הפלה בבית שבוע 9

ברכהושלום*
הודעות: 50
הצטרפות: 07 אוגוסט 2011, 21:54

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי ברכהושלום* »

אני מבקשת אם אפשר לתייג כ דף סיפור הפלה

שבוע 9 של הריון רצוי אך מעייף ולא פשוט. הריון שלישי.
לפני ההריון חוויתי הפלות של שתי נשים קרובות אלי, שהיו הפלות טראומטיות.

יום שני אחר הצהריים, לאחר יום מתיש והנקה ממושכת של הקטן בן שנה ושמונה חודשים, אני קמה מתנומת צהריים עם כאבים בבטן התחתונה. מנסה לתפקד עם הקטנים עד שהבן זוג יגיע ולא להיכנס ללחץ..
בודקת בשירותים- יש דם ישן שמאוחר יותר יהפוך לטרי. עדין משתדלת להיות אופטימית. משתדלת לנוח ולשכב כמה שאפשר.
בערב, כשהילדים כבר במיטה אני שוכבת על השטיח, ומחליטה לקבל את מה שעתיד לקרות. לקבל בנחת.
אני מספרת לבן זוגי על ההחלטה, והוא אומר לי: אני פוחד שיכאב לך. אני משיבה לו: אם נהיה רגועים זה לא יכאב.
קובעים תור לרופאת נשים ליום שלישי בבוקר.
בלילה לפני השינה, במיטה, אני מניחה יד על הבטן ומשדרת לעובר: אנחנו אוהבים אותך ורוצים אותך ונשמח מאוד שתישאר. אבל אם אתה צריך להמשיך הלאה- אנחנו משחררים אותך.

יום שלישי בבוקר אצל הרופאה- רואים בא"ס בטני דופק. זה מרגש. אני מסרבת לבדיקה, כך שאין מידע על מקור הדימום. הרופאה ממליצה להפסיק את ההנקה בהדרגה.
אני יוצאת מחדר הרופאה ומתחילה לבכות- מהקלה, מחשש לעתיד, מדאגה לגבי ההנקה.
חוזרת הביתה בלי הבן זוג אך מצויידת בהפתעות ופיצוחים שקנה לי בעדן טבע מרקט. בינתיים, הדימום ממשיך. כמו דימום בינוני של וסת.
בבית אני קוראת באינטרנט על דימום בהריון.

יום רביעי לפנות בוקר.
אני מתעוררת מכאב חזק בבטן התחתונה. מנסה לשנות תנוחות ללא הועיל. קמה לשירותים והופ- יוצאים גושים של דם, חתיכות, וגם חתיכה קטנה לבנה-ורדרדה שאני חושבת שזה העובר. זהו. זאת הפלה. מעירה את הבן זוג ומראה לו (הכל יצא על חתיכת בד שהנחתי בין הרגליים לספיגת הדם). הוא מסתכל וחוטף בחילה עזה, אך מודה לי שהראיתי לו. אני נוגעת, בוחנת, מתבוננת.
יושבת עוד קצת על האסלה, ויוצאים עוד דם וקרישים גדולים. יש לנו שירותי קומפוסט, ומרגיש לי כל כך נכון שהדם חוזר לאדמה. אני בטוחה שהיה מרגיש לי שונה לו היו לנו שירותי מים.
אחרי השירותים אני נעה קצת כדי להתמודד עם הכאב. בסוף נשכבת על הבטן במיטה, הבן זוג מלטף את הגב, ולאט לאט אני נרדמת. מעתה והלאה הכאב כבר שוכך, ומגיע רק מדי פעם.

יום רביעי בבוקר.
הגדולה בגן והקטן איתי, הבן זוג צריך ללכת לכמה שעות. מנסה לנהל את העניינים מהמיטה. הקטן משתף פעולה בצורה מדהימה. עושה טלפונים מהמיטה. מתקשרת לאמא, לדוד שלי הרופא נשים, לקופת חולים ולבתי מרקחת. אני צריכה לקבל זריקת אנטי-די עד מחר בצהרים. בסוף העניינים מסתדרים.
אחר הצהרים אנחנו נוסעים לקבל: מרשם מדוד שלי, משם לבית מרקחת כדי לקחת את האנטי-די, וישר לאחות שמזריקה לי אותו. אחרי זה אני מרגישה כבר מותשת פיזית ונפשית. הדמעות זולגות.
חוזרים הביתה. הבןזוג מכין ארוחת ערב ואני בינתיים מתקלחת. המקלחת עושה לי טוב. שווה ערך למנוחה.
יציאה מהבית וחוסר מנוחה מוציאים אותי מאיזון. כשאני במיטה שוכבת ונחה, הכל בסדר.

בימים הבאים הדימום ממשיך. יוצאים גם קרישי דם וגושים שונים. בכל דבר אני נוגעת ומתבוננת. מתקלחת בכל יום. המקלחת עושה לי טוב.
אני נחה, לא עושה דברים בבית. הבן זוג עושה הכל, וגם עזרה מהשכנים. רוב הזמן מצבי הנפשי בסדר, אבל בכל זאת אלה ימים עצובים.
מחליטה להבא- לא לתכנן, לקבל בתודה ובשמחה כל דבר שיבוא.
ברור לי שאני לא הולכת לרופא, לא הולכת לבית חולים. הדימום מבוקר ואני מרגישה בסדר. מקריאה קודמת באתר אני יודעת שזהו תהליך טבעי, שהגוף יודע את המלאכה. מאמינה בגופי, מאמינה בבורא עולם.

במוצאי שבת אני מוציאה את הקנבס הענק. ביקשתי אותו מבן זוגי אחרי שהקטן נולד כדי לצייר עליו את הלידה. כעת אני מוסיפה שכבה נוספת- את ההפלה. הילדים ואני צובעים ביחד: אדום, בורדו, שחור- ממש הגוונים שיוצאים מרחמי. מוסיפים גם לבן של תקווה. אני אומרת שסיימנו, אך הגדולה מודיעה: עכשיו כחול! איזה כחול? זה לא שייך! אך היא מתעקשת ואני נעתרת לה.

ביום חמישי (שבוע אחרי ההפלה) הדימום נפסק.
עכשיו מגיע שבוע לא פשוט. קושי נפשי עצום. התחבטויות בפנים. אני נוסעת להורים לכמה ימים בלי הבן זוג. חברתי הטובה נמצאת איתי חלק מהזמן. נפגשת עם נשים חכמות ואהובות. מרגישה שאני צריכה לפתור משהו. המפגש הגופני המחודש עם הבן זוג אינו פשוט כלל ומלווה בקושי נפשי עצום. אך בסופו של דבר הקושי מקרב בינינו. פותח אותנו. מגלה דברים חדשים.

הימים עוברים ואני מתחזקת. עדין משתדלת לנוח כשאני זקוקה לכך. מבינה שאני צריכה לטפל בעצמי, ואכן מוצאת מטפלת באומנות ומתחילה טיפול. הולכת גם לטיפול בעוצמת הרכות. החלטתי לחכות וסת אחת לפני שנאפשר את ההריון הבא, אך כבר מתחילה להתכונן לקראתו ולקוות לו.

רציתי לשתף כדי שנשים נוספות יוכלו ללמוד מההפלה שחוויתי, כפי שאני למדתי מהסיפורים והניסיון של נשים פה באתר. חשוב לי גם להדגיש שההפלה היתה אמנם חוויה לא פשוטה, אך היא גם לא היתה טראומטית. למדתי מנסיון העבר ומהקשבה לגופי ונפשי בהווה כיצד להקל על עצמי.
והחוויה הזו גם עוררה אותי לטפל יותר בעצמי. להקדיש יותר זמן ומשאבים לעצמי. להגיד תודה על מה שיש. וגם להגיד תודה על החוויה הזו.
הדס*
הודעות: 285
הצטרפות: 25 ספטמבר 2002, 18:28

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי הדס* »

מקסים! תודה רבה על השיתוף, ממש מעורר השראה! שתזכי לחבוק תינוק חדש בקרוב.
ברכהושלום*
הודעות: 50
הצטרפות: 07 אוגוסט 2011, 21:54

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי ברכהושלום* »

חוזרת לדף אחרי כמעט שנה..
יש לנו תינוקת חדשה- חדשה מתוקה- מתוקה (תודה לך הדס על דברייך ועל ברכתך שאכן התגשמה).

אבל לא בשביל זה חזרתי. אני חוזרת כדי לשתף בתובנה שעלתה לי. אחרי ההפלה כל הזמן חשבתי לעצמי ש"צריך" ללכת לרופא כדי לבדוק שהכל יצא. וכל פעם דחיתי את זה מסיבות שונות. עד שהבנתי, שלא צריך לבדוק. אם אני ארוץ כל שניה לבדוק שהכל בסדר אני בעצם לא אאפשר לדברים להיות בסדר..

ברוך השם, האמון שנתתי בגופי התברר כמוצדק. אני חושבת שכמו שחשוב לתת אמון בילדים שלנו, בבן הזוג שלנו וכו', כך חשוב ואף קריטי להאמין בגוף שלנו. הפלה יכולה להיות הוכחה לבריאות הגוף (לפחות בחלק מהמקרים), כי הגוף דואג להפסיק הריון שמצבו לא טוב, במקום להשאיר אותו ואז תהיה לידה של תינוק לא בריא.

מאחלת בריאות ואמונה לכולנו!
מרים*
הודעות: 108
הצטרפות: 19 אוקטובר 2002, 02:34

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי מרים* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני קוראת את זה ובוכה כי זה מה שקרה לי בדיוק ואני במצב נפשי לא טוב כול כך מה לעשות
הדס*
הודעות: 285
הצטרפות: 25 ספטמבר 2002, 18:28

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי הדס* »

ברכה ושלום, איזה כיך לקרוא! מזל טוב, הרבה אושר נחת ושמחה!
מרים,
זה באמת קשה מאוד לחוות הפלה של הריון רצוי. אני עברתי זאת פעמיים. תנסי להתעודד מכך שעוד יבואו ימים טובים ונעימים יותר. זוהי רק תקופה קשה ולא כל החיים..
בע"ה שתזכי גם את לתינוק\ת מתוקים בקרוב, שיכניסו הרבה שמחה לחייך.
ברכהושלום*
הודעות: 50
הצטרפות: 07 אוגוסט 2011, 21:54

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי ברכהושלום* »

מרים
שולחת לך חיבוק וניחומים.
עצוב להפיל. עצוב לאבד חיים. זה קשה. אפילו עכשיו כשיש לי תינוקת חדשה ואני נזכרת בהפלה הזו אני נהיית עצובה. ואפילו שברור לי שזה היה לטובה.
אני מרגישה שהדבר הנכון הוא להיות במקום של קבלה. לקבל את ההפלה. לקבל את הקושי והעצב. פשוט להיות במה שאת מרגישה.
ולהקשיב לעצמך ולספק לעצמך דברים שייטיבו איתך.
אחרי הפלה מרגישים ריקנות, ואם יש דברים שיכולים למלא את הרקינות הזו במשהו, אז לא להתבייש ולא להתקמצן ופשוט לקבל אותם. זה יכול להיות עזרה בבית, ללכת לטיפול, חופש מהעבודה וכו'. כל דבר שקורה לנו בחיים בא לספר לנו משהו. אז להקשיב מה יש להפלה לספר לך.
תשימי לב, אם העצב לא עובר אחרי פרק זמן סביר והופך להיות דכדוך מתמשך- לבדוק לגבי דיכאון. כי ההורמונים אחרי הפלה דומים להורמונים אחרי לידה, ויכול להתפתח דיכאון של אחרי לידה. ואז חשוב מאוד לקבל עזרה.
מצטרפת לברכה של הדס שתזכי בתינוקות מתוקים ובריאים בקרוב.
אלמונית*
הודעות: 1286
הצטרפות: 01 אוקטובר 2001, 09:06

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

הי כותבת לכם לאחר שהיום עברתי הפלה הריון ראשון ומאוד רצוי ומחא ציפייה עצוב לי קשה לי ואני מרגישה תחושה של ריקנות אני מרגישה שהעובר הזה היה אמור להיות ילד כבר חלמתי על הכל וזה לא יצא אמנם זה לא היה ממש עובר כי אני הייתי רק בשבוע 9 ובכל זאת מרגישה ריקנות עצומה מאחלת לכל אישה באשר היא לא לחוש לעולם את התחושה הזו ומאחלת לי הריון תקין שיתפתח לעובר או עוברית בריאים ושלמים ..
אני*
הודעות: 809
הצטרפות: 04 אוקטובר 2001, 17:25

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי אני* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שלום לכולם
קראתי את הדברים שלכם בנושא הפלה טבעית וגם אני רציתי לשתף אותכם במה שקרה לי היום
אני עוד לא סיפרתי את זה לאף אחד ואני חושבת שזה משחרר לדבר למשהו ולספר (כמובן חוץ מבעלי) מזה חודשיים שלא קיבלתי מחזור, ברור לנו שנכנסתי להריון (יש לנו 4 ילדים ברוך ה' שהיו בריאים) אבל עדיין לא עשיתי שום בדיקה כי אצלי הכל לעט לעט ומתי שיזדמן לי אני כבר אלך לבדוק...מה קורה איתי
בימים האחרונים היו חגים ומאוד מאוד התאמצתי לנקות ולהבריק את הבית עד שנגמרתי והמשכתי... כדי לקבל את החג בבית נעים. יום ראשון היה חג - יום רביעי בערב אני רואה דימום. מבינה שאו טעיתי והמחזור חוזר (דבר שלא קרה לי אף פעם שהוא נעלם חודש אחד) או שזה מן הפלה. חמישי בוקר - דימום ובצהריים - אני מרגשיה גוש יוצא ממני. ובאמת - כניראה שככה זה הפלה. חמישי - אחרי צהריים - היום - עוד גוש קטן לבן ורוד ואז אני באמת מרגישה חולשה גדולה בגוף ועצבות גדולה, ממש תחושת ריקנות. ברוך ה' צריך להודות על כל דבר לבורא עולם, לבקש ולהתפלל - שלא כל דבר מובן מעליו - ובעיקר - להקשיב לגוף שלנו - כשכועב - מיד להפסיק ולנוח... היום הלכנו לבקר משפחה וזה משמח קצת - וזה מה שצריך ברגעים אלו - לנוח לצאת ולשמוח - ולצאת מהעצבות הנוראה הזאת
מאחלות לכולן בהצלחה ושאף אישה תרגיש את זה לעולם. חג שמח...
הייתי רוצא לדעת אם חובה ללכת לרופא לבדוק את העניינים אם זה שבוע ככ מוקדם?
רובי*
הודעות: 38
הצטרפות: 21 אוקטובר 2007, 19:52

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי רובי* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

שלום לכן, אתמול עברתי הפלה טבעית בשבוע 10 אך נאמר לי שהעובר התפתח עד שבוע 9. זה היה הריון רצוי ראשון שלי, הייתי כל כך מאושרת שמניסיון ראשון נכנסתי להריון שאני מרגישה שלא ייחסתי מספיק חשיבות למעקב של ההריון. הייתי עסוקה בלזרז את השבועות שיעברו מהר יותר ואני ארגיש ״יותר בהריון״, חיכיתי לבטן שתתפח... עכשיו אני יודעת כמה שזה היה שטחי מצידי להתעסק במחשבות חיצוניות. אני עובדת משרה מלאה ואין לי ילדים עדיין, העסק הוא מרכז החיים שלי וחיכיתי להביא ילד לחיים כדי למלא את חיי במשמעות אמיתית שתיתן לי מוטיבציה וכוח להיות מצליחה וחזקה. תליתי כל כך הרבה מחשבות על הריון שהיה בתחילת דרכו ומה שהוא דרש זה סבלנות והקשבה לגוף. לא ייסורי מצפון שאני לא רוצה לקום בבוקר ולנהל עובדים או להתעסק בשום דבר שקשור לעבודה. לילה אחרי ההפלה הטבעית שהסתיימה בגרידה כי היה חשש לזיהום מיידי ברחם, התעוררתי לבוקר שהבנתי שאני לא לבד. רבות כמוני עברו את הכאב שעברתי לפני מספר שעות. אני מתנחמת מהמחשבות שאם כולנו לאט ובקצב משלנו עוברות את התהליך לאט לאט ומחזירות אור ותקווה לעצמנו, בעבודה עצמית וחיזוק נפשי אני ארגיש יותר טוב מלאת תקווה והתרגשות לנסות שוב לעשות את הנפלא בדברים ולייצר חיים בתוכי. הפעם בלי לקבל את התהליך כמובן מאליו, להקשיב לגוף ולא להתבייש לשאול יותר שאלות או לגשת יותר לרופא. מה שלא עשיתי מספיק לפני. להבין שיש את הטבע שעושה את שלו אבל יש גם מדע שיכול לעזור לעשות את מה שהטבע עושה בצורה טובה יותר. לכבד את התהליך ולהבין שקו הסיום הוא מדומה וגם אם חצית אותו זה מסע ארוך מכפי שחשבת. אני מחכה ״להבריא״ לנסות שוב בע״ה. לקוות שהחוויה שעברתי לימדה אותי את השיעור הכי חשוב על עצמי ועל הגוף שלי... כי כשההריון נפסק הבנתי כמה שאני רוצה את כל התהליך עם הבחילות והקושי חזרה, לא בגלל שזה צריך לתת לי משהו לחיים אלא כי אני רוצה לתת חיים ולתת כל שאוכל ואף יותר ללא תנאי... סוף סוף אני באמת מוכנה לזה וגיליתי זאת בדרך העצובה. אני מאחלת לעצמי ולכל אחת מכן שנמצאת במסע הזה לאחוז גם בגוף וגם בלב הריון-עובר/ית תינוק/ות בסוף כל מסע החיים הזה. בהצלחה לי ולנו והאוהבים שלנו.
ענ_בל*
הודעות: 893
הצטרפות: 11 ספטמבר 2004, 22:30
דף אישי: הדף האישי של ענ_בל*

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי ענ_בל* »

מאחלת לך בהצלחה. חיבוק.
בשמת_א*
הודעות: 21563
הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי בשמת_א* »

שאני מרגישה שלא ייחסתי מספיק חשיבות למעקב של ההריון
אני רק רוצה לומר לך, שאין שום חשיבות למעקב ההריון במקרה שלך...
להיפך. את יכולה להיות בטוחה שלא היה שום הליך התערבותי מכל סוג שהיה עלול לפגוע בהריון. היתה הפלה טבעית, זה קורה באחוז גבוה מכל ההריונות (יש טענות ש-75% מההריונות מסתיימים בהפלה, לא יודעת אם זה נכון), בשלב כל כך מוקדם הסיבה העיקרית להפלה היא שמשהו היה לא תקין בעובר.
נכון, עצוב מאוד לאבד הריון רצוי.
אבל זה לא באשמתך.
עכשיו חשוב לחבק את עצמך, להתאושש, לחזק את הגוף ואת הלב, ולהתחזק פיזית ורגשית לקראת הריון חדש {@
סיגל*
הודעות: 343
הצטרפות: 27 יולי 2001, 00:02

הפלה בבית שבוע 9

שליחה על ידי סיגל* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

תודה לכולן על השיתוף אני בשבוע אחת עשרה הלכתי היום (אגב זה גם יום ההולדת שלי )לעשות אולטרסאונד לראות מה שלומו .... הטכנאית אמרה שאין דופק כמובן הציעו לי גרידה או לחכות או כדורים כרגע בחרתי באפשרות שלחכות מקווה שזה לא יהיה בלתי נסבל קראתי את הכתוב בנ"ל ותודה על השיתוף והעידוד היזדהתי עם כולכן - הצפיה הזאת והספירה כל יום מחדש ומחשבות תאריך לידה כל שבוע מחדש ומתכננות את החיים איך הם הולכים להראות וברגע אחד זה נגמר אז זה עצוב ממש וכרגע קשה מאד מחכה להיות אחרי ....
שליחת תגובה

חזור אל “אובדן הריון ותמותת תינוקות”