העצמת ההתמודדות מול מערכות ככלי לשיפור תפקודי האמהות

תודה לך, מיכל צמות. תודה לעוד קוראת. לפעמים אני קוראת מבזקי חדשות וחדשות והעולם מפחיד אותי. אירן, סוריה צפון, דרום, לבנון. לפעמים אני מרגישה בסיר לחץ.הייתי מגדירה את התקופה הזאת כחוסר ודאות..מהפכת המידע הוסיפה לחוסר הודאות הזאת.היום אנו יודעים יותר על המנהיגים שלנו, על החולשות שלהם. אין לנו שלטון שיכול להחזיק מעמד ולו קדנציה אחת. הכל משתנה כל הזמן. לפעמים אני שואלת את עצמי איך שורדים בחוסר הודאות הזאת? ומה עושים? ולא תמיד יש לי תשובות אני מניחה שגם המנהיגים שלנו שואלים את אותן השאלות ולא תמיד יש להם תשובות. אבל אנחנו , הקוראים שלי ואני , אנחנו נתחזק.כל אחת ואחד יבחר לעצמו את הדרך הכי מתאימה לו ואנו נקבל את כולם בברכה ובאהבה.

בוקר טוב.כדור הארץ מסתובב ומסתובב והנה בוקר של יום חדש.אני חושבת ומתכננת את היום שמחכה לי. מה לעשות היום? איך לעשות? איך לתכנון את ההוצאות?היתה לי נזילה בבית. עד שמצאתי משהו שיסדר את הענין המיים זרמו וזרמו... אז עכשו צריך מה שנקרא...להתמודד עם ההוצאה המיותרת הזאת.
מסתבר שדי בקלות יכולתי לפתור את הבעיה, אבל אז לא ידעתי.המחיר כבד, אבל יותר טוב שנדבר על משהו אחר. החיים מלמדים. הנסיון מצטבר.היום אשלח מכתבים לעוד שתי חברות כנסת ולא אותר על שום דבר.

קורה שאני לא מוצאת אפילו דבר אחד אופטימי לכתוב.אז עכשיו לא אדבר כאדם אינטליגנטי ובוגר וחברה במפלגה. עכשיו אדבר כמו ילדה קטנה. ומה יש לה להגיד היום.?הנה זה העולם קקה אחד גדול!אל תדאגו, לא אכתוב זאת במכתבי לחברי הכנסת ואני מקווה שהם לא יגיעו עד אלי באתר הזה. המרגיעוןדבר חלש- אתה מבלבל את המרגיעונים הפעם מתאים לטקסט שלי.

זה נכון, אני כועסת על כך שהמיים זרמו ולא ידעתי איך לעצור אותם.עד שמצאתי משהו שידע היה מאוחר.זה עוד חלק מהחיים, כפ שהם,כאן בארץ ישראל. אומרים שתיקה יפה לחכמים.. . צריך להמשיך.

ממשיכה לקרוא.
יקירתי, עצם זה שאת פועלת לא רק במישור האישי הפרטי שלך, זה גדולה!
מאחלת לך חוזק, שתדעי ימים יפים.

תודה על העידוד. התקשרו אלי מהמפלגה. המכתב שלי הגיע. אמרו לי להתקשר בחזרה. יש עוד שני אנשים שאני צריכה לשלוח את המכתב.יותר נכון נשים.שמתי לב שכל פעם שמתקשרים אלי מהמפלגה או מודיעים שהמכתב הגיע בחדשות מופיעה איזה ידיעה שהוחלט חצי שנה אחרי הקמת הממשלה למנות שר הרווחה.ובשביל מה אנו צריכות שר הרווחה? אני מדברת על אוכלוסיה של נשים ואמהות שהן לדעתי אוכלוסיה מאוד חזקה וחשוב שנקבל את מה שמגיע לנו כמו שחברי כנסת ובעלי תפקידים אחרים .אומנם הם לא עושים עבודה כל כך קשה כמו הולדה וחינוך ילדים אבל הם מקבלים את הזכויות שלהם בלי שיגידו להם שהם אוכלוסיה חלשה ונזקקת.אני למשל לא רואה שום עוצמה וכוח בהתנהגותו של הנשיא קצב.

לפעמים אני חושבת על עצמי וגם על נשים וגברים אחרים, שהם מה שנקרא, אזרחים מן השורה. היום אני רואה בבירור יותר איך השליטה על חייהם , יותר נכון על חיינו נלקחת מאיתנו על ידי חוקים .(המרגיעונים לפעמים לא מרגיעים אלא מעצבנים), מערכות ,המ צב הבטחוני וגם המנטליות של חוסר אמון מוחלט. אף אחד לא מאמין לאף אחד.

הייתי כאן, אך כנראה דברי לא נקלטו.מרגיעון מוזר מופיע עכשיו מלה אחת יכולה להפסיק מלחמה אני חסידה די גדולה של מילים, אבל... אם זה נכון, תגידו מהר את המילה הזאת ל אירן, סוריה, חזבללה ,חמאס ופתח. 2007 מתקרבת ויחד אתה המלחמה. תקשורת מדברת ולא מדברת. רוחות מלחמה סוערות מסביב.אומרות ולא אומרות דבר. אני כנראה לא פרשנית טובה. יש לי רק את האנטואיציה שלי.חלמתי חלום, ובחלום היריעות הגיעו אל ביתי ופגעו בקירות.אז סגרתי את החלון ונשארתי בבית...כאילו בשליטה, למרות הפחד.אלוהים יודע מה אומר החלום הזה. לפעמים נדמה לי שמלחמה היא צורך של החברה.

כאילו בשליטה

עכשיו ראיתי סרטון במחשב המראה איך המחסן מטופל בצבא עקב לקחי מלחמת לבנון ומוכן למלחמה הבאהאף אחד לא אמר שהיא תפרוץ, אך כל פעם שומעים וקוראים את שתי המילים האלה... המלחמה הבאה . אנשים מדברים על המלחמה הבאה, לא יודעים בדיוק למה לצפות. יש מתח באויר. יש פחד.שוב אנחנו לפני משהו בלתי ידוע. איך יגדלו ילדי, בין מלחמה למלחמה? מה אסביר להם על אלימות? כנראה אומר שוב שיש דברים שאני לא מבינה ושהחיים הם לא בדיוק גן עדן ושלפעמים יש מלחמות. וגם שאני אוהבת אותם מאוד וכל כך כל כך רוצה שיהיה להם טוב.

כתבתי לך בדף גיימס בונד

אשה אחת אמרה לי משהו שחשבתי עליו הרבה זמן. לא הייתי רוצה להאמין לה ,אך משהו בי מאמין לה ובגדול. היא אומרת שהיום ,כאן בישראל כמו ברוסיה. יש כל הזמן האזנות סתר בטלפונים. מאזינים כמעט לכולם, כמו ק.ג.ב. ויותר גרוע מק.ג.ב. כמעט כל מילה שאני אומרת משהו שמע אותה ואולי אף הקליט והעביר הלאה אם מצאה בכך צורך.אני די גלויה באתר הזה. אם צריכים מידע עלי אין דבר יותר קל מלהכנס לאתר ולקרוא את כל מה שסיפרתי עד עכשיו. אני מאמינה שיש מחלקה מיוחדת שעבודתה להאזין לאזרחים לשם מודיעין. עכשיו אלך לשון. מחר שבת וילדי כבר נסעו אבל יש גם סוג של עיפות שיום אחד בהחלט לא מספיק

עכשיו ליליה.התעוררתי עם כאב ראש אדיר. חשבתי על כל מני סיבות ואז, פתאום נזכרתי ששכחתי לשתות היום ממש כל היום.אלוהים, אלוהים...אני חושבת עכשיו...כמה פעמים דברתי עם אנשים על החשיבות של שתיה, כמה כוסות פלסטיק קניתי בשביל למזוג בהם מי עדן. בעסק יש לי מתקן של מי עדן. בבית יש לי מתקן של מי עדן ...ואני מתעוררת בלילה עם כאב ראש חזק חזק כיוון שלא שתיתי מספיק,יותר נכון בכלל. שתיתי קפה ונרגעתי..אלך להכין עוד כוס קפה...אבל, כמה עייפה צריך להיות בשביל לשכוח לשתות...ממש כל היום?
היום חנוכה.גם זה שנזכרתי שצריך וחשוב לשתות, זהו נס...ותודה לאלוהים..אני מדליקה נר חנוכה ראשון בלב..ברוך אתה אדוניי...על הנסים ועל התשואות...

קוראים יקרים, שכחתי להתיחס לעניני החוקים וכנסת .סליחה.דיברתי עם דובר המפלגה. אמר לי שיש אינטרס בביטול תשלום אגרת הטלויזיה.לא רציתי לפעול מתןך עייפות, אז לקחתי פרק זמן. פחדתי שמתוך עייפות אוכל להזיק לכל התהליך. בחופש, אחרי מנוחה וכמה כוסות קפה, בעזרת השם אחזור לכוחותי ואמשיך, וכמובן אשתף אותכם.

היום יש לי יום הולדת. אני גדולה גדולה. לא הלכתי לעסק. עשיתי כמה דברים מהבית, שהם לא פחות חשובים, ביניהם שיחה עם פקידת בנק במחלקה העסקית.
אגיד בקיצור. אני מרוצה מהשיחה. זה לא פשוט לגרום להם לכבד אותנו. זו עוד מערכת כמו מערכת החינוך .שום דבר נחמד לא עובד. כדאי תמיד להראות את הציפורניים, אפילו בטלפון. וזה לא ממש משנה כמה כסף מונח שם. השביעות רצון שלי משיחותי עם המערכות היא המתנה הגדולה ביותר שלי. היום יום שני לחנוכה. אז עוד נס קרה, אפשר לומר.תודה לאלוהים על הניסים הנפלאים האלה.בימים ההם ובזמו הזה...אמן.

בנק הוא לא מערכת ממשלתית,אבל כיון שהוא גדול, הוא יכול להיות מושחת לא פחות. אבל היום גם חג וגם יש לי יום הולדת. בערב הלכתי לעסק. באו אנשים דתיים והביאו חנוכיה ונרות ואני ממש ממש הדלקתי נר רביעי של חנוכה. והיה לי כייף להדליק את הנרות ובתום לב בזמן הדלקת נרות רציתי להודות לאלוהים על הפרנסה הטובה שבזכותה אני מפרנסת את ילדי. זהו נס אמיתי.אלפי תודות לאלוהים. בשבילי זהו נס הנסים.

היום שוב הדלקתי נרות חנוכה בעסק. שוב האנשים הדתיים עזרו לי. היום גם קרה נס,סמוך להדלקת נרות החנוכה. אני חושבת שנסים קורים הרבה,רק לא תמיד יש לנו זמן לשים לב אליהם. לכל הקוראים שלי ,אני מאחלת לכם חג חנוכה שמח, עם הרבה הרבה אור בלב ,בחיים ובכלל.

שוב לילה ושוב אני כותבת. הפעם אני צריכה עצות בדבר כל כך יום יומי.איך אני אנקה ואסדר את הבית, כאשר אני קצת חולה והרבה עיפה? בנושא הזה קשה לי מאוד להרים את ידי ולהתחיל לעבוד. אני כשלון מוחלט בכל מה שקשור לנקיון. למרות שכל פעם אני משתדלת לעשות משהו, הברדק חוגג וממש אין לי חשק להתעסק אתו.

היום שוב הדלקתי נרות חנוכה, באופן עצמאי.כל יום קורה לי נס אחר.ואו, כמה נסים יש בעולם.היום הצלחתי לסדר את המטבח, זהו נס בפני עצמו.

שתיתי קפה ונרגעתי..
על כל כוס קפה כדאי לשתות 2 כוסות מים. קפה משתן.

תודה על העצה הטובה, פלונית אלמונית. אלך לשתות. ביי.

אני שוב חוזרת למלחמה. זה נכון שכולם חושבים על הקייץ האחרון, לפחות תושבי הגליל. חוששים מין העתיד.אבל, למען האמת, יש לי יחס מורכב למלחמה. כיוון שאני כל הזמן נלחמת , הנושא הזה שנקראמלחמה מענין אותי. במלחמה יש לפחות שני צדדים .הוי ,הבן עכשיו מפריע לי פתאום, אמשיך אחר כך.

המחשבה שלי נקטעה וקשה לי להמשיך. אבל בדרך כלל אני מהר מאוד
נדלקת, כאשר מדברים על מלחמה. התחלתי לדבר על כך שבמלחמה יש לפחות שני צדדים. אם מדובר על מלחמת עולם אז כנראה המצב מורכב יותר ולא תמיד קל להבין מי נגד מי. נהוג ומקובל לחנך את ילדינו לאמון ושתוף פעולה וגם להדגיש את הנושא החברתי. הכל נכון ונכתבו על כך הרבה מאמרים.אני עדיין, ולו בזכות האתר מאמינה שיש בחיים הרבה אנשים טובים שכייף להיות בחברות אתם.,אבל...העולם בגדול נראה אחרת. אני חושבת שאסור לי לשדר לילדי שהחיים הם מין גן עדן... יפים יפים. זה יכול להתגלות כשקר גס... או כחלומה הילדותי של אמם .כמויות של אלימות פוליטית, מדינית , חברתית, לאומית, גם בקרב מבוגרים וגם בקרב בני הנוער הן כאלה בתקשורת שלא ניתן ואני גם חושבת שלא צריך להסתיר אותן,אבל בטח יש להן השפעה...גם שלילית ואולי בעיקר שלילית .,בעצם, אין לי שום שליטה על המידע שילדי מקבלים ממהדורת החדשות בטלויזיה וגם אין לי ממש שליטה על אנטרנט. אז... מה אני רוצה להגיד? ילדי היקרים, העולם הוא לא ורוד כפי שהייתי רוצה שיהיה בשבילכם.יש מלחמות ברמת הפרט, ברמת החברה , ברמת המדינה.מה שאנו יכולים לעשות הוא להשתדל להיות כמה שיותר מוכנים לחיים.

אמרתי..כמה שיותר מוכנים לחיים, אבל איך? האם אני עצמי יודעת ? בעידן של שינויים....בין מלחמה למלחמה...כאשר אנו לא בדיוק יודעים מה מצפה לנו.. הממשלות קמות ונופלות כמעט כל שנתיים.למה להתכונן? נכון, אני לא יודעת,אבל אספר לכם משהו בכל זאת...משהו שיראה לכם,אולי, לא 100% חינוכי.נתחיל כמו באגדה....פעם, לפני הרבה הרבה שנים, הייתי אדם אחר.האמנתי בקדושתם של ערכים גבוהים וכך גם חינכתי את ילדתי..השנים עברו.מכות החיים השפיעו על דעותי...עד שיום אחד החלטתי להקים עסק.אני מאוד אוהבת לקרוא,לכן רכשתי כמה ספרים בנושא עסקים להפתעתי, נהנתי מאוד לקרוא אותם...היה לי חוש לבחור את הספרים הכתובים בהומור ואקטואליים לאותה תקופה .אחד הסופרים, שאת ספריו מאוד אהבתי כתב בערך, ובמילים שלי את זה.אני מאוד אהבתי והערכתי את אבי ואת מה שהוא עשה. יום אחד בקשתי אותו ללמד אותי על עסקים. בבית שלנו היו מדרגות עם המעקה. אבי אמרבסדר,אבל בוא קודם נשחק במגלשה. אתה תעלה ותתגלש ואני אעמוד למטה ואתפוס אותך, כאילו המעקה הוא המגלשה. אבא עמד למטה, פרס את ידיו ואני עליתי בריצה למעלה . התישבתי על המעקה ובשיא הבטחון התגלשתי...ישר על השטיח שעל הרצפה. אבי עמד בצד, חייך מול הפרצוף הכועס שלי ואמר...זה עתה קבלת את השיעור הראשון שלך שבקשתבעסקים אל תאמין לאף אחד*הסופר אומר שאומנם הוא כעס באותו זמן,אך כעבור שנים זה שיעור שליווה אותו כל חייו והוא אסיר תודה לאביו שלימד אותו את זה.

שלום לקוראי.!!! מה בראש שלי היום? אספר לכם. אני אוהבת לשוחח עם אנשים .יוצא לי לדבר הרבה עם יוצאי חבר העמים. כאשר אני אומרת להם שבישראל יש דמוקרטיה, הם מגיבים כאילו ספרתי זה עתה את בדיחת המאה. הם אומרים לי בסוף...ישראל זו לא דמוקרטיה אני חושבת שהם מאירים את עיני . אני חושבת שהם צודקים. ומה אגיד על פרשות השוחד ברשות המס. זה לא מפתיע אותי. הכתובת על הקיר כבר הרבה זמן.

שלום לכולם. היום אגיד את זה... הכל על הפנים. אני עייפה..ולמרות הכל אופטימית ללא גבולות. תודה לאל על כל יום שהוא נותן לי על פני כדור הארץ.ועכשיו פניה לאלוהים...אלוהים יקר ,אמרת בעצב תלדי בנים לא אמרת תגדלי אותם בעצב ויש גם הרבה מצוות שמחה, אבל איך אנו, נשים, נשמח כאשר כל כך קשה לנו. אנו לא יודעים אם את או אתה אשא או גבר. אנא, עשה לכל הנשים שיהיה להן יותר קל...לכל אחת בדרכה.

היום יום שישי.עוד יום עבר בעסק. אני אוהבת את הלקוחות הקבועים שלי ומפנקת אותם כל הזמן . בזכותם אני עצמאית. הם הנכס היקר ביותר שלי. בדף חירות כלכלית אנו מדברים הרבה על נכסים. אז הנה יש לי נכסים.

לילה...בחוץ הרבה הרבה גשם. הרבה הרבה הגשמה.

אני חולמת על שינה רצופה ללא הפרעות. האם החלום הזה עשוי להתגשם? אספר לכם משהו מצחיק וגם עצוב. גם הנישואין וגם הגירושין אצלי הכל היה על הפנים, אבל....הם הכניסו בי את רוח הקרב...את רוח הלחימה. הנסיון היה שווה...למרות הכל. אני רוצה להמשיך וללמוד את החיים, כל יום מחדש.

החלום שלי על שינה אינו עומד להתגשם. בני חולה והוא רצה להשאר עם אמא בשבת ולא לנסוע לאבא.. בקשתי ממנו להתחשב בעייפות שלי על מנת שיהיה לי כוח לטפל בו ....בסובלנות ואהבה.עוד קצת, בעזרת השם, אני אסדר את הענינים שדורשים את הסדר ואז אחזור לענינים הפוליטיים שלי.

הנה אני כאן. יש לי היום יום מיוחד. אני הולכת לעשות דברים בצורה אחרת, שלא העזתי עד היום. נראה מה יצאה מזה.

עשיתי את דברי המיוחדים היום. עוד אין לי תשובה לגבי התוצאות שלהם. אני שואלת את עצמי שאלות אחרות היום. הן קשורות לחדשות., לנושאים כמו...הנשיא משה קצב וכתב אישום באונס שבאופק...שוחד במערכת המיסים....חקירה פלילית של ראש הממשלה היום וגם בעבר. מלחמת הלבנון השניה...אני שואלת את עצמי אם כל הדברים האלה הם מציאות או חלום? איפה, איפה הזמן ההוא שישבנו שם בגלות וחלמנו על ארץ ישראל.. יפה וגם פורחת... אוי הברוך, אוי הברוך אבל בעצמי אמרתי..חלמנו על ארץ ישראל..לא ראינו את המציאות.
אבל, לפעמים אני חושבת לעצמי, שאם לא היתה השפעה אמריקאית כל כך חזקה כאן, יכול היה להיות אחרת. מדינה קטנה שמנסה להתנהג כמו מעצמה...תוך כדי ביטול של כל מה ששונה ואחר, בסופו של דבר פוגעת בעצמה.אולי אלה מחשבות סוביקטיביות שלי, אבל יש משהו מאוד יומרני בהתנהגות הכלל, בזמן שמדובר במדינה קטנה, ללא יציבות פוליטית, עוני גובר, אבטלה גוברת, כשלון צבאי. האם אוכלוסיית ישראל בעצמה רואה את המציאות? מול מעצמות כמו ארצות הברית וחבר העמים?
אני יהודיה. גם אבא וגם אמא שלי היו יהודים. היו רבנים בדורות הקודמים במשפחתי. אני עוד לא יודעת מה אני רוצה להגיד בזה? היה לי חשוב לצין את זה.

נזכרתי עכשיו בקטע אישי מהמלחמה. בשלב מסויים הייתי חיבת לצאת החוצה לתלות כביסה. בזמן התליה שמעתי אזעקה.בגלל הקרבה לגבול, כאן לפעמים הרקטות נופלות עוד לפני שהאזעקה נגמרת. נכנסתי הביתה, אך עוד לא לחדר המוגן ושמעתי רעש מעל הגג ונפילות מסביב..הרמתי את ידי למעלה ואמרתי...שמע ישראל..

יש מספר מושגים שכבר זמן די רב לא יוצאים לי מהראש ואני גם לא רוצה שיצאו. אני נהנת לחשוב עליהם,ללמוד, לנתח.
1-מציאות
2-מלחמה
3-הספר...תורת המשחקים.
כמעט כל מחשבה שאני חושבת היא איכשהו קשורה לשלושת הנושאים האלו. המוח שלי חופר וחופר בתוך עצמו. לפעמים אני שואלת אם הוא יכול להתעלות מעל עצמו. לראות מציאות רחבה יותר...למרות המוגבלויות שלנו. לפעמים אני פונה ישירות אליו ואומרת...עשה זאת. קורה שהוא מפתיע אותי.

לדעתי למוח שלי עדיין יש את האיכויות משלו, למרות העייפות.נכון, קיבלתי את המכות הקשות ביותר בנושא מלחמה-כלכלה-עסקים-ילדים הכל על כתפי אם חד הורית...אבל זה גרם למוח שלי לעבוד יותר. אולי אף להפעיל את התאים האפורים שנרדמו בנתיים, בתקופה שלפני המלחמה. כמו שאומרים בכל רע יש משהו טוב

מוח,איך אתה עובד.?למה כולנו רואים דברים אחרת? איך אני יכולה לראות את המציאות בצורה רחבה יותר? נדמה לי לפעמים שאנחנו לא רואים את המציאות כי הרגשות לא תמיד פועלים לטובתינו. הם מטשטשים את המציאות. איך אפשר לכוון את עולם הרגש לפעול לטובתינו?

יום אחרי יום ועוד יום. החיים רצים מהר מהר, סביב השעון. זאת התחושה. אני רוצה ליצור לי תחושה אחרת..שהכל הולך לאט לאט ואין לאן להמהר...ויש זמן לכל דבר...אך בתקופה תחרותית שלנו זה לא נכון. הראשון, המהיר הוא המנצח. אף אחד לא זוכר את מספר 2.

אתמול בצוהוריים הבת שלי באה עם חברתה לעסק שלי. היא ישבה מולי
..הבטתי בפניה ועבר בי רטט. לא ישבה לפני הבת שלי. ישבה לפני ילדה של החברה, של מערכת החינוך, של מדינת ישראל. אלוהים...אני חושבת שעשיתי טעות.
הייתי רוצה להכניס אותה שוב לבטן שלי, ללדת אותה מחדש.. ואז.. לעולם לא לשלוח אותה לגן וגם לא לבית הספר...נכון..זה לא מציאותי...אני בוכה.

דברי למעלה על ילדתי אפילו לי עצמי נראים מפחידים. קשים מדי, כואבים. אלה החיים. גם את הטועויות שלי בקשר לילדיי עשיתי מאהבה. מבחינה חברתית היא בדיוק מה שהמוסכמות מבקשות שתיהיה. כאילו סטנדרט מוצלח. בית ספר מרוצה...אני פחות. ..מרוצה פחות ממה שאני עשיתי, אבל אוהבת לא פחות. אוהבת הרבה...אהבה עם קשים של גיל ההתבגרות וחיכוך תמידי עם מוסכמות חברתיות. החיכוך הוא שלי.. אתן לה להנות ולעשות את הטעויות שלה.

לילדתך טוב?
היא מאושרת?
חיי החברה שלה טובים?
אם כן...אז איפה הבעיה?
אנחנו צרכים לשאוף להכי טוב עבור ילדינו גם אם זה לא תואם את דרכנו.
אנחנו לא הענין כאן, ילדתך היא הענין גם אם זה קצת קשה לעמוד מנגד ולשתוק.
ללמוד לקבל את ילדינו כפי שהם ולא כפי שאנו רואים בפנטזיה שלנו זה לא קל.
אבל אילו הם חייהם.
לדעתי - תפקינו להיות שם עבורם, לתת להם אהבה בלי גבולות, ולעזור להם להבין שלמרות קשיי ההתבגרות אנחנו שם בשבילם תמיד. שידעו שאנחנו הגב שלהם בכל מצב.
כותבת לך ותוך כדי משננת זאת שוב ושוב גם עבורי. כאמא לבת מתבגרת .

שלום שרית. אני מדברת על משהו קצת אחר. אני מדברת על כך שלא הייתי מספיק חזקה ונתתי לגן ולבית ספר להוביל את החינוך, בלי אפשרות לחשוב שלא כל מה שעושים הגן, הבית ספר והמדינה זה נכון..בלי לחפש מספיק את עצמה ואת דרכה. כמו שאמרתי..סטנדרט מוצלח.אזרחות תמימה וטובה. ..בעיקר לטובת המדינה ולא לטובתה.

טובתה? - חוזרת שוב לשאלתי האם היא מאושרת?
אם היא מאושרת אז מה הבעיה?
לדעתי - מיותר לחפש אשמים-גן, בית ספר - מדינה למה לפש אשמים זה שלילי למה לא לחפש חיובי לא עדיף להסתכל לדברים בעינים ולראות את המצב ושוב כמו נודניקית אני חוזת למנטרה -
האם היא מאושרת?
נטרלי עצמך והסתכלי בצורה אוביקטיבית.

היי שרית. אני לא מחפשת אשמים. ועדת וינוגרד עשתה את זה בצורה הרבה יותר טובה ממה שאני יכולתי לעשות. אני באה בטענות בעיקר לעצמי. על כך שלא אני, כאם, הובלתי את חינוכה. את שואלת על האושר. אני אומרת דבר אחר.,חשוב יותר מאושר..אני רוצה שתהיה מוכנה לחיים..שבהם לפעמים יש אושר ולפעמים אין אושר....אבל אני אומרת עד משהו.נכון..נתתי לגן ולבית ספר אפשרות להשפיע, לחנך..אבל הילדה שלי חיה איתי. היא סופגת הרבה בלי שאתאמץ במיוחד להסביר שלא כל מה שמוסכם בחברה חייבים לקבל כנכון ומוחלט בשביל כל אחד.אפילו לא בשביל הרוב...זה מנחם אותי..נראה לי שהיא תשאל את השאלות שלה ותחפש תשובות שהן שלה.

ומה היום.? לא השתנה דבר! אני אוהבת להרהר ביני לבין עצמי על מלחמות וכסף. המצב הבטחוני, הכלכלי והפוליטי של מדינת ישראל מספק לי המון הזדמנויות לימוד. לא צריך ספרים.המציאות הישראלית יכולה ללמד כל דבר יותר טוב מי אוניברסיטה. השביתה של סטודנטים ברחובות מאירה להם ולנו את העיניים הרבה
יותר נכון מי 1000 הרצאות של פרופסורים. כמו שאומרים "תמונה אחת שווה 1000 מילים"

היום אני מדברת על הזדמנויות לימוד. המלחמה היא הזדמנות .זה נורא מה שאני כותבת, אבל היא כל כך העשירה אותי שאני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה.אני קוראת לה עכשיו לא "מלחמת לבנון השניה" אלא "תוכנית העשרה רחבה" אני לא יודעת אם הממשלה צריכה או לא צריכה ללכת. אף אחד לא הבטיח לי שהממשלה הבאה תהיה יותר טובה. האם זה נכון לחפש פתרון במקום שאין בו פתרון.?

הי, אולי תגדירי מהו פתרון?
לחפש תמיד נכון, או כמעט תמיד. השאלה היא מה מחפשים? אולי לחפש תשובה מספקת, אולי לחפש השלמה עם המצב, אולי למצוא את הסיבה נותן סוג של פתרון ( תשובה?)

מדינת ישראל מחפשת "פתרון" כבר 59 שנים. רבים ניסו להגדיר מהו "פתרון". אם הוא מדיני או צבאי? אם הוא : שתי מדינות עצמאיות אחת לצד השניה או אחרת?האם הוא "זכות שיבה"? מדינת ישראל עומדת באותון מקום כבר 59 שנים. אינני יודעת מהו פתרון ואולי הוא בכלל לא קיים? אולי החלום הציוני הוא סוג של תמימות בלתי אפשרית?

יש לי סיפור מענין לספר, לפחות לדעתי. הוא קרה כאן בבית, אתמול , בשבת. הוא מזכיר לי את המילים של האתר" הבית במרכז" אלה לא מילים שאני אמרתי אותן, אך אהבתי אותן מאוד. לפעמים מילים הן רק מילים...ולפעמים הן מקבלות משמעות מיוחדת....והנה הסיפור.
הבת שלי שהיא בגיל ההתבגרות ביקשה שאקנה לה "מחליק שיער" לא חשבתי הרבה, נגשנו לאנטרנט, לערוץ הקניות, מצאנו מחליק שיער והזמנו.לאחר מכן, לשם "השלמת האושר הגדול" היא בקשה ממני שאעשה לה בשיער שני פסים דקים. הפסים אמורים היו להיות מאחורה, בחלק האחורי של הראש , מתחת לכל השערות, כך /בבית ספר לא יראו וכאשר היא יוצאת החוצה בערב אז, תוכל להרים את השיער ואפשר יהיה לראות את הפסים הזהובים.היה לי בבית צבע שהוא יחסית טבעי ולא מזיק ועשיתי את הפסים החלומיים ואז... אחרי חצי שעה ..אחרי שהיא חפפה את הראש והשיער התיבש הגיעה הסערה הגדולה...הפסים לא יצאו בלונד, אלא חום.ניסיתי להסביר שעל שיער כהה, לא מייד אפשר להגיע לבלונד, אלא אחרי מספר פעמים, במיוחד כאשר משתמשים בצבע טבעי ולא חימצון,, ניסיתי להסביר שאלה שני פסים קטנים שלא רואים אותן בכלל. שום דבר לא עזר . הוריקן רק הלך והתעצם עם איומים לא ללכת כך לבית ספר כי זה מכוער והצורך לתקן את ה"טעות המכוערת והגדולה".כאן ועכשיו, בצורה הדחופה ביותר.השגעון הלך וגדל למימדים שאין לי מילים לתאר אותו... עם הבכי ,כאילו קרה מה זה אסון .זה היה בשבת, ביום שאני כל כך מחכה לו בשביל לנוח, וכל כך רציתי שלילדה שלי יהיה טוב.זה היה במרפסת .ישבתי שם, עצובה ועייפה, הקשבתי לשגעון הזה...ואז משהו מלמעלה שם לי מילים בפה..."ילדתי, את יפה מספיק בשביל קשרים עם בחורים ,כמו שאת עכשיו, את לא צריכה להוסיף שום דבר...זה בסדר ליצור קשרים עם בחורים...אני נותנת לך את ברכתי ואישורי.חשוב לי שיהיה לך טוב." הילדה שלי ישבה לידי, שמה את הראש שלה על הציצי שלי...חיבקתי אותה. היה שקט. מאז היא לא הציקה לי יותר..

יש לי יום יום חג. קרה לנו משהו נדיר. אני עוד לא יודעת איך לאכול את זה. הקול הפנימי אומר "אולי נצחון" הקול הפנימי שני אומר "זהירות,נראה מוזר מדי, אולי
מלכודת?"

ועכשיו אני רוצה לחשוב מה היה אילו בני היה בחינוך ביתי.?האם יש לי ציפיות? האם החיים היו קלים יותר? האם זה לטובתו? אני רוצה לכתוב על זה עכשיו, לפני שיש לי את ההתנסות הזאת במציאות? ,ובכן, ממה להתחיל? 1)החיים לא יהיו קלים יותר... זו לא הציפיה. אבל היום יתחיל ,, קרוב לודאי ללא הצורך היום יומי להעיר את בני, אלא הוא רוב הזמן יתעורר לבד, לפי השעון הביולוגי. השעון הזה יגיד לו מתי להתעורר. זו התחלה אחרת לגמרי של יום חדש. יש לה השפעה על כל היום.רק על זה הייתי יכולה עוד להמשיך ולכתוב.2)יש לנו אין ספור דפיי עבודה שאנו מקבלים מבית ספר. לפעמים בני שוכח להביא את הדף. הדפים האלה הם לחץ מיותר וכל יום צריך לחשוב ולהספיק לעשות את הדף ואם הוא שכח אותו אז כבר יש בעיה ללכת לבית ספר כי המורה תכעס. אי אפשר ממש לעקוב אחרי כמות כזו של דפים. בשנה שעברה המורה עברה באמצע השנה טיפולי פוריות כחודשיים, אחר כך היו כאלה כמויות של שיעורים ודפים שזה שיגע את רוב ההורים ולא רק את הילדים. אני לא יודעת אם אחד ההורים לפחות טרח לבדוק אם זה מקובל ויש נוהל כלשהו במתן שיעור בית והכמות שלהם?בחינוך ביתי אני בוחרת את הזמן ואת כמות החומר ולא תלויה בטיפולי הפוריות של המורה.כל הכיתה יצאה ממסגרת אז. .. בינתים אלה שני דברים . יש עוד אמשיך אחר כך. יכול להיות שאמצעה גם חסרונות בחינוך ביתי

היום נשים את החינוך הביתי בצד. היום מענינת אותי שדרות. יש לי קצת רגשי אשם שלא התענינתי בה קודם. הייתי עסוקה במלחמה בצפון. ענין השדרת הוא לא חדש, אך לא מספיק עקפתי אחריו. כל עוד נפלו 2.... טילים זה נראה לא רציני מכאן, מרחוק . עכשיו אני מבינה את "אדישותם" של מרכז בזמן המלחמה בצפון.עיניני יום יום לא משאירים זמן פנוי לדברים לא "רציניים".שמעתי חדשות והנחתי שהעינין יסתדר מחר, אבל ה"מחר" לא בא..

ארץ ישראל היא מקום מאוד מאוד קטן. אם בברית המועצות היו נופלים טילים במרחק כזה התושבים היו אומרים "בעיר שלנו נפלו טילים" היום אני אומרת שבעצם המלחמה לא נגמרה, היא רק החליפה חזית. לפי כמות הטילים ותדירותם בשדרות הייתי מגדירה את המצב שלהם"מלחמה ללא הפסקה." המציאות הישראלית בעיני נראת כך...או מלחמה בצפון, או מלחמה בדרום או פיגועים במרכז הארץ ובירושליים או, חלילה וחז שלא יקרה, הכל ביחד.

חרי הקייץ האחרון שאלתי הרבה שאלות על מלחמה. מלחמת לבנון השניה והמלחמה הבאה. נראה לי שהמלחמה הבאה כבר התחילה...יחד עם התקיפות בעזה. הקייץ מתקרב, החששות עולים... השבויים בשבי...אנחנו כאן.

שדרות.עיירה קטנה.שם נפלו רקטות. אנחנו כאבנו את המלחמה שלנו., בצפון. הקיץ לא ברור. הקיץ חידה.

כמו בשיר הישראלי כל כך "עוד שבת עברה בשקט." ישנתי יומיים, כמעט בלי לקום מהמיטה.הייתי ממשיכה אך אין אפשרות...החיים ממשיכים. ושוב התמודדות.... כל יום מחדש.שוב, כמו בשיר "עברנו יום, עברנו כל דקה..כל כך יפה השמש בשקיעה"ועכשיו לנושא אחר. אני יודעת שקוראים אותי גם ישראלים ואולי גם עולים חדשים. אני בארץ כבר כמעט 40 שנים. יש לי תובנות משלי שהייתי רוצה להעלות אותן כאן. האם זה קשור להתמודדות מול מערכות? כן, בהחלט..אז בנתיים להתראות בהמשך.

התובנות שלי עלולות להרגיז הרבה נשים, אז...אולי כדאי שאשתוק? אני צריכה זמן להתלבטות.

קוראת אותך. את חכמה.

"קוראת יקרה" האם את ילידת הארץ, או עולה חדשה, או עולה ותיקה. הקוראים שלי אוהבים להסתתר ממני...אני מבינה אותם. גם אני הרבה פעמים קוראת אחרים בלי שיהיה לי מה לומר. אני מקוה שאני לא אומרת דברים מרגיזים או מעצבניםבדף שלי.להשתמע!!

הנה אני שוב כאן.היום שבת. החמין על האש. אני עם תוכניות, מחשבות, חלומות. אתם יודעים...מזמן מזמן לא כתבתי שיר. האם אכתוב עוד? אינני יודעת.יש 3 מילים שהיום מעסיקות אותי והן:1) מעשים 2)מספרים 3)מילים. מה קודם למה? הרבה פעמים אנחנו מסתתרים מאחורי מילים יפות, אך ריקות מתוכן. אך יחד עם זאת לא הייתי מבטלת אותן לגמרי, רק הייתי מבזבזת אותן פחות. מספרים הן אהבה חדשה שלי. אני עדיין לומדת אותן . אני מתכונת למספרים בהתנהגות. מה זה 0? מה זה 1 ו2 ו3? זה מענין מענין...אך הכי מענין איך שלושת הדברים האלה יוצרים מציאות...מעשים. מספרים..מילים.

אני חווה בימים אלה את העצמתי בהתמודדות מול קוראות עוינות [ופחדניות] שנשארות באנונימיות שלהן....אבל נוטפות רעל רב...
האם זה הכרחי? לא
האם זה מעצים? יש ברירה?
לא , אז מתעצמים...

התובנות שלי עלולות להרגיז הרבה נשים, אז...אולי כדאי שאשתוק? אני צריכה זמן להתלבטות.

גלילאו
סוקרטס גורדינו ברוני
קופרניקוס
כל ענקי הרוח הללו הרגיזו את בני דורם ...

לו שתקו איפה היינו אנחנו?

רום הראל היקר.קראתי בדף שלך את קורות החיים המפוארות שלך. לא אכחיש, הרגשתי מה זה קטנה לעומת קורות חייך. מול הספרים שהספקת לקרוא ולכתוב. הספקת גם לנסות לעשות ולהתנסות.אכן..כל הכבוד!(בלי אירוניה!!!) אני לא בדיוק גלילאו או סוקרטס גורדינו ברוני. האנושות תשרוד באותה מידה גם ללא התובנות שלי,לכן ,אני מקוה שהיא תאשר לי קצת זמן להתלבטות. אני מניחה שבעתיד הקרוב מאוד קולי ישמעה,.בינתיים להשתמע.

שליחה על ידי קוראת* » 26 מאי 2007, 16:02

"קוראת יקרה" האם את ילידת הארץ, או עולה חדשה, או עולה ותיקה.
ילידת הארץ.
אני מקוה שאני לא אומרת דברים מרגיזים או מעצבניםבדף שלי.להשתמע!!
א. מה פתאום.
ב. גם אם כן, זה בכל מקרה הדף שלך, מותר לך להגיד בו מה שאת רוצה. אבל בכל מקרה, הדברים שלך ממש ממש לא מעצבנים.

יש לי עוד הרבה דברים להגיד, אך בשלב זה אעשה סגירת מעגל קטנה ואכתוב את זה.....
זה קרה בשבת ,בערב חג ראש השנה.חזרתי הביתה והבית היה ריק. הבנתי שמשהו קרה. לקחו ממני את ילדי ולא ידעתי אם הם יחזרו אלי. הילדים חזרו כעבור כמה ימים , אך תחושת חוסר האונים מול מה שיכול לקרות במדינת ישראל נשארה לעולמים, אבל מאז הייתי אמא אחרת...הרבה יותר טובה וחכמה כי ידעתי שיש הרבה מקום להתחזק מול מערכות.

את הדף הבא שאפתח או ההמשך לדף הזה אקראה לו "להוביל את החינוך" . ...אבל היום נלך למקום אחר. אני חושבת הרבה על מילה "אישור" כי היא כלולה במושג "אישור משרד החינוך לחינוך ביתי"היום נראה לי שהרבה לפני האישור ממשרד החינוך או אבא או חברה או עוד מערכת כל שהיא , אני צריכה לקבל אישור מעצמי.
ועוד משהו שפתאום עכשיו צץ לי בראש....אם המרכז בבית אז מרכז האישורים הוא המוח שלי. אז סוף סוף יש לי כתובת לאן ללכת לקבל אישורים למיניהם.

כל כך אהבתי את מה שאני עצמי כתבתי בקטע הקודם שחזרתי עליו עוד ועוד ועוד...., אבל בכל זאת מילים הן עדיין רק מילים. ויחד עם זאת המילים האלה חודרות אל נשמתי עמוק עמוק ומשמחות אותי.הן כבר לא רק מילים, הן כבר חלק ממני. אני בוכה וצוחקת ושוב צוחקת ובוכה. המציאות לפעמים יכולה גם להצחיק. איני יודעת עם אני ברורה עד הסוף, אך המבין יבין.

אני אדם מאוד ממושמע, שומרת חוק ומאמינה שאין חוק נכון, חזק , צודק ואנושי יותר מחוק הטבע.המרגיעון אומר שהמחשב רוצה לחבק אותי...אני מחבקת אותו בחזרה.

אם המרכז בבית אז מרכז האישורים הוא המוח שלי. אז סוף סוף יש לי כתובת לאן ללכת לקבל אישורים למיניהם
המילים האלה חודרות אל נשמתי עמוק עמוק ומשמחות אותי.הן כבר לא רק מילים, הן כבר חלק ממני. אני בוכה וצוחקת ושוב צוחקת ובוכה.

את נהדרת

כל הטוב שבעולם...

בעולם הרוחני יש מלך המלכים והוא האלוהים שלנו ... שלי!! בעולם היחסי יש מרכז המרכזים שהוא האמא והאבא של המרכז העולמי לאישורים והוא נמצא בראש של כל אחד. אז הלכתי למרכז הזה ושם קיבלתי באופן טבעי את האישור לחינוך ביתי.מה אגיד לכם...אני מאושרת עם אישור הזה.

נראה לי שמחכה לי תקופה מענינת...קייץ מענין. כמה מהר רץ הזמן...אנחנו כבר בתןך הקייץ. יום ראשון של קייץ ישראלי.

אז , מסתבר, שהולכים לעתור לבג"ץ. ידעתי והרגשתי שיש ענין משפטי. בנושא כל כך שנוי במחלוקת לא יכול להיות אחרת.הם עושים את "ההתמודדות מול מערכות"שלהם... ממש עכשיו ואולי ממש כל הזמן, כמוני ורבים אחרים. כולנו בעצם במצב רגיש. לפעמים, ובמיוחד כאשר הדברים נוגעים למשפט אני כועסת מהר ומתעצבנת ורוצה שיעזבו אותי..גם כאשר האנשים מאמנים שהם רוצים לעזור .כאשר הולכים לבית משפט, זהו מצב שכאילו קודש הקודשים מונח על הכף...אז בואו נאחל כולנו לקבוצת "העותרים" הרבה כוח...לא משנה מה תהיה התוצאה. אני מניחה שיש דרך שהם מאמינים בה וגם אנחנו והולכים בדרך שבחרו.העשיה שלהם חשובה לכלל קהילת החינוך הביתי...הם סוללים את הכביש לרבים שיבואו אחריהם.

זה זמן רב לא שמעתי מה קורה אצל ענת גביש? ענת, אם את קוראת אותי, תודיעי לי איפה אפשר למצואו אותך? אני מקוה שלא נעלבת שבזמנו מחקתי את הקטע שעזרת לי לערוך? הרי זה קטע שלי.

מה זה קייץ ישראלי אחרי הקייץ של 2006? כמה חזיתות יהיו לי בקייץ הזה? אני צריכה ללמוד מושג חדש...קוראים לו קב"סית. עוד לא ראיתי חיזר כזה, אבל כמו בחזית עם סוריה, אני צריכה להערך לכל תרחיש.

קראתי את הדפים על השופט גרוניס ועל האוטונומיה ההורית.בן היתר היה שם מדובר על סגירת בית ספר מסוים, אך זה לא העיקר. קשה לקרוא את כל הדף. את המשפט העיקרי אבל, לפי פסק הדין הזה, הפנמתי היטב. הסיפור הזה היה לפני כ6 שנים. פסקי הדין האלה,אכן, תוספת ראויה להשכלתי.. ...אבל עברו 6 שנים. אני לא רואה שחלה התקדמות נוספת משך כל הזמן הזה.

כל כך קשה לי להגיד משהו טוב על מדינת ישראל, אבל בכל זאת יש דבר כזה והוא דוקא משהו שאני מאוד מאוד מעריכה.והוא: במדינת ישראל אין גזר דין מוות.עם כל הברדק ופיגועים. בכל זאת... אין גזר דין מוות!!!

כמה קשה לי למצוא דבר טוב במדינת ישראל. אני מאמינה שזה לא בגלל שאין בה דברים טובים. אני מבינה שיש בה הרבה דברים טובים יחסית לארץ קטנה ומתפתחת,אבל אני לא מרגישה את זה. אומר את מה שאמרה אחת הלקוחות שלי בחנות." זה רק כיוון שמדינת ישראל עכשיו חולה בגלל המנהיגים שלה "
זה לא בריא לא לאהוב את ארץ אבותי....עלי למצוא את הדרך.אוי, אני אומרת דברים נוראיים...אני מספרת שבעצם אני לא אוהבת את ארץ ישראל.הצילו!!! הצילו!!!זה לא נשמע לי טוב, אבל זו האמת.

גם ממלאת מקום של נשיא המדינה, גברת דליה איציק, התיחסה לתחושות הקשות של עם ישראל , עקב עבירות קשות ושונות של מנהיגיה. עבירות מין , שוחד, גניבות של מליוני שקלים על ידי מנהיגי המדינה, חקירות וחשדות נגד ראש הממשלה.העם אדיש ומיואש. בשיחות שלי עם אנשים, הציונות מתה מזמן, כמו הסוציאליזם ברוסיה.זהנושא כאוב ברמה לאומית. אפילו קשה להעלות אותו.. מה לדעתכם עלי לספר לילדי על נשיא המדינה? איך אני אסביר לילד בן 8 את התנהגותו של האזרח הראשון במדינה.?ילדי שומעים חדשות ומשחקים באנטרנט...התמונה של נשיא המדינה עדיין תלויה מעל הלוח בבתי ספר.הם לא מבינים איך תמונה של עברין מין , אנס סדרתי,מתנוססת מעל הלוח במוסד חינוכי? איזה מסר התמונה הזאת מעבירה לילדי?למה היא מחנכת את ילדי?

טוב, כנראה אני לא היחידה . הרבה מאוד עולים חוזרים חזרה לברית המועצות. הרבה מאוד אנשים יורדים מהארץ בכלל...גם עולים וגם ילידי הארץ. זה בכלל לא קשור לאהבה. אהבת המולדת היא לצעירים בלבד.לנו, למבוגרים יש חוקה וחוקים ומשטר שאנו או מקבלים אותם או לא מקבלים אותם.

ילדי שומעים חדשות ומשחקים באנטרנט...התמונה של נשיא המדינה עדיין תלויה מעל הלוח בבתי ספר.הם לא מבינים איך תמונה של עברין מין , אנס סדרתי,מתנוססת מעל הלוח במוסד חינוכי? איזה מסר התמונה הזאת מעבירה לילדי?למה היא מחנכת את ילדי?

בקשר למסר:
את יכולה לומר
א. שהאיש זכאי כל עוד לא הוכחה אשמתו
ב. שלא כדאי להאמין אוטומטית לכלי התקשורת (חדשות, אינטרנט)
ג. שטחנות הצדק טוחנות לאט..אבל טוחנות

לדוגמא...
האבא של ילדי ועורכי הדין שלו הצליחו לבנות בראשם של הרבנים ברבנות הראשית בירושליים תמונה שונה מהמציאות כאילו הילדים חיים איתו למרות שכל התקופה הזאת הם היו איתי. לעורך דין שלי לקח זמן לעלות על זה ואז זה קרה בזכות משחקי מילים שהוגשו לעיון לרבנים האבא כמעט והשיג את מטרתויו. הוא אירגן לעצמו חטיפה חוקית. הוציא את הילדים ממערכות בהן היו באותה עת ולקח אותם אליו בלי להודיע לי כלום. הגעתי הביתה והבית היה ריק והבנתי שמשהוא קרה.

אהבת המולדת היא לצעירים בלבד.לנו, למבוגרים יש חוקה וחוקים ומשטר שאנו או מקבלים אותם או לא מקבלים אותם.
אולי בגלל אהבת המולדת, הסירחון במדינה כל כך מחניק.

פלוני אלמונית.,ההמלצות לכתב אישום בפרשת קצב הן לא רק עבירות מין. הן על שיבוש הליכי משפט, האזנת סתר ,ניצול רכוש המדינה מתוך משכן הכנסת, וגם תלונות של נשים שלא הכירו אחת את השניה ושעבדו איתו בתקופות שונות. גם התנהלות של קצב בתהליך המשפט אומרת משהו. אני, למשל מעריכה את חיים רמון שידע לכבד את עצמו וגם את המערכות, למרות שטעה. הוא התפטר מהר מתפקידו וגם לא צצו עוד מתלוננות אחרי המתלוננת הראשונה.גם אם עוד לא הוכחו כל עבירותיו,משה קצב כבר לא יכול לתת דוגמא של אזרחות טובה ולכן ראוי היה להוריד את תמונתו מהלוח בבתי ספר.הרי מדובר על אזרח מס 1 במדינת ישראל. אכן, הסירחון במדינה מחניק....אבל פלונית יקרה, אני שמה לב שאת מדייקת בכתיבתך וקריאתך., תודה לך. אני מקווה שלא העלבתי אותך איכשהו בדברי.באהבה. גימס בונד

אני מקווה שלא העלבתי אותך איכשהו בדברי.באהבה
מה פתאום העלבת?
גם אני באהבה.
רק רציתי להציע זווית ראייה נוספת להתמודדות עם חשיפת הילדים למידע דרך התקשורת - חלק ח... שצף סוף
סוף וחלקו, סתם התלהמות.
ככלל, האיטיות "המרגיזה" הזו של טחנות הצדק לעומת השיפוט המהיר של התקשורת ודעת הקהל - מוצאת חן בעיני.

את התמונה ממילא יורידו כי יש נשיא חדש!!!

תודה לאלמונית. אני לא נגד האיטיות. רק כל עוד יש חשדות כבדים ומשפילים כל כך אפשר להוריד את התמונה בשביל לא לפגוע בילדים ולהסביר להם שאחרי שהדברים יתבהרו יכול להיות שהתמונה תוחזר. כבודו של הנשיא לא יפגע מזה.. הרי מדובר באיש בוגר. וניתן כך לשמור יותר על נפשם העדינות של ילדי כיתות א ואחרים.

כנראה שאלוהים מנסה אותי שוב. כתבתי על כך וזה נמחק מעצמו. אני נזכרתו בפרשת איוב. אני נזכרת במושה שלא הגיע בסוף לארץ ישראל...לארץ כנען. והכל בגלל נזילת המיים. והיא נראת לי מסתורית כל כך ואיכשהו נקשרת גם לתיבת הנוח, למרות שלא היתה צונאמי. כאילו קרה לי צונאמי רגשי משלי. פתאום אני מרחמת על עצמי כל כך.המים נזלו כל הלילה וכל היום ועוד כמה ימים לפני שגיליתי שיש בעיה. והזמנתי אנסטלטורי ובכל זאת,גם כאשר הכל עושים כמו שצריך, לפעמים יוצא הפוך על הפוך. עכשיו אלך לשון ואחר כך אספר לכם איך ומה בדיוק קרה.אתם יודעים, גם אצל משה זה היה קשור למיים.כנראה אלוהים נותן לי סימן ללמוד ממשה לסמוך על אלוהים שהוא יעזור לי לעזור לעצמי.

התחלה חדשה לסיפור שהתחלתי כבר כמה פעמים ומחכתי. הבנתי שמדובר במשהו אחר, שאפשר לספר.אז, במקום לבכות ולכתוב משפטיי בלבול, אנסה לכתוב .סיפור. בפעם הראשונה הנזילה של מיים היתה בקייץ 2006.סמוך מאוד למלחמת הלבנון השניה. אז לא ידעתי שיש ברז על יד הבוילר שאם מורידים אותו זה מפסיק את הנזילה.אז הזמנתי אינסטלטור והוא החליף את וסת הלחץ ונראה היה לי שהבעיה הסתדרה. בינתיים שילמתי בין 1000 ל2000 ש"ח בשביל המיים שזרמו.קיבלתי הסבר שבגלל הממטרות הציבוריות הלחץ לפעמים בצנרת המיים הביתית עולה וזה גורם לנזילה. אז הגיעה חורף. הברז הקטן של הכיור הקטן בשירותים נזל. הזמנתי אנסטלטור פעמיים. החורף נכנס לתוך דצמבר עם הגשמים הקשים ואז שוב קרה משהו בלתי צפוי שהשאיר אותי עם טראומת המיים.היתה סתימה של ניקוז המיים במרפסת הגדולה. המיים התחילו להגיע הביתה ולנזול לקומה השניה והראשונה..בלילה. חדרי הילדים הם בקומה שניה וגם חדר שלי שם. לקחתי דלי מיים, יצאתי למרפסת והתחלתי להוריד את המיים עם הדלי על מנת שלא יגיעו לקומה השניה.אחר כך הזמנתי אינסטלטור. הראשון שהזמנתי לא הצליח לפתור את הבעיה. הגשמים לא שאלו אותי מתי לרדת. ואז שוב ..בלילה עם דלי מיים, הורדתי את המיים החוצה.המרפסת היא גדולה, בגודל של סלון, והיו שם המון המון מיים והגשם ירד וירד וחשבתי שלא יהיה לכך סוף..ובבוקר היתי צריכה להכין את ילדי לבית ספר ולעבוד בחנות .הזמנתי אנסטלטור אחר,אבל עד שהוא הגיעה יצאה לי שוב להוריד את המיים. הוא ,אבל, פתר את הבעיה. היו כמה חודשים של שקט. רציתי לנקות את חדר הכביסה. הזזתי את מכונת הכביסה ושברתי את החלק בין הברז לצינור המחובר למכונת הכביסה.הזמנתי אנסטלטור. הוא החליף את כל הצינור, אבל מאז שוב יש נזילה. הזמנתי שוב אנסטלטור והוא אמר לי שוסת הלחץ הקטן לא מספיק. שיש הרבה לחץ בצנרת וצריך להתקין שובר לחץ. בזמן ביקור האנסטלטור היו בבית הצבעים שצבעו את הבית. הייתי צריכה להשגיח עליהם וגם לסכם איתם לגבי תשלום, לכן דחיתי את ענין המיים לזמן נוח יותר. חשבתי שבנתיים אסגור את הברז שעל יד הבוילר, אז לא תהיה נזילה . יהיו לנו מיים קרים בברז וכאשר באותו יום נצטרך מיים חמים אז נפתח את הברז. נסיים את ענין הצביעה של הבית ואז אני אטפל שוב בנזילה. ואחפש פתרון מתאים. ילדי היו צריכים לנסוע לאבא. הייתי מאוד עיפה כעבור שבועיים עם ילדים ושיפוצים בבית. הכנתי לבני קערת מיים לאמבטיה לרגליים...פתחתי את הברז...ילדי נסעו לאבא ואילו אני רצתי לשון בלי לסגור את הברז...גם לא בבוקר למחרת, כי מהרתי לחנות...המיים זרמו וזרמו.גיליתי זאת נחרדתי,.. כל כך הרבה עניני מיים...כל הסיפור נראה לי כאילו על טבעי ומאוד מוזר...אפילו העובדה שבקיץ הקודם הסיפור התחיל סמוך למלחמה ונמשך כל השנה ועוד ממשיך וממשיך.אני מתחילה לפחד ממים. אם יש למשהו סיפור דומה או תובנות משלו אשמח לשמוע. זה כאילו האינטואיציה שלי אומרת לי משהו שאני לא מצליחה לשמוע.

עוד כמה ימים מסתיימת שנת הלימודים בבתי ספר. אולמרט יצא היום לארצות הברית. בארצות הברית יש וגוברות גם חילוקי דעות על ההתיחסות לאירן. יש משחושב שהגיע זמן להציב לאירן קווים אדומים.ובסוף בסוף הענין הראשון של נזילת המיים קרה סמוך למלחמה בקייץ 2006. היום קיץ 2007. האם זה מה שהאינטואיציה שלי רוצה להגיד לי ממסתורי תיבת הפנדורה?בתוספת המצב ברצועת עזה. המיים זורמים...כאילו אני מאבדת שליטה, כמו בשנה שעברה. האם משהו יודע מה מסמלים המיים בתודעה שלנו? הזרימה של המיים?

עכשיו חיפשתי באינטרנט ומצאתי שהמיים מסמלים את התת מודע. למשל אוקיאנוס. פחד מהתמודדות עם רגשות וגם פחד מאיבוד שליטה.אני שוב בוכה.אתם יודעים, לגימס בונד יש רגשות?! אני אספר לכם שפעם יצאה לי לשוחח עם אורנה שפרון בטלפון. היא אמרה לי לחפש את ה"שלם". אנסה להכנס לאתר שלה.

זרקתי פצצה בדף של אורנה שפרון.

קטיושות נפלו על קרית שמונה!!! האם זו "כרוניקה ידועה מראש?" לפעמים נדמה לי שמציאות עצמה משתמשת בסמלים על מנת להעביר לי מסרים.

איזו קטע! אמרו לי שאני מניפולטיבית, נלחמת, הולכת לא ישר....לא ידעתי שאני כל כך מוצלחת...במיוחד שאני מאמינה בתום הלב וטוהר הלב שלי.אני אפילו הולכת לא ישר כשצריך...לקח לי המון זמן ללמוד איך עושים זאת.

אמרו לי שאני מניפולטיבית, נלחמת, הולכת לא ישר....
אני בטוחה שאורנה לא התכוונה לכך שאת באמת מניפוליטיבית באופי שלך. זה ברור שלבך טהור!!!
היא התכוונה שבסיטואציה הזאת, המאוד מסוימת הזאת, מרוב חששות לילדים שלך, את לא ישירה בדרישות שלך מהעולם. כולם פה מלמדים זה את זה להיות יותר ישירים. למשל, להגיד לבני זוג, להורים, וכו' בדיוק מה אנחנו מרגישים ורוצים.