החלטתי להיגמל מסוכר

אני כבר נקיה שמונה ימים.
כל הכבוד! בייחוד כשההתחלה אמורה להיות הכי קשה.

אתמול הייתי בכנס בבית מלון שבו היו כל הזמן מול העיניים עוגות. בדיוק מהסוג שאני אוהבת (אני אוהבת את כל הסוגים).
הבאתי איתי פירות יבשים, פיתות מקמח מלא, קוטג', יוגורט וגם תרכיז סיידר שממנו אני עושה תה חם וגם מיץ. טחנתי הכל עד דק יחד עם הפעוט שלי ולא נגעתי בעוגות ובמיץ.
בארוחת הצהריים היה מוס שוקולד לקינוח ולא התפתיתי אפילו להסתכל עליו.
כשחזרנו מארוחת הצהריים המנחה הביא איתו שתי חבילות טובלרון ענקיות וכולם התחלקו בהן ואני, למרות שחילקתי לבת שלי ולקטן, לא נגעתי בהן, ואפילו לא ליקקתי את האצבעות.
אני גאה בעצמי ברמות מאוד גבוהות. זה מעולם לא קרה לי.

זה מעולם לא קרה לי.
זה באמת ככה. אני מאז שנגמלתי הייתי בכל כך הרבה אירועים ופשוט לא נגעתי. לא יכולה. כל הכבוד על הניקיון והקלות.

קראתי על הקשר בין סוכר לעור הפנים.
עור הפנים שלי במצב הרבה יותר טוב. אמנם אף פעם לא סבלתי מאקנה, אבל היה איזה אובך על הפנים שלי, ככה אני יכולה לתאר את זה. עכשיו הכל התבהר, אומרים לי שאני נראית הרבה יותר טוב. זה כיף כמובן.

הבאתי איתי פירות יבשים, פיתות מקמח מלא, קוטג', יוגורט וגם תרכיז סיידר
פירות יבשים וסיידר נראים לי מלאים בסוכרים לא? אני למשל לא נוגעת בדבש, פירות יבשים, גם לא בדברים ממותקים מלאכותית ולא במיצים טבעיים. הכי מתוק שלי זה תפוח

לא נכנסתי לאתר כמה ימים כל כך הרבה קרה פה!
לגבי "דרך האמן"- יש ספר כזה שמציע 12 צעדים לעשות שינוי בחיים ולהפתח ליצירתיות. אני וחברי קהילתי התחלנו לעשות את הדרך הזאת ביחד. הבסיס הוא לכתוב כל בוקר שלושה עמודים של מחשבות שקולחות מהמוח ובד"כ סתם סותמות אותו. בינתיים הפסקנו לעשות ביחד את "דרך האמן" שזה קצת חבל, אבל הדפי בוקר הם דבר מצויין שאני ממשיכה לעשות. זה עוזר לך לנקות את המוח מכל השטויות ולהתבונן בכל מה שיצא משם.

לגבי להגמל מסוכר לאט. יש בזה משהו. לי אישית מתאים יותר קפיצת ראש למים העמוקים ובלי להגיד ממחר.
ומצד שני ברמה הרגשית ההתמודדות היא קשה. אז הנה משהו הרבה פחות ממכר ואפילו בריא אבל שנותן מענה רגשי כשחייבים מידי פעם. זה גם קצת ממכר אבל הרבה פחות מסוכר וזה גם פחות זמין בכל קיוסק: פרוסה או קרקר עם שקדיה וסילאן (ללא סוכר).ימי ימי!

ועוד משהו שעוזר- להנות מכל הדברים הטובים שכן אפשר לאכול: דייסת קווקאר עם פרות יבשים וזרעונים וקצת טחינה ובננה. תבשילים משובחים...

מעבר לעובדה שרזיתי, נפטרתי מהמון בעיות מציקות במערכת העיכול, במיוחד משלשלולים כרוניים וגזים. עור הפנים שלי נראה טוב והשיער בריא וחזק.
פלוניטה- רציתי לשאול אותך כמה זמן לקח לכל השינויים האלה לקרות?

שליחה על ידי מאמוש* » 10 מרץ 2006, 20:48

הנה טיפ מהנסיון: לעבוד על התודעה על ידי שכנוע עצמי שיש מה שנקרא דבר ש"אכיל" ויש "אוכל". "אכיל" זה כל הזבל שמכיל סוכר גלוי וסמוי (כמעט כל מוצר מוכן מכיל סוכר וחומרי טעם מגרים כדי שאנחנו השוטים נמשיך לקנות אותו) ו"אוכל" זה מה שמזין את גופי נטו. כתבתי "מזין את גופי" כי התפריט שבניתי לעצמי מתאים לי וכמובן שלא בא כהמלצה לכל אחד ואחת בגלל סיבות שונות. צריך לנסות ולבדוק איך הגוף מגיב! אני אוכלת במשך היום חתיכת טופו עם ירקות חיים, יוגורט עיזים עם זרעי פשתן טחונים, פרי, לפעמים ביצה או חופן אגוזים, וירקות מבושלים שמתובלים אחר כך בטחינה גולמית (טעים, טעים...). ואחרי זמן מסוים (כחודש) אכן ההזדקקות לסוכר נעלמה לי ולשמחתי יש גם ערך מוסף בצורת העודפים שנשרו לי מבלי שארגיש רעב או חסך כלשהו (13 קילו בחמישה חודשים).

מאמוש, האם ויתרת גם על פחממות? אם לא, אלה פחממות את אוכלת? איזה סוג לחם? האם תוכלי לפרט יותר על התפריט שלך, ומי הרכיב/ה לך אותו? תודה רבה רבה

פירות יבשים וסיידר נראים לי מלאים בסוכרים לא?
תמרים ותאנים לא. הסיידר אמנם מלא בסוכרים מהפרי והוא מרוכז אבל אין בו סוכר מוסף מבחוץ. הורדתי סוכר לבן וחום. גם בפירות יש סוכר ואני אוכלת הרבה.

האם ויתרת גם על פחממות? אם לא, אלה פחממות את אוכלת? איזה סוג לחם? האם תוכלי לפרט יותר על התפריט שלך, ומי הרכיב/ה לך אותו?
רוצה גם, בדף טיפול בקנדידה יש הרבה התייחסות לדיאטה בריאותית, דלה מאד בסוכרים ופחמימות פשוטות, כולל מקורות.

מותר לי להיות באופוזיציה?

אני מורידה סוכרים בהדרגה (זו האופוזיציה) בהתמדה מגיל 18 ועד היום, גמילה פתאומית לא התאימה לי, משום מה.
הייתי קונה בחנות שוקולד, חבילה של סוכריות טופי או צנצנת מסטיקים (כמעט 500 גרם!) וזוללת וזוללת וזוללת וזוללת וזוללת.... עד שהייתי חוטפת בחילה.

את זה חתכתי חדמשמעית כשהחלטתי שזה היה תחליף עלוב לחיים מספקים. (והתחלתי לחיות, כמובן)
עברתי לממתקים פחות מתוקים: קורנפלקס רגיל של תלמה (והוא מתוק! הרגיל, לא כל העוגי-פיצי למיניהם), בוטנים מצופים.
כמה שנים אחר כך עברתי מסוכר לבן לדמררה, והורדתי את הכפיות בתה משתיים לאחת (בחיים לא האמנתי שאוכל. זה היה אחרי שחשבתי על הריון ונבהלתי מהאפשרות של סוכרת הריון).
בשבוע שעבר החלטתי שלא יהיו עוד עוגיות בבית.
חזרתי לאכול שקדים. התחלתי עם תמרים.
פירות יש, אבל לא הרבה.
אני מקציבה לעצמי ממתק "מדי פעם". בערך פעם בשבוע-שבועיים-שלושה. רק כשאני צריכה מאוד מאוד מאוד (בעצם, פעם-פעמיים בשבוע אני מרגישה את הצורך הזה ומתמודדת אתו, ומבטיחה לעצמי שאתן לעמצי את זה אם אני באמת-באמת-באמת צריכה, אבל עכשיו אפשר לחכות עוד קצת, אז רוב הפעמים אני באמת מחכה וזה עובר לי).

וזהו. דרך אגב, זה נכון ש ילדים שגודלו עם מינימום של סוכר ומלח גדלו לאנשים בריאים יותר שממש סולדים מכל הג'אנק המטורף שחבריהם אוהבים.
אני הייתי ילדה כזאת, כלומר בבית של ההורים היו רק עוגות של אמא שלי (מדי פעם) ועוגיות מהשוק למקרים חגיגיים, ולא ממתקים קנויים ולא משקאות ממותקים, ולמרות כל התקפי הסוכר שלי (וגם התקפי המלח - זיתים שחורים, למשל) היה לי קל לעבור לתזונה יותר שפויה - זה נראה לי מתבקש, וכבר בתוך ההתקפים לא אהבתי את הטעם המתוק מדי, וכעסתי על היצרנים שלא ממציאים ממתקים שפויים. פשוט הייתי קצת יותר מדי פאסיבית בשביל לחפש תחליפים יצירתיים. אבל ברגע שחיפשתי - מצאתי.

אבל תגידו לי אתם: למה הממשלה מסבסדת את הסוכר?????????
ולמה היא מסבסדת קמח לבן, ולא קמח מלא?????????
למה המוצרים האלה עדיין נחשבים מוצרי יסוד?

חייבים לשנות את זה איכשהו.
תארו לכם שהלחם האחיד המסובסד יהיה רק מקמח מלא. ושתהיה עוד גרסה (טיפה יותר יקרה) של לחם עם גרעיני חמניות. במקום ה"לחם שחור" ו"לחם לבן". ושמחירי האורז המלא והאורז הלבן יתהפכו, או לפחות יהיו שווים זה לזה. ושהסוכר יהיה יקר יותר, במידה משמעותית, וכך כל היצרנים והמסעדנים יחשבו פעמיים לפני שהם שופכים אותו באוכל. וכל גני הילדים ובתי החולים ובתי האבות יקנו לחם מלא בלי לחשוב פעמיים, כי הוא יהיה ברירת המחדל.
זה שינוי פשוט יחסית!!!! נורא פשוט. והוא לא יעלה למדינה כסף! והוא יחסוך לכולנו כל כך הרבה נזקים!

שליחה על ידי מאמוש* » 13 מרץ 2006, 10:40

לתמרוש-רוש:"כעסתי על היצרנים שלא ממציאים ממתקים שפויים".. - אבל זה בדיוק הענין - ככל שהמוצרים מכילים יותר חומרי גירוי הם נמכרים טוב יותר ובכמויות גדולות יותר והרי זו מטרת היצרנים להגדיל את הרווחים. לכן גם דוחפים לנו את הסוכר למוצרים לגירוי החושים.
ל"רוצה-גם": אני אוכלת מדי פעם פחמימות בצורת דייסת קוואקר או כוסמת ולחם קל מקמח מלא לעתים ממש, ממש נדירות.
את התפריט שלי בניתי לבדי, לאחר בדיקות של מה טוב לי, לגופי, לאחר הרבה נסיונות. זו לא דיאטה להרזיה, אם כי העודפים נושרים "כערך מוסף".

פלוניטה- רציתי לשאול אותך כמה זמן לקח לכל השינויים האלה לקרות?
די מהר הרגשתי אותם. היייתי סובלת מאד מבעיות במערכות העיכול של שלשולים כרוניים קשים. היום זה נדיר יחסית, במיוחד סביב המחזור וכמעט נעלם.
אני מאד רוצה לעבור לאכול יותר בריא עכשיו. מדהים שבעצם יש תמיד לאן לשאוף. תפוח יכול להיות אורגני וגם טחינה. זה רק הקטע של המחירים שעוצר אותי.
אני אוכלת מעט מאד את הטעם המתוק בכלל. יש משהו במתוק, כולל דיאט, דרך אגב, שפשוט "עובד" על הגוף שלי וגורם לי להיות רעבה. תפוח אחד בבוקר נסבל איכשהו וזהו. פירות אחרים, מוצרי דיאט, מיצים וכו' - פשוט מחוץ לתחום. גם אגוזים למיניהם בעצם מחוץ לתחום שלי בגלל שאני מאד מאד מכורה להם. הרבה יותר מאשר לסוכר וקמח. אם יש אגוזים בבית אני אגיע אליהם ולא יעזור כלום. פשוט נורא... וזה משמין ולא בריא לי ובעיקר אין לי מידה לזה, חייבת לאכול עוד ועוד. מכורה אמיתית. גם טחינה זה בעצם ככה אבל שם אני יכולה להסתפק במידה שנקבעה לי.

חייבים לשנות את זה איכשהו.
מסכימה כל כך!!!
אולי צריך להקים תנועה חדשה: נשים קוראות לאוכל, או משהו כזה...

תודה תודה.
הדיאטנית שלי אמרה לי שחיטה זהו דגן לא מוצלח. עדיף לאכול לחם שיפון או מאם החיטה (spelt).

תמרוש, אבל זה קל לנו להגיד... לנו אלה שאכלו מזון דל סוכר ודל נתרן בינקותם.
לא שלא היתה לי תקופה בצבא ששתיתי בה קולה (מצטמררת שוב), בקצב של בקבוק ליום. אבל אני לא באמת מכורה.
זוגי למשל, אין מצב שהוא רק "ממעיט" או "מחליף". אם יש משהו מתוק בבית, הוא לא ינוח ולא ישקוט עד שהוא ישאב את זה.
אין "רק ביס" מהעוגה, יש לרדת על שלוש פרוסות גדולות גם במצב של שובע. (לפחות הוא רזה וחסון, למרות שזה עושה אותו לא בריא)
בגלל זה בשם הדף הזה יש את המילה "להגמל" כי זו באמת באמת התמכרות.
אני יכולה להבין את זה יותר טוב בכל הקשור לפחמימות ריקות אחרות, לא מכורה לממתקים.
עבור מי שבאמת ובתמים מכור למתוקים, בשבילו זה מאבק יומיומי. זה מתבטא במחשבה אובססיבית, בחוסר מנוחה, בהתרצות שונות ומשונות, בחרטה כבדה אחרי שאוכלים, בהלקאה עצמית, בהסתרה, וכו' וכו'. כמו מכור לכל חומר אחר, הוא יודע את המחירים, מרגיש אותם בגוף שלו, ועדיין לא מסוגל להפסיק.
אני לא טוענת שאי אפשר לעשות את זה אחרת, אבל בכל מקרה אין תחליף לניקוי של הגוף באופן כמעט מוחלט מכל הרעלים האלה, ולהרבה אנשים פסיכולוגית יותר קל להם לעשות את זה במכה אחת.

למה המוצרים האלה עדיין נחשבים מוצרי יסוד?
בחיי שאין לי תשובה, וזה באמת חמור. אני חושבת על מי שידו איננה משגת, ושהברירה היחידה שלו היא לאכול דברים ממכרים שהמדינה מסבסדת לו, ואז הוא מתמכר לזה, וזה מאד מאד מטריד. ודאי אפשר גם להראות שבתחשיב ארוך הטווח שינוי מהסוג שהצעת עשוי אפילו לחסוך למדינה הרבה כסף בתקציב הבריאות. סכרת היא אחת המגיפות של החברה המערבית ועלותה למדינה גבוהה מאד.
_{הגם שתזונה עתירת סוכרים ופחמימות איננה נחשבת כגורם מוכח לסכרת על פי הרפואה הקונבנציונאלית ("השמנה" כן כגורם סיכון, אבל ממה משמינים, זה לא.)}

בכל מקרה אין תחליף לניקוי של הגוף באופן כמעט מוחלט מכל הרעלים האלה, ולהרבה אנשים פסיכולוגית יותר קל להם לעשות את זה במכה אחת.
מצוין.
אני מכירה באמת הפשוטה הזאת.
רק רציתי לספר איך אני עשיתי את זה.
כי לי זה באמת לא היה הולך במכה אחת.

מאם החיטה (spelt). = כוסמין

ניסיתי שבוע שעבר ובמשך 4 ימים הצלחתי לצאת מהמכולת בלי שוקולד.
הגיע סופשבוע,ביקורים אצל חברים, עוגות, קינוחים ואמרתי לעצמי "לא נורא, גם בלי שישבת זה בסדר"
אבל הגיע יום א' והמצב המשיך להתדרדר וממשיך עד לרגע זה.:-s
אין לי מושג מאיפה לגייס את הכוח להגמל.
אני לא כל כך מאמינה בדברים שהולכים קשה. אפילו הגמילה מעישון היתה קשה רק במשך ימים ספורים.
שוב אני מבקשת הפנייה לעזרה .יש רעיונות

?

אני לא כל כך מאמינה בדברים שהולכים קשה
תאמיני או לא, גם אני. לא קשה לי. אבל אני חושבת שצריך למצוא תחליף לסוכר. אני מצאתי את אלוהים. אני חושבת שסוכר/חומרים ממכרים אחרים הוא תחליף אלוהים עבורי. אלוהים במובן של הישות הגבוהה שלי, שמדריכה אותי ומבינה למה אני כאן וכשאני בקשר איתה אני פשוט מרגישה טוב עם עצמי. אי אפשר בלי זה, אם אני לרגע מתנתקת מזה אני חייבת סוכר, אם אני רוצה סוכר זה סימן שהתנתקתי. אבל יותר נכון מאשר לכתוב מצאתי את אלוהים, יהיה נכון להגיד שהנחתי לו למצוא אותי. מפני שמה שעשיתי היה באמת להניח, להפסיק להתאמץ כל כך ופשוט לתת לו להיות. נשמע מופשט? רוחניני מדי? יכול להיות, עבורי זה בעצם היה פשוט. הפסקתי לאכול סוכרים ופחמימות והנחתי לכוח עליון לומר לי מה נכון עבור גופי והוא עשה זאת ועדיין עושה זאת. בלי מאמץ ובקלילות.
אתמול לבשתי מכנסיים שחורים הדוקים וחולצה שחשפה כתפיים ופאה בלונדינית. כמה מחמאות, אמהל'ה... כיף להיות יותר רזה.

שסוכר/חומרים ממכרים אחרים הוא תחליף אלוהים עבורי. אלוהים במובן של הישות הגבוהה שלי
מאד מזדהה

חוט השני, קודם כל כל הכבוד על הרצון והמאמצים. הם רבי ערך!

חוץ מזה: בשבילי, אכילת ממתקים היתה ועודנה מופיעה בדיוק ברגעים של בדידות, של מחסור בחברה קרובה.

לא יודעת איך זה בשבילך, אבל קשה להיגמל מתחליף נחות למשהו (וכל החומרים הממכרים הם בעיני תחליף נחות למשהו) לפני שאת יודעת מה הוא מחליף בעצם, ואיך להתחיל להשיג את הדבר האמיתי שלו את כמהה ולו את זקוקה.
זה כמו עם הרגלים: קשה מאוד להיפטר מהרגל רע, סתם כך לחתוך אותו מחייך. זה גם לא הוגן כלפי הצורך שיצר את ההרגל. יותר קל, להחליף את ההרגל הרע בהרגל טוב שעונה על אותו הצורך (אני נגמלתי ככה מהרגל כסיסת ציפורניים: החלפתי אותו בהתחלה בכרסום העור שמסביב לציפורן - זה היה הרגל "רע" נוסף, ואחר כך כשהבנתי את זה החלפתי את הכרסום במריחת קרם ידיים על קצות האצבעות, שנתן להן את תשומת הלב והגירוי התחושתי שרציתי, וגם מנע יובש שעודד אותי לכרסם).

אז מה זה שוקולד בשבילך?
ומהו הדבר האמיתי שאת כמהה אליו?
(שאלות למחשבה)

_אז מה זה שוקולד בשבילך?
ומהו הדבר האמיתי שאת כמהה אליו?_
השאלות הללו מעסיקות אותי לא מעט בזמן האחרון.
מכיוון ששוקולד הוא התמכרות קשה מאז שאני זוכרת את עצמי, ממש מילדות מוקדמת, קשה לי לענות על מה הוא בשבילי היום.
אולי הוא אותו הדבר תמיד?
צריכה להמשיך למקד.
הוא בטוח קשור לנחמה והרגעה. לפעמים סוג של פיצוי .

_אז מה זה שוקולד בשבילך?
ומהו הדבר האמיתי שאת כמהה אליו?_
עד שלא נגמלתי לא ידעתי בכלל שאני מכורה ושאני רוצה וצריכה דברים אחרים בחיים. לא ידעתי שאני לא יודעת ליצור קשר עם אנשים שאני לא מזמינה אותם אף פעם הביתה, שאני לא זוכרת אותם, שאני לא ערה לרגשותיהם, שאני בודדה, שאני מדברת יותר מדי על עצמי, שאני בכלל לא אומרת מה שאני חושבת אלא מה שאנשים אחרים מצפים שאגיד, שאני ביישנית, שאני לא יודעת כלום או מעט מאד, שאני בכלל זרה בארץ הזו.
עכשיו אני לומדת...

שוב אני מבקשת הפנייה לעזרה .יש רעיונות ?

אני מאוד ממליצה על אימון אישי. עם מאמנת ומחוייבות למסגרת חיצונית. זה מה שבסופו של דבר עזר לי לרצות מספיק לרזות. אחרי לבטים והסתייגויות רבות הלכתי לOA , נעזרתי בכלים של התוכנית, הצטיידתי במה שהצטרכתי לצעידה עצמאית והמשכתי לבד.

הוא בטוח קשור לנחמה והרגעה. לפעמים סוג של פיצוי .
אני מצאתי שמה שאני מחפשת ברגעי האטרף האלה זה חוֹם.
אז היום כשעולה כמיהה אני מיד מתארגנת על מקור חום חלופי.
זה יכול להיות תנור ספירלה כזה שמתחמם מהר, שתיית מים חמים בכוס זכוכית גדולה, פעילות חברתית/מפגש אנושי, חיבוק, שמיכת צמר.

שליחה על ידי מאמוש* » 15 מרץ 2006, 10:41

"אז מה זה שוקולד בשבילך? ומהו הדבר האמיתי שאת כמהה אליו?" - זה כל כך, כל כך מקובל לדבר על החסכים הנפשיים שהם כביכול האשמים בהתמכרויות השונות. ואני לא פוסלת את החקר העצמי הפנימי, להיפך, אבל לדעתי, לחשוב תמיד שמקור ההתמכרות הפיסית הזאת, היא כי אולי חסר לי אלוהים, או בגלל הבדידות, ואולי אמא-אבא אשמים, או בגלל בן הזוג שאמר או לא אמר משהו, והילדים המקסימים - שיהיו רק בריאים - אבל איך מעייפים לפעמים ואיך מרוקנים, ואם אני מרוקנת, אז אמלא את עצמי בשוקולד או במתיקות אחרת... ואולי הסיבה האמיתית היא בכלל בתת-המודע, ואולי בגלגול הקודם, ואולי בגנים - הרי אמא/אבא תמיד אשמים - כבר אמרנו. אבל בתקופה מסוימת התחלתי לחשוב אחרת, הבנתי שאם גופי איבד את האיזון הפיסי שלו, אתייחס אליו מהצד הפיסי נטו. אהיה קשובה ואפנק את חושי האחרים, מלבד חוש הטעם. וחוש הטעם המפונק יעבור אצלי "חינוך מחודש" וילמד להנות ולהעריך את המזון הפשוט שלא הורס את גופי.
כזה מין שכנוע עצמי, בהרבה חמלה ורגישות.

אבל מאמוש באמת שאין סתירה. הרבה פעמים התמכרות שמתחילה בתור צורך פיזי הופכת מהר מאד לצורך פסיכולוגי שהרבה פעמים יותר קשה לפתור אותו. וכמה שמתחיל יותר מוקדם, ככה קשה להתחקות אחרי השורשים האמיתיים שלו ומתחילה מלאכה סבוכה של עקירתם או לחילופין טיפוחם בדרכים אחרות.
אני מאד מסכימה עם תמרוש רוש. גם אני כססתי ציפורניים הרבה שנים, גם אני עברתי לעור, חזרתי לציפורניים, וכו' וכו'... היום אני גמולה כבר כמעט שנה. לגמרי. בלי להכניס אפילו אצבע לפה. אצלי הפתרון היה להביא את זה לתודעה (סיפור ארוך, אולי יותר מתאים לדף אחר, אבל בשורה התחתונה זה היה ב-צד הפיסי נטו)

אני מסכימה פשוט עם כל מה שאתן אומרות. כי הרבה פעמים זה בהחלט עניין של חום. ממש חום פיזי. ותנור ספירלה ממש עוזר. ולפעמים החיבוק הוא מה שעוזר, או אלוהים, או אמא. אבל כל התורה כולה, על רגל אחת, היא להביא אל התודעה הקדמית את העובדה שהתעורר עכשיו צורך אוטומטי לגמרי ולנסות לענות עליו באופן שונה ממה שהתרגלנו עד עכשיו. באופן קוגניטיבי, התנהגותי, פיסי, רוחני... בכל אופן מתאים, בכל אופן שטבעי לנו.
ר"ל, בא לי שוקולד, אז במקום לפסוע כסהרורית אל מגירת הממתקים או אל הקיוסק הקרוב, אני אשים

, ואחפש את החלופה שתעשה לי טוב. (האצבעות נכנסו מבלי משים לפה? מושכים בצמיד הצהוב של ארמסטרונג כדי לשבור את רצף ההתנהגות, מוציאים מהפה ומתחילים לסרוג, או למרוח קרם) זאת במקום להתחיל לעשות משא ומתן עם עצמי על למה פעם אחת זה לא אסון, ולמה אני צריכה את זה וכו'

לי היה הכי קל להלחם בדחפים לאכול מתוקים ולבנים ע"י זה שהזכרתי לעצמי שוב ושוב שיש לי פטריות ארורות עמוק בגוף ושהן מפעילות עליי מניפולציות-על כדי שאאכיל אותן. היו רגעים קשים ביותר, לא אכחד. אבל ידעתי שככל שהן גוועות הן עושות עליי יותר מניפולציות. שאם אני נותנת להן ביס אחד, הלך עליי... (ר' טיפול בקנדידה)
אף אחת מאיתנו לא מציעה פה איזה טיפול-שוס שעובד בשביל כולן. אבל אם כל אחת תתרום את שני הסנט שלה, וניתן מידע שיועיל לכמה אחרות, דיינו. הלא כן?

זה מתבטא במחשבה אובססיבית, בחוסר מנוחה, בהתרצות שונות ומשונות, בחרטה כבדה אחרי שאוכלים, בהלקאה עצמית, בהסתרה, וכו' וכו'. כמו מכור לכל חומר אחר, הוא יודע את המחירים, מרגיש אותם בגוף שלו, ועדיין לא מסוגל להפסיק.
לא יודעת אם אי פעם חשבתי על זה במונחים כאלה, אולי כי יש ימים שבהם זה בכלל לא מורגש, ואולי גם כי אני מצליחה לעצור את עצמי לפני מצב של השמנה ממש (אני ממוצעת, לא רזה מאוד ולא שמנה), אבל כנראה שיש בזה משהו.
אני רוצה לאכול שוקולד, וכמעט תמיד מרגישה צורך עז לשתות כוס מים מיד אחר כך כדי לשטוף את טעם הלוואי של המתוק, כנ"ל גם עם גבינה צהובה, זה עוד דבר שאני מאוד אוהבת, יודעת שזה רעל, ושונאת את הטעם שנשאר לי אחרי שאני מסיימת לאכול.
אני קוראת את הדף הזה בעודי מסדרת את משלוחי המנות, ממיינת ומסדרת הכל בשקית כדי לתת לי' לקחת לעבודה מחר. לא רוצה את זה בבית, כי רק אני אוכל את זה. אבל בינתיים זה יושב שם על השיש ועושה לי עיניים, קשה להתעלם משקית מלאה בעוגיות ושוקולדים.

הקריאה כאן מזכירה לי שאני צריכה לקבוע מחר תור לנטורופטית ולהתחיל לעשות סדר בתזונה שלי, בין היתר בעניין הסוכר, באמת שאי אפשר ככה יותר, ולי אין כח רצון מספיק חזק לבד. מקווה שזה באמת יביא שינוי, כי אני יודעת שהוא נחוץ.

<קוראת את הסיפורים כאן, ומקבלת תמריץ לשיפור המצב

>

שליחה על ידי מאמוש* » 16 מרץ 2006, 09:15

לניצן-אמ: אהבתי מאוד את מה שכתבת. כל כך נכון. ועל ה"מניפולציות-על של הפטריות הארורות שיושבות עמוק בתוך הגוף..." - כדי שתאכילי אותן... - אמת לאמיתה.
אני ממליצה מאוד לקרוא את הכתבה המצוינת "הקשר בין סרטן לצריכת סוכר" באתר- TevaLife.

בלי סוכר או עם סוכר -אתן כולכן כל כך מתוקות!!
מספרות את אשר על ליבכן בכנות ופתיחות נשיים, ורוצות ועושות למען חיים יותר נקיים -פנימית וחיצונית.
מאז ומתמיד אני נוטה לכיוון הזה הבריא, הטבעי- וכשמגלים קהילה כ"כ שמחה , מלאת אנרגיות
ושתומכת אחד בשני- זה ממלא מוטיבציה.

)
מבטיחה לנסות בענין הסוכר...
כיף להיות פה.

עשיתי את זה לפני שנתיים וחצי. אבל התקלקל לי.
אני גרה בחו"ל וחצי שנה אחרי ההתנקות (SB) נסענו לביקור בארץ, ושם קילקלתי. וגם קצת השמנתי.
ולחזור למה שהיה קודם לא הצלחתי (אח"כ עם שומרי משקל הצלחתי לרזות, אבל לא להגמל. ומאז הריון... לידה...). אני צריכה לעשות סוויץ' בראש. שוב לקרוא כאן, שוב לקרוא את הספר (סאות' ביץ'), ולהגמל.

אבל... כן יש פה אבל - גמילה מסוכרים כמו שהיא, בבום, לא נראית לי דבר מומלץ בהנקה מלאה.
הפצפונת בת חודשיים ובכל זאת אני רוצה להגמל. אולי אפשר בהדרגה? יש המלצות? יש לי קצת הגבלות בגלל הגזים של היונקת - ללא שומשום, מוצרי חלב ופירות הדר.
פתחתי דף בעניין - להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה . דעות ועצות תתקבלנה בברכה.

שליחה על ידי אור* » 03 מרץ 2007, 14:11

אני מכורה לסוכר בצורה קשה כבר 3 שנים. סובלת מהיפוגליקמיה ועליתי מאד במשקל. אני במקצוע טיפולי שבו צריך הרבה סבלנות ויכולת הכלה, ואני פוחדת להתחיל להיגמל מסוכר ו"להוציא את העצבים" על המטופלים שלי והקולגות בעבודה. מה עושים?

אבל איך אתם מצליחים להמנע???
אני קוראת אתכם...
רוצה כ"כ להגמל
כן, אני לא שנה , אבל בהחלט עלולה לחלות בסכרת
אוכלת גלידות וממתקים, לחם עם שוקולד ושותה כ 2 כוסות קפה ועוד 2 כוסות תה ממותקים ב 1 וחצי כפיות סוכר.
פוחדת על הבריאות שלי .
קמתי בבוקר בהחלטה לנסות להיגמל .
במקום כפית וחצי בקפה של הבוקר , לא שמתי סוכר בכלל , היה מגעיל .
את הקפה השני כבר לא שתיתי .
אכלתי משהו קטן לא ממותק
ב 12 בצהריים כבר טרפתי שוקולד
אני מכורה למתוק
איך נגמלים מההתמכרות?
איך אתם עושים את זה ?
אני יכולה אולי , לוותר על שוקולדים וגלידות אבל לא על הסוכר בקפה ובתה שלי

איך נגמלים מסוכר?
אני ממש מיואשת ...
אשמח לשמוע עיצות כיצד עשיתם זאת , אני פשוט לא מצליחה

שליחה על ידי נטע* » 10 מאי 2007, 21:12

אספר על עצמי

הפחתתי לאט לאט (משך חודשים) את כמות הסוכר בתה ובקפה (כשעוד שתיתי קפה).
הגעתי לאטי לכפית, שלושת רבעי, חצי, רבע. היום אני שותה ללא. אני שותה למעשה חליטה עם צמח מהגינה, וזה מתוק לי באופנטבעי.
ממליצה לא להפסיק מייד ולא בבת אחת, אלא כתהליך. בתהליך הזה יש משהו נעים ומארגן-מחדש-את-הגוף, וגם תחושת הצלחה ונצחון קטן, שאפשר להשיג בתהליך ממושך, כאשר כל פעם עושים עוד צעד. בשיטת הזבנג וגמרנו, אם נשברים, אז מרגישים אשמה. כאן לא.
לגבי מתוקים - להתרגל למתוקים מן הטבע, להחליף את אלו שאת רגילה להם במתוק טבעי - תמרים, צימוקים, פרות. תפוח במקום שוקולד.
לאט לאט להגדיל את מינון הפרות ולהקטין את מינון האחרים.
להתרגל לשתות מים, והרבה.
לי היו תקופות שזה עזר - לדמיין את החומרים הרעילים שבגלידה, בשוקולד.. נכנסים לגוף, ממכרים, משפיעים על הכימיה במח.
להשתמש בקבוצת תמיכה

- כאן למשל. זה בטוח עוזר.
לעדכן גם בסביבתך, ולבקש עזרה ותמיכה - שלא יציעו לך, שלא יגידו - "רק פרוסה קטנה" או "מותר לפעמים" וכאלה.
להבטיח לעצמך ולהתחייב לעצמך - החליטי מה את רוצה, וחתרי לשם.
בהצלחה.

שליחה על ידי רוצה* » 26 מאי 2007, 21:24

טוב,
אז קראתי עכשיו את כ--ל הדף כמעט, אחרי שהרעיון מתגלגל בראשי כבר כמה זמן, אני רוצה להחליט להיגמל מסוכר.
אני רוצה לציין שכבר הייתי גמולה פעם, 3 שנים בערך, במסגרת היותי בoa, בספטמבר האחרון עזבתי מכל מיני סיבות את הדרך הזו, ומתוך החלטה מודעת גם חזרתי לאכילת סוכר-קמח לבן. ועכשיו, 9 חודשים אחרי אני רוצה לחזור ולהיגמל מסוכר. אל אף ניסיוני נו-רא מפחיד אותי. מרגע שהתחלתי לגלגל את ההחלטה שמחר אני מתחילה יום בלי סוכר, התחילה להתגלגל לי בראש מחשבה על הגלידריה החדשה שפתחו ליד הבית שלי.......ברררר...
אני רוצה להיגמל מסוכר בעיקר כי יש לי "אטרפי מתוק" מבאסים, זה לא בריא, לא פיסית, זה מעייף, זה עושה קנדידות,משמין,נפשית זה מבאס.ממש.
אז אנא היו איתי בגמילתי.....

רוצה יקרה,אני איתך! בהצלחה בגמילה! שטפי אותנו@}

לגבי הגמילה של הילד, ממש מדהים, אחרי יומיים קשים קשים הילד נרגע. עדיין אקטיבי מאד אבל זה הוא- בלי קשר לסוכר. אבל יש הבדל עצום בהתנהגות ! גם כשהוא אקטיבי או משתולל הוא עדיין מחובר לעצמו מה שלא היה לפני הגמילה. לא ממש יודעת איך להסביר..
הוא לא מבקש בכלל דברים מתוקים. נראה שאין אישיו.
אתמול היינו בחוץ והוא רצה לקנות משהו (כמובן שגם היה לי אוכל מהבית) והיה אוניגירי (משולש אורז) או עוגיות...הוא ישר ביקש את האוניגירי...בכלל לא הסתכל על העוגיות!

שליחה על ידי רוצה* » 27 מאי 2007, 08:19

טליה, תודה!
הבוקר התחיל לי עם מחשבות כמו "למה אני צריכה את זה בכלל?" ו-מה? כל החיים אני לא יאכל סוכר??
אז אני מנסה לתרגל מחשבה של תקופה, נגיד חודש ואחר כך נראה, יותר קל לי להתמודד עם זה כך...

רוצה

אני גם בתהליכי גמילה מסוכר, לא מטעמי הרזיה, אלא מטעמים בריאותיים.
חשבתי אולי שתחשבי גם את בכיוון הזה - את עושה משהו למען עצמך כדי שתרגישי קודם פיזית טוב יותר,
ורק אח"כ תתלווה ההרגשה הנפשית הטובה הקשורה כבר להתמדה ולהפחתה במשקל.
אולי תנסי לחשוב על ההרזיה כעל רווח משני מכל התהליך של הגמילה, וזה עשוי להיות פשוט יותר (לא מלווה בכל תסביכי הדיאטות...)

בהצלחה

אני אמא ל 3 ילדים בחינוך ביתי .
רגילה לשנן לעצמי ולסביבה שלי את הביטוי הזה "לוקחת אחריות"-על הבחירות שלי,על החינוך של ילדיי,על הבריאות שלנו,וכ"ו...
עד ש...
מגיע הרגע שבו אני נדרשת לקחת אחריות על עצמי,מהסוג שהכי קשה לי לעמוד בו
כאילו החיים מעמידים אותי במבחן :נראה אותך עכשיו לוקחת אחריות על עצמך,נראה אותך עומדת בסטנדרטים שאת דורשת מעצמך בכל שאר תחומי החיים,כשמדובר ב... תזונה ללא סוכר!
לא חושבת שהיה אי פעם בחיי אתגר שהיה לי יותר קשה להתמודד איתו מאשר ההכרח הזה להמנע מסוכרים,כדי לשמור על ההריון הזה שיעבור בשלום,כדי שאוכל להביא ילד/ילדה לעולם בדרך טבעית ושיוולד בריא.
התכוננתי הרבה לקראת ההריון הזה. רציתי בו בכל מאודי. החלטתי שאעשה ה כ ל כדי שהפעם אוכל ללדת בבית,לידה פעילה וטבעית.
ועכשיו,כשמגיע רגע האמת,רגע המבחן,אני נכשלת. נופלת שוב ושוב באותם מקומות.
מוצאת עצמי בוכה ובוכה מרוב אכזבה מעצמי.(טוב,אולי גם מעודף הורמונים...)
למה בכל תחום אחר אני מצליחה לקבוע לעצמי יעדים ולממש אותם,גם אם לא בשלמות,אבל כן לוקחת אחריות , גם על הטעויות שבדרך
ועכשיו,עכשיו אני חשה חסרת עמוד שדרה לחלוטין,מצהירה לעצמי הצהרות ריקות מתוכן
החלטתי שבהריון הזה אני לוקחת אחריות על הגוף שלי ועל הוולד שגדל בתוכי,שהפעם אני לוקחת אחריות על חיי וחייו
ונופלת
לוקחת עוד פרי כדי להרגיע את עצביי הרופפים ומשכנעת עצמי שזה לא נורא,רק עוד פרי אחד,שניים...

תוגה

נעמה,
ראשית, חשוב לי לכתוב שאני מכירה מקרוב את התחושות שאת מתארת.
רוצה לחזק אותך בדרכך.
בטח כבר ראית אבל יש את הדף להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה ואת דף ההמשך, שם יש הרבה עצות ודברי תמיכה.

מציעה לך גם לפנות לאלוהים (או לכל מקור עוצמה אחר שאת מתחברת אליו), ולבקש עזרה- לבקש כוח בתהליך שלקחת על עצמך לעבור.
לתפילה יש כוח עצום.
וכשאת נופלת- סלחי לעצמך, בלב שלם. זה יחזק אותך. (אשמה רק מחלישה).

מאחלת לך הריון שמח ומעצים @}

היי נעמה,
קודם כל, קחי אוויר והרגעי.
סוף העולם עוד לא כאן.
מה הבעיה?

את שמה כותרת גדולה ואז מתאכזבת מעצמך, מגופך ובכלל....
עיצרי רגע...
את בהריון - הגוף משתולל.
ילד רביעי? - את כבר לא צעירה ויש שחיקה.
יש לך 3 ילדים - משימה דיי תובענית

סלחי לו לגופך על שהתעייף ותני לו עזרה חיצונית.
עמדי מול המראה ואהבי אותו, אימרי לו "תודה!"
הוא צריך קצת תמיכה וקצת אהבה כדי לשאת את העול.

מרגיעון הולם: מה את רוצה? מה את רוצה מעצמך?
עיצרי רגע.
אתרי את הבעיה.
חפשי פתרון הולם.
יש בעיה תזונתית? פני למי שעוסק בתזונה.
את במצב של סוכר גבוה? (הנחה שלי שזו הבעיה)
קחי מגנזיום, קחי כרומיום, קחי B12.
שתי מיץ נוני

אף אחד לא אמר שאת צריכה לעשות הכל לבדך.
מותר לקבל עזרה.
את בסדר!!
את רק כורעת תחת עומס המטלות שאת לוקחת עליהן אחריות.
את בהריון.
עיצרי רגע ותיהני ממנו
לא הכל בחיים הוא משימה שיש לבצעה.
לפעמים צריך לעצור לרגע ולנוח, לתת לאחרים לעשות במלאכה.
לפעמים מותר וצריך לקבל עזרה, להיתמך.

סלחי לעצמך,
סלחי לגופך,
קבלי הכל באהבה

שיהיה לך המשך הריון קל

תודה בתיה
מי יתן ותחזור אליי אמונתי. גם היא בשפל כרגע
אמן,לו יהי

נעמה , גם אני עם השלישי הייתי במצב הזה.
מבינה. מאוד אפילו.
אבל פתאום , כן כך פתאום , הכוח חוזר אליך ואת יודעת מה לעשות.
אני הלכתי אל אירית וישליצקי - הומאופטית שמאוד עזרה לי בשמירה על רמות סוכר תקינות בגוף. כולל על כוח ומרץ בהריון .
הרגשתי שאני צריכה עזרה. כי בעוונותי גם עישנתי. וכן הרגשתי איך הכול מתפרק : צריכה לפי הרופאים לקחת גלקסן ואינסולין ולהיות בשמירה ומעשנת - השם ישמור. (וכמעט בת 40)
אבל איפה שהוא מצאתי לי כוח לבקש עזרה. להבין שגם אני קצת תינוקת עכשיו שצריכה טיפול.
הלכתי באופן קבוע לדימיון מודרך. ולמטפלת אנרגטית מופלאה - נעמי - בהרצליה.
וכמו שאמרתי לאירית . וגם לדיקור מס' פעמים.
הבנתי שאני עכשיון בדרגת החשיבות. הוטלה עלי או שקיבלתי על עצמי משימה ראשונה במעלה
להביא את האוצר שלי לעולם בריא ושלם !. וכן להשאר בריאה בשביל כולם. וכמובן בשביל עצמי.

המלצתי - להעזר בכל מי שיכול ורוצה לעזור לכם.!!!!!!!!!!!
לאהוב את המצב החדש. ואם קשה לך לאהוב את זה אז קבלי עזרה לשם כך.
וכאן - בבאופן כמו שאת יודעת יש המון עזרה.
שיהיה בהנאה ומקווה שעזרתי.

את עומדת בסטנדרטים שהצבת לעצמך בכל תחומי החיים, כמו שכתבת,
ומצליחה לקחת אחריות כמעט על הכל אז זה נשמע לי שאת מצליחה קצת יותר מכולם
בתחום לקיחת האחריות אז מה יקרה אם במשהו אחד זה לא ממש הולך?
אף אחד לא מושלם, ומה באמת יקרה אם תאכלי קצת סוכר בהריון?
זה באמת כל כך נורא?

יש לי הסטוריה של סכרת הריונית. בהריון האחרון היה לי ריבוי מי שפיר מאד קיצוני (יצאו 11 ליטר במקום 1-2 בנורמה)ונולדה פגית בקיסרי.
עבורי זה היה די נורא. מספיק נורא כדי שאחליט שהפעם לא אתן לזה לקרות.
אם אני רוצה ללדת בבית וטבעי ,אני חייבת,אבל חייבת,להמנע מסוכר (וגם פחמימות כידוע הן סוכר...)

כמה קל עבורי לקחת אחריות על חינוך וגידול ילדיי וכמה קשה לי לקחת אחריות,כשמדובר בעצמי
הדבר שאולי עוזר לי, לפעמים,הוא כשמלחיצים אותי ומבהירים לי כמה זה פוגע בעולל הקטן שבתוכי
אז,רק אז,אני מתאמצת יותר
הבעיה היא שקל לשכוח ממנו כשנוח לי לשכוח את קיומו.הוא לא בוכה ולא מושך בדש שמלתי.

אלוה,שמור נא עלינו כמו ילדים
שמור נא ואל תעזוב

וואו מצטערת לא ידעתי.
אז אולי הסביבה הקרובה יכולה להפניק אותך עם האוכלים שאת הכי אוהבת בעולם
כפיצוי על המחסור במתוק? פשוט מתוק זה טעם מנחם, אולי אפשר למצוא איזה פינוק אחר על החשבון כמו מידי פעם שיאצו, אולי מותר איזה מתוק פעם בשבוע ואז תוכלי לבחור את הנחשק ביותר ולהתענג עליו?

תן לנו אור ושמחת נעורים
תן לנו כח עוד ועוד

נזכרתי בעוד משהו :
הלכתי גם לדיאטנית - דרך קופת חולים שתעזור לי להכין תפריט נכון.
וכל שעתיים אכלתי משהו קטן.
מדדתי סוכר מלא פעמים ביום.
הכי קשה היה בארוחות שישי והרעב התמידי...............
שכולם מעמיסים מכל טוב ורק אני עם המים והחסה ובכל זאת עוברת על הכמות המומלצת.

ניזכרתי בטיפ נוסף- יש לחם שכמעט ואין בו פחממות וסוכרים - נדמה לי שקוראים לו 'שבעת הדגנים', והוא טוב לצורך העניין.
אבל נראה לי נעמה - שהכי חשוב לקבל עזרה.
את נמצאת רחוק עם אני לא טועה ונשמע שחייך מלאים אחריות כמו שכתבו לך.
כך שהבעיה אינה אחריות אלא אולי
צמצום לצורך גדילה??????????
אולי כדאי להסתכל על כל העניין מזווית שונה, כמו למה אני עוברת התנסות כזו , מה היא באה ללמד?
איך גדלים מכל העניין?
אני הייתי מאושרת שהצלחתי לעבור הריון כזה עם עבר כמו שלי בלי גלקסן בלי אינסולין ואפילו בלי קארטיה. על הקיסרי לא ויתרו לי, אבל חוץ מזה ההריון עבר בשלום , הלידה יחסית לקיסרי - סביר.
והכי חשוב יש עוד קיסר מושלם.
הכי שווה בעולם. שווה גם צום !!!!!!!!!!
וכשעושים מדיטציה ומתקשרים איתו כשהוא עוד בבטן. אז אפשר לתקשר איתו יותר טוב
ולפעול יותר למענו גם כשהוא בשקט בפנים.
בטוחה שתצליחי. (-:

תודה

3 ניתוחים קיסרים - סכרת הריונית גבוהה מאוד, עישון, ו...וגם....וגם... - יודעת ומבינה אותך
כלום לא עזר, כיום חכמה אחרי...
לא מעשנת זה 5 שנים, אך חולת סכרת לצערי ברמות לא קלות.
אבל...מקלות קינמון בפה ( כמו סיגריה ) קצת מרגיעים את הרצון לסוכר.
קובית שוקולד חרובים ללא סוכר למצוף ולמצוף ולהנות מכל שניה - קצת מרגיע.
חטיף חמניות ( מהמדף של הסוכרתיים) גם עוזר.
הצעה מנסיון: חבר/ה שיהיה זמין לך בכל "אטרף" למתוק לשוחח שיתמוך וירגיע ( כן, כמו שעוזרים לנרקומנים) הרי גם זו גמילה
(-:
תתפיסי עם עצמך ( קל להציע - קשה לבצע)
בהצלחה

בתור סוכרתית מזה כ-16 שנה, אני חייבת לציין שכמויות הסוכר שמכניסים בדרך כלל למזונות הן מופרכות בעליל, והכל הרבה יותר מידי מתוק אחרי שמתרגלים לצרוך פחות סוכר. משקאות חמים למשל, ממש אין שום צורך להמתיק- והמתקה סתם מפריעה להנות מהטעם שלהם.
סוכר זה לא טוב לדיאטה, אבל עוד הרבה יותר מזיק לשיניים, למשל. זה ידוע שלחולי סוכרת שיניים הרבה יותר טובות! תחשבו על כמה כאבים נוראיים וכמה ביקורים יקרים ביותר אצל רופאי השיניים תוכלו לחסוך לעצמכם אם תתרגלו לצרוך פחות סוכר!
לא צריך אפילו להשתמש בממתיקים מלאכותיים, כי יש סטיביה, למי שחייב מתוק.

פעם ראיתי (כנראה בדף אחר..) קישור לסרט על תולדות הסוכר. היו בו קטעים היסטוריים על העבדות ומטעי הסוכר, והיו מדענים שהראו איך כמות הסוכר בקולה עלתה כל כמה שנים בהתאם להרגלים שלנו.
מישהו מכיר? אני לא מוצאת את זה פה.
תודה.

לא מכירה את הסרטון
אבל יש את המאמר של אורי מאיר-צ'יזיק Library]סוכר עם כל דבר Article1[/po].asp?cat=55&a id=103

אולי זה?
http://quicksilverscreen.com/watch?video=34730 Big Sugar
וזה חלק 2 http://quicksilverscreen.com/watch?video=34731

כן!! תודה!
איך ידעת?

אבל יש את המאמר של אורי מאיר-צ'יזיק סוכר עם כל דבר
הוא בין היתר מדבר שם איך הסוכר התחיל לשמש כאנרגיה זולה להעלאת תפוקת העובדים. לא מזמן יצא לי לראות בפעם הראשונה את "מרי פופינס" שבין השורות מזכיר קצת גם את נושא העבדות המודרנית, וכ"כ צרם לשמוע את השיר התמים לכאורה:
"one spoon of sugar helps the medicine go down...."
ממש עידוד להמשיך לסכר את עצמינו לדעת בדרך לקשיי החיים :[

איפה דבריה של אהבת עולם ?

אני לא מקל , ולא רוצה להיות , אך רוצה בכל זאת להשיל מספר ק"ג כדי להרגיש יותר טוב , ולהגשים שאיפה...
מבחינת התזונה , אני חושבת שמצאתי את הדרך שיהיה לי קל להשיל ק"ג וגם מבחינת עשיית הכושר .
הרשתי לעצמי לאכול רגיל כולל מתוקים ביום שישי כשאוכלים עם המשפחה (שישי כן שישי לא)
אך ברגע שהמחסום נפתח יש חשק לעוד וקשה לעמוד בפיתוי.
בנוסף לפני קבלת מחזור יש חשק עצום , או כשעצוב ואין אנרגיה ודברים לא הולכים ,יש חשק לדבר שישכיח ממך הכל לכמה רגעים ותהנה מאוד ברגע שתאכל אותו
אבל הבעיה היא שזה לא מסתכם בכוס גלידה אלא בקופסא כי אתה לא מעוניין שהרגע הנעים יחלוף ותחזור לחיים עם בעיות ועם איסור מתוק.
ומצד שני המטרה הנכספת מתרחקת ועשיית הכושר לא מועילה לבד ואני כמהה /אורגת שוב לרגע הקט של אכילת המתוק וההתעסקות בהנאה...
קראתי הכל משנת 2003 ואני מורידה בפניכן את הכובע .
לי ברוך השם אין בעיות הבריאותיות אך רוצה לשמור על עצמי הן מבחינת הרגשה נפשית (לא להיות עבד של המתוק) והן מבחינת הרגשה בריאותית פיזית בעתיד.
אודה לעצות ...

היי גלידונית
ההמלצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך זה להכין בעצמך את המתוקים שלך.
האמת שכשראיתי במה חדש שכתבת כאן בשם הזה, ישר חשבתי שמישהי שחזרה מהסדנא של אורי יורמן חלקה חוויות...

מדובר בסדנא להכנת גלידות ללא סוכר וממתיקים מלאכותיים וגם בלי מכונת גלידה. כן משתמשים - בפירות בשלים מוקפאים, תמרים ואגוזים (במידה), ותבלינים; וגם זוכים לשמוע רעיונות מעניינים לגבי תזונה והרזיה.
גילוי נאות: אורי הוא בן זוגי ואני עוזרת לו לארגן את הסדנא, אבל אני באמת חושבת שזה פתרון טוב לאוהבי גלידה בגמילה מסוכר. (הייתי כותבת לך בדף אישי אם היה לך כדי שלא להחשד בפרסום.)
אגב, גם אני בחורה עם עודף משקל ותאווה למתוקים.
אחרי שתטעמי גלידה שהכנת בעצמך, מחומרים שבחרת בעצמך בשוק ואין לך ספק לגבי טריותם ובריאותם - רוב הסיכויים שגלידה מקופסא תראה לך הרבה פחות מפתה. זה נכון לגבי כל סוגי המתוקים.
אם זה מעניין אותך את יכולה לפנות אלי או אל אורי, הפרטים של שנינו בדף הבית. (יש סדנה ביום שישי הקרוב בתל-אביב ויהיו עוד בהמשך גם בחיפה ובירושלים)

אם מישהו/הי מוצא/ת את ההודעה הזאת שיווקית או פרסומית מדי אשמח לביקורת בונה.

גמילה ביתית ממתוקים

דף שהוא כבר קאלט. תקראי מההתחלה, מצחיק, כיפי ועם המון עצות טובות.

בבקשה תעזרו לייי ,דחוףף

אני אוכלת כמויות נוראיות של סוכר ואני לא מצליחה להפסיק ,איך להפסיק????

פלוני אלמונית, כל התשובות מחכות רק לך. שבי ותקראי. את הדף הזה, את גמילה ביתית ממתוקים (שהמליצו עליו בדיוק בהודעה מעלייך, שימי לב), אפשר גם דפים אחרים. אחרי שתקראי, תביני, תנסי, אם יהיו לך עוד שאלות, הערות, רצון לשתף - אנחנו פה.
(דחוף זה בכל מקרה לא יהיה. גמילה ממתוקים דורשת זמן)

כנראה יש לי קנדידה אני לא מפסיקה עם הצורך למשהו טעים או מתוק וסוכרים אבל אני לא יכולה להפסיק יש לי צורך לעוד ועוד ועוד סוכרים!!!
בבקשה עזרה!!!
תאמרו לי מה לעשות!!!
נ ב אני בת 10 וחצי אז לא דברים מוזרים...