העצמת ההתמודדות מול מערכות ככלי לשיפור תפקודי האמהות

עוקבת יקרה!!! אני לא מאשימה ולא כועסת על אף אחד.!!! אני רק ממשיכה לחשוב בקול רם. מותר לאנשים להגיד עלי דברים!! זה בסדר.מותר לחשוב לפי דעותיהם ...גם אם אני חושבת שחלה טעות ואין מספיק מידע לקבוע כזאת דעה...כל אחד מאתנו, כולל אורנה , פה ושם מניפולטיבי, נלחם, הולך לא ישר..וזה בסדר גמור. אני לא מצפה שמשהו יהיה מושלם. לא אורנה, לא אני ולא אף אחד....אולי,יותר טוב, תעני לי על שאלה:למה כולם כותבים עכשיו בצורה של אותיות כחולות ואין לכן , כאילו ,דף משלכן? ששם אוכל לקרוא עליכן ולשוחח אתכן.

כל האורחות בדפים שלי, הכותבות את שמן באותיות כחולות, כמו קוראת, עוקבת, שוכנת...נעלמו. הן פתאום צצו ופתאום נעלמו.היכן אתן, מתוקות שלי?

כולם פה. רוב האנשים קוראים בלי לכתוב. רק מעט מעט מעט כותבים, אבל זה לא אומר שלא קוראים אותך.

אם יש לכן עצה: איך מנקים את הבית, אשמח לשמוע. הזמנתי צבעים, הם כבר צבעו את הקירות ואת התקרה...הזיזו רהתים. היום קניתי חומרי נקיון וכפפות לטקס. עד כאן היה יחסית קל. אבל עכשיו חם כל כך ואני גם עייפה כל כך. תכננתי כך ואחרת. אני לא כל כך טובה בנקיון..לא כך ולא אחרת. אוי הברוך, אוי הברוך. אבל אני שמחה שלפחות סיידו את הקירות והתקרה, זה בכל זאת יותר מרוענן.

וואו.. עכשיו קראתי הכל פעם ראשונה. בלוג ממש מעניין. מאוד אהבתי את רעיון הצפורניים האדומות.. הנחמדות והבסדריות תוקעים אותנו חזק..

אינדי-אנית,תודה על תגובתך. גם אני מרגישה שלפעמים, להיות נחמדה ובסדר, זה ממש מסוכן, במיוחד, כאשר עוד לא יודעים לזהות את הכרישים שרק מצפים לטרוף אותך( לנצל את טוב הלב ותום לב) הם ינסו לסחוט אותך רגשית, למצוא את הנקודות הרגישות שלך ולהאשים אותך בדיוק היכן שכבר כואב מספיק גם בלעדיהם. אבל למרות זאת לא אבדתי את האמון שלי באנשים. פה ושם אני פוגשת אנשים ישרים(לעיתים רחוקות מדי, לצערי) אנשים טובים הם כמו נס בשבילי ואני עושה מאמצים רבים לשמור אתם על קשר...בלי לצפות מהם שיהיו מושלמים ושלעולם לא יאכזבו אותי.

היכן את, ענת גביש. אני מחפשת אותך. לפני כשנה וחצי שוחחנו באתר...ועכשיו נעלמת היום אני יותר חכמה בנושא חינוך ביתי וגם יש התפתחויות, כמו שציפיתי אז.באותם ימים , בכאבך, היית עמוקה ומענינת והעברת כל כך מדויק את רגשותיך. אני רוצה לדעת מה קורה אצלך מבחינת החינוך, האם גם אצלך יש התפתחויות? ואם לא, איך את מתמודדת עם מה שיש.

קצת מצחיק אותי...אני...כל כך הרבה בעיות.הכל מורכב, מסובך, פתיר או לא פתיר, בתי משפט ברקע...נישואין, גירושים, ילדים, עסק. הכל מעורבב והכל הפוך על הפוך...ובנוסף לכל זה עכשיו מצטרף הענין של כן או לא חינוך ביתי, מערכת החינוך, האבא של הילדים עם דעותיו..וואללה, איזה קרקס!!! תאמינו לי, הכל משחק החיים.אבל מה? אני מרגישה שאנשים אוהבים לקרוא על הבלגנים שלי ו"דרכי ההתמודדות"( בצחוק)
דרך אגב, היתה פעם כתבה בעיתון בעקבות הספר..אני לא זוכרת את שמו, אבל משהו כמו"איך את מצליחה לעשות את זה?" לפי הכתבה, יש הרבה מאוד נשים, אולי אפילו הרוב,שמרגישות כך...גם ואפילו בעיקר, נשים בעמדות מפתח, אבל לא צריך בשביל זה שום "עמדת מפתח " החיים מספיק משוגעים גם בלי עמדת מפתח
מה שמענין, שגם אם תנסי להמנע מהשגעון הזה של החיים, זה משיג אותך בדרך זו או אחרת. אוי כבר מאוחר. אני צריכה לרוץ לעסק. מה לעשות, צריך להמשיך בקרקס. בנתיים להתראות.

חזרתי, נזכרתי ששכחתי להוסיף לקרקס החיים שלי את המלחמה...הזאת שהייתה...או... הזאת שתהיה. זאת עדיין שאלה.אתם מבינים...מה שקורה, זה לא מספיק...חייבים להוסיף את המלחמה, ולא סתם, אלא בצורה מיוחדת שאף אחד לא ידעה אם ומתי היא תפרוץ?

עכשיו ערב. שוב חזרתי.היום הזמנתי לעסק שלי צבעי שיער טבעיים, מחברת נטורטינט. אחד המוצרים שאני אוהבת למכור.זה כייף למכור מוצרים לנשים.ובכלל נשים זה כייף, אבל לא כולן. נתקלתי גם בכאלה שלא הייתי רוצה לפגוש אותן שוב.

פעם כתבתי שירים. לפני די הרבה זמן. ככל שאני מתבגרת יותר, אני כותבת פחות. אני זוכרת,,,כמה האמנתי בחרוזים ומשקל בכתיבה. היום זה אפילו נשמע לי מצחיק. משהו בסיסי מאוד השתנה בי...ולא דוקא לטובה..אבל גם לא לרעה...משהו פשוט השתנה.

אני מתרגשת!!! בשבוע הבא הצבעים צריכים להגיע. יהיו לי בעסק כ150 צבעים בסך הכל, יחד עם אלה שכבר נמצים שם. 1)מחברת נטורטינט 2) מחברת הרבטינט. אני כבר מחכה גם לצבעים וגם ללקוחות שכבר מחכות כל אחת לצבע שלה . תאמינו או לא, נשים זה עם בפני עצמו...ומאוד מיוחד.אני מכירה את הלקוחות שלי בשם. יש לי בעסק שני כסאות ומתקן למיים מנראליים המכירה-קניה מתבצעת בישיבה. וכך בין מכירה למכירה של ויטמין, קרם או צבע לשיער אנחנו, הלקוחות ואני יכולות לשבת, לשתות ובעיקר לצחוק הרבה...על החיים. העסק שלי הוא מין מועדון לנשים. אני משוחחת הרבה עם לקוחות שלי.עולם הנשים מענין, מורכב ואין סופי.גם הלקוחות שלי וגם אני רוצות להשאר צעירות...מבחינת העור, השיער והבריאות בכלל .זה גורם גם לי וגם להן לחפש כל הזמן משהו שיתן את ההרגשה הזאת..שישפר את הבריאות .וזה גם מה שגורם לנו לספר בדיחות ולצחוק. גם על החיים וגם על המוות.

היום אני גאה ב20000 איש, גברים ונשים שהפגינו בכיכר רבין. נראה לי שבמדינת ישראל כמעט כל אחד, מסיבה זו או אחרת ובאופן זה או אחר, טבעי יותר או טבעי פחות, מתמודד עם המערכות. אני גאה במתלוננת א" שהשמיעה את קולה. גם אם תכובד "עסקת טיעון" הצעקה הנשית נשמעה.תודה ליעל דיין, תודה ליולי תמיר, תודה לשלי יחימוביץ, תודה לגברת גלאון ממרץ. כ 3 או 4 עתירות הולכות להיות מונחות על השולחן הבג"ץ. כל הכבוד לאזרחי מדינת ישראל!!!

אתם יודעים, עוד משהו השתנה בי בעקבות פרשת קצב. 20000 איש כאילו טיהרו את התחושות הרעות שלי לגבי מדינת ישראל..זה לא שפתאום אני אוהבת את מדינת ישראל, הרי כבר כתבתי שאני לא אוהבת, אני לא אוהבת את השחיתות בשלטון, אבל היום אני די מכבדת את אזרחיה. העם הפשוט... האזרח מן השורה לא קיבלו את החלטת הפרקליטות והביעו זאת בהמונים. אני רוצה להאמין שיש לזה הרבה הרבה כוח. כל הכבוד לאזרח הפשוט, כל הכבוד לעם ישראל!!!

עוד אין החלטות משמעותיות בענין העתירות נגד "עסקת טיעון" בנוושא קצב,האינטואיציה שלי אומרת שמשהו ישתנה, שלא יכול להיות ש20000 איש סתם בזבזו את זמנם בכיכר רבין .

אני חייבת לכתוב משהו. אף אחד לא סיפר לי...אף אחד לא אמר לי, אבל כולם יודעים. בפרשת קצב עיננו מופנות לסבלה של א" ולסבלן של המתלוננות האחרות, ובצדק.אבל ברור לכולנו שיש עוד שם של אשה אחת שסבלה עשרת שנים השפלות ובגידות ודיכוי וכנראה גם איומים ופה ושם מין ללא הסכמה...אחרת, איך היא יכולה להיות כנועה כל כך? שמה גילה קצב.מספר נשים סיפרו : הוא אמר לי "חשבתי עליך, בלילה, כאשר שכבתי עם גילה, אשתי" איזה כבוד לגילה!! איזה כבוד למשפחתו !!!האשה הזאת עומדת שם ומחיכת לפי הוראה של בעלה...תומכת. זאת הגברת הראשונה של מדינת ישראל. זאת דוגמה לנשות ישראל.מה אגיד לכם...הסולידריות שלי עם נשים אומרת לי שיש פה המון המון מקום לרחמים, אבל בטח אני לא אגיד לגילה מה עליה לעשות.

אז זה מה שקרה במשכן הנשיא.במקום המכובד הזה יושב לו אזרח מס" 1 במדינת ישראל ומנפנף באיבר מינו לפני מזכירותיו. לו רק בן גוריון היה שומע את זה?.איזה דמוקרטיה?!!

שליחה על ידי קצב* » 04 יולי 2007, 20:16

גימס,
יש ברפובליקה הדומינקנית מלחמה בין שתי חמולות.
עזרתך נדרשת.

M

מר קצב, אני לא צריכה רפובליקה דומיניקנית. מדינת ישראל מספקת לי מספיק חומר למחשבה.משה קצב העסיק את מוחותיהם של עורכי הדין, המתלוננות שופטי בג"ץ, פרקליטות, עליון , עתונאים, אנשי טלויזיה וגם הציבור הרחב פרק זמן בלתי מבוטל. הרפובליקה הדומיניקנית יכולה ללמוד ממנו.

שליחה על ידי קצב* » 04 יולי 2007, 20:58

ג'ימס,
כשאת שורפת חזיות תשימי לב שהורדת אותן קודם אחרת זה כואב נורא.

מר קצב, למה שאני אשרוף חזיות? האם יש לך נגדי משהו?

שליחה על ידי קצב* » 05 יולי 2007, 07:50

לי? נגדך?
לא ולא.
אני פשוט עוקבת אחרייך ורואה שאיפה שיש מלחמה - את שם.
לא נמאס לך להלחם כל הזמן?

אין לך מספיק צרות ביום יום שלך שהעניין של הנשיא זה מה שחשוב לך?
נראה לי שאת מוכנה להלחם על כל דבר ואת נהנית מזה.

רק לא לעשות שלום.

אז זה מה שניסיתי לגיד לך עם החזיות כשאת יוצאת כל הזמן למלחמות זה נורא כואב.

אני מנחשת שלא תוכלי להתאפק וגם אני אחטוף איזה מבצע קטן אם לא מלחמה כוללת.

המרגיעון שקיבלתי כאן:
]]כאשר נפסיק לחפש אחר החופש מעתה ועד עולם - נוכל לבחור בָּחֵירוּת - כאן ועכשיו.[[

איזה ניק בחרת לך, ממש כבוד האישה.

העניין עם הנשיא מעניין רבות מאיתנו, ואין לו שום קשר למלחמה אלא למעמד האישה בחברה ולא מהיבט פמיניסטי או להיפך. פשוט זכיות אדם פשוטות.

אני מסכימה עם אלונ-ציק. אני לא בשדה קרב, אבל יחד עם זאת, אסור לנו, לנשים, להרדם בשמירה על זכויותינו הפשוטות והבסיסיות. אין שום קשר למלחמה.

אני מנחשת שלא תוכלי להתאפק וגם אני אחטוף איזה מבצע קטן אם לא מלחמה כוללת.

< אין מה לומר, תרגיל מבריק : גם להכניס מתחת לחגורה וגם למנוע תגובה. פציפיזם בהתגלמותו. >

שליחה על ידי קצב* » 05 יולי 2007, 12:05

< אין מה לומר, תרגיל מבריק : גם להכניס מתחת לחגורה וגם למנוע תגובה. פציפיזם בהתגלמותו. >
למדתי ממך.
תמשיכי להלחם ולהיות צודקת.
אני לא פצפיסטית ומעולם לא חשבתי שזאת הדרך הנכונה אבל כשאני רואה אותך ואת החיפוש שלך אחרי מלחמות כל הזמן אז נראה לי ששכחת את האפשרות לשלום.
פשוט גימס, קצת הגזמת עם בקשות עזרה שכשניתנו לך הפכת את היוצרות למלחמות עם מי שמבקש לתת לך עזרה.
קצת דומה למלחמה בכל מחיר.
הבנת?

ג'ימס, אני במקומך הייתי מתעלמת מההערות של בעל הניק המבריק (קצב).

ראיתם את מבטו של הנשיא לשעבר בשעת נאומו. המבט של כעס בעיניו. הפנים המעוותות, הפרשה כולה אומללה, התנהגותו במשך תהליך של חקירות ובירורים על ידי משטרה. עשרות נשים צצו והתלוננו...האמת, רק לקראו את שמו די מחריד...פושע, סוטה, עברין...וגם נשיא המדינה לשעבר. בואו ניתן לבית המשפט לעשות את עבודתו. הציבור עשה הפעם את שלו ואנחנו נלך לנושאים שמחים יותר.

כבר סיפרתי לכם על צבעי שיער טבעיים? חלקית כן. אז הם כבר הגיעו לעסק.האריזה שלהם מאוד יפה עם פנים של בחורות. אז החנות שלי מלאה בפני בחורות. שמתי לב, שכל פעם, כאשר אני מקבלת סחורה יש אנשים, עובדי הקניון בעיקר, ובעיקר גברים שנכנסים לעסק, מסתכלים ולא אומרים כלום...לפעמים מחיכים עומדים בלי להגיד מילה,עושים איזה מבט, מנדנדים עם הראש ואני לא ממש יודעת מה הפירוש של ההתנהגות הזאת .אני לא רוצה לנחש. אם אני נלחמת למען משהו,, אז זה בעיקר על הזכויות שלי לפרנס בכבוד את ילדיי...אולי בעתיד להשאיר להם ירושה העשויה כולה על ידי אמם הייתי רוצה שישאר להם זכרון של אמא הכל כך לא מושלמת וכל כך אוהבת...אבל אספר לכם בסוד וקצת בהומור. יוצא לי הרבה להגיד לבן שלי : אני לא יודעת הכל, בני, אין אמא שהי.א 100 אחוז. והוא אמר לי: זה לא נכון, יש אמא כזאת...את!!! אז מה אם זה רחוק מהמציאות. לא רציתי את המציאות, רציתי את המילים האלה שנאמרו כל כך בתום לב..

שליחה על ידי קצב* » 06 יולי 2007, 13:37

ג'ימס, אני במקומך הייתי מתעלמת מההערות של בעל הניק המבריק (קצב).
קוראת יקרה - בעלת הניק המבריק ולא בעל הניק - מה עם זכויות נשים להיות נשים?
דווקא ג'ימס הבינה.
תראי את מה שהיא כתבה מיד לאחר השטות שכתבת.
יפה ג'ימס ועכשיו אולי תביני שלא תמיד צריך להלחם על כל דבר אפילו אם את צודקת.

ג'ימס, אני במקומך הייתי מתעלמת מההערות של בעלת הניק המבריק (קצב) .

עכשיו חזרתי מהחנות , לקראת יום שישי.. ושוב יש לי משהו לספר. אחת הלקוחות שאוהבת את צבע השיער שאני מוכרת באה ומרוב התלהבות קנתה את כל גווני הבלונד בסך הכל 6 צבעי שיער.למה אני מספרת זאת?. כי אני רואה במעשה הזה שלה סוג של נצחון משותף, שלה ושלי...שלנו כנשים. תחשבו רגע...אשה רגילה , מחבר העמים, שגרה במקום קטן בפריפריה, מרשה לעצמה ששה צבעים לשיער!!! הכי יוקרתיים ואיכותיים בשוק ישראלי!!!ועושה את זה עם הרבה הרבה כייף , ומודה לי על כך שבזכותי היא הגיעה לסוג הצבעים האלה.. אני גאה גם בה וגם בעצמי. ולא אוניברסיטה ולא תואר יכולים ללמד אותי תחושה זאת .(ובטח לא בית ספר)

וואאווו!
6 צבעים?

ממש, ממש!!! ספרתי כמה פעמים! זו התחלה טובה למכירת המוצר.

ממש מדהים, מה היא תעשה עם 6 צבעים?

עם צבע לשיער בדרך כלל צובעים שיער. היא רצתה להיות מוכנה לצביעת שערה כל פעם כאשר יגיעה הזמן...בלי לקחת סיכון שאולי יחסר הצבע ואז צריך להזמין ולחכות כמה ימים. ואולי בדיוק בזמן הזה הגוון הזה יחסר גם בחברה. כך היא הבטיחה את עצמה שכל פעם יהיה לה בבית צבע בגוונים שהיא אוהבת.

עכשיו בוקר, אני הולכת לעסק. אני פוגשת,כמו כל בוקר, יום חדש,. התמודדות חדשה ותודה לאל על כל מה הוא נתן לי.

יש לי רומן מיוחד עם מיים שזורמים ללא הפסקה. עם זרימת המיים .הם בהחלט אומרים לי משהו. לפעמים אני חושבת שאני מתחילה להבין ומרגישה מן הקלה בלב. המיים הם קדושים. בלעדיהם החיים אינם אפשריים...והם בהחלט מדברים אוי יצא לי קצת מופשט מדי!! אני כאילו מתחילה להסתכל על העולם דרך אירועים, התרחשויות, סמלים.אני כאילו קולטת יותר את מה שהחיים מבקשים להגיד לי.

בוקר טוב יום חדש!!! ומה מצפה לי היום? היום זה יהיה כנראה קרקס אמיתי.טוב, אלה הם חיי.

אכן, זה היה קרקס..וכזה שלא יכולתי לתאר לעצמי.

היום תיקנתי את הבעיה המרכזית של המיים. אני לא מאמינה. עשיתי זאת. האם השליטה תחזור אלי עכשיו??? המלחמה עדיין לא באה. אבל הקייץ עוד לא עבר.אני חייה במזרח התיכון בו הכל אפשרי. לפעמים אני מרגישה כמו בארץ המראות ההפוכות. אני חיה בעולם ,בו הכל מתהפך כל הזמן ואין שום דבר קבוע ושינוי רודף שינוי.אבל למרות הכל תיקנתי את המיים!!! ובכל זאת יש לי פחד....לפעמים אני חוששת שגל ענק של מיים יתפרץ עלי ויסחוף אותי אל מעמקי האוקאנוס. ולא אוכל לנשום...ואחנק...ואמות...ואני מפחדת כל כך.

מה הם מילים בשבילי.?מילים בעברית ומילים ברוסית. כאשר אני מותקפת, אני יכולה להסתתר מאחוריהם. כאשר קר לי, אני יכולה להתעטף במילים.כאשר אני תוקפת, אני יכולה לירות את המילים.כאשר משעמם לי,אני יכולה לשחק במילים.אבל בדרך כלל,כאשר אני רוצה מעצמי את האמת היחסית של עולמינו וחיינו, אני לא מבזבזת מילים, אני שותקת.

עכשיו קייץ. חם, אפילו חם מאוד ויבש בחוץ. אני נזכרת מה קרה בחורף עם מיים. אכן טראומה אחרי טראומה. מין טרגדיה קטנה ושקטה, שלא רוצה להמחק מהזכרון.מהטרגדיה הקטנה והשקטה נשאר פחד גדול ומאיים.עכשיו אני עייפה,אחזור על כך אחר כך.

וי, אין לי כוח לחזור על כך. אני גם חולה עכשיו ומלאת רחמים עצמיים...אבל בחורף שעבר, המיים נזלו ללא הפסקה והיה גשם, והוא לא הפסיק והיו ברקים ורעשי שמיים ואני במרפסת עם דלי מיים, מתפללת לאלוהים שהמיים לא יגיעו לקומה השניה, לחדרי ילדים, ששום דבר לא יפריע להם לשון במיטות הרכות שלהם, והמבול יורד ויורד. ולמחרת צריך לעבוד ולנהל משאים ומתנים...ואיזה חוסר מזל, האינסטלטור לא מצליח לפתור את הבעיה..והמבול לא שואל אותי אם אני רוצה שיעשה הפסקה והוא יורד שוב למחרת ושוב לילה בגשם, עם דלי במרפסת...ואני עייפה כל כך ומפחדת כל כך....יבוא רגע שלא אוכל יותר...ואתמוטת והמבול יורד ויורד....זה עבר...ילדי ישנו, למחרת בא אינסטלטור אחר ופתר את הבעיה. עכשיו זהו האינסטלטור הקבוע של ביתינו. יש לי פחד קבוע שמאיפה שהו המיים יפרצו שוב ולא אוכל להם.

אני חושבת שיש לי פוביה מהמיים. יש לי חרדות שלא עוזבות אותי ...הסרט שראיתי בכבלים "ים של פחד" כל כך חזק השתרש בראשי...כי גם הוא שייך למיים,אלוהים, איזה סרט מפחיד. הכל נכון,אבל הנהג הבדואי שמסיע אותי אמר לי :"גברת, את חייבת להיות חזקה" הבדואים טובים בהבנת המושג "כוח" .חזקה אל מול החיים, מול העולם...הוא צודק, החיים לא מאפשרים לנו רגעי חולשה...גם אם הייתי רוצה.

יש לי מושג חדש שאני רוצה לכתוב עליו. המושג "אלימות מערכתית" כלפי אזרחים. אני מדברת על אלימות של מערכות ממשלתיות וגם פרטיות גדולות. יתכן וזו המצאה שלי ויתכן שכבר כתבו על כך.עכשיו אני עייפה, הרי עלי להתמודד גם עם החרדות שלי,אבל אכתוב על כך בהמשך..

בזמנו,כאשר ניסיתי, לא הצלחתי לקרוא את קפקא. אבל לפי מה ששמעתי על הספר,נראה לי שהוא דיבר על אותם דברים שאני רוצה לכתוב. "אלימות מערכתית", המוגנת ומגובה על ידי החוק.

קודם, לפני דקה או שתיים,חשבתי שאכתוב...אני צריכה לחשוב על המושג החדש הזה, אבל כעבור כמה דקות נזכרתי בסיפור שיכול להמחיש את התופעה הזאת.את הסיפור הזה סיפר לי גבר בדואי, והנה הוא: "אשתי היתה חולה. הלכנו לבית חולים ואמרו שצריך לנתח. ניתחו...חזרנו הביתה...באותו יום כאבים וצרחות..לא יכולה לסבול. חזרנו לבית חולים ושם אמרו שצריך שוב לפתוח את איזור הניתוח. הסכמנו. באתי לבקר את אשתי וראיתי אותה כולה ירוקה...שאלתי את הרופא: מה זה? הוא עשה תנועת נפנוף ביד. אמר:"מצבה לא טוב" ושם את הסדין על הפנים שלה. באותו הרגע הגבר הבדואי ריסק את הטלפון על ראשו של הרופא. בית חולים רצה להזמין משטרה. הגבר הבדואי אמר ליבוא מיוזמתו יותר מאוחר ודרש אמבולנס דחוף שיעביר את אשתו לבית חולים בחיפה. אשתו טופלה שם וחזרה הביתה...מתפקדת בבית.
השאלה שלי:"מי אלים בסיפור הזה?"

יום חדש מתחיל. אני הולכת לבצע את המלחמות הקטנות-גדולות שלי מול העולם ,המלחמות היום יומיות המתוכננות להיום. יש שיקראו לפעולותי "משא ומתן" יש ויקראו להן "התמודדויות", אבל אני חושבת שבמציאות של היום המילה המתאימה ביותר היא מלחמות היום יומיות. כי המערכות הפכו אלימות כלפי האזרח. דוגמא של יחס לניצולי שואה ממחישה זאת היטב.

בעצם, המילה הנוספת למלחמות היום היא לוחמות פסיכולוגיות. אצטרך להגדיש לזה זמן.

לדעתי - שווה לתת הגדרה חדשה - כיוון שלקום לבוקר בידיעה שאת יוצאת למלחמה - כבר מתיש מעייף ולא כייף.
נסי אולי לחשוב על יום מאתגר...או יום חדש...לחשוב חיובי נותן כוח ומעלה חיוך על הבוקר.
מלחמה ישר מחליש .

לשרית, תודה על התגובה...מילולית, אני מסכימה אתך בהחלט, אבל ככל שהזמן עובר והמציאות מתגלה לפני כפי שהיא המילה "מלחמה" מתאימה יותר.כדי לרכך את המילה אני קוראת לזה "משחקי מלחמה" אני לא חושבת שזה בא מרצוני העז להלחם...אני חושבת שאנו כולנו מושפעים מהסביבה בה אנו חיים .משהו כבר אמר ש"האדם הוא תדמית נוף מולדתו" אני הייתי מספיק זמן בארץ בשביל שהסביבה החברתית, הכלכלית, הבטחונית והפוליטית ישפיעו עלי.הישראלים עם ה"יהיה בסדר" שלהם ו"תהליך השלום" בן כ 60 שנה נראים במילה עדינה קצת "אופטימיים" מדי. אני בטוחה שאת מבינה שזה לא אישי.

אוי, אני חושבת שטעיתי.האדם הוא לא " תדמית" .הוא תבנית נוף מולדתו.
לפני כשנה קניתי לבני מפת עולם ושנינו שמנו אותה על הקיר שליד מיטתו.. הסתכלנו על המפה. במרכזה ראינו את רוסיה הענקית וחבר העמים מסביבה. אחר כך חיפשנו את ישראל. כעבור זמן מה מצאנו נקודה קטנתונת. אמרתי לבני: זאת מדינת ישראל.!!! ההיסטוריה של יהודים היא מפוארת ועתיקת יומין,אך מבחינת מדינה, עם כל הכבוד, מבחינה כלכלית, בטחונית, חברתית ....צניעות היתה הולמת אותה יותר. מענין אם בתנ"ך הוזכרה "צניעות חברתית" בלי קשר לנושא צניעות האשה, כמובן.

ועוד סיפור מהחיים, אבל מה זה מדליק.
והרי הסיפור. בשנה שעברה בני היה בכיתה ב'. בתחילת השנה , אחרי נסיון בית ספר בכיתה א', ניגשתי אל המזכירות ואמרתי שאני מבטלת את יום הלימודים הארוך ומוציאה את בני במקום 15 וחצי , בשעה 13 כל יום. כך היה כל השנה. איש לא אמר לי מילה. חשבתי שזה המצב הרגיל אצל כל ההורים, ז"א שמי שרוצה להוציא את ילדיו יותר מוקדם, הוא פשוט ניגש ומודיע על כך למזכירות. ואז התברר שזה לא המצב. יש הורים רבים שביקשו אישור להוציא את ילדיהם ממערכת החינוך בשעה 13, כמוני, הם כתבו מכתבים רבים למערכת החינוך והגיעו עד כנסת ולא קיבלו אישור. שמעתי אמא אחת מתלוננת שמערכת החינוך לא התחשבה בשעות העבודה שלה. אני לא כתבתי אף מילה אחת וכמובן לא ציפיתי ל"הבנה" או "התחשבות" ממערכת החינוך. בנוסף לכך בשנה שעברה גם הוצאיתי את בני לחופש הגדול מחודש מאי. ז"א שהחופש שלו היה 5חודשים. אחרי החופש הגדול הוא עלה לכיתה ג'. מה אני רוצה להגיד בסיפור הזה??? היכן ה"מציאות"??........אינני יודעת. ואילו אני חשבתי שאין לי הישגים בהתמודדות מול מערכות.
ועוד משהו לאמהות חד הוריות וגורושות...זה נכון שלאבות יש 50% בכל ההחלטות הקשורות לחינוך ילדים בריאותם וכדומה, אבל חשוב שתזכרו שאלה לא 100%, אלא רק 50% בברכת שנה טובה לכל ההורים אמהות ואבות שאוהבים את ילדיהם.

ולפעמים אני חושבת "מה היה קורה אם היית סומכת על השכל הישר של מערכת החינוך ומתחילה לכתוב מכתבים ולבקש אישור?"

זה מוזר, אבל עכשיו, כאשר אני עושה את מה שאני חושבת לנכון ואף אחד לא מתערב...כאילו אין לי מה לכתוב. בני לא אוהב שיעורי מוסיקה, אז באותם ימים הוא הולך לבית ספר בשעה 9 ולא ב8 בבוקר. עוד מעט אני נוסעת אתו ל4 ימים לירושליים..כי לדעתי זה יעשיר את הקשר שלנו. נלך לעיר דוד ולכותל ומוזיאון המדע וניסע בקו 99 המפורסם ונזמין סיורים ברגל בסמתאות ירושליים ונראה את שערי ירושליים . נבקר בספריה והאוניברסיטה העברית ובית משפט העליון וכנסת ישראל ואני לא מתכוות לבקש אישור מאף אחד בשביל זה. לדעתי, בנוסף להכל ,זאת דוגמא טובה לחופש פנימי.,למרות היותו תלמיד בבית ספר .בית מלון כבר הוזמן, אז ירושליים מחכה לנו...

קוראת אותך, כל הזמן.
המשיכי כך!

תודה לך, תמרי. המציאות שלנו התהפכה. בני קיבל מכתב מצוות מטמתיקה שהוא תלמיד מצטיין.לדעתי זה משהו שבא ממנו ולא דיכוי של בית ספר. הוא מאוד אוהב שיעורי חשבון ומצטער אם ביום שיש חשבון אנו עושים סידורים והוא לא הולך לבית ספר. השבוע הוא קיבל ציון הכי טוב בכיתה במבחן בחשבון.והוא עשה אותו הכי מהר מכולם. האמת, הציונים לא כל כך חשובים לי וגם לא ההצטינות בבית ספר...אני ידעתי תמיד ,גם בלי הציונים שבני ילד מבריק....אהוב וחמוד....אני רק מנסה להגיד שמשהו שהשתנה בנו עזר לו לבטא את עצמו ושינה את יחס הבית ספר אלינו.אנו עושים חינוך ביתי בתנאים המיוחדים שלנו ובדרך שהיא יחודית לנו.
ועוד משהו...אם עשיתי פה ושם כמה מניפולציות בשביל להגיע למצב הזה...אז יהי מניפולציה!!! לא נשכח שכל מדינת ישראל ומזרח התיכון והעולם כולו הוא מניפולציה אחת גדולה.ולהגיד את זה , זה כבר יושר בלתי מבוטל

יש לי קצת זמן לכתוב את הדברים "החכמים" שלי. אבל אני לא יודעת מה לכתוב. אולי נעשה תוכנית כבקשתך? אני אזרום עם הקוראים שלי.

חזרנו מירושליים. מה אגיד לכם? "ראינו עיר עוטפת אור"

חג אורים שמח!!! אוי קר היום בחוץ, ומזג האויר סגרירי ואפור כזה. אומרים שדצמבר הוא חודש קשה. לי הוא קשה כפליים. אנו כבר ב9 לדצמבר. הוא עובר בכל זאת. דצמבר גם הוא לא נצחי. הייתי בכותל...איזה אוירת קודש יש למקום הזה. שלום ירושליים.

איך הולך לבן בבית הספר.?
ומה איתך?
אצלנו, הבן השתלב 5 שעות שבועיות בבית ספר במתמטיקה.
הבת קצת יותר שעות,
הם מרוצים משני העולמות.

הבן בסדר. הוא תלמיד מצטין ומאוד מאורגן לפ המכתבים שאני מקבלת ממורה של צוות מטמטיקה.

אני אוהבת את הדף הזה שלי...כל עוד האתר יתקים, לא אפרד מהדף שלי. לא סיפרתי לכם שבעלי עסקים בקניון, בו נמצאת החנות שלי עשו מסיבת חנוכה לילדים? אני התקשרתי לבית חב"ד והזמנתי משהו להדליק נרות חנוכה. כל כך התרגשתי. היה גם קוסם ומוזיקה ובאו הרבה ילדים וקניתי סופגניות לילדים. הבן שלי לא רצה לעזוב את המקום. הרב שבא גם בירך את העסק שלי....אני חושבת שזה המשך ההשפעה של הכותל עלי.

קראתי את הדברים שנכתבו בדפים "דפקט קיבוצי" וגם " דיון על הדפקט הקיבוצי" וסוף סוף בא לי לשיר ולא באירוניה את המילים של השיר..."ארץ ישראל יפה, ארץ ישראל פורחת....", בזכות אותם אנשים שהעיזו וכתבו...הם עשו בשבילי את ארץ ישראל יפה יותר.

@} @} @}

לג"מס בונד

"לפעמים אני נזכרת בסיפור על שלושה רבנים. הראשון לכשהגיע לגיל 40 ראה את סודות הקבלה ומת. השני ראה והשתגע ואילו השלישי ראה והתגבר לפעמים נדמה לי שמשהוא דומה קרה גם לי למרות שעד היום אני לא מבינה איך נשארתי בחיים"..

זה ממש מזכיר את ה"מרגיעון" שלי:
"שלושה נכנסו לפרד"ס- אחד יצא"...

הי, גימס בונד,
אני מחפשת איזו שהיא פיסת אינטרנט, שפעם, היה כתוב בה, שבזמן מלחמת לבנון השניה אחוז הגירושין ירד באופן משמעותי, ביחס לאותה תקופה... או בניסוח אחר.
אולי את יכולה לתת לי רעיון, איך לצאת לדייג, כדי למצא את זה.
פשוט אני זוכרת שאת השתתפת בדף שפתחתי פעם על המלחמה.
תודה א ל א ן

החיים מזמינים אותי לסבב התמודדויות נוסף. בית סבר איבד את מנוחתו ומבקש את התיחסותי. זה מזכיר לי את מסע הבחירות בארצות הברית בין הילרי קלינטון לברק אובמה...אחרי כל סיבוב במדינה מסוימת יש הפוגה...משהו מנצח...משהו מפסיד ואז מתחיל הסבב הבא וכל הטררם מתחיל מהתחלה. תשמעו...חיי ממש דומים לחיי הילרי קלינטון.

בס"ד
החיים מזמינים אותי לסבב התמודדויות נוסף.

בית סבר איבד את מנוחתו ומבקש את התיחסותי.
אם תרצי לפרט...

רק עכשיו ראיתי את מה שכתבת. . זה היה משהו שלא ניתן לתאר במילים. הכל נאמר במבטים ותנועות ידיים, הכל במשמעות כפולה...גם איומים שבית ספר יכול להכניס לראש התלמיד את מה שהוא רוצה...כמובן שזה לא נאמר ישירות. גם להוציא את הילד מיכיתה ללא אישור של הורים ועוד ועוד., אם רק רוצים ולכי תוכיחי זאת.איכשהו מפריע לבית ספר לגלות שההורה יודע ומבין יותר ממה שנעשה בבית ספר ממה שהם חשבו...הבית ספר במקום להתבייש, כועס. אני לא רוצה את הכעס שלו, אך לא יכולתי לתת להם הזדמנות לאיים עליי....בשלב זה הם שוב נסוגו...שוב יש לנו שקט....עד הפעם הבאה. עכשיו, תודה לאל, יש חופש פסח...יצאנו לשבועיים לחירות מבית ספר. יש להם המון ילדים להתעסק אתם ...אז שיעזבו אותנו.

בס"ד
יש את הקו הלבן או הפתוח של משרד החינוך, נותנים ייעוץ, נותנים גם את ההכוונה לחינוך ביתי.
לי לא היה איניטרניט, ואת כל המידע קיבלתי מהם.
יושבים שם חברה מאוד סימפטים, יתנו את כל המידע על זכויות הילד,על מה אפשר לעשות בכל מצב.
לפעמים יש להם רעיונות טובים.יש גם קו לתלונות של תלמידים.
אם יש בעיות כדאי להתקשר, הם לוקחים פרטים וחוזרים אליך.מתערבים אך ורק אם ההורים רוצים.

אם הפסיכולוג של ביה"ס "מגוייס", או סתם &%^ - אפשר לפנות לפסיכולוג המועצה או האיזור.
הפסיכולוג של ביה"ס סיים את השיחה איתי ב "חינוך ביתי? אין חיה כזאת!"

הענין שלנו לא קשור ישירות לחינוך ביתי. התברר לי , באופן עקיף , שהם מוציאים את הילד מכיתה ועושים לו מן מבדקים
ומשוחחים איתו ללא רשות ההורים. הם עושים הרבה תרגילים מלוכלכים ולא חוקיים וגם מתפארים בכך, כאילו זה נותן להם עליונות וכוח מול הורה שדואג לילד שלו.הם משתשים באיומים ואם לא הולך להם ,אז יש כעס. ברגע שמרגישים כוח גם הם פתאום נזהרים. זה מן מצב מחזורי....יש רגיעה, שקט...אחר כך איזה התמודדות ושוב רגיעה ושקט...עד הפעם הבאה. אבל מה, תמיד צריך להיות עם אצבע על הדופק. בית ספר זה מקום מסריח מבחינת טוהר מידות ואסור לסמוך עליו...זה פשע כלפי הילד-לסמוך על בית ספר.

פסח...הכל ורוד...חופש....אני מרגישה חזקה....עם תכנון אסטרטגיה לעתיד...חג שמח.

יש לי כמה דברים בשביל הדף המיוחד הזה שלי.
1) קודם כל אני רוצה להגיד שמשום מה חשוב לי שהילרי קלינטון תנצח בארצות הברית....תגידו לי אתם...אשה בת 60 ...צעירה וחזקה...עומדת בלחץ מול כל העולם בשביל להשיג את מבוקשה ולהיות נשיאת ארצות הברית. זה לא מדליק?? זו דוגמא נהדרת לנשים רבות. ההצלחה לא מוגשת תמיד על מגש הכסף. גם לא לנשיאי העולם. אבל אני פה...אשה קטנה עם ראש יהודי רוצה ומאחלת לה הצלחה.
2)ןעכשיו אני מול בית ספר. מה קורה??? מצאתי אתר מקסים דרך חינוך ביתי שלי בבית שלי...והוא הדריך אותי מה לעשות ואיך לפעול. אני בעמדה של כוח בשלב זה...בית ספר מאוד נזהר...הם עשו דברים נגד החוק וההורה גם יודע ומבין זאת. לא התיאשתי...חיפשתי ומצאתי.אז "אנשים טובים באמעה הדרך...אנשים טובים מאוד...אנשים טובים יודעים את הדרך ואיתם אפשר לצעוד!!!!"

יום עצמאות שמח לכולם!!!

תשמעו....אם הייתם שואלים אותי:" מי יותר מלוכלך?" המפיה האיטלקית או הנהלת בית ספר"? הייתי עונה "הנהלת בית ספר לא נופלת ברמת הלכלוך מאף ארגון פשע אחר. הייתי קוראת לה "משפחת פשע"" וואלה!!! אני לא מאמינה!!! עוד קצת אמצאה את המילים הנכונות להסביר את מה שאמרתי כאן.תגידו...שמעתם על אולמרט ו החקירה הנוספת?? נוווו...מה יש לנו לצפות ממערכת החינוך????

פעם דברתי על בית כמרכז....אז הגיע הזמן להגיד שהבית הוא הבנק המרכזי....בעיקר במוח...שם מחושבים החישובים ומתקבלות ההחלטות.צריך לחשוב איך להפוך את הבית למרכז בנקאי. המחשב עוזר, אך דרוש עוד משהו. לא רק לנהל את הבנק מהביית אלא שהבית יהיה הבנק הגדול.

בן - עמי.... איזה כוכבים יפים ורודים ציירת לי...אני רוצה עוד!!!

בשבוע שעבר היה יום הורים. לפני כשבוע קבעו לנו ועדת ההשמה שלא הגענו אליה. אחרי יומיים רצופים של מלחמה עם כלי נשק מתקדמים כמו טלפונים, פאקסים, מוניות, מכתבים....שמענו את מחנכת הכיתה נשפכת מרוב "אהבה" לבני שעולה לכיתה ד...וכמה היא שמחה שהוא בכיתה שלה. מה אגיד לכם??? איפה שקספיר??? איזה מחזה הוא יכול היה לכתוב מזה???!!! מה היתי עושה אם לא היו קיימות מניפולציות בחיינו?? עכשיו שוב תהיה לנו תקופה של שקט....עד הפעם הבאה....

בן-עמי, מה העץ הזה מסמל?

בס"ד
אחרי יומיים רצופים של מלחמה עם כלי נשק מתקדמים כמו טלפונים, פאקסים, מוניות, מכתבים....שמענו את מחנכת הכיתה נשפכת מרוב "אהבה" לבני שעולה לכיתה ד...וכמה היא שמחה שהוא בכיתה שלה.

בס"ד
שמענו את מחנכת הכיתה נשפכת מרוב "אהבה" לבני שעולה לכיתה ד...וכמה היא שמחה שהוא בכיתה שלה.
ר ק אל תגידי ששכחתם לספר לצוות ביה"ס כמה אתם אוהבים את ביה"ס, וכמה אתם שמחים שהיא המורה שלו..

, בן-עמי יקרה או יקר, אני חייבת מנוחה שלאחר הקרב. אבל בהחלט אקח את ההערה שלך לתשומת לבי. היו שם מליון דברים שצריך לספר בשביל לתת תמונה על מערכת החינוך, אך מרוב הלם אינני מוצאת את המילים. קודם הייתי אומרת "לבי שבור"... היום אני אומרת "אין לב יותר שלם מלב שבור"....החיים הם כזאת הצגה ותמיד הצגת בכורה.

ולפעמים אני שואלת את עצמי: זאת דמוקרטיה???

בס"ד
ולפעמים אני שואלת את עצמי: זאת דמוקרטיה???

אך מרוב הלם אינני מוצאת את המילים.
צריכה עזרא?:
JJUYJOJ%G($&&%)(^#$%&& &#...

שמעתי ש"הנהלת בית ספר "קיבלה על הראש מהמפקחת הארצית. זו כנרא הסיבה ל"אהבתה" של המחנכת לבני אשר הובאה לידיעתינו ביום ההורים. עכשיו הם נזהרים הרבה יותר בדייסות שהם מבשלים. הוי....כמה פעמים אומר??? אין מילים... אין מילים.