העדפת הסבתא על אמא

יש לי בעיה איומה שאינני מעיזה לגלות לאיש. הבת שלי מעדיפה את אמא שלי על פני. כל פעם שאנחנו נפגשים איתם היא רצה אחריה ומתעלמת ממני.
בא לי למות מזה
מה עושים?

אל תמותי.
תפרגני לסבתא.
קצת בטחון עצמי! אין תחליף לאמא, וסבתא ללא מחוייבויות של אמא היא מפלט נחמד לבת, אבל לא תחליף.
תודי לאל שהבת לא צמודה אליך ויש סבתא שיכולה לעזור, והתייחסי אל כך כאל עזרה.

ראשית, לא בטוח שזו "העדפה".
אצל ילדים קטנים, הרבה פעמים יש התלהבות והתרגשות מדמות שלא נמצאת "כל הזמן", עד כדי התעלמות מאמא כשהיא נמצאת שם באותו הזמן.
לכן חשוב להבחין בין העדפה שאיננה מעידה על שום דבר רע, לבין העדפה אמיתית.

בהעדפה שאיננה אומרת כלום היחסים איתך טובים מאוד ביתר הזמן, ואפילו יותר מזה: יש לה כזה ביטחון בך, שהיא לא מרגישה צורך "לעשות חשבון" או "להתחנף" אלייך. עכשיו באה סבתא - סבתא היא חידוש - סבתא מן הסתם מקדישה לה תשומת לב מיוחדת בזמן שאמא גם צריכה לעשות כל מיני דברים בזמן שלה איתה - אז רצים לסבתא!

עוד דבר שכדאי לך לבדוק: האם את אוהבת את אמא שלך, או שהיחסים שלכן לא כל כך טובים?
אם את אוהבת את אמך והיחסים ביניכן מצויינים וחמים, אז הבת שלך אולי אפילו קולטת ממך את היחס "הנכון" לסבתא (יחס אוהב וחיובי).

העדפה "אמיתית" היא העדפה שמהווה עוד עדות, נוספת, לקשר לא טוב עם האמא.
רק את יכולה להגיד אם הקשר שלכן בעייתי ויש בו פחות מדי חום ואהבה.

בהקשר הזה, הסיבה שנכנסתי בכלל לדף שלך היא, שבדיוק איבדתי את סבתי האהובה. בהחלט העדפתי אותה על אמא שלי. היא היתה יותר "אמא" מאמא שלי (כלתה), כל חיי.

גם הקטנצ'יק שלי מעדיף את הסבתות על פני. ובימים האחרונים הוא גם מעדיף את כל קרוביו הגברים על פני (ויש אצלנו הרבה כאלה). נורא מעליב.
אבל בכל זאת, כשהוא מקבל מכה הוא קודם כל מחפש אותי, כשהוא עייף הוא מנדנד דווקא לי, כשהוא כועס הוא מוציא את זה מולי, כשהוא גאה בעצמו הוא מראה קודם לי.

אני חושבת שזה נהדר שלבת שלך יש יחסים טובים עם אמא שלך. נצלי את הזמן שהן ביחד בשביל לנוח ולתדלק את עצמך, וכך תוכלי להנות ממנה יותר אחר כך.

שהיא מקבלת מכה או מרגישה לא טוב היא אכן באה אלי. כשהיא כועסת היא מרביצה לי(?) אפילו אם לא בגללי היא כועסת (נניח נפל לה משהו או נשבר וכולי) , אבל לא שהיא שמחה או גאה.
איך את יונת מתמודדת עם תחושת העלבון?
מכאן חלק מהתיסכול. אני מאד מעריכה את זה שהיא משתפת אותי ברגעיה הכואבים אבל מבאס אותי לא להיות חלק מהכיף. ביאס אותי שבליל הסדר היא הזדנבה אחרי הסבתא ולא רצתה להיות על ידי כמו שאר הילדים.
איך אני יכולה לדעת אם העדפה היא אמיתית או כזו שלא מעידה? ותדה בשמת על תשובתך המושקעת.
אני לא אוהבת את אמא שלי. היחסים ביננו "טובים" במובן שאנחנו לא רבות או משהו דומה לכך. אבל היא היתה אמא איומה , והיא אדם שאני לא מעריכה. מאז שנולדו הילדים אני יותר בקשר איתה. בגדול ניתן לומר שאנו שונות מאד והיא אדם ללא מודעות עצמית שקשה לה לקבל שמישהו עושה דברים אחרת ממנה. זר שיראה אותנו יחד יחשוב שיש לנו יחסין טובים, אבל כאן אני מספרת את תחושת הלב שלי שהיא עבורי כמו אדם זר מבחינת אהבה . אנחנו מתנהגות כמו שתי קולגות למשרד ולא כמו אם ובת.
היחחס שלי לאמי חיובי, אני מאפשרת לבתי להיות אתה , היא משתדלת להיות טובה איתה ומנסה במאמץ זה או אחר לעבוד לפי הנחיות שלי שנראות לה מוזרות.
במחשבה נוספת אולי חלק מהעניין שאמי שתלטנית באופן לא מוחצן. זתומרת לא הייתם חושבים שהיא אדם שתלטן מאיך שהיא נראית ומדברת אבל היא עושה דברים שמראים שהיא מתיחסת אלי באיזשהו מקום בצורה כזו. למשל לא שומרת על פרטיותי, הייתה שמחה אם אגור אצלה והיא תנהל לי את החיים, המאבק היחיד שהיה ביננו בחיי הבוגרים הוא בנושא מה מותר ואסור לתת לבתי לעשות (כל מה שחשבו אחרת פעם: הנקה, מוצץ, אוכל שנותנים היום, דבש.......)
צר לי שאיבדת את סבתך. גם לי יש סבתא שהייתי מחוברת אליה רגשית יותר מלאמא , אבל הבטחתי לעצמי שאני אהיה אמא טובה ואני מרגישה שאולי נכשלתי. אולי בתי לא אוהבת אותי?

אולי בתי לא אוהבת אותי?
קראתי מאוד בתשומת לב את דברייך, אלמונית.

נסיון למחשבה על התשובה:
כל הילדים אוהבים את אמא שלהם. זה דבר אוטומטי .

כדי שהאהבה האוטומטית לאמא באשר היא אמא - תאבד, אמא צריכה לפגוע בילד בצורה כזאת, שתהיה פגיעה אנושה באהבה הזאת.

לנטוש אותו פיזית ו/או נפשית, לא להקשיב לו, לא למלא את צרכיו, להשתמש בו למילוי צרכים נרקיסיסטיים או אגוצנטריים שלה (הילד כבובת ראווה שמייצגת את אמא, לא בן אדם בזכות עצמו), לפגוע בו פיזית ו/או נפשית (ביקורת, צעקות, קללות, מכות), לאהוב אותו אהבה שתלויה בדבר (בדרך כלל "אם הוא ילד טוב" היא מרוצה ממנו, ואם הוא "ילד רע" - כלומר, לא עושה מה שהיא רוצה שהוא יעשה - היא מגלה חוסר אהבה) וכן הלאה.

מחקרים רבים הראו, שלמרות יחס רע מאוד בכל המדדים שציינתי לעיל, הילדים עדיין ממשיכים להיות קשורים קשר חזק לאמא שלהם, ולחפש אצלה באופן נואש אהבה וחום. אפשר כמעט לטעון, ש ככל שהילד מנסה יותר להשביע את רצון אמו [קרי: לקבל ממנה אהבה] כך יש לו חסך גדול יותר באהבת אם .

ההיפך דווקא לא נכון. לכן, שאננות לגבי אמא יכולה לנבוע מנתק רגשי או מאהבה חזקה, יציבה ובריאה. רק מומחה יידע להבדיל.

אבל אני אומרת את כל זה רק כדי להבהיר, שכמעט בלתי אפשרי שבתך לא אוהבת אותך. זה דבר כמעט בלתי קיים. ספק אם קיים. השאלה, כמובן, היא "מהי אהבה".

עכשיו צריך לשאול ככה:

איך תגדירי אהבה של ילד לאמו? האם מדובר ברגשות שבלב בלבד?
אם אנחנו מודדים אהבה בביטויים המעשיים שלה, איך נמדוד אהבה של ילד? כאן - תלוי מה גילו של הילד. בת כמה בתך?

יונת בדקה מה הילד עושה במצבי מצוקה ובמצבי שמחה: רעב, עייפות, מחלה, צער, כעס, הישג, גאוה, שמחה.

האם הילד מעוניין לחלוק עם אמו את מה שעובר עליו?
האם הילד מרגיש בטוח לספר לאמו כל דבר שקורה לו?
האם הילד מרגיש בטוח לספר לאמו דברים לא טובים שהוא עשה?
האם הילד מרגיש בטוח לספר לאמו דברים לא טובים שעשו לו?
האם הילד אוהב לספר לאמו את המחשבות שלו ואת החלומות שלו?
האם הילד מתייעץ עם אמו לגבי רעיונות שלו, דברים שהיה רוצה לעשות, פרוייקטים, רצונות וכדומה?
האם הילד אומר את האמת לאמו?
האם הילד חולק בחופשיות על אמו? כלומר, כשהוא לא מסכים או חושב אחרת, האם הוא יגיד את זה?
האם הילד נוגע פיזית באמו? רוצה ממנה חיבוקים ונשיקות? יוזם מגע פיזי באמו? שמח על המגע שלה כשהיא יוזמת?
האם הילד אוהב דברים של אמו, אוהב לגעת בהם ולשחק בהם? מרגיש אינטימיות עם חפצים של אמו?
האם הילד רוצה להיות עם אמו?
האם הילד מרגיש בטוח ללכת ממנה לאחרים ולחזור אליה?
האם הילד מתקשה בפרידות? (שוב: גיל הילד כאן חשוב, כי יש הבדלים במה שנורמלי לכל גיל)

אלה כמה רעיונות שעלו לי עכשיו בראש. אולי אחרים יקבלו מדברי רעיונות נוספים וימשיכו את השאלות האלה.
בכוונה כתבתי באופן כללי על "ילד" ולא על הילדה שלך (חוץ מהשאלה בת כמה היא), כי אלה שאלות כלליות, שאולי חלק מהן ידברו אלייך ואולי על חלק מהן תדעי לענות.

גם אצלי הילד שלי (בן שנה ו 5) מעדיף את אמא שלי על פני כשהיא בסביבה. ביום ראשון היינו אצלה והוא רצה שהיא תרים אותו כדי לראות מה היא עושה. הוא לא הסכים בשום אופן שאני ארים אותו. נרגע רק כשאמא שלי הרימה אותו.

הוא מאוד אוהב אותה ונהנה להיות איתה. אני לא נעלבת מדברים כאלו. איתי הוא נמצא 24 שעות ביממה, מותר גם לו קצת חופש ממני

זה נראה לי הכי טבעי. גם כשאבא שלו חוזר מהעבודה הוא כל הזמן נצמד אליו, הולך אחריו לכל מקום.

אבל כמו שיונת כתבה כשהוא עייף הוא בא תמיד אלי.

בתי בת שנתיים וחצי.
קשה לדעת מה רגשותיה שבלב. אני רואה אהבה אם היתה רצה אלי כל פעם שהיא רואה אותי ורוצה לשחק עימי הרבה גם שאנו אצל אחרים

לגבי שאר הדברים קצ תקשה לומר. היא ילדה מאד חברותית.למשל מאד התחברה עם החבר של אחותי שהוא "זר" יחסיתורואה אותו פעם בשבוע נניח. היא מתה עליו ובשעת ארוחה היא מוכנה לאכול רק מה שהוא אוכל.....

האם הילד חולק בחופשיות על אמו? כלומר, כשהוא לא מסכים או חושב אחרת, האם הוא יגיד את זה? היא בגיל המתאים, להגיד לא;-)

האם הילד נוגע פיזית באמו? רוצה ממנה חיבוקים ונשיקות? יוזם מגע פיזי באמו? שמח על המגע שלה כשהיא יוזמת? היא מאד אוהבת מגע פיזי. מלטפת אותי . בעצם זה לא מדוייק. רב החיבוקים שהם התרפקות והרבה זמן לפני השינה. במשך היום היא פעלתנית ומתרוצצת . רב המגע אתה הוא תוך משחק. בקימה או בשכיבה לישון ) יש איתה הרבה מגע. אני אוהבת מגע יותר ממנה נראה לי. מצידי כל היום לחבק ולנשק אותה, אבל היא אוהבת לרוץ ולהשתולל אז אני לא עושה מה שלא נעים לה.

האם הילד אוהב דברים של אמו, אוהב לגעת בהם ולשחק בהם? מרגיש אינטימיות עם חפצים של אמו? במידה רבה היא לא מבדילה כמעט. כל הבית שלה;-) אבל היא מאד אוהבת לשחק עם הכרית שאני ישנה אית ה אם לזה את מתכוונת ומחקרה את כל מה שאני (אבל גם אחרים) עושים.

האם הילד רוצה להיות עם אמו? זוהי שאלה בעייתי, כי היא כאמור הולכת אל הסבתא....

האם הילד מרגיש בטוח ללכת ממנה לאחרים ולחזור אליה? כן. היא תמיד "מתחילה", עם אנשים זרים , היא מאד אוהבת אנשים אחרים

האם הילד מתקשה בפרידות? (שוב: גיל הילד כאן חשוב, כי יש הבדלים במה שנורמלי לכל גיל) ממש לא. אף פעם לא היתה לה בעיה בכל אופן לא בפרידה ממני, לפעמים קצת מאבא שלה.

כי היא כאמור הולכת אל הסבתא....

אבל הסבתא לא נמצאת איתה 24 שעות ביממה, נראה שהיא מאוד אוהבת אותה ומתגעגעת אליה.
השאלה האם כשאתן ביחד היא נהנת להיות איתך, לפי דבריך נראה שמאוד.

לגבי מגע פיזי גם אצלנו בבוקר כשקמים מהשינה ועוד קצת מסטולים אז הוא מאוד אוהב מגע, אבל אחרי שכבר קמים הוא רוצה לרוץ, לרקוד ולשחק. זנ נראה לי הכי טבעי והגיוני. הם ילדים אין להם סבלנות לשבת סתם כך ולהתרפק.

ממה שתיארת, נשמע לי שיש לך בת שמחה, בטוחה בעצמה וחברותית. את יכולה בהחלט לייחס את התכונות הטובות האלה לאמהות שלך D-:

אלמונית, גם לי התיאור שלך מראה התנהגות בריאה מאוד. לא נשמע שיש כאן איזו בעיה בינך לבין בתך, ובטח לא חוסר באהבה.

איך את יונת מתמודדת עם תחושת העלבון?
אני משתדלת להנות: מהמנוחה, מההנאה של בני, מההנאה של הורי. אני גם מנצלת את הזמן הזה בשביל לקרוא, ואז ממילא תשומת הלב שלי לא מופנית אליהם.

אני מודה שאני כמו יונת: סוף סוף הילד מאפשר לי לעשות משהו! כמה טוב שיש סבא וסבתא!

אני מעריכה את השלווה שלכן. עברה מאז מעל שנה ורגשי הנחיתות(?) שלי עדיין כאן . למשל היא הולכת עם אבא לעבודה ורוצה להישאר שם. למשל הורי לוקחים אותה אליהם לשעתיים והיא רוצה להישאר והם אומרים לי(האם רק אני שומעת שמחה לאיד בקולם?) שהיא מעדיפה שלא לחזור הביתה. האם פשוט לי יש בעיה עם עצמי?
תודה וסליחה שכתבתי רק עכשיו , עיכלתי את הדף הזה כל התקופה הזו.

למשל הורי לוקחים אותה אליהם לשעתיים והיא רוצה להישאר
אלמונית,
אחד מנכדי נהג לסרב כשהמשפחה עמדה לנסוע לסבא וסבתא מהצד השני. הוא רצה להישאר בבית או אצלנו.
כשהסתיים הביקור שם ועמדו לחזור הביתה - הוא סרב לחזור ורצה להשאר שם.
אולי גם אצלך כך? ילד שמעדיף תמיד מה שהוא עושה ברגע זה, וקשה לו לעזוב לטובת דברים ומקומות אחרים, רחוקים.

יש לי אחת כזאת, ואני קוראת לזה שהיא לא אוהבת לשנות "מצב צבירה"...מאד אוהבת את מה שהיא עושה עכשיו.

בן שלי (3.5) הרבה פעמים מעדיף את חמותי על פנינו. לפני כמה שבועות הוא אפילו אמר שהוא רוצה לגור אצל סבתה וסבה. אמרנו לו שהוא יכול להשאר שם כמה ימים. הוא היה אצלהם יומיים, מאד נהינה, אבל לא ביקש אפילו להתקשר. לשנינו זה גרם לחשוב כל מיני דברים ולבדוק למה זה קרה. הגענו למסקנה שבהחלט אצל סבתה הוא מקבל הרבה יותר תשומת לב ופינוקים. כשהיא אתו - היא אתו נטו, ומשתדלת לספק כל צרכיו באופן מידי (הרבה פעמים היו לנו ויכוחים בנושא הזה). עכשיו גם אחותו הקטנה הרבה פעמים מציקה לו ומושכת שתומת לב.
אני חייבת להגיד שאחרי יומיים שהוא היה אצלהם הוא חזר הרבה יותר רגוע והיה נראה שהוא ממש היה זקוק לחופשה מאתנו

דף נחמד.
אין מה לחשוש אמא היא אמא היא אמא.

גם לי יש סבתא שהייתי מחוברת אליה רגשית יותר מלאמא , אבל הבטחתי לעצמי שאני אהיה אמא טובה ואני מרגישה שאולי נכשלתי.
אלמונית - אולי התשובה היא כאן. אני לא יודעת אם כבר תקראי כאן אחרי כל הזמן שעבר...
בכל זאת - יכול להיות שהחשש שלך נובע מזה שהיית מחוברת יותר רגשית לסבתא ומחוסר הערכתך לאמך. אני לא אוהבת את אמא שלי. היחסים ביננו "טובים" במובן שאנחנו לא רבות או משהו דומה לכך. אבל היא היתה אמא איומה , והיא אדם שאני לא מעריכה. כל זה מעלה כאן דרישה להיות אמא כמו שלא למדת מעולם ולהצליח להיות עם בתך ביחסים שבהם היא תאהב אותך. נראה גם כי אמך מנסה לכפר על הקשר איתך דרך בתך.
יכול להיות שאת חוששת שכמוה גם את לא תדעי ליצור עם בתך יחסים של הערכה ושהיא תהיה קשורה יותר אליה רגשית כמו שאת היית קשורה לסבתך.

יחד עם זה את מספרת על ילדה שבאה אלייך בשעת צערה - וזה בעיני הדבר החשוב ביותר - בתך סומכת עלייך שתהיי לה בעת הצורך.
אשמח לשמוע איך את היום ומה נשתנה בשנתיים (כמעט) שעברו מאז כתבת כאן בפעם האחרונה.

העדפת סבתא אחת על פני השניה זה טרי וזה כואב נכדתי המתוקה שאותה אני אוהבת אהבת נפש ומבלה איתה לפחות פעמיים בשבוע כאשר היא מצטרפת אלי לעבודה (אני עצמאית) אנחנו גם מבלות בחוץ ב גני שעשועים ומועדני תינוקות.ובקיצור עושות חיים. אני ביחסים מצוינים עם אימה (כלתי) מין אהבה שכזו. ואני לא צינית בכלל למרות כל התנאים הטובים שאני מתארת נכדתי לאחרונה לא יודעת איך לומר זאת אני מרגישה דחויה. כשאנחנו כולנו יחד כולל הסבים ממול היא מקפידה לציין את שם הסבתא השניה כאילו שלא תיהיה שום טעות בכוונתה ואני עומדת במצב לא נעים שכדי שלא תתעלם ממני בצורה כה קשה אני מוצאת את עצמי בסוג של מאמץ שעד לא מזמן לא חשתי כך להפך היתה זרימה נעימה .לא יודעת איך לאכול את זה ומה לעשות כיוון שזה דבר חדש .

סבתא יקרה, בעבר היה אצלנו מצב דומה: בכורי העדיף, בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, את אמי על פני אמו של אביו (האמת, שגם היום, בגיל 5, הוא מעדיף את אמי, אבל זה פחות מתבטא במעשים, יותר במלים שהסבתא השניה לא צריכה בכלל לשמוע). בסיטואציות שבהן שתיהן היו, היו פעמים שבהן הסבתא האחרת לא זכתה לכל תשומת לב.

מצד שני, הסיטואציות הללו קרו לכל היותר פעם בשבועיים, וכשבני היה רק עם סבתו הפחות-נאהבת-לכאורה, היה ברור שהוא אוהב אותה מאוד, קשור אליה מאוד. הוא הלך אליה בשמחה, חיבק אותה, שיחק איתה והעתיר עליה אהבה במגוון דרכים. אני בטוחה שלא היתה לה תחושה נעימה במיוחד בימים שבהם גם אמי נכחה, אבל היא בהחלט יכלה להתנחם בהתנהגותו איתה כשהם היו לבדם.

חוזרת אחרי 4(!!!) שנים לדף מפתיחתו.
כן, הילדה אוהבת אותי. למדתי הרבה על יחסים ועל עצמי ועל בתי מאז.
הרבה חוסר ביטחון היה לי באימהות, בין היתר בגלל היחסים שהיו לי עם אמי ועדיין. אני לא אוהבת אותה כאם וכאדם, דמיינתי שאהיה אמא מושלמת כמו בסרטים, מין מרי פופינס כזה שכולה צהלה ודילוגים.
האתגר הזה קצת גדול עלי שכן בתור אדם אני שונה מזה. בכל מקרה עם הזמן למדתי לקבל יותר את עצמי ואת החלקים באשיות שלי שהייתי רוצה שיהיו אחרת.
הנושא השני שקשור לכל העניין הוא היחסים הטעונים עם האמא שלי. כפי שרמזתי היא מאד שתלטנית ועושה הרבה כדי להקשות כדי להרגיש כוח. למש להציע לילדה ממתק או מזון או מתנה שקשה לסרב לה אחרי שכבר הכל ארוז ואנחנו עומדים בדלת.
למשל להראות לילדה מתנה מפתה ולהבטיח לה שבפעם הבאה תיתן לה אותה ועוד תרגילים שקשה לי להכיל אותם כי הם כל כך טעונים מילדותי.
הנושא השלישי הוא האופי השונה של בתי ושלי - אני שקטה - תמיד אעדיף לצייר,לקרוא ולהתפנק יחד בעוד שהיא ברב המקרים תעדיף לצאת מהבית להקים מהומה(במובן החיובי..), לקפוץ ולחפש גירויים חדשים. אצל הסבתא יש גירויים חדשים ושונים ובבית יותר "משעמם". אני לוקחת מאד אישית את העובדה שהיא פחות שבעה ומרוצה בבית.
זה עדכון לכעת.

מיצי החתולה תודה לך על התגובה זה לא ממש מנחם ,זו אולי המציאות עכשיו .אבל אני מעדיפה את הפרשנות של כלתי היקרה שאומרת
שזה דינמי וזה זז וזה יכול להשתנות כמו שזה בא כך זה ילך.זו לא גזירת גורל.חבל לי על הזרימה הטבעית המהנה כל כך שכאילו נעלמה. וכאילו עכשיו יש משהו מדוד יותר לא בטוח בעצמו. אבל מקווה לטוב חג שמח

שלום אלמונית. קראתי את הדף היום וגם בעבר. אני די מזדהה עם הקושי כי גם לי יש מקרה דומה. מה שלמדתי ואני מנסה להמשיך ולהפנים כשזה עולה שוב, זה שהקושי העמוק הוא משהו שלי, שייך לדברים לא פתורים אצלי. לפעמים הסבתא אכן עושה משהו נקודתי מרגיז, ואז אני משתדלת להסביר למה, לא תמיד יש למי, העיקר שאני לא ארגיש ששתקתי. אבל בגדול הילדה שלי בהחלט הרוויחה קשר מיוחד ואוהב כל כך עם סבתא, מקום שיש לה פינה מיוחדת. אין לזה קשר ליחסים שלי איתה. אני אמא שלה, תמיד, בכל מצב, בכל רגע. העדפה רגעית כזו או אחרת ממש לא רלוונטית לתפקיד שלי. והיא בהחלט אוהבת גם אותי. מאד. וככל שאני פחות מיוסרת או פגועה היא מרוויחה אותי יותר. וגם אני. הכי כואב לי לחשוב שאני אמשיך לסחוב את הכאב הזה עוד שנים, לכן תמיד כשמתעוררת הרגישות שלי אני משתדלת להתעמק בה, לבדוק מאיפה היא באה ולהיזכר בדברים היפים שהילדה שלי זוכה להם, בקשר המיוחד שלנו וכמה מגיע לה שאני אאפשר לה לקבל מהכל, בלי לעמוד מהצד עם המרירות שלי.

הי גם אני מזדהה חלקית...
הנושא טעון ואני ממהרת לא בטוחה שאהיה ברורה אבל חשוב לי להגיב שתדעי שקוראים ושהנושא מהדהד במחשבה
המחשבה הכי חזקה שלי בעניין הזה היא שזה עוד אחד מהשיעורים שאני צריכה לעבור.
לגבי הבת אני חושבת שהיא מנצלת את המצב ללמידה עלי, ובעיקר על עצמה. לדעתי זהו שלב בלמידה שלה לגבי ההתמודדות בעולם בלי אמא. אני מסבירה לעצמי שהיא תתקל בכלמיני אנשים ועדיף שאהיה לצדה בהתחלה ואוכל לדון איתה אחכ על נושאים רלוונטיים. אני מאוד משתדלת להמנע מלעצב את הסביבה עבורה. מעדיפה לחזק אותה.

לגבי ההעדפה לפעמים זו "הענשה" שלי על חוסר שביעות רצון שלה.
לרוב - קנייה שלה בשטויות (ממתקים, צעצועים לא נחוצים, "סיפורי סבתא" = שקרים...).
מצטרפת גם להמלצות ליהנות מהזמן הזה ומשתדלת לשחרר באמת לא להיות עסוקה במה שקורה שם וכו'. בהקשר הזה יש גם את הדף מרחב בין הורים לילדים בחינוך הביתי שעוסק בנפרדות הילד.

והמרגיעון שלי: רדיפה אחר הכבוד, מרחיקה את היכולת לקבלו

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום גרתי אצל חמתי עוד כשהייתי בהריון ילדתי את בתי וגרתי אצלה כחצי שנה מאז הילדה מעדיפה רק אותה על פניי , היא כל הזמן בוכה שהיא רוצה את חמתי אני עובדת עד ארבע כל יום וחמתי לוקחת אותה כל הזמן מהגן , הילדה נימצאת אצלה רוב הזמן בגלל שעות העבודה שלי נורא קשה לי שאני לא יכולה לקחת אותה ושחמתי נותנת את רוב צומת הלב, ויותר מזה היא קוראת לה אמא שאני מאוד ניפגעת מזה , גם כשאני אצל חמתי הילדה לא מעזה להיתקרב אליי כל דבר היא רוצה את חמתי אני לא יודעת מה לעשות אני מאוד אוהבת אותה וגם רוצה אותה קרוב אליי רוצה להיות כמו חברה שלה אבל היא לא נותנת לי בבקשה תשזרו לי תודה

שלום לכולן..יש לי ילדה בת שנה ותשעה חודשים. מאוד נבונה מבינה הכל מדברת שוטף. ואפילו כמעט גמולה מטיטולים. יש לי בעיה. אמא שלי ... הילדה שלי לא מוכנה לחבק אותה.. או להתקרב אליה..רק כשהיא נותנת לה סוכריה או לוקחת אותה לתרנגולות בחצר. ולסבתא שלי היא בכלל לא מוכנה להתקרב.אמא וסבתא שלי מאוד פגועות. אמא שלי כבר מתעצבנת ואומרת לה.. את לא אוהבת אותי אני לא אוהבת אותך.. הגענו למצב שאמא שלי אומרת לי שאני מכניסה לילדה לראש לא לאהוב אותה..מה אני עושה??

מכבדת את מה שהילדה מבקשת?

מבררת איתה אולי קרה משהו שהפחיד אותה? שקשור אצלה לסבתא?

נרגעת קודם כל . מותר לילדה לא לאהוב את סבתא.

מה אני עושה??
אומרת להן, היא תינוקת קטנה, תעזבו אותה בשקט 0-:

אמא שלי כבר מתעצבנת ואומרת לה.. את לא אוהבת אותי אני לא אוהבת אותך
0-:

(במחשבה שניה, אני לא בטוחה מי פה באמת התינוקת)
<בשמת לא מצונזרת>

אני סבתא לנכדה בת 11 שעזבה עם אמא (חד הורית) ואחותה לחו"ל הילדה רוצה לחזור לגור אצלנו היא לא מסתדרת שם ומאוד קשה גם לאם השאלה איך עושים את זה ועד כמה זה נכון לעשות

לדעתי אין ״נכון או לא נכון״ אבסולוטיים. מה שנכון זה מה שטוב למשפחה שלכם.

לפי דעתי, צריך דבר ראשון לדבר עם אמה של הנכדה (בתך?) ולראות אם מעבר של הילדה בחזרה לארץ ולמגורים אצלכם זה בכלל משהו שבא בחשבון מבחינתה. דבר שני - לפני כמה זמן הן עברו? לוקח זמן להתרגל למקום חדש, אפילו שנה ויותר לפעמים. אם (לדוגמה) הן עברו לארץ החדשה לפני חודש חודשיים, לפי דעתי זה עוד קצת מוקדם להחליט החלטות כאלה. אבל כמובן, מה שחשוב זה מה שמתאים למשפחתכן. לפתוח את הקלפים ולדבר,
בצורה שמכבדת את כולכן ולוקחת בחשבון את הרצונות והצרכים והקשיים של כל הנוגעות הדבר, ולבדוק מה יהיה הכי טוב לכן.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי נכד בן 12 שגר לידי כל הזמן עולה ויורד . בתקופה האחרונה הילד מעדיף לישון רק אצלי.
בקושי עולה לביית שלו.
הבת שלי גרושה . ויש לה קשר לו בריא.וגם האבא ניתק את הקשר אם הילד .
אני אישה עובדת דואגת שהילד לא יפגע רגשי ונפשי .נותנת לא את כל האהבה ואת כל התשומת לב .
מה אני יכולה לעשות ?
האמא לא מקשיבה והולכת בדרך שבחרה .?

שלום סבתא יקרה,

קודם כל- חיבוק גדול.
יש לנכד שלך מזל גדול לגדול קרוב כל כך לסבתא אוהבת ורגישה. הנכד שלך מקבל מה שהוא צריך- את האהבה מאדם שקשוב אליו. הוא כבר מספיק גדול בשביל לבחור ברגליים לאן ללכת. והוא הולך למקום שבו הלב שלו מתמלא.

בקשר לבתך ולאב של הנכד כנראה קשה להשפיע.

אולי אפשר לדבר עם בתך. אולי. רק בזמן רגוע ושנראה לך מתאים, ורק אם היחסים ביניכן מאפשרים. אולי תוכלי, עם הרבה אהבה וחמלה, בלי ביקורת, לדבר על כך שזה יכול לעשות טוב לילד להקדיש לו זמן משותף לבילוי, לשיחה, לעשות משהו ביחד (אולי להכין ביחד את הארוחות?), שנראה לך שהוא מחפש קרבה של מבוגרים. אבל מאוד בעדינות, כי אין טעם להכעיס אותה. היא לא תשתנה רק כי את רוצה. היא תשתנה אם זה יהיה לה חשוב.

ובקשר לדאגה לנכד: ילד שמקבל אהבה מאדם אחד לפחות, יש לו סיכוי גדול מאוד לגדול להיות אדם בריא מבחינה רגשית, כי לרגשות שלו יש מקום להתפתח.
וזה שאת עובדת זה טוב מאוד. הוא כבר גדול. הוא יכול לחכות קצת עד שתחזרי. אולי הוא אפילו יכול לעזור לך, וככה להרגיש גדול ונדיב?

חיבוק

באופן טבעי

באופן טבעי