הפלה למרות הכל

[אנונימי]

בעצם השיקול העיקרי לא לספר לה כרגע, זה שאנחנו לא רוצים לאסור עליה לספר לכל העולם...
עולם חדש וטוב אני אתן לך.
כבר במבט כחול את מגלה,
כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה

מבינה עכשיו גם, שבעצם האמירות האלה יכולות גם לעשות לנו שירות חשוב, ללמוד לפתח את השריון הנחוץ כל-כך ביננו לבין העולם. שריון עם מסננים משובחים שידעו לתת רק למה שאוהב, מלטף ומעצים להכנס.
זה כל- כך נכון
אני רוצה עכשיו להתאמן בלהגיד
א נ י ל א ר ו צ ה ל ד ב ר ע ל ז ה

[חד_הורית*]

רציתי לספר קצת על עצמי, אני חדשה בפורום. אני בת 36, גרושה ויש לי ארבעה ילדים שיהיו בריאים. יש לי חבר תקופה ארוכה ואנו אוהבים מאד. לפני חודשיים נכנסתי להריון ממנו וניצפו תאומים. אני מאד התרגשתי, כי עבורי, להיות בהריון ולהביא ילד לעולם - זה האושר בהתגלמותו. לצערי בן זוגי נלחץ, מאחר וגם לו יש ילידם מנישואים קודמים, ודרש באלגנטיות שאעשה הפלה. בצער רב, עברתי הפלה, תוך כאב עצוםעל גדיעת חיים של שני יצורים חסרי אונים התלויים בי במאת האחוזים. כיום, לאחר שבקושי התאוששתי מהטראומה (הנפשית בעיקר), בן זוגי שוחח עימי, והביע צער על ההפלה, אמר שנלחץ והרגיש שהעיתוי לא מתאים, ושכעת הוא רוצה בכל מאודו שנביא לעולם ילד משותף, שיקשור אותנו לנצח, ובאיזה מקום יהווה פיצוי לנו ולכל ילדינו האחרים, על כל מה שעברנו (גירושין וכו'). אני מאד מאושרת מכך, אם כי מעט מצטערת כי יכולתי להיות כבר בחודש חמישי עכשיו. אך אני משתדלת להאמין שכל עכבה לטובה, ושעכשיו העתיד יהיה רק טוב מפה והלאה. אני שמחה לספר שהתחלנו כבר בניסיונות, ואשמח עוד יותר לבשר בפורום כאשר אקלט. אני מאחלת לכולכן עתיד ורוד ומחשבות חיוביות.

[אני_גם*]

עברתי הפלה מרצון בגלל בעיות קשות בזוגיות. כבר יש לנו ילד ומאז לידתו התרחקנו מאוד אני ובעלי. היתה לי לידה קשה ותקופת שיקום ארוכה ומייגעת נפשית.הוא לא ממש בן זוג תומך. מנעתי הריון ונכנסתי להריון. עד היום אני לא מבינה איך זה קרה. הייתי היסטרית עם המקלון שני פסים ורודים ביד. למחרת בבוקר כבר הייתי אחרי הפלה אצל רופא פרטי. עברה כמעט שנה מאז, הבעיות שלנו לא נפתרו אבל אני מתה לעוד ילד. והנה עכשיו אני רוצה להכנס להריון. זה נורא. יכולתי להיות עם תינוק בן חודשיים.

[חמוטל_בת_חוה*]

שלום. ברוכות הבאות.

אני קוראת את הדברים שלכן ומתמלאת בכזה זעם. זעם בעיקר על גברים שחושבים שזה בסדר להכניס אישה להריון ולהשתמש בהפלה בתור אמצעי מניעה למצב חירום.

ואחר כך האישה צריכה להרגיש כזה אבדן.
בתור מי שיש לה שני בנים, אני מקווה שאצליח לחנך את הבנים שלי להבין שהריון שכבר קיים הוא לא בבחינת שאלה "האם אני רוצה בזה כן או לא" אלא חיים שכבר כאן.

שתיכן כובתות "הייתי יכולה כבר להיות ב...." (חודש החמישי, או עם תינוק בן חודשיים)...

וזה מה שמכאיב לי בלב.

שגבר חושב שלפני חמישה חודשים לא היה הזמן המתאים ופתאום כן הזמן המתאים.

ואני רוצה לעודד כל אישה להמתין שבוע ימים לפני שהיא הולכת לעשות הפלה.
לא לעשות הפלה בצורה אוטומאטית. כי זה תמיד עובר, תינוק מתהווה - לא רק אם משאירים את ההריון, אלא גם אם מפסיקים אותו - זה אותו עובר בשני המקרים.

להאמין שהריון לוקח תשעה חודשים בגלל שזה הזמן שלוקח להתגבר על השוק ולהתכונן לתינוק.

וזו המתנה הכי גדולה שאישה יכולה לתת לגבר.

הרי לא מדובר כאן על גניבת זרע, אלא על גבר שידע יפה שהוא מסתכן בהריון.

זה ממש מבאס אותי.

אני גם
אם יש בעיות ביניכם, כדאי לטפל לפני שנכנסים שוב להריון. לעשות טיפול זוגי, עבודה. אם יש ביניכם אהבה.

[אני_גם*]

תודה על התגובה חמוטל.אני חייבת לציין שההחלטה הייתה רק שלי. הוא דווקא רצה לנסות לשקם את היחסים דרך לידה שניה. זה לא פחות מזעזע שבני זוג משתמשים בילד כדי לעבוד על זוגיות.אני מאוד בעד טיפול זוגי בכל משבר, אפילו כדי להפרד נכון. לקח לי שנתיים לגרור אותו לכזה טיפול והפסקנו. הוא לא עובד בנפש. לא מתפתח.

אין לי אומץ לעזוב , ואני מעדיפה להחזיק את המצב כך. ובכל זאת בלי קשר אני ממש רוצה עוד הריון, עוד לידה, עוד ילד. זה משהו רחמי, נשי, אינטימי שלי ובכלל לא קשור הזוגיות.הלוואי והייתה. אבל אישה משתוקקת לילד גם אם היא סינגלית לא?

לגבי ההפלה. החלטתי מיד, וזה היה מאוד קריטי.ההריון היה בגבול 40 יום הראשונים וזה מאוד משמעותי להלכה לגבי החיים של העובר. 40 יום זה איזשהוא גבול מוסרי שלא יכולתי לחצות.כן אני דוסית. מבחינתי, אז, ההריון היה סכנה נפשית של יכולתי להכיל.ביקשתי סליחה מהעובר שביקש לבוא לעולם דרכי, הדלקתי נר נשמה ואיחלתי לו באמת כל טוב ובהצלחה בדרכו.
הייתי גמורה מהלידה הראשונה ומחורבן הבית שלאחריה. וזהו. עכשיו התחזקתי אני מטפלת בעצמי אישית, בלעדיו, ורוצה מאוד לעבור חוויה כזו שוב...
ואז זה קשה כי עולים ספקות על ההחלטה של אז.משתדלת לא לשפוט את עצמי על החולשה שהייתה אז.ולא לכעוס.ונשבעת לא לעשות את זה שוב.
ופוחדת שאלוהים כועס עלי.
ולך חד הורית יקרה אומר מה שאני אומרת לעצמי:זה כבר קרה. זה לא בונה כלום להצטער. פשוט לשמוח על הילדים שעוד יהיו. ולהתפלל בשביל השניים שהופיעו והלכו שימצאו את דרכם החדשה להפציע בעולם. אולי זה היה התיקון שלהם. השליחות שלהם. העיקר מבחינתך זה מה שאת היום וכמה שהתחזקת מזה.
רק טוב ובהצלחה! (ותודה ששיתפת)

[חמוטל_בת_חוה*]

חשבתי על זה בזמן שהשכבתי את הילדים לישון.

כשמישהי מגיעה אליי עם הריון לא מתוכנן, אני תמיד שואלת איך זה ארע?
וזה מענין שתמיד יש מהשאלה הזו איזושהי תובנה.

לפעמים התובנה היא שרוצים עוד תינוק. לפעמים אחרת.

אני גם
יש לי חברה שהביאה שלושה ילדים עם הבעל שלה שיש ביניהם המון בעית. ממש המון. להפרד ממנו לא ממש בא בחשבון מבחינתה. ואחרי כל ילד החורבן שתיארת.
היא אומרת מן משהו כזה : כן, קשה לי נורא איתו, אבל בסופו של דבר יש לי את הילדים שלי.

וגם זו מחשבה....

[אני_גם*]

יצר האימהות חזק כרגע.וכל נושא הזוגיות הוא בלתי פתיר. אז אני מרפה.
בכל מקרה זה לא הנושא של הדף. רק רציתי להרגיע בעניין הכעס על דמות הגבר. לא כך היו הדברים אצלי.תודה לך!

[איזה_דף*]

האם זה דף תמיכה?
אם כן, אז אולי אין מקום לביקורת ולתובנות של האורחים?

[חמוטל_בת_חוה*]

הדף לא מסווג.

חשבתי שמותר לכתוב מה אני מרגישה?!
תמיכה זה לא רק להגיד יופי יופי. לפחות לדעתי זה לא.

[לא_חשוב_כרגע*]

אני רוצה לומר משהו קצת קשה. אם זה TOO MUCH למישהי היא יכולה למחוק. אני לא חושבת שיש לנו זכות לקחת חיים של תינוק בגלל שיקולים אישיים קרים (כמו חוסר הסכמה של בן הזוג, כמו תקופה בחיים בה זה לא מתאים ועוד).
אני מרשה לעצמי לומר את זה כי הבן שלי נהרה ללא תכנון, בתקופה מאוד לא מתאימה ובסביבה לא תומכת בכלל. גם בן זוגי לא אהב את הרעיון. (מאז הוא התרגל והבן שלו הוא בבת עינו).
עם כל הקושי שהיה לי ולנו - לא היתה לי בחירה בכלל. כך אני רואה את זה.

[חמוטל_בת_חוה*]

זכות זו מילה שקשה לדעתי להשתמש בה.

יש זכות חוקית לעשות את זה.

הנקודה היא לדעתי שהפלה נעשית אמצעי מניעה למצב חירום ובשביל זה יש גלולת חירום.
בימינו, כשיש כל כך הרבה מידע על איך להמנע מהריון, וגם כל כך הרבה אופציות (גם טבעיות לגמרי שיש חהן תוצאות טובות) בנאדם אחראי יכול להמנע מהריון ב 99 אחוז מהזמן.

ואז מה קורה אם כן נכנסים להריון?

עומדים בפני בחירה?

לדעתי להשאיר הריון לא מתוכנן זה משהו שאומר :אני בוחרת בחיים!
לעומת הבחירה בהפלה שבשבילי מעידה על הרבה פחד מהחיים.

ברור שיש חיים שיש הרבה מה לפחד מהם.
ותפקידינו להיות אחראיים עם עצמינו ועם הנשמות שלנו לעשות שהחיים שלנו לא יהיו כאלה שצריך לפחד מהם.

בגדול אם עושים הפלה, יש סיכוי (והוא משתנה מאישה לאישה) שתיווצר תחושת החמצה, אשמה וחרטה... לעומת זאת, כשמשאירים תינוק לחיות ולהיוולד, מאושרים להחזיק תינוק בידיים. ואם לא מאושרים להחזיק תינוק בידיים, יש תמיד את האופציה לתת אותו לאימוץ, מה שחסר מאד בארץ.

לדף הזה יגיעו לא רק אלה שעשו הפלה למרות הכל, ורוצות לדבר על זה.
אלא גם אלה ששוקלות לעשות הפלה ולאלה הייתי רוצה לומר
שלא משנה איך האופציה של ללדת תינוק נראית עכשיו, היא תראה אחרת לגמרי אחרי לידת התינוק!

יצירתיות, אמונה בחיים, היכולת לבקש עזרה - אלה עומדות לרשותינו על מנת לצייר מציאות שאנחנו בוחרות בה בתוך המצב הכאילו לא נבחר הזה.

כשמסתכלים עמוק על כמעט כל הריון לא מתוכנן, רואים שהוא לא קרה ממש במקרה. ש"שכחנו" לקחת גלולה, ש"החלטנו להסתכן" ש"קיווינו שזה יהיה בסדר"...

לדעתי האישית, כשמחליטים להסתכן, צריכים להבין שמחליטים להסתכן בהריון ולא בהםלה. רק דעתי.

האם יש בי שיפוטיות נגד מי שכבר עשתה הפלה? למרות כל מה שכתבתי כאן ואולי זה נראה סותר - ממש לא.
כמו שאמרו חכמים "לא תשפוט אדם עד שלא עמדת במקומו".

גם מה שכתבתי למעלה, ביחס לתחושת הזעם, היה דיווח על תחושה, מאד חזקה שעלתה בי.

ראיתי גברים ש"לוקחים את הצ'אנס" וכשהאישה נכנסת להריון דורשים הפלה, וזה מכעיס אותי, מה לעשות.

[אני_גם*]

יש סדרי עדיפויות בהלכה היהודית וחיי האם קודמים לחיי עוברה כך שאם נשקפת סכנה לאם מצילים אותה קודם גם אם זה בא על חשבון חיי העובר. וסכנה נפשית?
לא שביררתי ספציפית עם רב,אך זו הייתה האינטואיציה.
זה מה שהיה לי אז. ועכשיו לא.עכשיו אני חזקה, אחרת. זה לא יכול לקרות שוב.
רוצה עוד ילדים. הלוואי שיהיו תאומים. לכפר. חושבת עליו כל הזמן ומתפללת שימצא את דרכו אל העולם, אחרת. למישהי שיכולה.

[חמוטל_בת_חוה*]

אמן כן יהי רצון.

[יובל*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי
נולד לנו תינוק לפני חמישה חודשים ואישתי שוב בהריון שבוע 11 ( אנחנו נשואים פחות משנה) היחסים בניינו לא טובים וגם טיפול זוגי לא בדיוק עוזר לנו אני מאוד רציתי ילד נוסף אבל היחסים שלנו לא טובים יש פערים עצומים
מחר אנחנו הולכים לעשות הפלה לצערי
הסיבה להפלה מבחינתי במשפט אחד שצריך לדאוג שתהיה לילד משפחה לפני שאנחנו רוצים בילד נוסף מישם קיבלתי את ההחלטה לא להיבא את הילד

זה כואב לי ואני מפחד שעוד חצי שנה נירצה ילד וההפלה הזו תתקוף אותי ברגשות אשמה

לא יודע מה לעשות למרות שכבר קבענו תור אני מאוד מבולבל .......מה נכון לעשות להביא ילד חדש או לשקם את הזוגיות (אם זה אפשרי בכלל) .....?