רק בגלל שמישהוא עושה משהוא כבר הרבה שנים עוד לא אומר שזה תמיד הדבר הנכון.
עשיה לאורך שנים מקנה תוקף. התוקף הזה כולל את האחריות גם לטעות בתוך העשייה. מאידך התוקף הזה גם נבנה מטעויות לאורך הדרך.
הבה ונתמקד בפן שאינו שייך לאסטרטגיה או לטקטיקה (עליה מתנהל הויכוח העיקרי בעניין העמותה הרחבה). הבה נקח את עניין החינוך הביתי כמשל לנושא הזה של הנהגה.
לא סתם אני כותב על ההתנסות האישית - זה חלק מהותי מהנושא עצמו -
אורנה ואני התחלנו את מעשה החינוך הביתי בשנת 1995. חווינו הרבה מאוד עליות ומורדות בחיינו האישיים בעקבות המעבר לדרך חיים שכזו, נסיון הצטבר ומתוך מי שאנחנו הדרך שלנו מתבהרת כל הזמן.
נסיון זה, עצם מגוון גילאי ילדינו ומספרם והעשיה החיצונית שלנו בנושא זה של חינוך ביתי ולימוד לאין שעור מניחים בידינו את התוקף להסמיך את עצמנו כמי שרשאים (ואף חייבים) להעביר מנסיוננו הלאה, כמי ש"יודעים" פרק או שניים בהלכות חינוך ביתי.
כך, אנו הסמכנו את עצמנו לתפקיד זה. אין לנו תעוד או אישור על היותנו מוסמכים לדון, לייעץ או להדריך אף אחד בנושא החינוך הביתי אלא אותה הסמכה עצמית שתארתי כאן.
הסמכה עצמית, כאשר היא נתקלת בהתעלמות של החברה מאבדת מתוקפה, שכן ללא מי שמעוניין לשמוע מנסיונך אינך ביכולתך להעביר את ידיעותיך. אלא שלפחות במקרה זה הקהילה אשר קוראת את דברינו, רואה אותנו בתקשורת, וחשופה לדעותנו ורעיונותינו אכן מאשרת את ההסמכה העצמית שלנו.
כמובן שמרגע שהוכתרנו כ"מוסמכים" (ללא תעודות) אנו חשופים לבקורת הרבה יותר מסיבית ולעתים קרובות לא עניינית, אנו נדרשים להסביר את עצמנו שוב ושוב או להתעמת ולהתאמת עם עמיתנו ואמיתותנו כחלק מהעניין. יתרה מזאת, נדרשת מאתנו שקיפות, חיינו פרושים ושקופים ככל הניתן שכן אין לנו אפשרות להיות אלמונים פלמונים, אין לנו אפשרות לדבר רק ברמה הרעיונית - עלינו להביא דוגמאות מחיינו (הרי אלו הדוגמאות הרלוונטיות למי שאנחנו הם).
בהיותנו "מוסמכים" על ידי הקהילה ועל ידי התקשורת אנו נמצאים במקום בו במובנים רבים אנו זוכים לקרדיט רב. בעתיד, יש להניח שגם המוסדות הממשלתיים יסמיכו אותנו כמי שראוי להקשיב לידיעותיו ונסיונו המצטבר בבואם לדון בסוגיות אלה - שכן המוסדות קשובים לקהילה ולחברה ונסמכים עליה. אני יודע שצמרת משרד החינוך אינה מפספת את הופעותינו בטלוויזיה וכי "כולם" מכירים אותנו שם למרות שלא פגשו אותנו פנים אל פנים.
כאן, אני עובר לכתוב על מה שאני רואה שקורה לנאוה - פשוט כי אני מוצא כי זו דוגמא רלוונטית ומצוינת לנושא.
לפני כשנה וחצי נאוה ניסתה להסמיך את עצמה להקים עמותה רחבה אשר מטרותיה הם... בעקבות נסיון זה נפתח דיון ענייני על ידי חברי הקהילה אשר בקשו לברר כמה דברים בטרם יסכימו להסמיך את נאוה לעניין זה או בהרחבה בטרם תסכים הקהילה להסמיך את רעיון העמותה הרחבה. בעת ברור זה הועלו דעות לכאן ולכאן ובסופו של דבר לא נאוה ולא הרעיון קבלו את ההסכמה של חברי הקהילה ומכאן גם נפלה אותה סמכות לביצוע.
איני נכנס למה שקרה מאז מבחינת הנסיון שנאוה צברה בינתיים איני יודע מהן דעותיה וידיעותיה ברמת מעשה החינוך הביתי - עם זאת אדגיש כי על פי האינפורמציה שנאוה מספקת הרי שהיא אינה נוהגת מעשה החינוך הביתי הטהור - זה שאינו נסמך כלל ועיקר על המוסדות ואינו תלוי בגורמים חיצוניים. שהרי נאוה מעונינת בעזרת המערכת במה שהיא תבחר לקבל בו עזרה, ובמימון החינוך של בנה על ידי המערכת (עניין חשוב ועקרוני שאסור להעלותו כעת לדעתי).
שוב, על פי דבריה של נאוה, נראה על פניו כי דרך הזכות לאוטנומיה הורית נאוה מעונינת לכופף את הממסד לפעול על פי דרכה. וזה בהחלט ראוי וחשוב. אבל אין זה חינוך ביתי אשר אין בו זיקה למוסדות מבחינה רעיונית ומעשית.
מדוע אני נכנס לכל זה - מכיוון שגם כעת, לאחר שנה וחצי, ולאחר שנאוה הסמיכה את עצמה לנהל פורום באינטרנט ונענתה שם על ידי אנשים שונים שמסכימים להיותה מנהיגת הפורום ומסמיכים אותה בכל פעם מחדש כשהם כותבים בפורום שלה, כאשר היא חוזרת אל הקהילה ומנסה שוב להקים עמותה אשר תהיה מוסמכת על ידי הקהילה לייצוג רעיון החינוך הביתי מול מוסדות וגו'... היא נתקלת שוב בחוסר הסכמה.
חוסר הסכמה זה נובע מכמה סבות:
- ענינית. נראה על פניו שרוב אנשי הקהילה אינם מסכימים לעיתוי ולטקטיקה המוצעת.
- התנגדות אותם ש"מוסמכים" על ידי הקהילה - הן בשל נסיונם, הן בשל מעשיהם והן בשל דעותיהם.
- נראה על פניו על פי תגובות האנשים (בעיקר חוסר התגובות) שלמרות הרעיונות המועילים שנאוה מעלה להצדקת הקמת עמותה - אין לה הקרדיט והתוקף להנהיג מהלך כזה.
- בשל דעותיה של נאוה וצרכיה כראש משפחה חד-הורית אשר אינה נוהגת מעשה החינוך הביתי הטהור היא "מאבדת" הרבה אנשים מהקהילה.
עד כאן על ההבדלים בין מי שעושה לאורך שנים, צובר נסיון ותוקף למעשיו, מסמיך את עצמו ומוסמך על ידי הסביבה להיות מנהיג ובתוך זה גם לטעות, לבין מי שממהר להסמיך את עצמו ונתקל שוב ושוב בחוסר הסכמה של הסביבה למרות שלכאורה דבריו נכונים וצודקים.
אני יודע את זה מכיון שלמעלה מארבע שנים שאני ממהר להסמיך את עצמי כיודע דבר בנושאי בריאות וריפוי והסביבה הרחבה אינה מסכימה להסמיך אותי, רק קומץ לקוחות ועמיתים. זאת בשל היותי מקדים את המאוחר, בשל חוסר נסיוני, בשל היותי מתמקד בפן צר של הדברים לעתים, בשל היותי מאיים על תפישות מקובלות וכן הלאה... אני יודע עד כמה זה מתסכל, אני יודע עד כמה התפישות מיושנות אינן צודקות - אבל אלו הם פני הדברים.
איני קובע אם זה טוב או רע, רק מתאר את הדברים כפי שהם.
ולשם ההגינות אני חייב לציין כי העמותה שנאוה מקימה מצביעה על הסכמה של חלק מהאנשים להסמיך את נאוה לייצג אותם כמנהיגה. בתחילה אולי הם יהיו קומץ אנשים, אבל לאורך העשיה ובמידה ועשיה זו תהא משותפת וענינית אין כל סיבה שלא תתפתח קהילה אשר מאמינה בדרך שנאוה סוללת באופן המיוחד שלה. כאן יש לזכור שהמקום בו אדם מנהיג הוא מקום בו אדם נחשף לבקורת וחוסר הסכמה. לשם כך יש לפתח חוסן. זה קורה מאליו בתוך התהליכים עצמם.
כל אחד והקהל שלו.
צפריר שפרון
מסכימה עם דבריך ( באמת...)