הילדה רוצה ללכת לבי''ס

[חגית_פ*]

מקווה שזה דף זמני ביותר, מתכוננת לאפשרות שאולי זה לא.

אלה שלי בת 7 והיתה בשנה החולפת (בה היתה אמורה להיות בכיתה א') בבית.
היו נסיונות שלי לארגן איתה לימודים קצת מסודרים אבל בדר"כ זה לא יצא, גם בגללי (בעיות התארגנות למיניהן) וגם בגללה (היתה מתחילה משימה ומתייאשת מהר, מבקשת להיות בעניניה). החלטתי לעזוב את זה לשנה הזו ולעשות נסיון נוסף בשנה הקרובה.

אלא ש... אני מדריכה כרגע בקייטנה של קבוצה העולה לכיתה א' ואלה באה איתי. רוב השיחות של הילדים עוסקות בענין כיתה א' הממשמש ובא. הם מתרגשים ושמחים, מדברים על זה בלי סוף ואלה עברה איזשהו שינוי ופתאום ביקשה בימים האחרונים לנסות ללכת לבי"ס. גם בערוץ הופ יש שטיפת שכל לעולים ל-א' וכל בובות הספוג שם נורא מתרגשות ו"בוגרות" ומצפות לבי"ס.
ברור לי שהרקע לבקשה הוא הלחץ החברתי שהיא נמצאת בו, קשה לא להתרשם מההתלהבות של הילדים (שכמובן לא ממש יודעים עוד מה זה בי"ס). ענין נוסף הוא שאלה ילדה יחידה ואין לה המון אינטרקציה חברתית, הרבה מזה זה גם ממנה- אני מנסה ליזום מפגשים והיא טוענת שהיא מעדיפה להיות לבד או איתי. אז אני עוזבת את זה. אולי זו היתה טעות?! אבל עדיף לכפות עליה חברה ?!.

בן זוגי ואני נמצאים במילכוד, ישהרבה דמעות (שלי) תחושת כישלון (שלו) והתלבטות מה לעשות. ניסיתי להסביר לה היום את הסיבות שלנו ל"למה לא בי"ס" והיא חזרה ואמרה שהיא רוצה לנסות ולהחליט לעצמה (שזה דבר שתמיד עודדנו אותה ואני מרגישה צבועה במחשבה שלי פשוט לא לאפשר לה).

אני צריכה עזרה בלהבין איך יוצאים מזה או איך מתקדמים (או לא) עם זה.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

והיא טוענת שהיא מעדיפה להיות לבד או איתי
אני הייתי הולכת על בירור הכוון הזה..למה היא מעדיפה להיות לבד? מה יש בבית ספר שמושך אותה לעומת מפגשים?

[שרית_אמיר*]

והנה אנו נפגשות (-:
בדיוק לפני שנה בתי שהיתה בת 10 וחצי הצהירה ושהיא רוצה בי"ס - חשתי כי עולמי מתמוטט. תחושת כשלון, כאב פיסי ועוד היו מנת חלקי, עד ש...הבנתי שאני עשיתי ועושה עדין כמיטב יכולתי ואת הדבר הנכון.
לא חלפו שעות ואחרי שיחות עם חברות( מהחינוך הביתי) שיחות עם בנזוגי,
התוצאה: אנו ההורים רוצים חינוך ביתי אך מכיון שדרך חיינו היא להקשיב לצרכים נאפשר לך ביקור חלקי בבי"ס.
הילדה שמחה.
בית הספר איפשר ותמך לאורך כל הדרך.
במהלך השנה הילדה ידעה להנות מכל העולמות חופש מפגשים חברתים רחבים יותר וקצת פחות לימודים., בהתחלה בנינו מסגרת אבל גם שם היתה מצידנו גמישות אם היה משהו מיוחד בי"ס נדחה (-:.
עבורנו בי"ס כמו חוג או שיעור פרטי בקבוצה (-:
השנה אנו נמשיך באותה מתכונת.
כלומר: לדעתי - יש מקום לאפשר לחוות אבל בטיפין לא בצורה מלאה. השרביט ( האישור לחינוך ביתי) אצלך ואת יכולה להחליט כמו אי השתתפות במבחנים, אי מתן ציונים להחליט על ימים מסוים/מקצועות מסוימים.
יש לי לא מעט חברים בחינוך הביתי שילדיהם כמו בתך ובתי רוצים לחוות זאת אך ההורים מתנגדים- בלי לשפוט מהם הסיבות.
את דעתי כתבתי.
אגב בני שכיום בן 9 לא מוכן כלל לשמוע על בי"ס.
ודבר אחרון יש שינוי מאז הליכתה לבי"ס - יש השפעות ( שאני לא ממש אוהבת) - לא יכולה לכתוב שהכל ורוד.

[רסיסים_של_אור*]

אני מכירה מישהי שאיפשרה לבת שלה ללכת לכיתה א' , זה לא היה לה קל אבל אחרי הנסיון של השנה הילדה לגמרי בוחרת בבית... אולי יעזור לך לדבר איתה ?

[דרך_עפר_שם_זמני*]

אני רוצה להציע דרך להסתכל על זה:
את רוב הילדים מכריחים ללכת לבי"ס, אין להם בחירה. אתם נתתם לה בחירה. עכשיו היא רוצה לנסות משהו אחר. נניח שתתנו לה, היא תנסה, ותבין כמה טוב בעצם בבית - הרי זה נהדר! היא עושה מה שרציתם מראש, אבל עכשיו עם הבנה יותר טובה של המניעים שלכם. ונניח שהיא תנסה, תחליט שהיא דוקא אוהבת ללכת לביה"ס ותמשיך עד י"ב, או לא עד י"ב, תמיד בידיעה שאם זה הופך להיות לא טוב, מותר לה לוותר. בעיני עצם זה שיש לה בחירה זה נפלא, והצלחה נהדרת שלכם. ממש לא כשלון.

[אמא_לא_בחינוך_ביתי*]

דרך עפר שם זמני ,
כתבת נפלא.
בעיני עצם זה שיש לה בחירה זה נפלא, והצלחה נהדרת שלכם. ממש לא כשלון.
כל הרעיון הזה, שיש בחירה, הוא כל כך לא טריוויאלי....

[חגית_פ*]

קודם כל תודה על כל התגובות. עברתי לילה לא קל של המון מחשבות והתגובות עוזרות לי.


_והיא טוענת שהיא מעדיפה להיות לבד או איתי
אני הייתי הולכת על בירור הכוון הזה..למה היא מעדיפה להיות לבד? מה יש בבית ספר שמושך אותה לעומת מפגשים?_

זהו, שכלום. היא לא היתה בבי"ס אז מן הסתם לא מושך אותה שם כלום. להיפך, נראה לי שהרעש וה"עדר" שם יפריעו לה. ההחלטה שלה והרצון ללכת לא באים ממקום של בחירה אמיתית וידע אלא השפעה סביבתית של הילדים מהקייטנה שמדברים כל היום על כמה כייף יהיה בבי"ס וכל ההתרגשות מסביב.

שרית אמיר , שריתוש יקרה- כייף לשמוע ממך. המחשבה הראשונה שלי היתה לשלב אותה בכמה מפעילויות בי"ס אלא שמדיניות המנהלת כאן (שלוקחת אישית את חוסר הרצון שלנו לבוא לבי"ס) זה "הכל או כלום" ואין אפשרות להגיע לחלק מהדברים. כיוון שלא קיבלנו אישור (בקשתנו נדחתה, ערערנו ומאז לא שמענו מהם) לא יהיה לי גיבוי ממשרד החינוך לנסות לשלב אותה.

ודבר אחרון יש שינוי מאז הליכתה לבי"ס - יש השפעות ( שאני לא ממש אוהבת) - לא יכולה לכתוב שהכל ורוד.

כאן אמרת בדיוק את מה שמפחיד ומטריד אותנו.


אני מכירה מישהי שאיפשרה לבת שלה ללכת לכיתה א' , זה לא היה לה קל אבל אחרי הנסיון של השנה הילדה לגמרי בוחרת בבית... אולי יעזור לך לדבר איתה ?

תודה, רסיסים. נראה בתקופה הקרובה לאן זה מתגלגל ומאוד ייתכן שאבקש את עזרתך.

דרך עפר שם זמני , אני מבינה לחלוטין את דברייך וחשבתי איך לנסח תשובה עד שקראתי את דבריה של שרון ס . בינגו.
אני לא חושבת שבגיל 7 יש לה את המסוגלות להחליט החלטה כזאת, אין לה את הכלים הרגשיים לזה. כל החיים אנחנו נותנים לה כלים שיסייעו לה בהמשך החיים ופתאום ברגע אחד אני מרגישה שזה נשמט ממני והולך והיא תקבל שם כלים אחרים שאנחנו לא מאמינים ולא מעונינים בהם.

כמו כן, אין לה עדיין אפשרות להבין את רוב החסרונות שקיימים או שעשויים להיות קיימים בשהות ממושכת במסגרת של בית ספר, חוץ מהשעמום והרעש. יש חסרונות קשים בעיני שהיא תגדיר אותם כיתרונות - אפקט העדר, ציות למנהיגי קבוצה משפילים ומבזים, תחרות על בעלות על מותגים שונים וכדומה (כן! כל אלה גם בבית ספר דמוקרטי בגיל גן חובה). היא לא נהנתה מזה כשהיא נפגעה, אבל היא נסחפה בקלות כשהיתה מה"מקובלים" ודי קיבלה את חוקי הג'ונגל האלה, למרות הרבה שיחות בנושא בבית.

אלה בדיוק הפחדים שלנו. אני רואה אותה לפעמים בקייטנה רואה מהצד סיטואציות של "עדר" ועומדת מהוססת, נבוכה, יודעת שזה לא נכון, לא משתתפת. אבל כשזה יהיה על בסיס קבוע? בגיל יותר מבוגר? כשלחץ חברתי יהיה התמודדות יומיומית?.

שרון ס , איך בתך מקבלת את ההחלטה שלכם לא לשלוח אותה לבי"ס למרות שהיא רוצה?

וסליחה מראש על כתיבתי המבולבלת, הכל בראש שלי מבולבל ועצוב כרגע.

[ה_קטנטנה*]

קראתי מה שכתבת, וזה לא שיש לי ניסיון בזה, אבל חשבתי על משהו-
אם מה שמפריע לה זה שכולם מסביב "עולים לכיתה א'" כלומר כל ההתלהבות שיש מסביב- אולי אפשר פשוט להודיע לה שגם היא עולה לכיתה א' בבית, כלומר לקחת אותה לקנות קלמר, מחברות, כלי כתיבה וכו' לקנות כמה חוברות עבודה (אמרת שניסית ללמד אותה בצורה מאורגנת- אולי זו הזדמנות לנסות שוב?), לקנות בגדים חדשים (אם בבי"ס יש תלבושת אחידה אפשר אפילו להכין לוגו עם שם המשפחה ולהדפיס על חולצות- שגם לה יהיה), אולי גם לוח עם גירים כזה לבית (בתור ילדה היה לי כזה ואני זוכרת את אחי ואותי משחקים בו שעות).
בקיצור- לתת גם לה הרגשה שיש עכשיו שינוי משמעותי והיא כבר ילדה גדולה. אולי זה יפתור חלק מהסיבות שבגללן היא רוצה ללכת לבי"ס. אולי.

יצא לי "כל גיל והשמחה שלו"- מדהים!!!

[דרך_עפר_שם_זמני*]

להכין לוגו עם שם המשפחה ולהדפיס על חולצות - מגניב!
חגית, אני רוצה להעלות אפשרות, אני עושה את זה מאד בזהירות כי אני באמת לא יודעת אם מה שאני כותבת נכון לגביכם. יש לי הרגשה שכתרבות, יש לנו נטייה לייחס לילדים פחות יכולת לבחור ממה שיש להם. כרגע, הבת שלך לא יכולה לעשות בחירה מושכלת בין שתי החלופות, כי היא לא יודעת כמעט כלום על בית הספר. אבל אם היא תתנסה ותדע, את לא סומכת עליה שתדע בעצמה מה טוב לה כרגע?

[מ_י*]

השנה הבת השלישית שלי היתה בבית הספר מפני שהיא רצתה. שני הגדולים (כעת 13 ו11) בבית (ולהשלמת התמונה יש לנו גם קטן בן שנתיים וחצי). היא נכנסה לכתה אלף.
היא בטאה רצון מתמשך ועקבי ללכת לבית הספר.
ידענו כמובן שהיא לא יודעת מה יש שם בדיוק ואיך זה ושאנחנו מחליטים בשבילה, ונטינו להגיד לה שאנחנו מחליטים שתשאר בבית,
אבל מצד שני, לא הרגשנו שאנחנו במקום של "לאסור" ללכת לבית הספר.
ככל שהיא המשיכה לבטא רצון וזה הפך להיות "לא מרשים לך ללכת לביתה ספר" זה כבר נהיה מצחיק בעינינו.
בנוסף, הבנו את הרצון שלה לבטא את זה שהיא עצמאית וגדולה, גם לאור העובדה שהיא שלישית אחרי שני כוכבים בפני עצמם וגם בהקשר המיוחד שלה שהיא קצת נמוכה וקטנה וצריכה כאילו "להוכיח" שהיא גדולה.
בנוסף בנוסף, יש לה צרכים חברתיים גדולים יותר מאשר של שני הגדולים, ומבחינתה רצוי מאד להיות כל היום עם ילדים. ובאמת השנה הזו בבית הספר היתה שנה של התאהבויות וחברויות והמון עניינים רגשיים חברתיים.
רשמנו אותה לבית ספר עם גישה פתוחה וזורמת והיינו בטוחים שתוך שבועיים שלושה היא תחליט לעזוב, אבל בפועל מה שקרה שהיא התמידה כל השנה ועכשיו מדברת גם על כתה ב'.
למרות שאני בעד חינוך ביתי ונהנית סך הכל מן השהות של הגדולים בבית, אני רואה גם את החסרונות בשיטה הזו וגם את היתרונות שכן קיימים בבית ספר. מבחינתי, בית הספר זו אפשרות שכל הזמן נמצאת ברקע ואפשר לשקול אותה. אני לא חווה את החינוך הביתי כהחלטה שעושים פעם אחת וזהו לגבי שתים עשרה שנות לימוד של כל אחד ואחד מן הילדים.
אולי קל יותר לראות את זה כך כאשר יש ארבעה ילדים בגילאים שונים, והחלטה כזו לא "מחרבת" את כל החינוך הביתי...

עכשיו הגדול שלנו גם מפנטז על בית ספר. הוא מצא בית ספר למחוננים שיהיה ממש מעבר מקיצוניות לקיצוניות - זה בית ספר שלומדים בו שעות רבות והתלמידים עושים בגרות כבר ביוד ואחר כך ממשיכים לתואר במדעים. עכשיו הוא רוצה להתכונן לבחינות הכניסה שלהם שייערכו בדצמבר, כדי להירשם לשנה הבאה (לא הקרובה) שאז הוא יהיה בט'.
אנחנו לא בדיוק יודעים מה לעשות עם זה - קשה לי ממש לדמיין שהוא יעבור מן ההתנהלות של ההוםסקול להתנהלות של כזה מין בית ספר. אבל כרגע זה מה שהוא מתכנן לעצמו.

[רסיסים_של_אור*]

חגית, עברתי דיון דומה ותהליך דומה לגבי הבן שלי כשהוא ביקש גן. כתבתי על זה בדף ההוא על ילדים שרוצים ללכת לגן או משהו בסגנון.

באופן כללי מרגיש לי, שאנחנו נוטים לשכוח שכל הורה מקבל החלטות גורליות ומשמעותיות על הילד שלו, כיוון שזה התפקיד שלנו.
אבל איכשהו, כשזה מגיע לקטע הזה של לא לשלוח לבית ספר, זה מרגיש לי ממש חריג וקל לנו לשכוח את האחריות והמקום שלנו.

הרי אם הבן שלי יבקש ממני נניח לאכול צ'יזבורגר או כל דבר אחר שמבחינה דתית אני לא מאפשרת לו, זה יהיה לי ברור כשמש שאני לא מאפשרת את זה. או בדוגמא אחרת שאני חושבת שכתבתי בדף ההוא, כשאותו בן ביקש שאני אזרוק בבוקר את שנים האחים שלו לפח הזבל כדי שהוא יוכל להיות בן יחיד, גם אז, נתתי אולי למקום לתחושות ולרגשות שלו אבל ברור שלא אפשרתי מימוש של הבקשה.

מקווה שזה עוזר לך לעשות סדר במחשבות ושיהיו לילות יותר קלים

[יוטי_לונדון*]

אוי רסיסים, את מזכירה לי עכשיו כמה הדף ההוא קומם אותי אז.
איך שאני רואה את זה, ילד שרוצה ללכת לגן ולא נותנים לו הוא כמו ילד שלא רוצה ללכת לגן ומכריחים אותו. שניהם כפיה של שיטת חינוך על הילד.
אם את רוצה לתת לילדך את החופש לבחור כיצד ללמוד, תני לו ללכת לבי"ס אם הוא רוצה, מקסימום ילמד על בשרו שהוא לא אוהב את זה ושהוא מעדיף להיות בבית.

זה נכון שאנו כופים עליהם הרבה מדרכנו, כמו אוכל כשר למשל, ובכל זאת קשה לי עם ההשואה משום שהחינוך בבית מסמל משהו שאינו כפיה, לימוד מתוך בחירה ורצון ואילו כשרות הוא משהו שאנו כופים גם על עצמינו.

[רסיסים_של_אור*]

אם את רוצה לתת לילדך את החופש לבחור כיצד ללמוד, תני לו ללכת לבי"ס אם הוא רוצה, מקסימום ילמד על בשרו שהוא לא אוהב את זה ושהוא מעדיף להיות בבית.

אני מניחה שכמו בהרב הדברים אחרים, כל אחד מעביר את הקוים האדומים שלו איפה שהכי מתאים ונכון לו.
יש מי שיגיד שילד בן X מסוגל לבחור לגבי Y ויש מי שיגיד שהילד צריך להיות בן X+10 כדי לבחור את אותה בחירה.
אני חושבת שכל החלטה לא באה במקום או לפני שאתה מסתכל בילד האישי שלך. במקום שבו רק אתה מכיר אותו, במקום שבו רק אתה והוא נפגשים ומתבוננים זה בזה וקשובים זה לזו ואתה בודק מאיפה אתה מונע ומה באמת הצורך שהילד מעלה בפניך.

שניהם כפיה של שיטת חינוך על הילד לא יודעת למה המשפט הזה לא מתיישב לי נכון בלב. אני לא מרגישה שבחירה בחינוך ביתי היא פשוט עוד שיטת חינוך. אני מרגישה שמדובר בדרך חיים והכותרת אולי חוטאת למשמעות שלה.

[יוטי_לונדון*]

רסיסים, נכון, אולם בכל זאת, אם הילד רוצה ללכת לבי"ס ואת קובעת לו שלא את כופה עליו שיטת חינוך, אולי היא חלק מדרך חיים אבל היא שיטת חינוך, תהה חופשית וידידותית למשתמש ככל שתהיה.

[יוטי_לונדון*]

אולי מתאים פה להגיד יותר- שיטת לימוד, אבל שיטת חינוך היא מושג שמקובל להשתמש בו.

[אורחת*]

אני לא חושבת שבגיל 7 יש לה את המסוגלות להחליט החלטה כזאת, אין לה את הכלים הרגשיים לזה

אז איפה הבחירה? זה לא שהילדה החליטה להשאר בבית , החליטו בשבילה לא?!

[אורחת*]

טוב, את צודקת ואני מתנצלת לא הייתה כל כוונה להתקיף

הדיון כאן בהחלט נוגע ללב(בלי שמץ של ציניות), אבל אני חייבת לשתף במשהו שעבר לי בראש
תוך כדי קריאת הדברים (קראתי את כל הדף בעיון רב),

אני מבינה את השוק, את תחושות הכשלון אבל ישר קפצה לי ההשוואה עם עניין החזרה בתשובה,
או לצורך העניין החזרה בשאלה. אתה מחנך את ילדייך ע"פ ערכים מסויימים, מחליט עבורם היכן לגור/ללמוד
וכו' וכו', ובקר בהיר אחד הילד מחליט שהוא מנסה דרך שונה, אחרת אולי אפילו קיצונית לדרך שבה גדל וחונך
אז מה זה כשלון? אני חושבת שלהפך ...
וגם אם זה נוגד את השקפותיי הייתי מחבקת ואוהבת ונותנת מקום, הרבה מקום בלב כי זה הילד שלי!!!
והייתי תומכת
מכל כוון אפשרי כי אני סומכת על הילד שלי! כי אני יודעת שנתתי כלים טובים ונכונים להתמודד
והייתי מכילה בהרבה אהבה את הבחירות, גם אם הם נוגדות את הבחירות שלי
זה הבית ממנו אני מגיעה, ואני גאה בהורים שלי שנתנו לי מרחב מחייה והיו קשובים וזמינים לשנויים שאני עברתי ותמיד תמיד היו שם בשבילי עם זרועות פתוחות וחיוך ענק.

אני אנסה לשאול בעדינות ובזהירות, בלי טפת בקורת, ממקום מאוד נקי
מה הפחד? שהילדה תתאהב בבי"ס? שזה נוגד את כל מה שההורים חלמו עליו וייחלו לו?!
אם יהיה לה רע היא תעזוב מעצמה לא?

אם דבריי פוגעים/פגעו במשהו אפשר למחוק

[חגית_פ*]

אורחת, אני מניחה שאת לא מתכוונת לחזרה בתשובה או בשאלה בגיל 7. אם זה מה שהבת שלי תחליט לעשות בגיל 18 או 25 או 50 אין לי שום בעיה.
_אני סומכת על הילד שלי! כי אני יודעת שנתתי כלים טובים ונכונים להתמודד
והייתי מכילה בהרבה אהבה את הבחירות, גם אם הם נוגדות את הבחירות שלי_


_מה הפחד? שהילדה תתאהב בבי"ס? שזה נוגד את כל מה שההורים חלמו עליו וייחלו לו?!
אם יהיה לה רע היא תעזוב מעצמה לא?_

אני ממש לא נפגעת, אלה שאלות שאני מתמודדת איתם בעצמי. כמו שכתבתי בתחילת הדף החשש שלי הוא מהתמודדות עם דברים שאני לא מעונינת שהיא תיחשף אליהם כרגע. אם היא תרצה לנסות בגיל 12 אני אהיה רגועה שהיא בשלה יותר ויכולה להתמודד ולעשות החלטה נכונה יותר. הרבה מהתגובות האחרונות שוכחות שמדובר בילדה בת 7.
אז איפה הבחירה? זה לא שהילדה החליטה להשאר בבית , החליטו בשבילה לא?!
(אני תוהה, גם בלי ציניות) אם זה באמת לא ברור. בכל אופן שרון ס ענתה ואני מודה על כך.

[חגית_פ*]

חשבתי על עוד משהו (בתגובה ל אורחת)-

זה שהילדה שלי תחליט יום אחד אולי לחזור בתשובה לא אומר שלא אהיה מאוכזבת וכואבת מההחלטה שלה (לא ממנה עצמה) כמי שקיבלה כלים מסויימים והחליטה שהם לא מתאימים לה. וכמובן שעדיין אוהב אותה גם אם יהיה לי קשה עם החלטה כה גורלית ומשמעותית שעשתה.

[חגית_פ*]

אופס, נשלח לי לפני הזמן.

שרון ס ממש מפליאה לבטא אותי בימים אלה, אולי בגלל נסיון דומה ובטוח בגלל אידיאולוגיית חיים זהה.
תודה, שרון.

[אורחת*]

זה שהילדה שלי תחליט יום אחד אולי לחזור בתשובה לא אומר שלא אהיה מאוכזבת וכואבת מההחלטה שלה

אני מצטערת שאני מסיטה את נושא הדף, אבל למה? למה תחושת הכשלון?
למה לא לסמוך על ילדיינו? איפה הכבוד לבחירות?

שרון ס, את בעצמך כותבת שהתחלתם בדרך המקובלת ועם השנים התבהרה אי ההתאמה בין חיי המוסד
לחיי הילד ועברתם לחינוך הביתי.
אז למה הפוך זה לא בסדר? למה משפחה שהחליטה על חינוך ביתי ובדרך קרו כל מיני דברים
לא יכולה לנסות משהו אחר?וישר נוצר איזשהו אנטי?

חגית, את צודקת הילדה בסה"כ בת 7 ! אולי היא בעצמה תראה כמה רעש וכמה "עדר" יש במוסד הזה
אולי אפשר לבקר בבי"ס רק לשם ההתרשמות?

בכל מקרה, מה שתחליטו ו/או מה שתעשו שיהיה הרבה בהצלחה

[אורחת*]

אני מוכרחה להוסיף משהו
גמני בתקופות אלו ואחרות התלבטתי לגבי החינוך הביתי, גמני שואלת את עצמי הרבה שאלות בנושא,(עוד אין לי נסיון עם ילדיי, עוד קטנטנים)
אבל דבר אחד החלטתי שלא משנה באיזו דרך אבחר תמיד אהיה עם יד על הדופק,
ואני חושבת שילדיינו מכוונים אותנו ומראים לנו מה נכון בשבילם
כן,גם בגיל 7(אבל זו כבר השקפת עולם,וזאת בהחלט לא השעה המתאימה...)

אני הייתי מאפשרת את הנסיון ,

לילה טוב

[אורחת*]

אני לא יכולה להגיד מה קורה אצל משפחות אחרות, אבל ילד זה לא ממש אובייקט לניסו אנחנו לא יכולים לזרוק אותו כל שנה בכוון אחר וכו'

חס וחלילה אם זה מה שהשתמע או הובן מדבריי
_

[דרך_עפר_שם_זמני*]

הרבה מהתגובות האחרונות שוכחות שמדובר בילדה בת 7. אם את מתכוונת לתגובה שלי, אני לא שוכחת. אני מדברת מתוך האמונה שלי, שהידיעה שלנו מה טוב בשבילנו ומה אנחנו צריכים רק אובדת עם הגיל ולא להיפך. יכול להיות כמובן שאני טועה, אבל מקור הדעה שלי היא האמונה הזאת, ולא התעלמות מגיל הילדה. מקוה שהבהרתי את עצמי!

[פלוני_אלמונית*]

אני לא יכולה להגיד מה קורה אצל משפחות אחרות, אבל ילד זה לא ממש אובייקט לניסוי. אנחנו לא יכולים לזרוק אותו כל שנה בכיוון אחר, לראות תוצאות חד משמעיות, ואם זה לא יוצא טוב אז מחזירים.
מדובר בילדה שרוצה ללכת לבי"ס, לא רק בניסוי של ההורים לראות מה מתאים לה.

[יוטי_לונדון*]

סליחה, אני האלמונית הודעה מעלי.

[דרך_עפר_שם_זמני*]

מדובר בילדה שרוצה ללכת לבי"ס, לא רק בניסוי של ההורים לראות מה מתאים לה. מסכימה עם יוטי. לא מדובר בניסוי בילדה אלא בניסוי שהילדה עורכת.
אבל חגית, אני קוראת קצת אחורה ומבינה שאני עונה לשאלה אחרת ממה ששאלת. בהתחלה חשבתי שהדיון הוא בנושא: האם לשלוח את הילדה לבית ספר, אבל בעצם כבר החלטת לא לשלוח ואת שואלת איך להסביר לה את זה? ההצעות של ה קטנטנה נשמעות לי טובות, וכך או כך אני חושבת שאין סיבה לתחושת כשלון ומאחלת לך שהכל יסתדר על הצד הטוב יותר.

[יוטי_לונדון*]

ילדה בת שבע יכולה לערוך ניסוי בללכת לבית ספר, להכנס לפנימיה, לעבור למשפחה אומנת, להצטרף להארי קרישנה? זה שזו בקשה של הילדה לא מוריד מהאחריות של ההורים להחלטה
נכון מאוד. לא חשבתי שאת לא צודקת ושהדרך שלך לא נכונה.
אם אני הייתי עומדת מול מצב כמו שפותחת הדף מתארת, ילדה שרוצה ללכת לבי"ס רק בגלל סיפורים של ילדי הקיטנה לא נראה לי שהייתי ממהרת לשלוח אותה לבי"ס כי זה מה שהיא רוצה כרגע מבלי לדעת מהו בי"ס בכלל. הייתי מסבירה לה יותר מה זה אומר ללכת לבי"ס, הייתי אולי מסבירה לה למה אני חושבת שבבית יותר נחמד אולי אומרת לה שנחכה קצת ונראה לראות אם דעתה תשתנה כשכבר תהיה עסוקה בדברים אחרים ולא בקיטנה. אבל לא הייתי פוסלת על הסף כן לשלוח אותה אם היא תתעקש.

בכל מקרה, כתבתי מה שכתבתי על הכפיה כי נראה לי שבתוך כל הרצון לדרך חיים שכזאת שכולנו רואים בה בין היתר כמכבדת את רצונות הילד, כשהילד רוצה פתאום משהו אחר ממה שתכננו קשה לנו לקבל את זה. זה איזשהו קו דק שקל לפספס אותו, לדעתי. אני לא מאמינה שלילד בגיל כזה יהיה טוב יותר בבי"ס אבל הוא מבחינתו רוצה משהו ולא מקבל כי ההורה קובע שעליו ללמוד אחרת.
אני כמובן מכבדת כל דעה אחרת של המשתתפים בדיון.

[פלונית_אלמונית*]

זה שזו בקשה של הילדה לא מוריד מהאחריות של ההורים להחלטה
אין לי וויכוח על העניין הזה, האמת שאין לי וויכוח בכלל, כמו שכתבה יוטי
כתבתי מה שכתבתי על הכפיה כי נראה לי שבתוך כל הרצון לדרך חיים שכזאת שכולנו רואים בה בין היתר כמכבדת את רצונות הילד, כשהילד רוצה פתאום משהו אחר ממה שתכננו קשה לנו לקבל את זה. זה איזשהו קו דק שקל לפספס אותו, לדעתי. ..

[פלונית_אלמונית*]

זאת אני האורחת

[ילדת_טבע*]

וואו, איזה התמודדות! אני מתה מפחד מיום שבו החיפושית שלי תעבור ליד הגן שליד הבית שלנו ותגיד "גם אני רוצה!"
אבל סתם מחשבה שעברה לי, הקיטנה הרי תסתיים באוגוסט, לא? יכול להיות שאז גם כל הראש הזה סביב עניין כתה א' יחלוף יחד עם חלוף נוכחות ילדות הקייטנה מהחיים שלה? שהרי סך הכל אין להן שמץ של מושג מה זה בית ספר מלבד התרגשות שהדביקו בהן הסובבים אותן.
זוכרת מעצמי בדיוק את ההתרגשות הזו של לפני כתה א', שחזרה על עצמה בקטן לפני כל פתיחת שנת לימודים כשקונים את התיק, ספרים, עפרונות, עד היום הריח הזה שעומד בחנויות כלי כתיבה בחופש הגדול גורם לי להתרגשות מסויימת. בפועל, זוכרת גם שאחרי שבוע בבית הספר אמרתי לכל מי ששאל אותי "נו? אז איך בכיתה א'?" שמגעיל וממש לא כייף. אחר כך גם התחלתי להרגיש "חולה" ובחילות כל הפסקה ועוד כל מני דברים כאלה שאני זוכרת עד היום יותר מכל דבר אחר...
אני יודעת שמה שאני מציעה זה סוג של הדחקה אבל אולי אתם באמת מקימים מהומה רבה על לא דבר כרגע ואם תגידו לה פשוט שתחשבו על זה ותדברו שוב לקראת סוף החופש הגדול ותבקשו ממנה לחשוב גם היא על העניין דברים יהיו אחרים בשיחה הבאה.

[סאלוש*]

אני חושבת שיש את העניין של איך מתיחסים בבית לבי"ס, ואיזו תמיכה נותנים. היתי במצב די דומה שחשבתי על חינוך ביתי לטווח די ארוך (לפחות עוד שנה, שנתיים), וביתי בת ה - 4.5 דרשה בתוקף ללכת לגן, והכנסתי אותה לגן. היום ברור לי שזו היתה בחירה נכונה, ועדיין אני מרגישה שאנחנו עדיין חלקית בחינוך ביתי. כי אנחנו לא ממהרים בבוקר, אני אוספת אותה מוקדם, ונמצאת איתה רוב היום. נכון שאולי יש השפעות שליליות, אבל אני חושבת שאני ממתנת אותן בזה שיש לי הרבה זמן פנוי אליה ואני מדברת איתה על הדברים שקורים. כשאני הייתי בבי"ס ההורים שלי היו מאוד עסוקים ומוטרדים, ובקושי ידעו מה קורה איתי. היום המצב שונה ואנחנו מדברות על הכל, אני בטוחה שזו השפעה טובה. למשל את יכולה להדגיש כמה הציונים הם פרמטר שולי, לדבר איתה על העניין של "מקובלים" וכו'. אני חושבת שזה משפיע.

אני אגב מאוד שמחה שהכנסתי את ביתי לגן, כי זה מאוד מעשיר אותה. אינטראקציות עם עוד מבוגרים, ילדים, תינוקות. עושים שם כל מיני דברים שאני לא עשיתי איתה, שמאוד משמחים אותה. היא מספרת ללא סוף על החברות.

אני חושבת שהבת שלך פשוט רוצה להצטרף לקבוצה. היא לא יודעת מה יש בבי"ס, היא רק יודעת ששאר הילדים שם.
אני מסכימה שילדה בת 7 לא יכולה לשפוט את כל התמונה, אבל כן יכולה לתת איזה אינדיקציה על איך היא מרגישה שם וזה חשוב, ובכל אופן אני חושבת שהבידוד החברתי בבית הוא לא אופטימלי. אם כי אני מבינה שבעינייך דברים שליליים בבי"ס הם גרועים יותר. שוב, אני חושבת שאת תוכלי למתן את ההשפעות הגרועות.

[אורנה*]

עניין אחר באות עניין אצלנו החינוך מגיל אפס הוא לצמחונות (בלי בשר /עוף/דגים)מטעמי מוסר ובריאות, הילדים שלי בני 4 ו-6 יודעים מה זה בשר. אנחנו לא הגשנו ולא מגישים שום דבר שחי פעם לצלחות שלהם, אבל אף על פי שלא טעמו מעולם, הם יודעים שאם ירצו לבחור לאכול בשר או לטעום, באותו הרגע אנחנו נדאג שיהיה להם בשר. כי זאת הבחירה שלהם וצריך לכבד אותה על אף החינוך שלנו ועל אף דרך החיים שלנו ההורים.

[ענבל_אור*]

סאלוש, מסכימה איתך לחלוטין. גם לנו היו כמה וכמה משברים בחינוך הביתי ובסופו של דבר החלטנו להקשיב לילדים שלנו ולאפשר להם לחזור לבית הספר.
הבן היה בבית ספר ולכן יודע בדיוק מה מחכה לו. ובכל זאת, למרות כל היתרונות בחינוך הביתי, הוא בחר בחברה... בילדים בגילו, בוגרים יותר וצעירים יותר. נפגשנו עם משפחות חנב אחרות והיה נחמד אבל ביום יום הייתה חסרה להם חברה. הילדה , בדיוק כמו נושא הדף, רוצה לעלות לכיתה א'.
אני חושבת שילדי כן יכולים לבחור כי הם היו בגן ובבית ספר וגם בבית....
הם טוענים שנגמרה החופשה ה"גדולה" (שנתיים...) ושהם מוכנים ובשלים לחזור ל"מערכת".
הייתה לי גם תחושת כשלון , אך היא עברה לי מהר מאוד. עשיתי את מקסימום. ילדי חוו את כל ההריון עם השלישית, את הלידה ואת החודשים הראשונים של חייה כשהם מתבוננים, שואלים ושותפים מלאים.
לחזור לבית ספר היא הבחירה של ילדיי ואני מכבדת אותה.

[אבא_בית*]

מ י, שרית אמיר - תוכלו לציין באיזה בי"ס מדובר? גם בביה"ס בישוב שלנו הגישה היא "הכל או כלום" ובמצב כזה אין לי ספק שזה "כלום" מבחינתי.

הבכורה שלי תהיה בת 6 וחצי בספטמבר והיא גם מביעה מדי פעם רצון ללכת לבי"ס (בעיקר כשמשעמם לה). היא כבר ביקשה לגן לפני שנתיים אז רשמנו אותה לצהרון בישוב (13:30 - 16:00)... בתחילה היא הלכה באדיקות גמורה, לאט לאט החלה להחסיר ימים ואחרי המפגש בפארק הלאומי בר"ג היא הודיעה רשמית ש"מספיק לה" וזה לא מעניין אותה יותר.

אישית אני בעד לאפשר להם חופש בחירה אך לא בלתי מוגבל... להיות עם אצבע על הדופק, לאפשר להם לסגת בכבוד ו"לחתוך" אם מרגישים שהמחירים כבדים מדי על פי השקפת עולמנו. אני מאמין שהבחירה הטובה ביותר נעשית מהכרת החלופות ותפקידנו כהורים הוא לתווך להם את העולם שמסביב ולאפשר להם סביבה תומכת להתמודד גם עם מה שעבורנו נחשב "רע".

מבחינתי יהיה אידאלי (כרגע) שילוב חלקי בבי"ס שפתוח לעניין הן רעיונית והן מעשית... מערכת שעות גמישה ומשתנה, ויתור על מבחנים (למרות שבתי בטח לא תרצה לוותר עליהם) וכדומה. ההימור שלי שגם כאן ההתלהבות שלה תשכך במהרה מבלי שאזדקק להטיל וטו על העניין...

[פלונית_אלמונית*]

כדאי לחשוב על המסר שהיא מקבלת מהסירוב שלכם. האם היא תקבל זאת כ'שמירה שלכם עליה' ואם כן - מה זה אומר על בי"ס כמקום לילדים (מקום רע, מפחיד, מסוכן ...). האם היא עלולה להבין זאת כמניעה של משהו חיובי, רצוי ונכסף מבחינתה (כפי שהיא מדמיינת את בית הספר)?
אני חושבת שכדאי להסביר לה, באופן אובייקטיבי ככל האפשר, מה זה בית ספר ומה היתרונות והחסרונות שגרמו לכם לבחור בחינוך ביתי ויחד עם זאת להציע לה לבקר בתחילת שנת הלמודים על מנת שתתרשם בעצמה. עצם הידיעה שאתם 'איתה' תוריד ממנה את התשוקה לדבר הלא ידוע והקוסם הזה ותתן לה הרגשה שאינכם מונעים או מסתירים ממנה דבר. יותר מכך, היא תהיה בהרגשה שאינכם חוששים משום שאתם בטוחים שמה שאתם עושים כרגע הוא הדבר הטוב ביותר עבורה.
אם תתבצרו בעמדתכם והיא בעמדתה, אם בסופו של דבר תאפשרו לה ללכת לבית הספר - יהיה לה הרבה יותר קשה להתחרט ככל שתקשו עליה כעת.

[שרית_אמיר*]

לשאלה : איזה בית ספר זה?
בית ספר רגיל במעלות תרשיחא.
גם בכרמיאל בבית ספר רגיל.
האמת- על פי האישור בתי הספר אמורים לאפשר לילדי החינוך הביתי דלת פתוחה ולא הכל או כלום.
כאמור אצלנו במעלות בית הספר פתח דלתו ובתי ואנו יחדיו בחרנו מסגרת מצומצמת ביותר עבורה.

[שרית_אמיר*]

כשאין אישור לחינוך ביתי- זו בעיה לדרוש מהמערכת- כי עצם אישור לחינוך ביתי זה הרשמה של הילד למסגרת ואז ניתן להפעיל לחץ- אבל...
לא הכל ורוד מאז הליכתה למספר שעות לבי"ס.
איפה הכל ורוד? (-:
ואם לא הכל ורוד אז...? (-:
מאמינה בכלים שהקננו לה במהלך השנים לבחור לעצמה את שנכון לה.
שרואה דברים שחורקים לי- מתנהלות שיחות אני מסבירה מה חורק לי ולמה אבל אומרת שדברי נכונים להשקפתי ולא בהכרח צריכים להיות נכונים גם לה.

[אורנה_שפרון*]

גם בסוגיה הזאת, כמו בכל נושא, תמיד כדאי לבדוק מה קורה אצלינו .
כמו שכבר כתבתי בהזדמנות אחרת - רעיונות חינוכיים נפלאים ככל שיהיו הופכים לסד כאשר הם אינם "משוחחים" עם המציאות.

ולכן, לדעתי אין מה לדבר כאן על עקרונות.
כל אחד מכיר את עצמו או את הקרובים לו שנאחזים בעקרונות נפלאים אבל סובלים ממימושם.

כך גם החינוך הביתי - זה אינו עיקרון מקודש. גם אפשרות הבחירה לילד אינה מקודשת. גם הורה שחורט את זכות הבחירה של ילדיו על דיגלו שם לה לעיתים סיגים.

כשהילד שלנו אומר לנו משהו שאנחנו חווים אותו כמסעיר, כשובר את תבניות מחשבתינו, כשומט את השטיח מתחת לרגלינו - כדאי לבדוק את עצמינו. עזבו את הילד. אין לנו שום דרך להבין ולדעת מה הילד אומר, אלא דרך התפיסה שלנו, ולכן יתכן מאד שהעצמה שאנחנו חווים את רצונותיו איננה קשורה אליו אלא קשורה למעורבות שלנו בעניין.

ולכן, בעניין החינוך הביתי -
כל פעם שעולה שאלה מכיוון הילד - זאת ההזדמנות שלנו לברר מחדש מה אנחנו חושבים על חינוך ביתי, מה אנחנו מרגישים בקשר לחינוך ביתי.
השאלות שילדינו מעלים בפנינו מעלות בפנינו שוב ושוב את אותן סוגיות שהן שלנו, את הספקות, את הלבטים, את הפחדים.

ההפרדה הזאת, בין התגובה שלנו אל הילד, לבין הילד עצמו ומעשיו, תאפשר למעשים והחלטות שלנו להיות יותר מדויקים. מדויקים לנו ולילדינו ולא מתואמים עם עקרונות חיצוניים שאנחנו מנסים להלביש על חיינו.

[אמא_בבית*]

חגית, קראתי את כל הדף בעיון ורציתי לאמר כמה דברים. ראשית, אני מזדהה עם זה שקשה הרבה יותר להתעקש על דרך לא קונונציונלית כמו להשאר בבית מאשר על הדרך הנורמטיבית. הרי ילדים רבים מספור מתחננים להוריהם לא ללכת לבית ספר והורים מעטים מאוד בכלל מקשיבים להם או חושבים לשנות משהו. להורים אלו ברור שהילד צריך ללכת לבית ספר ואין להם מחשבות על דרכם החינוכית וכו' כמו שלנו יש כאשר הילד רוצה בית ספר.
אנחנו שנמצאים בחינוך ביתי בין השאר בגלל חוסר הכפיה והכבוד ההדדי שיש באורח החיים הזה, מתקשים לכפות דבר מה על ילדינו.
יחד עם זה, אני מאוד מסכימה עם שרון ס :
הפחד הוא שהילדה תיפגע מעצם היותו של המוסד מלמד אותה ערכים פסולים, מחוסר יכולתו של המוסד להגן עליה בעת מצוקה, מהיותו בלתי מסוגל לאפשר הבעה אישית ומקום אינדיבידואלי לאופן הגדילה הייחודי שלה ובכך חונק את ההתפתחות הטבעית והיצירתית שלה. וכל זה תוך כדי הטלת אחריות עצומה עליה להתאים את עצמה הן למסגרת הפורמלית החונקת והן למערכת המורכבת של חברת הילדים.

אין ספק שיש הרבה קושי בלחיות חיים ללא כפיה בחברה שרובה חושבת אחרת מאיתנו. צריך להתמודד עם האתגר בדיוק כמו עם רצון לאכול הרבה ממתקים או לעשות דברים אחרים שמזיקים לילד. להסביר, לאמר את האמת - למה בעיניכם החינוך בבית עדיף? (אולי זו הזדמנות לברר לעצמכם את התשובה), אפשר לקחת לבית ספר לראות, אפשר לקנות דברים לקראת סוף החופש הגדול והתחלת שנת הלימודים ובעיקר כדאי להיות חלק מקבוצת חינוך ביתי.
אולי לא כל כך הבנתי את הסיטואציה, כתבת די מעט אבל נשמע לי שהילדה רוצה להיות חלק מקבוצה. רוצה קבוצת התייחסות של ילדים שיהיו כמוה. אני הייתי מנסה ליצור קשר עוד לפני סוף החופש עם אחת המשפחות באזור שלכם עם ילדה בערך בגילה ומנסה להכיר לילדה את האפשרות להיות חלק מקבוצה בצורה אחרת.
קראתי גם שהילדה אמרה שהיא מעדיפה להיות לבד או איתך אבל הרצון שלה ללכת לבית ספר מראה שאולי יש לה צורך חזק להיות כמו כולם. צורך חזק אפילו יותר מאשר להיות לבד.
יש לי עוד כמה מחשבות אבל קוראים לי...

[אבא_בית*]

הפחד הוא שהילדה תיפגע מעצם היותו של המוסד מלמד אותה ערכים פסולים, מחוסר יכולתו של המוסד להגן עליה בעת מצוקה, מהיותו בלתי מסוגל לאפשר הבעה אישית ומקום אינדיבידואלי לאופן הגדילה הייחודי שלה ובכך חונק את ההתפתחות הטבעית והיצירתית שלה. וכל זה תוך כדי הטלת אחריות עצומה עליה להתאים את עצמה הן למסגרת הפורמלית החונקת והן למערכת המורכבת של חברת הילדים.

מאוד מזדהה עם האמירה הזו....

[נאוה_פרנס*]

חגית, אני כאן. קראתי.
גם אצלנו יהונתן משולב חלקית.
השנה הוא היה בכיתה ו'.
כמה שעות בשבוע הוא השתתף בפעילות חוגית,
שעתיים בשבוע הוא עבד כחונך - בהצלחה גדולה ולכן בשנה הבאה הוא יעשה את זה יום שלם.
בביה"ס הכילו אותו בצורה נפלאה.
זו הייתה חוויה מתקנת אחרי בתי ספר שניסו להכניסו לקופסא.
במסיבת הסיום (הוא הלך לביה"ס חודש רצוף יום-יום לחזרות להופעה)
היה מרגש מאוד להפגיש בין ההורים שלי לבין המנהלת והמורות שהיו איתו השנה.
בכיתי כמו אימא פולניה ששולחת ילדים לבי"ס.

עכשיו הוא מושך חזק לכיוון הליכה מסודרת לבי"ס (עולה לחט"ב)
אני מאפשרת רק בתנאי שיש לי אישור לחינוך ביתי,
אבל גם יצרתי כבר פעילויות שאינן קשורות בבי"ס.

ביה"ס החדש כבר עושה כל מאמץ אפשרי לאפשר ולהכיל.
זה כולל לשנות לו את המערכת, לשלב אותו בתפקידים מעצימים ועוד.
הבטחתי לו שיתחיל כרגיל ושנדבר שוב בסוכות לגבי איך ממשיכים.

עיצות? - אין לי!!
יהונתן מאוד ביקש ללכת לכיתה א' (השנה בה התחלנו את החינוך הביתי)
אז זה היה לא נכון ולא איפשרתי.
האם זה נכון לאלה?
את האדם הכי מתאים לדעת.
הכי חשוב זה שאם את מונעת ממנה את ההליכה לביה"ס,
זה בגלל שזה לא נכון בשבילה, לעומת לא נכון בשבילך
אצל שרית רואים בצורה מאוד ברורה את השוני בבחירות של הילדים.
הצורך ללכת לביה"ס יכול להיות חברתי או אחר.

נשאלת:
_והיא טוענת שהיא מעדיפה להיות לבד או איתי
אני הייתי הולכת על בירור הכוון הזה..למה היא מעדיפה להיות לבד? מה יש בבית ספר שמושך אותה לעומת מפגשים?_
ונתת את התשובה שלך
זו את שחושבת ש זהו, שכלום. היא לא היתה בבי"ס אז מן הסתם לא מושך אותה שם כלום. להיפך, נראה לי שהרעש וה"עדר" שם יפריעו לה. ההחלטה שלה והרצון ללכת לא באים ממקום של בחירה אמיתית וידע אלא השפעה סביבתית של הילדים מהקייטנה שמדברים כל היום על כמה כייף יהיה בבי"ס וכל ההתרגשות מסביב

תנסי לשאול אותה
דברים שרואים מכאן לא רואים משם.

חבר של יהונתן מאוד רצה בזמנו ללכת לכיתה א'.
כל הקיץ הוא עשה חוברות אפילו ע"ח משחק עם חברים (יהונתן מחה על זה נמרצות בזמנו)
חודשיים אחרי תחילת שנת הלימודים, הוא רצה להצטרף ליהונתן בחינוך הביתי, וכל יום מחלה היה הזדמנות לחגיגה.

שוב,
אך אחד לא יודע טוב ממך מה נכון לילדה.
אבל את צריכה לחשוב עליה, לא על האידאולוגיות שלך.

והשאלה הכי גדולה: מה יקרה אם היא תלך?
הכי גרוע? - היא תיהנה שם.
ואם היא תיהנה שם, לך יהיה קשה לחיות בשלום עם האידאולוגיה.
ואם היא לא תיהנה שם - את תהיי הראשונה לתמוך בהחלטתה שבבית טוב יותר.
אז איפה הבעיה?

חסרונות יש בכל דרך.
השאלה על אילו חסרונות את מסתכלת.

שמחה שאני במצב כותב ומקווה שעזרתי.

[חגית_פ*]

לא נעלמתי או התעלמתי, אני קוראת הכל, מודה שבתחילת הדף הזה לא חשבתי שאגיע לכזאת רמת דיון אבל הדברים מאירים את עיני אם כי לא תמיד ממקדים אותי למקום שהצטרכתי.

השורה התחתונה אצלי היתה שאני, כאחראית בלעדית על הילדה שלי בשלב זה, לא מעונינת שהיא תלך לבי"ס וחיפשתי איך להתמודד עם הרצון הפתאומי שלה בלי שאצטרך ממש לשלוח אותה לשם...
לי ברור שהיא לא ביקשה ללכת ממקום אמיתי (כי עד אותו רגע בקייטנה היא מאוד שמחה לא ללכת לבי"ס, היא יודעת במה מדובר כי במהלך השנה בגן חובה הם ביקרו בבי"ס) אלא ממקום של איזה טרנד חברתי רגעי והתלבטתי אם לעשות עם זה משהו, או להגיד לה "נראה" ולקוות שזה יעבור .

אנחנו מדברים בבית מדי פעם על ההחלטה להישאר בבית, היא יודעת היטב מאיפה זה בא וייתכן שאם היא היתה מתנגדת ומבקשת ללכת בצורה החלטית ומסיבות שהייתי יכולה לשקול, הייתי שוקלת. אבל היה לי ברור שזו לא "החלטה" או "בקשה מושכלת" . אולי אפילו נלחצתי יותר מדי מהר בלי סיבה.

המצב כרגע הוא, שהיא לא הזכירה את זה כבר כמה ימים. ילדי הקייטנה היו בטיול משפחות משותף של המושב ליומיים וכשחזרו דיברו רק על הטיול והחופש והאטרקציות שראו ונראה שנושא בי"ס התפוגג לזמן מה אז גם אני עוזבת את זה.

בדומה לך , נאוה, גם אם אלה היתה מתחננת ללכת (מה שהיא ממש לא) , ההחלטה שלי כרגע היא לא.
בכיתה ו' או מעלה זה כבר סיפור אחר.
אגב, כששאלתי אותה למה היא רוצה ללכת התשובה היחידה שהיא נתנה היתה "כי זה נראה לי כייף" וזו תוצאה ישירה של השפעת הילדים.

מבחינתי הענין כרגע בHOLD והחלטתי לעצמי שאם זה יעלה שוב אני אסביר לה שוב את הדרך שלנו. לא בכל דבר היא צריכה להתנסות ולהחליט לעצמה אם אני יודעת שזו לא דרכנו. בטח לא בגיל 7.

[אמא_לביאה*]

הי חגית
הבת שלי עכשיו בת שש וחצי - ותלך לכתה א כי היא רוצה. כבר כמעט חצי שנה היא בגן. כי היא רצתה. והיא פרחה שם.
כי פיקחתי עליה, ויצרתי עבורה סביבה תומכת של הגננות שהבינו (גם אם לא הסכימו) שיש לנו את הדרך שלנו.
לפני שלוש שנים הוצאתי אותה מהגן, ומאז, גם כשהיתה לה הרבה חברה בבית, היא תמיד רצתה ללכת לגן. ותמיד חיכתה לרגע שהיא תלך לבי"ס.
גם בבית אפשר (ומותר) לעשות טעויות - למה זה אף פעם לא עולה בדפים האלו???
להניח לילד ללכת למסגרת זה לא להסיר מעצמך כל אחריות עליו.
זה רק לשחרר ולסמוך עליו שיידע להסתדר ושאם לא יסתדר, או ישתעמם, או לא יהיה לו טוב, יידע גם לחזור הביתה.
עצם כך שהאופציה קיימת זה העניין כולו.
האתר הזה בעיני עוסק המון בחופש הבחירה של ילדים, בכך שגם אם הם "רק" ילדים - הם כבר בני אדם לכל דבר.
להתעלם מרצון עמוק של ילד להצטרף לקבוצה , גם אם היא לא קבוצת חינוך ביתי, וגם אם אמא לאט לידו צמוד, היא להתעלם מחופש הבחירה שלו, ולא לסמוך עליו. כמובן שאני לא מדברת על גחמה חולפת, אבל כאמא את יודעת לזהות את הצרכים של הילדים שלך.
לעבור לפנימיה, להצטרף להארי קרישנא וכאלו ממש לא קשורים וגם לא נותנים כבוד לדף הזה בעיני.
גידלת את הבת שלך בצורה שגידלת אותה, תוך השקעת מחשבה בדרך החיים הנכונה עבורה ועבורך, גידלת אותה לבריאות .
ילדי החינוך הביתי (שלי לפחות) חברותיים ומסתדרים עם אנשים בגילאים שונים.
למה לבטוח בילד שיידע חהיות חבר של אדם מבוגר ממנו בעשרים שלושים שנה ולא לבטוח בילד שרוצה לצאת מהבית לכמה שעות ביום?
האם לא תדעי לראות על הילדה שלך אם המערכת תזיק לה?
היא רק רוצה ללכת לכתה א /ב - לא הבנתי...
היא לא רוצה להתנער מכל מה שלימדת אותה עד היום, ואת לא אמורה לוותר עליה כי היא הולכת לבי"ס.

[אורחת*]

_גם בבית אפשר (ומותר) לעשות טעויות... להניח לילד ללכת למסגרת זה לא להסיר מעצמך כל אחריו עליו
זה רק לשחרר ולסמוך עליו שיידע להסתדר ושאם לא יסתדר, או ישתעמם, או לא יהיה לו טוב, יידע גם לחזור הביתה_

אני מאוד מאוד מזדהה, ואני חושבת שזה שעור חשוב לכולנו.
חגית, נכון את מכירה את הילדה שלך הכי טוב ובסופו של דבר ההחלטה בידייך
שוב שיהיה בהצלחה בכל דרך שתבחרו

[קיזי_הילדה_הצוענייה*]

למה למחיקה??

[חגית_פ*]

בשיא הצניעות, אני חושבת שזה אחד הדפים הכי חשובים כאן בתחום החינוך הביתי (ולא בגלל שזה דף שלי) והפלונית שהתנדבה למחוק רק ממשיכה את הטרנד הבעייתי של מחיקת דפים לא הגיונית.

[קוראת_כאן*]

גם אני חושבת שזה דף חשוב.

[דליה*]

חגית, היינו באותו זמן כמוך בסיטואציה דומה והדף מאוד מאוד עזר לנו.

מותר להסתקרן איך נגמר הסיפור אצלכם ?? אם זה פרטי מדי אז כמובן אל תעני !!

[חגית_פ*]

הצצתי לראות אם בסוף מחקו לי הדף , שמחה שלא !

איך זה נגמר? הרבה יותר פשוט ממה שחשבתי. כנראה שהסיטואציה היתה פחות מסובכת ממה שחשבתי ואלה מעצמה אמרה אחרי כמה ימים שבעצם היא לא רוצה וטוב לה בבית.
אחרי כמה ימים היא סיפרה על הדילמה לחברה שלה, בוגרת כיתה ג', והחברה אמרה לה שלא כדאי לה לבוא לבי"ס כי זה משעמם וצועקים עליהם ואומרים כל הזמן מה לעשות.

בזה נגמרה הדרמה הגדולה... כבר שכחנו מזה ואפילו קיבלנו אישור לחינוך ביתי לשנה זו !!

[יוטי_לונדון*]

מזל טוב על האישור!!!

יופי שנגמר כך שכולם מרוצים .

[ביתית_מופתעת*]

אף פעם לא חשבתי שיצא לי לכתוב בדף הזה.במרוצת השנים אולי קראתי, גם כן בריפרוף, חשבתי : לי זה לא יקרה.
והנה זה קרה.

ילד בן 10.5 שאף פעם לא היה בשום מסגרת משום סוג -מעלה את בקשתו ולא רק פעם אחת.

זה היה לפני סוף שנת הלימודים.אמרתי : בסדר, אני אתקשר למנהלת בי"ס ואתאם לך ביקור .עינין אותו מה יש שם, איך זה וכ'.
אבל בן זוגי לא ראה את העינין כמסתיים בזה.בי"ס זה לא חוג.
המפקחת תרצה שהוא יבוא יום יום, תדרוש שיתחיל את השנה שאחר כך.לו אולי תספיק שעה-שעתיים, אבל אז כבר לא תהיה דרך חזרה.

אני חושבת שאני יודעת מאיפה זה בא לו: קודם כל הספרים שהוא קורא שמתארים את חיי הילדים ואת כל ההרפתקאות , הסבל והניצחון כשברקע בית הספר.
הקוטריה על המורים,שיעורי הבית והמבחנים הסשנים בין החברה: ילדים מקובלים, משחקים בהפסקה,הכל כל כך קרוב ונגיש לכולם, אבל לו זה בדיוק כמו על הירח.
כולם מדברים על זה והוא כנראה לא ממש מבין, אז זה צורך של להיות שייך לשכבת הגיל.
קודם ההשתיכות שלו למשפחה היתה מספקת. אבל בגלל שהוא חשוף להוית העולם הזה, הצורך לומר :אני בה' 1 -זה צורך ממשי.

ויש עוד משהו: באופן אישי,אני חושבת שהוא ממש מעדיף לא להיות יצירתי במיוחד .הוא לא ממציא כל מני המצאות ולא מאלתר פיתרונות.
הוא ילד שאוהב לקרוא,אוהב חברה של חברים שלו,אוהב לשחק במשחקי חשיבה וספורט,נהנה מטיולים .
קצת התעייף מהנגינה , אבל אני מקווה שזו סתם התעייפות קיץ ושהוא יחזור לזה.

הוא אולי מגיב בתרעומת קלה על משימות בבית וגם כל מה שקשור במשימות הלימודיות שלו, אבל כבר התרגל שצריך לעשות , אז חבל לדחות את זה וגם לחטוף צעקות .הוא עושה ומבקש שנדליק לו את המחשב,או שהוא יספיק את זה לפני שהוא יוצא לחוגים שלו.הוא למד להתארגן ואני רואה שמה שהוא עושה , הוא עושה טוב, הוא מתקדם יפה,הרבה נחת יש לנו ממנו.

עם חשבון הוא עובד ממש עבודה עצמית ורק לפעמים מבקש עזרה, אבל בכל מה שקשור לכתיבה : הוא מתעב את זה.אני מנסה מדי פעם גישה חדשה , לפעמים זה מצליח , לפעמים מעורר התנגדות. עכשיו בן זוגי נותן לו כל פעם נושא לכתוב עליו.אפשר להגיד שזה די מדשדש.
אני יודעת שבנים בדרך כלל אוהבים לכתוב פחות מבנות.

אורנה שיפרון אומרת תביטו אל תוך עצמכם.
ואני יודעת , שבמובן מסויים, הילד הזה הוא מראה שלי עצמי.
אני לא חושבת שמשמעת עצמית ויצירתיות הם תחומים שאני חזקה בהם.
אני לא פדלאה ולא עצנית ולא בישנית-כל מני תויות שהודבקו לי במהלך לימודי בבית הספר ובבית,אבל , אני לא כוכבת.אני לא גאונית ולא מחוננת.
זה לא נורא, כי אני מוצאת את הדרך שלי בחיים ואני רואה שבחברה יש מקום לשכמותי.גם הוא ימצא את מקומו.אולי קשה לראות את הכיוון כרגע, אבל הוא יסתדר.

בן זוגי ,שמוצא שדרך החינוך הביתי היא הדרך הטובה והמתאימה ביותר , מצא גם הוא את דרכו כעצמאי.
אחרי שנים שבהן הוא עבד כשכיר במערכות גדולות , הוא אדון לזמנו.
ברור שהוא מבין לאט לאט שכדי להתפרנס הוא צריך לעבוד המון שעות.אבל יש לו הרגשה שהוא מנהל את הזמן שלו,אז טוב לו.הוא גם אוהב לעשות את מה שהוא עושה.

אז מבחינתו, ח"ב זו דרך להיות עצמאי.להרגיל את עצמך ללמוד לבד,לנהל את עצמך, לקבוע לעצמך מטרות ולהגשים אותן.
במקום להתרגל לשיטה שחלף זמנה : להמציא את עצמך מחדש .

אבל הוא בן 10.הוא לא רוצה להמציא את עצמו.
הוא לא מעונין בכלל לחשוב שיש לו תחומי עינין מענינים.הוא רוצה להיות כמו כולם.
זה הכי קל.
במקום לנסות להיות משהו והבעיה היא שהוא אפילו לא יודע מה -אין לו ממש רעיונות,הוא גם פוסל כל רעיון שצץ-הוא ישב ויעשה מה שאומרים לו.הוא ידביק את הפער של כל ה4 שנים שהוא לא היה בבי"ס איכשהו,והוא יתמודד כמו כולם.
כולם מצליחים במידה כזו או אחרת, אז גם הוא יצליח.

לעמוד בציפיות שלנו(ההורים שלו),זה הרי הרבה יותר קשה.
אולי הוא גם רוצה לראות שהוא יכול כמו כולם לעמוד בדרישות. לקבל ציון טוב.


לי זה חבל.חבל שאני לא יכולה לתת לו את ההצצה הזו לחיים הללו.כי בעצם זה מה שהוא ביקש.


***********
אני גם מרגישה שבניגוד לשלב ראשית הקריאה וראשית החשבון, עכשיו, כדי ללמד אותו, אני ממש צריכה לקרוא וללמוד את החומר בעצמי.לא מספיק המעט X כלום שאני זוכרת מבית הספר או מכל מני מקורות השכלה . אני ממש צריכה ידע נרחב וגישה למקורות מצוינים.
אחרת , איזו מין מחנכת אני?
אבל לא ממש בוער בקרבי הצורך לדעת.
כלומר, הייתי בכייף הולכת ללמוד איזה קורס באוניברסיטה ,מדעים למיניהם, היסטוריה ספרות.
אבל אנחנו גרים רחוק מאוניברסיטאות,זה גם עולה כל כך הרבה כסף שזה ממש לא לעינין.
איך הילד שלי יחשף ללמידה ברמה גבוהה בלי סביבה אקדמית טהורה?
אני מחזיקה את הבית, אני עובדת במשרה חלקית, אני מקשיבה ופעילה והכל . אני גם מאוד אוהבת את הזמן שמוקדש לעצמי ולתחביבים שלי.האם גם למידה אקדמית צריכה לההפך לתחביב שלי?האמת היא שאולי בגלל שאני מרגישה מנוונת בהבט הזה , ולא שהבן זוג עושה את זה (למרות שהוא מדי פעם כן הולך לקורסים .אני תוהה מתי הוא למד משהו חדש לגמרי, תחום שונה לגמרי ולו רק לעצם הלמידה)

**************

את הדברים הללו כתבתי לפני קצת יותר משבועיים.
דיברתי עם הילד ,ישבנו בשיחות משפחתיות .נתתי לו זמן לחשוב.

שוב הבנתי שזו בכלל לא החלטה שלו להחליט. הוא לא יכול לקבל כזו החלטה. הוא בן 10.
אולי בשלב מאוחר יותר הוא יקבל את ההחלטה.

אני יכולה להחליט בשבילו שבעצם מה שהוא צריך עכשיו זה יותר ללמוד ,יותר לעבוד ברצינות ולרכוש הרגלים נכונים לחיים שלו.
אני יכולה להחליט שאת כל ה'מיומניות ' ו'כישור חיים' אנחנו נדגיש יותר במסגרת המשפחה במקום שילמד או לא ילמד אתם בבי"ס.

אני יכולה לא לותר ולעבוד בעצמי ,להלחם בעצלות ובנרפות.
גם שלי וגם שלו.לכבות את המחשב, לדרוש ביצוע משימות , לנהל נכון את הזמן,הכל.

ועוד דבר אני חוששת שמתגלה פה: לא בטוח שאפשר לקבל מבן הזוג את סוג התמיכה שאני מצפה לה.הוא יעשה , אבל בדרך שלו לעשות ולא בהכרח הוא מתחשב בשיקולים שאני מציגה . למשל ללכת לישון בתשע ,כי למחרת היה יותר קל לקום ולהתחיל את היום.

[לילה_טוב*]

אבל אז כבר לא תהיה דרך חזרה
למה לא?

[יונת_שרון*]

אתם בקשר עם ילדי בי"ס? הוא הולך לקייטנה?
אולי כדאי להתחיל כבר עכשיו בקיץ ליצור קשרים עם ילדי בי"ס, כדי שהוא יוכל ללמוד טוב יותר על מה מדובר ו"להרגיש את המים" לפני שהוא קופץ פנימה.

חוץ מזה, כדאי לשאול אותו איך הוא מדמיין את בי"ס כדי להבין אם זה באמת מה שהוא רוצה, ואם כן אז איך כדאי לגשת לזה.
ואם מה שהוא מדמיין זה לא מה שאת יודעת על בי"ס, אולי כדאי לשקול לשנות את הדרך שבה קורה אצלכם החינוך הביתי למשהו שיותר יתאים לו ולך בשלב הנוכחי של חייכם. מה שהתאים פעם לאו דווקא מתאים עכשיו. למשל, לדעתי לרוב הבנים בכלל לא מתאים לכתוב ביד עד גיל 12-13. פיזית, זה קשה מדי לרובם. לא רואה סיבה להתעקש על כתיבה ביד לפני ההתפתחות הפיזית המתאימה, בעיקר כשאפשר להשתמש במחשב.

הוא ילד שאוהב לקרוא,אוהב חברה של חברים שלו,אוהב לשחק במשחקי חשיבה וספורט,נהנה מטיולים .

נשמע מצוין. אצלנו זה 95% מהחינוך הביתי. אני לא עושה להם שיעורים אם הם לא מכריחים אותי.

הוא אולי מגיב בתרעומת קלה על משימות בבית וגם כל מה שקשור במשימות הלימודיות שלו, אבל כבר התרגל שצריך לעשות , אז חבל לדחות את זה וגם לחטוף צעקות .הוא עושה ומבקש שנדליק לו את המחשב,או שהוא יספיק את זה לפני שהוא יוצא לחוגים שלו.

אז אולי כדאי לקחת חופש מ"המשימות הלימודיות" לאיזו תקופה? אפילו לילדי בי"ס יש חופשים הרי.

נראה שאתם עומדים בפני שינוי. יכול להיות שהשינוי הזה הוא כניסה לבי"ס. אבל זה לא השינוי היחיד האפשרי -- יש אינספור כיוונים לשינוי, ובכל כיוון אפשר לנסות ללכת קצת, ואם זה לא מתאים אז לנסות כיוונים אחרים. כל הדרכים פתוחות.

[שרית_אמיר*]

מנסיון אישי - אפשר לדבר עם בית הספר ולדרוש שהילד ילמד מקצוע ששניים.
תני לו מנה קטנה של בית ספר
אצלנו הבת העלתה רצון זה ובכתה ו החלה ללכת לכמה שיעורים.
היום היא בכתה י ולמדת (לצערי) מערכת מלאה.
הבן עולה לכתה ט וומד מערכת חלקית.
זה נותן טעם וזה הופך למין משו נחמד, הסקרנות נענת החיים שם במקום הזה
הופכים למוכרים על כל מרכביהם.
לגבי זה שאמרת שאת צריכה לכת ללמוד כדי ללמד אותו.
בעידן המחשב?
רק תבחרו נושא ויש לכם שפע של חומר
מה יותר כייף מלגלות דברים חדשים יחדיו.

[ביתית_מופתעת*]

לילה טוב,
אנחנו חוששים ממצב שבו על אף רצונו לחזור לח"ב ,המערכת תדרוש שישאר עוד פרק זמן ועוד קצת .זה יתחיל להיות סחבת על הגב שלו.אף אחד לא יכול להבטיח לנו שלא יעשו כך.
וחוץ מזה , אנחנו לא רואים עצמנו שואפים למצב שהוא ילך לבי"ס.אף פעם לא חשבנו שזה משהו שיטיב עימו.

הוא לא הולך לקיטנה אבל יש לו כמה חברים שכן הולכים לבי"ס.הוא נפגש איתם בעיקר בחוג .יוצא שאני מזכירה לו שאפשר להפגש גם עם החברים האלה.גם הצעתי לו לשאול אותם על בי"ס .אני לא יודעת על מה בדיוק הם מדברים אם הוא לא מספר לי ואני לא רוצה לדחוף את האף למפגשים שלהם.
עד כמה שאני יודעת הוא יודע מעט מאוד על בי"ס מהילדים הללו ולא שמעתי ממנו על איזו ציפיה או משהו קונקרטי מבי"ס.
***************
הבעיה שלי עם לעשות חופש גדול בחינוך ביתי היא שגם ככה אנחנו לא מספיקים יותר מדי.אולי יהיה מי שיגיד שאנחנו כן.
אומנם הקיץ הוא לא זמן להגברת הקצב ,אבל בהחלט אני חושבת שעיקביות נדרשת.

[בשמת_א*]

אנחנו חוששים ממצב שבו על אף רצונו לחזור לח"ב ,המערכת תדרוש שישאר עוד פרק זמן ועוד קצת .זה יתחיל להיות סחבת על הגב שלו.אף אחד לא יכול להבטיח לנו שלא יעשו כך.
מה פירוש "המערכת תדרוש"? 0-:
הרי הוא הילד שלכם, לא של "המערכת".
זה נראה לך צבא כאן?
אז תדרוש! זה לא אומר שאתם צריכים להיענות. מה איכפת לך מסחבת? אם הוא ירצה לחזור הביתה, תודיעו שאתם חוזרים לחינוך הביתי, שהילד ניסה את בית הספר ובחר מחדש בחינוך ביתי, ותכתבו למשרד החינוך שוב עם הודעה, תוכנית וכל הטררם. זה שלוקח להם חודשים לטפל בבקשות, לענות למשפחות וכן הלאה - לא צריך להיות הבעיה שלכם. בכל זה, שיטפלו כשהילד כבר בבית.

[יונת_שרון*]

מסכימה עם בשמת.

הבעיה שלי עם לעשות חופש גדול בחינוך ביתי היא שגם ככה אנחנו לא מספיקים יותר מדי.

מה אתם צריכים להספיק? מתי קו הסיום?

אומנם הקיץ הוא לא זמן להגברת הקצב ,אבל בהחלט אני חושבת שעיקביות נדרשת.

ומה עם הצורך בהפסקות להבשלה והטמעה?
(נסיוני בלמידה הא דווקא שהיא נוטה יותר לקרות בפרצים: תקופות אינטנסיביות של עיסוק בתחום מסוים, וביניהם מרווחים לשילוב בחיים וחזרה לאיזון.)

[מתילדה*]

כשהבת שלי היתה בת 10 (לפני שנתיים) התחלנו ללכת לבית ספר דמוקרטי. העניינים שם מאוד צלעו, היינו מאחרים באופן קבוע ומחסירים המון ימים. כל הזמן שיחות עם החונכת ועם המנהלת. הסברתי להם שאנחנו צריכים תקופת הסתגלות שיכולה לקחת גם שלוש שנים. ביקשתי שיאשרו לנו להגיע רק שלוש או ארבע פעמים בשבוע. המנהלת לא הסכימה. היא חשבה שזה שאנחנו מאפשרים לילדה להגיע בצורה כזאת ולאחר זה גרוע מאוד בשבילה ובכלל. זה היה פשוט נורא.
בתחילת השנה השנייה הפסקנו להגיע ברציפות ואז המנהלת כבר דווחה למשרד החינוך.
ביקשנו ממשרד החינוך שיאפשרו לנו להגיע חצי שבוע והם אמרו שזה לא תכנית כבקשתך. פניתי שוב למנהלת בית הספר ואמרתי לה שנבקש אישור לחינוך ביתי ושהיא תאפשר לנו להגיע חצי שבוע. היא לא הסכימה.
אז חזרנו הביתה. הגשנו בקשה לחינוך ביתי. קיבלנו אישור בדואר. המפקחת אמרה שתיצור איתנו קשר לביקור בית.
בינתיים נרשמנו לשנה הבאה לבית ספר דמוקרטי אחר, בסביבת מגורינו. נקווה ששם יהיה לנו יותר קל. בבית הילדים שלי קמים לריק נוראי ולחוסר תוכן. חינוך ביתי עבורנו הוא ממש עונש. אבל ניסינו ראינו למדנו על בשרנו. be carefull of what you want. החופש הנכסף הפך לבדידות לא מזהרת בכלל.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

מה אם הילד פשוט רוצה להיות חלק מ, אולי הוא רוצה שייכות מעבר לשייכות במשפחה? ואולי גם יש סקרנות טבעית ונורמאלית. באמת מסגרת יותר אלטרנטיבית הייתה אולי מגשרת בין הבית לבין מערכת חינוך רגילה.
גם אצלנו כבר שנתיים שנאבקים בכל בוקר - על עמידה בזמנים (הם לבי"ס ואני לעבודה) וזה ממשיך להיות קשה - אבל זה חלק מהחיים ועושים את זה, כי זה חלק מלהיות במסגרת. גם כשנמצאים בבית צריך לעמוד במסגרת של שעות ועמידה בזמנים, אם לא בתוך הבית אז כלפי ה"עולם החיצון" , לא יודעת: תור לרופא, הליכה לבנק, להגיע לחנות וכו' .

[ביתית_מופתעת*]

גם אני חושבת כמוכן, יונת ובשמת.אבל בן הזוג שלי ,אולי מתוך זה שהוא טיפוס קצת פחות נותן אמון ממני,ממש התנגד.
אני חושבת שאם קיבלנו אישור , נקבל בעתיד,אלא אם כן משהו מאוד דראסטי ישתנה.

בכל אופן , אני מודעת לזה שאם כבר בי"ס-זו עסקת חבילה .
אני תוהה אם ילד שהשגיו הלימודיים ירודים יחסית לבני כיתתו,יש אפשרות שאם הוא יכנס לבי"ס וירצה לחדול מכך, זה יתפרש שהוא צריך להשאר שם ,אחר אין סיכוי שבבית הוא ילמד משהו ורק יגדיל את הפער ,כלומר, יבזבז את זמנו.
בדיוק כמו שילד שלא מסוגל להגיע בזמן ,נדרש כן להשתדל להגיע בזמן .(הרי למנהלת ולמורה ממש לא איכפת שבבוקר אתם קמים וחשוב לכם לנהל שיחת בוקר או לתרגל טאי צי )

לא שזה כרגע רלונטי ,כי כפי שכתבתי, ההחלטה שאנחנו כהורים החלטנו היא להמשיך בבית.
***********
אני חושבת שמה שקורה אצלנו בחינוך ביתי זה לא ניסיון להגיע לאיזה קו גמר.
אני מסתכלת עליהם לפעמים ורואה את הצורך שלהם בתוכן.באתגר.ברכישת מיומנויות.הדברים הלימודיים יכולים לנבוע מתוך איזה רעיון שלהם
שאני ממנפת אותו .
זה התפקיד שלי ואני עושה זאת באהבה .גם לקשר אותנו לשאר המחויביות שלנו -בבית ומחוצה לו.

[בשמת_א*]

אולי מתוך זה שהוא טיפוס קצת פחות נותן אמון ממני
לא מדובר באמון.
נהפוך הוא.
אני ממש לא נותנת שום אמון במערכת.
אני פשוט אומרת, שקבלת האישור היא עניין מנהלתי שחשוב רק למשרד החינוך. הסחבת שלהם היא בעיה שלהם. אתם "מכוסים" ברגע שאתם את שלכם עשיתם. לא יתבעו אתכם למשפט על זה שמשרד החינוך עדיין לא טיפל בבקשה שלכם. אז אפשר להירגע.
ואם לא תקבלו אישור אז מה?
ישר תרוצו לשלוח את הילד לבית הספר?
משפחות אחרות, במקרה שניסו לעשות להן את התרגיל הזה, פשוט מגישות עירעור.
גם בזה נוקטים סחבת ושיטות הפחדה נוספות. אבל אם המשפחה לא נרתעת ולא מתבלבלת, מקבלים את הערעור.
את מכירה את "שיטת מצליח"?
הם מנסים להפריע לחינוך הביתי. אם יצליח להם, תיבהלו ותשלחו לבית הספר. מקסימום לא יצליח להם. לא תיבהלו, לא תשלחו, ואז הם בסוף ישלחו את הניירת שלהם.

[עטרת_ציון*]

מה עושים כאשר- הילדים רוצים ללכת לביהס!!שמחים! נהנים! ואני....כ"כ רוצה מאמינה ומשתוקקת לחינוך ביתי! רומה את ילדיי אהוביי לידי, כשהם בבית- ככ טוב לנו! יש לי ב"ה שישה ילדים שיהיו בריאים, בכיתה ג,ב,א,וגן.( 2 הקטנות בבית לפני גן), והם ממש נהנים ללכת! ולעשות ש.ב...וטוב להן מבחינה חברתית! ואני רואה את כל ההשפעות הזרות חודרות...ואני רוצה בעצמי לחנך אותם. בחופשים- ממש טוב לנו,בבית,יחד. הם משחקים מלא יחד במשחקי דמיון- זה מקסים. בקושי רבים- וכשהם חוזרים ממוסדות הלימוד- הם רק רוצים חברים כל היום ושוכחים כמה הם משחקים יפה יחד.. אני ובעלי מדברים איתם על האופציה לחינוך ביתי,והם בוחרים בעצמם שהם רוצים להיות בביהס.. כרגע אני מחכה. מתי והאם יגיע כזה רגע שנתחיל חינוך ביתי.

[אביבה123*]

לדעתי אם טוב להם, טוב להם.
מצב שבו כולם מאושרים הוא מצב שלא קל להגיע אליו.
ואצלך הילדים הגיעו לזה.
זה משהו שלא יסולא בפז.
לא הייתי מפרקת בשום אופן.

[אביבה123*]

ולי יש שאלה אחרת:
האם יש למישהו באתר ילד/ה שהיה כמות נאה של שנים בחינוך ביתי (אצלנו למשל - עד סוף כיתה ד') ואז דרש ללכת לביה"ס,
ואכן הלך, ולאחר שנה או יותר (אני לא מדברת על חודש-חודשיים ראשונים) הילד אכן מאושר מהחלטתו ללא שום ספקות?
אצלנו הילדה דרשה, חוותה 3-4 חודשים של אושר, ואח"כ התחילו קיטורים.
אבל עכשיו אני לא מסכימה לחזור לחינוך ביתי, כי אני רואה שהמסגרת עושה לה טוב. (למרות הקיטורים)
מסקרן אותי לדעת אם יש דבר כזה ללכת לביה"ס אחרי שנים של חינוך ביתי, ובאמת שהילד יהיה מבסוט לאורך זמן.

[דניאלה*]

מסקרן אותי לדעת אם יש דבר כזה ללכת לביה"ס אחרי שנים של חינוך ביתי, ובאמת שהילד יהיה מבסוט לאורך זמן.
אני מכירה ילדים שהלכו מיוזמתם סביב סוף יסודי תחילת תיכון, נשארו והיו מרוצים (הם לא הילדים שלי אז לא אוכל לספק תובנות מעבר לזה...)

[תפוח_אדמה*]

אני גם מכירה ילדה שהתחילה ללכת בתיכון ומרוצה. אני חושבת שהיא מבינה את הכשלים של המערכת ומצליחה להתמודד איתם יותר טוב מהאחרים, כי יש לה בחירה.
אני מכירה עוד שהלכו ולא מרוצים, חלקם חזרו הביתה ואחרים נשארו, כי בחינוך הביתי היו להם קשיים אחרים שהם הסיבה שמלכתחילה הם ניסו את בית הספר, והקשיים הללו לא נפתרו.

[טלי_ב*]

מסקרן אותי לדעת אם יש דבר כזה ללכת לביה"ס אחרי שנים של חינוך ביתי, ובאמת שהילד יהיה מבסוט לאורך זמן.
יודעת להגיד שיש לא מעט ילדים שהיו בחינוך ביתי ועברו לבי"ס בגילאים שאחרי יסודי. חלקם מרוצים מאוד וחלקם לא כל כך. חלקם עוברים עם זה תקופות כאלה וכאלה... תלוי בילד ובבי"ס.
לא יודעת לספר לך על זה המון כי מכירה די מרחוק, אבל זה בהחלט קיים.

[אביבה123*]

אופס, שכחתי להוסיף משהו לשאלה: התכוונתי ילד שדרש ללכת לבית ספר רגיל, ואכן הלך לבית ספר רגיל. (לא דמוקרטי וכאלה)

ותודה לכל העונות!!!

[דניאלה*]

התכוונתי ילד שדרש ללכת לבית ספר רגיל, ואכן הלך לבית ספר רגיל. (לא דמוקרטי וכאלה)
כנ"ל: לא יודעת לספר לך על זה המון כי מכירה די מרחוק, אבל זה בהחלט קיים.

[אביבה123*]

תודה

[שמנדובה*]

באתי לדף הזה כהמשך מדיון בדף מחשבות ליבה קטנות. שם ציינתי כי בעיני, ילדים צעירים לא באמת מבינים מהן ההשלכות של ללכת למסגרת, עד שמגיעים לגילאי העשרה. אני לא מדברת על מצבים בהם ההורה מעוניין לשלוח את הילד מסיבותיו שלו, אלא מצבים בהם הילד מביע עניין וזה לא בהכרח לרוחו של ההורה.

נתקלתי במצבים בהם ילדים מבקשים ללכת לגן, או לביה״ס לכיתות נמוכות, ונענו בחיוב. בדרך כלל הרגשתי שמאפשרים לילד אוטונומיה על דבר שהןא מעל ומעבר ליכולותיו. לילדי יש אוטונומיה רבה ובחיר חופשית מאוד בתחומים רבים בחייהם, ועם זאת אני מרגישה שללכת לגן או לבית הספר, במיוחד למסגרת הציבורית הרגילה במתכונת מלאה, זה לא משהו שהייתי מאפשרת. בטח לא כלאחר יד.

אף אחד מהילדים שלי לא ביקש ללכת לגן. אחת בלבד, סביב גיל 8, הביעה עניין במה שמתרחש בין כותלי בית הספר ושאלה האם זה משהו שתוכל לנסות.

מה שעשינו עם זה מורכב מכמה רבדים. קודם כל, דיברנו על הסיבה שבגללה הילדה מתעניינת: מה סיפרו לה? מה מושך אותה? האם חסר לה משהו בבית? בהמשך דיברנו על הציפיות שלה מביה״ס: מה היא מדמיינת לעצמה שמתרחש שם? מה היתה רוצה שיקרה? לאחר מכן (ופה יש שיחלקו עלי אבל אני לא מאמינה בלהשאיר את האמת בעלטה) הסברנו לה מה באמת סדר היום בבית הספר, ואיך זה מתיישב או מתנגש עם הציפיות שלה, ועם הדברים שהיא רגילה אליהם כרגע.

גיליתי שמספיק לדבר על זה כדי לתת מוצא לקיטור שיש לילדה להוציא. וגם שלפחות במקרה שלנו, הציפיות שלה היו כל כך רחוקות מהמציאות שברגע שעיניה נפקחו לאמת היא כבר לא היתה מעוניינת יותר ללכת לשם. ובחיי שלא סיפרתי לה סיפורי זוועות - הסברתי שהילדים לא משחקים שם כלהיום זה עם זה. שאלנו את השכנה בת גילה (הן חברות טובות) לסדר יומה וגילינו מה אחוז זמן החצר לעומת שאר היום (מזערי). הסברתי לה שבבית הספר הילדים צריכים לנעול נעליים, לשבת ליד השולחן לאורך כל השיעור, לשמור על השקט. אסור לדבר באמצע השיעור עם שכנתך על תכניות אחה״צ שלכן. צריך לבקש רשות לצאת לשירותים. צריך לחכות לשעת האוכל גם אם רעבים וצמאים. כל אלה הדהימו אותה, פשוט לא היה לה מושג! חברתה עמלה על לשכנע אותה להצטרף לכיתתה ״שיהיו ביחד״ ובתי התמימה חשבה שכך תוכלנה לשחק כל היום....

לאחר דיון זה, שאלה בתי אם אולי במקום ביה״ס היא תוכל ללכת לגן, זה נשמע כיף יותר לצערה, לא קיבלו בגן ילדות בנות 8 וחצי.

מה שאולי הכי חשוב מכל זה זה להפיק לקחים מהשיחה הזו. אם הילד מציין שחסר לו משהו, כדאי לבדוק איך ניתן לספק לו את זה במסגרת החינוך הביתי לפני שרצים לרשום אותו למסגרת הקרובה. הנסיון האישי שלי מראה שכל דבר ניתן לפתרון. אבל אני אחת שעומלת קשה על לספק לילדים וגם לעצמי מספיק אתגרים חברתיים, ולא בוחלת בהסעות מרובות לחוגים אינספור, באופן יומיומי ממש. אני אמרגנית, אשת יחסי ציבור, ונהגת. והילדים שלי, שחלקם כבר גדולים למדי (יש לי חמישה, הקטן עוד לא בן שנתיים והגדולה תיכף בת 15), לא מעוניינים בכלל בשום מסגרת בעתיד הנראה לעין. הם כבר כל כך רגילים לחופש.

[שמנדובה*]

עוד אומר, כי בהורות (גם ההורות הכי חופשית ודמוקרטית) יש דברים שאנחנו מחליטים עבור ילדינו, בין אם כי זו החלטה משפחתית שמשפיעה על כולם (מעבר דירה, הגירה) ובין אם החלטה שקשורה לילד המסויים (להמנע מחוג זה או אחר בשל מחירו, ללכת לטיפול פסיכולוגי/רב״ע/פיזיותרפיה). הורים ששולחים ילדים לביה״ס עושים זאת במרבית המקרים בלי להוועץ בילד. זה פשוט משהו שעושים וכך בנויה המשפחה וסדר היום שלה. כשהורים בחינוך ביתי מחליטים שזה ממש לא מתאים שהילד יצטרף לגן או לביהס למרות בקשתו, מיד מורמות כל הגבות: איפה ההקשבה לילד? איפה החינוך השוויוני? אז זהו, שזה לא מאוד הוגן. ההורים בוחרים מכל מיני סיבות, לפעמים זה בגלל שהילד עצמו ממש רוצה אבל ההורה כבר צופה את הבאות, לפעמים זה פשוט לא מתאים ומסתדר לוגיסטית - בדיוק כמו שהורים עובדים לא תמיד יצליחו להתארגן על חינוך ביתי מסיבות ארגוניות, כך גם במשפחה בה כל שאר הילדים בבית ואחד רוצה ללכת למסגרת זה מקשה על ההתנהלות הכללית.

[הומית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על השיתוף.
קראתי אותך, ואז כמובן התחלתי מהתחלה של הדף.
זה לא משהו שאני מתמודדת איתו, ויש סיכוי שגם לא אצטרך.
מתוך חוסר הניסיון שלי, התחברתי יותר למה שכתבת.
עד לא מזמן (היום ארבע וחצי) הייתה לי קשה לגבי זה וכל פעם שהיא שאלה לגבי חברה מסוימת שהייתה הולכת לגן הייתי אומרת לה שהיא עם אמא שלה (אנחנו בקשר עם האבא), וזה סגר העניין. לא רציתי ליצור את המצב של מקום קסום שם הילדים נמצאים.
הזמן עובר, ואיתו עולה ההבנה שלה. לפני כחודש ישבנו באוטו שחנה מול בית ספר. שמענו את קולות הילדים, אז התפתחה שיחה. הנושא הסתכם מצדה שאותם מלמדים לכתוב והיא לומדת לבד. אז לבינתיים אני רגועה. חוץ מזה מאיך שאני מכירה אותה, זה לא יהיה הקטע שלה.

ילדים צעירים לא באמת מבינים מהן ההשלכות של ללכת למסגרת,
קראתי פה דיון שהיה לא מזמן שנראה לי שגם את כתבת בו. דובר שם על בתי ספר שמשנים את הסגנון וכבר אין שעורי בית ומבחנים ודברים כאלה.
אני רואה נטיה לכיוון ההפוך.
רוב הבתי ספר פה הם שאפתניים בקטע די קיצוני. ילדים נבחנים בגיל שלוש. הם אמורים לדעת לכתוב את שמם. לדעת לצייר משולש כשהם מתבקשים.
בגיל חמש כבר מוסיפים להם שפה. < מן הסתם מתאים יותר ל מעצבן לראות מסביב

אבל אני אחת שעומלת קשה על לספק לילדים וגם לעצמי מספיק אתגרים חברתיים, ולא בוחלת בהסעות מרובות לחוגים אינספור, באופן יומיומי ממש. אני אמרגנית, אשת יחסי ציבור, ונהגת.
נגעת בנקודה רגישה שלי .
כלכלה, תלות מגדרית וכדומה אין לכך שום קשר לחינוך ביתי. חברה. זה הנושא הכי רגיש נראה לי. הנושא שדורש הרבה יותר תשומת לב מאלו שבוחרות דרך חיים ביתית. <בכוונה כתבתי דרך חיים, כי אני מאמינה בחינוך חופשי אבל לא אוהבת את ההגדרה. ההגדרה באנגלית נשמעת יותר נכונה מלולית אבל אני לא אוהבת את השליליות של ה un , ותכלס לא בחרתי בדרך חינוך. בחרתי בדרך חיים. >
עייפה מדי כרגע אפילו מלחשוב על זה. בכלל כתבתי דברים שלא קשורים לכאן
שולחת ואנסה לעשות סדר בבלגן שעשיתי כאן. (:

[שמנדובה*]

גם אני רואה הסלמה בשעורי הבית והבחינות. אנחנו לא בארץ ואולי זה אחרת שם. אפילו בתוך החינוך הביתי, לא רבים בוחרים, כמונו, בחינוך חופשי. יש פה המון ילדים שגדלים בבית ועדיין נבחנים, מקבלים סנקציות על אי עמידה בחומר, וזה בא על חשבון חייהחברה שלהם (״לא סיימת את העבודה? לא תוכלי ללכת למפגש״ :-s ). בשבילי זה זר - הרי לא לשם כך אנחנו בחינוך ביתי.

[הומית*]

אני גם לא גרה בארץ. נראה לי ששם המצב פחות נורא. אני חושבת שעצם העובדה שזו מדינה מעולם שלישי, יוצר רצון מוגבר לא לשלוח את הילד לממשלתי, והפרטיים מדגישים את ההשגים הלימודיים המהירים כדי למכור את עצמם להורים.
בגלל זה כל כך מסכימה עם
הפחד הוא שהילדה תיפגע מעצם היותו של המוסד מלמד אותה ערכים פסולים, מחוסר יכולתו של המוסד להגן עליה בעת מצוקה, מהיותו בלתי מסוגל לאפשר הבעה אישית ומקום אינדיבידואלי לאופן הגדילה הייחודי שלה ובכך חונק את ההתפתחות הטבעית והיצירתית שלה. וכל זה תוך כדי הטלת אחריות עצומה עליה להתאים את עצמה הן למסגרת הפורמלית החונקת והן למערכת המורכבת של חברת הילדים.

כך גם החינוך הביתי - זה אינו עיקרון מקודש. גם אפשרות הבחירה לילד אינה מקודשת. גם הורה שחורט את זכות הבחירה של ילדיו על דיגלו שם לה לעיתים סיגים.
מבחינתי אין דגלים אין שיטות, יש דרך מסוימת שככה בא לי לחיות.

אפילו בתוך החינוך הביתי, לא רבים בוחרים, כמונו, בחינוך חופשי
אחות של חברה, "שהתחרדה" בצד הנוצרי של המילה. מדובר היה בקהילה של כנסיה שכולם מחנכים בבית. חינוך נוקשה מלווה בעונשים פיזיים.
קשה לאנשים להבין את הקונספט הזה שלא צריך ללמד אותנו. עד כדי כך לא מבינים את זה שהם אשכרא חושבים שצריך לעזור לילד ללמוד ללכת.
לפני כמה ימים באה אלי בחורה מאוד צעירה. בזמן שהיא שחקה עם בכורתי היא ניסתה להראות לה איך לכתוב. היה כיך לראות איך בכורתי מנפנפת אותה. זאת סטואציה במטבח של ביתה, ואמא לידה. לשלוח אותה לאווירה לימודית נראה לי מאוד מזיקה. יותר מזיקה בשבילי מחוסר חברה.

_בן זוגי ,שמוצא שדרך החינוך הביתי היא הדרך הטובה והמתאימה ביותר , מצא גם הוא את דרכו כעצמאי.
אחרי שנים שבהן הוא עבד כשכיר במערכות גדולות , הוא אדון לזמנו.
ברור שהוא מבין לאט לאט שכדי להתפרנס הוא צריך לעבוד המון שעות.אבל יש לו הרגשה שהוא מנהל את הזמן שלו,אז טוב לו.הוא גם אוהב לעשות את מה שהוא עושה._
הייתי חייבת לצטט בשביל שתינו. הנה עוד עצמאיים בחינוך ביתי (: .
חינוך ביתי כל כך מסתדר עם דרך חיים עצמאית.

[א_ל_א_ן*]

הומית, אולי תרצי להעשיר את חוויית ההיכרות עם כתיבה, בעזרת חוברת שבניתי. תוכלי להציץ כאו"https://sites.google.com/site/leehovlic ... urcehome-3"