הילד מתפרץ בעצבים ובכי כמה פעמים ביום בן שנתיים

[כאן_אימשלו*]

לכאורה נשמע הכי נורמלי בעולם, אבל הגננת מעירה על זה ואף אומרת שזה מדאיג אותה.
הוא יכול לשחק במשהו בהנאה גדולה, ואז פתאום לחוות איזשהו קושי, אפילו הכי קטן ולהתחיל לצרוח ולבכות. כמה פעמים ביום הוא חווה התרסקויות כאלה, הגננת "מודאגת". אני לא כל כך יודעת אם זה משהו חריג, יש לי ילד אחד... אם מוציאים אותו מהאמבטיה הוא בוכה וצורח ברמות גבוהות... אני לא יודעת אם זה מעיד על משהו ואם בכלל אז על מה.
מתייעצת.

[רוקדת_לאור_ירח*]

זה לא חריג בכלל. נראה לי הגננת חיה בסרט. לא כל הילדים מגיבים אותו דבר ואולי יש כאלה שעושים את זה רק בבית אבל זה מאד אופייני לגיל.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

איפה זה קורה עוד?
על האמבטיה אפשר להבין..אם את מוציאה אותו כשהוא רוצה עוד ואם הוא ילד שיודע מה הוא רוצה ולא אוהב שמזיזים אותו ממקום למקום - אפשר להבין.
בגן נראה לי, דורש בדיקה. נשמע כמו תסכול אבל השאלה ממה? מזה שאת לא שם? מזה שהטיפול לא לפי רוחו? ילדים אחרים? צריך לבד?

[כאן_אימשלו*]

בגן נראה לי, דורש בדיקה. נשמע כמו תסכול אבל השאלה ממה? מזה שאת לא שם? מזה שהטיפול לא לפי רוחו? ילדים אחרים? צריך לבד?

אז איך אני בודקת?
האמת היא שבני מעולם לא היה אדיש לשינויים או לדברים שהם לא לרוחו. היה מאד דעתן, עצמאי ויודע מה טוב לו מגיל אפס.
השאלה היא איך אני מוודאת שהכל כשורה בגן, איך אני מבררת מה לא בסדר.
הוא מדבר מעט מילים די בסיסיות והרוב ג'יבריש שוטף ונמרץ, כך שאני לא מצליחה עדיין לחלץ מסרים משמעותיים.

[כאן_אימשלו*]

איפה זה קורה עוד?

זה היה קורה הרבה כששיחק במשחק השחלה, נגיד, ולא הצליח להשחיל אז היה נכנס לעצבים עד שעוזרים לו. אבל זה נסיבתי ומובן (לא?)
זה קורה בעיקר כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה: אם הוא רוצה לצאת מהבית אז הוא יהפוך את העולם עד שנוציא אותו... אבל זה מרגיש לי תקין- עניין של גבולות אולי אבל לא משהו מדאיג.

מה שמדאיג אותה זה שהיא רואה שהוא ממש חווה קושי גדול, בוכה, סובל... והיא לא מצליחה להבין למה. טוענת שזה באמצע פעילות מהנה בלי קשר סיבתי לכלום. קשה לי להאמין .. למרות שזה קרה כמה פעמים בעבר שפתאום בלי סיבה קיבל ג'ננה... שיחק בשקט ואז ממש צרח.
לא יודעת, אני מתחילה להיות ממש חרדה.

[כאן_אימשלו*]

מצרפת כאן הודעה שכתבתי בפורום של הפרעות קשב.

היי,
הבן שלי התחיל לדבר די מאוחר, כיום הוא בן שנתיים וחודשיים ויודע מילים בסיסיות, רק מתחיל לחבר משפטים פשוטים מאד.
מוזיקה ולחנים הוא יודע בצורה מאד מאד טובה, שר מדוייק מאד גם לחנים מסובכים. מדבר ג'יבריש שוטף ונמרץ, מברבר במקומות שלא יודע לבטא את המילה.

מה שמדאיג אותי זה שהוא לא מתקשר בצורה חלקה. יש קטעים שאני מבקשת ממנו משהו מאד פשוט כמו "תביא לי את הנעליים" והוא מתנהג כאילו הוא לא מבין מה אני אומרת, ויש פעמים שהוא מביא ושמח מאד שהצליח.

רמת התקשורת שלו לא גבוהה, מתקשר בצורה מאד בסיסית גם עם ילדים בני גילו וגם עם הצוות בגן.
הדבר שהכי מטריד את הגננת זה שהוא חווה קושי אמיתי מספר פעמים ביום, הוא פורץ בבכי באמצע פעילות מהנה, ללא סיבה הנראית לעין. אני חושדת שמדובר ברגישות יתר לרעש, או למשהו דומה.

אני זקוקה להכוונה היכן מאבחנים כאלה דברים, המלצה עם מישהו מומחה שיודע לאבחן/ לטפל/ לתת כלים.

תודה רבה

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

תראי, יפה שהגננת מדווחת.
אין לך אפשרות להשאיר אותו בבית?
בכל מקרה אם יש לו קושי בתקשורת, אני משערת שמקום שמכיל הרבה אנשים לא עושה לו טוב.
אולי הוא צריך מקום יותר קטן, פחות אנשים.
ולדעתי הלא מקצועית, אם הוא יאובחן כסובל מביית קשב או היפראקטיביות, אל תשימי אותו במסגרות קונוונציונאליות, בשנות בי"ס (לפחות).

[פלוני_אלמונית*]

מה קורה לבת שלי

[כאן_אימשלו*]

הדברים שהילד עושה שעושים לי להיות רגועה יותר:
שמח, צוחק וצוהל כשמגיע מישהו שהוא אוהב. מחבק, מנשק, קופץ על הידיים.
אומר ביי ביי לכל דבר שאנחנו עוזבים, למשל אם השלכנו גביע גלידה לפח, הוא אומר "ביי ביי גלידה.."
מזהה מקומות מהאוטו - רואה גן שעשועים מהאוטו ומבקש, עוברים ליד הגלידריה- מבקש גלידה, מזהה מטוס בשמיים ואומר מטוס, מזהה את כל האנשים שהוא מכיר, קורא להם בשם.
הוא מבקש ללכת למשק השכן, ומונה את החיות שגרות שם.
עוברים ליד בית של מישהו - הוא אומר מי גר שם.
הוא בוכה לפעמים כשמישהו שהוא אוהב הולך.
הוא מבקש אוכל, שר שירים, מבקש קלטות מסוימות, אוהב מאד לשמוע סיפורים ויכול לעשות זאת במשך זמן רב. אוהב משחקים, מעדיף לשחק ביחד, עושה טיזינג ודווקא, מבין את הפוליטיקות וצוחק ומלגלג כשאני מתעצבנת (ז"א - הוא מקבל את השדר של חוסר השליטה שלי, וזה מצחיק אותו)
הוא שואל איפה אבא כשהוא איננו, שואל איפה אימא כשאני לא נמצאת.

יחסית לחלק מבני גילו הוא איטי יותר מבחינה שפתית, ויש את הקטעים שהוא מתעלם מבקשות.

[כאן_אימשלו*]

הייתי עוזבת הכל ונשארת איתו בבית, אבל יש לנו עכשיו כל כך הרבה התחלות חדשות מתוכננות. ... ואולי בכלל זה הזמן לעצור ולהשקיע בו את כל הזמן שבעולם?

[כאן_אימשלו*]

וגם - יודע צבעים. כמעט את כולם.

[טדליק_נהנאנע*]

התעלמות מבקשות קיימת גם אצלנו.
ובוציק (בן 3) מדבר כמו פרופסור לבלשנות ותקשורתי במיוחד.
פשוט לא מתאים לו תמיד להיענות.
נכון יותר, רב הזמן לא מתחשק לו להיענות והוא פשוט מתעלם.
לפעמים הוא מתעלם מפניות אליו או משאלות מפני שלא מתאים/ מתחשק באותו הרגע, ולפעמים הוא שקוע במשהו אחר וכלום לא מזיז אותו ממנו.
סבא אחד מביע דאגה מכך, אבל היא מעט מגוחכת בעיני מפני שאני בדיוק כזו שלפעמים שקועה יותר מדי במשהו ולא קולטת כלום סביבי.
ומילא אני, הסבא הזה בעצמו וכן גם בנו יכולים לרחף ולהתעלם מכל מה שקורה סביבם.

[כאן_אימשלו*]

סבא אחד מביע דאגה מכך, אבל היא מעט מגוחכת בעיני מפני שאני בדיוק כזו שלפעמים שקועה יותר מדי במשהו ולא קולטת כלום סביבי.
גם אני מאד כזאת. בעלי יכול לדבר אליי והמילים שלו מתנפצות על הקיר לידי כשאני על המחשב או בטלוויזיה.


ומילא אני, הסבא הזה בעצמו וכן גם בנו יכולים לרחף ולהתעלם מכל מה שקורה סביבם. חחחחחחחחחח



מילה לגבי קשיי קשב וריכוז: אני משוכנעת שיש לי איזושהי בעיה (למרות שאני בכלל לא יודעת אם זו בעיה אצלי או במערכת החינוך בצורתה הנוכחית) והיו לי קשיים עם דברים מאד אלמנטרים בבי"ס כשדברים מסובכים מאד הייתי אוכלת בלי מלח. היה לי קשה להיות על אותו דף עם שאר הכיתה ולרוב הייתי הולכת לאיבוד.
אני לא מאמינה בכדורים כתרופה לקושי להסתגל לבי"ס ואני מאמינה בלימוד כלים, השקעה פרטנית של זמן ואנריגה בלימוד טכניקות להתגבר על הקשיים.

[עייפה*]

עוד פרספקטיבה על ה"התעלמות מבקשות" - אמרת בעצמך שהשפה של בנך עדין קצת מתעכבת. כשאת מבקשת ממנו משהו, נגיד "תביא בבקשה את הנעלים מהסלון", יכול להיות שהוא פשוט לא מבין את כל הבקשה. כך שזה יכול להיות רק עוד פן בעיכוב השפתי, ופשוט צריך לתת לו עוד קצת זמן.
וגם - מה שטדליק אמרה.

[כאן_אימשלו*]

יכול להיות שהוא פשוט לא מבין מה הגננת אומרת לו כי יש לה דיקציה מעט לא ברורה? וקצת מבטא...?

[תמרוש_רוש]

שם דף מתאים
בחייאת

[כאן_אימשלו*]

מה את מציעה כשם דף מתאים?

[שחף_אהובי*]

מניסיון דומה, מעבר לאיבחון שפתי/פסיכולוגי וכו, כדאי לבדוק גם יעוץ תזונתי.
אצלנו אומגה 3, הורדה של מוצרי חלב והפחתת סוכר מאוד השפיעו.
אומגה 3 הכוונה לא למה שמוכרים בתור "אומגה 3 לילדים", זו בדיחה.

[עפרה_שחר*]

התפרצויות בכי בגיל הזה הן נורמאליות לגמרי ומהוות דרך ביטוי רלוונטית לבנך. אם הגננת רואה בעיה בכך- הרי שיתכן פה קושי אמיתי שהיא מתוך נסיונה מאבחנת, וכדאי לשים אליו לב כבר מעכשיו, אבל- לא בהכרח. יש פעמים שהגננת טעתה ורק איש מקצוע מנוסה יכול לעזור לך פה לשים את האצבע על הנקודה המדוייקת. לא מהתכתבות באתר, אלא ממש לפגוש את הילד ולהכיר מקרוב את הסיטואציה: לראות איך הוא זורם עם שינויים, את חלוקת הקשב שלו במקום הומה, לבדוק סף תיסכול ולגיטימציה שהוא מקבל בבית ובגן לבכי ועוד. יש מצב בו עדיף להפגש איתה או להוציא מהגן, אבל שוב: צריך להכיר את הילד מקרוב כדי להיות מדוייקים ולא לפספס אותו פה, וזה רק מפגישה אישית איתו, ע"י מישהו מנוסה. מוזמנת לפנות אלי- 0528717905. יום טוב.

[יתרון_האור*]

הי אימשלו
אני אמא לשלושה בנים, הקטן עוד מעט בן שנתיים
קראתי את התאורים שלך וחשבתי לעצמי -
נו??? מה כאן לא תקין?
גיל שנתיים מתאפיין בפער מאוד גדול בין יכולת ההבנה, הרצון, ויכולת הביטוי.
ילד בן 4 יכול לצעוק "אוף אמא, אני לא מצליח, תעזרי לי"
אבל ילד בן שנתיים עוד לא מסוגל לבטא את עצמו במדוייק.
בן שנתיים וחודשיים שעוד לא מדבר שוטף, ולא תמיד נענה לבקשות שלך - זה ממש נורמלי.
הבנים שלי התחילו לדבר בערך בגיל שנתיים וחצי
ולפני כן ידעו הרבה מילים בודדות, משפטים קצרצרים כמו "איפה אבא" "עוד מים" ולהשלים עשרות ומאות מילים, אבל לא לעשות חיבורים.
היום הם מדברים ברמה ממש גבוהה, מפתיעה לעתים, ומצחיק אותי לחשוב שאולי היה לי מה לדאוג פעם.
הקטן שלי עוד לא ממש מדבר, כאמור, עוד לא שנתיים, ואני ממש לא מודאגת,
ברור לי שבחודשים הקרובים הוא יעשה קפיצה ענקית משלב ההבנה לשלב ההתבטאות החופשית.

זה מצויין שהגננת מדווחת לך, מצויין שהיא ערנית.
אני לא יודעת כמה ילדים יש בגן,
אבל יכול להיות שהיא פשוט לא שמה לב מה הדבר המתסכל שקרה לילד, ורק כשהוא צועק/בוכה היא פתאום רואה שמשהו לא כרגיל.
קשה מאוד לגננת לראות ולשים לב כל הזמן לכל הילדים.

[כאן_אימשלו*]

נכון שם יפה "כאן אימשלו"?

[פלוני_אלמונית*]

הי אימשלו
אני עובדת בתחום ואם ילדים. מסכימה עם הרבה ממה שנכתב לך הכל בהחלט יכול להחשב תקין ותואם את הגיל. דבר אחד כן השב את תשומת ליבי אמרת שהוא מדבר מילים די בסיסיות והשאר גיבריש שוטף.
בעיני הגיבריש יכול להצביע על בעיה. לרוב ילדים יכולים להתעכב מאוד בהתפתחות השפה ויכולים לבטא מילים באופן דומה, קרוב, קיצור וכו' אבל לא נוטים לדבר רצוץ ושוטף בגיבריש. (הכוונה למשהו שהוא כלל לא בר הבנה) אם אכן זה מה שאת מתרשמת הייתי בודקת בכיוון של הפרעת התפתחות/ הפרעת תקשורת.
אגב מהתאור שלך כלל לא נשמע לי הפרעת קשב ההתעלמות מהבקשות יכולה להיות מקשיים בהבנת השפה, בייחוד עם היא נרחבת (כלומר לא רק במצבים בהם הוא מאוד עסוק). גם התגובה הקיצונית לדברי הגננת לתיסכולים. נכון ילדים בני שנתיים בודקים גבולות ויכולים לפצוח בהתפרצות זעם על דבר פעוט אך המכלול של הקשיים יחד עלול ללכת לכיוון הזה. לגננות פעמים רבות יש ניסיון באיתור של קשיים כאלה גם אם הן לא מצליחות להסביר עצמן באופן שנשמע משכנע.
כדאי לך לקחת אותו לבדיקה במכון להתפתחות הילד, ולתת לאיש מקצוע להתרשם (קשה מאוד לעשות זאת דרך האינטרנט) מקסימום יגידו לך שהכל בסדר ויש עיכוב קל.
אבל במקרה שיש בעיה שפתית ותקשורתית ככל שמתחילים מהר יותר לטפל יותר טוב.
מקווה שלא הלחצתי אותך. ואם לא מתאים את כמובן יכולה למחוק.

[יוטי_בעיר*]

לא למה שמוכרים בתור "אומגה 3 לילדים", זו בדיחה.
מה זאת אומרת?

[שחף_אהובי*]

לא למה שמוכרים בתור "אומגה 3 לילדים", זו בדיחה.
טוב, זה לא ביטוי כל כך מוצלח, אבל המינון של האומגה 3 לילדים מתאים בטח כתוספת לילד שאין לו בעיות מיוחדות. בתור "תרופה", כלומר כדי להשפיע ולשנות בעיות, מדברים על מינונים הרבה יותר גדולים.
כלומר אם קניתם בבית מרקחת אומגה 3 לילדים ואין שינוי, זה לא אומר שאין השפעה, זה פשוט מינון קטן מדי.

זה לא במקום איבחון התפתחותי, כמובן, זה בתוספת.
אני מצטרפת לדעה שכדאי לבדוק ולטפל אם צריך.

[רחל_ברמן*]

אצלנו גם היה משהו כזה, דאגתי נורא בכל מיני כיוונים שמתוארים כאן בדף, ובסוף הסתבר שזה היה פיזי לגמרי. הורדנו מוצרי חלב (גם עיזים) לחלוטין, וההתפרצויות נעלמו כלא היו. לאחרונה ניסינו טופו (לא משהו שאנחנו בד"כ אוכלים) ושככה יהיה לי טוב! שלושה ימים של טירוף עברו עלינו אח"כ. כשהיא ניקתה את הטופו מהמערכת, שוב נרגעו הרוחות וחזרה הילדה השמחה שלי, שאמנם יש לה דעות מוצקות, אבל התגובות שלה מידתיות לסיטואציה והיא יכולה להמתין לתגובה זמן סביר (לילדה בת שנתיים, כמובן). בקיצור, אני קודם הייתי מנסה ניקוי תזונתי.
(חשודים מיידיים: גלוטן, מוצרי חלב, סוכר, שוקולד. אם את מניקה, אז גם קפה)

[ניצן_אמ*]

גם שמרים יכולים להיות הבעיה. <אני מסכימה עם רחל>

[כאן_אימשלו*]

גם שמרים יכולים להיות הבעיה. <אני מסכימה עם רחל>
אני חושבת ששמרים גורמים גם לי לבעיות קשות.

[פלונית_כרגע*]

התיאור השפתי וגם חלק מההתנהגותי של הילד הוא תיאור של אחד לאחד בן של חברה שלי.
יש להם המון קשיים כתוצאה מכך, הרבה התפרצויות זעם, ותיסכול משני הצדדים כשהוא חוזר על אותו משפט בג'בריש שוב ושוב ולאם אין מושג מה הוא רוצה. ועוד ועוד.
תקבעי תור להתפתחות הילד, זה לוקח המון זמן!!!!!! אז שווה לשלוח טפסים ולחכות.
בעז"ה עד שיזמנו אתכם זה כבר לא יהיה רלוונטי.
הם סוף סוף עברו את האיבחון (המתינו 3 חודשים..) ועכשיו מחכים שיתפנה מקום\ ימצאו קלינאית דרך הקופה שתקבל אותם לטיפול. הילד כבר בן 2.8