, ששאלה איפה חבילת העוגיות המתועשות שסטודנטית אחת השאירה לנו.
אמרתי לה שבטעות זללתי את כולן אתמול, הסברתי בהתנצלות שאני מכורה לסוכר.
זה היה שקר גס ומחפיר. ביום האתמול אני זללתי בטעות שלוש מהן, והן הבחילו אותי במידה כזאת שלמחרת באתי לעבודה ועל המקום זרקתי את כל שאר העוגיות לפח.
(אח, כל כך כיף לזרוק לא-אוכל לפח!!)
לסבר את האוזן, העוגיות האלה היו שם על המדף לפחות שבוע, אולי שבועיים. ואיכשהו הסתדרתי אתן, כלומר בלעדיהן (אני זאת ששמתיאותן על המדף הגבוה, לפני כן הן היו מונחות ברשעותמימות על השולחן) עד יום האתמול ההוא...
ואז היה לי רגע שבירה בסוף היום, הייתי רעבה ועייפה וכבר גמרתי את כל האוכל שלי, וכמעט בדרך הביתה, כשטראאח! נשבר הרצון ואכלתי והתגעלתי.

בקיצור, ניסיתי להסביר את זה לאניסה, הגננת, ואמרתי לה שאם יש בחדר הזה לא-אוכל (השתמשתי במילה הקונבנציונלית "עוגיות"), כדאי מאוד לאנשים להחביא אותו, כי אם הוא בטווח ההישג שלי לא תצמח מזה טובה רבה, לא לי ולא לאלה שבאמת רוצים לאכול את זה.
אז מה היא אומרת לי??? שלא, שאני צריכה להתגבר על זה (או משהו דומה), להיפטר מההתמכרות הזאת עד שעוגיות שמונחות על השולחן לא יזיזו לי.
'תעצבנתי.
אמרתי לה שהכלל הראשון בנוגע למכורים-לשעבר זה "תתרחקו מהפיתוי". שאין לי בעיה שהדבר הזה חי בסופרמרקטים, אבל כשהוא בטריטוריה שלי זה משהו אחר, לא משהו שאני יכולה לעמוד בפניו.
יצאתי מהשיחה בהרגשה שאו שבכלל לא מכבדים אותי, או שבכלל לא מבינים אותי.
ובכל אופן הרגשתי בודדה במערכה. מאוד.
עכשיו אני חושבת, שרק השני נכון.
אנשים באמת לא מבינים. הם חושבים שזה אוכל.

תמר, איזה כיף שבאת. ואיזה כיף לך שאת עובדת ביומיום עם אנשים מבינים. זו פשוט ברכה.
וכן, יש גם מעצבנים כאלה שמתעקשים לא להבין ואיזה איזה איזה מזל שזה מיעוט בסביבה שלך.

אח, כל כך כיף לזרוק לא-אוכל לפח!!
מזדהה עד מאוד. זה ממש גורם לי אושר עילאי.

אמרתי לה שהכלל הראשון בנוגע למכורים-לשעבר זה "תתרחקו מהפיתוי"
פתח למחשבה נועזת כמכורה אל מכורה - על אף היכרותי העמוקה עם הפן התיאורטי של התמכרויות בכלל, אני חושבת שיש כאן בכל זאת פספוס.
לא יודעת אם קראת כאן כשהתחלתי לדבר עם פיתות. עברתי איזו כברת דרך שבמהות שלה היתה המחשבה שאני צריכה להתגבר על זה (או משהו דומה)
וזה עבד. עבד ממש טוב והביא לי תחושת שחרור גדולה. ותחושת מסוגלות שקשה לי לתאר.
התחושה היתה שאני יכולה להישאר מכורה אבל שאני יכולה גם לחיות במחיצת לוכל בלי לגעת בו אלא להימנע ממנו במודעות מלאה.
בגלל שזו חת'כת דרך לא שרדתי אותה. אבל משהו פנימי ועמוק אמר לי שיש פוטנציאל להתגברות ושיום אחד אני עוד אמצה אותו.
אין לדעת אם אלו שטויות של שכנוע עצמי או איזו אמת נסתרת שטרם פירקתי לחתיכות.
אבל כשיש משהו באופק שמדגדג בהישג ידי (או סתם נתפש ככזה) אני לא מוכנה לוותר עליו רק כי כולם אומרים שזה בלתי אפשרי.
בתחושת בטן עמוקה ובלתי מבוססת בעליל אני אומרת - זה אפשרי. דורש טונות של עבודה אבל אפשרי.
ימים יגידו. בהחלט עשית לי חשק לחזור לזה.

גוגוס, אני אתחיל דווקא מזה:

יכול להיות שאני מפרשת אותך יותר מדי (משהו בטון שלך פתאום היה כעוס)

לא כועס, אבל כן היתה לי חוסר נוחות גדולה כשקראתי את הדברים שהגבתי אליהם, אז את צודקת שזה בטון אחר.

עכשיו אני אסביר למה:

סליחה שאני משתמשת בקוסמת כדוגמא, אני אנסה לא להתלבש על זה יותר מדי. קוסמת - זה יכול להיות כל אחד, כל אחת, כולל אני, אוקי?

והיא דווקא סיפרה לא מעט על התהליך שהיא עוברת ועל מה שהיא אוכלת. לא זרקתי את זה על מישהי אנונימית שפשוט לא יודעת לאן לפנות.

אז לדעתי מה שקוסמת סיפרה על התזונה שלה ועל התהליכים שלה - זה כלום. אני בטוחה שאנשים שעוסקים ברצינות בתזונה היו מתייחסים לזה כאל מבוא בלבד.
מה גם, שקוסמת סיפרה במקביל לתהליכים שלה על תחושות פיזיות לא טובות. יש הרבה גישות שמתייחסות לתופעות פיזיות לא טובות - חלק חושבים שזו אינדיקציה טובה ל"ניקוי" נניח. חלק חושבים שזה תהליך גמילה. חלק יכולים להציע שאולי זו קנדידה שמתפגרת. לחלק יהיה הסבר ביולוגי על תהליכים טבעיים של מעבר ממטבוליזם אחד לשני. וחלק יחשבו אולי שתופעות קשות צריכות להדליק נורת אזהרה. כולם עם כוונות טובות, ומי שקרא ואכפת לו - חולק מהידע שלו והניסיון שלו. שהצד השני יעשה עם זה מה שנראה לו לנכון. עם זאת, יש משהו בהמלצה שלך שלדעתי חורג משיתוף בניסיון ובמידע. אני חושבת שזה תמיכה במשהו שאין לך עליו מספיק ידע, ומדובר בתהליכים ביולוגיים שיכולים גם להזיק (לא בהכרח כמובן, אבל קיימת אפשרות כזו). צריך להיזהר בדברים האלה. בעיקר כשאת מוסיפה בעצמך את המשפט הבא, שכאילו הופך את הכל למין "מיסטיקה" שיושבת לך טוב בתוך תפיסת העולם שלך, אני מודה שלי היא לא ברורה.

במבי, עוד מילה. אותות פיזיים (כמו שהיו לך או לקוסמת) הם חסרי משמעות כמעט. משמעותם שמשהו לא בסדר ודרוש שינוי.

זה משפט כל כך

שאני לא יודעת אי להגיב אליו. אותות מסוג מסויים הם בעלי משמעות מסויימת ואחרים הם בעלי משמעות אחרת. למשל צמא מוגבר כתגובה יכול להיות אינדיקציה למצב שמצריך תשומת לב דחופה למשק הסוכר, וזה מצב שיכול להידרדר חס וכרפס לסוכרת. וכאבי שרירים יכולים להיות אינדיקציה להרב דברים ששווה לבדוק (למשל, ויטמין D, זה מה שאני גיליתי עכשיו ועוד הרבה דברים אחרים). האותות הפיזיים הם שפה של הגוף. אפשר להתעלם ולנסות לאכול עוד חסה נניח, אבל לטעמי עדיף במקביל לנסות ללמוד את השפה הזאת. זה כלי. זה לשירותנו. כמו שכאב שלהגוף אחרי ניתוח (משתמשת מדוגמא שטריה לי בחוויה) שומר עלינו ומצווה עלינו לא לזוז באופן שמזיק לגוף. לכן למרות שאני אחת שרצה למשככי כאבים, לקחתי רק בלילה כי הבנתי שהשינה היא התרופה הכי טובה בשבילי.

אני חושבת שבגוף משוחרר מהתמכרויות מותר ואף רצוי רק להקשיב לגוף. אם התיקון שזה מייצר לא פועל בתוך זמן קצר ממשיכים הלאה. אבל עיניי, בגוף כזה, הקשבה לגוף טובה פי כמה ממידע כללי. מידע עלול למסך תחושות פיזיות ולכן אני בעד לפנות אליו רק כתוכנית ב'.

גם כאן זה כאילו אני קוראת משהו מתחום ה"מיסטיקה". מי כמוני תומכת בהקשבה לגוף -זה גם מה שאני מתבססת עליו רוב הזמן. אבל כשהגוף שלי צועק שמשהו לא בסדר, אני מבינה שיכול להיות שהוא יצא מאיזון, ושאם אני אקשיב לו יכול להיות שהוא ישקר אותי. אז אני מגייסת עוד כלים לטובתי. אני גם לא מבינה - את מתייחסת למשל לעצמך כאל מישהי שנקיה מהתמכרויות? אני לא חושבת שזה נכון (ולא כדי לרפות את ידייך, אני חושבת שמה שאת עושה הוא מדהים והוא תהליך חיובי מאוד ואני בטוחה שיהיו לו תוצאות מעולות, בכלל לא מפקפקת בזה) - אבל אני חושבת שלו היית במצב הזה (ה"נקי" = זה שיכול להסתמך על אינסטינקטים בלבד) לא היית נופלת שוב ושוב לאותם בורות. אני לא חושבת שמישהו שהתחיל לפני שבוע תהליך תזונתי יכול להיות במצב שבו הגוף שלו "נקי". קודם כל, אני לא בטוחה שאני מתחברת לזר'גון הזה, אני באמת יותר מסתכלת על התהליך הביוכימי, שם אפשר למצוא הרבה מאוד הסברים (הרבה פעמים מחזקים לכיוון של להמשיך בתהליך על אף התגובות הנ"ל, ולפעמים גם מסבירים למה זה יכול להיות לא טוב, או למה לשים לב). אבל נניח שאנחנו בשיח של "נקי" - אז לא, אני לא חושבת שמישהו מאיתנו במצב שבו אם בא לו כל היום לאכול בננות, הוא יכול לדעת אם זה בגלל שחסר לו מגנזיום או בגלל שהוא עבר לתזונה ללא פחמימות וסוכרים, ובבננות יש מלא סוכר. האם מישהו מאיתנו יכול להתיימר לומר שיש בזה משהו בריא? אני לא חושבת.

ובכלל, אני חושבת שחשק הוא אות פיזי לא רע בכלל. כלומר, אם מקשיבים לו...

זה נורא משונה לי, בעיקר שהרבה מהחשקים שהרבה מדווחים כאן הם לדברים שעושים להם לא טוב (כולל אני, למשל לקפה).

סליחה שאני משתמשת בקוסמת כדוגמא, אני אנסה לא להתלבש על זה יותר מדי. קוסמת - זה יכול להיות כל אחד, כל אחת, כולל אני, אוקי

תשתמשי חופשי.
בשביל מה אני פה (-:

אוף, ניסיתי לכתוב שיר הלל לאי אכילת לחם ודגנים בכלל וכשלתי כישלון חרוץ.

אני: מתה על זה, מתה על זה, מתה על זה! זה יושב עלי כל כך טוב, שקשה להאמין.

העדות הנחרצת ביוצר - אי היותם של גזים, גורמת לי לזרוק את הראש אחורה ולזעוק: הללויה! כמה זה טוב לא להסתובב עם בטן נפוחה כל היום.

אך, אליה וקוץ בה. כנראה בגלל שאני אוכלת שומן בלי חשבון, שוב יצאו לי פצעים. זה מטריד. מצד שני, אולי אלה גבינות העזים הנהדרות שלי?
אני לא רואה שום דרך בה אני לא אוכל גם סוכר, גם דגנים וגם שומן. אני ארעב. ופירות זה לא הפתרון בשבילי.

למישהי יש רעיון?

תמר, ברוכה הבאה!

וגוגוס - שאפו.

קוסמת, איך את מרגישה? - זה הכי חשוב!

ולכל אלה שמדווחות על הצלחות - ממש משמח וכיף לקרוא!

במבי, מהדברים עולה שאת אולי מרגישה שאני מטיפה למשהו או שיש לי פה איזו אג'נדה לגרום לאנשים לאכול כמוני.

שכחתי להתייחס לזה - לא, אני לא חושבת ככה. ממש לא.

יש משהו בהמלצה שלך שלדעתי חורג משיתוף בניסיון ובמידע
לא רואה הבדל בין מה שאמרתי לבין הצעות כמו לאכול יותר או לאכול יותר שומן. אישית אני מעדיפה הצעות לא מתיימרות שמפנות אותי אל עצמי ואת היכולת שלי לפתור בעיות בעצמי מאשר רעיונות מאוד קונקרטיים שאולי בכלל לא קשורים אלי.

אותות פיזיים (כמו שהיו לך או לקוסמת) הם חסרי משמעות כמעט. משמעותם שמשהו לא בסדר ודרוש שינוי.
מוכנה לחתום על כל מילה שכתבת בהקשר הזה. בתפישה שלי, כתבתי במשפט אחד את מה שאת כתבת ביותר. אולי המשפט לא מוצלח אבל החשיבה שעומדת מאחוריו זהה לגמרי לשלך.

לגבי התמכרויות -
אני באמת יותר מסתכלת על התהליך הביוכימי
דווקא כמי שלמדה בעברה ביולוגיה וכימיה, והעולם הזה ממש לא זר לה, אני מרשה לעצמי להניח שהשיח הזה מרחיק מאוד. אנשים מרגישים מולו קטנים ולא מבינים בהרבה מקרים. זה שיח מדעי ואני לרוב לא משתמשת בו מסיבה זו ומאחרות שלא זהו מקומן.

אני בוודאי שלא "נקייה" ובאופן אישי נרתעת מהמילה הזו. מעדיפה את המונח "גוף חופשי" והגוף שלי היה הרבה פעמים חופשי. וכאשר הוא היה חופשי ליותר מכמה ימים נוצרו אצלי חשקים ברורים מאוד למזון שכולו בריאות ואי אפשר להתווכח עליו. הניסיון שלי - זה מצב שהופך שכיח ככל שמתרגלים אותו יותר. כל "גמילה" נוספת מחזקת את האפשרות הזו והופכת אותה לזמינה יותר בהינתן גוף חופשי. זו למידה של הגוף.

אני לא חושבת שמישהו מאיתנו במצב שבו אם בא לו כל היום לאכול בננות, הוא יכול לדעת אם זה בגלל שחסר לו מגנזיום או בגלל שהוא עבר לתזונה ללא פחמימות וסוכרים, ובבננות יש מלא סוכר
ב-רור! את מי בכלל מעניין מגנזיום או סוכר? את מי בכלל מעניינת הסיבה? בכל אופן, לא אותי. אותי מעניין רק דבר אחד - להרגיש טוב ולהיות בשיאי. ולעתים יוצא שכמה בננות גורמות לזה לקרות. ולעתים אחרות יוצא שכמות עצומה של חסה גורמת לכך. אני בכלל לא עוצרת לשאול ברצינות למה. אני חווה את זה, מבינה שמשהו לא תקין ומתקנת. נגמר הסיפור.

האם מישהו מאיתנו יכול להתיימר לומר שיש בזה משהו בריא? אני לא חושבת.
אני חושבת שלהיות חיונית אומר שיש בזה משהו בריא. ואם אני חיה ככה לפרק זמן מסוים והכל טוב לי אז אני אומרת שזה בריא לי . את היומרות אני משאירה באופן קבוע לאחרים.

הרבה מהחשקים שהרבה מדווחים כאן הם לדברים שעושים להם לא טוב
גוף שאינו חופשי.

ומילה אחרונה ברמה האישית - בתפישה שלי אין פה שום מיסטיקה. אני אשה סופר רציונלית, מאוד לא רוחנית וממש אנטי כל רוח ניו אייג'ית.
לב לבו של המהלך שלי מבחינתי (ולכן אני מחשיבה אותו כהצלחה גם כאשר אני מרבה להיכשל) הוא בתנועה מהסתמכות על ידע ומידע חיצוניים להסתמכות על עצמי.
אני עצמי אקדמאית ויש לי יכולת למידה גבוהה מאוד. אני מעריכה ידע מאוד. אבל אני ניגשת אליו רק כאשר הידע האישי שעולה ממני משום מה אינו מספיק. האמת היא שזה לא קרה לי כבר המון זמן.

באופן כללי אני חושבת שרוב האנשים עסוקים בחיפוש של סכנות, בהיזהרות מפניהן ובחיים שיש בהם מידה לא מבוטלת של פחד.
בסדר. זה הישרדותי. אבל חלק ניכר מזה נובע מתפישה תרבותית שמפחדת מאוכל ומאכילה ושמקנה חשיבות רבה לידע חיצוני שאינו אינטואיטיבי כלל וכלל.
הנחת העבודה שלי היא שאנשים נזהרים ושאני לא צריכה לחזק אצלם את הנטייה הזו. אני באה לחזק את החלק הפחות זהיר. זה שאומר שהכל יהיה בסדר אם נסמוך על עצמנו.
ומי שמפקפקת בכך כבר תדע מה לעשות ולאן לפנות. אני משערת שנזק רב יותר נגרם באופן כללי מזהירות וחשדנות מאשר מאכילה אינטואיטיבית של גוף חופשי.

מיכל, איזה עונג גורמות לי המילים שלך. איזה כיף.

אני לא רואה שום דרך בה אני לא אוכל גם סוכר, גם דגנים וגם שומן. אני ארעב.
שוב חוזרת ומציעה לא לפרק את המזון לחתיכות. וגם מציעה לא לרעוב. וגם מציעה לחשוד בגבינות ולנסות שומנים אחרים.
לא יודעת אם יש לך כוחות כרגע בלי הלחם לנסות להוריד לכמה ימים את הגבינות. תראי מה זה עושה לך ותדעי.
יכול להיות שאחר כך תחזירי אותן גם אם זה יעשה לך טוב. אבל לפחות תדעי איפה יש בעיה אם היא שם.
לי, גבינות שמנות ומפנקות עושות פצעים על כל המצח. שלושה ימים בלי והפצעונים נעלמים בלי שום קשר למה עוד כוללת התזונה.
לעומת זאת, חמאה איכותית (נגיד, האורגנית של הרדוף) לא עושה לי את זה. לא שיש לי על מה למרוח אותה אבל לפחות ניסיתי ואני יודעת.

אולי יתאימו לך יותר ירקות בתנור? מה עושה לך בטטה? או דלעת?

ואם כבר אז כבר, אני רואה עכשיו שמה שכתבתי לתמר על גמילה והתמכרות מאוד רלבנטי גם כן.
מישהו קבע מתישהו שמכורים שנגמלו מוטב להם הרחק מהפיתוי.
והקביעה הזו, שהיא אקסיומה ידועה, מונעת מאנשים לחפש דרכים אחרות (כמו תהליכי מודעות ביחס לחומר הממכר) כי הרגילו אותם לחשוב שמה שהם לא יעשו זה לא יצליח ושטיפה אחת קטנה תהרוס להם הכל.
ואם מתנסים אז זו התנסות "חלשה" מתוך תחושה של כישלון ידוע מראש.
זה ידע שייצרו אותו בעמל רב אבל יש לו גם פוטנציאל מחליש. ומה אם לי מכולם יש דווקא את היכולת הקסומה לעמוד מול החומר הממכר בלי להתכופף? האם יש לי בכלל סיכוי לגלות את זה?
זה כל כך מרפה ידיים בעיניי... זה עוד סוג של הפחדה. ובכלל לא מעניין אותי אם זה עובד בשביל מיליארד בני אדם. אני יכולה להיות שונה.

הדף הזה הוא פנטסטי. כמעט כל יום אני קוראת אותו ולומדת ומזדהה וחושבת...
אני אולי לא כותבת כל כך הרבה כמו שהייתי רוצה, זה קשה לי משום מה,
אבל חשוב לי לעדכן אתכן, לאחר תמיכתכן הרבה לפני כמה שבועות, שהדברים הסתדרו, במידה רבה תודות לדברים שנכתבים כאן.
הדברים כאן כל כך חשובים.
תודה לכולכן שאתן לא מפסיקות להתדיין כאן.

אמא נוסעת , את פנטסטית בעצמך. כל כך משמח מה שקורה אצלך.

אני חושבת על זה שאחרי ה"חיוניות" וה"לוכל" הגיע תורם של שני מושגים נוספים שלי קל ונעים לעשות בהם שימוש.
הראשון הוא "גוף חופשי". אני נזהרת כאן אבל מהמרת בכל זאת על גוף שאין בו חומרים ממכרים במשך שבוע.
יכול להיות שזה נכון באמת רק אחרי הרבה ניסיונות. אצלי הגוף החופשי מתחיל לתפקד אחרי שלושה או ארבעה ימים בלי חומרים ממכרים.
כלומר, גוף חופשי במשך X זמן הוא גוף שיכול להסתמך בקלות רבה יותר על חשקים ועל אכילה אינסטינקטיבית.
השני, מנגד, הוא "גוף שבוי". גוף שמתפקד עם ממכרים. על אף ש"שבוי" היא מילה מאוד קשה יש לה גם אופק. אפשר להשתחרר.
ואף רצוי

מבקשת עזרה ממי שיש לה חשק לדייק את ההגדרות האלה או לשנות אותן. זה הכל לגמרי לא מבושל וטרם התאהבתי בזה

שליחה על ידי ממ* » 15 יוני 2011, 09:45

יש משהו בהמלצה שלך שלדעתי חורג משיתוף בניסיון ובמידע
במבי יקרה, אני לא סבורה שגוגוס חרגה מהטרמינולוגיה והרטוריקה המקובלת בדף. לכולן ברור מה המעמד של כל העצות וההמלצות. הן ניתנות על ידי נשים חושבות שחולקות תפיסה תזונתית די דומה, ועשו ניסויים שונים. ואין פה אווירת סמכות של ידע, אלא של דיון.
הסמכות היחידה שיש היא, אם כבר, ליונת, שלא באשמתה. מרוב שמייחסים לה סמכות היא גררה אותך לוויתור על עוגיות הבוקר ולמשבר קטוגני

ממ, לשמחתי אני לא שייכת למגזר של "נעשה ונשמע". וכשאני בוחנת רעיונות אני עושה את זה על אחריותי. ליונת אין שום קשר או אחריות, מעבר לזה שיצא לי לשוחח איתה ואני מחזיקה ממנה בעלת ידע ודעה שמעניין אותי לבדוק (ולפסול באופן ספיציפי במקרה הזה). אפרופו העוגיות שלי - לא חזרתי אליהן, לא בא לי על עוגיות בבקר רוב הזמן לאחרונה.

לגבי תפיסתך את הדברים - אני רואה את זה אחרת. אבל אני מסתפקת בלציין את זה, לטובת מי שאולי זה יעניין אותה/ אותו. אין צורך להיכנס על זה לדיון או לויכוח. זה לא שמישהו צודק. יש דעות ואפשר להשמיע אותן. לדעתי עידוד להתעלם מאותו פיזיים קשים, באמצעות קשב לחשקים ולגוף "חופשי" ולא פניה במקביל למקורות ידע אפשריים - הוא משהו שעושה לי חריקה שאני חייבת לציין אותה. בעיניי זה כן ניו-אייג'יזם. אני כמובן מקבלת את זה שעבור אנשים אחרים זה עובד אחרת. לטובת אלה שכן מתחברים לזה - כדאי להשמיע עוד דעות. זו דעתי.

במבי, אני תמיד בעד דעות נוספות. ואני ממש לא מרגישה בוויכוח איתך. הדברים שכתבת היו דעה אחרת, אבל במהות שלהם ביטאו אי נוחות עם הדעה שלי ולכן ראיתי לנכון להגיב.

עידוד להתעלם מאותו פיזיים קשים, באמצעות קשב לחשקים ולגוף "חופשי" ולא פניה במקביל למקורות ידע אפשריים - הוא משהו שעושה לי חריקה שאני חייבת לציין אותה

חשוב לי להבהיר - אני ממש לא בעד התעלמות מאותות פיזיים קשים. להפך. אני בעד לשים אליהם טוב טוב לב ולהבין שהם לא כורח המציאות. להבין שמשהו משובש. אם ניסיון להקשיב לגוף ולמצוא דרכו פתרון לא יצלח גם אני אפנה למקורות ידע. אבל בשבילי, היכולת לפתור בעיות בעצמי בלי גורמים חיצוניים, מעניקה הרבה מאוד עוצמה, ובמעגליות שכזו מגדילה את האמון שלי בעצמי ואת הביטחון שלי בתקשורת עם הגוף. ואגב, זה לא רק תזונה. לפעמים צריך יוגה ממוקדת. לפעמים מנוחה וכו'.

מקפיץ לי אבחנה חשובה לראש - הרי אני מלאה בידע תזונתי. זה משהו שאני חוקרת אותו ברמה האישית כבר הרבה מאוד שנים. כלומר, אין פה פעולה שהיא באמת נטולת ידע. החלק הנטול ידע קשור רק בדבר אחד - קבלת החלטות בזמן אמת. משהו שעונה לשאלה המאוד ספציפית "מה לאכול עכשיו "
לזה כיוונתי כשאמרתי שאני מאוד בעד ידע. מעבר לתועלת האישית זה פשוט תחום מרתק, אין מה לומר. היסטורית, פיזיולוגית, כימית... הכל מעניין.
אבל כאשר אני נדרשת לענות על השאלה הבסיסית "מה לאכול עכשיו" אני פשוט אוכלת מה שבא לי בלי לשבור את הראש (אם אני במצב של גוף חופשי) ובלי לחפש ידע.
אם יצאתי ממצב של גוף חופשי סביר שכל מיני דברים יתערבבו לי בהחלטה הבסיסית הזו. לשמחתי הרבה אני יכולה להעריך שחלק מהם יהיו כל פיסות הידע שצברתי עם השנים. חלקן נרכשו ממש בדף הזה והן טריות. הרי מה אני עושה פה בכלל? לומדת. מתנסה ולומדת מעצמי ומאחרות.
זו אנטי תזה לניו אייג'. זו למידה מתמשכת, שיטתית בחלקה, ורצופה. פשוט הסמכות העליונה בלמידה הזו היא הגוף אבל אני לרגע לא משלה את עצמי שהוא לבד בעניין הזה.

אגב, כדי לתת ליונת את הקרדיט הראוי - בהתייעצות שהיא אופליין לדף הזה, העצות שהיו לה היו מאד מועילות והסתמכו על הרבה ידע שהיה חסר לי. אבל לי לקח זמן להבין אותן, כי לא היה לי ידע בתחום, ולקח לי זמן מיותר להבין את ההסבר הביולוגי ואת העצות הפשוטות שהיו יכולות לעזור לי. בסופו של דבר כמו שאמרתי האחרית היא עלי - להתנסות, ללמוד שכדאי להעמיק ולדעת יותר וגם זה שחתכתי בכל זאת בזמן שבו הבנתי שאין מצב שאני מושכת את זה עוד דקה.

אם יצאתי ממצב של גוף חופשי סביר שכל מיני דברים יתערבבו לי בהחלטה הבסיסית הזו.

טוב שכתבת את זה, כי זה מחדד לי את מה שהפריע לי - את לא יכולה לדעת אם מישהו אחר במצב שאת קוראת לו "גוף חופשי". ואני גם לא בטוחה שיש דבר כזה גלובלי, שאחרי X ימים הגוף חופשי (שזאת אגב נוסחא שמסתמכת על חוויות אישיות ופרשנות אישית).

לגבי השאר - אני מבינה את נקודת המבט שלך.

אני אוהבת את הרעיון של גוף חופשי, אבל בספק אם שבוע אכן מספיק. בנסיבות מסוימות. אני אסביר.

אני חושבת שגוף חופשי צריך תודעה חופשית (וזו, גבירותיי, אכן אמירה ניו-אייג'ית). רק על עצמי אני יכולה להעיד. כשאני מתחילה שינוי תזונתי מתוך שמחה ומתוך אמונה ביכולת שלי, זה הולך.
ואז יש משהו מלא הומור ושמח בשיח שלי עם עצמי. קצת מזכיר את פו הדב כשהוא תוהה מה בא לו עכשיו ועונה לעצמו שדבש, כמובן.

אז לא בא לי דבש בכלל, אבל אני יכולה לחזור בלב שלם אל חדוות האכילה. והחדווה הזו מעוררת את האינסטינקטים שלי. זה כמו שאוכל לא טעים מבחינתי שווה ערך לאוכל מזיק.
ואגב, אני בטוחה שאני לא היחידה. אני אפילו משוכנעת ברהבתנות רבה שזה משהו אבולוציוני והדרך הכי טובה לדעת מה את צריכה, זה מה טעים לך. לא מונחה חשקים, אלא מונחה טעם.
אנינות אפילו.

אנינות אומרת שאת לא תאכלי אוכל תעשייתי, כי באמת, ברגע ששמים לב, יש לזה טעם של קלקר. וזה אומר שתשימי לב להבדל בטעם בין בטטה אורגנית ללא אורגנית. כי באמת, האורגניות מתוקות יותר. ואת לא תאכלי פיצה האט, אלא אם כן את במסע הרס קטנטן, כי בחי אלוהים, זה ממש לא טעים. ואנינות מבחינתי אומרת שאני בהחלט אסטה מה"חוקים" שלי בשביל משהו שווה באמת. משהו שעשוי מחומרים טובים ויותר מזה, שהושקעה בו מחשבה ויצירתיות והבנה בטעמים וניואנסים.

זו חדווה! זו שמחה! והינה בא עוד טיעון ניו אייג'י: אז להשפעה הפיזית של החומרים יש פחות משמעות.

את לא יכולה לדעת אם מישהו אחר במצב שאת קוראת לו "גוף חופשי"
מסכימה לגמרי. אני כן יכולה לעודד אחרים לבדוק האם הם במצב כזה, ולכן יכולים לסמוך על האינסטינקטים שלהם.

אני גם לא בטוחה שיש דבר כזה גלובלי, שאחרי X ימים הגוף חופשי
אין גלובלי. אני מסכימה. אבל יש דבר כזה גוף חופשי. ואם היתה קבוצת מחקר ראוייה היה ניתן לבדוק את הממוצע והשונות שלה ולהסיק מזה משהו.

נוסחא שמסתמכת על חוויות אישיות ופרשנות אישית
למה את מתכוונת?

מיכל, מאוד אוהבת את מה שכתבת. גם את הניסוח העולץ וגם את רוח הדברים כי גם אני חושבת שיש לזה המון חשיבות.
אני חושבת שכל מי שנמצאת בסיפור הזה מספיק זמן יודעת שאין שום אפשרות לצעוד את כברת הדרך הזו בלי שמחה ובלי שטעים.
רואה לנכון לחדד דבר אחד חשוב - כמו שהטעם משתנה ביחס למזון תעשייתי כך הוא יכול להשתנות גם ביחס למזון טבעי.
הסתמכות רק על הטעם לא תוביל אותנו רחוק בהתחלה כי אצל רבים רבים כל המלוח המעובד באמת יותר טעים מסלט ירקות טרי.
אני מכירה אנשים שפשוט לא מסוגלים לגעת בפירות וירקות. זה מגעיל אותם. אם הם יסתמכו רק על הטעם הגוף שלהם לעולם לא יחווה את המצב הזה של "גוף חופשי". זו דוגמה קיצונית אבל היא ממחישה את הטענה שעניין הטעם לא יכול לעמוד לבדו. הוא תנאי הכרחי אבל לא מספיק.

אהלן גוגס, עוקבת בשקט פה מהיציע...מענין פה. עד עכשיו לא הרגשתי צורך להשמיע קול.
רציתי לשאול- האם את שותה אלכוהול? אני מאד נהנת מכוס יין אדום (או שתיים) בארוחת ערב. מתענינת איך זה יושב לך? לי זה דווקא יושב טוב- אעצב מאד להיפרד.
ובצהוב כתוב: ההסכמה כוללת בתוכה, את אי ההסכמה- לפרטיה (נוגע לי לדיאלוג שאת מנהלת עם במבי ק)

הי צופה, כיף שאת משמיעה קול. וגם שמחה שאת חווה את הדיאלוג ביני לבמבי ככזה ולא כוויכוח.

אלכוהול - אני מאוד אוהבת ויש לי גם קיבולת מרשימה. ניסיתי להגיע לגוף משוחרר עם אלכוהול ולא הצלחתי. אני מודה שלא ניסיתי לדבוק רק ביינות אדומים משובחים ואורגניים. יש לי חיבה עזה למרטיני ושאר שכאלה.
כשהגוף שלי היה משוחרר קרו לי שני דברים. 1) ממש נעלם לי החשק לאלכוהול. 2) כששתיתי אלכוהול הרגשתי שאני עושה את זה כי יש לי זיכרון נעים אבל זה לא היה לי כל כך נעים.
התוצר של זה הוא שאני ממעטת מאוד לשתות. כיום זה עושה לי קצת בחילה אפילו לדמיין את זה. כשאני שותה זה בכמות קטנה מאוד ובהקשר חברתי.
אם אני חורגת זה לרוב יהיה כמו עם בשר או מבושל - כאשר זה משהו משובח מאוד שנראה לי שווה את זה. אם הגוף שלי שבוי אני שותה יותר כי זה פחות מפריע לי.

תודה על השאלה. בטח רלבנטי לעוד קוראות. בעיניי זו התפתחות מבורכת. גם בגלל שאני שותה פחות ובררנית יותר וגם בגלל שזו עבורי עוד אינדיקציה לזה שהעסק אצלי עובד. אלכוהול זה לא בדיוק משהו חיוני.

מרגישה מעולה!
יש לי אנרגיה וחיוניות כמו שלא היתה לי שנים.
אני זוכרת תקופה כזאת כשעשיתי ויפאסאנה לפני שנים. מין תחושה שיש
לי הצצה אל האמת.
נשמע מוזר נכון??!! אבל זה באמת ככה. כאילו ירד לי מסך מהעיניים.
בבדיקות דם שעשיתי לפני כמה שבועות הסתבר שיש לי איזו בעיה עם אחד מתפקודי הכבד.
יכול להיות שהחולשה נבעה מזה. לא יודעת. זה משהו שאני סוחבת מהקיסרי לפני שמונה חודשים.
גם אז פתאום צצה לה הבעיה הזו.
וגם אני מאוד מנסה להקשיב לעצמי. אתמול הכנתי למשפחה טופו. הרגשתי שזה מתאים לי, ככה לא בישול
אז אכלתי חתיכה קטנה וזהו.
חוצמזה הכל חי וחיוני וקליל (ובמציאות חיי הקשה כרגע זו פשוט מתנה).
אני גם כל הזמן שבעה. באמת. לא זוכרת תקופות כאלו בחיים שרוב הזמן אני חשה
סיפוק כזה.

קוסמת... איזה יופי לשמוע. וואו. נשמע שאת הולכת על ענן.
רוצה לספר מה עשית בסוף ששיפר כך את המצב?

שליחה על ידי ממ* » 15 יוני 2011, 15:36

ממ, לשמחתי אני לא שייכת למגזר של "נעשה ונשמע". וכשאני בוחנת רעיונות אני עושה את זה על אחריותי. ליונת אין שום קשר או אחריות, מעבר לזה שיצא לי לשוחח איתה ואני מחזיקה ממנה בעלת ידע ודעה שמעניין אותי לבדוק (ולפסול באופן ספיציפי במקרה הזה).
אוי במבי, אני ממש צחקתי. ברור שאת אשה לחלוטין לא עדרית, ונשמעת כלא צייתנית כלל וכלל. חשבתי שזה ישעשע אותך. מתנצלת אם לא. כל הכבוד על הניסוי שערכת, ועקבתי אחריו בעניין.

אפרופו העוגיות שלי - לא חזרתי אליהן, לא בא לי על עוגיות בבקר רוב הזמן לאחרונה.
זה מעניין! הן היו נקודת כובד בתזונה שלך. אז מה במקום? כדורי התמרים?

אררררר....

היום הזה לא הולך כל כך. רק שטחתי פה מניפסט על אוכל טעים וכבר חרגתי מהצהרתי.

אכלתי נקניקיות! (תנועות הקאה, מבטי הלם, רגע של בחילה.) אמנם של טבע עוף וללא חומרים משמרים, אבל נקניקיות, זה לא אוכל כל כך טעים ואנין...

פשוט - אין אוכל בבית, יש לי המון מה לעשות, חזרתי מאימון והייתי חייבת לאכול צהריים. אבל נקניקיות. נקניקיות!

מאז אני רק מחפשת את האוכל שיחפה על זה. אבל האמת שכלום לא עוזר. כלום! לא שומשום, לא שוקולד 100% קקאו, לא מלפפון. הנקניקיות החיוורות האלה יושבות לי בנשמה.

אני רוצה להצהיר הצהרה ושאלוהים יעזור לי: ביום ראשון אני מנסה חמישה ימים ללא קפה אבל מתוך מטרה להיגמל. נראה לי שאני יכולה לו. רק האיש שלי יהיה נורא מאוכזב, כי קפה זו אהבה משותפת שלנו.

מיכל יקרה, שיהיה לך בהצלחה. גם לי נראה שאת יכולה לו. ולמה שהאיש יהיה מאוכזב? שיצטרף אליך לפרידה הזו ותמצאו ביחד אהבה חדשה.
אפשר אפילו ממש לשיר לו: אתה צריך אהבה חדשה אה אה אה....
אה, וגם, עזבי אותך מאלוהים. תסמכי על עצמך. ממבט סביב הייתי אומרת שאלוהים כנראה יהיה עסוק בקרוב בדברים אחרים

מבטיחה להיות כאן איתך בזה. בדקת שזה זמן טוב? בלי יותר מדי מחוייבות ועניינים? אישית, הייתי מפילה את ההתחלה דווקא על סוף השבוע. זה מה שעשיתי כשאני נגמלתי מקפה ומצאתי את זה מועיל.

היה לי אחלה אחלה אחלה יום. וכדי לשפר אותו עוד יותר אני הולכת לעשות יוגה.
אכלתי נפלא ואני גם מרגישה ככה. חיוני להפליא.

רוצה לספר מה עשית בסוף ששיפר כך את המצב?
לא עשיתי כלום. פשוט המשכתי עם החי בלבד.
מתחוורים לי כל מיני דברים ואני שמה לב איך אני נהיית מותשת למשל
אחרי ויכוחים, או אחרי שהבנות שלי רבות.
לא תמיד קשור לאוכל.
ואולי זה היה מין שוק כזה וככה הגוף הגיב. לאיודעת...
אני רק יודעת שיש לי איזו צלילות שמאוד קשה לתאר במילים.
והמרגיעון המופלא - "בגן העדן הזה יש יתושים".
מצחיק.זה ברור לי שמתישהו תהיה לי נפילה. מקווה שיקח לה זמן להגיע כדי שה"טוב" הזה
יתבסס בצורה כזאת שיהיה לו קשה להעלם...

הן היו נקודת כובד בתזונה שלך. אז מה במקום? כדורי התמרים?

חייכתי, כי זה ממש לא היה נקודת כובד. פשוט על זה בעיקר דיברתי, כי לא מצאתי מה שיחליף את זה. מה שבינתיים קרה זה שאחרי שחזרתי לתזונה שלי, ירד לי החשק בחלק מהפעמים למוצרי בצק. אני כן אוכלת לחם, אבל ממש לא כל יום (גם לפני כן לא, אבל אז העוגיות היו כמעט כל יום). אני לא ממש יודעת מה מחליף את זה, כל פעם משהו אחר. למשל, עכשיו לא הייתי שבוע בעבודה, ואז הרעב בוקר שלי מתאחר - כי אני קמה פחות מוקדם ונכנסת לאקשן פחות מוקדם ורעבה יותר מאוחר - ובשעות האלה (נניח סביבות 9 וחצי-עשר) אני כבר יכולה לאכול קצת יותר. אז כשהייתי אחרי הניתוח בהחלמה - בן זוג שלי הכין לי מין קערית כזו עם פרי חתוך (תפוח, אגס), קוואקר וטחינה (אולי קצת סילאן לפעמים). היום למשל הלכתי מאוחר לעבודה, אז בסביבות 10 אכלתי שתי פרוסות קלויות עם גבינת עיזים קשה, פלפל שחור ועגבניה (שהוא הכין, טעים), אבל זה כבר השביע אותי כמעט עד הערב - אז הארוחה הבאה כבר היתה בערב. בימים אחרים אכלתי פרי בעבודה - הרגשתי שאני דווקא חייבת משהו טרי ורטוב. בימים אחרים תמרים, שקדים וקשיואים. ולפעמים כן עוגיות. אבל מה שבעיקר קרה זה שלא התחשק לי עוגיות בחלק ניכר מהימים. היה גם סופ"ש שנסענו לצפון - ופשוט אכלתי אגוזים וצימוקים בבקר, וארוחת צהריים מוקדמת שבישלנו ביחד עם חברים. היה כאן גם דג מלוח, כי אחרי הניתוח שלי קראתי ביום שישי כתבה בגלריה על דגים מלוחים, ופשוט נכנסתי להזיות על זה - אז בנזוגי קנה לי. אז היו איזה שתי ארוחות בקר של פרוסה לחם קלויה עם דג מלוח ועגבניה.

חוצמזה קרה שינוי משמח בקפה - מצאתי את הקפה שהכי טעים לי, ומרגיש גם הרבה פחות מזיק לי - מקניטה קצר עם איזה כף-שתיים שמנת מתוקה, והחזרתי גם חצי כפית סוכר לקפה. היום כשחזרתי לעבודה קניתי לי קפה עם חלב סויה, ולא יכולתי לסיים אותו. וזה משמח אותי כי הרגשתי שהסויה עוד יותר גרועה לי מהקפה.

והדרך הכי טובה לדעת מה את צריכה, זה מה טעים לך.
נכון מאד! וזה בעצם חוזר למה שגוגוס אומרת: ההתכוונות פנימה. גם במובן של להקשיב לעצמנו ופחות לממצאים ומתכונים מבחוץ, וגם במובן של לתת תשומת לב לפעולת האכילה ולא לעשות אותה "על הדרך" ובאוטומט.
יהיו אלה שישאלו אם אין כאן ניפוח מסוים של נושא האוכל והפיכתו למרכז החיים הרבה מעבר למה שמגיע לו. זה נכון, אבל בהתחשב בתרבות שלנו (המון זבל שמתחפש לאוכל, חוסר זמן, פתרון של הרבה בעיות דרך אוכל וכו') אני לא רואה ברירה.

יום שמתחיל בנקניקיות לא יכול להיגמר טוב.

וזה כל מה שיש לי להגיד.
ויש לי גם צרבת.

אבל מחר יום חדש.

זה ברור לי שמתישהו תהיה לי נפילה
קוסמת, כיף מאוד לקרוא אותך. זה מזכיר לי את החוויה הראשונה שלי בגמילה. יחד עם זאת, יש הבדל. אני לא ידעתי אז שהנפילה תגיע ובכלל לא צפיתי אותה. חשבתי שאפשר ככה לנצח. כשהיא באה היא התגנבה אלי ולא יכולתי לעשות כלום. אם את יודעת שזה בא אז אפשר לעשות משהו בנדון. אפשר להרחיק או לרכך וכך ליפול הרבה יותר טוב. אני תומכת נלהבת בנפילות אבל אני מאמינה שהן טובות יותר מתוך מודעות. לומדים מהן יותר ומתרוממים בקלות רבה יותר. אני לא פוסלת את האפשרות שבתרבות שלי, הלמידה האמיתית שמתרחשת בדף הזה, היא איך בעצם ליפול באלגנטיות ולקום בעוד יותר אלגנטיות.
שיהיה לך אחלה HIGH.

במבי, המודעות שלך מהממת ממש. כל כך מדוייקת.
חייבת להקשות עליך בשאלה שמעניינת אותי - כתבת
אחרי הניתוח שלי קראתי ביום שישי כתבה בגלריה על דגים מלוחים, ופשוט נכנסתי להזיות על זה - אז בנזוגי קנה לי. אז היו איזה שתי ארוחות בקר של פרוסה לחם קלויה עם דג מלוח ועגבניה.
במצב כזה, אם מה שרצית זה דג מלוח, למה את אוכלת את מה שרצית עם תוספות (לחם ועגבנייה)?
שואלת כי גם אצלי זה הרבה פעמים כך כאשר אני חושקת במשהו ולרוב התוספות (שוב, אצלי) מסמנות לי שני דברים. או שמה שאני באמת רוצה זה התוספות או שמה שמתחשק לי בעצם רע לי כי אני חייבת אותו עם משהו אחר. אז אני בעצם שואלת אם מה שרצית זה את ההרכב המיוחד הזה או שרצית רק דג מלוח? איך זה עובד אצלך?

בהתחשב בתרבות שלנו (המון זבל שמתחפש לאוכל, חוסר זמן, פתרון של הרבה בעיות דרך אוכל וכו') אני לא רואה ברירה.
מסכימה מאוד ומוסיפה שהתרבות כאן זה גם איך גדלנו לתוכה. אני חושבת שלו גדלתי אחרת ביחס לאוכל הייתי יכולה להתמודד הרבה יותר טוב עם כל הסיפור. משהו דפוק אצלי ממש מהבסיס.
סתם סיפורונצ'יק - אמא שלי הכינה לאחי סלט לפני כמה ימים והוא ראה אותה קוצצת אגוזים. אמר לה שהוא לא אוהב אגוזים ושלא תשים בבקשה וגם הסביר שהוא אוכל די הרבה שומן ממקורות אחרים ולא בא לו להוסיף. יעני, הכי מושכל וחושי שיש. גם לא אוהב גם לא זקוק. אמא שלי אמרה: "אבל זה חשוב לך". הוא חזר ואמר שהוא לא אוהב. אמא שלי התעלמה ממנו וזרקה את החופן לתוך הסלט. הכוונה הכי טובה בעולם, באמת באמת חשוב לה שהוא יאכל טוב. אבל בשורה התחתונה... לא צריך להסביר פה כלום. וככה גדלתי. אכלנו הכי טוב שיש ביחס למה שהיה ידוע אבל מתוך התעלמות די מוחלטת ממה שרצינו. ואז המוכנות שלנו להתמודד עם התרבות הזבלית הזו... נו, מה יש לומר.

יום שמתחיל בנקניקיות לא יכול להיגמר טוב.
חשבתי כך המון זמן. אבל מתישהו גיליתי שזה לא נכון. צר לי על היום שלך ועל הצרבת. אבל מציעה להחליף דיסק ולהניח שלא משנה מה קרה, תמיד יש אפשרות מילוט אם אנחנו מדברות עם עצמנו. אם את מקבלת את ההנחה שאין ממש משמעות גדולה למושג של "יום" באכילה, ושזה הרגל חברתי שמישהו מכר לנו, אז אפשר להגדיר גם יחידות אחרות או, טוב מזה, לא להגדיר בכלל.
לא לגמרי יודעת למה היה חשוב לכל העוסקים להגדיר לנו את היום כמשהו נורא חשוב, לספור את הארוחות בתוכו ולקבוע מה צריך על בסיס יומי. כאילו שזה משנה. רק לזכור שזו הנחה ושיש סיכוי גדול שהיא מוטעית.
ואז אפשר להשתחרר מהתפישה של "יום מוצלח" (גם אני שבויה בתוכה, אבל אני מנסה להשתחרר) ומשלימתה "יום דפוק".
כשזה קורה אפשר לאכול נקניקיות בהתחלה ולהפסיק כי זוכרים שאין להן שום קשר למה שבא אחר כך רק בגלל שזה קורה באותו יום.

אבל מחר יום חדש.
מה זה משנה?

(בצחוק, כן?)

מיכל, בואי ננסה את זה, מה את אומרת? פתאום אני קולטת שבכלל אין לי מושג איך מסכמים משהו ואיך מדווחים על משהו אם אין מסגרת יומית. אין לי מושגים.
אולי - טוב לי/רע לי עכשיו? זה משונה, הא?

שליחה על ידי א* » 16 יוני 2011, 07:31

שוב אין לי זמן, שוב חשוב לי לעדכן (גם לעצמי וגם כאות תודה לכן): עוד יום טוב. חייבת לציין שהייתי צריכה "לעלות על שריר" כדי לא לאכול לחם ומוצריו (-: וסוכר. אכלתי יותר פירות ממה שרציתי, אבל בסה"כ טוב.

עוד כמה שעות אני נוסעת לחופשה משפחתית עד יום ראשון. אני מתכננת ליהנות רק מדברים שאינם אוכל. זה כמו הישרדות, אבל הפוך. בהצלחה

שליחה על ידי א* » 16 יוני 2011, 07:41

ומשהו למיכל, אצלי שינוי תזונתי מצליח רק אם בימים הראשונים אני מתאמצת ומורידה למשך מספר ימים את כמות הקלוריות (אני יודעת שזו מילה גסה פה, ובצדק) שאני צורכת ובו זמנית דואגת לכך שהן תבואנה ממקור איכותי. רק אחרי זמן מה הגוף שלי מצליח לנווט לבד.

במצב כזה, אם מה שרצית זה דג מלוח, למה את אוכלת את מה שרצית עם תוספות (לחם ועגבנייה)?

כי זה מה שרציתי כמובן

דג מלוח על לחם קלוי. תקראי את הכתבה בגלריה, יש שם תיאור של הדוכן של שרי הרינג. זה מה שרציתי (וזה עוד יקרה בקרוב). אז הלכנו על הגירסה הביתית...

אני מתכננת ליהנות רק מדברים שאינם אוכל
אאוץ'... א , אני בעדך, אבל יהיה לך קשה מאוד לייצר ככה שינוי משמעותי. הנאה מאוכל זה חובה. מחזירה אותך למיכל והדברים היפים שהיא כתבה על הטעם. בלי טעם ועם תחושת קיפוח אין לתהליך הזה סיכוי. או, בהכללה, השינוי הזה לא מחזיק מעמד אם הוא תוצר של מאבק.
אני וודאית שבחופשה משפחתית את יכולה לייצר לך דברים שישמחו אותך. תבלי.

במבי, תודה. בתאבון. מקווה שתסלחי לי אם אני אוותר על הכתבה ולא אייצר לעצמי חשקים לדברים שהוצאתי מהתפריט

כותבת כאן כדי שזה יהיה בחוץ - משהו ממש הכעיס אותי היום בבוקר. אני מכירה את התחושה ויש לה פוטנציאל להפוך לאיכסה תזונתית.
ואין לי כוח לזה. אין לי רצון בזה. אני משתדלת לנשום עמוק, לעבד את הכעס כמיטב יכולתי ולא לתת לו לזלוג לאן שהוא לא שייך.
אני מקווה שהמודעות תרפד לי את הדרך.

גוגוס, זה יהיה נורא מסובך לדווח על דברים בלי מסגרת יומית.
חוץ מזה, אני עדיין כל כך נהנית מהאפשרות של הניסוי לזמן מוגבל, שלא בא לי לוותר על יחידת הזמן המגניבה הזו - ימים.

(הפכתי למיסיונרית של השיטה ואני כל הזמן מציעה לאנשים בפנים נלהבות "נו! אז עכשיו יומיים תעשה ככה וככה... אתמול הרחבתי לתחומים אחרים וסגרנו דיל, אני והבחור שלא רבים חמישה ימים. על כלום. בכלל. זה יהיה מעניין.)

אבל אני מבינה למה את מתכוונת. אני גם חושבת שזה סתם סיפור שמכרתי לעצמי. פשוט הלכנו למסעדה בולגרית בערב ורציתי לטעום כמה שיותר דברים. היה נורא, אגב.

במבי! הרגת אותי עם סיפור הדג מלוח. ויהיה קשה לאכול אותו בלי לחם, אז אני אחכה לנפילה המושכלת הבאה.

ומשהו למיכל, אצלי שינוי תזונתי מצליח רק אם בימים הראשונים אני מתאמצת ומורידה למשך מספר ימים את כמות הקלוריות (אני יודעת שזו מילה גסה פה, ובצדק) שאני צורכת ובו זמנית דואגת לכך שהן תבואנה ממקור איכותי. רק אחרי זמן מה הגוף שלי מצליח לנווט לבד

זה קורה באופן טבעי. אני גם חושבת שאחרי נפילות גדולות וממושכות, אני פשוט פחות רעבה. הגוף שלי מתאזן.
אני יכולה להפעיל שריר, אבל אני לא מוכנה לחוש תסכול. כלומר, זה בסדר להתאמץ. יש דברים בחיים שאנחנו מתאמצים עבורם, אבל אני לא מוכנה להרגיש מתוסכלת ומקופחת. ימי התסכול והקיפוח עברו להם.

אז אני מצטרפת לגוגוס הנאה מאוכל זה חובה גם בחופשה משפחתית.

תנסי להנות מעגבניות. הן נהדרות עכשיו! זו העונה של העגבניות. (תהליך הפיכתי לאייל שני עוד רגע ויושלם.)

אני והבחור שלא רבים חמישה ימים. על כלום. בכלל. זה יהיה מעניין
סופר מעניין. איזה רעיון...

אני עוד שוקלת את דרכי עם עניין הימים. אני חושבת שזה אחלה קונספט בשביל לתכנן ניסויים אבל קצת מיציתי את זה. הראש שלי עובד כבר אחרת ואני כרגע מרגישה שיש בזה משהו מכשיל עבורי. בעיקר כשהיום לא מוצלח. כשהוא מוצלח זה לא ממש משננה איך אני קוראת לו. כשהוא לא מוצלח זה הופך למנגנון שמאפשר לי למרוח את זה יותר מהנדרש.

תהליך הפיכתי לאייל שני עוד רגע ויושלם
מקווה בשבילך שיש לך תלתלים כי בלי זה...

פשוט הלכנו למסעדה בולגרית בערב ורציתי לטעום כמה שיותר דברים. היה נורא, אגב.
הזכרת לי משהו.

גם אני מהמפלגה של "לטעום כמה שיותר דברים". נגיד באירועים וזה. הכל מושך אותי, הכל מסקרן אותי!
עכשיו זה כמובן במגבלה של "בלי גלוטן" אז זה כבר מנפה.

אבל לא מזמן הייתי בסדנה עם אוכל אלוהי שהוכן על המקום, כולל השתתפות שלנו. אוכל צמחוני אורגני (היה גם לחם שאור ביתי ופוקצ'ה ביתית טרייה שהוכנו במקום... אל תשאלו כמה כוח רצון צריך לעמוד בפני זה... ).
בקיצור, בארוחה הגדולה והמגוונת, אני כמובן טעמתי מהכל. בסוף אכלתי מתוך זה יותר ממה שאהבתי, אבל טעמתי.
ואחר כך הרגשתי לא טוב.
ממש לא טוב.
והבנתי שאני חייבת לאכול רק מה שאני יודעת שיתאים לי.
ובארוחה הבאה, נמנעתי מרוב הדברים שהוגשו! ממש בחנתי את המרכיבים ביני לבין עצמי, ניחשתי ניחוש מושכל במה אסור לי לגעת, ואכלתי פחות או יותר שלושה דברים מתוך יותר מעשר מנות שהוגשו שם לבחירתנו.
והרגשתי מצויין!
אכלתי רק את מה שידעתי מראש שיתאים לגוף שלי, וישתלב זה עם זה, ואת כל השאר - מסקרנים ומושכים ובריאים והכל - פשוט השארתי בצד!

הרגשתי שממש עליתי קומה בהתפתחות שלי.
והתוצאות הוכיחו שצדקתי. היה הבדל אדיר בין ההרגשה בגוף אחרי הארוחה הראשונה ואחרי הארוחה השניה.
זה לגמרי מתחבר לי עם כמה שהגוף שלי מרגיש מעולה מארוחה שכוללת אך ורק כמה פרוסות של ברי צרפתי. זהו. בלי כלום.

אני צריכה להיזהר מהרצון "לטעום הכל". זה לא טוב לי.
חשוב לזהות מה כן ומה לא, ומה שמכיל מרכיב שאני כבר יודעת מראש שלא טוב לי - לא לנסות. גם אם יהיה טעים, יהיה לזה מחיר שאני לא רוצה לשלם יותר.

בשמת, וואו. הבאת אותה. הכי מפרגנת ל
הרגשתי שממש עליתי קומה בהתפתחות שלי.
ממש נשמע ככה. איזה כיף לך. ובכלל, איזה כיף להבחין בתנועה שלנו קדימה.

שאלה אחרת לי אליך כחובבת חמאה - אני שוקלת להכניס בחזרה הביתה את החמאה בשביל הילדים.
מחפשת משהו שאני שלמה איתו. בינתיים מצאתי את האורגנית של הרדוף. יש עוד אורגניות אחרות? משהו שמרגיש פחות תעשייתי?
אני מרגישה שאני מחפשת משהו עם צבע אחר ועם מרקם אחר... צהוב יותר ורך יותר. שלהם מאוד לבנה וקשה. למה הצהובות נראות לי מוצלחות יותר? יש בזה משהו?

וחוץ מזה, אח, כמה שאני אוהבת מודעות. וטובה ממנה, מודעות שבאה לידי ביטוי חיצוני כלשהו.
זה ממש הועיל מה שכתבתי. ממש ממש.
פירקתי לאט לאט את הכעס. אני עובדת ממש טוב ויוצאים לי מתחת הידיים דברים ממש טובים.
אני יודעת שכאשר אני אחזור הביתה האוכל בכלל לא יהיה ערוץ לפרוק משהו.
אהההה. ככה נשמעת אנחת רווחה.

חמאה: משתדלת לקנות תוצרת חוץ. צרפתית, הולנדית, אירית, דנית.

סתם מהסופר?

סתם מהסופר?
כן.

אירית! אירית! הכי טעימה, הכי "חלבית" בטעם, הרבה יותר טובה מהצרפתיות והדניות (לא חושבת שמכירה הולנדיות).
מקום שני, במרחק ניכר, פרזידנט.

אבל לא בשביל זה נכנסתי, אלא כדי לתאר התמודדות מלפני כמה דקות.
אוכלת שאריות תבשיל מלפני כמה ימים. כבר לא נשאר הרבה, ובעצם אני מתכוונת לגמור הכל.
לקראת הסוף מרגישה את המכה הקלה הקיבה שמבחינתי היא הסימן הראשון לשובע. מפסיקה לאכול. עכשיו מה? הרי נשאר ממש מעט. וזה טעים. אבל אני שבעה. מחכה קצת. מגלה שבלי לשים לב אני לוקחת "עוד כף קטנה" ואז עוד אחת. מה יהיה?
קמה בנחרצות מהשולחן ועוברת לחדר אחר.
עברו 5-10 דקות ועכשיו ברור לגמרי שאני שבעה, ופחתו הסיכויים שאני אחזור לזה.
נצחון קטן על האוטומט.

לעומת זאת, בהתמודדות עם סיטואציות כמו זו שתארה גוגוס במילים משהו ממש הכעיס אותי היום בבוקר. אני מכירה את התחושה ויש לה פוטנציאל להפוך לאיכסה תזונתית אני עדיין נכשלת. שלשום משהו ממש הכעיס אותי, ומצאתי את עצמי קונה (אבוי) חבילה של ארבע עוגיות אוריאו ובקבוק פראפוצ'ינו של סטארבקס. ועם זאת, הפראפוצ'ינו האמור היה מגעיל עד כדי כך שאחרי שתי לגימות זרקתי אותו לפח. נשארו העוגיות, ונבלעו עד תום. אולי בפעם הבאה אצליח
לנשום עמוק, לעבד את הכעס כמיטב יכולתי ולא לתת לו לזלוג לאן שהוא לא שייך

אוכלת שאריות תבשיל מלפני כמה ימים. כבר לא נשאר הרבה, ובעצם אני מתכוונת לגמור הכל.
עוברת, וואי, וואי, איך שאני מכירה את זה. הפתרון שלי הוא פשוט לזרוק. ברגע שהמחשבה עוברת לי בראש במצב כזה, אני קמה וזורקת ולרוב ממש מאושרת אחרי זה.
ובכלל לא אכפת לי אם מישהו אחר בבית היה עשוי לאכול את המעט שנשאר. הרי זה לא יגיע לפה שלו, זה יגיע לשלי, ואני לא רוצה. מן מלכוד 22 שכזה.
אבל אני מודה שמה שעשית שם אותי בכיס הקטן כי בעצם נשארת במודעות ומצאת פתרונות. אז מוריד בפנייך את הכובע ו מאחלת לך עוד מיליון התמודדויות מחזקות כאלה.

נצחון קטן על האוטומט.
נצחון גדול.

בנוגע לכעס, קודם כל מסמנת לך משהו חשוב שאת מפחיתה מערכו - אחרי שתי לגימות זרקתי אותו לפח
לא יודעת איך את, אבל אני, בתוך איכסה רגשי, גומרת מה שקניתי כי אני בכלל לא מרגישה בטעם. בכלל לא מתעכבת עליו.
אז יופי לך שהיית בתוך זה, שהרגשת וגם שעשית מעשה. לא דבר של מה בכך.
וגם מאוד משנה כמה זמן עובר בין הרגש שעולה לבין מעשה הקנייה כי בזמן הזה קורה הכל - בזמן הזה מתקבלת ההחלטה לא לתעל את זה לשם.
כשאני מוצפת אני משתדלת בכוח לחשוב על האוכל כי אני יודעת שזה הערוץ המיידי שלי. והרבה פעמים זה עוזר כי זה כבר בתודעה שלי.
ואם זה לא עוזר ואני בכל זאת עם לוכל ביד אז המחשבה הראשונית, וההתעלמות ממנה, מגבירות את העליבות של הסיטואציה.
וזה נרשם אצלי לפעם הבאה ומקטין את הסיכוי שזה יקרה שוב.

קודם כל מסמנת לך משהו חשוב שאת מפחיתה מערכו
את צודקת. פשוט לא ציינתי את זה, אבל שלא יהיה לך שום ספק שזה לא היה "ככה סתם", ואפילו הדבר הזה לווה במודעות ובשבירת האוטומט.
ככה, לאט לאט.

בזמן הזה מתקבלת ההחלטה לא לתעל את זה לשם
בגלל שאני מרגישה שתביני על מה אני מדברת אני תוהה בקול רם: הרי האכילה ברגע כזה היא "דווקא". אני אראה להם, לכולם, אני אוכל עכשיו דברים איומים ונוראים ו(הוצאת לשון) להם! איך מתגברים על התחושה הזו? הרי היא כל כך מופרכת ולא רציונלית בעליל, שאין סיכוי שהיא תקשיב לקול ההגיון, אז איך אפשר לדבר אליה?

אני מבינה לגמרי אבל המנגנון שלי עובד אחרת. ה"דווקא" שלי הוא לא "להם". הוא לעצמי. אני אומרת לעצמי "לא אכפת לי מכלום, נמאס לי להתאמץ, כל זה לא חשוב ושימות העולם".
את יודעת מה, זה לא משנה בכלל מה אנחנו אומרות. הפואנטה אותה פואנטה - אמירה שמצדיקה מראש עשייה.
אני רק יכולה לומר לך מה אני עושה כשזה כן מצליח. אני נותנת למחשבה הראשונית למלא אותי אבל לא זזה. ממש פיזית לא זזה לשום מקום. ואחר כך אני נשמת עמוק מאוד וחושבת בכוח מחשבה אחרת.
לפעמים היא נשמעת ככה: "אני לא רוצה את זה אני לא רוצה את זה אני לא רוצה את זה". לפעמים אני נאנחת בכבדות והולכת לקחת משהו טעים ומזין כדי לצאת מהלופ. לפעמים אני יוצאת מהבית לצעוד בלי כסף.
האחרון הכי מועיל אבל גם הכי בורח כי אני לא יכולה לקנות כלום אז אני משלימה סיבוב בלי לקנות כלום ומרגישה נורא חזקה למרות שבעצם כפיתי על עצמי תנאים של הצלחה.

או קי, הבנתי מה אני עושה שעובד - איך אפשר לדבר אליה? - לא לדבר אליה. להקשיב לה במלואה ואז לפנות למקום אחר. לדיבור פנימי אחר שבכלל לא עונה לה אלא מייצר משהו חדש או לעשייה אחרת.
הועלתי, או שאמרתי את המובן מאליו שלא עוזר בכלל אלא רק יותר מבאס? שואלת ברצינות. אם זה לא מועיל לך אפשר להמשיך ולחשוב הלאה ולפרק את זה עד שנגיע למחשבה מועילה. זה תמיד בהישג יד.
וטוב ששאלת. מאוד עזר לי להבין מה אני עושה. אף פעם לא פירקתי את זה ככה בשביל עצמי.

טוב, תשמעו, אני במשהו טוב. כבר שבוע שלם אוכלת נהדר, חי ומזין, בכמות מתאימה. לא מרגישה כמעט אף פעם רעבה מדי או מלאה מדי. הכל במקום.
משתפת, כי יכול מאוד להיות שזה קשור, שאני עושה יוגה עמוקה כמעט כל יום. יוגה מושקעת שמחייה אותי כל פעם מחדש. ולשם שינוי, ובניגוד לכל מה שקרה לי פה מתחילת הדף, אני עובדת היטב. אני חושבת שזו פעם ראשונה מזה שנים שאני מצליחה להחזיק את כל שלוש המשימות שלי באוויר.

נקודה למחשבה - במסגרת ברטר מגניב נפגשתי כבר פעמיים עם חני בונה והיה לי איתה ממש תענוג. שיחות טובות ומחזקות שעובדות על ההערכה העצמית שלי ועל ההלקאה העצמית שלי. יצאתי עם שפע תובנות חשובות ויש סיכוי גבה שזה הזניק אצלי משהו.

היום אחה"צ אירוע במסעדה שווה ביותר. מסמנת קו אדום - בלי בעלי חיים גדולים ובלי גלוטן. מוכנה לוותר על פירות ים, סוכר (כי תמיד יש ברטבים), בישול וטיגון. נראה איך ילך לי.
וגם זוכרת את הדברים המהדהדים של בשמת - המטרה זה להרגיש טוב גם אחר כך אז אם משהו מאותת לי שלא כדאי אני אוותר.
סוף שבוע מקסים לכולכן.

עוברת, משהו הפריע לי אז קראתי שוב את הדברים שלך. אני הולכת לכתוב משהו קצת מעצבן אז אם לא בא לך על זה תרגישי חופשייה לגמרי למחוק.
הדברים שכתבת מפוצצים בסימנים לא טובים של הערכה עצמית נמוכה ביחס ליכולת שלך ושל התעלמות מהצלחות. אני הולכת לכתוב אותם כדי שזה יהדהד לך, שתראי כמה הרבה יש.

נצחון קטן על האוטומט. - כבר אמרנו, גדול.
אני עדיין נכשלת - למרות שאת מציינת בתוך אותו משפט את הצלחת הפרפוצ'ינו המסחררת.
אחרי שתי לגימות זרקתי אותו לפח - ולא הרחבת, כאילו זה מובן מאליו.
אולי בפעם הבאה אצליח - למה רק אולי?
אין סיכוי שהיא תקשיב לקול ההגיון - מי אמר?

וזה רק על ממש מעט חומר כתוב.
למה אני כותבת את זה? בחיי שלא בשביל לעצבן. בשביל שתראי שאולי חלק מההתמודדות זה להעריך נכון יותר אל היכולת שלך על רקע ההצלחות ולהניח מראש שאת יכולה להצליח לעשות כל דבר שתרצי. וגם... שלא צריך להצליח בכל דבר ובכל זמן בשביל שתוכלי לפרגן לעצמך. זה מה שאני למדתי בדף הזה אחרי שגם לי סימנו וסימנו אז אני מעבירה לך את אותו הכדור.
אני מסתכלת על הדברים שכתבת ורואה שם הצלחה מסחררת ממש עם סוף התבשיל והצלחה אדירה עם המשקה שזרקת. את בדרך לאנשהו וכיף שם. אולי את בדרך לחצות את הנהר הזה שפעם ראית אותי בצד השני שלו?

שליחה על ידי ממ* » 17 יוני 2011, 11:23

_וב, תשמעו, אני במשהו טוב. כבר שבוע שלם אוכלת נהדר, חי ומזין, בכמות מתאימה. לא מרגישה כמעט אף פעם רעבה מדי או מלאה מדי. הכל במקום.
משתפת, כי יכול מאוד להיות שזה קשור, שאני עושה יוגה עמוקה כמעט כל יום. יוגה מושקעת שמחייה אותי כל פעם מחדש. ולשם שינוי, ובניגוד לכל מה שקרה לי פה מתחילת הדף, אני עובדת היטב. אני חושבת שזו פעם ראשונה מזה שנים שאני מצליחה להחזיק את כל שלוש המשימות שלי באוויר._
גוגוס, את נהדרת! לי ספורט מאוד עוזר להיזון מאוכל שרובו חי.

אני גם מסכימה איתך בנוגע לכדאיות שבשאיפה להתמודד עם אוכל זבלי כשהוא לידינו.
אני גם מסכימה איתך בעידוד עוברת שלא שמה לב לכמה דברים נהדרים היא עשתה.

אני ממש לא נוגעת בגלוטן כבר זמן מה. זה לא חסר לי בכלל. כמו שאמרתי, אני כנראה לא הייתי מכורה לו. אבל, אני לא מרגישה שיפור רציני בגוף. קצת פחות נפוחה, אבל עדיין בהחלט. ו... כרגיל הקפה. בימים האחרונים כל הזמן כואב לי הראש. זה גם בגלל שאני לפני מחזור. אבל בהחלט גם בגלל הקפה. אוף. אין לי שבוע שבו אני יכולה שהראש שלי יתפוצץ בזמן הגמילה. כל הזמן עובדת או עם הפיצית שלי--לזה גם לזאת לא מתאים כאב ראש

אוף. אין לי שבוע שבו אני יכולה שהראש שלי יתפוצץ בזמן הגמילה. כל הזמן עובדת או עם הפיצית שלי--לזה גם לזאת לא מתאים כאב ראש

אני גם חושבת על זה. אני במיגרנות עכשיו בגלל שירדתי לקפה ביום. אולי. לכי תדעי.

יש לי הצעה בלתי טבעית בעליל. אולי משככי כאבים שאין בהם קפאין? אופטלגין או אספירין?
אני יודעת שאצלי כאב ראש זה מין מחסום בלתי עביר. אני יכולה לתפקד בכל סוג של כאב, מלבדו.

מיכל וממ, אולי יעזור לכן משהו שאני מאוד אוהבת- קפה מפולי תמרים. יש אותו בחנויות טבע ויש בו רק 5% קפאין,
אם אני לא טועה ובעיניי הוא טעים לאללה למרות שאף פעם לא הייתי מכורה לקפה אז אני לא ממש דוגמא.
אולי שווה לכן לשלב אותו בין כוסות הקפה...
ותודה על הדף הזה, מאוד מעניין ותומך, ומה שגוגוס כתבה לעוברת אורח כל כך נכון לגבי, תודה גם על זה.

שליחה על ידי ממ* » 17 יוני 2011, 12:45

_יש לי הצעה בלתי טבעית בעליל. אולי משככי כאבים שאין בהם קפאין? אופטלגין או אספירין?
אני יודעת שאצלי כאב ראש זה מין מחסום בלתי עביר. אני יכולה לתפקד בכל סוג של כאב, מלבדו._
מיכל יקרה, המממ... את מכריחה אותי להתוודות, זה ממש מזעזע מה שאת עושה, בגללך יוציאו אותי מהדף הזה

. ממשככים עם קפאין נגמלתי לפני כמה שנים. אבל זה לא מנע ממני לבלוע הבוקר כבר שני אופטלגין ושני אקמול (ועוד היד נטויה).

מיכל וממ, אולי יעזור לכן משהו שאני מאוד אוהבת- קפה מפולי תמרים. יש אותו בחנויות טבע ויש בו רק 5% קפאין,
אנונה את חמודה, אבל בבירור את לא חברה במועדון הקפה

(וזה מצוין בשבילך).
התחליף היחיד לקפה הוא קפה. לקפאין יש השפעה פיזית מאוד מסוימת על הגוף: זהו סם פסיכואקטיבי ממריץ שגורם לגוף לשחרר אדרנלין וגלוקוזה (על ידי הכבד), מעורר ומעלה את רמת הדופמין במוח (מה שעושים כדורים פסיכאטריים, אבל הם מעייפים). אין שום דבר אחר שגורם לתופעה הספציפית הזאת. ועל כן כל העולם שותה קפה. ועל כן במבי אמרה שהיא עצובה בלי קפה. היא באמת עצובה!!

מי שאוהב קפה באמת, אוהב את המרירות והארומה והגוף של זה.
"קפה" תמרים זה לניו אייג'ים שמסתדרים עם הקוסמוס, לא לאנשים קשוחים