המון שאלות לקראת לידה

שליחה על ידי קרן* » 06 ינואר 2004, 14:49

לא יהיה לצוות נוח לראות

לשם לא הגענו...

שמחה- הוא יודע שאת מתייעצת כאן? אצלי יש האשמה חמורה כנגד הרעיונות המוזרים שאני מקבלת ברשת. והוא דווקא אהב את גילה

אתן מוכרחות לראות את הסרט של שירלי צ'צ'יק על לידות בית. ההבדל בין גישת הבעלים (ובמיוחד אחד) לפני ואחרי הוא מדהים, וגם מוכר לי אישית... (אני יודעת שאתן לא מדברות על לידת בית, ובכל זאת).

שליחה על ידי קרן* » 06 ינואר 2004, 15:12

את רוצה לדעת מה הבדיחה בכל העניין?

שעוד לפני הלידה הקודמת היה ברור לי מה אני רוצה, והבעל שלי ידע. היה ברור לי שאידאלית הייתי רוצה ללדת בבית ושאני חושבת שזה נכון, רק שאני לא מוכנה לקחת שום סיכון רפואי לקטנה. זה באמת לא רעיונות משוגעים מפה...

והיה לי ברור שאני רוצה את הקטנה איתי בבית חולים וכו' וכו', רק שאמרו לי "אי אפשר" ולא ידעתי שאפשר להלחם.

אז זה לא שהוא "קיבל סחורה פגומה".

מצד שני- גם לפני הלידה הקודמת, הקונבציונאלית, הוא לא היה מוכן להתעניין ב"טכניקה" והאילוץ של "כולם עושים קורס הכנה בבית חולים" אילץ אותו לאיזו רמה של התמודדות. לא בטוחה שהפעם הוא פחות משתף פעולה, ושזה לא בראש שלי, ובטוחה לגמרי שחלק מהעניין זה שהוא סימן לעצמו וי על זה שעמד בזה פעם אחת יפה ועכשיו אני באה ומשנה את החוקים...

אחת אחת...

מסעדה- הוא יסכים לקרא הכל.

הוא כבר התחיל לקרא את הספר של אילנה.
הוא טוען, במידה מסויימת של צדק, שהכתיבה שלה דמגוגית. לדוגמה? חסרונות הלידה בבית חולים מול יתרונות הלידה בבית. הוגן יותר להשוות יתרונות וחסרונות של אותו מקום...

את הסרט של שירלי ראיתי אתמול. מקסים ברובו.

הוא לא יודע שאני מתייעצת "כאן". אבל כן שאני מתייעצת ובהחלט מאשים את רוב השיגעון שלי ברשת...
אבל לזה יש לי מספיק תשובות...

מה, היית שם ולא אמרת (-; ? אוףףףףףף.

שליחה על ידי קרן* » 07 ינואר 2004, 09:42

היפנוזה לשיכוך כאבים. ראיתי כרגע שבהר הצופים יש שירות חדש שכזה. מישהי התנסתה בכך?

זה נשמע נהדר, חוץ מהפחד שלי מאבדן שליטה. האמנם?

היפנוזה בלידה
ונסי לשאול את תיתי מאמנות הלידה. נדמה לי שיש שם גם מאמר בנושא.

שכנה-חברה ילדה באסה"ר ביום א'. אפשר ביות מלא אם רוצים, אבל היא סיפרה שהיתה היחידה בכל המחלקה באותם ימים...
אסור לרדת מהמיטה 6 שעות על פי הפרוטוקול, אבל המיילדת שלה עזרה לה תוך שעתיים לרדת מהמיטה, להתקלח בחדר לידה ולעבור בכסא גלגלים ולא על אלונקה (מה זה צריך להיות בכלל?) למחלקה.
מכיוון שילדה באחת לפנות בוקר, אחרי שעה שהיו יחד וינקו, לקחו את התינוקת ואמרו לה שהיא תראה אותה רק ב 9 בבוקר, אחרי בדיקת רופא. לפי דעתי, עצלנות של הצוות הרפואי להעיר את רופא הילדים. סוף סוף יש אמא שרוצה שהתינוקת תהיה איתה, אז אי אפשר להעיר את הרופא, למה מה קרה, הוא לא שם בשביל זה? היא נכנעה לפרוטוקול והן התראו בבוקר.
חוץ מזה היה סביר סה"כ. לא חיברו לאינפוזיה, לא שמו מוניטור פרט לקבלה, ועשו לה מסאז' בחיץ, בדקו אותה רק פעמיים (פעם אחת בקבלה ופעם אחת בפתיחה מלאה).

לא מגוחך? אם ידעו שזו פתיחה מלאה, אז למה לבדוק? (או שזה היה במקרה).
למה אסור שהילדה תהיה עם האמא לפני בדיקת רופא?
וגם כל השאר. כנראה שנעשיתי ממש פנאטית, אבל גם תיאורים "חיוביים" כאלה, עושים לי רע.

שליחה על ידי קרן* » 07 ינואר 2004, 10:20

גם לי

ברגע שמישהו אומר "לקחו לה את התינוקת" נהיה לי חום...

מסעדה- הוא יסכים לקרא הכל.
אני חושבת שזה נפלא.

טוב, אז ככה: לאמא היתה סכרת הריונית ועוד הרבה בעיות בהריון, מה שנקרא הריון בסיכון גבוה. לקחו את התינוקת אחרי שעה לבדיקת סוכר. אני לא בטוחה לגבי נחיצותה, אבל אם היא נחוצה, אז צריך לעשות. בהחלט אפשר לעשות יחד עם אחד ההורים, או אפילו בחדר לידה, למה מה.
וגם למה אסור שהילדה תהיה עם האמא לפני בדיקת רופא, את צודקת אם פי 3, אין שום סיבה שלא, פרט לפרוטוקול בית החולים. שיעירו את הרופא, שיעשה בדיקה (שלוקחת בדיוק 10 דקות. הייתי במהלך בדיקת רופא, וזה לא לוקח הרבה זמן, בעיקר אם התינוק עם אמא שלו שיכולה להרגיע אותו מיד אם הוא בוכה עקב הבדיקה) וישחרר את שניהם.
אין גן עדן ללידות בארצנו. רק בבית.

לקחו את התינוקת אחרי שעה לבדיקת סוכר
ארוכה הבדיקה הזאת...
אם היא מחכה לרופא שיבוא בבוקר, למה שלא תחכה עם אמא?
אוף.

מתחיל לקסום לי הרעיון של מיילדת פרטית בבית חולים רגיל.
לא שאני יודעת בדיוק מה זה אומר...

ותשמעו קטע.
סיפרתי לחברה שאני מקוה להשתחרר הביתה כמה שיותר מהר. אז היא אמרה שזה ממש מפחיד כי הם מחתימים אותך על מסמך שהתינוק באחריותך.
אבל אני רוצה שהוא יהיה באחריותי. וממילא ממחר הוא יהיה באחריותי. ונאמר שחו"ח יקרה משהו כשהוא "באחריותם". הם ממש ירוצו לקחת אחריות...

כן, בעניין האחריות זה ממש משעשע. כשסיפרתי שאלד באסה"ר (חלופה ללידה בבית חו"ח) כי יש שם אפשרות ללא-בעיות להשתחרר מוקדם, מישהי אמרה לי: ומה עם האחריות? ומה אם תהיה צהבת? זו אחריות מאוד גדולה תינוק.
כאילו, דההההה.

D-: כן זה נורא מצחיק. לחתום אחריות על התינוק שלך...
כשאני רציתי להשתחרר באותו יום בלניאדו. כל הרופאים והאחיות פירגנו. חוץ מרופא אחד שאמר "ואם התינוק יפסיק לנשום פתאום מה תעשי?" כאילו אם תינוק יפסיק לנשום בתינוקיה עם כל התינוקות שם מישהו ישים לב.

מתחיל לקסום לי הרעיון של מיילדת פרטית בבית חולים רגיל.
יופי! שווה בדיקה. כמעט שאלתי אותך על זה, אבל הרגשתי לא נעים לדחוף את האף.
אאל"ט זה אפשרי (לפחות במרכז) רק בלניאדו (אולי גם במעייני הישועה?).

לא שאני יודעת בדיוק מה זה אומר...
שיש סיכוי מצוין שתקבלי את הלידה שאת רוצה, ובגיבוי בן הזוג אפילו. ושזו הוצאה כספית משמעותית (לא יודעת כמה).

אה, אבל רגע, נזכרתי במשהו חשוב ומרגש - בסוף הלידה, המיילדת אמרה לחברה שלי: למרות שאנחנו מיילדות את מי שרוצה, לידה טבעית, אין הרבה שרוצות. אבל כשבאה מישהי כמוך, אני נזכרת למה רציתי מלכתחילה להיות מיילדת.

יופי של משפט. ממש מעודד (באמת, לא בציניות). רק חבל שיש כל כך הרבה נהלים עד שהולכים לאיבוד.

רק במרכז?

לא התכוונתי למיילדת שמביאים מהבית, אלא למיילדת של בית החולים שמלוה אותך לאורך כל הלידה ולא מתחלפת לך כשמסתיימת משמרת.

את זה יש ביותר מקומות, לא?

נדמה לי שלא. אולי בליס, בחדר הטבעי, שאין לך שום סיכוי להתקבל אליו P-:

למה אסור שהילדה תהיה עם האמא לפני בדיקת רופא

יש היגיון בבקשה. אולי התינוק מתכוון להעתיק בבדיקה? אולי האמא תנסה לעשות תיקונים חפוזים לכל מיני באגים בתינוק בתקווה שהרופא לא יבחין? (-;
כמו בדירה שכורה - בעל הבית והדייר החדש עוברים על כל התקלות בדירה ורושמים כדי שיהיה baseline לכל ההתחשבנויות בעתיד. ("התריס הזה שבור!" "אתה שברת!" "לא נכון, כשנכנסתי לדירה הוא כבר היה שבור!!" וכן הלאה וכולי).

א"א -D-:.
בליס זו מיילדת אחת לאורך כל המשמרת שלה.

אולי האמא תנסה לעשות תיקונים חפוזים לכל מיני באגים בתינוק בתקווה שהרופא לא יבחין? (-;
צחוק צחוק - אני כמעט עשיתי את זה.
זה מופיע גם בסיפור הלידה.
בני ינק מיד אחרי הלידה. הוא התנפל על הציצי בשקיקה, ומרוב התלהבות, שכח שהוא צריך גם לנשום (ממש ראיתי איך הוא "מתפרע", אני חושבת שזה היסוד לאומץ שלי שיתואר במשפט הבא). הוא פשוט הסגיל. ניתקתי אותו מהשד, (היה לי רגע מפחיד), הוא הווריד בחזרה, ושתקתי. היה לי ברור שאם אני מציצת, חוטפים לי אותו לפגיה. סיכון מוגזם.

אוף, יאשתן אותי.
אז בעצם מה שנשאר לי זה לבלוע גלולת אסרטיביות פורטה ולגשת אם תוכנית לידה לבית חולים רגיל.
אז לאן הכי כדאי?
ובכלל, יש איזשהוא ריכוז של כל ה"באגים" ו"ההליכה לקראת" של כל בית חולים?
מין טבלה שכזאת?

ראית את דף איך לבחור את בית החולים?
יש טבלה כזאת אם כי לאו דווקא בדיוק מנקודת הראות "שלנו" במדריך הישראלי להריון ולידה של עמוס בר. אמורה להתחדש עם כל מהדורה.

שליחה על ידי קרן* » 25 ינואר 2004, 09:45

מה דעתכם על אוכל לפני ותוך כדי הלידה? מזיק? מקשה? מקל? עוזר?

אני בעד ללכת עם מה שמתאים לך. אם הלידה מתמשכת ואת זקוקה לכוחות - אז כן, משהו קטן ומזין (פירות יבשים). הלידות שלי זה לא חוכמה, כי הן קצרות מאוד, אבל בשנייה הייתי יותר מודעת לזה שמתפתחת לידה; לא הייתי רעבה, ויתר על כן - הצירים וההתרגשות גרמו לי לא לרצות אוכל (קצת כמו בחתונה שלנו, שעד היום אני מצטערת שלא יכולתי לאכול מרוב התרגשות, אפילו שהאוכל היה מעולה). משלוש בצהריים ועד 11 בלילה אכלתי די מעט, קצת בצהריים וקצת מוקדם בערב, אבל בשעתיים של הלידה-ממש בכלל לא חשבתי על אוכל. אני זוכרת ששתיתי מים בלידה הראשונה, אבל לא זוכרת את זה מהשנייה.

כנ"ל. בדיוק. כולל החתונה, וכולל המים.

לידה יכולה גם להמשך יותר מיום. לא נראה לי לעניין לצום כל הזמן הזה...

Don't fast and don't force yourself to eat. If you feel like eating - eat, if you don't - don't.
your body knows what best (not hospital procedures...)
Carmit M.

נזכרתי בעוד משהו לגבי שתייה - כן הבאתי תרמוס של תה פטל אדום ושתיתי מדי פעם (לידה שנייה). יש שממליצים על תירוש אורגני.

אז אני קוראת לי את לידת בית.
גופה של אישה תבונתה של אישה- הפרק על הריון ולידה נקרא בשבת.

אני מנסה לגבש לי בית חולים.
נראה לי או ליס, או לניאדו, או תל השומר...

ומאד נראה לי לקחת דולה.

נכנסתי לשאננות ואני חוששת שהזמן יברח לי.
אני כרגע בשבוע 18,19. אמצע חודש חמישי.

אשמח לקבל לוח זמנים גס להתארגנות.
מתי לעשות כל דבר.
קורס כלשהוא?
בחירת דולה?
עיסויים?
מכתב בקשות לבית חולים?

מסעדה- את דולה?

אוכל לפני ותוך כדי הלידה

לי ממש לא היה ראש לאכול בלידה, אבל הכנתי מראש שני בקבוקי תירוש וזה עזר לי מאוד. הלידה הייתה קצת ארוכה והסוכר בתירוש סיפק אנרגיה חיונית להמשך.

למצוא דולה - כדאי להתחיל עכשיו, לפני שהיא תתחייב למישהי אחרת. מלבד זאת שאולי תצטרכי להיפגש עם כמה עד שתמצאי את מי שמתאימה לך. לדעתי זה גם מרגיע לדעת בשלב מוקדם שיש לך את התמיכה שתרצי בזמן הלידה.

אני עשיתי קורס מקוצר, ואותו אפשר לעשות אחרי שבוע שלושים, אפילו 35. אם את מתכננת לעשות קורס שבועי, כדאי להתחיל לברר מתי נפתח קורס, כי לא תמיד נפתח כל חודש.
לגבי בתי חולים, אם אני זוכרת נכון הם ממליצים לבוא לסיורים אחרי שבוע 25, 27. לא בדיוק זוכרת. אני הלכתי עם חברה בשלב מוקדם יותר, וזה מאוד עזר לי להבין שאני ממש ממש לא רוצה להגיע לשם.

_מתי לעשות כל דבר.
קורס כלשהוא?
בחירת דולה?
עיסויים?
מכתב בקשות לבית חולים?_

עיסויים או אפי-נו - אם חתכו אותך או נקרעת בלידה קודמת, הבנתי שכדאי להתחיל מוקדם.
כל השאר - זה גם קצת עניין של אופי. לי היה חשוב לעשות הכל כמה שיותר מוקדם - התכנון נתן לי רגיעה וביטחון מסוימים.

מסעדה- את דולה?
תראי, הייתי בלידה הקודמת של אביב חדש, והיא כיבדה אותי (בלי צחוק - זה כבוד גדול להיות נוכחת בלידה, לטעמי) בהזמנה גם ללידה הבאה. לא למדתי בשום קורס דולות, למרות שלו יכולתי, הייתי רוצה מאוד לעבור קורס כזה.
את מודעת לנהלי הדולות בבתיה"ח השונים? ליס - לא; תה"ש - רק הדולות שהם עובדים איתן, לניאדו - אין בעיה (אאל"ט). מאיר לא בא בחשבון מבחינתך? שם ניתן לבחור דולה מרשימה גדולה יותר מאשר בתה"ש, אם אני מבינה נכון. גם טווח המחירים משתנה בהתאם (במאיר ובתה"ש אאל"ט את משלמת לביה"ח על הזכות להביא איתך דולה, בנוסף לתשלום לה).

במאיר אין תשלום לבית החולים. אבל הם עובדים רק עם דולות שעברו הכשרה במדיסין ויש להן ביטוח לליווי לידה. יש שם רשימה ואם תבקשי הם ישלחו לך בפקס. כדאי לדבר איתם על "תומכת לידה" ולא על דולה- המילה מעוררת אצלם אנטגוניזם...
לי יצא ללוות כמה לידות במאיר ויש שם שני חדרים מקסימים ללידה טיבעית- ענקיים עם ג'קוזי, כדור פיזיו ומקום לשים מזרונים על הריצפה- אם רוצים. אני חושבת שזה גם אחד מבתי החולים היותר סבלניים - הם למשל מחכים עד 48 שעות בירידת מים ללא הופעת צירים לפני מתן מזרזים. שווה לעשות סיור.

ופתאום גם חרדות...
אני מנפחת לי פה בלון צבעוני ויפיפה על הלידה שלי.
וחוץ מפה, אין לי שותפים ממש. רוב סובבי חושבים שאני משוגעת.
ומה אם גם הלידה הזאת תהיה קשה, מסובכת, מכשירנית והתערבותית.
הבלון הזה יתפוצץ לי פתאום. התומכת או המיילדת הפרטית תשאר חסרת מעש...

קודם כל, טוב מאוד שאת מנפחת לי פה בלון צבעוני ויפיפה על הלידה שלי. עדיף מאשר תסריטים קודרים!

וחוץ מפה, אין לי שותפים ממש. רוב סובבי חושבים שאני משוגעת.
קראת את על אפידורל וביות? דף מעניין מאוד, אבל נזכרתי בו בגלל המשפט הזה שלך. בשמת א מתארת משהו כזה - ההודעה המקורית, פלוס הניתוח המעניין שלה, בדף חינוך ביתי לקראת הילד השני בהודעה מתאריך 27.9.01.

איכשהו, קשה לי להאמין שבלידה שלישית של אשה בריאה, שבאה מוכנה רגשית ושכלית, הבלון הזה יתפוצץ. ז"א, ברור שאי אפשר לחזות הכל מראש ולהיות בשליטה על הכל, אבל הסטטיסטיקה, לדעתי, עובדת לטובתך. אצל רוב הנשים שאני מכירה - לפחות באתר הזה... - שלמדו והתכוננו, מלידה ללידה נעשה יותר טוב.

ואם בכל זאת זה לא ילך לפי התוכנית - עדיין את תדעי שעברת תהליך מסוים, שחשוב גם הוא. של הבנה ושל הכנה. וחלק מההכנה זה לוותר על הרצון בשליטה מוחלטת: את עושה מה שאת יכולה, ומעבר לזה, זה לא בידיים שלך ועדיין תדעי להפיק מכל סיטואציה את המיטב.

היפנוזה לשיכוך כאבים
קרן - אני לא ילדתי בחיים, אבל השתתפתי בניסוי של הדסה על היפנוזה כמשככת כאבים - רופא (שיניים) היפנט אותי ואז הם דקרו אותי ברגל עם שוקים חשמליים קטנים ומעצבנים (לא להיבהל! ניסויים זו פרנסה צדדית טובה, וזה גם מעניין, וגם בלתי מזיק). אז היפנוזה בפעם הראשונה זו הרגשה נורא מוזרה, כאילו את נותנת למישהו שליטה עליך, שליטה חיצונית. אבל הנתינה הזאת מאוד רצונית, אפשר להפסיק אותה או להגביר או לסייג בכל רגע נתון, כך שזה ממש לא חווייה של איבוד שליטה. מספיק לפקוח עיניים ולהגיד לעצמך "עכשיו די". ביחס להשפעה על כאב: אני הרגשתי בעיקר השפעה על החווייה של "אוי, כואב, איכס, הצילו, פאניקה" כלומר, הרגשתי את הדקירות אבל היה לי הרבה פחות אכפת מהן, כי הייתי במקום אחר. לא יודעת איך זה משפיע בלידה, אבל הייתי ממליצה לנסות.
בהצלחה! (איך שמים פה את הפרצוף המחייך?)

נכון שזה הגיוני שאני מרגישה ולכן יודעת ש:
אם אבוא מוכנה לכאב, עם ידיעה לאן הוא מוביל אותי, עם הזכרון של הלידה הקודמת שלי, שכאבה מאד אבל הייתה אפשרית, אני אצליח?
אני פשוט יודעת את זה.

וכבר כ"כ סקרנית לשמוע את הסיפור של קרן...

בדיוק!

אם אבוא מוכנה לכאב, עם ידיעה לאן הוא מוביל אותי, עם הזכרון של הלידה הקודמת שלי, שכאבה מאד אבל הייתה אפשרית, אני אצליח
נכון! נכון!

שליחה על ידי שמחה* » 10 מרץ 2004, 19:52

מילכוד?
לפי הספר של אילנה, לידת בית בטוחה מכוון שהמיילדת כל הזמן איתך, ולכן כמעט לא יכול להווצר מצב של מצוקה מיידית. מצוקה מתפתחת.
נוצרים מקרים בהולים בבית חולים מפני שאת יכולה לבלות שעות לבד וכשניגשת מישהי זה כבר מצריך טיפול בהול.
נשמע לי הגיוני מאד.
ובעצם, מה שעולה מזה הוא, שהמוניטור אליו את מחוברת מחליף את המיילדת. מן בייביסיטר רובוט.

אם כך, אולי כדאי כן להיות מחוברת למוניטור. אבל אז את חייבת לשכב. ואז נראה לי בלתי אפשרי כמעט לשאת צירים.

יש מוצא?

המוניטור ממש ממש לא מחליף מיילדת.
חברה שלי, שאבדה את בתה בלידה (בבי"ח), קיבלה את פלט המוניטור. מסתבר שהיתה ירידת דופק במשך רבע שעה. אבל לא היה אף אחד שיקשיב. התוצאות, כאמור, טרגיות.
חלק ניכר מהבעיות - גם של אבחון יתר וגם של תת אבחון, נובעות מהתייחסות למיכשור (בעיקר מוניטור) כמחליף מיילדת.
וזה עוד לפני שדיברנו על הצורך בשכיבה: גם כואב יותר, גם מגדיל סיכון לסיבוכים.
אם את מוכרחה בי"ח, אולי אפשר מיילדת פרטית? (לא בכל בי"ח אפשר...)

לא הוכח שמוניטור מפחית סיבוכים בלידה.
אבל אני חושבת שעם היסטוריה של קיסרי, כן משגיחים יותר. שזה אומר, אולי, שיפעילו עלייך לחץ כבד בכל מקרה להיות בניטור רציף, וכן, זה יכול להקשות )-:
אני אנסה לברר לך עוד פרטים - ואולי בעצם תשאלי את שרה לה?

שליחה על ידי שמחה* » 31 מרץ 2004, 15:10

קיבלתי תשובה מבית חולים מאיר.
התקשר אלי כרגע מנהל חדרי הלידה.
לצערו הם לא מאפשרים לאישה אחרי קיסרי ללדת בחדר טבעי. זה מסוכן!

)-:
יפה שהתקשר...
מה אמר לגבי החדרים האחרים? (כמעט כתבתי "הרגילים", אבל לא נשמע לי מתאים \-: )

שליחה על ידי שמחה* » 31 מרץ 2004, 17:52

היה מאד תמציתי וממהר...
כ"כ הפתיע אותי שהתקשר.

גם בבני ציון, וליס אנחנו נחשבות בסיכון גבוה מדי בשביל ללדת טבעי.
בבית שלי לא.

אבל אני לא רוצה ללדת בבית.
מחפשת דרך לממש את זכותי ללדת כרצוני בחדר לידה.

אני יודעת. רק מתוסכלת מכמה זה מסובך.

אפשר ללדת טבעי גם בחדר לידה "רגיל". זה רק קצת פחות נעים.

לי לא צריך להגיד שאפשר.
השאלות הן:
כמה לוחמנות צריך לגייס?
כמה מוכנות יש לצוות?
ועד כמה הוא מיומן בכך? אני במיוחד מתכוונת לקבלת לידה לא בשכיבה על הצד.

ועוד הערה. לא הזכרתי במכתבי שום חדר טבעי. אלה היו מילים שהדר' בחר להשתמש בהן.

אני במיוחד מתכוונת לקבלת לידה לא בשכיבה על הצד.
איך את רוצה ללדת?

התכוונתי על הגב.
סליחה...
איך אני רוצה?
עוד לא יודעת. העיקר שיהיה לי נח. על 6, על 2, על הצד...

לא הזכרתי במכתבי שום חדר טבעי. אלה היו מילים שהדר' בחר להשתמש בהן.
אז אולי בית החולים הזה לא מתאים לך.

ממה שהבנתי מהסיורים והפגישות בליס, כשמגיעה מישהי שאמורה ללדת בתוכנית הטבעית, היא מודיעה על כך בקבלה, ומתוך המיילדות שנמצאות במשמרת, מיילדת שיותר נוטה ללידות טבעיות לוקחת את הלידה ונשארת אתה כל הלידה בחדר הטבעי. כלומר, יש מיילדות שיותר אוהבות/מנוסות/עברו הכשרה ללידות טבעיות. אז נראה לי שאת יכולה פשוט כשאת מגיעה להודיע שאת רוצה לידה טבעית (בחדר רגיל) ושאת מבקשת שמיילדת מתאימה ללידה טבעית תהיה המיילדת שלך.

בלי קשר, את צריכה למצוא בית חולים שמאפשר/תומך בלידה טבעית אחרי קיסרי. אני יודעת שיש, לדוגמה, בפוריה רופא שתומך בכך מאוד. יש גם אפשרות ללידה כזו עם רופא פרטי בלניאדו, אבל אולי תמצאי בית חולים "רגיל" שבפרוטוקול שלו אין מניעה לנסות ללדת טבעי אחרי קיסרי. משום מה יש להם קטעים מוזרים עם החדר הטבעי. ברגע שיש איזה סיבוך הכי קטן עוברים לחדר רגיל. בליס הסבירו שזה בגלל שהחדר הטבעי יותר מרוחק ושרופאים לא נוטים להיכנס אליו.

נדמה לי שכל בתי החולים מאפשרים, ברמת הפרוטוקול לפחות, לידה נרתיקית לאחר קיסרי (טבעי זה ענין של הגדרה... מה שטבעי בעיני מיילדת בית חולים (ואני מדברת על מיילדת מסוימת, שאחראית על החדר הטבעי בבי"ח בו היא עובדת, ובסך הכל היא אשה מקסימה) ממש לא טבעי בעיני מי שראה אי פעם לידת בית...), אם אין אינדיקציות נגד. הבעיה היא "רק" באמונה (שממנה נגזרת תמיכה/לחץ) ובפרוטוקולים הדי התערבותיים (הרבה יותר מוניטור, בדיקות נרתיקיות, אינפוזיה וכד'. לא יותר מדי התעמקתי, כי היה לי ברור שעבורי זה לא זה).
ואחת הבעיות הקשות ביותר - "רולטת בית חולים". הכל תלוי במזל. את יכולה להיות עם הצוות הכי נחמד, נעים, מקצועי, בגישה טבעית, ואת יכולה בדיוק להיפך. עוד יותר נורא, זה שהם גם עלולים להתחלף במהלך הלידה.

שליחה על ידי קרן* » 04 אפריל 2004, 17:00

מרגישה חייבת פה המון ובעיקר את סיפור הלידה שלי. אפנה כוחות ומבטיחה לספר.

בקצרה- היה נפלא. נתתן לי הרבה כח.

אז מגיע לך מזל-טוב!

אולי כדאי כן להיות מחוברת למוניטור. אבל אז את חייבת לשכב.
מנסיון הלידה שלי (ב"ליס") הם לא מכריחים לשכב עם מוניטור. ישבתי על כדור פיזיו', הלכתי, רקדתי (טוב, במגבלות החוטים של המוניטור...) ובחלק מהזמן הם אפילו שחררו אותי מהמוניטור. רק לבדיקות נשכבתי.
אני לא יודעת אם זה נכון לאורך כל הלידה (אני בשלב מסוים לקחתי אפידורל, ואז מובן ששכבתי), אבל בכל אופן - אין קשר הכרחי בין מוניטור לשכיבה.

תודה, זו הייתה לידה נרתיקית אחרי קיסרי?

אה, את צודקת - לא.
יש חשיבות יותר גדולה למוניטור בנרתיקית אחרי קיסרי? למה?
ואגב, די הגיוני שעם הסיבוך הכי קטן הם מעדיפים להוציא אותך מהחדר הטבעי, כי אין בו שום אמצעי התמודדות עם מצבי חירום. אפילו לצורך מעבר לחדר אחר צריך להביא אלונקה, כי המיטה שם היא מיטה זוגית רגילה. אני מניחה שרבות מכן טוענות כנגד ההגדרה הרחבה של בתי חולים ל"מצב חירום" שמחייב התערבות רפואית, אבל כאשר יחס הצוות ליולדות הוא נמוך מאשר 1: 1 נראה שצריך "שולי בטחון" יותר רחבים".
אמירה אחרונה, גם היא מנסיון: אולי בכל מה שנוגע למיילדות עדיף את הצעירות, הפחות מקובעות ויותר פתוחות לכיוונים אלטרנטיביים, אבל ברופאים זה הפוך. הסיבה היא כפולה:

רופאים מבוגרים רכשו את רוב הכשרתם לפני ש"מדיניות בית החולים" היתה החוק הראשון והחשוב (או במילים אחרות, לפני שתביעה פוטנציאלית הוותה שיקול) ולכן זה לא הדבר הראשון שהם חושבים עליו. הם מוכנים לקחת יותר סיכון במצבים גבוליים (לא ללכת לקיסרי למרות שהלידה מתמשכת, למשל).
רופאים מבוגרים יודעים לעשות דברים שרופאים צעירים לא יודעים (ליילד לידת עכוז, להעריך משקל בלי אולטראסאונד). כמו שאמר לי הרופא שלי - הרופאים הצעירים של היום לפחות עוד ראו, מהצד, איך מישהו מיילד עכוז (ולא מוציא אותו בקיסרי), הרופאים של מחר רק יקראו על זה, ואלה של מחרתיים אפילו לא ידעו שהיה כזה דבר. במילים אחרות - לרופאים מבוגרים יש יותר כלים ואפשרויות.

עד כאן, וחג שמח לכולן!

מישהי יודעת האם תתכן ירידת מים בהפסקות? כבר כמה ימים אני מרגישה פעםפעמיים ביום "פלופים" כאלה ויש רטיבות בתחתונים, אבל זה לא טפטוף מתמשך אלא מפסיק. מחליפה תחתונים והם לא נרטבים מחדש. יכול להיות שיש לי קצת דליפת שתן פשוט, אבל אני מתחילה לתהות אולי זה "זה" ואולי אני מסכנת את התינוק או אותי? יתכן זיהום במצב כזה?
אני באמת לא מכירה ולא יודעת. נשמע לי מוזר שירידת מים תתחיל טיפהלה ותפסיק עד מחר, לא? זה גם קורה בדר"כ כששלפוחית השתן מלאה.
אני כלכך לא רוצה להגיע לבית חולים .

לא יודעת, אבל ליתר בטחון את יכולה למדוד חום כל 3 שעות (בלילה אפשר לרווח קצת... אבל לא יותר מדי) ולקחת ויטמין C, ולוודא תנועות עובר. אם כל אלה מתקיימים, אין סיבה שתגיעי לבי"ח (אם אין חום), אפילו אם זו אכן ירידת מים.

תמר - באיזה שבוע של ההריון את?
מה שאת מתארת נשמע יותר דומה לבריחת שתן, אבל כמובן אני לא יכולה ולא רוצה להגיד בוודאות.
ניסית להריח את הנוזל?
אם את לא רוצה להגיע לבית חולים, האם את יכולה ללכת לרופא נשים שיבדוק אותך?

אני "זכיתי" לשתי ירידות מים מאוד ברורות. שיטפון אמיתי...

קחי קישור ירידת מים

בהצלחה.

עוד משהו שאני חייבת להגיד...
אני במקומך הייתי הולכת לבדיקה של רופא או למיון יולדות בבית חולים אם לא הייתי בטוחה מה קורה.
אבל קחי בחשבון שאני בעניינים אלה לא ממש "באופן טבעי" ... אז יכולה לתת רק עצות קונבנציונליות.

נו, איפה כל הרופאים של האתר?

תודה לכן. אני מתחילה למדוד חום מעכשיו, העובר זז ביומיים האחרונים יותר מתמיד (מנסה להגיד לי משהו? יאללה שיצא).
אני בשבוע 38+1. כן אני יודעת שצריך להריח את זה, אבל אני שותה כל כך הרבה מים שגם לשתן שלי אין בקושי ריח אז אין לי אינדיקציה. אני גרה מעל אימשלי אבל היא גם לא כל כך יודעת כי אצלה חלק מהלידות החלו בזירוז ואחת בשיטפון אז היא לא בקיאה ב"טיפטופים".והיא כבר מתה לקדם אותי לבי"ח כי בתפיסתה זה גם יקדם את הנכד (-:

שאני בעניינים אלה לא ממש "באופן טבעי"
אז זהו שאני כן, ואחרי כמה אישפוזים שהרגישו לי מיותרים לחלוטין בגלל צירים מוקדמים (שימי לב הגעתי לתשיעי, איזה מוקדם ואיזה נעלים) אני לא לא לא רוצה להתאשפז סתם.

החלטתי לנקוט בשיטת התמודדות הכי יעילה - אני הולכת לישון קצת. החום נמוך.
<תמר הקיצה ברבע לשש כדי לדחוף את הבנזוג מהמיטה לכיוון ירושלים...אולי בגלל זה היא מכחישה שהיא עומדת ללדת? רוצה אותו פה לידי...>

שינוי בדפוסי התנועה אופייני ללקראת לידה. מצד שני, זה גם סימן שדורש עירנות, כי לעיתים מעיד על מצוקה. זה אומר לבדוק תנועות בלי חיפופים, ולא לחכות יותר מדי אם לא מרגישה, אחרי מתוק ושכיבה על הצד.
הגעה לבי"ח ללא צירים זו התחלה לא טובה אם רוצים לידה טבעית. כדאי לעשות את זה רק אם יש סימנים לבעיה.

שיהיה במזל ולידה טובה!

תמר,
מצטרפת לאיחולי לידה טובה. בירושלים? <קרוב אלי>

תמר,
זה בהחלט יכול להיות טפטופים של מי שפיר.
לפי הקונבנציונלית - מעל 18-24 שעות עולה הסיכון לזיהום.
תנסי לריח לא כדי לזהות פיפי, אלא כי למי שפיר ריח מאד אופייני. (טוענים שדומה לריח של זרע, אבל לא מזנה. יש לזה ריח וזה לא ריח של שתן).

תמיד אפשר ללכת להבדק ואח"כ לסרב לאשפוז.
את יכולה לגשת לקופ"ח דרך האחיות - והן יכניסו אותך בלי תור.

ולאמא של אנ"נ היקרה:
הרופאים של האתר לא נכנסים באופן רוטיני לכל הדפים אם לא מזמינים אותם לביקור בית (או לביקור דף...)
סתם במקרה ראיתי שהתחלת לשרוץ כאן אז באתי בעקבותייך לבדוק מה קורה.

שרון ג, סוף סוף הגעת.

תמיד אפשר ללכת להבדק ואח"כ לסרב לאשפוז. נכון!

שרון, ידעתי שתבואי בעקבותי... בוקר טוב.

<נזכרתי בירידת המים הראשונה שלי - תחושת בהלה מעורבת במין שלווה - זהו, זה הגיע....>

בוקר טוב יקירתי (כבר צהריים, לא?)

אני עוד מעט קט הולכת לעבודה, אז שאלות מענות וטענות - מהר לפני שאני בורחת.
אני אנסה להבליח קצת גם משם אם לא יהיה שטפון של ילדים חולים (שרק יהיו בריאים כולם - אני מוכנה להיות מובטלת ולעשות הסבה מקצועית)

תמיד אפשר ללכת להבדק ואח"כ לסרב לאשפוז
נכון, אבל סביר להניח שזה ידרוש אסרטיביות, ולפעמים גם לא מעט הפחדות ואיומים שאת הורגת את העובר שלך.
מתח ולחץ זה בדיוק מה שלא הייתי רוצה להוסיף במצב הזה. להיפך, הרפיה ורגיעה עשויים להתחיל צירים, אם זה אכן הזמן שלהם.

אמאשל אאנ, אני נמצאת בצפון, עברנו מירושלים. הבנזוג רק נסע לשם ויחזור.
תודה.

תמר,

מה שלומך? רק לצורך הבהרה - את מתכוונת ללדת בבית?

<אמא של אנ"נ כבר הייתה בטוחה שבפעם הבאה שתמר בפורום זה כבר תוך כדי הנקה>

תמר, את בקשר עם המיילדת שלך? או שאת רוצה ללדת טבעי בבית החולים ולכן אין לך עם מי להתייעץ? (לא הבנתי)

אני לא אלד ב בית, תביאי מלח תזרי עוד קצת... אני אלד בחדר הטבעי של רוטשילד (מקווה).
קודם כל כי לבנזוג עדיין טיפה קשה עם הרעיון למרות שהוא נפתח לרעיונות "המטורפים" שלי יותר ממה שחשבתי, ממשיך להפתיע אותי. הייתי בשמירה וכנראה שאני לא בטוחה בעצמי ובעולם מספיק בשביל ללדת לידה ראשונה מחוץ לגבולות הממסד.אז אין לי כלכך עם מי להתייעץ.
דבר שני, אין לי בית... מסיבות כלכליות אנחנו גרים אצל הורי ביח' מעליהם.אבל זה ממש לא לעניינו.
בכל אופן הטפטופים לא ממשיכים מהצהריים, אין לי חום, יש טיפה כאבים אבל שומדבר שאפשר להתחיל לתזמן.

זה יכוליות גמפקק הרירי שיוצא לו אט אט.

אני אלד בחדר הטבעי של רוטשילד (מקווה).
מחזיקה לך אצבעות!

אני מבקשת עצות ממי שרק יכול לתת: הבן השני שלי נולד לאחר חוויית לידהנפלאה ומאד מתקנת ללידת הראשון. הייתי כל-כך מאושרת מהיכולת של הגוף שלי ללדת בטבעיות ולדעת בדיוק מה צריך לעשות וכבר פינטזתי על השעות הנפלאות שנבלה יחד ביומיים עד לשחרור מבית החולים. אחרי שעתיים של התאוששות שלי ועוד שעתיים של התלבטות אם כדאי ללכת לקחת אותו אליי למרות שארבע לפנות בוקר... ניגשתי לתינוקיה ולא מצאתי אותו. אחרי בירור קצר (ועוד לא לחוץ מדיי) עם האחיות הסתבר שהוא ב- "בילי" - ולמי שלא בקי הכוונה למכשיר ה"בילי-לייט" שמספק טיפול אור לילודלים עם צהבת. אממה - הבן שלי נולד עם צהבת מוקדמת, ואני אסביר: במהלך ההריון, אנחנו מעבירות את כל מה שיש נלו בדם (פחות או יותר) לעובר שלנו, דרך השיליה. וזה טוב ונפלא, אבל גם אמור להיות חד-כיווני בהחלט. לעתים רחוקות (מה שכמובן קרה אצלנו) טיפות מהדם של העובר עוברות בכיוון הנגדי ונכנסות לזרם הדם של האמא. הסיפור יכול להיגמר כאן, ללא תלאות נוספות, אבל במקרה שלנו, סוג הדם של בני (A) ושלי (O) שונים, הגוף שלי זיהה גוף זר בדם וישר פיתח נוגדנים וכמובן, העביר אותם, דרך השיליה, גם לעובר. הנוגדנים שלי, אצל העובר, גרמו להרס מוגבר של כדוריות דם אדומות (בקיצור גרמתי לו להליחם נגד הדם של עצמו... מסכנון !) ולכן כבר כשהוא נולד היו סימנים של פירוק מוגבר של תאי דם ללא יכולת של הכבד להתמודד עם העסק ולכן זה נראה כמו צהבת והוא ישר הוכנס לטיפול אור. כל ההסבר המייגע נועד כדי להסביר שלא מדובר בצהבת ילודים רגילה. בכל מקרה, הפנטזיות שלי על חיבור ובילוי משותף נגנזו באחת, במשך כ- 72 שעות הוא שכב במכשיר המסנוור הזה, וכל פעם שהוצאתי אותו להנקה קיבלתי שטיפות מימין ומשמאל על כך שאני מונעת ממנו טיפול ומייבשת אותו וכו' וכו'. בשלב מסויים הוא שכב על אור, מצדדיו היו אורות ומעליו פלורוסנטים מסנוורים (מכוסה עיניים כמובן). האחיות ניסו להסביר לי שזה לא מצב רגיל ושחשיפה כזאת לאור מעודדת התייבשות ולכן הוא צריך הרבה יותר לשתות, אבל בכל פעם שהוא יונק הוא לא מקבל טיפול ונכנסו למלכוד מטורף... למזלי הוא לא הראשון שלי ולכן נאבקתי על ההנקה ("הוא יורד במשקל", "אין לך בכלל מספיק חלב בשבילו..." וכו') אבל זה היה ממש נורא.
עכשיו אני בהריון שלישי וחרדה מאד שהעסק יחזור על עצמו (50אחוז...), הייתי רוצה לדעת אם יש מישהו שיכול לתת לי עצות במקרה הזה, מה הכי נכון לעשות, האם אפשר לקחת אותו הביתה ובמקום כל הטיפול אור הזה פשוט להתהלך איתו ערום בבית מואר או מול השמש או לא יודעת מה ???? האם הטיפול המכני בלתי נמנע ??? מה לגבי ההנקה ???
אשמח להגיע מצויידת ביותר ידע, לכל צרה שלא תבוא. תודה.

אביב מאוחר יקרה, קודם כל - כל הכבוד לך על ההתמודדות שלך עם הבן השני!
לצערי אין לי מספיק ידע ספציפי בעניין, אבל רציתי לומר לך שהסיכון לחוויה חוזרת כזו הוא לדעתי הרבה פחות מ-50 אחוז. 50 אחוז זה לסוג דם שונה אמא/תינוק. לי שני ילדים, אחד מהם בעל סוג דם שונה משלי, ולא נוצר מצב כמו שאת מתארת.
מקווה שתקבלי תשובה במהרה, ושיהיה בשעה טובה!

אני חושבת שד"ר ליבוביץ' היא מענה מצויין לתשובות עם התמחות כפולה: ילודים והנקה.

איך מגיעים אליה ?

לקוח מתוך הדף יועצות הנקה:
ד"ר מירה ליבוביץ' - מרכז הנקה באודים (על כביש החוף, דרומית לנתניה) - טל' 09-8858256

אביב מאוחר, את יכולה גם להעתיק את שאלתך לפורום שלה בסטארמד .

אני יודעת שבצהבת ילודים רגילה - אם האמא המיניקה אוכלת לימון, אם התינוק נחשף הרבה לאור שמש ואם הוא יונק הרבה (ולא מקבל רק מים שלא מפנים את הבילוריבין) - זה עוזר. האם זה מספיק טוב במקרה שלכם, אני לא יודעת.